איזה מן ארגון עובדים יסכים שחבריו לא יוכרו עוד כעובדים? ההסתדרות הלאומית, מסתבר. בספטמבר 2024 נחתם הסכם קיבוצי בין חברת המשלוחים תן ביס לבין ארגון עובדי החברה, שהוא חלק מ"הסתדרות העובדים הלאומית", המייצגת עשרות אלפי עובדים בענפים שונים. ההסכם מכיל הסדרה ייחודית ותקדימית של מעמד העובדים: ההסתדרות הלאומית הסכימה ששליחי תן ביס יוכלו לעבור מסטטוס של "עובד", המועסק על ידי החברה, ל"פרילנסר".  כלומר, העובדים שיסכימו למעבר כזה יפסיקו להיות מועסקים על ידי החברה כשכירים. לפי המתווה שבהסכם,  הפרילנסרים אמורים להמשיך להיות מיוצגים על ידי הארגון. ביולי האחרון הכריזה תן ביס שזהו תחילתו של מהלך הדרגתי שבסיומו כלל עובדיה יהפכו לפרילנסרים - ושארגון העובדים למעשה הסכים לו. הכרזת הכוונות הזו מעוררת ספק רב בנוגע לטענות החברה וההסתדרות הלאומית, שניתן חופש בחירה לכל עובד לבחור אם לעבור להעסקה כפרילנסר. אם יושלם, המהלך יהפוך את מודל ההעסקה של תן ביס לדומה לזה של חברת וולט - שטוענת שמבחינה משפטית, הקשר שלה עם השליחים שלה אינו יחסי עבודה.

שליח תן ביס לשעבר ששוחח איתנו וששמו שמור במערכת, עבד עד השנה שעברה כשליח בחברה. הוא התפטר בעקבות שינויים שונים שנעשו באופן ההעסקה שלו, כולל ההסכם הקיבוצי החדש. "המצב החדש נשמע לי לא הגיוני. הייתי שליח שלוש-ארבע שנים, הועסקתי כשכיר. עכשיו מנסים לחקות את וולט, וממה שאני יודע זה לא הולך להם וואו. אני עדיין מנסה להבין איך זה הסכם שטוב לעובדים, עזוב שאני מבין שזה לא הגיוני לעבור משכיר לפרילנסר". התקדים הזה אכן מעלה שאלות רבות - בין השאר על הפתח שהוא משאיר לשינוי מודל ההעסקה בתחומים אחרים.

"חובת הנאמנות היא כבר לא לעובדים, אלא למעסיק"

אורי וולמן, יו"ר ארגון סגל ההוראה והמחקר באוניברסיטת תל אביב ומרצה ליחסי עבודה, פנה בחודש אוקטובר האחרון לעו"ד רבקה ורבנר, הממונה הראשית על יחסי עבודה במשרד העבודה, שהיא הרגולטור הממשלתי הרלוונטי ואמונה על רישום הסכמים קיבוציים, כדי שזו תתערב בהסכם. במכתב לממונה כתב וולמן כי: "הכללת פרילנסרים בהסכם קיבוצי פוגעת גם בעצמאות ארגוני העובדים ובזכות ההתארגנות. ארגון עובדים נועד לייצג עובדים ולא נותני שירות עצמאיים, והכללתם במסגרת ההסכם מטשטשת את גבולות הייצוגיות ופוגעת בכוח המיקוח של העובדים השכירים. בכך נשמט הבסיס למבנה יחסי העבודה המאורגנים ומועצמת הסכנה לפירוק הדרגתי של כוח העבודה המאורגן". ורבנר לא קיבלה את טענתו של וולמן, ומיאנה להתערב בהסכם. זאת, לטענתה, כי התנגדותו של וולמן לא הוגשה במועד ולא לכתובת הנכונה במכתב רשמי, וכן בשל העובדה שההסכם תואם את הדרישות הפורמליות הבסיסיות למהו הסכם קיבוצי, ולכן, לדבריה, אין לה סמכות להתערב בו, ששמורה למקרים נדירים של הפרת החוק או פגיעה בשוויון. הממונה ציינה שאם יוכרע שהשליחים הפרילנסרים הם אכן לא עובדי החברה, הם יוכלו לטעון שההסכם הקיבוצי כלל לא חל עליהם - התבטאות שמערערת את גישת הצדדים להסכם, ההסתדרות הלאומית ותן ביס, לפיה ההסכם מסדיר את מעמדם של הפרילנסרים. וולמן סבור כי התשובה של ורבנר מייצגת דפוס של אי התערבות מצדה: "הממונה מקטינה ראש ואומרת שהיא מתערבת רק במקרים קיצוניים. היא בתפקיד מאוד חשוב במשק אבל היא אנונימית לחלוטין ומאוד פרווה".

