מגזין רוזה מגזין רוזה הוא במה אינטרנטית חדשה לתקשורת סוציאליסטית, שמדברת על מה שקורה לציבור כדי להחזיר לו את הכוח שלו. בפרויקט הראשון שלנו, אנחנו מדמיינים ניצחון. האם זה סוף המלחמה? כל חטוף שחוזר וכל יום של שקט שווים את ההסכם. אבל מי סומך על הממשלה שלא תפוצץ אותו? 9.10.25 למנויים בלבד "שום דבר הוא לא זמני בעזה, מלבד החיים עצמם" מרי מעזה מסכמת שנתיים - שנתיים של עקירה, של דם ושל אובדן. "עוד כמה ימי שנה נציין?" עוד כמה תדמם עזה?" 6.10.25 למנויים בלבד "מאז גל ההכרה במדינה פלסטינית יש יותר ענישה קולקטיבית בשטחים" "מצלמות לא מרתיעות, אבל כל העולם רואה" - שיחה עם תמר כהן מ"קומט", על המאבק של הפלסטינים בגדה המערבית למען הזכות לתשתיות בסיסיות 30.9.25 למנויים בלבד סדק בחומה שירז אנגרט עמדה עם תמונות של ילדים פלסטינים שנהרגו בעזה. דווקא בתגובות הקשות שקיבלה, היא מצאה את הסיכוי לאנושיות של החברה הישראלית 25.9.25 למנויים בלבד האישה שזיהתה את התמוססות הזמן במלחמה בעזה כמו באידיאולוגיה הכלכלית השלטת, נראה שמציעים לנו לחיות בין שני קטבים: כאן ועכשיו אכזרי ו"יום שאחרי" מדומיין בעתיד הרחוק 19.9.25 למנויים בלבד חמלה היא דרך פוליטית הימין הישראלי מציג את השמאל כקריקטורה מנותקת ושבעה. מנגד, אנחנו צריכים להציע הסתכלות מעמדית וחמלה פוליטית 15.9.25 למנויים בלבד משקיעים, שוכרים, מלחמה הממשלה צריכה מזומנים, והאוצר ורשות המסים נכונים למהלכים נגד משקיעי הנדלן. זה הזמן של השוכרים להרים את הראש - והתקשורת הכלכלית לא מספרת לנו 10.9.25 למנויים בלבד בכירי חמאס חוסלו בקטאר, את המחיר נשלם כולנו שיתוף הפעולה בין הממשלה לתקשורת מסיט את תשומת הלב מעסקה לחיסול שרק יביא עוד אלימות ומוות. 10.9.25 למנויים בלבד המשורר העזתי שזעק את זעקת עזה המשורר עדל רמדי נקלע לטבח בעיר עזה וצרח, "איכשהו, באותו רגע, הצרחה יצאה בשירה" 28.8.25 למנויים בלבד לובי 99, אל תחזרו על הטעות לובי 99 מתריעים בצדק על פיקוח חסר על גופים פיננסיים. הבעיה - הם דחפו לרפורמות שיצרו את המצב הנוכחי, בשם קידוש ה"תחרות". מכתב פתוח 26.8.25 למנויים בלבד ארגוני העובדים ויתרו על החברה בישראל השמאל נטש את ארגוני העובדים, ולאורך שנים דחף אותם לזרועות הימין. ובכל זאת, שתיקתם מול ממשלת האסון היא הרסנית, ולבסוף תפגע בהם 19.8.25 למנויים בלבד תומר שרון לא מתחרט "רוב העם מתנגד למלחמת נוהל חניבעל": השחקן תומר שרון עומד מאחורי החתימה על עצומת האמנים נגד המלחמה 18.8.25 למנויים בלבד "לוחמה הומניטרית": כך צרכי העזתים הפכו לנשק בידי ישראל ישראל מתגאה בדאגה לצרכים ההומניטריים של עזתים בעת מלחמה. בפועל, היא משתמשת בהם כאמצעי מלחמתי. דוברת אונר"א: "התייחסו לאנשים כמו לכלי שחמט" 13.8.25 למנויים בלבד משפיענים פיננסיים רעים, יועצים פיננסים טובים המדינה נערכת להגביל את תופעת "המשפיענים הפיננסיים" ברשת. האם מדובר בבעיה, או בסימפטום? ועד כמה הם שונים מיועצים מקצועיים? 12.8.25 למנויים בלבד שיבשנו את מכונת ההסתרה בשידור חי אריאל דוקלוסקי פרצה לשידור "האח הגדול" כדי לדרוש את עצירת האסון בעזה. בטור מיוחד היא מסבירה מה עמד מאחוריי הפעולה 11.8.25 למנויים בלבד על העיוורון (הליברלי) פשוט לא מצליחים לראות מה אנשים מוצאים בפופוליסטים - מימין ומשמאל, בארצות הברית או בישראל. לעיוורון הזה יש מחיר 6.8.25 למנויים בלבד מה ישראל מחפשת בסוריה? האם ישראל מנסה להגן על הדרוזים או לפרק את סוריה? עושים סדר באירועי השבועות האחרונים. חוקר זכויות אדם מהגולן: "הפעולות של ישראל פוגעות בדרוזים" 25.7.25 למנויים בלבד סיינפלד גר כאן פעם איך המצב הקשה של שוק הדיור בניו יורק הביא את זוהרן ממדאני כפסע מראשות העירייה? התשובה בסרטים ובסדרות שאנחנו אוהבים על העיר 20.7.25 למנויים בלבד התהום שמאחורי הנס איך חרדים קונים דירות? נס? משמעת וחסכון? קהילה? עסקנים שמארגנים הטבות? או שזו פשוט עוד אוכלוסייה חלשה שאפשר לנצל בעזרת הלוואות 14.7.25 למנויים בלבד הצבא הישראלי בדלת בינואר 2024 מרי מעזה פגשה לראשונה בחייה חיילים ישראלים, כשצה"ל פלש למחנה הפליטים אליו נעקרה. 'אני יודעת שיש חיילים שמסרבים. עוד לא מאוחר לעצור את הטירוף הזה' 8.7.25 למנויים בלבד הבורסה הריעה למלחמה - האם יש לה סיבה? הבורסה חגגה בזמן המלחמה עם איראן. הסיבות לפי התקשורת - ציפייה לרווחים משיקום והסרת איום פוליטי. אז למה חברות ענק מכרו בשיא? 3.7.25 למנויים בלבד צבע לא מוחק דיכוי לסיום חודש הגאווה, שהד בשארה מהנהגת עומדים ביחד חולקת מחשבות על החיים כלסבית פלסטינית בזמן מלחמה 30.6.25 למנויים בלבד התקציב נחסך, המחיר נגבה בדם המיגון שועבד לאינטרסים של יזמים, ואנחנו נשארנו בלי מקלטים. הפריפריה והמגזר הערבי במצב חמור במיוחד- קיצור תולדות ההפקרה 27.6.25 למנויים בלבד אין פצצה שתחסל את הגרעין האיראני המלחמה באיראן תוארה כהסרת איום קיומי בלית ברירה. האם ייתכן שבכלל קירבנו את איראן לגרעין? ומה כן צריך לעשות? 26.6.25 למנויים בלבד בין טהראן לחברון בחסות המלחמות בעזה ובאיראן, תהליך הטיהור האתני בגדה המערבית מגיע לשיאו. קהילות שלמות כבר נמחקו 23.6.25 למנויים בלבד קורונה, עזה ואיראן בשירות בועת הנדל"ן בחסות המשברים המתמשכים, בנק ישראל מצא פתרון לפיגורים בהלוואות– פשוט לדווח עליהם מאוחר יותר. 19.6.25 למנויים בלבד האופוזיציה סותמת בזמן שאזרחי ישראל משלמים את מחיר התוקפנות של הממשלה, האופוזיציה לא מבזבזת רגע בסתימת הפה של עצמה 15.6.25 למנויים בלבד סאלי עבד לא נכנעת "הם אומרים שאני מזיקה להרמוניה בעיר. מה זו בעצם הרמוניה מבחינתם? היכנעות לסטטוס קוו? אם כן, זה עצוב, כי הסטטוס קוו דפוק" 1.6.25 למנויים בלבד 5 טריליון על הראש שלנו דוח בנק ישראל מעיד על סיכון בטריליונים, והרגולטור חלש בחסות משרד האוצר: כמה המסחר בנגזרות מסכן אותנו? 28.5.25 למנויים בלבד צעד קטן מדי: כמה קל להונות באמצעות הלוואות בישראל הלוואות "קנה עכשיו, שלם אחר כך" ממשיכות את דרכן המפוקפקת בישראל, והאסדרה החדשה של רשות שוק ההון לא תמנע הונאות 21.5.25 למנויים בלבד לפרקים ישנים יותר

