שהד בשארה, חברת הנהגה בתנועת עומדים ביחד, מנצרת שהד בשארה שהד בשארה, חברת הנהגה בתנועת עומדים ביחד, מנצרת פרק: 94 | 30.6.25 | צבע לא מוחק דיכוי לסיום חודש הגאווה, שהד בשארה מהנהגת עומדים ביחד חולקת מחשבות על החיים כלסבית פלסטינית בזמן מלחמה

לטובת היחסים עם הדיקטטורה באריתראה, מדינת ישראל מוותרת על הריבונות והבטחון, ומפקירה את הפגיעים ביותר לניצול. פרק זה סגור למנויים בלבד. לא מנויים? לחצו כאן כדי להירשם המדינה מאפשרת אלימות בקהילה האריתראית בתל אביב פעילת זכויות האדם סיגל קוק אביבי מסבירה: לטובת היחסים עם הדיקטטורה הדכאנית באריתראה, מדינת ישראל מוותרת על הריבונות והבטחון, ומפקירה את הפליטים הפגיעים ביותר לסחיטה וניצול. שתפו: שני פייס 10 בספטמבר 2024 המדינה מאפשרת אלימות בקהילה האריתראית בתל אביב שני פייס 00:00 / 01:04 תשעה אזרחי אריתריאה נרצחו בתל אביב על רקע פוליטי בשנה האחרונה. בספטמבר 2023 פרצו בשגרירות אריתריאה מהומות על רקע "אירוע תרבות" שהשגרירות ארגנה כדי לגייס כספים לתמיכה בשלטון הדיקטטורי של אריתריאה. המהומות פרצו לאחר שרשויות החוק בישראל לא מנעו את קיום האירוע למרות התראות שקיבלו מקהילת מתנגדי המשטר הבין-לאומית והמקומית. מאז השגרירות נסגרה, אבל האלימות לא פוסקת. התקריות התכופות הקיץ בדרום תל אביב הן חלק משרשרת אירועי אלימות בין תומכי המשטר הדיקטטורי למתנגדיו בערים רבות ברחבי העולם, מבירות אירופה ועד לערי קנדה וארה"ב, וחברי הקהילה חיים בפחד מתמיד מפני הרצח הבא. מה קורה בקהילה האריתריאית בעיר ולמה מדינת ישראל לא עוצרת את האלימות? לדבריה של סיגל קוק אביבי, פעילת זכויות אדם, כלת פרס ע"ש ישעיהו ליבוביץ' לשנת 2018 על פעילותה למען מבקשי המקלט בישראל, "אי אפשר להבין את מה שקורה ברחובות של תל אביבי מבלי להבין את ההיסטוריה הגאו-פוליטית של מזרח אפריקה ואת ההיסטוריה של אריתריאה שזכתה לעצמאות במאי 1992. בגלל מיקומה של המדינה הצרה לאורך הים האדום, לשני הגושים – המערבי וזה שמובל על ידי רוסיה-סין – יש אינטרס מובהק בשיתוף פעולה עם אריתריאה. גם לישראל יש אינטרס ברור לזכות בחסדי הדיקטטור האריתריאי. בגלל האינטרס הזה, מדינת ישראל מוותרת על ריבונותה, במיוחד בדרום תל אביב". מה מהות הסכסוך בין חברי הקהילה האריתריאית בתל אביב? קוק אביבי: "שורשי הסכסוך נעוצים במלחמות בין אריתריאה ואתיופיה. תחילה מלחמת העצמאות של אריתריאה שנמשכה 30 שנה, מ-1961 עד 1991, ואחריה מלחמה נוספת מ-1998 עד 2000. המלחמות האלה גבו אבדות עצומות משני הצדדים. באריתריאה, מדינה קטנטנה עם שישה מיליון תושבים, נהרגו יותר מ-150,000 איש במלחמות, כך שחלום העצמאות גבה מחיר יקר מכל משפחה במדינה. על אף שהעצמאות הושגה, קיים חשש מתמיד לאבד אותה. ועל רקע החשש הזה, לצד משקעים קשים שהשאירו המלחמות בין המשטר האריתריאי לאזרחיו, ובין הקהילות השונות שלחמו יחד למען העצמאות, מתגלעים סכסוכים עקובים מדם, במיוחד בקרב הקהילות האריתריאיות הגולות." לפי קוק אביבי, למרות הדכאנות והאכזריות של המשטר באריתריאה, מפניהן נמלטו רוב הפליטים, ההיסטוריה של המאבק הלאומי משאירה לו מידה של לגיטימיות. "העצמאות של אריתריאה וסמלי המדינה חשובים להרבה מאוד אריתראים, גם כאלה שהם באמת תומכי משטר או סוכני המשטר, אבל גם אחרים - שחוששים שמבקשי המקלט, שמתנגדים למשטר, שואפים לביטול העצמאות של אריתריאה ולהפיכתה למחוז באתיופיה." מהן הטענות של מתנגדי המשטר? "הרוב המכריע של מבקשי המקלט מתנגד למשטר. הם מתנגדים לנציגות של המשטר ולמעשים של סוכני המשטר שמכוונים נגדם. אריתריאה תחת שלטונו של אפוורקי הפכה לדיקטטורה שמכונה 'צפון קוריאה של אפריקה'. אין במדינה חירות בכלל. אנשים נעלמים ללא משפט. לא מתקיימות בחירות, הוא סגר את האוניברסיטה היחידה שהייתה בעיר אסמרה ובתי הכלא אכזריים באופן קיצוני. מדובר בגומחות עמוקות