בשבעה באוקטובר, התקשורת הישראלית התגייסה. יובל אונגר בשיחה עם איילה פנייבסקי על הסיבות המבניות לעיוורון מרצון באולפני החדשות ומחוץ להם. פרק זה סגור למנויים בלבד. לא מנויים? לחצו כאן כדי להירשם הצטרפו לתוכנית המנויים שלנו הצטרפו עכשיו התקשורת נגד המציאות (עם איילה פנייבסקי) בשבעה באוקטובר, התקשורת הישראלית התגייסה. יובל אונגר בשיחה עם איילה פנייבסקי על הסיבות המבניות לעיוורון מרצון באולפני החדשות ומחוץ להם. שתפו: קריאת השכמה 9 בינואר 2026 התקשורת נגד המציאות (עם איילה פנייבסקי) קריאת השכמה 00:00 / 01:04 בשבעה באוקטובר, התקשורת הישראלית התגייסה. יובל אונגר בשיחה עם איילה פנייבסקי על הסיבות המבניות לעיוורון מרצון באולפני החדשות ומחוץ להם. קריאת השכמה 789 פרק מספר פודקאסט אקטואליה סוציאליסטי על החיים עצמם ועל התקווה לשינוי יסודי של החברה, הפוליטיקה והכלכלה. למנויים בלבד התקשורת הישראלית: עיניים עצומות לרווחה למנויים בלבד מזמן לא הרגשנו כל כך הרבה משילות למנויים בלבד ונצואלה היא דוגמה לכשלון הסוציאליזם? למנויים בלבד מי הרוויח מהרעב בעזה?

ערוצי התוכן של רוזה מדיה

רוזה מדיה - روزا ميديا רוזה מדיה היא מערך תקשורת סוציאליסטי, העוסק בסוגיות שמעצבות את החיים שלנו במאה ה-21, בפוליטיקה, בכלכלה ובחברה. אנחנו כאן כדי לומר את כל מה שלא יאמר בתקשורת הממסדית, כדי ליצור תקשורת בעברית וערבית שמשרתת את הרוב הגדול ולא את בעלי ההון. הצטרפו לתוכנית המנויים שלנו ככה אתם תוכלו לקבל פרקים למנויים בלבד ואנחנו נוכל להמשיך להפיק תוכן סוציאליסטי הצטרפו עכשיו העם בישראל טוב יותר מהממשלה שלו ונצואלה, טראמפ וצואת השטן בריונות מצד ארה"ב לצד ניהול פנימי כושל הן מנת חלקה של ונצואלה לא רק בשנים האחרונות, אלא לאורך עשורים ארוכים. איך הגענו לכאן, ומה הקשר לנפט? מעין גלילי למנויים בלבד תקרת הזכוכית של מחאת המיינסטרים בכנסת, באולפני החדשות ועל במות המחאה כמעט ולא נשמע קול שמעז לומר ששורש הבעיה מעולם לא היה פחות מדי חיילים, אלא הרבה יותר מדי מלחמות. שירז אנגרט למנויים בלבד המקום שבו סאונד הופך לפוליטי שני פייס בשיחה עם חוקרת המוזיקה ד"ר נילי בלקינד על מוזיקה, אוטונומיה, והתנגדות דרך יצירה בישראל-פלסטין. שני פייס למנויים בלבד נסיעה לשום מקום: הבלוף שמאחורי כניסת אובר לישראל התקשורת מוכרת סיפור על חברה בינלאומית שעומדת לעשות מהפכה בישראל, למרות שהחברה מכחישה והמודל לא ישים. כך אנחנו זוכים לנהל עוד קרב דמיוני מול עצמנו. טלי גולדרינג למנויים בלבד ארגון עובדים בלי עובדים - איך תן ביס הפכה את שליחיה לפרילנסרים בשיתוף פעולה עם ההסתדרות הלאומית חברת המשלוחים תן ביס מאמצת את מודל "כלכלת החלטורה" והופכת את שליחיה לפרילנסרים. מעין גלילי למנויים בלבד לא טופו ולא מצפון אישי: משבר האקלים הוא עניין של מדיניות רוב פליטות גזי החממה מוכתבות על ידי המדינה. הפתרונות קיימים וישראל יכולה להפוך למובילה עולמית בתחום – לו רק תבחר. עומר רז למנויים בלבד אחרי גנץ, גם אשכנזי - קשרי הרמטכ"לים עם משפחת פאליק ממשיכים להחשף חשיפת רוזה מדיה: גם גבי אשכנזי ניהל קשרים חבריים קרובים עם לאון ונילי פאליק - בעלי הון, פטרוני הימין הקיצוני וההתנחלויות, המקושרים לנתניהו. מעין גלילי למנויים בלבד עוד ממגזין רוזה הפודקאסטים של רוזה מדיה קריאת השכמה פודקאסט אקטואליה סוציאליסטי על החיים עצמם ועל התקווה לשינוי יסודי של החברה, הפוליטיקה והכלכלה. ניהול וסכסוך סדרת פודקאסטים על המדיניות הבטחונית והכלכלית של ממשלות ישראל. כל עונה מספרת סיפור פוליטי רחב על אירוע מרכזי בהיסטוריית המדינה. תולדות המיניות הפודקאסט שמוציא את ההיסטוריה מהארון (או לא... זה מורכב). ענת זלצברג ודותן ברום מלרלרות על היסטוריה קווירית ותרבות פופולרית. סגולה פודקאסט על מאחורי הקלעים של המקומות הקדושים בחבל הארץ המסובך הזה. רועי קלייטמן ודביר ורשבסקי ממובילי השמאל האמוני בשיחה על אמונה, פוליטיקה ומקומיות. بودكاست ليلكي يتناول هذا البودكاست قصص الشارع الفلسطيني في اسرائيل كما لم تسمعوها من قبل. عن الألم الأمل، الحب والنضال. כתב עת סוציאליסטי מבית רוזה מדיה פיגומים החנות של רוזה חולצת too cute for capitalism ₪ 60 חולצת too cute for your wars ₪ 60 פיגומים #1 ₪ 50 פיגומים #2 // דורות ₪ 50 פיגומים #3 // אופנה ₪ 50 לוח השנה הסוציאליסטי الرزنامة الاشتراكية ₪ 40 עוד מהחנות של רוזה הצטרפו לתוכנית המנויים שלנו הצטרפו עכשיו בית לתוכן שמאלי מבית תנועת "עומדים ביחד”. אנחנו פלטפורמת תוכן פוליטית-תרבותית ללא פילטרים, בעברית ובערבית. ברוזה מדיה אנחנו פועלים כדי להביא את האמת הלא מדוברת בתקשורת הממסדית, ואת הרקע ההיסטורי הפוליטי והתרבותי בנושאים שמשפיעים על החיים של כולנו - בפודקאסטים שלנו, במגזין האינטרנטי וברשתות החברתיות. כדי שנמשיך ליצור ולהפיץ תוכן סוציאליסטי איכותי להמונים - אנחנו צריכים אותך! הצטרפו עכשיו למנוי בתרומה חודשית כפי יכולתכם, ותזכו להנות מתוכן יחודי סגור למנויים ומנויות.

