עוד לא נדמו הדי המיקרופון בסיום הדיבייט בין טראמפ וביידן, וכבר חצי עולם בפאניקה - מי מהסניליות המניצה של ג'ו ביידן, מי מהבוז הבולט של טראמפ לעובדות. אבל אל חשש, קיים עוד מתמודד במירוץ הגריאטרי אל החדר הסגלגל! צעיר נמרץ בן 70 שנים בלבד שרוצה לנער את המערכת הפוליטית האמריקאית ולהכניס קצת דם חדש למשחק. עד שימצא במפלגה הדמוקרטית הטורבו טיים שיחזיר את ג'ו ביידן אל גיל העמידה, כשעוד היה חתיך ורדיקלי, או עד שטראמפ ינצח, מה שיבוא קודם, בואו נראה מהי הדרך השלישית שעומדת על הפרק. 

רוברט קנדי ג'וניור, או RFK בשמו המוכר יותר, מתמודד כמועמד עצמאי בבחירות לנשיאות ארצות הברית, לאחר שפרש מהפריימריז במפלגה הדמוקרטית בה היה חבר עד כה, ולתוכה נולד. בן לאחת מהמשפחות הבודדות אותן ניתן לכנות ברצינות אצולה אמריקאית, RFK הוא אחיינו של הנשיא לשעבר ג'ון קנדי, שרוצה להשיב את עטרת המשפחה ליושנה. הוא בנו של בובי קנדי, שהיה התובע הכללי של ארה"ב וסנאטור, והיה ידוע בחיבתו לתנועה לזכויות האזרח ובהתנגדותו לארגוני פשע ועובדים, לא בהכרח בסדר הזה. שני האחים נרצחו בשנות ה-60, ורוברט הצעיר רואה בעצמו ממשיך דרכם. בפועל, נראה שהדבר היחיד שירש מהם – מלבד הסנטר המפורסם והרבה מאוד כסף - הוא נטייה פרנואידית. 

זקן ניו-יורקי תמוה שמנסה לרכוב על הכסף אבא שלו ועל חוסר האמון של הציבור האמריקאי בממסד כל הדרך אל הבית הלבן? נשמע מוכר. האם קנדי הוא לא פשוט גרסה חיוורת של דונלד טראמפ? כן ולא. שניהם ירשו מהוריהם העשירים להחליא הון רב, שם שפתח להם דלתות אל מוקדי כח מרכזיים בחברה האמריקאית, תחושת זכאות מופרכת לכח ולתהילה ותסביכי אב שלא היו מביישים את אדיפוס. אבל גם אם טראמפ אימץ את האסתטיקה והלהג של חובבי הקונספירציות הנלהבים והמסוכנים ביותר, הוא לא מסוג הסוחרים שיתמכרו לסם שהם מוכרים. טראמפ יכול לדבר עד מחר על איך הילרי קלינטון סוחרת בילדים, אבל ברור שהוא לא מאמין לזה, וגם אם הוא היה מאמין – קשה לדמיין שהיה לו אכפת. קנדי לא רק מאמין לסיפורים שהוא מספר, הקונספירציות שבהן הוא מספסר הן מפעל חייו. הוא עובר מפודקאסט לראיון טלוויזיוני, מנצל עד תום את הבמה שהשם, הכסף והמעמד המופרך שלו כמועמד לנשיאות מאפשרים לו, כדי לקרוא לכולם להתעורר ולראות את האמת (שרק הוא יודע, ואנחנו, כבשים פתיות, עוד לא גילינו). 

אז איך נראה העולם לפי RFK? ה-CIA ארגן את הרצח של דודו ואביו, נוגדי דכאון גורמים לעלייה במקרי הירי ההמוני בארה"ב, wifi גורם לסרטן וכימיקלים במים גורמים לילדים להפוך לטרנסג'נדרים, אבל וירוס HIV לא גורם לאיידס, וכמובן שוירוס הקורונה הונדס כנשק ביולוגי במעבדות בווהאן במיוחד כדי שיחוס על אשכנזים וסינים, ממש כמו מכת בכורות. חיסונים נגד חצבת גורמים לאוטיזם (כמובן), וחיסונים נגד קורונה מאפשרים לביל גייטס לעקוב אחריכם. את דעתו על מצבו הבריאותי של פול מקרטני אפשר רק לנחש. 