באדמה, שהכלואים בהן לא יכולים אפילו לישון בשכיבה. גברים ונשים משועבדים בגיל 14 עד 17 ל'שירות לאומי', שהוא למעשה עבודה בכפייה לכל חייהם. יש אמירה מפורסמת של אפוורקי שאמר שבאריתריאה כל הנתינים הם כמו תרנגולות קשורות בחבל. יש כאלה שהחבל שלהם ארוך ויש כאלה שהחבל שלהם קצר. המשמעות היא שאף אחד לא חופשי." איך הדיכוי הזה מגיע לתל אביב? "שלושים ושבעה אחוזים מההכנסות אריתריאה מגיעות ממיסים שאפוורקי לוקח מהאנשים שברחו. כל פליט אריתריאי, בכל מקום בעולם, מחויב לשלם שניים עד שלושה אחוזי מס לאריתריאה(מדובר במס שנגבה מכל פליט, גולה או מהגר מאריתריאה; זוהי מדיניות רשמית של ממשלת אריתריאה שאין לה מקבילות בעולם. ש.פ.). אבל איך מנהלים את העניין הזה? צריך נציגי משטר, אנשים שמאוימים כי יש להם הורים או ילדים באריתריאה , ואם הם לא יצייתו, בני המשפחות שלהם יסבלו. לוקחים אימהות בנות 80 לכלא. המשטר באריתריאה מתנהל באמצעות הלשנות. למי שגדל בתוך זה קשה להשתחרר מהדיכוי, קודם כול המחשבתי. מישהו אמר לי פעם: 'אני בראש לא רוצה לחשוב כי הוא יודע מה אני חושב.' אבל בישראל ובכל העולם יש היום דור צעיר שיש לו פחות מה להפסיד, ולכן הדיכוי חייב להיות בוטה יותר. על רקע זה פרצו מהומות לא רק בישראל, אלא במדינות רבות בעולם כמו ארה"ב, קנדה וגרמניה. במדינות אחרת המשטרה מתערבת ומפסיקה את האלימות, בישראל המדינה עומדת מהצד." מה האינטרס של ישראל? "היחסים בין אריתריאה לישראל מעוררים סימני שאלה. לפי פרסומים זרים, לישראל יש שלושה בסיסים סודיים באריתריאה , אבל שגרירות ישראל במדינה נסגרה לפני שלוש שנים. בעלות הברית הגלויות של אריתריאה הן איראן, סין ורוסיה, והיא לא זקוקה לנשק מישראל. המיקום האסטרטגי של אריתריאה על הים האדום מול תימן הוא בעל חשיבות למדינות רבות, בהן ישראל. מה בדיוק מהות הקשרים בין שתי המדינות, אני לא יודעת, והמדינה מסרבת למסור על כך מידע. "למה זה חשוב? ישראל לא עושה שום דבר מול נציגי המשטר. ישראל גם לא מעניקה לאריתראים מבקשי המקלט אפילו מעמד זמני. ב-2018 כשעתירה שהגשתי הפילה את האפשרות לגרש את קהילת מבקשי המקלט, האו"ם הציע מתווה שחצי מהפליטים יועברו למדינות בטוחות וחצי יקבלו מעמד הומניטרי זמני. כ-70 אחוז מהפליטים בישראל הם אריתריאים. נתניהו הסכים למתווה וכעבור כמה שעות חזר בו , להערכתי בגלל לחץ של אפוורקי. הסודנים לאט לאט כן קיבלו מעמד הומניטרי זמני, בניגוד לאריתריאים." במצב סבוך כזה של אינטרסים, איך אפשר להביא לסיום האלימות לדעתך? "ברוב מדינות המערב, ממשלות החילו את ריבונותן ומנעו רצח ואלימות ברחובות הערים שלהן. מדינת ישראל לא כיבדה עד כה אפילו את הבקשות הצנועות ביותר של פעילי זכויות אדם, למנוע אירועים מתסיסים שמחמירים את המצב. באחריות המדינה לשנות את זה. "פונים אליי עשרות אנשים ונשים, מתנגדי משטר וכאלה שאינם מגדירים עצמם כמתנגדי משטר. כולם משוכנעים שהרוב המכריע של חברי הקהילה מעוניין בשקט, ולאלימות אחראים סוכני כאוס מעטים. הם זקוקים לעזרה. קודם כול, ממשטרת ישראל, שתפקידה לשמור על הביטחון האישי. בנוסף לכך, יש רצון בקהילה לקיים תהליך גישור פנימי. גם בכך הם זקוקים לעזרה של גוף מקצועי, עירוני או ממשלתי, שיתמוך במהלך ויוביל יחד עם חברי הקהילה תהליך שיסיים את האלימות הנוראה. "מהיכרות של שני עשורים עם הקהילה הזו, רוב רובה מורכב מנשים ואנשים נהדרים ושוחרי שלום. הם קהילה עם עוצמות, של אנשים שהצליחו לברוח מאריתריאה, לצלוח את הסכנות האיומות בדרך, בעיקר בסיני, ועברו את מעצרי חולות. אני מאמינה ביכולת שלהם לפתור את הסכסוך ביניהם בדרכי שלום ולבודד את מחוללי האלימות." ד"ר שני פייס היא חברת מערכת מגזין רוזה ומנהלת שותפה בתוכנית לימוד משותף של מטח - המרכז לטכנולוגיה חינוכית. עריכה: מעין גלילי שני פייס 50 פרק מספר ד"ר שני פייס היא חברת מערכת מגזין רוזה ומנהלת שותפה בתוכנית לימוד משותף של מטח - המרכז לטכנולוגיה חינוכית למנויים בלבד למה ואיך נעצרתי מעצר פוליטי למנויים בלבד הסכינים הארוכות של המשטר נשלפו למנויים בלבד כן, שלום למנויים בלבד נאום הניצחון המלא של זוהראן ממדאני הצטרפו לתוכנית המנויים שלנו הצטרפו עכשיו