ההסכם לא חריג רק מבחינה משפטית, אלא גם מבחינת ההתנהלות המצופה מארגוני עובדים לאור האינטרס הישיר ביותר שלהם - לייצג עובדים. איגודי עובדים בישראל ובעולם נוהגים להאבק בתהליך של כניסת פרילנסרים לענפים ולמקומות עבודה מאורגנים, בגלל הפגיעה שנוצרת כך בכוח המיקוח שלהם. כאן, לא רק שארגון העובדים מסכים להכנסתם של פרילנסרים למקום העבודה; הוא לוקח אחריות על תהליך ההעסקה שלהם, ואף על ייצוגם, לכאורה. מכיוון שיש בעיה משפטית לכפות על מי שכלל אינם עובדים לשלם דמי טיפול לארגון עובדים, כי הוא - נדגיש שוב - ארגון עובדים, ההסכם מוצא פתרון יצירתי: החברה תהיה זו שתשלם להסתדרות הלאומית את דמי החבר הדרושים כדי לטפל בשליחים אלה.

וולמן מספר שהוא הופתע מאוד מתוכן ההסכם, ושמנגנון התשלום גורם לחשוד שהנאמנות של הארגון לא תהיה לשליחים. "לפני כמה חודשים ראיתי שתן ביס יוצרת מסלול של פרילנסרים בהסכמת ההסתדרות הלאומית. זה הרים לי גבה: אמרתי - איך יכול להיות שארגון עובדים יעשה דבר כזה? זה כמעט גול עצמי, ואחרי שקראתי את ההסכם השתכנעתי בזה אפילו יותר. זה מסוכן כי פרילנסרים זה עניין בפני עצמו, ולא עניין איגוד העובדים. למשל, פרילנסרים מקבלים להיות חברים במועדון הצרכנות של ההסתדרות הלאומית - אבל המעסיק משלם עליהם את דמי החבר. ברגע שהאיגוד מקבל כסף מהמעסיק חובת הנאמנות שלו כבר לא לעובדים אלא למעסיק".

וולמן מסכים שיש צורך לעסוק בתנאי ההעסקה של פרילנסרים, אך סבור שעירוב ארגוני העובדים בתחום זה הוא טעות. "המחוקק צריך לקדם תכנית של המשק שתקבע באופן כללי מה התנאים של פרילנסרים. בקליפורניה למשל העבירו חוק כזה - העבירו שאפשר להקים איגוד של פרילנסרים. פה היה צריך להיות עניין דומה - אבל לא יכול להיות שאיגוד עובדים מרשה להעביר אנשים לצורת העסקה כזו". לפי תן ביס, העובדים שעוברים למודל פרילנס אמורים לקבל את כלל התנאים מהם נהנים עובדי החברה הנשארים ב"מסלול" עובד, כולל תשלומים לפנסיה. אך הטענה הזו לא פותרת את הסיכון שבאמצעות מודל ההעסקה החדש יהיה ניתן לשלול זכויות כאלה בקלות רבה יותר, ולהחליש את כוח המיקוח של ארגוני העובדים.

כלכלת החלטורה

התופעה המכונה "כלכלת החלטורה" הלכה ונפוצה בשנים האחרונות, ולצד זאת זכתה ליותר ויותר ביקורת ציבורית. שליחי וולט, שמחזיקה בנתח של כ-60% משוק המשלוחים הישראלי, אינם מועסקים על ידי החברה כשכירים ואינם מוכרים על ידיה כעובדים. לאחרונה משרד התחבורה, בהובלת השרה רגב, העלה הצעות שעשויות לפתוח בפני חברת ה"הסעות השיתופיות" אובר להיכנס לישראל. 

לב הביקורת על פלטפורמות כמו וולט ואובר, נוגעת בקיומם של יחסי עבודה בין החברות המפעילות את הפלטפורמה, לבין האנשים שמעניקים שירות דרכה. שליחי וולט, למשל, אמנם יכולים להחליט מתי הם זמינים למשלוחים, אבל הם מחויבים לתעריפים, לתנאי השירות ולנראות שקובעת וולט. אלה, פחות או יותר, התנאים המוצעים לשליחי תן ביס במסגרת ההסכם החדש.

