פרק זה סגור למנויים בלבד. לא מנויים? לחצו כאן כדי להירשם 161- לחסן ולהעניש التطعيم المعاقبة שתפו: 11 בינואר 2021 161- לחסן ולהעניש التطعيم المعاقبة קריאת השכמה 00:00 / 01:04 ! קריאת השכמה 161 פרק מספר פודקאסט אקטואליה סוציאליסטי על החיים עצמם ועל התקווה לשינוי יסודי של החברה, הפוליטיקה והכלכלה. למנויים בלבד המלחמה המלוכלכת עושה עלייה למנויים בלבד מה עושים אחרי שמנצחים? למנויים בלבד למנויים בלבד איך הגיע בלייר למשול בעזה? הצטרפו לתוכנית המנויים שלנו הצטרפו עכשיו

לכבוד חג הפועלות, פרק חגיגי שכולו לחם, שושנים, זכויות עובדים ואנרגיה לסבית פרק זה סגור למנויים בלבד. לא מנויים? לחצו כאן כדי להירשם לחם, שושנים ולסביות שתפו: תולדות המיניות 1 במאי 2024 לחם, שושנים ולסביות תולדות המיניות 00:00 / 01:04 על האיקונה הסוציאליסטית, הפמיניסטית והקווירית רוז שניידרמן, האישה שמאחורי הביטוי "לחם ושושנים" והרוזה (או לפחות אחת מהרוזות) ברוזה מדיה! תולדות המיניות 27.1 פרק מספר הפודקאסט שמוציא את ההיסטוריה מהארון (או לא... זה מורכב). ענת זלצברג ודותן ברום מלרלרות על היסטוריה קווירית ותרבות פופולרית. למנויים בלבד למה לי פוליטיקה עכשיו? למנויים בלבד היא הצילה את העולם. הרבה. למנויים בלבד היית מחליק ימינה על דרקולה? למנויים בלבד שיתוף פעולה עם הנאצים: שיק או שוק? הצטרפו לתוכנית המנויים שלנו הצטרפו עכשיו

אסף יקיר וארנון פלג מדברים על העולם המקביל שבו חיים העשירים בישראל ובעולם, וכמה זה עולה לנו. פרק זה סגור למנויים בלבד. לא מנויים? לחצו כאן כדי להירשם רכבת הכלה שתפו: קריאת השכמה 19 ביוני 2023 רכבת הכלה קריאת השכמה 00:00 / 01:04 רוזה מדיה אסף יקיר וארנון פלג מדברים על העולם המקביל שבו חיים העשירים בישראל ובעולם, וכמה זה עולה לנו. לחשיפה של רוזה מדיה: https://www.rosamedia.org/episodes/articles/13 קריאת השכמה 541 פרק מספר פודקאסט אקטואליה סוציאליסטי על החיים עצמם ועל התקווה לשינוי יסודי של החברה, הפוליטיקה והכלכלה. למנויים בלבד המלחמה המלוכלכת עושה עלייה למנויים בלבד מה עושים אחרי שמנצחים? למנויים בלבד למנויים בלבד איך הגיע בלייר למשול בעזה? הצטרפו לתוכנית המנויים שלנו הצטרפו עכשיו

פרק זה סגור למנויים בלבד. לא מנויים? לחצו כאן כדי להירשם 020- עצמאי זה לגמרי לבד مستقل يعني انت لوحدك שתפו: 30 באפריל 2020 020- עצמאי זה לגמרי לבד مستقل يعني انت لوحدك קריאת השכמה 00:00 / 01:04 ! קריאת השכמה 20 פרק מספר פודקאסט אקטואליה סוציאליסטי על החיים עצמם ועל התקווה לשינוי יסודי של החברה, הפוליטיקה והכלכלה. למנויים בלבד המלחמה המלוכלכת עושה עלייה למנויים בלבד מה עושים אחרי שמנצחים? למנויים בלבד למנויים בלבד איך הגיע בלייר למשול בעזה? הצטרפו לתוכנית המנויים שלנו הצטרפו עכשיו

אסף יקיר בראיון עם אלי למדן על משטר פוטין ברוסיה, משנות ה-2000 המוקדמות ועד הפלישה לאוקראינה, מה מאפשר את פוטין והאם ניסיון ההפיכה האחרון מקרב את סוף המשטר? פרק זה סגור למנויים בלבד. לא מנויים? לחצו כאן כדי להירשם להתראות פוטין שתפו: קריאת השכמה 17 ביולי 2023 להתראות פוטין קריאת השכמה 00:00 / 01:04 אסף יקיר בראיון עם אלי למדן על משטר פוטין ברוסיה, משנות ה-2000 המוקדמות ועד הפלישה לאוקראינה, מה מאפשר את פוטין והאם ניסיון ההפיכה האחרון מקרב את סוף המשטר? קריאת השכמה 549 פרק מספר פודקאסט אקטואליה סוציאליסטי על החיים עצמם ועל התקווה לשינוי יסודי של החברה, הפוליטיקה והכלכלה. למנויים בלבד המלחמה המלוכלכת עושה עלייה למנויים בלבד מה עושים אחרי שמנצחים? למנויים בלבד למנויים בלבד איך הגיע בלייר למשול בעזה? הצטרפו לתוכנית המנויים שלנו הצטרפו עכשיו