מגזין רוזה הוא במה לתוכן סוציאליסטי ועממי, ומארח קולות לניתוח המציאות ושינוייה מערכת מגזין רוזה מגזין רוזה הוא במה לתוכן סוציאליסטי ועממי, ומארח קולות לניתוח המציאות ושינוייה פרק: 64 | 9.1.25 | "במקום לבוא ולהרוס תמצאו פתרון" בעקבות גל הפינויים בנגב, שוחחנו עם תושבי כפרים בלתי מוכרים, ועם שותפיהם למאבק נגד העקירה והנישול פרק: 63 | 31.12.24 | מורה נבוכים לעקירת הכפרים הבלתי מוכרים בנגב כך הממשלה מביאה לשיא את התהליך הארוך של נישול הבדואים מאדמותיהם. כתבה ראשונה בסדרה פרק: 32 | 25.4.24 | מה האיראנים רוצים מאיתנו? החוקר אורי גולדברג בראיון על איראן, על ישראל ועל היחסים ביניהן פרק: 31 | 18.4.24 | ישראל חייבת להגיב למתקפה האיראנית ישראל חייבת להגיב למתקפה האיראנית - אבל איך? מאמר מערכת של מגזין רוזה מדיה פרק: 30 | 10.4.24 | "לא היה שבריר שנייה שחשבתי שיהיה פה משפט צדק" פרק: 29 | 18.2.24 | הצלת החטופים היא הצלת נשמתה של מדינת ישראל משה לוטם שמשפחתו נחטפה לרצועה בעדות ליומן המלחמה: "עדיין לא מאוחר להפסיק את המלחמה." פרק: 13 | 12.6.23 | תחנת הרכבת סגורה? לא אם תשלמו מספיק תחנת כפר ויתקין סגורה עקב "חוסר ביקוש", אבל רכבת ישראל תפעלה נסיעה פרטית אליה - לאורחי חתונה בלבד פרק: 1 | 1.5.23 | תמונת ניצחון - מגזין רוזה יוצא לדרך מגזין רוזה הוא במה אינטרנטית חדשה לתקשורת סוציאליסטית, שמדברת על מה שקורה לציבור כדי להחזיר לו את הכוח שלו

מעין מראיין את דביר ורשבסקי על הר הבית, בית המקדש והאנשים שרוצים להקים אותו פרק זה סגור למנויים בלבד. לא מנויים? לחצו כאן כדי להירשם ההר והבית שתפו: קריאת השכמה 9 בספטמבר 2024 ההר והבית קריאת השכמה 00:00 / 01:04 מעין מראיין את דביר ורשבסקי על הר הבית, בית המקדש והאנשים שרוצים להקים אותו קריאת השכמה 657 פרק מספר פודקאסט אקטואליה סוציאליסטי על החיים עצמם ועל התקווה לשינוי יסודי של החברה, הפוליטיקה והכלכלה. למנויים בלבד המלחמה המלוכלכת עושה עלייה למנויים בלבד מה עושים אחרי שמנצחים? למנויים בלבד למנויים בלבד איך הגיע בלייר למשול בעזה? הצטרפו לתוכנית המנויים שלנו הצטרפו עכשיו

הראיון המלא עם העיתונאית ענת סרגוסטי, כחלק מעונה 3 של הסדרה "ניהול וסכסוך" על המעורבות הישראלית בלבנון. פרק זה סגור למנויים בלבד. לא מנויים? לחצו כאן כדי להירשם ניהול וסכסוך עונה 3 - ישראל בלבנון. הראיון המלא עם ענת סרגוסטי שתפו: קריאת השכמה 21 באפריל 2025 ניהול וסכסוך עונה 3 - ישראל בלבנון. הראיון המלא עם ענת סרגוסטי קריאת השכמה 00:00 / 01:04 הראיון המלא עם העיתונאית ענת סרגוסטי, כחלק מעונה 3 של הסדרה "ניהול וסכסוך" על המעורבות הישראלית בלבנון. על העיתונות במלחמת לבנון הראשונה והביקור של סרגוסטי בביירות בזמן המלחמה קריאת השכמה 721 פרק מספר פודקאסט אקטואליה סוציאליסטי על החיים עצמם ועל התקווה לשינוי יסודי של החברה, הפוליטיקה והכלכלה. למנויים בלבד המלחמה המלוכלכת עושה עלייה למנויים בלבד מה עושים אחרי שמנצחים? למנויים בלבד למנויים בלבד איך הגיע בלייר למשול בעזה? הצטרפו לתוכנית המנויים שלנו הצטרפו עכשיו

