חיפוש באתר

אסף יקיר וארנון פלג ממתינים בסבלנות ליום שאחרי וסוקרים את כל הרעיונות היצירתיים שעולים מתוך הממשלה לגביו. פרק זה סגור למנויים בלבד. לא מנויים? לחצו כאן כדי להירשם אין מורים, תרקדו אין מורים, תרקדו ז׳אן ז׳נה - החגיגה נמשכת ז׳אן ז׳נה - החגיגה נמשכת המהפכה הבאה בהתאחדות הסטודנטים המהפכה הבאה בהתאחדות הסטודנטים היסטוריה של עינויים בישראל היסטוריה של עינויים בישראל יודעים לשמור סוד? יודעים לשמור סוד? עבורנו הנכבה היא לא יום זיכרון עבורנו הנכבה היא לא יום זיכרון הצטרפו לתוכנית המנויים שלנו הצטרפו עכשיו מחכים ליום שאחרי שתפו: קריאת השכמה PREMIUM 24 במאי 2024 מחכים ליום שאחרי קריאת השכמה PREMIUM 00:00 / 01:04 אסף יקיר וארנון פלג ממתינים בסבלנות ליום שאחרי וסוקרים את כל הרעיונות היצירתיים שעולים מתוך הממשלה לגביו. להרשמה ללייב: תל אביב (ב 19.6, הבית הסגול): https://www.rosamedia.org/event-details/dayafter ירושלים (ב 27.6, הגג של המוסללה): https://www.rosamedia.org/event-details/dayafterjerusalem חיפה: (ב3.7, הסירופ) https://www.eventer.co.il/slhj7 להאזנה: שימו לב: ההאזנה לפרקים היא דרך פלטפורמות ההאזנה השונות בלבד - ולא דרך האתר. לתמיכה מוזמנים לכתוב לנו במייל rosamedia@standing-together.org או בוואטסאפ: 050-9469545 626 פרק מספר קריאת השכמה PREMIUM פודקאסט אקטואליה סוציאליסטי על החיים עצמם ועל התקווה לשינוי יסודי של החברה, הפוליטיקה והכלכלה. אין מורים, תרקדו אין מורים, תרקדו ז׳אן ז׳נה - החגיגה נמשכת ז׳אן ז׳נה - החגיגה נמשכת המהפכה הבאה בהתאחדות הסטודנטים המהפכה הבאה בהתאחדות הסטודנטים היסטוריה של עינויים בישראל היסטוריה של עינויים בישראל יודעים לשמור סוד? יודעים לשמור סוד? עבורנו הנכבה היא לא יום זיכרון עבורנו הנכבה היא לא יום זיכרון

פרק זה סגור למנויים בלבד. לא מנויים? לחצו כאן כדי להירשם אין מורים, תרקדו אין מורים, תרקדו ז׳אן ז׳נה - החגיגה נמשכת ז׳אן ז׳נה - החגיגה נמשכת המהפכה הבאה בהתאחדות הסטודנטים המהפכה הבאה בהתאחדות הסטודנטים היסטוריה של עינויים בישראל היסטוריה של עינויים בישראל יודעים לשמור סוד? יודעים לשמור סוד? עבורנו הנכבה היא לא יום זיכרון עבורנו הנכבה היא לא יום זיכרון הצטרפו לתוכנית המנויים שלנו הצטרפו עכשיו 006- הסיוט האמריקאי الكابوس الأمريكي שתפו: 5 באפריל 2020 006- הסיוט האמריקאי الكابوس الأمريكي קריאת השכמה PREMIUM 00:00 / 01:04 ! להאזנה: שימו לב: ההאזנה לפרקים היא דרך פלטפורמות ההאזנה השונות בלבד - ולא דרך האתר. לתמיכה מוזמנים לכתוב לנו במייל rosamedia@standing-together.org או בוואטסאפ: 050-9469545 6 פרק מספר קריאת השכמה PREMIUM פודקאסט אקטואליה סוציאליסטי על החיים עצמם ועל התקווה לשינוי יסודי של החברה, הפוליטיקה והכלכלה. אין מורים, תרקדו אין מורים, תרקדו ז׳אן ז׳נה - החגיגה נמשכת ז׳אן ז׳נה - החגיגה נמשכת המהפכה הבאה בהתאחדות הסטודנטים המהפכה הבאה בהתאחדות הסטודנטים היסטוריה של עינויים בישראל היסטוריה של עינויים בישראל יודעים לשמור סוד? יודעים לשמור סוד? עבורנו הנכבה היא לא יום זיכרון עבורנו הנכבה היא לא יום זיכרון

מה בין תנועת הצופים, טקטיקות ריגול, מיניות מודחקת ופרפרים? כל זאת ועוד בפרק על רוברט באדן פאוול פרק זה סגור למנויים בלבד. לא מנויים? לחצו כאן כדי להירשם אין מורים, תרקדו אין מורים, תרקדו ז׳אן ז׳נה - החגיגה נמשכת ז׳אן ז׳נה - החגיגה נמשכת המהפכה הבאה בהתאחדות הסטודנטים המהפכה הבאה בהתאחדות הסטודנטים היסטוריה של עינויים בישראל היסטוריה של עינויים בישראל יודעים לשמור סוד? יודעים לשמור סוד? עבורנו הנכבה היא לא יום זיכרון עבורנו הנכבה היא לא יום זיכרון הצטרפו לתוכנית המנויים שלנו הצטרפו עכשיו באדן פאוול ומיליטריזם שתפו: תולדות המיניות PREMIUM 1 ביוני 2023 באדן פאוול ומיליטריזם תולדות המיניות PREMIUM 00:00 / 01:04 בפרק הרביעי של "תולדות המיניות" נדבר על מייסד תנועת הצופים, רוברט באדן פאוול. נלרלר על מיליטריזם ופרפרים, חיילים ילדים, הסכנות וההנאות שבאוננות, תנועות נוער וצילומים שנויים במחלוקת, ונבין מה כל כך סקסי בדמויות סמכות. להאזנה: שימו לב: ההאזנה לפרקים היא דרך פלטפורמות ההאזנה השונות בלבד - ולא דרך האתר. לתמיכה מוזמנים לכתוב לנו במייל rosamedia@standing-together.org או בוואטסאפ: 050-9469545 4 פרק מספר תולדות המיניות PREMIUM הפודקאסט שמוציא את ההיסטוריה מהארון (או לא... זה מורכב). ענת זלצברג ודותן ברום מלרלרות על היסטוריה קווירית ותרבות פופולרית. אין מורים, תרקדו אין מורים, תרקדו ז׳אן ז׳נה - החגיגה נמשכת ז׳אן ז׳נה - החגיגה נמשכת המהפכה הבאה בהתאחדות הסטודנטים המהפכה הבאה בהתאחדות הסטודנטים היסטוריה של עינויים בישראל היסטוריה של עינויים בישראל יודעים לשמור סוד? יודעים לשמור סוד? עבורנו הנכבה היא לא יום זיכרון עבורנו הנכבה היא לא יום זיכרון

יאיר גולדשמידט הוא דוקטורנט וחוקר בבית הספר למדע המדינה באוניברסיטת חיפה. עוסק בפופוליזם, תאוריה דמוקרטית ופוליטיקה ישראלית יאיר גולדשמיט

המתרגם והמו"ל אלי למדן בשיחה עם יובל אונגר על המסה "מושג האדם לפי מרקס" מאת אריך פרום: על מה שבין המרקסיזם להומניזם, על שאלת הניכור ועל בריאות נפשית בחברה חולה. * הפרק הוקלט לפני פרוץ המלחמה עם איראן. פרק זה סגור למנויים בלבד. לא מנויים? לחצו כאן כדי להירשם אין מורים, תרקדו אין מורים, תרקדו ז׳אן ז׳נה - החגיגה נמשכת ז׳אן ז׳נה - החגיגה נמשכת המהפכה הבאה בהתאחדות הסטודנטים המהפכה הבאה בהתאחדות הסטודנטים היסטוריה של עינויים בישראל היסטוריה של עינויים בישראל יודעים לשמור סוד? יודעים לשמור סוד? עבורנו הנכבה היא לא יום זיכרון עבורנו הנכבה היא לא יום זיכרון הצטרפו לתוכנית המנויים שלנו הצטרפו עכשיו הזהו אדם? (עם אלי למדן) המתרגם והמו"ל אלי למדן בשיחה עם יובל אונגר על המסה "מושג האדם לפי מרקס" מאת אריך פרום: על מה שבין המרקסיזם להומניזם, על שאלת הניכור ועל בריאות נפשית בחברה חולה. לאתר פיגומים: https://pigumim.org.il/fromm-man-and-society/ ולרכישת הספר: www.nemala-publishing.co.il/product-page/concept-of-man-marx * הפרק הוקלט לפני פרוץ המלחמה עם איראן. שתפו: קריאת השכמה PREMIUM 29 במרץ 2026 הזהו אדם? (עם אלי למדן) קריאת השכמה PREMIUM 00:00 / 01:04 המתרגם והמו"ל אלי למדן בשיחה עם יובל אונגר על המסה "מושג האדם לפי מרקס" מאת אריך פרום: על מה שבין המרקסיזם להומניזם, על שאלת הניכור ועל בריאות נפשית בחברה חולה. לאתר פיגומים: https://pigumim.org.il/fromm-man-and-society/ ולרכישת הספר: www.nemala-publishing.co.il/product-page/concept-of-man-marx * הפרק הוקלט לפני פרוץ המלחמה עם איראן. להאזנה: שימו לב: ההאזנה לפרקים היא דרך פלטפורמות ההאזנה השונות בלבד - ולא דרך האתר. לתמיכה מוזמנים לכתוב לנו במייל rosamedia@standing-together.org או בוואטסאפ: 050-9469545 812 פרק מספר קריאת השכמה PREMIUM פודקאסט אקטואליה סוציאליסטי על החיים עצמם ועל התקווה לשינוי יסודי של החברה, הפוליטיקה והכלכלה. אין מורים, תרקדו אין מורים, תרקדו ז׳אן ז׳נה - החגיגה נמשכת ז׳אן ז׳נה - החגיגה נמשכת המהפכה הבאה בהתאחדות הסטודנטים המהפכה הבאה בהתאחדות הסטודנטים היסטוריה של עינויים בישראל היסטוריה של עינויים בישראל יודעים לשמור סוד? יודעים לשמור סוד? עבורנו הנכבה היא לא יום זיכרון עבורנו הנכבה היא לא יום זיכרון

