מיכל מאירס היא עובדת סוציאלית וחברת איגוד העובדים הסוציאליים. מיכל מאירס מיכל מאירס היא עובדת סוציאלית וחברת איגוד העובדים הסוציאליים. פרק: 3 | 1.5.23 | מדינת רווחה אוניברסלית באמת היא היסוד לחברה בת קיימא מיכל מאירס משרטטת תמונת ניצחון בתחום הרווחה, ומסבירה למה מערכת רווחה מופרטת, מיובשת וסקטוריאלית פשוט לא מספיקה

סאלי עבד היא חברת המזכירות של תנועת עומדים ביחד. סאלי עבד סאלי עבד היא חברת המזכירות של תנועת עומדים ביחד. פרק: 5 | 1.5.23 | הזמנה לפרוץ את הסכר הדמיון שלנו נמצא כל הזמן תחת הפצצה, אבל אם נדמיין צורות אחרות לחיות, כל כך הרבה אפשרי.

תום אלפיה הוא דוקטורנט לפילוסופיה פוליטית באוניברסיטה העברית בירושלים, וחבר מערכת מגזין רוזה תום אלפיה

יואב הראבן מצטרף לחגיגה הדמוקרטית, ומציע לנו להלחם על מקום העבודה, תחום הדיור ועל המרחב הציבורי שלנו פרק זה סגור למנויים בלבד. לא מנויים? לחצו כאן כדי להירשם הדמוקרטיה במשבר? איזו דמוקרטיה? יואב הראבן מצטרף לחגיגה הדמוקרטית, ומציע לנו להלחם על מקום העבודה, תחום הדיור ועל המרחב הציבורי שלנו שתפו: יואב הראבן 27 ביוני 2023 הדמוקרטיה במשבר? איזו דמוקרטיה? יואב הראבן 00:00 / 01:04 Eliricon בתקופה האחרונה המילה "דמוקרטיה" החלה להיזרק לכל עבר. לעיתים היא מגיעה יחד עם הגדרה כלשהי ("דמוקרטיה היא...") ולעיתים היא עומדת כטיעון בפני עצמו, כמשפט תחבירי תקין. "בני אדם זורים בכל יום לרוח מילים חמרים-חמרים", כתב ביאליק, ורגע לפני שהמילה "דמוקרטיה" מגיעה לרוויה סמנטית, מתרוקנת מתוכנה והופכת לכתם רורשאך, גם אני מעוניין להצטרף לחגיגה הדמוקרטית. בדומה לתהליכים שהתרחשו במדינות אחרות בעולם, גם בישראל הדמוקרטיה הליברלית הביאה למשבר ייצוג. תהליכים היסטוריים כמו המהפכה הניאו-ליברלית של התוכנית לייצוב המשק ב-1985, מדיניות ההפרטה של רבין בשנות ה-90, וההכרזה המפורסמת של ברק ביציאתו משיחות השלום בקמפ-דייויד ביולי 2000 הביאו בהדרגה לפגיעה ביכולת ההשפעה של הציבור הרחב על השלטון. פגיעה זו התרחשה מהעבר האחד באמצעות העברת תחומים שלמים בקבלת ההחלטות מהדרג הנבחר לדרגים מקצועיים-בירוקרטיים ופירוק המנגנונים הדמוקרטיים הפנים-מפלגתיים, ומן העבר השני באמצעות טשטוש ההבחנות האידאולוגיות בין המפלגות הגדולות. הצניחה החדה בשיעור ההצבעה בתחילת שנות האלפיים, מ-78.7% בבחירות 1999 ל-62.3% בבחירות 2001, והתייצבות אחוז ההצבעה על פחות מ-70% בממוצע מאז, היא אחת העדויות למשבר זה. נציגי הימין הפופוליסטי, כמו טראמפ בארה"ב, בולסונרו בברזיל, אורבן בהונגריה, לה-פן בצרפת, ג'ונסון בבריטניה ונתניהו בישראל, זיהו כבר לפני שנים את משבר הייצוג הזה. כל אחד מהם מצא את הדרך המקומית לנצל אותו, כשהמשותף לכולם הוא יצירת התקפה פוליטית-ציבורית על המוסדות הליברליים שיצרו את המשבר, כמו אליטת ההון, הפקידוּת המקצועית ומערכת המשפט. אוכלוסיות חלשות ונעדרות כוח פוליטי כמו מיעוטים לאומיים, מהגרים, פליטים, פעילי זכויות אדם וקהילת הלהט"ב סומנו כאויבות, ונתלתה עליהן האחריות לבעיות החברתיות שיצרה הדמוקרטיה הליברלית והגלובליזציה נטולת הרסנים שקוּדמה תחתיה. חרף מה שעשוי להשתמע ממה שנכתב עד כה, תהיה זו טעות לראות בימין הפופוליסטי ובדמוקרטיה הליברלית קטבים מנוגדים. הדמוקרטיה הליברלית מציעה מודל אזרחות שוויוני לכאורה אך היא עושה זאת תוך קידוש המצב הקיים ותוך התעלמות מהפערים הדרמטיים בין האפשרויות של פרטים