חיפוש באתר

מגזין רוזה הוא במה לתוכן סוציאליסטי ועממי, ומארח קולות לניתוח המציאות ושינוייה מערכת מגזין רוזה

שם למבצע, מטרות סותרות ואחדות בעם כבר יש, אסף יקיר וארנון פלג בודקים מה חסר כדי לנצח. פרק זה סגור למנויים בלבד. לא מנויים? לחצו כאן כדי להירשם אין מורים, תרקדו אין מורים, תרקדו ז׳אן ז׳נה - החגיגה נמשכת ז׳אן ז׳נה - החגיגה נמשכת המהפכה הבאה בהתאחדות הסטודנטים המהפכה הבאה בהתאחדות הסטודנטים היסטוריה של עינויים בישראל היסטוריה של עינויים בישראל יודעים לשמור סוד? יודעים לשמור סוד? עבורנו הנכבה היא לא יום זיכרון עבורנו הנכבה היא לא יום זיכרון הצטרפו לתוכנית המנויים שלנו הצטרפו עכשיו מלחמת איראן הראשונה שתפו: קריאת השכמה PREMIUM 15 ביוני 2025 מלחמת איראן הראשונה קריאת השכמה PREMIUM 00:00 / 01:04 שם למבצע, מטרות סותרות ואחדות בעם כבר יש, אסף יקיר וארנון פלג בודקים מה חסר כדי לנצח. להאזנה: שימו לב: ההאזנה לפרקים היא דרך פלטפורמות ההאזנה השונות בלבד - ולא דרך האתר. לתמיכה מוזמנים לכתוב לנו במייל rosamedia@standing-together.org או בוואטסאפ: 050-9469545 735 פרק מספר קריאת השכמה PREMIUM פודקאסט אקטואליה סוציאליסטי על החיים עצמם ועל התקווה לשינוי יסודי של החברה, הפוליטיקה והכלכלה. אין מורים, תרקדו אין מורים, תרקדו ז׳אן ז׳נה - החגיגה נמשכת ז׳אן ז׳נה - החגיגה נמשכת המהפכה הבאה בהתאחדות הסטודנטים המהפכה הבאה בהתאחדות הסטודנטים היסטוריה של עינויים בישראל היסטוריה של עינויים בישראל יודעים לשמור סוד? יודעים לשמור סוד? עבורנו הנכבה היא לא יום זיכרון עבורנו הנכבה היא לא יום זיכרון

פרופ' דני פילק בראיון על הכלכלה הפוליטית של ממשלות נתניהו ומקורות הכוח של קואליציית הימין. פרק זה סגור למנויים בלבד. לא מנויים? לחצו כאן כדי להירשם אין מורים, תרקדו אין מורים, תרקדו ז׳אן ז׳נה - החגיגה נמשכת ז׳אן ז׳נה - החגיגה נמשכת המהפכה הבאה בהתאחדות הסטודנטים המהפכה הבאה בהתאחדות הסטודנטים היסטוריה של עינויים בישראל היסטוריה של עינויים בישראל יודעים לשמור סוד? יודעים לשמור סוד? עבורנו הנכבה היא לא יום זיכרון עבורנו הנכבה היא לא יום זיכרון הצטרפו לתוכנית המנויים שלנו הצטרפו עכשיו כלכלת נתניהו (עם דני פילק) שתפו: קריאת השכמה PREMIUM 11 בנובמבר 2024 כלכלת נתניהו (עם דני פילק) קריאת השכמה PREMIUM 00:00 / 01:04 פרופ' דני פילק בראיון על הכלכלה הפוליטית של ממשלות נתניהו ומקורות הכוח של קואליציית הימין. להרשמה לאירועי וועידת האקלים העממית: https://www.standing-together.org/climate24 להאזנה: שימו לב: ההאזנה לפרקים היא דרך פלטפורמות ההאזנה השונות בלבד - ולא דרך האתר. לתמיכה מוזמנים לכתוב לנו במייל rosamedia@standing-together.org או בוואטסאפ: 050-9469545 674 פרק מספר קריאת השכמה PREMIUM פודקאסט אקטואליה סוציאליסטי על החיים עצמם ועל התקווה לשינוי יסודי של החברה, הפוליטיקה והכלכלה. אין מורים, תרקדו אין מורים, תרקדו ז׳אן ז׳נה - החגיגה נמשכת ז׳אן ז׳נה - החגיגה נמשכת המהפכה הבאה בהתאחדות הסטודנטים המהפכה הבאה בהתאחדות הסטודנטים היסטוריה של עינויים בישראל היסטוריה של עינויים בישראל יודעים לשמור סוד? יודעים לשמור סוד? עבורנו הנכבה היא לא יום זיכרון עבורנו הנכבה היא לא יום זיכרון

אסף בונדי הוא סוציולוג. חוקר יחסי עבודה וכלכלה פוליטית. ספרו האחרון, ״הלקסיקון של הברוטליות״ (2025. עם אדם רז), פורסם בהוצאת פרדס. אסף בונדי הפודקאסטים של רוזה מדיה קריאת השכמה PREMIUM פודקאסט אקטואליה סוציאליסטי על החיים עצמם ועל התקווה לשינוי יסודי של החברה, הפוליטיקה והכלכלה. ניהול וסכסוך PREMIUM סדרת פודקאסטים על המדיניות הבטחונית והכלכלית של ממשלות ישראל. כל עונה מספרת סיפור פוליטי רחב על אירוע מרכזי בהיסטוריית המדינה. תולדות המיניות PREMIUM הפודקאסט שמוציא את ההיסטוריה מהארון (או לא... זה מורכב). ענת זלצברג ודותן ברום מלרלרות על היסטוריה קווירית ותרבות פופולרית. סגולה פודקאסט על מאחורי הקלעים של המקומות הקדושים בחבל הארץ המסובך הזה. רועי קלייטמן ודביר ורשבסקי ממובילי השמאל האמוני בשיחה על אמונה, פוליטיקה ומקומיות. بودكاست ليلكي يتناول هذا البودكاست قصص الشارع الفلسطيني في اسرائيل كما لم تسمعوها من قبل. عن الألم الأمل، الحب والنضال. לתוכן ישן יותר של אסף בונדי

אסף יקיר וארנון פלג מסבירים את תיאוריית השלבים של מלחמת 'חרבות ברזל' ומזמינים אתכם להצטרף לשלב הרביעי. פרק זה סגור למנויים בלבד. לא מנויים? לחצו כאן כדי להירשם אין מורים, תרקדו אין מורים, תרקדו ז׳אן ז׳נה - החגיגה נמשכת ז׳אן ז׳נה - החגיגה נמשכת המהפכה הבאה בהתאחדות הסטודנטים המהפכה הבאה בהתאחדות הסטודנטים היסטוריה של עינויים בישראל היסטוריה של עינויים בישראל יודעים לשמור סוד? יודעים לשמור סוד? עבורנו הנכבה היא לא יום זיכרון עבורנו הנכבה היא לא יום זיכרון הצטרפו לתוכנית המנויים שלנו הצטרפו עכשיו ברוכים הבאים לשלב הרביעי שתפו: קריאת השכמה PREMIUM 15 בדצמבר 2023 ברוכים הבאים לשלב הרביעי קריאת השכמה PREMIUM 00:00 / 01:04 אסף יקיר וארנון פלג מסבירים את תיאוריית השלבים של מלחמת 'חרבות ברזל' ומזמינים אתכם להצטרף לשלב הרביעי. להאזנה: שימו לב: ההאזנה לפרקים היא דרך פלטפורמות ההאזנה השונות בלבד - ולא דרך האתר. לתמיכה מוזמנים לכתוב לנו במייל rosamedia@standing-together.org או בוואטסאפ: 050-9469545 586 פרק מספר קריאת השכמה PREMIUM פודקאסט אקטואליה סוציאליסטי על החיים עצמם ועל התקווה לשינוי יסודי של החברה, הפוליטיקה והכלכלה. אין מורים, תרקדו אין מורים, תרקדו ז׳אן ז׳נה - החגיגה נמשכת ז׳אן ז׳נה - החגיגה נמשכת המהפכה הבאה בהתאחדות הסטודנטים המהפכה הבאה בהתאחדות הסטודנטים היסטוריה של עינויים בישראל היסטוריה של עינויים בישראל יודעים לשמור סוד? יודעים לשמור סוד? עבורנו הנכבה היא לא יום זיכרון עבורנו הנכבה היא לא יום זיכרון