פרק זה סגור למנויים בלבד. לא מנויים? לחצו כאן כדי להירשם אין מורים, תרקדו אין מורים, תרקדו ז׳אן ז׳נה - החגיגה נמשכת ז׳אן ז׳נה - החגיגה נמשכת המהפכה הבאה בהתאחדות הסטודנטים המהפכה הבאה בהתאחדות הסטודנטים היסטוריה של עינויים בישראל היסטוריה של עינויים בישראל יודעים לשמור סוד? יודעים לשמור סוד? עבורנו הנכבה היא לא יום זיכרון עבורנו הנכבה היא לא יום זיכרון הצטרפו לתוכנית המנויים שלנו הצטרפו עכשיו 072- קיצוץ רוחבי تقليصات موسّعة שתפו: 27 ביולי 2020 072- קיצוץ רוחבי تقليصات موسّعة קריאת השכמה PREMIUM 00:00 / 01:04 ! להאזנה: שימו לב: ההאזנה לפרקים היא דרך פלטפורמות ההאזנה השונות בלבד - ולא דרך האתר. לתמיכה מוזמנים לכתוב לנו במייל rosamedia@standing-together.org או בוואטסאפ: 050-9469545 72 פרק מספר קריאת השכמה PREMIUM פודקאסט אקטואליה סוציאליסטי על החיים עצמם ועל התקווה לשינוי יסודי של החברה, הפוליטיקה והכלכלה. אין מורים, תרקדו אין מורים, תרקדו ז׳אן ז׳נה - החגיגה נמשכת ז׳אן ז׳נה - החגיגה נמשכת המהפכה הבאה בהתאחדות הסטודנטים המהפכה הבאה בהתאחדות הסטודנטים היסטוריה של עינויים בישראל היסטוריה של עינויים בישראל יודעים לשמור סוד? יודעים לשמור סוד? עבורנו הנכבה היא לא יום זיכרון עבורנו הנכבה היא לא יום זיכרון

בחודשים האחרונים פורום קהלת הולך והופך לאויב המשותף המאחד את כל ארגוני השמאל, אך האם הוא באמת ראוי לכל תשומת הלב שהוא מקבל? פרק זה סגור למנויים בלבד. לא מנויים? לחצו כאן כדי להירשם אין מורים, תרקדו אין מורים, תרקדו ז׳אן ז׳נה - החגיגה נמשכת ז׳אן ז׳נה - החגיגה נמשכת המהפכה הבאה בהתאחדות הסטודנטים המהפכה הבאה בהתאחדות הסטודנטים היסטוריה של עינויים בישראל היסטוריה של עינויים בישראל יודעים לשמור סוד? יודעים לשמור סוד? עבורנו הנכבה היא לא יום זיכרון עבורנו הנכבה היא לא יום זיכרון הצטרפו לתוכנית המנויים שלנו הצטרפו עכשיו הבל הבלים שתפו: קריאת השכמה PREMIUM 26 באוגוסט 2021 הבל הבלים קריאת השכמה PREMIUM 00:00 / 01:04 ! להאזנה: שימו לב: ההאזנה לפרקים היא דרך פלטפורמות ההאזנה השונות בלבד - ולא דרך האתר. לתמיכה מוזמנים לכתוב לנו במייל rosamedia@standing-together.org או בוואטסאפ: 050-9469545 273 פרק מספר קריאת השכמה PREMIUM פודקאסט אקטואליה סוציאליסטי על החיים עצמם ועל התקווה לשינוי יסודי של החברה, הפוליטיקה והכלכלה. אין מורים, תרקדו אין מורים, תרקדו ז׳אן ז׳נה - החגיגה נמשכת ז׳אן ז׳נה - החגיגה נמשכת המהפכה הבאה בהתאחדות הסטודנטים המהפכה הבאה בהתאחדות הסטודנטים היסטוריה של עינויים בישראל היסטוריה של עינויים בישראל יודעים לשמור סוד? יודעים לשמור סוד? עבורנו הנכבה היא לא יום זיכרון עבורנו הנכבה היא לא יום זיכרון

כל המיתוסים ששמעתם על המלחמה מתנפצים על קרקע המציאות, אסף יקיר וארנון פלג אוספים את השברים פרק זה סגור למנויים בלבד. לא מנויים? לחצו כאן כדי להירשם אין מורים, תרקדו אין מורים, תרקדו ז׳אן ז׳נה - החגיגה נמשכת ז׳אן ז׳נה - החגיגה נמשכת המהפכה הבאה בהתאחדות הסטודנטים המהפכה הבאה בהתאחדות הסטודנטים היסטוריה של עינויים בישראל היסטוריה של עינויים בישראל יודעים לשמור סוד? יודעים לשמור סוד? עבורנו הנכבה היא לא יום זיכרון עבורנו הנכבה היא לא יום זיכרון הצטרפו לתוכנית המנויים שלנו הצטרפו עכשיו מנפצי המיתוסים שתפו: קריאת השכמה PREMIUM 6 ביולי 2025 מנפצי המיתוסים קריאת השכמה PREMIUM 00:00 / 01:04 כל המיתוסים ששמעתם על המלחמה מתנפצים על קרקע המציאות, אסף יקיר וארנון פלג אוספים את השברים. להאזנה: שימו לב: ההאזנה לפרקים היא דרך פלטפורמות ההאזנה השונות בלבד - ולא דרך האתר. לתמיכה מוזמנים לכתוב לנו במייל rosamedia@standing-together.org או בוואטסאפ: 050-9469545 741 פרק מספר קריאת השכמה PREMIUM פודקאסט אקטואליה סוציאליסטי על החיים עצמם ועל התקווה לשינוי יסודי של החברה, הפוליטיקה והכלכלה. אין מורים, תרקדו אין מורים, תרקדו ז׳אן ז׳נה - החגיגה נמשכת ז׳אן ז׳נה - החגיגה נמשכת המהפכה הבאה בהתאחדות הסטודנטים המהפכה הבאה בהתאחדות הסטודנטים היסטוריה של עינויים בישראל היסטוריה של עינויים בישראל יודעים לשמור סוד? יודעים לשמור סוד? עבורנו הנכבה היא לא יום זיכרון עבורנו הנכבה היא לא יום זיכרון

מעין גלילי וארנון פלג מנסים להבין למה יפן הפכה למוקד של אירוטיקה מוזרה, דרך מאתיים שנות היסטוריה. פרק זה סגור למנויים בלבד. לא מנויים? לחצו כאן כדי להירשם אין מורים, תרקדו אין מורים, תרקדו ז׳אן ז׳נה - החגיגה נמשכת ז׳אן ז׳נה - החגיגה נמשכת המהפכה הבאה בהתאחדות הסטודנטים המהפכה הבאה בהתאחדות הסטודנטים היסטוריה של עינויים בישראל היסטוריה של עינויים בישראל יודעים לשמור סוד? יודעים לשמור סוד? עבורנו הנכבה היא לא יום זיכרון עבורנו הנכבה היא לא יום זיכרון הצטרפו לתוכנית המנויים שלנו הצטרפו עכשיו מה עובר על יפן? מעין גלילי וארנון פלג מנסים להבין למה יפן הפכה למוקד של אירוטיקה מוזרה, דרך מאתיים שנות היסטוריה. שתפו: קריאת השכמה PREMIUM 24 באוגוסט 2023 מה עובר על יפן? קריאת השכמה PREMIUM 00:00 / 01:04 מעין גלילי וארנון פלג מנסים להבין למה יפן הפכה למוקד של אירוטיקה מוזרה, דרך מאתיים שנות היסטוריה. הצטרפו כמנויים: www.rosamedia.org/subscribe הפודקאסט הוא חלק ממערך התקשורת רוזה מדיה. البودكاست هو جزء من منظومة الإعلام روزا ميديا. www.rosamedia.org עקבו אחרינו בוואטסאפ تابعونا على الواتساب: chat.whatsapp.com/DfJ6GrtPbBXLpPeHJQdbgE להאזנה: שימו לב: ההאזנה לפרקים היא דרך פלטפורמות ההאזנה השונות בלבד - ולא דרך האתר. לתמיכה מוזמנים לכתוב לנו במייל rosamedia@standing-together.org או בוואטסאפ: 050-9469545 561 פרק מספר קריאת השכמה PREMIUM פודקאסט אקטואליה סוציאליסטי על החיים עצמם ועל התקווה לשינוי יסודי של החברה, הפוליטיקה והכלכלה. אין מורים, תרקדו אין מורים, תרקדו ז׳אן ז׳נה - החגיגה נמשכת ז׳אן ז׳נה - החגיגה נמשכת המהפכה הבאה בהתאחדות הסטודנטים המהפכה הבאה בהתאחדות הסטודנטים היסטוריה של עינויים בישראל היסטוריה של עינויים בישראל יודעים לשמור סוד? יודעים לשמור סוד? עבורנו הנכבה היא לא יום זיכרון עבורנו הנכבה היא לא יום זיכרון