שונים בחברה להשפיע על קבלת החלטות פוליטיות. הימין הפופוליסטי מציע מנגד מודל אזרחות היררכי, לפיו השתייכות לקבוצה מסויימת, לרוב אתנית או גזעית, מבטיחה זכויות-יתר על פני קבוצות אחרות. אולם בעוד שני המודלים עשויים להידמות כמודלים סותרים, למעשה מדובר במודלים משלימים: הימין הפופוליסטי אינו "באג" בדמוקרטיה הליברלית, אלא הוא "פיצ'ר" של עשרות שנות מדיניות ניאו-ליברלית המדירה ממוקדי הכוח חלקים הולכים וגדלים בציבור, שהופכים בתורם לקהל היעד של מנהיגי הימין הפופוליסטי. יש לשים לב לא רק לקשר הסיבתי בין שני המודלים, אלא גם לדמיון ביניהם: הראשון כמו השני מציעים מרחב דמוקרטי שבו הייצוג הוא סמלי בלבד, בניגוד למרחב דמוקרטי המאפשר לכל אדם, ללא תלות ברקע ממנו הוא מגיע, להשפיע על חייו באמצעות המוסדות הנבחרים. מטרתנו היא לא רק להמשיך ולחשוף את אחיזת העיניים של הדמורטיה הליברלית, אלא, כמי ששואפים לשוויון אמיתי ומלא, לקדם באופן פעיל אלטרנטיבה אמיתית לליברליזם ולפופוליזם הימני באמצעות בניית התארגנויות דמוקרטיות מלמטה. במילים אחרות, אנו זקוקים למבנים השתתפותיים-דמוקרטיים שיחזירו לציבור את הכוח שנלקח ממנו. מטרה זו לא יכולה להיות מושגת רק על-ידי הצגת מצע רעיוני מתקדם או על-ידי איוש מוקדי הכוח באנשים עם הדעות "הנכונות" והכוונות הטובות. נחוצות מסגרות דמוקרטיות שמתחילות בציבור ואשר נבחריהן מחוייבים לציבור, לא רק אחת לכמה שנים בבחירות אלא גם כאשר מתקבלות החלטות משמעותיות בזמן הכהונה. אין הכוונה בהכרח למשאלי עם ומודלים ישירים אחרים של הצבעה, כי אם לעצם הצורך של נבחר ציבור לתת דין וחשבון בפני בוחריו ולעצם היכולת של האחרונים לבקר אותו כשהוא אינו פועל כראוי בעיניהם, וכן לדרוש ממנו לקדם מטרות שאולי לא חשב עליהן בעצמו או שאינן נמצאות בראש סדר העדיפויות שלו. עם זאת, אם אנו רציניים בנוגע לכוונותינו, אל לנו להסתפק בהרחבת הדמוקרטיה של מנגנון השלטון המרכזי, אלא עלינו לפעול להרחבת הדמוקרטיה אל כל תחומי החיים. עולם העבודה עבר בעשורים האחרונים שינויים משמעותיים. הגלובליזציה והמעבר של הכלכלות המערביות – לרבות ישראל – מכלכלות מבוססות תעשייה, המאופיינות במפעלי-ייצור גדולים בהם מועסקים אלפי ועשרות אלפי עובדים, לכלכלות מבוססות שירותים, המאופיינות במקומות עבודה קטנים שמעניקים שירותים שונים, הביאו להיחלשות כוחם של ארגוני העובדים. עלינו לחזק את העובדים המאורגנים כיום, ולפעול באופן יצירתי לקידום התארגנויות נוספות הן במודלים הקלאסיים של איגודי עובדים והן במודלים שמתמודדים עם החסמים בפני התארגנות שמעמידות נורמות ההעסקה החדשות-יחסית, כמו העסקה קבלנית, העסקה לטווח-קצר והעסקה ע"י זכיינים. דמוקרטיה במקום העבודה פירושה יכולתם של העובדים להשמיע באופן קולקטיבי את קולם, לשפר את תנאי העסקתם ולקבל את המקום שמגיע להם בשולחן ההנהלה. המרחבים הציבוריים שלנו נלקחו מאיתנו. דרכים שבעבר ילדים שיחקו בהן כשחזרו מבית הספר, קשישים התהלכו בהן בשעות הערב, הורים צעירים הלכו בהן עם עגלות באין-מפריע ורוכבי אופניים נסעו בהן בדרכם לעבודה הפכו לכבישים מרובי-נתיבים בהם עומדים אוטובוסים בפקק משתרך של מכוניות פרטיות, כשבשוליהם מדרכות צרות נטולות-צל, אשר לעיתים חסומות אף הן בידי מכוניות. מתחמים מגודרים של מגורי יוקרה החלו להופיע במרכזי הערים הגדולות ולחסום, לעיתים בניגוד לחוק, את מעברם של התושבים. באופן לא מפתיע, דווקא מתחמים אלה כוללים ריכוזים