פרק זה סגור למנויים בלבד. לא מנויים? לחצו כאן כדי להירשם למי קראתם נימבי? למי קראתם נימבי? נשים חרדיות בונות כוח מלמטה נשים חרדיות בונות כוח מלמטה מה עוד יש לנו לאבד? מה עוד יש לנו לאבד? הדרך מטמטום לרוע קצרה מתמיד. הדרך מטמטום לרוע קצרה מתמיד. התמונה הגדולה היא סיפוח הגדה המערבית התמונה הגדולה היא סיפוח הגדה המערבית הכפרים הבלתי מוכרים - נעים להכיר הכפרים הבלתי מוכרים - נעים להכיר הצטרפו לתוכנית המנויים שלנו הצטרפו עכשיו 036 - אמת או חובה حقيقة أو أمر שתפו: 24 במאי 2020 036 - אמת או חובה حقيقة أو أمر קריאת השכמה PREMIUM 00:00 / 01:04 ! להאזנה: שימו לב: ההאזנה לפרקים היא דרך פלטפורמות ההאזנה השונות בלבד - ולא דרך האתר. לתמיכה מוזמנים לכתוב לנו במייל rosamedia@standing-together.org או בוואטסאפ: 050-9469545 36 פרק מספר קריאת השכמה PREMIUM פודקאסט אקטואליה סוציאליסטי על החיים עצמם ועל התקווה לשינוי יסודי של החברה, הפוליטיקה והכלכלה. למי קראתם נימבי? למי קראתם נימבי? נשים חרדיות בונות כוח מלמטה נשים חרדיות בונות כוח מלמטה מה עוד יש לנו לאבד? מה עוד יש לנו לאבד? הדרך מטמטום לרוע קצרה מתמיד. הדרך מטמטום לרוע קצרה מתמיד. התמונה הגדולה היא סיפוח הגדה המערבית התמונה הגדולה היא סיפוח הגדה המערבית הכפרים הבלתי מוכרים - נעים להכיר הכפרים הבלתי מוכרים - נעים להכיר

מעין גלילי וארנון פלג מתעוררים מתוך המטריקס ומגלים עולם שנשלט על ידי ימנים ואנטישמים. פרק זה סגור למנויים בלבד. לא מנויים? לחצו כאן כדי להירשם למי קראתם נימבי? למי קראתם נימבי? נשים חרדיות בונות כוח מלמטה נשים חרדיות בונות כוח מלמטה מה עוד יש לנו לאבד? מה עוד יש לנו לאבד? הדרך מטמטום לרוע קצרה מתמיד. הדרך מטמטום לרוע קצרה מתמיד. התמונה הגדולה היא סיפוח הגדה המערבית התמונה הגדולה היא סיפוח הגדה המערבית הכפרים הבלתי מוכרים - נעים להכיר הכפרים הבלתי מוכרים - נעים להכיר הצטרפו לתוכנית המנויים שלנו הצטרפו עכשיו המטריקס שתפו: קריאת השכמה PREMIUM 23 באוגוסט 2024 המטריקס קריאת השכמה PREMIUM 00:00 / 01:04 מעין גלילי וארנון פלג מתעוררים מתוך המטריקס ומגלים עולם שנשלט על ידי ימנים ואנטישמים. להאזנה: שימו לב: ההאזנה לפרקים היא דרך פלטפורמות ההאזנה השונות בלבד - ולא דרך האתר. לתמיכה מוזמנים לכתוב לנו במייל rosamedia@standing-together.org או בוואטסאפ: 050-9469545 652 פרק מספר קריאת השכמה PREMIUM פודקאסט אקטואליה סוציאליסטי על החיים עצמם ועל התקווה לשינוי יסודי של החברה, הפוליטיקה והכלכלה. למי קראתם נימבי? למי קראתם נימבי? נשים חרדיות בונות כוח מלמטה נשים חרדיות בונות כוח מלמטה מה עוד יש לנו לאבד? מה עוד יש לנו לאבד? הדרך מטמטום לרוע קצרה מתמיד. הדרך מטמטום לרוע קצרה מתמיד. התמונה הגדולה היא סיפוח הגדה המערבית התמונה הגדולה היא סיפוח הגדה המערבית הכפרים הבלתי מוכרים - נעים להכיר הכפרים הבלתי מוכרים - נעים להכיר

