המציאות שדרור אטקס, חוקר מדיניות הקרקעות הישראלית בגדה המערבית, פוגש ב-25 השנים האחרונות וביתר שאת בחודשים ובשבועות האחרונים, היא מציאות אכזרית ורעה. לא רק בגלל האלימות הקשה שמאפיינת אותה. אלא גם, ואולי בעיקר, בגלל השיטתיות שבה מופעלת האלימות הנוראה, כאמצעי סדור לקידום מדיניות של טיהור אתני. בחלק מהזירות האחרות במלחמות שישראל מנהלת, הברוטאליות מודרנית, משוכללת. בגדה המערבית, היא מבוצעת גם בידיים חשופות, באלות ובלפידים, לעיתים באמצעות אקדחים ורובים אישיים. סיפורים מהאלימות בגדה מתפרסמים - הרשתות החברתיות ולעיתים גם תקשורת המיינסטרים מתעדות את אירועי הלינץ'; כפר שנשרף, פעילי שמאל חבולים ומדממים. 

יחד עם זאת, התמונה הגדולה נעלמת מהדיון הציבורי. גם בימים של שגרה ועוד יותר מכך בצל מלחמות השבעה באוקטובר, החברה הישראלית והציבור הבינלאומי כמעט שאינם עוסקים במדיניות שאותה ישראל מיישמת בגדה. לעיתים רחוקות מדי מחברים את נקודות האלימות הבוטה לתוכנית האסטרטגית שלשמה הן נועדו: טיהור הגדה המערבית מתושביה וסיפוח השטח. 

אטקס החל את דרכו כמתעד הנישול ב"שלום עכשיו", ובשנים האחרונות הוא פועל במסגרת ארגון "כרם נבות" שהקים. שמו של הארגון זועק את האחריות הממסדית לנישול. כרם נבות הוא סיפור תנ"כי אודות אחאב מלך ישראל אשר חשק בכרמו של נבות היזרעאלי, ששכן בסמוך לארמון המלך. אחאב ביקש לקנות את הכרם, אך נבות סירב להצעה. כששמעה על כך איזבל, אשתו של אחאב, היא ארגנה משפט ראווה שבסופו נבות הוצא להורג בסקילה, ובזכות זאת התאפשר לאחאב לרשת את הכרם. לאחר המעשה התגלה אליהו הנביא לאחאב, הטיל עליו את האחריות לפשע ובישר לו על עונשו: מותו והכרתת שושלתו. "כה אמר יהוה, הרצחת וגם ירשת." (מלכים א', כ"א: 19). 

זה כבר הרבה זמן ככה

מה קורה בגדה המערבית מאז השבעה באוקטובר?

"כל מה שקורה בגדה קשור גם למה שקרה לפני כן, שום דבר לא הומצא מחדש בשבעה באוקטובר. השיטות והאמצעים הגיעו לשיא של גיבוש, כמעט תיעוש. המטרה היא השתלטות אלימה מאוד מאוד על שטחים, בהיקפים עצומים, במהירות רבה ותוך הפעלת אלימות מתנחלים, חלקם לבושי מדים, חלקם נמצאים בסטטוסים כאלה ואחרים של גיוס חלקי או זמני. חלקם לבושי אזרחי. כל אלה הם מעשים של אלימות מופרטת שנעשית בחסות אלימות המדינה – הצבא, המשטרה, המינהל האזרחי, שמטרתה היא גירוש קהילות ומשפחות. 

מדובר בעיקר בקהילות רועים פלסטיניות שהתפרנסו, גם אם בדוחק, מרעיית צאן. בתוך מספר חודשים במהלך השנה הראשונה למלחמה, מתנחלים הצליחו להשתלט על מאות אלפי דונם. ההערכה שלנו היא שמדובר ב-500,000 דונם שמתנחלים הצליחו להשתלט עליהם מאז השבעה באוקטובר, מעבר לכ-350,000 אלף דונם שהם השתלטו עליהם קודם באמצעות מאחזי רועים. לא מדובר בהשתלטויות רשמיות ואין מפה, לכן מדובר בהערכות ולא במספר סגור."

