פרק זה סגור למנויים בלבד. לא מנויים? לחצו כאן כדי להירשם שתפו: ​ 164 - (Teaser)ניצחון 2021 نصر ٢٠٢١ קריאת השכמה 00:00 / 01:04 ​ ​ 15.1.21 שתפו: 164 - (Teaser)ניצחון 2021 نصر ٢٠٢١ 164 - (Teaser)ניצחון 2021 نصر ٢٠٢١ קריאת השכמה 00:00 / 01:04 ​ ! ​ 15 בינואר 2021 קריאת השכמה פרק מספר: 164 פודקאסט אקטואליה סוציאליסטי על החיים עצמם ועל התקווה לשינוי יסודי של החברה, הפוליטיקה והכלכלה. האם אבו מאזן הוא הציוני האחרון? למנויים בלבד אין אחדות ואין יציבות - להחליף את נתניהו למנויים בלבד מה הוא מיטוט החמאס בשבילכם? למנויים בלבד איך פועל הציר האיראני? למנויים בלבד ​ למנויים בלבד ​ למנויים בלבד ​ למנויים בלבד ​ למנויים בלבד הצטרפו לתוכנית המנויים שלנו הצטרפו עכשיו

פרק זה סגור למנויים בלבד. לא מנויים? לחצו כאן כדי להירשם שתפו: ​ 145- טהורה לעד? طاهرة للأبد؟ קריאת השכמה 00:00 / 01:04 ​ ​ 14.12.20 שתפו: 145- טהורה לעד? طاهرة للأبد؟ 145- טהורה לעד? طاهرة للأبد؟ קריאת השכמה 00:00 / 01:04 ​ ! ​ 14 בדצמבר 2020 קריאת השכמה פרק מספר: 145 פודקאסט אקטואליה סוציאליסטי על החיים עצמם ועל התקווה לשינוי יסודי של החברה, הפוליטיקה והכלכלה. האם אבו מאזן הוא הציוני האחרון? למנויים בלבד אין אחדות ואין יציבות - להחליף את נתניהו למנויים בלבד מה הוא מיטוט החמאס בשבילכם? למנויים בלבד איך פועל הציר האיראני? למנויים בלבד ​ למנויים בלבד ​ למנויים בלבד ​ למנויים בלבד ​ למנויים בלבד הצטרפו לתוכנית המנויים שלנו הצטרפו עכשיו

פרק זה סגור למנויים בלבד. לא מנויים? לחצו כאן כדי להירשם שתפו: ​ 235- מה נשתנה? ما الذي تغير؟ קריאת השכמה 00:00 / 01:04 ​ ​ 2.6.21 שתפו: 235- מה נשתנה? ما الذي تغير؟ 235- מה נשתנה? ما الذي تغير؟ קריאת השכמה 00:00 / 01:04 ​ ! ​ 2 ביוני 2021 קריאת השכמה פרק מספר: 235 פודקאסט אקטואליה סוציאליסטי על החיים עצמם ועל התקווה לשינוי יסודי של החברה, הפוליטיקה והכלכלה. האם אבו מאזן הוא הציוני האחרון? למנויים בלבד אין אחדות ואין יציבות - להחליף את נתניהו למנויים בלבד מה הוא מיטוט החמאס בשבילכם? למנויים בלבד איך פועל הציר האיראני? למנויים בלבד ​ למנויים בלבד ​ למנויים בלבד ​ למנויים בלבד ​ למנויים בלבד הצטרפו לתוכנית המנויים שלנו הצטרפו עכשיו

פרק זה סגור למנויים בלבד. לא מנויים? לחצו כאן כדי להירשם שתפו: ​ 082- די לכיבוש كفى للاحتلال קריאת השכמה 00:00 / 01:04 ​ ​ 15.8.20 שתפו: 082- די לכיבוש كفى للاحتلال 082- די לכיבוש كفى للاحتلال קריאת השכמה 00:00 / 01:04 ​ ! ​ 15 באוגוסט 2020 קריאת השכמה פרק מספר: 82 פודקאסט אקטואליה סוציאליסטי על החיים עצמם ועל התקווה לשינוי יסודי של החברה, הפוליטיקה והכלכלה. האם אבו מאזן הוא הציוני האחרון? למנויים בלבד אין אחדות ואין יציבות - להחליף את נתניהו למנויים בלבד מה הוא מיטוט החמאס בשבילכם? למנויים בלבד איך פועל הציר האיראני? למנויים בלבד ​ למנויים בלבד ​ למנויים בלבד ​ למנויים בלבד ​ למנויים בלבד הצטרפו לתוכנית המנויים שלנו הצטרפו עכשיו

פרק זה סגור למנויים בלבד. לא מנויים? לחצו כאן כדי להירשם שתפו: ​ 174- משחקי הרעב اللعب بالجوع קריאת השכמה 00:00 / 01:04 ​ ​ 2.2.21 שתפו: 174- משחקי הרעב اللعب بالجوع 174- משחקי הרעב اللعب بالجوع קריאת השכמה 00:00 / 01:04 ​ ! ​ 2 בפברואר 2021 קריאת השכמה פרק מספר: 174 פודקאסט אקטואליה סוציאליסטי על החיים עצמם ועל התקווה לשינוי יסודי של החברה, הפוליטיקה והכלכלה. האם אבו מאזן הוא הציוני האחרון? למנויים בלבד אין אחדות ואין יציבות - להחליף את נתניהו למנויים בלבד מה הוא מיטוט החמאס בשבילכם? למנויים בלבד איך פועל הציר האיראני? למנויים בלבד ​ למנויים בלבד ​ למנויים בלבד ​ למנויים בלבד ​ למנויים בלבד הצטרפו לתוכנית המנויים שלנו הצטרפו עכשיו

פרק זה סגור למנויים בלבד. לא מנויים? לחצו כאן כדי להירשם שתפו: ​ מחמוד עבאס - הציוני האחרון קריאת השכמה 00:00 / 01:04 ​ ​ קריאת השכמה 4.12.23 שתפו: מחמוד עבאס - הציוני האחרון מחמוד עבאס - הציוני האחרון קריאת השכמה 00:00 / 01:04 ​ יובל אונגר וסתו גרסטל בפרק פרופיל על הראיס הכי פחות רלוונטי בשכונה - אבו מאזן ​ קריאת השכמה 4 בדצמבר 2023 קריאת השכמה פרק מספר: 583 פודקאסט אקטואליה סוציאליסטי על החיים עצמם ועל התקווה לשינוי יסודי של החברה, הפוליטיקה והכלכלה. האם אבו מאזן הוא הציוני האחרון? למנויים בלבד אין אחדות ואין יציבות - להחליף את נתניהו למנויים בלבד מה הוא מיטוט החמאס בשבילכם? למנויים בלבד איך פועל הציר האיראני? למנויים בלבד ​ למנויים בלבד ​ למנויים בלבד ​ למנויים בלבד ​ למנויים בלבד הצטרפו לתוכנית המנויים שלנו הצטרפו עכשיו