פרק זה סגור למנויים בלבד. לא מנויים? לחצו כאן כדי להירשם למי קראתם נימבי? למי קראתם נימבי? נשים חרדיות בונות כוח מלמטה נשים חרדיות בונות כוח מלמטה מה עוד יש לנו לאבד? מה עוד יש לנו לאבד? הדרך מטמטום לרוע קצרה מתמיד. הדרך מטמטום לרוע קצרה מתמיד. התמונה הגדולה היא סיפוח הגדה המערבית התמונה הגדולה היא סיפוח הגדה המערבית הכפרים הבלתי מוכרים - נעים להכיר הכפרים הבלתי מוכרים - נעים להכיר הצטרפו לתוכנית המנויים שלנו הצטרפו עכשיו 037 - הדרך לגיהנום רצופה מדרגות אשראי الطريق إلى الجحيم مرصوف بدرجات ائتمان שתפו: 25 במאי 2020 037 - הדרך לגיהנום רצופה מדרגות אשראי الطريق إلى الجحيم مرصوف بدرجات ائتمان קריאת השכמה PREMIUM 00:00 / 01:04 ! להאזנה: שימו לב: ההאזנה לפרקים היא דרך פלטפורמות ההאזנה השונות בלבד - ולא דרך האתר. לתמיכה מוזמנים לכתוב לנו במייל rosamedia@standing-together.org או בוואטסאפ: 050-9469545 37 פרק מספר קריאת השכמה PREMIUM פודקאסט אקטואליה סוציאליסטי על החיים עצמם ועל התקווה לשינוי יסודי של החברה, הפוליטיקה והכלכלה. למי קראתם נימבי? למי קראתם נימבי? נשים חרדיות בונות כוח מלמטה נשים חרדיות בונות כוח מלמטה מה עוד יש לנו לאבד? מה עוד יש לנו לאבד? הדרך מטמטום לרוע קצרה מתמיד. הדרך מטמטום לרוע קצרה מתמיד. התמונה הגדולה היא סיפוח הגדה המערבית התמונה הגדולה היא סיפוח הגדה המערבית הכפרים הבלתי מוכרים - נעים להכיר הכפרים הבלתי מוכרים - נעים להכיר

במלחמה בעזה כמו באידיאולוגיה הכלכלית השלטת, נראה שמציעים לנו לחיות בין שני קטבים: כאן ועכשיו אכזרי ו"יום שאחרי" מדומיין בעתיד הרחוק פרק זה סגור למנויים בלבד. לא מנויים? לחצו כאן כדי להירשם למי קראתם נימבי? למי קראתם נימבי? נשים חרדיות בונות כוח מלמטה נשים חרדיות בונות כוח מלמטה מה עוד יש לנו לאבד? מה עוד יש לנו לאבד? הדרך מטמטום לרוע קצרה מתמיד. הדרך מטמטום לרוע קצרה מתמיד. התמונה הגדולה היא סיפוח הגדה המערבית התמונה הגדולה היא סיפוח הגדה המערבית הכפרים הבלתי מוכרים - נעים להכיר הכפרים הבלתי מוכרים - נעים להכיר הצטרפו לתוכנית המנויים שלנו הצטרפו עכשיו האישה שזיהתה את התמוססות הזמן במלחמה בעזה כמו באידיאולוגיה הכלכלית השלטת, נראה שמציעים לנו לחיות בין שני קטבים: כאן ועכשיו אכזרי ו"יום שאחרי" מדומיין בעתיד הרחוק שתפו: טלי גולדרינג 19 בספטמבר 2025 האישה שזיהתה את התמוססות הזמן טלי גולדרינג 00:00 / 01:04 לפעמים נדמה שבמציאות הישראלית הזמן פשוט חומק לנו מהידיים — לפחות זה שמעבר לעכשיו. אנחנו חיים בתוך הווה מיידי: האם חמאס ונתניהו יסכימו על עסקה? האם הממשלה תיפול השבוע? האם איראן תתקוף? במקביל, אנחנו חיים בתוך חזונות מופשטים וארוכי טווח: פוליטיקאים ופרשנים מספרים לנו על ריביירה בעזה, על טרנספר והקמת התנחלויות, ומיעוט מהם מדבר על "הסדרה" עם כוחות בינלאומיים ושיקום הרשות הפלסטינית. על הזמן שבאמצע, בין פאניקת ההווה לפנטזיה/סיוט של ה"היום