הופקרתי. 

כאישה, כאמא, כיפואית. 

אירוע התקיפה הגזעני שאירע ביום שבת (13.12) נגד משפחה יפואית קרה בשטח הבית המשותף שלנו, במרחב שאמור להיות הכי בטוח עבורנו. למחרת התקיפה, יצאנו נשים, אמהות, ותושבות יפואיות, לזעוק ולדרוש ביטחון. עמדנו, יחד עם חנאן, הנפגעת, ומשפחתה, ברחוב יפת ובכיכר חג' כחיל לומר שחיינו אינם הפקר. כולנו חנאן.

אנחנו ביאפא חיות מאות שנים יהודיות וערביות. חיי השותפות לא חדשים לנו. לכן האידיאולוגיה הגזענית שבאה להפריד בין דם לדם, שמקבלת גיבוי משטרתי, עירוני, ומדיני היא כל-כך מקוממת. היא זו שמפרקת את הקהילה שלנו. אנחנו רואים מה המתנחלים עושים בגדה ואיזה גיבוי הם מקבלים. אמנם זה לא פותח את מהדורות החדשות, אבל אנחנו מתעדכנים במה שקורה בשטחים, כי אנחנו יודעים שמה שקורה שם יגיע גם לפה. שזה רק עניין של זמן ותיעוד.

והנה, זה קרה. מתנחלים עשו פה את מה שהם עושים שם - הם תקפו משפחה פלסטינית. רק הפעם ביפו. זו תקיפה לאומנית שמטרתה להציג את העליונות של אנשים שקוראים לעצמם ״בעלי הבית״. הם לא רואים בנו בני אדם.

אבל אנחנו לא שותקות. לא נשתוק לעיריית תל אביב שמקצה עבור הגרעין התורני מבנים, ובתים, ומכרזים קהילתיים, ומנסה להשתיק אותנו. לא נקבל את סיפורי המשטרה על כך שזה לא תקיפה לאומנית אלא ״סכסוך״. אנחנו מבינות מה קורה. ואנחנו לא שותקות. אנחנו צעדנו יחד, צעדה שהובילה חנאן, עם הקהילה והמשפחה לצידה ומאחוריה. 

ליאפא שלי יש המון כח קהילתי. למרות שאנחנו כורעות תחת יוקר המחייה והג'נטריפיקציה, ואנחנו מופקרות לאלימות ופשיעה אנחנו מנסות לנהל חיים נורמלים. כאשר המשטרה ביצעה מעצרים דווקא של גברים ערבים ביפו כי התנגדו לאלימות הגזענית, מאות נשים ואמהות יפואיות השמענו את קולנו, על אף ניסיון ההפחדה של המשטרה. וכאשר המשטרה לא עושה את תפקידה בחיפוש אחר הנאשמים, הנתקפת הייתה זו שאספה את הראיות עבור המשטרה.

אני מפחדת על ילדיי ועתיד ילדינו. התוקפים ירקו על הילדים של חנאן והילדה שאלה ״אם זה קרה כי אנחנו ערבים?״ מה עונים לשאלה כזו? מה אני עונה לילדים שלי כשהם שומעים על התקיפה הזו? אני מחנכת את ילדיי לאהבה, לערבות הדדית בין בני אדם, ולסולידריות. איך מבקשים מאיתנו לתת אמון כשהמדיניות היא הפקרה? איך אשמור על ילדיי? איזה פנים יש לי לבקש מילדיי לקרוא למשטרה שתעניק להם ביטחון במקרה תקיפה?

אבל אנחנו לא מוותרות. אנחנו נמשיך להשמיע את הקול שלנו, גם בגשם וגם בקור. לא נשקוט עד שיהיה פה צדק וביטחון.

אינאס אוסרוף אבו סייף היא אמנית וצלמת עיתונות. ילידת יאפא, אמא של אדם ואחמד, ופעילה בעומדים ביחד

עריכה: תום אלפיה