למה הכוונה בהשתלטות?

"אלה שטחים שבהם פלסטינים מצויים בסכנה גדולה במידה שיעזו להיכנס.

השלב הראשון, החיוני, בהשתלטות הוא גירוש של רועים או פלאחים (חקלאים) פלסטינים מהשטחים האלה, לפעמים שילוב בין השניים. החל בקיץ 2022 התחלנו לראות תופעה חדשה, גירוש מוחלט של קהילות רועים. עד המלחמה הכרנו שש-שבע קהילות שגורשו. מפרוץ המלחמה, כל החסמים הוסרו, האלימות גברה ויחד איתה, גם הלגיטימציה מהרשויות, שהיא מרכיב קריטי בנישול. מאז השבעה באוקטובר גורשו קרוב ל-75 קהילות ומקבצים נוספים. בקהילות הגדולות ביותר שגורשו עד היום חיו סביב 200 איש, אבל ברובן מדובר בכמה עשרות.

גאוגרפיה של גירוש

אתם מזהים דפוס מכוון לגירושים השונים?

"בהחלט. כשאנחנו מסתכלים איפה הוקמו רוב מאחזי הרועים ומאחזי החוות, שהם יצרני האלימות העיקריים, ואיפה נמצאים השטחים שעליהם השתלטו, יש מתאם גבוה. המאחזים הוקמו מלכתחילה במקומות שנועדו לגרש את קהילות הרועים.

"מדובר בשני אזורים גדולים. האזור הראשון הוא השליש המזרחי של הגדה. זה האזור שנמצא מזרחית לקו פרשת המים ולכביש 60, כביש האורך המרכזי של הגדה המערבית. עשרות קהילות פלסטיניות חיו שם, ורבות מהן גורשו. שם אנחנו רואים שרשרת של מאחזי רועים, רוב השטח שהשתלטו עליו נמצא שם.

"מרחב נוסף משמעותי הוא דרום הר חברון. גם שם יש אזורי מרעה שפלסטינים חיים בהם מאות שנים. חלק מהקהילות גורשו על ידי מתנחלים, רובן אחרי המלחמה. זה למשל הסיפור של שטח אש 918 במסאפר יטא, אזור שבו חיות כ-13-12 קהילות רועים שקשורות ליטא אבל במשך השנים הפכו לעצמאיות-למחצה, וסיפורן התפרסם בסרט "אין ארץ אחרת". ההתיישבות החלה במערות קארסטיות טבעיות שהאדם הרחיב לצרכיו. בתחילת שנות ה-70 ישראל הכריזה על שטח אש 918 באזור. בהמשך שרון הודה שמטרת ההכרזה על השטח כשטח אש הייתה לשמש כרזרבת קרקע להתנחלות יהודית באזור. ב-2022 בג"ץ אישר את פינוי השטח מסיבות ביטחוניות, למרות שכמעט ולא נערכו בו אימונים. ומאז הוקמו בו באופן שיטתי מאחזים שהשתלטו על שטחים נרחבים , תוך שימוש באלימות קשה. לפני ימים ספורים, ב-18 ביוני, מועצת התכנון העליונה של המנהל האזרחי קיבלה החלטה חשאית שמתירה לצה"ל לקיים אימונים בשטח אש 918. המשמעות עלולה להיות הרס של 12 הכפרים הפלסטיניים באזור, וגירוש של יותר מ-2,000 תושבים מבתיהם.

