בעשור האחרון צצות יותר ויותר מפלגות חדשות, בייחוד כאלה שסובבות סביב פוליטיקאי יחיד: "כחול לבן" בהובלת בני גנץ ו-"תקווה חדשה" של גדעון סער הן שתי דוגמאות זכורות. במערכת הבחירות הנוכחית שתי המפלגות המובילות בסקרים, מלבד הליכוד, הן מפלגות כאלה: "ישר!" של איזנקוט ו"ביחד" של בנט, שהתאחדה עם יש עתיד הותיקה יותר. 

ההשלכות של התופעה על חוזקת הדמוקרטיה בישראל מתוארות לרוב ביחס לשקיעת מוסד המפלגות והדמוקרטיה המפלגתית, מפני שכמעט כל המפלגות החדשות אינן דמוקרטיות. בעיה דמוקרטית גדולה במיוחד בדומיננטיות של מפלגות כאלה נוטה לעבור מתחת לרדאר: הכוח שיכולים לצבור דרכן בעלי הון. 

תחת מערכת מימון המפלגות הישראלית, מפלגות שכבר זכו להצלחה בבחירות קודמות מקבלות מימון ציבורי, בעוד שמפלגות חדשות תלויות בתרומות וערבויות, בעיקר מבעלי הון גדולים. אמנם בישראל ישנן הגבלות על גובה התרומה של בעלי הון למפלגות – התרומה המקסימלית היא של 14,000 שקלים עבור מפלגה חדשה בשנת בחירות – אבל על ערבויות אין הגבלות כאלה. מפלגות חדשות בהובלת דמויות מוכרות נוטות לגייס מיליונים בכספי ערבות, כספים שמיועדים לכסות את חובות המפלגה במידה ולא תצליח להגיע לכנסת ולגייס מימון ציבורי. במערכת הבחירות הנוכחית מפלגתו של איזנקוט כבר גייסה יותר מ-16.5 מיליון שקלים בערבות, מפלגתו של בנט גייסה 10 מיליון, ו-"המילואימניקים" של יועז הנדל גייסה כמיליון וחצי שקלים. המשמעות היא שפוליטיקאים בעלי השפעה רבה ממומנים על ידי בעלי הון באופן ישיר, ועלולים להיות מושפעים מהאינטרסים שלהם.

זהותם של בעלי ההון שהעניקו ערבויות למפלגות החדשות עשויה לספר לנו יותר על המדיניות שהמפלגה הולכת לקדם מאשר המצע שבאתר או הציוצים ברשתות. הדבר נכון במיוחד במקרה של מפלגות המרכז של איזנקוט ובנט, שמצד אחד ממעטים להרחיב בשאלות מדיניות ותפיסת עולם ולכן קשה למצוא הבדלים אידיאולוגיים ביניהן, אך מצד שני, זהות בעלי ההון שמממנים את המפלגות נבדלים אלה מאלה במידה ניכרת. בעוד לאיזנקוט תורמים בעלי הון ממגוון תחומים, כולל אנשי "כסף ישן" שמעורבים בפוליטיקה הישראלית כבר תקופה ארוכה, בנט מקבל תמיכה בעיקר מברוני ההיי-טק החדשים, המגיעים מאותו עולם כלכלי בו בנט עצמו צמח.

איזנקוט: הכסף הישן, הנדל"ן, ואנשי הצבא

אצל נותני הערבות לאיזנקוט אפשר למצוא כמה שמות גדולים וותיקים במפת ההון הישראלי, למשל אלפרד אקירוב (מיליון ש"ח), מיליארדר הנדל"ן שנחשב מקורב לאולמרט וב-2019 נתן ערבות גם ל"חוסן לישראל" של בני גנץ. אקירוב העניק למפלגת "ישר!" מיליון שקל בערבות. לאחרונה, אקירוב ניסה להיכנס לתחום הביטוח, תחום עליו יש לפוליטיקאים השפעה ישירה, אך ניסיון ההשתלטות על "כלל ביטוח" לבסוף נמנעה על-ידי רשות שוק ההון, הרגולטור בתחום. אקירוב הוא לא השם היחיד שזוהה עם אולמרט ונתן ערבות למפלגתו של איזנקוט. גם פרנק לאוי (מיליון ש"ח), המיליארדר האוסטרלי-ישראלי בן ה-95 שעשה את הונו מבעלות על רשת מרכזי קניות, נתן ערבות במיליון שקלים. ב-2007 נפתחה חקירה במשטרה נגד אולמרט בחשד שפעל עבור לאוי כשהשתתף במכרז להפרטת בנק לאומי, בעת שכיהן כממלא מקום שר האוצר.