תוכן מצולם, סרטונים קצרים וארוכים עם ביקורת סוציאליסטית שמאלית על האקטואליה והמציאות הפוליטית בארץ ובעולם. ברזיל לקראת הכרעה דרמטית בבחירות فداء شحادة | حِواريات صرخة أم لوين سعر لفة الشوارما راح يوصل؟ עלמה ורענן פותחות על מצב החינוך מהדורה חגיגית לפתיחת שנת הלימודים שולה קשת על פינוי התחנה המרכזית דרום תל אביב נגד הגירוש היום שאחרי התחנה המרכזית בתל אביב מה קורה עם התחנה המרכזית בתל אביב? ליברמן לא יודע איך נראה אוטובוס מה הוביל את לבנון לתחתית? ארבע שנים טובות: הקליפ הרשמי רוזה וידאו

מגזין רוזה מגזין רוזה הוא במה אינטרנטית חדשה לתקשורת סוציאליסטית, שמדברת על מה שקורה לציבור כדי להחזיר לו את הכוח שלו. בפרויקט הראשון שלנו, אנחנו מדמיינים ניצחון. לפרקים ישנים יותר

בריונות מצד ארה"ב לצד ניהול פנימי כושל הן מנת חלקה של ונצואלה לא רק בשנים האחרונות, אלא לאורך עשורים ארוכים. איך הגענו לכאן, ומה הקשר לנפט? פרק זה סגור למנויים בלבד. לא מנויים? לחצו כאן כדי להירשם הצטרפו לתוכנית המנויים שלנו הצטרפו עכשיו ונצואלה, טראמפ וצואת השטן בריונות מצד ארה"ב לצד ניהול פנימי כושל הן מנת חלקה של ונצואלה לא רק בשנים האחרונות, אלא לאורך עשורים ארוכים. איך הגענו לכאן, ומה הקשר לנפט? שתפו: מעין גלילי 7 בינואר 2026 ונצואלה, טראמפ וצואת השטן מעין גלילי 00:00 / 01:04 "עשר, 20 שנים מעכשיו, אתם תראו - הנפט יביא לנו הרס. הנפט הוא צואת השטן". כך אמר ב-1975 הפוליטיקאי הונצואלי חואן פאבלו פרז אלפונסו, ממייסדי קרטל הנפט העולמי OPEC. דבריו של אלפונסו מהדהדים בעוצמה לאור ה חדווה בה הכריז נשיא ארצות הברית טראמפ על הרווחים בהם יזכו חברות אמריקאיות כתוצאה מהנפט בונצואלה. אם ערב הפלישה לעיראק ב-2003 ציון אינטרס הנפט האמריקאי במזרח התיכון תויג כקונספירציה - היום טראמפ אומר את הדברים בגוף ראשון ובקול רם. ולמרות זאת, אם תשאלו את התקשורת הישראלית, הפעולה האמריקאית בונצואלה בשבת (3.1) היא סיפור על דמוקרטיה נאורה שמנסה להציל דיקטטורה כושלת. מדובר בשיא חדש של בריונות עירומה מצד ארצות הברית. ממשלתו של מאדורו אחראית לפגיעה משמעותית בדמוקרטיה ובזכויות אדם, כמו גם לניהול כלכלי כושל. עם זאת, היא רחוקה מפסגת רשימת המשטרים הגרועים בעולם מבחינות אלה. הניסיון לצייר את מאדורו כ"נרקו-טרוריסט" ואחראי למגיפת ההתמכרות לפנטניל בארה"ב הוא מגוחך עוד יותר, היות ורוב הפנטניל בארה"ב מגיע ממקסיקו. קשה לדמיין שזכויות העם הונצואלי עמדו לנגד עיני טראמפ כשהורה על חטיפת מדורו ומעצרו בארה"ב, ולא אינטרס כלכלי וגאו-פוליטי, בין השאר פגיעה במדינות כמו קובה ואיראן, וכמובן רווחי נפט פוטנציאלים. המשטר בונצואלה לא "הוחלף", והצהרותיו של טראמפ כי "ארצות הברית תנהל את ונצואלה" לא מבשרות טובות לעתיד הדמוקרטיה במדינה. למרות שהאירועים האחרונים הם שיא חדש, אי אפשר להבין אותם ללא ההקשר - ההיסטוריה הארוכה של הכלכלה והפוליטיקה של ונצואלה, בצילה של המעורבות האמריקאית; מעורבות שסובבת במידה רבה, סביב צואת השטן. הדרך לצ'אביסמו תעשיית הנפט של ונצואלה נוצרה תחת דיקטטורות ברוטאליות - בעלות בריתה של ארה"ב - ששלטו שם בחצי הראשון של המאה ה-20, ואפשרו לחברות נפט אמריקאיות פרטיות יד חופשית. ונצואלה הייתה בעלת הברית האיתנה ביותר של ארצות הברית באזור, אך המעורבות העמוקה שלה במדינה גם יצרה טינה גדולה אותה הדחיקה המערכת הפוליטית. כשסגן הנשיא ניקסון ביקר בונצואלה ב-58, הוא כמעט נהרג במהומות שפרצו כמחאה אנטי-אמריקאית בעקבות ביקורו. ב-1973, חרם הנפט הערבי הזניק בן לילה את מחירי הנפט בעולם, וצונאמי של מזומנים התנפץ על חופי ונצואלה, לה עתודות הנפט הגדולות בעולם. תעשיית הנפט הולאמה לראשונה ב1975, כשהוגו צ'אבס עוד היה תלמיד בפנימיה צבאית. ההכנסות מעליית מחירי הנפט גרמו לבום כלכלי, והמסים שגבתה המדינה הספיקו כדי לייצר מידה של חלוקה מחדש של העושר, באמצעות תכניות חברתיות קצרות טווח. אמנם לא כוננה בונצואלה מדינת רווחה, אבל לראשונה מוצרי צריכה הגיעו ממעבר לים, ורמת החיים הממוצעת עלתה משמעותית. זו התקופה שמתוארת כיום בעיתונות כעידן השגשוג