האם ישראל תכבוש את עזה או לא תכבוש את עזה? תלוי את מי שואלים. יובל אונגר ואסף יקיר מחפשים תשובה. פרק זה סגור למנויים בלבד. לא מנויים? לחצו כאן כדי להירשם הכיבוש נעשה יותר נוח שתפו: קריאת השכמה 11 באוגוסט 2025 הכיבוש נעשה יותר נוח קריאת השכמה 00:00 / 01:04 האם ישראל תכבוש את עזה או לא תכבוש את עזה? תלוי את מי שואלים. יובל אונגר ואסף יקיר מחפשים תשובה. קריאת השכמה 751 פרק מספר פודקאסט אקטואליה סוציאליסטי על החיים עצמם ועל התקווה לשינוי יסודי של החברה, הפוליטיקה והכלכלה. למנויים בלבד המלחמה המלוכלכת עושה עלייה למנויים בלבד מה עושים אחרי שמנצחים? למנויים בלבד למנויים בלבד איך הגיע בלייר למשול בעזה? הצטרפו לתוכנית המנויים שלנו הצטרפו עכשיו

יואב הראבן חי, עובד, לומד ופעיל בירושלים. חבר הנהגת תנועת עומדים ביחד יואב הראבן יואב הראבן חי, עובד, לומד ופעיל בירושלים. חבר הנהגת תנועת עומדים ביחד פרק: 53 | 25.9.24 | אסור לטעות, זאת לא מלחמת לבנון השלישית מבצע "חיצי הצפון" הוא המשך המלחמה בעזה באמצעים אחרים. כשלא מצליחים להחזיר את תושבי הצפון הביתה, מאכילים אותנו בתמונות המפונים בלבנון פרק: 51 | 17.9.24 | מי מהדהד את גיורא איילנד? מי עומדים מאחוריי תכנית הגנרלים בדימוס לנצח במלחמה בעזרת משבר הומניטרי מכוון, והאם הם יריבים של הממשלה או דוברים שלה? פרק: 16 | 27.6.23 | הדמוקרטיה במשבר? איזו דמוקרטיה? יואב הראבן מצטרף לחגיגה הדמוקרטית, ומציע לנו להלחם על מקום העבודה, תחום הדיור ועל המרחב הציבורי שלנו

פרופסור דני פילק הוא רופא ומרצה במחלקה לפוליטיקה וממשל באוניברסיטת בן-גוריון בנגב, וחבר מזכירות תנועת "עומדים ביחד". דני פילק

שיר נחמקין בשיחה עם נעם דן, קרובת משפחתם של עופר, ארז וסהר קלדרון שנחטפו לעזה, שמציפה את הקושי הפוליטי בדרישה ברורה להחזיר את החטופים, את ההפקרות של הממשלה מאז ה7 באוקטובר ואת העובדה שכולנו, כמדינה, נחטפנו פרק זה סגור למנויים בלבד. לא מנויים? לחצו כאן כדי להירשם עכשיו (עם נעם דן) שתפו: קריאת השכמה 21 בינואר 2024 עכשיו (עם נעם דן) קריאת השכמה 00:00 / 01:04 שיר נחמקין בשיחה עם נעם דן, קרובת משפחתם של עופר, ארז וסהר קלדרון שנחטפו לעזה, שמציפה את הקושי הפוליטי בדרישה ברורה להחזיר את החטופים, את ההפקרות של הממשלה מאז ה7 באוקטובר ואת העובדה שכולנו, כמדינה, נחטפנו קריאת השכמה 597 פרק מספר פודקאסט אקטואליה סוציאליסטי על החיים עצמם ועל התקווה לשינוי יסודי של החברה, הפוליטיקה והכלכלה. למנויים בלבד המלחמה המלוכלכת עושה עלייה למנויים בלבד מה עושים אחרי שמנצחים? למנויים בלבד למנויים בלבד איך הגיע בלייר למשול בעזה? הצטרפו לתוכנית המנויים שלנו הצטרפו עכשיו

פודקאסט שבועי, שדן בנושאים "החמים" בחברה הערבית וכן נדבר בשפה המדוברת הפלסטינית בדיאלקטים שונים ובשפה הספרותית, מזוויות שונות ומרובות, ולפעמים גם נארח אורחים לדיון משותף. ع نار بودكاست اسبوعي، يطرح مواضيع ساخنة شاغلة بالنا بالمجتمع العربي، واه راح نحكي بلهجاتنا الفلسطينية المتنوعة والمختلفة، بالعامية والفصحى، بشفافية. محاورة المواضيع من زوايا مختلفة، متعددة ونقاشها احيانا مع زملاء اضافيين. طاقم بودكاست ع نار مكون من متطوعات ومتطوعين يعملون معا لاعداد الحلقات بصورة حديثه ومهنية. ادعمونا بوسائل التواصل الاجتماعية وفي المنصات المختلفة. פודקאסט שבועי, שדן בנושאים "החמים" בחברה הערבית וכן נדבר בשפה המדוברת הפלסטינית בדיאלקטים שונים ובשפה הספרותית, מזוויות שונות ומרובות, ולפעמים גם נארח לדיון משותף. צוות פודקאסט ע-נאר מורכב ממתנדבים ומתנדבות שעובדים ועובדות יחדיו להפקת תכנים בצורה חדשנית ומקצועית. שתפו ותמכו בנו רשתות החברתיות ובפלטפורמות השונות ع نار פודקאסט שבועי, שדן בנושאים "החמים" בחברה הערבית וכן נדבר בשפה המדוברת הפלסטינית בדיאלקטים שונים ובשפה הספרותית, מזוויות שונות ומרובות, ולפעמים גם נארח אורחים לדיון משותף. محادثات سبعاويه מרחב צעיר ואלטרנטיבי מהנגב. בכל פרק נדון בסוגיות חברתיות, פוליטיות ותרבותיות בנגב. للحلقات السابقة قنواتنا باللغة العربية

מאירה הנסון היא פעילה במעגל האקלים של תנועת עומדים ביחד וביוזמת גרין ניו דיל לישראל מאירה הנסון מאירה הנסון היא פעילה במעגל האקלים של תנועת עומדים ביחד וביוזמת גרין ניו דיל לישראל פרק: 11 | 25.5.23 | פוליטיקה של חום כהזדמנות לצדק אקלימי מאירה הנסון מזמינה אותנו לדמיין כיצד תיראה התמודדות צודקת עם אתגר החום של משבר האקלים בישראל

