ב-20 ביולי הוכרזה הפסקת אש בין כוחות המשטר החדש בסוריה ומיליציות בדואיות, לבין התושבים הדרוזים והמיליציות באזור הר הדרוזים. הפסקת האש, שהושגה בלחץ אמריקאי, הגיעה לאחר כשבוע של קרבות, שכללו גם מעשי זוועות וטבח. לפי מרכז המעקב הסורי לזכויות אדם, באירועים נהרגו 1,339 בני אדם, מהם כאלף לוחמים מקרב הדרוזים ואנשי הצבא והמשטרה של משטר א-שרע, וכ-300 אזרחים, שמרביתם דרוזים. נשיא סוריה, א-שרע, הצהיר על להיטות "להעמיד לדין את מי שפגע באנשינו הדרוזים", אבל יכולתו ורצונו של המשטר לאכוף את החוק על מבצעי הטבח מוטלים בספק. 

בדומה להתנהלות הסורית, גם בכוונותיה המוצהרות של ישראל אפשר להטיל ספק נוכח מעשיה. ברמת ההצהרה, ישראל מציגה עצמה כמי שפועלת להגנת הדרוזים בסוריה, ומצדיקה באמצעות ההגנה עליהם את ההפצצה של כוחות צבא סוריים סביב העירא-סווידא ובנייני משטר בדמשק. התקשורת הישראלית הדהדה מסרים המדגישים את תפקיד המגן של ישראל, כמו גם את הדרישה של דרוזים אזרחי ישראל להגנה על בני עמם. 

אך היו שהצביעו על אינטרס אחר שעומד מאחורי הפעילות הישראלית. לאחר שהאלימות בא-סווידא שככה מעט, א-שרע האשים את ישראל בניסיון לפרק את סוריה ולזרוע בה כאוס. האשמה זו עולה בקנה אחד עם דיווחים שונים בתקשורת הישראלית בחודשים האחרונים על כך שישראל מעדיפה את סוריה חלשה ומפורקת.

חוסר אמון במשטר החדש

א-סווידא, העיר שבה ובסביבתה התרחשו הקרבות ומעשי הזוועה בשבוע שעבר, היא מקום היישוב המרכזי באזור הר הדרוזים בדרום מזרח סוריה - אזור שמתגוררת בו אוכלוסייה דרוזית גדולה. בשנים הארוכות של מלחמת האזרחים בסוריה, הדרוזים באזור הקימו מספר מיליציות חמושות כדי להגן על עצמם מפני משטר אסד מצד אחד, ומפני ארגוני טרור כמו דאע"ש או ג'בהת אלנוסרה מצד שני. 

אחמד א-שרע, לשעבר אלג'ולאני, שמכהן היום בתור נשיא סוריה החדש, הוא ממקימי ג'בהת אלנוסרה והיה בעברו פעיל מרכזי במספר ארגוני טרור ומיליציות סוניות באזור סוריה. כחלק מהניסיון שלו להשליט סדר במדינה, הוא שילב חלק ניכר מהמיליציות הסוניות בתוך צבא סוריה החדש. אפילו בהנחה, שאינה מובנת מאליה שכוונותיו של א-שרע כנות -  תהליך השילוב הזה הוא קשה בלשון המעטה.

חלק ניכר מהחיילים בצבא סוריה החדש בילו את השנים האחרונות בלחימה נגד כל מי שאינו סוני, והיכולת לאכוף עליהם משמעת של צבא מודרני לוקה בחסר. הקושי לשלוט בחיילים נחשף במרץ האחרון ביתר שאת' כאשר עימותים במערב סוריה עם תומכי המשטר הישן התפתחו לאלימות חריפה וקיצונית כנגד המיעוט העלווי במדינה. על רקע ההיסטוריה הרחוקה והקרובה הזו, לא קשה להבין מדוע שורר חוסר אמון מובנה בין הדרוזים למשטר הסורי החדש. 