של ונצואלה. מעבר לכך שמדובר ב"תקופת שגשוג" קצרה למדי, כבר במהלכה החלו לצוץ סדקים. ונצואלה תמיד הייתה מדינה מאוד לא שוויונית, תופעה שהנפט תרם לה - כשהסקטורים המעטים שהיו קרובים לתעשיית הנפט התאפיינו במשכורות גבוהות שהעלו את המחירים עבור כולם. הדומיננטיות של הנפט הקשתה מאוד על פיתוח תעשייה, חקלאות או כל בסיס כלכלי אחר עבור ונצואלה, מפני שכניסת רווחי הנפט הפכו את המטבע לחזק מדי בשביל לייצא, ואת הייבוא לזול מדי בשביל צריכה מקומית עבור תעשייה. הנפט בונצואלה הוא באופן טבעי כבד וקשה להפקה, ולכן נדרשו עבורו תשתיות שלונצואלה היו חסרות, מה שהגביר את התלות בארצות הברית. ונצואלה נשארה כלכלת נפט, מאוד לא שוויונית, מאוד תלויה בארצות הברית, וכמעט בלי בסיס ייצור משל עצמה. התופעה הזו, של משאב יוקרתי במיוחד שגורם לדרדור המצב הכלכלי של המדינה, נקראת בשיח הכלכלי "המחלה ההולנדית" - והתלות בארצות הברית הפכה אותה לחמורה במיוחד. לכך, סביר להניח, התכוון חואן פאבלו פרז אלפונסו, כשאמר שהנפט הוא "צואת השטן". המדינה הונצואלית תפקדה בעיקר בתור מנגנון חלש לחלוקת השאריות מרווחי הנפט - ובכל זאת, כזה שרבים מאוד נסמכו עליו. כל עוד הבום הכלכלי נמשך וכולם הרוויחו משהו, היה אפשר להכיל את אי השוויון - אך לאורך שנות ה80 מחירי הנפט ירדו ואיתם הכנסות המדינה. יותר ויותר מעניי ונצואלה שקעו למצוקה, והמדינה התקשתה להמשיך לקיים תכניות רווחה. ב18 לפברואר 1983, "יום שישי השחור", הנשיא הררה החליט על פיחות חד במטבע הונצואלי מול הדולר - כלומר קבע שער מטבע נמוך כדי להקל על תשלום חובות. המהלך פגע באופן מיידי בכוח הקנייה של האוכלוסייה בונצואלה, תרם למצוקה כלכלית ויצר תגובת הלם ברחבי המדינה. החל מ-1988 יושמו בלחץ קרן המטבע הבינלאומית צעדי צנע, כולל הפחתת הסבסוד של דלק והעלאת מחירי התחבורה הציבורית, והפרטה חלקית מחדש של תעשיית הנפט לידי חברות אמריקאיות. הצעדים עוררו תגובה חברתית קשה. בפברואר 1989 יצאו אנשי ונצואלה לרחובות בבירה קראקס במחאה. המשטרה והצבא הגיבו בדיכוי חריף - מאות ואולי אלפי הרוגים בקרב המפגינים, וכאוס ברחובות, שכלל ביזה והרס של עסקים. לאורך שנות ה-80 והחצי הראשון של שנות ה-90, העוני בונצואלה עלה משמעותית, עד לרמה של כ70% ב-1995. זו ונצואלה ערב עליית צ'אבס - לא מדינה משגשגת, אלא מדינה חלשה וענייה שנבנתה על אינטרס נפט אמריקאי, שתעשיית הנפט שלה הופרטה מחדש, וקורסת תחת מדיניות צנע שכפו עליה מוסדות מערביים. על רקע זה צריך להבין את ניסיון ההפיכה שהובילו קבוצה של קצינים לאומנים ושמאלנים מדרג הביניים ב-1992. אחד ממפקדי ההפיכה, קצין בן 37 בשם הוגו צ'אבס, נדרש להכריז מול מצלמות על הכשלון ולדרוש מחבריו לנשק להיכנע. צ'אבס קיבל הזדמנות לדבר לא רק עם חבריו לנשק, אלא עם האומה כולה. הוא פתח בברכת בוקר טוב לעם בונצואלה, קרא לחבריו להיכנע ולקח אחריות על כשלון המרד; או לפחות, על הכשלון "נכון לעכשיו" (por ahora). הכריזמה, הנכונות לקחת אחריות על כשלון והבטחון בהצלחה שעוד תגיע בהמשך, הפכו את צ'אבס לכוכב בין לילה. הפופולריות של ניסיון ההפיכה הבלתי דמוקרטי שלו ושל חבריו ביטא כשל מהותי בדמוקרטיה הונצואלית, וצמא עממי לשינוי. צ'אבס נכלא, אך קיבל חנינה בהמשך. בשנים הבאות צ'אבס תר את ונצואלה וגם את אמריקה הלטינית בחיפוש אחר תמיכה לתנועה שלו - התנועה הבוליבארית, על שם המהפכן בן המאה ה-19, סימון בוליבאר, שניסה לאחד תחתיו את דרום אמריקה. צ'אבס הוביל מעין פולחן אישיות כלפי בוליבאר, שהפך למרכז של קריאה נוסטלגית לעבר עבר מפואר של גבורה ומהפכה - להפוך את ונצואלה לגדולה שוב. בהתאם, צ'אבס גם הציג שיח נוצרי ודתי. הוא ידע לחבר במומחיות גדולה את הרטוריקה הנוצרית לקריאות הדמוקרטיות, הפופוליסטיות והסוציאליסטיות שלו. הישגי הצ'אביסמו בתמיכת כמה מפלגות שמאל שהתאחדו לתנועה בשם הרפובליקה החמישית, צ'אבס זכה ב56% מהקולות בבחירות, והפך לנשיא ונצואלה בשנת 1998. הוא ניגש לעבודה להגשים את המהלך ההיסטורי שכינה המהפכה הבוליבארית. האקט הראשון היה העברת חוקה חדשה לונצואלה בשנת 1999. החוקה הפכה את שירותי הבריאות לכל אזרח