top of page

הי, שם

شاركوا:

לפעמים כן מחליפים ראש ממשלה בזמן מלחמה (חלק ג')תום אלפיה
00:00 / 01:04

תום אלפיה

תום אלפיה

3.12.23

שתפו:

לפעמים כן מחליפים ראש ממשלה בזמן מלחמה (חלק ג')

לפעמים כן מחליפים ראש ממשלה בזמן מלחמה (חלק ג')תום אלפיה
00:00 / 01:04

אומרים לנו שלא מחליפים ראש ממשלה בזמן מלחמה. שעכשיו זה לא הזמן. ויש בזה משהו.החלפת ראש ממשלה היא אירוע משמעותי וקיצוני בזמן מלחמה. לכן בטור זה אפתח את הדיון בשאלה האם מצבנו הנוכחי מצדיק החלפה של ראש ממשלה בזמן מלחמה.


סקרים מראים באופן יציב (למשל ב12.10, ב18.10, ב5.11, ב1.12) חוסר אמון אדיר והערכה נמוכה מאוד של ביצועיו של ראש הממשלה בפרט, ושל הממשלה בכלל. יחד עם זאת, הם מראים גם העדפה של הציבור להתפטרות של ראש הממשלה לאחר סיום המלחמה (כ-50%) לעומת התפטרותו באופן מיידי (כ-30%). טור זה פונה למחצית מהישראלים שלהם אין אמון בראש הממשלה, ועדיין לדעתם עליו להמשיך לכהן עד סיום המלחמה.


למיטב הבנתי, קיימים שני צרכים שעומדים בבסיס העמדה הזו: יציבות ואחדות, ואלה צרכים אמיתיים של ישראלים. אך נתניהו וממשלתו יכולים לספק רק מראית עין שלהם: כמו עטיפה נוצצת שתאפשר לנו להתהדר בכמה שאנחנו יציבים ומאוחדים, אבל ללא התוכן שבאמת יספק את צרכינו. מעבר לשני שיקולים אלה, נתניהו וממשלתו לא מהווים הנהגה בעלת שיקול דעת, שגם היא צורך קיומי בעת הזו. לכן חייבים להחליף את נתניהו ולהוציא את סיעות המתנחלים מהממשלה.


את הדיון בשאלה האם נתניהו צריך להיות מוחלף עכשיו או בסוף המלחמה צריך להתחיל לאחר שיש לנו מושג מתי "סוף המלחמה" צפוי להיות. חיילי צה"ל תוקפים בצפון רצועת עזה כבר מעל חודש ו'טיהור' צפון הרצועה מהחמאס טרם הושלם, אף על פי שהלחימה ברובה התקיימה ללא אזרחים בצפון הרצועה. לחימה באיזור הדרום תדרוש פעילות הרבה יותר איטית, מדויקת, ומחושבת, שצפויה לארוך חודשים רבים וכנראה שאף מעל שנה. יחד עם זאת, המחשבה שבמועד כלשהו צה"ל יעמוד בכל מטרותיו והמלחמה תסתיים נראית דמיונית כל עוד נתניהו והמתנחלים בשלטון. ההחלטה על "סיום המלחמה" היא החלטה פוליטית ולא צבאית. לכן, השארת נתניהו והמתנחלים בצמרת השלטון עד סיום המלחמה יוצרת קשר מסוכן בין ההישרדות הפוליטית שלהם לבין המשך המלחמה. כאשר הם יודעים שסיום המלחמה פירושה סיום הקריירה, אפשר להיות בטוחים שהם יפעלו להמשיך את המלחמה לזמן ארוך ככל שניתן. 


כדי להראות שעלינו להדיח אותם באופן מיידי, אני מנתח שלושה צרכים קיומיים בזמן מלחמה: יציבות, אחדות, והנהגה בעלת שיקול דעת.


