אמנם השמש כבר שקעה מעל העיר שלנו הערב, אבל אצטט את דבריו של יוג'ין דבס שאמר: "אני יכול לראות שחר של יום טוב יותר לאנושות".

מאז ומעולם העשירים והמקושרים אמרו לאנשים העובדים בניו יורק שהכוח לא נועד להיות בידיהם. אצבעות חבולות מסחיבת ארגזים במחסן, כפות ידיים עם יבלות מהכידון של אופני המשלוחים, מפרקי אצבעות מצולקים מכוויות במטבח: אלה לא ידיים שהרשו להן להחזיק בכוח. למרות זאת, במהלך 12 החודשים האחרונים העזתם לשאוף למשהו גדול יותר.

הלילה, נגד כל הסיכויים, הצלחנו לאחוז בכוח. העתיד בידיים שלנו. חברים, הפלנו שושלת פוליטית.

אני מאחל לאנדרו קואומו רק את הטוב ביותר בחייו הפרטיים. אבל הערב תהיה הפעם האחרונה שאבטא את שמו, היות שאנחנו נפרדים מהפוליטיקה שנוטשת את הרבים ומשרתת רק את המעטים. ניו יורק - הלילה נתתם מנדט לשינוי. מנדט לסוג חדש של פוליטיקה. מנדט לעיר שאנחנו יכולים להרשות לעצמנו. ומנדט לעירייה שתספק בדיוק את זה.

ב-1 בינואר אושבע כראש עיריית ניו יורק. וזה בזכותכם. אז לפני שאומר כל דבר אחר, אני חייב לומר את זה: תודה! תודה לדור הבא של תושבי ניו יורק שמסרבים להסכים לכך שההבטחה לעתיד טוב יותר תהיה שריד מן העבר. הראיתם שכאשר הפוליטיקה מדברת אליכם ללא התנשאות, אנחנו יכולים להוביל עידן חדש של מנהיגות. אנחנו נילחם למענכם, כי אנחנו אתם. או, כפי שאנחנו אומרים בסטיינוויי, "אַנַא מִנְכּוּם וַעֲלֵיכּּוּם" ("אני אחד מכם ולמענכם" בערבית).

תודה לאלה שהפוליטיקה של העיר שלנו שוכחת לעיתים קרובות כל כך, שהפכו את התנועה הזו לשלהם. אני מדבר על בעלי "בודגה" (מכולת) תימנים ועל "אבואלות" (סבתות) מקסיקניות. על נהגי מוניות סנגלים ועל אחיות אוזבקיות. על טבחים טרינידדים ועל דודות אתיופיות. כן, דודות.

לכל ניו יורקי בקנזינגטון, במידווד ובהאנטס פוינט, דעו זאת: העיר הזו היא העיר שלכם, והדמוקרטיה הזו היא גם שלכם. הקמפיין הזה נועד לאנשים כמו וסלי, מארגן קהילתי באיגוד עובדי הבריאות 1199 שפגשתי ליד בית החולים "אלמהרסט" ביום חמישי בערב. ניו יורקי שגר במקום אחר, שנאלץ לנסוע שעתיים לכל כיוון מפנסילבניה, כי שכר הדירה יקר מדי בעיר הזאת.

הוא נועד לאנשים כמו האישה שפגשתי בקו האוטובוס Bx33 לפני שנים, שאמרה לי: "פעם אהבתי את ניו יורק, אבל עכשיו היא רק המקום שבו אני גרה". והוא נועד לאנשים כמו ריצ'רד, נהג המונית שאיתו שבתתי רעב במשך 15 יום מחוץ לבניין העירייה, שעדיין צריך לנהוג במונית שלו שבעה ימים בשבוע. אחי, אנחנו בעירייה עכשיו!

הניצחון הזה נועד לכולם. והוא בשביל כולכם, יותר מ-100,000 המתנדבים שבנו את הקמפיין הזה ככוח בלתי ניתן לעצירה. בזכותכם, נהפוך את העיר הזו לעיר שאנשים עובדים יוכלו לאהוב ולחיות בה שוב. עם כל דפיקה בדלת, כל חתימה על עצומה וכל שיחה שהושגה בעמל רב, שחקתם את הציניות שהגדירה את הפוליטיקה שלנו.

