פרק זה סגור למנויים בלבד. לא מנויים? לחצו כאן כדי להירשם 123- הבריאות והנפש الصحة والنفسية שתפו: 7 בנובמבר 2020 123- הבריאות והנפש الصحة والنفسية קריאת השכמה 00:00 / 01:04 ! קריאת השכמה 123 פרק מספר פודקאסט אקטואליה סוציאליסטי על החיים עצמם ועל התקווה לשינוי יסודי של החברה, הפוליטיקה והכלכלה. למנויים בלבד המלחמה המלוכלכת עושה עלייה למנויים בלבד מה עושים אחרי שמנצחים? למנויים בלבד למנויים בלבד איך הגיע בלייר למשול בעזה? הצטרפו לתוכנית המנויים שלנו הצטרפו עכשיו

מרשה פרידמן נכנסה לכנסת ב74׳ בסערה של קוליות לסבית, פילוסופיה פוליטית ופוקסיונריות. פרק זה סגור למנויים בלבד. לא מנויים? לחצו כאן כדי להירשם פרק 86: מרשה פרידמן ופמיניזם לסבי (חלק ב') שתפו: תולדות המיניות 22 ביוני 2025 פרק 86: מרשה פרידמן ופמיניזם לסבי (חלק ב') תולדות המיניות 00:00 / 01:04 פרק שני ואחרון בסדרה שלנו על מרשה פרידמן, המאמא של הפמיניזם הלסבי בישראל והח״כית הלסבית הראשונה. היא עלתה על האוטובוס מחיפה לכנסת בחורף 74׳, חמושה במכנסיים, תאוריה פמיניסטית ומבטא אמריקאי כבד. איך היה נראה הייצוג הראשון של הקהילה בכנסת, מתי תהיה שוב ח״כית לסבית, ומה יש במים בחיפה שהופך אותה למוקד לסבי ופמיניסטי מפואר כל כך? תולדות המיניות 86 פרק מספר הפודקאסט שמוציא את ההיסטוריה מהארון (או לא... זה מורכב). ענת זלצברג ודותן ברום מלרלרות על היסטוריה קווירית ותרבות פופולרית. למנויים בלבד למה לי פוליטיקה עכשיו? למנויים בלבד היא הצילה את העולם. הרבה. למנויים בלבד היית מחליק ימינה על דרקולה? למנויים בלבד שיתוף פעולה עם הנאצים: שיק או שוק? הצטרפו לתוכנית המנויים שלנו הצטרפו עכשיו

בערב חג הפסח מיהרה שרת התחבורה לפרסם סרטון על ההיערכות לתורי הענק בנתב"ג – ונראה שעובדי השדה בתחתית סדר העדיפויות. פרק זה סגור למנויים בלבד. לא מנויים? לחצו כאן כדי להירשם מטוס ממריא דרך דמעה שקופה שתפו: קריאת השכמה 25 באפריל 2022 מטוס ממריא דרך דמעה שקופה קריאת השכמה 00:00 / 01:04 ! קריאת השכמה 396 פרק מספר פודקאסט אקטואליה סוציאליסטי על החיים עצמם ועל התקווה לשינוי יסודי של החברה, הפוליטיקה והכלכלה. למנויים בלבד המלחמה המלוכלכת עושה עלייה למנויים בלבד מה עושים אחרי שמנצחים? למנויים בלבד למנויים בלבד איך הגיע בלייר למשול בעזה? הצטרפו לתוכנית המנויים שלנו הצטרפו עכשיו

קרוסאובר עתיר רכילות, אמנות נסיונית ופטיש לאופנוענים עם חברינו מהפודקאסט טראשטוק פרק זה סגור למנויים בלבד. לא מנויים? לחצו כאן כדי להירשם פרק 43: קנת' אנגר, קולנוע ורכילות (עם טראשטוק) שתפו: תולדות המיניות 2 בינואר 2025 פרק 43: קנת' אנגר, קולנוע ורכילות (עם טראשטוק) תולדות המיניות 00:00 / 01:04 חלק ראשון בקרוסאובר על קולנוע קווירי עם פודקאסט הקולנוע טראשטוק! קנת׳ אנגר היה קולנוען נסיוני פורץ דרך, רכילאי שקבר לגיא פינס וכשף מאגיה אפלה. סיפורו של ההומו הכי מעורבב ודחוי בהוליווד, שרב עם כולם, ריכל על כולם והשפיע אמנותית על כולם - מבמאים עד רוצחים סדרתיים. תולדות המיניות 43 פרק מספר הפודקאסט שמוציא את ההיסטוריה מהארון (או לא... זה מורכב). ענת זלצברג ודותן ברום מלרלרות על היסטוריה קווירית ותרבות פופולרית. למנויים בלבד למה לי פוליטיקה עכשיו? למנויים בלבד היא הצילה את העולם. הרבה. למנויים בלבד היית מחליק ימינה על דרקולה? למנויים בלבד שיתוף פעולה עם הנאצים: שיק או שוק? הצטרפו לתוכנית המנויים שלנו הצטרפו עכשיו

"הם אומרים שאני מזיקה להרמוניה בעיר. מה זו בעצם הרמוניה מבחינתם? היכנעות לסטטוס קוו? אם כן, זה עצוב, כי הסטטוס קוו דפוק" פרק זה סגור למנויים בלבד. לא מנויים? לחצו כאן כדי להירשם סאלי עבד לא נכנעת "הם אומרים שאני מזיקה להרמוניה בעיר. מה זה הרמוניה מבחינתם? סטטוס קוו? זה עצוב, כי הסטטוס קוו דפוק" ענת זלצברג, תושבת חיפה, מראיינת את נציגתה בעירייה סאלי עבד, מ"רוב העיר" בעיריית חיפה, על הדחתה מהקואליציה. שתפו: ענת זלצברג 1 ביוני 2025 סאלי עבד לא נכנעת ענת זלצברג 00:00 / 01:04 א. ב. יהושע, ירושלמי שעבר לחיות בכרמל, אמר פעם, "חיפה האדומה תיפול אחרונה". הוא קיווה שמעוז החיים המשותפים והפלורליזם החיפאי יעמוד בכל פרץ. כמו יהושע, גם אני נולדתי בירושלים. הגעתי לחיפה רק לפני שלוש שנים, ובשנים האלה התאהבתי בעיר ובשפיות המיוחדת שהיא