רוזה מדיה - روزا ميديا רוזה מדיה היא מערך תקשורת סוציאליסטי, העוסק בסוגיות שמעצבות את החיים שלנו במאה ה-21, בפוליטיקה, בכלכלה ובחברה. אנחנו כאן כדי לומר את כל מה שלא יאמר בתקשורת הממסדית, כדי ליצור תקשורת בעברית וערבית שמשרתת את הרוב הגדול ולא את בעלי ההון. הצטרפו לתוכנית המנויים שלנו ככה אתם תוכלו לקבל פרקים למנויים בלבד ואנחנו נוכל להמשיך להפיק תוכן סוציאליסטי הצטרפו עכשיו העם בישראל טוב יותר מהממשלה שלו האם זה סוף המלחמה? כל חטוף שחוזר וכל יום של שקט שווים את ההסכם. אבל מי סומך על הממשלה שלא תפוצץ אותו? תום אלפיה למנויים בלבד למנויים בלבד "שום דבר הוא לא זמני בעזה, מלבד החיים עצמם" מרי מעזה מסכמת שנתיים - שנתיים של עקירה, של דם ושל אובדן. "עוד כמה ימי שנה נציין?" עוד כמה תדמם עזה?" מרי(שם בדוי) למנויים בלבד "מאז גל ההכרה במדינה פלסטינית יש יותר ענישה קולקטיבית בשטחים" "מצלמות לא מרתיעות, אבל כל העולם רואה" - שיחה עם תמר כהן מ"קומט", על המאבק של הפלסטינים בגדה המערבית למען הזכות לתשתיות בסיסיות שני פייס למנויים בלבד סדק בחומה שירז אנגרט עמדה עם תמונות של ילדים פלסטינים שנהרגו בעזה. דווקא בתגובות הקשות שקיבלה, היא מצאה את הסיכוי לאנושיות של החברה הישראלית שירז אנגרט למנויים בלבד האישה שזיהתה את התמוססות הזמן במלחמה בעזה כמו באידיאולוגיה הכלכלית השלטת, נראה שמציעים לנו לחיות בין שני קטבים: כאן ועכשיו אכזרי ו"יום שאחרי" מדומיין בעתיד הרחוק טלי גולדרינג למנויים בלבד חמלה היא דרך פוליטית הימין הישראלי מציג את השמאל כקריקטורה מנותקת ושבעה. מנגד, אנחנו צריכים להציע הסתכלות מעמדית וחמלה פוליטית דניאל שלי למנויים בלבד משקיעים, שוכרים, מלחמה הממשלה צריכה מזומנים, והאוצר ורשות המסים נכונים למהלכים נגד משקיעי הנדלן. זה הזמן של השוכרים להרים את הראש - והתקשורת הכלכלית לא מספרת לנו טלי גולדרינג עוד ממגזין רוזה הפודקאסטים של רוזה מדיה בעברית קריאת השכמה פודקאסט אקטואליה סוציאליסטי על החיים עצמם ועל התקווה לשינוי יסודי של החברה, הפוליטיקה והכלכלה. ניהול וסכסוך סדרת פודקאסטים על המדיניות הבטחונית והכלכלית של ממשלות ישראל. כל עונה מספרת סיפור פוליטי רחב על אירוע מרכזי בהיסטוריית המדינה. תולדות המיניות הפודקאסט שמוציא את ההיסטוריה מהארון (או לא... זה מורכב). ענת זלצברג ודותן ברום מלרלרות על היסטוריה קווירית ותרבות פופולרית. סגולה פודקאסט על מאחורי הקלעים של המקומות הקדושים בחבל הארץ המסובך הזה. רועי קלייטמן ודביר ורשבסקי ממובילי השמאל האמוני בשיחה על אמונה, פוליטיקה ומקומיות. بودكاست ليلكي يتناول هذا البودكاست قصص الشارع الفلسطيني في اسرائيل كما لم تسمعوها من قبل. عن الألم الأمل، الحب والنضال. החנות של רוזה תצוגה מהירה חדש לוח השנה הסוציאליסטי الرزنامة الاشتراكية מחיר 80.00 ₪ מבצע חגים תצוגה מהירה חדש חולצת too cute for your wars מחיר 60.00 ₪ תצוגה מהירה חדש חולצת too cute for capitalism מחיר 60.00 ₪ עוד תצוגה מהירה חדש לוח השנה הסוציאליסטי الرزنامة الاشتراكية מחיר 80.00 ₪ מבצע חגים תצוגה מהירה חדש חולצת too cute for your wars מחיר 60.00 ₪ עוד רוזה מדיה היא מערך תקשורת סוציאליסטי, מבית תנועת עומדים ביחד, העוסק בסוגיות שמעצבות את החיים שלנו במאה ה-21, בפוליטיקה, בכלכלה ובחברה. אנחנו כאן כדי לומר את כל מה שלא יאמר בתקשורת הממסדית, כדי ליצור תקשורת בעברית וערבית שמשרתת את הרוב הגדול ולא את בעלי ההון. קריאת השכמה למנויים בלבד הנצחון של כולנו 10.10.25 למנויים בלבד שוטר, שוטר! 29.9.25 למנויים בלבד הפרת חוק אסטרטגית 26.9.25 למנויים בלבד אין ייאוש בעולם כלל 19.9.25 למנויים בלבד תיקי אפשטיין 15.9.25 למנויים בלבד או"ם משלנו 12.9.25 למנויים בלבד הלילה הניאו ליברלי הארוך 9.9.25 למנויים בלבד על פי התכנית המבצעית 4.9.25 למנויים בלבד האקלים הנוכחי (עם ד״ר אבנר גרוס) 1.9.25 עוד פרקים של קריאת השכמה הצטרפו לתוכנית המנויים שלנו הצטרפו עכשיו תולדות המיניות למנויים בלבד פרק המאה החגיגי! 25.9.25 למנויים בלבד פרק 99 למנויים־ות בלבד: היסטוריה קווירית של הבליץ 18.9.25 למנויים בלבד פרק 98: שערוריה ושמה קולט 11.9.25 למנויים בלבד פרק 97 למנויים־ות בלבד: היקום הקולנועי המורחב של ראיין מרפי 3.9.25 למנויים בלבד פרק 96: לייב מהסירופ - יובל שנים לאגודה למען הלהט"ב 30.8.25 למנויים בלבד פרק 95 למנויים־ות בלבד: קורט הילר ואמנים נגד מלחמות 21.8.25 למנויים בלבד פרק 94: פרנק קמני ובהלת הלבנדר 15.8.25 למנויים בלבד פרק 93 למנויים־ות בלבד: מעודדות צמודות זו לזו 7.8.25 למנויים בלבד פרק 92 למנויים־ות בלבד: גבריות רעילה vs דיסקו 31.7.25 לכל הפרקים של תולדות המיניות rosamedia@standing-together.org

תוכן מצולם, סרטונים קצרים וארוכים עם ביקורת סוציאליסטית שמאלית על האקטואליה והמציאות הפוליטית בארץ ובעולם. ברזיל לקראת הכרעה דרמטית בבחירות فداء شحادة | حِواريات صرخة أم لوين سعر لفة الشوارما راح يوصل؟ עלמה ורענן פותחות על מצב החינוך מהדורה חגיגית לפתיחת שנת הלימודים שולה קשת על פינוי התחנה המרכזית דרום תל אביב נגד הגירוש היום שאחרי התחנה המרכזית בתל אביב מה קורה עם התחנה המרכזית בתל אביב? ליברמן לא יודע איך נראה אוטובוס מה הוביל את לבנון לתחתית? ארבע שנים טובות: הקליפ הרשמי רוזה וידאו

איך עסקה אחת הביאה לניצחון של הימין, השמאל, החמאס וטראמפ? אסף יקיר וארנון פלג מונים את המנצחים. פרק זה סגור למנויים בלבד. לא מנויים? לחצו כאן כדי להירשם הנצחון של כולנו שתפו: קריאת השכמה 10 באוקטובר 2025 הנצחון של כולנו קריאת השכמה 00:00 / 01:04 איך עסקה אחת הביאה לניצחון של הימין, השמאל, החמאס וטראמפ? אסף יקיר וארנון פלג מונים את המנצחים. קריאת השכמה 764 פרק מספר פודקאסט אקטואליה סוציאליסטי על החיים עצמם ועל התקווה לשינוי יסודי של החברה, הפוליטיקה והכלכלה. למנויים בלבד לכל איש יש ניצחון שנתן לו טראמפ. למנויים בלבד תזכירו לי מול מי המלחמה מתנהלת? למנויים בלבד שוטרים הם לפעמים למנויים בלבד איזה חוק הייתם מפרים באופן אסטרגי? הצטרפו לתוכנית המנויים שלנו הצטרפו עכשיו

ערוצי התוכן של רוזה מדיה

