בקבוצת עיצוב פנים גדולה בפייסבוק, שמונה לא פחות מ־163,000 חברות וחברים, מתפרסמים מעל 70 פוסטים כל יום. בפוסטים עולים שרטוטי דירות, הדמיות של עיצוב פנים באמצעות בינה מלאכותית, ושאלות כמו: מאיפה כדאי לקנות תאורה? איזו דוגמה של ריצוף יפה יותר? איך ליצור "קיר כוח" מיוחד שלא נראה כמותו במזרח התיכון? שאלות רבות עוסקות בשיפוץ דירות קבלן, ומשפיעניות מפרסמות סרטונים המפגינים מומחיות בעיצוב הדירות האלה. 

מדי פעם עולה גם שאלה שמסומנת כ"פרובוקטיבית" - כזו שמיד גורפת מאות תגובות ואלפי לייקים: "מאיפה יש לכולם כאן כסף?"

ובאמת, נראה שישראלים רבים מאד יכולים להרשות לעצמם לעצב ולשפץ את הבית. לפי נתוני התאחדות קבלני השיפוצים, שוק השיפוצים בישראל מגלגל כ-15 מיליארד ש"ח בשנה. הנתון הזה כולל כ-300,000 שיפוצים המתבצעים מדי שנה (נתונים מלפני המלחמה). על פי משרד העבודה אדריכלות ועיצוב פנים היא המגמה השנייה בגודלה במכללות הטכנולוגיות וזו שפופולרית ביותר בקרב נשים, עם גידול של 33% בסטודנטים נרשמים בארבע שנים. ב-2025 כ-6,000 סטודנטים לומדים, ובעיקר לומדות, עיצוב פנים. 

אבל למה הישראלים מעצבים ומשפצים כל כך הרבה? אם לשפוט על פי מוספי העיצוב או אתרי התוכן הנדל"ני, מדובר בצורך שהוא ממש קיומי. עיצוב הדירה הוא קריטי לבריאות הנפש שלנו, אנחנו צריכים את הארונות הנכונים והספה הנכונה על מנת להתמודד עם מציאות כאוטית ואפילו עם פוסט טראומה.

"רציתי להחלים מהמצב במדינה שלנו"

בראיון ב-YNET, כשהזמרת קרן פלס נשאלה על הסגנון העיצובי בביתה החדש היא הסבירה: "רציתי לגור בתוך חיבוק... רציתי להחלים מהמצב במדינה שלנו, עברנו משהו שלא קרה בהיסטוריה לאף מדינה, עברנו טלטלה איומה וכולנו בפוסט טראומה. רציתי לפתוח דף חדש, לנטוע שורש בריא ולצאת מהחושך לאור". בכתבה אחרת  בYNET, בה הופיעה רשימה של 16 טיפים לעיצוב עבור מתמודדי נפש, גיבתה האדריכלית נופי רותם את התפיסה שהביעה פלס: "החיים בישראל כה מורכבים, בכל כך הרבה היבטים, ולבית שאנו חיים בו יש משמעות והשפעה רבה על בריאות הנפש. ברגע שנייצר לנו בכל הבלגן הקיומי סדר ומקום לכל דבר - נאפשר שקט תפקודי שישפר את איכות חיינו".  

כשמעצבת הפנים צביה קזיוף התבקשה על ידי "מרכז הנדל"ן" להסביר כיצד השבעה באוקטובר ישפיע על עיצוב הבתים היא ענתה: "מסתמן שהחללים עצמם יתאפיינו בקווים ישרים, אך לצידם מרבית מהפריטים הבולטים בקולקציות הריהוט והתאורה החדשות הם מעוגלים... תפקידם להכניס שפע של עידון ורוך ולשבור את המראה הנוקשה". גם מגזיני העיצוב סיפקו לאורך השנים האחרונות שלל התייחסויות לכך שעיצוב הבית מהווה תרופה לנפש הישראלית המבוהלת. לפעמים גם אמירות ישירות מאוד: במגזין בניין ודיור, חדווה אלמוז הסבירה שבטון חשוף וברזל שנותנים תחושת ביטחון (ומזכירים אולי מקלט או בונקר) יאפיינו את העיצוב בשנת 2026. האקוסטיקה תהיה קריטית יותר עקב האזעקות שהלחיצו אותנו, ונקודות תאורה ממוקדות שמאפשרות להתמצא בלילה יחזרו לאופנה - מפחיד לתהות למה.

התפיסה הזאת, שקושרת בין חוסן בטחוני לבין עיצוב הבית אולי מתבטאת בצורה הברורה ביותר בעצם הביטוי "וילה בג'ונגל", שטבע אהוד ברק, הידוע בעצמו כחובב דירות פאר. הרעיון הוא שישראל עצמה היא בית יוקרתי ומפואר שמצליח להשכיח מדייריו את המציאות המבעיתה בחוץ.