לחובה חוקתית, חיזקה במידה מסויימת את מוסד הנשיאות על חשבון הפרלמנט, אבל גם אפשרה בחוק את העמדת הנשיא להיבחרות מחדש תוך כדי הקדנציה. המהפכה הבוליבארית של צ'אבס כללה מספר תכניות רווחה שאפתניות, כשהבולטת ביניהן היתה הקמה של אלפי מרכזי בריאות קהילתיים בכל ונצואלה. התכניות כללו גם בנייה של מאות אלפי בתים שחולקו בחינם או מאוד בזול, השכלה בחינם, ביעור האנאלפבתיות, וסבסוד מזון למשפחות נזקקות. התוצאה הייתה ירידה במדדי תמותת התינוקות והיולדות, ירידה מאסיבית בחוסר הבטחון התזונתי, בעוני היחסי ובעוני הקיצוני, באי השוויון ואפילו באינפלציה. התכניות האלה השפיעו לא רק על הבייס המיידי של צ'אבס בשכונות העוני בערים, אלא גם באזורים הכפריים וגם אצל מעמד הביניים העירוני, שזכה למשל לסבסוד משמעותי של לימודים בחו"ל, וקנה לצ'אבס תמיכה משמעותית בקרב ציבורים מגוונים. התכניות האלו התאפשרו בגלל עליה מסוימת במחירי הנפט בשנות ה-2000 (בעקבות התיעוש המואץ של סין), אבל ההון לא חילק את עצמו. צ'אבס הלאים מחדש את תעשיית הנפט, מהלך שהעביר לידי חברת הנפט הממשלתית פרוייקטים מחברות כמו אקסון מובייל ושברון. עם זאת, הוא לא קיים את הבטחתו לגוון את כלכלת ונצואלה - התלות בנפט היתה נוחה, ולא חייבה השקעות נוספות, גם מצד בעלי הון שצ'אבס היה זקוק למידה של שקט מצידם. המדינה הפכה תלויה בנפט אפילו יותר, עד ש-98 אחוז מההכנסות מייצוא של ונצואלה הגיעו מהנפט. ונצואלה גם נשארה כלכלה קפיטליסטית במובן הרחב. למרות תכניות הרווחה המשמעותיות והלאמה של תעשיות מסויימות, במדדים כמו גודל המגזר הציבורי וכוחם של איגודי עובדים ונצואלה נותרה סוציאל-דמוקרטיה מרשימה פחות ממדינות רבות באירופה. חלק מהקואופרטיבים גם הפכו לדרך להגביר את הניצול, כי לא היו בהם כלי מאבק פנימי כמו אלה שהיו לאיגודים בחברות פרטיות, וכך הם הפכו לנוחים עבור מיקור חוץ זול לחברות גדולות ולממשלה. צ'אבס תמיד נהנה מתמיכה של חלק קטן מבעלי ההון בונצואלה, ותחתיו נוצר מעמד חדש של בירוקרטים ובעלי הון שצברו כוח והון בגלל שהיו מקורבים לשלטון, וכונו ה"בוליבוז'וורזי", הבורגנות הבוליברית. חברות כאלה היו מעורבות בהמשך בפרשות שחיתות מאסיביות. צ'אביסמו ודמוקרטיה סוציאליסטית אולי, אבל האם ונצואלה של צ'אבס היתה דמוקרטית? צמצום אי השוויון מלמעלה, ע"י המדינה, התלווה לצמיחה של תנועה חברתית מלמטה - קואפרטיבים, ועדי שכונות ומבנים אחרים של דמוקרטיה השתתפותית. מאידך, חוקת ונצואלה החדשה צמצמה את סמכויות הפרלמנט. הוא פיתח פולחן אישיות סביבו בונצואלה, שכרך את הישגי הצ'אביסמו בדמותו שלו. צ'אבס גם פגע בחופש העיתונות של גופי תקשורת ביקורתיים והקים גופים חדשים, ובכך הגביל את חופש הביטוי של האופוזיציה. חלק מאותה אופוזיציה לצ'אבס היתה דמוקרטית עוד פחות ממנו. באפריל 2002 נעשה בונצואלה ניסיון הפיכה שהובל על ידי גורמים בצבא. צ'אבס נעצר למשך 47 שעות, ואיש העסקים פבלו קרמונה מונה במקומו לנשיא. קרמונה ניסה לבטל מיד חלק מהרפורמות של צ'אבס, וקומם עליו חלקים גדולים מהאוכלוסייה - ספציפית, חלק מאיגודי העובדים שעד אז לא בחרו צד. התקוממות של מיליוני תומכי צ'אבס ברחבי המדינה גרמו להפיכה להיכשל, וצ'אבס יצא מחוזק. מעורבות ארה"ב בניסיון הפיכה מעולם לא הוכחה באופן רשמי, אך וושינגטון הכירה בממשלת קרמונה מיד, וחלק מהגורמים שהובילו את המרד נפגשו עם אנשי מודיעין אמריקאים לקראתו. חבר המועצה לבטחון לאומי של הנשיא בוש, אליוט אברמס, תואר בעיתונות כמי שידע על ההפיכה מראש ואישר אותה. האופוזיציה גם החרימה חלק ממערכות הבחירות, כדי להוריד מהלגיטימיות הציבורית שלהן. במקרים אחרים יריבים של צ'אבס חיבלו במכוון בכלכלת המדינה, על ידי אגירה של סחורות ויצירת משבר מלאכותי. עם השנים, צ'אבס הלך ונעשה פופולרי יותר. ב-2004 האופוזיציה השתמשה באפשרות שניתנה בחוקה החדשה להעמיד נשיא לבחירות מחדש מיוחדות (recall election) באמצעות השגה של מספיק חתימות התומכות בכך. 60 אחוז התנגדו אז להסרתו מהשלטון. בבחירות הרגילות הוא זכה לרוב של 56 אחוז ב-1998, ב-60 אחוז ב-2000, ב-62 אחוז ב-2006, וב-55 אחוז בבחירות 2012. כשהפסיד, צ'אבס