פרק זה סגור למנויים בלבד. לא מנויים? לחצו כאן כדי להירשם שתפו: ​ זה לא קאנטרי (?) תולדות המיניות 00:00 / 01:04 ​ ​ תולדות המיניות 18.4.24 שתפו: זה לא קאנטרי (?) זה לא קאנטרי (?) תולדות המיניות 00:00 / 01:04 ​ פרק למנויות.ים על ההיסטוריה והאקטואליה הקווירית של הז'אנר המוזיקלי עם הדימוי הכי שמרני שיש - קאנטרי. למה הומואים אוהבים זמרות קאנטרי וקאובויז והאם הקאנטרי אוהב אותנו בחזרה? ואיפה הלסביות? לינק לפלייליסט קאנטרי קווירי בספוטיפיי- https://open.spotify.com/playlist/7iRdCuWRlUk5W2kYY7gQAO?si=mTRYyZL_S9a3KxH-BROZmQ&pi=e-BqME6HbhQ0CD ​ תולדות המיניות 18 באפריל 2024 תולדות המיניות פרק מספר: 26.1 הפודקאסט שמוציא את ההיסטוריה מהארון (או לא... זה מורכב). ענת זלצברג ודותן ברום מלרלרות על היסטוריה קווירית ותרבות פופולרית. הר ברוקבק זה כאן למנויים בלבד ​ למנויים בלבד ההתאמה המגדרית הראשונה בארץ למנויים בלבד האם בטלה היא ההיפך מעבודה? ראיון עם יואב רונאל למנויים בלבד ​ למנויים בלבד ישראל חייבת להגיב למתקפה האיראנית. למנויים בלבד ​ למנויים בלבד ​ למנויים בלבד הצטרפו לתוכנית המנויים שלנו הצטרפו עכשיו

מגזין רוזה מגזין רוזה הוא במה אינטרנטית חדשה לתקשורת סוציאליסטית, שמדברת על מה שקורה לציבור כדי להחזיר לו את הכוח שלו. בפרויקט הראשון שלנו, אנחנו מדמיינים ניצחון. לפרקים ישנים יותר

ברזיל לקראת הכרעה דרמטית בבחירות فداء شحادة | حِواريات صرخة أم لوين سعر لفة الشوارما راح يوصل؟ עלמה ורענן פותחות על מצב החינוך מהדורה חגיגית לפתיחת שנת הלימודים שולה קשת על פינוי התחנה המרכזית דרום תל אביב נגד הגירוש היום שאחרי התחנה המרכזית בתל אביב מה קורה עם התחנה המרכזית בתל אביב? ליברמן לא יודע איך נראה אוטובוס מה הוביל את לבנון לתחתית? ארבע שנים טובות: הקליפ הרשמי רוזה וידאו

זה לא קאנטרי (?) על ההיסטוריה הקווירית של מוזיקת הקאנטרי ושאר דעות מפלגות לגבי ביונסה ​ למנויים בלבד ​ ​ ​ للمشتركين פודקאסט אקטואליה סוציאליסטי על החיים עצמם ועל התקווה לשינוי יסודי של החברה, הפוליטיקה והכלכלה. תכנית אקטואליה שבועית בשידור חי. מכסה מזווית סוציאליסטית את אירועי השבוע בפוליטיקה ובכלכלה הישראלית. משודרת בווידאו ביוטיוב ובכל הרשתות. איך אפשר להתקדם לחברה צודקת, שוויונית וסולידרית בעולם שנראה צועד לכיוון ההפוך? שיחות על אקטואליה, תיאוריה פוליטית ומאבקים. סדרת פודקאסטים על המדיניות הבטחונית והכלכלית של ממשלות ישראל. כל עונה מספרת סיפור פוליטי רחב על אירוע מרכזי בהיסטוריית המדינה. הפודקאסט שמוציא את ההיסטוריה מהארון (או לא... זה מורכב). ענת זלצברג ודותן ברום מלרלרות על היסטוריה קווירית ותרבות פופולרית. הערוצים של רוזה מדיה בעברית תצוגה מהירה גופיית "או שהעוגה לכולם או שלא תהיה עוגה" מחיר 60.00 ₪ תצוגה מהירה נעבור את זה ביחד - יומן מלחמה מחיר 60.00 ₪ תצוגה מהירה לוח השנה הסוציאליסטי 2024-2023 מחיר 80.00 ₪ תצוגה מהירה חולצת "או שהעוגה לכולם או שלא תהיה עוגה" מחיר 60.00 ₪ עוד החנות של רוזה rosamedia@standing-together.org למנויים בלבד ישראל חייבת להגיב למתקפה האיראנית ישראל חייבת להגיב למתקפה האיראנית - אבל איך? מאמר מערכת של מגזין רוזה מדיה מערכת רוזה מדיה למנויים בלבד הולך בטל יובל אונגר בראיון עם ד"ר יואב רונאל על בטלה, פנאי, עבודה וגילטי פלז'ר, ועל איך כל אלה באים לידי ביטוי בספרות. ​ למנויים בלבד רינה נתן והתאמה מגדרית בישראל (עם פרופ' איריס רחמימוב ולילה עטר) פרק של היסטוריה מקומית על המאבק החלוצי של רינה נתן להתאמה מגדרית בישראל של שנות החמישים ​ למנויים בלבד "לא היה שבריר שנייה שחשבתי שיהיה פה משפט צדק" ​ שני פייס למנויים בלבד המשימה הושלמה אסף יקיר