לצד אלה שמסבירים לנו שעיצוב הבית קריטי לבריאות הנפש מול המציאות הביטחונית, יש כאלה שמוצאים הסברים אחרים. בראיון ב-YNET שעסק בעליית מחירי השיפוצים אמר ערן סיב, יו"ר התאחדות קבלני השיפוצים: "הישראלים משפצים הרבה יותר מאזרחי מדינות ה-OECD. יש לכך שלושה גורמים מרכזיים - אנחנו חיים ליד הים, והמלח פוגע בבניינים; הבנייה בארץ בשנות ה-40-50 הייתה גרועה מאוד; והישראלים פשוט אוהבים מאוד להתחדש כל הזמן, בשונה מהאירופים למשל". הסבר נוסף שניתן לנטיית הישראלים לחדש דירות יותר מעמיתיהם האירופאיים, הוא הרצון להשביח את הנכס, וכך למקסם את עליית ערך הדירה. גם לצורך כך גויסו בשנים האחרונות גופי התקשורת הישראלים עם כתבות שמפרטות בדיוק בכמה יעלה כל שיפוץ את ערך הדירה, ומספקות מגוון של מדריכים בנושא.

בזמן שמגזיני העיצוב עוסקים בפסיכולוגיה שמניעה את השיפוצים ועיתוני הכלכלה מנתחים את תשואות הרווח, כדאי לזכור שיש גורם אחד וודאי שמאפשר את שגשוג השיפוצים  - אשראי. אנשים יכולים לשפץ פשוט כי מישהו נתן להם הלוואה שמאפשרת את השיפוץ. המהלך האחרון של בנק ישראל מלמד אותנו שהאשראי הזה יכול להיות מסוכן משחשבנו. 

החובות האמיתיים של משקי הבית נחשפים

ב-7 בפברואר פרסם הפיקוח על הבנקים חוזר המכיל מספר הוראות. חלקן דווקא מגבירות את סיכון האשראי של משקי הבית: כך למשל, האפשרות לקחת הלוואה לכל מטרה בשעבוד נכס עד למימון של 70%, עליה כתבנו כאן, הופכת מהוראה זמנית לקבועה. באותו חוזר הפיקוח פרסם הוראה אחת שדווקא מרסנת את האשראי: חובת חישוב מאוחד.  מעכשיו, הבנקים מחויבים לסכום יחד את החזר המשכנתא ואת החזר הלוואת ה"לכל מטרה", כך שסך שניהם לא יעלה על 40% מההכנסה. המהלך הזה מפחית את סיכון האשראי של משקי הבית, אבל לצד זאת גם חושף את המציאות הבעייתית שלמעשה התקיימה עד עכשיו מתחת לרדאר.

נדגים במספרים: נניח שזוג שמרוויח 20,000 ש"ח נטו קונה דירה ב-2,000,000 ש"ח. הוא לוקח משכנתא של 1,500,000 ש"ח, שההחזר עליה הוא 7,000 ש"ח בחודש (כ-35% מההכנסה) גבול שנחשב סביר ותקין בעיני הבנק. אלא שלצורך שיפוץ הבית, הזוג לוקח באותו מעמד גם "הלוואה לכל מטרה" של 200,000 ש"ח, עם החזר חודשי של 3,000 ש"ח נוספים.

כלומר, עד היום, הבנק בחן כל הלוואה ב"מגירה" נפרדת. המשכנתא עמדה במבחן ה-40%, וההלוואה לכל מטרה נחשבה להוצאה שפשוט מקטינה את ההכנסה הפנויה. התוצאה היא שעל הנייר הזוג עמד במגבלות עם יחס החזר של כ-28% בלבד (7,000 ש"ח מתוך הכנסה "מחושבת" של 17,000 ש"ח), אך בפועל הוא חזר הביתה עם החזר חודשי של 10,000 ש"ח - יחס החזר ריאלי של 50% מהכנסתו.

היום, אחרי ההוראה החדשה של הפיקוח על הבנקים (שתחול ביולי 2026) הבנק מחויב להסתכל על התמונה המלאה. בחישוב המאוחד, ה-7,000 וה-3,000 הופכים ל-10,000 ש"ח. מאחר שזה מהווה 50% מהכנסת הזוג, הבנק פשוט ייאלץ לסרב לעסקה או לדרוש מהזוג להקטין את החוב.

בכל פעם שהתעורר דיון על מאפיינים מסוכנים בשוק הנדל"ן, אם זה הלוואות הקבלן או שוק האשראי החוץ בנקאי והפיקוח הדל עליו, עולה טיעון מרגיע אחד - השמרנות של בנק ישראל. כתבים כלכליים שונים הסבירו לנו שבנק ישראל דווקא מחמיר יחסית לעולם בכל הקשור למבחני הכנסה והון עצמי בקבלת משכנתא. מבחינת המספרים היבשים, לכל הפחות, זה באמת נכון. בנק ישראל מציב לאורך שנים רף של 40% כיחס החזר מקסימלי, נתון שנחשב למחמיר יחסית למדינות רבות בעולם המערבי. בנק ישראל למעשה דורש מהבנקים לוודא שללווים יש הכנסה מספיק גבוהה ושההחזר החודשי על המשכנתא לא עולה על 40 אחוז מההכנסה שלהם. בארצות הברית משכנתאות המובטחות על ידי Fannie Mae או Freddie Mac מאפשרות יחס החזר של עד 45%, ובהלוואות FHA ניתן להגיע אף ל-50%. במדינות נוספות כמו קנדה או אוסטרליה אפשר למצוא מסלולים המאפשרים ללווים להגיע ל-44% ואף מעבר לכך. הנתונים הללו שימשו לא פעם הוכחה לכך שהרגולציה הישראלית מונעת מהלווים לקחת התחייבויות שיחנקו את תקציבם החודשי.

