ביום חמישי התקיימו הבחירות לאגודת הסטודנטים באוניברסיטה העברית. בתור חברה בתנועת עומדים ביחד, ומארגנת תא הסטודנטים באוניברסיטה העברית, הבחירות הדירו שינה מעיניי שבועות ארוכים.

לצד הדאגה, גם התרגשתי לקראת הבחירות. התרגשתי כי ידעתי שבנינו בתא עומדים ביחד התארגנות שסחפה אחריה מאות סטודנטים, ושתוכל לענות על הצרכים הרבים של ציבור הסטודנטים במציאות המשוגעת שלנו. אני גאה מאוד במועמדים שרצו איתנו בפעילים שעודדו את חבריהם להצביע. ידעתי, ואני עדיין יודעת, שכל כך הרבה סטודנטים לקחו חלק בבחירות עם התא שלנו מפני שההצעות שלנו עבור ציבור הסטודנטים הן ראויות ופופולריות: מאבק נגד יוקר המחיה בשכר הלימוד, בתחבורה ובדיור, דאגה לכלל נפגעי המלחמה, דאגה לבריאות הנפש וקמפוס שוויוני לכולם.

מדוע הבחירות הדירו שינה מעיני? מפני שהמציאות שנפרשה בפנינו סביב הבחירות, והגיעה לשיאה אתמול, משקפת תמונת מצב מדאיגה מאוד: הן ביחס למערכות, לחוק ולתקנונים, והן ביחס לחברה שבה אנו חיים - מפני שהמרחב האקדמי הוא זירת השפעה קריטית, והמתרחש בו משקף ומשפיע על כלל החברה הישראלית. ככל שעוברות השנים, נדרש יותר ויותר אומץ מנציגי השמאל שמעוניינים לרוץ לאגודה. מי שמעז לכתוב בקבוצת הווטסאפ של החוג שהוא מעוניין לקדם מדיניות סוציאליסטית, כמו תמיכה בתנאי ההעסקה של סגל זוטר, שהיא פעילה בתנועת עומדים ביחד, או סתם שהוא רוצה לקדם קמפוס שוויוני לכולם - חוטף.

המחטיפים, למרות היותם מיעוט, יודעים לעשות זאת בחוכמה ובשיטות שהשתרשו היטב בחברה שלנו, באמצעות חצאי אמיתות ונימה ארסית. וזה מוכיח את עצמו: לרוב, חברינו הליברליים לספסל הלימודים לא מתעוררים והאמיצים נשארים להתמודד לבד מול שטף השנאה והגזענות. גם אם אינך חושבת ש'שמאלנית' היא מילת נאצה, אם תפצי פה אל מול הפשיזם את מסתכנת ב'להשרף' חברתית.

למרות זאת, עיקר הבעיה שנפרשה בפנינו אתמול לא הייתה מצב העניינים הרגיל כפי שתיארתי לעיל. לראשונה מזה שנים, טוהר הבחירות נפגם בצורה בוטה, על ידי כוחות ימין שדחפו לכך, דוגמת נציגי הימין הקיצוני באגודה, וכוחות ימין ששתקו לכך, דוגמת נציגי יש עתיד וגורמים 'א-פוליטיים'. 8 מועמדים שלנו ושל שותפינו מתא חד"ש נפסלו ממועמדות מספר שעות לפני פתיחת הקלפיות, בישיבת ועדת הבחירות שהתקיימה ב2 לפנות בוקר, כאשר אותם מועמדים ישנים ובטוחים שהם יופיעו בטופס ההצבעה. גם לאחר ערעורים מועמדותם נדחתה ללא נימוק. למעלה מ-1,000 סטודנטים שלחו מיילים לועדת הבחירות טענו כי אינם מצליחים לממש את זכותם להצביע, למרות שהם חברי אגודה רשומים. ספרי הבוחרים לא נמסרו למועמדים, בניגוד לתקנון האגודה. סטודנטים אשר נמצאים בחול בחילופי סטודנטים גילו שתקלות טכניות מונעות מהם להצביע, והקלפיות נסגרו כשעה לאחר השעה הרשמית, ללא כל דיווח למי מהמועמדים או הסטודנטים.

חשוב לקרוא לתינוק בשמו: זוהי גניבת בחירות, בדומה למה שהתרחש לאחרונה באגודת הסטודנטים של אוניברסיטת חיפה. גם שם, גניבת הבחירות חסמה את מועמדי עומדים ביחד ושל שאר השמאל.

רשימת הליקויים החמורים הללו, שמצטרפת לגילויי השנאה והאלימות המרומזים שקיבלו שלל מועמדי השמאל במהלך השבועות האחרונים, יכולה לספר לנו משהו גם על איך ייראו הבחירות לכנסת. כל הקשת של הימין, מיש עתיד עד הליכוד, נרתמו לשתף פעולה נגדנו. זה מעיד כי כל אלה מונעים באופן עמוק מפחד מהמסרים והכוח שלנו, לצד כמובן כמיהה לכוח. ולמה שלא יפחדו? אלה כוחות שיודעים להבטיח רק מכונת קפה ופופקורן בהפסקה, במקום עיסוק אמיתי בצרכי הסטודנטים - מבחינה כלכלית, נפשית ולימודית. 

החשש המרכזי שלי עבור החברה הישראלית, הוא שמחוץ לקמפוס, שהאלימות המרומזת תהפוך לאלימות של ממש, ברחובות ומחוץ לקלפיות,. במקרה כזה, הבטחות ריקות יעלו ביוקר. עלינו להיות מוכנים לכך, כפי שאנחנו היינו מוכנים לכך אתמול, באומץ רב ובנחישות רבה אף יותר. 

לצד תמונת המציאות העגומה, ההתנגדות הקשה שעלתה מולנו מעידה גם על כוח שאכן יש לנו. עשרות פעילים ופעילות בתא, מועמדים ומועמדות ונציגים ונציגות מכהנים השקיעו את כל כולם אתמול במירוץ בחירות, בתנאים כמעט בלתי אפשריים. את המירוץ הזה הכנו במשך שבועות ארוכים, מתוך אמונה חזקה כי הדרך להשפיע על המציאות שלנו מגיעה גם מתוך המערכת, ולא רק מחוץ לה. את הדרך הזו הובילו והחזיקו נשים ואנשים נחושים ונחושות, שרק הן בעצמן נותנים תקווה. תחושת היחד, וגם הרדיקליות של לרוץ ביחד כרשימה יהודית ערבית, נתנו לי תקווה ביום קשה. זוהי תחילתו של מאבק על טוהר הבחירות באגודת הסטודנטים אוניברסיטה העברית, אבל המשכו של מאבק רחב, בו לא נוותר על החברה בה אנחנו חיים כחברה חפצת חיים, חופש ביטוי ושוויון. 

שירה ברונו היא ירושלמית, סטודנטית למשפטים ועבודה סוציאלית, ומארגנת תא הסטודנטים של עומדים ביחד באוניברסיטה העברית.

עריכה: מעין גלילי