וארנון פלג חוגגים את הניצחון על החמאס ויתר אויבי עם ישראל ומפרגנים לכל האחראים. ​ למנויים בלבד והיום איננו כלה אסף יקיר וארנון פלג פורשים בפניכם את מיטב האפשרויות ל"יום שאחרי" מלחמת חרבות ברזל. ​ למנויים בלבד ​ ​ ​ למנויים בלבד ​ ​ ​ למנויים בלבד ​ ​ ​ למנויים בלבד ​ ​ ​ למנויים בלבד ​ ​ ​ למנויים בלבד ​ ​ ​ העם בישראל טוב יותר מהממשלה שלו הצטרפו לתוכנית המנויים שלנו ככה אתם תוכלו לקבל פרקים למנויים בלבד ואנחנו נוכל להמשיך להפיק תוכן סוציאליסטי הצטרפו עכשיו רוזה מדיה היא מערך תקשורת סוציאליסטי, מבית תנועת עומדים ביחד, העוסק בסוגיות שמעצבות את החיים שלנו במאה ה-21, בפוליטיקה, בכלכלה ובחברה. אנחנו כאן כדי לומר את כל מה שלא יאמר בתקשורת הממסדית, כדי ליצור תקשורת בעברית וערבית שמשרתת את הרוב הגדול ולא את בעלי ההון. מגזין רוזה עוד ממגזין רוזה הצטרפו לתוכנית המנויים שלנו הצטרפו עכשיו קריאת השכמה עוד פרקים של קריאת השכמה תולדות המיניות לכל הפרקים של תולדות המיניות

פרק זה סגור למנויים בלבד. לא מנויים? לחצו כאן כדי להירשם שתפו: ​ ישראל חייבת להגיב למתקפה האיראנית מערכת מגזין רוזה 00:00 / 01:04 ​ ​ מערכת מגזין רוזה 18.4.24 שתפו: ישראל חייבת להגיב למתקפה האיראנית ישראל חייבת להגיב למתקפה האיראנית מערכת מגזין רוזה 00:00 / 01:04 ​ המתקפה האיראנית על ישראל במוצאי שבת, בה נפצעה אנושות אמינה אל חסוני בת השבע שנאבקת על חייה, מסמנת שלב חדש בעימות ארוך השנים בין איראן לישראל. צריך לומר באופן ברור: ישראל במלחמה חמה, ישירה וגלויה עם איראן. זה לא חייב היה לקרות, אבל לשם ממשלת ישראל הובילה אותנו. ישראל ואיראן הן מדינות אויב, והעימות מתחת לפני השטח מתקיים זה זמן רב, אבל הבחירה להסלים את המצב הייתה של ממשלת ישראל, בהחלטה מופקרת לחסל גנרל איראני בדמשק לפני כשבועיים. לא ייאמן שצריך להגיד את זה, אבל מול חרחור המלחמה השולט בשיח הציבורי, מוכרחים לומר בקול: העובדה שישראל במלחמה חמה וישירה עם מעצמה סף-גרעינית במזרח התיכון היא בשורה רעה מאוד לישראל, והתגובה הסבירה היחידה של ישראל היא לנסות לרדת מהעץ שעליו טיפסנו, להרגיע את המצב ולפעול לדה-אסקלציה. ליל ההגנה שמנע נזק גדול בהרבה מהמתקפה האיראנית הוכיח פעם נוספת שביטחון ישראל תלוי באופן מוחלט בבעלות בריתנו, ובמיוחד בארצות הברית. נפנופי הידיים של הימין הישראלי, כאילו הצבא שלנו התמודד לבדו עם האיום האיראני או "עם לבדד ישכון", לא יכולים לשנות את זה. אבל, למרות התלות המוחלטת שלנו בבעלות בריתנו, מדיווחים בתקשורת עולה שוב ושוב שהנשיא ביידן חושב שישראל מתנהגת באופן פזיז ולא משתפת באופן מספק את ארה"ב. הפגיעה בברית עם ארצות הברית, שפוטנציאל הנזק שלה לביטחון שלנו הוא עצום, היא תוצאה של שילוב אינטרסים של הגורמים השונים בממשלת ישראל: מחד, מחנה סמוטריץ-בן גביר-קהלת שמעוניין לבודד את ישראל ולנתק קשרים עם המערב כחלק ממדיניות סדורה, ומאידך, נתניהו והגנרלים שפועלים לאור עיקרון "אין ברירה" שקרי ועיוור. החלטות הממשלה מביאות לדרדור משמעותי של ביטחון ישראל, הן בשל התעלמות וזלזול בשותפינו בעולם, והן בשל האפשרות שתיפתח מלחמה אזורית שאליה ישראל לא ערוכה כלל וכלל. צריך לומר באופן ברור: מלחמה אזורית כוללת תביא להרס וחורבן חסרי תקדים לאזור כולו, ולישראל בפרט. אין לישראלים שום אינטרס לתמוך במלחמה כזו. גם לבעלי הברית הפוטנציאליים של ישראל - ארה"ב, מדינות אירופה, ירדן, מצרים, סעודיה - לכולן יש אינטרס מובהק למנוע מלחמה כזו. אבל ממשלת ישראל - בשלה. בעיוורון וחוסר אחריות אופייניים, הממשלה מתנהגת כאילו היא לבד בעולם, למרות שההפך הוא נכון. הכוח של ישראל לא מסתכם ביכולות הטכנולוגיות של צה"ל ולא ברוח הלחימה של החיילים; לא יהיו