עדות אישית מהרעב וההפצצות בעזה במרץ 2025, ומהחיים במחנה העקורים. פרק זה סגור למנויים בלבד. לא מנויים? לחצו כאן כדי להירשם בחודש הרמדאן הקדוש צדנו מזון כדי להישאר בחיים עדות אישית מהרעב וההפצצות בעזה במרץ 2025, ומהחיים במחנה העקורים. שתפו: מרי (שם בדוי) 19 במאי 2025 בחודש הרמדאן הקדוש צדנו מזון כדי להישאר בחיים מרי (שם בדוי) 00:00 / 01:04 תמונה: אנס מוחמד, שאטרסטוק. אין לתמונה קשר לכותבת או לעדות עדות זו נכתבה על ידי מרי (שם בדוי, כמו כל השמות בכתבה. השמות האמיתיים שמורים במערכת), בת 27, סופרת ובת-אנוש. במקור מצפון עזה אך כעת עקורה בדרום עזה. האם אי-פעם בלעת את המרירות שלך? מחשבות רבות צצו בראשי כאשר הרמדאן הגיח. זכרונות הרעב הם דיירים קבועים בראשי, ומקועקעים לנצח בליבי. 16 חודשים בהם התחננו על חיינו, בהם אכלנו רק ארוחה סבירה אחת בשבוע, כאילו היינו מכורים למזון. עכשיו, כשהפסקת האש הגיעה, הכול אמור להיות בסדר, לא? הרמדאן זה בדיוק מה שאני צריכה כדי להחלים נפשית ורוחנית. כל-כך התרגשתי לקבל בברכה את הרמדאן השנה: יש לי אוכל טוב יותר, נגמרו ההפצצות ונגמר האובדן, וחשוב מכל - אני חיה בדירה שכורה ולא באוהל. חשבתי שהחיים שלי סוף-סוף מתחילים לחזור למסלול. אני יודעת שלעולם לא אהיה אותו אדם שוב, אבל אני עושה הכול כדי להתמודד עם השדים הפנימיים שלי. אולי אוכל לחזור לצפון עזה בימים הקרובים. אחרי יום הצום הראשון של הרמדאן, אמא שלי הכינה לי את המנה הפלסטינית האהובה עליי - מקלובה. הייתי בעננים. אבל החיים הולכים לקרוע אותי לגזרים תוך רגע. ישראל עצרה את הכניסה של סיוע הומניטרי לתוך רצועת עזה ביום השני של הרמדאן (2.3). הרעב מכה שנית. יום הדין הגיע. כולם רצים לשוק לקנות ולאגור אוכל. אבל האוכל נגמר לפני שאנשים הספיקו לקנות משהו. האם המוכרים העלו מחירים או שבאמת נגמר האוכל ברצועת עזה כולה? ב-16 הימים הבאים, בחודש הקדוש של הרמדאן, צדנו מזון על מנת להישאר בחיים. ב-18 למרץ, ב2 לפנות בוקר, חיכיתי לארוחת הסוחור - הארוחה המקדימה לצום בכל יום. צפיתי באנימה האהובה עליי Black Butler כדי להרוג את הזמן. ופתאום - פיצוצים. מתקפה? אנחנו לא בהפסקת אש? נראה שישראל החליטה להמשיך את רצח העם בעזה בכל הכוח הפעם, והיא מפרה את הסכם הפסקת האש פעם נוספת. הפצצות נפלו עלינו כמו גשם. והפיצוצים רועמים ומפרים את השקט. משפחתי ואני הפכנו לעקורים ב-10 לאוקטובר 2023, שבועיים אחרי שהבית שלנו בצפון עזה נהרס. נאלצנו לברוח דרומה, לחפש מקלט בבית סבתי באל-מוע'ראקה (עיירה במרכז רצועת עזה). שם היינו במשך 23 ימים. ואז, תחת איומי רובים, עזבנו ומצאנו מקלט בבית דודתי במחנה פליטים אל-מע'אזי. את מחנה הפליטים נאלצנו לעזוב, ועברנו לרפיח לחיות באוהלים. למרות מצבם הרעוע הם שימשו לנו מקלט ומחסה. הפצצות באותו הלילה היו כל-כך עוצמתיות שדלתות הבית התפרקו. הרעש הקרוב התמזג עם פיצוצים רחוקים, שהזכירו לנו שאין שום מקום בטוח בעזה. בחוץ, ברפיח, מקבץ אוהלים נפגע ישירות. זה היה מקום מחסה מאולתר של פליטים שכבר איבדו הכול. אנשים נשרפו בחיים, גופותיהם נאכלו על-ידי הלהבות שלא השאירו דבר מלבד עפר ואפר, וזיכרון. את הזוועה הזו מילים בקושי יכולות לתפוס. לראות חיים של אנשים הופכים לשאריות רמוסות. לדעת שאלה היו משפחות שבדיוק כמונו, ברחו מצפון עזה לחפש מקלט. עם שחר, קיבלנו בשורה על אובדן קרוב. שני בני דודים שנשארו בהריסות ביתם באל-מוע'ארקה נהרגו במתקפה של כלי טיס בלתי מאויש (קוודקופטר). חוסאם(24) ועדנאן (18) היו הצעירים מבין 6 אחים. עדנאן נולד כשאביו היה בכלא הישראלי. הוא היה האיש הכי צבעוני בעולם; ממש רוח חופשית. כולם אהבו אותו בזכות הנשמה הטהורה שלו. חוסאם היה מבוגר לגילו. הוא לא הצליח להגיע לאוניברסיטה, אבל אמונתו ומחשבותיו היו יוצאות מגדר הרגיל. חוסאם מת שלושה ימים לפני יום ההולדת שלו. חוסאם ועדנאן הלכו לאל-מוע'ראקה יחד עם שני אחיהם. כשהפצצה נפלה, כולם נסו על חייהם בחשיכת הלילה. עדנאן נפגע ישירות מהפצצה וגופתו נקרעה לגזרים במקום. חוסאם רץ חזרה לנסות להציל את אחיו. יתר האחים ניסו לעצור אותו, אבל הוא בחר לחזור לאחיו הקטן. הוא נורה 4 פעמים בחזה על-ידי אותו רוצח שלקח את חיי אחיו. אילולא הנאמנות שלו למשפחה שלו, חוסאם היה חי היום. וזה לבדו הופך גם אותו לגיבור של עזה. לא כל הגיבורים לובשים