יובל בשיחה עם מיכל גומל בלנק מאיגוד העובדות הסוציאליות, על הקמפיין נגד ההפרטה ועל מדינה שמסרבת כבר שנים להשקיע בבני ובנות אדם. פרק זה סגור למנויים בלבד. לא מנויים? לחצו כאן כדי להירשם עבודה אנטי סוציאלית שתפו: קריאת השכמה 29 ביוני 2023 עבודה אנטי סוציאלית קריאת השכמה 00:00 / 01:04 יובל בשיחה עם מיכל גומל בלנק מאיגוד העובדות הסוציאליות, על הקמפיין נגד ההפרטה ועל מדינה שמסרבת כבר שנים להשקיע בבני ובנות אדם. קריאת השכמה 544 פרק מספר פודקאסט אקטואליה סוציאליסטי על החיים עצמם ועל התקווה לשינוי יסודי של החברה, הפוליטיקה והכלכלה. למנויים בלבד המלחמה המלוכלכת עושה עלייה למנויים בלבד מה עושים אחרי שמנצחים? למנויים בלבד למנויים בלבד איך הגיע בלייר למשול בעזה? הצטרפו לתוכנית המנויים שלנו הצטרפו עכשיו

كيف تم تأسيس اول مسرح في النقب؟ ما هي التحديات التي تواجه الممثلين في المجتمع البدوي؟ פרק זה סגור למנויים בלבד. לא מנויים? לחצו כאן כדי להירשם كيف تأسس اول مسرح في النقب؟ שתפו: محادثات سبعاويه 15 בדצמבר 2022 كيف تأسس اول مسرح في النقب؟ محادثات سبعاويه 00:00 / 01:04 "المسرح يعلمنا ان نحول حياتنا العادية الى حلم نضحك عليه قبل ان تغلق ستائره" و بهذا الحلم يقف سهل الدبسان صانعاً للاحلام ، متجسداً كشاب بدوي العرق و عربي الاصل متحديا لكل مفاهيم و قيود المجتمع المميتة المظلمة وساعياً في طريق وحيداً لإجل مجتمع الشباب البدوي الكامل في اختيار مهنة التمثيل كمهنة رسمية. في الحلقه العاشره تحدثنا عن: كيف تم تأسيس اول مسرح في النقب 🎭 التحديات التي تواجه الممثلين في المجتمع البدوي سينما محادثات سبعاويه 10 פרק מספר מרחב צעיר ואלטרנטיבי מהנגב. בכל פרק נדון בסוגיות חברתיות, פוליטיות ותרבותיות בנגב. הצטרפו לתוכנית המנויים שלנו הצטרפו עכשיו

גם אנחנו החלטנו לנסות להסביר את נושא 'פסקת ההתגברות' דרך עולם הכדורגל, אבל הגענו לתובנות קצת שונות. פרק זה סגור למנויים בלבד. לא מנויים? לחצו כאן כדי להירשם גמר גביע הדמוקרטיה שתפו: קריאת השכמה 26 בדצמבר 2022 גמר גביע הדמוקרטיה קריאת השכמה 00:00 / 01:04 גם אנחנו החלטנו לנסות להסביר את נושא 'פסקת ההתגברות' דרך עולם הכדורגל, אבל הגענו לתובנות קצת שונות. קריאת השכמה 486 פרק מספר פודקאסט אקטואליה סוציאליסטי על החיים עצמם ועל התקווה לשינוי יסודי של החברה, הפוליטיקה והכלכלה. למנויים בלבד המלחמה המלוכלכת עושה עלייה למנויים בלבד מה עושים אחרי שמנצחים? למנויים בלבד למנויים בלבד איך הגיע בלייר למשול בעזה? הצטרפו לתוכנית המנויים שלנו הצטרפו עכשיו

בזמן שהשמאל לא מבין שזו תקופה של הכרעות, הימין משחק מול שער ריק. הגיע זמן שלום. פרק זה סגור למנויים בלבד. לא מנויים? לחצו כאן כדי להירשם עומדים ביחד מחזירה את השלום אל השולחן הפוליטי בזמן שהשמאל לא מבין שזו תקופה של הכרעות, הימין משחק מול שער ריק. הגיע זמן שלום. שתפו: אורי וולטמן 9 בנובמבר 2025 עומדים ביחד מחזירה את השלום אל השולחן הפוליטי אורי וולטמן 00:00 / 01:04 קרדיט תמונה: עומדים ביחד מה שהיה לא יהיה. השבעה באוקטובר והמלחמה בעזה הובילו אותנו למציאות שונה מכל מה שהכרנו. לא עוד סבב של הקזת דם כמו שהיה במאי 2021, ב-2014 ובעוד כל כך הרבה פעמים נוספות, אלא משהו שונה איכותית. עוד לא התרחקנו מספיק מהאירועים כדי להעריך אותם במלואם, אבל כשההיסטוריונים של העתיד יכתבו על השנים הללו בסכסוך הישראלי-פלסטיני, זה יהיה סוף של פרק אחד והתחלה של פרק אחר. כמו מלחמת ששת הימים, הסכמי אוסלו או האינתיפאדה השנייה. תקופה שבה הכללים הישנים נשברים ומתחלפים בכללים חדשים, והרעיונות הישנים שאנשים חשבו פעם שהם אפשריים ונכונים מוחלפים ברעיונות חדשים. הקונספציה השלטת בפוליטיקה הישראלית כבר יותר מעשרים שנה – מפרוץ האינתיפאדה השנייה באוקטובר 2000 עד המתקפה של חמאס באוקטובר 2023 – היא קונספציית "ניהול הסכסוך". החזיקו בה פוליטיקאים ומפלגות של המרכז, מימין ומשמאל. זו התפיסה שלפיה לא דחוף לסיים את הסכסוך הישראלי-פלסטיני ואפשר להמשיך לחיות איתו שנים קדימה. נכון, אחת לכמה שנים מתרחשת התפרצות מצערת של אלימות. אבל אז זה נרגע וחוזרים ל"נורמליות". השבעה באוקטובר והמלחמה בעזה הראו עד כמה חסרת אחריות הקונספציה הזו. כדי לחיות בביטחון חייבים לשנות מן היסוד את הגישה. את הסכסוך הישראלי-פלסטיני אי אפשר "לנהל". את הסכסוך הישראלי-פלסטיני צריך לסיים. הראשונים שהבינו את זה הם דווקא הפוליטיקאים של הימין הקיצוני. הם כבר לא רוצים לנהל את הסכסוך, הם רוצים להכריע אותו. הם תומכים ברעיון הטרנספר של טראמפ, לגרש עם שלם מהמולדת שלו, ובתוכנית ההכרעה של סמוטריץ', לבצע טיהור אתני, לצאת למלחמות השמדה ולספח את השטחים. בצד השני של המפה הפוליטית, במה שנקרא השמאל או המרכז-שמאל, יש חוסר הבנה גמור של העובדה שהגענו לתקופה של הכרעות , שאנחנו ברגע של פרשת דרכים, שבו כחברה אנחנו צריכים לבחור בין שתי אפשרויות: או עוד אסונות, שמתווספים לאסון שאנחנו חיים כבר שנתיים, או מוצא לחיים ללא סכסוך. זו המשמעות של משבר. משבר הוא הרגע שבו צריך סוף סוף להכריע. תקופות של משברים משתקפות גם במפה הפוליטית. כשיש זעזוע ושינוי בפרדיגמה, נפתחת אפשרות להציע רעיון חדש ולאסוף סביבו אנשים. אבל השחקנים הקיימים במחנה שנקרא השמאל לא מניחים על השולחן פרויקט פוליטי אלטרנטיבי לזה של הימין ולא מנסים לשכנע בו את הציבור. הפרויקט שתנועת "עומדים ביחד" מציעה הוא פרויקט פשוט, אבל כזה שלא מוצע כיום כאופציה: הסכם שלום ישראלי-פלסטיני שיסיים את הכיבוש ושיבטיח צדק, עצמאות, ביטחון וחירות לשני העמים. אופציה שמבוססת על ההבנה שבארץ שלנו יש מיליוני יהודים, שלא הולכים לשום מקום, ומילוני פלסטינים, שלא הולכים לשום מקום, ושאף אחד מאיתנו לא יוכל לחיות בשקט בלי ששני העמים יזכו בזכויות שלהם. ככל שהמסר הזה פשוט, הוא לא נמצא בכלל בשיח הציבורי. אין אף פוליטיקאי שעולה לשידור ב"פגוש את העיתונות" בחדשות 12, או מתראיין ברדיו אצל אריה גולן ברשת ב', ואומר את המילים האלה או אפילו מילים שמכוונות