שאחרי", אף אחד לא מדבר. כיצד נוכל לממש חזון ארוך-טווח גרנדיוזי, אילו צעדים נוכל לנקוט כדי להגשימו כשאנחנו שקועים עד צוואר בפאניקה של הרגע הזה? מהדורת החדשות כמלכודת זמן בנושא הזה, לא נקבל הרבה עזרה מהתקשורת הישראלית. העיתונות המקומית למדה להתמסר לטווחי זמן מצומצמים: היא יודעת לבקר את האתמול, להסביר מה צריך עכשיו — ובעיקר להצדיק, את המלחמה וזוועותיה, וגם את השיתוק המיידי שנלווה אליה. כבר בשמונה באוקטובר אמר עודד הרוש בסרטון " כאן": "עכשיו זה זמן לאחדות, לביחד, רק ביחד ננצח. את הלקחים והמסקנות? נשאיר לזמן אחר." מאז הסרטון ההוא חלפו כמעט שנתיים. לקחים לא הופקו, ואילו אנחנו תקועים באותו הווה מתמשך שבו מסרי "אחדות" ממשיכים להדהד. גם כשנדמה ששינוי תודעתי בפתח, כשגופי תקשורת המשרתים את הקונצנזוס מתחילים סוף סוף לדבר על הרעב בעזה, ההווה המיידי עוד שולט בכל. כתבי המהדורות אומרים ש"הגיע הזמן להתחיל לדבר על הרעב" - אוקיי, אז דיברנו על הרעב. מה עכשיו? מהו הצעד הראשון? מישהו חשב על התוכנית לחודשיים הקרובים? נדמה שגם אם עורכי החדשות ממש ירצו, שאלות שמתמקדות בטווחי זמן בינוניים כבר לא יכולות לתפוס מקום במהדורת החדשות. קודם צריך לספק את הסקופ, לדווח לקהל שצמא להבין אם מחר יהיו לימודים, אם עיסקה תצא לפועל, אם הממשלה תיפול. אחר-כך נדרשת המנה היומית של תדרוכים, כדי שצינור ההזנה של הציבור מהממשלה, הצבא והמוסדות הישראלים לא ינותק, ולבסוף, מעט אסקפיזם, כדי שהצופים יישארו איתנו. התמוססות טווחי הזמן הקרובים מובילה לחוסר התמצאות במרחב, תחושה שחלק מהישראלים ימהרו לשייך ל"מציאות המטורללת" של 2025. אנחנו נוטים לחשוב שאנחנו נמצאים בעולם פוליטי חדש, שאנחנו מכנים "פופוליסטי". אנחנו מניחים שנתניהו וטראמפ שינו את הכללים, ומלהקים אותם לתפקיד סוכני הכאוס שמעוותים בין היתר גם את מושג הזמן. למעשה, טשטוש טווחי זמן מסוג זהאיננו תופעה חדשה. כך על פי מחקריה החשובים של ג'יין איי גאייר, אנתרופולוגית אמריקאית שעסקה בעיקר בכלכלה, באפריקה ובמושג העתיד. גאייר נולדה וגדלה בניו יורק, לימדה שנים רבות באוניברסיטת שיקגו וניהלה את המחלקה לאנתרופולוגיה באוניברסיטת ג'ונס הופקינס. היא כתבה על נושאים כמו כסף באפריקה, משקאות ממותקים באימפריה הבריטית, ודפוסי זמן בתרבויות כלכליות שונות. בשנת 2007 פרסמה את המאמר "נבואה והעתיד הקרוב" — חיבור מקורי וצלול שמשרטט את מה שהיא מכנה "ההיעלמות של העתיד הקרוב". במאמר היא טוענת שהעתיד הקרוב נעלם מהשיח הציבורי הבריטי-אמריקאי, וכדי לחקור את את התופעה הזו היא מתייחסת לטווחי הזמן הנעלמים בנצרות האוונגליסטית ובמוניטריזם הכלכלי - תפיסה כלכלית שגורסת שהמדינה כמעט לא צריכה להתערב בכלכלה, מלבד שליטה בכמות הכסף. לפי גאייר, הדת החילונית של הכלכלה המוניטריסטית מהדהדת את הדת הממוסדת - הנצרות האוונגליסטית, מפני שבשתיהן העיסוק בטווחי הזמן הקרוב נחשב לא רק למיותר, אלא לכפירה של ממש. הנבואה וההווה