אסף יקיר וארנון פלג פורשים בפניכם את מיטב האפשרויות ל"יום שאחרי" מלחמת חרבות ברזל. פרק זה סגור למנויים בלבד. לא מנויים? לחצו כאן כדי להירשם והיום איננו כלה שתפו: קריאת השכמה 5 באפריל 2024 והיום איננו כלה קריאת השכמה 00:00 / 01:04 אסף יקיר וארנון פלג פורשים בפניכם את מיטב האפשרויות ל"יום שאחרי" מלחמת חרבות ברזל. קריאת השכמה 618 פרק מספר פודקאסט אקטואליה סוציאליסטי על החיים עצמם ועל התקווה לשינוי יסודי של החברה, הפוליטיקה והכלכלה. למנויים בלבד המלחמה המלוכלכת עושה עלייה למנויים בלבד מה עושים אחרי שמנצחים? למנויים בלבד למנויים בלבד איך הגיע בלייר למשול בעזה? הצטרפו לתוכנית המנויים שלנו הצטרפו עכשיו

מה עלינו לעשות עכשיו? ללחוץ על הממשלה לחתום על עסקה להחזרת כל החטופים פרק זה סגור למנויים בלבד. לא מנויים? לחצו כאן כדי להירשם מלחמה בעזה - עסקה להחזרת החטופים (חלק ב') מה עלינו לעשות עכשיו? ללחוץ על הממשלה לחתום על עסקה להחזרת כל החטופים שתפו: תום אלפיה 15 בנובמבר 2023 מלחמה בעזה - עסקה להחזרת החטופים (חלק ב') תום אלפיה 00:00 / 01:04 החוויות של משפחות החטופים הן קשות מנשוא, ואפילו חשיפה קטנה אליהן מכבידה על הנפש כמו משקולת. למשל הידיעה על אם שנחטפה בעודה בהריון ונאלצה ללדת בשבי החמאס, או סיפורו של תומס הנד , שכמה ימים לאחר הטבח קיבל הודעה על מותה של אמילי, בתו בת ה-8, ושמח על כך שהיא לא נמצאת בשבי החמאס. בראיון הוא משתף ש"זה דבר מטורף בשביל הורה לגלות שהבת שלו מתה, ולשמוח מזה. אבל מבין שתי האפשרויות אבחר במוות כל פעם". אבל הטרגדיה לא נגמרת כאן. כמה ימים מאוחר יותר הוא קיבל הודעה רשמית שנעשתה טעות, וביתו עדיין בחיים ובשבי החמאס. כל סיפור של חטוף או חטופה הוא טרגדיה, והסבל של 240 החטופים ומשפחותיהם הוא קשה מנשוא. אבל למרות הקושי לשמוע את הסיפורים והרתיעה מעיסוק בנושא כ"כ רגיש וכאוב, אין לנו את הפריבילגיה הזו. אם אנחנו לא נעסוק בסוגיה ונשאיר אותה לממשלה, נגלה מהר מאוד שהיא פשוט לא עושה עבורם דבר . לבושתנו, עד כה השארנו את העיסוק בחטופים לממשלה, אך לא עוד. סיימנו לסמוך על הממשלה בעיניים עצומות ולדמיין שמאחורי הקלעים יש איזו מדיניות סדורה להשבתם. עכשיו זה הזמן שלנו לפעול כדי לוודא שכל 240 החטופים ישובו אלינו. מתוך נקודת המוצא הזו, הטור יעסוק בשאלה "מה עלינו לעשות בטווח זמן המיידי בסוגיית החטופים?". אתחיל עם סקירה של מדיניות הממשלה עד כה, ולאחריה אציע שתי פעולות שעל ישראל לבצע עכשיו: ראשית, יש לאפשר הכנסה של מי שתיה, מזון, וציוד רפואי לרצועת עזה; ושנית, יש לחתור לעסקה עם החמאס כבר עכשיו להשבת כל החטופים חזרה לישראל. מדיניות הממשלה להשבת החטופים: מחדל מסוכן מדיניות הממשלה כלפי החטופים התפתחה בשלושה שלבים מאז טבח ה7.10. השלב הראשון ביטא התעלמות מוחלטת מקיומם: במוצאי שבת הטבח ב-7.10 שר האוצר סמוטריץ קבע שיש "להכות בחמאס באכזריות, לא לקחת את השבויים כשיקול משמעותי". יומיים לאחר מכן, שגריר ישראל באו"ם, גלעד ארדן, אמר בראיון לCNN : "כמובן שאנחנו רוצים לראות את כל החטופים שבים הביתה, אבל ברגע זה, המוקד, האסטרטגיה הלאומית היא למחוק את יכולותיו של חמאס". כלומר, בימים הראשונים ללחימה, מדיניות הממשלה הייתה שאין להתייחס לקיומם של החטופים בתור שיקול משמעותי. השלב השני לא הציע מדיניות להחזרת החטופים אבל לפחות הציע מצג שווא כאילו הנושא בטיפול. ב-15.10, שמונה ימים לאחר הטבח, נתניהו התפנה לפגוש את משפחות החטופים, ובפגישה אמר באופן מעורפל שאחד מיעדי המלחמה הוא החזרת החטופים ושאין סתירה בין "הניצחון על החמאס" לבין החזרת החטופים. בהצהרה לתקשורת ב25.10 חזר נתניהו על המסר לפיו מטרות המלחמה הן "לחסל את החמאס ולהשיב את החטופים הביתה". בהיותם עמומים ונטולי הסבר, המסרים הללו לא מבטאים איזושהי מדיניות ממשלתית. השלב השלישי, שבו לראשונה הממשלה הציגה מדיניות קוהרנטית כלפי החטופים הגיע במסיבת עיתונאים ב28.10, שלושה שבועות לאחר הטבח. שם, גלנט פנה אל משפחות החטופים ואמר : "ככל שתגבר עוצמת האש וככל שנכה יותר קשה את החמאס, כך גדל הסיכוי להביא אותו למצב שבו יסכים להגיע לפתרונות שיאפשרו לנו את ההגעה אל יקיריכם"; ובפגישה עם משפחות החטופים באותו יום נתניהו אמר : "המפתח הוא מידת הלחץ, ככל שהלחץ [על החמאס] יותר גדול כך הסיכויים [להשיב את החטופים] יותר גדולים". לאחר מכן, ב7.11 הדברים כבר נאמרים מפורשות על-ידי גנץ : "אני מבטיח – שנעשה הכל כדי להביא אותם הביתה – בכוח ובמעשה מדיני. נילחם במי שצריך, ונדבר עם כל מי שאפשר". כלומר, מדיניות הממשלה המוצהרת היא להפעיל לחץ צבאי על חמאס כדי להגיע איתו לעסקה להשבת