אני יודע שביקשתי מכם הרבה בשנה האחרונה. שוב ושוב עניתם לטלפונים שלי – אבל יש לי בקשה אחת אחרונה. ניו יורק, תנשמו את הרגע הזה. עצרנו את נשימתנו יותר מדי זמן. הרבה יותר מדי פעמים עצרנו את הנשימה בציפייה לתבוסה או כי הובסנו, נשימתנו נעתקה כי לא יכולנו להרשות לעצמנו לנשום. תודה לכל אלה שהקריבו כל כך הרבה. אנחנו נושמים אוויר של עיר שנולדה מחדש.

לצוות הקמפיין שלי, שהאמין כשאף אחד אחר לא האמין ושלקח פרויקט אלקטורלי והפך אותו להרבה יותר מזה: לעולם לא אוכל להביע את עומק הכרת התודה שלי. אתם יכולים לישון עכשיו.

להורים שלי, מאמא ובאבא: הפכתם אותי לאדם שאני היום. אני כל כך גאה להיות הבן שלכם. ולאשתי המדהימה, רמה. חייאתי, אין אף אחד שהייתי מעדיף שיהיה לצידי ברגע הזה ובכל רגע.

לכל תושבי ניו יורק – בין אם הצבעתם עבורי, עבור אחד מיריביי או שהרגשתם מאוכזבים מכדי להצביע בכלל – תודה על ההזדמנות להוכיח שאני ראוי לאמונכם. אני אתעורר כל בוקר עם מטרה אחת: להפוך את העיר הזו לטובה יותר עבורכם ממה שהייתה אתמול.

רבים חשבו שהיום הזה לא יגיע לעולם, חששו שנדונו רק לעתיד של הפסדים, כשכל בחירות פשוט גוזרות עלינו עוד מאותו הדבר.

אחרים רואים את הפוליטיקה של ימינו כאכזרית במידה שלא מאפשרת ללהבת התקווה לבעור. ניו יורק, נתנו מענה לחששות האלה.

הלילה אנחנו מדברים בקול ברור. התקווה חיה. תקווה היא החלטה שעשרות אלפי תושבי ניו יורק קיבלו יום אחר יום, משמרת התנדבות אחר משמרת התנדבות, למרות קמפיין התקפה מתמשך. יותר ממיליון מאיתנו עמדו בכנסיות, באולמות ההתעמלות, במרכזים הקהילתיים שלנו, כשנרשמנו בדפי ההיסטוריה של הדמוקרטיה.

אמנם כל אחד מאיתנו הצביע לבד, אבל יחד בחרנו בתקווה. תקווה על פני עריצות. תקווה על פני כסף גדול ורעיונות קטנים. תקווה על פני ייאוש. ניצחנו כי תושבי ניו יורק הרשו לעצמם לקוות שאפשר להפוך את הבלתי אפשרי לאפשרי. וניצחנו כי התעקשנו שפוליטיקה כבר לא תהיה משהו שעושים לנו. עכשיו זה משהו שאנחנו עושים. כשאני עומד לפניכם, אני חושב על מילותיו של ג'ווהרלל נהרו: "רק לעיתים רחוקות מגיע רגע בהיסטוריה שבו אנחנו יוצאים מהישן אל החדש, כאשר עידן מסתיים, וכאשר נשמתה של אומה שדוכאה זמן רב מוצאת ביטוי".

הלילה אנחנו יוצאים מהישן אל החדש. אז בואו נדבר עכשיו, בבהירות ובשכנוע שאינם משתמעים לשתי פנים, על מה שהעידן החדש הזה יספק ולמען מי.

זה יהיה עידן שבו תושבי ניו יורק מצפים ממנהיגיהם לחזון נועז ביחס להישגים הצפויים, ולא לרשימת תירוצים לגבי מה שאנחנו חוששים לנסות. במרכז החזון הזה תהיה האג'נדה השאפתנית ביותר להתמודדות עם משבר יוקר המחיה שהעיר הזו ראתה מאז ימי פיורלו לה גוארדיה: אג'נדה שתקפיא ותייצב את שכר הדירה ליותר משני מיליון תושבים שיחיו בשכירות קבועה, תהפוך את האוטובוסים למהירים וחינמיים, ותספק חינוך אוניברסלי לכל ילדי העיר שלנו.