גלימות. אבל עדנאן אכן לבש את גלימת האנושיות. בני הדודים שלי לא יחזרו. והאוהלים שבהם היו גרו עומדים היום כסימנים שרופים של האובדן. אבל עזה מחזיקה מעמד. אנחנו מחזיקים מעמד. אפילו כשהשלום נשבר ותקווה נראית בלתי אפשרית, אנחנו שורדים. כל פעם שאני חושבת עליהם, אני בולעת את המרירות שלי. בכל פעם שאני אוכלת ארוחת איפטר מקופסאות שימורים, אני בולעת את המרירות שלי. בכל פעם שאני נזכרת שכל העולם עוצם עיניים מול ההרג הסיטונאי בעזה, אני בולעת את המרירות שלי. מרירות הפכה למזלג בגרון שלי. הקוץ בבטן שלי. היתד בלב שלי. מי ייתן ואללה יעניק לבני הדודים שלי נחת ומנוחת עולמים. ומי ייתן ואללה יעניק לנו את הכוח להחזיק מעמד בתוך המעגל הבלתי נגמר הזה של אלימות ואובדן. תרגום ועריכה: תום אלפיה מרי (שם בדוי) 84 פרק מספר מרי(שם בדוי), במקור מצפון עזה, עקורה כעת בדרום. בת 27. מתארת את עצמה כבת אנוש וככותבת למנויים בלבד למה ואיך נעצרתי מעצר פוליטי למנויים בלבד הסכינים הארוכות של המשטר נשלפו למנויים בלבד כן, שלום למנויים בלבד נאום הניצחון המלא של זוהראן ממדאני הצטרפו לתוכנית המנויים שלנו הצטרפו עכשיו

מה הם כרטיסי המזון שהבטיחה מפלגת ש"ס בקמפיין הבחירות שלה, למי הם יועילו, ומי יישארו רעבים? פרק זה סגור למנויים בלבד. לא מנויים? לחצו כאן כדי להירשם רעבים לשינוי שתפו: קריאת השכמה 16 בנובמבר 2022 רעבים לשינוי קריאת השכמה 00:00 / 01:04 מה הם כרטיסי המזון שהבטיחה מפלגת ש"ס בקמפיין הבחירות שלה, למי הם יועילו, ומי יישארו רעבים? קריאת השכמה 469 פרק מספר פודקאסט אקטואליה סוציאליסטי על החיים עצמם ועל התקווה לשינוי יסודי של החברה, הפוליטיקה והכלכלה. למנויים בלבד המלחמה המלוכלכת עושה עלייה למנויים בלבד מה עושים אחרי שמנצחים? למנויים בלבד למנויים בלבד איך הגיע בלייר למשול בעזה? הצטרפו לתוכנית המנויים שלנו הצטרפו עכשיו

הסכינים הארוכות נשלפו, חיסולים פוליטיים יצאו לדרך, והציבור הישראלי על הכוונת. משטר חדש מתכונן בישראל בחסות המלחמה. פרק זה סגור למנויים בלבד. לא מנויים? לחצו כאן כדי להירשם אלימות ברחובות וטיהורים בהנהגה: נכנסנו לשנת בחירות הסכינים הארוכות נשלפו, חיסולים פוליטיים יצאו לדרך, והציבור הישראלי על הכוונת. משטר חדש מתכונן בישראל בחסות המלחמה. שתפו: אסף יקיר 16 בנובמבר 2025 אלימות ברחובות וטיהורים בהנהגה: נכנסנו לשנת בחירות אסף יקיר 00:00 / 01:04 קרדיט תמונה: דימיטרי פיסטרוב, שאטרסטוק בעקבות מתקפת חמאס בשבעה באוקטובר, בחודשים האחרונים של שנת 2023 ביצעה מדינת ישראל את אחד מפשעי המלחמה המאורגנים המחרידים בהיסטוריה המודרנית. במשך חודשים ספורים הפך צה"ל את רצועת עזה לעיי חורבות. יותר ממיליון אזרחים גורשו מביתם, קרוב ל-30 אלף עזתים נהרגו, רובם הגדול נשים וילדים שנרצחו, חלקם במה שראשי מערכת הביטחון כינו כבר אז "נכבה שנייה", שמטרתה להחדיר טרור באוכלוסיה האזרחית. העדות הקרובה ביותר לליבם של הישראלים מהתקופה ההיא היא הריגתם בדם קר של 3 חטופים לא חמושים, מניפים דגל לבן ומתחננים לעזרה בשכונת שג'אעייה. אפשר, או אי אפשר, רק לדמיין כמה פלסטינים מצאו אז ומאז את מותם בנסיבות דומות. בשנתיים שעברו, המשיכה ההשמדה בעזה בקצב איטי יותר, והיא ממשיכה עד היום. רק לפני מספר ימים דווח ב-BBC שצה"ל השמיד כ-1,500 בתים בשטח בשליטתו מאז כניסת הפסקת האש לתוקף. דובר צה"ל התייחס לדיווח ולא הכחיש, אלא טען, כרגיל, שצה"ל מטפל ב"תשתיות טרור". בזמן שהפשע הזה התרחש, שלטה בכיפה תודעת "שש אחרי המלחמה", כאילו כשהכל ייגמר יהיה זמן שבו נתמודד עם הסיבות שהביאו אותנו עד כאן. אמנם בתוך החברה הישראלית לא תמיד הסכימו על איך ואת מי ננצח, אבל היה ברור שעכשיו "ביחד ננצח". ואחר כך? ובכן, לא ברור מה יקרה אח"כ. אבל "שש אחרי המלחמה" ואחריו "היום שאחרי", היו הקנבס הריק עליו יכולים צדדים שונים לצייר את העתיד