חדשות נהדרות! השבוע 600 מורים ומורות הוכשרו להוראת החינוך הפיננסי, מקצוע שיהפוך לחובה בחטיבות הביניים כבר משנת הלימודים הקרובה. מעתה ילדי ישראל ילמדו כבר בגיל 13 מהי קרן השתלמות ואילו אפיקי השקעה יניבו להם תשואה יפה, וכולם יהיו עשירים ושמחים. נכון?

אני בת 30, ולבני ובנות הדור שלי ברור שצירוף המילים "ביטחון כלכלי" הוא סוג של בדיחה. מי מאיתנו שלא זכו בירושה שמנה יודעים שדירה משלנו היא חלום רחוק, שהמדינה לא תדאג לא לנו ולא לילדינו ושלמעשה אין לנו ברירה אלא לחיות בתודעת הישרדות בתוך עולם ניאו ליברלי שלא מבטיח לנו שום יציבות. הנטיה של ממשלת ישראל לצאת למלחמות שעולות מליארדי שקלים כל שני וחמישי ולייבש את כל המערכות הציבוריות לא מבטיחה לנו עתיד. ואם זה המצב בדור שלנו, בהינתן המדיניות הנוכחית, מפחיד לדמיין מה מצפה לדור הצעיר יותר.

במשרד החינוך יודעים היטב שמצב הנוער לא טוב. שר החינוך יואב קיש מנסה להסתיר את תוצאות מבחני המיצ"ב במדעים, ומפטר את ראש הרשות הארצית למדידה והערכה כדי לנסות לחפות על כשלונו כשר. במקביל, אלימות בני הנוער עולה דרסטית ולא נראה שיש מישהו שמטפל בשורש הבעיה. עצוב לומר, אבל שנים של מלחמות וקורונה מצד אחד וייבוש מערכת החינוך, הפורמלית והבלתי פורמלית מהצד השני, יצרו דור שמופקר לבורות ולאלימות. במקום להתייחס למצב כמשבר, להעלות את שכר המורים ולעשות את כל מה שאפשר כדי לתת לילדים עתיד טוב יותר - משרד החינוך מתהדר בפלסטרים כמו חינוך פיננסי. אלא שלפלסטר הזה יש גם משמעויות מסוכנות.

חשוב להבהיר שלכשעצמו, חינוך פיננסי לנוער אינו דבר שלילי. להבין את הערך של כסף ואיך לא לבזבז יותר מדי, איך לפתוח חשבון בנק ואיך עובדת מערכת האשראי, למשל, הם דברים חשובים שיכולים לסייע לתלמידי תיכון לצאת לעולם בביטחון. אך לא זו מטרת התכנית, שלהזכירכם, תחול מהשנה הקרובה כמקצוע חובה עוד בחטיבות הביניים.

מטרת התכנית לחינוך פיננסי היא "לחזק את האוריינות הפיננסית של תלמידי ישראל, לקדם עצמאות כלכלית ואחריות אישית ולצמצם פערים חברתיים וכלכליים". במבט ראשון זה נשמע נחמד, אבל מסתתרת פה אג'נדה מאוד מטרידה. משרד החינוך למעשה אומר לתלמידים בחטיבת הביניים שכדי להתקיים פה ברווחה הם צריכים לקחת אחריות על עצמם ולהשתתף במשחק הניאו ליברלי של השקעות ותחרות, כי המדינה לא תיקח עליהם אחריות. הם לומדים שמגיל ממש צעיר הם צריכים לדעת להיות עצמאיים כלכלית - כי אף אחד לא הולך לדאוג להם. 

החלק המטריד ביותר בתכנית הוא השאיפה לצמצם פערים חברתיים-כלכליים באמצעות תכנית לחינוך פיננסי. משתמע מזה שהמדינה לא הולכת להשקיע בחינוך בפריפריה או חינוך בכלל כדי לצמצם פערים, אז לפחות שהילדים ידעו לחסוך ולהשקיע בבורסה. במקום לדאוג לעתיד טוב יותר לכולם, מלמדים אותם מגיל צעיר: אדם לאדם זאב, אתם ברשות עצמכם. זו הודאה סופית של מדינת ישראל על הסרת ידיה מהאזרחים. כשהנוער הזה יגדל ויראה בזמן אמת שהמדינה לא דואגת לו - היא מצידה תוכל לומר: זו אשמתכם, לא הייתם מספיק אחראים כלכלית כפי שחונכתם.

רוב החברים שלי מדברים ברמה כזו או אחרת על קרנות והשקעות. כולם כנראה יקחו חלק במשחק הזה כי אין לנו ברירה. אבל האם לנוער מגיע עתיד שנראה כמו ההווה שלנו, של הישרדות וחרדה והשקעה בחברות שעושות דברים שאנחנו לא מסכימים איתם כדי לשרוד? אני לא חושבת. לנוער בישראל, ובעצם גם לנו, מגיע לחיות במדינה שרוצה בטובתינו ולא שמה את כל משקל האחריות על הכתפיים שלנו. לנוער מגיע לחיות במדינה שדואגת לחינוך ראוי לכולם, במרכז ופריפריה, ליהודים ולערבים, לחרדים ולחילונים. מגיע להם שר חינוך שדואג לרווחת המורים ולא להסתרת הכשלונות שלו עצמו. מגיע לנו לחיות במדינה שבה דירה משלנו היא לא חלום רחוק אלא שאיפה ברת השגה. מגיע לנו לחיות במקום שבו לא לוקח חצי שנה לקבל תור לרופא מומחה. ובעיקר מגיע לנו לחיות במדינה שמשקיעה בנו, האזרחים, במקום בעוד ועוד הרג, כיבוש ומלחמות. זאת האלטרנטיבה שאנחנו צריכים, והלוואי שמישהו יביא אותה לשולחן.

ענת אילון היא פעילה חברתית ומארגנת קהילתית של מעגל באר שבע והסביבה בעומדים ביחד. 

עריכה: תום אלפיה