في البداية تعريف القرية اللي مُش معترف فيها هي قرية اللي الحكومة الاسرائيلة مابتعترف فيها كقرية، وكمان ماعندهم بُنية تحتية، وبينفع نحكي انه اساسيات الحياة مُش متوفرة الهم ( مِن كهرباء. لمي، لانترنت، ومؤسسات تعليمية، صحية، وكثير اشياء مابنخلص واحنا نعد. פרק זה סגור למנויים בלבד. לא מנויים? לחצו כאן כדי להירשם למי קראתם נימבי? למי קראתם נימבי? נשים חרדיות בונות כוח מלמטה נשים חרדיות בונות כוח מלמטה מה עוד יש לנו לאבד? מה עוד יש לנו לאבד? הדרך מטמטום לרוע קצרה מתמיד. הדרך מטמטום לרוע קצרה מתמיד. התמונה הגדולה היא סיפוח הגדה המערבית התמונה הגדולה היא סיפוח הגדה המערבית הכפרים הבלתי מוכרים - נעים להכיר הכפרים הבלתי מוכרים - נעים להכיר הצטרפו לתוכנית המנויים שלנו הצטרפו עכשיו القرى الغير مُعترف بِها שתפו: ع نار 11 בנובמבר 2021 القرى الغير مُعترف بِها ع نار 00:00 / 01:04 ! להאזנה: שימו לב: ההאזנה לפרקים היא דרך פלטפורמות ההאזנה השונות בלבד - ולא דרך האתר. לתמיכה מוזמנים לכתוב לנו במייל rosamedia@standing-together.org או בוואטסאפ: 050-9469545 17 פרק מספר ع نار פודקאסט שבועי, שדן בנושאים "החמים" בחברה הערבית וכן נדבר בשפה המדוברת הפלסטינית בדיאלקטים שונים ובשפה הספרותית, מזוויות שונות ומרובות, ולפעמים גם נארח אורחים לדיון משותף. למי קראתם נימבי? למי קראתם נימבי? נשים חרדיות בונות כוח מלמטה נשים חרדיות בונות כוח מלמטה מה עוד יש לנו לאבד? מה עוד יש לנו לאבד? הדרך מטמטום לרוע קצרה מתמיד. הדרך מטמטום לרוע קצרה מתמיד. התמונה הגדולה היא סיפוח הגדה המערבית התמונה הגדולה היא סיפוח הגדה המערבית הכפרים הבלתי מוכרים - נעים להכיר הכפרים הבלתי מוכרים - נעים להכיר

מוכרחים לדבר על הייאוש. האם מותר לנו להתייאש? פרק זה סגור למנויים בלבד. לא מנויים? לחצו כאן כדי להירשם למי קראתם נימבי? למי קראתם נימבי? נשים חרדיות בונות כוח מלמטה נשים חרדיות בונות כוח מלמטה מה עוד יש לנו לאבד? מה עוד יש לנו לאבד? הדרך מטמטום לרוע קצרה מתמיד. הדרך מטמטום לרוע קצרה מתמיד. התמונה הגדולה היא סיפוח הגדה המערבית התמונה הגדולה היא סיפוח הגדה המערבית הכפרים הבלתי מוכרים - נעים להכיר הכפרים הבלתי מוכרים - נעים להכיר הצטרפו לתוכנית המנויים שלנו הצטרפו עכשיו מה עושים עם הייאוש? מוכרחים לדבר על הייאוש. האם מותר לנו להתייאש? שתפו: תום אלפיה 30 במאי 2024 מה עושים עם הייאוש? תום אלפיה 00:00 / 01:04 ייאוש, כך אומר לנו אבן-שושן, היא חוויה של אבדן תקווה; ותקווה, אנחנו אומרים, היא תנאי בסיסי בכל מאבק פוליטי. ללא תקווה שאפשר לשנות, למה להיאבק? אבל אני איבדתי תקווה. וכשאני מדבר על הייאוש שלי, תגובה אופיינית היא להאיץ בי להדחיק אותו. "אסור להתייאש", אומרים לי. "תמיד יש תקווה", מעודדים: שיימצאו 5 אצבעות מתוך ה64 שיצביעו בעד עסקת חטופים, שבית הדין בהאג יכלא את ביבי, שהכרת העולם במדינה פלסטינית איכשהו תשפר את המציאות פה. אבל אני לא מצליח לשכנע את עצמי. אני מיואש. אסור לדבר על ייאוש בישראל. מי שמיואש שיעזוב. אבל אני – אני מיואש ואני לא עוזב. מיואשים רבים כמוני כבר החלו לבחון אפשרויות מעבר לחו"ל, אבל אני תוהה - יש פה מקום למיואשים? האם אפשר לתת מקום לייאוש בלי להדחיק אותו, ובלי לברוח ממנו לאיזו תקוות שווא שאיכשהו הכול יהיה בסדר? בואו נודה באמת – אם לא נדבר על הייאוש, הפתרון היחיד הוא באמת לעזוב. הרי המציאות פה קשה מנשוא, ורק להדחיק אי אפשר. מוכרחים לדבר על הסיבות לייאוש. אובדן האנושיות של החברה הישראלית, שמקבלת בחודשים האחרונים ביטויים גרוטסקיים – מייאש מאוד. את עקרון "החזק שורד" אנחנו מכירים כבר עשורים במנטליות הישראלית: מי שידו על העליונה הוכיח שהוא החזק, ולכן ההתנהגות שלו בהכרח לגיטימית. בחודשים האחרונים ישראלים מסיקים מזה את המסקנה הלוגית ההכרחית: אם את העבר אנחנו מצדיקים באמצעות כוח, למה לא את העתיד? אם רק החזק שורד אז הגיע הזמן לחסל את החלשים. את נוהל חניבעל – הרג מכוון של חיילים ישראלים כדי למנוע את נפילתם בשבי – אנחנו מכירים עוד מ-2003. במלחמה הזו נחשפנו למעשיו של תא"ל ברק חירם שב-7.10 בערב הורה להפציץ את הבית בבארי בו נהרגו 13 בני ערובה ישראלים. כל עוד אנחנו הופכים את עם ישראל לחזק יותר, אין שום בעיה להקריב חיילים בשדה קרב או אזרחים וילדים שמסתתרים בביתם. כך גם פועלת המדינה כלפי החטופים: הקרבת חטופים היא הכרחית ואף רצויה כדי שלא יהיה עוד 7.10. אין מקום לחלשים בישראל. הם הפכו לנטל על אפשרות קיומה של המדינה. דעת הקהל עברה מקידוש העוצמה להשמדת החלשים. פחד אלוהים. מייאשת גם התמיכה של ישראלים ברצח של פלסטינים חפים מפשע, בגירוש של פלסטינים מהבתים שלהם, בהריסת רצועת עזה עד היסוד, ובמניעת פת לחם מבני אדם גוועים ברעב. גם לתמיכה הזו התרגלנו בעשורים האחרונים בחלקים מסוימים באוכלוסיה, אבל בשמונת החודשים האחרונים התמיכה מקיפה רוב מוחלט של יהודים בישראל. אמנם מעט אחרי ה-7.10 התמיכה בפעולה צבאית נגד החמאס הייתה סבירה, ובתוך הכאוס והבלבול קשה היה לשפוט מה ראוי. אבל היום הספק הזה לא קיים יותר. לתמוך היום בהמשך המלחמה פירושו לתמוך בזוועות איומות. שווה להתעכב על משמעות המושג תמיכה, היות ורבים חושבים שהם יכולים להחזיק בו-זמנית גם בעמדה ש"המלחמה שישראל מבצעת היא מוצדקת" וגם בעמדה שהם "מתנגדים להרג של חפים מפשע, לגירוש פלסטינים מבתיהם, ולהרעבה של אנשים". האמירה "המלחמה מוצדקת" מהווה תמיכה במלחמה כפי שמדינת ישראל מבצעת אותה . אין עוד מלחמה שאפשר לתמוך בה. לא קיימת תמיכה במלחמה דמיונית שהיינו מאוד רוצים שמדינת ישראל הייתה משכילה לצאת אליה. יש רק מלחמה שכוללת גירוש פלסטינים מבתיהם, כאילו היו עדר בקר שאפשר להזיז ממחנה פליטים מאולתר פה לאוסף אוהלים רעוע שם, מדיניות