לשם. אין אף מפלגה שקמה כל בוקר וחושבת איך לאסוף אנשים מסביב לרעיון השלום, איך לנצל את הבמה שיש לה בכנסת ולשלב אותה עם קמפיין ציבורי כדי לייצר לרעיון הזה עוד תומכים. רוב הפוליטיקאים היהודים במה שנקרא המרכז-שמאל – או שבאופן עמוק אינם מאמינים בשלום, אינם חושבים שלעם הפלסטיני מגיעות זכויות שוות או שחייהם של ערבים הם חשובים – או שהם כל כך קונפורמיים ומפחדים, עד שהם מוכנים לדבר בעד שלום רק כשהם נפגשים בחדרים סגורים עם קהלים שכבר מגדירים את עצמם כפעילי שלום. במצע של המפלגות הערביות יש סעיפים בעד מדינה פלסטינית ובעד סיום הכיבוש. אבל אף אחת מהמפלגות הערביות לא תופסת את עצמה כמי שהתפקיד שלה הוא לשכנע את הציבור הישראלי בצורך ללכת לכיוון של שלום. המפלגות הערביות מנסות לייצג בצורה הטובה ביותר, לפי הבנתן, את האינטרסים של הציבור ששלח אותן. אלה לא מפלגות עם משימה ביחס לכלל החברה בישראל, אלא מפלגות מיעוט שרואות את עצמן כנציגות האינטרסים הסקטוריאליים של מיעוט. זהו פרויקט פוליטי לגיטימי, אבל לא כזה שישפיע על המציאות המתהווה בתקופה של משברים והכרעות. כשבמערכת הפוליטית אין תחרות בין פרויקטים פוליטיים הפוכים, זו בעיה. הפוליטיקה הישראלית היא כמו משחק כדורגל שבו רק קבוצה אחת טרחה בכלל לעלות לשחק על המגרש, הקבוצה של הימין, והם מבקיעים גולים בלי התנגדות בשער של הקבוצה היריבה, שעומדת נבוכה ומבולבלת. הפוליטיקה הישראלית היא לא סיפור של תחרות והתמודדות, אלא של הזדנבות. בצד אחד יש מי שמקדמים התנחלויות והשמדה, ומולם ניצבים פוליטיקאים מבולבלים, שבמקרה הכי טוב מגמגמים על "היפרדות אזרחית תוך שליטה ביטחונית". אנחנו לא רוצים להיפרד מהעם הפלסטיני, אנחנו רוצים לחיות בשלום עם העם הפלסטיני. הבחירות הקרובות לכנסת אמורות להתקיים באוקטובר 2026, וייתכן מאוד שאף יוקדמו. זו עומדת להיות מערכת הבחירות הראשונה זה שנים שעוסקת גם בנושא המדיני, בשאלת העתיד של הארץ והיחס בין ישראל לעם הפלסטיני. היו לנו חמש מערכות בחירות בתוך ארבע שנים שכולן עסקו בדמותו של נתניהו, ואף אחת מהן לא בעתיד שלנו כאן. במציאות שיצרו המלחמה בעזה והשבעה באוקטובר, הבחירות הקרובות יהיו שונות. אבל דווקא בבחירות האלה, אין כוח פוליטי מאורגן בתוך המערכת המפלגתית הקיימת שמציע לשכנע את הבלתי-משוכנעים בדבר הצורך הדחוף בסיום הכיבוש ובשלום. "עומדים ביחד" מחזירה את השלום אל השולחן. אורי וולטמן הוא אורגנייזר ארצי וחבר מזכירות תנועת עומדים ביחד עריכה: שני פייס אורי וולטמן 125 פרק מספר אורגנייזר ארצי וחבר מזכירות תנועת עומדים ביחד למנויים בלבד למה ואיך נעצרתי מעצר פוליטי למנויים בלבד הסכינים הארוכות של המשטר נשלפו למנויים בלבד כן, שלום למנויים בלבד נאום הניצחון המלא של זוהראן ממדאני הצטרפו לתוכנית המנויים שלנו הצטרפו עכשיו

מחצית מהישראלים קוראים לנתניהו להתפטר בסוף המלחמה. יש שלוש סיבות שדורשות את הדחתו המיידית פרק זה סגור למנויים בלבד. לא מנויים? לחצו כאן כדי להירשם לפעמים כן מחליפים ראש ממשלה בזמן מלחמה (חלק ג') מחצית מהישראלים קוראים לנתניהו להתפטר בסוף המלחמה. יש שלוש סיבות שדורשות את הדחתו המיידית שתפו: תום אלפיה 3 בדצמבר 2023 לפעמים כן מחליפים ראש ממשלה בזמן מלחמה (חלק ג') תום אלפיה 00:00 / 01:04 אומרים לנו שלא מחליפים ראש ממשלה בזמן מלחמה. שעכשיו זה לא הזמן. ויש בזה משהו.החלפת ראש ממשלה היא אירוע משמעותי וקיצוני בזמן מלחמה. לכן בטור זה אפתח את הדיון בשאלה האם מצבנו הנוכחי מצדיק החלפה של ראש ממשלה בזמן מלחמה. סקרים מראים באופן יציב (למשל ב 12.10 , ב 18.10 , ב 5.11 , ב 1.12 ) חוסר אמון אדיר והערכה נמוכה מאוד של ביצועיו של ראש הממשלה בפרט, ושל הממשלה בכלל. יחד עם זאת, הם מראים גם העדפה של הציבור להתפטרות של ראש הממשלה לאחר סיום המלחמה (כ-50%) לעומת התפטרותו באופן מיידי (כ-30%). טור זה פונה למחצית מהישראלים שלהם אין אמון בראש הממשלה, ועדיין לדעתם עליו להמשיך לכהן עד סיום המלחמה. למיטב הבנתי, קיימים שני צרכים שעומדים בבסיס העמדה הזו: יציבות ואחדות, ואלה צרכים אמיתיים של ישראלים. אך נתניהו וממשלתו יכולים לספק רק מראית עין שלהם: כמו עטיפה נוצצת שתאפשר לנו להתהדר בכמה שאנחנו יציבים ומאוחדים, אבל ללא התוכן שבאמת יספק את צרכינו. מעבר לשני שיקולים אלה, נתניהו וממשלתו לא מהווים הנהגה בעלת שיקול דעת, שגם היא צורך קיומי בעת הזו. לכן חייבים להחליף את נתניהו ולהוציא את סיעות המתנחלים מהממשלה. את הדיון בשאלה האם נתניהו צריך להיות מוחלף עכשיו או בסוף המלחמה צריך להתחיל לאחר שיש לנו מושג מתי "סוף המלחמה" צפוי להיות. חיילי צה"ל תוקפים בצפון רצועת עזה כבר מעל חודש ו'טיהור' צפון הרצועה מהחמאס טרם הושלם, אף על פי שהלחימה ברובה התקיימה ללא אזרחים בצפון הרצועה. לחימה באיזור הדרום תדרוש פעילות הרבה יותר איטית, מדויקת, ומחושבת, שצפויה לארוך חודשים רבים וכנראה שאף מעל שנה. יחד עם זאת, המחשבה שבמועד כלשהו צה"ל יעמוד בכל מטרותיו והמלחמה תסתיים נראית דמיונית כל עוד נתניהו והמתנחלים בשלטון. ההחלטה על "סיום המלחמה" היא החלטה פוליטית ולא צבאית. לכן, השארת נתניהו והמתנחלים בצמרת השלטון עד סיום המלחמה יוצרת קשר מסוכן בין ההישרדות הפוליטית שלהם לבין המשך המלחמה. כאשר הם יודעים שסיום המלחמה פירושה סיום הקריירה, אפשר להיות בטוחים שהם יפעלו להמשיך את המלחמה לזמן ארוך ככל שניתן. כדי להראות שעלינו להדיח אותם באופן מיידי, אני מנתח שלושה צרכים קיומיים בזמן מלחמה: יציבות, אחדות, והנהגה בעלת שיקול דעת. הצורך ביציבות כולנו עברנו טלטלה אדירה ביום שבת ה-7.10. טלטלה פיזית, כלכלית, נפשית, ורגשית. חטיפתם של ישראלים והכניסה למלחמה רק החריפו את הטלטלה הראשונית. במצב הזה יציבות העורף האזרחי הופכת לצורך קיומי. אך גם לגבי מערכות ניהול המלחמה, יש צורך ביציבות והימנעות משינויים דרסטיים שיטלטלו את המערכת לחלוטין. את העורף, נתניהו והממשלה ממשיכים להפקיר באופן עקבי מאז ה-7.10. האם מישהו מטעם הממשלה משתף את האזרחים באופן קבוע מה מצבנו הנוכחי