שליחי וולט ונהגי אובר לא נהנים ממרבית מרכיבי חופש הפעולה ממנו עצמאים נהנים לרוב, אך מכיוון שהם בכל זאת מסווגים כעצמאים, הם גם לא נהנים מההגנות החלות על שכירים. הרווח הוא של החברה, שמרוויחה עובדים המחויבים לה ותלויים בה, אך אינה מחויבת למגבלות שהחוק מחיל על יחסי עובד-מעסיק.  בתחילת 2023 שליחי וולט בירושלים ובחיפה שבתו והובילו ניסיון התאגדות במחאה על שינוי שיטת התשלום לרעה. ניסיון זה נכשל, בין השאר כי העובדים לא נהנו מההגנות המשפטיות החלות על עובדים שובתים. בעוד במדינות מסוימות ה"פלטפורמות השיתופיות" הוגבלו מבחינת בחקיקה וברגולציה, ונכפה עליהן להעסיק רשמית את המשתמשים בהן, או לפחות לתת להם חלק מההגנות השמורות לשכירים, בישראל בתי הדין לעבודה לא ששים לעשות זאת.

איומים והתערבות לא חוקית - הדרך להתארגנות ב"תן ביס"

התארגנות של עובדים במקום עבודה כמו תן ביס היא מורכבת מלכתחילה; תחלופת העובדים מהירה, המפגש בין העובדים מועט ואין נקודות התאספות טבעיות עבור העובדים לשיחה - פורמלית או בלתי-פורמלית. ובכל זאת, תן ביס נדרשה בעבר למהלכים מרחיקי לכת כדי למנוע ניסיונות התארגנות. במרץ 2023 הסניף ההולנדי של ארגון OECD, שם מבוססת JustEat, חברת האם של תן ביס, פרסם דו"ח על התנהלות החברה בנושא, בעקבות פנייה של ארגון עובדים הולנדי גדול. הדו"ח קבע כי חברת הבת הישראלית של JustEat עברה על כללי ההתנהלות העסקית של ה-OECD, בניסיונותיה למנוע התאגדות עובדים ובסירובה לנהל משא ומתן קיבוצי עם ההתארגנות שקמה בחברה. 

הניסיון ליצור ארגון עובדים בתן ביס התחיל בסוף העשור הקודם בהסתדרות הפועל המזרחי, ארגון עובדים קטן המזוהה עם מוסדות הציונות הדתית. לטענת הפועל המזרחי כבר אז תן ביס נקטה צעדים כדי להפריע לניסיון ההתארגנות, שעבר בהמשך מהפועל המזרחי להסתדרות העובדים הכללית החדשה. ב-2020 ההסתדרות הכריזה על הגעה ליציגות, כלומר לאחוז מספק של עובדי תן ביס שמעוניינים בהקמת הארגון כדי שהחברה תאלץ לקיים איתו משא ומתן. גם אז, תן ביס לא קיבלה את המצב ולא הסכימה לנהל משא ומתן קיבוצי. דווח על איומים כלפי שליחים המעורבים בנסיון ההתארגנות, וניסיונות לפטר את יו"ר הוועד. כמו בהולנד גם בישראל, בתי הדין האזורי והארצי לעבודה קבעו כי הנהלת החברה פגעה בהתארגנות העובדים.

ייתכן שהדו"ח שיצא בהולנד איים על תן ביס עד כדי כך, שהיא הגיעה למסקנה שאין ברירה אלא לאפשר הקמה של ארגון. אחרי מאבק משפטי ארוך נגד ניסיון ההתארגנות בהסתדרות, ארגון אחר - ההסתדרות הלאומית - קיבל את היציגות של בתן ביס, והפעם לא דווח בתקשורת על התנגדות מצד החברה. ההסתדרות הלאומית הואשמה בעבר בהיותה "ארגון עובדים למען המעסיקים" - כלומר, שהיא נוחה במיוחד עבור חברה כמו תן ביס. לפי וולמן, "ההסתדרות הלאומית הוא ארגון בעייתי. חלק מההסכמים שלהם, כמו הנוכחי ואלו שנפסלו בעבר ע״י הממונה מחפירים ופוגעים בסופו של דבר בעובדים אותם הם מתיימרים לייצג".

היום בתן ביס - ואיפה מחר?