הסוציאל-דמוקרטים ששלטו בווינה לפני כמאה שנים שינו את פני העיר לנצח. סיור במתחם הדיור הציבורי שהפך לסמל פרק זה סגור למנויים בלבד. לא מנויים? לחצו כאן כדי להירשם אין מורים, תרקדו אין מורים, תרקדו ז׳אן ז׳נה - החגיגה נמשכת ז׳אן ז׳נה - החגיגה נמשכת המהפכה הבאה בהתאחדות הסטודנטים המהפכה הבאה בהתאחדות הסטודנטים היסטוריה של עינויים בישראל היסטוריה של עינויים בישראל יודעים לשמור סוד? יודעים לשמור סוד? עבורנו הנכבה היא לא יום זיכרון עבורנו הנכבה היא לא יום זיכרון הצטרפו לתוכנית המנויים שלנו הצטרפו עכשיו "וינה האדומה": מסע לפרויקט הדגל של בירת הדיור הציבורי הסוציאל-דמוקרטים ששלטו בווינה לפני כמאה שנים שינו את פני העיר לנצח. סיור במתחם הדיור הציבורי שהפך לסמל שתפו: אילון טוהר 26 בספטמבר 2023 "וינה האדומה": מסע לפרויקט הדגל של בירת הדיור הציבורי אילון טוהר 00:00 / 01:04 חזון נועז שהתגשם. מתחם "קרל מרקס-הוף" בווינה (צילום: אילון טוהר) ממש מחוץ לכניסה לתחנת הייליגנשטאדט בווינה ניצב מבנה מרשים, דמוי מבצר מעוטר בקשתות, הנושא את הכיתוב "Karl Marx-Hof". מתחם הבניינים האדמדם נפרס לאורך של כקילומטר ורצוף לכל אורכו בכניסות לעשרות חצרות פנימיות, המציעות כרי דשא, עצים וספסלים. על אחד מהם יושב אדם מבוגר, אך בסביבות השעה 9:00 בבוקר האווירה שוממת למדי. אלמלא שמו של מרקס המתנוסס על החזית המרכזית, קשה היה להאמין שמדובר במבנה בעל חשיבות היסטורית. התזכורת היחידה היא תלמידה שפונה אליי ושואלת בגרמנית: "?Sprechen Sie Deutsch". אני, התייר, משיב: "?No. English". לא משנה, היא אומרת. כשאני שואל אותה מה העניין, היא מספרת שהיא מחפשת אחר מרואיינים לסרט שהיא וחבריה מצלמים על המקום. "הייתה תקופה שהמפלגה הקומוניסטית הייתה בשלטון", היא מוסיפה. למעשה, היא טועה. המפלגה המקושרת אל ההיסטוריה של מתחם הדיור הציבורי קרל מרקס-הוף היא דווקא מפלגת הפועלים הסוציאל-דמוקרטית, לימים מפלגת המרכז-שמאל הגדולה במדינה - SPÖ . בשנים 1919-1934, הייתה המפלגה אחראית לניסוי סוציאליסטי מלהיב שקרל מרקס-הוף שימש לו כסמל, ולפרקים אף כמבצר במלוא מובן המילה. תקופה זו, הידועה כ"ווינה האדומה", יכולה ללמד אותנו היום על האפשרות ליישום רפורמות חברתיות רדיקליות, אך מעשיות, בזירה העירונית ובכלל. המתחם משלב בין דירות מגורים לשירותים לרווחת הדיירים (צילום: אילון טוהר) סיפור ניצחון סיפורה של "וינה האדומה" ושל מתחם קרל מרקס-הוף מתחיל בימים שלאחר מלחמת העולם הראשונה . המלחמה הותירה את האוסטרים בעוני כבד, באבטלה נרחבת ובמצוקת דיור, שהייתה חמורה במיוחד בערים הגדולות. תנאי המחיה הקשים הובילו להתעוררות תנועות עובדים שתבעו שינוי חברתי משמעותי. בבחירות החופשיות הראשונות שנערכו בווינה ב-1919, הצליחו הסוציאל-דמוקרטים לזכות ברוב מוחלט ולקבל את השליטה בעיר. מאז ועד סילוקם על ידי הפשיסטים בשנת 1934, הם שמרו על שלטונם והצליחו לקדם צדק חברתי מבניין העירייה. הם עשו זאת מול לא מעט מתנגדים – כמו בעלי ההון, הכנסייה והשלטון המרכזי באוסטריה, שהיה נתון רוב השנים בידי המפלגות היריבות. נאמנים לעקרונות מפלגתם הרפורמיסטית, מנהיגי השלטון הסוציאל-דמוקרטי בווינה נאבקו באתגרים החברתיים שעמדו לפתחם באמצעות רפורמות מקיפות בכל תחומי החיים. עם הפיכת וינה למחוז פדרלי עצמאי החל משנת 1922, העירייה קיבלה לידיה סמכויות נרחבות יותר שאפשרו לה להטיל מסים מקומיים על העשירים ביותר, בהם מס רכוש ומסים חדשים על מותרות, כמו מרוצי סוסים ומכוניות. הודות למדיניות המיסוי הפרוגרסיבית, הצליחו הסוציאל-דמוקרטים לממן תוכניות חברתיות שאפתניות שהרחיבו את שירותי החינוך, הבריאות והטיפול בילדים. בתוך כמה שנים, הוקמו ברחבי וינה גני ילדים, מרפאות וספריות ציבוריות, כמו גם מרחצאות שעמדו לרשות הכלל במטרה להעלות את רמת ההיגיינה של התושבים. ההשקעה בפרויקטים אלה תרמה גם ליצירת מקומות עבודה ולמודרניזציה של התשתיות בעיר. "וינה האדומה" הייתה גם בית לאינטלקטואלים כמו זיגמונד פרויד, לודוויג ויטגנשטיין וקרל פולני, מחבר "התמורה הגדלה", שתיאר את השלטון הסוציאל-דמוקרטי בעיר בתור "אחד הניצחונות התרבותיים המרהיבים ביותר בתולדות המערב". אבל החותם המשמעותי ביותר שהותירה "וינה האדומה" היה בתחום הדיור. כשהסוציאל-דמוקרטים קיבלו לידיהם את השלטון ב-1919, רבים מתושבי העיר היו מחוסרי דיור ורבים אחרים חיו בבתים צפופים ולא ראויים למגורים, כשחלקם אף נאלצים לחלוק חדרים ואף מיטות עם אחרים. העירייה נקטה יוזמה: היא השתמשה בכספי המסים שגבתה בשביל לקנות קרקעות ועד מהרה הפכה לבעלת הנכסים הגדולה ביותר בעיר. וחשוב מכך, היא לא חיכתה ליזמי הנדל"ן – אלא בנתה בעצמה מעל 60 אלף דירות. "הדיור החברתי" מילא תפקיד מפתח במענה על מצוקת הדיור של הווינאים. הדירות חולקו לפי שיטת ניקוד ששיכנה את התושבים על פי צורך ומצב המגורים והתעסוקה הנוכחי שלהם, והעניקה עדיפות לפצועי מלחמה ולתושבים המקוריים של העיר. עד 1934, אחד מכל עשרה וינאים חי בדיור חברתי. פרויקט הדגל של מדיניות זו היה מתחם המגורים קרל מרקס-הוף, שנחנך ב-12 באוקטובר 1930 תחת שם שלא הותיר ספק לגבי האב הרוחני של האידיאליסטיים בראשות העיר. 93 שנים מאוחר יותר, אני מגיע לפתחו של קרל מרקס-הוף כדי לחזות בעצמי בחזון הסוציאל-דמוקרטי האמיץ שהתגשם בבטון. "עדיין נהנים מהתקופה הזו" קרל מרקס-הוף אינו בדיוק שכונה ואינו בדיוק בניין יחיד, אלא מעין סופר-בלוק של בניינים מחוברים זה לזה, שבמרכז כל אחד מהם ניצבת גינה ציבורית לרווחת הכלל. עד היום הוא משמש לדיור ציבורי, ואכן ניכר שמדובר במקום מגורים לכל דבר ועניין: כשאני חולף על פני שדרת הקשתות והחצרות הפנימיות, אפשר לשמוע מוזיקה בוקעת מאחת הדירות. בכניסה לדירה אחרת, דיירת מרוקנת דלי מים של ספונג'ה. מחלק מהחלונות תלויה כביסה על חבלים. בשבילי המתחם