יודעת להציע, מגוון אמיתי שמתקיים מתוך סמיכות, לא הפרדה. כפעילה של רוב העיר, התנועה מסמלת בשבילי את החזון הזה: שותפות ערבית-יהודית, מעורבות דמוקרטית עמוקה של התושבים בקבלת החלטות ובתכנון, פעולה משותפת למען אינטרסים משותפים - ביטחון ברחובות, אוויר נקי, תכנון מיטיב, תחבורה ציבורית מתפקדת, החיים עצמם. זו המטרה ואלה הכלים של עשרות הפעילים בתנועה, ושל סאלי עבד, נציגת התנועה במועצת העיר. סאלי ופעילי רוב העיר הובילו מיזמים חשובים לרווחת כל תושבי חיפה בשיתוף פעולה עם חברי הקואליציה האחרים במועצת העיר. עד ל-18.5, כשסטורי באינסטגרם גרם לפיטוריה של סאלי מהקואליציה, או לפחות היה התירוץ לכך. סאלי צילמה נשק ברכבת עם הכיתוב ״זה לא טבעי״, ושיתפה סרטון על הנכבה והפגיעה באוכלוסייה העזתית. יומיים אחר כך היא קיבלה מכתב פיטורים מראש העיר יונה יהב, והיא ורוב העיר מצאו את עצמם באופוזיציה. סאלי, אני מסתובבת בימים האלה בתחושה שנעשה לך ולנו עוול. קודם כל לך, אבל לכל מי שהוא חלק מרוב העיר והצביע לה. "זה עוול, אבל זה לא עוול פרסונלי שנעשה לי או לנו. אני לא חושבת שזה הסיפור. זה חלק מתופעה של השתקה. זאת פשיזציה שבה כוחות ימין קיצוניים פועלים כל הזמן לצמצם את השמאל, והמרכז 'המתון' נכנע. זה הסיפור הקלאסי. כי זה לא קורה רק בחיפה, או רק בארץ. וזה במיוחד נכון כשמדובר במי שמציעים באמת אלטרנטיבה, בחיפה וברמה הארצית, אנחנו מציעים סיפור חדש על קולקטיב חדש, 'אנחנו' חדש, וסוג פוליטיקה חדשה, והם לא יודעים מה לעשות עם זה". הימין לא יודע איך לאכול את מה שאנחנו מביאים לשולחן? "כן, כי אנחנו כוח תחרותי שמציע אלטרנטיבה. אבל זה לא רק הסיפור שלנו. זה הסיפור של מוסאווה ובית הגפן ותאטרון סארד ומחאת העם (כולם הובילו בחיפה מאבקים למען חברה משותפת בשנים האחרונות, ע"ז). זה העקרונות של חופש הביטוי וחופש ההפגנה, זה הרבה מעבר לרוב העיר. בגלל זה זה גם לא סיפור על פוסט או על סטורי". למרות שלא חסרים מקרים בשנתיים האלה של אנשים שגם זרקו אותם לכלא על פוסט או סטורי. "ממש ממש לא. ולי יש גם הגנות. אבל הסטורי הזה לא תפס אף אחד בהפתעה. לא היה שם שום דבר שהסתרתי קודם לגבי העמדות שלי לגבי נשק במרחב הציבורי או על המלחמה, ובטח לא לגבי הזהות שלי. אז אני לא מסוגלת להאמין שדווקא זה מה שעשה את ההבדל, לא אמרתי שם שום דבר שלא אמרתי קודם". בכל זאת, זו הסיבה שמופיעה במכתב הפיטורים שלך מהקואליציה? "המכתב הזה כל כך מתנשא. 'ניסינו להסביר לך שוב ושוב על ערכים ליברליים'. הם מצטטים ישירות מסעיף 1.1 של ההסכם הקואליציוני, על 'ניהול העיר על בסיס עקרונות ליברליים, תוך הקפדה מלאה על שוויון זכויות לכלל קבוצות האוכלוסייה בעיר, ללא הבדל דת, מין או מגדר, ותוך קידום חיים הרמוניים בין כלל קבוצות האוכלוסייה בעיר'. ואז טוענים שבחרתי לא לפעול לפי הכללים האלה, שאני מערערת את החיים ההרמוניים בחיפה, ואמירות נבזיות לגבי זה שלא הייתי נוכחת בישיבות מועצה כשהייתי בחופשת לידה. אני כבר לא יודעת מה משני הדברים האלה נבזי יותר. "מובן מאליו שההדחה שלי הזיקה להרמוניה בעיר יותר מהאמירות שלי. קמו נגד ההחלטה הזאת שורה של ארגונים. ממש מיד אחרי ההדחה, כל מיני ארגונים וקבוצות פנו אלינו לשיתוף פעולה ולתמיכה, גם מהחברה הפלסטינית, גם ארגונים של חברה משותפת וגם מהמחנה הליברלי. וגם פנו ליהב ולקואליציה במחאה. גם מפלגות ערביות מהקואליציה ומהאופוזיציה, מחאת העם חיפה, יוזמות אברהם, הקהילה האחמדית - שהאמיר שלה עושה עבודה חשובה של גישור ותיווך מול ראש העיר, סיכוי-אופוק, העמותה לקידום ופיתוח, מוסאווה, מרכזים לצדק חברתי, קהילת יד ביד של החינוך הדו לשוני. כל אלה יוצאים למחות, אז מה יותר מזיק להרמוניה? ומה זו בעצם הרמוניה מבחינתם? היכנעות לסטטוס קוו? אם כן, זה עצוב, כי הסטטוס קוו דפוק, ואת זה אני באמת שמחה לאתגר. מבחינתי, הרמוניה אמיתית היא שותפות. שותפות שבה יש לי אחריות לדבר על הכאב ועל מה שהרבה אוכלוסיות חוות. בסופו של דבר נשק במרחב הציבורי פוגע בהרבה אוכלוסיות מוחלשות, לא רק בפלסטיניות, גם באתיופים ובדוברי רוסית ובנשים וילדים". בעיני הממסד, כל אלה לא חיפאים מספיק כנראה. "הסיפור הוא לא רק של אידיאולוגיה ודה-לגיטימציה שלי כפלסטינית והדעות שלי לגבי המלחמה, אלא דה-לגיטימציה של מה שאני מייצגת כרוב העיר. נבחרת ציבור שתפקידה