לישראלים חיי ביטחון ללא הסכמי שלום והגנה עם בעלות ברית ושותפות באיזור ובעולם. הימים האחרונים רק הוכיחו את זה. היום, כמו בשבעה באוקטובר, אנחנו מגיעים למצב שבו המדיניות הישראלית מתגלה כאסון שרק פוגע בביטחון של הישראלים. אסור שנפעל היום כמו שפעלנו בשמונה באוקטובר. הדמיון בין המצבים זועק; למרות שהשבעה באוקטובר היה תוצאה של מדיניות ישראלית ארוכת שנים של חיזוק חמאס, מדינות העולם היו בהלם בדיוק כמונו מהמתקפה, התנגדו לה והציעו את עזרתן - בדיוק כמו התמיכה לה אנחנו זוכים מול איראן היום. אבל במקום לנצל זאת, ישראל פעלה בפזיזות ובאלימות חסרת תקדים, ובאמצעות ההרס והחורבן שזרעה בעזה, גרמה לזוועות של ה-7.10 להתגמד למול הזוועות שאנחנו מחוללים בעזה. היום אף מדינה מערבית לא תומכת בתגובה הישראלית כלפי עזה, וזה לא כי הם אנטישמיים - הם לא תומכים בהרס הזה בצדק. מכך עלינו ללמוד, ולפעול באופן הפוך מאיך שפעלנו מול החמאס. לגייס את העולם, להקשיב לעמדות המדינות השונות, להתפשר על התגובה האפשרית שלנו, ולפעול ביחד עם העולם נגד איראן ושלוחותיה. תגובתינו למתקפה האיראנית צריכה להתמקד בקשרים עם בעלות בריתנו, ולעבור יחד איתן מתיאום ביטחוני לשיתוף פעולה דיפלומטי שיביא ביטחון אמיתי לאזור; כזה שלא מעמיד אותנו בפני צורך להתגונן מול התקפה ישירה מאיראן. היכולת של ישראל לעשות זאת תלויה בנכונות שלנו לוותר על הפנטזיות על ניצחונות מוחלטים, להתפשר, ולהבין שהכוח שלנו לא מתבטא בפצצות שברשותנו, אלא ביכולת שלנו לגייס אחד את השני, ואת בעלות בריתנו. התגובה היחידה שתביא לישראלים ביטחון מול איראן, היא חתימה על בריתות אזוריות ועולמיות, ופעילות בזירה הדיפלומטית ולא הצבאית. מערכת מגזין רוזה 18 באפריל 2024 מערכת מגזין רוזה פרק מספר: 31 מגזין רוזה הוא במה לתוכן סוציאליסטי ועממי, ומארח קולות לניתוח המציאות ושינוייה ​ למנויים בלבד ההתאמה המגדרית הראשונה בארץ למנויים בלבד האם בטלה היא ההיפך מעבודה? ראיון עם יואב רונאל למנויים בלבד ​ למנויים בלבד ישראל חייבת להגיב למתקפה האיראנית. למנויים בלבד ​ למנויים בלבד ​ למנויים בלבד ​ למנויים בלבד הצטרפו לתוכנית המנויים שלנו הצטרפו עכשיו

פרק זה סגור למנויים בלבד. לא מנויים? לחצו כאן כדי להירשם שתפו: ​ רינה נתן והתאמה מגדרית בישראל (עם פרופ' איריס רחמימוב ולילה עטר) תולדות המיניות 00:00 / 01:04 ​ ​ תולדות המיניות 12.4.24 שתפו: רינה נתן והתאמה מגדרית בישראל (עם פרופ' איריס רחמימוב ולילה עטר) רינה נתן והתאמה מגדרית בישראל (עם פרופ' איריס רחמימוב ולילה עטר) תולדות המיניות 00:00 / 01:04 ​ בפרק ה-26 אנחנו חוזרות להיסטוריה טרנסית מקומית, והפעם עם רינה נתן, המקרה המתועד הראשון בארץ של דרישה פוליטית להתאמה מגדרית בישראל, ושל הפרוצדורה הראשונה בארץ של התאמה מגדרית. נדבר על מערכת היחסים המורכבת של כל אותיות הלהט"ב בישראל עם מערכת המשפט, על התפקיד הכפול של צהובונים בחיי הקהילה, על עירום כמחאה ועל ייאוש כמניע פוליטי. פרק מסעיר עם צמד אורחות מרתקות: פרופסור איריס רחמימוב ולילה עטר. ​ תולדות המיניות 12 באפריל 2024 תולדות המיניות פרק מספר: 26 הפודקאסט שמוציא את ההיסטוריה מהארון (או לא... זה מורכב). ענת זלצברג ודותן ברום מלרלרות על היסטוריה קווירית ותרבות פופולרית. ההתאמה המגדרית הראשונה בארץ למנויים בלבד האם בטלה היא ההיפך מעבודה? ראיון עם יואב רונאל למנויים בלבד ​ למנויים בלבד איך ניצחנו בלי בכלל להרגיש למנויים בלבד ​ למנויים בלבד ​ למנויים בלבד ​ למנויים בלבד ​ למנויים בלבד הצטרפו לתוכנית המנויים שלנו הצטרפו עכשיו