פרק זה סגור למנויים בלבד. לא מנויים? לחצו כאן כדי להירשם 142 -בסיסי أساسي שתפו: 10 בדצמבר 2020 142 -בסיסי أساسي קריאת השכמה 00:00 / 01:04 ! קריאת השכמה 142 פרק מספר פודקאסט אקטואליה סוציאליסטי על החיים עצמם ועל התקווה לשינוי יסודי של החברה, הפוליטיקה והכלכלה. למנויים בלבד המלחמה המלוכלכת עושה עלייה למנויים בלבד מה עושים אחרי שמנצחים? למנויים בלבד למנויים בלבד איך הגיע בלייר למשול בעזה? הצטרפו לתוכנית המנויים שלנו הצטרפו עכשיו

חתירה לשלום היא לא פתרון קסם. אבל מה עוד יש לנו לעשות כדי למנוע את ה-7.10 הבא? פרק זה סגור למנויים בלבד. לא מנויים? לחצו כאן כדי להירשם איך מדברים על שלום אחרי ה-7.10? חתירה לשלום היא לא פתרון קסם. אבל מה עוד יש לנו לעשות כדי למנוע את ה-7.10 הבא? חלק רביעי ואחרון בטור של תום אלפיה שתפו: תום אלפיה 29 בינואר 2024 איך מדברים על שלום אחרי ה-7.10? תום אלפיה 00:00 / 01:04 כמעט ארבעה חודשים חלפו מאז הטבח המזוויע של ה-7.10, ובאיחור גדול, השאלה "מה הלאה?" מתחילה לצוף בשיח הציבורי. לדבר על שלום אחרי הרוע שפגשנו ב-7.10, נראה אולי תמים, מנותק, או הזוי. אבל עובדה אחת, עיקשת, לא מאפשרת פשוט לבטל את האפשרות הזו: ה-7.10 התרחש על רקע עשורים של מדיניות ישראלית שמהותה הייתה מניעת הקמה של מדינה פלסטינית וחתירה שלא לסיים את הסכסוך. ה-7.10 נתן לנו הצצה לעתיד שמצפה לנו אם נמשיך באותה מדיניות עיקשת. ישראלים יוכלו לחיות בביטחון רק עם סיום הסכסוך. רק במצב שבו רוב גדול של ישראלים ורוב גדול של פלסטינים תומכים בחיי שכנות של שני העמים זה לצד זה, כאשר בעיות, קשיים, וסכסוכים נפתרים באמצעות הסכמים והסדרים. זה מצב שבו המחנה שתומך בהשמדה או גירוש טוטלי של הצד השני, או זה שתומך באלימות ככלי לפתרון בעיות, בשתי החברות, יהיה זניח וחסר השפעה מבחינה פוליטית, כך שהרוב הגדול יוכל למנוע מאותו מיעוט להוציא לפועל את תכניותיו האלימות. אמנם "סיום הסכסוך" יוכל להתרחש רק בעוד שנים רבות, אך כדי שחזון זה יתממש יש להתחיל לפעול לכך כבר היום. לכן, בטור הנוכחי אתחיל דיון בשאלה "מה ישראל צריכה לעשות עכשיו כדי לקרב אותנו לסיום הסכסוך?". חשוב להקדים ולומר, שאין פתרון קסם. אין שום טריק בשרוול הממשלה שיאפשר לתושבי עוטף עזה לחזור לגור בבתיהם בביטחון בטווח הזמן המיידי. לא תמרון קרקעי ולא רצועת ביטחון, לא חיסול סינוואר ולצערנו, גם לא חתירה להסכם שלום. אף אחת מהאופציות הללו לא יספקו ביטחון מוחלט בטווח זמן של שנים בודדות. ביטחון במובן שתושבי עוטף עזה דורשים בצדק, כפי שכל אזרחי ישראל דורשים בצדק, יוכל להגיע רק בטווח זמן של עשורים. האחריות שלנו היא שבשנת 2050 תושבי עוטף עזה, יחד עם תושבי עזה, יוכלו לדבר על הסכסוך בזמן עבר. תנועת השלום מול מחנה האלימות ביחס לסכסוך הישראלי-פלסטיני, גם בפוליטיקה הפלסטינית וגם בזו הישראלית, יש שני זרמים פוליטיים עיקריים: תנועת השלום ומחנה האלימות. תנועת השלום, הישראלית והפלסטינית, מכירה בכך שבין הים לנהר חיים יהודים ופלסטינים שלא הולכים לשום מקום, ומתוך הכרה זו מבקשת לעצב את החיים המשותפים הללו באמצעים פוליטיים, בהסכמים והסדרים. מחנה האלימות, בכל אחת משתי החברות, הכריע שכל השטח בין הים לנהר שייך רק "לנו" ובאמצעים אלימים יש לחסל או לגרש את העם השני. גם בחברה הישראלית וגם הפלסטינית, אחוז מסוים מהאוכלוסיה דבק בעמדה פוליטית עקרונית של קידום השלום או קידום מלחמה, ללא קשר לנסיבות או אירועים. אבל הרוב המוחלט של בני האדם משנים את עמדתם בהתאם להתרחשויות בעולם. לכן, כמות האנשים שחברים בתנועת השלום או במחנה האלימות של ארצם משתנה תדיר. הנציג הבולט ביותר של מחנה האלימות הפלסטיני הוא תנועת החמאס, בעוד שהנציג הבולט ביותר של מחנה האלימות הישראלי הוא תנועת