לייצג את הציבור. אג'נדה קואליציונית זה באמת חשוב, וההרמוניה בקואליציה זה כלי שאני לומדת להכיר ואני גם מעריכה אותו, בלי ציניות. אבל העדיפות מבחינתי היא קודם כל לציבור. נכנסנו לקואליציה כדי לבנות אלטרנטיבה ומודל דמוקרטי אחר. כשאני נכנסת לחדר יודעים שזו לא רק אני. זה עשרות פעילים ומאות חברים בתנועה. והחובה שלי קודם כל לפעילים ולחברים בתנועה. ובעיני הרבה אנשים בעירייה, לא רק חברי מועצה, אני חושבת שזה היה נראה מוזר, שאני מגיעה לפגישות עם המון פעילים, שהם מגיעים לפגישות בלעדיי. שאנחנו מקבלים החלטות בצורה דמוקרטית כתנועה. אני חושבת שלפעמים בקואליציה חוו את זה אפילו כעמדה מתנגחת. שזה איכשהו אומר שאני לא ממושמעת". כלומר, שאת בנאמנות חצויה כלפינו וכלפיהם? אבל זה ממש לא סותר, זה צריך להיות אותו דבר. "לגמרי, בגלל זה ההדחה היא לא רק דה-לגיטימציה של קול שמאלי פלסטיני נשי משותף, תנועה משותפת. שזה אגב ניצחון ענק לימין הקיצוני שאני לא חושבת שיונה יהב רוצה לתת להם, באמת שלא. אבל ההדחה היא מתקפה על ציבור הפעילים, ועל התושבים שצריכים את מה שכל הפעילים ברוב העיר עושים. ויום אחרי ההדחה, סיורים של הליכתיות וגינות קהילתיות מתבטלים כי זה כבר לא לגיטימי לעשות דברים איתנו. אז בעצם אם אני לא בקואליציה, הציבור שלנו נענש. לא רק המצביעים של רוב העיר, הציבור של כל חברי הקואליציה והאופוזיציה נענש על זה במין עונש קולקטיבי. זה מה שמטריף אותי. "אני חושבת שכולנו לפעמים חושבים שבעירייה כל נבחר נחשב מייצג של איזשהו סקטור - של שכונה, של קבלני קולות. ועכשיו רוב העיר באה לקדם הליכתיות. פעילים יצרו מפת הליכתיות, הם סימנו אחד אחד מקומות בהדר עם בורות בדרכים, מדרכות דפוקות, מדרגות שבורות, ואנשים גם יכולים לדווח ולהוסיף עוד. זה בדיוק ההפך מלייצג סקטור אחד. זה להרחיב כמה שיותר, זה להנגיש כמה שיותר את הדברים". 40,000 תושבי הדר הצביעו כנראה לכל אחת מהסיעות בעיר, אבל בסוף כולם מחליקים במדרגות שפינוזה בגשם. "בגלל זה כל כך נבזית גם הטענה לגבי מה שלא קרה כשהייתי בחופשת לידה, שזה גם מיזוגני ואמירה איומה לגבי המקום של אימהות במועצה ובפוליטיקה בכלל. רוב העיר היא אחת הסיעות הכי פעילות במועצה, נציגי הציבור בוועדות, עשרות פניות ציבור טופלו וחלקן כבר הופכות למעני מדיניות. זה לא כי אני סופרוומן שעושה הכול לבד, זה כי המודל הזה עובד. וזאת באמת אלטרנטיבה וזאת באמת פוליטיקה חדשה. והעבודה הזאת צריכה להמשיך לקרות". העונש הקולקטיבי הזה גובה מכולנו מחירים. למרות שאני רואה שלאט לאט יש חברי קואליציה שחוזרים לשתף פעולה על דברים קונקרטיים, כמו שיתוף הפעולה המתגבש סביב השיקום של נחל סעדיה. "אני בכלל לא מאמינה בזה שאי אפשר לעשות דברים עם חברי מועצה שבאופוזיציה, זה לא נכון. אבל ההתעקשות היא על הלגיטימיות שלנו להיות בקואליציה. וזאת קואליציה לא פשוטה, ויצאו ממנה כבר אמירות שיותר ערערו את ההרמוניה בחיפה בעיניי, גם כלפי פלסטינים וגם כלפי נשים ובאמת הרבה מאוד ציבורים. אבל זה לא משנה את זה שהיא לגיטימית, והחברות שלנו בקואליציה הזאת היא לגיטימית. לכן מה שצריך לקרות עכשיו זה הגדרה מחדש של היחסים שלנו עם המועצה, עם העירייה. גם אם נהיה בקואליציה וגם אם נהיה באופוזיציה. "צריכים להיות קווים אדומים ברורים שמגדירים מה זה באמת הרמוניה ושותפות ומרחב דמוקרטי. יש פה הזדמנות לתחום מחדש את הקווים האלה, וזה חשוב במיוחד עכשיו. זאת משימה לא רק של רוב העיר, של המון שותפים שקופים ומושתקים בעיר. והקולות שבאו לתמוך בנו ותומכים בנו עכשיו - אנחנו בזה ביחד, הרבה קהילות וציבורים ומהחברה האזרחית. זה צורך של כולנו, לא רק של ציבור אחד, של סיעה אחת, בטח לא רק שלי. אנחנו הרוב בתוך חיפה". ענת זלצברג כותבת, חוקרת וחיה בחיפה, מגישת הפודקאסט ‘תולדות המיניות’ ברוזה מדיה, וחברת מערכת מגזין רוזה. ענת זלצברג 87 פרק מספר כותבת, חוקרת וחיה בחיפה, מגישת הפודקאסט ‘תולדות המיניות’ ברוזה מדיה למנויים בלבד למה ואיך נעצרתי מעצר פוליטי למנויים בלבד הסכינים הארוכות של המשטר נשלפו למנויים בלבד כן, שלום למנויים בלבד נאום הניצחון המלא של זוהראן ממדאני הצטרפו לתוכנית המנויים שלנו הצטרפו עכשיו

