א. ב. יהושע, ירושלמי שעבר לחיות בכרמל, אמר פעם, "חיפה האדומה תיפול אחרונה". הוא קיווה שמעוז החיים המשותפים והפלורליזם החיפאי יעמוד בכל פרץ. כמו יהושע, גם אני נולדתי בירושלים. הגעתי לחיפה רק לפני שלוש שנים, ובשנים האלה התאהבתי בעיר ובשפיות המיוחדת שהיא יודעת להציע, מגוון אמיתי שמתקיים מתוך סמיכות, לא הפרדה. כפעילה של רוב העיר, התנועה מסמלת בשבילי את החזון הזה: שותפות ערבית-יהודית, מעורבות דמוקרטית עמוקה של התושבים בקבלת החלטות ובתכנון, פעולה משותפת למען אינטרסים משותפים - ביטחון ברחובות, אוויר נקי, תכנון מיטיב, תחבורה ציבורית מתפקדת, החיים עצמם. זו המטרה ואלה הכלים של עשרות הפעילים בתנועה, ושל סאלי עבד, נציגת התנועה במועצת העיר. סאלי ופעילי רוב העיר הובילו מיזמים חשובים לרווחת כל תושבי חיפה בשיתוף פעולה עם חברי הקואליציה האחרים במועצת העיר. עד ל-18.5, כשסטורי באינסטגרם גרם לפיטוריה של סאלי מהקואליציה, או לפחות היה התירוץ לכך. סאלי צילמה נשק ברכבת עם הכיתוב ״זה לא טבעי״, ושיתפה סרטון על הנכבה והפגיעה באוכלוסייה העזתית. יומיים אחר כך היא קיבלה מכתב פיטורים מראש העיר יונה יהב, והיא ורוב העיר מצאו את עצמם באופוזיציה. 

סאלי, אני מסתובבת בימים האלה בתחושה שנעשה לך ולנו עוול. קודם כל לך, אבל לכל מי שהוא חלק מרוב העיר והצביע לה.

"זה עוול, אבל זה לא עוול פרסונלי שנעשה לי או לנו. אני לא חושבת שזה הסיפור. זה חלק מתופעה של השתקה. זאת פשיזציה שבה כוחות ימין קיצוניים פועלים כל הזמן לצמצם את השמאל, והמרכז 'המתון' נכנע. זה הסיפור הקלאסי. כי זה לא קורה רק בחיפה, או רק בארץ. וזה במיוחד נכון כשמדובר במי שמציעים באמת אלטרנטיבה, בחיפה וברמה הארצית, אנחנו מציעים סיפור חדש על קולקטיב חדש, 'אנחנו' חדש, וסוג פוליטיקה חדשה, והם לא יודעים מה לעשות עם זה".

הימין לא יודע איך לאכול את מה שאנחנו מביאים לשולחן?

"כן, כי אנחנו כוח תחרותי שמציע אלטרנטיבה. אבל זה לא רק הסיפור שלנו. זה הסיפור של מוסאווה ובית הגפן ותאטרון סארד ומחאת העם (כולם הובילו בחיפה מאבקים למען חברה משותפת בשנים האחרונות, ע"ז). זה העקרונות של חופש הביטוי וחופש ההפגנה, זה הרבה מעבר לרוב העיר. בגלל זה זה גם לא סיפור על פוסט או על סטורי". 

למרות שלא חסרים מקרים בשנתיים האלה של אנשים שגם זרקו אותם לכלא על פוסט או סטורי.

"ממש ממש לא. ולי יש גם הגנות. אבל הסטורי הזה לא תפס אף אחד בהפתעה. לא היה שם שום דבר שהסתרתי קודם לגבי העמדות שלי לגבי נשק במרחב הציבורי או על המלחמה, ובטח לא לגבי הזהות שלי. אז אני לא מסוגלת להאמין שדווקא זה מה שעשה את ההבדל, לא אמרתי שם שום דבר שלא אמרתי קודם". 

בכל זאת, זו הסיבה שמופיעה במכתב הפיטורים שלך מהקואליציה? 