פרק זה סגור למנויים בלבד. לא מנויים? לחצו כאן כדי להירשם שתפו: ​ הולך בטל קריאת השכמה 00:00 / 01:04 ​ ​ קריאת השכמה 12.4.24 שתפו: הולך בטל הולך בטל קריאת השכמה 00:00 / 01:04 ​ יובל אונגר בראיון עם ד"ר יואב רונאל על בטלה, פנאי, עבודה וגילטי פלז'ר, ועל איך כל אלה באים לידי ביטוי בספרות. ​ קריאת השכמה 12 באפריל 2024 קריאת השכמה פרק מספר: 620 פודקאסט אקטואליה סוציאליסטי על החיים עצמם ועל התקווה לשינוי יסודי של החברה, הפוליטיקה והכלכלה. האם בטלה היא ההיפך מעבודה? ראיון עם יואב רונאל למנויים בלבד ​ למנויים בלבד איך ניצחנו בלי בכלל להרגיש למנויים בלבד הניחוש שלכם טוב כמו הניחוש שלנו. למנויים בלבד ​ למנויים בלבד ​ למנויים בלבד ​ למנויים בלבד ​ למנויים בלבד הצטרפו לתוכנית המנויים שלנו הצטרפו עכשיו

פרק זה סגור למנויים בלבד. לא מנויים? לחצו כאן כדי להירשם שתפו: ​ "לא היה שבריר שנייה שחשבתי שיהיה פה משפט צדק" שני פייס 00:00 / 01:04 ​ ​ שני פייס מערכת מגזין רוזה 10.4.24 שתפו: "לא היה שבריר שנייה שחשבתי שיהיה פה משפט צדק" "לא היה שבריר שנייה שחשבתי שיהיה פה משפט צדק" שני פייס 00:00 / 01:04 ​ ביום שלישי שעבר, 2 באפריל 2024, לאחר ארבע שנים ושמונה חודשים, זוכה מאשמת גרימת מוות ברשלנותקצין המשטרה שירה למוות בסלומון טקה, בן 18 במותו, בגן משחקים שכונתי בקרית חיים. בני משפחתו של טקה נכחו במשפט לכל אורכו, גם בדיונים שנערכו ללא תרגום, כשאין באפשרותם להבין את הנאמר. רק בהקראת גזר הדין הם לא יכלו לעמוד, ויצאו מהאולם. ימי, אחותו של סלומון, זעקה בבית המשפט בחיפה את תגובת המשפחה: "עכשיו לשוטרים יש אישור להרוג ילדים". ד״ר שולה מולא, ממקימות הארגון "אימהות על המשמר", מרצה וחוקרת חינוך נגד גזענות ופעילה חברתית שליוותה את המשפחה בכל שנות המשפט, מסבירה בראיון ל"רוזה מדיה" מדוע המשפחה והפעילים סבורים שלא נעשה צדק. מולא מוטרדת מההתעלמות הציבורית מפסק הדין, ומסבירה שהמלחמה היא לא של המשפחה או של יוצאי אתיופיה, אלא מלחמה על מערכת שמשרתת את הצדק ומגינה על זכויות האזרח. "היו לשוטר הרבה הזדמנויות לצאת מהתקרית בלי ירי ובכל זאת השופט זיכה אותו, ולא רק שהוא זיכה אותו אלא גם המליץ למשטרה להקל על הוראות הפתיחה באש כששוטר חש מאוים. זה נכון ששוטר יכול לחוש מאוים מולנערים שחורים אבל הוא יכול לחוש מאוים גם מול מפגינים נגד הממשלה, ערבים או חרדים. לאלימות יש נטייה לגלוש ובכל זאת המשפט ופסק הדין הזה נשארו כאילו ב'כפר' האתיופי. אחרי הגלישה של המכת"זיות והאלימות המשטרתית להפגנות נגד הממשלה, איך לא נלמד השיעור שאלימות גולשת מקבוצה לקבוצה? זה הטבע שלהם. בימים אלה, כשהמדינה שטופה בקריאה לדמוקרטיה ולצדק חברתי, נקודות העיוורון עדיין חוסמות את היכולת להבין את הפוטנציאל, שתמיד מתממש, בהעברה של פרקטיקות דיכוי מקבוצה לקבוצה", היא אומרת. המשפחה הגיבה בחריפות על פסק הדין. הופתעתם? "לא עלה בדעתי שתהיה הרשעה. הגישה של השופט, זאיד פלאח, הייתה ברורה כבר מההתחלה, כשהוא פתח את הדיון. הוא יצר מסגור. הוא הסתכל על המשפחה ועלינו הפעילים, ואמר: 'שלא תחשבו שיעזרו לכם מחאות והפגנות. אני עושה את העבודה שלי, אני יכול לזכות ויכול להאשים אותו, ושום דבר שתעשו לא יעזור'. זה היה מאוד חריף ופוגעני. חיות קראה לו ונזפה בו. זו הייתה בעצם הצהרה, מסיבת עיתונאים לא רשמית. אז הבנתי שהוא מדבר מתוך דעה קדומה על הקהילה ועל ההפגנות שקיימנו. זה היה ברור שהוא מזהיר אותנו. והוא גם היה מאוד קר ומנוכר ולא מכבד ולא אמפתי למשפחה". במה זיהית חוסר אמפתיה כלפי המשפחה? "לקח זמן עד שהוא נתן להם את הזכות להבין מה הוא אומר כי לא היה מתורגמן. בשלב מסוים הוא ביקש נוכחות של מתורגמן והודיע באולם שהוא לא היה מחויב לכך, הדגיש שזו מחווה. זו הייתה אולי נקודת מפנה בהחלטה שלו להיות בן אדם, זה סימל שינוי קטן. אבל עדיין, בעת כל הדיון בהוכחות הוא נתן לסנגור להגיד