ביום שלישי שעבר הגיעו מעל מאה מתנחלים באישון לילה לכפר ג'אלוד, בו הם הציתו בתים ומכוניות ויידו אבנים. מספר המשתתפים הגדול ופציעתם של שלושה שוטרי מג"ב הובילו לסיקור נרחב יחסית של המתקפה, ולהודעות גינוי מהצבא ומהמערכת הפוליטית. אך בשטח, המתקפה השיגה את מטרתה: למנוע ממשפחת טובאסי לחזור לביתה, לאחר שנעקרה ממנו ביולי על ידי מתנחלים שהטילו עליו מצור.

בעוד פעולות הטרור והאלימות שמבצעים המתנחלים מתחילות לקבל סיקור תקשורתי בתקופה האחרונה, המניע שמאחוריהן נשאר מחוץ לתמונה ומטשטש במכוון את עומק השינוי המתחולל בשטח: רק במחצית הראשונה של 2026 קודמו 10,500 יחידות דיור חדשות בהתנחלויות, ו-42 מאחזים חדשים הוקמו, בקצב בלתי נתפס של מאחז חדש בכל חמישה ימים בממוצע. 

המסגור התקשורתי הקבוע של פעילות שוליים קיצונית מסתיר את העובדה שטרור המתנחלים הוא אינו מטרה אלא אמצעי – חלק אחד בלבד בפאזל שמטרתו היא השתלטות על אדמות הפלסטינים וסיפוח הגדה המערבית.

הצהרת כוונות

בשביל להתחיל להרכיב את הפאזל, אנחנו צריכים לחזור בזמן כמעט עשור. בשנת 2017 פרסם בצלאל סמוטריץ' חזון לעתיד הגדה המערבית ו"פתרון" לסכסוך הישראלי-פלסטיני - "תוכנית ההכרעה". לפי מסמך זה, לב הבעיה הוא קיומן של שתי שאיפות לאומיות על פני אותו שטח. סמוטריץ' גורס כי הסכסוך חייב להסתיים בהכרעה חד משמעית, אחריה יישארו לפלסטינים שלוש אפשרויות: להישאר כתושבים נטולי זכות הצבעה, להגר או לסבול מדיכוי בכוח. המפתח להגעה לתוצאה זו הוא מפעל ההתנחלויות. הוא קובע בבירור כי הכרעת הסכסוך – הפיכת שטחי ארץ ישראל למרחב יהודי שבו הפלסטינים נותרים נטולי זכויות – מושגת במעשים, ואת השלב הראשון הוא מכנה "הכרעה התיישבותית". באמצעות "הקמה של ערים ויישובים חדשים בעומק השטח והבאת מאות אלפי מתיישבים נוספים להתגורר בהם", כותב סמוטריץ', "ניתן לייצר תוך שנים ספורות מציאות ברורה ובלתי הפיכה בשטח".

סמוטריץ' אף מתייחס ישירות להיבטים האנטי-דמוקרטיים של תוכניתו, וטוען כי "התכלית היא תכלית ראויה שמצדיקה חריגה מידתית מהעקרונות המקובלים". לתפיסתו, "מדינת ישראל חייבת להמשיך להתקיים כביתו הלאומי של העם היהודי, ואם בשביל להבטיח זאת צריך לייצר קונסטרוקציות אזרחיות, דמוקרטיות ומשפטיות חדשות – לא צריך להיבהל מכך". החזון של הימין הקיצוני פרוס כאן בבהירות מחרידה: עתיד של סיפוח ואפרטהייד, המובל על ידי העיקרון המנחה של עליונות יהודית במדינה ש"חורגת מהעקרונות" של דמוקרטיה.

תוכנית הפעולה

חמש שנים מאוחר יותר, בדצמבר 2022, נחתמו ההסכמים הקואליציוניים בין המפלגות המרכיבות את ממשלת נתניהו הנוכחית. לאחר השבעת הממשלה פרסם נתניהו את קווי היסוד של הממשלה. הסעיף הראשון נפתח בקביעה ש"לעם היהודי זכות בלעדית ובלתי ניתנת לערעור על כל מרחבי ארץ ישראל", ונמשך בתוכנית פעולה: "הממשלה תקדם ותפתח את ההתיישבות בכל חלקי ארץ ישראל - בגליל, בנגב, בגולן, ביהודה ובשומרון".

