דו"ח חדש של יוניצ"ף על מצב התזונה של הנשים והילדים בעזה (24.8) מצא בקרב הנדגמים שיעור גובר של עיכוב בגדילה, דבר המעיד על תת-תזונה כרונית, תת-תזונה אימהית, איכות מזון ירודה, ונטל משמעותי של מחלות ילדות. מעבר לאיכות המזון עצמו, גורמים נוספים כמו חוסר גישה למים נקיים, חשיפה רחבה לביוב ושפכים, ומחסור בציוד רפואי בעקבות מגבלות על הכנסתו לרצועה גורעים מהתזונה על ידי העלאת התחלואה במחלות הפוגעות ביכולת של הגוף לעכל מזון ולעבד את ערכיו התזונתיים.

"מאז הפסקת האש, הדברים לא ממש השתנו" מספרת חנין, בת 36 ואם לארבעה ילדים ממחנה אל-מע'אזי. בעדות שנלקחה על ידי חוקר שדה של בצלם ביוני, סיפרה כי "הירי ממשיך, כדורים ורסיסים מגיעים לבתים, וכמעט כל יום צה"ל מורה על אנשים להתפנות מבתיהם". חנין מתארת כיצד כל בוקר היא שולחת את ילדיה הקטנים לעמוד בתור למשך שעות במטבח הסיוע הקרוב, ולפעמים הם חוזרים בלי כלום, וגם כשהם מקבלים אוכל, חנין מתארת שאיכות המזון "בקושי מתאימה לצריכה אנושית".

את מצב התזונה בעזה התקשורת הישראלית בחרה לסקר בצורה מעוותת, על ידי כך שהתמקדה בנתון אחד מהדו"ח החדש: שיעור תת-התזונה החריפה (acute malnutrition) בקרב ילדים מתחת לגיל 5 נמצא בירידה משמעותית. התקשורת הציגה את הנתון הזה, לצד נתונים אחרים, מחוץ להקשרם. היא השתמשה בהם בתור ״הוכחה״ לכך שסיפור הרעב בעזה היה שקרי כל הזמן הזה. מעריב אף הרחיקו לטעון שלמעשה יש "בעייה של השמנת יתר בקרב ילדים בעזה" (בעוד שבפועל שיעור עודף המשקל והשמנת היתר נמצאו קרובים מאוד לממוצע העולמי), בניגוד מוחלט לתמונת המצב המשתמעת מהדו"ח שסיקרו. בסוף הכתבה הם מציעים הסבר פסאודו-מדעי שטוען שהמדד ששומש בדו"ח החדש "מדויק יותר" - ומעלים את השאלה שמא מדובר ב"מחדל סטטיסטי".

מעבר לכך שהטענה על המדד פשוט לא נכונה, ההתקטננות וההסתכלות הצרה על נתונים נקודתיים מחוץ להקשרם הם המחדל הסטטיסטי האמיתי: הדו"ח מצהיר במפורש שהרעב בעזה רחוק מלהיפטר, ואין להסתכל רק על מדד אחד כדי להבין את המצב המורכב של תזונה בקרב ילדים ונשים ברצועה. התקשורת הישראלית בוחרת לעשות בדיוק את ההפך. היא מסקרת את הנתונים בזווית צרה שמתעלמת מהפסקת האש, משיעורי תת-התזונה בקרב האמהות של אותם ילדים, מחוסר הביטחון התזונתי, מאיכות המזון הירודה ומכל שאר הנתונים שאמורים להתלכד לתמונה אחת ברורה: המשבר ברצועה רחוק מלהסתיים.

אך גם אם היינו מתמקדים בנקודה החיובית האחת בדו״ח כפי שעשתה התקשורת הישראלית, היינו נתקלים בבעיה אחרת שנמצאת בכל סקירה של המצב ברצועה: ארגוני סיוע ועיתונאים מוגבלים ביכולת שלהם לגשת אל עזה בשלמותה. הסוקרים של יוניצ"ף מסוגלים להגיע רק אל אוכלוסיית עזה הנמצאת באזורים נגישים. כלומר, הסוקרים כלל לא מגיעים אל 17% מהעזתים שחיים באזורים לא נגישים, או באזורים שהוערכו להיות מסוכנים מדי עבור הסוקרים. במילים אחרות, דווקא האוכלוסייה שעלולה להיות ברמת הסיכון הגבוהה ביותר הוחרגה מהסקר.

כך למשל מחנה ג׳באליה, שנחרב לחלוטין בתחילת המלחמה. הוא הוחרג מהסקר בשל הסכנה המתמשכת מצד צה״ל לחיים באזור. הסיוע ההומניטרי אל ג׳באליה מוגבל, בשל הימצאותו מעבר לקו הכתום - אזור שצה"ל דורש מארגוני סיוע תיאום מראש כדי להיכנס אליו, מה שמסרבל ומגביל את פעילותם. בנוסף לכך, המחנה הותקף אווירית מספר פעמים לאחר תחילתה של הפסקת האש ומהווה סביבה מסוכנת הן לעובדי סיוע והן לתושבים שמנסים להגיע למוקדי חלוקת מזון. כיום, אין לנו שיעור עדכני של מצב התת-תזונה בקרב ילדים בג׳באליה. כך נוצר מצב שהאזורים שנפגעו ונפגעים בצורה הקשה ביותר עקב המלחמה ופעילות צה״ל, אינם ניתנים לסיקור.

בלתי אפשרי לתפוס את כל הדרכים שבהם אורח החיים בעזה נפגע בעקבות המלחמה. המשבר מתחיל ברבדים הכי בסיסיים של החיים: מים, אוכל, בריאות וביטחון; ילדים עומדים שעות במוקדים לחלוקת מזון במקום ללכת לבית הספר; מחסור במזומן מקשה על אנשים להשתמש בכסף שיש להם בבנק, ועמדות ל"תיקון מטבעות" נהיו מראה נפוץ; משפחות נאלצות לשרוף פסולת למטרות בישול, מה שיוצר סיכון להתפתחות של מחלות ריאה. נתון הירידה בתת-תזונה חריפה בקרב ילדים קטנים המופיע בדו"ח הוא רק נקודת אור קטנה בדרך הארוכה שנותרה לשקם את עזה ולהחזיר את הביטחון לתושבי הרצועה.

רם וייגמן הוא פעיל חברתי מנס ציונה.

עריכה: דוד סימונסון