של הרעבה מכוונת של העזתים ושל החרבת התשתית הפיזית של רצועת עזה, הרג חפים מפשע - עד 20 "בלתי מעורבים" לכל זוטר בחמאס, ומעל 100 "בלתי מעורבים" לבכירים. כך הגענו לשלוש עשרה אלף ילדים תמימים שהרגנו. אנחנו הפכנו את רצועת עזה לשטח שאיננו מתאים למחיה של בני אדם, והדבר המייאש הוא שמרבית הישראלים תומכים בכך. המחשבה על העתיד מייאשת. הישארות צה"ל בעזה לשנים ארוכות, והמשך ההתנגדות האלימה לכיבוש הישראלי שצפויה להגיע מהצד הפלסטיני גם בעוד עשורים; הנחישות והמיומנות של מתנחלים בהקמת התנחלויות, הקטסטרופות שמזהירים מבפניהן כבר שנים – קריסת הרשות הפלסטינית, ניתוק בריתות של ישראל עם מדינות העולם, משבר כלכלי בישראל ובגדה, רעידת אדמה, או כל אסון אחר שניתן להתכונן אליו אבל אין אף אחד שעושה את זה. כולנו יודעים שאם לא נפעל כדי למנוע אותן הן פשוט יתרחשו, והתוצאות יהיו נוראיות. ועדיין, אין אף אחד שמתכונן אליהן. לבסוף, מייאש הניתוק של מרבית החברה הישראלית מהמציאות. הדיסוננסים שחלקים גדולים בציבור מחזיקים בעת ובעונה אחת דורשים מהם להחליף את המציאות בעולם דמיוני כלשהו. איך ישראלים רבים מסבירים לעצמם שלמרות ש"חמאס לא יכול להמשיך להתקיים אחרי ה7.10", אחרי 8 חודשים של כתישה ללא מעצורים של רצועת עזה צה"ל השמיד רק שליש מהכוח הלוחם של החמאס ורק כשליש מהמנהרות? דרך אחת לפתור את הדיסוננס היא שהתקשורת משקרת ונתניהו דובר אמת – אנחנו כפסע מהניצחון. רק ניכנס לרפיח והניצחון בידינו. או, לחילופין, מישהו מונע מאיתנו לנצח – האמריקאים, האנטישמיים בהאג, השמאלנים, משפחות החטופים. כך או אחרת, המרחק מהמציאות הולך וגדל. הניתוק הזה לא פוסח גם על מחנה השמאל-מרכז, שמחזיק בעת ובעונה אחת בעמדה שהמלחמה שאליה יצאנו היא מוצדקת ובעמדה ש"כל מעשה צבאי סופו במעשה מדיני", ושצריך לחתור להסכם שלום עם "רשות פלסטינית משודרגת". התבוננות קצרה על מציאות החיים בעזה לאור מה שצה"ל עושה שם, מראה שאין שום היתכנות להסכם שלום עם הפלסטינים בעתיד הקרוב. השמאל-מרכז מצפה שלאחר תמיכה במלחמה, ובזוועות שבאות איתה, הפלסטינים יסכימו לחיות איתנו בשלום ובביטחון אחרי שנאמר להם שסיימנו עם הזוועות. ניתוק מהמציאות היא תופעה מייאשת. אז מה עושים עם הייאוש? אני חסר תקווה שכל הדברים הללו הולכים להשתנות בקרוב. להיפך, יותר סביר שרובם ימשיכו באותו תהליך מפחיד של הידרדרות. אבל אם מצד אחד, אני לא עוזב את ישראל, לעת עתה, ומצד שני, אני לא יכול פשוט להשלים עם המצב ולהצטרף להמון – מה עושים עם הייאוש? ייאוש הוא כלי נשק פוליטי. נשק שבו המדינה משתמשת כבר שנים רבות במטרה לגרום לקורבנות לנטוש את הפעילות הפוליטית שלהם. זה נשק שמערכת הביטחון והמתנחלים מפעילים נגד פלסטינים בגדה ובישראל; שמשרד האוצר מפעיל נגד העבודה המאורגנת בישראל; שהמשטרה מפעילה נגד מפגינים; ושהממשלה מפעילה נגד האזרחים כולם. המטרה היא שהקורבן ימשיך לתמוך במערכת אבל בשקט: שישלם מיסים, יחיה את חייו, ילך לעבודה, יראה נטפליקס. אבל שלא יעשה רעש. שלא יתנגד. שיציית. הדחף הראשוני שלי כשאני חושב על הנשק שמופעל כלפי הוא להתנגד. להיות אקטיבי ולהגיד "לא תשתיקו אותי". אבל ללא תקווה שאוכל לשנות, מהר מאוד הדחף מתאייד. והשאלה שנשאלת היא האם ניתן למצוא תחליף לתקווה בתור דחף לפעולה. האם יש מנוע אחר שיעזור לי לקום מהספה ולהתנגד, למרות שאין תקווה. למרות הייאוש. במילים אחרות, אני שואל: אם פשע מתבצע, ואין לי דרך למנוע אותו, האם התנגדות היא חסרת טעם? אני לא מדבר על היושרה המוסרית שלי מול עצמי, אלא אני שואל האם התנגדות לפשע ללא דרך למנוע אותו, עושה שינוי בעולם? יכול להיות שכן, אבל זה תלוי באופן שההתנגדות הזו מתבצעת. ראשית, חייבים להודות שהפשעים שעליהם אנחנו מדברים הם אף פעם לא עניין בינארי אלא הדרגתי. ואמנם על החלטות הממשלה ועל דעת הקהל אין לאזרחים שום השפעה מהותית, על ניסיונות המתנחלים לשרוף משאיות סיוע לעזה, למשל, כן יכולה להיות השפעה – הקמת המשמר ההומניטרי של עומדים ביחד, שמורכב מעשרות אזרחים שמגינים על המשאיות, הוא דוגמה מדהימה. ההתנגדות הזו חשובה כי היא מסייעת להכניס עוד מספר משאיות לרצועה והיא משאירה בחיים עוד כמה ילדים. אבל, אני לא חושב שיש ביכולת הפעולה האזרחית לשנות את מהלך האירועים במובן משמעותי – לא לבצע שינוי מהותי בדעת הקהל הנוכחית ולא להקל מהותית על הרעב בעזה. בנוסף, כל פעולה פוליטית נעשית בין ריבוי של אנשים, ובכך היא יוצרת ביניהם קשרים. פעילות ממוקדת ומאורגנת עם קבוצה מחויבת של אנשים יוצרת קשרים אנושיים בין חברי הקבוצה. אז אמנם ההתנגדות לא תסיים את הזוועות ולא תשנה את דעת הקהל הישראלית בנוגע אליהן, אבל לפחות הקיום שלי בתוך המציאות הזו יהיה נסבל יותר. למרות שכולנו בבור שחור ואפל, עדיף לשהות בו בחברה טובה. לבסוף, התנגדות היא חשובה כי היא מסמנת דרך עבור הדורות הבאים. ההתנגדות לפשעים עשויה להפוך לאירוע היסטורי, שילדינו ילמדו עליו ויוכלו להשתמש בו כדוגמה. אולי אין בישראל מי שיעשה שימוש בדוגמה הזו כדי להתנגד לפשעים שאנחנו מבצעים עכשיו. אבל ברור לכל אדם עם עיניים שהפשעים של מדינת ישראל לא יפסקו בקרוב, ועלינו מוטלת האחריות להכין את הקרקע - אם לא לקראת עתיד נורמלי לילדים שלנו, אז לפחות לעתיד שבו התנגדות שלהם לפשעים תהיה אפקטיבית יותר משלנו. אז למרות שאין תקווה למנוע את הפשעים הנוכחיים, אולי יש תקווה לדור הבא? תום אלפיה הוא דוקטורנט לפילוסופיה פוליטית באוניברסיטה העברית בירושלים, וחבר מערכת מגזין רוזה. עריכה: סתו גרסטל להאזנה: שימו לב: ההאזנה לפרקים היא דרך פלטפורמות ההאזנה השונות בלבד - ולא דרך האתר. לתמיכה מוזמנים לכתוב לנו במייל rosamedia@standing-together.org או בוואטסאפ: 050-9469545 35 פרק מספר תום אלפיה תום אלפיה הוא דוקטורנט לפילוסופיה פוליטית באוניברסיטה העברית בירושלים, וחבר מערכת מגזין רוזה למי קראתם נימבי? למי קראתם נימבי? נשים חרדיות בונות כוח מלמטה נשים חרדיות בונות כוח מלמטה מה עוד יש לנו לאבד? מה עוד יש לנו לאבד? הדרך מטמטום לרוע קצרה מתמיד. הדרך מטמטום לרוע קצרה מתמיד. התמונה הגדולה היא סיפוח הגדה המערבית התמונה הגדולה היא סיפוח הגדה המערבית הכפרים הבלתי מוכרים - נעים להכיר הכפרים הבלתי מוכרים - נעים להכיר