במלחמה, מה האפשרויות שלפנינו, אילו החלטות מתקבלות ולפי אילו שיקולים? מה הממשלה עושה כדי להקל על המצב הכלכלי של עובדים ועצמאיים? כדי לדאוג שתלמידים לא נושרים מבית ספר ובכך גם לעזור להורים להמשיך לעבוד? כדי לעבות את מערך הפסיכולוגיות והעו"סיות? האם לא מגיעה לנו ממשלה שתתייצב באופן קבוע מול מצלמות, תענה לשאלות הציבור, ותהווה אי של יציבות ואמון בתקופה מטלטלת? הממשלה הנוכחית משאירה אותנו באפילה, והמידע שאנחנו מקבלים מגיע מהדלפות, שמטרתן לא לייצב את חיינו, אלא לשרת את האינטרס הפוליטי של המדליף. יש לפחות 5 גורמים שונים במדינת ישראל ש"מרכזים" את סוגיית החטופים, והמשפחות מעידות שוב ושוב שהן מקבלות מידע מהתקשורת ולא משום גורם רשמי – דבר שמטלטל את עולמן בכל ידיעה שמתפרסמת. אז הממשלה לא משתפת אותנו בשום דבר, אך האם בפועל היא עושה משהו כדי לספק לנו יציבות? הורים ותלמידים, לדוגמה: כ-80% מתלמידי תיכון שפונו מבתיהם לא מגיעים למסגרות שאורגנו להם, והצפי במשרד החינוך הוא לנשירה משמעותית בכל התיכונים בארץ בשל המלחמה. נזכיר שרוב התלמידים במערכת החינוך בילו שנתיים רצופות של לימודים בצל מגיפת הקורונה. כיצד הממשלה מסייעת לייצב את הטלטלה של מאות אלפי משפחות של הורים ותלמידים? ההתפרקות הטוטלית של המדינה מאז ה-7.10, כללה כל כך הרבה מחדלים: מחדל של חודש וחצי מנע תמיכה כספית שמגיעה לכ-40 אלף אזרחים שפונו מעוטף עזה, מחדל חלוקת מאות אלפי נשקים לאזרחים בתהליך לא תקין ולאנשים ללא הכשרה , מחדל סירוב הצבת מיגוניות לבדואים בנגב , מחדל היעדר ציוד לחיילים . קשה כבר לזכור מה מכל אלה טלטל אותנו יותר. אבל מה לגבי יציבות בקרב מנהלי המלחמה? האם שינוי הרכב הממשלה לא ישפיע לרעה על ניהול המלחמה? אין ספק שעדיף לנהל מלחמה ללא שינויים דרסטיים בצמרת. יחד עם זאת, וכאשר לוקחים בחשבון שהמלחמה הולכת להימשך עוד תקופה ארוכה כל-כך, הדרישה לא לבצע שום שינוי בשם היציבות נשמעת מופרכת. הצורך האמיתי שלנו בחיים יציבים לא מקבל מענה, והיציבות היחידה שמבטיחים לנו היא שנתניהו והממשלה פשוט יישארו באותן עמדות שהיו בהן לפני הטבח שהביאו עלינו. אבל אם ניהול המלחמה לקוי, והאמון בהנהגה לא קיים, והעורף האזרחי קורס, והממשלה מציגה ליקויים חמורים בשיקול הדעת – חובה לבצע החלפה מהירה של ההנהגה. שינוי, ולא יציבות, הופך לצורך קיומי. אחדות בחזית אני מפריד את הדיון באחדות בין העורף האזרחי לבין החזית הצבאית, כאשר בעורף, אחדות היא תמיד דבר רע. בזמן מלחמה נושאים חשובים נדחקים לשוליים, וזה בסדר גמור. אבל אחדות בעורף פירושה מחיקה של דעות. במיוחד לגבי המלחמה עצמה, חובה לגבש דעה אודות מטרותיה, השלכותיה, ותפקוד הממונים עליה. בחזית, לעומת זאת, המצב אחר: ויכוחים פוליטיים של חיילים בתוך הטנק לגבי מטרות הלחימה או זהות ראש הממשלה הם דבר מסוכן, בשעה שהדרישה מהחיילים היא לבצע פקודות ולשתף פעולה - ביביסטים עם שמאלנים, מתנחלים עם דרוזים. האם נתניהו וממשלתו מספקים לנו אחדות בחזית? גם כאן התשובה היא לא. ח"כים, שרים בממשלה, וחברי הקבינט מצהירים כי מבחינתם מטרת המלחמה היא טרנספר לכל העזתים והחזרת ההתנחלויות לרצועת עזה: למשל שמחה רוטמן שקורא ל"הגירה מרצון" של עזתים, שר החינוך יואב קיש שקורא להחזיר את התיישבות לעזה, שרת המודיעין גילה גמליאל ומשרדה שכתבו מסמך רשמי שבוחן טרנספר של העזתים לסיני, ו ח"כים מהקואליציה שמדברים בכנס "חוזרים לחבל עזה". המטרה הזו חדרה עמוק לתוך צה"ל – חנן בן ארי הופיע בפני חיילים ושר יחד איתם "חוזרים לגוש קטיף"; רב בא"ח הנחל תועד נואם בפני חיילים ומספר שאוקטובר היה החודש השמח בחייו כי כעת נפתחה האפשרות לכבוש מחדש את עזה, לבנון וכל הארץ המובטחת; קצין נואם בפני חייליו בעזה על גירוש של יהודים מעזה בהתנתקות וקובע שמטרת המלחמה היא שיבה לעזה ולארץ ישראל כולה; חיילים שנכנסו לתוך הרצועה צילמו עצמם עם מדים מחזיקים בדגלי "גוש קטיף חזרנו". הפוליטיזציה של החיילים בחזית כבר בשיאה, ומי שמלבה אותה זו דווקא הממשלה הנוכחית. אם אנחנו רוצים אחדות בחזית, עלינו לדרוש דווקא את החלפת ראש הממשלה והרחקת המתנחלים ממעגלי קבלת ההחלטות. הצורך בהנהגה בעלת שיקול דעת שני תחומים ממחישים שמדינת ישראל מונהגת ע"י הנהגה חסרת שיקול דעת: היחס לגדה המערבית וניהול המלחמה עצמה. בשני התחומים הללו האינטרסים של מפלגות המתנחלים בממשלה נוגד את האינטרס הביטחוני הישראלי, ונתניהו תומך בהשארתן לצורך ההישרדות הפוליטית שלו. לפי דו"ח של האגודה לזכויות האזרח בין ה-7.10 ועד ה-21.11, תועדו 283 תקריות אלימות של מתנחלים נגד פלסטינים בגדה, במסגרתן גורשו כ-900 פלסטינים מאדמותיהם, שהיוו 15 קהילות שלמות, ו-6 קהילות נוספות נמצאות בסכנת גירוש. מתנחלים פועלים בצל המלחמה לשנות סטטוס קוו ברובע הארמני בעיר העתיקה בירושלים, מונעים מפלסטינים למסוק זיתים באדמותיהם בגדה ואף רוצחים את מי שמנסה בכל זאת , וכן הקימו 4 מאחזים חדשים וסללו כבישים רבים בניגוד לפקודות צה"ל. מעבר לעוול הבלתי-נסבל שנעשה בשמנו לבני אדם שלא פשעו, מדובר בפגיעה אדירה בביטחון הישראלי. ולא רק בגלל הסכנה בפתיחת "חזית נוספת" במלחמה. המתנחלים מצהירים שמטרתם היא לפרק את הרשות הפלסטינית, למרות שרשות חזקה היא אינטרס ביטחוני ישראלי מובהק. נזכיר שכאשר משפחה ישראלית נכנסת לשטחי הרשות ומאוימת ע"י המון עוין, מנגנוני הביטחון של הרשות מחזירים אותם לישראל (בניגוד לחמאס בעזה, ששובה ישראלים שמגיעים לשטחו). דוגמה שממחישה את התרומה של הרש"פ לביטחון הישראלי היא ההתמודדות עם ההתארגנות האלימה 'גוב האריות' בשכם: צמצום התיאום הביטחוני עם הרשות הוביל להקמה והתחזקות של ארגון 'גוב האריות', ופירוק הארגון הושג בעיקר בשל מעצרים שביצעו מנגנוני הביטחון של הרש"פ, עד שלבסוף בכירים ופעילים בגוב האריות הסגירו את עצמם לרשות . למרות שהאינטרס הביטחוני הישראלי הוא רשות פלסטינית חזקה, נתניהו והמתנחלים מעוניינים דווקא בהחלשתה ופירוקה: גם נתניהו וגם סמוטריץ הצהירו בגלוי שהם מעוניינים בחיזוק החמאס והחלשת הרשות. ככל שמתנחלים ממשיכים