המחטף בחוק ההסדרים שירפד את כיסי הטייקונים ויפרק את ההגנות הרגולטוריות שאמורות לשמור על כולנו פרק זה סגור למנויים בלבד. לא מנויים? לחצו כאן כדי להירשם אין מורים, תרקדו אין מורים, תרקדו ז׳אן ז׳נה - החגיגה נמשכת ז׳אן ז׳נה - החגיגה נמשכת המהפכה הבאה בהתאחדות הסטודנטים המהפכה הבאה בהתאחדות הסטודנטים היסטוריה של עינויים בישראל היסטוריה של עינויים בישראל יודעים לשמור סוד? יודעים לשמור סוד? עבורנו הנכבה היא לא יום זיכרון עבורנו הנכבה היא לא יום זיכרון הצטרפו לתוכנית המנויים שלנו הצטרפו עכשיו המחטף המסוכן של ממשלת השינוי | שיחה 7 שתפו: מה לעשות עכשיו 1 בספטמבר 2021 המחטף המסוכן של ממשלת השינוי | שיחה 7 מה לעשות עכשיו 00:00 / 01:04 ! להאזנה: שימו לב: ההאזנה לפרקים היא דרך פלטפורמות ההאזנה השונות בלבד - ולא דרך האתר. לתמיכה מוזמנים לכתוב לנו במייל rosamedia@standing-together.org או בוואטסאפ: 050-9469545 7 פרק מספר מה לעשות עכשיו איך אפשר להתקדם לחברה צודקת, שוויונית וסולידרית בעולם שנראה צועד לכיוון ההפוך? שיחות על אקטואליה, תיאוריה פוליטית ומאבקים. אין מורים, תרקדו אין מורים, תרקדו ז׳אן ז׳נה - החגיגה נמשכת ז׳אן ז׳נה - החגיגה נמשכת המהפכה הבאה בהתאחדות הסטודנטים המהפכה הבאה בהתאחדות הסטודנטים היסטוריה של עינויים בישראל היסטוריה של עינויים בישראל יודעים לשמור סוד? יודעים לשמור סוד? עבורנו הנכבה היא לא יום זיכרון עבורנו הנכבה היא לא יום זיכרון

משרד האוצר ממשיך בניסיון ההפיכה השקטה שלו, מה יש ברפורמת הרגולציה ואיך היא תעזור לחסל את שלטון העם. פרק זה סגור למנויים בלבד. לא מנויים? לחצו כאן כדי להירשם אין מורים, תרקדו אין מורים, תרקדו ז׳אן ז׳נה - החגיגה נמשכת ז׳אן ז׳נה - החגיגה נמשכת המהפכה הבאה בהתאחדות הסטודנטים המהפכה הבאה בהתאחדות הסטודנטים היסטוריה של עינויים בישראל היסטוריה של עינויים בישראל יודעים לשמור סוד? יודעים לשמור סוד? עבורנו הנכבה היא לא יום זיכרון עבורנו הנכבה היא לא יום זיכרון הצטרפו לתוכנית המנויים שלנו הצטרפו עכשיו רפורמת הרגולציה שתפו: קריאת השכמה PREMIUM 30 בספטמבר 2021 רפורמת הרגולציה קריאת השכמה PREMIUM 00:00 / 01:04 ! להאזנה: שימו לב: ההאזנה לפרקים היא דרך פלטפורמות ההאזנה השונות בלבד - ולא דרך האתר. לתמיכה מוזמנים לכתוב לנו במייל rosamedia@standing-together.org או בוואטסאפ: 050-9469545 290 פרק מספר קריאת השכמה PREMIUM פודקאסט אקטואליה סוציאליסטי על החיים עצמם ועל התקווה לשינוי יסודי של החברה, הפוליטיקה והכלכלה. אין מורים, תרקדו אין מורים, תרקדו ז׳אן ז׳נה - החגיגה נמשכת ז׳אן ז׳נה - החגיגה נמשכת המהפכה הבאה בהתאחדות הסטודנטים המהפכה הבאה בהתאחדות הסטודנטים היסטוריה של עינויים בישראל היסטוריה של עינויים בישראל יודעים לשמור סוד? יודעים לשמור סוד? עבורנו הנכבה היא לא יום זיכרון עבורנו הנכבה היא לא יום זיכרון

המורה טל ורדי מסביר: המורים נאבקו וזכו באוויר לנשימה, אבל האוצר זכה בהישגים שיוכלו לפגוע בעבודה המאורגנת בהמשך פרק זה סגור למנויים בלבד. לא מנויים? לחצו כאן כדי להירשם אין מורים, תרקדו אין מורים, תרקדו ז׳אן ז׳נה - החגיגה נמשכת ז׳אן ז׳נה - החגיגה נמשכת המהפכה הבאה בהתאחדות הסטודנטים המהפכה הבאה בהתאחדות הסטודנטים היסטוריה של עינויים בישראל היסטוריה של עינויים בישראל יודעים לשמור סוד? יודעים לשמור סוד? עבורנו הנכבה היא לא יום זיכרון עבורנו הנכבה היא לא יום זיכרון הצטרפו לתוכנית המנויים שלנו הצטרפו עכשיו ההסכם החדש של המורים: הישג לטווח הקצר, מסוכן לטווח הארוך המורה טל ורדי מסביר: המורים נאבקו וזכו באוויר לנשימה, אבל האוצר זכה בהישגים שיוכלו לפגוע בעבודה המאורגנת בהמשך שתפו: טל ורדי 27 בספטמבר 2024 ההסכם החדש של המורים: הישג לטווח הקצר, מסוכן לטווח הארוך טל ורדי 00:00 / 01:04 אחרי יותר משנתיים וחצי ללא הסכם שכר, השבוע ארגון המורים, המייצג את מורי התיכונים, הגיע סוף סוף להסכמות ולחתימה על הסכם שכר חדש. המאבק המתמשך והעיקש שניהל ארגון המורים מול משרד האוצר, בהובלתו של רן ארז, הביא בסופו של דבר להצלחות רבות, שישפרו מיידית את שכר המורים ויתנו לציבור עובדי ההוראה קצת אוויר לנשימה. מצד שני, האוצר יצא עם ידו על העליונה בכמה סעיפים שעלולים להפוך למכשולים לטווח הארוך, ולהחליש את כוחה של העבודה המאורגנת. בהמשך, פגיעה בכוחם של איגודי העובדים של המורים יובילו בסבירות גבוהה לפגיעות הולכות וגדלות בשכר ובתנאים. נתחיל מהצדדים החיוביים: ההסכם מבטיח לנו המורים העלאות שכר מיידיות ומשמעותיות. נזכה למענק חד פעמי שנועד לפצות על שנת הלימודים הקודמת, שנפתחה עם הבטחה על הסכם שיכלול העלאות שכר ולבסוף לא יצא לפועל: כל מורה שעבד בשנת הלימודים תשפ"ד יקבל מענק של 9,600 ש"ח למשרה מלאה, שווה ערך להעלאה אחידה של 800 שקל לחודש לשכר. למרות שמדובר בהישג, חשוב לציין שהעברת המענק במרוכז ובאופן רטרואקטיבי היא הצלחה של האוצר בחסכון על חשבון המורים, כי אם הסכום היה נוסף לשכר המורים כבר בספטמבר הקודם, כפי שהובטח, היינו נהנים גם מההפרשות הסוציאליות בעבור המשכורת הזו, ורק בשביל החיסכון הזה היה שווה לאוצר למרוח עוד שנה של עיצומים. בנוסף, כבר מספטמבר הנוכחי כל המורים יקבלו העלאה אחידה בסכום של 1,200 ש"ח לשכר החודשי, ויחד עם עוד פעימות צנועות יותר בתחילתה של כל שנת לימודים עד ספטמבר 2027, שכרו של מורה ביומו הראשון בתיכון יחצה כבר בשנה הבאה את רף 10,000 השקלים, סכום נאה. מצד שני, בשנים הבאות שעד סוף ההסכם באוגוסט 2028 שכר המורים יעלה בכ-250 ש"ח בשנה, ובהתחשב בקצב האינפלציה והעלייה ביוקר המחייה בישראל, כנראה שבעוד שלוש שנים המורים שוב יחזרו להרגיש שהשכר שלהם לא עולה מספיק ביחס לכמה שנהיה יקר לחיות כאן. הצלחה נוספת של ההסכם החדש הוא שיפור במגוון של גמולי תפקיד שיזכו להגדלת אחוזי הגמול לו הם זכאים: רכזי תקשוב, חינוך חברתי, פדגוגיה, רכזי מקצוע, מורות חינוך מיוחד ויועצות חינוכיות – כולם יזכו להגדלה באחוז הגמול שהם זכאים לו. נוסף תפקיד 'רכז מיומנויות' שתפקידו להטמיע את תוכנית הבגרויות החדשה שיוצאת לפועל בשכבה י' השנה, ולמנהלי בתי הספר ינתנו גמולים גמישים אותם יוכלו להעניק לבעלי תפקידים שהם עצמם יגדירו, ולתגמל אותם בהתאם במאות שקלים בחודש. הצעד המבורך הזה יגדיל את האוטונומיה החינוכית של בתי הספר ויאפשר לכל תיכון לייצר בעלי תפקידים ביחס לצרכים של התלמידים בו: רכז אקלים וסביבה, אקטיביזם ודמוקרטיה, רכז מכינות ושנות שירות או כל יוזמה אחרת שתעלה. בנוסף, הוכנס סעיף המבטיח רצפת גמול שקלי למחנכים ולרכזי השכבות, שיבטיח שגמול על חינוך כיתה לא יפחת מ-1,000 שקלים בחודש, ו-1,100 לרכז שכבה. הסעיף הזה חשוב במיוחד כי הוא מיטיב