הקיצוני הנוצרים האוונגליסטים פיתחו תיאולוגיה של זמן שנעה בין שני קטבים: ההווה המיידי והעתיד האולטימטיבי. בין השניים, אין מקום לתהליכים הדרגתיים, לתכנון מדורג או לחשיבה פוליטית. ההווה נתפס כתקופה של המתנה, של מבחן אמונה, ואילו העתיד מבטיח התגלות פתאומית, מוחלטת, שתסיים באבחה אחת את ההיסטוריה האנושית. בספר "שרטוט אחרית הימים", 2001 טים להיי ותומאס אייס, מהכותבים המרכזיים בנצרות האוונגליסטית, מספקים תרשים שלם של הזמן הנבואי. לטענתם, התקופה הנוכחית היא "שלב 6" — השלב שבין חג השבועות, שבו רוח הקודש נשלחה למאמינים, לבין שובו השני של ישו. תקופה זו מכונה "עידן החסד" או "עידן הכנסייה", ונאמר עליה שהיא נמשכת "1970+ שנים". הפלוס הזה הוא מפתח להבנת החשיבה האוונגליסטית. כמעט כל תקופה אחרת בתרשים מוגדרת באורך זמן מדויק- בית המקדש הראשון: 374 שנה, גלות בבל: 70 שנה, בית המקדש השני: 586 שנה וכן הלאה. רק ההווה שלנו חסר כל מסגרת, מעבר ל"פער" שבין שני פסוקים בספר דניאל. תקופה פרוצה זו מתאפיינת בשני כוחות מנוגדים: הפצה גוברת של דבר האל מצד אחד, ו"כפירה מתעצמת" מצד שני שבה בני אדם "עושים כרצונם". לעשות כרצונך, לפי הדוקטרינה הזו, פירושו לא רק חטאים חושניים, אלא גם אמונה מופרזת בשכל האנושי, במדע, ובתיאוריות חילוניות כמו האבולוציה או הנאורות. גישה זו מתמצה במונח "לועגים", הלקוח מתוך האיגרת השנייה של פטרוס: "יבואו באחרית הימים לועגים... האומרים: היכן ההבטחה לבואו? הכול ממשיך כפי שהיה". בתוך המערכת הזו, כל ניסיון להתעכב על שלבי "ביניים", כלומר לשאול מה יקרה בעוד חודש או כיצד יש להתכונן לרבעון הבא, איננו רק חסר ערך — אלא ביטוי של כפירה באמונה עצמה. פוליטיקה של הווה מיידי בישראל במאמר "אנשי האתמול" שפורסם בפברואר בYNET נווה דרומי כותבת: ""היום שאחרי". אותו מונח ששמענו באולפנים וקראנו באין-ספור מאמרים מאז 7 באוקטובר כדבר שבהיעדרו אי-אפשר להתקדם במלחמה. פוליטיקאים משמאל דרשו תוכנית מדינית, בכירי הצבא יצאו בהצהרות עלומות כי "היעדר עיסוק ביום שאחרי בעזה יחזיר אותנו ל-6 באוקטובר". בפועל, שאלת "היום שאחרי" לא הייתה רלוונטית כל עוד חמאס בשלטון. למעט מחשבה נגועת קונספציה, אין שום היגיון בדיונים על היום שאחרי כשחמאס עדיין שולט בעזה. כל דיון כזה הוא בגדר חשיפת התוכניות הישראליות לאויב." בכתביו של טימותי להיי, נכתב: “Since the Rapture could occur at any moment, there is no need for the Church to be concerned with world events as signs. No prophecy must be fulfilled before Christ returns for His Church.” — LaHaye & Ice, Charting the End Times "מאחר שה'התעלות' (Rapture) עלולה להתרחש בכל רגע, אין צורך שהכנסייה תעסוק באירועים עולמיים כסימנים. אין כל נבואה שצריכה להתממש לפני שובו של ישו עבור כנסייתו." שני הציטוטים, למרות שנכתבו בהקשרים שונים בתכלית — הראשון ביחס לזירה הפוליטית-ביטחונית של ישראל לאחר