פרק זה סגור למנויים בלבד. לא מנויים? לחצו כאן כדי להירשם שתפו: ​ לפעמים כן מחליפים ראש ממשלה בזמן מלחמה (חלק ג') תום אלפיה 00:00 / 01:04 ​ ​ תום אלפיה 3.12.23 שתפו: לפעמים כן מחליפים ראש ממשלה בזמן מלחמה (חלק ג') לפעמים כן מחליפים ראש ממשלה בזמן מלחמה (חלק ג') תום אלפיה 00:00 / 01:04 ​ אומרים לנו שלא מחליפים ראש ממשלה בזמן מלחמה. שעכשיו זה לא הזמן. ויש בזה משהו.החלפת ראש ממשלה היא אירוע משמעותי וקיצוני בזמן מלחמה. לכן בטור זה אפתח את הדיון בשאלה האם מצבנו הנוכחי מצדיק החלפה של ראש ממשלה בזמן מלחמה. סקרים מראים באופן יציב (למשל ב 12.10 , ב 18.10 , ב 5.11 , ב 1.12 ) חוסר אמון אדיר והערכה נמוכה מאוד של ביצועיו של ראש הממשלה בפרט, ושל הממשלה בכלל. יחד עם זאת, הם מראים גם העדפה של הציבור להתפטרות של ראש הממשלה לאחר סיום המלחמה (כ-50%) לעומת התפטרותו באופן מיידי (כ-30%). טור זה פונה למחצית מהישראלים שלהם אין אמון בראש הממשלה, ועדיין לדעתם עליו להמשיך לכהן עד סיום המלחמה. למיטב הבנתי, קיימים שני צרכים שעומדים בבסיס העמדה הזו: יציבות ואחדות, ואלה צרכים אמיתיים של ישראלים. אך נתניהו וממשלתו יכולים לספק רק מראית עין שלהם: כמו עטיפה נוצצת שתאפשר לנו להתהדר בכמה שאנחנו יציבים ומאוחדים, אבל ללא התוכן שבאמת יספק את צרכינו. מעבר לשני שיקולים אלה, נתניהו וממשלתו לא מהווים הנהגה בעלת שיקול דעת, שגם היא צורך קיומי בעת הזו. לכן חייבים להחליף את נתניהו ולהוציא את סיעות המתנחלים מהממשלה. את הדיון בשאלה האם נתניהו צריך להיות מוחלף עכשיו או בסוף המלחמה צריך להתחיל לאחר שיש לנו מושג מתי "סוף המלחמה" צפוי להיות. חיילי צה"ל תוקפים בצפון רצועת עזה כבר מעל חודש ו'טיהור' צפון הרצועה מהחמאס טרם הושלם, אף על פי שהלחימה ברובה התקיימה ללא אזרחים בצפון הרצועה. לחימה באיזור הדרום תדרוש פעילות הרבה יותר איטית, מדויקת, ומחושבת, שצפויה לארוך חודשים רבים וכנראה שאף מעל שנה. יחד עם זאת, המחשבה שבמועד כלשהו צה"ל יעמוד בכל מטרותיו והמלחמה תסתיים נראית דמיונית כל עוד נתניהו והמתנחלים בשלטון. ההחלטה על "סיום המלחמה" היא החלטה פוליטית ולא צבאית. לכן, השארת נתניהו והמתנחלים בצמרת השלטון עד סיום המלחמה יוצרת קשר מסוכן בין ההישרדות הפוליטית שלהם לבין המשך המלחמה. כאשר הם יודעים שסיום המלחמה פירושה סיום הקריירה, אפשר להיות בטוחים שהם יפעלו להמשיך את המלחמה לזמן ארוך ככל שניתן. כדי להראות שעלינו להדיח אותם באופן מיידי, אני מנתח שלושה צרכים קיומיים בזמן מלחמה: יציבות, אחדות, והנהגה בעלת שיקול דעת. הצורך ביציבות כולנו עברנו טלטלה אדירה ביום שבת ה-7.10. טלטלה פיזית, כלכלית, נפשית, ורגשית. חטיפתם של ישראלים והכניסה למלחמה רק החריפו את הטלטלה הראשונית. במצב הזה יציבות העורף האזרחי הופכת לצורך קיומי. אך גם לגבי מערכות ניהול המלחמה, יש צורך ביציבות והימנעות משינויים דרסטיים שיטלטלו את המערכת לחלוטין. את העורף, נתניהו והממשלה ממשיכים להפקיר באופן עקבי מאז ה-7.10. האם מישהו מטעם הממשלה משתף את האזרחים באופן קבוע מה מצבנו הנוכחי במלחמה, מה האפשרויות שלפנינו, אילו החלטות מתקבלות ולפי אילו שיקולים? מה הממשלה עושה כדי להקל על המצב הכלכלי של עובדים ועצמאיים? כדי לדאוג שתלמידים לא נושרים מבית ספר ובכך גם לעזור להורים להמשיך לעבוד? כדי לעבות את מערך הפסיכולוגיות והעו"סיות? האם לא מגיעה לנו ממשלה שתתייצב באופן קבוע מול מצלמות, תענה לשאלות הציבור, ותהווה אי של יציבות ואמון בתקופה מטלטלת? הממשלה הנוכחית משאירה אותנו באפילה, והמידע שאנחנו מקבלים מגיע מהדלפות, שמטרתן לא לייצב את חיינו, אלא לשרת את האינטרס הפוליטי של המדליף. יש לפחות 5 גורמים שונים במדינת ישראל ש"מרכזים" את סוגיית החטופים, והמשפחות מעידות שוב ושוב שהן מקבלות מידע מהתקשורת ולא משום גורם רשמי – דבר שמטלטל את עולמן בכל ידיעה שמתפרסמת. אז הממשלה לא משתפת אותנו בשום דבר, אך האם בפועל היא עושה משהו כדי לספק לנו יציבות? הורים ותלמידים, לדוגמה: כ-80% מתלמידי תיכון שפונו מבתיהם לא מגיעים למסגרות שאורגנו להם, והצפי במשרד החינוך הוא לנשירה משמעותית בכל התיכונים בארץ בשל המלחמה. נזכיר שרוב התלמידים במערכת החינוך בילו שנתיים רצופות של לימודים בצל מגיפת הקורונה. כיצד הממשלה מסייעת לייצב את הטלטלה של מאות אלפי משפחות של הורים ותלמידים? ההתפרקות הטוטלית של המדינה מאז ה-7.10, כללה כל כך הרבה מחדלים: מחדל של חודש וחצי מנע תמיכה כספית שמגיעה לכ-40 אלף אזרחים שפונו מעוטף עזה, מחדל חלוקת מאות אלפי נשקים לאזרחים בתהליך לא תקין ולאנשים ללא הכשרה , מחדל סירוב הצבת מיגוניות לבדואים בנגב , מחדל היעדר ציוד לחיילים . קשה כבר לזכור מה מכל אלה טלטל אותנו יותר. אבל מה לגבי יציבות בקרב מנהלי המלחמה? האם שינוי הרכב הממשלה לא ישפיע לרעה על ניהול המלחמה? אין ספק