דב חנין ודני פילק מדברים על מדיניות בנט-ליברמן להורדת יוקר המחיה. פרק זה סגור למנויים בלבד. לא מנויים? לחצו כאן כדי להירשם אז זה יפתור יוקר המחיה? | שיחה 20 שתפו: מה לעשות עכשיו 9 בפברואר 2022 אז זה יפתור יוקר המחיה? | שיחה 20 מה לעשות עכשיו 00:00 / 01:04 מה לעשות עכשיו 20 פרק מספר איך אפשר להתקדם לחברה צודקת, שוויונית וסולידרית בעולם שנראה צועד לכיוון ההפוך? שיחות על אקטואליה, תיאוריה פוליטית ומאבקים. למנויים בלבד מה לעשות עכשיו עם הממשלה? למנויים בלבד למנויים בלבד למנויים בלבד הצטרפו לתוכנית המנויים שלנו הצטרפו עכשיו

פרק זה סגור למנויים בלבד. לא מנויים? לחצו כאן כדי להירשם 053 - עסק מסריח شغل ريحته طالعة שתפו: 25 ביוני 2020 053 - עסק מסריח شغل ريحته طالعة קריאת השכמה 00:00 / 01:04 ! קריאת השכמה 53 פרק מספר פודקאסט אקטואליה סוציאליסטי על החיים עצמם ועל התקווה לשינוי יסודי של החברה, הפוליטיקה והכלכלה. למנויים בלבד המלחמה המלוכלכת עושה עלייה למנויים בלבד מה עושים אחרי שמנצחים? למנויים בלבד למנויים בלבד איך הגיע בלייר למשול בעזה? הצטרפו לתוכנית המנויים שלנו הצטרפו עכשיו

פרק זה סגור למנויים בלבד. לא מנויים? לחצו כאן כדי להירשם פרק 4 - בחזרה לכיבושי יהושע שתפו: סגולה 17 באוקטובר 2025 פרק 4 - בחזרה לכיבושי יהושע סגולה 00:00 / 01:04 בפרק דביר ורועי יספרו על כמה מבני ישראל שעוד לא מיצו את הקונספט של כיבושי יהושע, ועל כמה פלסטינים שמתגוררים בסמוך לקברו אבל דווקא די מיצו. פודקאסט על מאחורי הקלעים של המקומות הקדושים בחבל הארץ המסובך הזה. רועי קלייטמן ודביר ורשבסקי ממובילי השמאל האמוני בשיחה על אמונה, פוליטיקה ומקומיות. הפודקאסט הוא חלק ממערך התקשורת ״רוזה מדיה״. סגולה 4 פרק מספר פודקאסט על מאחורי הקלעים של המקומות הקדושים בחבל הארץ המסובך הזה. רועי קלייטמן ודביר ורשבסקי ממובילי השמאל האמוני בשיחה על אמונה, פוליטיקה ומקומיות. למנויים בלבד פרק 6 - אוונגליסטים משני הצדדים למנויים בלבד פרק 5 - עוד קללה לאוסף למנויים בלבד פרק 4 - בחזרה לכיבושי יהושע למנויים בלבד פרק 3 - מקומות שבויים הצטרפו לתוכנית המנויים שלנו הצטרפו עכשיו

איך המצב הקשה של שוק הדיור בניו יורק הביא את זוהרן ממדאני כפסע מראשות העירייה? התשובה בסרטים ובסדרות שאנחנו אוהבים על העיר פרק זה סגור למנויים בלבד. לא מנויים? לחצו כאן כדי להירשם סיינפלד גר כאן פעם איך המצב הקשה של שוק הדיור בניו יורק הביא את זוהרן ממדאני כפסע מראשות העירייה? התשובה בסרטים ובסדרות שאנחנו אוהבים על העיר שתפו: טלי גולדרינג 20 ביולי 2025 סיינפלד גר כאן פעם טלי גולדרינג 00:00 / 01:04 ביוני 2025 נבחר זוהרן מאמדאני, פעיל סוציאליסט צעיר שמזוהה עם מאבקי דיירים, להיות מועמד המפלגה הדמוקרטית לראשות עיריית ניו יורק. התקשורת הישראלית עסקה רבות בעמדותיו של ממדאני בנוגע לישראל ולעזה, בעוד קולות מהשמאל הבליטו את הקמפיין המרשים שלו, שארגן והפעיל עשרות אלפי מתנדבים. לצד היבטים אלה, ההתייחסות הישירה של ממדאני למצוקות הממשיות של הניו-יורקים הוא אולי הסיבה החשובה ביותר לניצחונו. למרות זאת היא עברה מתחת לרדאר בשיח הישראלי במידה מסויימת. ניצחונו סימן תפנית חדה בנוף הפוליטי של העיר – לא עוד דיבורים על "שוק חופשי אחראי", אלא הצהרה שהעיר שייכת לתושביה, לא למשקיעים. מבין המצוקות בהן עסק ממדני, בולטת במיוחד מצוקת הדיור. אף סיטקום לא הכין אותנו למאמדאני ניו יורק שמשתקפת לנו ממסך הטלווזיה והקולנוע לא חושפת זעם על מחירי הדיור או המכולות. נראה שהאהבה לעיר היא ללא תנאים. ניו יורק היא העיר ש"תאכל אותך חי" אבל "לא תרצה אותה בשום דרך אחרת". גם כשדיירי הרחוב מצטופפים והאלימות והפשע גואים, לא נראה שזה מפריע לדמויות היפות על המסך. העלילות יתמקדו במעדניה האהובה, העבודה במשרד עורכי הדין היוקרתי, המרקייה המצחיקה, הפלרטוט על מדרגות החירום. ככל שהעיר השתנתה והתפתחה הנוסטלגיה הקולנועית מצאה דרכים להתאים את עצמה למציאות ולטשטש את קורבנות הפיננסיאליזציה . בין הדימויים על המסך למציאות היום יומית נוצר פער. כשעל המסך נשים צעירות גרו בדירות שותפים ועבדו במערכת העיתון, במציאות הדירות האלה הפכו לנדל"ן להשקעה שעומדות ריקות, והמערכת נסגרה מזמן, הפער הזה הלך והתרחב ונדמה שהוא עומד להתפוצץ לארה"ב של טראמפ בפרצוף. איך הכל התחיל? "כנופיות ניו יורק" ו7 אנשים בדירה ללא חלון בסוף המאה ה־19 ניו יורק הוצפה באלפי עניים ואיכרים. הם היו בעיקר אירים, שחורים, איטלקים