המסמך הקצר המובא להלן, נכתב ביוני 2015, בחודשים שקדמו להקמת תנועת "עומדים ביחד". הוא ביטוי לתהליך חשיבה - שהיו שותפים לו אז אנשים לא רבים - בדבר הצורך בהקמת תנועה פוליטית שתציע דרכי התמודדות חדשות עם האתגר הקשה של הגמוניית הימין בשלטון. אמנם המסמך נכתב באופן מניפסטי, ומורכב מ-22 תיזות לדיון, אולם הוא מעולם לא פורסם פומבית עד כה. עותקים ממנו נשלחו באופן אישי לאנשים כדי להזמין אותם להצטרף לחשיבה על הקמת תנועה, אבל לא נעשה בו שימוש באופן ציבורי. 

עם פרוץ "אינתיפאדת הסכינים" והקמת "עומדים ביחד" באוקטובר 2015 - בהתחלה כפלטפורמה אקטיביסטית, ובהמשך כתנועה במלוא מובן המילה - התחושה הייתה שהמסמך הזה התייתר, ובפועל הוא נשכח ולא עמד לנגד עינינו במרוצת שנות בניית התנועה. "עומדים ביחד" המשיכה ויצרה לעצמה מסמכים רעיוניים משלה: הטקסט הקצר "הזמנה לתנועה", שאומץ באמצע 2016; תיאוריית השינוי ("לשנות ביחד") שאושרה באסיפה הארצית השנייה של התנועה, ביוני 2019 בכפר קאסם; ומסמך האסטרטגיה ("לקראת שמאל עממי בישראל"), שאושר באסיפה הארצית השלישית של התנועה, בנובמבר 2021 בטייבה. 

כיום, עם כניסת התנועה לשנה השמינית לפעילותה, מעניין לקרוא מחדש בטקסט הזה, ולזהות בו ניסוחים ראשוניים ומטרימים של רעיונות שבהמשך ינחו את התנועה. מעניין גם לראות את האזהרה מפני המשבר הפוליטי, שכיום נראה כי התממשה במובנים רבים. ועוד מעניין לראות מה חסר בו. למשל, אין במסמך דגש על ארגון אנשים ובניית כוח, גישה אשר תהפוך לחלק מרכזי בצורת הפעולה של "עומדים ביחד" בהמשך דרכה. זה נבע מכך שהשפה של ארגון קהילתי וארגון פוליטי של אנשים (אורגנייזינג) פשוט לא הייתה מצויה בידינו בתחילת הדרך, והיא נרכשה ונלמדה. אין במסמך גם איפיון של התנועה בתור כזו שתהיה סוציאליסטית במובהק, אף שברור - לנו לפחות - מהאופן בו התנועה מתוארת כאן, שהיא צריכה לשאוב השראה וצורות חשיבה מתוך המסורת הסוציאליסטית. ולבסוף, המסמך מדבר באופן המוני, אבל עוד לא רובני. נכתב במסמך שהתנועה החדשה שתקום לא צריכה להיות תנועה של אוונגארד מסתגר, אבל עוד לא נאמר שם שהייעוד שלה הוא לבנות רוב חדש בחברה שלנו ולדבר בשמו של הרוב הזה. גם זו התפתחות חדשה, שביטאה תחושת ביטחון-עצמי הולכת וגוברת של "עומדים ביחד", שנשענה בין היתר על ההצלחות שהתנועה רשמה במרוצת פעילותה, וביכולת המוכחת שלה לאסוף אנשים, לשכנע ולהשפיע.

איתמר אבנרי ואורי וולטמן

**********************

מתקרב רגע ההכרעה, אי אפשר להמשיך עם מה שישנו, צריך לבנות את מה שיהיה (22 נקודות לדיון על החיים שלנו כאן) - יוני 2015

מתקרב רגע ההכרעה

1. החברה בישראל מצויה במשבר. סימניו ניכרים סביבנו. 

2. בכל פעם שפוליטיקאי מעז להשמיע אמירות שבעבר היו בלתי נסבלות, והדבר עובר בשקט – זה ביטוי למשבר. בכל פעם שהממשלה מחוקקת חוק או מיישמת מדיניות שפוגעת קשה בהמוני אנשים, אבל אין מחאה שמונעת ממנה לעשות את זה – זה ביטוי למשבר. בכל פעם שאנשים ביקורתיים חשים כעס על המקום אליו מידרדרת החברה שלנו, אבל לא מאמינים שבכוחם לשנות ולכן מרימים ידיים – זה ביטוי למשבר. בכל פעם שהממשלה ממשיכה להציע לנו בעיות דמיוניות ואויבים מדומים, במקום לספק פתרונות אמיתיים לבעיות אמיתיות – זה ביטוי למשבר. 

3. החברה בישראל כבר ידעה משברים בעבר. אולם המשבר הנוכחי שונה מהם – הוא משבר מתמשך, שהולך ומתפשט לרוחבה של החברה ולעומקה.