מבצע "חיצי הצפון" הוא המשך המלחמה בעזה באמצעים אחרים. כשלא מצליחים להחזיר את תושבי הצפון הביתה, מאכילים אותנו בתמונות המפונים בלבנון פרק זה סגור למנויים בלבד. לא מנויים? לחצו כאן כדי להירשם למי קראתם נימבי? למי קראתם נימבי? נשים חרדיות בונות כוח מלמטה נשים חרדיות בונות כוח מלמטה מה עוד יש לנו לאבד? מה עוד יש לנו לאבד? הדרך מטמטום לרוע קצרה מתמיד. הדרך מטמטום לרוע קצרה מתמיד. התמונה הגדולה היא סיפוח הגדה המערבית התמונה הגדולה היא סיפוח הגדה המערבית הכפרים הבלתי מוכרים - נעים להכיר הכפרים הבלתי מוכרים - נעים להכיר הצטרפו לתוכנית המנויים שלנו הצטרפו עכשיו אסור לטעות, זאת לא מלחמת לבנון השלישית מבצע "חיצי הצפון" הוא המשך המלחמה בעזה באמצעים אחרים. כשלא מצליחים להחזיר את תושבי הצפון הביתה, מאכילים אותנו בתמונות המפונים בלבנון שתפו: יואב הראבן 25 בספטמבר 2024 אסור לטעות, זאת לא מלחמת לבנון השלישית יואב הראבן 00:00 / 01:04 בימים האחרונים הרחיבה ישראל את המלחמה בצפון. כמיטב המסורת, מחולל השמות הצה"לי הזדרז ונתן שם לרצף הפעולות הצבאיות: "חיצי הצפון". מפתה לכנות את המבצע "מלחמת לבנון השלישית", אך זו תהיה טעות בקריאת המציאות. בעיני רוחה של הממשלה לא עומדת תכנית אורנים 2.0 ולא הסכם 1701 משופר, אלא המשך המלחמה ברצועת עזה באמצעים אחרים. הסיסמאות השקריות על התוצאות שלחץ צבאי יביא, הדה-הומניזציה לאזרחים חפים מפשע, וההיבריס שמביא את מקבלי ההחלטות לחשוב שאפשר להנדס את המרחב בהפרד-ומשול לפי גחמותיהם - הועתקו שלושתם מהדרום לצפון. יתרה מכך, ההסלמה בצפון אינה רק המשך ישיר למלחמה בדרום אלא גם משלימה אותה. בתוך פחות משבוע היא השכיחה את הזעם הציבורי שהתפרץ לאחר רצח ששת החטופים בסוף חודש אוגוסט, שהביא אך לפני שבועות ספורים למאות אלפי מפגינים ברחובות, לשביתה כללית במשק ולקריאות לסיום המלחמה אפילו מצד גורמים באופוזיציה מהמרכז הקיצוני, כמו יאיר לפיד . אותו לפיד מיהר בימים האחרונים לגבות את הממשלה ומערכת הביטחון, בני גנץ התנדב וגיבה גם כניסה קרקעית ללבנון, והגדיל מכולם לעשות יאיר גולן שקרא לכיבוש רכסי ההרים שבצד השני של הגבול הצפוני. בהיעדר כל אופוזיציה אפקטיבית, אין דבר שימנע מהממשלה להמשיך לדרדר את המצב ולהוביל אותנו לתהומות חדשים של חורבן. אם אין בית, תאכלו תמונות בראיון שנתן איתמר בן גביר כמה שבועות לפני מתקפת השבעה באוקטובר, השר התלונן על כך שהתקשורת לא מציגה את "הדברים החיוביים" במשמרתו. המראיין ציין בפניו ש "יש כל יומיים פיגועים ומעשי רצח" ו"מהפכה משפטית וגל טרור" . בתגובה ענה בן גביר ש "הרגנו יותר מחבלים ממה שהממשלה הקודמת הרגה כל השנה שעברה כולה. אני חושב שאם אנחנו נכפיל את מספר המחבלים ההרוגים, זה ירתיע" . מיותר לציין שמבחינת האדון הלא-מכובד "מחבלים" היא מילה נרדפת ל"ערבים", אך שנה לתוך המלחמה - התפיסה לפיה ביטחון נמדד באנשים שהמדינה הרגה ולא באנשים שאת חייהם הצילה אינה רק נחלתו של השר הפירומן, אלא הפכה למדיניות הכמעט-רשמית של ממשלת ישראל, בגיבוי בפועל של מרבית מפלגות האופוזיציה. לאחר שמדיניות 'ניהול הסכסוך' התפוצצה ב-7.10 בפנים של כולנו, בימין מיהרו לאמץ את מדיניות 'הכרעת הסכסוך' מבית היוצר של הימין המתנחלי. חרף הפנטזיות בימין על טרנספר וג'נוסייד, לא ניתן באמת 'להכריע' את הסכסוך. הביטוי בפועל של המעבר מקונספציית 'ניהול הסכסוך' לקונספציית 'הכרעת הסכסוך', הוא במעבר משמירה על מראית עין של סטטוס-קוו, לשמירה על מראית עין של 'ניצחון'. הציטוט של בן גביר לעיל מדגים את העניין: מראית העין של ניצחון נשמרת כל עוד 'אנחנו' מובילים ו'הצד השני' סובל יותר. התמונות של שיירות האזרחים הנמלטים מדרום לבנון בשבוע האחרון הוציאו מדוברי הממשלה את אותן קריאות התלהבות שהוציאו מהם תמונות העזתים הנמלטים לדרום ולמחנות העקורים. ביום שני צייץ שלמה פילבר, המקורב לנתניהו, ציוץ המבטא את מראית העין הבן-גבירית של 'ניצחון', וכתב: "המאזן מתחיל להשתנות - נראה שכרגע יש כבר יותר לבנונים מפונים בדרום לבנון מאשר ישראלים תושבי הצפון" . בתפיסה המעוותת של דוברי הממשלה, תושבי הצפון המפונים כבר כמעט שנה מביתם אמורים להרגיש ביטחון מתמונות של אזרחים מפונים בצד השני של הגבול. אם אין לכם בית - תאכלו תמונות. איך עוצרים מלחמת נצח הנקודה שחשוב להבין ביחס לדינמיקה הזאת, היא שחרף האינטואיציה הלשונית - מלחמת-נצח אינה סותרת את קונספציית ה'הכרעה', להפך. לא רק שהתנאי היחיד שהימין צריך לעמוד בו בשביל 'לנצח' הוא שבצד השני של הגדר יהיו יותר הרוגים, עקורים וסובלים, אלא שמלחמת-נצח, כמו מדיניות 'ניהול הסכסוך', מותירה את גבולות הגזרה של הדיון הפוליטי בתוך טווח האפשרויות שבין הפעלת כוח צבאי לבין הבלגה. הכישלון המוחלט של הממשלה לספק ביטחון לאזרחיה ממשיך להתאפשר בגלל שמנהיגי האופוזיציה מקבלים את גבולות הגזרה האלה, ולמעשה כמעט את כל הנחות היסוד של הימין. הדבר נובע, בין היתר, כיוון שמסיבות היסטוריות וסוציולוגיות - מפלגות האופוזיציה היהודיות מזהות את עצמן עם בכירי מערכת הביטחון, ולכן ממהרות לגבות כל החלטה ופעולה של המערכת. הגיבוי האוטומטי היה שגוי ערכית ופוליטית במשך שנים, אך כיום - כשבכירי המערכת מושקעים בפרוייקט המלחמה עד צוואר, מתוך תקווה להשיב לעצמם ולמערכת את המוניטין שאבד