גדולים של דירות הרפאים המאויישות אחת לשנה למשך כמה שבועות בקיץ או בתקופת החגים. דמוקרטיה במרחב הציבורי פירושה יכולתם של התושבים לא רק לעבור בכל שטח ציבורי, אלא גם לעצב בפועל את אופיו של המרחב הציבורי ולקבוע חלוקה צודקת שלו בין משתמשיו השונים. תחום הדיור בישראל מעולם לא היה שוויוני וצודק והתאפיין מאז קום המדינה בשיקוף ובשעתוק הריבוד המעמדי בחברה. בכל זאת, גם בתוך מציאות היסטורית זו ניתן להצביע על תהליך של החמרה במצב הדיור במשך העשורים האחרונים. בתחילת שנות ה-70 כ-23% מהדירות בישראל היו בבעלות ציבורית, ומדיניות הדיור הציבורי הייתה אוניברסלית באופן יחסי. אולם בסוף שנות ה-70 מדיניות הדיור הציבורי השתנתה ותנאי הזכאות הפכו לסלקטיביים-יותר. הרחקת מעמד הביניים מהזכאות לדיור ציבורי פתחה צוהר פוליטי לחיסול שיטתי של מאגר הדיור הציבורי כעשרים שנה לאחר מכן. כיום סך הדירות הציבוריות עומד על 2% בלבד, כשרשימת ההמתנה מתארכת משנה לשנה חרף תנאי זכאות סלקטיביים-להחריד והדירות הקיימות סובלות מהזנחה מצד המדינה, שהעבירה את האחריות על תחזוקתן לחברות המשכנות. לצד זאת, את חוק הגנת הדייר החליף ב-1973 חוק השכירות והשאילה, שכולל רק את ההגנות הבסיסיות ביותר אשר במקרים רבים גם להן דיירים רבים לא מודעים. תחת אלה, מיליוני אנשים הופקרו לאופי המשברי-מטבעו של השוק "החופשי", המתבטא בבעיות רבות כמו חוזי-שכירות קצרים, הפליה, העלאות שכר-דירה תכופות, ג'נטריפיקציה ומחסור בדירות קטנות. דמוקרטיה בתחום הדיור פירושה יכולתם של אנשים להשפיע על מוסדות התכנון, מחברי המועצה ביושבם כוועדת התכנון המקומית ועד השלטון המרכזי ורשות מקרקעי ישראל, ולקדם פתרונות דיור המחזירים לציבור את השליטה על תחום הדיור. במסגרת פתרונות אלו, לכל אדם תהיה מובטחת הזכות לקורת גג ראויה במחיר סביר. אל מול משבר הייצוג שיצר הניאו-ליברליזם מזה, ואל מול עליית הימין הפופוליסטי מזה, עלינו לפעול לקידום אלטרנטיבה פוליטית אמיתית: פוליטיקה שמתחילה באנשים ולוקחת אותם בחשבון לכל אורך הדרך. לא אנשים פרטיים המרחפים בחלל, לא אקטיביסטים גיבורי-על ולא נבחרי ציבור פרטיים בעלי כוונות טובות - אלא אנשים שמתארגנים ביחד, על בסיס אינטרסים משותפים, ויוצרים התארגנויות דמוקרטיות שביכולתן להשמיע את קולם הקולקטיבי. המשותף לשלוש הדוגמאות לעיל הוא שדמוקרטיזציה בתחומים האמורים - מקום העבודה, מרחבים ציבוריים ותחום הדיור - לא דורשת מאיתנו להמתין במשך שנים עד שתגיע בשורה מהכנסת ומהממשלה. אלא, ביכולתנו כבר מחר בבוקר להתחיל להתארגן ביחד ולהחזיר אלינו את המרחבים, המשאבים והכוח שנלקחו על ידי קומץ האנשים ששולט היום בקבלת ההחלטות לפני ומאחורי הקלעים. עריכה: נועה נוי יואב הראבן 16 פרק מספר יואב הראבן חי, עובד, לומד ופעיל בירושלים. חבר הנהגת תנועת עומדים ביחד למנויים בלבד למה ואיך נעצרתי מעצר פוליטי למנויים בלבד הסכינים הארוכות של המשטר נשלפו למנויים בלבד כן, שלום למנויים בלבד נאום הניצחון המלא של זוהראן ממדאני הצטרפו לתוכנית המנויים שלנו הצטרפו עכשיו

כשהמחירים עולים ומשפחות מנותקות מחשמל, שאלנו איך זה שדבר כל כך בסיסי לקיום הפך למותרות? פרק זה סגור למנויים בלבד. לא מנויים? לחצו כאן כדי להירשם הפסקת חשמל שתפו: קריאת השכמה 5 בפברואר 2022 הפסקת חשמל קריאת השכמה 00:00 / 01:04 ! קריאת השכמה 362 פרק מספר פודקאסט אקטואליה סוציאליסטי על החיים עצמם ועל התקווה לשינוי יסודי של החברה, הפוליטיקה והכלכלה. למנויים בלבד המלחמה המלוכלכת עושה עלייה למנויים בלבד מה עושים אחרי שמנצחים? למנויים בלבד למנויים בלבד איך הגיע בלייר למשול בעזה? הצטרפו לתוכנית המנויים שלנו הצטרפו עכשיו