מה שהוא רוצה, להשמיץ את סלומון שוב ושוב ולהשחיל כל מיני אמירות שמטילות אחריות ועבריינות ועוד האשמות שלא היו לו הוכחות לגביהן. הסנגור היה זורק את זה לאוויר והשופט לא התקומם. במשך כל הזמן היו עיתונאים בחדר. ראיתי איך נבנה נרטיב שבו השוטר היה קורבן לקבוצה של עבריינים ולכן הוא מלווה בשומרים, ונכנס תמיד מאיפה שנכנסים עצורים, מאחור. למה? כי הוא בסכנה מהמשפחה, מ'העדה'. הסנגור דיבר כל הזמן על 'העדה', אמר שזה תיק פוליטי שלא היה אמור להגיע לבית משפט. "ראיתי איך הוא גבה את העדויות של עדים שטענו שהוא לא היה צריך למות. הייתה שכנה שהעידה שהיא שמעה את היריות ולא פינו אותו מהר, לא הגישו לו עזרה. היו מצלמות שנעלמו. ראיתי איך השופט התייחס אליהם כעדים, איך הוא כעס על הנערים שהעידו כי הוא הרגיש שהם משקרים. אבל הוא לא כעס על השוטרים ששמענו שהם משקרים. היחס המזלזל לנערים היה מאוד מאוד כואב. גם אם אתה חושב שהם משקרים, אל תוסיף זלזול על המצב הזה. "הוא גם האריך בעדים. כל עד שהסנגור ביקש, הופיע. לפעמים שעות על שעות. הסנגור טרחן באופן בלתי רגיל. גם זה היה חלק מהטכניקה: למשוך. היה איזה שיתוף פעולה כזה, הבנה שהתיק הזה צריך לקחת שנים, ולהידחות עשרות פעמים. "הדיון בהוכחות הסתיים לפני שנה. אם אכפת לך מהקצין ואכפת לך מהמשפחה אתה פשוט מכריע. הוא משך. גם בתוך התקופה הזו הוא דחה פעמיים. ואז המשפט הגיע לזמן שהתעייפנו, הקהילה התעייפה, הלב של הציבור נמצא במקום אחר. לכוחות הביטחון יש הרבה אוהדים. הרבה שוטרים נפלו בשבעה באוקטובר. "אני חושבת שגם אם אני טעיתי בהערכה של הזיכוי, גם אם הוא היה חושב להרשיע אותו על ירי בניגוד להוראות או לזכות אותו רק בעקבות הבעיות בראיות שנאספו, הוא לא יכול היה לעשות את זה עכשיו. הוא לא יכול להאשים שוטר עכשיו, במיוחד כשעל כף המאזניים צדק של נער אתיופי שמיוחסת לו התנהגות בשכרות ובסמים. זה עלה בכל דיון. מול זה – שוטר וכוחות הביטחון. אנחנו לא מדברים על צדק, אלא על אינטרסים ועל מהלך פוליטי סביב מה חשוב, מה ראוי, מה כדאי, מי ראוי, למי ראוי שתהיה זכות לצדק. הצדק הוא לא מוחלט, לא שייך לכולם. הצדק הוא יחסי, ובתוך היחסיות הזו, גם אם הוא לא חשב לזכות אותו, בעת כזאת הוא לא היה מעז לזכות אותו כי משמעות הזיכוי היא פגיעה בממסד, בהגמוניה ובמערכות שלה. כל זה מצטבר. לרוב הטיה גזענית היא מוסווית, זו הייתה הטיה זועקת באולם בית המשפט". "כולנו, אתיופים ולא אתיופים, מרגישים שלמדנו המון ממשפחת טקה" מה גרם לך להיות מעורבת במשפט? "הרצח של סלומון טקה היה שונה מבחינתי מכל האירועים שקדמו לו. חמישה חודשים לפני כן היה את המקרה של יהודה ביאדגה (מתמודד נפש יוצא אתיופיה מבת ים, שנרצח בידי שוטר. ש"פ), גם זה היה מזעזע. השוטר עשה וידוא הריגה כשהוא יכול היה לירות בו ברגל. גם אירוע גזעני, ובכל זאת לא הרגשתי שהלב שלי מדמם. כאבתי, טענתי טיעונים. עם סלומון זה הרגיש כאילו השמיים נפלו לי על הראש, כאילו לקחו ממני את מעט התקווה - פחדתי שזה עלול להיות דפוס, לא טעות של שוטר אחד אלא הנחת עבודה של מערכת שעושה היררכיה בין קבוצות ובין אנשים, בין אלו שראויים לחיות לאלו שלא ממש. זה היה מאוד מפחיד. זה קרה בשכונה, שוטר שהתערב בקטטה בין ילדים ובכזו קלות ירה ירי חי כדי לטפל בקטטה או בהתגרות כלפיו. הקלות בה שלף נשק מספרת על הנחה עמוקה שמדובר בנערים שחורים שלגביהם מותר להשתמש בנשק. כאילו הנוכחות שלהם, כשהם מתגודדים ביחד ומתנהגים בצורה מתריסה, היא סיבה לרוץ בלי לפחד להרוג. "אמרתי: 'על זה אני לא נשארת בבית', ויצאנו למחות כל ערב בכמה מוקדים, מול תחנות המשטרה. הייתה החלטה להגיש כתב אישום. אולי זו אפילו הייתה יוזמה של המשפחה. סלומון הוא הילד שלהם אבל הסיפור הוא שלי. הם הרגישו את זה