עם המחנכים והמחנכות האמיצים שבחרו לחנך כיתה כבר בשנותיהם הראשונות במערכת, כאשר השכר שלהם, ממנו נגזר הגמול האחוזי על חינוך כיתה, עדיין נמוך. הישגי האוצר וסכנותיהם הסעיפים הללו וכמה נוספים מבטיחים אוויר לנשימה לציבור המורים, שיזכו להעלאות שכר משמעותיות באופן מיידי, ובמיוחד לנו - למורים הצעירים במערכת שעבורנו העלאה אחידה משמעותה שדרוג גדול יותר ביחס לשכר הנוכחי. אך לצד כל ההצלחות האלו, שרובן משמעותיות בעיקר לטווח הקצר, בהסכם יש לא מעט מחירים שיהיה עלינו לשלם. הסעיף המשמעותי ביותר, לפחות לדעתי, הוא שינוי מבנה העבודה. אמנם שבוע העבודה יקוצר מ-40 ל-38 שעות, אך מאחורי המספרים היפים ישנה מציאות עגומה. ראשית, הקיצוץ בשעות העבודה יבוא על חשבון השעות הפרטניות – שעות המוקדשות להוראה מתגברת של קבוצות תלמידים קטנות. השעות הללו, שקוצצו בחצי במסגרת ההסכם, אמורות לאפשר למורים לקחת לשיעורי תגבור את התלמידים החלשים יותר – לימודית וכלכלית - שמתקשים לעמוד בקצב של שאר הכיתה. משמעות הקיצוץ הזה תהיה פגיעה משמעותית בשוויון בין התלמידים בבתי הספר, כשהתלמידים שממילא מאחור מבחינה לימודית, ולעיתים גם לא יכולים כלכלית לממן לעצמם שיעורי עזר פרטיים, ידחקו עוד אחורה, בזמן שהיתר ימשיכו לרוץ קדימה. לזה מתווספת גזרה נוספת - הוספת שעה פרונטאלית אחת למשרות המורים. מעכשיו יידרש מאיתנו ללמד 25 שעות כיתתיות בכל שבוע, כ-65% מזמן העבודה. מדובר בפתרון קל שהיה חשוב מאוד לשר החינוך, מכיוון שהוא יקל במעט על המחסור במורים באופן מיידי. לטווח הארוך, הדבר שווה ערך למריחת אלוורה על שבר בגולגולת, והצעד הזה יביא להגדלת הנטישה של מורים שהתייאשו מהריצה הבלתי נגמרת בין כיתות ותלמידים. גם העובדה שלא הוגדלו בהתאם שעות השהייה המוקדשות להכנת שיעורים, מעידה שרוב מה שיקרה הוא לא קיצור שבוע העבודה, אלא הגדלת שעות הרפאים שהמורים עובדים בהן על אף שאינם משולמים בעבורן. לפי ההסכם החדש, למורה יהיו 9 דקות להכין כל שיעור, כולל לבדוק את שיעורי הבית, העבודות והמבחנים שניתנו בכיתה, וברור שהזמן הזה הוא לא ריאלי ושחלק גדול מהמורים ימשיכו לעבוד הרבה מעבר לאותן 9 דקות. ליבת המאבק בין המורים לאוצר, לפחות לפי הדיווחים בתקשורת, הייתה סוגיית החוזים האישיים. חוזים אישיים אמנם לא יהיו, אבל 'עמיתי הוראה' כן. השינוי בסמנטיקה אמנם חשוב, אבל בפועל מדובר בעוד מאותו הדבר, וכאן ארגון המורים נשבר. החל משנה הבאה יועסקו בכל תיכון עד 6% עמיתי הוראה במקצועות שמשרד החינוך יגדיר. עמיתי ההוראה יהיו מי שאינם בעלי הכשרה בהוראה, אשר יועסקו לפרק זמן מוגבל ויהיו מנותקים מההסכמים הקיבוציים של הארגון. אמנם, נקבע כי מדובר בפיילוט בן ארבע שנים שבסופו יתקיים דיון נוסף על המנגנון, ויידרש מעקב צמוד לראות כיצד המנגנון הזה מנוצל ואיך הוא בנוי. בכל זאת, העסקה של מורים, או 'עמיתי הוראה', מחוץ להסכמים הקיבוציים, משמעותה שהם אינם מוגנים בכמות השעות הפרונטאליות שהם ידרשו ללמד, ואולי אף יבקשו מהם לחנך כיתה מבלי לתגמל אותם בהתאם, מה שרק יוסיף לעומס ולקושי שלהם ויגביר את התסכול. מה שבטוח – לתלמידים ולמערכת החינוך זה לא יעזור, ועל זה גם משרד החינוך מסכים. אז למה האוצר התעקש על הסעיף הזה? פשוט מאוד - כדי להחליש את הכוח של ארגון המורים ולשבור את הסולידריות בין עובדי ההוראה שמלמדים זה לצד זה בבתי הספר. הנקודה האחרונה שבה ארגון המורים נשבר היא סוגיית התשלום על ימי השביתה. סמוטריץ' איים לאורך הדרך כי לא יאפשר להחזיר את ימי השביתה ולא ישלם עליהם כחלק מההסכם, מה שהוביל ללחץ וזעם בקרב המורים והארגון. נראה שבסופו של יום, המורים הפסידו פה. מתוך 7 ימי ההשבתה נקבל תשלום על 5 ימי לימודים שיוחזרו בחופשות חנוכה ופסח, ושני הימים הנותרים ינוכו מהשכר. ההפסד הזה הוא לא רק עניין כלכלי, אלא מכה לארגוני עובדים נוספים שישאפו להיאבק על שיפור שכרם בהמשך הדרך, ופגיעה בכוחה של העבודה המאורגנת בישראל. אמנם ההסכם החדש אינו מביא בשורה מהפכנית שתציל את מערכת החינוך המורעבת, אבל הוא גם לא היה אמור להיות כזה. הוא נותן אוויר לנשימה לאלו שכבר בחרו להיכנס אליה, במיוחד בשנים האחרונות, ורוצים להמשיך להתקדם, להשתפר ולקחת על עצמם תפקידים. כדי להעניק למערכת החינוך את השינוי העמוק שהיא כל כך צריכה לא די בהסכם שכר, ואולי הגיע הזמן שארגון המורים יאבק גם על נושאים כמו צמצום כמות התלמידים בכיתה, שיפוץ ובניית מוסדות חדשים, שינוי בדרכי ההערכה וההוראה, חיזוק מעמדם של המורים בציבור הישראלי ועוד. השאלה המרכזית היא האם בעוד ארבע שנים, כשניכנס שוב ללופ של עיצומים, שביתות, איומים ובסוף גם הסכם – האם האצבע הציבורית והתקשורתית תופנה כרגיל אל המורים והארגון, והאם שוב יבטיחו לנו שרק עוד קצת הפרטה של המערכת והכל יסתדר? או שהאצבע המאשימה תופנה למקור הבעיה – משרד האוצר והמדיניות הניאו-ליברלית והקמצנית שלו, שרואה למול עיניה רק את צמצום ההוצאה הממשלתית והחלשת ארגוני העובדים. וזה המאבק החשוב באמת, והוא לא רק של ארגון המורים – אלא של כולנו. טל ורדי בן 28 מחיפה, מחנך ומורה לאזרחות עריכה: מעין גלילי להאזנה: שימו לב: ההאזנה לפרקים היא דרך פלטפורמות ההאזנה השונות בלבד - ולא דרך האתר. לתמיכה מוזמנים לכתוב לנו במייל rosamedia@standing-together.org או בוואטסאפ: 050-9469545 54 פרק מספר טל ורדי טל ורדי בן 28 מחיפה, מחנך ומורה לאזרחות אין מורים, תרקדו אין מורים, תרקדו ז׳אן ז׳נה - החגיגה נמשכת ז׳אן ז׳נה - החגיגה נמשכת המהפכה הבאה בהתאחדות הסטודנטים המהפכה הבאה בהתאחדות הסטודנטים היסטוריה של עינויים בישראל היסטוריה של עינויים בישראל יודעים לשמור סוד? יודעים לשמור סוד? עבורנו הנכבה היא לא יום זיכרון עבורנו הנכבה היא לא יום זיכרון