חייה של פרידה קאלו היו מלאים באהבות, יצירה ותהפוכות. פרק מרגש על האמנית האנטי קפיטליסטית שהפכה למותג. פרק זה סגור למנויים בלבד. לא מנויים? לחצו כאן כדי להירשם פרידה קאלו וקפיטליזם שתפו: תולדות המיניות 4 במאי 2023 פרידה קאלו וקפיטליזם תולדות המיניות 00:00 / 01:04 בפרק השני של "תולדות המיניות" נדבר על האמנית הקווירית החתרנית שהתנגדה לקפיטליזם, לקולוניאליזם ולסטנדרט היופי המערבי, ובסוף הונצחה כברבי. נלרלר על רומנים שערורייתים, המהפכה המקסיקנית, תרבות האונס בהוליווד, טרוצקי וסטאלין ואיך לא - על טיפוח גבות. תולדות המיניות 2 פרק מספר הפודקאסט שמוציא את ההיסטוריה מהארון (או לא... זה מורכב). ענת זלצברג ודותן ברום מלרלרות על היסטוריה קווירית ותרבות פופולרית. למנויים בלבד למה לי פוליטיקה עכשיו? למנויים בלבד היא הצילה את העולם. הרבה. למנויים בלבד היית מחליק ימינה על דרקולה? למנויים בלבד שיתוף פעולה עם הנאצים: שיק או שוק? הצטרפו לתוכנית המנויים שלנו הצטרפו עכשיו

על ההיסטוריה הקווירית של מוזיקת הקאנטרי ושאר דעות מפלגות לגבי ביונסה פרק זה סגור למנויים בלבד. לא מנויים? לחצו כאן כדי להירשם זה לא קאנטרי (?) שתפו: תולדות המיניות 18 באפריל 2024 זה לא קאנטרי (?) תולדות המיניות 00:00 / 01:04 פרק למנויות.ים על ההיסטוריה והאקטואליה הקווירית של הז'אנר המוזיקלי עם הדימוי הכי שמרני שיש - קאנטרי. למה הומואים אוהבים זמרות קאנטרי וקאובויז והאם הקאנטרי אוהב אותנו בחזרה? ואיפה הלסביות? לינק לפלייליסט קאנטרי קווירי בספוטיפיי- https://open.spotify.com/playlist/7iRdCuWRlUk5W2kYY7gQAO?si=mTRYyZL_S9a3KxH-BROZmQ&pi=e-BqME6HbhQ0CD תולדות המיניות 26.1 פרק מספר הפודקאסט שמוציא את ההיסטוריה מהארון (או לא... זה מורכב). ענת זלצברג ודותן ברום מלרלרות על היסטוריה קווירית ותרבות פופולרית. למנויים בלבד למה לי פוליטיקה עכשיו? למנויים בלבד היא הצילה את העולם. הרבה. למנויים בלבד היית מחליק ימינה על דרקולה? למנויים בלבד שיתוף פעולה עם הנאצים: שיק או שוק? הצטרפו לתוכנית המנויים שלנו הצטרפו עכשיו

התארחנו בפודקאסט טראשטוק כדי לדבר על הסרט "שיניים", פנטזיות נקמה וקריאות פמיניסטיות וקוויריות בקולנוע של שנות האלפיים פרק זה סגור למנויים בלבד. לא מנויים? לחצו כאן כדי להירשם פרק מנויים־ות 26: שיניים (התארחנו אצל טראשטוק!) שתפו: תולדות המיניות 9 בינואר 2025 פרק מנויים־ות 26: שיניים (התארחנו אצל טראשטוק!) תולדות המיניות 00:00 / 01:04 בהמשך לפרק שבו אירחנו את גילי ושני, התארחנו בפודקאסט המצוין שלהם, "טראשטוק", ושוחחנו על הסרט "שיניים". על פנטזיות נקמה באונס, לסביות רצחניות, ההיסטוריה התרבותית של וגינה דנטטה וקריאות פמיניסטיות וקוויריות בקולנוע של שנות האלפיים. תולדות המיניות 43.1 פרק מספר הפודקאסט שמוציא את ההיסטוריה מהארון (או לא... זה מורכב). ענת זלצברג ודותן ברום מלרלרות על היסטוריה קווירית ותרבות פופולרית. למנויים בלבד למה לי פוליטיקה עכשיו? למנויים בלבד היא הצילה את העולם. הרבה. למנויים בלבד היית מחליק ימינה על דרקולה? למנויים בלבד שיתוף פעולה עם הנאצים: שיק או שוק? הצטרפו לתוכנית המנויים שלנו הצטרפו עכשיו