ההתנחלות. המפלצתיות של הטבח של ה-7.10 אמנם מראה את השפל שאליו מחנה האלימות הפלסטיני הגיע, אך במהותו הוא איננו שונה מזה הישראלי. האויב המשותף של החמאס ושל המתנחלים הוא הרשות הפלסטינית, בהיותה גוף שהכיר במדינת ישראל ומוכן להגיע לפשרות והסדרים על מנת לחיות לצידה בשלום. המתנחלים מנסים לקבע בשיח הציבורי את המוסכמה שהרשות הפלסטינית והחמאס זהים, אך זהו שקר. כדי להבין מי מהארגונים הוא חלק מתנועת השלום ומי חלק ממחנה האלימות, מספיק להתבונן ביחס שלהם כלפי אזרחים ישראלים שמגיעים בשוגג לאדמתם – בעוד שחמאס לקח בשבי את אברה מנגיסטו והישאם א-סייד במשך כמעט עשור לצורך עסקת חילופי שבויים עתידית, הרשות הפלסטינית מחזירה אזרחים כאלה לישראל במסגרת התיאום הביטחוני עם צה"ל. בעשורים האחרונים ממשלות הימין התמודדו עם מחנה האלימות הפלסטיני באמצעות אלימות נגדית. שוב ושוב פוליטיקאים וגנרלים הבטיחו שאמצעי האלימות יחלישו ואף יחסלו את ההתנגדות האלימה לישראל. שוב ושוב שמענו "החמאס הוכה קשות", "הרגנו אלפי מחבלים", "האויב מורתע", "הבטחנו שקט לשנים קדימה". אבל בעשורים האלה הביטחון שלנו רק הלך והורע. הדינמיקה שהסכסוך מציג לנו היא שהפעלת אלימות רק מחזקת פוליטית את מחנה האלימות הנגדי. כוח מול אלימות כוח פוליטי של דמות ציבורית, מפלגה, או תנועה נשען על אמון ותמיכה של מאסות של בני אדם. אנחנו אומרים על מנהיג או תנועה שהם חזקים מבחינה פוליטית כאשר יש להם לגיטימציה ציבורית ליזום מהלכים ולשנות באופן משמעותי את העולם המשותף. מתוך התמיכה הציבורית בהם, המנהיג או התנועה יכולים להשתמש בתמיכה הזו כדי לעצב את העולם הציבורי באופן שמוסכם על הרבים. אלימות, לעומת זאת, יכולה להסתפק במעטים. אדם בודד עם אקדח, למשל יגאל עמיר, יכול לכפות על ההמונים את רצונו. החלשים, אלה שאינם מצליחים לגייס את הרבים, הם אלה שפונים לאלימות. בשנות ה-90 תנועות השלום הישראלית והפלסטינית היו תנועות חזקות. הן נשענו על פופולריות עממית משמעותית שנתנה להן לגיטימציה לבצע פשרות כואבות. אבל כנגד הכוח הפוליטי שלהן, המחנה הנגדי השתמש באמצעי אלימות כדי לדכא את התהליך. בחברה הישראלית, הכוונה המוצהרת של האלימות שצמחה מתנועת המתנחלים, שכללה את רצח רבין וטבח מערת המכפלה, הייתה לסכל את תהליך השלום. מחנה האלימות הפלסטיני הוציא לפועל פיגועים נוראיים. השימוש באלימות הצליח להרוס את הכוח הפוליטי של תנועות השלום, שהתמיכה בהן ירדה לשפל. השימוש באלימות כלפי הצד השני בסכסוך מחליש את התמיכה בפתרון הסכסוך באמצעות הסכמים. כאשר צד אחד סופג אלימות, מחנה האלימות מיד מצהיר: "רואים? אמרנו לכם שאין עם מי לדבר!". אם נחשוב על עצמנו, לאחר ה-7.10, נראה שהתגובה של ישראלים רבים עוקבת אחרי הדפוס הזה בדיוק: גם שמאלנים רבים תמכו, ועדיין תומכים, בהפעלת אלימות כלפי חמאס והעזתים. התגובה הצפויה בצד הפלסטיני היא "רואים? הישראלים רק רוצים להשמיד אותנו!", שרק תחזק עוד את התמיכה בהתנגדות אלימה לישראל. באופן פרדוקסלי, השימוש האדיר באלימות כלפי החמאס בעזה מחזק את מחנה האלימות הפלסטיני. גם אם בסופו של דבר חמאס, כגוף שלטוני וצבאי בעזה, ימוטט – האם לא יישארו בעזה עוד עשרות אלפים שיהיו מוכנים למות "למען המולדת"? האם, בהיעדר חמאס, אותם עשרות אלפים לא יתארגנו במסגרת ארגונים אחרים כדי להוציא לפועל פיגועים או לירות רקטות על ישראל? חיסול החמאס לא יחסל את מחנה האלימות הפלסטיני – להיפך, הוא יחזק אותו. האלטרנטיבה לחיזוק מחנה האלימות היא חיזוק תנועות השלום; ואת זה עושים לא באמצעות אלימות, אלא באמצעות שכנוע. קוראי הטור הם רובם אזרחי ישראל וככאלה יש באפשרותם לדבר ולשכנע אזרחים ישראלים אחרים. אך היות וישראלים לא חולקים גוף פוליטי עם הפלסטינים בגדה