להשתולל בגדה, כך הדבר מקשה על הרשות הפלסטינית להצדיק את קיומה בעיני הפלסטינים, ומרד של הרחוב הפלסטיני נהיה עניין של זמן. בחסות המלחמה סמוטריץ ניסה למנוע העברת כספים ששייכים לרשות הפלסטינית בתקווה לפגוע ביכולתה לשלם משכורות לעובדיה, כפי שכבר ניסה לעשות מוקדם יותר השנה , זאת למרות התנגדות מערכת הביטחון לצעדים הללו. חוסר שיקול הדעת של הממשלה ביחס לגדה המערבית זועק לשמיים. האם לגבי ניהול המלחמה עצמה נתניהו וממשלתו מראים שיקול דעת? הסירוב של נתניהו לקחת אחריות על המחדלים שעליהם הוא אחראי מוביל אותו להאשים את ראשי מערכת הביטחון במחדלים בנסיון לנקות את עצמו, במופע מדהים של היעדר שיקול דעת. החשש של נתניהו מפירוק הקואליציה גרם לו ליצור עבור גנץ ואייזנקוט יצור כלאיים שנקרא "קבינט המלחמה" שפועל לצידו של הקבינט המדיני-ביטחוני. את המלחמה הנוכחית הממשלה מנהלת עם שני קבינטים בעוד מופע של שיקול דעת לקוי שפוגע בניהולה. גם סירוב לדון בשאלת "היום שאחרי" מעידה על שיקול דעת לקוי באופן קיצוני בניהול המלחמה. אם לא יודעים איך נראית המטרה הרצויה של המלחמה, איך יודעים כיצד לנהל אותה? האם בסוף המלחמה אנחנו מכוונים ליישוב יהודי בעזה (כפי שהצהירו המתנחלים בממשלה), או רק שליטה צבאית ישראלית אין-סופית על הרצועה (כפי שנתניהו לעיתים מצהיר ולעיתים חוזר בו), או אולי שליטה של הרש"פ על עזה (כפי שהאמריקאים רוצים)? כל אחת מהמטרות הללו דורשת פעילות צבאית מסוג אחר ברצועה ופעילות מסוג אחר בזירה הבין-לאומית והאזורית. היעדר החלטה מעיד שוב על ניהול מלחמה באופן לקוי. הצבעת אי אמון בעת הנוכחית יש לישראלים צרכים קיומיים שהממשלה לא מסוגלת לספק, וכשלוקחים בחשבון שהמלחמה הולכת להימשך עוד תקופה כה ממושכת, עולה צורך ברור בשינוי – החלפת ראש הממשלה והוצאת המתנחלים מהממשלה. הדרך הנכונה לעשות זאת היא הצבעת אי-אמון קונסטרוקטיבי להחלפת הרכב הממשלה בכנסת הנוכחית. היות והאינטרס של נתניהו והמתנחלים הוא להאריך את המלחמה כמה שניתן תוך דאגה לשלמות הקואליציה אך לא לצרכים של אזרחי ישראל, יש לפעול להחלפתם כבר עכשיו, ולא לחכות ל"אחרי המלחמה", שלא ברור מתי יגיע. אי-אמון קונסטרוקטיבי דורש הצבעה של 61 ח"כים להחליף את הממשלה הנוכחית בממשלה אחרת. השינוי הזה הוא מהיר ולא דורש בחירות לכנסת, הוא לא כולל קמפיינים זולים ומכפישים, וחלק גדול מהקואליציה הנוכחית יישארו בתפקידם. שני השינויים המשמעותיים ביותר יהיו: הדחת נתניהו מראשות הממשלה והחלפתו בח"כ אחר, בני גנץ למשל, שעולה מסקרים שהציבור רואה בו האדם המתאים ביותר לראשות הממשלה כעת. לחילופין, זה יכול להיות גם ח"כ אחר מהליכוד, כפי שהציע יאיר לפיד . השינוי השני יהיה הוצאת סיעות הציונות הדתית ועוצמה יהודית מהממשלה, ובמקומם להכניס לממשלה את מרבית סיעות האופוזיציה, כולל רע"ם וחד"ש-תע"ל אם אלה ירצו בכך. עלינו, הציבור, להבהיר לח"כים מהקואליציה שהמצב הנוכחי לא יכול להמשיך, ואנחנו דורשים שהממשלה תפעל למעננו. נתניהו והמתנחלים הם שני הגורמים העיקריים שפוגעים בביטחון הישראלי היום. הוצאתם מהממשלה היא צורך קיומי בעת הזו. תום אלפיה הוא דוקטורנט לפילוסופיה פוליטית באוניברסיטה העברית בירושלים, וחבר מערכת מגזין רוזה. מנתח את צרכי הביטחון של הישראלים גם ב חלק א' ו חלק ב' של סדרת הטורים. עריכה: סתו גרסטל. תום אלפיה 27 פרק מספר תום אלפיה הוא דוקטורנט לפילוסופיה פוליטית באוניברסיטה העברית בירושלים, וחבר מערכת מגזין רוזה למנויים בלבד למה ואיך נעצרתי מעצר פוליטי למנויים בלבד הסכינים הארוכות של המשטר נשלפו למנויים בלבד כן, שלום למנויים בלבד נאום הניצחון המלא של זוהראן ממדאני הצטרפו לתוכנית המנויים שלנו הצטרפו עכשיו

המיגון שועבד לאינטרסים של יזמים, ואנחנו נשארנו בלי מקלטים. הפריפריה והמגזר הערבי במצב חמור במיוחד- קיצור תולדות ההפקרה פרק זה סגור למנויים בלבד. לא מנויים? לחצו כאן כדי להירשם התקציב נחסך, המחיר נגבה בדם המיגון שועבד לאינטרסים של יזמים, ואנחנו נשארנו בלי מקלטים. הפריפריה והמגזר הערבי במצב חמור במיוחד- קיצור תולדות ההפקרה שתפו: טלי גולדרינג 27 ביוני 2025 התקציב נחסך, המחיר נגבה בדם טלי גולדרינג 00:00 / 01:04 מקלט בתל אביב בזמן המלחמה מול איראן באוגוסט 2024, בעיצומה של הסלמה בצפון, התעורר משה דוידוביץ', יו"ר פורום יישובי קו העימות בצפון, אל מציאות מעוררת זעם: משרד האוצר "שאל" כ-200 מיליון שקלים מהתקציב שיועד למיגון ופיתוח הצפון כדי לממן את שהות המפונים מהדרום בבתי מלון. התקציב, שהובטח רק שלושה חודשים קודם לכן נחתך שוב. הפעם הובטח ש"הכסף יוחזר בעתיד". "הדיו על ההחלטה בקושי התייבש, וכבר מכבסים את אותו כסף שלא ניתן לנו", תיאר דוידוביץ' את האבסורד. "זה אבסורד - בזמן שהצפון הוא מטרה להתקפות, המדינה פשוט חותכת לנו בתקציבים. השמש זורחת, הציפורים מצייצות, ואנחנו שקופים". בין שורות הזעם הזה מתחבא סיפור עמוק יותר: איך מדינה שנבנתה על הבטחת ביטחון הפכה את המיגון מזכות יסוד למוצר צריכה - ומי שלא יכול להרשות לעצמו -נשאר מופקר. שורשי המהפכה: כשרעידת אדמה יצרה מהפכה כלכלית כל זה התחיל לא מטילים, אלא מרעידת אדמה. בראשית שנות ה-2000, בעקבות הערכות גיאולוגיות שהראו עלייה בסיכון לרעידות אדמה משמעותיות בישראל, זיהו הרשויות כי מאות אלפי מבנים ברחבי הארץ, ובעיקר כאלו שנבנו לפני שנת 1980, אינם עומדים בתקן הישראלי לעמידות בפני רעידות אדמה ואינם כוללים מרחבים מוגנים דירתיים. במקום לגבש תוכנית לאומית מקיפה שתכלול סיוע ישיר לבניית ממ"דים וחיזוק מבנים - כפי שנעשה במדינות אחרות המצויות בסיכון כמו יפן או צ'ילה - בחרה ממשלת ישראל להותיר את ההתמודדות בידי מנגנוני שוק. הפתרון שהוצע היה תמריצים: הענקת זכויות בנייה נוספות ליזמים פרטיים בתמורה לחיזוק מבנים, בניית ממ"דים והשבחת תשתיות. כך נולדה תוכנית תמ"א 38, שאושרה לראשונה ב-2005. הרעיון היה להניע תהליך של מיגון דרך התחדשות עירונית נקודתית. אלא שמיד התברר הפער בין הרצוי למצוי: התמ"א בוצעה באזורי הביקוש בלבד - תל אביב, רמת