בבחירות האמצע רשמו הדמוקרטים ניצחון מוחץ: הם השתלטו מחדש על שני בתי הקונגרס והגיעו להישגים בבחירות למושלים ולבתי המחוקקים המדינתיים. הניצחון, שהגיע על רקע זעם ציבורי על יוקר המחיה, המלחמה באיראן והשחיתות בממשל, מציב בפני המפלגה ציפיות גבוהות לשינוי. 

החל מינואר, הדמוקרטים יוכלו לקבוע את סדר היום בשני בתי הקונגרס, להוביל את ועדות החקיקה והפיקוח, לקדם הצעות חוק ולנהל חקירות נרחבות על פעילות ממשל טראמפ. בסנאט הם גם יוכלו לשלוט בהליך אישור המינויים הבכירים של הנשיא. אז מה הדמוקרטים הבטיחו לבוחריהם?

במרכז הקמפיינים של המועמדים הדמוקרטיים עמדו סוגיית יוקר המחיה והשחיתות בממשל טראמפ - שתי סוגיות שהצטלבו בהתנגדות למלחמה באיראן שגם הקפיצה את מחירי הדלק וגם נתפסה כחלק ממלחמה אישית של טראמפ.

עוד לפני הבחירות, הציג מנהיג המיעוט הדמוקרטי בבית הנבחרים שגם צפוי להפוך למנהיג הרוב החדש, האקים ג'פריס, סדר יום למאה הימים הראשונים במקרה שהמפלגה תשיג רוב. בין הנושאים שהדמוקרטים צפויים לקדם נמצאים ביטול המכסים שהטיל טראמפ, צמצום המעורבות האמריקאית במלחמה באיראן, ביטול הקיצוצים בתוכנית Medicaid (שמספקת כיסוי בריאותי בחינם או בעלות נמוכה למיליוני אנשים בעלי הכנסה נמוכה) להחזרת זיכויי המס המסייעים ברכישת ביטוחי בריאות במסגרת ACA (רפורמת ביטוח הבריאות האמריקאית להרחבת הנגישות לביטוח רפואי).

עם זאת, אין הסכמה גורפת במפלגה לגבי סדר היום שהציג. בעוד הנציגים הממסדיים (גפ'ריס ואחרים) מתמקדים בביטול מדיניות טראמפ ובהחזרת הגלגל לאחור בנושאים רבים, האגף הפרוגרסיבי – שכולל שמות כמו ברני סנדרס, אלכסנדרה אוקסיו קורטז, עבדול אל-סייד, ואחרים – דורש רפורמות עמוקות יותר, ובהן הקמת ביטוח בריאות ציבורי אוניברסלי, סיום מוחלט של המלחמה באיראן, פירוק סוכנות ההגירה ICE, וצמצום הפערים הכלכליים. המחלוקת הזאת צפויה ללוות את המפלגה בשנים הקרובות, במיוחד לקראת בחירות 2028 כשהפריימריז לנשיאות ידגישו איזה אגף הצליח למשוך אחריו את המפלגה.

למרות הניצחון הגדול ולמרות ההבטחות הללו, המערכת המורכבת של איזונים ובלמים בשיטה האמריקאית לא נותנת לדמוקרטים יד חופשית.

בסנאט, ה"פיליבסטר" מאפשר למפלגת המיעוט לעכב ולעיתים אף לבטל חקיקה. אך בעיקר, זכות הווטו של הנשיא דורשת רוב של שני שלישים בשני הבתים על מנת לעקוף אותו. המגבלות הללו מציבות בפני המפלגה דילמה: האם להתמקד בבלימת טראמפ, בחקיקה שתביא אותו להטיל וטו על חוקים פופולריים גם בקרב הציבור הרפובליקני ובכך להחליש אותו בדעת הקהל, או להתפשר על חקיקה מרוככת כדי להשיג הישגים מעשיים.

לעומת התחום של חקיקה, בתחום הפיקוח על הממשל צפויים הדמוקרטים לקבל חופש פעולה משמעותי יותר. השליטה בוועדות הקונגרס תאפשר להם לזמן עדים, לדרוש מסמכים ולחקור את התנהלות ממשל טראמפ, בין היתר בנוגע לעסקיו ולפעילות המחלקה ליעילות ממשלתית (DOGE). עם זאת, גם כאן קיימת מחלוקת: יש מי שרוצים להפוך את החקירות למרכז פעילות הקונגרס, ואחרים חוששים שהתמקדות יתרה בטראמפ תבוא על חשבון המאבק החשוב יותר להוריד את יוקר המחיה. 

הניצחון הדמוקרטי בבחירות האמצע הוא הישג משמעותי, אך הוא גם מציב בפני המפלגה ציפיות גבוהות. השנתיים הקרובות יהיו מבחן לא רק ליכולתם של הדמוקרטים לנצל את הרוב החדש בקונגרס, אלא גם ליכולתם להציע לציבור האמריקאי אלטרנטיבה שלטונית אמינה ורצויה. בסופו של דבר, כאשר הבוחרים יגיעו לקלפי ב-2028 השאלה הרלוונטית לא תהיה רק עד כמה הצליחו להחליש את טראמפ, אלא האם הצליחו לשפר את חייהם של האמריקאים ולהוכיח שיש להם חזון פוליטי משלהם. כדי לעשות זאת, גם האגף הממסדי של המפלגה הדמוקרטית יאלץ לאמץ לפחות חלק מהאג'נדה של האגף הפרוגרסיבי, שכיום הוא היחיד שמציע שינוי עומק בחברה ובכלכלה האמריקאית.

דוד סימונסון הוא חיפאי, יליד ארצות הברית, ופעיל בתנועת עומדים ביחד.

עריכה: תום אלפיה