ובעזה, אין להם אפשרות לדבר עם הפלסטינים ולשכנע אותם לתמוך בשלום. הדרך היחידה שפתוחה בפני כל צד כדי לחזק ולהרחיב את תנועת השלום של הצד השני, היא באמצעות פוליטיקה ממוסדת ורשמית. תנועות השלום בשתי החברות זקוקות להנהגה פלסטינית וישראלית שיתניעו תהליך שהכיוון המוצהר שלו הוא הסכם שלום. כאשר ישראלים יראו שהנהגה פלסטינית פועלת בשטח כדי למגר סוכני אלימות פלסטיניים, לעמוד בהסכמים עימה, ולפתור בעיות וקשיים באמצעות מילים והסכמים – זה כשלעצמו מהווה גורם משכנע עבור ישראלים לסמוך על הפלסטינים ועל התהליך. אותו דבר יקרה בצד השני – עצם קיומה של ממשלה ישראלית שפועלת למגר אלימות של מתנחלים נגד פלסטינים, שנזהרת בהפעלת אלימות צבאית נגד פלסטינים, וגם כן פועלת לפתור בעיות באמצעות הסדרים – עצם המעשים הללו יהוו גורם משכנע עבור הציבור הפלסטיני ששלום הוא אפשרי ורצוי. מחקרים תומכים בקביעות הללו: כאשר הסכם שלום הוא תהליך שקורם עור וגידים והצלחתו נראית ממשית – בין אם זה מול הפלסטינים, מצרים או ירדן – הציבור הישראלי תומך בו , ומחנה השלום הישראלי נהיה כוח משמעותי שלא ניתן להתעלם ממנו. בחברה הפלסטינית, סקרים מראים תמיכה גדולה בשלום עם ישראל בתקופות שהסכם כזה היה אופציה ריאלית (למשל, בסקר מ-1993 בזמן תהליך אוסלו ), בעוד שהם מראים צניחה בתמיכה בו, ועלייה בתמיכה בהתנגדות אלימה, בתקופות של מלחמה (למשל, בסקר מ-2014 לאחר צוק איתן ). מדיניות הביטחון של ישראל צריכה לשאוף להחלשה פוליטית של מחנה האלימות הישראלי והפלסטיני. להביא את החמאס וארגוני האלימות האחרים לעמדה חסרת כוח, שולית, וחסרת השפעה בזירה הפלסטינית, וכתמונת מראה, להביא גם את תנועת המתנחלים לעמדה חסרת כח, שולית, וחסרת השפעה, בפוליטיקה הישראלית. הדרך לשם לא עוברת בהריגת כל חמאסניק, או כליאה של כל מתנחל. החמאס, כמו המתנחלים, הוא תנועה משמעותית בפוליטיקה של עמו. אי אפשר פשוט להעלים אותו מהמפה הפוליטית, אבל יש צורך להחליש ולבודד אותה פוליטית. מדינת ישראל אמנם לא יכולה לקבוע עבור הפלסטינים במי לתמוך, אבל לפעולותיה בשטח יש השפעה אדירה על עמדותיהם. אסיים את הטור עם הצעות קונקרטיות לפעולות ישראליות שיקרבו אותנו לסיום הסכסוך. אז מה עושים עכשיו? הדבר הדחוף ביותר שעלינו לעשות הוא להגיע לעסקה מול החמאס להחזרת כל החטופים בתמורה לעצירת המלחמה. שני צדדי העסקה תורמים לביטחון הישראלי ועל שניהם כתבתי כאן , וכאן : החזרת החטופים נדרשת כדי לשקם את הסולידריות הישראלית ועצירת המלחמה נדרשת כדי להפסיק לחזק את מחנה האלימות הפלסטיני. שנית, יש לפנות התנחלויות מבודדות, על מנת להסיט כוחות צה"ל רבים משמירה על ההתנחלויות לשמירה על יישובי עוטף עזה. שלישית, יש להסכים להצעה האמריקאית-מצרית שנמצאת כבר על השולחן ולה הסכים אבו-מאזן: כניסה של הרשות הפלסטינית לרצועת עזה בתמורה להוצאת כל חיילי צה"ל מהרצועה והתנעה של תהליך שלום. היות וחמאס יישאר בעזה עם כניסת הרשות, במסגרת הסכם כזה, ישראל צריכה לתמוך בחיזוק ועיבוי מנגנוני הביטחון של הרשות הפלסטינית אשר יתמודדו עם פעילי חמאס ותנועות אחרות שינסו לסכל את התהליך. הציפייה שההתמודדות עם מחנה האלימות הפלסטיני תתבצע ע"י הרשות הפלסטינית היא אותה ציפייה שגורמי אכיפת החוק המצריים יתמודדו עם איומים מצריים על ישראל. בסופו של דבר, הצורך הביטחוני הישראלי הוא הסכם שלום עם מדינה פלסטינית חזקה ומתפקדת, שמחזיקה במונופול על השימוש באלימות ומקיימת מערכת אכיפת חוק שמסוגלת לעצור ארגונים פלסטיניים חתרניים. הדרך לשם מתחילה ממש עכשיו: ככל שהרשות תתפס כגורם שמקדם את העצמאות הפלסטינית, כך הכוח הפוליטי שלה יגדל, והיכולת שלה להתמודד עם מחנה האלימות הפלסטיני תגדל. אמנם לישראל יש השפעה על התהליך – הקמת