המועדף עליהם. בזמן שעתידים שונים דומיינו, התפלשה החברה הישראלית במה שכונה "אחדות" שהייתה בעצם כניעה מוחלטת של צד אחד במפה הפוליטית לשאיפות ההשמדה של הצד השני, תחת כסות דקה של שיקולים ביטחוניים. לצד השמאלי, או המרכזי, או הממלכתי, או הליברלי, או איך שירצו לקרוא לעצמם, היה ברור שבשש אחרי המלחמה נקים וועדת חקירה ממלכתית, נלך לבחירות, ונקים ממשלה חדשה ש"תתקן את ישראל". למרבה האימה, אם תשאלו פוליטיקאי רנדומלי מיש עתיד, או הדמוקרטים, או המחנה הממלכתי, מה לדעתו צריך לעשות עכשיו, הוא יתן פחות או יותר את תשובת הקואליציה. המציאות קפאה בזמן בשביל האנשים האלו, והם עוד מחכים לשש כשהשעה היא דקה לחצות. בינתיים, במציאות, מתנהלת מלחמת אזרחים במעמד צד אחד ובחסות מערכת אכיפת החוק, הכפופה כבר כמעט כולה למשטר החדש שהוקם בישראל בזמן המלחמה. השינוי המשטרי בישראל משתקף דרך התמורה שחלה בחקירות הבכירים בשנים האחרונות, אותן צריך להבין כמונעות קודם כל משיקולים פוליטיים. כן, נתניהו מושחת, ולא, התיקים נגדו לא מומצאים. אבל, גם אין טעם בהסתכלות נאיבית על חקירות נתניהו כאילו היו עניין משפטי גרידא. הטענה הבסיסית של נתניהו שהוא נרדף על ידי הפרקליטות, שהוא קורבן של אכיפה בררנית, היתה נכונה לאורך כל הדרך. לא כי הוא לא פושע, אלא כי כולם שם למעלה פושעים, במידה כזו או אחרת. שעשורים של כיבוש והפרטה הותירו את מדינת ישראל, עוד לפני השבעה באוקטובר, שבורה ומרוסקת וחסרה אפילו את מראית העין של מדינת חוק. נתניהו נחקר והועמד למשפט כי היו גורמים בתוך המדינה שקיבלו החלטה מודעת להתמודד אתו כבעיה, ולא כפתרון. את החקירות ואת המשפט עצמו, על התנהלותו הממושכת והמשונה, צריך לראות כקרב בין אגף מושחת אחד בפוליטיקה הישראלית לאגף מושחת אחר. זה בסדר שיהיו לנו פייבוריטים בקרב הזה, רק שלא יהיו אשליות בנוגע לזהות הצדדים הנלחמים. מאז הפסקת האש, אפשר לומר בביטחון שהדינמיקה הזו השתנתה. אין לנו דרך לדעת מה נאמר בחדרים סגורים, ומתי בדיוק "נפל" מבצר כזה או אחר. אבל נראה שמשהו זז בתוך המשטר הישראלי. תוך פחות מחודש נעצרו כאן מנהיגי איגוד העובדים הגדולים במדינה, ראשי הפרקליטות הצבאית, ובכירי חוקרי השחיתות. מדובר בשימוש ממשי וישיר בכוח המדינתי לחיסול יריבים פוליטיים, לזריעת כאוס ואולי יותר מהכל ל-"הסרת חסמים", בהשאלה מהשיח הכלכלני. אי אפשר להפריז בכמה השינוי הזה משמעותי. זה לא משנה בכלל אם ראשי ההסתדרות מושחתים, אם הפרקליטות הצבאית התנהלה ומתנהלת כמו ארגון פשיעה, ואם בעלי הון קונים שוטרים במשטרת ישראל. האמת - אני מניח באופן אישי שכל הדברים האלו נכונים. חלקם מדכאים את הדרישות של מעמד העובדים, אחרים מכשירים רצח עם בפלפולים משפטיים, והאחרונים מניחים לפשע להשתולל ברחובות. אף אחד מהם לא חבר שלי, או שלכם, להפך, הם כולם אויבים שלנו. אבל זה לא אומר שלא צריך להילחץ, ולהילחץ מאוד, מהסכינים הארוכות שנשלפות בתוך המשטר הישראלי. לחיסולים בתוך האליטות צריך וחשוב להוסיף גם את התגברות האלימות של הזרועות השונות של המשטר. זה נכון במיוחד בעזה, אבל כמובן גם בשטחים, שם הצבא, כשהוא לא עסוק בלרצוח בעצמו מעל אלף פלסטינים מאז השבעה באוקטובר ולנהל את שגרת הכיבוש, מגבה מיליציות חצי צה"ליות או פרטיות לגמרי שמשתוללות ללא הפסקה. זה נכון גם לגבי כנופיות יהודיות שצומחות בתוך ישראל ומתחילות להפנות את האנרגיה הפאשיסטית שלהן כלפי הפלסטינים אזרחי ישראל ונציגיהם בכנסת, כלפי שמאלנים, אקדמאים, ומפגינים נגד הממשלה. ככה נראית שנת בחירות במשטר הישראלי החדש. בעבר התרגלנו לנוהל בשנת בחירות: קצת הסתה של נתניהו, כמה הודעות של שר האוצר שהתקשורת הכלכלית תכנה "פופוליסטיות", אלו ואלו כבר לא חדשות. אבל עכשיו, כחלק משנת בחירות נערכים טיהורים בשורות ההנהגה של המשטר הישראלי, והאלימות הפוליטית ברחובות בגיבויו מתגברת. הבחירות הקרובות יתנהלו