כל חטוף שחוזר וכל יום של שקט שווים את ההסכם. אבל מי סומך על הממשלה שלא תפוצץ אותו? פרק זה סגור למנויים בלבד. לא מנויים? לחצו כאן כדי להירשם האם זה סוף המלחמה? כל חטוף שחוזר וכל יום של שקט שווים את ההסכם. אבל מי סומך על הממשלה שלא תפוצץ אותו? שתפו: תום אלפיה 9 באוקטובר 2025 האם זה סוף המלחמה? תום אלפיה 00:00 / 01:04 טראמפ ונתניהו בבית הלבן בפברואר האחרון. קרדיט: נועם גלאי, שאטרסטוק הסכם הפסקת אש נחתם. לראות את עינב צנגאוקר מתכוננת לחזרת בנה מהשבי אחרי שנתיים, ורק לדמיין את ההקלה שהיא בטח חווה. לצפות בסרטונים של ילדי עזה חוגגים את ההודעה על הפסקת האש ולחלוק באושר שלהם, לחגוג איתם את החיים ואת סיום התופת. אך האם זה הסוף? כבר בעת העתיקה ידעו שכל הסכם, מעבר למילה הכתובה, כולל גם רוח בלתי כתובה. קיקרו, הנואם הרומאי, מספר על מצביא יווני, שלמרות שנחתמה הפוגת לחימה עם האויב למשך 30 ימים, נהג לבזוז את שדות האויב במהלך הלילה, כי לטענתו ההסכם התייחס לימים ולא ללילות. בכך, המצביא הפר את רוח ההסכם והביא לביטולו. הסכמים הם הדדיים. הם מניחים ששני הצדדים יעמדו במילה שלהם, ונשענים על אמון. כל הסכם מייצר תלות-הדדית, ובמובן הצר הזה, הסכמים יוצרים שוויון בין הצדדים. לכן, קיקרו אומר לנו, הסכם שנחתם ללא אמון בין הצדדים, ובהיעדר רוח טובה - סופו להתבטל. האם ההסכם הנוכחי נחתם עם אמון בין הצדדים וברוח טובה? האם הצדדים להסכם - ממשלת ישראל והחמאס - הסכימו על הרוח הבלתי כתובה של ההסכם: עצירת מסע ההשמדה והחלפתו בשיקום הרצועה והעוטף, וחיי שכנות בין העמים? ברור שלא. ההסכם לא הגיע בעקבות פיוס והסכמה אלא נכפה על הצדדים על ידי נשיא אמריקאי שכל שאיפתו היא לקבל מדליה. ממשלת ישראל סיכלה את כל ניסיונות העבר לסיום המלחמה והצהירה שוב ושוב שהמטרה היא לא פחות מהניצחון המוחלט. קשה לראות איך הסכם כה רעוע יסיים את רצח העם ויתחיל תהליך שיקום לעזה, ויביא לנו ביטחון ושקט. בימים הקרובים הדיון הציבורי יתמקד בהחזרת החטופים. התקשורת תסחט את נפשותינו עד הטיפה האחרונה עם ראיונות מרגשים, שיחזור התנאים בשבי, הקרנת סרטוני החטיפה מה-7.10. אלה באמת אירועים מרגשים, עצובים, מטלטלים. אבל בינתיים נתניהו והמתנחלים יתכננו מאחורי הקלעים איך בכל זאת להשאיר את צה"ל ברצועה. המאבק הציבורי שלנו מוכרח להתמקד בשלבים הבאים של העסקה - לוודא שכל אזרח ואזרחית, ובעיקר כל חיילת וכל חייל, ידעו שזהו: המלחמה מסתיימת עכשיו ולא הם ולא קרוביהם יחזרו להילחם במלחמה הזו. כל חטוף שחוזר וכל יום שבו עזה לא מופגזת עדיפים על החלופה, שהיא המציאות שלנו בשנתיים האחרונות. בזמן שאנחנו מרוויחים בזכות ההסכם, עד שהוא יתפוצץ, המאבק נגד הממשלה והמלחמה - על כל צורותיה - חייב להמשיך ביתר שאת. תום אלפיה הוא דוקטורנט לפילוסופיה פוליטית באוניברסיטה העברית בירושלים, וחבר מערכת מגזין רוזה. עריכה: סתו גרסטל תום אלפיה 117 פרק מספר תום אלפיה הוא דוקטורנט לפילוסופיה פוליטית באוניברסיטה העברית בירושלים, וחבר מערכת מגזין רוזה למנויים בלבד האם זה הסוף? למנויים בלבד שום דבר הוא לא זמני בעזה, מלבד החיים עצמם למנויים בלבד אילון מאסק יגיע לטריליון? למנויים בלבד "מצלמות לא מרתיעות, אבל כל העולם רואה" הצטרפו לתוכנית המנויים שלנו הצטרפו עכשיו

מרי מעזה מסכמת שנתיים - שנתיים של עקירה, של דם ושל אובדן. "עוד כמה ימי שנה נציין?" עוד כמה תדמם עזה?" פרק זה סגור למנויים בלבד. לא מנויים? לחצו כאן כדי להירשם "שום דבר הוא לא זמני בעזה, מלבד החיים עצמם" מרי מעזה מסכמת שנתיים - שנתיים של עקירה, של דם ושל אובדן. "עוד כמה ימי שנה נציין?" עוד כמה תדמם עזה?" שתפו: מרי (שם בדוי) 6 באוקטובר 2025 "שום דבר הוא לא זמני בעזה, מלבד החיים עצמם" מרי (שם בדוי) 00:00 / 01:04 שיירות עקורים בעזה במרץ 2025. לתמונה אין קשר לכותבת עדות זו נכתבה על ידי מרי (שם בדוי, כמו כל השמות בכתבה. השמות האמיתיים שמורים במערכת), בת 27, סופרת ובת-אנוש. במקור מצפון עזה. עברו שנתיים מתחילת המלחמה, ובכל זאת עבורי הזמן עומד מלכת. כל פיצוץ, כל לילה בלי שינה, כל פרצוף מוכר שאיבדתי עדיין חיים בתוכי. אני מחזיקה את עזה בעצמותיי, את האבק, הצער, האבל, והאהבה שמסרבת למות. כשהפצצות התחילו ליפול נשארנו במקום שלושה ימים, בתקווה שזה ייגמר. ואז ברחנו, יחפים, רועדים, רצים דרך שמיים שבערו באדום. חשבנו שהעקירה תהיה זמנית. אבל בעזה, שום דבר הוא לא זמני, מלבד החיים עצמם. בהתחלה הלכנו לבית סבי וסבתי, שם נשארנו 23 ימים. אחר כך נאלצנו לצאת שוב, ברגל, מתחת לשמי הפיצוצים והכדורים למחנה אל-מע'אזי, לבית דודתי. בפעם השנייה, חשבנו שמצאנו מקום בטוח, אבל אפילו לשם המוות בא אחרינו. בוקר אחד, בימים הראשונים של השנה החדשה, רעשי טנקים וצעקות מילאו את האוויר. חיילים ישראלים הסתערו על השכונה, פוקדים על כולם לצאת ממנה. קרובי משפחתי - בעיקר הגברים - נלקחו מבית דודתי, מכוסי עיניים, מופרדים, מושפלים. שמעתי את הרעד בקולו של אבי בזמן שהם דחפו אותו קדימה. הם אמרו שזה היה "רק לשאול שאלות", אבל זה הרגיש כמו הסוף. באותו רגע הבנתי את המשמעות של אובדן השליטה על גופך, על גורלך. לא הייתי בטוחה אם נחיה או נמות, כמו רבים כל-כך אחרים. שעות הרגישו כמו ימים. כשהם סוף סוף שחררו אותנו, לא הייתי אותו אדם. משהו נלקח מתוכי - אולי התמימות. באופן משונה, אותו יום גם שינה את נקודת המבט שלי. בפעם הראשונה, ראיתי את החיילים מקרוב. הם נראו כמו אנשים רגילים, לא מפלצות. אחד מהם אפילו הזכיר לי דמות מסרט שאני אוהבת. זה בלבל אותי, להבין שאפילו אלה שפוגעים בנו חולקים את אותה אנושיות. אחר כך נעקרנו שוב. הפעם לאל-מוואסי, ל"אזור הבטוח" לכאורה. אבל לא היה שם בטחון. היו רק חול, רעב, ושורות אוהלים בלתי-נגמרות ליד הים. בנינו לעצמנו מקלט מיריעות פלסטיק והתפללנו שהוא לא יקרוס ברוח. כך עברו תשעה חודשים. בקור. בחום. בפחד. אחיינתי בת השישה חודשים פיתחה דלקת ריאות ומתה באוהל. גופה הקטן לא הצליח לשרוד את מה שמבוגרים בקושי שרדו. אני עדיין רואה את פניה כשאני עוצמת עיניים - היא כבר הייתה אמורה ללמוד ללכת עכשיו. החיים באוהלים הפשיטו אותנו מכל טיפת כבוד. היה מחסור במים, תחבושות היו יקרות, והגיינה הפכה לפריווילגיה. לקחתי תרופות כדי לעכב את המחזור שלי, כי לא יכלתי להרשות לעצמי לדמם. חודש אחד המחזור הגיע, חלש, והרגשתי הקלה, עד שעצב החליף אותה. הבנתי שהגוף שלי לא רגיל יותר. המלחמה שינתה אפילו את מחזוריו. הרעב הפך לתמידי. חיכינו שעות בנקודות חלוקת סיוע שנראו כמו סצנות מ משחקי הדיונון ; אלפי בני אדם קורסים באבק בשביל שק קמח. בעבר חשבתי שרעב הוא רק מחסור באוכל. עכשיו אני יודעת שהוא מחסור בכל - נוחות, שלום, תקווה. כשישראל שברה את הפסקת האש במרץ, בני הדודים שלי נהרגו מיד, בזמן שצמו. זה לא היה האובדן היחיד, כי רבים מחבריי נהרגו מאז תחילת המלחמה. אחד מהם נעלם ביום הראשון של המלחמה. עברו מאז שנתיים ואני עדיין מוצאת את עצמי מקלידה את שמו, מחכה לתגובה שלעולם לא תגיע. אני מתגעגעת לפעם האחרונה שדיברתי איתו. אני מתגעגעת לאופן בו הוא אמר את שמי. אני מתגעגעת לנוכחות שלו. לפני שבועיים, התפנתי לאירלנד אחרי שקיבלתי מלגה לתואר שני. לפני כן, הגשתי מועמדות למלגה אחרת