מדינה פלסטינית יכולה להגיע רק במסגרת תיאום עם ישראל והחלטה ישראלית לסיים את הכיבוש – אך בוודאי שהמצב איננו תלוי רק בישראל. הגורמים הפלסטיניים הם שחקן שעליו אין לישראל שליטה. יחד עם זאת, יש סיבה לאופטימיות זהירה. ראשית, הרשות הפלסטינית, שהוקמה בהסכמי אוסלו, הראתה חוסן מרשים ושרדה תהפוכות משמעותיות: האינתיפאדה השנייה, מותו של יאסר ערפאת, ההתנתקות, השתלטות חמאס על עזה וכל הסבבים האלימים בין ישראל לעזה. שנית, כבר מעל 20 שנה שהרשות הראתה את מחוייבותה לשמור על הסדרים עם ישראל, והתיאום הביטחוני בין צה"ל למנגנוני הביטחון הפלסטיניים נשאר רציף כמעט לחלוטין במשך כל התקופה. שלישית, בניגוד לשיח הרווח בישראל, הרשות גם פועלת בשטח כדי להתמודד עם ארגונים חתרניים – ההתמודדות האחרונה הייתה כנגד הארגון האלים "גוב האריות" בשכם, שפירוקו הושג בעיקר בשל מעצרים שביצעו מנגנוני הביטחון של הרשות, עד שלבסוף בכירים ופעילים בארגון הסגירו את עצמם לרשות . בזירה הפנים-ישראלית, עלינו להחליף את הממשלה הנוכחית , שהיא הנציגה הבולטת ביותר למחנה האלימות הישראלי. עלינו להגביר את הקול האזרחי שתומך בהסכם שלום; לפעול לפינוי התנחלויות ושימוש במנגנוני אכיפת החוק בישראל כנגד מבצעי פשעים בגדה; להסיט כוחות צה"ל משמעותיים משיטור אוכלוסיה אזרחית בגדה לשמירה על הגבולות של ישראל – כל אלה צעדים שמקדמים את הביטחון הישראלי בכך שהם מהווים מעשים משכנעים עבור פלסטינים שתמיכה בהסדרים ובהסכמי שלום היא אפשרית ורצויה. אין פתרון קסם לסכסוך, ואין שום צפי שהמדיניות שאני מציע כאן תפתור את כל הבעיות בין-לילה. מדיניות הביטחון של הימין השאירה אותנו בתוך ביצה טובענית של אלימות שרק גוררת אותנו עוד ועוד פנימה. מחנה האלימות הפלסטיני והישראלי, ינסו להמשיך לגרור אותנו פנימה: ארגונים פלסטינים ימשיכו לנסות להוציא לפועל פיגועים; מתנחלים ימשיכו להצית מהומות בהר הבית ולהשתמש במנגנוני המדינה להשתלטות על אדמות פלסטיניות. ביטחון ישראלי יגיע כאשר מערכת אכיפת החוק הישראלית תעצור את מחנה האלימות הישראלי, וכאשר הרשות הפלסטינית תפעל לעצור את מחנה האלימות הפלסטיני. עלינו להתחיל לקדם את המציאות הזו כבר היום כדי שילדינו יזכו לחיות בביטחון. תום אלפיה הוא דוקטורנט לפילוסופיה פוליטית באוניברסיטה העברית בירושלים, וחבר מערכת מגזין רוזה. תוכלו לפגוש אותו ב אסיפת השלום והשוויון של תנועת עומדים ביחד ביום שישי ה-2.2, ולהשתתף בחיזוק הדרך שהוא מציע לבניית תנועת השלום. תום אלפיה 28 פרק מספר תום אלפיה הוא דוקטורנט לפילוסופיה פוליטית באוניברסיטה העברית בירושלים, וחבר מערכת מגזין רוזה למנויים בלבד למה ואיך נעצרתי מעצר פוליטי למנויים בלבד הסכינים הארוכות של המשטר נשלפו למנויים בלבד כן, שלום למנויים בלבד נאום הניצחון המלא של זוהראן ממדאני הצטרפו לתוכנית המנויים שלנו הצטרפו עכשיו

פרק זה סגור למנויים בלבד. לא מנויים? לחצו כאן כדי להירשם 058- ציון נכשל تحصيل راسب שתפו: 5 ביולי 2020 058- ציון נכשל تحصيل راسب קריאת השכמה 00:00 / 01:04 ! קריאת השכמה 58 פרק מספר פודקאסט אקטואליה סוציאליסטי על החיים עצמם ועל התקווה לשינוי יסודי של החברה, הפוליטיקה והכלכלה. למנויים בלבד המלחמה המלוכלכת עושה עלייה למנויים בלבד מה עושים אחרי שמנצחים? למנויים בלבד למנויים בלבד איך הגיע בלייר למשול בעזה? הצטרפו לתוכנית המנויים שלנו הצטרפו עכשיו