האם ישראל מנסה להגן על הדרוזים או לפרק את סוריה? עושים סדר באירועי השבועות האחרונים. חוקר זכויות אדם מהגולן: "הפעולות של ישראל פוגעות בדרוזים" פרק זה סגור למנויים בלבד. לא מנויים? לחצו כאן כדי להירשם אין מורים, תרקדו אין מורים, תרקדו ז׳אן ז׳נה - החגיגה נמשכת ז׳אן ז׳נה - החגיגה נמשכת המהפכה הבאה בהתאחדות הסטודנטים המהפכה הבאה בהתאחדות הסטודנטים היסטוריה של עינויים בישראל היסטוריה של עינויים בישראל יודעים לשמור סוד? יודעים לשמור סוד? עבורנו הנכבה היא לא יום זיכרון עבורנו הנכבה היא לא יום זיכרון הצטרפו לתוכנית המנויים שלנו הצטרפו עכשיו מה ישראל מחפשת בסוריה? האם ישראל מנסה להגן על הדרוזים או לפרק את סוריה? עושים סדר באירועי השבועות האחרונים. חוקר זכויות אדם מהגולן: "הפעולות של ישראל פוגעות בדרוזים" שתפו: מעין גלילי 25 ביולי 2025 מה ישראל מחפשת בסוריה? מעין גלילי 00:00 / 01:04 בתמונה: לוחם בסביבת א-סווידא, בשבוע שעבר ב-20 ביולי הוכרזה הפסקת אש בין כוחות המשטר החדש בסוריה ומיליציות בדואיות, לבין התושבים הדרוזים והמיליציות באזור הר הדרוזים. הפסקת האש, שהושגה בלחץ אמריקאי, הגיעה לאחר כשבוע של קרבות, שכללו גם מעשי זוועות וטבח. לפי מרכז המעקב הסורי לזכויות אדם , באירועים נהרגו 1,339 בני אדם, מהם כאלף לוחמים מקרב הדרוזים ואנשי הצבא והמשטרה של משטר א-שרע, וכ-300 אזרחים, שמרביתם דרוזים. נשיא סוריה, א-שרע, הצהיר על להיטות "להעמיד לדין את מי שפגע באנשינו הדרוזים", אבל יכולתו ורצונו של המשטר לאכוף את החוק על מבצעי הטבח מוטלים בספק. בדומה להתנהלות הסורית, גם בכוונותיה המוצהרות של ישראל אפשר להטיל ספק נוכח מעשיה. ברמת ההצהרה, ישראל מציגה עצמה כמי שפועלת להגנת הדרוזים בסוריה, ומצדיקה באמצעות ההגנה עליהם את ההפצצה של כוחות צבא סוריים סביב העירא-סווידא ובנייני משטר בדמשק. התקשורת הישראלית הדהדה מסרים המדגישים את תפקיד המגן של ישראל, כמו גם את הדרישה של דרוזים אזרחי ישראל להגנה על בני עמם. אך היו שהצביעו על אינטרס אחר שעומד מאחורי הפעילות הישראלית. לאחר שהאלימות בא-סווידא שככה מעט, א-שרע האשים את ישראל בניסיון לפרק את סוריה ולזרוע בה כאוס. האשמה זו עולה בקנה אחד עם דיווחים שונים בתקשורת הישראלית בחודשים האחרונים על כך שישראל מעדיפה את סוריה חלשה ומפורקת. חוסר אמון במשטר החדש א-סווידא, העיר שבה ובסביבתה התרחשו הקרבות ומעשי הזוועה בשבוע שעבר, היא מקום היישוב המרכזי באזור הר הדרוזים בדרום מזרח סוריה - אזור שמתגוררת בו אוכלוסייה דרוזית גדולה. בשנים הארוכות של מלחמת האזרחים בסוריה, הדרוזים באזור הקימו מספר מיליציות חמושות כדי להגן על עצמם מפני משטר אסד מצד אחד, ומפני ארגוני טרור כמו דאע"ש או ג'בהת אלנוסרה מצד שני. אחמד א-שרע, לשעבר אלג'ולאני, שמכהן היום בתור נשיא סוריה החדש, הוא ממקימי ג'בהת אלנוסרה והיה בעברו פעיל מרכזי במספר ארגוני טרור ומיליציות סוניות באזור סוריה. כחלק מהניסיון שלו להשליט סדר במדינה, הוא שילב חלק ניכר מהמיליציות הסוניות בתוך צבא סוריה החדש. אפילו בהנחה, שאינה מובנת מאליה שכוונותיו של א-שרע כנות - תהליך השילוב הזה הוא קשה בלשון המעטה. חלק ניכר מהחיילים בצבא סוריה החדש בילו את השנים האחרונות בלחימה נגד כל מי שאינו סוני, והיכולת לאכוף עליהם משמעת של צבא מודרני לוקה בחסר. הקושי לשלוט בחיילים נחשף במרץ האחרון ביתר שאת' כאשר עימותים במערב סוריה עם תומכי המשטר הישן התפתחו לאלימות חריפה וקיצונית כנגד המיעוט העלווי במדינה. על רקע ההיסטוריה הרחוקה והקרובה הזו, לא קשה להבין מדוע שורר חוסר אמון מובנה בין הדרוזים למשטר הסורי החדש. ממשלת נתניהו מנצלת את המומנטום ניזאר איוב, חוקר משפט בין-לאומי לזכויות אדם, עוקב בדאגה אחר המצב. איוב, שמתגורר ברמת הגולן, מנהל את ארגון זכויות האדם אל-מרסד - המרכז הערבי לזכויות אדם בגולן. איוב מסביר שמשטר א-שרע הולך ומאבד את הקרדיט לו זכה עם נפילת המשטר הקודם. "העם הסורי לחם נגד אסד כדי לבנות מדינה ליברלית ודמוקרטית, וכדי לשמור על זכויותיו. הוא לא קיבל את מה שהוא רצה: המשטר החדש פירק את כל מנגנוני החברה האזרחית ולא מאפשר לה לצמוח. זה פגע באופן שבו המשטר נתפס ברחבי סוריה, לא רק באזורים הדרוזים. אם הוא ימשיך בצורה הזו, החברה בסוריה תתנגד למשטר הזה". עם זאת, איוב חולק על אופן ההצגה המקובל של המצב בתקשורת הישראלית, ששם דגש על הסכנה לדרוזים, ועל האופן בו הגנה עליהם ישראל. "כשיש מלחמת אזרחים כולם בסכנה. הרוב והמיעוט, הדרוזים והשאר. אבל ישראל לא מגנה על הדרוזים. ישראל סימנה את הדרוזים בסוריה ובכך הזיקה להם במזיד. אף אחד לא יכול להגן על הדרוזים, לא ישראל ולא צרפת, רק הסורים יכולים. המדינות הקולוניאליות משתמשות תמיד במושג של הגנה על מיעוטים על מנת לממש אינטרס קולוניאלי, לכבוש אדמות ולנצל. "ממשלת נתניהו ניצלה את המומנטום. כשאסד ברח היא כבשה מסוריה את החרמון והצהירה שתישאר שם. זה אזור שגם לפני כ-100 שנה, כשקמה התנועה הציונית, היא שמה עליו עין וניסתה לשכנע את המעצמות האירופאיות לקבל בו שליטה. זאת משום שזה אזור עם המון מים, נמצאים בו מקורות הירמוך ואפשר ממנו להגן בצורה אפקטיבית על המדינה היהודית". "לפי מקורות ישראלים, בזמן מלחמת האזרחים ישראל סיפקה טיפול רפואי לכמעט 5,000 סורים. חלקם היו אזרחים, נשים ילדים, אבל היו גם מאות אם לא אלפי לוחמים של ג'בהת אלנוסרה ושל דאע"ש. לעומת זאת, כל הזמן הזה היא לא אפשרה לדרוזים לבקר בארץ. רק כשאסד ברח, פתאום זה התאפשר. כך ממשלת נתניהו סימנה את הדרוזים. הם נתנו לכולם להבין שכל הדרוזים פרו ישראלים, וזה גרם לתסיסה בתוך החברה בסוריה. זו פוליטיקה של הפרד ומשול, וזה עבד. "אם ישראל הייתה מעוניינת בהגנה על הדרוזים היא הייתה מכבדת את הדרוזים הפלסטינים בישראל, לא הורסת בתים ולא מעבירה את חוק הלאום. הדרוזים הפלסטינים בישראל סובלים מאפלייה כמו שאר הפלסטינים בישראל." מה קרה בהר הדרוזים? העימותים הקשים באזור א-סוויידא התחילו בעקבות תקיפה של נהג משאית דרוזי בידי חמושים בדואים, בעת שהיה בדרכו לדמשק. תקיפות כאלה, וכן חטיפות ומעשי שוד אלימים, אינם נחשבים לאירועים חריגים בסוריה, אולם הפעם המתח ששורר ממילא בין הקהילות הגיע לנקודת שבר. בעקבות אירוע התקיפה, חמושים דרוזיים חטפו בני שבטים בדואים מהאזור, ומכאן, הסיטואציה והסלימה לקרבות של ממש. בעקבות ההתלקחות הקודמת בין דרוזים לבדואים באזור, שהתרחשה באפריל , סוכם שהצבא הסורי לא ייכנס לעיר אלא רק יאבטח את הצירים המובילים אליה. אחרי שהתחילו המהומות ועשרות אנשים נהרגו משני הצדדים, משטר א-שרע שלח תגבורת לאזור בניסיון לשים סוף לקרבות. בהודעה שפרסם משרד ההגנה הסורי נמסר כי הוא שלח יחידות צבאיות לאזורי המהומות, וכי הוא פותח "מסדרון בטוח" לאזרחים כדי שיוכלו להימלט מאזור הסכנה. הוא הדגיש את כוונתו לשים סוף לעימותים במהירות, אך מנגד, "הארגון הסורי למעקב אחר זכויות