ב-7.10 - מדובר בריפלקס פוליטי חסר כל היגיון. הגיבוי האוטומטי מביא למצב שהביקורת היחידה על מדיניות המלחמה מגיעה מימין, וכל עוד זה המצב - על כל הליצנות הכרוכה בו - המסקנה תמשיך להיות שרק צריך לדפוק את הראש חזק יותר בקיר. בדרום ובצפון, היציאה מהתהום תתאפשר רק על ידי הצבת אלטרנטיבה שחורגת מטווח הרעיונות שבין הפעלת כוח צבאי לבין הבלגה. התשובה למדיניות החדשה של מלחמת-נצח לא יכולה להיות חזרה למדיניות סבבי המלחמה ("מבצעים"), התשובה למדיניות ההפרד-ומשול של הימין לא יכולה להיות פנטזיות על "יום שאחרי" ורוד ברצועת עזה תוך המשך הכיבוש והאפרטהייד בצד השני של הגדר, והתשובה להרפתקאות צבאיות ברחבי המזרח התיכון בשאיפה להנדס את המרחב א-לה סייקס-פיקו לא יכולה להיות הרפתקאות "צנועות" א-לה ג'ורג' בוש. הצעד הראשון חייב להיות סיום מיידי של המלחמה. כי הארץ הזאת כבר רוויה בדם, כי מיליוני אנשים לא עומדים להיעלם, וכי אחרי שמפזרים את מסך העשן של הסיסמאות, התעמולה והביפרים המתפוצצים - מתברר, שוב, שרק סיום המלחמה יביא להחזרת כל החטופים ותושבי הצפון לבתיהם. זהו גם המפתח, היחיד, להסדר שיביא ביטחון אמיתי בגבול הצפוני. ניתן יהיה להגיע להסדר כזה לאחר חודשי מלחמה עקובים מדם, או שנים של כיבוש והחזקת "רצועות ביטחון" למיניהן. אך רצוי לחסוך את ההורים השכולים, היתומים והאלמנות העתידיים, להציל את מי שעוד אפשר להציל ולשקם את מה שעוד אפשר לשקם. לאחר מכן, אפשר וכדאי להתחיל לחשוב על עתיד אחר לנו ולילדינו. כזה שלא טומן בחובו עוד 7.10, ולא מסתפק בחזרה ל-6.10. עריכה: מעין גלילי להאזנה: שימו לב: ההאזנה לפרקים היא דרך פלטפורמות ההאזנה השונות בלבד - ולא דרך האתר. לתמיכה מוזמנים לכתוב לנו במייל rosamedia@standing-together.org או בוואטסאפ: 050-9469545 53 פרק מספר יואב הראבן יואב הראבן חי, עובד, לומד ופעיל בירושלים. חבר הנהגת תנועת עומדים ביחד למי קראתם נימבי? למי קראתם נימבי? נשים חרדיות בונות כוח מלמטה נשים חרדיות בונות כוח מלמטה מה עוד יש לנו לאבד? מה עוד יש לנו לאבד? הדרך מטמטום לרוע קצרה מתמיד. הדרך מטמטום לרוע קצרה מתמיד. התמונה הגדולה היא סיפוח הגדה המערבית התמונה הגדולה היא סיפוח הגדה המערבית הכפרים הבלתי מוכרים - נעים להכיר הכפרים הבלתי מוכרים - נעים להכיר

הגוף שלי בדאבלין אבל הלב שלי בעזה. לפעמים אני בוכה ששרדתי, ולפעמים אני צובטת את עצמי לוודא שהמציאות הזאת אמיתית. פרק זה סגור למנויים בלבד. לא מנויים? לחצו כאן כדי להירשם למי קראתם נימבי? למי קראתם נימבי? נשים חרדיות בונות כוח מלמטה נשים חרדיות בונות כוח מלמטה מה עוד יש לנו לאבד? מה עוד יש לנו לאבד? הדרך מטמטום לרוע קצרה מתמיד. הדרך מטמטום לרוע קצרה מתמיד. התמונה הגדולה היא סיפוח הגדה המערבית התמונה הגדולה היא סיפוח הגדה המערבית הכפרים הבלתי מוכרים - נעים להכיר הכפרים הבלתי מוכרים - נעים להכיר הצטרפו לתוכנית המנויים שלנו הצטרפו עכשיו נס בגיהנום: מסע הבריחה של מרי מעזה הגוף שלי בדאבלין אבל הלב שלי בעזה. לפעמים אני בוכה ששרדתי, ולפעמים אני צובטת את עצמי לוודא שהמציאות הזאת אמיתית. שתפו: מרי (שם בדוי) 24 בנובמבר 2025 נס בגיהנום: מסע הבריחה של מרי מעזה מרי (שם בדוי) 00:00 / 01:04 למצולמים אין קשר לכתבה. קרדיט תמונה: Gaza Survival Journey, שאטרסטוק עדות זו נכתבה על ידי מרי (שם בדוי; השם האמיתי שמור במערכת), בת 27, סופרת ובת-אנוש. במקור מצפון עזה. ב־12 בספטמבר קיבלתי הודעה ממספר אירי שהפכה את עולמי. משרד החוץ של אירלנד עדכן אותי כי ייתכן שאתפנה מרצועת עזה. באותו רגע עוד לא הבנתי שזהו הסדק הראשון בקיר הכמעט בלתי אפשרי של היציאה מהרצועה. לעזוב את עזה זה לא מותרות או בחירה: החיים בעזה בזמן המלחמה היו כמו כליאה באזור המוות הניצחי. מעבר רפיח היה השער היחיד החוצה, וגם הוא הוגבל לפצועים או לחולים קשה. לאחר השבעה באוקטובר החברה המצרית "האלה טראוול" החלה לגבות 5,000 דולר לאדם כדי להירשם לפינוי למצרים – סכום עצום שמעטים הצליחו לגייס. במרץ 2024 קיבלתי בשורה שהציתה בי תקווה: מלגה מלאה לאחת האוניברסיטאות היוקרתיות בארה"ב, שתאפשר לי לממש את ההשכלה שלי ולברוח מהגיהנום שבו חייתי. לאחר הפשיטה הישראלית על מחנה הפליטים אל-מע'אזי בינואר, שבה נעצרו קרובי משפחתי, המלגה הייתה לא רק הזדמנות לחיים טובים יותר, היא הייתה הזדמנות אחרונה: או שאצליח לעזוב או שאיהרג. חברים יהודים קרובים בארה"ב גייסו בשבילי את 5,000 הדולר הדרושים לרישום ל"האלה טראוול" בתקווה שאגיע למצרים, אקבל ויזה ובהמשך אולי אצליח להציל גם את משפחתי. שמי נרשם, ובמשך שבועות עקבתי בדריכות אחר רשימות הנוסעים. אך שמי לא הופיע. ועם הפלישה של ישראל לרפיח ב-6 במאי 2024, הכול נגמר. הרגשתי אש בוערת בתוכי, כאילו חונקת אותי מבפנים. באותו רגע רציתי שהצבא הישראלי יהרוג אותי מיידית. קיוויתי לקבל את חסדי המוות במקום להמתין לתורי להיהרג על-ידם. הסיכוי היחיד לשרוד נעלם. באפריל השנה שוב ניעורה תקווה כשנפוצו שמועות על פינוי סטודנטים בעלי מלגות. במהלך החודש פונו כ-70 סטודנטים לאירלנד, לאיטליה ולצרפת. דווקא ארה"ב לא הצליחה להוציא מהרצועה את תלמידיה, משום שהליך הוויזה דרש ריאיון פרונטלי בשגרירות במצרים או בירדן – יעדים בלתי נגישים לאחר הסגירה של מעבר רפיח. הייתי מקוללת. הייתי אבודה. פיסת התקווה האחרונה נקרעה. הלוואי שהייתי מבינה מראש מה המחיר של להיות פלסטינית ברצועת עזה. הלוואי שהייתי יודעת שהחלומות עצמם יקרים כל כך לנפש במקום הזה. הלוואי שהייתי יודעת. את החודשים מאז ביליתי בהכחשה. הייתי בחיים רק פיזית. לא רציתי לעשות שום דבר. לא חיפשתי הזדמנויות נוספות ומדינות נוספות שיכולות לעזור לפנות סטודנטים מעזה. אבל באוגוסט, חבר קרוב הצליח להתפנות לאירלנד. החדשות על עזיבתו