הפער בין ההצהרה הבינלאומית להפחתת פליטות גזי חממה ב-45% עד 2030, לבין ההתחייבויות של מדינות העולם לרבות ישראל לעשות זאת בפועל, מחייב את ההתערבות של כולנו כציבור. השבוע בפודקאסט "מה לעשות עכשיו" שיחה מרתקת עם לי ירון, כתבת האקלים והסביבה של "הארץ", שחזרה מוועידת האקלים בגלזגו. שוחחנו על מה שהתרחש בחדריה הפתוחים והסגורים של הוועידה, על מקומה של ישראל בוועידה ועל אירועי המחאה ההמוניים ששטפו את רחובות גלזגו. דווקא אירועי המחאה הציבוריים שהתרחשו מחוץ לוועידה סימנו את סיבות השורש למשבר שלא נידונו מספיק בוועידה עצמה.
עוד בשיחה, על הדמות החברתית של המשבר - ועל חוסר האמון בין המדינות העשירות והמפותחות לבין המדינות העניות והמתפתחות כחלק מרכזי שמעצב את ההתמודדות הבינלאומית עם משבר האקלים.
בנוסף, מדוע על אף הדומיננטיות של המשלחת הישראלית בהתחלה, היא הלכה והידלדלה לאורך ימי הכנס? למה דווקא במעמד החתירה להסכם הבינלאומי המשותף של "הצהרת גלזגו" ישראל בחרה להיעדר ולהיות מחוץ לתמונה? ההיעדרות הזו מדגימה באופן מוחשי את הפער בין ההצהרות החגיגיות של הממשלה לבין חוסר המחויבות הקונקרטית למה שצריך להיעשות עכשיו. האזינו והפיצו; והצטרפו אלינו לקמפיין "גרין ניו דיל לישראל" שנאבק במשבר האקלים ומקדם צדק חברתי וסביבתי (קישור למטה).
https://greennewdeal.org.il/