רו"ח אייל חדד, הממונה על שיתוף נתוני אשראי בבנק ישראל הודיע ביום רביעי (18.6.25) על ארכה לנותני האשראי בדיווח על פיגורים, כחלק ממתווה ההקלות של בנק ישראל למלחמה באיראן. לפי אותה הקלה במקום שדיווח על לווה שלא שילם בזמן על הלוואתו יועבר כבר אחרי 30 יום,  הדיווח למאגר נתוני האשראי  ידחה לאחרי 60 יום.

הצעד הזה מעניין במיוחד כשלוקחים בחשבון את עליית שיעור הפיגור בתשלום על המשכנתאות- לפי נתוני בנק ישראל לאפריל 2025, היקף המשכנתאות בפיגור של מעל 90 יום טיפס לכ־3.59 מיליארד ש"ח – עלייה של כ־15.9% מאז ספטמבר 2024, אז עמד הסכום על כ־3.1 מיליארד ש"ח. 

זה אולי נשמע גבוה, אבל למעשה שיעור הפיגור כנראה מוטה כלפי מטה. מאז תחילת מלחמת חרבות ברזל, נלקחו משכנתאות רבות מסוג "הלוואת בלון" – הלוואות שבהן כמעט ולא משלמים דבר בשנתיים-שלוש הראשונות. כלומר, רבים מהלווים עדיין לא התחילו להחזיר את ההלוואה, ולכן גם לא יכולים להיחשב כמפגרים בתשלום.

עם זאת, ההלוואות האלה כבר נכללות בתוך סך המשכנתאות במערכת. לכן, כשמחשבים את שיעור הפיגור – כלומר, את חלקן של המשכנתאות בפיגור מתוך כלל המשכנתאות – השיעור נמוך יותר, כי המכנה במשוואה (שיעור הפיגור מסך המשכנתאות) מנופח. עכשיו, עם דיווח מאוחר על משכנתאות שבפיגור בחסות המלחמה, הנתון ישונמך עוד יותר. 

מדיניות ההשהייה של בנק ישראל

מהתבוננות בהתנהלות של בנק ישראל בזמני חירום עולה דבר אחד ברור: הטקטיקה המועדפת היא דחייה – של תשלומים, של דיווחים, ושל התמודדות עם התוצאות.

.מאז 2020 זכו הישראלים לשלל "תקופות חסד" בדמות מתווים לדחיית תשלומים – תחילה במשבר הקורונה, ולאחר מכן בסבבי לחימה. בשיא משבר הקורונה הוקפאו כרבע מהמשכנתאות בשוק, בהיקף של כ־96 מיליארד שקל.  הפיקוח על הבנקים אפשר לבעלי משכנתאות לדחות תחילה את התשלומים לכמה חודשים, ובהמשך להאריך את ההקפאה. למעשה, לקוח ממוצע יכול היה לדחות את תשלומי המשכנתא שלו עד 6 חודשים בגל הראשון של 2020, ולקוחות שכבר דחו ורצו בהמשך דחייה נוספת קיבלו תוספת עד סוף 2020 – סך הכל עד 9 חודשי דחייה במצטבר. 

אך הדחייה הזו לא הייתה בחינם: ברוב המקרים הריבית המשיכה לרוץ, והתשלומים שלא שולמו הצטברו לקרן ההלוואה.  גם אחרי אירועי אוקטובר 2023 (מלחמת חרבות ברזל) בנק ישראל אפשר לכלל הציבור לדחות את תשלום המשכנתאות (ולגלגל את הריבית להמשך) למשך תשעה חודשים במצטבר.  

אם סופרים את כל אותם "חודשי חסד" יוצא דבר מדהים:  מאז 2020 יכול היה לווה משכנתא לדחות 18 חודשים של תשלומים במצטבר בגלל מתווי אסונות. למשל, לווה שניצל את מלוא ההקלות בקורונה (9 חודשים) ושוב במתווה המלחמה (עוד 9 חודשים) הגיע ל־18 חודשי דחייה, זאת בלי להתחשב במתווים של "מעגל ראשון" (שכולל מפונים מילואימניקים, ועוד) שמוסיפים עוד חודשים לתקופת הדחיה. 

לא כל הלווים ניצלו את ההקלות במלואן – הן היו תלויות באישור מהבנק. עם זאת, לא הייתה מגבלה שמנעה לצבור תקופות דחייה בין משברים שונים.

בנק ישראל פרסם מידע על כך שרוב המשכנתאות שנדחו בתקופת הקורונה ובמהלך מלחמת חרבות ברזל חזרו לתשלום סדיר, אך לא פורסם מידע שמאפשר לדעת כמה לווים דחו את התשלומים בשני המשברים ומה התקופה המצטברת של הדחיות. כדאי לזכור שממש לאחרונה המפקח על הבנקים מצא שהבנקים לוקחים סיכונים גדולים מדי במשכנתאות המכונות "הלוואות קבלן" ולכן החליט להתערב ולהציב מגבלות לבנקים. לכן לא כדאי להניח שדחיות תשלומי המשכנתאות עקב מתווי המלחמה לא מהוות סיכון, פשוט בגלל זהירות הבנקים. 