האם ביידן פרש כגיבור? ואיפה הדמוקרטיה במפלגה הדמוקרטית? פרק זה סגור למנויים בלבד. לא מנויים? לחצו כאן כדי להירשם מפלגה אוכלת יושביה האם ביידן פרש כגיבור? ואיפה הדמוקרטיה במפלגה הדמוקרטית? שתפו: ענת זלצברג 25 ביולי 2024 מפלגה אוכלת יושביה ענת זלצברג 00:00 / 01:04 ביידן פרש. הוא לא ירוץ לכהונה שניה ו(באופן רשמי)טרם ידוע מי ירוץ במקומו כנציג המפלגה הדמוקרטית. הפרישה הלקונית של ביידן מהמרוץ - במכתב שפרסם בטוויטר ביום ראשון, בלי חצוצרות או כינורות, תפסה את ארה"ב ואת העולם במידה של הפתעה. בשבועות מאז הדיבייט הטלוויזיוני המביך, בו ביידן הצליח באורח פלא להיות אפילו פחות קוהרנטי מטראמפ, ביידן ניסה לעמוד בפרץ הקריאות מצד דמוקרטים שיפרוש מהמירוץ, פן יגיש לטראמפ את הניצחון על מגש של כסף. ביידן סירב – הוא נבחר בפריימריז והוא ירוץ לנשיאות, גם אם יצטרך להיעזר במקל או הליכון בדרך. מהרגע בו הסתיים השידור, ערוצי הטלוויזיה התמלאו בראשים מדברים מטעם המפלגה, שהפליגו בשבחים ותירוצים על יכולותיו של ביידן. המפלגה הדמוקרטית לכאורה נעמדה מאחוריו ומאחורי קולות חברי המפלגה שבחרו בו. הוא היחיד שיכול לנצח את טראמפ ובו נשים מבטחנו. אך ככל שהתגברה הביקורת, ובעיקר ככל שהסיכויים של ביידן לנצח צנחו לפי הסקרים, ראשי המפלגה חטפו רגליים קרות. אחד אחד הם התחילו לדחוק בביידן לפרוש מהמירוץ – ביניהן גם חברתו למועדון העשור התשיעי במפלגה, ננסי פלוסי. אחרי שבועות של קמפיין פנימי, ולפי דיווחים ממקורות זרים – לחצים מצד הזוג אובמה והזוג קלינטון, נפל הפור. ביידן נדחק החוצה בהצלחה. קמאלה ועץ הקוקוס לוח הזמנים צפוף – הועידה הדמוקרטית צפויה להתכנס ב-19 באוגוסט, ובפניה עומדת שאלה פתוחה לכאורה - מי ירש את מקומו של ביידן כנציג המפלגה? המילה לכאורה עובדת כאן שעות נוספות – כמעט כל מנהיגי המפלגה, כולל ביידן עצמו, כבר הספיקו לתמוך פומבית בסגנית הנשיא קאמלה האריס, המועמדת הטבעית לתפקיד לפי המסורת האמריקאית. בהעדר בחירות פתוחות בועידה עצמה – שלא קרו מאז 1968, ולא במקרה, האריס תוכתר לתפקיד המועמדת בלי מכשולים מיוחדים. לכאורה עומדת בפני צירי המפלגה הבחירה האם לבחור בה לתפקיד, אבל ללא מתחרים בולטים מולה, אין לבחירה הזו משמעות של ממש. מה גם שכמעט כל צירי המפלגה נבחרו בקפידה על ידי אנשי ביידן כבר לפני שנה, כדי לוודא שלא יהיו פויילשטיקים ופדיחות בועידת הבחירות. הצירים נאמנים לביידן, וקשה לדמיין תרחיש שבו לא יצביעו להאריס כשהוא מביע רצון מפורש שיעשו זאת. השאלה היחידה כרגע היא באיזה תהליך האריס תקבל את המועמדות, ועד כמה מנגנון המפלגה ישקיע בהפקה תאטרלית שתדמה תהליך דמוקרטי. ועדה פתוחה, כלומר מצב של אשכרה בחירות דמוקרטיות, הוא לא סביר, ולא רק כי יהיה צורך לשנות את תקנון המפלגה לשם כך. ועדה פתוחה עוד עלולה להתדרדר למפגן כח של מצביעים פרוגרסיבים, או לאתר של מחאה מהותית של מצביעים דמוקרטיים על שורת הבטחות שממשל ביידן-האריס לא קיים, על התמיכה הבלתי מתפשרת של ביידן בישראל במתקפה בעזה, ועוד היד נטויה. מול מפגן האחדות הסוריאליסטי של פולחן אישיות שקרתה בועידת המפלגה הרפובליקנית, כל חופש הביטוי הזה לא יבוא טוב לאף אחד בעין. יתכן והמפלגה הדמוקרטית תזרוק איזושהי עצם לצעירי המפלגה, ותאפשר למועמדים זוטרים יותר (כלומר, כאלו שאין להם סיכוי להיבחר כסגן של האריס), לשחק בדיבייט ודמוקרטיה בפני הקהל. כך יהיה אפשר לפרגן מעט לדור הצעיר בלי להסתכן בתחרות ממשית עבור האריס, והאריס תוכל להנפיק עוד כמה סינקים וממים מהדיבייטים המקדימים. כמה משופרות המפלגה, כמו עזרא קליין מהניו יורק טיימס, תומכים בפתרון המביך הזה בפה מלא. התרחיש הסביר עוד יותר הוא שהאריס תקבל את המועמדות ישר לכיס. האריס ותומכיה יטענו עד הסוף המר שהציבור הדמוקרטי בחר בה עוד כחלק מהטיקט של ביידן, אבל בשורה התחתונה, גם אם יקרה שואו גדול בועידת המפלגה, אי אפשר להשוות בינו ובין הפריימריז הפתוח האמיתי שנחמס מחברי המפלגה בפועל כבר לפני חודשים. תוך יומיים, נושא השיחה עבר מלהיות "מי יחליף את ביידן" ל"מי יהיה הסגן של