 הצורך ביציבות

כולנו עברנו טלטלה אדירה ביום שבת ה-7.10. טלטלה פיזית, כלכלית, נפשית, ורגשית. חטיפתם של ישראלים והכניסה למלחמה רק החריפו את הטלטלה הראשונית. במצב הזה יציבות העורף האזרחי הופכת לצורך קיומי. אך גם לגבי מערכות ניהול המלחמה, יש צורך ביציבות והימנעות משינויים דרסטיים שיטלטלו את המערכת לחלוטין.


את העורף, נתניהו והממשלה ממשיכים להפקיר באופן עקבי מאז ה-7.10. האם מישהו מטעם הממשלה משתף את האזרחים באופן קבוע מה מצבנו הנוכחי במלחמה, מה האפשרויות שלפנינו, אילו החלטות מתקבלות ולפי אילו שיקולים? מה הממשלה עושה כדי להקל על המצב הכלכלי של עובדים ועצמאיים? כדי לדאוג שתלמידים לא נושרים מבית ספר ובכך גם לעזור להורים להמשיך לעבוד? כדי לעבות את מערך הפסיכולוגיות והעו"סיות? האם לא מגיעה לנו ממשלה שתתייצב באופן קבוע מול מצלמות, תענה לשאלות הציבור, ותהווה אי של יציבות ואמון בתקופה מטלטלת? הממשלה הנוכחית משאירה אותנו באפילה, והמידע שאנחנו מקבלים מגיע מהדלפות, שמטרתן לא לייצב את חיינו, אלא לשרת את האינטרס הפוליטי של המדליף. יש לפחות 5 גורמים שונים במדינת ישראל ש"מרכזים" את סוגיית החטופים, והמשפחות מעידות שוב ושוב שהן מקבלות מידע מהתקשורת ולא משום גורם רשמי – דבר שמטלטל את עולמן בכל ידיעה שמתפרסמת. 


אז הממשלה לא משתפת אותנו בשום דבר, אך האם בפועל היא עושה משהו כדי לספק לנו יציבות? הורים ותלמידים, לדוגמה: כ-80% מתלמידי תיכון שפונו מבתיהם לא מגיעים למסגרות שאורגנו להם, והצפי במשרד החינוך הוא לנשירה משמעותית בכל התיכונים בארץ בשל המלחמה. נזכיר שרוב התלמידים במערכת החינוך בילו שנתיים רצופות של לימודים בצל מגיפת הקורונה. כיצד הממשלה מסייעת לייצב את הטלטלה של מאות אלפי משפחות של הורים ותלמידים? ההתפרקות הטוטלית של המדינה מאז ה-7.10, כללה כל כך הרבה מחדלים: מחדל של חודש וחצי מנע תמיכה כספית שמגיעה לכ-40 אלף אזרחים שפונו מעוטף עזה, מחדל חלוקת מאות אלפי נשקים לאזרחים בתהליך לא תקין ולאנשים ללא הכשרה, מחדל סירוב הצבת מיגוניות לבדואים בנגב, מחדל היעדר ציוד לחיילים. קשה כבר לזכור מה מכל אלה טלטל אותנו יותר. 


אבל מה לגבי יציבות בקרב מנהלי המלחמה? האם שינוי הרכב הממשלה לא ישפיע לרעה על ניהול המלחמה? אין ספק שעדיף לנהל מלחמה ללא שינויים דרסטיים בצמרת. יחד עם זאת, וכאשר לוקחים בחשבון שהמלחמה הולכת להימשך עוד תקופה ארוכה כל-כך, הדרישה לא לבצע שום שינוי בשם היציבות נשמעת מופרכת. הצורך האמיתי שלנו בחיים יציבים לא מקבל מענה, והיציבות היחידה שמבטיחים לנו היא שנתניהו והממשלה פשוט יישארו באותן עמדות שהיו בהן לפני הטבח שהביאו עלינו. אבל אם ניהול המלחמה לקוי, והאמון בהנהגה לא קיים, והעורף האזרחי קורס, והממשלה מציגה ליקויים חמורים בשיקול הדעת – חובה לבצע החלפה מהירה של ההנהגה. שינוי, ולא יציבות, הופך לצורך קיומי.