לאוי ואקירוב הם דוגמאות לאנשי עסקים ותיקים שרוב עסקיהם בנדל"ן, שתרמו בעבר לפוליטיקאים מהמרכז הפוליטי ועתה מהווים עבור איזנקוט משענת מרכזית. גם יונתן קולבר (מיליון ש"ח), בנו של הסנאטור הקנדי לאו קולבר, עשה את הונו כתוצאה מסמיכות ל"כסף ישן" - משפחתו מקורבת למשפחת ברונפמן העשירה, והייתה מעורבת בעסקיה. קולבר הוא יו"ר דירקטוריון חברת "פנאקסיה" המייצרת קנאביס רפואי. בבחירות 2021 הוא ערב למפלגת "תקווה חדשה" בסך ארבעה מיליון שקלים. עקב כך הוגשה עתירה לבית המשפט העליון בשל חשד לניגוד עניינים בקידום לגליזציית הקנאביס על ידי חברת הכנסת מהמפלגה, שרן השכל.

מעט אנשי היי טק ותיקים נמצאים בקרב התורמים לאיזנקוט. מאיר אדסט (מיליון ש"ח), מייסד סולאראדג' מערכות; אייל דגן (670 אלף ש"ח), יזם הייטק וותיק; משקיע ההון סיכון יהל זילכה; ומריוס נכט, ממייסדי צ'קפוינט (כחצי מיליון ש"ח כל אחד). גם גדעון ארגוב (מיליון ש"ח), משקיע ויזם וותיק, וכן ייבואן הרכבים שמואל חרל"פ ז"ל (מיליון ש"ח) ערבו לאיזנקוט. חרל"פ, שנפטר אמש, (19.8), תיאר עצמו ב-2012 כאיש "שמאל מדיני וימין כלכלי" וקרא ל"מיסוי נמוך מאוד, שקוף ואחיד". ב-2021 כלמוביל שלו קיבלה 2.22 מיליון שקלים ממשרד האנרגיה עבור הבאתן לארץ של 3 משאיות מימן להדגמה.

ברשימת הערבים לאיזנקוט ישנם גם תעשיינים כמו רוני קצין (חצי מיליון ש"ח), קובי בראון (מיליון ש"ח) – ככל הנראה בעל מפעל בשרון, עד פרסום שורות אלה לא הצלחתי לוודא שאכן מדובר באותו אדם שערב לאיזנקוט – וחגי שלום (חצי מיליון ש"ח) בעל השליטה בטיב טעם. חגי שלום גם כיהן כראש אגף הטכנולוגיה והלוגיסטיקה בצה"ל, והוא לא בוגר מערכת הביטחון היחיד ברשימת תורמיו של איזנקוט: נמצאים בה גם עמירם לוין (מיליון ש"ח), אלוף במיל' הידוע כאיש שמאל-מרכז שרץ בעבר לראשות מפלגת העבודה, רונן מנליס (400 אלף ש"ח), לשעבר דובר צה"ל ודוד מידן (200 אלף ש"ח), בכיר לשעבר במוסד שייצג את נתניהו במשא ומתן לשחרור גלעד שליט. מידן הצטרף למטה משפחות החטופים אחרי השביעי באוקטובר, אך ב-29 לאוקטובר 2023 עזב את המטה בטענה שהמטה "דואג לנתניהו לשכפ"ץ נוח". תרומות כאלה מתאימות למקומה הטבעי של "ישר!", כמפלגה בהובלת רמטכ"ל, המזוהה עם הממסד הצבאי ומייצגת אותו.

ההייטקיסטים של בנט

לעומת אייזנקוט, לבנט יש כמות קטנה יותר של תורמים, וכולם בסכומים גדולים. כמעט כל התורמים המרכזיים שלו מגיעים מההיי-טק. אסף ונד (2 מיליון ש"ח), שהקים חברה טכנולוגית לביטוח נדל"ן; עומר קפלן (מיליון ש"ח), ממקימי פלטפורמה לפרסום וגביית כסף על תוכן באינטרנט; דונה רז לוי (מיליון ש"ח), לשעבר בכירה בגוגל; עומר שווילי ׁׁׁ(מיליון ש"ח), הבעלים של אתר ההשקעות investing.com; מרקו טלמון (מיליון ש"ח), ממייסדי אפליקציית המסרים וייבר; ויואב שוהם (מיליון ש"ח), פרופסור למדעי המחשב שהקים את סטארטאפ הבינה מלאכותית A121. בנוסף אפשר למצוא ברשימת הערבים לבנט גם שם אחד שמזכיר יותר את תורמיו של איזנקוט: גיל רובינשטיין (מיליון ש"ח), בן למשפחת אילי הנדל"ן רובינשטיין וקרוב משפחה של הפוליטיקאי והאקדמאי אמנון רובינשטיין.

להיי-טק הישראלי יש אינטרס מובנה במס נמוך ובהטבות מס, כחלק מהתחרות העולמית. גישה נוחה לפוליטיקאים מובילים, שגם מחוייבים אידיאולוגית להורדת מסים, עשויה לסייע בהשגת מטרה זו. יש להיי-טק גם מה להרוויח מהתערבות המדינה בשוק לטובתו, כפי שחודשי המשבר האחרונים הראו - למשל בתכנית הסיוע בשווי 1.2 מיליארד שקלים להיי-טק שעברה ביולי בממשלה ובמשרד האוצר. יואב שוהם היה מעורב בעצמו בתכנית מהסוג הזה, כשעמד בראש ועדה לייעוץ לתכנית הלאומית לבינה מלאכותית, ששוויה מיליארד שקלים.