בארצות הברית, בחיפוש אחרי כל דרך אפשרית החוצה. לא מפני שרציתי לעזוב את עזה, אלא כי רציתי לחיות. כאן באירלנד, אנשים אומרים לי שאני בטוחה. אני לא מרגישה בטוחה. בכל בוקר אני מתעוררת ובודקת את החדשות, מתפללת לא לראות את שם השכונה שלי בין המקומות שהופצצו. כשהמשפחה שלי לא עונה להודעות, אני מדמיינת את הגרוע מכל: את ביתם הופך לאבק, את שמותיהם מופיעים ברשימת מתים. אני חיה מוקפת בשלום, אך רדופה על ידי המלחמה. שנתיים עברו, אבל המלחמה לא באמת הסתיימה עבורי. היא ממשיכה בזכרונותיי, באבלי, בדממה שעוקבת אחריי לכל מקום. אני מנסה לבנות עתיד, ללמוד, לנשום, אבל עם כל צעד קדימה אני מרגישה שאני גוררת איתי את משקלה של עזה. כי עזה היא לא רק המקום ממנו באתי. היא המקום בו השארתי את ליבי. עזה היא לא רק מקום, היא חיים שלמים. עוד כמה ימי שנה למלחמה נציין? עוד כמה אנשים עוד אאבד? עוד כמה רגשות מעורבים ארגיש? עוד כמה תדמם עזה? תרגום: מעין גלילי מרי (שם בדוי) 116 פרק מספר מרי(שם בדוי), במקור מצפון עזה, עקורה כעת בדרום. בת 27. מתארת את עצמה כבת אנוש וככותבת למנויים בלבד שום דבר הוא לא זמני בעזה, מלבד החיים עצמם למנויים בלבד אילון מאסק יגיע לטריליון? למנויים בלבד "מצלמות לא מרתיעות, אבל כל העולם רואה" למנויים בלבד "מי הילדים האלה? מאיפה הם?" הצטרפו לתוכנית המנויים שלנו הצטרפו עכשיו

אילון מאסק חותר לטריליון ואף אחד כבר לא מתעניין ב"אחריות תאגידית". המיליארדרים השלימו עם שנאת הציבור ולא צריכים סיפור סינדרלה. איך הגענו לכאן? פרק זה סגור למנויים בלבד. לא מנויים? לחצו כאן כדי להירשם הסיפור האחרון של המיליארדרים אילון מאסק חותר לטריליון ואף אחד כבר לא מתעניין ב"אחריות תאגידית". המיליארדרים השלימו עם שנאת הציבור ולא צריכים סיפור סינדרלה. איך הגענו לכאן? שתפו: טלי גולדרינג 3 באוקטובר 2025 הסיפור האחרון של המיליארדרים טלי גולדרינג 00:00 / 01:04 בספטמבר 2025 דירקטוריון חברת טסלה חשף הצעה לחבילת שכר חדשה למנכ"ל אילון מאסק, שעשויה להכניס לכיסו כטריליון דולר . כן, טריליון – אלף מיליארד. כדי לפדות את מלוא החבילה מאסק יצטרך להגשים שורת יעדים מופרכים: בתוך עשר שנים על טסלה להגיע לשווי שוק של 8.5 טריליון דולר – פי שבע משוויה כיום. לשם השוואה, אפילו חברת הטכנולוגיה NVIDIA, שהפכה לאחת הגדולות בעולם בעקבות מהפכת הבינה המלאכותית, לא התקרבה לזינוק כזה. טסלה תצטרך לייצר 20 מיליון רכבים, להעלות על הכבישים מיליון מוניות אוטונומיות ולייצר מיליון רובוטי Humanoid מדגם "אופטימוס" – רק אז יזכה מאסק למלוא התגמול. מה מסתתר מאחורי חבילת השכר הזאת? האם מדובר בסך הכל בחמדנות? לא צריך להיות סוציאליסט כדי לראות משהו חמדני בשאיפה של אדם שמחזיק 436 מיליארד דולר לשים את ידיו על טריליון שלם. סכום שווה ערך לתוצר שנתי של מדינה בינונית. וגם טסלה, החברה, האם היא צריכה להגיע לשווי של 8.5 טריליון ולשלוט בעולם עם צבא של רובוטים? אבל האמת שהרבה יותר מחמדנות נראה סביר שמדובר פשוט בסיפור. סיפור שהמשקיעים אוהבים לשמוע ובטסלה אוהבים לספר להם. בעבר מאסק כבר התנסה בהכרזה על חבילת שכר מפלצתית. ב2018 אושרה לו תכנית אופציות בשווי כ-56 מיליארד דולר והמניה קפצה ב4%, אך תביעה מצד משקיעים גררה את ביטול החבילה על ידי בית משפט בדלאוור. כעת, עם הגב של דירקטוריון צייתני, מאסק דוחף את הגבול הרבה יותר רחוק - ושוב, ערך המניה קופץ ב5% עם ההכרזה. דרך חבילת השכר טסלה מספרת למשקיעים סיפור שהם אוהבים. סיפור על תאגיד ענק שישלוט בנו דרך רובוטים ומכוניות אוטונומיות, שליטה הדוקה משאי פעם הכרנו. ראיתם את זה בסרטי מד"ב, והנה, זה סוף סוף קורה. ובאמת, המשקיעים שמחים לפתוח את הארנק. כולם אוהבים את הסיפור. פעם, הסיפור היה סינדרלה נדמה כי לפחות בתחילת דרכה, תעשיית ההיי טק מכרה לנו סיפור אחר. סיפור, קשה להאמין, על צניעות. היזמים לא רק לבשו טי שרט וג'ינס, אלא גם התעקשו לספר לנו על עצמם כצעירים חסרי כל שהתחילו עסק בגראז'. לפעמים, כלומר פעם אחת, זה באמת היה כך. ב-1994 שני אחים, ג'ייסון ומאטיו אולים הקימו בגראז' של הוריהם בפנסילבניה את חברת ”CDNow” שמכרה תקליטורי מוזיקה דרך אתר אינטרנט. את הסיפור על העסק בגראז' הם סיפרו בראיון שפורסם ממש ביום ההנפקה של החברה, מה שהוביל להנפקה מוצלחת במיוחד ולגיוס של 65 מיליון דולר. מי שקיבל השראה מסיפורם היה סגן נשיא ב"בנקרס טראסט", בנק גדול בוולסטריט. קראו לו ג'ף בזוס, והוא ידוע כמייסד אמזון. כשבזוס כבר עבד בקרן גידור הוא החליט לנסות את מזלו ולהפוך ליזם אינטרנט. למרות שהיה לו מספיק כסף כדי לשכור משרדים לחברתו, הוא החליט לשכור בית עם גראז' בסיאטל ולהתחיל את "אמזון" מהגראז, כך יוכל לספר שאמזון התחילה כחברה שפועלת מגראז', ממש כמו הצעירים של ”CDNow”. ה"גראז'" הפך לסמל הכמעט רשמי של רוח ההיי-טק: אפל, מיקרוסופט, HP, אמזון, גוגל, דיסני — כולם טוענים שנולדו במוסך, במרתף או בחדר שינה, כאות לצניעות, עקשנות ויזמות נגד כל הסיכויים. סיפורי הסינדרלה של היזמים נעלמו עם התפוצצות בועת הדוט קום. אחת אחרי השנייה קרסו חברות כמו pets.com או webvan, שנדמה היה שעשו הכל לפי הספר: היה להן סיפור סינדרלה והן הצליחו לגייס כספים וגם תמיכה ציבורית. ובכל זאת, הסתבר שגם חברות אינטרנט זקוקות לאיזושהיא תוכנית עסקית. בין מרץ 2000 לאוקטובר 2002 מדד נאסד"ק (שמייצג בעיקר חברות טכנולוגיה) איבד כ-78% מערכו - משיא של מעל 5,000 נקודות למינימום של כ-1,100 נקודות בלבד. בועת הדוט.קום התפוצצה. וילי וונקה הסיפור היה חייב להשתנות. היזם כבר לא יכול להצטייר כ טינאייג'ר בטישרט בגראז' של הוריו אלא כווילי וונקה מ"צ'רלי וממלכת השוקולד" – מגלומן, גאון, ובעל חזון פנטסטי. סטיב ג'ובס התיימר להמציא מחדש לא רק מחשוב ומוזיקה אלא גם את סגנון החיים כולו. מארק צוקרברג רצה לחבר את האנושות לרשת אחת גלובלית, ולארי פייג' וסרגיי ברין, מייסדי גוגל, הבטיחו מהפכת מידע שתנגיש כל פרט מידע חשוב לכל אחד בעולם. ואכן הם שינו את העולם: הסטארט־אפים שהפכו לענקיות העניקו לאנושות נגישות חסרת תקדים למידע, תקשורת מיידית וזולה ופלטפורמות ששברו חסמים גיאוגרפיים. לצד כל אלה קיבלנו פגיעה עולמית בפרטיות, תלות גוברת בפלטפורמות פרטיות לניהול חיי הציבור, וכלכלה שבה ענקיות טכנולוגיה מחזיקות בערך שוק השווה לתוצר של מדינות שלמות. כדי שהציבור יסבול את חיזוק המונופולים הטכנולוגיים ואת המשך עליית העושר של מעטים, ההבטחה לנוחות וחדשנות כבר לא הספיקה – הציבור רצה