קאמלה". בהתאם, כל המועמדים הריאלים האחרים לראשות המפלגה רצו לתמוך גם הם בהאריס, והם מקדישים את עיקר מרצם להתמודדות על הסגנות. לכל המעוניין, הרשימה הריאלית כוללת כרגע רק גברים לבנים (כמובן), וכפי שסגני נשיאים אמורים לעשות, לאפשר להאריס גישה למצביעים שלא תוכל להגיע אליהם אחרת. לכן נוכל למצוא ברשימה שני דמוקרטים בולטים מהדרום – רוי קופר מצפון קרוליינה ואנדי באשיר מקנטקי; את הלוחש לדולרים ג'יי בי פריצקר, מושל אילינוי ויורש אימפריית המלונאות הייאט; את טווינק המחמד של המפלגה הדמוקרטית, פיט בוטיג'ג'; ואת מושל פנסילבניה ג'וש שפירו, שמחזיק ברקורד מוכח כשותה קולות מהמפלגה הרפובליקנית. בהתאם, לא סביר שיבחרו מועמדים ראויים יותר, כמו גאווין ניוסום מקליפורניה או גרטשן וויטמר ממישגן. קשה להמר על מישהו מהם כרגע – סביר להניח שהסגן יבחר בדקה התשעים, בהתאם לסקר האחרון שיראה מאיזה צד המפלגה מדממת קולות. בינתיים דור הטיקטוק מחבק את קמאלה (תמיד בשם פרטי), כנראה משמחה על כך שלפחות יש מתמודדת מהדור של הוריהם ולא סביהם. אחרי שהתבדחה על ביטוי שהיתה אומרת אמה שהתייחס לעצי קוקוס, חברי ה-coconut brigade הציפו את הרשתות בסרטונים שלה רוקדת, מבשלת ומתווכחת בקונגרס, בסדר הזה. צוות הקמפיין של האריס רץ עם המיתוג החדש, ומכוון לגייס מצביעים צעירים דרך רמיקסים של נאומים של האריס לצלילי להיטי הקיץ של צ'אפל רואן וצ'ארלי XCX, יקירות הקהילה הגאה. אירוני לציין אגב, שהמושג coconut שגור בשיח אמריקאי לתיאור אדם חום (בדרך כלל לטיני, אבל גם מעורב ו/או דרום אסייתי, כמו האריס) שמתנהג כמו איש לבן – חום בחוץ, לבן בפנים. ימים יגידו אם הקיץ הויראלי של קמאלה יצליח להסיח את דעת המצביעים הצעירים והמצביעים השחורים מהרקורד הבעייתי של קמאלה כתובעת הכללית של מדינת קליפורניה, שרדפה משתמשי סמים וצעירים שחורים. ביידן, גיבור שייקספירי עד שיומלכו מלכים, מלכות וסגניהם, בארץ השיח עבר להתפייטות על נפלאות ביידן, הדמוקרט האמיתי, אביר הממלכתיות מדלאוור, הסבא החביב שמוכן למחול על כבודו ולהכיר במציאות שהגיע הזמן לאפסן את רישיון הנהיגה ולהעביר לנכדים את המפתחות לאוטו ולנשק הגרעיני. כל גווני הרל"ביזם בישראל מסתכלים בקנאה בסבא ג'ו – למה הוא עוזב, וביבי נאחז בכיסא עד למוות? (או שלו או של החטוף אחרון, מה שיקרה קודם. בכל זאת, הם כידוע "רק סובלים"). הסנטימנט הזה מסתובב לא רק במעגלים הרל"ביסטים הצפויים. בטור ב'הארץ', יוענ.ה גונן מכנה את ביידן "גיבור שייקספירי", לא פחות, שמחל על כבודו ועל תאוות השלטון, ונעמד כנגד הפוליטיקה הרעילה של טראמפ וביבי. האם ביידן עדיף עליהם? זאת אפילו לא שאלה, ולא רק כי ברוב המדדים ביידן הוא הנשיא האמריקאי הכי פרוגרסיבי מאז רוזוולט. אני מודה, כמו רוב אזרחי ישראל, גם עלי עברו יום או שניים באוקטובר בהם רציתי שביידן ורחל מאופקים יהיו הסבא והסבתא שלי. אבל הטרגדיה השייקספירית כאן באה מכך שהפרישה של ביידן באה כנראה מאוחר מדי, לפני שאיזשהו מועמד אחר היה יכול להיבנות כאלטרנטיבה רלוונטית לטראמפ. אולי ביידן היה ראוי לאמירות כאלו אם מראש הוא לא היה חוסם פריימריז אמיתיים במפלגה, במקום התמודדות בכאילו מול סופרת העזרה העצמית מריאן ווייליאמסון. כמו רבים בני דורו בפוליטיקה האמריקאית, ביידן לא העלה על דעתו לפנות את המושב, או לאפשר לדור צעיר כלשהו להיבנות. זה הדור שחונק את אלו שבאים אחריו. בכל זאת, וושינגטון היא אחד המקומות האחרונים במערב שבהם אישה שנושקת ל-60 כמו קמאלה האריס נחשבת צעירה. זה כמעט נצחון לפמיניזם. אבל כמובן שגם קשישות המחנה הדמוקרטי חוטאות באותו חטא בדיוק. ננסי פלוסי מבוגרת מביידן בשנתיים ולא משחררת את הכסא. דיאן פיינסטיין מתה בגיל 90, מבלי לפנות את מושבה