מסתובבים הורים אחדים עם עגלת התינוק שלהם, ובחור נוסף שמוליך את הכלב שלו. אחד מהדיירים במקום הוא ג'וליאן קרוייר בן ה-26, סטודנט ללימודי אפריקה באוניברסיטת וינה, שגר בקרל מרקס-הוף משנת 2017. בעברו השתתף קרוייר בפעילות פוליטית ב"ארגון הצעירים הסוציאליסטים של אוסטריה", המקושר למפלגה הסוציאל-דמוקרטית, ומדי פעם הוא ממשיך לכתוב למגזין Zukunft (בגרמנית: "עתיד"). "אני חושב שהדיור החברתי הוא משהו שאנחנו בווינה גאים בו, מכיוון שהוא ייחודי לנו מאוד. אנחנו די גאים בפרויקטים שיש לנו כאן", הוא משתף. "גאים בדיור החברתי שלנו". ג'וליאן קרוייר, דייר במתחם קרל מרקס אתה מרוצה מהדירה שלך? "היא ממש טובה אם אתה משווה את הגודל של הדירה למחיר שלה. יש לי 60 מטרים רבועים משלי ואני משלם מתחת למחיר הממוצע. הדירה הייתה ריקה כשנכנסתי אליה והייתי צריך לשפץ שני חדרים מכיוון שהבניין ישן, אבל אני מאוד, מאוד מרוצה מהחיים כאן. חוץ מהיופי של הבניין, יש לי רכבת תחתית ממש מולי שמאפשרת לי להגיע במהירות לכל מקום בווינה". החזון של הסוציאל-דמוקרטים הווינאים לא היה לשכן את הדיירים בשיכוני פועלים מוזנחים, אלא לבנות מבנים אסתטיים שממשיכים למשוך את תשומת ליבם של חובבי אדריכלות עד היום. הבניינים נבנו תוך שילוב בין דירות מגורים לבין שירותים קהילתיים שנועדו לספק את כלל צרכי הדיירים. הם כללו בין היתר מכבסות, מגרשי ספורט, בתי ספר, מרפאות ואפילו מטבחים מרכזיים ומרחצאות ציבוריות. עד היום, מתחם המגורים כולל מבני ציבור שונים המשרתים את הדיירים כמו גני ילדים, מגרש סקווש, ובריכה שקרוייר מתאר בתור "אחד ממתחמי השחייה הכי יפים בווינה". "העירייה עשתה בימים ההם הרבה בשביל לתמוך בעובדים, לא רק מבחינת המגורים, אלא גם בשירותים אחרים שהם צריכים", הוא מוסיף. באחד ממבני הציבור הישנים של המתחם, חדר מכבסה מס' 2, מוצגת כיום תערוכה בשם ההולם "וינה האדומה בחדר המכבסה", המציגה את ההיסטוריה, הדמויות המרכזיות וחיי היומיום בווינה האדומה. מלבד התערוכה (שפתוחה למבקרים למשך שעות בודדות בימי ראשון וחמישי בלבד), והשלטים שמוצבים במקומות אחדים, כמעט לא נותר זכר לחשיבותו ההיסטורית של קרל מרקס-הוף. פה ושם, אפשר למצוא פוסטרים בעלי מסרים פוליטיים רדיקליים שנתלו בחלקם על ידי המפלגה הקומוניסטית האוסטרית ( KPÖ ). על אחד מלוחות המודעות אפשר למצוא קריאה לסולידריות מעמדית בדמות אגרופים מונפים באוויר והסיסמה "הרבה צבעים – מעמד אחד!". במקומות אחרים ברחבי המתחם תלויות מדבקות הנושאות סיסמאות כמו "מהפכה למען שחרור הנשים" או "מלחמת המעמדות" (במחווה לסרט "מלחמת הכוכבים"). רוב האנשים שכחו את ההיסטוריה. תערוכת וינה האדומה בחדר המכבסה (צילום: אילון טוהר) אני שואל את קרוייר האם שכניו בקרל מרקס-הוף מודעים להיסטוריה של המקום. לדבריו, "אני אישית מכיר את ההיסטוריה, אבל ל-99% מהאנשים אין מושג מה היה פה בשנות ה-20 וה-30. הם אפילו לא יודעים מדוע הבניינים האלה נמצאים כאן. חלקם דור הרביעי או חמישי למגורים בדיור חברתי בווינה. אנשים שוכחים לעתים קרובות מדוע כל זה קיים". הניסוי הסוציאליסטי של וינה הגיע לסיומו עם עליית האוסטרו-פשיזם בראשית שנות ה-30, שסימן את הסוציאל-דמוקרטים כאיום ואף הוציא אותם מחוץ לחוק. צורתו דמוית המבצר של קרל מרקס-הוף הפכה אותו לסמל מאיים בעיני המשטר – וגם למעוז של התנגדות. הוא הפך לאחד ממוקדי מלחמת האזרחים האוסטרית לאחר שהצבא נשלח אל המתחם כדי להכניע את הסוציאליסטים. העיר השיבה מלחמה, אך נחלה תבוסה שעלתה בחייהם של מאות בני אדם. מחוץ לתערוכה בחדר המכבסה, תלוי היום השלט המספר על מאבקם הנואש של הפועלים נגד עליית הפשיזם: "בפברואר 1934, אלפי פועלים מ'Republikanischer Schutzbund' (ארגון צבאי למחצה של מפלגת הפועלים הסוציאל-דמוקרטית, א"ט) התקוממו כדי להגן על הדמוקרטיה מפני הדיקטטורה הפשיסטית. למרות הסיטואציה חסרת התקווה, הם נלחמו כדי לקחת בחזרה את הרפובליקה הדמוקרטית שבה הם זכו 16 שנים מוקדם יותר. קרל מרקס-הוף היה אחד מאתרי הלחימה. בד בבד, הוא גם סמל להישגים של וינה האדומה". לאחר הוצאת מפלגת הפועלים הסוציאל-דמוקרטית מחוץ לחוק, נציג הממשלה הפשיסטית החדשה מונה לעמוד בראשות העיר והביא את תקופת "וינה האדומה" אל סיומה הקודר. השלטון החדש ביטל את המסים הפרוגרסיביים שהטילו הסוציאל-דמוקרטים, וכן את תכניות הרווחה והתשתיות שלהם. בתוך כמה שנים, אוסטריה כולה סופחה לגרמניה במסגרת ה"אנשלוס" של 1938. שלט במתחם קרל מרקס בווינה המתאר את עמידת תושבי המתחם נגד המתקפה הפשיסטית ב-1934 (צילום: אילון טוהר) גן עדן לשוכרים "וינה האדומה" איננה עוד, אך מורשתה ממשיכה לשמש מצפן עבור ממשיכי דרכה. אפשר לטעון שרבים מההישגים שלה מנחים עד היום את מדיניות הדיור של העירייה, שידועה כעיר מובילה בשיעורי הדיור החברתי והציבורי שלה. לפי מחקר של ירון הופמן-דישון ממרכז אדווה , 66% מתושבי וינה חיים בדיור חברתי ממודלים שונים, הכוללים בין היתר דיור ציבורי עירוני בבעלות העירייה וכן דירות השייכות לאגודות דיור ללא מטרות רווח. במילים אחרות – רוב תושבי העיר גרים בדירות שמחירן נמוך ממחיר השוק. למעשה, אוסטריה כולה מככבת במקום גבוה ברשימת המדינות המובילות בדיור חברתי, המכסה 23% מכלל הדירות במדינה (לעומת כ-2.5% מהדירות בישראל, שבאופן לא מפתיע מדשדשת בתחתית מדדי ה-OECD ונחשבת בעלת כמות נמוכה במיוחד של דיור ציבורי). כמו כן, על הדיור המוצע להשכרה בשוק הפרטי באוסטריה מוטל פיקוח להגנת הדיירים. לאחרונה קבעה כותרת של הניו-יורק טיימס: "דמיינו אוטופיה לשוכרי דירות. היא עשויה להיראות כמו וינה". אפשר להבין מדוע וינה נתפסת בתור העיר האידיאלית לשוכרי הדירות לאור הקריטריונים הנרחבים לקבלת דיור חברתי, שנתפס כמעט כברירת מחדל עבור שכבות נרחבות באוכלוסייה. זאת בניגוד לישראל, שבה הדיור הציבורי מיועד רק עבור קבוצות מוחלשות במיוחד העומדות בקריטריונים נוקשים של נזקקות. קרוייר היה זכאי לקבל את הדירה מעצם היותו צעיר שחי בווינה במשך כל חייו. "אילו הייתי מגיע לווינה מעיר אחרת באוסטריה, היה עליי להמתין מספר שנים כדי להיכנס לתור", הוא מציין. מלבד זאת, צעירים מתחת לגיל 30, שאין להם בית משלהם, יכולים לקבל שובר בשם Jungwiener ("הצעירים של וינה") המקנה להם זכאות לקבלת הצעה לדיור בעלות מסובסדת. "אם חיית פה כל חייך, זה לא משנה מה הרקע הכלכלי או החברתי שיש לך. אתה פשוט מקבל את זה", מוסיף קרוייר, שגדל בעצמו בדיור חברתי עם משפחתו. "אתה צריך למלא טופס דרך חברה שנקראת Wiener