"המכתב הזה כל כך מתנשא. 'ניסינו להסביר לך שוב ושוב על ערכים ליברליים'. הם מצטטים ישירות מסעיף 1.1 של ההסכם הקואליציוני, על 'ניהול העיר על בסיס עקרונות ליברליים, תוך הקפדה מלאה על שוויון זכויות לכלל קבוצות האוכלוסייה בעיר, ללא הבדל דת, מין או מגדר, ותוך קידום חיים הרמוניים בין כלל קבוצות האוכלוסייה בעיר'. ואז טוענים שבחרתי לא לפעול לפי הכללים האלה, שאני מערערת את החיים ההרמוניים בחיפה, ואמירות נבזיות לגבי זה שלא הייתי נוכחת בישיבות מועצה כשהייתי בחופשת לידה. אני כבר לא יודעת מה משני הדברים האלה נבזי יותר.

"מובן מאליו שההדחה שלי הזיקה להרמוניה בעיר יותר מהאמירות שלי. קמו נגד ההחלטה הזאת שורה של ארגונים. ממש מיד אחרי ההדחה, כל מיני ארגונים וקבוצות פנו אלינו לשיתוף פעולה ולתמיכה, גם מהחברה הפלסטינית, גם ארגונים של חברה משותפת וגם מהמחנה הליברלי. וגם פנו ליהב ולקואליציה במחאה. גם מפלגות ערביות מהקואליציה ומהאופוזיציה, מחאת העם חיפה, יוזמות אברהם, הקהילה האחמדית - שהאמיר שלה עושה עבודה חשובה של גישור ותיווך מול ראש העיר, סיכוי-אופוק, העמותה לקידום ופיתוח, מוסאווה, מרכזים לצדק חברתי, קהילת יד ביד של החינוך הדו לשוני. כל אלה יוצאים למחות, אז מה יותר מזיק להרמוניה? ומה זו בעצם הרמוניה מבחינתם? היכנעות לסטטוס קוו? 

אם כן, זה עצוב, כי הסטטוס קוו דפוק, ואת זה אני באמת שמחה לאתגר. מבחינתי, הרמוניה אמיתית היא שותפות. שותפות שבה יש לי אחריות לדבר על הכאב ועל מה שהרבה אוכלוסיות חוות. בסופו של דבר נשק במרחב הציבורי פוגע בהרבה אוכלוסיות מוחלשות, לא רק בפלסטיניות, גם באתיופים ובדוברי רוסית ובנשים וילדים". 

בעיני הממסד, כל אלה לא חיפאים מספיק כנראה. 

"הסיפור הוא לא רק של אידיאולוגיה ודה-לגיטימציה שלי כפלסטינית והדעות שלי לגבי המלחמה, אלא דה-לגיטימציה של מה שאני מייצגת כרוב העיר. נבחרת ציבור שתפקידה לייצג את הציבור. אג'נדה קואליציונית זה באמת חשוב, וההרמוניה בקואליציה זה כלי שאני לומדת להכיר ואני גם מעריכה אותו, בלי ציניות. אבל העדיפות מבחינתי היא קודם כל לציבור. נכנסנו לקואליציה כדי לבנות אלטרנטיבה ומודל דמוקרטי אחר. כשאני נכנסת לחדר יודעים שזו לא רק אני. זה עשרות פעילים ומאות חברים בתנועה. והחובה שלי קודם כל לפעילים ולחברים בתנועה. ובעיני הרבה אנשים בעירייה, לא רק חברי מועצה, אני חושבת שזה היה נראה מוזר, שאני מגיעה לפגישות עם המון פעילים, שהם מגיעים לפגישות בלעדיי. שאנחנו מקבלים החלטות בצורה דמוקרטית כתנועה. אני חושבת שלפעמים בקואליציה חוו את זה אפילו כעמדה מתנגחת. שזה איכשהו אומר שאני לא ממושמעת". 

כלומר, שאת בנאמנות חצויה כלפינו וכלפיהם? אבל זה ממש לא סותר, זה צריך להיות אותו דבר.