ויהודים, והם חיפשו דיור זול. לצורך זה נבנו בשכונות כמו סוהו והארלם תחתון שיכונים (tenements), שאכלסו משפחות עובדות ממעמדות נמוכים. אלה היו בניינים בגובה 4–6 קומות, עם מסדרון ארוך ואפל, ושירותים משותפים בחצר. בכל דירה של חדר או שניים הייתה משפחה אחת. ללא מים זורמים, ללא אוורור, לעיתים ללא חלון. ב-1890 פרסם העיתונאי Jacob Riis את הספר "How the Other Half Lives" , עם תצלומים נוקבים של חיי העוני בשיכונים . כתוצאה מכך, ניו יורק חוקקה ב־1901 את חוק השיכונים החדש – שאסר על בנייה של דירות ללא שירותים פנימיים ואור טבעי, וחייב חצרות, מדרגות אש ואוורור. זוהי התקופה שניבטת מהסרט "כנופיות ניו יורק". אלימות בין מעמדות, אלימות בין מהגרים לוותיקים, שלטון מושחת. המנצחים הגדולים הם העשירים שבכלל לא נמצאים בסרט. אלה, במציאות, המשיכו להתעשר ככל שהתעשייה הלכה והתפתחה. עוד מהגרים ממזרח אירופה ויהודים הגיעו ועבדו במפעלי הטקסטיל ובנמלים. השיכונים הפכו לרבי קומות שמשקיעים רכשו והשכירו. שנות ה30: מהפך סוציאליסטי נשכח ואז, בשנות ה־30, הגיע השפל הגדול. בבת אחת קרסו שווקים, מפעלים נסגרו, ואחוז האבטלה בעיר זינק לשיעורים חסרי תקדים. המשקיעים הקטנים התרסקו, הבנקים עצרו אשראי, ושוק השכירות הפך לזירה של מצוקה ופינויים. שווה לציין שזהו אחד המקרים הנדירים בהיסטוריה המודרנית שבו קריסת שוק נדל"ן הובילה להעמקה של פתרון ציבורי – ולא להפרטה או לצמצום אחריות המדינה. בשונה ממשברים שאנחנו מכירים מהשנים האחרונות, בהם ההצלה כוונה בעיקר למוסדות הפיננסיים ולבנקים, בשנות ה־30 ניו יורק בחרה, דווקא מתוך מצוקה, להרחיב את אחריותה כלפי האזרחים. שתי דמויות מפתח בתהליך היו כמובן הנשיא רוזוולט ורוח הניו דיל שהביא איתו, וראש העירו פיורלו לה גווארדיה, ביחד הם פתחו את הרעיון הדיור הציבורי של ניו יורק. לא צדקה, זכות דיור. בשכונת האיסט וילג’ הוקם פרויקט “הבתים הראשונים” (First Houses), מבנים שהוסבו מחדש ממבנים ישנים, אך בניהול עירוני. במהלך מלחמת העולם השנייה קיבלו השלטונות הפדרליים סמכות להטיל פיקוח מחירים כולל – כולל על שכר הדירה – כדי למנוע סחרור כלכלי בזמן חירום. ההגבלות הללו אומצו במדינת ניו יורק והורחבו לאזורים נוספים במדינה כרגולציה קבועה שהקפיאה בפועל את שכר הדירה למשך עשרות שנים. באמצע המאה ה־20, כמעט כל דירה מושכרת בעיר הייתה תחת פיקוח. גם משפחות ממעמד הביניים נהנו מההסדרים – בזכות תוכניות כמו "מיטשל־למה" (Mitchell-Lama) משנת 1955, שהציעה עשרות אלפי דירות להשכרה או לרכישה משותפת (co-op) במחיר נמוך. העשורים הללו – מהשנים שלאחר המלחמה ועד סוף שנות ה־60 – סימנו תקופה נדירה של ביטחון דיורי רחב: רשת סוציאלית שהעניקה קורת גג הוגנת למיליוני תושבים, לא רק לעניים אלא גם למעמד העובד. מה שמעניין הוא שאין כמעט סרטים שעוסקים במהפך הדיור, מלבד סרטים דוקומנטריים או סרטים שצולמו באותן שנים. ניו יורק מספקת לנו ים נוסטלגיה אבל על הרפורמה הזו הנוסטלגיה דילגה. אולי בגלל שדיור הוגן לא מספק דרמה; אולי גם בגלל שדיור הוגן לא מספר לנו סיפור ניצחון קפיטליסטי, כמו למשל מצעד סרטי הסינדלה של ניו יורק, מ"נערה עובדת" ו"ארוחת בוקר בטיפאני" ועד "מייד אין מנהטן" בכיכובה של ג'ניפר לופז. מה שכן השתקף מהתקופה על מסכי הקולנוע, זה מגוון דמויות שפשוט לא היו יכולות להתקיים בניו יורק של היום. אבא של וודי אלן ב"ימי רדיו" התקיים כנהג מונית וגר בקווינס; שוטרים, פועלים פשוטים, עובדי נקיון, חיו בניו יורק ממשכורתם בסרטים כמו "אנני" או "היו זמנים באמריקה". הדי התקופה הזו הוסיפו להשמע בשנות ה90, כשהסבים והסבתות שהחזיקו דירות עוד מאז גוייסו כדי להמשיך ליצור טלוויזיה וקולנוע בניו יורק. מוניקה ורייצ'ל גרו בדירת סבתא שלהן שנהנתה מזכויות של דיור ציבורי, ב"מלך השכונה" גרים מזכירה ושליח בקווינס- בבית של אביה של קארי, אבי מ"ברוד סיטי" גרה בדירה מהמשפחה ומייבל מ"רק רוצחים בבניין" גרה בדירה של דודה שלה באופן זמני כשהיא מתחברת עם השכנים- שני גברים בגיל העמידה. הסבים והסבתות שמאפשרים את הדיור עבור הצעירים הם אולי העדות היחידה שנותרה בטלוויזיה ובקולנוע מאותה מהפכת דיור נפלאה. שנות ה־70: "ניו־יורק תמותי״ במהלך שנות ה־70, תחת מיתון מתמשך, אינפלציה גבוהה ועלייה חדה בריבית, צומצמה משמעותית התמיכה הפדרלית