בסנאט או בועדת המשפטים. וכמובן, שופטת העליון רות' ביידר גיזנבורג, אחת הדמויות החשובות בפמיניזם האמריקאי של המאה ה-20, סירבה לפנות את מושבה בבית המשפט לפני שתמה כהונת אובמה, מתה בימי טראמפ, וכך מונה במקום אבירת זכות האישה על גופה שופט מתנגד הפלות. נשות ארה"ב חוות את ההשלכות של ההחלטה הזו על בשרן היום. לא רק שסיירת גיל הזהב הזו מתנקשת במורשת הפוליטית של עצמם בעודם בחיים, הם פוגעים בצורה חסרת תקנה ביכולת ההישרדות של התנועות שהם עמלו להקים. אני לא רוצה לחטוא בגילנות. הזקנה באמת קפצה על ביידן בחודשים האחרונים. מי שהיה עד להזדקנותם של אהובים יודע שהזדקנות היא שרירותית, מתעתעת, ולא ליניארית. באמת יכול להיות שהיה באמת משמעותית כשיר יותר לתפקיד לפני חצי שנה. אבל ביידן והמנגנון המפלגתי סביבו הסתירו ביודעין עובדות פשוטות לגבי מצבו הרפואי, ומנעו מחברי המפלגה בחירות חופשיות גם בחורף וגם עכשיו. ואפילו בלי מצבו הסובייקטיבי של ביידן – המצב בו עמדה הפוליטיקה האמריקאית עד לפני יומיים, בו שני המועמדים לנשיאות נולדו לפני שלושת הנשיאים שכיהנו לפניהם, הוא לא פחות ממטורף. כשטראמפ ינצח (בחיי שאשמח לטעות, אבל הוא ינצח), והדמוקרטים ישאלו את עצמם איפה הם טעו, הם יפנו את האצבע המאשימה לביידן. אבל המחלה היא של כל המערכת שאוכלת את צעיריה כדי לשמור את הידיים של הדור המבוגר על ההגה בשם הסטטוס קוו. ענת זלצברג היא כותבת, חוקרת וחיה בחיפה, מגישת הפודקאסט ‘תולדות המיניות’ ברוזה מדיה. עריכה: מעין גלילי ענת זלצברג 45 פרק מספר כותבת, חוקרת וחיה בחיפה, מגישת הפודקאסט ‘תולדות המיניות’ ברוזה מדיה למנויים בלבד למה ואיך נעצרתי מעצר פוליטי למנויים בלבד הסכינים הארוכות של המשטר נשלפו למנויים בלבד כן, שלום למנויים בלבד נאום הניצחון המלא של זוהראן ממדאני הצטרפו לתוכנית המנויים שלנו הצטרפו עכשיו

מי אנחנו באמת? צרכנים או עובדים? התקשורת הישראלית פה כדי לספק את כל התשובות הלא נכונות - ואפילו ההסתדרות התבלבלה. פרק זה סגור למנויים בלבד. לא מנויים? לחצו כאן כדי להירשם עבודה מבולגנת שתפו: קריאת השכמה 2 באוגוסט 2022 עבודה מבולגנת קריאת השכמה 00:00 / 01:04 ! קריאת השכמה 433 פרק מספר פודקאסט אקטואליה סוציאליסטי על החיים עצמם ועל התקווה לשינוי יסודי של החברה, הפוליטיקה והכלכלה. למנויים בלבד המלחמה המלוכלכת עושה עלייה למנויים בלבד מה עושים אחרי שמנצחים? למנויים בלבד למנויים בלבד איך הגיע בלייר למשול בעזה? הצטרפו לתוכנית המנויים שלנו הצטרפו עכשיו

שלושה דיירים נפטרו במעון לאנשים עם מוגבלויות, כתוצאה מהזנחה קיצונית. אם ההפרטה הורגת, למה אנחנו ממשיכים לשלם לחברות שמפעילות את המעונות? פרק זה סגור למנויים בלבד. לא מנויים? לחצו כאן כדי להירשם משרד הרווחים שתפו: קריאת השכמה 17 במאי 2022 משרד הרווחים קריאת השכמה 00:00 / 01:04 קובי גדעון ! קריאת השכמה 405 פרק מספר פודקאסט אקטואליה סוציאליסטי על החיים עצמם ועל התקווה לשינוי יסודי של החברה, הפוליטיקה והכלכלה. למנויים בלבד המלחמה המלוכלכת עושה עלייה למנויים בלבד מה עושים אחרי שמנצחים? למנויים בלבד למנויים בלבד איך הגיע בלייר למשול בעזה? הצטרפו לתוכנית המנויים שלנו הצטרפו עכשיו

פרק זה סגור למנויים בלבד. לא מנויים? לחצו כאן כדי להירשם 165- משחק מסוכן لعبة خطرة שתפו: 16 בינואר 2021 165- משחק מסוכן لعبة خطرة קריאת השכמה 00:00 / 01:04 ! קריאת השכמה 165 פרק מספר פודקאסט אקטואליה סוציאליסטי על החיים עצמם ועל התקווה לשינוי יסודי של החברה, הפוליטיקה והכלכלה. למנויים בלבד המלחמה המלוכלכת עושה עלייה למנויים בלבד מה עושים אחרי שמנצחים? למנויים בלבד למנויים בלבד איך הגיע בלייר למשול בעזה? הצטרפו לתוכנית המנויים שלנו הצטרפו עכשיו