ממשלת נתניהו מנצלת את המומנטום

ניזאר איוב, חוקר משפט בין-לאומי לזכויות אדם, עוקב בדאגה אחר המצב. איוב, שמתגורר ברמת הגולן, מנהל את ארגון זכויות האדם אל-מרסד - המרכז הערבי לזכויות אדם בגולן. איוב מסביר שמשטר א-שרע הולך ומאבד את הקרדיט לו זכה עם נפילת המשטר הקודם.

"העם הסורי לחם נגד אסד כדי לבנות מדינה ליברלית ודמוקרטית, וכדי לשמור על זכויותיו. הוא לא קיבל את מה שהוא רצה: המשטר החדש פירק את כל מנגנוני החברה האזרחית ולא מאפשר לה לצמוח. זה פגע באופן שבו המשטר נתפס ברחבי סוריה, לא רק באזורים הדרוזים. אם הוא ימשיך בצורה הזו, החברה בסוריה תתנגד למשטר הזה".

עם זאת, איוב חולק על אופן ההצגה המקובל של המצב בתקשורת הישראלית, ששם דגש על הסכנה לדרוזים, ועל האופן בו הגנה עליהם ישראל. "כשיש מלחמת אזרחים כולם בסכנה. הרוב והמיעוט, הדרוזים והשאר. אבל ישראל לא מגנה על הדרוזים. ישראל סימנה את הדרוזים בסוריה ובכך הזיקה להם במזיד. אף אחד לא יכול להגן על הדרוזים, לא ישראל ולא צרפת, רק הסורים יכולים. המדינות הקולוניאליות משתמשות תמיד במושג של הגנה על מיעוטים על מנת לממש אינטרס קולוניאלי, לכבוש אדמות ולנצל.

"ממשלת נתניהו ניצלה את המומנטום. כשאסד ברח היא כבשה מסוריה את החרמון והצהירה שתישאר שם. זה אזור שגם לפני כ-100 שנה, כשקמה התנועה הציונית, היא שמה עליו עין וניסתה לשכנע את המעצמות האירופאיות לקבל בו שליטה. זאת משום שזה אזור עם המון מים, נמצאים בו מקורות הירמוך ואפשר ממנו להגן בצורה אפקטיבית על המדינה היהודית".

"לפי מקורות ישראלים, בזמן מלחמת האזרחים ישראל סיפקה טיפול רפואי לכמעט 5,000 סורים. חלקם היו אזרחים, נשים ילדים, אבל היו גם מאות אם לא אלפי לוחמים של ג'בהת אלנוסרה ושל דאע"ש. לעומת זאת, כל הזמן הזה היא לא אפשרה לדרוזים לבקר בארץ. רק כשאסד ברח, פתאום זה התאפשר. כך ממשלת נתניהו סימנה את הדרוזים. הם נתנו לכולם להבין שכל הדרוזים פרו ישראלים, וזה גרם לתסיסה בתוך החברה בסוריה. זו פוליטיקה של הפרד ומשול, וזה עבד. 

"אם ישראל הייתה מעוניינת בהגנה על הדרוזים היא הייתה מכבדת את הדרוזים הפלסטינים בישראל, לא הורסת בתים ולא מעבירה את חוק הלאום. הדרוזים הפלסטינים בישראל סובלים מאפלייה כמו שאר הפלסטינים בישראל."

מה קרה בהר הדרוזים?

העימותים הקשים באזור א-סוויידא התחילו בעקבות תקיפה של נהג משאית דרוזי בידי חמושים בדואים, בעת שהיה בדרכו לדמשק. תקיפות כאלה, וכן חטיפות ומעשי שוד אלימים, אינם נחשבים לאירועים חריגים בסוריה, אולם הפעם המתח ששורר ממילא בין הקהילות הגיע לנקודת שבר. בעקבות אירוע התקיפה, חמושים דרוזיים חטפו בני שבטים בדואים מהאזור, ומכאן, הסיטואציה והסלימה לקרבות של ממש.