עוד מפלגה אחת שרצה לבחירות והצליחה לגייס כמות כסף משמעותית היא "המילואימניקים" של יועז הנדל, שהספיקה להתאחד עם חילי טרופר למפלגת "הבית הציוני". להנדל ניתנו בערבות 462 אלף שקלים מיונתן הלף, מבעלי קרן ההשקעות ION, שהיו"ר שלה הוא יונתן קולבר שערב לאיזנקוט. אלדד רפפורט, לשעבר סגן נשיא של שיווק ב"אלביט", ערב להנדל ב-300 אלף שקלים.

של מי ההון הזה

קבוצת ההייטקיסטים שמתאספת מסביב לבנט מתאימה לגישה הלוחמנית והימנית שלו בתחום הכלכלה, להצעות מרחיקות הלכת שלו לפירוק מערכת החינוך ולמדיניות ההפרטה והקיצוצים שאפיינו את ממשלת השינוי בראשותו. לעומת זאת, גלריית התורמים של איזנקוט ממקמת את מפלגתו כיורשת של מפלגות המרכז הישראליות של שני העשורים האחרונים. בעלי הון מתחום הנדל"ן, "כסף ישן" ותעשיינים ויזמים ותיקים, כמו גם אנשי מערכת הביטחון. "ישר!" היא אמנם מפלגה חדשה, אך היא מייצגת קבוצות כוח מרכזיות וותיקות מאוד בציבור הישראלי. לא רק הקמפיין השמרני וההצהרות הציבוריות של המפלגה מלמדים את זה, אלא גם רשימת הערבים.

אפשר, אולי, לשים את הדברים כך: בעוד איזנקוט מציע לחזור לעידן שלפני ההפיכה המשטרית וה-7.10, את הגישה הלוחמנית ודוחפת הרפורמות של בנט ניתן להבין כגרסה משלו ל"סופר ספרטה" של נתניהו: אמנם חילונית יותר, ממלכתית יותר והייטקיסטית יותר, אבל עדיין "סופר ספרטה"; שהרי בנט קורא להבטחת עתיד הכלכלה הישראלית באופן שיאפשר לצה"ל להמשיך להילחם ברחבי המזרח התיכון. מסמך תפיסת הביטחון של בנט, אותו פרסם ב-19.8, אומר את הדברים במפורש: "אי אפשר להחזיק חיל אוויר שפועל בין טהראן לתימן, נחילי רחפנים, מערכות לחימה אוטונומיות, מערכי מודיעין וסייבר מתקדמים בלי כלכלה חזקה שתממן את כל זה… ובשביל כלכלה חזקה, אנחנו חייבים גם לשמר כאן את ההייטק הישראלי, שהוא הקטר של הכלכלה הישראלית. … היום, הרוב המוחץ של חברות ההייטק בוחרות להירשם בארצות הברית. זה אסון. אנחנו יודעים להחזיר אותם הביתה. יש לנו תוכנית שמוכנה לביצוע כבר מהיום הראשון".

להון הישראלי היו לא מעט סיבות לחוסר שביעות רצון מנתניהו במהלך הקדנציה האחרונה: הייטקיסטים ותעשיינים סבלו משער הדולר הצונח הפוגע ברווחיהם, אנשי נדל"ן התמודדו עם קיפאון במכירות והגבלות מבנק ישראל, ובמקביל כולם מתמודדים עם ריבית גבוהה שבקושי יורדת ומייקרת את החובות שלהם. לצד כל זה, מלחמת הנצח והצרכים התקציביים העצומים שהיא מייצרת העמידה את רשות המיסים ואת משרד האוצר על הרגליים האחוריות, והקשתה עליהם לקבל את ההקלות במיסים ואת הסיוע מהמדינה שהם רצו. 

למרות כל ההבדלים, בעלי ההון שתורמים לבנט ולאיזנקוט, וגם אלה שנשארים קרובים לנתניהו ומסתגלים למצב החדש, חולקים לא מעט אינטרסים משותפים: מיסי חברות והון נמוכים, רגולציה מינימלית על התנהלותם העסקית, והימנעות מרפורמות שיגבילו את כוחם הפוליטי, בדיוק בתחומים כמו מימון מפלגות. כמו רבים מתורמיהם, גם איזנקוט ובנט התאכזבו מנתניהו ועזבו אותו, וממש כמוהם יש להם יותר מן המשותף מאשר מן הנבדל: קריאה לאחדות, תמיכה במלחמות ואף קריאה להסלמתן, מדיניות ימין כלכלית מובהקת, ומעל הכול - תלות משותפת בבעלי הון. 

מעין גלילי הוא חבר מערכת במגזין רוזה ובמערכת הפודקאסט "קריאת השכמה"

עריכה: טלי גולדרינג