לגמרי. ומהיום הראשון הייתי שם, והפכתי להיות כמו משפחה. אנחנו ממש משפחה. וכל דיון, לא משנה מה היה לי לעשות, נסעתי למרות שלא האמנתי בשופט ובתהליך. מה שהחזיק אותי זה הרצון להיות איתם. להיות איפה שהם רוצים להיות. אם הם רוצים להיות בבית משפט, אהיה איתם. "הגישה של האבא חיזקה אותי – איש עם תעצומות נפש ושכל בהיר, לא נאיבי, גם הוא ידע שלא יהיה צדק. הוא כל הזמן אמר, 'אני לא מאמין, סלומון לא יחזור, אני בא בשביל הילדים האחרים'. כשהוא אמר את זה, חשבתי, זה טיעון ממש מקודש, לעשות הכול כדי שדבר כזה לא יקרה שוב. ואיך הוא חיבק את כל מי שבא, והפך אנשים לא אתיופים שליוו אותו לבני ובנות ברית. אנשים לא באו לבית המשפט, הם באו להיות איתם. והוא כל הזמן היה ער לזה ומלא בהכרת הטוב ובהכרת תודה בתוך כל זה. ותמיד מאופק. אף פעם לא התפרצו. הכי קשה היה כשאימא של סלומון כמעט התעלפה. אי אפשר היה להחזיק את זה, והם החזיקו מעמד והחזיקו את כולם. חשבתי, 'מה אני אתפרץ, כשהם מאופקים?' הם הראו לנו איך מתנהלים ואיך אפשר להמשיך כשהכול גמור וחתום". לאורך השנים, הפוסטים שלך ושל הפעילים האחרים ציירו משפחה חזקה ומעוררת כבוד רב. "משפחת טקה עלתה לישראל חמש שנים לפני שזה קרה. האבא נכה. האימא עובדת בבית חולים, מנקה. היא מספרת שבאופן קבוע, יום לפני כל דיון ויום אחרי כל דיון היא לא ישנה, לחץ הדם שלה עלה. תחשבי, כמה שנים כאלה. ויש להם ילדים צעירים חמודים. האימא לא דברה במשך תקופה ארוכה, רק בכתה. אחרי אחד הדיונים היא אמרה לי, 'אני רוצה להגיד משהו', אבל לא הצליחה להפיק קול. באותו יום היא כמעט לא דיברה, אבל בדיון הבא היא התחילה להפיק קול. היא התחילה לדבר עם הפעילים ולהתחזק. בהקראת פסק הדין היא הייתה יותר חזקה והאבא היה גמור. האבא לא יכול היה לשמוע את כל ההכרעה, הוא לא החזיק את עשרים הדקות. הוא יצא. וכשהוא יצא השוטרים שמו את היד שלהם על הכיס, על האקדח. איש קטן, מאופק, מה הוא יעשה ואיך? אבל זה חלק מהסיפור שהם סיפרו, שאנחנו מייצגים אלימות. ליוו אותם קומץ קטן של פעילים, כולם חיים את החיים שלהם. אחת הפעילות אמרה לי, 'לא התכוונתי להיות פעילה, התכוונתי לעבוד בעבודה שלי'. אבל זה הסיפור שהשוטרים סיפרו, סיפור מדומיין ומומצא שהם מתחזקים בפרקטיקות שלהם. זה העציב אותי נורא. ברגע הכי קשה של המשפחה, במקום להיות אמפתיים. הוא בקושי אסף את עצמו כדי להגיד תודה לפעילים שבאו לתמוך בו. הם אנשים שהם מופת גם עם כל מה שהם עברו. הם סולחים, מייחסים לממסד עיוורון, טעויות, לא רוע. זה מדהים אותי. אולי בגלל שהם אנשים מאמינים. וזה משהו שלמדתי מהם, איך לא להיות כעסנית ומרירה למרות שכל מה שקורה מצדיק כעס ומרירות. אבל הם לימדו שיעור את מי שבאמת התבונן בהם ולא בא לספר סיפור שקרי. הפעילים, אתיופים ולא אתיופים, כולנו מרגישים שלמדנו מהם המון". "השופט רצה להיראות מיליטריסט, הכי רצה להיות מפא"יניק או ליכודניק" הקצין הנאשם ובני משפחתו חיו בדירת מסתור במשך כל המשפט, תחת אבטחה. האם זה לא מעיד על איום ממשי עליו? "נרטיב האיום התחיל מהסנגור שהאשים את מח"ש שהם היו לחיצים למהומות של העדה, טען שהשוטר קורבן, שהוא היה נתון בסכנה, שזרקו עליו לבנים. הלך והתגבש סיפור שהופך את השוטר לקורבן. יש מנגנון של הערכת מסוכנות במשטרה. השוטר דורג בדרגה שש, כאילו הוא בסיכון וצריך ליווי תמידי. "אחרי שנה וחצי בערך עו"ד ברק כהן דרש להסיר את איסור הפרסום, אמר שאין סכנה לשוטר. הסתבר שמח"ש הגדירה את רמת הסכנה של השוטר. מח"ש ביקשה שיחולו עליו ההגנות האלה כשמח"ש היא התובעת. גילוי עריות ברמות שהמוח שלי לא יכול לתפוס". פסק הדין נחרץ: "שוכנעתי שהייתה הצדקה לירי. מסקנתי שהסיכון אותו נטל הנאשם עת ביצע ירי לצידו של המנוח לא היה בלתי סביר והירי היה