ארנון פלג מראיין את ליאל ארביב ואליה לוין על הבחירות לאגודת הסטודנטים בחיפה ולמה הן כה חשובות. פרק זה סגור למנויים בלבד. לא מנויים? לחצו כאן כדי להירשם אגודה לכולנו שתפו: קריאת השכמה 9 באוקטובר 2024 אגודה לכולנו קריאת השכמה 00:00 / 01:04 ארנון פלג מראיין את ליאל ארביב ואליה לוין על הבחירות לאגודת הסטודנטים בחיפה ולמה הן כה חשובות. קריאת השכמה 665 פרק מספר פודקאסט אקטואליה סוציאליסטי על החיים עצמם ועל התקווה לשינוי יסודי של החברה, הפוליטיקה והכלכלה. למנויים בלבד המלחמה המלוכלכת עושה עלייה למנויים בלבד מה עושים אחרי שמנצחים? למנויים בלבד למנויים בלבד איך הגיע בלייר למשול בעזה? הצטרפו לתוכנית המנויים שלנו הצטרפו עכשיו

שירז אנגרט עמדה עם תמונות של ילדים פלסטינים שנהרגו בעזה. דווקא בתגובות הקשות שקיבלה, היא מצאה את הסיכוי לאנושיות של החברה הישראלית פרק זה סגור למנויים בלבד. לא מנויים? לחצו כאן כדי להירשם סדק בחומה שירז אנגרט עמדה עם תמונות של ילדים פלסטינים שנהרגו בעזה. דווקא בתגובות הקשות שקיבלה, היא מצאה את הסיכוי לאנושיות של החברה הישראלית שתפו: שירז אנגרט 25 בספטמבר 2025 סדק בחומה שירז אנגרט 00:00 / 01:04 עמידה עם תמונות ילדים. הצילום באדיבות ג'ס פלאם "הם כולם מחבלים קטנים, טוב שהרגו אותם". "למה אכפת לך מהילדים של האויב? למה לא אכפת לך מהעם שלך?" "ככה זה במלחמה, והם אלה שהתחילו במלחמה, אין מה לעשות". "את יודעת שהם היו הורגים אותך ברגע, כן?". מכל פעולות המחאה שלקחתי בהן חלק, לא הייתה אחת שעוררה כמות תגובות זועמות כמו העמידות השקטות בירושלים, עם תמונות ילדים שנרצחו בעזה - בהפצצות, בירי או ברעב. הכעס, על הילדים עצמם ועלינו שאוחזים בתמונותיהם, תפס אותי לא מוכנה בכל פעם מחדש. אך מבין הקללות והצעקות, שמתי לב גם לתמה קבועה בכל אותן תגובות: הצטדקות. אותם עוברי אורח, שהיו להוטים כל כך לצעוק ולפרוק זעם על התמונות, בעצם הרגישו צורך להצדיק את התמיכה שלהם – הישירה או העקיפה – בהרג של ילדים. חלק מהאנשים הביעו תמיכה בהרג הילדים העזתים כמטרה בפני עצמה, אחרים הצדיקו אותו כתוצר לוואי בלתי נמנע של מלחמה, וקבוצה נוספת ניסתה לצייר אותו כלא רלוונטי אל מול כאב אחר - של החטופים ושל המשפחות השכולות בישראל. כך או כך, התמונות הצליחו לחדור במעט את מעטה האדישות שהחברה הישראלית עוטה על עצמה מרצון. מול פרצופים קטנים מחייכים, הדומים כל כך לפרצופים שכל אחד מאותם עוברי אורח מכיר ואוהב, מאמץ ההסברה של פעולות ישראל ניצב לרגע חסר אונים. התגובות הזועמות הגיעו בדיוק מהמקום הזה: מהספק שהתעורר, ומהצורך של אותם אנשים להצדיק – בראש ובראשונה לעצמם – את העמדה שבה הם אוחזים. בשנתיים האחרונות, ישראל מפציצה ומרעיבה למוות אנשים וילדים באופן יום-יומי. במרחק נסיעה קצר מאיתנו, אנשים מלקטים שאריות קמח מעורבב בחול, נורים למוות בניסיון להשיג מוצרי יסוד בסיסיים, מגורשים שוב ושוב, מצטופפים באוהלים מאולתרים, ומופצצים למוות בבתי חולים, מאפיות, רחובות ובתים. המצב הזה אינו תוצאה של אסון טבע או כוח עליון. ברמה האינדיבידואלית, הוא מבוצע על ידי בני אדם, ביניהם אנשים שאנחנו יושבים לידם באוטובוס, עומדים אחריהם בתור בסופר או מכירים אישית. ברמה הקולקטיבית, הפשעים האלה מבוצעים על ידי המדינה שלנו. החברה שבתוכה גדלנו, התרבות שזורמת בעורקינו, השפה שבה אנו חולמים – כולן מגויסות למען המטרה הכפולה: ביצוע הפשעים והסברתם. ההסברה הישראלית, במיוחד