הכיר בכך, למשל במשאל עם על שינויים חוקתיים שניסה להעביר ב-2007. לאור כל זאת, קשה לתאר את צ'אבס כדיקטטור, גם אם יחסו לדמוקרטיה היה רחוק מאידיאלי. עם זאת, הניוון וההתדרדרות של התנועה לאחר מותו מצביעות על הניגודים הפנימיים שאפיינו את הצ'אביסמו מלכתחילה. שלטון מאדורו ב2013, צ'אבס מת מסרטן. כשחלה, הכריז באופן רשמי על תמיכה בניקולאס מאדורו כממשיך דרכו. מאדורו היה נהג אוטובוס לתקופה קצרה, וצמח כפוליטיקאי דרך איגוד העובדים של מערכת התחבורה הציבורית של קראקס בשנות ה-70 וה-80, בתקופה שהאיגודים היו בלתי חוקיים. ב-1998 הוא נבחר לבית הנבחרים בפעם ראשונה, וב-2006 מונה לשר החוץ. אחרי מות צ'אבס מאדורו מונה כנשיא זמני, ובאפריל ניצח בבחירות צמודות מאוד. האופוזיציה טענה לזיופים, והתחילו גלי מחאה משמעותיים נגדו. מאדורו נכנס לתפקיד כשמחיר הנפט התחיל לצנוח, וכאשר המודל הכלכלי של צ'אבס הראה סימני שחיקה - אינפלציה גבוהה ומחסור במוצרים מסוימים. ב-2014 גל מחאות הביא למותם 40 איש, ויו"ר האופוזיציה לאופולדו לופז נעצר ונידון ל-14 שנות מעצר. בעקבות אירועים אלה, ממשל אובמה העביר בסוף 2014 את "החוק להגנה על זכויות אדם בחברה האזרחית בוונצואלה", שהטיל סנקציות על בכירים וונצואלים שהיו מעורבים בדיכוי. ב-2015 אובמה הוציא צו נשיאותי המכריז על ונצואלה כ"איום בלתי רגיל על הביטחון הלאומי של ארה"ב", צעד משפטי שאפשר להרחיב את הסנקציות בהמשך. ב-2017 ממשל טראמפ אסר על מוסדות פיננסיים בארה"ב לסחור באג"ח חדשות של ממשלת ונצואלה ושל חברת הנפט הממשלתית (PDVSA). אקט זה ניתק את מאדורו מהיכולת לגייס חוב או למחזר הלוואות, והחריף את המצוקה הכלכלית בונצואלה. התוצאה היתה שנים של היפר-אינפלציה, פגיעה באספקת החשמל ומחסור חריף בתרופות ובמזון - שהובילו למשבר פליטים חמור ובריחת מיליוני ונצואלים מהמדינה. בין 2015 ל2019 ונצואלה חוותה אי יציבות פוליטית משמעותית, שכללה משברים חוקתיים, מחאות המוניות ודיכוי שלהן במהלכן נהרגו מאות. בהמשך, המצב התייצב מעט. ממשל ביידן הקל על הסנקציות, גם כתוצאה מהמלחמה באוקראינה והצורך האקוטי בנפט. ב-2022 ארה"ב אישרה לשברון לחדש חלקית את הפקת הנפט בוונצואלה, וב-2023 – בעקבות הסכם ברבדוס שנחתם בין האופוזיציה למאדורו לערוך בחירות חופשיות ב-2024, ארה"ב הסירה זמנית חלק מהסנקציות על הנפט ועל הזהב. לאחר שממשל מאדורו פסל את מועמדותה של מנהיגת האופוזיציה מריה קורינה מצ'אדו לקראת הבחירות, ארה"ב החזירה חלק מהסנקציות. בבחירות 2024 ועדת הבחירות הלאומית הכריזה על מדורו כמנצח עם כ-51% מהקולות, אך סירבה לפרסם את הפרוטוקולים המפורטים של הקלפיות. ככל הנראה התרחשה שם הונאת בחירות. מעבר לכך, מריה קורינה מצ'אדו, מנהיגת האופוזיציה, זכתה בפריימריז ביותר מ-90% מהקולות, אבל ביהמ"ש העליון פסל את מועמדותה. במקום זאת האופוזיציה העמידה בראשה את אדמונדו גונזאלס, האנונימי עד אז. גונזאלס צבר תמיכה בהדרגה– האופוזיציה הקימה "מערכת בחירות מקבילה" מבוססת אפליקציה וסריקת תדפיסים מקוריים, שהראתה ניצחון מוחץ לגונזאלס. תחקיר הניו-יורק טיימס אישר כי מאדורו איבד את התמיכה גם במעוזים המסורתיים שלו – השכונות העניות והמגזר הציבורי. לאחר הבחירות פרצו מחאות עממיות נרחבות בכל רחבי המדינה והממשל הגיב ביד קשה מאוד. דווח על למעלה מ-2,000 עצורים, ביניהם פעילי אופוזיציה, עיתונאים ואזרחים. בעקבות האירועים האלה, ממשל מאדורו איבד את הגיבוי לו זכה קודם לכן מממשלות שמאל דמוקרטיות באמריקה הלטינית - כמו זו של ברזיל ושל קולומביה. הכשלון הנצחי של הסוציאליזם? תפקידה של ונצואלה בשיח הציבורי של השנים האחרונות הוא בעיקר לשמש דוגמה עכשווית לכשלונות הסוציאליזם. אכן, למי שחושבים על פוליטיקה סוציאליסטית במאה ה21 יש הרבה ללמוד מה לא לעשות מהחורבן של החברה בונצואלה ב-10 השנים האחרונות. ועדיין, המצוקה הנוראית של ונצואלה בשנים האחרונות הוא חלק בלתי נפרד מהיסטוריה ארוכה של מצוקה חברתית, עוני ואי-שוויון. המעורבות של ארצות הברית, שקידמה את האינטרסים של עצמה בתחום האנרגיה, כמו גם של גופים בינלאומיים שהם חלק ממערכת השליטה שלה, הפכו