Wohnen. אתה יכול לבחור באיזה אחד מהמחוזות אתה רוצה לגור, או בכל אחד מ-23 המחוזות. ואז אתה צריך לחכות עד שאתה מקבל הצעה לדירה, שאותה אתה יכול לקבל או לדחות. במקרה שאתה דוחה את ההצעה, אתה חוזר לרשימת ההמתנה. אני בר-מזל למדי שקיבלתי הצעה לגור בקרל מרקס-הוף". זה משהו שכל הצעירים בווינה עושים כשהם מגיעים לגיל מסוים? "בקרב צעירים שיודעים שזה אפשרי, כולם עושים את זה. לחלק מהאנשים יש מספיק כסף לדירה משלהם. אבל אצל כל השאר הרוב נרשמים. חיכיתי שנתיים וחצי, אבל רק משום שרציתי להמשיך לגור במחוז שבו גדלתי, אז זה לקח יותר זמן מהרגיל. אם אתה נרשם לדיור חברתי בכל 23 המחוזות בעיר – זה לא לוקח כל כך הרבה זמן. הייתי בן 16 או 17 כשנרשמתי ועדיין גרתי עם המשפחה שלי, אז לא הפריע לי". יש הגבלת זמן על הזמן שאתה יכול להמשיך לגור בדירה? "לא, אני יכול באופן עקרוני להמשיך לגור פה לנצח. כרגע קשה לי לדמיין את עצמי עובר מכאן. אולי הגודל של הדירה כבר לא יספיק אם ארצה להקים משפחה יום אחד. במקרה כזה, אפשר להחליף דירות עם אנשים אחרים שגרים בדיור חברתי. לדוגמה, אם תהיה משפחה עם שני ילדים ששניהם יעזבו את הבית, וההורים ירצו לעבור לדירה קטנה יותר ולשלם פחות – הם יוכלו להתחלף איתי. זה דבר אפשרי". איך דיור חברתי נתפס בעיני הווינאים? הוא מלווה באיזושהי סטיגמה? "לא. לא ממש. מכיוון שמשהו כמו 60% מהבתים בווינה הם דיור חברתי מסוג כלשהו, כך שכל מיני אנשים מסוגים שונים חיים בבתים האלה". התפיסה של דיור חברתי בתור אופציה מקובלת ולגיטימית, ולא בתור דיור נחות "לעניים בלבד", באה לידי ביטוי גם במראה החיצוני של מבנים אלה. "יש לנו הרבה פסלים על בנייני הדיור החברתי שלנו", מציין קרוייר. "גם זה משהו ייחודי לדעתי. כשאני אומר לאנשים משהו על דיור חברתי, הם לרוב חושבים על בלוקים אפורים וחשוכים. אבל פה זה נראה אומנותי לדעתי. אני חושב שזה די אדיר". "אנשים חושבים על בלוקים אפורים". מעבר מעוטר בפסל במתחם קרל מרקס (צילום: אילון טוהר) לחשוב כמו אוסטרים במרוצת השנים, המפלגות הסוציאל-דמוקרטיות ברוב העולם המערבי אימצו גרסה מרוככת של ניאו-ליברליזם, אך הסיפור של "וינה האדומה" מאפשר לנו לשוב ולבחון את הפילוסופיה הפוליטית שהנחתה את הווינאים בתקופה זו. ההשראה למדיניות העירונית בווינה נבעה מעקרונות האוסטרו-מרקסיזם , כינוי לזרם האידיאולוגי שאפיין חלק מההוגים והמדינאים ממפלגת הפועלים הסוציאל-דמוקרטית האוסטרית בראשית המאה ה-20. לאחר המהפכה הבולשביקית ברוסיה, הסוציאל-דמוקרטים האוסטרים ניסו למצוא דרך מתונה ודמוקרטית יותר מזו של הבולשביקים, אך רדיקלית יותר מזו של חלק מהרפורמיסטים במדינות אירופה. בניגוד לרפורמיסטים המתונים, שהיו מוכנים "להתפשר" עם הקפיטליזם, האוסטרו-מרקסיסטים ראו את עצמם – כשמם כן הם – כמרקסיסטים, הפועלים להגשמת תורתו של קרל מרקס. אבל בניגוד לבולשביקים, הם האמינו שמהפכה אלימה בדמות המהפכה הרוסית אינה מתאימה למדינות דמוקרטיות מפותחות. לדעתם, הדרך לקדם טרנספורמציה סוציאליסטית של החברה עוברת בכיבוש השלטון על ידי השגת רוב בפרלמנט. אחד האוסטרו-מרקסיסטים הבולטים, אוטו באואר (Bauer), תיאר את המשימה שלהם כהתקדמות "צעד אחר צעד" לעבר בניית חברה סוציאליסטית. למעשה, זה בדיוק מה שהתחיל לעשות השלטון הסוציאל-דמוקרטי בתקופת "וינה האדומה". כיום, הגישה האוסטרו-מרקסיסטית, שניסתה ליישב בין הרפורמיזם המתון מימין לבין הבולשביזם המהפכני משמאל, יכולה להיות רלוונטית במיוחד למענה על השאלות שבפניהן אנחנו ניצבים לאחר נפילת ברית המועצות וקריסת המודל הסובייטי. היא יכולה להתוות דרך גם עבור הסוציאל-דמוקרטים של ימינו, שזנחו את האדיקות האידיאולוגית של אבותיהם, וגם עבור המפלגות הקומוניסטיות, הנדרשות להתאים את עצמן לכללי המשחק הדמוקרטיים. זכר לרוח הרדיקלית של וינה האדומה. סטיקרים על אחד הקירות במתחם (צילום: אילון טוהר) וינה האדומה לא רק משמשת מודל ליישום רפורמות סוציאליסטיות כמו דיור חברתי באופן כללי, אלא גם מהווה דוגמה לסוציאליזם מוניציפלי המתרכז בזירה העירונית. מפלגת הפועלים הסוציאל-דמוקרטית האוסטרית שמרה בהצלחה על שלטונה בווינה עד 1934, וזאת אף על פי שהיא סבלה מחולשה ברמה הלאומית ולא לקחה חלק באף ממשלה ברפובליקה האוסטרית מ-1920 ואילך. לקראת הבחירות המוניציפליות הקרובות בישראל, שצפויות להתקיים ב-31 באוקטובר, שווה ללמוד מ"ווינה האדומה" כיצד ערים יכולות לשמש מעוזי כוח של השמאל, גם כשהוא נמצא בחולשה פוליטית ברמה הלאומית וגם כשהשלטון המרכזי נמצא בידי הימין. כמו כן, ניתן ללמוד מסיפורה כיצד יכולות הערים להיות אמצעי משמעותי להשגת צדק חברתי במרחבים שבהם אנחנו חיים, ואף חממות ליישום מדיניות סוציאליסטית שאפתנית. וינה נמצאת גם היום בשליטת המפלגה הסוציאל-דמוקרטית, אך קרוייר אומר שהוא היה רוצה לראות יוזמה רבה יותר מצדה. עם זאת, הוא אומר לזכותה: "אם אני משווה לערים כמו לונדון או ברלין, אני חושב שווינה היא העיר הכי טובה מבחינת דיור ותשתיות". עבור קרוייר, חוויית המגורים בקרל מרקס-הוף ספציפית מיוחדת במיוחד לאור השקפתו הפוליטית. "אישית, זו חלק מהמסורת ומההיסטוריה שלי. בשנות ה-20, כשהסוציאליסטים עלו לשלטון בווינה, זה היה תור הזהב שלנו. אנחנו עדיין נהנים מהתוצאות של התקופה הזו. הן עדיין משפרות את החיים שלנו עד היום". אילון טוהר הוא סטודנט לתואר שני בסוציולוגיה-אנתרופולוגיה באוניברסיטת תל אביב, לשעבר עורך ב"וואלה" וכותב תוכן. פעיל בתנועת עומדים ביחד וחבר במערכת מגזין רוזה. עריכה: סתו גרסטל להאזנה: שימו לב: ההאזנה לפרקים היא דרך פלטפורמות ההאזנה השונות בלבד - ולא דרך האתר. לתמיכה מוזמנים לכתוב לנו במייל rosamedia@standing-together.org או בוואטסאפ: 050-9469545 22 פרק מספר אילון טוהר סטודנט לתואר שני בסוציולוגיה-אנתרופולוגיה באוניברסיטת תל אביב, לשעבר עורך ב"וואלה" וכותב תוכן. פעיל בתנועת עומדים ביחד וחבר במערכת מגזין רוזה אין מורים, תרקדו אין מורים, תרקדו ז׳אן ז׳נה - החגיגה נמשכת ז׳אן ז׳נה - החגיגה נמשכת המהפכה הבאה בהתאחדות הסטודנטים המהפכה הבאה בהתאחדות הסטודנטים היסטוריה של עינויים בישראל היסטוריה של עינויים בישראל יודעים לשמור סוד? יודעים לשמור סוד? עבורנו הנכבה היא לא יום זיכרון עבורנו הנכבה היא לא יום זיכרון