לאהוב את היזמים העולים. בתקופת ממשל אובמה נדמה היה שעשירי הטק הם סוג חדש ושונה של עשירים: נאורים יותר, ליברלים, שמשקיעים באנרגיות נקיות (ממשל אובמה עבד יד ביד עם סיליקון ואלי). אמזון הבטיחה להוריד את יוקר המחיה, צוקרברג הבטיח להביא דמוקרטיה למדינות חשוכות, גוגל הבטיחה השכלה לכל, וביל גייטס הציע לפתור בעיות קשות במדינות עולם שלישי. והכל תוך תרבות ארגונית חדשה ומלהיבה, מגוון והכלה, הקפדה על שיוויון בין גברים ונשים, ודוחות שנתיים על אחריות תאגידית. אובמה אמר אז: " המפתח לעתיד הוא שילוב כישרון הטכנולוגיה בממשל וציבוריות למען כולם" ללא ספק, תקופה מרגשת. אילון מאסק נראה באותם ימים כמו אדם שמנסה להציל את כדור הארץ עם רכבים חשמליים, מחולל מהפכה בחלל עם SpaceX, וחולם בגדול על עתיד טוב יותר לעולם. מאסק, שרכש הון התחלתי ממיזם PayPal והשקיע את כולו בטסלה ובספייסX – נחשב לגאון נועז. העובדה שב-2018 הסתבך עם הרגולטורים כשצייץ בטוויטר על כוונה למחוק את טסלה מהמסחר בבורסה ולהפוך אותה לחברה פרטית במחיר של 420 דולר למניה – צעד לא חוקי – רק חיזקה את דימויו כ"מורד" שאינו כפוף לכללים. ועדת ניירות ערך (SEC) אמנם קנסה אותו והדיחה אותו מתפקיד יושב-ראש טסלה, אך מאסק שילם את הקנס והמשיך לצייץ בבוטות ואף לעג ל-SEC בפומבי. אולי זה היה סימן מקדים? עוד סימן מקדים אפשרי הייתה רפורמת המס של טראמפ ב־2017, שהפחיתה דרמטית את מס החברות והמס על העשירים. לראשונה מזה עשורים שיעור המס האפקטיבי שמוטל על 400 המשפחות העשירות ירד מתחת לזה של 50% התחתונים. מיליארדרי הטק עדיין הציגו חזות דמוקרטית, אך מאחורי הקלעים אפל, אלפאבית, אמזון, מטא וטסלה השקיעו הון בלובינג כדי לעצב את החוק לטובתן. כך הן הפחיתו מסים לרמות חד־ספרתיות, שחררו מאות מיליארדי דולרים מרווחים כלואים והעמיקו ריכוזיות דרך מיזוגים ורכישות. בפועל, כבר בתקופה זו החלה להתרקם הברית עם טראמפ שתיחשף בגלוי בקדנציה הבאה. אודין, אל הלוחמים עם התפרצות הקורונה ב־2020 מיליוני אמריקאים איבדו את עבודתם. במקביל, השוק הפיננסי הוצף בטריליוני דולרים מהפדרל ריזרב ויצר ניתוק חסר תקדים בין הכלכלה הפיננסית למציאות החברתית. בתוך חודשים ספורים הונם של אילון מאסק וג’ף בזוס זינק בעשרות ומאות מיליארדי דולרים: שוויו של מאסק צמח מ־25 ל־188 מיליארד דולר בשנה אחת בלבד, ובזוס טס ביולי 2021 לחלל במימון כספו הפרטי ואמר בשידור: "אני רוצה להודות לכל עובד וכל לקוח של אמזון – אתם אלה ששילמתם על כל זה". בעקבות זאת, זעם פוליטי התעורר מחדש, וקולות שקראו למסות את "רווחי המגפה" של העשירים צברו תאוצה. על רקע העובדה שמספר המיליארדרים בארה"ב יותר מהוכפל מאז 2008 – מ-286 מיליארדרים אמריקאים ב- 2008 לכ-735 בסוף 2022 - סקרי דעת קהל הראו רוב מוצק שתומך בהעלאת מסים על העשירים. למשל, בסוף 2024 פורסם דוח מקיף שמצא שכשני-שלישים מהאמריקאים תומכים בהטלת "מס מיליארדרים" שנתי על הכנסותיהם של העשירים (כולל רוב הרפובליקנים). תמיכה דומה הייתה גם למס עושר כללי על הון עצום. במילים אחרות, הציבור הרחב החל להפנים שיש בעיה, ושהכוח מרוכז מדי. גם הוליווד והטלוויזיה החלו להציג את היזמים כדמויות אפלות או נלעגות. בסדרת הלהיט "יורשים" (Succession) של HBO, ששודרה 2018–2023, מוצגת משפחת אילי תקשורת עשירה באופן ציני ואכזרי – ביקורת על רופרט מרדוק ודומיו. בסרט "אל תסתכלו למעלה" (2021), דמות המיליארדר המוזר (מארק ריילנס) שמפקירה את כדור הארץ לטובת בצע כסף היא אלגוריה שקופה לאילון מאסק/סטיב ג'ובס ושכמותם. אפילו בסרטי ילדים כמו "Space Jam 2" של דיסני (2021) הנבל הוא אלגוריתם עריץ (בדיבוב דון צ'ידל) שמריץ תאגיד בידור, משל לכוחן הדורסני של חברות טק. כל אלו סימנים לשינוי: החברה החלה לראות את המיליארדרים פחות כמושיעים ויותר כאיום או לפחות כבעיה חברתית. מי שבכל זאת המשיך להאמין בכל ליבם בחזון החיובי של ההיי טק היו העובדים. בשנים 2020–2021 חווה ענף ההיי־טק את "עידן הזהב" של העובדים. לאחר עשור של צמיחה מהירה, המגפה דווקא האיצה את הביקוש לעובדים: העבודה מהבית התפשטה, ההון זרם לשוקי ההון, וחברות טכנולוגיה גייסו עובדים בקצב מסחרר, לפעמים רק כדי למנוע מהמתחרות לגייס לפניהן. השכר הממוצע של עובדי טכנולוגיה בארה״ב חצה לראשונה את קו 100 אלף הדולר בשנה, ובסיליקון ואלי זינק ל־133 אלף דולר. מקצועות חמים כמו פיתוח תוכנה, הנדסת ענן, אבטחת מידע ולמידת מכונה נהנו מעליות של 15%–25% בשכר, והבונוסים ואופציות המניות שהוצעו למועמדים נראו אז דמיוניים, גם אנשי שיווק ומנהלי משאבי אנוש נהנו מהשכר והתנאים הגבוהים. כולם רצו פיסה מההייטק, והקורסים שמבטיחים דריסת רגל בתעשייה פרחו גם הם. עובדי ההיי־טק נתפסו בציבור כמעין "אליטה חדשה", בזמן שמגזרים אחרים נאבקו על מקומות עבודה ושכר יציב. ואז הגיעה עליית הריבית. GREED IS GOOD עליית הריבית בארה"ב הביאה את ענף ההייטק למשבר. מדד נאסד"ק, שטיפס בעקביות עד סוף 2021, נחתך בכ-30% במהלך 2022, ומדד S&P 500 איבד כ- 20% מערכו באותה שנה . התגובה הייתה מוכרת בעולם העסקי אבל זרה לעובדי ההייטק: התייעלות. גלי פיטורים ענקיים ששטפו את התעשייה. למעלה מ-97 אלף עובדי טק פוטרו ברחבי העולם במהלך 2022 – קפיצה של 649% לעומת 2021. חברות שעד אתמול התגאו ב"הון האנושי" החלו מתייחסות לעובדים כאל מספרים בגיליון אקסל. מארק צוקרברג, למשל, הכריז על 2023 כ"שנת היעילות" (Year of Efficiency) במטא, ופיטר 21 אלף עובדים תוך חצי שנה כדי "להעלות את הרף" ל טובת בעלי המניות . גוגל, אמזון, מיקרוסופט וענקיות אחרות הצטרפו לחגיגת הקיצוצים "הפרודוקטיביים". גם ההבטחות היפות על "גיוון והכלה" ו"שכר שווה לנשים" הוקרבו על מזבח ההתייעלות. בין ספטמבר לדצמבר 2022, נשים היו 46.6% מהמפוטרים בהייטק – אף שחלקן בענף כ- 39% בלבד . חטיבות שלמות שעסקו ב-DEI (גיוון והכללה) צומצמו או נסגרו, ותוכניות לקידום שוויון נדחו למועד בלתי ידוע . במקביל לקיצוץ בשכר ובכוח האדם, אותתו תאגידי הטק שעתה הם מחויבים בראש ובראשונה למשקיעים. הדרך הברורה לעשות זאת הייתה הזרמה מסיבית של רווחים חזרה לבעלי המניות באמצעות רכישה עצמית של מניות. ואכן, 2022 שברה שיאי כל הזמנים: חברות ציבוריות רכשו חזרה מניות של עצמן בהיקף עולמי של 1.66 טריליון דולר – יותר מכל שנה בהיסטוריה . ובכל זאת, למרות הצהרת החברות עצמן על הנאמנות למשקיעים ולרווחי החברה, התקשורת הכלכלית האמריקאית והעולמית הופתעה מהמפנה הפוליטי - המעבר של יזמי ומיליארדרי