המילה הבולטת ביותר במסמך ההקמה של עומדים ביחד מ-2015 היא "משבר". רוב המסמך מוקדש לתיאור ביטוייו של המשבר העמוק בחברה הישראלית - העוני והכיבוש - ולכישלון הפוליטיקה במתן מענה לאלה. השליש האחרון במסמך ההקמה הוא שמצביע על דרך פעולה ומציע פתרון למשבר - בנייה של תנועה עממית, רדיקלית והמונית. אלא שמשבר הוא אירוע שקורא לפעולה קיצונית ומיידית, והמשבר בחברה הישראלית רק העמיק מאז 2015. עובדה זו מציבה בעיה: התגובה הרדיקלית שנדרשת אל מול המשבר ההולך ומחריף בחברה הישראלית יכולה להתעורר רק מתוך תנועה המונית ועממית, תנועה שבנייתה דורשת זמן ואורך רוח. לכן השאלה שיש לשאול היא: איך ניתן לבנות תנועה כזו, שתהיה חזקה דיה כדי להגיב באופן אפקטיבי למשבר הניצב בפנינו? 

שאלה זו, שמתייחסת לדרך בה ניתן לבנות תנועה שתגיב באופן נכון למציאות המשברית שמתוכה היא קמה, היא שאלה עתיקה. במבט על ההיסטוריה של תנועות חברתיות בכלל ותנועות סוציאליסטיות בפרט, אפשר לזהות מתח אסטרטגי מסויים בין בנייה איטית של כוח חברתי בתוך מצב דברים נתון, לבין התכוננות למצב משבר בו אפשר יהיה לצבור כוח רב במהירות. תנועה חברתית, ובוודאי אחת סוציאליסטית, דורשת בניית מוסדות דמוקרטיים מתפקדים, דרכם יכולים לבוא לידי ביטוי אינטרסים של הציבור. בנייה כזו לוקחת זמן, ולפעמים היא דורשת קבלה זמנית של מצב הדברים בו נאבקים. למשל, איגוד עובדים צריך לקבל את כללי המשחק של הקפיטליזם כדי להגיע להישגים שיאפשרו לו לשמר ולהצדיק את כוחו ואת האמון שנותנים בו העובדים. עם זאת, קבלה זמנית זו יכולה להוביל להיטמעות מלאה של התנועות הללו בתוך המערכת בה הם נאבקים. כך למשל המפלגות הסוציאל-דמוקרטיות במדינות אירופה הפכו מכוח ששואף לשנות באופן רדיקלי את המערכת הקפיטליסטית לבורג נאמן בתוכה. ובכל זאת, הן הצליחו לבנות מוסדות דמוקרטיים מתפקדים, ולהוות לפרקים כלי אפקטיבי להפעלת כוח של הציבור.

לא נכון יהיה לומר שקבוצות שניסו למנף משברים פוליטיים וחברתיים על מנת לצבור כוח משמעותי בזמן קצר, לא ניסו לאורך ההיסטוריה לבנות כוח, מוסדות ומבנים דמוקרטיים. אך בניגוד לתנועות המבקשות לייצר שינויים הדרגתיים וארוכי טווח, הן קיוו שבניית הכוח תתנקז בסופו של דבר לרגע מהפכני דרמטי שיחולל מציאות פוליטית חדשה מתוך המשבר. לא במקרה, המהפכה הבולשביקית ברוסיה היא דוגמה לבניית כוח מסוג זה - הבולשביקים אמנם עסקו בארגון עובדים ובניין כוח בשנים שקדמו למהפכה, אבל הם הצליחו בכך פחות משהצליחו קבוצות אחרות, כמו הסוציאל-רבולוציונרים. אלא שהמשבר העמוק אליו נקלעה רוסיה בעקבות מלחמת העולם וקפאון משטר הצאר הפך את העמדות הבלתי מתפשרות של הבולשביקים לפופולריות והגיוניות עבור המונים, והם צברו במהירות כוח רב שאפשר להם להשתלט על המדינה. על אף ההצלחה של הבולשביקים, יש לזכור כי  גם לנטייה לעבר אסטרטגיית "ניצול המשבר" יש סכנות עמוקות - תנועות שמסתמכות עליה יכולות להפוך לתנועות של פעילים אידיאולוגיים גרידא, חסרי קשר לאינטרסים ממשיים של בני אדם, ובמקרי קיצון אף להפוך למנותקות או מגוכחות. כאשר תנועות צוברות כוח באופן זה, לעתים קרובות הכוח הוא שברירי יותר שכן תנועות אלו חסרות בסיס אנושי הכרחי עבור פעילות שוטפת ועבור קבלת החלטות. ניתוח זה רלוונטי לא למהפכות בלבד אלא לכל צורה של צבירת כוח מהירה שמגיעה כתוצאה ממשבר - גם עלייתה לשלטון של "סיריזה" ביוון בעקבות המשבר הכלכלי ב-2015 היא מקרה שמתאים כאן במידה רבה.