את היציאה של ונצואלה מהמלכודת של כלכלה מבוססת נפט לקרוב לבלתי אפשרית. במובנים אלה, ונצואלה היא דוגמה מצמררת למערכת כלכלית עולמית שפשוט לא מעוניינת, ואולי גם לא מסוגלת, לספק רווחה ופיתוח כלכליים למאות מיליונים בעולם המתפתח. זו מערכת שמשאירה מדינות כמו ונצואלה עם בחירה בלתי אפשרית - להישאר בתת פיתוח כרוני, עם מיליונים חסרי השכלה, ביוב זורם ברחוב וצינורות נפט שזורמים תמיד לעבר ארצות הברית ואירופה, או - לצאת למלחמה נגד המערכת הכלכלית העולמית, ולעתים קרובות להאבק גם נגד כוחות חזקים בתוך המדינה שלא מעוניינים לצאת למלחמה כזו - מסיבות אנוכיות או מסיבות של דאגה כנה לעתיד המדינה. ההיסטוריה המדממת של מעורבות אמריקאית באמריקה הלטינית, וספציפית בונצואלה, מעלות חששות משמעותיים בנוגע לעתיד הקרוב במדינה. בכלל, הבריונות מהסוג שנקטה בו ארצות הברית השבוע, רק מגבירות את אי-היציבות העולמית והנטייה העולמית למלחמות ואלימות. יש לקוות שהאירועים האחרונים לא יובילו לשפיכות דמים רחבת היקף, ושהעתיד של ונצואלה יביא דמוקרטיה וחופש במדינה - חופש ממנהיגים אנטי דמוקרטיים וחופש מהתערבות חיצונית שמטרתה השתלטות על משאבי טבע. מעין גלילי הוא חבר מערכת מגזין רוזה. עריכה: ענת זלצברג. מעין גלילי 143 פרק מספר מעין גלילי הוא חבר במערכת מגזין רוזה ובמערכת הפודקאסט "קריאת השכמה". למנויים בלבד למה טראמפ רוצה את צואת השטן? למנויים בלבד תקרת הזכוכית של מחאת המיינסטרים למנויים בלבד איך נשמעת מלחמת השמדה כשהיא הופכת לשיר למנויים בלבד נסיעה לשום מקום: הבלוף שמאחורי כניסת אובר לישראל

פרק זה סגור למנויים בלבד. לא מנויים? לחצו כאן כדי להירשם הצטרפו לתוכנית המנויים שלנו הצטרפו עכשיו פרק 4 - בחזרה לכיבושי יהושע שתפו: סגולה 17 באוקטובר 2025 פרק 4 - בחזרה לכיבושי יהושע סגולה 00:00 / 01:04 בפרק דביר ורועי יספרו על כמה מבני ישראל שעוד לא מיצו את הקונספט של כיבושי יהושע, ועל כמה פלסטינים שמתגוררים בסמוך לקברו אבל דווקא די מיצו. פודקאסט על מאחורי הקלעים של המקומות הקדושים בחבל הארץ המסובך הזה. רועי קלייטמן ודביר ורשבסקי ממובילי השמאל האמוני בשיחה על אמונה, פוליטיקה ומקומיות. הפודקאסט הוא חלק ממערך התקשורת ״רוזה מדיה״. סגולה 4 פרק מספר פודקאסט על מאחורי הקלעים של המקומות הקדושים בחבל הארץ המסובך הזה. רועי קלייטמן ודביר ורשבסקי ממובילי השמאל האמוני בשיחה על אמונה, פוליטיקה ומקומיות. למנויים בלבד פרק 6 - אוונגליסטים משני הצדדים למנויים בלבד פרק 5 - עוד קללה לאוסף למנויים בלבד פרק 4 - בחזרה לכיבושי יהושע למנויים בלבד פרק 3 - מקומות שבויים

הצטרפו לתוכנית המנויים שלנו انضموا لبرنامج الاشتراك الخاص بنا הרשמה למנויים חדשים סכום חודשי לבחירתכם/ן: סכום מעל 25 שקלים יזכה אותך בגיליון שנתי של "פיגומים", מגזין להגות סוציאליסטית עכשווית ₪ בחודש אמצעי תשלום وسيلة الدفع תאריך תפוגת כרטיס אשראי تاريخ انتهاء صلاحية بطاقة الائتمان חודש الشهر הצטרפו - انصموا الينا בשליחה אני מסכים/ה לתקנון ולמדיניות הפרטיות שנה السنة לרוזה מדיה אין מימון מבעלי הון או פרסומות. הצטרפו לתכנית המנויים כדי לתמוך בהמשך העבודה שלנו ולהאזין לתכני הבונוס לא מנויים? הירשמו כבר מנויים? התחברו לתכני הבונוס

מחיל משילות על הנגב, על התקשורת ועל הפוליטיקה, אסף יקיר וארנון פלג בסיקור הממשל החדש. פרק זה סגור למנויים בלבד. לא מנויים? לחצו כאן כדי להירשם הצטרפו לתוכנית המנויים שלנו הצטרפו עכשיו עידן המשילות מחיל משילות על הנגב, על התקשורת ועל הפוליטיקה, אסף יקיר וארנון פלג בסיקור הממשל החדש. שתפו: קריאת השכמה 4 בינואר 2026 עידן המשילות קריאת השכמה 00:00 / 01:04 מחיל משילות על הנגב, על התקשורת ועל הפוליטיקה, אסף יקיר וארנון פלג בסיקור הממשל החדש. קריאת השכמה 788 פרק מספר פודקאסט אקטואליה סוציאליסטי על החיים עצמם ועל התקווה לשינוי יסודי של החברה, הפוליטיקה והכלכלה. למנויים בלבד מזמן לא הרגשנו כל כך הרבה משילות למנויים בלבד ונצואלה היא דוגמה לכשלון הסוציאליזם? למנויים בלבד מי הרוויח מהרעב בעזה? למנויים בלבד למה הם כל כך אוהבים אותנו בעצם?