שעדיף לנהל מלחמה ללא שינויים דרסטיים בצמרת. יחד עם זאת, וכאשר לוקחים בחשבון שהמלחמה הולכת להימשך עוד תקופה ארוכה כל-כך, הדרישה לא לבצע שום שינוי בשם היציבות נשמעת מופרכת. הצורך האמיתי שלנו בחיים יציבים לא מקבל מענה, והיציבות היחידה שמבטיחים לנו היא שנתניהו והממשלה פשוט יישארו באותן עמדות שהיו בהן לפני הטבח שהביאו עלינו. אבל אם ניהול המלחמה לקוי, והאמון בהנהגה לא קיים, והעורף האזרחי קורס, והממשלה מציגה ליקויים חמורים בשיקול הדעת – חובה לבצע החלפה מהירה של ההנהגה. שינוי, ולא יציבות, הופך לצורך קיומי. אחדות בחזית אני מפריד את הדיון באחדות בין העורף האזרחי לבין החזית הצבאית, כאשר בעורף, אחדות היא תמיד דבר רע. בזמן מלחמה נושאים חשובים נדחקים לשוליים, וזה בסדר גמור. אבל אחדות בעורף פירושה מחיקה של דעות. במיוחד לגבי המלחמה עצמה, חובה לגבש דעה אודות מטרותיה, השלכותיה, ותפקוד הממונים עליה. בחזית, לעומת זאת, המצב אחר: ויכוחים פוליטיים של חיילים בתוך הטנק לגבי מטרות הלחימה או זהות ראש הממשלה הם דבר מסוכן, בשעה שהדרישה מהחיילים היא לבצע פקודות ולשתף פעולה - ביביסטים עם שמאלנים, מתנחלים עם דרוזים. האם נתניהו וממשלתו מספקים לנו אחדות בחזית? גם כאן התשובה היא לא. ח"כים, שרים בממשלה, וחברי הקבינט מצהירים כי מבחינתם מטרת המלחמה היא טרנספר לכל העזתים והחזרת ההתנחלויות לרצועת עזה: למשל שמחה רוטמן שקורא ל"הגירה מרצון" של עזתים, שר החינוך יואב קיש שקורא להחזיר את התיישבות לעזה, שרת המודיעין גילה גמליאל ומשרדה שכתבו מסמך רשמי שבוחן טרנספר של העזתים לסיני, ו ח"כים מהקואליציה שמדברים בכנס "חוזרים לחבל עזה". המטרה הזו חדרה עמוק לתוך צה"ל – חנן בן ארי הופיע בפני חיילים ושר יחד איתם "חוזרים לגוש קטיף"; רב בא"ח הנחל תועד נואם בפני חיילים ומספר שאוקטובר היה החודש השמח בחייו כי כעת נפתחה האפשרות לכבוש מחדש את עזה, לבנון וכל הארץ המובטחת; קצין נואם בפני חייליו בעזה על גירוש של יהודים מעזה בהתנתקות וקובע שמטרת המלחמה היא שיבה לעזה ולארץ ישראל כולה; חיילים שנכנסו לתוך הרצועה צילמו עצמם עם מדים מחזיקים בדגלי "גוש קטיף חזרנו". הפוליטיזציה של החיילים בחזית כבר בשיאה, ומי שמלבה אותה זו דווקא הממשלה הנוכחית. אם אנחנו רוצים אחדות בחזית, עלינו לדרוש דווקא את החלפת ראש הממשלה והרחקת המתנחלים ממעגלי קבלת ההחלטות. הצורך בהנהגה בעלת שיקול דעת שני תחומים ממחישים שמדינת ישראל מונהגת ע"י הנהגה חסרת שיקול דעת: היחס לגדה המערבית וניהול המלחמה עצמה. בשני התחומים הללו האינטרסים של מפלגות המתנחלים בממשלה נוגד את האינטרס הביטחוני הישראלי, ונתניהו תומך בהשארתן לצורך ההישרדות הפוליטית שלו. לפי דו"ח של האגודה לזכויות האזרח בין ה-7.10 ועד ה-21.11, תועדו 283 תקריות אלימות של מתנחלים נגד פלסטינים בגדה, במסגרתן גורשו כ-900 פלסטינים מאדמותיהם, שהיוו 15 קהילות שלמות, ו-6 קהילות נוספות נמצאות בסכנת גירוש. מתנחלים פועלים בצל המלחמה לשנות סטטוס קוו ברובע הארמני בעיר העתיקה בירושלים, מונעים מפלסטינים למסוק זיתים באדמותיהם בגדה ואף רוצחים את מי שמנסה בכל זאת , וכן הקימו 4 מאחזים חדשים וסללו כבישים רבים בניגוד לפקודות צה"ל. מעבר לעוול הבלתי-נסבל שנעשה בשמנו לבני אדם שלא פשעו, מדובר בפגיעה אדירה בביטחון הישראלי. ולא רק בגלל הסכנה בפתיחת "חזית נוספת" במלחמה. המתנחלים מצהירים שמטרתם היא לפרק את הרשות הפלסטינית, למרות שרשות חזקה היא אינטרס ביטחוני ישראלי מובהק. נזכיר שכאשר משפחה ישראלית נכנסת לשטחי הרשות ומאוימת ע"י המון עוין, מנגנוני הביטחון של הרשות מחזירים אותם לישראל (בניגוד לחמאס בעזה, ששובה ישראלים שמגיעים לשטחו). דוגמה שממחישה את התרומה של הרש"פ לביטחון הישראלי היא ההתמודדות עם ההתארגנות האלימה 'גוב האריות' בשכם: צמצום התיאום הביטחוני עם הרשות הוביל להקמה והתחזקות של ארגון 'גוב האריות', ופירוק הארגון הושג בעיקר בשל מעצרים שביצעו מנגנוני הביטחון של הרש"פ, עד שלבסוף בכירים ופעילים בגוב האריות הסגירו את עצמם לרשות . למרות שהאינטרס הביטחוני הישראלי הוא רשות פלסטינית חזקה, נתניהו והמתנחלים מעוניינים דווקא בהחלשתה ופירוקה: גם נתניהו וגם סמוטריץ הצהירו בגלוי שהם מעוניינים בחיזוק החמאס והחלשת הרשות. ככל שמתנחלים ממשיכים להשתולל בגדה, כך הדבר מקשה על הרשות הפלסטינית להצדיק את קיומה בעיני הפלסטינים, ומרד של הרחוב הפלסטיני נהיה עניין של זמן. בחסות המלחמה סמוטריץ ניסה למנוע העברת כספים ששייכים לרשות הפלסטינית בתקווה לפגוע ביכולתה לשלם משכורות לעובדיה, כפי שכבר ניסה לעשות מוקדם יותר השנה , זאת למרות התנגדות מערכת הביטחון לצעדים הללו. חוסר שיקול הדעת של הממשלה ביחס לגדה המערבית זועק לשמיים. האם לגבי ניהול המלחמה עצמה נתניהו וממשלתו