בעוד שנים מהיום, מי ייתן שנצטער רק על כך שלקח ליום הזה זמן רב כל כך להגיע. העידן החדש יהיה עידן של שיפור בלתי פוסק. נעסיק עוד אלפי מורים. נחסוך כספים מבוזבזים על ביורוקרטיה מנופחת. נעבוד ללא לאות כדי לגרום לאורות להאיר שוב במסדרונות של דיור בר השגה בניו יורק, שאורם כבה זה מכבר.

בטיחות וצדק יושגו יחד בזכות עבודה משותפת עם שוטרים שתפחית את הפשיעה, והודות להקמת מחלקה לביטחון קהילתי שתתמודד כראוי עם משברי בריאות הנפש וחסרי הבית. מצוינות תהפוך לציפייה בכל מחלקה בעירייה, לא ליוצא מן הכלל. בעידן החדש הזה שאנחנו יוצרים לעצמנו נסרב לאפשר לאלה שסוחרים בפילוג ובשנאה להסית אותנו זה נגד זה. ברגע זה של חושך פוליטי, ניו יורק תהיה האור. כאן אנחנו מאמינים בהגנה על אלה שאנחנו אוהבים, בין אם את מהגרת, חברה בקהילה הטרנסית, אחת מהנשים השחורות הרבות שדונלד טראמפ פיטר מעבודה פדרלית, אם חד הורית שעדיין מחכה שמחירי המצרכים יירדו, או כל אחד אחר עם הגב לקיר. המאבק שלכם הוא גם שלנו.

ואנחנו נבנה עירייה שתעמוד איתן לצד יהודי ניו יורק ולא תהסס להיאבק נגד נגע האנטישמיות. עירייה שאליה יותר ממיליון מוסלמים ידעו שהם שייכים – לא רק בחמשת הרבעים של העיר הזאת, אלא גם במסדרונות השלטון.

ניו יורק לא תהיה עוד עיר שבה אפשר לסחור באסלאמופוביה ולנצח בבחירות. העידן החדש יוגדר על ידי יכולת וחמלה, שבמשך זמן רב מדי הוצבו כניגוד זו לזו. נוכיח שאין בעיה גדולה מדי בשביל שהעירייה תפתור אותה, ואין דאגה קטנה מכדי שיהיה לה אכפת ממנה.

במשך שנים, נבחרי הציבור בעירייה עזרו רק למי שיכול לעזור להם. אבל ב-1 בינואר נקים ממשל עירוני שיעזור לכולם.

אני יודע שרבים שמעו את המסר שלנו רק דרך הפריזמה של מידע כוזב. עשרות מיליוני דולרים הושקעו כדי להגדיר מחדש את המציאות ולשכנע את השכנים שלנו שהעידן החדש הזה הוא משהו שצריך להפחיד אותם. כפי שקרה לעיתים קרובות, מעמד המיליארדרים ביקש לשכנע את אלה שמרוויחים 30 דולר לשעה שהאויבים שלהם הם אלה שמרוויחים 20 דולר לשעה. הם רוצים שאנחנו, ההמונים, נילחם בינינו לבין עצמנו כדי שדעתנו תישאר מוסחת ממשימת הבנייה מחדש של מערכת שנשברה מזמן. אנחנו מסרבים לתת להם להמשיך להכתיב את כללי המשחק. הם יכולים לשחק לפי אותם חוקים כמו כולנו.

יחד נהיה דור של שינוי. ואם נאמץ את המסלול החדש והאמיץ הזה במקום לברוח ממנו, נוכל להגיב לאוליגרכיה ולסמכותנות בעוצמה שהיא חוששת ממנה, ולא בפייסנות שהיא משתוקקת אליה. אחרי הכול, אם מישהו יכול להראות לאומה שנבגדה על ידי דונלד טראמפ איך להביס אותו, זו העיר שהולידה אותו. ואם יש דרך כלשהי להפחיד רודן זה על ידי פירוק התנאים שאפשרו לו לצבור כוח. זו לא רק הדרך שבה אנחנו עוצרים את טראמפ; כך אנחנו עוצרים גם את הבא בתור. אז, דונלד טראמפ, מכיוון שאני יודע שאתה צופה, יש לי שלוש מילים בשבילך: תגביר את הווליום.