אדם" דיווח כי חלק מכוחות המשטר, שהם כאמור חברים לשעבר במיליציות טרור אסלאמיסטיות ואחרות, נלחמים לצד הבדואים - נגד הדרוזים. עם זאת, יש להדגיש שלא היה מדובר רק בעימות בין סונים לדרוזים. הדרוזים בא-סוויידא אינם אחידים מבחינה פוליטית; ההנהגה הרוחנית הדרוזית לא זוכה לתמיכה מלאה של האוכלוסייה, וגם בתוכה יש מספר מחנות ביחס למשטר החדש ולישראל. השייח' חכמת אל-הג'רי מוביל תפיסה ניצית כלפי משטר א-שרע ואנשיו מזוהים עם הרעיון של עצמאות דרוזית. בעקבות פרוץ המהומות הוא קרא ל"הגנה בינלאומית", ותומכות בקו שלו מספר מיליציות מקומיות שקיימות מתקופת מלחמת האזרחים. לעומת זאת, מיליציות אחרות תומכות במנהיגים כמו אל-ג'רבוע ואל-חינאווי, שרואים את עצמם כחלק מהמדינה, וגישתם אוהדת יותר כלפי המשטר החדש בסוריה. אל-ג'רבוע התנגד נחרצות לכל סוג של התערבות חיצונית במה שקורה בסוריה: "המצב בא-סווידא קשה, יש כאוס וירי. אנחנו דוחים כל תקיפה נגד המדינה כי אנחנו אזרחים סורים… כוחות הביטחון ירו פגז ליד ביתי בא-סווידא. לטענה של ישראל כי היא מספקת לנו הגנה יש מטרות פוליטיות". ב-16 ביולי ישראל החלה לתקוף בסוריה, תחילה טנקים וכלים אחרים של הצבא הסורי שנכנסו לא-סוויידא כדי להשליט סדר. בהמשך פרסמו נתניהו וכ"ץ הודעה משותפת שלפיה "הנחו את צה"ל לתקוף מיידית כוחות משטר ונשק שהוכנסו לתוך מרחב א-סווידא בהר הדרוזים בסוריה לשם פעילות המשטר נגד הדרוזים – וזאת בניגוד למדיניות הפירוז שעליה החליטו, של הימנעות מהכנסת כוחות ונשק למרחב דרום סוריה שמסכנים את ישראל". בהמשך אותו יום ישראל הסלימה את ההתקפה ותקפה בדמשק מבנים כמו הארמון הנשיאותי ובניין המטכ"ל, בהם נהרגו שלושה אנשים. נראה שההחלטה הישראלית הייתה, בפשטות, לא לאפשר למשטר הסורי לממש את ריבונותו שם. חצו את הגבול בינתיים, בצל האירועים הללו, מאות דרוזים סורים ניצלו את הכאוס כדי לחצות את הגבול אל ישראל ולבקר בני משפחה בצד הישראלי. מנגד, כאלף דרוזים מהצד הישראלי חצו את הגדר כדי לסייע לקרובים שלהם בסוריה. מאז, רובם חזרו. לפי איוב, "אנשים ראו ברשתות החברתיות אנשים מדברים על טבח נגד הדרוזים. ראו סרטים בפייסבוק, לפעמים מפוברקים, מכל הצדדים. מישהו אומר 'נטבח בדרוזים' ואחרים אומרים 'נטבח במוסלמים'. הם הגיעו למסקנה שמתחולל טבח ושצריך להגן על קרוביהם. לדעתי הם שגו. קודם כול הם לא יכולים להשפיע, במיוחד הדרוזים מהגולן. "ישראל עושה מזה שואו וזה מתסיס את החברה בסוריה עצמה. היו גם הצהרות של פוליטיקאים דרוזים בישראל שהזיקו לדרוזים בסוריה, כאילו שזה טוב לדרוזים שישראל תכבוש את האזור ותגן עליהם". בהקשר זה, ח"כ עפיף עבד מהליכוד הגיש הצעת חוק שאמורה לאפשר לדרוזים סורים להגיש בקשות למעמד תושבות בישראל. עבד כתב בדברי ההסבר כי "הקהילה הדרוזית בדרום סוריה מהווה קו קדמי ופרימטר מגן בין מדינת ישראל לבין תאי טרור וארגונים עוינים הפועלים באזור הסורי". מה ישראל מחפשת בסוריה? על אף הביקורת הקשה על משטרו של א-שרע, איוב מסכים עם הטענה כי ישראל פועלת לפרק את סוריה. "נתניהו מעדיף סוריה פדרטיבית מחולקת. זה מפני שישראל מעדיפה את המדינות שמסביבה מחולקות וחלשות. היא שואפת להמשיך לשלוט בדרום סוריה ולהקים שם רצועת ביטחון כמו בדרום לבנון, כולל הקמת צבא מקומי של אנשים שישרתו ברצועת הביטחון הזו. אני לא חושב שישראל או ארה"ב מעוניינות שסוריה תהיה דמוקרטית, ולכן הם תמכו בג'ולאני . "מבחינה פוליטית ומורלית ישראל במצב ירוד. היא מסומנת על ידי גופים בין-לאומיים וארגוני זכויות אדם כמדינת כיבוש ואפרטהייד. אני לא יודע עד כמה ישראל יכולה להמשיך בצורה הזו, ובינתיים היא מנסה לברוח מזה למלחמות וכיבושים חדשים בסוריה. הממשלה בישראל מוליכה שולל גם את היהודים, ומתישהו הם יבינו שהיא עשתה הרבה טעויות. "בטווח הארוך עדיף גם לישראל שסוריה תהיה יציבה. בוא נלמד ממה שקרה בלבנון. ישראל שלטה שם 18 שנים, לבסוף נסוגה, והקימה על עצמה אויב כמו חזבאללה. הדוקטרינה האמריקאית והישראלית היא לחולל כאוס על מנת לשרוד ולשלוט. אני חושב אחרת. אם סוריה יציבה, שכנותיה יהיו יציבות יותר. זה בדיוק כמו ישראל. כשיש כיבוש, גירוש ואפרטהייד, איך ישראל תהיה יציבה? למרות הכוח שיש לה ולמרות שהיא יכולה להגיע לאן שתרצה, ישראל נכנסה בקיר. "העם הסורי הוא קורבן של התנהלות אזורית ובין-לאומית. מדינות האזור והמעצמות לא נוהגות בתום לב כדי לייצב אותה, אלא דואגות לאינטרס של עצמן יותר מאשר לעם הסורי. אני מדבר על כולם - טורקיה שתומכת בא-שרע, ישראל שתומכת באני לא יודע מי, ארה"ב שעכשיו תומכת בא-שרע אבל אתה אף פעם לא יודע מתי טראמפ פתאום יתעורר ויחשוב אחרת. מה שסוריה ושכנותיה צריכות זה יציבות ושלום, על בסיס החלטות של האו"ם והחוק הבין-לאומי". מעין גלילי הוא חבר מגזין רוזה. סייע בכתיבה: ארנון פלג. עריכה: שני פייס להאזנה: שימו לב: ההאזנה לפרקים היא דרך פלטפורמות ההאזנה השונות בלבד - ולא דרך האתר. לתמיכה מוזמנים לכתוב לנו במייל rosamedia@standing-together.org או בוואטסאפ: 050-9469545 99 פרק מספר מעין גלילי מעין גלילי הוא חבר במערכת מגזין רוזה ובמערכת הפודקאסט "קריאת השכמה". אין מורים, תרקדו אין מורים, תרקדו ז׳אן ז׳נה - החגיגה נמשכת ז׳אן ז׳נה - החגיגה נמשכת המהפכה הבאה בהתאחדות הסטודנטים המהפכה הבאה בהתאחדות הסטודנטים היסטוריה של עינויים בישראל היסטוריה של עינויים בישראל יודעים לשמור סוד? יודעים לשמור סוד? עבורנו הנכבה היא לא יום זיכרון עבורנו הנכבה היא לא יום זיכרון