מראים שיקול דעת? הסירוב של נתניהו לקחת אחריות על המחדלים שעליהם הוא אחראי מוביל אותו להאשים את ראשי מערכת הביטחון במחדלים בנסיון לנקות את עצמו, במופע מדהים של היעדר שיקול דעת. החשש של נתניהו מפירוק הקואליציה גרם לו ליצור עבור גנץ ואייזנקוט יצור כלאיים שנקרא "קבינט המלחמה" שפועל לצידו של הקבינט המדיני-ביטחוני. את המלחמה הנוכחית הממשלה מנהלת עם שני קבינטים בעוד מופע של שיקול דעת לקוי שפוגע בניהולה. גם סירוב לדון בשאלת "היום שאחרי" מעידה על שיקול דעת לקוי באופן קיצוני בניהול המלחמה. אם לא יודעים איך נראית המטרה הרצויה של המלחמה, איך יודעים כיצד לנהל אותה? האם בסוף המלחמה אנחנו מכוונים ליישוב יהודי בעזה (כפי שהצהירו המתנחלים בממשלה), או רק שליטה צבאית ישראלית אין-סופית על הרצועה (כפי שנתניהו לעיתים מצהיר ולעיתים חוזר בו), או אולי שליטה של הרש"פ על עזה (כפי שהאמריקאים רוצים)? כל אחת מהמטרות הללו דורשת פעילות צבאית מסוג אחר ברצועה ופעילות מסוג אחר בזירה הבין-לאומית והאזורית. היעדר החלטה מעיד שוב על ניהול מלחמה באופן לקוי. הצבעת אי אמון בעת הנוכחית יש לישראלים צרכים קיומיים שהממשלה לא מסוגלת לספק, וכשלוקחים בחשבון שהמלחמה הולכת להימשך עוד תקופה כה ממושכת, עולה צורך ברור בשינוי – החלפת ראש הממשלה והוצאת המתנחלים מהממשלה. הדרך הנכונה לעשות זאת היא הצבעת אי-אמון קונסטרוקטיבי להחלפת הרכב הממשלה בכנסת הנוכחית. היות והאינטרס של נתניהו והמתנחלים הוא להאריך את המלחמה כמה שניתן תוך דאגה לשלמות הקואליציה אך לא לצרכים של אזרחי ישראל, יש לפעול להחלפתם כבר עכשיו, ולא לחכות ל"אחרי המלחמה", שלא ברור מתי יגיע. אי-אמון קונסטרוקטיבי דורש הצבעה של 61 ח"כים להחליף את הממשלה הנוכחית בממשלה אחרת. השינוי הזה הוא מהיר ולא דורש בחירות לכנסת, הוא לא כולל קמפיינים זולים ומכפישים, וחלק גדול מהקואליציה הנוכחית יישארו בתפקידם. שני השינויים המשמעותיים ביותר יהיו: הדחת נתניהו מראשות הממשלה והחלפתו בח"כ אחר, בני גנץ למשל, שעולה מסקרים שהציבור רואה בו האדם המתאים ביותר לראשות הממשלה כעת. לחילופין, זה יכול להיות גם ח"כ אחר מהליכוד, כפי שהציע יאיר לפיד . השינוי השני יהיה הוצאת סיעות הציונות הדתית ועוצמה יהודית מהממשלה, ובמקומם להכניס לממשלה את מרבית סיעות האופוזיציה, כולל רע"ם וחד"ש-תע"ל אם אלה ירצו בכך. עלינו, הציבור, להבהיר לח"כים מהקואליציה שהמצב הנוכחי לא יכול להמשיך, ואנחנו דורשים שהממשלה תפעל למעננו. נתניהו והמתנחלים הם שני הגורמים העיקריים שפוגעים בביטחון הישראלי היום. הוצאתם מהממשלה היא צורך קיומי בעת הזו. תום אלפיה הוא דוקטורנט לפילוסופיה פוליטית באוניברסיטה העברית בירושלים, וחבר מערכת מגזין רוזה. מנתח את צרכי הביטחון של הישראלים גם ב חלק א' ו חלק ב' של סדרת הטורים. עריכה: סתו גרסטל. מחצית מהישראלים קוראים לנתניהו להתפטר בסוף המלחמה. יש שלוש סיבות שדורשות את הדחתו המיידית תום אלפיה 3 בדצמבר 2023 תום אלפיה פרק מספר: 27 תום אלפיה הוא דוקטורנט לפילוסופיה פוליטית באוניברסיטה העברית בירושלים, וחבר מערכת מגזין רוזה אין אחדות ואין יציבות - להחליף את נתניהו למנויים בלבד מה הוא מיטוט החמאס בשבילכם? למנויים בלבד איך פועל הציר האיראני? למנויים בלבד המלכוד שבו מצויים ממשלת ישראל ואנחנו. למנויים בלבד ​ למנויים בלבד ​ למנויים בלבד ​ למנויים בלבד ​ למנויים בלבד הצטרפו לתוכנית המנויים שלנו הצטרפו עכשיו

פרק זה סגור למנויים בלבד. לא מנויים? לחצו כאן כדי להירשם שתפו: ​ דילמת האסיר קריאת השכמה 00:00 / 01:04 ​ ​ קריאת השכמה 30.11.23 שתפו: דילמת האסיר דילמת האסיר קריאת השכמה 00:00 / 01:04 ​ אסף יקיר וארנון פלג על החזרת החטופים, על רשימות האסירים של ישראל וכיצד הן תורמות למיטוט החמאס. ​ קריאת השכמה 30 בנובמבר 2023 קריאת השכמה פרק מספר: 582 פודקאסט אקטואליה סוציאליסטי על החיים עצמם ועל התקווה לשינוי יסודי של החברה, הפוליטיקה והכלכלה. מה הוא מיטוט החמאס בשבילכם? למנויים בלבד איך פועל הציר האיראני? למנויים בלבד המלכוד שבו מצויים ממשלת ישראל ואנחנו. למנויים בלבד סתו ויובל מנסות להבין למה כולם שונאים אותנו למנויים בלבד ​ למנויים בלבד ​ למנויים בלבד ​ למנויים בלבד ​ למנויים בלבד הצטרפו לתוכנית המנויים שלנו הצטרפו עכשיו

פרק זה סגור למנויים בלבד. לא מנויים? לחצו כאן כדי להירשם שתפו: ​ ראיון 1- סוהיל דיאב ניהול וסכסוך 00:00 / 01:04 ​ ​ ניהול וסכסוך 1.3.22 שתפו: ראיון 1- סוהיל דיאב ראיון 1- סוהיל דיאב ניהול וסכסוך 00:00 / 01:04 ​ ! ​ ניהול וסכסוך 1 במרץ 2022 ניהול וסכסוך פרק מספר: 2.7 סדרת פודקאסטים על המדיניות הבטחונית והכלכלית של ממשלות ישראל. כל עונה מספרת סיפור פוליטי רחב על אירוע מרכזי בהיסטוריית המדינה. איך פועל הציר האיראני? למנויים בלבד המלכוד שבו מצויים ממשלת ישראל ואנחנו. למנויים בלבד סתו ויובל מנסות להבין למה כולם שונאים אותנו למנויים בלבד איך לנצח יחד את השמאל העולמי למנויים בלבד ​ למנויים בלבד ​ למנויים בלבד ​ למנויים בלבד ​ למנויים בלבד הצטרפו לתוכנית המנויים שלנו הצטרפו עכשיו