אמנם אין סכנה ממשית שקנדי יכנס לבית הלבן בקרוב, ומדובר באדם שמתקשה להחזיק בחשבון טוויטר, שלא לדבר על אחיזה כלשהי במציאות. אבל הסיפור של RFK הוא לא רק סיפור של עוד מועמד שלישי קיקיוני לנשיאות ארצות הברית. קנדי הוא האביר של מתנגדי החיסונים ומכחישי המדע, ולא משנה כמה פעמים חשבון הטוויטר שלו יחסם בגלל דיסאינפורמציה, הכסף והשם שלו מאפשרים לו להמשיך להפיץ קשרים וקונספירציות לכל עבר, באצטלה של מימוש זכותו לבחור ולהיבחר. הסיפור של קנדי כמי שמוכר וקונה את הקונספירציה מלמד אותנו כמה דברים לגבי האופן שבו קונספירציות עובדות, ואיך הן צובעות לחלוטין את תפיסת המציאות של מי שמאמינים בהן. התפוצה ויכולת ההנעה של קהילות קונספירציה הפכו לאיום משמעותי על הציבור  כמו מאמיני QANON שהסתערו חמושים על הקפיטול בשישה בינואר, או האמונה המתרחבת בציבוריות הישראלית בדבר משתפי פעולה עם חמאס בשבעה באוקטובר. 

הביוגרפיה של קנדי מלאה בהסברים אפשריים לאמונתו בקונספירציות. משפחת קנדי, על כל הונה ומעמדה, היא כנראה אחת המשפחות המקוללות בהיסטוריה של המאה ה-20. שניים מאחיו של רוברט מתו צעירים (בתאונת סקי וממנת יתר בהתאמה), בן דודו מת בתאונת מטוס בדרכו לחתונה של אחותו של רוברט, ואשתו הראשונה של רוברט התאבדה. חלק מהמאמינים בקונספירציות מדווחים על מציאת תחושת משמעות בפני מציאות קשה וחסרת פשר. שנית, רוברט עצמו התמודד ומתמודד עם מחלה כרונית בדרכי הנשימה ובמיתרי הקול, שגורמת לו לקול צרוד וחנוק. וכפי שגילינו לאחרונה - גם עם תולעת במוח, כי חלילה שיהיה מועמד לנשיאות ארה״ב בתפקוד קוגנטיבי מלא. חולים במחלות כרוניות או ממאירות מאופיינים בשיעורים גבוהים יותר של ביקורת כלפי רפואה מערבית והממסד הרפואי מאשר האוכלוסייה הכללית. מי שאי פעם חווה את חוויית הטיפול במחלה כזו בעצמו או בבן משפחה יוכל להבין בקלות למה. חולי כרוני חושף את המגבלות של צורת ההתמחות הנפוצה ברפואה המערבית המקובלת, כאשר ישנו צורך בטיפול הוליסטי במערכות גופניות שקשורות זו בזו, בכאבים ובהשלכות הפסיכולוגיות של החולי. הדבר הבולט ביותר אבל בספרים, בראיונות ובנאומים של קנדי הוא האמונה האינטואיטיבית לחלוטין שלו במה שהוא תופס כאמת. כששואלים אותו את השאלות הקשות או מעמתים אותו עם עובדות פשוטות, הוא מודיע בתרעומת שיש "מחקרים רבים בנושא" ושמי שילך לאתר שלו יוכל למצוא שם את כל העובדות. ובניגוד לטראמפ שהאמת פשוט לא מעניינת אותו, ככל שרואים ושומעים יותר את קנדי (לא דבר מומלץ אגב), ניכר שהוא באמת לא חושב שהוא משקר. הוא מחרטט בבטחון כמו ג'יי למוטה, אבל גם כשהוא יודע שאין לו הוכחות, אין לו ספק. קו האופי הזה מלווה את קנדי עוד לפני שהיה קונספירטור במשרה מלאה, כשהיה מגייס כספים לארגונים סביבתיים באמצעות שם המשפחה המפורסם שלו. הוא היה משדל תורמים באמצעות אזהרות והבהלות שהיו מנותקות לגמרי מהמחקר המדעי שנעשה באותם ארגונים, למרות שגם הם הציגו הוכחות ברורות לסכנות של משבר האקלים. 