גן, גבעתיים והרצליה - שם ערך הקרקע הגבוה הפך את הפרויקטים לכדאיים כלכלית. לעומת זאת, באזורים שבהם הסיכון הסייסמי (שקשור לרעידות אדמה או לתנודות קרקע שנגרמות מרעידת אדמה) היה הגבוה ביותר, כמו טבריה, קריית שמונה, בית שאן או קריית מלאכי - לא התבצעה כמעט כל פעילות. מבקר המדינה התריע על כך מספר פעמים. בדו"ח שפרסם מבקר המדינה בינואר 2024, כתב המבקר ש"תמ"א 38 לא השיגה את מטרתה העיקרית" – לקדם במידה רבה את חיזוקם של מבני מגורים מפני רעידות אדמה. "מדובר בכשל רב שנים, החושף כ-4.3 מיליון תושבים הגרים במבנים שנבנו לפני 1980 לנזקים מרעידות אדמה". לעומת זאת, ליזמים ומשקיעים תמ"א 38 הייתה חגיגה. בכתבה בביזפורטל הסביר דרור ניר למשקיעים את הפוטנציאל לבוננזה הנדלנית: "פרויקט של חיזוק והוספת קומות ברחוב צמוד לעוזיאל, הגדיל את השטח הבנוי ל-95 מ"ר, מ-72 מ"ר. הדיירים קיבלו בנוסף להרחבה זו בניין מחודש עם מעלית וחניה צמודה. לפני התמ"א, ערך הדירה היה כ-1.6 מיליון שקל, וכעת הוא כ-2.3 מיליון שקל. " מימון זול - תשואה גבוהה הרווחיות של תמ"א 38 יזמים לא תמרצה השלמת מיגון, כפי שטענו במשרד האוצר - אלא תרמה בפועל לעיכוב מיגון. לפי נתוני הרשות להתחדשות עירונית לשנת 2023, מאז החלה תוכנית תמ"א 38 נכנסו כ-17,500 בניינים ברחבי הארץ להליכי התחדשות – אך רק כ-8,200 מהם הצליחו להגיע לקו הסיום ולקבל היתר בנייה. כלומר, פחות ממחצית מהפרויקטים שיצאו לדרך זכו לאישור מלא. בכל אותם בניינים שלא הגיעו לגמר התמ"א, הדיירים המתינו להזדמנות שלהם לזכות בבניין מחודש, מעלית, ממ"ד חניה ומחסן, ולכן האופציה לממן ממ"ד באופן נפרד או אפילו להשקיע בשיפוץ המקלט נדחתה מטעמי כדאיות כלכלית. כשמדובר בדיור ציבורי, נוצר תמריץ שלילי למגן את הדירה בגלל הרווחיות הנמוכה – לפי הוראות תמ"א 38, לא ניתן להוסיף ממ"ד לדירה קיימת אם היא לא חלק מהתוכנית, גם כשיש צורך דחוף ומוכנות מצד הדיירים. כך, כדי לא לפגוע בפוטנציאל התמ"א, דירות הדיור הציבורי נותרות ללא מיגון. חלופת שקד: האחריות עוברת לידי האזרח ככל שהשנים חלפו, הטענה שהתוכנית מייצרת מיגון לאזרחי ישראל כבר הפכה למגוחכת. הביקורת הגיעה, ולרגע נדמה שיגיע שינוי. מרכז המחקר והמידע של הכנסת מצא : "הממשלה ייחסה לתמ"א שני תפקידים שונים שלעיתים לא עלו בקנה אחד (מיגון לאזרחים ורווח ליזמים), ובכל אחד מהם התגלו כשלים". למרות הביקורת, המדינה לא לקחה בחזרה את האחריות על מיגון האזרחים, אלא ויתרה על היומרה למגן את האזרחים לטובת התמקדות בלעדית ברווח. כאן נכנסת לתמונה חלופת שקד. מ"מיגון" השיח התמקד ב"עיבוי בנייה", לפתע המטרה העיקרית הייתה הגדלת היצע הדירות לשם הורדת מחירים. החובה לחזק את כל הבניין או לבנות ממ"דים בכל הדירות ירדה מהפרק. המטרה: וודאות תכנונית ליזם- הגדלת זכויות הבנייה, בנייה לגובה, כדאיות כלכלית. לפי המתווה, דיירים בבניינים ישנים יכלו ליזום הקמת ממ"דים בכוחות עצמם, ולקבל לכך אישורים מזורזים מהוועדה המקומית – מבלי שנדרש תכנון כולל מצד הרשות המקומית. אבל המדינה לא תשתתף במימון, לא תסייע בתכנון, ולא תיקח חלק בביצוע. היא מסתפקת בהסרת חסמים והענקת הקלות תכנוניות. כך, הדיירים נדרשו לקחת על עצמם את מלוא האחריות – מהתכנון עד המימון בפועל. מצד שני, הרשויות המקומיות כמעט ולא יכולות לפקח על איכות המיגון, על תהליך הרישוי או על ההשפעות העירוניות הרחבות של הפרויקטים. דו"ח של הכנסת מ־2023 העריך שמתוך למעלה מ־400 אלף יחידות דיור שזקוקות למיגון, פחות מ־1% יזכו למיגון בפועל תחתתכנית שקד. בדוח מבקר המדינה מיולי 2024 נכתב כי " הרשויות המקומיות חסרות כלים לפקח על איכות המיגון. ב-65% מהפרויקטים שנבדקו, ממ"דים נבנו מחומרים לא תקניים, וחיזוק מבנים לרעידות אדמה בוצע באופן חלקי בלבד". מאז הוקצו 2 מיליארד למיגון הפריפריה, מתוכם 7 מיליון הוקצו לחיזוק מבנים - אך רק 4% מהתקציב נוצל (נכון ליולי 2024). בנוסף, יצא צו הרחבה ל"חלופת שקד" שאפשר לרשויות לדרוש מיזמים לכלול מיגון מלא, אך בלי מנגנון אכיפה, אף אחד לא לקח ברצינות את הדרישה . איך הפרטת המיגון נראית בשטח? מי שרוצה לראות את התוצאות של מדיניות הפרטת המיגון בשטח - יכול להסתכל על אשקלון. עיר הנמצאת בקו העימות, החווה בעקביות ירי רקטות, ומאופיינת באוכלוסייה אזרחית מגוונת, עם ריכוזים משמעותיים של תושבים וותיקים ועולים חדשים. למרות הסיכון הביטחוני המתמשך, המדינה בחרה שלא לכלול את אשקלון בתוכנית מיגון ממשלתית כוללת, ולא קידמה תקציב ייעודי לבניית ממ"דים בהיקף רחב. תחת זאת, המדינה הותירה את מלאכת המיגון בידי פרויקטים של התחדשות עירונית, בעיקר מסוג פינוי-בינוי. דו"ח מרכז אדוה "מיגון בתנאי שוק" לשנת 2023 מתאר את המציאות בעיר כ"חשיפת יתר חמורה של אוכלוסייה אזרחית לסכנה בלתי מידתית". לפי הדו"ח, רק שיעור זעום מהשכונות בעיר נכללו בתוכניות מיגון ממשיות, וכמעט כולן הותנו בקידום של פרויקטים רווחיים ליזמים. בסופו של דבר, פחות מ-10% מהשכונות בעיר זכו למענה ממשי כלשהו. יתר השכונות נותרו תלויות ברצון של שוק הנדל"ן הפרטי - שלרוב נמנע מהשקעה באזורים ותיקים או לא רווחיים. "במרץ 2022 החליטה הממשלה על תוכנית למיגון העיר אשקלון מפני ירי תלול מסלול שתוקצבה בסכום של 320 מיליון ₪ לתקופה של 5 שנים. אלא ששבועיים בלבד (!) לאחר פרסום המתווה ליישום ההחלטה... קיבלה הממשלה החלטה חדשה שהקפיאה וגנזה את יישום המתווה, וצמצמה משמעותית את התוכנית למימון הלוואות ומענקים לבניית ממ"דים בעיר אשקלון, תוך שהיא מעבירה שוב את האחריות העיקרית למיגון העיר לתוכניות של התחדשות עירונית." נכתב בדוח. ראש עיריית אשקלון, תומר גלאם, הופיע שוב ושוב בוועדות הכנסת, והתריע על "קריסת מערך המיגון בעיר". לדבריו, "אי אפשר להסתמך על פינוי-בינוי ככלי למיגון עיר שלמה. זה תהליך של שנים, שלא יוכל להדביק את קצב האיום הביטחוני". גלאם טען כי העירייה לא קיבלה את התקציבים המובטחים לתחזוקת המקלטים הקיימים, ושאין שום כלי אופרטיבי שמאפשר לרשויות להתמודד עם החסרים. הדרה דרך הפרטה במגזר