ההיי טק לתמיכה גלויה בטראמפ. אחרי שנים שבהן הצהירו בפומבי על ערכים "נאורים" (אנרגיה ירוקה, שוויון חברתי, אחריות תאגידית), הצלחת דונלד טראמפ בבחירות וההבטחות המפתות שלו למקלט נוח יותר ממס ומרגולציה הכניעו את המיליארדרים. אילון מאסק, הוא שוב דוגמה בולטת. האגדה מספרת שהעלבון מכך שג'ו ביידן לא הזמין אותו למסיבה שכללה רק ראשי חברות שפועל בהן איגוד עובדים, היא זו שגרמה למאסק לפנות בחדות לעבר טראמפ. הוא רכש את טוויטר (X) במסר של "חופש ביטוי מוחלט", ביטל את חסימתו של טראמפ ברשת, וצייץ לעוקביו (114 מיליון במספר) שכדאי להצביע לרפובליקנים כי " המפלגה הדמוקרטית הפכה למפלגת השנאה והפילוג ". ולא רק מאסק: בסוף 2024, עם בחירתו המחודשת של דונלד טראמפ לנשיאות, החלו לזרום דיווחים על מיליארדרים נוספים מעמק הסיליקון שתומכים פומבית במועמד הרפובליקני. מאסק עצמו התחייב להזרים 45 מיליון דולר בחודש לקמפיין של טראמפ לאורך שלושה חודשים. לצידו הצטרפו יזמים בולטים מעולם ההון-סיכון ומשקיעים מפורסמים אחרים, בהם ג’ו לונסדייל ודייויד סאקס שבעבר ממנו בעיקר מועמדים דמוקרטים. סאקס עצמו צייץ באירוניה “Come on in, the water’s warm” יותר מכל היה מדהים לראות את הנטישה הערכית. דברי ההלל על "שוויון", "מגדר", ו"קיימות" הפכו ל "חופש" ו"גדולה לאומית". צוקרברג ואנשיו במטא הפסיקו את תוכנית ה- fact-checking (בדיקת עובדות) בארה"ב, והקלו כללים נגד מידע כוזב בנושאים רגישים כמו הגירה וזהות – צעד שנועד להרגיע את המבקרים השמרנים ולהיערך לרוח המפקד הפוליטית החדשה. נטפליקס ביטלה פרויקטים "פרוגרסיביים" שהעיקו על בעלי מניות . המפנה הפוליטי הקל על החברות להתכונן לגל חדש של פיטורים ו"התייעלות" לקראת מהפכת ה AI. צוקרברג, למשל, זנח את ההייפ של המטאוורס וב־2023 הכריז על "אסטרטגיית AI ראשונה" – צעד שבא יחד עם פיטורי עשרות אלפי עובדים במטא והצהרות על "שנת ההתייעלות". מניית החברה זינקה ומחקה את מרבית ההפסדים מהשנה הקודמת, מייקרוסופט, מצידה, לא רק השקיעה 13 מיליארד דולר ב־OpenAI אלא גם פיטרה יותר מ־15,000 עובדים מאז ההכרזה על השקעתה הגדולה בבינה מלאכותית, כולל 9,000 ביולי 2025 בלבד, תוך קישור ישיר בין הפיטורים ל"עיצוב כוח העבודה" סביב AI ומוצרי קופיילוט. בכך הצליחו ענקיות הטכנולוגיה לשלב בין שני מהלכים: הצהרה על השקעה מסיבית ב־AI – שמסעירה את המשקיעים ומקפיצה את המניות – ובמקביל קיצוץ עשרות אלפי משרות , לפעמים בהודעת מייל. טראמפ השתלב מצוין במהלכים האלו. מרק אנדריסן, מייסד קרן a16z שבעבר תמך בדמוקרטים, הצהיר כשהעביר את תמיכתו לטראמפ כי מטרתו היא למנוע "רגולציית יתר" על בינה מלאכותית. "כל מגבלה שנטיל על עצמנו תפגע בארה"ב ביחס לשאר העולם", אמר, והזהיר שתוכניות מס כמו זו שביידן קידם – מס על רווחי הון לא ממומשים – יחסלו את החדשנות . כל זה קורה תוך מהפכת־על שמייצרת מיליארדרים בקצב חסר תקדים: ריכוזיות הכסף והחברות מעולם לא הייתה חזקה יותר. ב-2025 פועלות כמעט 500 "יוניקורנים" בתחום הבינה המלאכותית, שווי כולל כ-2.7 טריליון דולר, והמספר רק תופס תאוצה. בין 2010 ל־2021 זינק ההון של חמשת מיליארדרי הטק הגדולים ב־250%, בעוד ההון החציוני למשק בית עלה באותו עשור ב־10% בלבד. ג'ורדון בלפורט, גיבור הסרט "הזאב מוולסטריט" אמר "אין שום אצילות בעוני. אני בוחר בעושר כל פעם" זאת הייתה גם התובנה של מיליארדרי הטק עם עליית הריבית. הכלה, גיוון, מאבק במשבר האקלים, הכל טוב ונחמד, אבל המטרה, בסופו של יום, היא עושר. אם אי אפשר לנצח אותם, עדיף להצטרף אליהם? האמריקאים לא אוהבים מיליארדרים. טראמפ, מאסק, מרדוק, בזוס וגייטס מככבים ב"מדד השנאה" של המיליארדרים. טראמפ מוביל עם Hate-Score מושלם של 100, מאסק מיד אחריו עם 92. מרדוק רושם שיעור סלידה של 64%, וגייטס ובזוס משלימים את רשימת עשרת המיליארדרים השנואים ביותר. כ-36% מהאמריקאים מצהירים על שיעור סלידה ממאסק, וקרוב ל-40% מצהירים על רגש אנטי-טראמפ. אך לצד זאת הציבור לא מאמין שיכול להלחם בעוצמתם של המיליארדים. אחרי שמשבר 2008 עורר את זעמם של האמריקאים על ההון הגדול של וולסטריט, ב2015, לאחר כהונת אובמה, הם הרגישו שהעשירים רק התעשרו עוד יותר . גם הקורונה החריפה את אי השוויון עוד יותר. באופן אירוני מי שיודע לנצל את השנאה הזאת הוא טראמפ. כמו הרוסים שנהנו לראות כיצד פוטין נלחם באוליגרכים בתחילת ימי משטרו (למראית עין) כך גם האמריקאים נהנים לראות איך טראמפ "מחזיק קצר" את בכירי התעשייה עם מכסים גבוהים, אשרות ויזות יקרות לעובדים זרים, מסי עונשין על יבוא מהודו או מקסיקו או חקירות קונגרס על ניהול תוכן ברשתות. במקביל, כמו פוטין, טראמפ פועל במרץ כדי לקצץ במיסים של אלה שנראה שמאיים עליהם, ועובד קשה כדי ליצור סביבה ללא כל פיקוח ורגולציה כך שיוכלו לעשות כל העולה על רוחם- כל עוד הם שומרים על נאמנות לו. בארה״ב, בניגוד לפוטין טראמפ לא זקוק להלאמות ולמאסרים. מספיקים לו לחץ ציבורי, איומים רגולטוריים ומשיכת חבל תקשורתית כדי להשיג תוצאה דומה: אילוף המיליארדרים והפיכתם לשותפים אסטרטגיים. כך, הסיפור האחרון של המילארדרים הפך לסיפור של מיליארדר אחד, טראמפ. החזון הוא לא שחרור אלא שליטה, לא חדשנות אלא קונסולידציה. לא להמציא מחדש את העולם, אלא לבנות אימפריות AI עם מיליוני רובוטים שינהלו את חיינו. טראמפ מספר את סיפורו בזמן שהמיליארדרים כבר החליפו קהל יעד- הם מדברים ישירות למשקיעים. בתסריט הזה אין שום דבר יוצא דופן בחבילת שכר של טריליון דולר לאילון מאסק. סיפור על צניעות וחדשנות הומר לסיפור מוכר על כוח, נאמנות, ושליטה. זהו הסיפור של המילארדרים ב2025 . אבל גם הוא, בסך הכל סיפור. עד לסיבוב הבא שבו המציאות תשנה ומישהו יאלץ לכתוב סיפור חדש. טלי גולדרינג היא חוקרת עצמאית בתחומי הכלכלה והנדל"ן, וחברת מערכת מגזין רוזה. עריכה: מעין גלילי טלי גולדרינג 114 פרק מספר טלי גולדרינג היא חוקרת עצמאית בתחומי הכלכלה והנדל"ן, וחברת מערכת מגזין רוזה למנויים בלבד שום דבר הוא לא זמני בעזה, מלבד החיים עצמם למנויים בלבד אילון מאסק יגיע לטריליון? למנויים בלבד "מצלמות לא מרתיעות, אבל כל העולם רואה" למנויים בלבד "מי הילדים האלה? מאיפה הם?" הצטרפו לתוכנית המנויים שלנו הצטרפו עכשיו