מתבקש בנסיבות העניין [...] הצדק לא פועל רק לצד אחד אלא לשני הצדדים, במובן זה כששם שהצדק יכול היה להוביל להרשעת הנאשם, אותו צדק יכול גם להוביל לזיכויו כפי שקרה במקרה זה". מדוע את סבורה שהצדק לא נעשה? "עדי התביעה עצמם העידו על המון פערים באיסוף הראיות בזירה. אנשים שמח"ש חקרה – היו סתירות בעדויות שלהם, שאני שמעתי. סתירות בין עדויות או סתירות לעומת תצהירים שנתנו בזמן ההוא. והתבררו גם ניגודי עניינים בוטים. לדוגמה, עלה מתוך העדויות שמח"ש השתמשו באנשים ובכלים של מעבדות המשטרה, אין להם מעבדה עצמאית לבדיקה. בלי שום ניסיון משפטי, אני עצמי הרגשתי שהם אספו ראיות בדיעבד בעוד שהסנגור עשה רושם שהוא מודע לכך לחלוטין. למשל, הוא קיבל ניטור של מחאות האתיופים. כשמח"ש הבינו שהמחאות נמשכות, הם החליטו שהם מגישים כתב אישום. הוא טען שהם לא היו מגישים את התביעה לולא המחאות. יש בי חלק גדול שחושב כמוהו. "לכן לא היה שבריר שנייה שחשבתי שיהיה פה משפט צדק. מה שמתחזק גם על ידי פסק הדין. שתי הנקודות החזקות שהצלחתי לשמוע עד שיצאנו, ואני עוד לא מעיזה לקרוא את הגרסה הארוכה – צריך לב חזק בשביל זה – מה שהוא הביא כטיעוני מחץ, באותו טקסט צפוף וקר, שהוא דיבר אותו כאילו מישהו רודף אחריו: שהנערים לא היו אמינים, הם שיקרו, הם לא מהימנים. אני שואלת את עצמי: השוטרים, החוקרים, הם היו מהימנים? שום התלבטות לגביהם. "מישהו – נציב בדימוס – אמר שאם הוא היה במקום גם הוא היה יורה. הוא לא היה במקום, הוא ניזון מהתקשורת, ממה שהסנגור הצליח לספר, שהפך לגמרי את היוצרות. הוא לוקח את העדות של הניצב הזה כאילו הוא בקיא בחומר, כשהוא לא בקיא, הוא לא היה שם. הוא מביא את שני הדברים האלה כטיעונים שמחזיקים באופן מוחלט את הזיכוי". מה נחקק בך במיוחד מחמש שנות הליווי של המשפט הזה? "אין לי ניסיון בבית משפט. אני לא יודעת איך זה מתנהל בדרך כלל, אבל חוסר החמלה, הניכור כלפי המשפחה. האמא אמרה לי: 'כבר הרבה זמן השופט היה אומר לנו 'בוקר טוב, הורי המנוח'. ביום ההכרעה הוא לא הסתכל עלינו, הוא לא דיבר איתנו. הוא נכנס כאילו אש שורפת אותו מבפנים. הוא הסתכל על השוטר והצטער בשבילו על מה שהוא עבר, ועל זה שלא הייתה לו ברירה, ועל זה שהוא והמשפחה שלו נתקלו באירוע קשה כזה, הלב שלו יוצא אליו. הוא מדבר אליו – לא הנאשם, אלא 'אתה', כאילו הוא לגמרי איתו. ובסוף חותם את זה בשיר מדהים, שהמילים... היית חושבת שנכתבו בשביל סלומון ששותת דם באמת אבל זה הוקדש לשוטר". השופט פלאח ציטט את השיר "זה העול" מאת דורון מנשה, המסתיים במילים "ואני שותת דם". "זה לא הקטע שהוא זיכה איתו, לא זה מה שמכאיב לי, אלא איך הוא יכול לספר סיפור כל כך מהודק, נטול דילמות, נטול חורים ונטול חמלה ואמפתיה. והדבר השני, בכל התיק הזה, למרות ההקשר החברתי, הגזעני, הרחב והספציפי, לא היה שום דיון שלקח בחשבון את הגזענות ויחסי הכוח. כאילו סלומון והשוטר היו שווים. כאילו המשפחה של סלומון היא לא עולה חדשה, שחורה, שלא מבינה מה קורה סביבה. כאילו שהמשטרה לא עושה שיטור יתר לכל הדעות, כאילו שאין גזענות ואפליה בחוץ. כשהשוטר ניגש לסלומון ולחבורתו, נטען שהם סחטו ילד עבור 50 ש"ח והילד היה פרנג' , לא שחור – אולי זו נקודת התחלה. אולי זה מה שהוביל את השוטרים לראות מה השחורים האלה עושים לילד הלבן הזה. אם הילד הצעיר שנסחט היה אתיופי, אני כמעט בטוחה שהשוטר לא היה מתקרב בכלל. איך אפשר לא לקחת בחשבון את הגזענות שמופעלת? אבל השופט שליח ממסדי כל כך חזק וזהותו הדרוזית בכלל לא עוזרת לו לתפקד אחרת. היא לא מזמנת לו נקודת מבט אחרת, אמפתיה, הבנה איך נראה מפגש בין רוב למיעוט. הוא כל הזמן התרברב בזה שהיה לו תפקיד בכיר בצבא". השופט פלאח שירת בפרקליטות הצבאית ומשמש שופט בבתי הדין הצבאיים