באמצעות תקשורת המיינסטרים, דואגת להלעיט את הציבור במאגר אין-סופי של רציונליזציות: מנגנון הגנה שמלביש הסבר הגיוני כביכול על המצב שאיננו יכולים לשאת. הפניית מבט ישיר אל המציאות הקיימת בין הירדן לים, ובפרט ברצועת עזה, מביאה עמה התמודדות כואבת באופן בלתי נסבל. עבור כל מי שהזהות הישראלית משמעותית עבורו, כמוני, הכרה בעוצמת הסבל שאנו גורמים מעלה גם שאלות קשות לגבי התפיסה העצמית שלנו וקבוצת השייכות שלנו. הרציונליזציה מספקת הקלה רגעית מפני התמודדות עם המציאות, אך היא אינה משנה בה ולו דבר. ככל שההכרה במציאות קרובה יותר, כך יעבדו מנגנוני ההגנה שעות נוספות בניסיון לשמר את האשליה ולדחות את ניפוצה. התגובות האמוציונליות לתמונות הילדים מעזה, והעובדה שרבים מהנתקלים בהן מרגישים צורך להטיח בפעילים – אך למעשה לחזור בקול בפני עצמם – את הרציונליזציות שבהן הם אוחזים, מעידה על כוחה של הפעולה הפשוטה הזאת. תגובה אחת, שחזרה על עצמה כמעט כל שבוע, ממחישה את הסדק הקטן בחומת ההסברה. "מי הילדים האלה? מאיפה הם?", שאלו אותי שוב ושוב. ראיתי בעיני השואלים את הבלבול, את המתח שבין התגובה האנושית הברורה, הכמעט אינסטינקטיבית, שרוצה להגן על ילדים ולהזדעזע ממותם, לבין הרציונליזציה שמציעה ההסברה. האדישות המוחלטת לגורלם של ילדי ואנשי עזה מתאפשרת באמצעות דה-הומניזציה עיקשת שמצדיקה את מותם, אך כשילד מסתכל אליך ומחייך, הרציונל הזה נסדק. אני מאמינה שרגש מסוים התעורר אצל אותם אנשים, למרות שמערכת שלמה פועלת על מנת לדכאו. אולי הם קיוו בסתר ליבם לשמוע שאלה ילדים שאפשר לכאוב את מותם ולהתנגד לו גם מבלי לזעזע את תפיסת המציאות שלהם. ברגע שהבינו שמדובר בילדים פלסטינים התחיל רצף ההאשמות וההצטדקויות המוכר, אבל אני מאמינה שהסדק נשאר איתם. קל ליפול למלכודת הדה-הומניזציה גם מהצד השני, ולהתייחס לאלו המצדיקים מוות בתור מפלצות חסרות תקנה. מול הצהרות מסוימות שנפוצות היום בישראל ודורשות עוד ועוד מוות, לפעמים נראה שאף הסבר אחר אינו תופס. אך ברגע שבוחרים בדרך הזו, אנחנו מוותרים על כל אפשרות לשינוי אישי או חברתי, ומוותרים על החברה שלנו - על אהובינו, ולמעשה גם על עצמנו. לכן, אנחנו חייבים לזכור שרציונליזציה היא לא הצדקה מספקת, אבל היא הסבר, ושברגע שיש לנו קצה חוט לסדיקתה, אפשר להתחיל לפעול במציאות. מתוך סירוב לדה-הומניזציה, אני אמשיך לצפות מכל אדם להיות אדם. אני אמשיך לצפות לתגובה, רגש ומחשבה אנושיים – ולהתאכזב, לכאוב ולזעום כשהם לא קיימים – בדיוק מתוך אותה התעקשות להאמין באנושיות. אני אמשיך להזכיר לעצמי שאנשים יצרו את הגיהינום שקיים בין הים לנהר כרגע, ורק אנשים יוכלו ליצור כאן עתיד אחר. סדק אחר סדק בחומה, עד שהיא תיפול. אין לנו ברירה אחרת. שירז אנגרט היא ירושלמית, פעילה בפרי ג'רוזלם ובעומדים ביחד. כרגע סטודנטית ללימודי שלום וקונפליקטים באוסטריה. עריכה: סתו גרסטל שירז אנגרט 112 פרק מספר שירז אנגרט היא ירושלמית, פעילה בפרי ג'רוזלם ובעומדים ביחד. כרגע סטודנטית ללימודי שלום וקונפליקטים באוסטריה. למנויים בלבד למה ואיך נעצרתי מעצר פוליטי למנויים בלבד הסכינים הארוכות של המשטר נשלפו למנויים בלבד כן, שלום למנויים בלבד נאום הניצחון המלא של זוהראן ממדאני הצטרפו לתוכנית המנויים שלנו הצטרפו עכשיו