הכאיבו מאוד. הרגשתי שננטשתי. אך הן גם דחפו אותי לפעול. בעזרתם של מנחים מארה"ב ומבריטניה הגשתי מועמדויות לאוניברסיטאות איריות. למרות שאיחרתי את מועד ההגשה, ובאורח כמעט ניסי, התקבלתי לאחת האוניברסיטאות היוקרתיות במדינה. ואז הגיעה ההודעה הראשונה מאירלנד: "17 בספטמבר הוא תאריך פינוי אפשרי". באתי אל בני משפחתי עם עיניים דומעות ולב דופק: "אולי אעזוב ביום רביעי עוד חמישה ימים". הם חיבקו אותי, מלאי פחד ותקווה. ימים של המתנה מורטת עצבים חלפו עד שהגיעה ההודעה השנייה: "הפינוי אושר". ב-17 בספטמבר יצאתי לדיר אל-בלח, שם חיכו 14 סטודנטים נוספים. אוטובוס קטן בליווי הצלב האדום, בתיאום עם הצבא הישראלי, הסיע אותנו דרומה. מבעד לחלונות ראינו הרס אינסופי. עזה כמעט אינה עוד. לא אישרו לנו לקחת דבר פרט לטלפון, דרכון וכסף מזומן. כשעברנו את רפיח, שני טנקים כיוונו אלינו את נשקם. דקה שנראתה כמו נצח הסתיימה במחווה של חייל שהורה לנו להמשיך. בכרם שלום עברנו ארבע שעות של בידוק. אחד החיילים התיר לי לקחת כמה תמונות משפחתיות. "אל תחזרי", הוא אמר לי, "מגיעים לך חיים טובים יותר". מכאן הדרך השתנתה. אנשי השגרירות האירית פגשו אותנו עם דרכונים, ויזות ואוכל – הרבה אוכל, כמעט בלתי נתפס אחרי שנתיים של רעב. נסענו שעות דרך בקעת הירדן בדרך לעמאן. הנוף, ובעיקר ים המלח, נחרט בי עמוק. במלון בעמאן קיבל אותנו השגריר האירי בחום שלא הרגשנו שנים. בחדר חיכו לנו מים חמים, חשמל ואוכל, ובעיקר תחושה שאנחנו שוב בני אדם. ישנתי לילה שלם, לראשונה מאז תחילת המלחמה. למחרת טסנו דרך איסטנבול לדבלין. כשהמטוס המריא הרגשתי שאני נולדת מחדש. כשנחתנו בבוקר הקר, אנשי השגרירות והאוניברסיטאות קיבלו אותנו והעבירו אותנו לבדיקות רפואיות ולתחילת דרכנו בקמפוסים. היום אני חיה בדבלין ולומדת לתואר שני. הגוף שלי כאן, אבל הלב עדיין בעזה. לפעמים אני בוכה כי שרדתי, ולפעמים אני צובטת את עצמי כדי לוודא שהמציאות הזאת אמיתית. אימא שלי, משפחתי, עדיין שם והגעגוע קורע את ליבי. אבל למדתי שבין ייאוש לנס המרחק קצר. לאללה יש תוכנית נפלאה עבורנו גם אם היא מעבר לדמיון שלנו, גם בתוך מלחמת חורמה. צריך אמונה, צריך תקווה, גם במלחמה. אני אסירת תודה עמוקה לאותו חבר יהודי שהציל את חיי. בלעדיך, לא הייתי כאן. תרגום ועריכה: שני פייס להאזנה: שימו לב: ההאזנה לפרקים היא דרך פלטפורמות ההאזנה השונות בלבד - ולא דרך האתר. לתמיכה מוזמנים לכתוב לנו במייל rosamedia@standing-together.org או בוואטסאפ: 050-9469545 130 פרק מספר מרי (שם בדוי) מרי(שם בדוי), במקור מצפון עזה, עקורה כעת בדרום. בת 27. מתארת את עצמה כבת אנוש וככותבת למי קראתם נימבי? למי קראתם נימבי? נשים חרדיות בונות כוח מלמטה נשים חרדיות בונות כוח מלמטה מה עוד יש לנו לאבד? מה עוד יש לנו לאבד? הדרך מטמטום לרוע קצרה מתמיד. הדרך מטמטום לרוע קצרה מתמיד. התמונה הגדולה היא סיפוח הגדה המערבית התמונה הגדולה היא סיפוח הגדה המערבית הכפרים הבלתי מוכרים - נעים להכיר הכפרים הבלתי מוכרים - נעים להכיר

יעל אגמון ואופיר זעירא רואות את הניצחון המוחלט מגיע ומנסות להבין מי יזכה בשלל פרק זה סגור למנויים בלבד. לא מנויים? לחצו כאן כדי להירשם למי קראתם נימבי? למי קראתם נימבי? נשים חרדיות בונות כוח מלמטה נשים חרדיות בונות כוח מלמטה מה עוד יש לנו לאבד? מה עוד יש לנו לאבד? הדרך מטמטום לרוע קצרה מתמיד. הדרך מטמטום לרוע קצרה מתמיד. התמונה הגדולה היא סיפוח הגדה המערבית התמונה הגדולה היא סיפוח הגדה המערבית הכפרים הבלתי מוכרים - נעים להכיר הכפרים הבלתי מוכרים - נעים להכיר הצטרפו לתוכנית המנויים שלנו הצטרפו עכשיו פרק: מכורי מלחמה שתפו: קריאת השכמה PREMIUM 24 באוקטובר 2024 פרק: מכורי מלחמה קריאת השכמה PREMIUM 00:00 / 01:04 יעל אגמון ואופיר זעירא רואות את הניצחון המוחלט מגיע ומנסות להבין מי יזכה בשלל להאזנה: שימו לב: ההאזנה לפרקים היא דרך פלטפורמות ההאזנה השונות בלבד - ולא דרך האתר. לתמיכה מוזמנים לכתוב לנו במייל rosamedia@standing-together.org או בוואטסאפ: 050-9469545 669 פרק מספר קריאת השכמה PREMIUM פודקאסט אקטואליה סוציאליסטי על החיים עצמם ועל התקווה לשינוי יסודי של החברה, הפוליטיקה והכלכלה. למי קראתם נימבי? למי קראתם נימבי? נשים חרדיות בונות כוח מלמטה נשים חרדיות בונות כוח מלמטה מה עוד יש לנו לאבד? מה עוד יש לנו לאבד? הדרך מטמטום לרוע קצרה מתמיד. הדרך מטמטום לרוע קצרה מתמיד. התמונה הגדולה היא סיפוח הגדה המערבית התמונה הגדולה היא סיפוח הגדה המערבית הכפרים הבלתי מוכרים - נעים להכיר הכפרים הבלתי מוכרים - נעים להכיר

האם ישראל מנסה להגן על הדרוזים או לפרק את סוריה? עושים סדר באירועי השבועות האחרונים. חוקר זכויות אדם מהגולן: "הפעולות של ישראל פוגעות בדרוזים" פרק זה סגור למנויים בלבד. לא מנויים? לחצו כאן כדי להירשם למי קראתם נימבי? למי קראתם נימבי? נשים חרדיות בונות כוח מלמטה נשים חרדיות בונות כוח מלמטה מה עוד יש לנו לאבד? מה עוד יש לנו לאבד? הדרך מטמטום לרוע קצרה מתמיד. הדרך מטמטום לרוע קצרה מתמיד. התמונה הגדולה היא סיפוח הגדה המערבית התמונה הגדולה היא סיפוח הגדה המערבית הכפרים הבלתי מוכרים - נעים להכיר הכפרים הבלתי מוכרים - נעים להכיר הצטרפו לתוכנית המנויים שלנו הצטרפו עכשיו מה ישראל מחפשת בסוריה? האם ישראל מנסה להגן על הדרוזים או לפרק את סוריה? עושים סדר באירועי השבועות האחרונים. חוקר זכויות אדם מהגולן: "הפעולות של ישראל פוגעות בדרוזים" שתפו: מעין גלילי 25 ביולי 2025 מה ישראל מחפשת בסוריה? מעין גלילי 00:00 / 01:04 בתמונה: לוחם בסביבת א-סווידא, בשבוע שעבר ב-20 ביולי הוכרזה הפסקת אש בין כוחות המשטר החדש בסוריה ומיליציות בדואיות, לבין התושבים הדרוזים והמיליציות באזור הר