הערבי המצב אפילו חמור יותר. נכון ל-2025, כ-46% מהאזרחים הערבים בישראל – למעלה מחצי מיליון בני אדם – חיים בבתים ללא מיגון תקני. מדובר בשיעור כמעט כפול מזה שבקרב כלל האוכלוסייה, שבו כ-26% מהתושבים אינם נהנים מהגנה בסיסית דוגמת ממ"ד, מקלט או מרחב מוגן זמין. המצב חמור במיוחד ביישובים ערביים סמוכי גבול, בצפון ובדרום, שבהם מעל מחצית מהתושבים חסרי מיגון – בניגוד ליישובים יהודיים סמוכים, שבהם קיימת הגנה מלאה. בזמן הלחימה מול לבנון מאז אוקטובר 2023, נהרגו אזרחים ערבים במג'דל שמס, אבו סנאן, ערב אל ערמשה, מג'ד אל כרום, שפרעם ומעלות תרשיחא. בלחימה מול איראן נמחתה חצי משפחה בטמרה. ב-60% מהרשויות המקומיות הערביות אין כלל מקלטים ציבוריים, ובמקרים שבהם קיימים – רבים מהם אינם תקינים, חסרים ציוד או שאינם נגישים לאנשים עם מוגבלות. גם מערכת החינוך משקפת את הפער: כ-30% מבתי הספר הערביים אינם ממוגנים, לעומת 11% בלבד במערכת הממלכתית-יהודית. במזרח ירושלים, הפערים קיצוניים במיוחד: לכ-400 אלף פלסטינים במזרח העיר עומדים כ-60 מקלטים בלבד, מרביתם במוסדות חינוך, לעומת מאות מקלטים ציבוריים במערב העיר. דו"חות של עמותת "במקום", המכון הישראלי לדמוקרטיה והאגודה לזכויות האזרח מייחסים את הפערים לשילוב של חסמים תכנוניים, בנייה בלתי מוסדרת שמונעת השקעה תקציבית, היעדר תוכניות מתאר והדרה מתמשכת ממנגנוני סיוע ומיגון. כך למשל, תוכניות מיגון כמו תמ"א 38 אינן מיושמות כמעט כלל ביישובים ערביים בשל חוסר כדאיות כלכלית. גם כאשר מוקצים תקציבים ייעודיים, הם לרוב חלקיים. המקרה בטמרה, שבו נהרגו ארבע נשים כתוצאה מירי טילים – בעיר שאין בה אף מקלט ציבורי – ממחיש את ההשלכות הקשות של הפער במיגון על ביטחון האזרחים הערבים בישראל. במבחן מלחמת איראן: התקציב נחסך, המחיר שולם בדם המציאות הביטחונית של 2025 הפכה את כשלי מדיניות המיגון בישראל לשאלה של חיים ומוות. שנים של הזנחה תקציבית והפרטה שיטתית התפוצצו בפני הציבור. הנתונים מדברים בעד עצמם: עלות בניית ממ"ד בדירה קיימת עומדת על 220,000 שקל, אך המענק הממשלתי מכסה רק 80,000-90,000 שקל - פחות מ-40% מהעלות. התוצאה הייתה צפויה: עד 2023 אושרו פחות מ-500 בקשות בלבד, רובן ביישובים חזקים כלכלית. בשדרות, מטולה וקריית שמונה - הערים בחזית - המספרים זניחים. באביב 2025 טילים איראניים פגעו ישירות בטמרה, אשקלון, אופקים, ראשון לציון ובת ים - ערים שבמחצית מדירותיהן אין ממ"ד. בערים הערביות ובמזרח ירושלים המצב קיצוני עוד יותר: 60% מהרשויות הערביות חסרות מקלט ציבורי אחד, ו-46% מהאזרחים הערבים גרים ללא מיגון תקני כלשהו. המראות הפכו לשגרה: משפחות מצטופפות בחדרי מדרגות, ילדים בלי מקלטים, רשויות שאין להן תקציב לתחזק את הקיים. תגובת המדינה נותרה במסגרת המדיניות המוכרת: ועדות בין-משרדיות והבטחות להקלות תכנוניות, ללא שינוי אמיתי בתקציבים או בתפיסת האחריות. על פי נתוני מרכז אדוה, רק 30% מתקציבי המיגון בעשור האחרון הופנו לתוכניות אוניברסליות, והשאר למנגנוני תמרוץ חלקיים הדורשים מהאזרח ליזום, לשלם ולהתמודד עם בירוקרטיה. פחות מ-20% מהיישובים שדורגו כסובלים מסיכון גבוה נהנו מתוכניות מיגון ממשלתיות כוללות. מדיניות זו לא נכשלה - היא הצליחה בדיוק לפי כוונתה: לייצר מראית עין של טיפול תוך צמצום אחריות המדינה. ועכשיו, לאחר עוד מלחמה שממחישה את הסכנה המיידית, כל ממ"ד שלא נבנה הפך לשורת תקציב שלא נוצלה ואחריות שגלשה כלפי מטה - אל הרשות, אל הדייר, אל השוק. היום, קשה להסביר למי שאיבד את יקיריו למה המענק לא הספיק. אי אפשר עוד להגן על תיאוריית השוק כשהחיים עצמם קורסים. השיעור הברור ביותר שמלחמת איראן מספקת הוא זה: יש דברים - כמו ביטחון אזרחי - שלא אמורים להימכר, להיתמרץ או להתמקח עליהם.. בלי מיגון, כל חברה נותרת עירומה מול האש. טלי גולדרינג היא חוקרת עצמאית בתחומי הכלכלה והנדל"ן, וחברת מערכת מגזין רוזה. עריכה: ענת זלצברג טלי גולדרינג 93 פרק מספר טלי גולדרינג היא חוקרת עצמאית בתחומי הכלכלה והנדל"ן, וחברת מערכת מגזין רוזה למנויים בלבד למה ואיך נעצרתי מעצר פוליטי למנויים בלבד הסכינים הארוכות של המשטר נשלפו למנויים בלבד כן, שלום למנויים בלבד נאום הניצחון המלא של זוהראן ממדאני הצטרפו לתוכנית המנויים שלנו הצטרפו עכשיו

ארנון פלג ואסף יקיר חוצים את שערי הגיהנום ומגלים את ממשלת ישראל, הקשר הקטארי ואפילו נתבי נמל אשדוד. פרק זה סגור למנויים בלבד. לא מנויים? לחצו כאן כדי להירשם שערי הגיהנום שתפו: קריאת השכמה 21 בפברואר 2025 שערי הגיהנום קריאת השכמה 00:00 / 01:04 ארנון פלג ואסף יקיר חוצים את שערי הגיהנום ומגלים את ממשלת ישראל, הקשר הקטארי ואפילו נתבי נמל אשדוד. קריאת השכמה 703 פרק מספר פודקאסט אקטואליה סוציאליסטי על החיים עצמם ועל התקווה לשינוי יסודי של החברה, הפוליטיקה והכלכלה. למנויים בלבד המלחמה המלוכלכת עושה עלייה למנויים בלבד מה עושים אחרי שמנצחים? למנויים בלבד למנויים בלבד איך הגיע בלייר למשול בעזה? הצטרפו לתוכנית המנויים שלנו הצטרפו עכשיו

ארנון ראיון עם המארגנת הקהילתית עדי אסף מ-'מגמה ירוקה' על כל מה שיש ואין בחוק התשתיות החדש. פרק זה סגור למנויים בלבד. לא מנויים? לחצו כאן כדי להירשם חוק התשתיות (עם עדי אסף) שתפו: קריאת השכמה 28 באפריל 2023 חוק התשתיות (עם עדי אסף) קריאת השכמה 00:00 / 01:04 ארנון פלג בראיון עם המארגנת הקהילתית עדי אסף מ-'מגמה ירוקה' על כל מה שיש ואין בחוק התשתיות החדש. https://bit.ly/hok-tashtiot https://www.facebook.com/MegamaYeruka קריאת השכמה 527 פרק מספר פודקאסט אקטואליה סוציאליסטי על החיים עצמם ועל התקווה לשינוי יסודי של החברה, הפוליטיקה והכלכלה. למנויים בלבד המלחמה המלוכלכת עושה עלייה למנויים בלבד מה עושים אחרי שמנצחים? למנויים בלבד למנויים בלבד איך הגיע בלייר למשול בעזה? הצטרפו לתוכנית המנויים שלנו הצטרפו עכשיו

​This item is connected to a text field in your content manager. Double click the dataset icon to add your own content.

