"הם אומרים שאני מזיקה להרמוניה בעיר. מה זו בעצם הרמוניה מבחינתם? היכנעות לסטטוס קוו? אם כן, זה עצוב, כי הסטטוס קוו דפוק" פרק זה סגור למנויים בלבד. לא מנויים? לחצו כאן כדי להירשם רוצים גברים חתיכים בבריכה? בואו לכאן! רוצים גברים חתיכים בבריכה? בואו לכאן! מה קורה כשהביוב עולה על גדותיו? מה קורה כשהביוב עולה על גדותיו? האם ההגיון ינצח בעזה? האם ההגיון ינצח בעזה? הפיל שבחדרי האופוזיציה: צה"ל הפיל שבחדרי האופוזיציה: צה"ל מה מניע אותנו לצאת לגיי בר? מה מניע אותנו לצאת לגיי בר? מה הליכוד מוצא בנערי הגבעות? מה הליכוד מוצא בנערי הגבעות? הצטרפו לתוכנית המנויים שלנו הצטרפו עכשיו סאלי עבד לא נכנעת "הם אומרים שאני מזיקה להרמוניה בעיר. מה זה הרמוניה מבחינתם? סטטוס קוו? זה עצוב, כי הסטטוס קוו דפוק" ענת זלצברג, תושבת חיפה, מראיינת את נציגתה בעירייה סאלי עבד, מ"רוב העיר" בעיריית חיפה, על הדחתה מהקואליציה. שתפו: ענת זלצברג 1 ביוני 2025 סאלי עבד לא נכנעת ענת זלצברג 00:00 / 01:04 א. ב. יהושע, ירושלמי שעבר לחיות בכרמל, אמר פעם, "חיפה האדומה תיפול אחרונה". הוא קיווה שמעוז החיים המשותפים והפלורליזם החיפאי יעמוד בכל פרץ. כמו יהושע, גם אני נולדתי בירושלים. הגעתי לחיפה רק לפני שלוש שנים, ובשנים האלה התאהבתי בעיר ובשפיות המיוחדת שהיא יודעת להציע, מגוון אמיתי שמתקיים מתוך סמיכות, לא הפרדה. כפעילה של רוב העיר, התנועה מסמלת בשבילי את החזון הזה: שותפות ערבית-יהודית, מעורבות דמוקרטית עמוקה של התושבים בקבלת החלטות ובתכנון, פעולה משותפת למען אינטרסים משותפים - ביטחון ברחובות, אוויר נקי, תכנון מיטיב, תחבורה ציבורית מתפקדת, החיים עצמם. זו המטרה ואלה הכלים של עשרות הפעילים בתנועה, ושל סאלי עבד, נציגת התנועה במועצת העיר. סאלי ופעילי רוב העיר הובילו מיזמים חשובים לרווחת כל תושבי חיפה בשיתוף פעולה עם חברי הקואליציה האחרים במועצת העיר. עד ל-18.5, כשסטורי באינסטגרם גרם לפיטוריה של סאלי מהקואליציה, או לפחות היה התירוץ לכך. סאלי צילמה נשק ברכבת עם הכיתוב ״זה לא טבעי״, ושיתפה סרטון על הנכבה והפגיעה באוכלוסייה העזתית. יומיים אחר כך היא קיבלה מכתב פיטורים מראש העיר יונה יהב, והיא ורוב העיר מצאו את עצמם באופוזיציה. סאלי, אני מסתובבת בימים האלה בתחושה שנעשה לך ולנו עוול. קודם כל לך, אבל לכל מי שהוא חלק מרוב העיר והצביע לה. "זה עוול, אבל זה לא עוול פרסונלי שנעשה לי או לנו. אני לא חושבת שזה הסיפור. זה חלק מתופעה של השתקה. זאת פשיזציה שבה כוחות ימין קיצוניים פועלים כל הזמן לצמצם את השמאל, והמרכז 'המתון' נכנע. זה הסיפור הקלאסי. כי זה לא קורה רק בחיפה, או רק בארץ. וזה במיוחד נכון כשמדובר במי שמציעים באמת אלטרנטיבה, בחיפה וברמה הארצית, אנחנו מציעים סיפור חדש על קולקטיב חדש, 'אנחנו' חדש, וסוג פוליטיקה חדשה, והם לא יודעים מה לעשות עם זה". הימין לא יודע איך לאכול את מה שאנחנו מביאים לשולחן? "כן, כי אנחנו כוח תחרותי שמציע אלטרנטיבה. אבל זה לא רק הסיפור שלנו. זה הסיפור של מוסאווה ובית הגפן ותאטרון סארד ומחאת העם (כולם הובילו בחיפה מאבקים למען חברה משותפת בשנים האחרונות, ע"ז). זה העקרונות של חופש הביטוי וחופש ההפגנה, זה הרבה מעבר לרוב העיר. בגלל זה זה גם לא סיפור על פוסט או על סטורי". למרות שלא חסרים מקרים בשנתיים האלה של אנשים שגם זרקו אותם לכלא על פוסט או סטורי. "ממש ממש לא. ולי יש גם הגנות. אבל הסטורי הזה לא תפס אף אחד בהפתעה. לא היה שם שום דבר שהסתרתי קודם לגבי העמדות שלי לגבי נשק במרחב הציבורי או על המלחמה, ובטח לא לגבי הזהות שלי. אז אני לא מסוגלת להאמין שדווקא זה מה שעשה את ההבדל, לא אמרתי שם שום דבר שלא אמרתי קודם". בכל זאת, זו הסיבה שמופיעה במכתב הפיטורים שלך מהקואליציה? "המכתב הזה כל כך מתנשא. 'ניסינו להסביר לך שוב ושוב על ערכים ליברליים'. הם מצטטים ישירות מסעיף 1.1 של ההסכם הקואליציוני, על 'ניהול העיר על בסיס עקרונות ליברליים, תוך הקפדה מלאה על שוויון זכויות לכלל קבוצות האוכלוסייה בעיר, ללא הבדל דת, מין או מגדר, ותוך קידום חיים הרמוניים בין כלל קבוצות האוכלוסייה בעיר'. ואז טוענים שבחרתי לא לפעול לפי הכללים האלה, שאני מערערת את החיים ההרמוניים בחיפה, ואמירות נבזיות לגבי זה שלא הייתי נוכחת בישיבות מועצה כשהייתי בחופשת לידה. אני כבר לא יודעת מה משני הדברים האלה נבזי יותר. "מובן מאליו שההדחה שלי הזיקה להרמוניה בעיר יותר מהאמירות שלי. קמו נגד ההחלטה הזאת שורה של ארגונים. ממש מיד אחרי ההדחה, כל מיני ארגונים וקבוצות פנו אלינו לשיתוף פעולה ולתמיכה, גם מהחברה הפלסטינית, גם ארגונים של חברה משותפת וגם מהמחנה הליברלי. וגם פנו ליהב ולקואליציה במחאה. גם מפלגות ערביות מהקואליציה ומהאופוזיציה, מחאת העם חיפה, יוזמות אברהם, הקהילה האחמדית - שהאמיר שלה עושה עבודה חשובה של גישור ותיווך מול ראש העיר, סיכוי-אופוק, העמותה לקידום ופיתוח, מוסאווה, מרכזים לצדק חברתי, קהילת יד ביד של החינוך הדו לשוני. כל אלה יוצאים למחות, אז מה יותר מזיק להרמוניה? ומה זו בעצם הרמוניה מבחינתם? היכנעות לסטטוס קוו? אם כן, זה עצוב, כי הסטטוס קוו דפוק, ואת זה אני באמת שמחה לאתגר. מבחינתי, הרמוניה אמיתית היא שותפות. שותפות שבה יש לי אחריות לדבר על הכאב ועל מה שהרבה אוכלוסיות חוות. בסופו של דבר נשק במרחב הציבורי פוגע בהרבה אוכלוסיות מוחלשות, לא רק בפלסטיניות, גם באתיופים ובדוברי רוסית ובנשים וילדים". בעיני הממסד, כל אלה לא חיפאים מספיק כנראה. "הסיפור הוא לא רק של אידיאולוגיה ודה-לגיטימציה שלי כפלסטינית והדעות שלי לגבי המלחמה, אלא דה-לגיטימציה של מה שאני מייצגת כרוב העיר. נבחרת ציבור שתפקידה לייצג את הציבור. אג'נדה קואליציונית זה באמת חשוב, וההרמוניה בקואליציה זה כלי שאני לומדת להכיר ואני גם מעריכה אותו, בלי ציניות. אבל העדיפות מבחינתי היא קודם כל לציבור. נכנסנו לקואליציה כדי לבנות אלטרנטיבה ומודל דמוקרטי אחר. כשאני נכנסת לחדר יודעים שזו לא רק אני. זה עשרות פעילים ומאות חברים בתנועה. והחובה שלי קודם כל לפעילים ולחברים בתנועה. ובעיני הרבה אנשים בעירייה, לא רק חברי מועצה, אני חושבת שזה היה נראה מוזר, שאני מגיעה לפגישות עם המון פעילים, שהם מגיעים לפגישות בלעדיי. שאנחנו מקבלים החלטות בצורה דמוקרטית כתנועה. אני חושבת שלפעמים בקואליציה חוו את זה אפילו כעמדה מתנגחת. שזה איכשהו אומר שאני לא ממושמעת". כלומר, שאת בנאמנות חצויה כלפינו וכלפיהם? אבל זה ממש לא סותר, זה צריך להיות אותו דבר. "לגמרי, בגלל זה ההדחה היא לא רק דה-לגיטימציה של קול שמאלי פלסטיני נשי משותף, תנועה משותפת. שזה אגב ניצחון ענק לימין הקיצוני שאני לא חושבת שיונה יהב רוצה לתת להם, באמת שלא. אבל ההדחה היא מתקפה על ציבור הפעילים, ועל התושבים שצריכים את מה שכל הפעילים ברוב העיר עושים. ויום אחרי ההדחה, סיורים של הליכתיות וגינות קהילתיות מתבטלים כי זה כבר לא לגיטימי לעשות דברים איתנו. אז בעצם אם אני לא בקואליציה, הציבור שלנו נענש. לא רק המצביעים של רוב העיר, הציבור של כל חברי הקואליציה והאופוזיציה נענש על זה במין עונש קולקטיבי. זה מה שמטריף אותי. "אני חושבת שכולנו לפעמים חושבים שבעירייה כל נבחר נחשב מייצג של איזשהו סקטור - של שכונה, של קבלני קולות. ועכשיו רוב העיר באה לקדם הליכתיות. פעילים יצרו מפת הליכתיות, הם סימנו אחד אחד מקומות בהדר עם בורות בדרכים, מדרכות דפוקות, מדרגות שבורות, ואנשים גם יכולים לדווח ולהוסיף עוד. זה בדיוק ההפך מלייצג סקטור אחד. זה להרחיב כמה שיותר, זה להנגיש כמה שיותר את הדברים". 