הדרוזים. הפסקת האש, שהושגה בלחץ אמריקאי, הגיעה לאחר כשבוע של קרבות, שכללו גם מעשי זוועות וטבח. לפי מרכז המעקב הסורי לזכויות אדם , באירועים נהרגו 1,339 בני אדם, מהם כאלף לוחמים מקרב הדרוזים ואנשי הצבא והמשטרה של משטר א-שרע, וכ-300 אזרחים, שמרביתם דרוזים. נשיא סוריה, א-שרע, הצהיר על להיטות "להעמיד לדין את מי שפגע באנשינו הדרוזים", אבל יכולתו ורצונו של המשטר לאכוף את החוק על מבצעי הטבח מוטלים בספק. בדומה להתנהלות הסורית, גם בכוונותיה המוצהרות של ישראל אפשר להטיל ספק נוכח מעשיה. ברמת ההצהרה, ישראל מציגה עצמה כמי שפועלת להגנת הדרוזים בסוריה, ומצדיקה באמצעות ההגנה עליהם את ההפצצה של כוחות צבא סוריים סביב העירא-סווידא ובנייני משטר בדמשק. התקשורת הישראלית הדהדה מסרים המדגישים את תפקיד המגן של ישראל, כמו גם את הדרישה של דרוזים אזרחי ישראל להגנה על בני עמם. אך היו שהצביעו על אינטרס אחר שעומד מאחורי הפעילות הישראלית. לאחר שהאלימות בא-סווידא שככה מעט, א-שרע האשים את ישראל בניסיון לפרק את סוריה ולזרוע בה כאוס. האשמה זו עולה בקנה אחד עם דיווחים שונים בתקשורת הישראלית בחודשים האחרונים על כך שישראל מעדיפה את סוריה חלשה ומפורקת. חוסר אמון במשטר החדש א-סווידא, העיר שבה ובסביבתה התרחשו הקרבות ומעשי הזוועה בשבוע שעבר, היא מקום היישוב המרכזי באזור הר הדרוזים בדרום מזרח סוריה - אזור שמתגוררת בו אוכלוסייה דרוזית גדולה. בשנים הארוכות של מלחמת האזרחים בסוריה, הדרוזים באזור הקימו מספר מיליציות חמושות כדי להגן על עצמם מפני משטר אסד מצד אחד, ומפני ארגוני טרור כמו דאע"ש או ג'בהת אלנוסרה מצד שני. אחמד א-שרע, לשעבר אלג'ולאני, שמכהן היום בתור נשיא סוריה החדש, הוא ממקימי ג'בהת אלנוסרה והיה בעברו פעיל מרכזי במספר ארגוני טרור ומיליציות סוניות באזור סוריה. כחלק מהניסיון שלו להשליט סדר במדינה, הוא שילב חלק ניכר מהמיליציות הסוניות בתוך צבא סוריה החדש. אפילו בהנחה, שאינה מובנת מאליה שכוונותיו של א-שרע כנות - תהליך השילוב הזה הוא קשה בלשון המעטה. חלק ניכר מהחיילים בצבא סוריה החדש בילו את השנים האחרונות בלחימה נגד כל מי שאינו סוני, והיכולת לאכוף עליהם משמעת של צבא מודרני לוקה בחסר. הקושי לשלוט בחיילים נחשף במרץ האחרון ביתר שאת' כאשר עימותים במערב סוריה עם תומכי המשטר הישן התפתחו לאלימות חריפה וקיצונית כנגד המיעוט העלווי במדינה. על רקע ההיסטוריה הרחוקה והקרובה הזו, לא קשה להבין מדוע שורר חוסר אמון מובנה בין הדרוזים למשטר הסורי החדש. ממשלת נתניהו מנצלת את המומנטום ניזאר איוב, חוקר משפט בין-לאומי לזכויות אדם, עוקב בדאגה אחר המצב. איוב, שמתגורר ברמת הגולן, מנהל את ארגון זכויות האדם אל-מרסד - המרכז הערבי לזכויות אדם בגולן. איוב מסביר שמשטר א-שרע הולך ומאבד את הקרדיט לו זכה עם נפילת המשטר הקודם. "העם הסורי לחם נגד אסד כדי לבנות מדינה ליברלית ודמוקרטית, וכדי לשמור על זכויותיו. הוא לא קיבל את מה שהוא רצה: המשטר החדש פירק את כל מנגנוני החברה האזרחית ולא מאפשר לה לצמוח. זה פגע באופן שבו המשטר נתפס ברחבי סוריה, לא רק באזורים הדרוזים. אם הוא ימשיך בצורה הזו, החברה בסוריה תתנגד למשטר הזה". עם זאת, איוב חולק על אופן ההצגה המקובל של המצב בתקשורת הישראלית, ששם דגש על הסכנה לדרוזים, ועל האופן בו הגנה עליהם ישראל. "כשיש מלחמת אזרחים כולם בסכנה. הרוב והמיעוט, הדרוזים והשאר. אבל ישראל לא מגנה על הדרוזים. ישראל סימנה את הדרוזים בסוריה ובכך הזיקה להם במזיד. אף אחד לא יכול להגן על הדרוזים, לא ישראל ולא צרפת, רק הסורים יכולים. המדינות הקולוניאליות משתמשות תמיד במושג של הגנה על מיעוטים על מנת לממש אינטרס קולוניאלי, לכבוש אדמות ולנצל. "ממשלת נתניהו ניצלה את המומנטום. כשאסד ברח היא כבשה מסוריה את החרמון והצהירה שתישאר שם. זה אזור שגם לפני כ-100 שנה, כשקמה התנועה הציונית, היא שמה עליו עין וניסתה לשכנע את המעצמות האירופאיות לקבל בו שליטה. זאת משום שזה אזור עם המון מים, נמצאים בו מקורות הירמוך ואפשר ממנו להגן בצורה אפקטיבית על המדינה היהודית". "לפי מקורות ישראלים, בזמן מלחמת האזרחים ישראל סיפקה טיפול רפואי לכמעט 5,000 סורים. חלקם היו אזרחים, נשים ילדים, אבל היו גם מאות אם לא אלפי לוחמים של ג'בהת אלנוסרה ושל דאע"ש. לעומת זאת, כל הזמן הזה היא לא אפשרה לדרוזים לבקר בארץ. רק כשאסד ברח, פתאום זה התאפשר. כך ממשלת נתניהו סימנה את הדרוזים. הם נתנו לכולם להבין שכל הדרוזים פרו ישראלים, וזה גרם לתסיסה בתוך החברה בסוריה. זו פוליטיקה של הפרד ומשול, וזה עבד. "אם ישראל הייתה מעוניינת בהגנה על הדרוזים היא הייתה מכבדת את הדרוזים הפלסטינים בישראל, לא הורסת בתים ולא מעבירה את חוק הלאום. הדרוזים הפלסטינים בישראל סובלים מאפלייה כמו שאר הפלסטינים בישראל." מה קרה בהר הדרוזים? העימותים הקשים באזור א-סוויידא התחילו בעקבות תקיפה של נהג משאית דרוזי בידי חמושים בדואים, בעת שהיה בדרכו לדמשק. תקיפות כאלה, וכן חטיפות ומעשי שוד אלימים, אינם נחשבים לאירועים חריגים בסוריה, אולם הפעם המתח ששורר ממילא בין הקהילות הגיע לנקודת שבר. בעקבות אירוע התקיפה, חמושים דרוזיים חטפו בני שבטים בדואים מהאזור, ומכאן, הסיטואציה והסלימה לקרבות של ממש. בעקבות ההתלקחות הקודמת בין דרוזים לבדואים באזור, שהתרחשה באפריל , סוכם שהצבא הסורי לא ייכנס לעיר אלא רק יאבטח את הצירים המובילים אליה. אחרי שהתחילו המהומות ועשרות אנשים נהרגו משני הצדדים, משטר א-שרע שלח תגבורת לאזור בניסיון לשים סוף לקרבות. בהודעה שפרסם משרד ההגנה הסורי נמסר כי הוא שלח יחידות צבאיות לאזורי המהומות, וכי הוא פותח "מסדרון בטוח" לאזרחים כדי שיוכלו להימלט מאזור הסכנה. הוא הדגיש את כוונתו לשים סוף לעימותים במהירות, אך מנגד, "הארגון הסורי למעקב