התמונה הזו מתהפכת לחלוטין ברגע שמוסיפים למשוואה את ההלוואות לכל מטרה שניתנו לצד המשכנתא. בכל המדינות הללו, יחס ההחזר כולל את סך כל החובות החודשיים של הלווה - מהמשכנתא דרך הלוואת הרכב ועד לכרטיסי האשראי. מה שחשפה ההוראה החדשה של בנק ישראל, הוא שהמערכת אפשרה בפועל 'להחביא' הלוואות נוספות מחוץ לחישוב המשכנתא. 

ה"החבאה" הזאת לא משפיעה רק על השוואות רמות סיכון בינלאומיות; היא משפיעה על התרבות הישראלית כולה. זוגות צעירים גוללים בקבוצות העיצוב ורואים "קירות כוח" ואיים במטבח בעלות של עשרות אלפי שקלים לדירות קבלן חדשות, ופשוט לא מבינים מאיפה הכסף. השכר תקוע ויוקר המחיה מזנק ב-10% ויותר בשנה, אבל נראה שכולם מסביב פיצחו איזו נוסחה סודית להצלחה. סגנון החיים של העשירון העליון משתקף לנו מהמסך וגורם לנו להרגיש שאנחנו מפספסים משהו, שאנחנו לא עומדים בקצב. אנחנו מספרים לעצמנו שכשהצורך הנפשי מספיק חזק, כשהרצון להרוויח מספיק ברור, אז "מוצאים דרך", "מסתדרים". עכשיו אנחנו נחשפים לכך ששיטת חישוב ייחודית לישראל גרמה לכך שחובות של המעמד הבינוני פשוט נעלמו מהרדאר. והמגבלה של בנק ישראל רומזת שאולי כולם לא באמת "מסתדרים", אולי הם גם מסתבכים עם יותר מדי חובות.

 אי המטבח כמשל

בתחילת המילניום אי המטבח הגיח לחיינו כהבטחה לשבירת קירות וחופש, סמל סטטוס מהתרבות האמריקאית שהופיע לראשונה בבתי העשירים. בהמשך, הפך האי לסטנדרט קבלני שניתן למצוא גם בדירות שלושה חדרים בפתח תקווה. האי, שבשיאו היה האלמנט היוקרתי ביותר בבית, התגלה עם השנים ובעזרת סרטוני משפיעניות העיצוב, כמוצר לא פרקטי. בחיי היום יום הוא הופך להיות במה למכתבים, מעילים ומפתחות. לא נוח לאכול סביבו, והוא רחוק מדי מהמקרר, הכיור, והכיריים, מכדי להשתמש בו כמשטח עבודה. מעל הכל -הוא פשוט ענק: חונק את המעברים, לא משאיר מקום לפינת אוכל נוחה באמת, וחסר פרופורציות. כך, גם תרבות העיצוב הישראלית כולה עשויה להתגלות כ"לא פרקטית". חלום גרנדיוזי שאיבד פרופורציות וגרם לחוב ענק שמשתלט על המרחב. 

חשוב לזכור: הבעיה היא לא רצון אנושי בבית יפה או צורך ב"חיבוק ביתי" מול המציאות שבחוץ. הבעיה היא מערכת שמשדרת לנו שהכל בסדר, שבהשוואה בינלאומית מצב החובות שלנו אינו חריג, שזה רק טבעי לקחת משכנתא ויחד איתה הלוואה לכל מטרה. מסביב לבעיה הזו נבנתה תרבות שמסבירה לנו שהחלפת "מטבח הקבלן" היא הכרח, לא רק כי כולם עושים את זה, כי אנחנו צריכים את זה בשביל הבריאות הנפשית שלנו. 

כשהבועה הזו תתפוצץ, יהיה מי שיטען בדיעבד שהלווים הישראלים פשוט חסרי אחריות. אבל האמת היא שהם פעלו בתוך סביבה בה הסיכונים הושארו מחוץ לטווח הראייה, והפרופורציות של הבית נקבעו לפי היכולת של המערכת להחביא את תג המחיר, ולא לפי היכולת הממשית שלנו לשלם אותו.

טלי גולדרינג היא חוקרת עצמאית בתחומי הכלכלה והנדל"ן, וחברת מערכת מגזין רוזה

עריכה: מעין גלילי