בעיריות – במיוחד בערים גדולות עם אוכלוסיות עניות כמו ניו יורק. ברבעון הראשון של 1975 הבנקים סירבו להמשיך להלוות לעיר כספים. העיתון "ניו יורק דיילי ניוז" תמצת את הלך הרוח בכותרת שהפכה לסמל – FORD TO CITY: DROP DEAD – אחרי שהנשיא פורד סירב לסייע לעיר. הסיוע הפדרלי שהגיע בדצמבר ניתן רק לאחר התחייבות לקיצוצים חריפים: צמצום דרסטי בשירותים, פיטורי עובדים ציבוריים, ופגיעה באיגודים. התוצאה הייתה קריסה חברתית ממשית: שכונות עניות כמו הברונקס נזנחו, אלפי דירות התרוקנו, גל שריפות שטף את האזור, והדיור הציבורי הידרדר להזנחה. בתוך המשבר הזה, קמו גם התנגדויות: דיירים התארגנו לשביתות שכר דירה, תנועות שכונתיות פעלו להחזיר מבנים לשימוש קהילתי, והחל פרק חדש של מאבק עממי על הזכות לדיור – כמו במבצע “Operation Move-In” שבו פעילים פלשו לדירות ריקות והכניסו אליהן משפחות מחוסרות דיור. את ניו יורק הקורסת של שנות ה־70 אפשר לראות דרך דמויות שחיות על הקצה בקולנוע : ב־ נהג מונית (1976) העיר נראית דרך עיניו של טראוויס הבודד, שמדרדר לאלימות בתוך רחובות מוזנחים. "אחר הצהריים של פורענות" (1975) מציג שוד בנק שהופך לזעקה חברתית, הלוחמים (1979) מתאר מסע הישרדות בעיר שאיבדה שליטה, ו"חוזר לברונקס" של 1977 מתקיים תחת הפסקות חשמל, פחד ופשיעה. כל אחד מהם משקף את ניו יורק של אז – עיר שעמדה על סף התפרקות. שנות ה־80 וה־90: ממשבר להזדמנות – עבור מי שידע לקנות בזול אחרי העשור האבוד של שנות ה־70, ראשי עיר דמוקרטים כמו אד קוץ' ודיוויד דינקינס דווקא קידמו יוזמות לשיקום שכונות, שדרוג תשתיות ותמיכה מסוימת באוכלוסיות מוחלשות. למעשה, מאחורי התמריצים נרקמה תפנית עמוקה במדיניות הדיור של העיר: תוך זמן קצר, מושג "השוק החופשי" הפך לעיקרון מכונן גם בתחום הדיור. במקום השקעה ציבורית רחבת היקף, הממשלה הפדרלית קיצצה בתקציבי רווחה, עודדה הפרטה, והשאירה את העיר להתמודד לבדה עם הצורך בדיור בר השגה. יותר ויותר נכסים ציבוריים – כולל קרקעות, מבנים ודירות – נמכרו לגופים פרטיים. במקומם צצו גורדי שחקים יוקרתיים באפר איסט סייד, במערב מנהטן ובקרבת סנטרל פארק. יחידות דיור רבות נבנו כדי להימכר במחירים גבוהים במיוחד,לאו דווקא כדי לענות על צרכי הדיור של התושבים, אלא כדי לשרת משקיעים, קבלנים וקרנות נדל"ן. גם שוק השכירות עבר מהפכה שקטה אך עמוקה. עד שנות ה־80, כמעט כל הדירות להשכרה בעיר היו תחת פיקוח מחירים – מה שאיפשר גם למשפחות קשות יום לגור במנהטן. כעת נכנסה לתוקף מדיניות של "דֶּרֶגוּלָצְיָה" : החוק קבע שברגע ששכר הדירה עובר רף מסוים (למשל 2,500 דולר לחודש), הדירה מאבדת את ההגנות – ומרגע זה בעל הבית רשאי לגבות כל סכום, ולפנות שוכרים כרצונו. בעלי הדירות החלו לשפץ יחידות ישנות, להעלות מחירים בהדרגה, ולדחוק החוצה דיירים ותיקים. תוך פחות משלושה עשורים, שיעור הדירות המפוקחות צנח מכמעט 100% בשנות ה־50 לפחות מ־45% ב־2019. מאות אלפי משפחות איבדו את ההגנות הבסיסיות, ושוק השכירות הפך פראי ובלתי צפוי. במקביל, תהליכי ג’נטריפיקציה החלו לעצב מחדש את המפה העירונית. שכונות שבעבר נחשבו מוזנחות – כמו וויליאמסבורג, סאות’ ברונקס ופארק סלופ – הפכו למוקדי משיכה לבעלי הון, אמנים ומתווכים. ברגע שהדירות החלו להתרוקן מדיירים ותיקים, העיר קידמה "התחדשות" דרך פרויקטים של שיפור תשתיות, שיווק נדל"ן ועידוד השקעות. תהליכים כמו “rezoning” – שינוי ייעוד קרקע למגורים יוקרתיים – והסבה של מבנים תעשייתיים למגורי יוקרה, הפכו לכלי עיקרי של העירייה. על פי מחקרים, המדיניות הזו הביאה לעקירה של אלפי משפחות, בעיקר קהילות שחורות והיספניות, והעמיקה את הפערים המעמדיים והגזעיים בין שכונות ניו יורק. בניגוד למהפכת הדיור, מהפכת ההפרטה של שנות ה־80 וה־90 זכתה לייצוג עשיר בקולנוע ובטלוויזיה. זו ניו יורק המגניבה, המוארת בגורדי שחקים, שמופיעה שוב ושוב בצילום הפותח של קומדיות רומנטיות. משפחת קוסבי מציגה משפחה שחורה מהמעמד הבינוני ששרדה את הג’נטריפיקציה בברוקלין; חברים ו- סיינפלד משרטטות עולם של בתי קפה, שכר דירה מיתולוגי ושגרה של בידור; סקס והעיר הגדולה הופכת את העיר לבירת אופנה, צרכנות וחירות אישית. הדמויות מתחרות על מקומן – אבל תמיד מצליחות. לאל אלה מצטרפות קומדיות רומנטיות כמו כשהארי פגש את סאלי , יש לך הודעה ו- נדודי שינה