"מעבר לזה, יש עוד עשרות רבות של מאחזים שהוקמו בכל מיני 'כיסים', נקודות שבחלקן מתנחלים מעולם לא היו עד לשנתיים האחרונות ועוד יותר בשבועות והחודשים אחרונים. כשהם מגיעים מתחילה אלימות מאוד מאוד קשה כלפי הרועים. מתחיל להיווצר רדיוס מסביב לכל מאחז, שטח שהפלסטינים לא יכולים להגיע אליו, במטרה לרסק את המרחב הפלסטיני שטרם רוסק. בחסות הממשלה העבריינית הנוכחית, התהליך מואץ ומגיע לרמות תכנון וביצוע שטרם ראינו כמותן בעבר."

אלימות המתנחלים היא מדיניות

איך בא לידי ביטוי בפועל הגיבוי של המדינה לאלימות המתנחלים?

"אתן לדוגמה את הכפר מע'אייר א-דיר. זה כפר בדואי שישראל גירשה את תושביו משטחה לשטחי הגדה המערבית, שהיו אז בירדן, מיד לאחר 1948. הכפר קיים מזרחית לרמאללה לפחות 40 שנה. לרוע מזלם, שנים ספורות אחרי שהם הגיעו לשם, הוקמה ההתנחלות מעלה מכמש. 

בסוף שנות ה-90 יצא ממעלה מכמש המאחז מצפה דני, עוגן של אלימות מתנחלים משמעותית. בספטמבר 2023 המאחז הוציא מאחז נוסף, רוח ארץ. ברגע שהמאחז הוקם, הוזרקה זריקת אלימות נוספת לאזור, מכיוון שהאידיאולוגיה המוצהרת של מאחזי הרועים היא השתלטות על כמה שיותר שטח. 

"אחרי השבעה באוקטובר הוקמו עוד כמה מאחזים מצפון למע'אייר א-דיר וזה הפך את האזור לחזית האלימה ביותר של אלימות מתנחלים, מפני שיש שם עוד פלסטינים שלא גורשו. ההשתלטות על השטח היא תמיד אלימה. האזור הזה הפך לאזור מוכה אסון כתוצאה מאלימות מתנחלים. קהילת מע'אייר א-דיר הייתה האחרונה שנותרה באזור, ובדיוק משום כך היא הפכה ליעד לגירוש. 

"מתחילת המלחמה נאסר על התושבים לצאת לשטחי מרעה. לא היה שום איסור בכתב. ההשתלטות בגדה המע' כוללת מרכיב רשמי ולא רשמי, האלימות הממוסדת והמופרטת משלימות זו את זו. המתנחלים פועלים בסיוע הצבא. המתנחלים לפעמים מגויסים, לפעמים לא מגויסים אבל הרובה נשאר אצלם בבית, חלקם רעולי פנים. אתה נמצא מול מיליציות פרה-צבאיות שפועלות כחוליות בשטח. הן אלה שממציאות איסורים ואוכפות אותם. כל ניסיון של אותם פלסטינים לצאת למרעה מעבר לקו מסוים בשטח של הכפר נתקל באלימות מיידית. אין להם שום סיכוי. כמות הנשק שיש שם, האלימות הלא ממוסדת שהמדינה למעשה מגבה אותה, הופכת את זה לא לסיפור של "חיכוך", של שתי קהילות זו נגד זו, כפי שהצבא אוהב לכנות את מקרי האלימות הללו. למעשה זה סיפור של הצבא הכי חזק במזרח התיכון נגד קהילות רועים מרוששות ומוחלשות. 

"כך, במע'אייר א-דיר, זה התחיל מזה ששברו את מטה לחמה של הקהילה. קהילה שלא יכולה לצאת למרעה, כל ההיגיון הכלכלי שעומד מאחורי צורת החיים שלה הולך ומתערער. לפני כחודש המתנחלים הגבירו את התקיפות על הקהילה, ותוך כמה ימים היא נסה על נפשה. הם אפילו לא הצליחה לקחת את החפצים שלהם. זה לא המקרה היחיד. כל המבנים נשארו במקום. אנשים שניסו לעזור להם, כולל ישראלים, נפצעו פציעות קשות. זו אלימות שהולכת ומסלימה מסיבה אחת ויחידה: ברור לכל למי שמבצע אותה שהוא עושה משהו שהמדינה מצפה ממנו לעשות.