משמעות הקווים המנחים האלו היא אימוץ תוכנית ההכרעה כקו ממשלתי. לא מדובר במילים ריקות; הממשלה הנוכחית פועלת בצירים שונים על מנת לקדם את סיפוח הגדה המערבית. אחד המהלכים המובהקים ביותר הוא ארגון מחדש של מנגנוני השליטה בשטח על ידי הקמת מנהלת ההתיישבות בראשות סמוטריץ' במשרד הביטחון, והפרדתה מהמנהל האזרחי. אבי תוכנית ההכרעה עומד כרגע בראש הגוף שמרכז את כל ההיבטים הנוגעים לניהול ההתנחלויות וחיי המתנחלים, לרבות אישורי בנייה. מהלך זה יוצר באופן מובהק שתי מערכות חוק נפרדות באותו שטח: צבאית לפלסטינים ואזרחית ליהודים. מעבר לכך, מאחר שלפי המשפט הבין-לאומי מותר לשלוט על שטח כבוש באופן זמני ובאמצעות ממשל צבאי בלבד, הקמת המנהלת מהווה סיפוח דה-פקטו לפי ארגוני זכויות אדם.

בנוסף לסמוטריץ', גם משרד ההתיישבות והמשימות הלאומיות בראשות אורית סטרוק מזרים תקציבים וציוד להתנחלויות ומאחזים.

התוצאות הן חד משמעיות. במחצית הראשונה של 2026 בלבד, לפחות 10,500 יחידות דיור בהתנחלויות קודמו רשמית על ידי גופי התכנון. בנוסף להן הוקמו 42 מאחזים חדשים, ברובם חוות. מדובר על הקמת מאחז חדש כל חמישה ימים בממוצע. דו"ח של שלום עכשיו וכרם נבות מיולי 2026 חושף כי מאחזי החוות חולשים כבר על מיליון דונם, המהווים כ-18% משטח הגדה המערבית כולה. זאת בעוד ש-60% משטחי החוות אינם מוגדרים כלל כאדמות מדינה, וכוללים קרקעות פלסטיניות פרטיות. מאחזים אלה הולכים ומשתלטים במהירות על שטח נרחב בזמן קצר, באמצעות דפוס פעולה קבוע, הכולל חסימת גישה, תקיפות ופגיעה ברכוש על ידי מתנחלים. זאת במקביל לאלימות מדינתית ולהקצאת ציוד, נשק ותקציבים לחוות.

לא מפתיע אם כן, שלצד הגידול הדרמטי במספר המאחזים גם מספר אירועי הטרור מרקיע שחקים. רק במחצית הראשונה של 2026 תועדו 3,488 מתקפות מתנחלים. 870 כללו תקיפה פיזית, והסתיימו ב-17 הרוגים פלסטינים בידי מתנחלים. אין ספק שגירוש קהילות פלסטיניות, המושג באמצעים אלימים, מקדם במהירות את "ההכרעה ההתיישבותית" אליה סמוטריץ חותר. התקציבים והציוד המועברים למתנחלים, כולל למאחזים הלא-חוקיים, מספקים עדות חזקה הרבה יותר לעמדת הממשלה בנושא מאשר הגינויים הרפים המושמעים לעיתים.

כיבוש גירוש והתיישבות

סיפורם של משפחת טובאסי והכפר ג'אלוד מספק הצצה לאופן שבו המנגנון פועל. שנים לפני שסמוטריץ' העלה את החזון המתנחלי על הכתב, בשטח הדברים כבר התקדמו: המאחז אש קודש הוקם בשנת 2000 על אדמות הכפרים קוסרה וג'אלוד, מדרום לשכם, ובמהלך השנים התרחשו באזור אירועי אלימות רבים מצד המתנחלים, שכללו יידוי אבנים, הצתות ואף ירי.

בשנה האחרונה, המצב החמיר לאחר הקמתו של מאחז חדש, קרוב ואלים אף יותר. המאחז תל תלפיות הוקם ב-21 בינואר 2026, על פסגת ג'בל עין עינא. המיקום נמצא עמוק בתוך שטח B – שטח שנמצא בשליטה אזרחית פלסטינית לפי הסכמי אוסלו, ולא נכחו בו מתנחלים קודם לכן. המתנחלים השתלטו על בית, והתחילו בשורת תקיפות על הכפרים ג'אלוד וקוסרה שכללו יידוי אבנים, שימוש באלות והצתת בתים וכלי רכב. בחלק מהמתקפות תועד גם שימוש בטרקטורונים, שנראים זהים לאלו שחולקו על ידי משרד ההתיישבות של סטרוק.