אקורד הסיום של ממשלת השינוי כולל לקט של מיטב השנה האחרונה - הסרת אחריות, סירוב להנהיג, וביקורת במקום שינוי. פרק זה סגור למנויים בלבד. לא מנויים? לחצו כאן כדי להירשם מי בעלי הבית, שוב? שתפו: קריאת השכמה 14 בדצמבר 2022 מי בעלי הבית, שוב? קריאת השכמה 00:00 / 01:04 אקורד הסיום של ממשלת השינוי כולל לקט של מיטב השנה האחרונה - הסרת אחריות, סירוב להנהיג, וביקורת במקום שינוי. קריאת השכמה 481 פרק מספר פודקאסט אקטואליה סוציאליסטי על החיים עצמם ועל התקווה לשינוי יסודי של החברה, הפוליטיקה והכלכלה. למנויים בלבד המלחמה המלוכלכת עושה עלייה למנויים בלבד מה עושים אחרי שמנצחים? למנויים בלבד למנויים בלבד איך הגיע בלייר למשול בעזה? הצטרפו לתוכנית המנויים שלנו הצטרפו עכשיו

מעין גלילי מגיב למסמך ההקמה של עומדים ביחד ומסביר את שתי האסטרטגיות שזמינות לנו להתמודדות עם משבר פרק זה סגור למנויים בלבד. לא מנויים? לחצו כאן כדי להירשם איפה נהיה כשהמשבר יגיע? מעין גלילי מגיב למסמך ההקמה של עומדים ביחד ומסביר את שתי האסטרטגיות שזמינות לנו להתמודדות עם משבר שתפו: מעין גלילי 16 ביולי 2023 איפה נהיה כשהמשבר יגיע? מעין גלילי 00:00 / 01:04 רפאל בן ארי המילה הבולטת ביותר ב מסמך ההקמה של עומדים ביחד מ-2015 היא "משבר". רוב המסמך מוקדש לתיאור ביטוייו של המשבר העמוק בחברה הישראלית - העוני והכיבוש - ולכישלון הפוליטיקה במתן מענה לאלה. השליש האחרון במסמך ההקמה הוא שמצביע על דרך פעולה ומציע פתרון למשבר - בנייה של תנועה עממית, רדיקלית והמונית. אלא שמשבר הוא אירוע שקורא לפעולה קיצונית ומיידית, והמשבר בחברה הישראלית רק העמיק מאז 2015. עובדה זו מציבה בעיה: התגובה הרדיקלית שנדרשת אל מול המשבר ההולך ומחריף בחברה הישראלית יכולה להתעורר רק מתוך תנועה המונית ועממית, תנועה שבנייתה דורשת זמן ואורך רוח. לכן השאלה שיש לשאול היא: איך ניתן לבנות תנועה כזו, שתהיה חזקה דיה כדי להגיב באופן אפקטיבי למשבר הניצב בפנינו? שאלה זו, שמתייחסת לדרך בה ניתן לבנות תנועה שתגיב באופן נכון למציאות המשברית שמתוכה היא קמה, היא שאלה עתיקה. במבט על ההיסטוריה של תנועות חברתיות בכלל ותנועות סוציאליסטיות בפרט, אפשר לזהות מתח אסטרטגי מסויים בין בנייה איטית של כוח חברתי בתוך מצב דברים נתון, לבין התכוננות למצב משבר בו אפשר יהיה לצבור כוח רב במהירות. תנועה חברתית, ובוודאי אחת סוציאליסטית, דורשת בניית מוסדות דמוקרטיים מתפקדים, דרכם יכולים לבוא לידי ביטוי אינטרסים של הציבור. בנייה כזו לוקחת זמן, ולפעמים היא דורשת קבלה זמנית של מצב הדברים בו נאבקים. למשל, איגוד עובדים צריך לקבל את כללי המשחק של הקפיטליזם כדי להגיע להישגים שיאפשרו לו לשמר ולהצדיק את כוחו ואת האמון שנותנים בו העובדים. עם זאת, קבלה זמנית זו יכולה להוביל להיטמעות מלאה של התנועות הללו בתוך המערכת בה הם נאבקים. כך למשל המפלגות הסוציאל-דמוקרטיות במדינות אירופה הפכו מכוח ששואף לשנות באופן רדיקלי את המערכת הקפיטליסטית לבורג נאמן בתוכה. ובכל זאת, הן הצליחו לבנות מוסדות דמוקרטיים מתפקדים, ולהוות לפרקים כלי אפקטיבי להפעלת כוח של הציבור. לא נכון יהיה לומר שקבוצות שניסו למנף משברים פוליטיים וחברתיים על מנת לצבור כוח משמעותי בזמן קצר, לא ניסו לאורך ההיסטוריה לבנות כוח, מוסדות ומבנים דמוקרטיים. אך בניגוד לתנועות המבקשות לייצר שינויים הדרגתיים וארוכי טווח, הן קיוו שבניית הכוח תתנקז בסופו של דבר לרגע מהפכני דרמטי שיחולל מציאות פוליטית חדשה מתוך המשבר. לא במקרה, המהפכה הבולשביקית ברוסיה היא דוגמה לבניית כוח מסוג זה - הבולשביקים אמנם עסקו