40,000 תושבי הדר הצביעו כנראה לכל אחת מהסיעות בעיר, אבל בסוף כולם מחליקים במדרגות שפינוזה בגשם. "בגלל זה כל כך נבזית גם הטענה לגבי מה שלא קרה כשהייתי בחופשת לידה, שזה גם מיזוגני ואמירה איומה לגבי המקום של אימהות במועצה ובפוליטיקה בכלל. רוב העיר היא אחת הסיעות הכי פעילות במועצה, נציגי הציבור בוועדות, עשרות פניות ציבור טופלו וחלקן כבר הופכות למעני מדיניות. זה לא כי אני סופרוומן שעושה הכול לבד, זה כי המודל הזה עובד. וזאת באמת אלטרנטיבה וזאת באמת פוליטיקה חדשה. והעבודה הזאת צריכה להמשיך לקרות". העונש הקולקטיבי הזה גובה מכולנו מחירים. למרות שאני רואה שלאט לאט יש חברי קואליציה שחוזרים לשתף פעולה על דברים קונקרטיים, כמו שיתוף הפעולה המתגבש סביב השיקום של נחל סעדיה. "אני בכלל לא מאמינה בזה שאי אפשר לעשות דברים עם חברי מועצה שבאופוזיציה, זה לא נכון. אבל ההתעקשות היא על הלגיטימיות שלנו להיות בקואליציה. וזאת קואליציה לא פשוטה, ויצאו ממנה כבר אמירות שיותר ערערו את ההרמוניה בחיפה בעיניי, גם כלפי פלסטינים וגם כלפי נשים ובאמת הרבה מאוד ציבורים. אבל זה לא משנה את זה שהיא לגיטימית, והחברות שלנו בקואליציה הזאת היא לגיטימית. לכן מה שצריך לקרות עכשיו זה הגדרה מחדש של היחסים שלנו עם המועצה, עם העירייה. גם אם נהיה בקואליציה וגם אם נהיה באופוזיציה. "צריכים להיות קווים אדומים ברורים שמגדירים מה זה באמת הרמוניה ושותפות ומרחב דמוקרטי. יש פה הזדמנות לתחום מחדש את הקווים האלה, וזה חשוב במיוחד עכשיו. זאת משימה לא רק של רוב העיר, של המון שותפים שקופים ומושתקים בעיר. והקולות שבאו לתמוך בנו ותומכים בנו עכשיו - אנחנו בזה ביחד, הרבה קהילות וציבורים ומהחברה האזרחית. זה צורך של כולנו, לא רק של ציבור אחד, של סיעה אחת, בטח לא רק שלי. אנחנו הרוב בתוך חיפה". ענת זלצברג כותבת, חוקרת וחיה בחיפה, מגישת הפודקאסט ‘תולדות המיניות’ ברוזה מדיה, וחברת מערכת מגזין רוזה. להאזנה: שימו לב: ההאזנה לפרקים היא דרך פלטפורמות ההאזנה השונות בלבד - ולא דרך האתר. לתמיכה מוזמנים לכתוב לנו במייל rosamedia@standing-together.org או בוואטסאפ: 050-9469545 87 פרק מספר ענת זלצברג כותבת, חוקרת וחיה בחיפה, מגישת הפודקאסט ‘תולדות המיניות’ ברוזה מדיה רוצים גברים חתיכים בבריכה? בואו לכאן! רוצים גברים חתיכים בבריכה? בואו לכאן! מה קורה כשהביוב עולה על גדותיו? מה קורה כשהביוב עולה על גדותיו? האם ההגיון ינצח בעזה? האם ההגיון ינצח בעזה? הפיל שבחדרי האופוזיציה: צה"ל הפיל שבחדרי האופוזיציה: צה"ל מה מניע אותנו לצאת לגיי בר? מה מניע אותנו לצאת לגיי בר? מה הליכוד מוצא בנערי הגבעות? מה הליכוד מוצא בנערי הגבעות?

ב"גלובס" חגגו 20 שנה לרפורמת בכר, שאמנם עצבנה את הבנקים, אבל גם סיכנה את הציבור הישראלי. כמו מול חמאס, יותר חשוב לנו לפגוע ב"אוייב" מאשר לדאוג לעצמנו פרק זה סגור למנויים בלבד. לא מנויים? לחצו כאן כדי להירשם רוצים גברים חתיכים בבריכה? בואו לכאן! רוצים גברים חתיכים בבריכה? בואו לכאן! מה קורה כשהביוב עולה על גדותיו? מה קורה כשהביוב עולה על גדותיו? האם ההגיון ינצח בעזה? האם ההגיון ינצח בעזה? הפיל שבחדרי האופוזיציה: צה"ל הפיל שבחדרי האופוזיציה: צה"ל מה מניע אותנו לצאת לגיי בר? מה מניע אותנו לצאת לגיי בר? מה הליכוד מוצא בנערי הגבעות? מה הליכוד מוצא בנערי הגבעות? הצטרפו לתוכנית המנויים שלנו הצטרפו עכשיו "פרס לחמאס"? פסיכולוגיה התנהגותית מקולקלת השתלטה עלינו ב"גלובס" חגגו 20 שנה לרפורמת בכר, שאמנם עצבנה את הבנקים, אבל גם סיכנה את הציבור הישראלי. כמו מול חמאס, יותר חשוב לנו לפגוע ב"אוייב" מאשר לדאוג לעצמנו שתפו: טלי גולדרינג 20 באוקטובר 2025 "פרס לחמאס"? פסיכולוגיה התנהגותית מקולקלת השתלטה עלינו טלי גולדרינג 00:00 / 01:04 האם רובוט התנהגותי מקולקל השתלט על ישראל? מסיבות מובנות, מאז אוקטובר 23 ישראלים לא רוצים לדמיין את בכירי חמאס מרוצים. למעשה, לפעמים נדמה שהמחשבה שפעולה ישראלית כלשהי עלולה לרצות את אנשי חמאס מכתיבה את המדיניות הישראלית, אפילו יותר מהאינטרס הישראלי עצמו. התגובה של טלי גוטליב לעדויות החטופים: " כל חטוף הוא שטוף מוח של חמאס ", מדגימה יפה את ההגיון - המטרה הקדושה מכל היא פגיעה בחמאס, הימנעות מהענקת כל פרס או קשב לארגון, כך ניתן להצדיק התעלמות מקורבנותיו ואפילו ביזויים. זו הייתה אמירה שזיעזעה רבים, אבל גם חברי האופוזיציה שגינו את ההתבטאות בקול משחקים בפועל לפי אותם כללי משחק, הקובעים כי כל פעולה צריכה להבחן במונחי פרס או עונש לחמאס. אביגדור ליברמן הסביר שסיוע הומניטרי הוא פרס לחמאס, לפיד הבהיר שאחרי עסקה לשחרור החטופים "נסגור חשבון עם החמאס " כך שהעונש לא נשכח, ושכיבוש עזה הוא מהלך שגוי - משום שהוא פרס לחמאס. עוד דוגמה טובה ראינו ברצף ההכרות האחרון של מדינות מערביות במדינה פלסטינית, על ידי מדינות כמו צרפת, בריטניה וקנדה. נתניהו, שרים ו פרשנים פוליטיים , הגיבו לגל ההכרזות בטענה "מדינה פלסטינית היא פרס לחמאס". עם הזמן קטגוריות ה"פרס" ו"עונש" התרחבו. הפגנות, שביתות , או משפט נתניהו נכנסו לקטגוריית פרס לחמאס. נראה שגרסה רעה של פסיכולוגיה התנהגותית השתלטה על השיח; גרסה שמדללת את המציאות לנוסחה שבה מה שטוב לאויב שלי (עסקת חטופים, הפסקת לחימה, הכרה במדינה פלסטינית) רע לי, ומה שרע לאויב שלי (מחיקת כל התשתיות בעזה, דחיקה והרג אזרחים) טוב לי. כך, אותו שיח שדן בתגמול חמאס על טבח שבעה באוקטובר החליף כמעט לגמרי שיח שדן באינטרס הישראלי, ודרס כל זכר לשיח זכויות אדם. אחת הסיבות לפופולריות של אותו שיח, היא שכל מי שמעז לבקר אותו נדרש מיד להוכיח שאינו תומך בחמאס. כל מי שמציע לוותר על העיסוק בתמונות ניצחון ופרסים לחמאס, נתפס כמי שפשוט מעוניין להעניק לחמאס ניצחון ופרסים. אז אולי כדי להסביר את הנזק שבלולאה ההתנהגותית החונקת, אין ברירה אלא להתרחק ולראות איך היא פוגעת בנו בתחומים נוספים. הרי בסופו של דבר המסירות הזאת לתגובות בינאריות של שכר ועונש לא קיימת רק מאז השביעי, וגם לא רק בחזית המדינית-ביטחונית. גם בחזית הכלכלית, לדוגמה, קיימים אויבים שיש לנצח, וגם בקרב הזה אפשר להשתעבד לאותו רובוט התנהגותי מקולקל. רפורמת בכר- האויב זוהה, מה עכשיו? ב2005 היו הבנקים גוף ריכוזי, משופע בניגודי עניינים ושולט בכל ערוצי הכסף. פיקדונות, אשראי, קופות גמל, קרנות נאמנות. היה להם אינטרס כפול: לייעץ ולמכור, להלוות ולקחת. כל ילד יכול לראות שזה פשוט לא הוגן. רפורמת בכר הבטיחה לפרק את הריכוזיות ולנטרל את ניגודי העניינים, כשחייבה את הבנקים למכור את הקופות והקרנות לחברות ביטוח ולבתי השקעות. באמצע ספטמבר השנה גלובס יצאו בפרויקט מיוחד - 20 שנה לרפורמת בכר, שסימן אותה כרפורמה לא מושלמת, אבל בהחלט מוצלחת. האויב זוהה במהירות. הבנקים- שרצו לשמור על כוחם, לגבות עמלות כרצונם ולשמר את ניגוד העניינים. וכדי לייצר תמונת ניצחון על אותו אויב, צריך קודם כל לראות אותו מתרגז. בכתבה אחת מתוך הפרויקט: "ראינו את הנתונים והתחרפנו" אפשר לראות התענגות של ממש בזיכרון של בנקאים מתעצבנים. שלמה נחמה מבנק הפועלים צוטט מזהיר מ"ניתוח פולשני" במערכת הבנקאית, גליה מאור מלאומי קראה לזה "ניתוח לב פתוח". הבנקאים כולם איימו בסגירת סניפים ופיטורים, הזהירו מ"מחלה בשוק ההון", דיברו על "מסירת החסכונות של עם ישראל לקומץ ברוקרים מרמת השרון" - כלומר חברות השקעות קטנות - בזמן שהפעילו ח"כים מטעמם במסדרונות הכנסת. באותה כתבה, הכתב אסף זגריזק שזר עדויות מחברי הוועדה המתארים, במבט לאחור, איך הלחצים של הבנקאים המרוגזים רק חיזקו אותם, וכיצד האשמות וצעקות אלה נחרטו בזיכרונם כשיא של ציניות מצד הבנקים. כתבה נוספת באותו פרויקט בגלובס דיברה על הוזלה משמעותית של דמי הניהול עקב הרפורמה. ואכן עמלות כמו קנייה ומכירה נעלמו, אבל עלויות אחרות התווספו - דמי הפצה על קרנות נאמנות, למשל, הוסדרו ברפורמה והפכו לכמעט חובה אחרי 2005. בהמשך מסתבר שלמרות שהבנקים היו מאד לא מרוצים מהרפורמה והתנגדו לה, הם הצליחו, כדרכם של נבלים, להסתגל. הם מכרו את קופות הגמל וקרנות הנאמנות במחירי שיא, גרפו הון ונשארו עם ליבת העסקים הרווחית ביותר. וכל זה תוך כדי שהם מפטרים עובדים, מצמצמים