בסיאטל , שמציגות את ניו יורק כעיר בטוחה, רכה ואינטימית – מקום שבו מתאהבים דרך חנויות ספרים ובתי קפה. ב- המכשפה הטובה מכולם מזכירה צעירה פורצת לעולם הפיננסים בזכות תושייה. גם סרטים כמו השטן לובשת פראדה או Morning Glory מציגים את ניו יורק כזירת הישרדות זוהרת. המאה ה־21: ניו יורק יקרה מדי לסרטים העשורים הראשונים של המאה ה־21 העמיקו את הפערים בניו יורק עד לשיאים שלא נראו מאז ימי השפל הגדול. כחלק מהתאוששות מהירה ממשבר 2008 התרחשה דחיפה של שוק ההון לתוך שוק הדיור - בנקים, קרנות השקעה ואגידים נכנסו לשוק במקום אנשים שחיפשו לקנות דירה ולהתגורר בה. על רקע זה נבנו במנהטן מגדלים יוקרתיים בקצב מואץ, והשוק התמלא דירות שמחירן מגיע לעשרות ומאות מיליוני דולרים, חלקן עומדות ריקות חודשים ארוכים, בבעלות חברות־קש או משקיעים מחו"ל. לפי מחקר של The Week, כ־30% מדירות היוקרה שנבנו בעשור האחרון בעיר נרכשו על ידי תאגידים זרים, ואינן משמשות למגורים בפועל. במקביל, היצע הדיור בר ההשגה הלך והצטמצם. לא נבנו מספיק דירות חדשות תחת רגולציה, וסובסידיות פדרליות וציבוריות צומצמו בעקביות. עד 2024 רק כ־45% מהדירות להשכרה בעיר נותרו תחת פיקוח שכר דירה, ורק אחוז קטן מתוכן שייך לדור הישן של הפיקוח החמור. רבות מהדירות הללו עומדות בסכנת יציאה מהפיקוח – בין אם בעקבות שיפוץ, מכירה, או מנגנוני פטור שמאפשרים לבעלים להסיר את ההגבלות. למעלה מ־40% מהשוכרים משלמים יותר משליש מהכנסתם על שכר דירה, וכרבע מהשוכרים מוציאים מעל מחצית מהכנסתם – שיעור שמעיד על עוני דיורי מובהק (אבל עדיין טוב מתל אביב). בעשור שבין 2009 ל־2019 נרשמה נסיונות לחיזוק ההגנה על שוכרים בניו יורק: עשרות אלפי יחידות דיור נבנו תחת תמריצים ל"דיור בר השגה", וב־2019 חוקק חוק השכירות המקיף Housing Stability and Tenant Protection Act, שהגביל העלאות שכר דירה וצמצם פינויי דיירים. אלא שגם רפורמות אלה כוונו לרוב למעמד הביניים, ולא לשכבות החלשות. שינויי ייעוד בשכונות כמו איסט ניו־יורק וויליאמסבורג האיצו את הג'נטריפיקציה, ועקירות המוניות של משפחות שחורות והיספניות הוגדרו כ"פינוי סמוי". ב־2024, בשיא משבר הקורונה, נרשם שיא במספר מחוסרי הדיור – כ־135 אלף איש לנו במקלטים בכל לילה. באותו זמן משקיעים זרים רכשו אלפי דירות יוקרה בעיר – לעיתים דרך חברות־קש – והותירו אותן ריקות. לפי מחקר עיתון The Week , בשנת 2024 כ־30% מהדירות בשכונות יוקרה עמדו ריקות רוב השנה. לצד התפוררות שוק השכירות, גם המסך עזב את העיר. בעוד שבעשורים הקודמים ניו יורק הייתה הבמה הקולנועית של החלום האמריקאי – מ- סיינפלד ועד סקנדל – בעשור האחרון הפכה העיר לבלתי נגישה גם עבור תעשיית הבידור. יוקר המחיה, זינוק במחירי השכירות והיעלמות המעמד היצירתי דחפו הפקות לעבור לערים זולות יותר כמו אטלנטה, ניו מקסיקו וטורונטו. עם מגפת הקורונה, 42% מהמשרות בתחום הקולנוע והטלוויזיה בניו יורק נעלמו, עלויות ההפקה זינקו ב־30%, ורק 75% מתעשיית ההפקה שבה לתפקוד עד 2024 – הרבה מתחת לרמות העבר. אפילו כשכן מצלמים בניו יורק, היא לעיתים מוצגת כערים אחרות. היא חדלה מלהיות גיבורת הסיפור, והפכה לתפאורה גנרית. מה שהתחיל כנטישה של תושבים בגלל מחירי שכר דירה, נמשך גם בקרב התעשייה: כשהצוותים לא יכולים להרשות לעצמם לגור בעיר – גם המצלמה אורזת ועוברת הלאה. ואז הגיע ממדאני? בפברואר, בשיאו של הקמפיין, ממדאני פרסם את תוכנית הדיור השאפתנית שלו, Housing By and For New York, עם יעד תקציבי של כ־100 מיליארד דולר לעשור הקרוב. התוכנית כוללת הקמה של 200 אלף יחידות דיור חדשות – רובן בשיתוף פעולה עם איגודים מקצועיים ובתקצוב עירוני ישיר, הרחבת מלאי הדיור הציבורי ושיקום נכסי דיור ציבורי של רשות הדיור של ניו יורק(NYCHA) בשווי של קרוב ל־80 מיליארד דולר. בנוסף היא כוללת שימוש נרחב בקרקעות עירוניות להוזלת עלויות, הנפקת אג”ח עירוניות לצורכי מגורים, והאצה של פרויקטים בסובסידיה עמוקה. הרוח המובילה: פחות תלות ביזמים, יותר שליטה בידי הציבור. התגובות לא איחרו לבוא. גופי מדיה שמרניים כמו Daily News ומכוני מחקר ימניים תקפו את ממדאני על "סכנה לפעילות הכלכלית" בעיר. מהצד השני, תנועות דיירים, כלכלנים פרוגרסיביים ועיתונים כמו The Nation בירכו על הניסיון להשיב את הדיור הציבורי למרכז הבמה. גם מי