אנחנו נחייב את בעלי הבתים הגרועים לתת דין וחשבון כי הדונלד טראמפים של העיר שלנו התרגלו שנוח מדי לנצל את השוכרים שלהם. נשים קץ לתרבות השחיתות שאפשרה למיליארדרים כמו טראמפ להתחמק ממס ולנצל הקלות מס. נעמוד לצד האיגודים ונרחיב את ההגנות על העובדים כי אנחנו יודעים, בדיוק כמו דונלד טראמפ, שכאשר לאנשים עובדים יש זכויות איתנות, הבוסים שמבקשים לסחוט אותם הופכים לקטנים מאוד.

ניו יורק תישאר עיר של מהגרים: עיר שנבנתה על ידי מהגרים, מונעת על ידי מהגרים, ונכון להערב, מונהגת על ידי מהגר. אז תקשיב לי, הנשיא טראמפ, כשאני אומר את זה: כדי להגיע לכל אחד מאיתנו תצטרך לעבור את כולנו. כשניכנס לבניין העירייה בעוד 58 ימים הציפיות יהיו גבוהות. אנחנו נעמוד בהן. ניו יורקי דגול אמר פעם שבעוד קמפיינים מתנהלים בשירה, השלטון מתנהל בפרוזה. אם זה נכון בהכרח, בואו נדאג לכך שהפרוזה שנכתוב תמשיך להתחרז, ובואו נבנה עיר זוהרת לכולם. עלינו להתוות דרך חדשה, נועזת כמו זו שכבר עברנו. אחרי הכול, החוכמה המקובלת אומרת שאני רחוק מלהיות המועמד המושלם. אני צעיר, למרות מיטב מאמציי להזדקן. אני מוסלמי. אני סוציאליסט דמוקרטי. והפשע הכי נורא, אני מסרב להתנצל על כל אלה.

ובכל זאת, אם הלילה הזה מלמד אותנו משהו, זה שהמוסכמות עיכבו אותנו. השתחווינו למזבח הזהירות ושילמנו מחיר כבד. יותר מדי אנשים עובדים לא יכולים לזהות את עצמם במפלגה שלנו, ורבים מדי מאיתנו פנו לימין כדי לקבל תשובות לשאלה מדוע הם נשארו מאחור.

נשאיר את הבינוניות בעברנו. לא נצטרך עוד לפתוח ספר היסטוריה כדי להוכיח שהדמוקרטים יכולים להעז להיות גדולים. גדולתנו ממש לא תהיה מופשטת. ירגיש אותה כל שוכר דירה בשכר דירה מיוצב, שיתעורר ביום הראשון לכל חודש בידיעה שהסכום שהוא הולך לשלם לא זינק מאז החודש הקודם. ירגישו אותה כל סבא וסבתא שיוכלו להרשות לעצמם להישאר בבית שבשבילו הם עבדו, ושהנכדים שלהם יגורו בסביבה מכיוון שעלות הטיפול בילדים לא תשלח אותם ללונג איילנד.

תרגיש אותה האם החד-הורית שתיסע באוטובוס בבטחה ובמהירות שתספיק לה כדי להוריד את הילדים בנחת בבית הספר ולהגיע לעבודה בזמן. וירגישו אותה תושבי ניו יורק שיפתחו את העיתונים שלהם בבוקר ויקראו כותרות על הצלחה, לא על שערוריות. יותר מכל, כל ניו יורקי ירגיש את הגדולה כשהעיר שהוא אוהב סוף סוף תאהב אותו בחזרה.

יחד. ניו יורק, אנחנו הולכים להקפיא את שכר הדירה ביחד. ניו יורק, אנחנו הולכים לייצר אוטובוסים מהירים וחינמיים יחד. ניו יורק, אנחנו הולכים לספק טיפול אוניברסלי בילדים. תנו למילים שדיברנו יחד, לחלומות שחלמנו יחד, להפוך לאג'נדה שאנו מספקים יחד. ניו יורק, הכוח הזה, הוא שלכם. העיר הזו שייכת לכם.

תרגום: שני פייס