פרק זה סגור למנויים בלבד. לא מנויים? לחצו כאן כדי להירשם 042 - עיר ללא תנאי העסקה مدينة دون ظروفٍ توظيفيّة שתפו: 4 ביוני 2020 042 - עיר ללא תנאי העסקה مدينة دون ظروفٍ توظيفيّة קריאת השכמה 00:00 / 01:04 ! קריאת השכמה 42 פרק מספר פודקאסט אקטואליה סוציאליסטי על החיים עצמם ועל התקווה לשינוי יסודי של החברה, הפוליטיקה והכלכלה. למנויים בלבד המלחמה המלוכלכת עושה עלייה למנויים בלבד מה עושים אחרי שמנצחים? למנויים בלבד למנויים בלבד איך הגיע בלייר למשול בעזה? הצטרפו לתוכנית המנויים שלנו הצטרפו עכשיו

יובל אונגר וסתו גרסטל חוקרות את הצלב הבינלאומי ואת הקהילה הבינלאומית ושואלות למה הןם לא משחררים את החטופים פרק זה סגור למנויים בלבד. לא מנויים? לחצו כאן כדי להירשם אין דין ואין דיין שתפו: קריאת השכמה 25 בדצמבר 2023 אין דין ואין דיין קריאת השכמה 00:00 / 01:04 יובל אונגר וסתו גרסטל חוקרות את הצלב הבינלאומי ואת הקהילה הבינלאומית ושואלות למה הןם לא משחררים את החטופים קריאת השכמה 589 פרק מספר פודקאסט אקטואליה סוציאליסטי על החיים עצמם ועל התקווה לשינוי יסודי של החברה, הפוליטיקה והכלכלה. למנויים בלבד המלחמה המלוכלכת עושה עלייה למנויים בלבד מה עושים אחרי שמנצחים? למנויים בלבד למנויים בלבד איך הגיע בלייר למשול בעזה? הצטרפו לתוכנית המנויים שלנו הצטרפו עכשיו

איך המשטרה מקצה כוחות למטרות של בעלי הון, כמו דיכוי ההתנגדות של תושבי הגולן להקמת הטורבינות בשטחם פרק זה סגור למנויים בלבד. לא מנויים? לחצו כאן כדי להירשם משטרה להשכרה: איך בעלי הון שוכרים שוטרים איך המשטרה מקצה כוחות למטרות של בעלי הון, כמו דיכוי ההתנגדות של תושבי הגולן להקמת הטורבינות בשטחם שתפו: שני פייס 3 באוגוסט 2023 משטרה להשכרה: איך בעלי הון שוכרים שוטרים שני פייס 00:00 / 01:04 חוזה הרננדז לפני כשנה וחצי מדינת ישראל החליטה לאשר את הקמתו של כוח משטרתי מיוחד, פרטי למחצה, במימון משותף עם חברת האנרגיה "אנרג'יקס". חשיפה של Ynet גילתה שהכוח הוקם על רקע התנגדות המשטרה לקידום החלטת ממשלה שנויה במחלוקת: בניית טורבינות רוח בגולן על אפם וחמתם של תושבים וארגוני רופאים וסביבה, שרואים במיזם אסון בריאותי-סביבתי ומפגע נוף חמור. המשטרה חששה מעימות קשה עם תושבי הגולן הדרוזים. אלא שההתנגדויות לא עצרו את הפרויקט. תומר לוטן, מנכ"ל המשרד לביטחון פנים בממשלת בנט-לפיד, מצא את הדרך לקדם את ההחלטה: הקמה של כוח שיטור ייעודי בעלות של 28 מיליון ש"ח, שתממן באופן חלקי החברה היזמית. ב-21 ביוני הכוח הופעל. עו"ד כראמה אבו-סאלח, תושב מג'דל שמס, מספר: "כשקמנו בבוקר, הופתענו לגלות שאנחנו מוקפים בכוחות משטרה עצומים. תחילה המשטרה נערכה לחסימות אבל לא חסמה את הגישה לקרקעות. עם הזמן השוטרים התחילו למנוע מאנשים להיכנס למטעים שלהם. זו עונת הדובדבנים והקטיף, ואז התחילו העימותים. הניצוץ הראשון התחיל מזה שהמשטרה מנעה מהתושבים להיכנס למטעים כשהרקע הוא שאנחנו מתנגדים לפרויקט הזה ולא היינו מוכנים לאפשר לחברה היזמית להיכנס". לפחות עשרה מפגינים נפצעו, חמישה מהם קשה, בין היתר מירי כדורי ספוג וגומי במהלך ההפגנות. שבעה עשר שוטרים נפצעו קל. לאחר ששישה מפגינים נעצרו, התלקח עימות נוסף בין מפגינים לשוטרים ליד משטרת מסעד. המתח שנושא איתו העימות ניכר בפניו של אבו-סאלח עורך דין בתחום זכויות האדם תושב האזור. "כל בוקר אני רץ באזור המטעים", הוא מספר, "אם הטורבינות יוקמו, האזור הזה יהיה מסוכן לבריאות שלי. ולכל הקהילה פה, זה יהיה אסון. התקן הישראלי אוסר על שהות קבע ברדיוס של 500 מטר מטורבינות רוח (אבו-סאלח מתייחס להמלצת משרד הבריאות בנושא - ש"פ). אנחנו באזור הזה מבלים רוב שעות היום במטעים. זה לא חישוב פשוט כמו בחווה באיטליה לפי שעות טיפול בדונם דובדבן. כאן המציאות היא שונה: שהיית קבע ואף מגורים במטעים זה חלק מהתרבות המקומית". המאבק בטורבינות החל כבר ב-2018. יותר מ-1,050 התנגדויות הוגשו על ידי תושבים וארגונים חקלאיים, רפואיים וסביבתיים לוועדה לתשתיות לאומיות (להרחבה בנוגע להשלכות של הטורבינות על התושבים, קראו כאן ). אך ההתנגדויות נדחו ו"א נרג'יקס אנרגיות מתחדשות בע"מ" - חברה ציבורית בשליטת אלוני חץ נכסים והשקעות בע"מ, אחת מקבוצות הנדל"ן הגדולות בישראל - קיבלה את היתר הבנייה. לדבריו של אבו-סאלח, בדצמבר 2020 הגיעו נציגים מטעם החברה לבצע בדיקות קרקע. מחאת התושבים נענתה בעימותים עם כוח משטרה שנשלח למקום. עו"ד אבו-סאלח: "מאז אנחנו בהליך משפטי ובמקביל אנחנו בכוננות, כי אנחנו יודעים שיש להם היתר בנייה ובכל יום הם יכולים להיכנס לקרקעות. ביוני הגיעו לאזור משהו כמו 1,500 שוטרים, כוח מג"ב, יס"מ וכל מיני יחידות. מה שיכול להעיד על שימוש מופרז בכוח משטרתי הוא שבחור צעיר בן 20 ומשהו איבד את העין. כדור גומי נורה ישר לעין של אותו אדם ועוד יותר מארבעה אנשים נפגעו בפגיעות ישירות לראש. מישהו איבד חלק מהלסת. אלה פגיעות ישירות לכיוון הראש כשכל פגיעה בראש יכולה להוות סכנת חיים מיידית. זה יכול להעיד על אופי ההתנהלות של הכוח הזה. זה לא כוח שרוצה לפזר מפגינים, זה לא כוח שרוצה לירות באוויר, זה כוח שרוצה להביא לפגיעות ישירות וזה מעבר לשימוש בכוח שניתן למשטרה על ידי המחוקק". אבו-סאלח מתאר התמודדות קשה ומתמדת של התושבים מול אנרג'יקס. התושבים מנהלים תביעה נגד החברה וטוענים כי ההחלטה לקדם את הפרויקט ולהעניק את הזיכיון לאנרג'יקס "נושקת לשחיתות". לטענתם, הרושם הוא שבין החברה לוועדה היו קשרים מרובים, שהובילו להחלטה לא עניינית. החברה מצידה הגישה חמש תביעות דיבה נגד תושבים ותבעה 900,000 ש"ח מארגון אל-מרסד של תושבי האזור. כל התביעות נגד התושבים נדחו והחברה חויבה בהוצאות משפט. התביעה נגד אל-מרסד הסתיימה בגישור. חלק מהתביעות נגד התושבים התבססו על חוק החרם. לדבריו של אבו-סאלח, הטיעון הלאומני מצדיק בקלות את הפגיעה במתנגדים. "כל ההיתרים שאנחנו רוצים שייחשפו בפנינו הם חסויים מבחינת הוועדה לתכנון לאומי. הם טוענים שאנחנו מונעים מכוח חיצוני, מאיראן וחיזבאללה וסוריה, ושאנחנו רוצים לפגוע באותו בן אדם שחתם, מציגים אותנו כקומץ קטן שבא לפגוע בפרויקט לאומי. לוקחים לכיוון הלאומני כי אז קל מאוד לגייס תמיכה לחברה היזמית. בו זמנית ברחוב הישראלי יש יותר מתנגדים לפרויקט מאשר אצל התושבים של צפון רמת הגולן". חזרה על דפוס גבעת עמל תשלום של בעלי הון תמורת שיטור עלה לכותרות גם בפינוי המשפחות האחרונות מגבעת עמל ב-15 בנובמבר 2021, וגם במקרה זה עלו עדויות לשימוש מופרז בכוח על-ידי כוח השיטור החצי-פרטי. לאחר מאבק ארוך של 11 בתי אב שהמדינה יישבה בשכונה ב-1948, ארבע משפחות בחרו להתבצר בבתים בשעות הלילה שלפני הפינוי. בשעות הבוקר פרצו מאות שוטרים לשכונה והוציאו בכוח את הדיירים ועשרות הפעילים שהצטרפו אליהם. בחשיפה של אורן זיו ב"שיחה מקומית" הסתבר שבפינוי השתתפו 1,098 שוטרים והמשטרה קיבלה קרוב לשני מיליון ש"ח עבור השירות, שכלל שכר נוסף לשוטרים והוצאות נוספות. התשלום הועבר למשטרה מחברת ג.