בעקבות ההתלקחות הקודמת בין דרוזים לבדואים באזור, שהתרחשה באפריל, סוכם שהצבא הסורי לא ייכנס לעיר אלא רק יאבטח את הצירים המובילים אליה. אחרי שהתחילו המהומות ועשרות אנשים נהרגו משני הצדדים, משטר א-שרע שלח תגבורת לאזור בניסיון לשים סוף לקרבות.

בהודעה שפרסם משרד ההגנה הסורי נמסר כי הוא שלח יחידות צבאיות לאזורי המהומות, וכי הוא פותח "מסדרון בטוח" לאזרחים כדי שיוכלו להימלט מאזור הסכנה. הוא הדגיש את כוונתו לשים סוף לעימותים במהירות, אך מנגד, "הארגון הסורי למעקב אחר זכויות אדם" דיווח כי חלק מכוחות המשטר, שהם כאמור חברים לשעבר במיליציות טרור אסלאמיסטיות ואחרות, נלחמים לצד הבדואים - נגד הדרוזים.

עם זאת, יש להדגיש שלא היה מדובר רק בעימות בין סונים לדרוזים. הדרוזים בא-סוויידא אינם אחידים מבחינה פוליטית; ההנהגה הרוחנית הדרוזית לא זוכה לתמיכה מלאה של האוכלוסייה, וגם בתוכה יש מספר מחנות ביחס למשטר החדש ולישראל.

השייח' חכמת אל-הג'רי מוביל תפיסה ניצית כלפי משטר א-שרע ואנשיו מזוהים עם הרעיון של עצמאות דרוזית. בעקבות פרוץ המהומות הוא קרא ל"הגנה בינלאומית", ותומכות בקו שלו מספר מיליציות מקומיות שקיימות מתקופת מלחמת האזרחים. לעומת זאת, מיליציות אחרות תומכות במנהיגים כמו אל-ג'רבוע ואל-חינאווי, שרואים את עצמם כחלק מהמדינה, וגישתם אוהדת יותר כלפי המשטר החדש בסוריה. אל-ג'רבוע התנגד נחרצות לכל סוג של התערבות חיצונית במה שקורה בסוריה:

"המצב בא-סווידא קשה, יש כאוס וירי. אנחנו דוחים כל תקיפה נגד המדינה כי אנחנו אזרחים סורים… כוחות הביטחון ירו פגז ליד ביתי בא-סווידא. לטענה של ישראל כי היא מספקת לנו הגנה יש מטרות פוליטיות".

ב-16 ביולי ישראל החלה לתקוף בסוריה, תחילה טנקים וכלים אחרים של הצבא הסורי שנכנסו לא-סוויידא כדי להשליט סדר. בהמשך פרסמו נתניהו וכ"ץ הודעה משותפת שלפיה "הנחו את צה"ל לתקוף מיידית כוחות משטר ונשק שהוכנסו לתוך מרחב א-סווידא בהר הדרוזים בסוריה לשם פעילות המשטר נגד הדרוזים – וזאת בניגוד למדיניות הפירוז שעליה החליטו, של הימנעות מהכנסת כוחות ונשק למרחב דרום סוריה שמסכנים את ישראל". בהמשך אותו יום ישראל הסלימה את ההתקפה ותקפה בדמשק מבנים כמו הארמון הנשיאותי ובניין המטכ"ל, בהם נהרגו שלושה אנשים. נראה שההחלטה הישראלית הייתה, בפשטות, לא לאפשר למשטר הסורי לממש את ריבונותו שם.

חצו את הגבול

בינתיים, בצל האירועים הללו, מאות דרוזים סורים ניצלו את הכאוס כדי לחצות את הגבול אל ישראל ולבקר בני משפחה בצד הישראלי. מנגד, כאלף דרוזים מהצד הישראלי חצו את הגדר כדי לסייע לקרובים שלהם בסוריה. מאז, רובם חזרו. לפי איוב, "אנשים ראו ברשתות החברתיות אנשים מדברים על טבח נגד הדרוזים. ראו סרטים בפייסבוק, לפעמים מפוברקים, מכל הצדדים. מישהו אומר 'נטבח בדרוזים' ואחרים אומרים 'נטבח במוסלמים'. הם הגיעו למסקנה שמתחולל טבח ושצריך להגן על קרוביהם.  לדעתי הם שגו. קודם כול הם לא יכולים להשפיע, במיוחד הדרוזים מהגולן.