סניפים וממשיכים להרוויח מיליארדים מעמלות הפצה וממסחר בניירות ערך. אבל בואו נניח לצורך הדיון שאכן ההוזלה של דמי הניהול משמעותית ודרמטית, שהבנקים ניצלו את הלקוחות וגבו מהם כספים הרבה יותר מחברות הביטוח שירשו מהם את ניהול החסכונות, ושאותם פיטורים תחת ה"התייעלות" היו מתרחשים במילא. מדובר ברפורמה רחבה שעשתה הרבה יותר מלהשפיע על דמי ניהול. היא שינתה את מבנה הכוח במערכת הפיננסית, ולמעשה בראה מתוכה גופים חזקים שמניעים היום את הכלכלה הישראלית לא פחות מהבנקים - המוסדיים. "מוסדיים" בישראל הוא כינוי לאותם גופים פיננסים שאינם בנקים, המנהלים לא רק את הביטוחים אלא גם את קרנות הפנסיה וקופות הגמל. רפורמת בכר למעשה יצרה אותם בכך שאילצה את הבנקים למכור את החסכונות הפנסיוניים וקופות הגמל. באותו פרויקט של גלובס כמעט ולא עוסקים בהתנהלות של אותם אותם מוסדיים, בסיכונים החדשים שיצרו ובתקלות שבדרך. העולם החדש שאחרי הרפורמה המוסדיים הפכו בשני העשורים האחרונים למלווים הגדולים במשק, אחרי הבנקים. הם מחזיקים חלק עצום מהאשראי לחברות ולנדל"ן, כך שכל רעידה קטנה בוול סטריט או קריסה של אג"ח קונצרניות בחו"ל מתורגמת מיד לסיכון מקומי. זה בדיוק מה שקרה במשבר הקורונה: הגופים המוסדיים מצאו עצמם עם התחייבויות עצומות מול שווקים קורסים, ובנק ישראל נאלץ להזרים להם "חמצן" בדמות רכישות אג"ח ותמיכה חריגה . ראינו גם פרשות בולטות, כמו קריסת חברת Slice שהעלימה 850 מיליון ש"ח של חוסכים. קריסת "סלייס" היא פרשה שמאחוריה עמדה לא רק חברת גמל מפוקפקת, אלא גם סוכני ביטוח שקיבלו תשלום עבור שכנוע החוסכים להעביר את כספם לקרנות המסוכנות - סוכני ביטוח להם רפורמת בכר העבירה את עיקר תחום הייעוץ. לפני הרפורמה קופות הגמל נוהלו בבנקים, ולכן התקיימו שתי שכבות פיקוח: רשות שוק ההון קבעה את כללי ההשקעה וההתאמה לחוסכים, ובמקביל בנק ישראל פיקח על הסיכונים לבנק עצמו. אם קופה שבניהול הבנק ביצעה השקעות ספקולטיביות שלא יצרו לבנק חשיפה מהותית לסיכון – זה היה עניין לרשות שוק ההון. אבל אם אותה פעילות יצרה לבנק סיכון, הפיקוח הבנקאי היה מחויב לבחון את הסיכון ולקבוע דרישות הון, בטוחות או מגבלות. אחרי הרפורמה, כשהקופות עברו לגופים לא־בנקאיים, שכבת ההגנה הבנקאית נעלמה – ורשות שוק ההון נשארה השומר היחיד על כספי החסכונות. בשנה שעברה משרד האוצר אמר על רשות שוק ההון שעל רקע ההיסטוריה ה"צבעונית" שלה, לא כדאי שהיא תפקח על הביטקוין. כלומר, היא לא מספיק טובה כדי לפקח על הביטקוין, אבל כן על הפנסיות שלנו. קשה להמעיט בסיכונים שהציבור חשוף אליהם דרך הכספים שמחזיקים המוסדיים, כשהבנקים סוחרים מול המוסדיים בנגזרות פיננסיות בשווי של טרילונים. הבנקים מפוקחים על ידי בנק ישראל והפיקוח על המוסדיים, כאמור, מוטל בספק. המוסדיים קונים תיקי משכנתאות מסוכנים מהבנקים ומהגופים החוץ בנקאיים, ושוב, הפיקוח לא ברור והסיכון לכספי ציבור הוא אדיר. היום, כשאנחנו שומעים על שיא בפיגורי תשלומי המשכנתאות, בוודאי שווה לחשוב על הסיכונים האלה. ההיסטוריה מתעתעת גם ככה, שחררו את הרובוט ההתנהגותי בכל זאת, קשה לטעון שרפורמת בכר הייתה טעות מוחלטת, או לתלות בה את האשמה על פגמי המערכת הפיננסית. 20 שנה עברו, ופרשות כמו סלייס מן הסתם הושפעו מהפרדת החסכונות הפנסיונים מהבנקים, אך הן הושפעו גם מ רפורמת שטרום , שהגבירה את הלחץ על רשות שוק ההון, ויצרה מאות גופים חוץ בנקאיים ושפע של ניגודי עניינים חדשים. יש להזכיר שרפורמת בכר אכן נלחמה בניגוד עניינים ברור של הבנקים, והטילה חובות גילוי רחבות שדווקא מנעו הונאות פוטנציאליות. בניגוד לביקורת שהשמעתי כאן על וועדת שטרום, הביקורת שלי על וועדת בכר מהוססת יותר -שלא כמו הביקורת שלי על הרפלקציה בישראל, על האופן שבו המציאות נבחנת בדיעבד. כשקוראים את הפרויקט המוקדש לרפורמה בגלובס, נדמה שלעורכי גלובס מספיקים שלושה מרכיבים בלבד כדי להבין שהייתה זו רפורמה מוצלחת: הבנקים היו רעים, הבנקים היו לא מרוצים מהרפורמה, לכן הרפורמה מוצלחת. אויב רשע, עונש ברור, תמונת הפסד, לא צריך יותר כדי לדעת שמדובר במלחמה כדאית. המציאות החדשה שהרפורמה יצרה, על כל פגמיה וסיכוניה, מסומנת כשולית ואנחנו מסתפקים בהישגים קטנים כמו הוזלת דמי הניהול. האם בעוד עשרים שנה כשנקרא על המלחמה, נקרא לעולם החרב שיצרנו "ניצחון"? האם נדבר על חיסול מנהרות כמו על הוזלת דמי ניהול? עד מתי הציבור הישראלי יסתפק בתיאורם של הפסדים צורמים כדי להצדיק לעצמו דהירה קדימה ללא מחשבה עמוקה? יקח על עצמו סיכונים אדירים רק כדי לראות את האויב סובל? ישראלים אוהבים לחשוב על עצמם כאסטרטגים, אבל לולאת הפרס־עונש החליפה בשנתיים האחרונות כל סוג של חשיבה אסטרטגית. “מה יכעיס את האויב יותר” הפך לעיקרון המנחה, וכל דיון על מבנה הכוח הושלך לצד. כך, “האויב” הופך לחלק מהמנגנון — הוא הכרחי כדי להפעיל את המנוע, כדי להצדיק כל פעולה. בלי אויב אנחנו עשויים לגלות שאיבדנו את הדרך. שאנחנו לא בכלל לא יודעים, לא זוכרים איך לבנות חברה, מדינה כלכלה, הגיונית, מתפקדת, מוסרית. הנזק כבר נעשה, הנזקים של אותו רובוט התנהגותי מקולקל עוד ילוו אותנו שנים, אבל אם אנחנו רוצים להתחיל להשתחרר מאחיזתו, כדאי להתחיל בלהיגמל מהחיפוש התמידי אחר תמונת הניצחון. טלי גולדרינג היא חוקרת עצמאית בתחומי הכלכלה והנדל"ן, וחברת מערכת מגזין רוזה. עריכה: מעין גלילי להאזנה: שימו לב: ההאזנה לפרקים היא דרך פלטפורמות ההאזנה השונות בלבד - ולא דרך האתר. לתמיכה מוזמנים לכתוב לנו במייל rosamedia@standing-together.org או בוואטסאפ: 050-9469545 119 פרק מספר טלי גולדרינג טלי גולדרינג היא חוקרת עצמאית בתחומי הכלכלה והנדל"ן, וחברת מערכת מגזין רוזה רוצים גברים חתיכים בבריכה? בואו לכאן! רוצים גברים חתיכים בבריכה? בואו לכאן! מה קורה כשהביוב עולה על גדותיו? מה קורה כשהביוב עולה על גדותיו? האם ההגיון ינצח בעזה? האם ההגיון ינצח בעזה? הפיל שבחדרי האופוזיציה: צה"ל הפיל שבחדרי האופוזיציה: צה"ל מה מניע אותנו לצאת לגיי בר? מה מניע אותנו לצאת לגיי בר? מה הליכוד מוצא בנערי הגבעות? מה הליכוד מוצא בנערי הגבעות?

המטאפורה מתלכדת עם המציאות וישראל עולה באש ביום העצמאות שלה, ארנון פלג ויובל אונגר על חדשות השבוע. פרק זה סגור למנויים בלבד. לא מנויים? לחצו כאן כדי להירשם רוצים גברים חתיכים בבריכה? בואו לכאן! רוצים גברים חתיכים בבריכה? בואו לכאן! מה קורה כשהביוב עולה על גדותיו? מה קורה כשהביוב עולה על גדותיו? האם ההגיון ינצח בעזה? האם ההגיון ינצח בעזה? הפיל שבחדרי האופוזיציה: צה"ל הפיל שבחדרי האופוזיציה: צה"ל מה מניע אותנו לצאת לגיי בר? מה מניע אותנו לצאת לגיי בר? מה הליכוד מוצא בנערי הגבעות? מה הליכוד מוצא בנערי הגבעות? הצטרפו לתוכנית המנויים שלנו הצטרפו עכשיו על האש שתפו: קריאת השכמה PREMIUM 9 במאי 2025 על האש קריאת השכמה PREMIUM 00:00 / 01:04 המטאפורה מתלכדת עם המציאות וישראל עולה באש ביום העצמאות שלה, ארנון פלג ויובל אונגר על חדשות השבוע. לרכישת כרטיסים למופע הלייב: https://www.rosamedia.org/event-details/investigation-live להאזנה: שימו לב: ההאזנה לפרקים היא דרך פלטפורמות ההאזנה השונות בלבד - ולא דרך האתר. לתמיכה מוזמנים לכתוב לנו במייל rosamedia@standing-together.org או בוואטסאפ: 050-9469545 726 פרק מספר קריאת השכמה PREMIUM פודקאסט אקטואליה סוציאליסטי על החיים עצמם ועל התקווה לשינוי יסודי של החברה, הפוליטיקה והכלכלה. רוצים גברים חתיכים בבריכה? בואו לכאן! רוצים גברים חתיכים בבריכה? בואו לכאן! מה קורה כשהביוב עולה על גדותיו? מה קורה כשהביוב עולה על גדותיו? האם ההגיון ינצח בעזה? האם ההגיון ינצח בעזה? הפיל שבחדרי האופוזיציה: צה"ל הפיל שבחדרי האופוזיציה: צה"ל מה מניע אותנו לצאת לגיי בר? מה מניע אותנו לצאת לגיי בר? מה הליכוד מוצא בנערי הגבעות? מה הליכוד מוצא בנערי הגבעות?