"המגורשים בורחים לכפר הקרוב, שם ממשיכים לתקוף אותם אם הם מנסים להתקבע. גם אם מדובר בשטח בי. זה כבר לא רק בשטח סי. בעבר דיברו על שטח סי כאילו הוא שטח שלנו. היום יש השתלטות על כל המרחב הפתוח. כל מה שלא בנוי, מנסים להשתלט עליו. למנוע מאנשים להגיע לאדמות, לעבד אדמות.

זה הולך וחודר לחלקים יותר פנימיים בגדה המערבית, עוד ועוד קהילות, במטרה להמאיס על אנשים את החיים כאן ולגרש אותם מהארץ בסופו של דבר. אנשים שמדברים בשם הממשלה אומרים במפורש את הדברים הללו, שהממשלה לא יכולה להרשות לעצמה לומר. זו אידאולוגיה של טיהור אתני. 

ב'תוכנית ההכרעה' מ-2017, סמוטריץ' ניסח שלוש אפשרויות לפלסטינים: לקבל את מעמדם הנחות ולהיות תושבים בעלי זכויות לא פוליטיות, להגר, או לנסות להתנגד ולמות. זו תפיסת העולם של האנשים האלה. היא הפכה להיות תפיסת העולם שמדינת ישראל, הממשלה, הצבא והשב"כ, מיישמת בשטח. בשנתיים וחצי האחרונות זה בולט מאי פעם כי יש ממשלה שזו האידאולוגיה המוצהרת של האנשים שמעצבים את המדיניות שלה בגדה המערבית."

אסור לעצום עיניים

יש פתח כלשהו לתקווה?

"התקווה היחידה שאני יכול להיאחז בה זה שאנחנו לא יודעים מה ילד יום ולאן דברים יתפתחו.

כרגע נגזר עלינו לעמוד לצדם של אנשים שהמדינה מתאכזרת אליהם בצורה בלתי רגילה בשל היותם מי שהם, בגלל שהם לא יהודים. זו טרגדיה בידי אדם. כל הדברים שסיפרתי עליהם מתרחשים מפני שהמדינה מגבה אותם, מקצה להם קרקעות, תקציבים, מעודדת אותם באמצעות מספר ערוצים מקבילים שהיא יצרה ומאפשרים את הדבר הזה. גם אם זו אלימות מופרטת, היא נעשית בשם המדינה."

מה אנשים שמתנגדים לכך יכולים לעשות?

"דבר ראשון לדעת, לא לעצום עיניים. להבין שכולנו אחראים לזה, כל מי שחי כאן, משלם מיסים במדינה הזו. להבין שבשעה שישראל מבצעת זוועות בעזה, היא מבצעת תוכנית גדולה... לדלל, אם נגיד בצורה מעודנת, את האוכלוסייה שחיה בגדה המערבית. גם בגבולות הקו הירוק, המטרה היא 'לדלל' את האוכלוסייה הפלסטינית, לבזוז את נכסיה, לרמוס את כבודה ותרבותה, להביא לגירושה, מה שנקרא 'הגירתה מרצון'. זה קורה בשמנו, מכספנו ובאחריותנו. כל מי שחושב שזה דבר נורא צריך לדעת שזה קורה ולעשות מה שהוא יכול כדי להרים קול. לאחרונה הוצאנו דוח יחד עם שלום עכשיו שמתאר את המציאות  הזו. כמו כן אנחנו מפרסמים פוסטים בטוויטר ובפייסבוק של כרם נבות בעברית, ערבית ואנגלית, הפתוחים למי שרוצה לעקוב."

ד"ר שני פייס היא חברת מערכת מגזין רוזה.

עריכה: מעין גלילי