חוזרות אל מרשה פרידמן בפעם השלישית, ועל הפרק - שלישיות ושאר ממצאים לוהטים ובלעדיים מהארכיון פרק זה סגור למנויים בלבד. לא מנויים? לחצו כאן כדי להירשם הצטרפו לתוכנית המנויים שלנו הצטרפו עכשיו פרק 111 למנויים־ות בלבד: מרשה פרידמן ג' שתפו: תולדות המיניות 2 בינואר 2026 פרק 111 למנויים־ות בלבד: מרשה פרידמן ג' תולדות המיניות 00:00 / 01:04 חוזרות אל מרשה פרידמן לפרק סיום הטרילוגיה, והפעם: שלישיות, מכתבים מרגשים, הרהורים רוחניים ושאר ממצאים לוהטים ובלעדיים מהארכיון תולדות המיניות 111 פרק מספר הפודקאסט שמוציא את ההיסטוריה מהארון (או לא... זה מורכב). ענת זלצברג ודותן ברום מלרלרות על היסטוריה קווירית ותרבות פופולרית. למנויים בלבד מרשה מרשה מרשה למנויים בלבד פעם שלישית - שלישיות! למנויים בלבד פרק הוקרה ל-Fag Hags למנויים בלבד תבוא לשכב אתי כמו אלוהים

בכנסת, באולפני החדשות ועל במות המחאה כמעט ולא נשמע קול שמעז לומר ששורש הבעיה מעולם לא היה פחות מדי חיילים, אלא הרבה יותר מדי מלחמות. פרק זה סגור למנויים בלבד. לא מנויים? לחצו כאן כדי להירשם הצטרפו לתוכנית המנויים שלנו הצטרפו עכשיו תקרת הזכוכית של מחאת המיינסטרים בכנסת, באולפני החדשות ועל במות המחאה כמעט ולא נשמע קול שמעז לומר ששורש הבעיה מעולם לא היה פחות מדי חיילים, אלא הרבה יותר מדי מלחמות. שתפו: שירז אנגרט 1 בינואר 2026 תקרת הזכוכית של מחאת המיינסטרים שירז אנגרט 00:00 / 01:04 קרדיט: MICHAEL HATZALAM, שאטרסטוק בתקופה האחרונה, רבים מהמתנגדים לממשלה מתמקדים בדרישה לגיוס לכולם. מפחיד לראות פוליטיקאים שטענו שהם נלחמים על הדמוקרטיה, מעלים רעיונות כמו שלילת הזכות הדמוקרטית הבסיסית ביותר – זכות ההצבעה – ממי שלא ייקח חלק במעגל הדמים. אך יותר מכך, יש משהו טרגי בלראות את מרבית תנועות המחאה מצופפות שורות סביב דרישה הבנויה על קבלה מוחלטת של מצב לא נורמלי. הרי בנות ובני 18 לא אמורים לשלוט על חייהם של מיליוני בני-אדם, ואבות לילדים לא אמורים להטיל פצצות על ילדים שנולדו בצד הלא נכון של הגבול. אף אחד לא אמור לקחת חלק במערכת שמתחזקת כיבוש ופשעי מלחמה וגובה קורבנות אדם באופן יום-יומי. אך גם אחרי שנתיים של מלחמת השמדה, שהרגה מעל 20 אלף ילדים ועוד עשרות אלפי אזרחים, נדמה שהדבר שמאיים על עתיד הממשלה יותר מכל הוא לא כמות הסבל שדרכה המיליטריסטית יצרה, אלא דווקא העובדה שבחוסר יכולתה להעביר את חוק הגיוס היא נתפסת כלא מיליטריסטית מספיק. לא מפתיע שבחברה החיה בצל מלחמה תמידית, ביטחון הוא הערך בעל החשיבות הגבוהה ביותר עבור האזרחים. הטרגדיה היא ששנים של ממשלות ימין ושל אופוזיציה חסרת חזון השרישו את האמונה שמלחמה היא מצב נתון ובלתי נמנע, וביטחון משמעותו כוח צבאי בלבד. בהתאם, הבעיה ממוסגרת כמחסור בחיילים, שמקורו בחוק בעייתי שיוצר אי-שוויון. ניתוח המציאות נעצר כאן, מפני שגם רובן המוחלט של המפלגות והתנועות המתיימרות להציע אלטרנטיבה לשלטון יוצאות מנקודת ההנחה שמלחמות וכיבושים הם גזרת גורל. בכנסת, באולפני החדשות ועל במות המחאה כמעט ולא נשמע קול שקורא תיגר על הנחת היסוד הזאת, קול שמעז לומר ששורש הבעיה מעולם לא היה פחות מדי חיילים, אלא הרבה יותר מדי מלחמות. המעורבות הפוליטית של אזרחים רבים עלתה בחדות בשנים האחרונות, עם שתי מחאות המונים – נגד ההפיכה המשטרית ולמען השבת החטופים. אך המיליטריזם היה תקרת הזכוכית של מחאת המיינסטרים. מאות אלפי אזרחים ביקרו בחריפות את הממשלה, אך נושא אחד נותר מחוץ לתחום. המחאה הניעה אי-ציות אזרחי נרחב, אבל לא הייתה מסוגלת להשתמש בכוחה האזרחי כדי לקרוא לסרבנות שהייתה מחייבת את הממשלה לעצור את המלחמה. מונחים כמו שיבוש, התנגדות, מאבק ואי-ציות הפכו לשגורים בשפה, אבל נותרו כמעט טאבו בכל הקשור לצבא. מגמה זו מקבילה להלך הרוח הכללי בחברה הישראלית, בה האדרת הצבא היא הנורמה, ומתיחת ביקורת או הצבעה על כשלים מוסרים חמורים משולה לבגידה. גם