בתחומים רבים, נוח יותר למעסיקים לא להתחייב לתנאים סוציאליים ולהגנות שמבטיחה העסקה כשכיר. התקדים של תן ביס עשוי להקל עליהם לאלץ מעבר כזה, אפילו במקומות עבודה מאורגנים. וולמן העלה חשש דומה: "בכובע שלי כיו"ר ארגון עובדים אני מוטרד במיוחד. זה לא בהכרח אומר שזה יקרה מחר בבוקר בעוד מקומות עבודה, אבל יש פה תקדים מסוכן של מעבר ממעמד שכיר למעמד פרילנסר, ועוד בהסכם קיבוצי". ניתן להעריך שמעסיקים נוספים - בתחומים מגוונים, מתעשייה, דרך חינוך והשכלה ועד תקשורת - עשויים להיות מעוניינים במודל דומה, ועשויים להשתמש בתקדים של תן ביס לטובתם.

כדי להגן על "כלכלת החלטורה", נטען פעמים רבות כי העובדים בפלטפורמות מעוניינים בהעסקה כפרילנסרים ובתנאים בהתאם. נסיונות ההתארגנות בוולט מעוררים ספק בנוגע לטענה הזו. כך גם הדרך שעברה תן ביס בדרך להסכם תקדימי כזה, והדיכוי שהפעילה כלפי ניסיונות ההתארגנות העצמאיים של עובדיה לאורך שנים. כדאי לזכור זאת, במקרה שהתקדים הזה יעודד מעסיקים נוספים לנסות להעביר את עובדיהם למודל דומה בשנים הקרובות.

---

תגובות:

חברת 10 ביס.קו.איל בע"מ, המחזיקה במותג תן ביס, בחרה שלא למסור תגובה.

מהיחידה ליחסי עבודה במשרד העבודה נמסר:

"הבקשה לפסילת ההסכם הקיבוצי נבחנה לגופה על ידי הממונה הראשית על יחסי עבודה ובהתאם להוראות הדין, והתקבלה החלטה בעניינה. מאחר שמדובר בנושא בעל היבטים משפטיים, איננו סבורים שנכון לנהל דיון על הנימוקים וההחלטה במסגרת תקשורתית."

מההסתדרות הלאומית נמסר:

"הטענות המובאות בכתבה משקפות חוסר הבנה מהותי של המציאות בענף ושל תפקידו של ארגון עובדים אחראי בעת הזו, ומציגות תמונה חלקית ומעוותת של ההסכם שנחתם.

ההסתדרות הלאומית פועלת אך ורק לטובת ציבור העובדים והשליחים, ומתוך מחויבות עמוקה לביטחונם התעסוקתי והסוציאלי. ההסכם שנחתם עם “תן ביס” אינו מבטל זכויות – אלא מסדיר אותן לראשונה בצורה רחבה, אחראית ומותאמת לאופי הייחודי של ענף השליחויות, תוך מתן מענה למציאות תעסוקתית קיימת שאינה ניתנת להתעלמות.

בניגוד לנטען, מדובר במהלך שנועד להבטיח רצף זכויות, ודאות והגנה סוציאלית גם למי שפועלים כפרילאנסרים, ולהעניק להם מעטפת ארגונית שלא הייתה קיימת קודם לכן. ההסתדרות הלאומית אינה מתכחשת לשינויים בעולם העבודה – אלא מתמודדת איתם באופן מקצועי, מפוכח ומתקדם, מתוך מטרה אחת: שמירה על זכויות העוסקים בענף והבטחת תנאי העסקה הוגנים.

ההסכם גובש לאחר שיח מעמיק עם נציגי העובדים, תוך בחינת צרכי השטח, מאפייני ההעסקה והעדפותיהם של חלק ניכר מהשליחים עצמם. הצגת ההסכם כ”וויתור” על עובדים היא הטעיה: מדובר בהסדרה מודעת של מודל העסקה קיים, שנועדה למנוע פגיעה חמורה הרבה יותר בזכויות ובביטחון התעסוקתי של השליחים. 

ההסתדרות הלאומית תמשיך לפעול בנחישות ובאחריות להסדרת זכויות עובדים ונותני שירותים גם בענפים מתפתחים ומשתנים, ותמשיך להעניק לחבריה את השירות המקצועי, האפקטיבי והמחויב ביותר – בהתאם לצרכי הענף, למציאות הכלכלית ולרווחת העובדים עצמם."

מעין גלילי הוא חבר מערכת מגזין רוזה

עריכה: סתו גרסטל