פרק זה סגור למנויים בלבד. לא מנויים? לחצו כאן כדי להירשם שתפו: ​ 175- הפרטה אקספרס خصخصة إكسبرس קריאת השכמה 00:00 / 01:04 ​ ​ 3.2.21 שתפו: 175- הפרטה אקספרס خصخصة إكسبرس 175- הפרטה אקספרס خصخصة إكسبرس קריאת השכמה 00:00 / 01:04 ​ ! ​ 3 בפברואר 2021 קריאת השכמה פרק מספר: 175 פודקאסט אקטואליה סוציאליסטי על החיים עצמם ועל התקווה לשינוי יסודי של החברה, הפוליטיקה והכלכלה. איך פועל הציר האיראני? למנויים בלבד המלכוד שבו מצויים ממשלת ישראל ואנחנו. למנויים בלבד סתו ויובל מנסות להבין למה כולם שונאים אותנו למנויים בלבד איך לנצח יחד את השמאל העולמי למנויים בלבד ​ למנויים בלבד ​ למנויים בלבד ​ למנויים בלבד ​ למנויים בלבד הצטרפו לתוכנית המנויים שלנו הצטרפו עכשיו

פרק זה סגור למנויים בלבד. לא מנויים? לחצו כאן כדי להירשם שתפו: ​ "וינה האדומה": מסע לפרויקט הדגל של בירת הדיור הציבורי אילון טוהר 00:00 / 01:04 ​ ​ אילון טוהר 26.9.23 שתפו: "וינה האדומה": מסע לפרויקט הדגל של בירת הדיור הציבורי "וינה האדומה": מסע לפרויקט הדגל של בירת הדיור הציבורי אילון טוהר 00:00 / 01:04 חזון נועז שהתגשם. מתחם "קרל מרקס-הוף" בווינה (צילום: אילון טוהר) ממש מחוץ לכניסה לתחנת הייליגנשטאדט בווינה ניצב מבנה מרשים, דמוי מבצר מעוטר בקשתות, הנושא את הכיתוב "Karl Marx-Hof". מתחם הבניינים האדמדם נפרס לאורך של כקילומטר ורצוף לכל אורכו בכניסות לעשרות חצרות פנימיות, המציעות כרי דשא, עצים וספסלים. על אחד מהם יושב אדם מבוגר, אך בסביבות השעה 9:00 בבוקר האווירה שוממת למדי. אלמלא שמו של מרקס המתנוסס על החזית המרכזית, קשה היה להאמין שמדובר במבנה בעל חשיבות היסטורית. התזכורת היחידה היא תלמידה שפונה אליי ושואלת בגרמנית: "?Sprechen Sie Deutsch". אני, התייר, משיב: "?No. English". לא משנה, היא אומרת. כשאני שואל אותה מה העניין, היא מספרת שהיא מחפשת אחר מרואיינים לסרט שהיא וחבריה מצלמים על המקום. "הייתה תקופה שהמפלגה הקומוניסטית הייתה בשלטון", היא מוסיפה. למעשה, היא טועה. המפלגה המקושרת אל ההיסטוריה של מתחם הדיור הציבורי קרל מרקס-הוף היא דווקא מפלגת הפועלים הסוציאל-דמוקרטית, לימים מפלגת המרכז-שמאל הגדולה במדינה - SPÖ . בשנים 1919-1934, הייתה המפלגה אחראית לניסוי סוציאליסטי מלהיב שקרל מרקס-הוף שימש לו כסמל, ולפרקים אף כמבצר במלוא מובן המילה. תקופה זו, הידועה כ"ווינה האדומה", יכולה ללמד אותנו היום על האפשרות ליישום רפורמות חברתיות רדיקליות, אך מעשיות, בזירה העירונית ובכלל. המתחם משלב בין דירות מגורים לשירותים לרווחת הדיירים (צילום: אילון טוהר) סיפור ניצחון סיפורה של "וינה האדומה" ושל מתחם קרל מרקס-הוף מתחיל בימים שלאחר מלחמת העולם הראשונה . המלחמה הותירה את האוסטרים בעוני כבד, באבטלה נרחבת ובמצוקת דיור, שהייתה חמורה במיוחד בערים הגדולות. תנאי המחיה הקשים הובילו להתעוררות תנועות עובדים שתבעו שינוי חברתי משמעותי. בבחירות החופשיות הראשונות שנערכו בווינה ב-1919, הצליחו הסוציאל-דמוקרטים לזכות ברוב מוחלט ולקבל את השליטה בעיר. מאז ועד סילוקם על ידי הפשיסטים בשנת 1934, הם שמרו על שלטונם והצליחו לקדם צדק חברתי מבניין העירייה. הם עשו זאת מול לא מעט מתנגדים – כמו בעלי ההון, הכנסייה והשלטון המרכזי באוסטריה, שהיה נתון רוב השנים בידי המפלגות היריבות. נאמנים לעקרונות מפלגתם הרפורמיסטית, מנהיגי השלטון הסוציאל-דמוקרטי בווינה נאבקו באתגרים החברתיים שעמדו לפתחם באמצעות רפורמות מקיפות בכל תחומי החיים. עם הפיכת וינה למחוז פדרלי עצמאי החל משנת 1922, העירייה קיבלה לידיה סמכויות נרחבות יותר שאפשרו לה להטיל מסים מקומיים על העשירים ביותר, בהם מס רכוש ומסים חדשים על מותרות, כמו מרוצי סוסים ומכוניות. הודות למדיניות המיסוי הפרוגרסיבית, הצליחו הסוציאל-דמוקרטים לממן תוכניות חברתיות שאפתניות שהרחיבו את שירותי החינוך, הבריאות והטיפול בילדים. בתוך כמה שנים, הוקמו ברחבי וינה גני ילדים, מרפאות וספריות ציבוריות, כמו גם מרחצאות שעמדו לרשות הכלל במטרה להעלות את רמת ההיגיינה של התושבים. ההשקעה בפרויקטים אלה תרמה גם ליצירת מקומות עבודה ולמודרניזציה של התשתיות בעיר. "וינה האדומה" הייתה גם בית לאינטלקטואלים כמו זיגמונד פרויד, לודוויג ויטגנשטיין וקרל פולני, מחבר "התמורה הגדלה", שתיאר את השלטון הסוציאל-דמוקרטי בעיר בתור "אחד הניצחונות התרבותיים המרהיבים ביותר בתולדות המערב". אבל החותם המשמעותי