כשמרבית ארגוני זכויות האדם מצביעים על פשעי מלחמה שיטתיים ואפילו על רצח-עם, כל פעולה צבאית עדיין נתפסת כמוצדקת, וכל אמירה של דובר צה"ל מקבלת במה ללא ביקורת. המתח בין להיות אזרחים פעילים וביקורתיים לבין חיילים צייתנים אפיין את המסרים ואת אופני הפעולה של מרבית התנועות, שניסו שוב ושוב לאחוז את החבל בשני קצותיו. אבל הבחירה היא בלתי נמנעת, והשלכותיה חורגות הרבה מעבר לרמה האישית. ההורים שלי עדיין זוכרים את ההבטחות שעד שיגדלו כבר לא יהיה צבא. המצב הביטחוני היה בלתי יציב גם אז, והשכול לא היה זר למשפחות רבות, אך הדמיון הפוליטי אִפשר לראות מעבר למציאות הנתונה. עבור הדור שלי, שהתבגר בצל מלחמות ומבצעים, אמירה כזו נתפסת כאשליה בלבד. אבל איזה עתיד אנחנו מבטיחים לילדים שיהיו לנו, כאשר אנחנו מוותרים על האפשרות לשינוי? איזה עתיד מבטיחים עבורם הפוליטיקאים, שקובעים שהם יהיו חייבים להרוג ולהיהרג כתנאי מקדים לאזרחות ולהשתייכות לחברה? איזה עתיד מחכה להם בחברה בה דמוקרטיה, מוסר וצדק מכפיפים את עצמם לטובת מלחמת נצח? תנועות חברתיות מוכיחות את עצמן ביכולתן לדמיין עולם חדש. המשימה כאן מורכבת במיוחד מפני שבמובנים רבים הזהות הישראלית מאורגנת סביב הצבא, שמוצג באופן קבוע כאחד מעמודי התווך שלה: כור היתוך, חוויה מחברת, הפרויקט המשותף האולטימטיבי. משותף ליהודים בלבד, כמובן. מנקודת מוצא זו, הדרך לדרישה של פוליטיקאים כמו ליברמן ולפיד, להתנות שותפות פוליטית וזכויות אזרחיות בשירות צבאי, סלולה וברורה, וכמוה גם היעדר הדמיון הפוליטי. כי זהות שבנויה סביב הצבא מוציאה מתוכה ציבורים שלמים, ויותר מכך, היא מחייבת תפיסת עולם המעמידה את המיליטריזם במרכז והופכת את המציאות שמעבר לו לדבר שאינו בא בחשבון. אך מלחמת השמדה שעדיין נמשכת, כיבוש, נישול, מעגל דמים נצחי ופחד תמידי לחיי האהובים עלינו לא ייפתרו באמצעות גיוס מסיבי. ואני לא מוכנה לוותר על עתיד של שלום עבור הילדים שיהיו לי, ועבור כל הילדים בין הים לנהר. לכן, במקום לתלות תקוות בעוד גנרלים, הגיע הזמן לחזק זהות אחרת: זהות אזרחית, הבנויה על בסיס של התארגנות, מאבק וסולידריות בין אוכלוסיות. זהות שלא מוחקת זהויות אחרות, ושואפת ליצור חיבורים במקום לקבוע גבולות. הזהות הזאת הוציאה אנשים לרחוב במאבקים למען חיי אדם באשר הוא אדם – חטופים, ילדים, קורבנות פשיעה ועוד – כי היא מסוגלת להחזיק ולהכיר בשכבות ובמעגלים של כאב. היא מחייבת להתנגד ולקרוא תיגר על הנחות היסוד, ולבנות ביחד חברה המושתתת על ערך החיים. מתוכה, נוכל לבנות מציאות בה ילדים נולדים בשביל לגדול ולא בשביל להיות חיילים. שירז אנגרט היא ירושלמית, פעילה בפרי ג'רוזלם ועומדים ביחד. עריכה: נטע כספין שירז אנגרט 142 פרק מספר שירז אנגרט היא ירושלמית, פעילה בפרי ג'רוזלם ובעומדים ביחד. כרגע סטודנטית ללימודי שלום וקונפליקטים באוסטריה. למנויים בלבד תקרת הזכוכית של מחאת המיינסטרים למנויים בלבד איך נשמעת מלחמת השמדה כשהיא הופכת לשיר למנויים בלבד נסיעה לשום מקום: הבלוף שמאחורי כניסת אובר לישראל למנויים בלבד ארגון עובדים בלי עובדים - יותר נפוץ משציפית

במה אנחנו אשמים ומי אשם באשמה שלנו? יעל אגמון ויובל אונגר פותחות את 2025 בשיחה על חשבון נפש ועל מי שמשלם אותו פרק זה סגור למנויים בלבד. לא מנויים? לחצו כאן כדי להירשם הצטרפו לתוכנית המנויים שלנו הצטרפו עכשיו אשמת הפרט שתפו: קריאת השכמה 3 בינואר 2025 אשמת הפרט קריאת השכמה 00:00 / 01:04 במה אנחנו אשמים ומי אשם באשמה שלנו? יעל אגמון ויובל אונגר פותחות את 2025 בשיחה על חשבון נפש ועל מי שמשלם אותו קריאת השכמה 688 פרק מספר פודקאסט אקטואליה סוציאליסטי על החיים עצמם ועל התקווה לשינוי יסודי של החברה, הפוליטיקה והכלכלה. למנויים בלבד ונצואלה היא דוגמה לכשלון הסוציאליזם? למנויים בלבד מי הרוויח מהרעב בעזה? למנויים בלבד למה הם כל כך אוהבים אותנו בעצם? למנויים בלבד מי בעצם לא בן מוות?