4. מדובר במשבר לרוחב החברה משום שאין היבט בחיים החברתיים שאינו מושפע ממנו. מי שחשב שהבעיה היא רק מלחמות והיעדר ביטחון אישי – קיבל גם עוני ומצוקות חברתיות; ומי שחשב שהבעיה היא רק עוני – גילה שמחריפה תופעת הגזענות; ומי שחשב שהבעיה היא רק גזענות כלפי קבוצה מסוימת – גילה שמחלת הגזענות מתפשטת כלפי קבוצות שונות; ומי שחשב שההשתוללות הגזענית היא הבעיה של החברה שלנו – גילה שסותמים את הפה לאמנים, ולעיתונאים, ולפעילים חברתיים, ובסוף גם לכולנו; ומי שחשב שהרדיפות הפוליטיות ושהחוקים האנטי-דמוקרטיים ושהאלימות המילולית שהופכת לאלימות פיזית, הם הבעיה של החברה שלנו – גילה שפותחים שוב במלחמה, וחוזר חלילה.

5. המשבר הנוכחי הוא משבר לא רק לרוחב החברה אלא גם לעומקה, משום שביטויי המשבר הם קיצוניים בצורה עמוקה מבעבר. לא מדובר בסתם עוני – אלא בשיעור העוני מהגבוהים ביותר מבין המדינות המפותחות; ולא מדובר בסתם מלחמות – אלא בכאלה שפורצות כל שנתיים, מתים בהן ילדים, וטילים נוחתים על גוש דן; ולא מדובר בסתם אמירות גזעניות – אלא בגזענות שמתחילה בממשלה וזולגת מטה: גזענות שמייצרת מציאות בה מכנים מבקשי מקלט אפריקאים בשם "סרטן", ויוצאים לצוד אותם ברחובות הערים; מציאות בה מסיתים בגלוי לגירוש או להשמדת עם; מציאות בה שורפים ילד בעודו חי, כי הוא ערבי.

6. עומק המשבר ורוחבו, ובעיקר היעדר התמודדות אמיצה וכוללת איתו ומולו – מייצרים מציאות בה יש חשש אמיתי שהחשיכה תהפוך למאפיין קבוע של החיים הפוליטיים בארץ. הימשכותו של המשבר ועוצמתו המיוחדת פגעה רבות בכוחות העומדים מולו:  

7. ומעל הכל, הביטוי הקשה ביותר של המשבר, וזה שגם מאפשר לו יותר מכל להאריך ימים, הוא הציפייה שההתמודדות איתו תיעשה בכלים הקיימים, ושמי שיעשו זאת - יהיו אחרים. שתי הציפיות האלה הן מוטעות. רק הדברים שנעשה, או שלא נעשה, הם שיכריעו את גורל ההתמודדות הזו. אך כדי לצאת למערכה הזו – צריך כלים, ואילו הכלים שבידינו כרגע – הם חלודים ומיושנים.  אי אפשר להמשיך עם מה שישנו

8. אין אף מבנה פוליטי הקיים כיום שיכול להציל אותנו מחורבן. אם נבחר לשבת ולהביט מהצד על ההתפתחויות, בלי לעשות דבר – אז בשלב מסוים, נחדל מלהיות.

9. אחד המאפיינים של משבר הפוליטיקה בישראל, מתבטא בכך שהשדה העצום שבין הפינה של הפוליטיקה הפרלמנטארית-המפלגתית לבין הפינה של העמותות, נותר ריק מכל צורה של עשייה. התוצאה היא, שלמעט מיעוט זעיר המעורב במפלגות מצד אחד, או בעמותות מצד שני – האנשים ברובם המכריע, אינם פעילים כלל. הם מסתפקים במבט מתוסכל על המציאות, בכתיבת תגובות באינטרנט, או נדחקים לייאוש. 

10. העמותות אינן מציעות חלופה מן היסוד לסדר הקיים, ולכן – תרומתן היא חשובה, אבל היא תמיד נקודתית. עמותה העוסקת בהגנה על זכויות של עובדים – לא יכולה להתייצב בראש המאבקים נגד מדיניות האפליה הגזענית כלפי האוכלוסייה הערבית בישראל ולמען שוויון אזרחי ולאומי; עמותה העוסקת בזכויות אדם בשטחים הכבושים – לא יכולה להתייצב בראש המאבקים למען סביבה נקייה ובריאות הציבורית ונגד אינטרסים של נדל"ניסטים וטייקונים.

11. סוג הפוליטיקה שעושות עמותות, היא תמיד פוליטיקה משובררת. כל עמותה תמיד משחקת בחלק אחד של הפאזל, ובו בלבד, משום שזה המנדט שלה, ולמטרה זו היא מקבלת תרומות ממי שמממנים אותה. אבל מה שנחוץ, הוא לאחות את השברים, לחבר את חלקי הפאזל.