מעין גלילי הוא חבר במערכת מגזין רוזה ובמערכת הפודקאסט "קריאת השכמה". מעין גלילי

רוזה ניוז - להתעדכן במה שחשוב לדעת - בלי פייק ובלי צנזורה רוזה ניוז הערוץ בטלגרם הערוץ בוואטסאפ הקבוצה בוואטסאפ לשליחת חומרים או תיקונים

שיחה מרתקת עם יאיר קדר, עורכו המיתולוגי של "הזמן הוורוד", על ההיסטוריה של העיתונות הגאה בישראל פרק זה סגור למנויים בלבד. לא מנויים? לחצו כאן כדי להירשם רוצים גברים חתיכים בבריכה? בואו לכאן! רוצים גברים חתיכים בבריכה? בואו לכאן! מה קורה כשהביוב עולה על גדותיו? מה קורה כשהביוב עולה על גדותיו? האם ההגיון ינצח בעזה? האם ההגיון ינצח בעזה? הפיל שבחדרי האופוזיציה: צה"ל הפיל שבחדרי האופוזיציה: צה"ל מה מניע אותנו לצאת לגיי בר? מה מניע אותנו לצאת לגיי בר? מה הליכוד מוצא בנערי הגבעות? מה הליכוד מוצא בנערי הגבעות? הצטרפו לתוכנית המנויים שלנו הצטרפו עכשיו פרק 35: הזמן הוורוד ועיתונות גאה (עם יאיר קדר) שתפו: תולדות המיניות PREMIUM 2 בספטמבר 2024 פרק 35: הזמן הוורוד ועיתונות גאה (עם יאיר קדר) תולדות המיניות PREMIUM 00:00 / 01:04 בפרק ה־35 זכינו לארח את יאיר קדר, עורכו המיתולוגי של כתב העת "הזמן הוורוד", הקולנוען שמאחורי הסרט "הזמן הוורוד" ופרויקט העברים וממייבאי התאוריה הקווירית לארץ. שוחחנו אתו על שנות התשעים, על ההיסטוריה של העיתונות הגאה בישראל, על מערכות היחסים בין אותיות הלהט"ב וגם בין שבטים שונים בתוך כל אות, על הקשר בין עיתונות וקולנוע למחקר היסטורי ועל עשייה תקשורתית ותרבותית כפלטפורמה לבניית כח פוליטי. לרכישת לוח השנה הסוציאליסטי: https://shorturl.at/4PrHc להאזנה: שימו לב: ההאזנה לפרקים היא דרך פלטפורמות ההאזנה השונות בלבד - ולא דרך האתר. לתמיכה מוזמנים לכתוב לנו במייל rosamedia@standing-together.org או בוואטסאפ: 050-9469545 35 פרק מספר תולדות המיניות PREMIUM הפודקאסט שמוציא את ההיסטוריה מהארון (או לא... זה מורכב). ענת זלצברג ודותן ברום מלרלרות על היסטוריה קווירית ותרבות פופולרית. רוצים גברים חתיכים בבריכה? בואו לכאן! רוצים גברים חתיכים בבריכה? בואו לכאן! מה קורה כשהביוב עולה על גדותיו? מה קורה כשהביוב עולה על גדותיו? האם ההגיון ינצח בעזה? האם ההגיון ינצח בעזה? הפיל שבחדרי האופוזיציה: צה"ל הפיל שבחדרי האופוזיציה: צה"ל מה מניע אותנו לצאת לגיי בר? מה מניע אותנו לצאת לגיי בר? מה הליכוד מוצא בנערי הגבעות? מה הליכוד מוצא בנערי הגבעות?

מול "מצעד הדגלים" שהפך לכלי לדיכוי ולביסוס עליונות יהודית בחסות השלטון, יתייצבו השנה מאות פעילים ומתנדבים במוקדי החיכוך, במה שמסתמנת כעמידת הסולידריות הכי גדולה אי-פעם בתולדות יום ירושלים. פרק זה סגור למנויים בלבד. לא מנויים? לחצו כאן כדי להירשם רוצים גברים חתיכים בבריכה? בואו לכאן! רוצים גברים חתיכים בבריכה? בואו לכאן! מה קורה כשהביוב עולה על גדותיו? מה קורה כשהביוב עולה על גדותיו? האם ההגיון ינצח בעזה? האם ההגיון ינצח בעזה? הפיל שבחדרי האופוזיציה: צה"ל הפיל שבחדרי האופוזיציה: צה"ל מה מניע אותנו לצאת לגיי בר? מה מניע אותנו לצאת לגיי בר? מה הליכוד מוצא בנערי הגבעות? מה הליכוד מוצא בנערי הגבעות? הצטרפו לתוכנית המנויים שלנו הצטרפו עכשיו "החומות פולטות את הפולשים": קולות מהעיר העתיקה ביום ירושלים מול "מצעד הדגלים" שהפך לכלי לדיכוי ולביסוס עליונות יהודית בחסות השלטון, יתייצבו השנה מאות פעילים ומתנדבים במוקדי החיכוך, במה שמסתמנת כעמידת הסולידריות הכי גדולה אי-פעם בתולדות יום ירושלים. שתפו: תום אלפיה 14 במאי 2026 "החומות פולטות את הפולשים": קולות מהעיר העתיקה ביום ירושלים תום אלפיה 00:00 / 01:04 קרדיט תמונה: עומדים ביחד ירושלים המזרחית, יחד עם העיר העתיקה, נכבשה על ידי ישראל ביוני 1967. לציון כיבוש זה, בכל שנה בכ"ח באייר מציינים את "יום ירושלים". חלק משמעותי מיום זה הוא "מצעד הדגלים" שנערך בצורה כזו או אחרת מאז 1968, אבל עם השנים צמח למימדים מפלצתיים. מסלול המצעד בשנים האחרונות עובר ממערב העיר אל הכותל המערבי תוך שהוא עובר בשער שכם דרך הרובע המוסלמי. במצעד משתתפים תלמידי ישיבות תיכוניות ואולפנות מרחבי הארץ, אבל רוב המשתתפים מגיעים מההתנחלויות. המצעד מאורגן על ידי עמותת הימין "עם כלביא" וזוכה למימון מעיריית ירושלים. מול הגזענות והאלימות כלפי הפלסטינים תושבי ירושלים, השנה עומדים מאות פעילים ומתנדבים ממגוון ארגונים - עומדים ביחד, קול רבני לזכויות אדם, מסתכלים לכיבוש בעיניים, הדמוקרטים הצעירים, ובני אברהם - שיגיעו לנוכחות מגנה: מניעת אלימות ודה-אסקלציה. גם בשנים קודמות הגיעו פעילים, אך זו כנראה תהיה עמידת הסולידריות הכי גדולה אי-פעם בתולדות יום ירושלים. וא'יל, תושב העיר העתיקה בירושלים, מספר על החוויה בזמן "מצעד הדגלים": "לגבי התושבים, מה שקורה בפועל הוא שאנשים נשארים בתוך הבתים ומנסים להגן על עצמם. מי שנמצא בעבודה או בלימודים ורוצה לחזור, מעדיף לחזור מאוחר אחרי שהכול מסתיים, כדי לא להיחשף לפגיעה מצד המתנחלים מצד אחד, ומהמשטרה ומשמר הגבול מצד שני. ומי שמגיע לאזור בכל מקרה, המשטרה לא מאפשרת לו להיכנס. המשטרה רודפת אחרינו תוך שימוש באלימות כדי להרחיק אותנו ככל האפשר מסביבת העיר העתיקה." "לגבי הסוחרים, המצב שונה. רוב הסוחרים מעדיפים לא לפתוח את החנויות שלהם ביום הזה ולא להגיע בכלל לעיר העתיקה ולסביבתה. ומי שמחליט לפתוח את החנות שלו, ברגע שהוא מרגיש שהסכנה מתקרבת, הוא ממהר לסגור במהירות ולעזוב מיד את העיר העתיקה הביתה." "זה מרגיש כאילו העיר כולה הוחרבה. התחושה שאנחנו חווים באותם רגעים היא בלתי נתפסת, זה דבר שאי אפשר לתאר במילים. אנחנו מרגישים כאילו החומות עצמן פולטות ודוחות את הפולשים. מרגישים שנאה, עוינות ופגיעה באוויר, ושהמקום כבר לא מרגיש כמו המקום שלנו. הם משאירים את המקום בצורה שלא דומה לו בכלל, ולא דומה לתושביו ולא להיסטוריה שלו. אני אישית מעדיף לא להסתובב אחרי היום הזה, עד שהמקום יתנקה מהטומאה." "לקראת האירוע נמסר לנו שעל התושבים לפנות עד השעה 9:00 את כלי הרכבים, הטוקטוקים והאופנועים מכל הסמטאות. ונאמר גם שעל כל הסוחרים, כולל בעלי חנויות ושירותים חיוניים, לסגור את העסקים והחנויות שלהם עד השעה 12:00 - כדי לאפשר את 'חופש הפולחן'! "כשהייתי קטן לא ממש הבנתי מה קורה, אבל ככל שהתבגרתי התמונה של מתנחלים שמגיעים לרחוב שלי, צועקים למותי, מטילים אימה ופוגעים באלימות בכל מי שעובר בדרכם הפכה להיות חלק מהחיים כאן. למען האמת, בשנים הקודמות לא פחדתי כמו בימים האלה. בתקופה האחרונה נהיה להם קל יותר להרוג ילדים ולתקוף קשישים, והם אינם מתחשבים בקדושת הבתים וביושביהם. הם אוהבים מוות ושונאים חיים, מלאים בשנאה, טינה ורוע, ואין בליבם אפילו גרגר של אנושיות. הם לא מבחינים בין חובש, עיתונאי או אישה, אפילו זה לא מעניין אותם. בפשטות, אני שונא את יום ירושלים, שונא את הכיבוש ושונא את הקיצונים האלה, ולעולם לא אקבל אותם. אבל! אנחנו ניאבק למען החיים, למען ההישרדות. לא ניכנע, לא נעזוב את הבתים שלנו, ולא נוותר להם על העיר העתיקה ועל