אחר זכויות אדם" דיווח כי חלק מכוחות המשטר, שהם כאמור חברים לשעבר במיליציות טרור אסלאמיסטיות ואחרות, נלחמים לצד הבדואים - נגד הדרוזים. עם זאת, יש להדגיש שלא היה מדובר רק בעימות בין סונים לדרוזים. הדרוזים בא-סוויידא אינם אחידים מבחינה פוליטית; ההנהגה הרוחנית הדרוזית לא זוכה לתמיכה מלאה של האוכלוסייה, וגם בתוכה יש מספר מחנות ביחס למשטר החדש ולישראל. השייח' חכמת אל-הג'רי מוביל תפיסה ניצית כלפי משטר א-שרע ואנשיו מזוהים עם הרעיון של עצמאות דרוזית. בעקבות פרוץ המהומות הוא קרא ל"הגנה בינלאומית", ותומכות בקו שלו מספר מיליציות מקומיות שקיימות מתקופת מלחמת האזרחים. לעומת זאת, מיליציות אחרות תומכות במנהיגים כמו אל-ג'רבוע ואל-חינאווי, שרואים את עצמם כחלק מהמדינה, וגישתם אוהדת יותר כלפי המשטר החדש בסוריה. אל-ג'רבוע התנגד נחרצות לכל סוג של התערבות חיצונית במה שקורה בסוריה: "המצב בא-סווידא קשה, יש כאוס וירי. אנחנו דוחים כל תקיפה נגד המדינה כי אנחנו אזרחים סורים… כוחות הביטחון ירו פגז ליד ביתי בא-סווידא. לטענה של ישראל כי היא מספקת לנו הגנה יש מטרות פוליטיות". ב-16 ביולי ישראל החלה לתקוף בסוריה, תחילה טנקים וכלים אחרים של הצבא הסורי שנכנסו לא-סוויידא כדי להשליט סדר. בהמשך פרסמו נתניהו וכ"ץ הודעה משותפת שלפיה "הנחו את צה"ל לתקוף מיידית כוחות משטר ונשק שהוכנסו לתוך מרחב א-סווידא בהר הדרוזים בסוריה לשם פעילות המשטר נגד הדרוזים – וזאת בניגוד למדיניות הפירוז שעליה החליטו, של הימנעות מהכנסת כוחות ונשק למרחב דרום סוריה שמסכנים את ישראל". בהמשך אותו יום ישראל הסלימה את ההתקפה ותקפה בדמשק מבנים כמו הארמון הנשיאותי ובניין המטכ"ל, בהם נהרגו שלושה אנשים. נראה שההחלטה הישראלית הייתה, בפשטות, לא לאפשר למשטר הסורי לממש את ריבונותו שם. חצו את הגבול בינתיים, בצל האירועים הללו, מאות דרוזים סורים ניצלו את הכאוס כדי לחצות את הגבול אל ישראל ולבקר בני משפחה בצד הישראלי. מנגד, כאלף דרוזים מהצד הישראלי חצו את הגדר כדי לסייע לקרובים שלהם בסוריה. מאז, רובם חזרו. לפי איוב, "אנשים ראו ברשתות החברתיות אנשים מדברים על טבח נגד הדרוזים. ראו סרטים בפייסבוק, לפעמים מפוברקים, מכל הצדדים. מישהו אומר 'נטבח בדרוזים' ואחרים אומרים 'נטבח במוסלמים'. הם הגיעו למסקנה שמתחולל טבח ושצריך להגן על קרוביהם. לדעתי הם שגו. קודם כול הם לא יכולים להשפיע, במיוחד הדרוזים מהגולן. "ישראל עושה מזה שואו וזה מתסיס את החברה בסוריה עצמה. היו גם הצהרות של פוליטיקאים דרוזים בישראל שהזיקו לדרוזים בסוריה, כאילו שזה טוב לדרוזים שישראל תכבוש את האזור ותגן עליהם". בהקשר זה, ח"כ עפיף עבד מהליכוד הגיש הצעת חוק שאמורה לאפשר לדרוזים סורים להגיש בקשות למעמד תושבות בישראל. עבד כתב בדברי ההסבר כי "הקהילה הדרוזית בדרום סוריה מהווה קו קדמי ופרימטר מגן בין מדינת ישראל לבין תאי טרור וארגונים עוינים הפועלים באזור הסורי". מה ישראל מחפשת בסוריה? על אף הביקורת הקשה על משטרו של א-שרע, איוב מסכים עם הטענה כי ישראל פועלת לפרק את סוריה. "נתניהו מעדיף סוריה פדרטיבית מחולקת. זה מפני שישראל מעדיפה את המדינות שמסביבה מחולקות וחלשות. היא שואפת להמשיך לשלוט בדרום סוריה ולהקים שם רצועת ביטחון כמו בדרום לבנון, כולל הקמת צבא מקומי של אנשים שישרתו ברצועת הביטחון הזו. אני לא חושב שישראל או ארה"ב מעוניינות שסוריה תהיה דמוקרטית, ולכן הם תמכו בג'ולאני . "מבחינה פוליטית ומורלית ישראל במצב ירוד. היא מסומנת על ידי גופים בין-לאומיים וארגוני זכויות אדם כמדינת כיבוש ואפרטהייד. אני לא יודע עד כמה ישראל יכולה להמשיך בצורה הזו, ובינתיים היא מנסה לברוח מזה למלחמות וכיבושים חדשים בסוריה. הממשלה בישראל מוליכה שולל גם את היהודים, ומתישהו הם יבינו שהיא עשתה הרבה טעויות. "בטווח הארוך עדיף גם לישראל שסוריה תהיה יציבה. בוא נלמד ממה שקרה בלבנון. ישראל שלטה שם 18 שנים, לבסוף נסוגה, והקימה על עצמה אויב כמו חזבאללה. הדוקטרינה האמריקאית והישראלית היא לחולל כאוס על מנת לשרוד ולשלוט. אני חושב אחרת. אם סוריה יציבה, שכנותיה יהיו יציבות יותר. זה בדיוק כמו ישראל. כשיש כיבוש, גירוש ואפרטהייד, איך ישראל תהיה יציבה? למרות הכוח שיש לה ולמרות שהיא יכולה להגיע לאן שתרצה, ישראל נכנסה בקיר. "העם הסורי הוא קורבן של התנהלות אזורית ובין-לאומית. מדינות האזור והמעצמות לא נוהגות בתום לב כדי לייצב אותה, אלא דואגות לאינטרס של עצמן יותר מאשר לעם הסורי. אני מדבר על כולם - טורקיה שתומכת בא-שרע, ישראל שתומכת באני לא יודע מי, ארה"ב שעכשיו תומכת בא-שרע אבל אתה אף פעם לא יודע מתי טראמפ פתאום יתעורר ויחשוב אחרת. מה שסוריה ושכנותיה צריכות זה יציבות ושלום, על בסיס החלטות של האו"ם והחוק הבין-לאומי". מעין גלילי הוא חבר מגזין רוזה. סייע בכתיבה: ארנון פלג. עריכה: שני פייס להאזנה: שימו לב: ההאזנה לפרקים היא דרך פלטפורמות ההאזנה השונות בלבד - ולא דרך האתר. לתמיכה מוזמנים לכתוב לנו במייל rosamedia@standing-together.org או בוואטסאפ: 050-9469545 99 פרק מספר מעין גלילי מעין גלילי הוא חבר במערכת מגזין רוזה ובמערכת הפודקאסט "קריאת השכמה". למי קראתם נימבי? למי קראתם נימבי? נשים חרדיות בונות כוח מלמטה נשים חרדיות בונות כוח מלמטה מה עוד יש לנו לאבד? מה עוד יש לנו לאבד? הדרך מטמטום לרוע קצרה מתמיד. הדרך מטמטום לרוע קצרה מתמיד. התמונה הגדולה היא סיפוח הגדה המערבית התמונה הגדולה היא סיפוח הגדה המערבית הכפרים הבלתי מוכרים - נעים להכיר הכפרים הבלתי מוכרים - נעים להכיר

אישור הצבעה אז מה יהיה הפרק הבא של קריאת השכמה? * חתולים מעופפים ברמאללה מדוע גבריאל בוריץ' מפלרטט עם הימן? קים ג'ונג און - גיבור או אכזבה? הליברטריאנים לא טועים - מינימום 200! יש! ההצבעה נרשמה.