באווירה אלימה של משבר מתמשך ושל שחיתות גלויה. הן יתנהלו בסביבה מוסדית שבה גורמים שיכלו בעבר להתנגד יהיו מוחלשים, רדופים, עלובים, וחסרי לגיטימציה. הן יתנהלו תוך כדי דיווחים שוטפים על אלימות מאורגנת כלפי כל מי שמצביע או מתכוון להצביע לא נכון. מציאות שכבר מוכרת לאזרחים הפלסטינים, תהפוך עכשיו גם ליום יום של רבים מהיהודים. בחסות המלחמה, בין קרב על נפילת "מבצר" כזה או אחר, נפלה הממלכה כולה. המשטר הישראלי מנהל מלחמה, קודם כל נגד החלקים בתוכו שהוא רוצה להחליש או לסלק. אחר כך נגד הליברלים במוקדי הכוח, בהם הוא כנראה רואה איום ממשי. אחריהם, במעמד העובדים המאורגן. ולבסוף, בפלסטינים אזרחי המדינה ובשמאל - חלשים ובלתי מאורגנים יחסית, אפשר לשמור אותם לסוף. כשמנהלים מולך מלחמה, חשוב לדעת מי האויב. מדינת ישראל כפופה כולה להגיון המלחמה והמשבר המתמשך, שאפשר גם לקרוא לו בשלב הזה תצורה מסוימת של פאשיזם. המדינה אף פעם לא הייתה מושלמת, תמיד הייתה בה שחיתות ופשע, אבל בשנתיים האחרונות משהו נשבר בה סופית. אולי עוד יש בה משרתי ציבור מנומסים, אפילו שוחרי טוב, אבל המאזן בתוכה השתנה, ואי אפשר לסמוך על מוסדותיה. הרעיונות ש"נגיש תלונה ליועמ"שית נגד ח"כים מסיתים" או "נדרוש מהמפכ"ל לפתוח בחקירה" או "נתעקש שבג"צ יעמוד בפרץ", היו מצחיקים אם לא היו עצובים במידת ריחוקם מהמציאות. לרע ולרע, האופוזיציה למלחמת הנצח וממשלת ההשמדה נשארה ללא תמיכה משמעותית מתוך המערכת. בחודשים הקרובים, ככל שהתהליך הזה יתרחב, חלקה יבחר להצטרף סופית לקואליציית נתניהו. החלק שייבחר להישאר בחוץ, יצטרך להכריע בין המשך האשליה לבין אימוץ של מצבם החדש כמתנגדי משטר. להתנגדות למשטר, כמו גם להתנגדות לממשלה, יש כלים, גם אם הם כלים אחרים מהכלים הלגליסטיים של המאבק המשפטי שמנהלת האופוזיציה היום. אפשר להפגין לא רק נגד מדיניות כזו או אחרת, או גוף סורר בתוך המשטר, אלא נגד המשטר עצמו. אפשר לסרב - ולא רק לשרת בצבא, זה מובן מאליו בשלב הזה בו הצבא הוא פשוט זרוע השמדה של המשטר - אלא גם לסרב לקחת חלק בנירמול המשטר החדש. לסרב להשתתף בשיח הכוזב והתמידי באיום הביטחוני הבא. לסרב להיאבק למען גיוס של מי שלא מתגייס, במקום נגד הגיוס של מי שכן. בדומה, אפשר להילחם על קידום שלום, שהוא הכלי היחידי שאולי יוכל לשנות מספיק את המציאות כדי להציל משהו ממה שמדינת ישראל הייתה יכלה להיות. ואולי הכי חשוב, אפשר לעזור לארגן אנשים למוקדי כוח, במקומות העבודה שלהם ובערים שלהם, שיהיו משקל נגד למשטר הישראלי ולכוח הכמעט בלתי מוגבל שהוא מחזיק כרגע בין הירדן לים. יותר מהכל, חשוב להכיר במה הביא אותנו לכאן, לא הפופוליזם ולא הגזענות של הימין, לא הפיצול בין המפלגות והיעדרו של "סכין בין השיניים", לא בחירה אלקטורלית שגויה של מרב מיכאלי ולא המהות הנצחית של הציונות. הגענו לכאן מכיוון שהייתה קואליציה רחבה בחברה הישראלית שהסכימה "לשים הכל בצד" כדי לנקום, לפרק, להרוג ולהשמיד ברצועת עזה. עכשיו כשאנחנו מגלים מה זה ה"הכל" שהם שמו בצד, כולי תקווה שבפעם הבאה שיבקשו מהם שוב לשים הכל בצד, כי נורא חשוב לצאת למבצע בעזה, או בשטחים, או באיראן, או בסוריה או בטורקיה, הם יזכרו לאיזו מציאות הם יכולים לחזור כשתחושת האחדות תתפוגג, והם ימצאו את עצמם בתא המעצר. אסף יקיר הוא חבר מערכת ומגיש הפודקסט קריאת השכמה עריכה: תום אלפיה אסף יקיר 126 פרק מספר חבר מערכת ומגיש הפודקסט קריאת השכמה למנויים בלבד למה ואיך נעצרתי מעצר פוליטי למנויים בלבד הסכינים הארוכות של המשטר נשלפו למנויים בלבד כן, שלום למנויים בלבד נאום הניצחון המלא של זוהראן ממדאני הצטרפו לתוכנית המנויים שלנו הצטרפו עכשיו