החטופים. ניתן לסכם שבמשך שלושה שבועות של מלחמה לממשלת ישראל לא הייתה מדיניות כלפי החטופים. ראוי לשאול האם ניתן היה להחזיר בעסקה לפחות חלק מהחטופים, אילו הייתה לנו ממשלה מתפקדת כבר מהתחלת המלחמה. פורסם ב10.10 שהתגובה הישראלית להצעה הומניטרית של שחרור של ילדים ונשים תמורת אסירות בשבי הישראלי הייתה שישראל לא תנהל מו"מ עם ארגון טרור. זו תגובה מחפירה שהרי שבועיים לאחר מכן הממשלה הצהירה שכן תנהל מו"מ עם ארגון טרור. האם עסקה כזו הייתה ריאלית בזמנו? לעולם לא נדע בוודאות. מה שאנחנו כן יודעים בוודאות זה שממשלת ישראל הפקירה את החטופים, כפי שהפקירה כבר כמעט עשור את אברה מנגיסטו והישאם א-סייד , שני אזרחים ישראלים שנמקים בשבי החמאס מאז 2014 ו-2015 ולא הוכרו אפילו כחטופים עד אוקטובר 2023. ענישה קולקטיבית מסכנת את חיי החטופים היעדר המדיניות כלפי החטופים לא רק הביאה לכך שאולי התפספסה עסקה פוטנציאלית בשלב כזה או אחר. הרבה יותר חמור מכך, החלטות הממשלה ממשיכות לפגוע בחטופים ברגעים אלה. בימים הראשונים לאחר הטבח הממשלה ניתקה את אספקת החשמל והמים והחלה מצור מוחלט על רצועת עזה. ההחלטה הזו לא נומקה כצעד ביטחוני - שהרי אין תכנית להרעיב את לוחמי החמאס למוות - אלא בתור עונש כלפי כלל הפלסטינים בעזה. הן כלפי המיעוט הקטן שאשם בטבח המזוויע והן כלפי הרוב העצום של בני אדם החפים מכל פשע. מעבר לכך שהמדיניות האיומה הזו מביאה לחיים בלתי נסבלים בעזה ללא שום תועלת ביטחונית, היא פוגעת אקטיבית בחיי החטופים. ככל שהמחסור במי שתיה, מזון, וציוד רפואי בעזה מחריף, אנחנו מסתכנים שהמחסור יגיע גם לחטופים שלנו. לכן, הדבר הראשון שיש לעשות ממש עכשיו הוא לאפשר הכנסה של מזון, מים, וציוד רפואי לרצועת עזה – אפילו אם זה רק למען החטופים. עסקת שבויים עכשיו הדבר החשוב ביותר שיש לחתור אליו כעת, הוא עסקה מול החמאס להשבת כל החטופים. להבנתי, החזרת כל, או חלק משמעותי, מהחטופים בדרך צבאית איננה אפשרית, ואפילו הממשלה מודה שהפעולה הצבאית נועדה להפעיל לחץ כדי להגיע לעסקה. החילוץ של החיילת אורי מגידיש על-ידי השב"כ הצליח רק בעקבות " פריצת דרך מודיעינית ", וברור שאם היו עוד כאלה היו מנסים לחלץ את מי שאפשר. פעולות צבאיות מוצלחות לחילוץ חטופים עלולות גם להעמיד את החטופים הנותרים לסכנת הוצאה להורג מצד חמאס. הדרך להשיב את החטופים היא רק דרך עסקה, ועלינו ללחוץ על הממשלה להגיע לעסקה כזו עכשיו. ראשית, בגלל המחויבות שלנו כלפי החטופים, ושנית בשל היתרונות האסטרטגיים והביטחוניים שצעד זה יביא איתו. חלק גדול מהשיח על המחויבות כלפי החטופים מתבסס על תיאוריה של "חוזה חברתי" שטוענת שבין האזרחים והמדינה מתקיים הסכם, לפיו המחויבות הבסיסית של המדינה היא לספק לאזרחים ביטחון. אבל מה עושים כאשר המדינה, באופן מוצהר, בוטה ומתמשך, מתעלמת מהחוזה ומהמחויבות הזו? ההפקרות של ביטחון האזרחים מצד המדינה כמובן הגיעה לשיא ב-7.10, אבל מדובר בהפקרות של עשורים בהם המדינה סדקה ושחקה את החוזה, וכעת הוא נשבר באופן בלתי ניתן לתיקון. הדבר הטוב ביותר שאנחנו האזרחים יכולים לעשות, לאחר שהמדינה שברה את החוזה הזה, הוא להתנער ממנו, ולייסד חוזה מסוג חדש. לא עוד חוזה בין "האזרחים" לבין "המדינה", אלא חוזה של האזרחים אחד עם השני. הסולידריות שלנו הישראלים אחד כלפי השני הייתה מעוררת השראה בשבועות שמאז ה-7.10. המחויבות הזו יכולה וצריכה לבטא חוזה מסוג חדש – חוזה של סולידריות בין כל הישראלים: יהודים וערבים, פריפריה ומרכז, שמאלנים וימנים, דתיים וחילוניים. זהו חוזה ישראלי חדש, ואותו עלינו לחזק. המדינה, בחוזה הזה, איננה יישות שחייבת לנו האזרחים ביטחון ויכולה להכריע אם לספק אותו או לא, כפי שהיה עד עכשיו. במקום, אנחנו האזרחים אחראים לביטחון של עצמנו. המחויבות לביטחון, לשגשוג, ולחיים ראויים היא שלנו, אחד כלפי השני. ואם לאחר המלחמה, המחויבות ההדדית הזו תהפוך למציאות יומיומית המורגשת על ידינו בכל יום בשנה ולא רק בשעות חירום – אפשר יהיה לומר שמתוך האפר קמנו מחדש. הדבר הראשון שעלינו לעשות כדי לחזק את החוזה החדש הוא לפעול להשבת החטופים באמצעות לחץ על ממשלת ישראל לחתום על עסקה מול החמאס. התפיסה שיש לפעול להשיב חטופים מתוך סולידריות איננה המצאה חדשה, והיא נטועה עמוק בהיסטוריה היהודית. בימי הביניים , כאשר היה נשבה יהודי ונלקח כעבד, הייתה הקהילה מתארגנות להשיג את הכסף הדרוש על מנת לפדות אותו. הסולידריות של אנשי הקהילה ביטאה מחויבות שלהם אחד כלפי השני בהיעדר שלטון מרכזי שידאג לכך במקומם. כדאי שנבין זאת היטב ומהר: בישראל אין