על הקשר הגורדי בין הקהילה הגאה, טלנובלות ישראליות והגבות של גילת אנקורי פרק זה סגור למנויים בלבד. לא מנויים? לחצו כאן כדי להירשם אין מורים, תרקדו אין מורים, תרקדו ז׳אן ז׳נה - החגיגה נמשכת ז׳אן ז׳נה - החגיגה נמשכת המהפכה הבאה בהתאחדות הסטודנטים המהפכה הבאה בהתאחדות הסטודנטים היסטוריה של עינויים בישראל היסטוריה של עינויים בישראל יודעים לשמור סוד? יודעים לשמור סוד? עבורנו הנכבה היא לא יום זיכרון עבורנו הנכבה היא לא יום זיכרון הצטרפו לתוכנית המנויים שלנו הצטרפו עכשיו פרק 32 למנויים־ות בלבד - טלנובלה לעם שתפו: תולדות המיניות PREMIUM 8 במאי 2025 פרק 32 למנויים־ות בלבד - טלנובלה לעם תולדות המיניות PREMIUM 00:00 / 01:04 פרק מלא במשחק מוגזם, תאומים מרושעים, רומנים אסורים ושירי פתיחה מרימים על טלנובלות ישראליות. מה היתה הסדרה הישראלית הראשונה שהציגה דמות טרנסית ראשית? מי יותר גיי אייקון - נעמי שחר או ברוריה פסקל? האם אפשר פילה בלי בורדו ומה ארגון להב״ה היה אומר על הטלנובלה שבתוך טלנובלה בע״מ? להאזנה: שימו לב: ההאזנה לפרקים היא דרך פלטפורמות ההאזנה השונות בלבד - ולא דרך האתר. לתמיכה מוזמנים לכתוב לנו במייל rosamedia@standing-together.org או בוואטסאפ: 050-9469545 51.1 פרק מספר תולדות המיניות PREMIUM הפודקאסט שמוציא את ההיסטוריה מהארון (או לא... זה מורכב). ענת זלצברג ודותן ברום מלרלרות על היסטוריה קווירית ותרבות פופולרית. אין מורים, תרקדו אין מורים, תרקדו ז׳אן ז׳נה - החגיגה נמשכת ז׳אן ז׳נה - החגיגה נמשכת המהפכה הבאה בהתאחדות הסטודנטים המהפכה הבאה בהתאחדות הסטודנטים היסטוריה של עינויים בישראל היסטוריה של עינויים בישראל יודעים לשמור סוד? יודעים לשמור סוד? עבורנו הנכבה היא לא יום זיכרון עבורנו הנכבה היא לא יום זיכרון

ראיתם פעם סרט שגרם לכם לרצות להקים תנועה פוליטית? אז עוד לא ראיתם סרט של רוזה פון פרונהיים! פרק זה סגור למנויים בלבד. לא מנויים? לחצו כאן כדי להירשם אין מורים, תרקדו אין מורים, תרקדו ז׳אן ז׳נה - החגיגה נמשכת ז׳אן ז׳נה - החגיגה נמשכת המהפכה הבאה בהתאחדות הסטודנטים המהפכה הבאה בהתאחדות הסטודנטים היסטוריה של עינויים בישראל היסטוריה של עינויים בישראל יודעים לשמור סוד? יודעים לשמור סוד? עבורנו הנכבה היא לא יום זיכרון עבורנו הנכבה היא לא יום זיכרון הצטרפו לתוכנית המנויים שלנו הצטרפו עכשיו פרק 117: רוזה פון פראונהיים וקולנוע פוליטי (עם גילי פורת וגיא לב) שתפו: תולדות המיניות PREMIUM 12 בפברואר 2026 פרק 117: רוזה פון פראונהיים וקולנוע פוליטי (עם גילי פורת וגיא לב) תולדות המיניות PREMIUM 00:00 / 01:04 ב־1971 רוזה פון פרונהיים יצר סרט דוקומנטרי שהדליק את הקהילה הגאה הגרמנית הצעירה כמו אש בשדה קוצים. גרמנים יצאו מהקולנוע והקימו ארגונים גאים שמאליים ברחבי המדינה. איך עושות קולנוע שמניע פוליטית את ההמון? שהוא סקסי, מעניין ומצחיק - ומגויס למטרה בלי פשרות? סיפורו של הקולנוען המחתרתי, "מפחיד הבורגנים", רוזה פון פראונהיים, שהלך לעולמו בנובמבר האחרון. להאזנה: שימו לב: ההאזנה לפרקים היא דרך פלטפורמות ההאזנה השונות בלבד - ולא דרך האתר. לתמיכה מוזמנים לכתוב לנו במייל rosamedia@standing-together.org או בוואטסאפ: 050-9469545 117 פרק מספר תולדות המיניות PREMIUM הפודקאסט שמוציא את ההיסטוריה מהארון (או לא... זה מורכב). ענת זלצברג ודותן ברום מלרלרות על היסטוריה קווירית ותרבות פופולרית. אין מורים, תרקדו אין מורים, תרקדו ז׳אן ז׳נה - החגיגה נמשכת ז׳אן ז׳נה - החגיגה נמשכת המהפכה הבאה בהתאחדות הסטודנטים המהפכה הבאה בהתאחדות הסטודנטים היסטוריה של עינויים בישראל היסטוריה של עינויים בישראל יודעים לשמור סוד? יודעים לשמור סוד? עבורנו הנכבה היא לא יום זיכרון עבורנו הנכבה היא לא יום זיכרון

החוקר אורי גולדברג בראיון על איראן, על ישראל ועל היחסים ביניהן פרק זה סגור למנויים בלבד. לא מנויים? לחצו כאן כדי להירשם אין מורים, תרקדו אין מורים, תרקדו ז׳אן ז׳נה - החגיגה נמשכת ז׳אן ז׳נה - החגיגה נמשכת המהפכה הבאה בהתאחדות הסטודנטים המהפכה הבאה בהתאחדות הסטודנטים היסטוריה של עינויים בישראל היסטוריה של עינויים בישראל יודעים לשמור סוד? יודעים לשמור סוד? עבורנו הנכבה היא לא יום זיכרון עבורנו הנכבה היא לא יום זיכרון הצטרפו לתוכנית המנויים שלנו הצטרפו עכשיו מה האיראנים רוצים מאיתנו? חוקר איראן אורי גולדברג בראיון על יחסי ישראל-איראן, על הדרדרות הסטטוס הבינלאומי של ישראל ועל המטרות של המשטר באיראן שתפו: מעין גלילי מערכת מגזין רוזה 25 באפריל 2024 מה האיראנים רוצים מאיתנו? מעין גלילי 00:00 / 01:04 לאחר המתקפה האיראנית על ישראל לפני כשבועיים, שהגיעה כתגובה לחיסול הישראלי בדמשק, השיח הציבורי הישראלי מתמקד בשאלות הקשורות לאיראן - מה טיב הסכסוך בינינו לבין האיראנים ומה ישראל אמורה לעשות בעקבות המתקפה האיראנית. התגובה הישראלית הגיעה בסופו של דבר, אבל עדיין רבים שקוראים להרחבת העימות בין ישראל לאיראן - כמו השר לבטחון פנים איתמר בן גביר, שכינה את התגובה הישראלית "דרד'לה". שוחחנו עם ד"ר אורי גולדברג, חוקר של איראן ושל הדת השיעית כדי להבין טוב יותר את איראן ואת היחסים בינה לבין ישראל. אורי, אני רוצה להתחיל מהשאלה הברורה מאליה שישראלים שואלים את עצמם לגבי איראן: מה האיראנים בעצם רוצים מאיתנו? על מה ישראל ואיראן רבות? הייתי אומר שלשאלה יש שתי תשובות. הראשונה היא שלפני 44 שנים האיראנים ראו עצמם כמי שנלחמים באימפריאליזם המערבי ובסוכניו, וישראל נחשבת כסוכנת המרכזית של הסדר המערבי במזרח התיכון (לפני 44 שנים התרחשה המהפכה האיסלמית באיראן. מ.ג). גם אז, לדעתי, הם לא רצו בהשמדת ישראל; הם היו בטוחים שבגלל שאין לישראל בעיניהם זכות קיום מוסרית ואסטרטגית, היא תקרוס במוקדם או במאוחר. אני חושב שזו עדיין הגישה שלהם, וגם של חיזבאללה. היום, אני לא חושב שקריסה של ישראל היא עדיין מה שהאיראנים "רוצים מאיתנו", או שהם מצפים שהיא תקרה בקרוב. אני חושב שכבר 10-15 שנים, אם לא יותר, איראן וישראל מנהלות "סכסוך בעצימות משתנה" כמו שמתארים בצבא. בסכסוך הזה יש שני צדדים שתוקפים כמו שהם מותקפים, ומבחינה כמותית ישראל תוקפת הרבה יותר, וגם חוצה הרבה יותר קווים. אז כרגע, האיראנים הם פשוט אויבים שלנו שנלחמים בנו, והם מחפשים לנצח אותנו - אבל לא להשמיד אותנו - בקרב שמטרתו השפעה, וגם מניעת האפשרות לעשות נזק. זה קשור לתפיסות איראניות עמוקות - האיראנים לא מעוניינים בהכרעה, הם מעוניינים בהשפעה. הם לא אוהבים ליזום, הם אוהבים להגיב. בתפיסה האיראנית ה"משחק" - מערכת היחסים עם ישראל - לא הולך להיעלם. האיראנים לא מעוניינים בהשמדה או בנקודות אל-חזור, הם מעוניינים בחיכוך מתמיד, שיש לו עוצמות שונות, והוא מתנהל בצורה שתבטיח שהוא ימשיך להתנהל. שוב - השפעה ולא הכרעה, ותגובה ולא יוזמה. זה מגיע משילוב בין נסיבות תרבותיות, מורשת שיעית, גיאו-אסטרטגיה - וגם אלמנט תרבותי. דתיות איראנית זה הביטוי המובהק ביותר של התפיסות הללו. לא פנאטיות בלתי מתפשרת אלא הכרה במציאות - שבמציאות יש לפעמים סתירות וניגודים שאי אפשר לפתור גם אם מאוד רוצים. זה הפוך מהתפיסה