מתנחלי תל תלפיות ידועים בעיקר בגלל האלימות שהשליטו בכפר קוסרה, הסמוך לג'אלוד. במרץ האחרון הם ירו למוות באמיר עודה, תושב הכפר, ובמהלך חודש אוגוסט התבצרו בבתים פלסטיניים והטילו מצור על תושביהם, תוך התעלמות של כוחות הביטחון שנכחו בשטח.

אותה שיטה בדיוק יושמה גם בבית משפחת טובאסי בג'אלוד. בחודש יולי הטילו המתנחלים מצור על הבית, ומנעו מיושביו לצאת ממנו. בשיחה עם עיתון "הארץ", תיאר אחד מבני המשפחה מציאות מחרידה: "אנחנו אוכלים ארוחה אחת ביום כדי לשמור מזון. המתנחלים נמצאים כל הזמן בחצר ובמבנה שעליו השתלטו למטה, כל מי שמנסה לצאת מהבית או להגיע אלינו – הם תוקפים אותו". גם במקרה הזה, הצבא התיר למצב להימשך. לאחר מעל לחודש של מצור, אלימות והצתות לא נותרה למשפחת טובאסי ברירה אלא לעזוב את ביתה.

חוסר הצדק המשווע הוביל את בג"ץ למתוח ביקורת קשה על התנהלות הצבא, ולקבוע כי עליו לאבטח את חזרת המשפחה לביתה. לאחר מספר דחיות, נקבע לבסוף מועד החזרה ליום שלישי שעבר, אך הודעה בדבר החזרה המתוכננת הופצה בקבוצות המתנחלים, ולאחר ליל בלהות במהלכו הוצתו בית המשפחה ורכבם, הם נאלצו להימלט פעם נוספת.

הגעתם של כמאה מתנחלים למקום מדגישה שוב החשיבות של תפיסת השטח, בדיוק כפי שהיא מודגשת בתוכנית ההכרעה. האלימות נגד משפחת טובאסי וכוחות הביטחון שליוו אותה הופעלה לשם "הכרעה התיישבותית", והיא השיגה את מטרתה.

אך בסופו של דבר, גם מאה איש לא אמורים למנוע מהצבא לפעול וליישם פסיקה של בג"ץ. קל מאוד לדמיין את כמות הכוחות שהיו מוזעקים במקרה בו מאה פלסטינים היו פועלים באלימות כזו, ואת הנחישות בה היו פועלים. אך כשמדובר בזכויות פלסטינים, כל זרועות המדינה פועלות, במקרה הטוב, כדי לצאת על ידי חובה בלבד. אף על פי שהאלימות בגדה לא פוסקת לרגע, המקרה של משפחת טובאסי הוא מהבודדים שבהם בג"ץ התערב, וגם כאן, גילה חוסר רצון ויכולת לוודא שהחלטתו לא נשארת על הנייר בלבד. כך, כל מנגנוני המדינה נותנים למתנחלים לומר את המילה האחרונה. 

החלק הממשלתי

בעוד שמאלימות המתנחלים הממשלה יכולה להתנער במקרה הצורך, במישור המדיני היא מכריזה על שטחים רבים כאדמות מדינה ומעבירה במהירות תקציבים במטרה להמשיך לשנות את המציאות בגדה. בחודש אוגוסט, למשל, הוכרזו 1,522 דונם כאדמות מדינה, אשר העלו את סך השטחים שהוכרזו כאדמות מדינה מאז הקמת הממשלה הנוכחית ל-28,641 דונם. כמות זו, שהוכרזה בפחות מארבע שנים, גדולה מסכום כל השטחים שהוכרזו כאדמות מדינה ב-24 השנים הקודמות.

בתחילת ספטמבר העביר משרד האוצר לוועדת הכספים של הכנסת בקשה להעברת 36.6 מיליון ₪ לקידום הסדרי מקרקעין, כספים שישמשו לאיסוף מידע ומיפוי שיובילו לרישום קרקעות רבות בגדה המערבית ובמזרח ירושלים כאדמות מדינה. הסדר מקרקעין הוא הליך בלתי הפיך, ונחשב לבעל אופן ריבוני מובהק. בשל כך, החוק הבין-לאומי אוסר על ביצועו בשטח כבוש, שלפי ההגדרה מוחזק באופן זמני בלבד.