פרק קלאסי אך שערורייתי להפליא על מוסד יחסי החניכה המיניים והפוליטיים בין גברים ונערים ביוון העתיקה פרק זה סגור למנויים בלבד. לא מנויים? לחצו כאן כדי להירשם אין מורים, תרקדו אין מורים, תרקדו ז׳אן ז׳נה - החגיגה נמשכת ז׳אן ז׳נה - החגיגה נמשכת המהפכה הבאה בהתאחדות הסטודנטים המהפכה הבאה בהתאחדות הסטודנטים היסטוריה של עינויים בישראל היסטוריה של עינויים בישראל יודעים לשמור סוד? יודעים לשמור סוד? עבורנו הנכבה היא לא יום זיכרון עבורנו הנכבה היא לא יום זיכרון הצטרפו לתוכנית המנויים שלנו הצטרפו עכשיו פדרסטיה ביוון העתיקה (עם לילה עטר) שתפו: תולדות המיניות PREMIUM 28 במרץ 2024 פדרסטיה ביוון העתיקה (עם לילה עטר) תולדות המיניות PREMIUM 00:00 / 01:04 פרק ה־25 של תולדות המיניות ממשיכות במסע במחוזות יוון העתיקה, והפעם - זמן הבנים. נדבר על מוסד הפדרסטיה ביוון, מוסד של יחסי חניכה מיניים ופוליטיים בין גברים מבוגרים ונערים. נדבר על הקשר בין אזרחות וזרע, בין גרומינג ודמוקרטיה, בין כדים וחלומות ארוטיים ובין תיירות מין ופשיזם. פלייליסט להיטי האירוויזיון של יוון: https://spoti.fi/3vwe5y0 להאזנה: שימו לב: ההאזנה לפרקים היא דרך פלטפורמות ההאזנה השונות בלבד - ולא דרך האתר. לתמיכה מוזמנים לכתוב לנו במייל rosamedia@standing-together.org או בוואטסאפ: 050-9469545 25 פרק מספר תולדות המיניות PREMIUM הפודקאסט שמוציא את ההיסטוריה מהארון (או לא... זה מורכב). ענת זלצברג ודותן ברום מלרלרות על היסטוריה קווירית ותרבות פופולרית. אין מורים, תרקדו אין מורים, תרקדו ז׳אן ז׳נה - החגיגה נמשכת ז׳אן ז׳נה - החגיגה נמשכת המהפכה הבאה בהתאחדות הסטודנטים המהפכה הבאה בהתאחדות הסטודנטים היסטוריה של עינויים בישראל היסטוריה של עינויים בישראל יודעים לשמור סוד? יודעים לשמור סוד? עבורנו הנכבה היא לא יום זיכרון עבורנו הנכבה היא לא יום זיכרון

אראש עזיזי, היסטוריון ועיתונאי איראני, מנתח את מצב הפוליטיקה האיראנית - ברחוב, בהנהגה, ובגולה - את מצב המשא ומתן עם ארה"ב, ואת האסטרטגיה הכושלת של ישראל. פרק זה סגור למנויים בלבד. לא מנויים? לחצו כאן כדי להירשם אין מורים, תרקדו אין מורים, תרקדו ז׳אן ז׳נה - החגיגה נמשכת ז׳אן ז׳נה - החגיגה נמשכת המהפכה הבאה בהתאחדות הסטודנטים המהפכה הבאה בהתאחדות הסטודנטים היסטוריה של עינויים בישראל היסטוריה של עינויים בישראל יודעים לשמור סוד? יודעים לשמור סוד? עבורנו הנכבה היא לא יום זיכרון עבורנו הנכבה היא לא יום זיכרון הצטרפו לתוכנית המנויים שלנו הצטרפו עכשיו "חשוב להגיד אמרתי לכם למי שתמכו במלחמה" אראש עזיזי, היסטוריון ועיתונאי איראני, מנתח את מצב הפוליטיקה האיראנית - ברחוב, בהנהגה, ובגולה - את מצב המשא ומתן עם ארה"ב, ואת האסטרטגיה הכושלת של ישראל. שתפו: מעין גלילי 5 במאי 2026 "חשוב להגיד אמרתי לכם למי שתמכו במלחמה" מעין גלילי 00:00 / 01:04 קרדיט תמונה: Maldives-art, שאטרסטוק אראש עזיזי הוא היסטוריון ועיתונאי איראני שחי כיום בניו-יורק. הוא עזב את איראן בגיל 20 וחי מחוץ לה ב-17 השנים האחרונות. הוא פעיל שמאל המעורב בפוליטיקה של הפזורה האיראנית, וכתב מספר ספרים, ביניהם הספר "מה איראנים רוצים: אישה, חיים, חופש" על תנועת המחאה באיראן ב-2022. הראיון עימו נערך ביום שבת, 2.5, והוא הראיון השלישי עם אראש שערכתי בחודשים האחרונים. הראשון נערך אחרי דיכוי גל המהומות באיראן בחודש ינואר, והשני עם תחילת המלחמה. אחרי כשלושה שבועות של הפסקת אש שברירית, רציתי לשמוע את נקודת מבטו לגבי המשא ומתן, המלחמה, איראן וישראל. מה הכוונה בניצחון שלום אראש. האם הפסקת האש מרגיעה אותך במידה מסוימת, בהשוואה לראיונות שערכתי איתך בזמן המלחמה? במובן מסוים. לפחות הדאגה היומיומית למשפחה וחברים לא שם. אבל ההרס הכלכלי המתמשך הוא כמעט כמו מלחמה. וכמובן, המצב עדיין לא יציב. במובן הזה אני לא כל כך רגוע. אני חושב שעדיין סביר יותר שלא נחזור למלחמה מאשר שכן, אבל החזרה למלחמה היא אפשרות ממשית. זה מקום טוב להתחיל בו - תסביר את הערכת המצב הזו? אף צד, לא איראן ולא ארצות הברית, לא להוט לחזור למלחמה. זו מלחמה לא פופולרית בארצות הברית. היא פוגעת בארה"ב מבחינה פנימית, דרך מחירי הדלק למשל, וגם בכלכלה העולמית ובבעלות הברית שלה. ארה"ב גם עדיין לא מנצחת, כך שזה לא עושה טוב למוניטין שלה. ועבור האיראנים, ברור שזה דבר קשה מאוד לתחזק מלחמה עם מעצמת-על עולמית ומעצמת-על אזורית במשך זמן רב כל כך. המלחמה גם לא פופולרית באיראן. לשני הצדדים יש סיבות טובות מאוד לא לרצות לחזור לזה. ואני מאמין ששני הצדדים גם מעוניינים ברצינות בעסקה. הם הושקעו במשא ומתן באמת, ושניהם רואים אפשרות לעסקה שהם יוכלו להחשיב כניצחון. עם זאת, שניהם רוצים עסקה שתעבוד עבורם. שניהם חושבים שהצד השני סובל הרבה, וייתכן שכל אחד מהצדדים יחשוב שחזרה למלחמה תחזק את עמדתו ותביא לעסקה טובה יותר. הדברים שאמרת ממסגרים את איראן ואת ארה"ב כשוות מבחינת ההישגים והמצב שלהן. האם בכל זאת יש צד שנראה לך כ"מנצח יותר"? קודם כל, כמובן שאין פה שוויון בשום צורה. זה מרתק מה המילה "מלחמה" אומרת במאה ה-21. המדינות בהן אני ואתה חיים, ארה"ב וישראל, היו במלחמה. אבל אתה צריך להסתתר במקלטים כל לילה, ואני חי בארה"ב, ואם תשאל אנשים ברחוב כאן עכשיו, הם אולי אפילו לא ידעו שהמדינה שלהם במלחמה. אז ברור שאין שוויון, אפילו לא כלכלית. אוקיי, מחירי הדלק קצת גבוהים, אנשים לא יכולים לצאת לחופשות, אולי מדד הפנסיה שלהם ירד קצת, יש חשש ממיתון וכל זה, אבל זה לא בר-השוואה לסוג ההרס שיש באיראן. איראן איבדה 50% מיכולת ייצור הפלדה שלה. בוא נחשוב רגע מה זה אומר למדינה לאבד חצי מיכולת ייצור הפלדה. היא סובלת ממצור, הנתיב העיקרי והחיבור היחיד שלה לימים הפתוחים של העולם חסום. אז התנאים שהם סובלים מהם שונים מאוד, אבל סף הכאב גם שונה, כמובן. האיראנים רגילים לדיקטטורה נוראית ששולטת עליהם, בעוד שארצות הברית היא דמוקרטיה - אנשים יראו את חוסר שביעות הרצון שלהם מייד, וזה ישפיע מייד. לגבי איזה צד מנצח, זה באמת תלוי מה הכוונה ב"ניצחון". ההגדרה הבסיסית של ניצחון היא השגת המטרות שלך. איראן השיגה עד כה יותר ממטרותיה מאשר ארה"ב, קשה שלא להגיע למסקנה הזו, כי המטרה שלהם היא לשמור על המשטר על כנו ולשמר את כוח השלטון. לו ארצות הברית הייתה מגדירה את מטרתה בבירור כשחיקת היכולת של איראן, היא הייתה יכולה לטעון שהיא מנצחת באותה מידה, כי היא הגבילה מאוד את היכולת הזו. אבל היא לא עשתה זאת. היא הפכה את זה למלחמה על שינוי משטר. בגלל זה הנשיא טראמפ צריך לצאת ולומר שהמשטר כבר השתנה, כדי שיוכל לומר שניצחנו. אז אם המטרה הייתה שחיקת יכולות — כן, ארה"ב ניצחה כמו איראן, אבל היא לא ניצחה