ביותר שהותירה "וינה האדומה" היה בתחום הדיור. כשהסוציאל-דמוקרטים קיבלו לידיהם את השלטון ב-1919, רבים מתושבי העיר היו מחוסרי דיור ורבים אחרים חיו בבתים צפופים ולא ראויים למגורים, כשחלקם אף נאלצים לחלוק חדרים ואף מיטות עם אחרים. העירייה נקטה יוזמה: היא השתמשה בכספי המסים שגבתה בשביל לקנות קרקעות ועד מהרה הפכה לבעלת הנכסים הגדולה ביותר בעיר. וחשוב מכך, היא לא חיכתה ליזמי הנדל"ן – אלא בנתה בעצמה מעל 60 אלף דירות. "הדיור החברתי" מילא תפקיד מפתח במענה על מצוקת הדיור של הווינאים. הדירות חולקו לפי שיטת ניקוד ששיכנה את התושבים על פי צורך ומצב המגורים והתעסוקה הנוכחי שלהם, והעניקה עדיפות לפצועי מלחמה ולתושבים המקוריים של העיר. עד 1934, אחד מכל עשרה וינאים חי בדיור חברתי. פרויקט הדגל של מדיניות זו היה מתחם המגורים קרל מרקס-הוף, שנחנך ב-12 באוקטובר 1930 תחת שם שלא הותיר ספק לגבי האב הרוחני של האידיאליסטיים בראשות העיר. 93 שנים מאוחר יותר, אני מגיע לפתחו של קרל מרקס-הוף כדי לחזות בעצמי בחזון הסוציאל-דמוקרטי האמיץ שהתגשם בבטון. "עדיין נהנים מהתקופה הזו" קרל מרקס-הוף אינו בדיוק שכונה ואינו בדיוק בניין יחיד, אלא מעין סופר-בלוק של בניינים מחוברים זה לזה, שבמרכז כל אחד מהם ניצבת גינה ציבורית לרווחת הכלל. עד היום הוא משמש לדיור ציבורי, ואכן ניכר שמדובר במקום מגורים לכל דבר ועניין: כשאני חולף על פני שדרת הקשתות והחצרות הפנימיות, אפשר לשמוע מוזיקה בוקעת מאחת הדירות. בכניסה לדירה אחרת, דיירת מרוקנת דלי מים של ספונג'ה. מחלק מהחלונות תלויה כביסה על חבלים. בשבילי המתחם מסתובבים הורים אחדים עם עגלת התינוק שלהם, ובחור נוסף שמוליך את הכלב שלו. אחד מהדיירים במקום הוא ג'וליאן קרוייר בן ה-26, סטודנט ללימודי אפריקה באוניברסיטת וינה, שגר בקרל מרקס-הוף משנת 2017. בעברו השתתף קרוייר בפעילות פוליטית ב"ארגון הצעירים הסוציאליסטים של אוסטריה", המקושר למפלגה הסוציאל-דמוקרטית, ומדי פעם הוא ממשיך לכתוב למגזין Zukunft (בגרמנית: "עתיד"). "אני חושב שהדיור החברתי הוא משהו שאנחנו בווינה גאים בו, מכיוון שהוא ייחודי לנו מאוד. אנחנו די גאים בפרויקטים שיש לנו כאן", הוא משתף. "גאים בדיור החברתי שלנו". ג'וליאן קרוייר, דייר במתחם קרל מרקס אתה מרוצה מהדירה שלך? "היא ממש טובה אם אתה משווה את הגודל של הדירה למחיר שלה. יש לי 60 מטרים רבועים משלי ואני משלם מתחת למחיר הממוצע. הדירה הייתה ריקה כשנכנסתי אליה והייתי צריך לשפץ שני חדרים מכיוון שהבניין ישן, אבל אני מאוד, מאוד מרוצה מהחיים כאן. חוץ מהיופי של הבניין, יש לי רכבת תחתית ממש מולי שמאפשרת לי להגיע במהירות לכל מקום בווינה". החזון של הסוציאל-דמוקרטים הווינאים לא היה לשכן את הדיירים בשיכוני פועלים מוזנחים, אלא לבנות מבנים אסתטיים שממשיכים למשוך את תשומת ליבם של חובבי אדריכלות עד היום. הבניינים נבנו תוך שילוב בין דירות מגורים לבין שירותים קהילתיים שנועדו לספק את כלל צרכי הדיירים. הם כללו בין היתר מכבסות, מגרשי ספורט, בתי ספר, מרפאות ואפילו מטבחים מרכזיים ומרחצאות ציבוריות. עד היום, מתחם המגורים כולל מבני ציבור שונים המשרתים את הדיירים כמו גני ילדים, מגרש סקווש, ובריכה שקרוייר מתאר בתור "אחד ממתחמי השחייה הכי יפים בווינה". "העירייה עשתה בימים ההם הרבה בשביל לתמוך בעובדים, לא רק מבחינת המגורים, אלא גם בשירותים אחרים שהם צריכים", הוא מוסיף. באחד ממבני הציבור הישנים של המתחם, חדר מכבסה מס' 2, מוצגת כיום תערוכה בשם ההולם "וינה האדומה בחדר המכבסה", המציגה את ההיסטוריה, הדמויות המרכזיות וחיי היומיום בווינה האדומה. מלבד התערוכה (שפתוחה למבקרים למשך שעות בודדות בימי ראשון וחמישי בלבד), והשלטים שמוצבים במקומות אחדים, כמעט לא נותר זכר לחשיבותו ההיסטורית של קרל מרקס-הוף. פה ושם, אפשר למצוא פוסטרים בעלי מסרים פוליטיים רדיקליים שנתלו בחלקם על ידי המפלגה הקומוניסטית האוסטרית ( KPÖ ). על אחד מלוחות המודעות אפשר למצוא קריאה לסולידריות מעמדית בדמות אגרופים מונפים באוויר והסיסמה "הרבה צבעים – מעמד אחד!". במקומות אחרים ברחבי המתחם תלויות מדבקות הנושאות סיסמאות כמו "מהפכה למען שחרור הנשים" או "מלחמת המעמדות" (במחווה לסרט "מלחמת הכוכבים"). רוב האנשים שכחו את ההיסטוריה. תערוכת וינה האדומה בחדר המכבסה (צילום: אילון טוהר) אני שואל את קרוייר האם שכניו בקרל מרקס-הוף מודעים להיסטוריה של המקום. לדבריו, "אני אישית מכיר את ההיסטוריה, אבל ל-99% מהאנשים אין מושג מה היה פה בשנות ה-20 וה-30. הם אפילו לא יודעים מדוע הבניינים האלה נמצאים כאן. חלקם דור הרביעי או חמישי למגורים בדיור חברתי בווינה. אנשים שוכחים לעתים קרובות מדוע כל זה קיים". הניסוי הסוציאליסטי של וינה הגיע לסיומו עם עליית האוסטרו-פשיזם