של רוב הישראלים - ולא רק הישראלים - לגבי איראן, לא? בעיקר הישראלים. בעולם המערבי יש פחד קמאי מדת ודתיות - בייחוד מוסלמית. זה לא פחד מנותק - יש את הג'יהאד האיסלמי, שהוא לא מתפשר וחותר להרס. אבל הג'יהאד הוא אויב גדול של איראן, ששיתפה פעולה עם הקואליציה נגד דאעש לאורך שנים ועדיין משתפת איתה פעולה. אז להגיד שהאיראנים הם פשוט כאלה זה ממש מפספס את הנקודה. אז מה הכוונה להשפעה ולא הכרעה? על איזו השפעה ישראל ואיראן נאבקות? השפעה אזורית - ישראל היא מעצמה אזורית שיש לה הרבה מהלכים באזור, ויש מאבק בין ישראל ואיראן על השפעה במפרץ הפרסי וגם בהרבה מדינות ערביות. במובן הזה ישראל ואיראן נמצאות בעמדה דומה - הערבים ממש לא אוהבים את איראן, וגם לא את ישראל, אבל המדינות הערביות מוצאות דרכים להסתדר עם שתיהן. נשמע שהאיראנים, כמו הישראלים, פונים לפעילות של השפעה אזורית במה שנתפס מבחינתם כצורך הגנתי. בוודאי. גם האיראנים, כמו הישראלים מרגישים מוקפים באויבים. בינם לבין הערבים יש דם רע עתיק בהרבה מזה שבין הערבים לישראלים. האיראנים תופסים את עצמם כמי שפועלים להשיג השפעה אזורית בעיקר כדי להבטיח את שרידותם. שרידות של מי? של המשטר האסלאמי? כן, אני מתכוון לשרידות של המשטר האסלאמי, שזה דבר שונה מאוד מ"ייצוא המהפכה", שזו תזה, שגויה בעיניי, שנפוצה בעיקר בישראל לגבי מטרות המשטר האיראני בפעילות שלו באזור. ברוב העולם חושבים שתפיסת ייצוא המהפכה מתה כבר בשנות ה-80, במלחמת איראן-עיראק. אחרי המהפכה האסלאמית, המנהיג שלה, האייתולה חומייני, דיבר על כך שהרפובליקה האסלאמית מייצגת שלב חדש במאבק נגד האימפריאליזם העולמי - מודל של שחרור ממנו. לרעיון של ייצוא המהפכה היו שני חלקים חופפים: המהפכה באיראן והרפובליקה האסלאמית כמודל שיכול לשמש דוגמה למדינות אחרות, ופעילות אקטיבית להקמת רפובליקות אסלאמיות, בסגנון שדומה לאיראן, היכן שזה מתאפשר. איראן לא עשתה את זה, גם איפה שברמה התאורטית היא אולי יכולה, כמו בלבנון. חיזבאללה היה על סף תפיסת השלטון בלבנון לפחות פעמיים, והוא לא עשה את זה - הוא העדיף להמשיך להתקיים בתוך הממסד הלבנוני, שמבוסס על חלוקת כוח לפי מפתח עדתי. זה נכון גם בעיראק ובתימן. זה לא שאיראן לא בוחשת - אבל היא לא לוקחת את השלטון באופן ישיר. האיראנים בפירוש מחפשים בעלי ברית והשפעה, לא לייצא את המהפכה ולא להקים רפובליקות אסלאמיות. ה"פרוקסיז" של איראן, כמו החות'ים, חיזבאללה, חמאס והג'יהאד האסלאמי, הם בעלי ברית שלה, גופים שמקבלים כסף וסיוע אבל יש לכל אחד מערכת יחסים שונה עם השלטון האיראני. בישראל נהוג לפעמים לראות את בעלות הברית של איראן כבובות, אבל הן ממש לא בובות. כל אחד מהגופים האלה רגיש מאוד לדינמיקות המקומיות והספציפיות שלו. השאלה היא לא מה הם יעשו כשאיראן תיתן את הפקודה להיכנס למלחמה - איראן לא תיתן פקודה כזו. מערכת היחסים מושתתת על זה שאיראן לא נותנת פקודות. נעבור מאיראן לישראל. לנו יש תחושה שהמתקפה האיראנית היא חסרת תקדים. האם מבחינת איראן המתקפה הישראלית בדמשק הייתה חסרת תקדים? כן, אבל זה לא לב העניין. האיראנים מזהים פה שני דברים קשורים זה לזה: אחד הוא שישראל מסלימה באופן מובהק את מאבקה באיראן. החיסול בדמשק משקף את מגמת ההסלמה יותר משהוא חשוב כאקט ספציפי. הדבר השני הוא שישראל - וגם זו מגמה - נחלשת באופן מהותי בזירה הבינלאומית. לפני שמונה חודשים האיראנים לא היו מעלים על דעתם לתקוף, אבל המלחמה בעזה ערערה מאוד את המעמד הבינלאומי של ישראל. אז הם הימרו שהם יוכלו לתקוף, כל עוד התקיפה תהיה מווסתת ומהונדסת היטב. התקיפה תואמה על ידי כמעט כל הגורמים המעורבים בה. הם הימרו שהם יצליחו להעביר לישראל מסר שאומר שהכללים השתנו, אבל גם להימנע ממצב בו העולם "מתהפך" עליהם, גם אם הוא לא יראה את המתקפה בעין חיובית. ההימור הצליח. אפשר היה לראות את זה, למשל, כששר ההגנה האמריקאי עלה להתראיין אחרי המתקפה ואמר שהוא מצפה מישראל לא להגיב, ושהאמריקאים פועלים להרגיע את הרוחות בקרב שני הצדדים. לפני שמונה-תשעה חודשים, לא היה אפשר לדבר על איראן במונחים של "שני צדדים". איראן הייתה מעבר להרי החושך, ואם היא הייתה עושה דבר כזה האמריקאים היו מתהפכים עליה. צריך רק לזכור את נושאות המטוסים שהאמריקאים שלחו לכאן לפני שנה כדי לוודא שאיראן לא תעשה כלום. ועכשיו זה לא רק שהאיראנים תקפו, הם עשו דבר די מדהים, והעולם די בסדר עם זה. בכל זאת, מדינות רבות סייעו להגן מפני המתקפה האיראנית. זו לא תמיכה משמעותית בישראל? כן, בטווח קצר והמיידי יש כאן עמידה לצד ישראל. באופן קצת יותר עמוק, לא כל כך. יש כאן הבנה די חסרת תקדים מבחינת מדינות המערב, שישראל ואיראן הם שני צדדים די שווים, ואנחנו לא הולכים להתערב באופן מהותי לטובת אחד מהם. אני מאמין שאם ישראל תשגר 200 כטב"מים לכיוון איראן המערב לא יעזור לאיראן ליירט, אז במובן הזה יש כאן עדיין עמידה לצד ישראל, ופריווילגיות מסוימות מהן היא נהנית. אבל שוב, לפני שמונה חודשים זה היה מלחמת בני אור בבני חושך. היום יש כאן שני צדדים. זה שינוי רדיקלי. והשינוי הזה - הוא שינוי בעיקר באיך שישראל נתפסת? זה לא שהאיראנים נתפסים כטובים יותר כשלעצמם. ישראל מקפידה להציג את המצב במזרח התיכון כמשחק סכום אפס - אם איראן מתחזקת, אנחנו והעולם מפסידים, והפוך. דווקא בגלל זה, כשהמעמד של ישראל יורד, המעמד של איראן עולה בהתאם. אף אחד אמנם לא ממהר להסיר סנקציות על איראן, או להשקיע בה, או לחתום איתה על הסכמים, אבל גם לא ממהרים לעשות את הדבר ההפוך. זה לא מצב שקל להסביר, אבל זה מתקשר לתפיסות האיראניות שתיארתי קודם. הם מבינים שאף אחד מהצדדים לא הולך לשום מקום, אז הם הימרו שישראל מספיק חלשה כדי שהם יוכלו למתוח קו חדש, והם צדקו. והשינוי הזה הוא תוצאה של פעולות ישראל בעזה יותר מאשר שהוא תוצאה של היחסים בין ישראל לאיראן? חד משמעית. המעשים של ישראל בעזה ערערו באופן עמוק, ולדעתי גם בלתי הפיך, את המעמד הבינלאומי של ישראל. הדבר החשוב הוא לא שישראל נתפסת כמי שמבצעת רצח עם בפלסטינים - זה מעניין בעיקר את השמאל העולמי. ישראל נהנתה מתמיכה עולמית אדירה ב-8-7 באוקטובר, והמשיכה ליהנות מתמיכה אדירה חודשיים-שלושה אחר כך. ואז, לאט לאט, ישראל סירבה באופן שיטתי לעשות מה שהעולם ביקש - להפסיק את המלחמה, להגיע לעסקה, להפסיק את ההרג ההמוני