עם כמה שחלק מהקונספירציות והמאמינים בהם יכולים להיות משעשעים להפליא, ההתרחבות של האמונה בתאוריות קשר – גם בארה"ב וגם בארץ, היא סימפטום של בעיות עומק, והיא בעיה בפני עצמה. בעוד שניתן למצוא נטייה לאמץ תאוריות קונספירציה בקרב קבוצות מגוונות אתנית, דתית ואפילו מעמדית, המאפיין המשותף ביותר למאמינים בהן הוא אובדן אמון במוסדות. הרבה פעמים, כמו במקרה של מערכת הבריאות המופרטת בארה"ב, חוסר האמון הורווח ביושר. למערכת הבריאות האמריקאית, ובפרט לחברות התרופות (ובפוליטיקה האמריקאית ההבדל בין המפוקח למפקח הוא דק מאוד), יש רקורד רב דורות של פגיעה ישירה בבריאות האמריקאים מתוך תאוות בצע, דעה קדומה ולפעמים אדישות פשוטה. בין אם מדובר בהתעלמות הפושעת ממגפת האיידס בשנות השמונים והתשעים, או ברווחים שחלאות כמו משפחת סאקלר גרפו על גבם של המכורים לאופיאטים בעשרים השנה האחרונות, יש הרבה דם על הרבה ידיים. כאשר בחברת פרדו של משפחת סאקלר ידעו עד כמה התרופות הנרקוטיות שהחברה מייצרת הן ממכרות, ועדין הציפו בהן את השוק והסתירו את המידע הזה מציבור הצרכנים והרופאים – זו קנוניה. וכשקנוניות אמת נחשפות, קל לראות איך הן מעצימות חשדנות כלפי המערכת (במקרה הזה, הרפואית), ומזינות תאוריות קונספירציה על קנוניות שלא קיימות באמת. גם בארץ, אחת הקבוצות שמאופיינות עוד לפני הקורונה ברמה גבוהה של התנגדות לחיסונים היא קהילת יוצאי אתיופיה. ולא במקרה – זו קבוצה שמתמודדת כבר שנים עם גזענות ממוסדת קשה בקרב הממסד הרפואי. אחת הדוגמאות המפורסמות ביותר לכך היא פרשת דפו פרוורה, בה ניתנו לנשים אתיופיות בניגוד לידיעתן והסכמתן זריקות מונעות הריון עם עלייתן לארץ. כשאדם שייך לקבוצה שנפגעה פגיעה אמיתית ממוסד כלשהו, לא יהיה לו קשה לדמיין שהמוסד הזה מסוגל גם לפגיעה גדולה יותר. 

קשה לראות בקנדי מייצג לחוסר האמון המצטבר הזה. הוא מחובר לעטינים של ההגמונית הפוליטית והכלכלית האמריקאית אפילו יותר מטראמפ. אך לעתים קרובות הגורמים שמרוויחים הכי הרבה מהתודעה הקונספירטיבית הם אותם כוחות ממש ששותפים לבסיס העובדתי שמוסיף שמן למדורת האמונה בקונספירציה. הדיבייט של השבוע שעבר חשף לא רק את מצבו המנטלי הקשה של ביידן, אלא את העובדה שאליטה במפלגה הדמוקרטית ניסתה להסתיר מצב זה תקופה ארוכה מהציבור, ולהביא לבחירתו למועמד המפלגה לנשיאות תוך זלזול בזכות הציבור לדעת במי הוא בוחר. כעת, כשהסוד נחשף, אותה אליטה ממש שולחת סימנים של שינוי דעתה, והציבור האמריקאי צריך להמתין שמספר קטן של בכירי מנגנון יחככו בדעתם ויחליטו בשבילו מי יהיה המועמד הדמוקרטי לנשיאות. כמובן שהמרוויח הגדול מחשיפת ההגיון הקונספירטיבי של המנגנון הדמוקרטי הוא טראמפ, אבל התהליך הזה עוזר להבין את הקסם של קנדי כנציג של המפגש בין כח ותחושות הזכאות והודאות המסוכנות שהוא מקנה, ובין הפגיעות של מי שסופג את ההשלכות של התנהלות פושעת של מוסדות ובעלי הון.

ענת זלצברג היא כותבת, חוקרת וחיה בחיפה, מגישת הפודקאסט ‘תולדות המיניות’ ברוזה מדיה.

עריכה: סתו גרסטל