המתקפה האיראנית על ישראל במוצאי שבת, בה נפצעה אנושות אמינה אל חסוני בת השבע שנאבקת על חייה, מסמנת שלב חדש בעימות ארוך השנים בין איראן לישראל. צריך לומר באופן ברור: ישראל במלחמה חמה, ישירה וגלויה עם איראן. זה לא חייב היה לקרות, אבל לשם ממשלת ישראל הובילה אותנו. ישראל ואיראן הן מדינות אויב, והעימות מתחת לפני השטח מתקיים זה זמן רב, אבל הבחירה להסלים את המצב הייתה של ממשלת ישראל, בהחלטה מופקרת  לחסל גנרל איראני בדמשק לפני כשבועיים. לא ייאמן שצריך להגיד את זה, אבל מול חרחור המלחמה השולט בשיח הציבורי, מוכרחים לומר בקול: העובדה שישראל במלחמה חמה וישירה עם מעצמה סף-גרעינית במזרח התיכון היא בשורה רעה מאוד לישראל, והתגובה הסבירה היחידה של ישראל היא לנסות לרדת מהעץ שעליו טיפסנו, להרגיע את המצב ולפעול לדה-אסקלציה.

ליל ההגנה שמנע נזק גדול בהרבה מהמתקפה האיראנית הוכיח פעם נוספת שביטחון ישראל תלוי באופן מוחלט בבעלות בריתנו, ובמיוחד בארצות הברית. נפנופי הידיים של הימין הישראלי, כאילו הצבא שלנו התמודד לבדו עם האיום האיראני או "עם לבדד ישכון", לא יכולים לשנות את זה. אבל, למרות התלות המוחלטת שלנו בבעלות בריתנו, מדיווחים בתקשורת עולה שוב ושוב שהנשיא ביידן חושב שישראל מתנהגת באופן פזיז ולא משתפת באופן מספק את ארה"ב. הפגיעה בברית עם ארצות הברית, שפוטנציאל הנזק שלה לביטחון שלנו הוא עצום, היא תוצאה של שילוב אינטרסים של הגורמים השונים בממשלת ישראל: מחד, מחנה סמוטריץ-בן גביר-קהלת שמעוניין לבודד את ישראל ולנתק קשרים עם המערב כחלק ממדיניות סדורה, ומאידך, נתניהו והגנרלים שפועלים לאור עיקרון "אין ברירה" שקרי ועיוור. החלטות הממשלה מביאות לדרדור משמעותי של ביטחון ישראל, הן בשל התעלמות וזלזול בשותפינו בעולם, והן בשל האפשרות שתיפתח מלחמה אזורית שאליה ישראל לא ערוכה כלל וכלל. 

צריך לומר באופן ברור: מלחמה אזורית כוללת תביא להרס וחורבן חסרי תקדים לאזור כולו, ולישראל בפרט. אין לישראלים שום אינטרס לתמוך במלחמה כזו. גם לבעלי הברית הפוטנציאליים של ישראל - ארה"ב, מדינות אירופה, ירדן, מצרים, סעודיה - לכולן יש אינטרס מובהק למנוע מלחמה כזו. אבל ממשלת ישראל - בשלה. בעיוורון וחוסר אחריות אופייניים, הממשלה מתנהגת כאילו היא לבד בעולם, למרות שההפך הוא נכון. הכוח של ישראל לא מסתכם ביכולות הטכנולוגיות של צה"ל ולא ברוח הלחימה של החיילים; לא יהיו לישראלים חיי ביטחון ללא הסכמי שלום והגנה עם בעלות ברית ושותפות באיזור ובעולם. הימים האחרונים רק הוכיחו את זה. 

היום, כמו בשבעה באוקטובר, אנחנו מגיעים למצב שבו המדיניות הישראלית מתגלה כאסון שרק פוגע בביטחון של הישראלים. אסור שנפעל היום כמו שפעלנו בשמונה באוקטובר. הדמיון בין המצבים זועק; למרות שהשבעה באוקטובר היה תוצאה של מדיניות ישראלית ארוכת שנים של חיזוק חמאס, מדינות העולם היו בהלם בדיוק כמונו מהמתקפה, התנגדו לה והציעו את עזרתן - בדיוק כמו התמיכה לה אנחנו זוכים מול איראן היום. אבל במקום לנצל זאת, ישראל פעלה בפזיזות ובאלימות חסרת תקדים, ובאמצעות ההרס והחורבן שזרעה בעזה, גרמה לזוועות של ה-7.10 להתגמד למול הזוועות שאנחנו מחוללים בעזה. היום אף מדינה מערבית לא תומכת בתגובה הישראלית כלפי עזה, וזה לא כי הם אנטישמיים - הם לא תומכים בהרס הזה בצדק.

מכך עלינו ללמוד, ולפעול באופן הפוך מאיך שפעלנו מול החמאס. לגייס את העולם, להקשיב לעמדות המדינות השונות, להתפשר על התגובה האפשרית שלנו, ולפעול ביחד עם העולם נגד איראן ושלוחותיה.  תגובתינו למתקפה האיראנית צריכה להתמקד בקשרים עם בעלות בריתנו, ולעבור יחד איתן מתיאום ביטחוני לשיתוף פעולה דיפלומטי שיביא ביטחון אמיתי לאזור; כזה שלא מעמיד אותנו בפני צורך להתגונן מול התקפה ישירה מאיראן. היכולת של ישראל לעשות זאת תלויה בנכונות שלנו לוותר על הפנטזיות על ניצחונות מוחלטים, להתפשר, ולהבין שהכוח שלנו לא מתבטא בפצצות שברשותנו, אלא ביכולת שלנו לגייס אחד את השני, ואת בעלות בריתנו.