שלטון שדואג לחטופים בעזה, כפי שהמקרים של אברה מנגיסטו והישאם א-סייד מדגימים. היות ורק המדינה יכולה לקיים מו"מ מול החמאס המחויבות שלנו היא להפעיל לחץ על הממשלה להחזיר אותם. המחויבות הזו דומה מאוד למחויבות שהרגשנו כלפי המפונים והפצועים במלחמה, רק שהחטופים זקוקים לנו אפילו יותר: "אין לך מצווה גדולה כפדיון שבויים, שהשבוי הרי הוא בכלל הרעבים והצמאים והעירומים ועומד בסכנת נפשות" (משנה תורה לרמב"ם). החטופים במצב גרוע יותר מהעניים ומחסרי הבית, והם סומכים עלינו שנפעל למענם. לשמחתנו, לאחר שנה של הפגנות ענק בכל רחבי הארץ אנחנו כבר יודעים שכשאנחנו פועלים יחד אנחנו חזקים. החוויה שישראלים רבים הרגישו בשלל פעילויות סולידריות בחודש האחרון הייתה חוויה של עוצמה: כשאנחנו סולידריים אנחנו חזקים. עכשיו תארו לעצמכם שהפעולות שלנו למען החזרת 240 החטופים, יביאו להשבתם לחיק משפחתם. הרגע הדרמטי שבו שבוי חוזר לקהילתו, מצויין ב"העבד" של יצחק בשביס זינגר בברכת "ברוך מחיה מתים". הסולידריות שלנו היא כ"כ עוצמתית שביכולתה להחיות את המתים. בואו נפעיל את הכוח שלנו להחזיר אותם הביתה. אך האם עסקה מול החמאס להחזרת החטופים לא תפגע בביטחון הישראלי? לדעתי, היא תעשה בדיוק ההפך. אחת הסכנות הביטחוניות הגדולות ביותר שאורבות לנו היא להישאב לשנים ארוכות של לחימה בעזה ללא שום אפשרות לחסל את החמאס באופן צבאי. בפעולותיו, צה"ל בהחלט מחליש את היכולות הצבאיות של החמאס, אך היות והארגון יישאר בעזה בסוף המלחמה הזו, איך נכריע מתי לסיים? השאלה הזו משמעותית במיוחד לאור האינטרס של נתניהו והמתנחלים להמשיך את הלחימה לזמן ממושך עד כמה שאפשר: נתניהו מנסה בכל כוחו לקבע נורמה שלא מחליפים ראש ממשלה בזמן מלחמה, כך שהמשך הלחימה פירושה המשך שלטונו; ומבחינת המתנחלים, המלחמה היא בכלל הזדמנות ליישוב מחודש של רצועת עזה, כפי שהם מצהירים בכל מקום אפשרי: בממשלה , בתקשורת ובצבא . עסקה להחזרת החטופים, שתכלול הפסקת אש והסגת כוחות צה"ל, תאפשר לישראל לסיים את החלק הצבאי של המלחמה בחמאס, ולעבור לפעול להחלשת החמאס בזירות אחרות. בנוסף, חשוב לומר שהמשך הלחימה מסכן את חיי החטופים, היות ואין לנו מושג היכן הם מוחזקים, וזה לא מופרך שלפחות חלק מטענות חמאס בדבר מות חטופים ע"י הפצצות הצבא הן נכונות. כעת, מעל חודש מתחילת הלחימה, אני מציע להסתכל על שני היעדים המוצהרים של המלחמה באופן הפוך מאיך שפוליטיקאים רוצים שנראה אותם. לפי הפוליטיקאים, מטרת הלחימה היא בעיקרה להחליש את החמאס, ובאופן משני, להחזיר את החטופים הביתה. אני מציע שמטרת הלחימה חייבת להיות, בעיקרה, להחזיר את כל החטופים הביתה, ובאופן משני להחליש את החמאס. החלשת החמאס היא יעד עמום שלא ניתן להצביע על אירוע שלאחריו כולם מסכימים שהיעד הושג. היות והחמאס כבר הוחלש באופן משמעותי, ואין אפשרות להביסו באופן צבאי, המטרה שאליה יש לחתור עכשיו היא עסקה להחזרת החטופים, שלאחריה נדע שהמלחמה הסתיימה. לבסוף, חשוב לדבר על המחיר שעסקה כזו תגבה מאיתנו, ובפרט על שחרור אסירי חמאס מהכלא הישראלי. אני נשאל: כפי שיחיא סינוור ששוחרר בעסקת שליט הוא האחראי הראשי לטבח ה-7.10, איך נבטיח שהמחבלים שנשחרר בעסקה הנוכחית לא יהיו אחראיים לטבח הנורא הבא? התשובה הקשה היא שאין לנו דרך להבטיח את זה. יחד עם זאת, אני מפקפק בהנחה שהטבח של ה-7.10 התרחש באופן מוחלט בגלל שיחיא סינוור שוחרר מהכלא. ברור לי שהטבח התרחש, לפחות חלקית, בגלל מדיניות הביטחון של הימין, שכללה פיתוח התנחלויות וניהול הסכסוך. כחלק מהמדיניות הזו, בבוקר הטבח ב7.10 היו בעוטף עזה ארבעה גדודים במתכונת חג, כלומר סדר גודל של שני גדודים, לעומת 32 גדודים ביהודה ושומרון. מה שימנע את הטבח הבא הוא שינוי האסטרטגיה הביטחונית של ישראל, ולא השארת מחבלי החמאס בכלא הישראלי. עסקה להשבת כל החטופים תגבה מחיר גבוה שעלינו לשלם מתוך סולידריות עם האזרחים החטופים. עסקה כזו תאפשר לנו לסיים את המלחמה, להשיב את החיילים הביתה, לקבור את המתים, ולנשום. מיד עם סיומה, יש להכריז על בחירות כלליות להחלפת הממשלה ולגבש מדיניות ביטחונית חדשה כלפי הסכסוך הישראלי פלסטיני, לאחר שמדיניות הימין התפוצצה לכולנו בפנים. על כך, בחלק הבא של הטור. תום אלפיה הוא דוקטורנט לפילוסופיה פוליטית באוניברסיטה העברית בירושלים, וחבר מערכת מגזין רוזה. עריכה: סתו גרסטל. תום אלפיה 26 פרק מספר תום אלפיה הוא דוקטורנט לפילוסופיה פוליטית באוניברסיטה העברית בירושלים, וחבר מערכת מגזין רוזה למנויים בלבד למה ואיך נעצרתי מעצר פוליטי למנויים בלבד הסכינים הארוכות של המשטר נשלפו למנויים בלבד כן, שלום למנויים בלבד נאום הניצחון המלא של זוהראן ממדאני הצטרפו לתוכנית המנויים שלנו הצטרפו עכשיו