בראשית שנות ה-30, שסימן את הסוציאל-דמוקרטים כאיום ואף הוציא אותם מחוץ לחוק. צורתו דמוית המבצר של קרל מרקס-הוף הפכה אותו לסמל מאיים בעיני המשטר – וגם למעוז של התנגדות. הוא הפך לאחד ממוקדי מלחמת האזרחים האוסטרית לאחר שהצבא נשלח אל המתחם כדי להכניע את הסוציאליסטים. העיר השיבה מלחמה, אך נחלה תבוסה שעלתה בחייהם של מאות בני אדם. מחוץ לתערוכה בחדר המכבסה, תלוי היום השלט המספר על מאבקם הנואש של הפועלים נגד עליית הפשיזם: "בפברואר 1934, אלפי פועלים מ'Republikanischer Schutzbund' (ארגון צבאי למחצה של מפלגת הפועלים הסוציאל-דמוקרטית, א"ט) התקוממו כדי להגן על הדמוקרטיה מפני הדיקטטורה הפשיסטית. למרות הסיטואציה חסרת התקווה, הם נלחמו כדי לקחת בחזרה את הרפובליקה הדמוקרטית שבה הם זכו 16 שנים מוקדם יותר. קרל מרקס-הוף היה אחד מאתרי הלחימה. בד בבד, הוא גם סמל להישגים של וינה האדומה". לאחר הוצאת מפלגת הפועלים הסוציאל-דמוקרטית מחוץ לחוק, נציג הממשלה הפשיסטית החדשה מונה לעמוד בראשות העיר והביא את תקופת "וינה האדומה" אל סיומה הקודר. השלטון החדש ביטל את המסים הפרוגרסיביים שהטילו הסוציאל-דמוקרטים, וכן את תכניות הרווחה והתשתיות שלהם. בתוך כמה שנים, אוסטריה כולה סופחה לגרמניה במסגרת ה"אנשלוס" של 1938. שלט במתחם קרל מרקס בווינה המתאר את עמידת תושבי המתחם נגד המתקפה הפשיסטית ב-1934 (צילום: אילון טוהר) גן עדן לשוכרים "וינה האדומה" איננה עוד, אך מורשתה ממשיכה לשמש מצפן עבור ממשיכי דרכה. אפשר לטעון שרבים מההישגים שלה מנחים עד היום את מדיניות הדיור של העירייה, שידועה כעיר מובילה בשיעורי הדיור החברתי והציבורי שלה. לפי מחקר של ירון הופמן-דישון ממרכז אדווה , 66% מתושבי וינה חיים בדיור חברתי ממודלים שונים, הכוללים בין היתר דיור ציבורי עירוני בבעלות העירייה וכן דירות השייכות לאגודות דיור ללא מטרות רווח. במילים אחרות – רוב תושבי העיר גרים בדירות שמחירן נמוך ממחיר השוק. למעשה, אוסטריה כולה מככבת במקום גבוה ברשימת המדינות המובילות בדיור חברתי, המכסה 23% מכלל הדירות במדינה (לעומת כ-2.5% מהדירות בישראל, שבאופן לא מפתיע מדשדשת בתחתית מדדי ה-OECD ונחשבת בעלת כמות נמוכה במיוחד של דיור ציבורי). כמו כן, על הדיור המוצע להשכרה בשוק הפרטי באוסטריה מוטל פיקוח להגנת הדיירים. לאחרונה קבעה כותרת של הניו-יורק טיימס: "דמיינו אוטופיה לשוכרי דירות. היא עשויה להיראות כמו וינה". אפשר להבין מדוע וינה נתפסת בתור העיר האידיאלית לשוכרי הדירות לאור הקריטריונים הנרחבים לקבלת דיור חברתי, שנתפס כמעט כברירת מחדל עבור שכבות נרחבות באוכלוסייה. זאת בניגוד לישראל, שבה הדיור הציבורי מיועד רק עבור קבוצות מוחלשות במיוחד העומדות בקריטריונים נוקשים של נזקקות. קרוייר היה זכאי לקבל את הדירה מעצם היותו צעיר שחי בווינה במשך כל חייו. "אילו הייתי מגיע לווינה מעיר אחרת באוסטריה, היה עליי להמתין מספר שנים כדי להיכנס לתור", הוא מציין. מלבד זאת, צעירים מתחת לגיל 30, שאין להם בית משלהם, יכולים לקבל שובר בשם Jungwiener ("הצעירים של וינה") המקנה להם זכאות לקבלת הצעה לדיור בעלות מסובסדת. "אם חיית פה כל חייך, זה לא משנה מה הרקע הכלכלי או החברתי שיש לך. אתה פשוט מקבל את זה", מוסיף קרוייר, שגדל בעצמו בדיור חברתי עם משפחתו. "אתה צריך למלא טופס דרך חברה שנקראת Wiener Wohnen. אתה יכול לבחור באיזה אחד מהמחוזות אתה רוצה לגור, או בכל אחד מ-23 המחוזות. ואז אתה צריך לחכות עד שאתה מקבל הצעה לדירה, שאותה אתה יכול לקבל או לדחות. במקרה שאתה דוחה את ההצעה, אתה חוזר לרשימת ההמתנה. אני בר-מזל למדי שקיבלתי הצעה לגור בקרל מרקס-הוף". זה משהו שכל הצעירים בווינה עושים כשהם מגיעים לגיל מסוים? "בקרב צעירים שיודעים שזה אפשרי, כולם עושים את זה. לחלק מהאנשים יש מספיק כסף לדירה משלהם. אבל אצל כל השאר הרוב נרשמים. חיכיתי שנתיים וחצי, אבל רק משום שרציתי להמשיך לגור במחוז שבו גדלתי, אז זה לקח יותר זמן מהרגיל. אם אתה נרשם לדיור חברתי בכל 23 המחוזות בעיר – זה לא לוקח כל כך הרבה זמן. הייתי בן 16 או 17 כשנרשמתי ועדיין גרתי עם המשפחה שלי, אז לא הפריע לי". יש הגבלת זמן על הזמן שאתה יכול להמשיך לגור בדירה? "לא, אני יכול באופן עקרוני להמשיך לגור פה לנצח. כרגע קשה לי לדמיין את עצמי עובר מכאן. אולי הגודל של הדירה כבר לא יספיק אם ארצה להקים משפחה יום אחד. במקרה כזה, אפשר להחליף דירות עם אנשים אחרים שגרים בדיור חברתי. לדוגמה, אם תהיה משפחה עם שני ילדים ששניהם יעזבו את הבית, וההורים ירצו לעבור לדירה קטנה יותר ולשלם פחות – הם יוכלו להתחלף איתי. זה דבר אפשרי". איך דיור חברתי נתפס בעיני הווינאים? הוא מלווה באיזושהי סטיגמה? "לא. לא ממש. מכיוון שמשהו כמו 60% מהבתים בווינה הם דיור חברתי מסוג כלשהו, כך