מבקשי מקלט מסודאן ופעילים ישראלים ביקשו לקיים השבוע הפגנה מול שגרירות איחוד האמירויות בהרצליה, במחאה על חלקה של המדינה בתמיכה במיליציית ה-RSF, שביצעה בשנה האחרונה מעשי טבח נרחבים בדארפור. המשטרה סירבה לאשר את ההפגנה, בטענה כי מדובר ב"סיכון לביטחון המדינה" ובית המשפט קיים דיון חלקי בדלתיים סגורות שבו אישר את החלטת המשטרה. בדיון הסגור הוצגה חוות דעת של המל"ל, לפיה קיום ההפגנה "יפגע ביחסי החוץ של ישראל ובביטחון המדינה", ולפי אנשים שנכחו בדיון, נאמר כי איחוד האמירויות ביקשה ממדינת ישראל למנוע מחאות כאלה.

בהמשך, המשטרה גם אסרה על קיום עצרת מחאה שקטה בתל אביב לזכר קורבנות הטבח. לפי האגודה לזכויות האזרח, משמעות ההחלטה היא איסור בפועל על מחאות נגד רצח העם בסודאן במדינת ישראל.

זוהי פגיעה חריגה בחופש הביטוי, לא רק מטעם המשטרה או המל"ל, אלא בשיתוף בית המשפט. הסיפור מעלה חשד ברור: המדינה פוגעת באופן ישיר בחופש הביטוי בישראל למען יחסיה עם איחוד האמירויות.

“זה מזכיר לי את המשטר שברחתי ממנו”

אנואר סולימאן, מבקש מקלט מהעיר ניאלה שבדארפור, מתגורר בישראל מאז 2008. הוא הגיש למשטרה את הבקשה לקיים הפגנה. סולימאן מספר ש"החל מ-2023 ניאלה תחת שליטה של ה-RSF. שבעים אחוזים מהאוכלוסיה ברחו, והם פליטים ועקורים בתוך סודאן, בגלל שהמיליציה טובחת בכל מי שאיננו ערבי. זו מיליציה ערבית, היא מקבלת תמיכה מאיחוד האמירויות מבחינה כלכלית, פוליטית ותקשורתית".

סולימאן מספר שביקש את האישור כבר ב-6 בנובמבר, ושבתחילה המשטרה התעכבה עם המענה. לאחר שלבסוף קיבל אישור הוא בוטל לפתע. לדבריו, "ב-15 לחודש התקשרו ואמרו שמפקד המחוז לא מאשר את ההפגנה. פניתי לאגודה לזכויות האזרח ועתרנו לבית המשפט". 

עדן גלעד מהאגודה לזכויות האזרח הסבירה שבאופן חריג, המשטרה לא נתנה מסמך רשמי ולא הסבירה את הסיבות למניעת ההפגנה. “הוא קיבל שיחת טלפון שבה אמרו לו שהרישיון בוטל - בלי מסמך, בלי הסבר. רק 'זה מבוטל'. כשהתעקשנו, הם אמרו שיש ‘שיקול ביטחוני’, אבל בלי לפרט כלום”. לאחר מכן, סולימאן הועבר בין התחנה למחוז, כל אחד טען שהאחר קיבל את ההחלטה. לדבריה, בדיון בבית המשפט המדינה הודתה כי הוצג לשופטים “מידע ביטחוני” שלא נמסר למארגנים, כולו בדלתיים סגורות. חמור מכל - לפי אנשים שנכחו בדיון, נאמר כי איחוד האמירויות ביקשה ממדינת ישראל למנוע מחאה כזו. 

לבסוף, האגודה לזכויות האזרח החליטה, בהמלצות השופטים, לסגת מהעתירה. גלעד הסבירה ש“השופטים אמרו לנו שהם מציעים למחוק את העתירה. להבנתנו הסיבה היא שאם יהיה פסק דין תקדימי ש’יחסי חוץ’ הם סיבה למנוע הפגנה - זה יהיה בעייתי. כלומר, להבנתנו בפועל זה כן השיקול, אבל לא רוצים לכתוב אותו על הנייר”. גלעד מסכמת: “המילה שרצה אצלנו היא ‘מופרע’. במקום להגן על המפגינים - המשטרה פשוט מבטלת את המחאה בשביל מדינה אחרת.”

סולימאן הוסיף: "זה מזכיר לי את המשטר שברחתי ממנו - שאסור היה בו להפגין, אפילו הפגנה לא אלימה. “אני רוצה שאזרחי ישראל ידעו שסודאן זה לא רחוק מפה. מפתיע אותי שמארחים מדינה שתומכת במיליציה שעושה רצח עם - ולא נותנים לנו אפילו למחות.”