על פניו, הסדר מקרקעין מצטייר כהליך ניטרלי לבירור בעלות על שטח, אך בפועל המדינה מפעילה פרשנות דרקונית לחוק, ורואה כל שטח כאדמת מדינה כל עוד לא הוכח אחרת מעל לכל ספק. לצורך ההוכחה נדרשים מסמכים רבים מהתקופה העות'מאנית, הבריטית והירדנית שלרוב אינם נמצאים בידי הפלסטינים. בנוסף, פלסטינים שגורשו או עזבו את אדמתם, ואינם נמצאים כיום בשטח הגדה המערבית, אינם רשאים להשתתף בהליך. המדינה דורשת גם הוכחה לכך שהקרקע הייתה מעובדת ברציפות מ-1967 ועד היום. דרישה זו מתעלמת מהמציאות של מחסומים, סגרים, התנכלויות ומתקפות, שמקשה באופן קבוע על חקלאים לגשת לאדמותיהם.

דו"ח של עמותת במקום מיוני חושף שיטת פעולה נוספת להשתלטות על שטחים בגדה המערבית: קביעת והרחבת תחומי השיפוט של התנחלויות. לפי הניתוח שערכו מחברי הדו"ח, גבולות שטחי השיפוט נקבעים באופן אסטרטגי, כך שיפצלו בין יישובים פלסטינים, וימנעו מתושביהם גישה לאדמות, ליישובים אחרים או לערים המרכזיות בגדה. המטרה הסופית זהה למטרתו של טרור המתנחלים: להמאיס על התושבים המקומיים את החיים באזור, ולהוביל בסופו של דבר לעזיבתם. במקרים אחרים נקבע שטח השיפוט אחרי שהקהילה נאלצת לעזוב את השטח. במקרה כזה, ההכרזה הופכת את חזרת הקהילות לשטחיהן קשה הרבה יותר.

התמונה המלאה

דו"ח חדש של ארגון בצלם מצרף יחד את חלקי הפאזל, ומרכיב מהם את התמונה המלאה. הדו"ח נכתב במטרה להבין ולאפיין את ההיגיון המשטרי המוביל את הפגיעה בתושבי הגדה המערבית הפלסטינים, מצד חיילים ומצד מתנחלים, כפרטים וכקולקטיב. הדו"ח מראה כי לא מדובר באוסף של מעשים בודדים, אלא במדיניות סדורה שמטרת העל שלה היא ארגון מחדש של המרחב, באופן שייצור שליטה ישראלית ונוכחות יהודית רציפה מול קיום פלסטיני חלש ומקוטע.

באמצעות חמישה צירי פעולה שלובים – אלימות והטלת אימה, הגבלות תנועה, חנק כלכלי, הרס חברתי ופוליטי, טיהור אתני והשתלטות על המרחב – מתבצע ניסיון מתמשך למחוק את הקיום הפלסטיני ואת הזיקה הפלסטינית לארץ. מחברי הדו"ח מכנים זאת בשם "פרויקט המחיקה", וטוענים כי ניסיון זה לפגיעה ביכולת להתקיים כקולקטיב הוא מימוש תוכנית ההכרעה של סמוטריץ', שמטרתה הסופית היא כפייה על הפלסטינים לוותר על שאיפותיהם הלאומיות ולקבל ריבונות יהודית בלעדית במרחב.

במובן הזה, אלימות מתנחלים ואלימות מדינתית הן שני צדדים של אותו מטבע. שתיהן הוחרפו מאז הקמת הממשלה בדצמבר 2022, וביתר שאת מאז השבעה באוקטובר, ויחד הן משנות את המציאות בגדה המערבית בקצב שיא שמקרב אותנו לעבר עתיד של סיפוח ואפרטהייד.

בעוד פחות משבועיים ייערכו הבחירות לכנסת. הבחירות מתוארות על ידי רבים כגורליות ביותר בתולדות המדינה, אך בעוד הימין הקיצוני ממשיך לקדם את תוכנית ההכרעה במישורים מקבילים, מרבית מפלגות האופוזיציה נמנעות מלהציג חזון משלהם לעתיד ישראלי-פלסטיני, ומנסות לדבוק בשימור הסטטוס קוו. כשנלך לקלפי, אנחנו חייבים לזכור שזה אינו יכול להיות פתרון. הגיע הזמן להכריע באיזו מדינה אנחנו רוצים לחיות.

שירז אנגרט היא ירושלמית, פעילה בפרי ג'רוזלם ובעומדים ביחד. כרגע סטודנטית ללימודי שלום וקונפליקטים באוסטריה

עריכה: תום אלפיה