אחדות בחזית

אני מפריד את הדיון באחדות בין העורף האזרחי לבין החזית הצבאית, כאשר בעורף, אחדות היא תמיד דבר רע. בזמן מלחמה נושאים חשובים נדחקים לשוליים, וזה בסדר גמור. אבל אחדות בעורף פירושה מחיקה של דעות. במיוחד לגבי המלחמה עצמה, חובה לגבש דעה אודות מטרותיה, השלכותיה, ותפקוד הממונים עליה. בחזית, לעומת זאת, המצב אחר: ויכוחים פוליטיים של חיילים בתוך הטנק לגבי מטרות הלחימה או זהות ראש הממשלה הם דבר מסוכן, בשעה שהדרישה מהחיילים היא לבצע פקודות ולשתף פעולה - ביביסטים עם שמאלנים, מתנחלים עם דרוזים.


האם נתניהו וממשלתו מספקים לנו אחדות בחזית? גם כאן התשובה היא לא. ח"כים, שרים בממשלה, וחברי הקבינט מצהירים כי מבחינתם מטרת המלחמה היא טרנספר לכל העזתים והחזרת ההתנחלויות לרצועת עזה: למשל שמחה רוטמן שקורא ל"הגירה מרצון" של עזתים, שר החינוך יואב קיש שקורא להחזיר את התיישבות לעזה, שרת המודיעין גילה גמליאל ומשרדה שכתבו מסמך רשמי שבוחן טרנספר של העזתים לסיני, וח"כים מהקואליציה שמדברים בכנס "חוזרים לחבל עזה". 


המטרה הזו חדרה עמוק לתוך צה"ל – חנן בן ארי הופיע בפני חיילים ושר יחד איתם "חוזרים לגוש קטיף"; רב בא"ח הנחל תועד נואם בפני חיילים ומספר שאוקטובר היה החודש השמח בחייו כי כעת נפתחה האפשרות לכבוש מחדש את עזה, לבנון וכל הארץ המובטחת; קצין נואם בפני חייליו בעזה על גירוש של יהודים מעזה בהתנתקות וקובע שמטרת המלחמה היא שיבה לעזה ולארץ ישראל כולה; חיילים שנכנסו לתוך הרצועה צילמו עצמם עם מדים מחזיקים בדגלי "גוש קטיף חזרנו". הפוליטיזציה של החיילים בחזית כבר בשיאה, ומי שמלבה אותה זו דווקא הממשלה הנוכחית. אם אנחנו רוצים אחדות בחזית, עלינו לדרוש דווקא את החלפת ראש הממשלה והרחקת המתנחלים ממעגלי קבלת ההחלטות.


הצורך בהנהגה בעלת שיקול דעת

שני תחומים ממחישים שמדינת ישראל מונהגת ע"י הנהגה חסרת שיקול דעת: היחס לגדה המערבית וניהול המלחמה עצמה. בשני התחומים הללו האינטרסים של מפלגות המתנחלים בממשלה נוגד את האינטרס הביטחוני הישראלי, ונתניהו תומך בהשארתן לצורך ההישרדות הפוליטית שלו.


לפי דו"ח של האגודה לזכויות האזרח בין ה-7.10 ועד ה-21.11, תועדו 283 תקריות אלימות של מתנחלים נגד פלסטינים בגדה, במסגרתן גורשו כ-900 פלסטינים מאדמותיהם, שהיוו 15 קהילות שלמות, ו-6 קהילות נוספות נמצאות בסכנת גירוש. מתנחלים פועלים בצל המלחמה לשנות סטטוס קוו ברובע הארמני בעיר העתיקה בירושלים, מונעים מפלסטינים למסוק זיתים באדמותיהם בגדה ואף רוצחים את מי שמנסה בכל זאת, וכן הקימו 4 מאחזים חדשים וסללו כבישים רבים בניגוד לפקודות צה"ל.