נשק אמירתי, סיני - וגם קנדי

הצדדים הלוחמים במלחמת האזרחים בסודאן הם הצבא הרשמי, בפיקוד עבד אל-פתאח אל-בורהאן, ומיליציית ה-RSF בפיקוד מוחמד חמדאן דגאלו, המכונה חמידתי. ה-RSF הם המשך של הג'נג'וויד הידועים לשמצה ממעשי הטבח בדארפור במהלך מלחמת האזרחים הקודמת. ה-RSF והנהגת הממשל הצבאי הנוכחי שיתפו פעולה בהפלת המשטר הקודם, ב2019, והקימו ממשל צבאי זמני משותף. ב2021, הם ביצעו יחד הפיכה כדי למנוע את העברת השלטון לממשלה אזרחית. הברית המתוחה ביניהם החזיקה מעמד עד אפריל 2023 - אז נפתחה מלחמת האזרחים. 

לפי עדויות רבות וחקירות בשטח, ה-RSF אחראית למעשי טבח, אונס, עקירה המונית והחרבת ערים שלמות - ובחודשים האחרונים המיליצייה ביצעה באל־פאשר את אחת מתקיפות האזרחים הקשות ביותר בעשור האחרון. ענבל בן־יהודה, חוקרת סודאן בפורום לחשיבה אזורית, מסבירה כי יש להבין את המצב כחלק מההיסטוריה הארוכה של המיליציות בדארפור, ולאור תפקידם של ה-RSF ושל צבא סודאן בעימותים קודמים. לפי בן יהודה, "אינטרסים אזוריים ושכירי חרב מתערבים במלחמה בין גורמים סודאנים לבין עצמם, בחברה שסועה ולמודת מתחים ופשעים היסטוריים". לדבריה, המערכה הנוכחית נשענת על שילוב של אינטרסים כלכליים, פוליטיים ומאבקים אתניים.

אף שבאופן רשמי איחוד האמירויות מכחישה את התמיכה שלה ב-RSF, היא הפסיקה להתייחס לממשלת סודאן הרשמית ככזו, ומכנה אותה "הרשות בפורט סודאן". ה-RSF משתמשים בנשק שמגיע, ככל הנראה, בעיקר מאיחוד האמירויות - על אף שחלק ממנו מיוצר במדינות אחרות, כמו סין וקנדה. הסיבות לתמיכת איחוד האמירויות במיליציה הן מורכבות. לאיחוד האמירויות יש עניין בזהב שנמצא בסודאן, וזהב מוברח לאיחוד האמירויות מהאזורים שנשלטים על ידי ה-RSF. מערכת היחסים בין ה-RSF לאיחוד האמירויות התחזקה על רקע שכירי החרב שסיפקה המיליציה בעבר, אמנם בשיתוף עם הצבא של בורהאן, לקמפיינים של איחוד האמירויות בתימן ובלוב.

לבסוף, איחוד האמירויות נוהגת להדגיש את המאבק שלה בכוחות איסלאמיסטיים במזרח התיכון. בן יהודה סיפרה ש"על אף שבעבר איחוד האמירויות עמדה בקשר גם עם צבא סודאן ועם בורהאן, לבורהאן יש בסיס תמיכה בקרב שרידי המשטר הקודם, המקושרים גם לגורמים איסלאמיסטיים. הוא גם הידק בחודשים האחרונים את הקשרים שלו עם איראן". עם זאת, נראה שבורהאן נעזר במי שהוא יכול, כולל מדינות בעלות שייכות אידיאולוגית מגוונת - כולל מצרים, טורקיה וערב הסעודית.

חופש הביטוי נרמס - במיוחד של מי שכבר מוחלשים

באופן רשמי, ישראל לא תומכת באף צד בקונפליקט בסודאן. לפני תחילת מלחמת האזרחים, כשה-RSF עדיין לקחו חלק בממשלה, הוכרז שסודאן תצטרף להסכמי אברהם - מהלך שעדיין לא יצא לפועל. הנייטרליות לכאורה של ישראל הופכת את ההתנהלות הנוכחית לחשודה במיוחד.

החרפה כאן כפולה: מי שביקשו להפגין הם פליטים שמבקשים להשמיע קול על רצח עם שמתרחש כלפי עמם. בישראל, שהפכה לביתם לאחר שברחו מטבח דומה, הם מגלים שהמדינה שבה מצאו מקלט מונעת מהם את הזכות הבסיסית ביותר בדמוקרטיה - מחאה פוליטית לא־אלימה. ההתנהלות של המשטרה ובית המשפט יוצרת תקדים מסוכן מאוד עבור חופש הביטוי, שבו מספיקה בקשה של מדינה זרה כדי לבטל הפגנה.

ממשטרת ישראל והמועצה לבטחון לאומי (מל"ל) לא נמסרה תגובה.

מעין גלילי הוא חבר מערכת מגזין רוזה.

עריכה: תום אלפיה