במונחים של שינוי משטר או כניעה שהיא רצתה לכפות. אבל גם איראן לא צריכה לחשוב שהיא ניצחה. המשטר אמנם נשאר בשלטון, אבל הוא מעורער בדרכים ממשיות מאוד. אני לא חושב שהשלטון עצמו רופף, אבל הוא צריך לשלוט על כלכלה שיהיה קשה מאוד לנהל, ומלחמה ללא הכרעה שקשה מאוד לנהל. כל יום אתה חושש שתותקף. עד כמה הישגים כאלה מקנים למשטר נקודות בציבור האיראני, שמתמודד גם עם ההרס הכלכלי? קשה מאוד למדוד דעת קהל. אני מנסה לדבר עם הרבה אנשים כדי לקבל תחושה של מה שהם חושבים. אני לא חושב שיש מספר משמעותי של אנשים שהיו נגד המשטר לפני ה-28 בפברואר והם בעד המשטר עכשיו. יש אנשים שהיו נגד המשטר ועכשיו הם ניטרליים; הם היו ביקורתיים ועכשיו הם אומרים "האויב הגדול יותר הוא ישראל וארה"ב". אבל גם זה לא מספר עצום לפי מה שאני יכול לראות. תופעה אחרת, חשובה לא פחות, היא שמתנגדי המשטר מיואשים. אתה אולי שונא את המשטר, אבל מה שתרגיש עכשיו זה "יודעים מה, אני מוותר. הנבלות האלה יהיו בשלטון עד סוף החיים שלנו. הם הרגו אלפי אנשים ברחובות בינואר, הם שמו אנשים בכלא, הם אפילו יכולים לעמוד מול ארה"ב וישראל". אגב, בגלל זה היה כל כך פושע מצד חלקים מהאופוזיציה האיראנית לשים את כל הביצים בסל של "שחרור" על ידי ארה"ב וישראל. זה היה אסון. אפשר להבין אותם - כשמנהיגים כמו נתניהו וטראמפ מבטיחים לשחרר אותך אחרי שנים, למה שלא תאמין להם? אבל זו אשליה מסוכנת, קודם כל כי המטרה הממשית שלהם לא הייתה החלפת המשטר. הם אולי קיוו שזה יקרה, אבל ידעו שזה לא סביר. בנוסף, גם אם ארה"ב וישראל באמת ירצו מחר בבוקר לשנות את המשטר באיראן, הן יצטרכו שותף איראני חזק, אופוזיציה איראנית מוכנה, עם רשתות רחבות, שמוכנה להשתלט ואולי לקבל עזרה מארה"ב וישראל במידת הצורך. אין לי בעיה עם הפוטנציאל של קבלת עזרה מבחוץ - אני מאתגר כל אחד לנקוב בשם תנועת שחרור אחת שלא קיבלה עזרה מזרים. אבל פהלווי ואחרים לא דיברו על קבלת עזרה; הם אמרו לאנשים שארה"ב וישראל יבואו ויחליפו את המשטר. וכשארה"ב וישראל באו ולא עשו את זה, ובנוסף הרגו ילדות בבתי ספר ואיימו להרוס תשתיות איראניות, ואכן הרסו חלקית תשתיות ומורשת לאומית, והראו את חוסר האכפתיות הזה כלפי העם האיראני, ואז ניהלו משא ומתן עם המשטר מיד לאחר מכן — זה באמת מייאש את האיראני הממוצע וגורם לו להרגיש שאין לו חלק בעיצוב העתיד שלו. אמרתי לכם אני לא רוצה שזה ייראה כאילו אני אומר לך להגיד לאנשים "אמרתי לכם" בצורה לא פרודוקטיבית, אבל למה לדעתך חלקים כל כך בולטים באופוזיציה האיראנית טעו ככה? אני דווקא אוהב את ה"אמרתי לכם" בצורה לא פרודוקטיבית. אני חושב שאנחנו בהחלט לא צריכים להתבייש לעשות את זה. זה כמו בארה"ב. איך אפשר לא להגיד "אמרתי לכם"? כמה שיחות היו לי עם אנשים בבחירות 2016 כשאמרתי שאם לא תצביעו להילרי, דונלד טראמפ ייבחר, וזה יוביל לבית משפט עליון שיבטל את זכות ההפלה - מי יכול עכשיו לא להגיד "אמרתי לכם"? זה בדיוק מה שאמרנו שיקרה. וכשאתה אומר לאנשים האלה "אמרתי לכם", מה הם אומרים? גם הם משוכנעים שמלחמה הייתה בעצם רעיון גרוע? אני חושב שחלקם השתכנעו שמלחמה הייתה רעיון גרוע. אני חושב שרבים התחילו להתפכח מפהלווי, במיוחד כי הוא באמת נראה כמו דמות חסרת אונים, מה שהוא תמיד היה ועכשיו זה ברור יותר. אבל הרבה מהם עדיין לא משוכנעים, כי מהצד שלהם זה נשמע חסר משמעות כשאומרים "צריך ארגון משלכם". אנשים אומרים: "על מה אתה מדבר? המשטר הורג את כולם, יש מפציצי B-52 מעל השמיים שלנו ואתה מדבר על זה שאנחנו צריכים להפגש ולהתארגן?". זה לא נראה להם אמין. זה התפקיד של מנהיגים פוליטיים להפוך את זה לאופציה זמינה. וזה הדבר האחרון שאומר — האשמה הגדולה ביותר היא של אנשים כמוני, שאמורים להיות אופוזיציית השמאל למשטר. לו היינו מספקים את הכלים והאופציות הפוליטיות לאנשים, שיש נתיב אחר מלבד תקיפות אמריקאיות-ישראליות, הם היו פונים אליו. אבל גם אנחנו לא עשינו את זה. לא יצרנו אלטרנטיבות פוליטיות ברורות, אז אנשים הלכו על האלטרנטיבה שהייתה קיימת, שהייתה החלום הקל שנמכר על ידי פהלווי ושות'. "ההנהגה האיראנית פרגמטית, ויותר מאוחדת ממפוצלת" אוקיי, עכשיו אני רוצה להבהיר קצת את הדיווחים הסותרים על מה שקורה בהנהגת המשטר האסלאמי. זה מאוד מבלבל, וכל הזמן יש דיווחים סותרים על ויכוחים ומריבות בין עראקצ'י, פזשכיאן והשאר. אתה יכול לנסות להתיר את התסבוכת הזו? קודם כל, הרבה ממה שמתפרסם על המתרחש בתוך המשטר אני מחשיב כ"סיפורי מעריצים" (fan fiction). זה היה אחד הטיעונים המרכזיים של טראמפ - הוא המשיך לומר שהאיראנים מפוצלים ביניהם לבין עצמם. גם בתקשורת הישראלית מפרסמים סיפורים כאלה. ערוץ 14 הוא האהוב עליי, זה פאנפיקשן ממש טוב, הם בבירור יודעים מספיק על איראן כדי שזה יישמע הגיוני במידה מסוימת. הנקודה שלי היא: אל תתייחסו לזה כעובדות, אלו שמועות. אבל אנחנו כן יכולים לנתח את העמדות של האנשים: יונים, ניצים, משמרות המהפכה. את זה אפשר לנתח על בסיס נתונים חומריים. איך אני רואה את המצב? קודם כל, יש מאבקים פנימיים במשטר האיראני, אבל באופן רחב יש אחדות ולכידות. החבר'ה האלה מבינים שברגעים כאלה, אם הם יילחמו בינם לבין עצמם, הסיכוי לקריסה שלהם גבוה יותר. הם לא כאלה טיפשים, אז הם מתלכדים יחד. שנית, אני מאמין שהקיצונים האמיתיים - ומה הכוונה בקיצונים? אנשים שמתנגדים למשא ומתן, שרוצים שהמלחמה תימשך בכל מחיר, שלא מרוצים מכך שאיראן לא אוכפת את החיג'אב - הם מיעוט קטן. אין להם הרבה כוח בתוך המשטר, הם לא שולטים במשמרות המהפכה וזה מאוד חשוב. קאליבאף הרבה יותר פופולרי בתוך משמרות המהפכה. כלי התקשורת העיקריים של משמרות המהפכה תמיד תמכו בקאליבאף. לעומת זאת, בינואר 2024 היו באיראן בחירות לפרלמנט שבהן הקיצונים השמיצו אותו. את הקיצוניים רואים ברחובות, אבל אין להם תמיכה בתוך מוקדי הכוח של המשטר. באשר לשאלה אם עראקצ'י הוא יונה או נץ - אני חושב שאלו לא הקטגוריות הנכונות. הקטגוריה האמיתית כרגע היא פרגמטי לעומת קיצוני. ואתה חושב שכל אלה פרגמטיים. כולם פרגמטים בדרגות שונות, ולמה? כי הם חייבים להיות. מעצם היותם בשלטון, אין להם ברירה. חמינאי היה אידיאולוג אמיתי - קיצוני במטרות אבל גמיש בטקטיקה. הוא הבין שהוא לא יכול פשוט להילחם בישראל כל יום כי זה יהרוס אותו. מי שעכשיו במוקד הכוח גם לא שם. החוכמה המקובלת בתקשורת הישראלית והמערבית היא שקאליבאף הוא מקבל ההחלטות העיקרי, ומדברים גם על פזשכיאן ועראקצ'י. האם הם באמת הדמויות החשובות? ומה בכל זאת המחלוקות