ארנון פלג ואסף יקיר בגילויים מרגשים על שלבי המלחמה, ואיך מתכננת הממשלה להשלים את מיטוט החברה הישראלית. פרק זה סגור למנויים בלבד. לא מנויים? לחצו כאן כדי להירשם מס שפתיים שתפו: קריאת השכמה 29 בדצמבר 2023 מס שפתיים קריאת השכמה 00:00 / 01:04 ארנון פלג ואסף יקיר בגילויים מרגשים על שלבי המלחמה, ואיך מתכננת הממשלה להשלים את מיטוט החברה הישראלית. קריאת השכמה 590 פרק מספר פודקאסט אקטואליה סוציאליסטי על החיים עצמם ועל התקווה לשינוי יסודי של החברה, הפוליטיקה והכלכלה. למנויים בלבד המלחמה המלוכלכת עושה עלייה למנויים בלבד מה עושים אחרי שמנצחים? למנויים בלבד למנויים בלבד איך הגיע בלייר למשול בעזה? הצטרפו לתוכנית המנויים שלנו הצטרפו עכשיו

מולאן גרסת מלחמת העצמאות האמריקאית - האישה שהוציאה לעצמה כדור מהרגל עם אולר ומחט ותבעה את הצבא האמריקאי פרק זה סגור למנויים בלבד. לא מנויים? לחצו כאן כדי להירשם פרק 83 למנויים־ות בלבד: 250 שנה למהפכה האמריקאית חלק ב' - דבורה סמפסון שתפו: תולדות המיניות 30 במאי 2025 פרק 83 למנויים־ות בלבד: 250 שנה למהפכה האמריקאית חלק ב' - דבורה סמפסון תולדות המיניות 00:00 / 01:04 פרק (שני מתוך שניים) שחוזר 250 שנים בזמן לימי המהפכה האמריקאית, אל badass מהמדרגה הראשונה. דבורה סמפסון עלתה על הגברו כדי להילחם נגד האימפריה הבריטית (ולהתפרנס), ואחר כך נלחמה בצבא האמריקאי כדי לקבל את השכר שמגיע לה באמצעות קמפיין יחסי ציבור משוכלל - שכלל דראג, אינפלואנסרים וכתבות מגזין. מה פספסו בהמילטון לגבי נשים במהפכה האמריקאית (ספוילר, כמעט הכל), איך להוציא כדור מהרגל עם אולר מתקפל, ואיך ממציאים מגדר? ההיסטוריה השיכורה של דבורה סמפסון (ואוון רייצ׳ל ווד) https://youtu.be/1tUfxNIlnqY?si=62rjjCAKZOvw5Up7 תולדות המיניות 83 פרק מספר הפודקאסט שמוציא את ההיסטוריה מהארון (או לא... זה מורכב). ענת זלצברג ודותן ברום מלרלרות על היסטוריה קווירית ותרבות פופולרית. למנויים בלבד למה לי פוליטיקה עכשיו? למנויים בלבד היא הצילה את העולם. הרבה. למנויים בלבד היית מחליק ימינה על דרקולה? למנויים בלבד שיתוף פעולה עם הנאצים: שיק או שוק? הצטרפו לתוכנית המנויים שלנו הצטרפו עכשיו

פרק זה סגור למנויים בלבד. לא מנויים? לחצו כאן כדי להירשם 113- ממשלת הבלהות حكومة الكوابيس שתפו: 21 באוקטובר 2020 113- ממשלת הבלהות حكومة الكوابيس קריאת השכמה 00:00 / 01:04 ! קריאת השכמה 113 פרק מספר פודקאסט אקטואליה סוציאליסטי על החיים עצמם ועל התקווה לשינוי יסודי של החברה, הפוליטיקה והכלכלה. למנויים בלבד המלחמה המלוכלכת עושה עלייה למנויים בלבד מה עושים אחרי שמנצחים? למנויים בלבד למנויים בלבד איך הגיע בלייר למשול בעזה? הצטרפו לתוכנית המנויים שלנו הצטרפו עכשיו

שיחה מרתקת עם יאיר קדר, עורכו המיתולוגי של "הזמן הוורוד", על ההיסטוריה של העיתונות הגאה בישראל פרק זה סגור למנויים בלבד. לא מנויים? לחצו כאן כדי להירשם פרק 35: הזמן הוורוד ועיתונות גאה (עם יאיר קדר) שתפו: תולדות המיניות 2 בספטמבר 2024 פרק 35: הזמן הוורוד ועיתונות גאה (עם יאיר קדר) תולדות המיניות 00:00 / 01:04 בפרק ה־35 זכינו לארח את יאיר קדר, עורכו המיתולוגי של כתב העת "הזמן הוורוד", הקולנוען שמאחורי הסרט "הזמן הוורוד" ופרויקט העברים וממייבאי התאוריה הקווירית לארץ. שוחחנו אתו על שנות התשעים, על ההיסטוריה של העיתונות הגאה בישראל, על מערכות היחסים בין אותיות הלהט"ב וגם בין שבטים שונים בתוך כל אות, על הקשר בין עיתונות וקולנוע למחקר היסטורי ועל עשייה תקשורתית ותרבותית כפלטפורמה לבניית כח פוליטי. לרכישת לוח השנה הסוציאליסטי: https://shorturl.at/4PrHc תולדות המיניות 35 פרק מספר הפודקאסט שמוציא את ההיסטוריה מהארון (או לא... זה מורכב). ענת זלצברג ודותן ברום מלרלרות על היסטוריה קווירית ותרבות פופולרית. למנויים בלבד למה לי פוליטיקה עכשיו? למנויים בלבד היא הצילה את העולם. הרבה. למנויים בלבד היית מחליק ימינה על דרקולה? למנויים בלבד שיתוף פעולה עם הנאצים: שיק או שוק? הצטרפו לתוכנית המנויים שלנו הצטרפו עכשיו