מעבר לעוול הבלתי-נסבל שנעשה בשמנו לבני אדם שלא פשעו, מדובר בפגיעה אדירה בביטחון הישראלי. ולא רק בגלל הסכנה בפתיחת "חזית נוספת" במלחמה. המתנחלים מצהירים שמטרתם היא לפרק את הרשות הפלסטינית, למרות שרשות חזקה היא אינטרס ביטחוני ישראלי מובהק. נזכיר שכאשר משפחה ישראלית נכנסת לשטחי הרשות ומאוימת ע"י המון עוין, מנגנוני הביטחון של הרשות מחזירים אותם לישראל (בניגוד לחמאס בעזה, ששובה ישראלים שמגיעים לשטחו). דוגמה שממחישה את התרומה של הרש"פ לביטחון הישראלי היא ההתמודדות עם ההתארגנות האלימה 'גוב האריות' בשכם: צמצום התיאום הביטחוני עם הרשות הוביל להקמה והתחזקות של ארגון 'גוב האריות', ופירוק הארגון הושג בעיקר בשל מעצרים שביצעו מנגנוני הביטחון של הרש"פ, עד שלבסוף בכירים ופעילים בגוב האריות הסגירו את עצמם לרשות.


למרות שהאינטרס הביטחוני הישראלי הוא רשות פלסטינית חזקה, נתניהו והמתנחלים מעוניינים דווקא בהחלשתה ופירוקה: גם נתניהו וגם סמוטריץ הצהירו בגלוי שהם מעוניינים בחיזוק החמאס והחלשת הרשות. ככל שמתנחלים ממשיכים להשתולל בגדה, כך הדבר מקשה על הרשות הפלסטינית להצדיק את קיומה בעיני הפלסטינים, ומרד של הרחוב הפלסטיני נהיה עניין של זמן. בחסות המלחמה סמוטריץ ניסה למנוע העברת כספים ששייכים לרשות הפלסטינית בתקווה לפגוע ביכולתה לשלם משכורות לעובדיה, כפי שכבר ניסה לעשות מוקדם יותר השנה, זאת למרות התנגדות מערכת הביטחון לצעדים הללו. חוסר שיקול הדעת של הממשלה ביחס לגדה המערבית זועק לשמיים.


האם לגבי ניהול המלחמה עצמה נתניהו וממשלתו מראים שיקול דעת? הסירוב של נתניהו לקחת אחריות על המחדלים שעליהם הוא אחראי מוביל אותו להאשים את ראשי מערכת הביטחון במחדלים בנסיון לנקות את עצמו, במופע מדהים של היעדר שיקול דעת. החשש של נתניהו מפירוק הקואליציה גרם לו ליצור עבור גנץ ואייזנקוט יצור כלאיים שנקרא "קבינט המלחמה" שפועל לצידו של הקבינט המדיני-ביטחוני. את המלחמה הנוכחית הממשלה מנהלת עם שני קבינטים בעוד מופע של שיקול דעת לקוי שפוגע בניהולה.

גם סירוב לדון בשאלת "היום שאחרי" מעידה על שיקול דעת לקוי באופן קיצוני בניהול המלחמה. אם לא יודעים איך נראית המטרה הרצויה של המלחמה, איך יודעים כיצד לנהל אותה? האם בסוף המלחמה אנחנו מכוונים ליישוב יהודי בעזה (כפי שהצהירו המתנחלים בממשלה), או רק שליטה צבאית ישראלית אין-סופית על הרצועה (כפי שנתניהו לעיתים מצהיר ולעיתים חוזר בו), או אולי שליטה של הרש"פ על עזה (כפי שהאמריקאים רוצים)? כל אחת מהמטרות הללו דורשת פעילות צבאית מסוג אחר ברצועה ופעילות מסוג אחר בזירה הבין-לאומית והאזורית. היעדר החלטה מעיד שוב על ניהול מלחמה באופן לקוי.