"ישראל עושה מזה שואו וזה מתסיס את החברה בסוריה עצמה. היו גם הצהרות של פוליטיקאים דרוזים בישראל שהזיקו לדרוזים בסוריה, כאילו שזה טוב לדרוזים שישראל תכבוש את האזור ותגן עליהם". בהקשר זה, ח"כ עפיף עבד מהליכוד הגיש הצעת חוק שאמורה לאפשר לדרוזים סורים להגיש בקשות למעמד תושבות בישראל. עבד כתב בדברי ההסבר כי "הקהילה הדרוזית בדרום סוריה מהווה קו קדמי ופרימטר מגן בין מדינת ישראל לבין תאי טרור וארגונים עוינים הפועלים באזור הסורי".

מה ישראל מחפשת בסוריה?

על אף הביקורת הקשה על משטרו של א-שרע, איוב מסכים עם הטענה כי ישראל פועלת לפרק את סוריה. "נתניהו מעדיף סוריה פדרטיבית מחולקת. זה מפני שישראל מעדיפה את המדינות שמסביבה מחולקות וחלשות. היא שואפת להמשיך לשלוט בדרום סוריה ולהקים שם רצועת ביטחון כמו בדרום לבנון, כולל הקמת צבא מקומי של אנשים שישרתו ברצועת הביטחון הזו. אני לא חושב שישראל או ארה"ב מעוניינות שסוריה תהיה דמוקרטית, ולכן הם תמכו בג'ולאני.

"מבחינה פוליטית ומורלית ישראל במצב ירוד. היא מסומנת על ידי גופים בין-לאומיים וארגוני זכויות אדם כמדינת כיבוש ואפרטהייד. אני לא יודע עד כמה ישראל יכולה להמשיך בצורה הזו, ובינתיים היא מנסה לברוח מזה למלחמות וכיבושים חדשים בסוריה. הממשלה בישראל מוליכה שולל גם את היהודים, ומתישהו הם יבינו שהיא עשתה הרבה טעויות.

"בטווח הארוך עדיף גם לישראל שסוריה תהיה יציבה. בוא נלמד ממה שקרה בלבנון. ישראל שלטה שם 18 שנים, לבסוף נסוגה, והקימה על עצמה אויב כמו חזבאללה. הדוקטרינה האמריקאית והישראלית היא לחולל כאוס על מנת לשרוד ולשלוט. אני חושב אחרת. אם סוריה יציבה, שכנותיה יהיו יציבות יותר. זה בדיוק כמו ישראל. כשיש כיבוש, גירוש ואפרטהייד, איך ישראל תהיה יציבה? למרות הכוח שיש לה ולמרות שהיא יכולה להגיע לאן שתרצה, ישראל נכנסה בקיר.

"העם הסורי הוא קורבן של התנהלות אזורית ובין-לאומית. מדינות האזור והמעצמות לא נוהגות בתום לב כדי לייצב אותה, אלא דואגות לאינטרס של עצמן יותר מאשר לעם הסורי. אני מדבר על כולם - טורקיה שתומכת בא-שרע, ישראל שתומכת באני לא יודע מי, ארה"ב שעכשיו תומכת בא-שרע אבל אתה אף פעם לא יודע מתי טראמפ פתאום יתעורר ויחשוב אחרת. מה שסוריה ושכנותיה צריכות זה יציבות ושלום, על בסיס החלטות של האו"ם והחוק הבין-לאומי".

מעין גלילי הוא חבר מגזין רוזה.

סייע בכתיבה: ארנון פלג.

עריכה: שני פייס