בארגון עובדים ובניין כוח בשנים שקדמו למהפכה, אבל הם הצליחו בכך פחות משהצליחו קבוצות אחרות, כמו הסוציאל-רבולוציונרים. אלא שהמשבר העמוק אליו נקלעה רוסיה בעקבות מלחמת העולם וקפאון משטר הצאר הפך את העמדות הבלתי מתפשרות של הבולשביקים לפופולריות והגיוניות עבור המונים, והם צברו במהירות כוח רב שאפשר להם להשתלט על המדינה. על אף ההצלחה של הבולשביקים, יש לזכור כי גם לנטייה לעבר אסטרטגיית "ניצול המשבר" יש סכנות עמוקות - תנועות שמסתמכות עליה יכולות להפוך לתנועות של פעילים אידיאולוגיים גרידא, חסרי קשר לאינטרסים ממשיים של בני אדם, ובמקרי קיצון אף להפוך למנותקות או מגוכחות. כאשר תנועות צוברות כוח באופן זה, לעתים קרובות הכוח הוא שברירי יותר שכן תנועות אלו חסרות בסיס אנושי הכרחי עבור פעילות שוטפת ועבור קבלת החלטות. ניתוח זה רלוונטי לא למהפכות בלבד אלא לכל צורה של צבירת כוח מהירה שמגיעה כתוצאה ממשבר - גם עלייתה לשלטון של "סיריזה" ביוון בעקבות המשבר הכלכלי ב-2015 היא מקרה שמתאים כאן במידה רבה. המתח האסטרטגי שתואר מצוייר לפעמים בשיח הציבורי כמתח בין "טהרנות" ל"פרקטיות", או בין "עמוד שדרה" ל"עסקנות בוגדנית". מבחירת המילים ניתן ללמוד על עמדה רגשית מסויימת ביחס לכל אסטרטגיה, אולם שני הצדדים יוצאים בעיניי מתוך תפיסה לפיה "העיקר לשנותו" (את העולם), וחלוקים רק בשאלת אופן השינוי. דיון זה יכול להראות כדיון היסטורי תאורטי, אבל למעשה אנחנו עוסקים בו כחלק מכמעט כל ההתלבטויות הפוליטיות שלנו ביום-יום. כאשר אנחנו מנסים להחליט איזו עמדה להביע כתנועה מול מחנה המרכז-שמאל הממלכתי, אנחנו יודעים ששיתוף פעולה איתו ותמיכה בדרישותיו יכולות לקרב אותנו למוקדי כוח מסויימים לטווח הקצר, אבל בטווח הארוך לשים אותנו בעמדה לא טובה בקרב תומכים פוטנציאלים רבים מחוץ למרכז שמאל המסורתי, במיוחד בזמן משבר. כל מי שעוסק בפוליטיקה עסוק במתח שהצגתי בסדרי גודל משתנים - גם תנועות שאינן שואפות לשינוי משמעותי של המציאות. אבל בשביל תנועות - סוציאליסטיות ואחרות - שרואות בייצוג האינטרסים של בני אדם ממשיים את עיקר הפוליטיקה, המתח נעשה חריף יותר. לאורך זמן, אנחנו לא יכולים להישאר פעילים אידיאולוגים ותו לא - אנחנו נתנוון, נהפוך לחוג קריאה אזוטרי. אין לנו ברירה אלא להיות תנועה שמדברת להמונים. בשום פנים לא נוותר על המטרות שלנו: מדינת רווחה וסיום הכיבוש לכל הפחות, ומשם בעזרת השם למהפכה. את המקום הנכון לעמוד בו בין שני הקצוות אנחנו נגלה מחדש לאורך הדרך, אבל רק בתנאי שתנועתנו תייצג בני אדם באופן אמיתי. הקרקע האידיאולוגית כבר הוכשרה, גם אם יש בחזית הזו עוד שאלות קשות לענות עליהן. כעת, על מנת ש עומדים ביחד תעמוד במטרה שהוצגה בטקסט ההקמה, עלינו להבין איך מארגנים על גבי קרקע זו אנשים אותם התנועה והאידיאולוגיה שלה תייצג. זו תהיה משימתנו לשמונה השנים הבאות. מעין גלילי הוא סטודנט להיסטוריה וכלכלה, פעיל בתא הסטודנטים של עומדים ביחד באוניברסיטה העברית וחבר במערכת הפודקאסט קריאת השכמה. עריכה: נועה נוי מעין גלילי 17 פרק מספר מעין גלילי הוא סטודנט להיסטוריה וכלכלה, פעיל בתא הסטודנטים של עומדים ביחד באוניברסיטה העברית וחבר במערכת הפודקאסט קריאת השכמה. למנויים בלבד למה ואיך נעצרתי מעצר פוליטי למנויים בלבד הסכינים הארוכות של המשטר נשלפו למנויים בלבד כן, שלום למנויים בלבד נאום הניצחון המלא של זוהראן ממדאני הצטרפו לתוכנית המנויים שלנו הצטרפו עכשיו