תכנית אקטואליה שבועית בשידור חי. מכסה מזווית סוציאליסטית את אירועי השבוע בפוליטיקה ובכלכלה הישראלית. משודרת בווידאו ביוטיוב ובכל הרשתות. ברזיל לקראת הכרעה דרמטית בבחירות 6 2.10.22 למנויים בלבד מהדורה חגיגית לפתיחת שנת הלימודים 5 26.8.21 למנויים בלבד עלמה ורענן פותחות על מצב החינוך 5.1 25.8.21 למנויים בלבד שולה קשת על פינוי התחנה המרכזית 4.3 24.8.21 למנויים בלבד דרום תל אביב נגד הגירוש 4.2 24.8.21 למנויים בלבד היום שאחרי התחנה המרכזית בתל אביב 4.1 24.8.21 למנויים בלבד מה קורה עם התחנה המרכזית בתל אביב? 4 23.8.21 למנויים בלבד ליברמן לא יודע איך נראה אוטובוס 3.3 12.8.21 למנויים בלבד מה הוביל את לבנון לתחתית? 3.2 11.8.21 למנויים בלבד שעות נוספות על לבנון, הריסות בתים ותחבורה 3 11.8.21 למנויים בלבד ממשלת בנט מחריפה את הריסות הבתים 3.1 11.8.21 למנויים בלבד תקציב הבריאות - משמח או מכעיס? 2.2 4.8.21 למנויים בלבד מה באמת עושה הממשלה עם משבר האקלים? 2.1 4.8.21 למנויים בלבד שעות נוספות פותחות על התקציב 2 4.8.21 למנויים בלבד ההפיכה בעיריית חיפה 1.3 21.7.21 למנויים בלבד שידור הבכורה: שעות נוספות 1 21.7.21 למנויים בלבד בין בן אנד ג'ריס לתקציב המדינה 1.1 21.7.21 למנויים בלבד איך הממשלה תפתור את משבר הדיור? 1.2 21.7.21 למנויים בלבד שעות נוספות בעמוד זה מופיעים 48 הפרקים האחרונים. פרקים ישנים יותר של שעות נוספות, ניתן למצוא בשורת החיפוש בעמוד זה מופיעים 48 הפרקים האחרונים. פרקים ישנים יותר של שעות נוספות, ניתן למצוא בשורת החיפוש

עשור למחאה החברתית, שאלנו האם ואיך התקציב הקרוב הולך לפתור את הבעיות שמלוות אותנו מאז 2011? פרק זה סגור למנויים בלבד. לא מנויים? לחצו כאן כדי להירשם מרוטשילד לרעננה שתפו: 12 ביולי 2021 מרוטשילד לרעננה קריאת השכמה 00:00 / 01:04 ! קריאת השכמה 250 פרק מספר פודקאסט אקטואליה סוציאליסטי על החיים עצמם ועל התקווה לשינוי יסודי של החברה, הפוליטיקה והכלכלה. למנויים בלבד המלחמה המלוכלכת עושה עלייה למנויים בלבד מה עושים אחרי שמנצחים? למנויים בלבד למנויים בלבד איך הגיע בלייר למשול בעזה? הצטרפו לתוכנית המנויים שלנו הצטרפו עכשיו

טלי גולדרינג היא חוקרת עצמאית בתחומי הכלכלה והנדל"ן, וחברת מערכת מגזין רוזה טלי גולדרינג טלי גולדרינג היא חוקרת עצמאית בתחומי הכלכלה והנדל"ן, וחברת מערכת מגזין רוזה למנויים בלבד פרק: 121 | 29.10.25 | מדד הרפאים: איך דירות שנמכרו ממשיכות להתייקר הלמ״ס מעלה רטרואקטיבית את מחירי הדירות שנמכרו. איך זה משנה את מחירי הדירות במציאות, ואת מי זה משרת? למנויים בלבד פרק: 119 | 20.10.25 | "פרס לחמאס"? פסיכולוגיה התנהגותית מקולקלת השתלטה עלינו ב"גלובס" חגגו 20 שנה לרפורמת בכר, שאמנם עצבנה את הבנקים, אבל גם סיכנה את הציבור הישראלי. כמו מול חמאס, יותר חשוב לנו לפגוע ב"אוייב" מאשר לדאוג לעצמנו למנויים בלבד פרק: 114 | 3.10.25 | הסיפור האחרון של המיליארדרים אילון מאסק חותר לטריליון ואף אחד כבר לא מתעניין ב"אחריות תאגידית". המיליארדרים השלימו עם שנאת הציבור ולא צריכים סיפור סינדרלה. איך הגענו לכאן? למנויים בלבד פרק: 111 | 19.9.25 | האישה שזיהתה את התמוססות הזמן במלחמה בעזה כמו באידיאולוגיה הכלכלית השלטת, נראה שמציעים לנו לחיות בין שני קטבים: כאן ועכשיו אכזרי ו"יום שאחרי" מדומיין בעתיד הרחוק למנויים בלבד פרק: 109 | 10.9.25 | משקיעים, שוכרים, מלחמה הממשלה צריכה מזומנים, והאוצר ורשות המסים נכונים למהלכים נגד משקיעי הנדלן. זה הזמן של השוכרים להרים את הראש - והתקשורת הכלכלית לא מספרת לנו למנויים בלבד פרק: 106 | 26.8.25 | לובי 99, אל תחזרו על הטעות לובי 99 מתריעים בצדק על פיקוח חסר על גופים פיננסיים. הבעיה - הם דחפו לרפורמות שיצרו את המצב הנוכחי, בשם קידוש ה"תחרות". מכתב פתוח למנויים בלבד פרק: 102 | 12.8.25 | משפיענים פיננסיים רעים, יועצים פיננסים טובים המדינה נערכת להגביל את תופעת "המשפיענים הפיננסיים" ברשת. האם מדובר בבעיה, או בסימפטום? ועד כמה הם שונים מיועצים מקצועיים? למנויים בלבד פרק: 98 | 20.7.25 | סיינפלד גר כאן פעם איך המצב הקשה של שוק הדיור בניו יורק הביא את זוהרן ממדאני כפסע מראשות העירייה? התשובה בסרטים ובסדרות שאנחנו אוהבים על העיר למנויים בלבד פרק: 97 | 14.7.25 | התהום שמאחורי הנס איך חרדים קונים דירות? נס? משמעת וחסכון? קהילה? עסקנים שמארגנים הטבות? או שזו