ביניהם? בתמונה הגדולה - קאליבאף הוא מה שנקרא, ראשון בין שווים. זה בזכות התמיכה שיש לו במשמרות המהפכה, וגם כי הוא רוצה את זה - הוא הטיפוס הפוליטי השאפתני. הוא אדם פרגמטי, אבל הוא מאוד אכזרי. אין בו עצם דמוקרטית אחת, אבל גם אין בו שום דבר "אסלאמיסטי". הוא סמכותן שרוצה להיות טכנוקרט ולנהל את איראן. עראקצ'י ופזשכיאן יכולים לבצע דברים, פחות לקבל החלטות. פזשכיאן מנהל את הכלכלה הפנימית, עראקצ'י את משרד החוץ. אולי בישיבות האלה יש להם השפעה מסוימת, אבל קאליבאף הוא זה שמנהל את העסק. גם אחמד וחידי, ראש משמרות המהפכה הוא דמות חשובה. פזשכיאן היה חבר פרלמנט מהמחוז שלו כל חייו. המקביל הישראלי היה מישהו במקום ה-20 בליכוד או ביש עתיד. לכן אפשרו לו לרוץ ולנצח — בדיוק כי לא היה לו בסיס כוח. אין לו כוח אמיתי - רשמית הוא ראש המועצה לביטחון לאומי והנשיא, אבל הוא פשוט הופקד לנהל את הדברים השוטפים. בחיים קצת אחרים, הוא היה יכול להיות נשיא נהדר. הוא אדם הגיוני שבאמת רוצה יחסים טובים עם העולם. אבל כאמור, אין לו כוח. ונשארנו עם עראקצ'י. הוא שר החוץ, דיפלומט מושלם. דיפלומט הוא בדרך כלל לא אדם עם כוח קבלת החלטות. הוא פועל מטעם המועצה לביטחון לאומי. יש ביניהם הבדלים פוליטיים: פזשכיאן הוא רפורמיסט, ועראקצ'י הוא איש מערכת שעבד עבור משמרות המהפכה, למרות שהיה במשרד החוץ רוב חייו. ומה עם ישראל? כל מה שדיברנו עליו היה בעיקר איראן וארה"ב. הרבה מהמבקרים של ביבי טוענים שישראל איבדה כל יכולת השפעה על מה שקורה בשיחות. האם זה משקף את המציאות? עד כמה ישראל מחוברת למה שקורה עכשיו בין איראן לארה"ב? אני חושב שהמבקרים צודקים. קודם כל, אם הייתי איש משטר איראני, לא הייתי נלחץ מהאפשרות שנתניהו יפעל בלי ברכת טראמפ. אם טראמפ מרים טלפון ואומר לנתניהו "אתה לא תתקוף", הוא יקשיב. נתניהו יכול להשפיע על טראמפ, אבל הוא לא ההשפעה הכי גדולה עליו - מנהיגים ערבים ואחרים חשובים באותה מידה. הנה נקודת המפתח: הדבר הכי טיפשי שנתניהו עשה זה שעל ידי התנגדות מוחלטת לכל משא ומתן עם איראן, הוא למעשה איבד את היכולת של ישראל להשפיע על המשא ומתן הזה. בזמן שיחות אובמה ואחריהן תחת ביידן, לנתניהו הייתה מדיניות שישראל לא תדון עם ארה"ב על תוכן השיחות כי היא חייבת להתנגד להן. המדיניות הזו השתנתה תחת ממשלת בנט-לפיד, אבל המטרה של נתניהו הייתה "אין עסקה, תכו בהם". וזו בבירור מדיניות טיפשית מנקודת מבט של אינטרס ישראלי, כי עומד להיות משא ומתן וכנראה תהיה עסקה. אז או שישראל תעזור לעצב את העסקה הזו או שתהיה רק צופה מהצד. הנקודה הכללית השנייה היא שישראל סובלת מחוסר חשיבה אסטרטגית לטווח ארוך. אני לא מאלה שחושבים שהרפובליקה האסלאמית אינה איום על ישראל - אתה צריך להשעות את היכולות השכליות שלך כדי להאמין בזה. אבל טיפשי מצד ישראל לא לחלוש על חשיבה אסטרטגית. השאלה היא: האם היא רוצה להפיל את המשטר? ואיך? ומעבר לכך, האם יש משהו אחר שהיא יכולה לעשות? בגלל זה בכירי מודיעין ישראלים רבים תמכו בהסכם הגרעין ב-2015. השורה התחתונה שלי היא שמדינת הלאום האיראנית לא הולכת לשום מקום. ניסיונות לשבור אותה ולהביא למלחמת אזרחים יהפכו קודם כל את העם האיראני לאויב שלך, מה שהם לא היו עד כה. זה גם יהיה מסוכן כי אלוהים יודע מה ייצא מהבוץ של איראן כמדינה כושלת. אבל יש אפשרות אמיתית להתייחס לאיראן כמדינת לאום. אסטרטגיה ישראלית חכמה תהיה לטרגט חלקים מהמדינה ולנסות להגיע לאי-לוחמה (non-belligerence) איתם. אני חושב שזה אפשרי לחלוטין. לפני חודש שוחחתי עם ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט והוא הסכים שישראל צריכה ליצור קשר עם איראן ולהשיג סוג של אי-לוחמה. ישראל פשוט חושבת איך לשחוק את מספר הטילים שיש להם — אפשר לשחק את המשחק הזה, אבל עד מתי? רבים מצביעים על כך שזו חשיבה דומה מאוד לזו שהובילה ל-7 באוקטובר. ואני אומר שגם לדעתי חוסר החשיבה האסטרטגית הוא תוצאה של חוסר הרצון לסיים את הכיבוש. כי כל חשיבה אסטרטגית תגיד לך שהכיבוש חייב להסתיים, אז פשוט מתעלמים מחשיבה אסטרטגית. זה בדיוק העניין. אפילו, נגיד אם אתה ציוני טוב, המטרה העליונה שלך צריכה להיות להפוך את ישראל למדינה "נורמלית". וכדי להיות מדינה נורמלית צריכים להיות לה גבולות. ויש לה עכשיו תנאים נוחים מאוד להגיע להסכם קבע — אולי לא יהיו לה תנאים כאלה בעוד 20 שנה. עכשיו ישראל יכולה, אם תרצה, לסיים את הסכסוך עם כל יריבותיה, להחליט איפה הגבולות שלה ולקבע את תנאי ההסכם כשרוב העולם עדיין עומד מאחוריה, למרות כל מה שנעשה. נראה שאתה בטוח שלפחות בטווח הקצר יש דרך החוצה מזה. לדעתי יש שלוש אפשרויות לפי סדר הסתברות: עסקה, הפסקת אש ללא הגבלת זמן, וחזרה למלחמה. אף אחת מאלה היא לא 70%, אבל רוב הסיכויים שתתרחש אחת משתי האפשרויות הראשונות. הסיכוי שמלחמה תפרוץ שוב הוא קטן, אבל זה לא 5%, זה יותר כמו 30%. יש סיכוי טוב מאוד שהמלחמה תפרוץ שוב. אתה רואה אפשרות סבירה לשינוי לטובה? בהחלט. אני חושב שיש אפשרות לא רק שהמלחמה הזו תסתיים, אלא ליחסים דיפלומטיים בין איראן לארה"ב ולסיום העוינות ההיסטורית. השלב הבא של הרפובליקה האסלאמית נקבע עכשיו, ואני מאמין שזה אפשרי. קשה לדמיין את זה כשקוראים הצהרות של מוג'תבא חמינאי שאומר שהאמריקאים חייבים לעזוב את האזור, אבל אני לא חושב שזה בלתי אפשרי. רבים מאמינים שהגרסה הסבירה ביותר של הרפובליקה האסלאמית בעתיד הקרוב היא להפוך למדינה כמו אלג'יריה, פקיסטן או וייטנאם - סמכותנית, שומרת על מגבלות מסוימות, אבל פתוחה כלכלית. זה שינוי לטובה כי חברה פתוחה יותר ומשגשגת יותר כלכלית היא פחות "ביטחוניסטית", ואתה לא דואג ממלחמה כל יומיים כמו שהאיראנים דאגו בחצי השנה האחרונה. זה פשוט יהיה הרבה יותר טוב. מעין גלילי הוא חבר במערכת מגזין רוזה ובמערכת הפודקאסט "קריאת השכמה" עריכה: תום אלפיה להאזנה: שימו לב: ההאזנה לפרקים היא דרך פלטפורמות ההאזנה השונות בלבד - ולא דרך האתר. לתמיכה מוזמנים לכתוב לנו במייל rosamedia@standing-together.org או בוואטסאפ: 050-9469545 165 פרק מספר מעין גלילי מעין גלילי הוא חבר במערכת מגזין רוזה ובמערכת הפודקאסט "קריאת השכמה". אין מורים, תרקדו אין מורים, תרקדו ז׳אן ז׳נה - החגיגה נמשכת ז׳אן ז׳נה - החגיגה נמשכת המהפכה הבאה בהתאחדות הסטודנטים המהפכה הבאה בהתאחדות הסטודנטים היסטוריה של עינויים בישראל היסטוריה של עינויים בישראל יודעים לשמור סוד? יודעים לשמור סוד? עבורנו הנכבה היא לא יום זיכרון עבורנו הנכבה היא לא יום זיכרון