12. מפלגות פוליטיות הם גופים שמבחינה עקרונית, אמורים להציע תמונה מלאה, ולא אוסף של חלקי פאזל. אולם המפלגות בישראל, שאמורות היו להוות אלטרנטיבה למצב הקיים, מציעות – כל אחת מסיבותיה שלה – מענה חלקי ביותר לאתגרים שמייצרת המציאות. צריך לבנות את מה שיהיה

13. יש חלופה. אפשר לקחת את החברה שלנו למקום אחר לגמרי.

14. התשובה שלנו למשבר בו מצויה החברה שלנו, ולחוסר היכולת של המבנים הקיימים לספק מענה – היא הקמת תנועה פוליטית, תנועה של חשיבה ופעולה משותפת, תנועה עם מגוון קולות ומקורות שתתבסס על ערכים משותפים. 

15. התנועה הזו תשאף להתגבר על הכשל של הסתגרות במעגלים מוגבלים, תשאף לחבר קבוצות נפגעות ממגוון חלקים בחברה, כאשר החיבור היהודי-ערבי הוא מרכזי – ובמקביל לו צריך לפתח גם חיבורים נוספים.

16. בעיה אחת שאנחנו נתקלים בה, קשורה לקושי לדמיין תנועה פוליטית שכזו, שאיננה מפלגה ואיננה עמותה. אנחנו צריכים למצוא דרך לפרוץ את המעגל שבו קיומה – במציאות הנוכחית - של הבעיה (היעדר מסגרת לחשיבה ולפעולה פוליטית במרחב שבין הפרלמנט והעמותות) בעצם מנציח אותה. 

17. שלושה תנאים בסיסיים מבדילים כאן בין הצלחה וכישלון:הראשון שבהם הוא עקביות ונשימה ארוכה בתהליך הבנייה. צריך להבין שאנחנו חושבים על מרוץ ארוך, ולא לחזור על הגישה שמתמקדת בייצור של פעילויות ללא המשכיות. התנאי השני, הוא מסר מקיף שצריך להציע לחברה שלנו. תפיסה כוללת המותחת את כל הביקורת שצריך למתוח, אבל גם מציעה את כל האלטרנטיבות שצריך להציע. התנאי השלישי, הוא בחירה של מאבקים, מקומיים וארציים, שיש להם משמעות אסטרטגית. מאבקים כאלה, מעבר לחשיבות שלהם כשלעצמם, הם אמצעי מרכזי לחיבור עוד אנשים לתנועה. כמובן, בתנאי שאנחנו מצליחים להסביר את הקשר בין המאבק הנקודתי לבין המציאות הרחבה יותר, ואת היתרונות שיש לשילוב המאבק הספציפי בתנועה רחבה יותר.

18. את דמותה של התנועה הזו – קשה עדיין לדמיין. בנייתה היא תהליך המתעצב באופן מתמיד בידי מי שלוקחים בו חלק, מעצבים אותו בדמותם, וצובעים אותו בצבעיהם. ברור, שכל ניסיון לתאר מראש את צורתה – נועד לכישלון. אולם ניתן להעריך כמה מאפיינים מובהקים שבוודאות יהיו לה.

19. מאפיין ראשון של התנועה, הוא שהיא תנועה המונית לשינוי החברה. לא רק תנועה של ביקורת, אלא תנועה שפועלת במציאות כדי להביא אותה מהמקום בו היא נמצאת אל מקום בו היא צריכה להיות. לא תנועה של קומץ של מביני עניין, אלא תנועה בלתי-מסתגרת ובלתי-מתבודדת, השואפת להרחיב מעגלים באופן מתמיד.

20. מאפיין שני של התנועה, הוא שהיא תנועה ששוברת מחיצות. נוכח מציאות ההפרדה בין יהודים לבין ערבים, בתנועה יהיו יהודים וערבים כאחד, שידברו בעברית ובערבית, ויפעלו במשותף נגד מי שמבקשים להסית או לפלג. זו תנועה ששוברת מחיצות, גם במובן זה שיהיו בה חלק אנשים ממרכז הארץ ומהפריפריה, מקבוצות חברתיות שונות, מארצות מוצא שונות, מסיפורי חיים שונים.

21. מאפיין שלישי של התנועה, הוא העממיות שלה. לא תנועה שמסתפקת בהתכנסות באליטות, אלא שמתעקשת לפעול בזירות שמשך שנים הופקרו לידי הכוחות המתנגדים לשינוי חברתי.

22. מאפיין רביעי של התנועה, הוא הרדיקליות שלה. הפתרונות שהיא מציעה אינם פתרונות קוסמטיים – אלא שינוי מן היסוד באופן בו החברה מאורגנת. ההצעה שהיא מציעה לחברה אינה הצעה של תיקון נקודתי בלבד, אלא של מהפכה כוללת באופן בו נעשים הדברים.

עריכה: תום אלפיה