פשוט עוד אוכלוסייה חלשה שאפשר לנצל בעזרת הלוואות למנויים בלבד פרק: 95 | 3.7.25 | הבורסה הריעה למלחמה - האם יש לה סיבה? הבורסה חגגה בזמן המלחמה עם איראן. הסיבות לפי התקשורת - ציפייה לרווחים משיקום והסרת איום פוליטי. אז למה חברות ענק מכרו בשיא? למנויים בלבד פרק: 93 | 27.6.25 | התקציב נחסך, המחיר נגבה בדם המיגון שועבד לאינטרסים של יזמים, ואנחנו נשארנו בלי מקלטים. הפריפריה והמגזר הערבי במצב חמור במיוחד- קיצור תולדות ההפקרה למנויים בלבד פרק: 90 | 19.6.25 | קורונה, עזה ואיראן בשירות בועת הנדל"ן בחסות המשברים המתמשכים, בנק ישראל מצא פתרון לפיגורים בהלוואות– פשוט לדווח עליהם מאוחר יותר. למנויים בלבד פרק: 86 | 28.5.25 | 5 טריליון על הראש שלנו דוח בנק ישראל מעיד על סיכון בטריליונים, והרגולטור חלש בחסות משרד האוצר: כמה המסחר בנגזרות מסכן אותנו? למנויים בלבד פרק: 85 | 21.5.25 | צעד קטן מדי: כמה קל להונות באמצעות הלוואות בישראל הלוואות "קנה עכשיו, שלם אחר כך" ממשיכות את דרכן המפוקפקת בישראל, והאסדרה החדשה של רשות שוק ההון לא תמנע הונאות למנויים בלבד פרק: 83 | 15.5.25 | ההלוואה הוותיקה שמנפחת את בועת הנדל"ן הסוד הגלוי של יועצי המשכנתאות: 20% מהחוב שלא-לדיור הוא בעצם לדיור. המשמעות - בועת הנדל״ן הכבדה נישאת על גבו של דור ההורים למנויים בלבד פרק: 77 | 30.4.25 | שדה דוב הוא הסיפור של הנדל"ן בישראל קבלני הענק שניצחו את הציבור בקרב על סגירת שדה התעופה בשדה דוב, נופלים. האם תל אביב תיפול איתם? למנויים בלבד פרק: 76 | 21.4.25 | המכסים מעלים את יוקר המחייה, או שהם רק תירוץ? בעלי ההון והתאגידים מעלים את המחיר פשוט כי הם יכולים. למנויים בלבד פרק: 74 | 11.4.25 | קרקס הנתונים מאחורי מדד הלמ"ס נתוני הלמ"ס בנוגע לשוק הנדל"ן התגלו כרצופי סתירות ומרושלים. מאחורי פארסת הנתונים, מסתתרת בועת הנדל"ן למנויים בלבד פרק: 71 | 3.4.25 | כל מה שרצינו לדעת על בועת הנדלן הישראלית ולא העזנו לשאול כבר שנים אומרים שבועת הנדל"ן תתפוצץ מתישהו. אולי זה לעולם לא יקרה? האם כולנו נזכה לקורת גג? למנויים בלבד פרק: 69 | 26.3.25 | לא כל בועה מתפוצצת האם כל בועה כלכלית באמת מתפוצצת? מהן בועות נדל"ן? מי מרוויח מהן? ולמה הציבור תמיד משלם את המחיר? הערוצים שלנו בעברית

מהי הקונספציה שהובילה לשביעי באוקטובר? למה בחרנו להמשיך בה אחריו? ואיך אפשר גם אחרת. פרק זה סגור למנויים בלבד. לא מנויים? לחצו כאן כדי להירשם היום שעכשיו מהי הקונספציה שהובילה לשביעי באוקטובר? למה בחרנו להמשיך בה אחריו? ואיך אפשר גם אחרת. שתפו: שמוליק לדרמן 19 בפברואר 2025 היום שעכשיו שמוליק לדרמן 00:00 / 01:04 ב-2017 פרסם מיכה גודמן את ספרו "מלכוד 67'," שזכה לשבחים רבים כמופת של פרגמטיות וחשיבה "מחוץ לקופסא". הטענה הבסיסית של גודמן הייתה פשוטה: ישראל נכנסה למלכוד בעקבות כיבושיה במלחמת ששת הימים, של שליטה במיליוני פלסטינים על שטחים ששנויים במחלוקת בינם לבין ישראל. המלכוד, טען גודמן, יכול להיפתר באמצעות נסיגה ישראלית חלקית מהשטחים תוך המשך החזקתם של אזורים שהיא תופסת כחיוניים או ככאלה שנועדו להישאר בידיה, כמו בקעת הירדן או גושי ההתנחלויות. בצורה זו יישמרו צרכי הביטחון של ישראל והפלסטינים בכל זאת יקבלו מדינה, גם אם רק על חלק מהשטח. הסיכוי שהפלסטינים יסכימו להסדר כזה, הודה גודמן, הוא נמוך. אלא שלאור האינטרס של מדינות ערביות סוניות כמו ערב הסעודית להקים ציר סוני-ישראלי כמשקל נגד לציר השיעי בהובלת איראן, נראה שהן מוכנות לדחוק אותו לשוליים וכך ליצור ״אקלים״ שיאפשר הסדר חלקי. לא לחינם זכה ספרו של גודמן לשבחים: הוא ייצג נאמנה את רוחו של המרכז הישראלי , שמתוך תפיסת ה"אין פרטנר" שהתנחלה בישראל מאז כישלון המשא ומתן בין ברק לערפאת בתחילת שנות האלפיים, בחר לאורך שני העשורים האחרונים (מלבד בתקופת ממשלת אולמרט) בניהול הסכסוך במקום בחתירה להסדר פוליטי. בחירה זו באה לידי ביטוי בתקוות שגאו בישראל לגבי "הסכמי אברהם", ובמיוחד לגבי הנורמליזציה עם סעודיה בתקופה שלפני ה-7 באוקטובר. אלו נתפסו כהישג ישראלי חסר תקדים של הסרת ה"וטו" הפלסטיני על הסדרים עם מדינות ערביות מרכזיות, כזה שיאפשר לגיטימציה איזורית חסרת תקדים לישראל, ללא התנאי של מדינה פלסטינית ותוך כדי המשך השליטה הצבאית בפלסטינים, הסיפוח הזוחל בגדה ובמזרח ירושלים והמצור על עזה. מיכה גודמן, 2023. קרדיט: יונית שילר, CC BY-SA 4.0 הייתה זו "הקונספציה" שמאחורי "הקונספציה". מדיניות חיזוק החמאס בידי ממשלות נתניהו; ההתמקדות באיום האיראני בהנחה שחמאס מהווה