שכל מיני אנשים מסוגים שונים חיים בבתים האלה". התפיסה של דיור חברתי בתור אופציה מקובלת ולגיטימית, ולא בתור דיור נחות "לעניים בלבד", באה לידי ביטוי גם במראה החיצוני של מבנים אלה. "יש לנו הרבה פסלים על בנייני הדיור החברתי שלנו", מציין קרוייר. "גם זה משהו ייחודי לדעתי. כשאני אומר לאנשים משהו על דיור חברתי, הם לרוב חושבים על בלוקים אפורים וחשוכים. אבל פה זה נראה אומנותי לדעתי. אני חושב שזה די אדיר". "אנשים חושבים על בלוקים אפורים". מעבר מעוטר בפסל במתחם קרל מרקס (צילום: אילון טוהר) לחשוב כמו אוסטרים במרוצת השנים, המפלגות הסוציאל-דמוקרטיות ברוב העולם המערבי אימצו גרסה מרוככת של ניאו-ליברליזם, אך הסיפור של "וינה האדומה" מאפשר לנו לשוב ולבחון את הפילוסופיה הפוליטית שהנחתה את הווינאים בתקופה זו. ההשראה למדיניות העירונית בווינה נבעה מעקרונות האוסטרו-מרקסיזם , כינוי לזרם האידיאולוגי שאפיין חלק מההוגים והמדינאים ממפלגת הפועלים הסוציאל-דמוקרטית האוסטרית בראשית המאה ה-20. לאחר המהפכה הבולשביקית ברוסיה, הסוציאל-דמוקרטים האוסטרים ניסו למצוא דרך מתונה ודמוקרטית יותר מזו של הבולשביקים, אך רדיקלית יותר מזו של חלק מהרפורמיסטים במדינות אירופה. בניגוד לרפורמיסטים המתונים, שהיו מוכנים "להתפשר" עם הקפיטליזם, האוסטרו-מרקסיסטים ראו את עצמם – כשמם כן הם – כמרקסיסטים, הפועלים להגשמת תורתו של קרל מרקס. אבל בניגוד לבולשביקים, הם האמינו שמהפכה אלימה בדמות המהפכה הרוסית אינה מתאימה למדינות דמוקרטיות מפותחות. לדעתם, הדרך לקדם טרנספורמציה סוציאליסטית של החברה עוברת בכיבוש השלטון על ידי השגת רוב בפרלמנט. אחד האוסטרו-מרקסיסטים הבולטים, אוטו באואר (Bauer), תיאר את המשימה שלהם כהתקדמות "צעד אחר צעד" לעבר בניית חברה סוציאליסטית. למעשה, זה בדיוק מה שהתחיל לעשות השלטון הסוציאל-דמוקרטי בתקופת "וינה האדומה". כיום, הגישה האוסטרו-מרקסיסטית, שניסתה ליישב בין הרפורמיזם המתון מימין לבין הבולשביזם המהפכני משמאל, יכולה להיות רלוונטית במיוחד למענה על השאלות שבפניהן אנחנו ניצבים לאחר נפילת ברית המועצות וקריסת המודל הסובייטי. היא יכולה להתוות דרך גם עבור הסוציאל-דמוקרטים של ימינו, שזנחו את האדיקות האידיאולוגית של אבותיהם, וגם עבור המפלגות הקומוניסטיות, הנדרשות להתאים את עצמן לכללי המשחק הדמוקרטיים. זכר לרוח הרדיקלית של וינה האדומה. סטיקרים על אחד הקירות במתחם (צילום: אילון טוהר) וינה האדומה לא רק משמשת מודל ליישום רפורמות סוציאליסטיות כמו דיור חברתי באופן כללי, אלא גם מהווה דוגמה לסוציאליזם מוניציפלי המתרכז בזירה העירונית. מפלגת הפועלים הסוציאל-דמוקרטית האוסטרית שמרה בהצלחה על שלטונה בווינה עד 1934, וזאת אף על פי שהיא סבלה מחולשה ברמה הלאומית ולא לקחה חלק באף ממשלה ברפובליקה האוסטרית מ-1920 ואילך. לקראת הבחירות המוניציפליות הקרובות בישראל, שצפויות להתקיים ב-31 באוקטובר, שווה ללמוד מ"ווינה האדומה" כיצד ערים יכולות לשמש מעוזי כוח של השמאל, גם כשהוא נמצא בחולשה פוליטית ברמה הלאומית וגם כשהשלטון המרכזי נמצא בידי הימין. כמו כן, ניתן ללמוד מסיפורה כיצד יכולות הערים להיות אמצעי משמעותי להשגת צדק חברתי במרחבים שבהם אנחנו חיים, ואף חממות ליישום מדיניות סוציאליסטית שאפתנית. וינה נמצאת גם היום בשליטת המפלגה הסוציאל-דמוקרטית, אך קרוייר אומר שהוא היה רוצה לראות יוזמה רבה יותר מצדה. עם זאת, הוא אומר לזכותה: "אם אני משווה לערים כמו לונדון או ברלין, אני חושב שווינה היא העיר הכי טובה מבחינת דיור ותשתיות". עבור קרוייר, חוויית המגורים בקרל מרקס-הוף ספציפית מיוחדת במיוחד לאור השקפתו הפוליטית. "אישית, זו חלק מהמסורת ומההיסטוריה שלי. בשנות ה-20, כשהסוציאליסטים עלו לשלטון בווינה, זה היה תור הזהב שלנו. אנחנו עדיין נהנים מהתוצאות של התקופה הזו. הן עדיין משפרות את החיים שלנו עד היום". אילון טוהר הוא סטודנט לתואר שני בסוציולוגיה-אנתרופולוגיה באוניברסיטת תל אביב, לשעבר עורך ב"וואלה" וכותב תוכן. פעיל בתנועת עומדים ביחד וחבר במערכת מגזין רוזה. עריכה: סתו גרסטל הסוציאל-דמוקרטים ששלטו בווינה לפני כמאה שנים שינו את פני העיר לנצח. סיור במתחם הדיור הציבורי שהפך לסמל אילון טוהר 26 בספטמבר 2023 אילון טוהר פרק מספר: 22 סטודנט לתואר שני בסוציולוגיה-אנתרופולוגיה באוניברסיטת תל אביב, לשעבר עורך ב"וואלה" וכותב תוכן. פעיל בתנועת עומדים ביחד וחבר במערכת מגזין רוזה איך פועל הציר האיראני? למנויים בלבד המלכוד שבו מצויים ממשלת ישראל ואנחנו. למנויים בלבד סתו ויובל מנסות להבין למה כולם שונאים אותנו למנויים בלבד איך לנצח יחד את השמאל העולמי למנויים בלבד ​ למנויים בלבד ​ למנויים בלבד ​ למנויים בלבד ​ למנויים בלבד הצטרפו לתוכנית המנויים שלנו הצטרפו עכשיו