נתניהו וטראמפ הסכימו זה עם זה, והאופוזיציה חוגגת ניצחון. אסף יקיר וארנון פלג על אירועי השבוע. פרק זה סגור למנויים בלבד. לא מנויים? לחצו כאן כדי להירשם תכנית טראמפ שתפו: קריאת השכמה 1 באוקטובר 2025 תכנית טראמפ קריאת השכמה 00:00 / 01:04 נתניהו וטראמפ הסכימו זה עם זה, והאופוזיציה חוגגת ניצחון. אסף יקיר וארנון פלג על אירועי השבוע. קריאת השכמה 763 פרק מספר פודקאסט אקטואליה סוציאליסטי על החיים עצמם ועל התקווה לשינוי יסודי של החברה, הפוליטיקה והכלכלה. למנויים בלבד תזכירו לי מול מי המלחמה מתנהלת? למנויים בלבד שוטרים הם לפעמים למנויים בלבד איזה חוק הייתם מפרים באופן אסטרגי? למנויים בלבד אין יאוש בעולם כלל? הצטרפו לתוכנית המנויים שלנו הצטרפו עכשיו

פרק המאה הגדול - עטור אורחים וידוענים, נוסטלגיה ותשובה לשאלה למה לא בדיוק מוציאות את ההיסטוריה מהארון פרק זה סגור למנויים בלבד. לא מנויים? לחצו כאן כדי להירשם פרק המאה החגיגי! שתפו: תולדות המיניות 25 בספטמבר 2025 פרק המאה החגיגי! תולדות המיניות 00:00 / 01:04 100 פרקים ושנה חדשה - חגיגה! התכנסנו עם אורחות מלהיבות ונוצצות - ועם הסיפורים שלכןם על הפרקים שהכי אהבתןם, לפרק חגיגי שיתן לנו אור בימים חשוכים. חגיגה של הפודקאסט ושל קהל המאזינותים הכי טוב בהיא־סטוריה. קישור ללטרבוקסד: https://boxd.it/NCzfy תולדות המיניות 100 פרק מספר הפודקאסט שמוציא את ההיסטוריה מהארון (או לא... זה מורכב). ענת זלצברג ודותן ברום מלרלרות על היסטוריה קווירית ותרבות פופולרית. למנויים בלבד כוכב הרוק של האופנה העילית למנויים בלבד אירוע מכונן בתולדות תולדות המיניות! למנויים בלבד קרוזינג תחת הפגזות למנויים בלבד האישה הכי שערורייתית בתולדות צרפת (ויש תחרות) הצטרפו לתוכנית המנויים שלנו הצטרפו עכשיו

משכונת העוני לפסגת האופנה העילית, סיפורו של האיש שהביא את הפאנק לקוטור ואת הקוטור לרחוב פרק זה סגור למנויים בלבד. לא מנויים? לחצו כאן כדי להירשם פרק 101 למנויים־ות בלבד: אלכסנדר מקווין וביטוי אמנותי שתפו: תולדות המיניות 1 באוקטובר 2025 פרק 101 למנויים־ות בלבד: אלכסנדר מקווין וביטוי אמנותי תולדות המיניות 00:00 / 01:04 לי מקווין גדל בשכונת עוני, בבית בו הצטופפו שישה ילדים בשתי מיטות בחדר אחד. הוא הפך לכוכב הכי גדול של האופנה הבריטית, שהביא לאופנה העילית גם ביטוי אמנותי בלתי מתפשר וגם רוח פאנקיסטית של מעמד פועלים קוקני. על פלרטוט עם המוות דרך טקסטיל, על היחסים בין מעצבים הומואים והנשים שהם מלבישים, על ציפורים, דגים וגולגולות, ואיך אפשר ללבוש אמנות? פרק ספיישל לכבוד שבוע האופנה בפריז תולדות המיניות 101 פרק מספר הפודקאסט שמוציא את ההיסטוריה מהארון (או לא... זה מורכב). ענת זלצברג ודותן ברום מלרלרות על היסטוריה קווירית ותרבות פופולרית. למנויים בלבד כוכב הרוק של האופנה העילית למנויים בלבד אירוע מכונן בתולדות תולדות המיניות! למנויים בלבד קרוזינג תחת הפגזות למנויים בלבד האישה הכי שערורייתית בתולדות צרפת (ויש תחרות) הצטרפו לתוכנית המנויים שלנו הצטרפו עכשיו

"מצלמות לא מרתיעות, אבל כל העולם רואה" - שיחה עם תמר כהן מ"קומט", על המאבק של הפלסטינים בגדה המערבית למען הזכות לתשתיות בסיסיות פרק זה סגור למנויים בלבד. לא מנויים? לחצו כאן כדי להירשם "מאז גל ההכרה במדינה פלסטינית יש יותר ענישה קולקטיבית בשטחים" "מצלמות לא מרתיעות, אבל כל העולם רואה" - שיחה עם תמר כהן מ"קומט", על המאבק של הפלסטינים בגדה המערבית למען הזכות לתשתיות בסיסיות שתפו: שני פייס 30 בספטמבר 2025 "מאז גל ההכרה במדינה פלסטינית יש יותר ענישה קולקטיבית בשטחים" שני פייס 00:00 / 01:04 התמונה באדיבות "קומט" והקהילות הפלסטיניות בגדה המערבית "מאז גל ההכרה במדינה פלסטינית, יש עלייה בענישה הקולקטיבית של הפלסטינים בשטחים. כל יום הצבא מקים שער חדש בכניסה לאחד הכפרים. השער יכול להיות סגור, יכול להיות פתוח עם חיילים או פתוח. והפלסטינים מתנהלים בקבוצות וואטסאפ כדי לדעת אם השער פתוח או סגור, אם אוכל לצאת לעבודה או לא. הכל מכוון לדה-הומניזציה, חוסר כבוד קיצוני לזמן של אנשים בגדה." תמר כהן, פעילה בארגון " קומט " (COMET-ME) – ארגון ישראלי-פלסטיני לאספקת תשתיות לקהילות חסרות-תשתית בגדה המערבית – מביעה דאגה מהתגובה של שלטונות הכיבוש הישראלי בשטחי C בגדה המערבית למהלך הבין-לאומי ההצהרתי, במסגרתו הצטרפו מדינות רבות להכרה במדינה פלסטינית. כעת למעלה מ-80% ממדינות העולם מכירות בפלסטין כמדינה בעוד הפלסטינים בשטחי הגדה המערבית חיים תחת שלטון ישראלי מלא. "אני חוששת מאוד ממהלך ההכרה הדקלרטיבית אם הוא לא יגובה מהר מאוד במעשים, בסנקציות משמעותיות. ישראל שולטת בכל דבר. הברז בידינו. גם הכניסה והיציאה מהארץ דרך מעבר אלנבי. ואם ארה"ב לא עוצרת את זה, אז הם יכולים לעשות מה שהם רוצים. "כל מערך זכויות האדם בשטחים, שקומט חלק ממנו, מוכוון כרגע לנסיון לשים אצבע בסכר, כי הסטטוס קוו אף פעם לא נשאר סטטי. זה תמיד זז לכיוון הסיפוח, לכיוון של יותר ויותר התנחלויות, פחות ופחות שטח לפלסטינים. אז העבודה שלנו היא המאבק בצונמי הזה. כיוון שאנחנו משפיעים על חיי היומיום של אנשים, באופן קונקרטי, זה נותן כוח להמשיך, אפילו אם את יודעת שבלי פתרון פוליטי, הקהילות לא יישארו הרבה זמן. אבל כל עוד אנשים שם, אם הם מרגישים שהתשתית עוזרת להם או שהמצלמות נותנות תחושת ביטחון, זו סיבה מספיק טובה להמשיך". "האנשים הכי עניים משלמים הכי הרבה על המשאבים הבסיסיים" "המרחק בין קהילות הרועים בגדה המערבית לרשת החשמל הוא מרחק פוליטי לכל דבר. הרשת עוברת מעל ראשם של התושבים, בלי לאפשר להם גישה". כהן מספרת כי המציאות הזו, שנכונה גם למים, לאדמה ולאינטרנט, היא זו שהובילה להקמת הארגון ב-2009. הארגון פועל בשטח C, הכולל כ-60% משטחי הגדה ובהם כל ההתנחלויות. "המטרה מלכתחילה הייתה לתמוך בקהילות בשטחי C עם יעד פוליטית לתמוך ב'צומוד' - בהיאחזות שלהם ובהישארות שלהם באדמותיהם - דרך עבודה מאוד קונקרטית לשיפור תנאי החיים שלהם", מספרת כהן. עם הקמתו, הארגון התמקד תחילה באספקת חשמל. "אלה קהילות שב-2008 היו בלי חשמל בכלל, אולי סוללה של מכונית, גנרטור. כשהתחלנו, זה היה לבוא להר חברון, למקומות שיש כמעט אפס חשמל. אנשים האירו עם פנסים. ועדיין, מערכות החשמל בר הקיימא שלנו לא מספקות את כל הצרכים. לדוגמה, בחום הכבד של הבקעה והגדה, אי אפשר לחבר לרשת מזגן, המערכת לא תומכת בגופי חימום וקירור. היה עדיף שהקהילות יהיו מחוברות לרשת חשמל ממסדית". "קומט" מספק חשמל ל-140 קהילות. כל פרויקט של "קומט" מתחיל בהגדרת בעיה ובמחקר, שמובילים לאיתור טכנולוגיות מותאמות, חלקן הייטקיות מאוד וחלקן לואו-טקיות. לאחר הפיתוח וההתקנה, הארגון מספק תחזוקה שוטפת לתשתיות, באמצעות צוותים