איום מינורי לכל היותר; "כיסוח הדשא" בעזה במבצעים חוזרים ונשנים ומרובי הרוגים; הפירורים שקיבלה הרשות הפלסטינית בגדה למרות הדבקות שלה בדרך המדינית ובשיתוף פעולה ביטחוני עם ישראל; ההתעלמות המופגנת מסוגיית הכיבוש במחאה נגד המהפכה המשפטית – כל אלו היו ביטוי של אותה תפיסה: שאת הפלסטינים אפשר להמשיך לנהל על ידי שילוב של אלימות, דיכוי, ושוחד כלכלי ופוליטי. התוצאה הייתה הזוועה של ה-7 באוקטובר. כמעט שנה וחצי לאחר מכן, רוב הישראלים תומכים בטיהור אתני של העזתים; באימוץ אלימות ששוחררה מכל רסן גם בגדה המערבית; ובנורמליזציה עם סעודיה שבפנטזיה הישראלית עדיין יכולה להתבצע תוך תשלום מס שפתיים בלבד לפלסטינים. מסתבר שההיסטוריה חוזרת על עצמה שוב ושוב כטרגדיה ופארסה גם יחד. לצאת מהקונספציה מסמך " היום שעכשיו" של הפורום לחשיבה אזורית ומחלקת 'ישראל במזרח התיכון' במכון ון ליר מבקש לאתגר קונספציה כושלת זו של "ניהול הסכסוך" ולהציע לה אלטרנטיבה. ראשית, על-ידי ניתוח הדרך שהובילה ל-7 באוקטובר ושנית על-ידי הצעות מדיניות קונקרטיות. אנו טוענים שההתקפה של חמאס ב-7 באוקטובר לא הייתה תוצאה בלתי נמנעת של האידיאולוגיה הקיצונית של הארגון, אלא גם תוצר של הכישלון של הדרכים האחרות שבאמצעותן ניסתה תנועת החמאס להשיג את מטרותיה בעשור וחצי האחרון. בראש ובראשונה: מדיניות ישראלית שמציעה הישגים של ממש לדרך המדינית הייתה עשויה לחזק את הכוחות המתונים יותר בחברה הפלסטינית, כמו גם כוחות בתוך תנועת חמאס עצמה שנדמה שהאמינו שהדרך הפוליטית עשויה להביא הישגים ממשיים יותר לפלסטינים. באופן ספציפי יותר, בעשור האחרון עמדה בפני ישראל שוב ושוב האפשרות לקדם הסדר אזורי במסגרתו עזה תפורז והרשות תחזור לשלוט ברצועה, תוך השתלבות חמאס בממשלת אחדות פלסטינית, כחלק ממתווה להקמת מדינה פלסטינית על גבולות 67'. ישראל סירבה למשא ומתן של ממש על בסיס אפשרות זו. שנית, כידוע, לחמאס היו גם מניעים אסטרטגיים ספציפיים בהתקפה: מניעת הנורמליזציה עם סעודיה, שאיימה להדיר את הסוגיה הפלסטינית לשוליים לחלוטין; מניעת יישום "תוכנית ההכרעה" של סמוטריץ', שקרמה עור וגידים בדמות נישול משפחות וקהילות פלסטיניות בגדה ובמזרח ירושלים, והתחלת הסיפוח הזוחל של הגדה בזכות מינויו של סמוטריץ' לשר בכיר במשרד הביטחון האחראי על המנהל האזרחי; עצירת הפגיעה בסטטוס קוו בהר הבית/אל-אקצה; ושחרור אסירים פלסטינים מבתי הכלא בישראל. מדיניות ישראלית אחרת בכל הסוגיות האלו הייתה עשויה לשנות את מערך השיקולים של חמאס ולמנוע את הזוועה של ה-7 באוקטובר. במילים אחרות, אנו מציעים ניתוח שבו ישראל אינה שחקן פסיבי אל מול כוחות שהאידיאולוגיה הקיצונית שמניעה אותם הופכת לכאורה כל הסדר ופשרה לאוטופיה וסכנה קיומית; אלא כזה שבו לבחירותיה של ישראל יש משמעות הרת גורל, ובמיוחד לבחירה בדרך הכוח על חשבון הפוליטיקה. שום דבר בניתוח שאנו מציעים אינו מסיר מחמאס ומהפלגים הפלסטינים האחרים את אחריותם לזוועות שביצעו ב-7 באוקטובר בעוטף עזה, לפשעים קודמים שביצעו או לתרומתם שלהם להמשך הסכסוך. אך המיקוד בכישלון המודיעיני והצבאי תוך התעלמות מהבחירות הפוליטיות הישראליות, משמעם גם עיוורון לגבי הדרך שהובילה ל-7 באוקטובר וגם הבטחה שהאסון הבא הינו רק עניין של זמן; למעשה אנו יוצרים אותו מאז ה-7 באוקטובר בדמות האלימות חסרת התקדים שאנו מפעילים כלפי הפלסטינים. ההתנגשות בין הפנטזיות על "ניצחון מוחלט" ו"דה-רדיקליזציה" של הפלסטינים בשיח הישראלי ובמרשמי "היום שאחרי" למיניהם שהוצעו עד כה, למציאות בה חמאס משתלט מחדש על עזה כאשר לרשותו עומד מאגר בלתי נדלה של מגויסים חדשים השואפים לנקמה בישראל, הינה רק עדות אחת מיני רבות לכישלון הישראלי להכיר בגבולות השימוש בכוח, לפני ואחרי ה-7 באוקטובר. התמנון האיראני? אנו מציעים הבנה דומה בכל הקשור להתמודדות מול איראן ובעלי בריתה באזור. איננו מזלזלים בחשיבות האידיאולוגיה הקיצונית והאנטי-ישראלית של המשטר האיראני, אך גם במקרה זה האידיאולוגיה הינה היבט אחד בתוך מערך שיקולים נרחב, בראש ובראשונה שרידותו של המשטר האיראני; מה גם שעל משמעותה והשלכותיה של האידיאולוגיה על המדיניות ישנו ויכוח מתמשך בתוך האליטה הדתית, הפוליטית והביטחונית האיראנית. אנו טוענים שהשיח בישראל נוטה להיות "אלרמיסטי" בכל הקשור לאיום האיראני. המחשה לכך ניתן למצוא בראיון של יונית לוי וג'ונתן פרידלנד עם ראש הממשלה לשעבר אהוד ברק לפני מספר חודשים, כשברק נאלץ להסביר לאוזניה המשתאות של לוי שהסכנה בגרעין איראני אינה שאיראן תטיל על ישראל פצצה גרעינית, ושזה מטופש