ירושלים." תומר לב מספר על הטרנספורמציה שהוא עבר - מצעידה במצעד עצמו להשתתפות במשמרת הסולידריות ונגד המצעד: "לפני מעט יותר מעשור, בכיתה י"ב, צעדתי בפעם האחרונה במצעד הדגלים, כתלמיד בישיבה תיכונית. הרגעים בהן ראיתי את האלימות בה כרוך המצעד - מכות כלפי תושבים, שבירת בתים וחנויות בכל הבא ליד, קללות בלתי נתפסות, מבט מאיים בעיניים כלפי כל פלסטיני שנמצא ברחוב - היו עבורי רגע של שינוי פוליטי עמוק בתפיסה שלי של המציאות בה אני חי, והוציאה אותי למסע בו אני עדיין הולך היום." "כמו כל שנה בשנים האחרונות, אני מצטרף לתנועה שלי, 'עומדים ביחד', בנוכחות מגינה בעיר העתיקה של ירושלים, כנגד אלימות המתנחלים, כנגד אלימות המשטר. זה רגע של שותפות עמוקה בה אני משתמש בדבר הכי יקר ואישי שיש לי, הגוף שלי, כדי להגן על האנשים שחיים איתי באותה עיר, כדי להגן על העיר שלנו והאהבה שלנו אליה, מפני טרור המתנחלים - זה שמתחזה לאהבה אל העיר אבל הוא למעשה שנאה יוקדת לכל מה שהיא באמת: עיר שבה חיים ואליה משתוקקים בני העמים כולם. עיר שהיא המקום שלנו." "האלימות הזו אינה מקרית: בעשור וחצי שעברו מאז אני צעדתי במצעד, המתנחלים תפסו את השלטון. האלימות היא צורת המשטר, וכמו שראינו בשנתיים וחצי האחרונות, היא הפכה להיות התרבות שבה אנו חיים, באופן שיכול להיות מדכא לעיתים. ההצטרפות של מאות אנשים למשמר הנוכחות של עומדים ביחד היא המאבק שלנו בכל זה: בייאוש העמוק, באלימות, בתרבות של פשיעה, הרג ומוות. העמידה שלנו לצד הפלסטינים היא נגד השלטון, נגד המשטר, נגד הזרועות שלו שמשתלחות לכל עבר, נגד החיים שמייעד לנו הימין הקיצוני כבר עשורים. המאבק הזה לא מתחיל ולא נגמר מחר: הוא חלק מדרך ארוכה של מאבק ליצירת חיים אחרים, טובים יותר, לשני העמים שחיים פה, של מאבק משותף לשלום ישראלי פלסטיני." אביב טטרסקי מעיר עמים מספר על הפעילות המשפטית שנעשתה נגד המצעד, ועל המציאות שמתנגשת בחלומות המתנחלים: "בשנת 2015 עתרה עמותת עיר עמים לראשונה נגד מעבר המצעד ברובע המוסלמי תוך שהיא מביא תיעוד רב של האלימות המתרחשת במצעד. שופטי בג"צ הביעו זעזוע אולם דחו את העתירה תוך שהם מסתמכים על הבטחות המשטרה למנוע הסתה ואלימות במהלך המצעד. בפועל האלימות של משתתפי המצעד ממשיכה שנה אחרי שנה." "במהלך המצעד מתנגשים עשרות אלפי צעירים - רובם ככולם בני הציונות הדתית - עם המציאות של העיר העתיקה: עיר פלסטינית, מוסלמית ונוצרית ברובה, שהשורשים וההיסטוריה שלה עמוקים ועשירים. הבחירה המכוונת לצעוד דרך הרובע המוסלמי היא חלק מהפעולה השיטתית של המדינה למחוק את המורשת הזו. כל מהותו של המצעד היא פעולה אלימה נגד עשרות אלפי התושבים בעיר העתיקה ומאות אלפי תושביה הפלסטינים של ירושלים. מכיוון שהפעולה הזו נעשית במצוות המדינה היא זוכה לחסות המשטרה, למימון של המדינה ולמשיכת כתף מצד שופטי בג"צ." שירז אנגרט ונתי הנדרי, שני פעילי נוכחות מגינה מספרים על החוויות שלהם במצעד משנה שעברה. אנגרט מספרת: "נולדתי וגדלתי בירושלים. למדתי בתיכון ובאוניברסיטה בעיר, וברחובות שלה למדתי לעשות אקטיביזם. אומרים שירושלים היא מיקרוקוסמוס של ישראל ופלסטין. היא עיר קשה ואמיתית, מוקד לכאב ואלימות, אבל גם לסולידריות חוצת גבולות ומאבקים משותפים. אין עיר בעולם שאני אוהבת כמו את ירושלים, ואין יום שאני שונאת יותר מיום ירושלים. מהבוקר ועד הלילה, הרחובות מתמלאים בהמון גזעני ואלים, שמגיע לעיר במיוחד מכל רחבי הארץ. אותם אנשים מתקבצים בעיר העתיקה למצעד הדגלים החוגג את כיבושה, משליטים אימה ואלימות ומשאירים אחריהם הרס." "בשנה שעברה הייתי שם, במשמרת נוכחות מגינה. מהר מאוד לאחר שהרחובות הצרים כבר החלו להתמלא בנערים בחולצות לבנות, דגלי ישראל וחיוכים לגלגניים, קללות ודחיפות פיזיות כבר הופנו אליי ואל חבריי למשמרת. עמדתי יחד עם שלושה חברים בפתחו של בית מרקחת של זוג מבוגר, כאשר אחת הקבוצות צבאה עליו. הנערים רקדו באקסטזה, שרים שירים גזעניים ומקללים את בני הזוג, שהיו מבין הפלסטינים המעטים שעדיין לא הסתגרו בבתים. כעבור דקות ספורות, הם נאלצו לוותר ולנעול את בית המרקחת. ליווינו אותם במעלה הרחוב, כאשר הנערים ממשיכים לקלל ומוסיפים גם יריקות." "המראה הנורא ביותר, עבורי, היו כמה ילדים בני לא יותר משמונה, שחזרו באדיקות על אותם שירים וקללות. אחד מהם רץ אחרי אישה פלסטינית מבוגרת ובעט בה מספר פעמים. ככל שעברו השעות, הרחובות הפכו לנהר אנושי שכולו מכות, דחיפות, יריקות, שירים גזעניים ואיחולי מוות. המשטרה נכחה בכוחות עצומים ואבטחה את המצעד. עליי ועל חבריי, לעומת זאת, השוטרים איימו במעצר מספר פעמים." נתי הנדרי, במסגרת משמר הסולידריות של עומדים ביחד תועד ביום ירושלים של 2025 מונע בגופו מהמון של מתנחלים מלתקוף תושב פלסטיני של העיר העתיקה. "לאחרונה נזכרתי בציטוט מפרקי אבות 'במקום שאין אנשים השתדל להיות איש'. אנחנו מסתובבים בנוכחות מגינה וכל מה שמצופה מאיתנו זה להיות אנשים. בני אדם. להתנהג בצורה שמכבדת את עצמנו ואת הזולת. אפשר לחשוב שזה כל כך קשה." "המצעד מכוער במיוחד סביב שער שכם, באב אל עמוד. לשם מגיעים אלפי צעירים מתנחלים, על רבניהם וכמה פוליטיקאים שחושבים שהם יכולים לעשות קצת רווח פוליטי. כל זה כדי לבסס את שלטונם וריבונותם על המרחב הפלסטיני של העיר העתיקה. הם נכנסים דרך שער שכם בשירי שנאה ואלימות, דופקים על דלתות סגורות והופכים חנויות שבעליהם "העזו" לא לכרוע ברך בפני הפורעים. מדובר בפוגרום שנמשך 5 שעות מתחת העיניים של שוטרי מגב. נערות פלסטיניות שחוזרות מהלימודים מוטרדות, בעלי החנויות חוטפים מכות, זקנות בחיג'אב נדחפות והכל לצלילי "שישרף לכם הכפר" ושאר להיטי העליונות היהודית." "שנה שעברה היינו שם לאורך היום עד שהשוטרים הוציאו אותנו וסגרו את העיר - לערבים ופעילי נוכחות מגינה כמובן; לא הוציאו משם גם את הפורעים המתנחלים חס וחלילה. רגע לפני הסגירה הגיע צעיר פלסטיני שחזר מהלימודים הביתה. תוך שנייה ההמון סוגר עליו. אני ומיכל מ"משנים כיוון" היינו הכי קרובים אליו ופשוט רצנו. הגענו אליו ודרשנו מהשוטרים להכניס אותו פנימה ולהגן עליו. זה קטע אחד שקרה מתחת לעמדה של הצלמים אבל יש עוד מאה מקרים דומים שקרו בתוך העיר באותו יום." "מה מבקשים מאיתנו? להיות אנשים. יאללה בואו למשמר הסולידריות ונשתדל להיות אנשים ביחד." להאזנה: שימו לב: ההאזנה לפרקים היא דרך פלטפורמות ההאזנה השונות בלבד - ולא דרך האתר. לתמיכה מוזמנים לכתוב לנו במייל rosamedia@standing-together.org או בוואטסאפ: 050-9469545 168 פרק מספר תום אלפיה תום אלפיה הוא דוקטורנט לפילוסופיה פוליטית באוניברסיטה העברית בירושלים, וחבר מערכת מגזין רוזה רוצים גברים חתיכים בבריכה? בואו לכאן! רוצים גברים חתיכים בבריכה? בואו לכאן! מה קורה כשהביוב עולה על גדותיו? מה קורה כשהביוב עולה על גדותיו? האם ההגיון ינצח בעזה? האם ההגיון ינצח בעזה? הפיל שבחדרי האופוזיציה: צה"ל הפיל שבחדרי האופוזיציה: צה"ל מה מניע אותנו לצאת לגיי בר? מה מניע אותנו לצאת לגיי בר? מה הליכוד מוצא בנערי הגבעות? מה הליכוד מוצא בנערי הגבעות?