בעזה. באופן פשוט, ישראל נתפסת כשור מועד, שאי אפשר לסמוך עליו או לעשות איתו עסקים. המלחמה בעזה הפכה את ישראל לא רק למדינה מצורעת בגלל רצח העם, אלא פשוט למדינה שאף אחד לא מעוניין לעבוד איתה. האיראנים לעומתנו, נותנים התראות, ומדברים, ולא מנחיתים מתקפה גורפת וכוללת אלא התקפה מדויקת. דוגמה טובה שבישראל לא מדברים עליה מספיק היא המתקפה בנבטים, שהיה הבסיס ממנו יצאה המתקפה בדמשק. כנף ציון, מטוס רה"מ, יצא מנבטים כמה שעות לפני המתקפה. משתמע מכך שידענו בדיוק מתי ואיפה איראן יתקיפו. ואז הם תקפו, פגעו, לא הרסו ולא שברו. אז הם נתפסים כמדינה שיודעת מה היא עושה, מדינה של אנשים רציניים. וזה ביחס הפוך לאיך שתופסים את ישראל. כן, וישראל יכולה להאשים רק את עצמה, כי ישראל שוב ושוב אמרה שהאיראנים ההפך מאיתנו; אנחנו כוחות הטוב והם כוחות הרע. אז עכשיו כשהעולם מוצא את עצמו פחות בעד ישראל, הוא יותר בעד האיראנים. מה שווה, לדעתך, מדיניות החיסולים מול איראן? לא שווה שום דבר, לא מול איראן וגם לא מול חמאס. היא דרך מאוד קלה ומיידית לייצר תחושת עשייה. המערכות שאנחנו נלחמים בהן הן מערכות מסודרות. אין אף אחד שאין לו תחליף, כולל מי שחשבו שאין לו, הגנרל קאסם סולימני (מפקד "כוח קודס" במשמרות המהפכה, שחוסל על ידי הצבא האמריקאי ב-2020, מ.ג). החיסולים לא משיגים שום דבר חוץ מסיפוק לזמן מאוד קצר. זה מדגים את הצורה המוגבלת שבה ישראל תופסת את ההתמודדות שלה מול איראן - הכול טקטי, הכל ניצחונות של מהרגע להרגע. וזה לא עובד ככה. ולמה זה ככה? זה מה שישראל רוצה? לישראל נוח מאוד לפעול טקטית כי ישראל מפחדת מאוד ממחשבה לטווח ארוך. בטווח הארוך, אין לישראל ברירות. ישראל תצטרך לסיים את הכיבוש ולהסדיר את המצב עם הפלסטינים. אין כיוון אחר שישראל יכולה ללכת בו אם היא רוצה להישאר מדינה משגשגת, שלא לומר דמוקרטית. ישראל מפחדת לעשות את זה, ולכן היא בונה בלי סוף הסחות דעת טקטיות, כמו חיסולים, כדי להרגיש שהיא עושה משהו. אפשר לראות את מה שישראל עושה בעזה בתור מדיניות חיסולים על סטרואידים רדיואקטיביים. איך ישראל "משמידה את חמאס"? בפשטות, ישראל מתיימרת להרוג את כל אנשי החמאס הרלוונטיים. ישראל החליטה שיש עשרות אלפים כאלה והיא נותנת לאלגוריתם למצוא אותם (כפי שנחשף בתחקיר של יובל אברהם שפורסם ב"שיחה מקומית", מ.ג) ומשעה את כל כללי הפעלת האש כדי לעשות את זה - כלומר, כך אומרים בישראל בגלוי, לא אכפת לנו להרוג עשרות אזרחים כדי להגיע לאיש חמאס אחד. מדיניות החיסולים הובילה אותנו לאן שהגענו. זה עובד גם הפוך? אם היינו נוהגים אחרת מול עזה המצב מול איראן היה משתנה? בוודאי. קודם כול כי מצב אחר היה נותן לנו יותר כוח. אם נצא מנקודת הנחה שאיראן היא האויב שאיתו מנהלים מלחמה, היינו עומדים על קרקע איתנה הרבה יותר במלחמה הזו, והיינו זוכים לתמיכה העולמית לה זכינו עד לא מזמן ואולי יותר. העולם מפחד מאיראן. הוא רואה אותה כבסיס לדתיות קיצונית. לא רק העולם המערבי, אלא גם סין והודו למשל, מאוד מפחדים מאסלאם פוליטי. למרות שאיראן שיעית והג'יהאד העולמי סוני, הם עדיין רואים את איראן כמי שמתעסקת באסלאם הפוליטי ומובילה אותו. העולם לא אוהב את איראן, ואפשר היה לגרום לו לאהוב את איראן עוד פחות, עד לרמה שאולי הייתה מביאה להפלת הרפובליקה האסלאמית - אבל ישראל עושה כל מה שהיא יכולה כדי לגרום לאיראנים להראות שפויים יותר בהשוואה. מזכיר את האופן בו ישראל של נתניהו חיזקה את חמאס. בהחלט מזכיר. וזה נכון גם לגבי מאבק הכוחות הפנימי באיראן. מאז המהפכה האסלאמית יש באיראן קונפליקט שאופייני לתנועות מהפכניות. מצד אחד עומדים אלה שחושבים שמה שחשוב בתנועה מהפכנית היא מהפכניותה, ומצפים ממנה לשמור על פוזיציה עוינת ומיליטנטית לסדר הקיים. מצד שני יש כאלה שמבחינתם המהפכה היא כלי ליצירת סדר חדש. ומבחינתם, אחרי שהצלחנו לזעזע הגיע הזמן לשקם ולייצב. הקונפליקט הזה קיים מאז המהפכה, ובוודאי שגם עכשיו. ושוב, ישראל עושה לצד היותר מהפכני-מיליטנטי חיים מאוד קלים. אפשר לראות את זה בניסיון של הצד הזה, שעכשיו מחזיק ברוב עמדות הכוח, למנף את זה באופן פנימי. למשל, בשבועות האחרונים נאכפים חוקי הצניעות הציבורית בצורה הרבה יותר משמעותית, כי השמרנים המיליטנטים מרגישים שהם יכולים - הפופולריות שלהם בעלייה. שוב, זה יחסי, תגובתי, מאוד מאוד איראני. לא עקרוני ובלתי מתפשר, אלא ההפך. אז ישראל עושה את העבודה עבור הכוחות הללו באיראן, וישראל אחרת הייתה יכולה להחליש אותם. האם, לדעתך, יש מה לדבר על ישראל אחרת כרגע? לא כרגע. כרגע ישראל הולכת ומשתבללת בתוך עצמה. אני למשל לא חשבתי שפעולות ישראל בתחילת המלחמה עלו לכדי רצח עם, אלא תגובה של נקמה, כעס, פחד וטראומה. אני כבר לא חושב ככה. אחרי שישראל העמיקה בנתיב הזה, כשיסתכלו עלינו בהאג לא יוכלו שלא לפסוק שאנחנו מבצעים רצח עם. אז כרגע אני לא חושב שיש ישראל אחרת. במובן הזה צריך לזכור שהסיפור האיראני הוא הזדמנות להסיח את תשומת הלב הציבורית מעזה. ואולי גם הזדמנות לישראל להעלות את ההימור של המלחמה בעזה? ישראל לא מהמרת, היא נואשת. היא מאוד מאוד רוצה שהעולם יחזור לחשוב עליה כקורבן. להבנתי המאוד ברורה, זה ממש לא מה שקרה פה - ישראל היא לא קורבן. אז מה שקורה זה שהשקר והספין מעמיקים, והניתוק מהמציאות הולך ומחריף. ניתוק מהמציאות הוא ביטוי של חולשה. אם ישראל תהיה מספיק טיפשה כדי להמשיך להתנתק, היא תאכל אותה. ואנחנו מקווים שזה לא יקרה. אנחנו מאוד מאוד מקווים שזה לא יקרה. אני מוכן לאכול רצף של כובעים כדי שזה לא יקרה, מאוד הייתי רוצה לא להיות צודק. זה אומר בתור התחלה, לא להמשיך לתקוף באיראן. וגם להגיע לאיזושהי הסדרה בעזה. להאזנה: שימו לב: ההאזנה לפרקים היא דרך פלטפורמות ההאזנה השונות בלבד - ולא דרך האתר. לתמיכה מוזמנים לכתוב לנו במייל rosamedia@standing-together.org או בוואטסאפ: 050-9469545 32 פרק מספר מעין גלילי מעין גלילי הוא חבר במערכת מגזין רוזה ובמערכת הפודקאסט "קריאת השכמה". אין מורים, תרקדו אין מורים, תרקדו ז׳אן ז׳נה - החגיגה נמשכת ז׳אן ז׳נה - החגיגה נמשכת המהפכה הבאה בהתאחדות הסטודנטים המהפכה הבאה בהתאחדות הסטודנטים היסטוריה של עינויים בישראל היסטוריה של עינויים בישראל יודעים לשמור סוד? יודעים לשמור סוד? עבורנו הנכבה היא לא יום זיכרון עבורנו הנכבה היא לא יום זיכרון