המתח האסטרטגי שתואר מצוייר לפעמים בשיח הציבורי כמתח בין "טהרנות" ל"פרקטיות", או בין "עמוד שדרה" ל"עסקנות בוגדנית". מבחירת המילים ניתן ללמוד על עמדה רגשית מסויימת ביחס לכל אסטרטגיה, אולם שני הצדדים יוצאים בעיניי מתוך תפיסה לפיה "העיקר לשנותו" (את העולם), וחלוקים רק בשאלת אופן השינוי. דיון זה יכול להראות כדיון היסטורי תאורטי, אבל למעשה אנחנו עוסקים בו כחלק מכמעט כל ההתלבטויות הפוליטיות שלנו ביום-יום. כאשר אנחנו מנסים להחליט איזו עמדה להביע כתנועה מול מחנה המרכז-שמאל הממלכתי, אנחנו יודעים ששיתוף פעולה איתו ותמיכה בדרישותיו יכולות לקרב אותנו למוקדי כוח מסויימים לטווח הקצר, אבל בטווח הארוך לשים אותנו בעמדה לא טובה בקרב תומכים פוטנציאלים רבים מחוץ למרכז שמאל המסורתי, במיוחד בזמן משבר. 

כל מי שעוסק בפוליטיקה עסוק במתח שהצגתי בסדרי גודל משתנים - גם תנועות שאינן שואפות לשינוי משמעותי של המציאות. אבל בשביל תנועות - סוציאליסטיות ואחרות - שרואות בייצוג האינטרסים של בני אדם ממשיים את עיקר הפוליטיקה, המתח נעשה חריף יותר. לאורך זמן, אנחנו לא יכולים להישאר פעילים אידיאולוגים ותו לא - אנחנו נתנוון, נהפוך לחוג קריאה אזוטרי. אין לנו ברירה אלא להיות תנועה שמדברת להמונים. בשום פנים לא נוותר על המטרות שלנו: מדינת רווחה וסיום הכיבוש לכל הפחות, ומשם בעזרת השם למהפכה. את המקום הנכון לעמוד בו בין שני הקצוות אנחנו נגלה מחדש לאורך הדרך, אבל רק בתנאי שתנועתנו תייצג בני אדם באופן אמיתי. הקרקע האידיאולוגית כבר הוכשרה, גם אם יש בחזית הזו עוד שאלות קשות לענות עליהן. כעת, על מנת שעומדים ביחד תעמוד במטרה שהוצגה בטקסט ההקמה, עלינו להבין איך מארגנים על גבי קרקע זו אנשים אותם התנועה והאידיאולוגיה שלה תייצג. זו תהיה משימתנו לשמונה השנים הבאות.

מעין גלילי הוא סטודנט להיסטוריה וכלכלה, פעיל בתא הסטודנטים של עומדים ביחד באוניברסיטה העברית וחבר במערכת הפודקאסט קריאת השכמה.

עריכה: נועה נוי