שיחה עם תושבות הצפון מגלה שהפקרת הצפון היא כלל מערכתית - היעדר מיגון, פגיעה כלכלית, פגיעה נפשית בילדים, וחוסר תפקוד של קרן הפיצויים. התקווה העליונה היא הפסקה סופית של סבבי הלחימה. פרק זה סגור למנויים בלבד. לא מנויים? לחצו כאן כדי להירשם רוצים גברים חתיכים בבריכה? בואו לכאן! רוצים גברים חתיכים בבריכה? בואו לכאן! מה קורה כשהביוב עולה על גדותיו? מה קורה כשהביוב עולה על גדותיו? האם ההגיון ינצח בעזה? האם ההגיון ינצח בעזה? הפיל שבחדרי האופוזיציה: צה"ל הפיל שבחדרי האופוזיציה: צה"ל מה מניע אותנו לצאת לגיי בר? מה מניע אותנו לצאת לגיי בר? מה הליכוד מוצא בנערי הגבעות? מה הליכוד מוצא בנערי הגבעות? הצטרפו לתוכנית המנויים שלנו הצטרפו עכשיו החיים והמוות בצפון המופקר שיחה עם תושבות הצפון מגלה שהפקרת הצפון היא כלל מערכתית - היעדר מיגון, פגיעה כלכלית, פגיעה נפשית בילדים, וחוסר תפקוד של קרן הפיצויים. התקווה העליונה היא הפסקה סופית של סבבי הלחימה. שתפו: אורי שחם 19 באפריל 2026 החיים והמוות בצפון המופקר אורי שחם 00:00 / 01:04 קרדיט תמונה: Roman Yanushevsky, שאטרסטוק הפסקת האש בין ישראל ללבנון נכנסה לתוקף, אבל עבור תושבי הצפון, השאלה המיידית היא איך מתגוננים אם תקרוס. יותר מ-900 יום לאחר השבעה באוקטובר, אלפי תושבים לאורך הגבול עדיין חיים בלי ממ"ד ובלי זמן להתגונן. במהלך תקופה זו נהרגו 49 אזרחים ותושבים בישראל בעימות עם חיזבאללה, רובם ביישובים הסמוכים לגבול. שלושה מהם – נוריאל דובין, תושבת מרגליות בת 27, אורי פרץ, תושב נהריה בן 43 ועופר (פושקו) מושקוביץ, תושב משגב עם בן 60 – נהרגו השנה. חלק מההתקפות גבו מספר רב של קורבנות, כמו המתקפה על מג'דל שמס ב-27 ביולי 2024, בה נהרגו 12 ילדים ובני נוער וכ-30 בני אדם נפצעו מטיל חיזבאללה שהתפוצץ במגרש כדורגל הומה. אתי פרייברגר, תושבת קיבוץ אדמית, אם לשישה ומורה, מתארת מציאות שמוכרת לכל מי שחי לאורך גבול לבנון: ירי מגיע לעיתים ללא התרעה מוקדמת, כשהאזעקה נשמעת רק אחרי יירוט או נפילה שכבר התרחשו. "זה יכול להיות שפתאום שומעים פיצוץ – וזה כבר קרה – ואז אפילו אין אזעקה. האזעקה מגיעה אחרי הפיצוצים". במציאות כזו, ממ"ד ביתי הוא אמצעי חיוני להצלת חיים. אבל לפרייברגר, כמו לרבים בקיבוץ, אין ממ"ד. "זה ממש משנה אם יש ממ"ד או אין, ולנו אין", היא אומרת. "זה לא כמו בתל אביב. זמן התגובה כאן הרבה יותר קצר. זה מאוד מלחיץ, ויש הרבה משפחות שאין להן". אדמית, קיבוץ קטן הצמוד לגבול לבנון בגליל המערבי, משקף מציאות רחבה יותר לאורך הגבול הצפוני. ישראל השיקה תוכנית מיגון לצפון כבר בשנת 2018, אך ההתקדמות בה הייתה האיטית ביותר דווקא ביישובים הקרובים ביותר לסכנה. לפי נתוני פיקוד העורף , רק כ-55% מתוך כ-3,000 הממ"דים הנדרשים בקילומטר הראשון מהגבול הושלמו או נמצאים בבנייה. בטווח של קילומטר אחד עד חמישה קילומטרים, רק כ-40% מהבקשות נמצאות בתהליך. לפי דוח מבקר המדינה מינואר השנה, כ-42,000 בני אדם בטווח של עד תשעה קילומטרים מהגבול עם לבנון וסוריה עדיין חסרים מיגון מספק. זהו מספר המייצג כחמישית מכלל התושבים באותם יישובים. נעמי בחור, תושבת קיבוץ אילון בגליל המערבי המכהנת כראש קהילת אדמית זו השנה השישית, מכירה את הפער הזה מקרוב. לדבריה, "החזירו אותנו הביתה ו-50% מהתושבים לא ממוגנים, שזו קטסטרופה. ל-50% מהתושבים אין ממ"ד בבית… החזירו אותנו למשהו שהוא לא הגיוני". על קצב הפעולה של הממשלה לסגירת הפערים היא אומרת כי התושבים חווים "תהליכים איטיים מאוד של מדינת ישראל". עומס המלחמה ניכר במיוחד אצל הילדים. במהלך המלחמה ילדיה של פרייברגר למדו בזום, שלושה שיעורים ביום, אך גם את שגרת המינימום הזו היה קשה להחזיק. "יש רגרסיות", היא אומרת, "כי הירי הארטילרי הוא סביב השעון. בלילה שומעים חזק יותר, וקשה לישון. גם אם יש התרעה או פיצוצים בלילה, אין באמת לילות עם שינה טובה". לדבריה, ההשפעה הנפשית כבר ניכרת בילדים. "הם צועקים יותר, כועסים יותר. וככל שהזמן עובר, זה שוחק את הכוחות. הפחד קיים כל הזמן, אבל גם הכוח הולך. אפשר להחזיק שבוע-שבועיים, אבל ככל שזה נמשך, זה נהיה מתיש יותר". בחור ופרייברגר מוסיפות כי הלחץ הכלכלי מצטבר ומחריף את המתח. חלק מהתושבים עדיין מחכים לפיצויים מהמערכה הקודמת מול לבנון. "אנשים פשוט לא מצליחים להתפרנס עכשיו. איך אפשר בכלל לעבוד במצב כזה?" אומרת פרייברגר. "אני עובדת במכינה... מי יפצה אותי על השבועות האלה? זו דוגמה קטנה, אצל אחרים זה הרבה יותר מורכב… אי אפשר להתעלם מזה. אנשים עדיין נאבקים במס רכוש על פיצויים מהמערכה הקודמת, וזה קשה מאוד". הדברים הללו מתרחשים על רקע עומס חריג על מערכת הפיצויים של המדינה. לפי נתוני רשות המיסים ומבקר המדינה , מאז שבעה באוקטובר 2023 הוגשו לקרן הפיצויים מאות אלפי תביעות, והיקף הבקשות לנזקים עקיפים זינק בעשרות מונים לעומת שנים קודמות. הדוח מצא כי בשל היעדר הסדרה קבועה של הקריטריונים לפיצוי, נדרש הליך חקיקה נפרד בכל סבב לחימה, מה שיצר עיכובים של עד 92 ימים בין מועד הנזק לבין האפשרות להגיש תביעה. בנוסף, הטיפול בעררים על החלטות הקרן נמשך בממוצע כ-851 ימים – יותר משנתיים – מה שמותיר חלק מהנפגעים במעגל מתמשך של המתנה וחוסר ודאות כלכלית. על רקע הפערים בתמיכת המדינה, תושבים נאלצו ליצור פתרונות מאולתרים בעצמם. פרייברגר נותנת כדוגמה ימי הפוגה לתושבים: "למשל ראש המועצה של שלומי גייס תרומות, וכ-70 תושבים בני 75 ומעלה יצאו להתארח במלון. למה זה צריך להיות על בסיס תרומות?" למרות כל זאת, פרייברגר אינה רוצה להתפנות שוב, לאחר שכמעט שנתיים חיה מחוץ לקיבוץ מאז השבעה באוקטובר. "אמרתי שאני לא מתפנה. לנסות לקיים איזושהי שגרה – לא שגרה רגילה, אלא אפילו שגרת מלחמה – זה הרבה יותר קשה, אבל מאוד מאוד קשה להיות מחוץ לבית". מה שמחזיק אותה, היא אומרת, הוא הקהילה שסביבה. משפחות שיש להן ממ"ד מזמינות אליהן את מי שאין להם. נשים מתארגנות לכבס בגדים לחיילים שמוצבים בסביבה, לאפות ולתמוך זו בזו. "בתוך כל הפחד, זה ממש מחמם את הלב". עכשיו, עם הפסקת האש, תחושתם של התושבים מעורבת. "היה לי קשה לגלות על הפסקת האש מציוץ של טראמפ ולא דרך הממשלה שלנו", אומרת פרייברגר, "זה מוסיף לתחושת חוסר האמון". לדבריה, הורים רבים חוששים לשלוח את ילדיהם לבית הספר, והגוף עצמו עוד לא הסתגל לשקט החדש. "עדיין לא התרגלתי ללכת בשקט בשבילים כשאין אזעקות או ירי ארטילרי שמרעיד את כל הגוף", היא מתארת. "אני רק מקווה שהלופ הזה ייפסק. כי בעצם זה מה שאני חיה כל החיים, תקופות של שקט ואז שוב. התרגשתי מאוד לראות בעיתון הלבנוני 'נידאא' אל-וטן' תמונה של נשיא לבנון עם הכיתוב 'הגיע זמן השלום', אלה ימים היסטוריים... אבל אנחנו עדיין בלי מיגון, וזאת מציאות שנהיה חייבים לדרוש לשנות". אורי שחם גדל בניו יורק, וכיום הוא דובר תנועת עומדים ביחד באנגלית. עריכה: שני פייס להאזנה: שימו לב: ההאזנה לפרקים היא דרך פלטפורמות ההאזנה השונות בלבד - ולא דרך האתר. לתמיכה מוזמנים לכתוב לנו במייל rosamedia@standing-together.org או בוואטסאפ: 050-9469545 162 פרק מספר אורי שחם אורי שחם גדל בניו יורק, וכיום הוא דובר תנועת עומדים ביחד באנגלית. רוצים גברים חתיכים בבריכה? בואו לכאן! רוצים גברים חתיכים בבריכה? בואו לכאן! מה קורה כשהביוב עולה על גדותיו? מה קורה כשהביוב עולה על גדותיו? האם ההגיון ינצח בעזה? האם ההגיון ינצח בעזה? הפיל שבחדרי האופוזיציה: צה"ל הפיל שבחדרי האופוזיציה: צה"ל מה מניע אותנו לצאת לגיי בר? מה מניע אותנו לצאת לגיי בר? מה הליכוד מוצא בנערי הגבעות? מה הליכוד מוצא בנערי הגבעות?