.בנוסף, קשה להתעלם מהעובדה שהדחייה לא שימשה את בנק ישראל רק להתמודדות עם מצבי חירום – אלא גם כאמצעי התמודדות עם עליית הריבית ב־2022, שהקפיצה את החזרי המשכנתא. בדוחות היציבות מצא בנק ישראל שהתייקרות של 20% בהחזר המשכנתא הספיקה כדי להעביר אחד מכל עשרה משקי בית בישראל למצב של אוברדראפט כרוני. גם מתווה המלחמה האחרון  עוזר להתמודד עם המציאות הזאת, וזאת עובדה שקשה להאמין שחמקה מבנק ישראל. 

דפוס קבוע

בינתיים נראה שבנק ישראל פועל בדפוס מסוים. בכל פעם שבנק ישראל מתמודד עם משבר – אם זה כלכלי כמו הקורונה או ביטחוני כמו מלחמת חרבות ברזל – הוא פועל בשני שלבים כמעט קבועים. בשלב הראשון, הוא מאשר דחיית תשלומי משכנתא והלוואות רק למעגל הראשון של הנפגעים הישירים: מפונים, משרתי מילואים, עסקים שנפגעו – לתקופה של שלושה חודשים, לרוב ללא ריבית ועמלות.

בשלב השני, כאשר ברור שההשלכות של המשבר מרחיקות לכת, המתווה מתרחב גם ללווים מהמעגל השני והשלישי,  כלומר לכלל הציבור. בשלב הזה ניתנת אפשרות לדחייה נוספת, לרוב עד תשעה חודשים במצטבר, אך הפעם עם ריבית רגילה וללא תנאים מקלים.

כך בדיוק היה בתקופת הקורונה: דחיית תשלומים לשלושה חודשים לנפגעים הישירים, ובהמשך הרחבה לכולם – כשבסופו של דבר, לווים יכלו לדחות תשלומים לתקופה מצטברת של עד תשעה חודשים ואף יותר, עם הארכות שהגיעו עד סוף 2020.כך גם היה במלחמת אוקטובר 2023: שלושה חודשים דחייה למעגל הראשון, ולאחר מכן הרחבה לכלל הלווים – שוב, עד תשעה חודשים במצטבר, עם ריבית רגילה.

לפי הדפוס הזה, סביר להניח שבקרוב תצא הרחבה נוספת של הדחיות גם במתווה הנוכחי של מלחמת איראן, בעיקר אם הלחימה תימשך והמצוקה תעמיק. ואם זה יקרה, אנחנו עשויים להגיע למצב שבו חלק ממשקי הבית בישראל דחו את תשלומי המשכנתאות שלהם למשך 27 חודשים מצטברים מאז 2020 . אפשר להתכונן כבר עכשיו להתפלא מהעמידות של מחירי הדירות הגבוהים בזמן שדירות ימכרו אפילו פחות משנמכרו באפריל האחרון.

המסקנה היא לא שצריך "לתת לשוק לקרוס" על גבם של משקי הבית.  איש לא רוצה לראות רבבות משפחות מפסידות את דירותיהן או נגררות לפשיטת רגל בגלל אירוע כמו מגפה או מלחמה. אבל דחיית דיווחים או תשלומים על הלוואות ומשכנתאות לא פותרת כלום אלא רק דוחה את הבעיה קדימה, בנוסף, לא ברור למה בכלל אנחנו צריכים מאגר אשראי שמבקר המדינה מצא שאין בו כמעט תועלת ואף מזיק ללווים ושבכל פעם שמגיע משבר בנק ישראל למעשה מנטרל אותו ומייצר עיוות בנתונים. 

נראה שהשאלה היא לא מתי תצא עוד דחייה – אלא עד לאן בנק ישראל עוד ידחק את יכולת ההכחשה של המערכת. בכל פעם נדמה שמדובר בפתרון זמני, הקלה רגעית, אבל כל סבב משברי מוסיף עוד שכבת חוב, דיווחים מאוחרים, וסטטיסטיקה מעוותת שלא מסתדרת עם ההגיון. וכששום דבר כבר לא מסתדר עם ההיגיון – קל יותר להאמין בכוחות על־טבעיים: בשוק נדל"ן שלא יכול לרדת, בחובות שלא באמת צריך להחזיר, ובמערכת שתמיד תצליח לדחות את הקץ.

טלי גולדרינג היא חוקרת עצמאית בתחומי הכלכלה והנדל"ן, וחברת מערכת מגזין רוזה.