לפעמים צריך להגיד את המובן מאליו - מדינת רווחה היא היסוד לחברה חזקה ובת קיימא. במיוחד בחברה כמו שלנו, אשר יש בה מגוון רחב של אוכלוסיות, סגנונות חיים ופערים כלכליים, יש צורך במדינת רווחה חזקה. כזו שתהווה תשתית לחיים משותפים, לחברה יציבה ומאוחדת ולתרבות של סולידריות.

מדינה אשר בה לכל אדם יש את הזכות לחיות בכבוד, תחת קורת גג מכבדת ללא חשש להיות מגורש לרחוב, אוכל מזין במקרר, נגישות לשירותי בריאות איכותיים - (כולל בריאות הנפש), חינוך טוב לילדיו, חשמל ומים ללא חשש מניתוק, עבודה המספקת פרנסה מכבדת ואפילו זמן וכסף לבילויים ופנאי.

בעבר, בתקופות בהן ניסו להפריד בין אנשים ולשסותם אלו באלו, צצו כפטריות אחרי הגשם חוקים והחלטות ממשלה שהכווינו כספים, תקציבים, שירותים וזכויות לאוכלוסיות ספציפיות, במקום לכלל האוכלוסייה. מהלכים אלו חתרו תחת עקרונות מדינת הרווחה.

אבל כפי שפגעו במדינת הרווחה בעשורים הקודמים, הצלחנו לתקן אותה. איך השגנו את זה? הכל התחיל במדיניות ממשלתית ובהקצאת תקציבים - ובלי שיטת המאצ'ינג, אשר פוגעת בעיקר ברשויות המקומיות שיש להן פחות משאבים, אבל בעצם בכולנו. התקציבים מובטחים על ידי חוק שירותי רווחה חדש, שהחליף את חוק הסעד. החוק מסדיר את חובות המדינה בתחום השירותים החברתיים, באילו שירותים לא ניתן לפגוע או לקצץ ומייצב את תקציבים הנדרשים לכך.

מדינת הרווחה שלנו פועלת על בסיס כמה עקרונות מרכזיים:

העיקרון הראשון הוא הבטחת שירותים חברתיים אוניברסליים, כמה שיותר נגישים, פתוחים לכולם, נדיבים ולא מערימים מגבלות או מחסומים בכדי לקבל אותם. הוכח בעבר כי קצבאות סלקטיביות, כלומר כאלה אשר יש לבצע פעולות רבות בכדי לקבל אותן, זוכות למיצוי באחוזים נמוכים יותר ולא מגיעות לכל מי שזקוק להן. זה נכון לא רק לקצבאות. פעם, רבים ממי שנזקקו לשירותים התקשו לצרוך אותם, ולעיתים בכלל לא ידעו על קיומם. שירותים חברתיים נדרשים כעת להיות נגישים, פתוחים ומזמינים.

הפסקת ההפרטה – שירותי רווחה אינם עסק רווחי. הם דורשים הוצאת משאבים והקצאתם לטובת מי שצריך אותם, מתוך ההבנה שהם מחזקים את החוסן החברתי וייתכן ואף חוסכים כסף למדינה בטווח הארוך. מרגע שהם הופכים לשירות שמטרתו רווח, קשה להימנע מפגיעה כלשהי – בין אם באיכות השירות, בשכר העובדים, בתקינה או במגוון השירותים הניתנים. עצרנו את ההפרטה של השירותים החברתיים וכעת הם מסופקים על ידי משרדי הממשלה הרלוונטיים והרשויות המקומיות. ישנם שירותים שבמהותם כוללים שליטה נרחבת על חייהם של אנשים. למשל, מעונות סגורים (כגון חסות הנוער), מחלקות אשפוז למתמודדים עם מחלות נפש, בתים סיעודיים לקשישים חסרי ישע ועוד. אלו הם שירותים רגישים, שהמדינה לוקחת עליהם אחריות ישירה, מפקחת עליהם ומוודאת שמי שמועסקים בהם אכן מתאימים. כעת ברור שהרווח הכספי לא צריך להיות שיקול בהם.

תקינה ושכר – "כלי העבודה" בשירותים החברתיים הם העובדות והעובדים עצמם. רבים מהם אלו עובדות ועובדים סוציאליים, אך לא רק. כפי שבבית חולים ברור לנו שיש להשקיע במכשור מתקדם ושבמפעל יש לתחזק את המכונות – כך גם בשירותי הרווחה – יש לדאוג לעובדות ולעובדים. להשקיע בהכשרות, בתמיכה רגשית ומקצועית וכן בשכר שמאפשר התמדה במקצוע לאורך שנים ומכבד את העובדים בו. לפני מספר שנים איגוד העובדות והעובדים הסוציאליים נאבק ואף השיג רפורמה במבנה השכר, שהיא בבסיס לשיפור בשכר מאז השינוי היסודי במבנה מערכת הרווחה. כעת, אנו שמים דגש גם על תקינה. כפי שבבית ספר לא הגיוני שתהיה מורה אחת על 80 תלמידים, כך הגדרנו תקינה גם בשירותים חברתיים. פעם, עו"ס במחלקה לשירותים חברתיים טיפלה במאות משפחות. מצב זה הגביר את השחיקה ופגע ביכולת להעניק שירות איכותי. בימינו אין זה אפשרי יותר - מוגדרת נוסחה ברורה להיקף העבודה שתחת אחריותה של כל עו"ס.

שירותים מניעתיים ולא רק בחירום – תגברנו את השירותים המניעתיים והשקענו בטיפולים ארוכי טווח. במקרי חירום, ההתלבטות לגבי מתן שירותים קטנה יותר. במקרה של התעללות בילדים, אלימות או בזמן אירוע בטחוני – ברור לכולם הצורך במענה מיידי של עו"ס ואנשי טיפול נוספים. אך ישנם גם שירותים אשר עוסקים בתהליכים ארוכי טווח ויכולים למנוע את אירועי הקצה. למשל, מרכזי טיפול למשפחה, לילדים עם מוגבלויות, מרפאות בריאות הנפש, שירותי שיקום לעבריינים ועוד. שירותים אלו הלכו וצומצמו בתהליך ארוך של פגיעה. כשלא היה טיפול מניעתי נגיש, שתמך ביחידים ומשפחות ברגעי קושי, ראינו עלייה במקרי הקצה. לא נראה יותר מקרים כמו זה של מגיפת הקורונה, בה, דווקא כשאנשים נאלצו להיות סגורים בביתם, כמו "בסיר לחץ", חשבה המדינה שזה הגיוני לסגור את שירותי הרווחה.

מאז שמדינת הרווחה שלנו פועלת על פי העקרונות הללו, טוב יותר לכולנו - לעובדות שמובילות את המערכת אבל במיוחד לנו, שזקוקים לשירותים חברתיים איכותיים ונרחבים. ב-2023 נאבקנו על הדמוקרטיה והבטחנו את קיומה, אבל לא עצרנו - הבטחנו ועיגנו בחקיקה ובתקציבים את מדינת הרווחה שלנו, כך שתהיה אוניברסלית ויציבה.

מיכל מאירס דמיינה את ישראל של 2030 במסגרת פרויקט "תמונת ניצחון". עריכה: סתו גרסטל.