מרי הצליחה לברוח מהרעב והמלחמה בעזה לאירלנד השקטה; אך מתוך הבדידות והזרות היא יצאה למסע למצרים, ומשם לאבן הקדושה במכה. סיפור מסע. פרק זה סגור למנויים בלבד. לא מנויים? לחצו כאן כדי להירשם רוצים גברים חתיכים בבריכה? בואו לכאן! רוצים גברים חתיכים בבריכה? בואו לכאן! מה קורה כשהביוב עולה על גדותיו? מה קורה כשהביוב עולה על גדותיו? האם ההגיון ינצח בעזה? האם ההגיון ינצח בעזה? הפיל שבחדרי האופוזיציה: צה"ל הפיל שבחדרי האופוזיציה: צה"ל מה מניע אותנו לצאת לגיי בר? מה מניע אותנו לצאת לגיי בר? מה הליכוד מוצא בנערי הגבעות? מה הליכוד מוצא בנערי הגבעות? הצטרפו לתוכנית המנויים שלנו הצטרפו עכשיו מהתופת של עזה לקדושה של מכה מרי הצליחה לברוח מהרעב והמלחמה בעזה לאירלנד השקטה; אך מתוך הבדידות והזרות היא יצאה למסע למצרים, ומשם לאבן הקדושה במכה. סיפור מסע. שתפו: מרי (שם בדוי) 23 במרץ 2026 מהתופת של עזה לקדושה של מכה מרי (שם בדוי) 00:00 / 01:04 קרדיט תמונה: Sigit Prasetio, שאטרסטוק עדות זו נכתבה על ידי מרי (שם בדוי; השם האמיתי שמור במערכת), בת 27, סופרת ובת-אנוש. במקור מצפון עזה. אמא אמרה לי פעם שהחיים הם מטורפים. אנחנו לעולם לא יכולים לדעת מה יקרה. לפני חמישה חודשים התקשיתי למצוא פיסת לחם עבורי ועבור משפחתי ברצועת עזה. התפללתי שאמות בבת אחת מהפצצה, במקום לגווע לאט מרעב! אפילו אחרי שחולצתי מעזה לאירלנד בספטמבר, הכאב עדיין היה עצום. איך יכולתי להנות מאוכל, מחום ומהחיים עצמם, בזמן שמשפחתי עדיין כלואה ברצועת עזה? כל רגע היה גיהנום עבורי. כל הפצצה ותקיפה הורגשו בגופי. לא יכולתי לישון בלילה. הייתי משותקת. כשהוכרזה הפסקת האש ב-10 באוקטובר, נשמתי בכבדות ובשמחה. סוף כל סוף המלחמה נגמרה, וחיי המשפחה שלי לא יהיו יותר בסכנה! הייתי מסוגלת להתרכז בעצמי הרבה יותר: השקעתי כל כך הרבה בלימודים, שהפכתי לאחת מהסטודנטיות המצטיינות בכיתתי. הייתי מסוגלת גם להנות מבילויים עם חברים באירלנד מבלי להיות בפאניקה ופחד תמידי לחיי משפחתי. אבל ההפצצות לא נעצרו לחלוטין, ועדיין יש פחד בליבי. אני יודעת שיש סיכוי מסוים שהמשפחה שלי תיהרג. אמא אמרה לי להנות מחיי ולא לדאוג להם. ניסיתי לשכנע את עצמי שזה הדבר הנכון לעשות, אבל בכל זאת, לא הייתי מסוגלת להיות שמחה. הרגשתי ריקה מבפנים. בלאקרוק, השכונה שלי, היא אחת מהשכונות היוקרתיות ביותר בדבלין. היא שקטה, נעימה ומלאה באנשים יפים שמטיילים עם כלבים חמודים. אהבתי את המקום, והרגשתי טוב עם כל הירוק שמסביב והחברה הנעימה של זרים איריים. אך עדיין הרגשתי בודדה. כשהתחלתי להתרכז בעצמי, החלטתי לחסוך כסף כדי לנסוע למצרים. מצרים היא המדינה האהובה עליי. היא מקום הולדתו של סבי מצד אבא, מולדת תור הזהב של הקולנוע, וכמובן, ארצם של הפירמידות והפרעונים! אך הייתה לי גם סיבה נוספת לנסוע לשם: התיזה שלי, שבחרתי לכתוב על רצח על כבוד המשפחה במזרח התיכון. החלטתי לכתוב על מה שנשים עוברות בחברות פטריארכליות נוקשות, ולהתמקד בשני הטקסטים הספרותיים החשובים ביותר שנכתבו במזרח התיכון. נהניתי מהשהות במצרים, ומהמפגש המחודש עם חברים שהצליחו להגיע לשם בזמן המלחמה. הייתי ברקיע השביעי כששמעתי אנשים מדברים ערבית, וכשראיתי שכל השלטים כתובים בשפה זו. כמעט בכיתי כששמעתי את קריאת האד'אן [קריאה מוסלמית לתפילה ש.א] לראשונה מאז שעזבתי את עזה. אבל הדבר ששימח אותי יותר מכל היה האוכל! לא ידעתי איך לבשל באירלנד, וחייתי על מזון מהיר או מוכן מראש. אבל במצרים, הבטן שלי נהנתה מטעמן של מקלובה, קושארי, מלוח'יה ועוד מנות מוכרות. חשבתי על אימי ועל משפחתי בכל נגיסה שלקחתי, וייחלתי שיהיו איתי. התגעגעתי אליהם יותר מאי פעם, וליבי היה כבד. איך ייתכן שאני חווה את הימים היפים ביותר בחיי, והם עדיין חיים בבית הכלא הגדול בעולם? איך אני יכולה להיות במדינה היפה הזו, מבלי לטייל יחד איתם במקומות שהיינו מבקרים בעבר? דיברתי עם אמא, ואמרתי לה שאני לא יכולה לשאת זאת יותר. "קשה להיות בכל מקום בלעדייך. מה אני יכולה לעשות, אמא?". היא אמרה: "אם את יכולה, סעי למכה ותעלי לרגל. את תהיי בסדר. אללה ירפא את ליבך ויעזור לך". לנסוע למכה? זה עניין רציני. הייתי שמחה מאוד לנסוע למקום הקדוש ביותר לאסלאם, אבל האם אוכל לעשות זאת לבד? תמיד דמיינתי שאסע לשם עם אימי, היא דתייה וכבר עלתה לרגל כמה פעמים. אבל לי אין מספיק ידע. זה מקום קדוש! מה אם אהרוס את הכול? דיברתי עם אמא שוב והיא עודדה אותי לקחת את הצעד ולנסוע לשם. אללה יעזור לי ויביא אנשים טובים שיסייעו לי במסע. למזלי, מצאתי סוכנות נסיעות במחיר סביר. אחרי התלבטות ארוכה, לקחתי נשימה עמוקה ואמרתי כן. הלכתי לקנות עבאיה [בגד מוסלמי מסורתי ש.א.], לא ידעתי בהתחלה מה אני עושה, אבל הייתי בעננים. האם אני באמת נוסעת למקום בו הנביא מוחמד חי? ייתכן שלפני 5 חודשים חייתי רק בקושי בעזה, ועכשיו אני במצרים ועומדת לנסוע למכה? אם מישהו היה מספר לי את זה לפני 6 חודשים, הייתי אומרת לו שהוא הוזה או משוגע. ובכל זאת, הנה אני כאן! כשנחתתי בסעודיה והתחלתי את המסע למכה, לא יכולתי לפענח את רגשותיי. כל מה שידעתי הוא שלא הייתי כבר כל כך קרובה לעצב. ברגע שראיתי את הכעבה בכיתי בזמן שהתחלתי לצטט קטעי חדית'. התחלתי להתפלל עבור משפחתי וחבריי, וגם עבור אותם חברים יהודים שעזרו לי לשרוד את המלחמה. לא יכולתי להאמין שאני באמת שם. אילו מעשים טובים עשיתי בחיי כדי לזכות בכך? פגשתי מוסלמים מכל העולם, כולל אישה צעירה נהדרת ממצרים, שעזרה לי לקיים את כל המנהגים הקשורים לעלייה לרגל. כשסיפרתי לה את הסיפור שלי, היא נדהמה לשמוע שיהודים, שאמורים כביכול להיות האויב, היו האנשים ששינו את חיי ועזרו לי לצאת מעזה בחיים. אבל הדת שלנו מלמדת אותנו שכולנו אותו הדבר. למעשה, אני מאמינה שכולנו מאמינים באותו אל, פשוט בדרכים שונות! אנשים צריכים רק להבין שמלחמות והרג הם לא הדרך שאף דת יכולה להתנהל בה כלפי אחרת. זה רק בזבוז של זמן, כסף ודם! אני שמחה שזכיתי לעלות לרגל למכה בסיוע של יהודים וישראלים. אני שמחה שיכולתי להתפלל גם עבורם. אני שמחה שהם נמצאים בחיי. למרות האבדן ושיברון הלב שהמלחמה הביאה, זכיתי בחברות אמת עם אנשים שאני מכנה "השומרים שלי". המסע שלי מבלאקרוק באירלנד לאבן השחורה הקדושה במכה הוא דוגמה לאופן בו החיים עובדים בדרכים מסתוריות. ניסים מתרחשים, ומי שנחשבים לאויבים יכולים דווקא להתגלות כחברים הנאמנים ביותר. תרגום ועריכה: שירז אנגרט להאזנה: שימו לב: ההאזנה לפרקים היא דרך פלטפורמות ההאזנה השונות בלבד - ולא דרך האתר. לתמיכה מוזמנים לכתוב לנו במייל rosamedia@standing-together.org או בוואטסאפ: 050-9469545 157 פרק מספר מרי (שם בדוי) מרי(שם בדוי), במקור מצפון עזה, עקורה כעת בדרום. בת 27. מתארת את עצמה כבת אנוש וככותבת רוצים גברים חתיכים בבריכה? בואו לכאן! רוצים גברים חתיכים בבריכה? בואו לכאן! מה קורה כשהביוב עולה על גדותיו? מה קורה כשהביוב עולה על גדותיו? האם ההגיון ינצח בעזה? האם ההגיון ינצח בעזה? הפיל שבחדרי האופוזיציה: צה"ל הפיל שבחדרי האופוזיציה: צה"ל מה מניע אותנו לצאת לגיי בר? מה מניע אותנו לצאת לגיי בר? מה הליכוד מוצא בנערי הגבעות? מה הליכוד מוצא בנערי הגבעות?

הסכמי הגג בדיור השאירו אותנו בלי דירות, אז למי הם מועילים? פרק זה סגור למנויים בלבד. לא מנויים? לחצו כאן כדי להירשם הצטרפו לתוכנית המנויים שלנו הצטרפו עכשיו על גג העולם שתפו: קריאת השכמה PREMIUM 24 באוקטובר 2021 על גג העולם קריאת השכמה PREMIUM 00:00 / 01:04 ! להאזנה: שימו לב: ההאזנה לפרקים היא דרך פלטפורמות ההאזנה השונות בלבד - ולא דרך האתר. לתמיכה מוזמנים לכתוב לנו במייל rosamedia@standing-together.org או בוואטסאפ: 050-9469545 304 פרק מספר קריאת השכמה PREMIUM פודקאסט אקטואליה סוציאליסטי על החיים עצמם ועל התקווה לשינוי יסודי של החברה, הפוליטיקה והכלכלה.