בדרגת רב-סרן. "הוא רוצה להיראות מיליטריסט, הכי רוצה להיות מפא"יניק או ליכודניק – גם זה קטע מדהים, זה שאתה מיעוט, לא אומר שבהכרח תשתמש בפוזיציה שלך כדי לתקן משהו או כדי להביא גרסה אחרת של התנהלות. הוא היה הכי עיוור מכל העיוורים שאנחנו מכירים. אנחנו בימים שהזמינות של נשק עצומה, והרבה יותר אנשים - בכיתות כוננות ובאופן פרטי - מורשים להשתמש בו. פסק הדין הזה יכול לשמש כהרשאה לכל מי שיש לו נשק חוקי לירות בכל מי שנתפס כאיום, בלי שיהיו לכך השלכות". מולא מהדהדת את אמירתה מקפיאת הדם של ימי, אחותו של סלומון טקה, עם הקראת פסק הדין: "יש עכשיו לשוטרים אישור להרוג את הצעירים שלנו". הגזענות בלב מערכת החוק שוב נחשפה - הפעילה החברתית שולה מולא בראיון על זיכוי השוטר שהרג את סלומון טקה שני פייס מערכת מגזין רוזה 10 באפריל 2024 שני פייס פרק מספר: 30 ד"ר שני פייס היא חברת מערכת מגזין רוזה ומנהלת שותפה בתוכנית לימוד משותף של מטח - המרכז לטכנולוגיה חינוכית ​ למנויים בלבד איך ניצחנו בלי בכלל להרגיש למנויים בלבד הניחוש שלכם טוב כמו הניחוש שלנו. למנויים בלבד מתי התחילה הסגידה לטווינקים? למנויים בלבד ​ למנויים בלבד ​ למנויים בלבד ​ למנויים בלבד ​ למנויים בלבד הצטרפו לתוכנית המנויים שלנו הצטרפו עכשיו

פרק זה סגור למנויים בלבד. לא מנויים? לחצו כאן כדי להירשם שתפו: ​ המשימה הושלמה קריאת השכמה 00:00 / 01:04 ​ ​ קריאת השכמה 8.4.24 שתפו: המשימה הושלמה המשימה הושלמה קריאת השכמה 00:00 / 01:04 ​ אסף יקיר וארנון פלג חוגגים את הניצחון על החמאס ויתר אויבי העם ישראל ומפרגנים לכל האחראים. ​ קריאת השכמה 8 באפריל 2024 קריאת השכמה פרק מספר: 619 פודקאסט אקטואליה סוציאליסטי על החיים עצמם ועל התקווה לשינוי יסודי של החברה, הפוליטיקה והכלכלה. איך ניצחנו בלי בכלל להרגיש למנויים בלבד הניחוש שלכם טוב כמו הניחוש שלנו. למנויים בלבד מתי התחילה הסגידה לטווינקים? למנויים בלבד נחשו מי הגיע לקריאת השכמה. למנויים בלבד ​ למנויים בלבד ​ למנויים בלבד ​ למנויים בלבד ​ למנויים בלבד הצטרפו לתוכנית המנויים שלנו הצטרפו עכשיו

My Items I am a title 01 ​This item is connected to a text field in your content manager. Double click the dataset icon to add your own content. Read More I am a title 02 ​This item is connected to a text field in your content manager. Double click the dataset icon to add your own content. Read More I am a title 03 ​This item is connected to a text field in your content manager. Double click the dataset icon to add your own content. Read More I am a title 04 ​This item is connected to a text field in your content manager. Double click the dataset icon to add your own content. Read More

הערוצים שלנו בעברית פודקאסט אקטואליה סוציאליסטי על החיים עצמם ועל התקווה לשינוי יסודי של החברה, הפוליטיקה והכלכלה. איך אפשר להתקדם לחברה צודקת, שוויונית וסולידרית בעולם שנראה צועד לכיוון ההפוך? שיחות על אקטואליה, תיאוריה פוליטית ומאבקים. סדרת פודקאסטים על המדיניות הבטחונית והכלכלית של ממשלות ישראל. כל עונה מספרת סיפור פוליטי רחב על אירוע מרכזי בהיסטוריית המדינה. הפודקאסט שמוציא את ההיסטוריה מהארון (או לא... זה מורכב). ענת זלצברג ודותן ברום מלרלרות על היסטוריה קווירית ותרבות פופולרית. הערוצים שלנו בערבית ع نار פודקאסט שבועי, שדן בנושאים "החמים" בחברה הערבית וכן נדבר בשפה המדוברת הפלסטינית בדיאלקטים שונים ובשפה הספרותית, מזוויות שונות ומרובות, ולפעמים גם נארח אורחים לדיון משותף. محادثات سبعاويه מרחב צעיר ואלטרנטיבי מהנגב. בכל פרק נדון בסוגיות חברתיות, פוליטיות ותרבותיות בנגב.