א. אמיר ייצור ושירותים בע"מ, שבבעלותו של יצחק תשובה – הטייקון שקיבל את הקרקע המתפנה לבניית מגדלי יוקרה. מאוחר יותר, תשובה אף דרש החזר על עלות הפינוי מהתושבים המפונים. ספיר סלוצקר-עמראן, עורכת דין לזכויות אדם ואחת ממייסדות "שוברות קירות", הייתה בשכונה במספר פינויים, ומספרת מתי נתקלה לראשונה בכוחות משטרה בתשלום. "היו כמה פינויים לפני כן ובאמת הגיעו כוחות גדולים אבל בפינוי הזה היו כוחות משטרתיים גדולים מאוד, הרבה יותר כוחות יס"מ, מסוקים וצלפים ורחפנים באוויר. וזה היה הרבה יותר משמעותי מהפינויים הקודמים וגם הרבה יותר מפחיד. ורק בדיעבד אחרי כמה ימים הבנו שזה היה כוח משטרתי ששכר יצחק תשובה. מי שמנהל לתשובה את העניינים בשטח, חיים פנחס (שוגון) - סוג של הבריון להשכרה שלו - היה שוטר בכיר לשעבר שהיה בקשר עם המשטרה ובפועל נראה לנו שהוא מנהל את הכוחות בשטח בליל הפינוי." הופתעתם כשגיליתם שהמשטרה פעלה בתשלום מיצחק תשובה? "כן, האמת שזו הייתה הפעם הראשונה שגיליתי שזו בכלל אופציה לעשות דבר כזה בהקשרים כאלו. אני מכירה מפינויים קודמים שהיו חברות אבטחה ידועות לשמצה, שיש בהן גם שוטרים לשעבר, מאבטחים, לפעמים גם שוטרים ש"מחלטרים" בעבודות האלה ואנשי ביטחון, והם הגיעו ופינו בפינויים אחרים שהיו. וזה מה שחשבתי שקורה בגבעת עמל. "בהתחלה, כשהגיע גוף השיטור הזה להשכרה, גדודים של שוטרים, מסוקים, היה ברור שמדובר בעלות של כמה מאות אלפי שקלים אם לא מיליונים. הם אמרו מראש שיש איומים בשטח וסכנה מצד המפגינים והמפונים במקום. זאת אומרת, הוצג איזשהו מצג שווא תקשורתי וציבורי כאילו הסיבה שהפינוי מתבצע בצורה כל כך אלימה עם כל כך הרבה שוטרים, עם מסוקים, זה כי יש איום מצד המפגינים והמפונים בשכונת גבעת עמל ולכן הגיעו בכוחות מתוגברים. רק בדיעבד גילינו שהיה מדובר במשטרה להשכרה, שזה לא היה קשור בכלל בהערכות ביטחוניות ולא שום דבר. זו אמנם הדרך שזה הוצג ציבורית אבל זה לא באמת מה שהיה". חוק המשטרה, התשס"ו-2006 מקנה למשטרה בנסיבות מסוימות סמכות להקצות שוטרים בתשלום לבקשת גורם חיצוני לשתי מטרות: להבטחת הסדר הציבורי ושלום הציבור באירוע בעל צביון פרטי, ולשם סיוע לרשויות ולגופים ציבוריים המנויים בחוק בהפעלת סמכויות אכיפה וגבייה הנתונות להם על פי דין. הקצאת שוטרים תמורת תשלום נעשית לאחר שגוף חיצוני מפנה בקשה למשטרה והבקשה נבחנת ומאושרת. לאחר דו"ח מבקר המדינה מ-2014 שביקר את היעדר השקיפות בהתנהלות המשטרה בנושא, גיבשה המשטרה נהלים פנימיים להסדרת השכרת כוחות. הבחירה להפוך השכרת כוחות משטרה לשימוש פרטי לנוהל קבוע ומוסדר, שנהנה מתדמית לגיטימית, טורדת מנוחה לא פחות ממצב בו המשטרה פועלת כך בהיעדר נוהל כזה. בעקבות הפינוי בגבעת עמל, האגודה לזכויות האזרח פנתה למשטרה כדי לברר כמה מקרים של השכרת שוטרים היו בעבר, אך נענתה שעדיין אין על כך מעקב. "הנוהל לגבי השכרה לא ברור", אומרת סלוצקר-עמראן, "נניח שמחר בבוקר את רוצה לשכור שוטרים. פלשו לך לדירה, קיבלת צו מבית משפט ואת יכולה לפנות אותם. איך את בכלל פונה? מי קובע כמה שוטרים צריך? את יכולה להגיד 'יש לי כסף לשלם על 100 שוטרים, תביאו לי 100 שוטרים'? או שהם אומרים לך: 'נקצה לטובת זה שני שוטרים או לא נקצה בכלל.' המדדים פה לא ברורים ולכן זה מאוד ברור שזה שירות עבור בעלי הון להשכרה של משטרה כאנשי ביטחון לכל דבר אבל שמזדהים כמשטרה ומתלבשים כמשטרה, אבל בפועל הם כוח ביטחון להשכרה. "אחד היתרונות הבולטים מעבר לנראות ולהרתעה שיש בשכירה של כוחות משטרה ושוטרים היא שיש עליהם הגנות כמשטרה. הם יכולים לעצור כשוטרים ולעכב. אם הם מותקפים, הם יכולים להגיד: זו תקיפת שוטר, שהיא שונה מתקיפה אזרחית. ויש לזה משמעויות אחרות. אם באים ואומרים להם איזושהי אמירה שיש בה איזשהו עלבון או דיבה, זה יכול להתפרש כהעלבת עובד ציבור. זאת אומרת, יש להם גם הגנות אזרחיות וגם הגנות פליליות, למרות שבפועל הם לא במשמרת במשטרה, הם במשמרת פרטית". מאילו מצבים את חוששת במקרים כאלה? "האם מעצר שנעשה באופן הזה, המעצרים שהיו בגולן, האם יש יכולת לבדוק ולערער על מעצרים שבוצעו מצד שוטרים שהיו שוטרים להשכרה? אני לא יודעת ואני גם לא יודעת מה המעקב שיכול להיות. ויש עוד שאלה שהיא גם מאוד משמעותית: אם אני, יצחק תשובה, שילמתי שני מיליון ש"ח עבור כוחות אבטחה, יש לי כנראה ציפיות למה שהולך להיות. לא שכרתי אותם כקישוט. אם הייתי רוצה קישוט, הייתי שוכרת בעלות מופחתת. אנחנו מדברים פה על משמרות של שוטרים שיכולות להגיע לאלפי שקלים ביום. אם הייתי רוצה חברת אבטחה, זה היה עולה לי הרבה פחות. אז אם לקחתי שוטרים, יש לי ציפיות מסוימות, וברור שזה משהו שכל אדם סביר וגם שוטר בשטח ירגיש שיש את הציפיות האלה, הוא צריך להוכיח את עצמו. באיזה אופן הם צריכים להוכיח את עצמם? באיזה אופן הם מרגישים צורך לבצע מעצרים או לנהוג בצורה יותר אלימה?" היעדר התיעוד להשכרת המשטרה אינו מאפשר לדעת עד כמה נפוץ הנוהג, אבל המקרים שבכל זאת פורסמו מצביעים על התנהלות בעייתית של משטרת ישראל. יותר מכל גוף ציבורי אחר, המשטרה, שמוסמכת להפעיל חוקית אלימות פיזית, חייבת להיות נקיה מחובות לכל גורם מלבד הציבור. עצם הידיעה שיכול להיות שהשוטר שפועל ברחוב, בהפגנה או בכל מקום אחר, מושכר לבעל הון למען האינטרס הכלכלי שלו, יוצרת חוסר אמון אדיר במערכת אכיפת החוק. אך מעבר לנראות ולאמון במוסד המשטרה, השכרת שוטרים לבעלי הון מובילה לכך ששוטרים מפעילים אלימות, פוגעים ועוצרים אזרחים, כאשר לא שמירה על החוק עומדת לנגד עיניהם, אלא האינטרס של הגוף הפרטי ששכר אותם, וזה מסכן כל אחת ואחד מאיתנו. למרות פניותינו, לא התקבלו תגובות ממשטרת ישראל, מהמשרד לביטחון לאומי או מחברת אנרג'יקס עד למועד הפרסום. תחקיר: תום אלפיה, יוני פינקלסון עריכה: סתו גרסטל שני פייס 19 פרק מספר ד"ר שני פייס היא חברת מערכת מגזין רוזה ומנהלת שותפה בתוכנית לימוד משותף של מטח - המרכז לטכנולוגיה חינוכית למנויים בלבד למה ואיך נעצרתי מעצר פוליטי למנויים בלבד הסכינים הארוכות של המשטר נשלפו למנויים בלבד כן, שלום למנויים בלבד נאום הניצחון המלא של זוהראן ממדאני הצטרפו לתוכנית המנויים שלנו הצטרפו עכשיו