מה רוצה ישראל מאיראן? יובל אונגר בריאיון עם ד"ר אלי אושרוב מהפורום לחשיבה אזורית על המלחמה שישראל יזמה השבוע ולמה חייבים להתנגד לה פרק זה סגור למנויים בלבד. לא מנויים? לחצו כאן כדי להירשם רוצים גברים חתיכים בבריכה? בואו לכאן! רוצים גברים חתיכים בבריכה? בואו לכאן! מה קורה כשהביוב עולה על גדותיו? מה קורה כשהביוב עולה על גדותיו? האם ההגיון ינצח בעזה? האם ההגיון ינצח בעזה? הפיל שבחדרי האופוזיציה: צה"ל הפיל שבחדרי האופוזיציה: צה"ל מה מניע אותנו לצאת לגיי בר? מה מניע אותנו לצאת לגיי בר? מה הליכוד מוצא בנערי הגבעות? מה הליכוד מוצא בנערי הגבעות? הצטרפו לתוכנית המנויים שלנו הצטרפו עכשיו נעשה פצצה בצלמנו כדמותנו (עם אלי אושרוב) שתפו: קריאת השכמה PREMIUM 19 ביוני 2025 נעשה פצצה בצלמנו כדמותנו (עם אלי אושרוב) קריאת השכמה PREMIUM 00:00 / 01:04 מה רוצה ישראל מאיראן? יובל אונגר בריאיון עם ד"ר אלי אושרוב מהפורום לחשיבה אזורית על המלחמה שישראל יזמה השבוע ולמה חייבים להתנגד לה הראיון שערכנו עם אסף דוד על מסמך "היום שעכשיו" - https://open.spotify.com/episode/0FqinbC1JKjwvjMLWjXwTN?si=c4_JCH1xTT64LAbXWeDR7g להאזנה: שימו לב: ההאזנה לפרקים היא דרך פלטפורמות ההאזנה השונות בלבד - ולא דרך האתר. לתמיכה מוזמנים לכתוב לנו במייל rosamedia@standing-together.org או בוואטסאפ: 050-9469545 736 פרק מספר קריאת השכמה PREMIUM פודקאסט אקטואליה סוציאליסטי על החיים עצמם ועל התקווה לשינוי יסודי של החברה, הפוליטיקה והכלכלה. רוצים גברים חתיכים בבריכה? בואו לכאן! רוצים גברים חתיכים בבריכה? בואו לכאן! מה קורה כשהביוב עולה על גדותיו? מה קורה כשהביוב עולה על גדותיו? האם ההגיון ינצח בעזה? האם ההגיון ינצח בעזה? הפיל שבחדרי האופוזיציה: צה"ל הפיל שבחדרי האופוזיציה: צה"ל מה מניע אותנו לצאת לגיי בר? מה מניע אותנו לצאת לגיי בר? מה הליכוד מוצא בנערי הגבעות? מה הליכוד מוצא בנערי הגבעות?

מיכל מאירס משרטטת תמונת ניצחון בתחום הרווחה, ומסבירה למה מערכת רווחה מופרטת, מיובשת וסקטוריאלית פשוט לא מספיקה פרק זה סגור למנויים בלבד. לא מנויים? לחצו כאן כדי להירשם רוצים גברים חתיכים בבריכה? בואו לכאן! רוצים גברים חתיכים בבריכה? בואו לכאן! מה קורה כשהביוב עולה על גדותיו? מה קורה כשהביוב עולה על גדותיו? האם ההגיון ינצח בעזה? האם ההגיון ינצח בעזה? הפיל שבחדרי האופוזיציה: צה"ל הפיל שבחדרי האופוזיציה: צה"ל מה מניע אותנו לצאת לגיי בר? מה מניע אותנו לצאת לגיי בר? מה הליכוד מוצא בנערי הגבעות? מה הליכוד מוצא בנערי הגבעות? הצטרפו לתוכנית המנויים שלנו הצטרפו עכשיו מדינת רווחה אוניברסלית באמת היא היסוד לחברה בת קיימא מיכל מאירס משרטטת תמונת ניצחון בתחום הרווחה, ומסבירה למה מערכת רווחה מופרטת, מיובשת וסקטוריאלית פשוט לא מספיקה שתפו: מיכל מאירס 1 במאי 2023 מדינת רווחה אוניברסלית באמת היא היסוד לחברה בת קיימא מיכל מאירס 00:00 / 01:04 צילום: נוגה דקלבאום לפעמים צריך להגיד את המובן מאליו - מדינת רווחה היא היסוד לחברה חזקה ובת קיימא. במיוחד בחברה כמו שלנו, אשר יש בה מגוון רחב של אוכלוסיות, סגנונות חיים ופערים כלכליים, יש צורך במדינת רווחה חזקה. כזו שתהווה תשתית לחיים משותפים, לחברה יציבה ומאוחדת ולתרבות של סולידריות. מדינה אשר בה לכל אדם יש את הזכות לחיות בכבוד, תחת קורת גג מכבדת ללא חשש להיות מגורש לרחוב, אוכל מזין במקרר, נגישות לשירותי בריאות איכותיים - (כולל בריאות הנפש), חינוך טוב לילדיו, חשמל ומים ללא חשש מניתוק, עבודה המספקת פרנסה מכבדת ואפילו זמן וכסף לבילויים ופנאי. בעבר, בתקופות בהן ניסו להפריד בין אנשים ולשסותם אלו באלו, צצו כפטריות אחרי הגשם חוקים והחלטות ממשלה שהכווינו כספים, תקציבים, שירותים וזכויות לאוכלוסיות ספציפיות, במקום לכלל האוכלוסייה. מהלכים אלו חתרו תחת עקרונות מדינת הרווחה. אבל כפי שפגעו במדינת הרווחה בעשורים הקודמים, הצלחנו לתקן אותה. איך השגנו את זה? הכל התחיל במדיניות ממשלתית ובהקצאת תקציבים - ובלי שיטת המאצ'ינג, אשר פוגעת בעיקר ברשויות המקומיות שיש להן פחות משאבים, אבל בעצם בכולנו. התקציבים מובטחים על ידי חוק שירותי רווחה חדש, שהחליף את חוק הסעד. החוק מסדיר את חובות המדינה בתחום השירותים החברתיים, באילו שירותים לא ניתן לפגוע או לקצץ ומייצב את תקציבים הנדרשים לכך. מדינת הרווחה שלנו פועלת על בסיס כמה עקרונות מרכזיים: העיקרון הראשון הוא הבטחת שירותים חברתיים אוניברסליים, כמה שיותר נגישים, פתוחים לכולם, נדיבים ולא מערימים מגבלות או מחסומים בכדי לקבל אותם. הוכח בעבר כי קצבאות סלקטיביות, כלומר כאלה אשר יש לבצע פעולות רבות בכדי לקבל אותן, זוכות למיצוי באחוזים נמוכים יותר ולא מגיעות לכל מי שזקוק להן. זה נכון לא רק לקצבאות. פעם, רבים ממי שנזקקו לשירותים התקשו לצרוך אותם, ולעיתים בכלל לא ידעו על קיומם. שירותים חברתיים נדרשים כעת להיות נגישים, פתוחים ומזמינים. הפסקת ההפרטה – שירותי רווחה אינם עסק רווחי. הם דורשים הוצאת משאבים והקצאתם לטובת מי שצריך אותם, מתוך ההבנה שהם מחזקים את החוסן החברתי וייתכן ואף חוסכים כסף למדינה בטווח הארוך. מרגע שהם הופכים לשירות שמטרתו רווח, קשה להימנע מפגיעה כלשהי – בין אם באיכות השירות, בשכר העובדים, בתקינה או במגוון השירותים הניתנים. עצרנו את ההפרטה של השירותים החברתיים וכעת הם מסופקים על ידי משרדי הממשלה הרלוונטיים והרשויות המקומיות. ישנם שירותים שבמהותם כוללים שליטה נרחבת על חייהם של אנשים. למשל, מעונות סגורים (כגון חסות הנוער), מחלקות אשפוז למתמודדים עם מחלות נפש, בתים סיעודיים לקשישים חסרי ישע ועוד. אלו הם שירותים רגישים, שהמדינה לוקחת עליהם אחריות ישירה, מפקחת עליהם ומוודאת שמי שמועסקים בהם אכן מתאימים. כעת ברור שהרווח הכספי לא צריך להיות שיקול בהם. תקינה ושכר – "כלי העבודה" בשירותים החברתיים הם העובדות והעובדים עצמם. רבים מהם אלו עובדות ועובדים סוציאליים, אך לא רק. כפי שבבית חולים ברור לנו שיש להשקיע במכשור מתקדם ושבמפעל יש לתחזק את המכונות – כך גם בשירותי הרווחה – יש לדאוג לעובדות ולעובדים. להשקיע בהכשרות, בתמיכה רגשית ומקצועית וכן בשכר שמאפשר התמדה במקצוע לאורך שנים ומכבד את העובדים בו. לפני מספר שנים איגוד העובדות והעובדים הסוציאליים נאבק ואף השיג רפורמה במבנה השכר, שהיא בבסיס לשיפור בשכר מאז השינוי היסודי במבנה מערכת הרווחה. כעת, אנו שמים דגש גם על תקינה. כפי שבבית ספר לא הגיוני שתהיה מורה אחת על 80 תלמידים, כך הגדרנו תקינה גם בשירותים חברתיים. פעם, עו"ס במחלקה לשירותים חברתיים טיפלה במאות משפחות. מצב זה הגביר את השחיקה ופגע ביכולת להעניק שירות איכותי. בימינו אין זה אפשרי יותר - מוגדרת נוסחה ברורה להיקף העבודה שתחת אחריותה של כל עו"ס. שירותים מניעתיים ולא רק בחירום – תגברנו את השירותים המניעתיים והשקענו בטיפולים ארוכי טווח. במקרי חירום, ההתלבטות לגבי מתן שירותים קטנה יותר. במקרה של התעללות בילדים, אלימות או בזמן אירוע בטחוני – ברור לכולם הצורך במענה מיידי של עו"ס ואנשי טיפול נוספים. אך ישנם גם שירותים אשר עוסקים בתהליכים ארוכי טווח ויכולים למנוע את אירועי הקצה. למשל, מרכזי טיפול למשפחה, לילדים עם מוגבלויות, מרפאות בריאות הנפש, שירותי שיקום לעבריינים ועוד. שירותים אלו הלכו וצומצמו בתהליך ארוך של פגיעה. כשלא היה טיפול מניעתי נגיש, שתמך ביחידים ומשפחות ברגעי קושי, ראינו עלייה במקרי הקצה. לא נראה יותר מקרים כמו זה של מגיפת הקורונה, בה, דווקא כשאנשים נאלצו להיות סגורים בביתם, כמו "בסיר לחץ", חשבה המדינה שזה הגיוני לסגור את שירותי הרווחה. מאז שמדינת הרווחה שלנו פועלת על פי העקרונות הללו, טוב יותר לכולנו - לעובדות שמובילות את המערכת אבל במיוחד לנו, שזקוקים לשירותים חברתיים איכותיים ונרחבים. ב-2023 נאבקנו על הדמוקרטיה והבטחנו את קיומה, אבל לא עצרנו - הבטחנו ועיגנו בחקיקה ובתקציבים את מדינת הרווחה שלנו, כך שתהיה אוניברסלית ויציבה. מיכל מאירס דמיינה את ישראל של 2030 במסגרת פרויקט "תמונת ניצחון". עריכה: סתו גרסטל. להאזנה: שימו לב: ההאזנה לפרקים היא דרך פלטפורמות ההאזנה השונות בלבד - ולא דרך האתר. לתמיכה מוזמנים לכתוב לנו במייל rosamedia@standing-together.org או בוואטסאפ: 050-9469545 3 פרק מספר מיכל מאירס מיכל מאירס היא עובדת סוציאלית וחברת איגוד העובדים הסוציאליים. רוצים גברים חתיכים בבריכה? בואו לכאן! רוצים גברים חתיכים בבריכה? בואו לכאן! מה קורה כשהביוב עולה על גדותיו? מה קורה כשהביוב עולה על גדותיו? האם ההגיון ינצח בעזה? האם ההגיון ינצח בעזה? הפיל שבחדרי האופוזיציה: צה"ל הפיל שבחדרי האופוזיציה: צה"ל מה מניע אותנו לצאת לגיי בר? מה מניע אותנו לצאת לגיי בר? מה הליכוד מוצא בנערי הגבעות? מה הליכוד מוצא בנערי הגבעות?