פרק זה סגור למנויים בלבד. לא מנויים? לחצו כאן כדי להירשם למי קראתם נימבי? למי קראתם נימבי? נשים חרדיות בונות כוח מלמטה נשים חרדיות בונות כוח מלמטה מה עוד יש לנו לאבד? מה עוד יש לנו לאבד? הדרך מטמטום לרוע קצרה מתמיד. הדרך מטמטום לרוע קצרה מתמיד. התמונה הגדולה היא סיפוח הגדה המערבית התמונה הגדולה היא סיפוח הגדה המערבית הכפרים הבלתי מוכרים - נעים להכיר הכפרים הבלתי מוכרים - נעים להכיר הצטרפו לתוכנית המנויים שלנו הצטרפו עכשיו 092- נפרדים מהחופש הגדול نودّع العطلة الصيفية שתפו: 31 באוגוסט 2020 092- נפרדים מהחופש הגדול نودّع العطلة الصيفية קריאת השכמה PREMIUM 00:00 / 01:04 ! להאזנה: שימו לב: ההאזנה לפרקים היא דרך פלטפורמות ההאזנה השונות בלבד - ולא דרך האתר. לתמיכה מוזמנים לכתוב לנו במייל rosamedia@standing-together.org או בוואטסאפ: 050-9469545 92 פרק מספר קריאת השכמה PREMIUM פודקאסט אקטואליה סוציאליסטי על החיים עצמם ועל התקווה לשינוי יסודי של החברה, הפוליטיקה והכלכלה. למי קראתם נימבי? למי קראתם נימבי? נשים חרדיות בונות כוח מלמטה נשים חרדיות בונות כוח מלמטה מה עוד יש לנו לאבד? מה עוד יש לנו לאבד? הדרך מטמטום לרוע קצרה מתמיד. הדרך מטמטום לרוע קצרה מתמיד. התמונה הגדולה היא סיפוח הגדה המערבית התמונה הגדולה היא סיפוח הגדה המערבית הכפרים הבלתי מוכרים - נעים להכיר הכפרים הבלתי מוכרים - נעים להכיר

ראיון עם לי מרדכי, שיצר מסמך עם 1600 הפניות על המצב בעזה (ועל זה של החברה הישראלית) פרק זה סגור למנויים בלבד. לא מנויים? לחצו כאן כדי להירשם למי קראתם נימבי? למי קראתם נימבי? נשים חרדיות בונות כוח מלמטה נשים חרדיות בונות כוח מלמטה מה עוד יש לנו לאבד? מה עוד יש לנו לאבד? הדרך מטמטום לרוע קצרה מתמיד. הדרך מטמטום לרוע קצרה מתמיד. התמונה הגדולה היא סיפוח הגדה המערבית התמונה הגדולה היא סיפוח הגדה המערבית הכפרים הבלתי מוכרים - נעים להכיר הכפרים הבלתי מוכרים - נעים להכיר הצטרפו לתוכנית המנויים שלנו הצטרפו עכשיו עדות על המלחמה (עם לי מרדכי) שתפו: קריאת השכמה PREMIUM 9 ביוני 2025 עדות על המלחמה (עם לי מרדכי) קריאת השכמה PREMIUM 00:00 / 01:04 ראיון עם לי מרדכי, שיצר מסמך עם 1600 הפניות על המצב בעזה (ועל זה של החברה הישראלית) להאזנה: שימו לב: ההאזנה לפרקים היא דרך פלטפורמות ההאזנה השונות בלבד - ולא דרך האתר. לתמיכה מוזמנים לכתוב לנו במייל rosamedia@standing-together.org או בוואטסאפ: 050-9469545 733 פרק מספר קריאת השכמה PREMIUM פודקאסט אקטואליה סוציאליסטי על החיים עצמם ועל התקווה לשינוי יסודי של החברה, הפוליטיקה והכלכלה. למי קראתם נימבי? למי קראתם נימבי? נשים חרדיות בונות כוח מלמטה נשים חרדיות בונות כוח מלמטה מה עוד יש לנו לאבד? מה עוד יש לנו לאבד? הדרך מטמטום לרוע קצרה מתמיד. הדרך מטמטום לרוע קצרה מתמיד. התמונה הגדולה היא סיפוח הגדה המערבית התמונה הגדולה היא סיפוח הגדה המערבית הכפרים הבלתי מוכרים - נעים להכיר הכפרים הבלתי מוכרים - נעים להכיר

ד"ר שולה מולא היא אשת חינוך ואקטיביסטית, מייסדת שותפה ופעילה ב"אמהות על המשמר" - התארגנות אמהות למאבק באלימות משטרתית כלפי בני נוער וצעירים אתיופים שולה מולא

מי ישלם על שיקום עזה? מי מלבה את האנטישמיות בעולם ואיך זה קשור לראש המוסד הבא? פרק זה סגור למנויים בלבד. לא מנויים? לחצו כאן כדי להירשם למי קראתם נימבי? למי קראתם נימבי? נשים חרדיות בונות כוח מלמטה נשים חרדיות בונות כוח מלמטה מה עוד יש לנו לאבד? מה עוד יש לנו לאבד? הדרך מטמטום לרוע קצרה מתמיד. הדרך מטמטום לרוע קצרה מתמיד. התמונה הגדולה היא סיפוח הגדה המערבית התמונה הגדולה היא סיפוח הגדה המערבית הכפרים הבלתי מוכרים - נעים להכיר הכפרים הבלתי מוכרים - נעים להכיר הצטרפו לתוכנית המנויים שלנו הצטרפו עכשיו המוסד הסגור מי ישלם על שיקום עזה? מי מלבה את האנטישמיות בעולם ואיך זה קשור לראש המוסד הבא? שתפו: קריאת השכמה PREMIUM 15 בדצמבר 2025 המוסד הסגור קריאת השכמה PREMIUM 00:00 / 01:04 מי ישלם על שיקום עזה? מי מלבה את האנטישמיות בעולם ואיך זה קשור לראש המוסד הבא? להאזנה: שימו לב: ההאזנה לפרקים היא דרך פלטפורמות ההאזנה השונות בלבד - ולא דרך האתר. לתמיכה מוזמנים לכתוב לנו במייל rosamedia@standing-together.org או בוואטסאפ: 050-9469545 783 פרק מספר קריאת השכמה PREMIUM פודקאסט אקטואליה סוציאליסטי על החיים עצמם ועל התקווה לשינוי יסודי של החברה, הפוליטיקה והכלכלה. למי קראתם נימבי? למי קראתם נימבי? נשים חרדיות בונות כוח מלמטה נשים חרדיות בונות כוח מלמטה מה עוד יש לנו לאבד? מה עוד יש לנו לאבד? הדרך מטמטום לרוע קצרה מתמיד. הדרך מטמטום לרוע קצרה מתמיד. התמונה הגדולה היא סיפוח הגדה המערבית התמונה הגדולה היא סיפוח הגדה המערבית הכפרים הבלתי מוכרים - נעים להכיר הכפרים הבלתי מוכרים - נעים להכיר

ד״ר אבנר גרוס (האקלימיסט) מגיע לדבר עם שיר נחמקין על סופת החום שחווינו ומה יקרה באקלים הנוכחי. פרק זה סגור למנויים בלבד. לא מנויים? לחצו כאן כדי להירשם למי קראתם נימבי? למי קראתם נימבי? נשים חרדיות בונות כוח מלמטה נשים חרדיות בונות כוח מלמטה מה עוד יש לנו לאבד? מה עוד יש לנו לאבד? הדרך מטמטום לרוע קצרה מתמיד. הדרך מטמטום לרוע קצרה מתמיד. התמונה הגדולה היא סיפוח הגדה המערבית התמונה הגדולה היא סיפוח הגדה המערבית הכפרים הבלתי מוכרים - נעים להכיר הכפרים הבלתי מוכרים - נעים להכיר הצטרפו לתוכנית המנויים שלנו הצטרפו עכשיו האקלים הנוכחי (עם ד״ר אבנר גרוס) שתפו: קריאת השכמה PREMIUM 1 בספטמבר 2025 האקלים הנוכחי (עם ד״ר אבנר גרוס) קריאת השכמה PREMIUM 00:00 / 01:04 להאזנה: שימו לב: ההאזנה לפרקים היא דרך פלטפורמות ההאזנה השונות בלבד - ולא דרך האתר. לתמיכה מוזמנים לכתוב לנו במייל rosamedia@standing-together.org או בוואטסאפ: 050-9469545 755 פרק מספר קריאת השכמה PREMIUM פודקאסט אקטואליה סוציאליסטי על החיים עצמם ועל התקווה לשינוי יסודי של החברה, הפוליטיקה והכלכלה. למי קראתם נימבי? למי קראתם נימבי? נשים חרדיות בונות כוח מלמטה נשים חרדיות בונות כוח מלמטה מה עוד יש לנו לאבד? מה עוד יש לנו לאבד? הדרך מטמטום לרוע קצרה מתמיד. הדרך מטמטום לרוע קצרה מתמיד. התמונה הגדולה היא סיפוח הגדה המערבית התמונה הגדולה היא סיפוח הגדה המערבית הכפרים הבלתי מוכרים - נעים להכיר הכפרים הבלתי מוכרים - נעים להכיר