לחשוב כך; אלא שהיא תהפוך את איראן חסינה במידה רבה בפני התקפות אמריקאיות וישראליות. מיותר לציין שקשה למצוא בישראל ניתוח מפוכח מהסוג שמציע ברק, בו המשטר האיראני תופס עצמו כמגן על עצמו מפני תוקפנות אמריקאית וישראלית אפשרית ומגיב לפעולותיהן, לא פחות מהאופן בו ישראל תופסת עצמה כמגיבה לתוקפנות איראנית. בכך אין כוונתנו לטעון שאיראן ובעלי בריתה לא מהווים איום על ישראל. מחריד לחשוב מה היה עשוי להתרחש אם ב-7 באוקטובר חיזבאללה, איראן, ושאר כוחות "ציר ההתנגדות" היו מצטרפים באופן מלא למתקפה משולבת על ישראל. אך עצם העובדה שלא עשו כך אומרת דרשני, ולכל הפחות מעידה ששיקולים של המחיר הצפוי לאיראן וללבנון משחקים תפקיד קריטי בקבלת ההחלטות של כוחות אלו לא פחות מאשר תפיסותיהם האידיאולוגיות לגבי ישראל. באופן דומה, איננו טוענים שהאינטרס היחיד שמניע את המשטר באיראן הינו הגנה עצמית: כמו כל משטר אחר באזור, כולל ישראל, קידום השפעה ואינטרסים כלכליים ופוליטיים במדינות האזור, אמונות יסוד והגנה עצמית – כולם שלובים זה בזה במדיניותו. אך גם כאן – הנטיה של ישראל להגיב לאיום האיראני בהסתמכות כמעט בלעדית על כוח, על חשבון הסדרים פוליטיים אפשריים כגון הסכם הגרעין שנחתם בזמנו והוכשל על ידי ישראל וארה"ב, לא רק שהגבירה את האיום הגרעיני עצמו אלא גם מנעה ועדיין מונעת הסדרים פוליטיים נוספים שהיו עשויים להפחית משמעותית את האיום מצד איראן ובעלי בריתה באזור. מעבר לכך, גם האיום מצד איראן ובעלי בריתה קשור בטבורו לסוגיה הפלסטינית, במספר מובנים מרכזיים. ראשית, כידוע, התמיכה בפלסטינים הינה אחת הסוגיות הבודדות לגביהן יש הסכמה רחבה במזרח התיכון, והיא משמשת קרדום לחפור בו עבור הכוחות השונים. הסדר עם הפלסטינים עשוי להפחית במידה ניכרת את הקונפליקט בין ישראל לאיראן ובעלי בריתה, ולכל הפחות יערער במידה משמעותית את יכולתם להצדיק בפני הציבור אליו הם פונים את פעולותיהם נגד ישראל. שנית, האיום האיראני משמש גם עבור הימין הישראלי קרדום לחפור בו על מנת לסכל כל אפשרות של הסדר פוליטי עם הפלסטינים: הדימוי של תמנון איראני ולו "שלוחות" בכל מקום באזור, ושחותר כל העת להשמדת ישראל, מסייע ליצירת תודעה של איום קיומי על ישראל במסגרתו ההסתמכות הבלעדית על כוח צבאי, גם מול הפלסטינים, מקבלת לגיטימציה משמעותית. היום שעכשיו באופן מובן, זוועות ה-7 באוקטובר הביאו לתודעה של איום קיומי בחברה הישראלית יותר מאשר כל דימוי, כוזב או אמיתי. אך זוהי בדיוק חלק מהטענה שמציג "היום שעכשיו": אנו נמצאים "במעגל מרושע" של נבואות שמגשימות את עצמן כתוצאה מההסתמכות הבלעדית על אלימות, בסכסוך שהדרך היחידה לפתרונו ולביטחון של ממש לישראל היא פוליטית. לא מיותר לציין בהקשר זה, שסיבה מרכזית שכוחות צה"ל שעמדו גם בגבול עם עזה וגם בגבול עם לבנון היו מועטים באופן פושע היא הכוחות הרבים הנדרשים לשמירה על ההתנחלויות הפזורות בגדה. ה-7 באוקטובר חשף, בין השאר, עד כמה פינוי ההתנחלויות ומיקוד צה"ל בהגנה על גבולות מוכרים וברורים הינם צורך בטחוני יסודי של ישראל. בניתוח שאנו מציעים של הדרך שהובילה ל-7 באוקטובר גלומה גם האלטרנטיבה שאנו מציעים ל"יום שעכשיו": הסדר עם הפלסטינים, מתוך משא ומתן עם מנהיגות פלסטינית הנהנית מתמיכה פלסטינית רחבה, ועל בסיס ההנחה שזכות ההגדרה העצמית של הפלסטינים אינה "ויתור" ישראלי או "תמורה" התלויה בדבר, אלא היא עצמה התנאי למשא ומתן וצריכה להתחיל להתממש ביום שעכשיו. זה אולי הטיעון הרדיקלי ביותר במסמך שרחוק מלהיות רדיקלי: אנו, הישראלים, איננו האדונים של הפלסטינים ואין לנו זכות להחליט באילו תנאים הם יהיו זכאים לחירות, גם לא בשם מה שאנו תופסים כצרכי הביטחון שלנו – לא יותר מאשר הם זכאים לנהל עלינו משטר של כיבוש ודיכוי בשם צרכי הביטחון שלהם. עוד לפני ה-7 באוקטובר ובוודאי אחריו, הרעיון שהפלסטינים זכאים לאותן זכויות כמונו ממש הוא ללא ספק הרדיקליות בהתגלמותה בשיח הישראלי. ועדיין, זו נקודת המוצא היחידה ממנה אפשר להתחיל לשרטט את הדרך לקיום משותף של שני העמים על אותה כברת ארץ. ד"ר שמוליק לדרמן מתמחה בתיאוריה פוליטית ולימודי הג'נוסייד. הוא משמש כעמית מחקר ב"פורום לחשיבה אזורית" ומרצה באוניברסיטת חיפה ובאוניברסיטה הפתוחה. עריכה : תום אלפיה שמוליק לדרמן 65 פרק מספר ד"ר שמוליק לדרמן מתמחה בתיאוריה פוליטית ולימודי הג'נוסייד. הוא משמש כעמית מחקר ב"פורום לחשיבה אזורית" ומרצה באוניברסיטת חיפה ובאוניברסיטה הפתוחה. למנויים בלבד למה המשכנו בקונספציה אחרי השביעי באוקטובר? הצטרפו לתוכנית המנויים שלנו הצטרפו עכשיו