שתומך ברוח התוכנית של ממדאני מזהיר מהקשיים: מערכת התכנון בניו יורק מורכבת, רוויה התנגדויות ציבוריות, ולעיתים גם לחצים מתאגידי נדל"ן. שיקום NYCHA דורש תקציבים שטרם הובטחו ושינויים בחקיקה – כולל ביטול חוקי הפחתת פיקוח והרחבת סמכויות העיר בפיקוח שכר דירה. כבר עם פרסום התוכנית נרשמה תגובת נגד – מניות נדל"ן צנחו, ויזמים איימו למשוך השקעות. המאבק מול ההון כבר בעיצומו. כמו במאבקי דיור אחרים, גם במאבק הדיור הניו יורקי המלכודת היא הפער החמקמק שבין ההבטחות לבין המציאות: משנות ה-70 כמעט כל רפורמה שהיטיבה עם בעלי ההון – מהפרטות ועד דרגולציה – הוגשה לציבור כפתרון שייטיב עם הדיירים. הבטיחו להגדיל את ההיצע, למשוך יזמים, להזרים כסף לקופת העיר ממסי נדל”ן – וכשמחירי הדיור זינקו עוד, הבטיחו שוב את אותם הפתרונות. כך נוצרה מעין לולאה: ציבור ששוב ושוב מאמין שהפעם זה יעבוד. לכן השאלה האמיתית איננה רק האם מאמדאני יעמוד בלחצים וישמור על עקרונותיו – אלא האם הוא יצליח לפרוץ את המעגל המוכר שבו הציבור שוב מתפתה להבטחות השוק. האם יצליח לשכנע שדיור הוא לא מוצר, אלא זכות; שעיר לא אמורה לייצר רווחים, אלא קורת גג, ביטחון, חיים. ואם אכן יתחולל מהפך – כזה שיחזיר את ניו יורק לתושביה – הוא כנראה לא יככב בסרטים, לא יהפוך לפסקול מוכר, לא יספק ציטוטים קולנועיים עשורים אחר כך. זה לא רע בכלל. הגיע הזמן שניו יורק תפסיק לשחק את עצמה – ותתחיל פשוט להיות עיר. לא סמל, לא מיתוס – פשוט עיר אמיתית, שקיימת למען האנשים שחיים בה. טלי גולדרינג היא חוקרת עצמאית בתחומי הכלכלה והנדל"ן, וחברת מערכת מגזין רוזה. עריכה: מעין גלילי טלי גולדרינג 98 פרק מספר טלי גולדרינג היא חוקרת עצמאית בתחומי הכלכלה והנדל"ן, וחברת מערכת מגזין רוזה למנויים בלבד למה ואיך נעצרתי מעצר פוליטי למנויים בלבד הסכינים הארוכות של המשטר נשלפו למנויים בלבד כן, שלום למנויים בלבד נאום הניצחון המלא של זוהראן ממדאני הצטרפו לתוכנית המנויים שלנו הצטרפו עכשיו

פרק זה סגור למנויים בלבד. לא מנויים? לחצו כאן כדי להירשם 230 - מלחמה בע"מ حرب محدودة الضمان שתפו: 25 במאי 2021 230 - מלחמה בע"מ حرب محدودة الضمان קריאת השכמה 00:00 / 01:04 ! קריאת השכמה 230 פרק מספר פודקאסט אקטואליה סוציאליסטי על החיים עצמם ועל התקווה לשינוי יסודי של החברה, הפוליטיקה והכלכלה. למנויים בלבד המלחמה המלוכלכת עושה עלייה למנויים בלבד מה עושים אחרי שמנצחים? למנויים בלבד למנויים בלבד איך הגיע בלייר למשול בעזה? הצטרפו לתוכנית המנויים שלנו הצטרפו עכשיו

על הקשר הגורדי בין הקהילה הגאה, טלנובלות ישראליות והגבות של גילת אנקורי פרק זה סגור למנויים בלבד. לא מנויים? לחצו כאן כדי להירשם פרק 32 למנויים־ות בלבד - טלנובלה לעם שתפו: תולדות המיניות 8 במאי 2025 פרק 32 למנויים־ות בלבד - טלנובלה לעם תולדות המיניות 00:00 / 01:04 פרק מלא במשחק מוגזם, תאומים מרושעים, רומנים אסורים ושירי פתיחה מרימים על טלנובלות ישראליות. מה היתה הסדרה הישראלית הראשונה שהציגה דמות טרנסית ראשית? מי יותר גיי אייקון - נעמי שחר או ברוריה פסקל? האם אפשר פילה בלי בורדו ומה ארגון להב״ה היה אומר על הטלנובלה שבתוך טלנובלה בע״מ? תולדות המיניות 51.1 פרק מספר הפודקאסט שמוציא את ההיסטוריה מהארון (או לא... זה מורכב). ענת זלצברג ודותן ברום מלרלרות על היסטוריה קווירית ותרבות פופולרית. למנויים בלבד למה לי פוליטיקה עכשיו? למנויים בלבד היא הצילה את העולם. הרבה. למנויים בלבד היית מחליק ימינה על דרקולה? למנויים בלבד שיתוף פעולה עם הנאצים: שיק או שוק? הצטרפו לתוכנית המנויים שלנו הצטרפו עכשיו

יובל אונגר וארנון פלג בקריאה מודרכת בספרות הילדים הישראלית, במטרה להבין איפה הכל השתבש? פרק זה סגור למנויים בלבד. לא מנויים? לחצו כאן כדי להירשם ראשית קריאה שתפו: קריאת השכמה 11 ביוני 2024 ראשית קריאה קריאת השכמה 00:00 / 01:04 יובל אונגר וארנון פלג בקריאה מודרכת בספרות הילדים הישראלית, במטרה להבין איפה הכל השתבש? קריאת השכמה 631 פרק מספר פודקאסט אקטואליה סוציאליסטי על החיים עצמם ועל התקווה לשינוי יסודי של החברה, הפוליטיקה והכלכלה. למנויים בלבד המלחמה המלוכלכת עושה עלייה למנויים בלבד מה עושים אחרי שמנצחים? למנויים בלבד למנויים בלבד איך הגיע בלייר למשול בעזה? הצטרפו לתוכנית המנויים שלנו הצטרפו עכשיו