הצבעת אי אמון

בעת הנוכחית יש לישראלים צרכים קיומיים שהממשלה לא מסוגלת לספק, וכשלוקחים בחשבון שהמלחמה הולכת להימשך עוד תקופה כה ממושכת, עולה צורך ברור בשינוי – החלפת ראש הממשלה והוצאת המתנחלים מהממשלה. הדרך הנכונה לעשות זאת היא הצבעת אי-אמון קונסטרוקטיבי להחלפת הרכב הממשלה בכנסת הנוכחית. היות והאינטרס של נתניהו והמתנחלים הוא להאריך את המלחמה כמה שניתן תוך דאגה לשלמות הקואליציה אך לא לצרכים של אזרחי ישראל, יש לפעול להחלפתם כבר עכשיו, ולא לחכות ל"אחרי המלחמה", שלא ברור מתי יגיע.


אי-אמון קונסטרוקטיבי דורש הצבעה של 61 ח"כים להחליף את הממשלה הנוכחית בממשלה אחרת. השינוי הזה הוא מהיר ולא דורש בחירות לכנסת, הוא לא כולל קמפיינים זולים ומכפישים, וחלק גדול מהקואליציה הנוכחית יישארו בתפקידם. שני השינויים המשמעותיים ביותר יהיו: הדחת נתניהו מראשות הממשלה והחלפתו בח"כ אחר, בני גנץ למשל, שעולה מסקרים שהציבור רואה בו האדם המתאים ביותר לראשות הממשלה כעת. לחילופין, זה יכול להיות גם ח"כ אחר מהליכוד, כפי שהציע יאיר לפיד. השינוי השני יהיה הוצאת סיעות הציונות הדתית ועוצמה יהודית מהממשלה, ובמקומם להכניס לממשלה את מרבית סיעות האופוזיציה, כולל רע"ם וחד"ש-תע"ל אם אלה ירצו בכך. עלינו, הציבור, להבהיר לח"כים מהקואליציה שהמצב הנוכחי לא יכול להמשיך, ואנחנו דורשים שהממשלה תפעל למעננו.


נתניהו והמתנחלים הם שני הגורמים העיקריים שפוגעים בביטחון הישראלי היום. הוצאתם מהממשלה היא צורך קיומי בעת הזו.



תום אלפיה הוא דוקטורנט לפילוסופיה פוליטית באוניברסיטה העברית בירושלים, וחבר מערכת מגזין רוזה. מנתח את צרכי הביטחון של הישראלים גם בחלק א' וחלק ב' של סדרת הטורים.

עריכה: סתו גרסטל.


מחצית מהישראלים קוראים לנתניהו להתפטר בסוף המלחמה. יש שלוש סיבות שדורשות את הדחתו המיידית

תום אלפיה

תום אלפיה

3 בדצמבר 2023

תום אלפיה

פרק מספר:

27

תום אלפיה הוא דוקטורנט לפילוסופיה פוליטית באוניברסיטה העברית בירושלים, וחבר מערכת מגזין רוזה

הצלת החטופים היא הצלת נשמתה של מדינת ישראל

מאבק במשבר האקלים או כרטיס טיסה לסילמן?

עם מה עובדות הנקיון באוניברסיטה צריכות להתמודד

איך צריך לנצל משברים?

إنقاذ المختطفين هو إنقاذ لروح دولة إسرائيل.

نصال في أزمة المناخ أم بطاقة دخول لسيلمان؟

كيف يجب على عاملات التنظيف في الجامعة التعامل مع ذلك؟

كيف يجب الانتصار في الأزمات؟

bottom of page