פלסטיניים שמטפלים בהן באופן יום-יומי, פותרים תקלות ומדריכים את המשתמשים. "זו גאווה גדולה שלכל הקהילות שאנחנו עובדים בהן מ-2009 יש חשמל עד היום", אומרת כהן. ב-2013 "קומט" החל לסייע לקהילות באספקת מים. "שלא כמו חשמל, אנחנו לא יכולים לייצר מים לצערנו. אז אנחנו עוזרים לקהילות לשפר את הגישה למים שלהם. בדרום הר חברון לכל משפחה יש בור לאגירת מי גשמים, לפעמים מאוד עתיקים. זה מאוד חלקי, בטח בשנת בצורת כמו השנה. בשנה טובה זה מאפשר שבעה-שמונה חודשים של אספקת מים. תלוי כמה גדול הבור, כמה גדול העדר, שהוא צרכן המים הראשי. אם יש להם מקור נוסף, אנחנו עוזרים בהנגשת המים לבתים, זה מפחית את הסיכון לזיהום וגם חוסך המון שעות של שינוע. כמעט בכל הקהילות הם גם קונים מים. הם צריכים ללכת עם מכל שלהם שהם קנו, או שהם משלמים לשליח, וככל שאתה עמוק יותר במדבר, אתה משלם יותר. זה ככה בכל העולם, האנשים הכי עניים משלמים הכי הרבה על המשאבים הבסיסיים". מאז פרוץ מגפת הקורונה, "קומט" החלה לספק גם אינטרנט ל-50 קהילות. מה שהחל ככלי ללימודים של הילדים, הפך לאמצעי הגנה ביטחוני. לדבריה של כהן, "האינטרנט הפך חשוב יותר ככל שהמצב הביטחוני של הקהילות הידרדר, בגלל התקיפות והצורך לשתף צילומים. אבל זה גם יכול להיות קריטי למישהי בהריון, הבעל נסע לעיר והיא צריכה להודיע לו, או בכלל הגישה לרפואה והקשר לעולם. האינטרנט הפך מאוד חשוב. ובכל המקומות הם תלויים בספקים הישראליים, כי החברות הפלסטיניות לא עובדות בשטחי C. אז אתה צריך גם שירות של חברת הטלפונים הפלסטינית, ג'ואל, לשימוש בעיר, וגם סלקום שעולה להם הון כי הם משלמים בשיטת טופ-אפ, מפני שאין להם תעודת זהות ואזרחות. אז כמו במים, העניים משלמים הכי הרבה על הדאטה. אנחנו מספקים אינטרנט מהיר דרך טכנולוגיית 'אייר פייבר' (Air Fiber). זו טכנולוגיה מופלאה, כמו סיב אופטי בלי הסיב. אז לא צריך לקבור סיב באדמה, צריך רק קשר עין בין נקודה לנקודה". הרס תשתיות בגדה המערבית. התמונה באדיבות "קומט" והקהילות הפלסטיניות בגדה המערבית "זה נכון שמצלמות לא מרתיעות אבל כל העולם רואה" לאחרונה "קומט" עלתה למודעות בעקבות קמפיין הצבת המצלמות שלכם. מה המטרה שלו? "כמעט מיד אחרי השבעה באוקטובר קיבלנו פניות מקהילות למצלמות. בעבר אנשים לא רצו את זה מסיבות מובנות של פרטיות אבל מהר מאוד הצורך בקצת ביטחון גבר על הצורך בפרטיות. בכל קהילה אנחנו ממקמים את המצלמות לפי מה שאנשים רוצים, אבל מנסים לכסות כל פינה כדי שהם יוכלו לתעד מה שקורה בקהילות. בעצם מה שקרה, וזה לא רק מאוקטובר 2023, זו התקרבות של המתנחלים מהמאחזים לתוך הקהילות. לפני יותר מעשור התחיל סוג של מאחזי רועים , שתופסים נקודה אחת אבל יש להם עדר שבאמצעותו הם שולטים בשטח נרחב בלי לבנות הרבה קרוואנים. לכן היה צריך את הליווי לרועים, כי כדי לצאת למרעה, צריך זמן עד שהעדר ישבע. אז הנוכחות המגינה נועדה למשוך זמן, למשוך את אש המתנחלים והצבא. אבל עכשיו המתנחלים נכנסים לתוך הקהילות עצמן, ולכן יש צורך גובר במצלמות". התחושה היא שהתיעוד מגיע אל הציבור הרחב, אבל זה לא מונע את האלימות. "לצערי זה נכון. זה גם לא מונע אלימות וגם לא מוביל למעצרים של מתנחלים שעושים את הדברים האלה, כולל רצח (כמו הרצח של הפעיל עוודה הד'אלין בחודש יולי האחרון בידי ינון לוי, שתועד במצלמת אבטחה וגם במצלמתו של הדאלין, מה שלא מנע את שחרורו של לוי לביתו ימים ספורים לאחר מכן - ש.פ.). אנחנו שומעים שבאים מהצד שאין בו מצלמות או שוברים מצלמות. "בעיקר, נורא לומר את זה, המצלמות מגינות על הפלסטינים מפני מעצרים. באופן די שיטתי, אחרי התקיפה באים ועוצרים תושבים כי המתנחלים אומרים שתקפו אותם. אז במקרים האלה המצלמות מאוד מאוד חשובות. זה לא מרתיע ולא מונע אלימות, אבל כן עוזר לאנשים להשתחרר ממעצר שווא. ואנחנו גם לא יודעים למה כל החומר הזה יצטבר בסופו של דבר. זה נכון שזה לא מרתיע אבל כל העולם רואה". איך אתם שומרים על הבטיחות של צוותי התחזוקה הפלסטיניים שלכם? "אנחנו מנסים להתרחק ממוקדי חיכוך 'חמים'. תושבים מתקשרים ואומרים, 'אל תבואו היום, יש מתנחלים'. אבל עכשיו הם שם כל הזמן. אז הרבה פעמים פעילים ישראליים שיש להם קשר אמיץ לצוותים מספקים נוכחות מגינה. לפעמים מתנחלים באים וקוראים לצבא או לפקח של המועצה האזורית, שאין לו אפילו סמכות במקום, שאומר 'אסור לכם להתקין מצלמות'. אין שרשרת פיקוד, המתנחלים הם הקובעים, אז הנוכחות של הפעילים עוזרת מאוד. היו הרבה מקרים שלקח כמה שעות, או שלוקחים להם ציוד, והכלל הראשון הוא לא להתנגד. נתמודד אחר כך, באופן משפטי או שנקנה ציוד חדש, אבל ברור שלא נסכן עובדים. והמצב הוא שכל יום גרוע יותר מהיום הקודם. קשה לתכנן. כבר אין חוקים." כהן מציינת את האחריות של סמוטריץ' כשר במשרד הביטחון למנהל האזרחי כהחלת ריבונות ישראלית על השטחים שתחת כיבוש צבאי, הלכה למעשה. "המינהל האזרחי נמצא עכשיו תחת סמוטריץ', לא תחת הצבא. זה כבר סיפוח משפטי רשמי של ניהול חיי האזרחים בגדה. הצבא אמור לנהוג לפי החוק הבין-לאומי. עכשיו אני לא בטוחה שהחוק בכלל חשוב למישהו שם. מדברים על סיפוח ועושים סיפוח, שזה גם כך נגד החוק הבין-לאומי. עד לפני כמה שנים הייתה תחושה שאנחנו מבינים בתוך איזו מסגרת אנחנו עובדים כדי למנוע גירוש, הריסה, להגן על מערכת חשמל. יש לא מעט צווי הריסה נגד המערכת שלנו. אנחנו עובדים משפטית ודיפלומטית כדי למנוע הריסה, אבל במערכת החדשה, לא בטוח שגם זה תקף." וככל שמלחמת ההשמדה בעזה ממשיכה, פעילי "קומט" רואים את התעצמות המתקפה על אפשרות החיים של הפלסטינים בגדה המערבית. "אין כבר מספיק אצבעות לשים בסכרים. בהפסקת האש מיד לאחר ההשבעה של טראמפ בינואר, מיד הקימו מאות מחסומים חדשים בגדה. התושבים לגמרי כלואים. הטיהור האתני קורה בגדה. הכתישה של החיים בגדה מתרחשת. ואם לא יהיה מהלך בין-לאומי גדול מאוד, אני לא יודעת מה יישאר - למעט הכוחות של הפלסטינים. זה לא סתם, המושג הזה של ה'צומוד'". אתר האינטרנט של "קומט" קמפיין מימון ההמונים שהארגון עורך ד"ר שני פייס היא חברת מערכת מגזין רוזה. עריכה: סתו גרסטל שני פייס 113 פרק מספר ד"ר שני פייס היא חברת מערכת מגזין רוזה ומנהלת שותפה בתוכנית לימוד משותף של מטח - המרכז לטכנולוגיה חינוכית למנויים בלבד "מצלמות לא מרתיעות, אבל כל העולם רואה" למנויים בלבד "מי הילדים האלה? מאיפה הם?" למנויים בלבד הזמן מתמוסס לנו בין הידיים למנויים בלבד "יש לשמאלנים הפרעה נפשית ועודף כסף" הצטרפו לתוכנית המנויים שלנו הצטרפו עכשיו