"לגמרי, בגלל זה ההדחה היא לא רק דה-לגיטימציה של קול שמאלי פלסטיני נשי משותף, תנועה משותפת. שזה אגב ניצחון ענק לימין הקיצוני שאני לא חושבת שיונה יהב רוצה לתת להם, באמת שלא. אבל ההדחה היא מתקפה על ציבור הפעילים, ועל התושבים שצריכים את מה שכל הפעילים ברוב העיר עושים. ויום אחרי ההדחה, סיורים של הליכתיות וגינות קהילתיות מתבטלים כי זה כבר לא לגיטימי לעשות דברים איתנו. אז בעצם אם אני לא בקואליציה, הציבור שלנו נענש. לא רק המצביעים של רוב העיר, הציבור של כל חברי הקואליציה והאופוזיציה נענש על זה במין עונש קולקטיבי. זה מה שמטריף אותי. 

"אני חושבת שכולנו לפעמים חושבים שבעירייה כל נבחר נחשב מייצג של איזשהו סקטור - של שכונה, של קבלני קולות. ועכשיו רוב העיר באה לקדם הליכתיות. פעילים יצרו מפת הליכתיות, הם סימנו אחד אחד מקומות בהדר עם בורות בדרכים, מדרכות דפוקות, מדרגות שבורות, ואנשים גם יכולים לדווח ולהוסיף עוד. זה בדיוק ההפך מלייצג סקטור אחד. זה להרחיב כמה שיותר, זה להנגיש כמה שיותר את הדברים". 

40,000 תושבי הדר הצביעו כנראה לכל אחת מהסיעות בעיר, אבל בסוף כולם מחליקים במדרגות שפינוזה בגשם. 

"בגלל זה כל כך נבזית גם הטענה לגבי מה שלא קרה כשהייתי בחופשת לידה, שזה גם מיזוגני ואמירה איומה לגבי המקום של אימהות במועצה ובפוליטיקה בכלל. רוב העיר היא אחת הסיעות הכי פעילות במועצה, נציגי הציבור בוועדות, עשרות פניות ציבור טופלו וחלקן כבר הופכות למעני מדיניות. זה לא כי אני סופרוומן שעושה הכול לבד, זה כי המודל הזה עובד. וזאת באמת אלטרנטיבה וזאת באמת פוליטיקה חדשה. והעבודה הזאת צריכה להמשיך לקרות".

העונש הקולקטיבי הזה גובה מכולנו מחירים. למרות שאני רואה שלאט לאט יש חברי קואליציה שחוזרים לשתף פעולה על דברים קונקרטיים, כמו שיתוף הפעולה המתגבש סביב השיקום של נחל סעדיה.

"אני בכלל לא מאמינה בזה שאי אפשר לעשות דברים עם חברי מועצה שבאופוזיציה, זה לא נכון. אבל ההתעקשות היא על הלגיטימיות שלנו להיות בקואליציה. וזאת קואליציה לא פשוטה, ויצאו ממנה כבר אמירות שיותר ערערו את ההרמוניה בחיפה בעיניי, גם כלפי פלסטינים וגם כלפי נשים ובאמת הרבה מאוד ציבורים. אבל זה לא משנה את זה שהיא לגיטימית, והחברות שלנו בקואליציה הזאת היא לגיטימית. לכן מה שצריך לקרות עכשיו זה הגדרה מחדש של היחסים שלנו עם המועצה, עם העירייה. גם אם נהיה בקואליציה וגם אם נהיה באופוזיציה. 

"צריכים להיות קווים אדומים ברורים שמגדירים מה זה באמת הרמוניה ושותפות ומרחב דמוקרטי. יש פה הזדמנות לתחום מחדש את הקווים האלה, וזה חשוב במיוחד עכשיו. זאת משימה לא רק של רוב העיר, של המון שותפים שקופים ומושתקים בעיר. והקולות שבאו לתמוך בנו ותומכים בנו עכשיו - אנחנו בזה ביחד, הרבה קהילות וציבורים ומהחברה האזרחית. זה צורך של כולנו, לא רק של ציבור אחד, של סיעה אחת, בטח לא רק שלי. אנחנו הרוב בתוך חיפה".

ענת זלצברג כותבת, חוקרת וחיה בחיפה, מגישת הפודקאסט ‘תולדות המיניות’ ברוזה מדיה, וחברת מערכת מגזין רוזה.