ה־7 באוקטובר, והשני במסגרת ספרות אפוקליפטית נוצרית אמריקאית — חושפים תבנית מחשבתית דומה: הימנעות עקרונית מהתמודדות עם העתיד הקרוב־ממשי בשם אמת גדולה יותר, מוחלטת, שטרם התממשה אך בהכרח תבוא. מבחינת דרומי, "היום שאחרי" בעזה איננו רק בלתי-ישים פוליטית, אלא גם בלתי ראוי לדיון כל עוד "חמאס עדיין שולט"; עצם העיסוק בעתיד יפגע בצדקת המלחמה או יחשוף תוכניות לאויב. כך בדיוק מציג טימותי להיי את עמדת הזרם האוונגליסטי: אין טעם לעסוק באירועים עולמיים, אפילו לא כדי לפרשם כסימנים או שיכולים לסייע בהתכוננות לאחרית הימים. "התעלות" (Rapture) הלא עשויה להתרחש בכל רגע, ואין נבואה שצריכה להתממש קודם לכן. כלומר, אין צורך לפעול פוליטית, מוסרית או אזרחית — ההיסטוריה עצמה עומדת להתבטל בכל רגע. שתי הגישות מבטלות את הזמן הקרוב־בינוני בשם זמן אחר וטוטאלי, המנוגד לזמננו אנו בתכלית הניגוד. בעזה, זה הרגע שבו חמאס יובס כליל, זה שמקובל לכנות במקומותינו הניצחון המוחלט. אם כך, מה יוגדר כניצחון מוחלט? כדי לענות על השאלה הזו, היה עלינו לפרק את החזון המופשט ליעדים שניתן לבקר או להתווכח על נחיצותם או על הדרכים להגיע אליהם. אך הביקורת עצמה, על פי דרומי, היא מסירת מידע לאויב. לכן מטרת העל חייבת להיות מופשטת: כל בחירה אחרת עלולה להוביל לבגידה. כך אנחנו מקבלים חזון אמורפי, שלא ניתן לזהות את הרגע שבו יתגשם, ממש כמו בנבואה הדתית בדבר אחרית הימים. העתיד שייך לציונות הדתית? לעומת הנצרות האוונגליסטית שג'יין גאייר מתארת, אשר מוחקת את הזמן הקרוב-בינוני, הציונות הדתית בישראל והיסודות ה"משיחיים" שבה פועלים אחרת. כפי שמסביר, למשל, משה פייגלין בסרטון שבו התראיין ביו -טיוב, בניית בית המקדש לא מיועדת להתרחש בעתיד רחוק ומופשט. אדרבא, היא הייתה מאז ומתמיד הייעוד האמיתי של מדינת ישראל, ודחייתו היא בין הסיבות לכישלון הציונות החילונית – שהוביל, לטענתו, גם לאסון שבעה באוקטובר: "אנחנו מפסידים במלחמה הזו לא כי אין לנו כוח פיזי, אלא כי אין לנו מטרה רוחנית ברורה." הוא מבהיר. לפי פייגלין, "בית המקדש" שהציונות החילונית סיפקה הוא "יד ושם". זהו בית מקדש של מדינה העוסקת רק בהישרדות, מקדשת חולשה וקורבנות במקום לאומיות אמיתית. לעומת זאת, בית מקדש יהודי שייבנה בפועל יאפשר לישראל לממש ריבונות לאומית ולנצח את אויביה. מאחורי הצהרת בלפור, טוען פייגלין, עמדה הבטחה לגויים לחיים בקדושה בארץ ישראל. אלא שההבטחה הופרה, וזה הגורם לגל האנטישמיות שאנחנו רואים היום. לצד זאת, פייגלין מדגיש שאפשר לפעול כבר היום: תפילה בהר הבית, הדלקת מנורת המקדש, קיום קורבן פסח, כולם בחזקת הנחת יסודות לתהליך הגאולה. גם בצלאל סמוטריץ' משרטט צירזמן ברור: ב- 2019 הוא הצהיר ש"מדינת ישראל, בטווח הארוך, תחזור להתנהל כפי שהתנהלה בימי דוד ושלמה – על פי משפט התורה", אך מבהיר שזה לא יקרה "מחר בבוקר", ומתאר תהליך בו בתי הדין הרבניים יזכו ליותר סמכויות לצד רפורמה משפטית מקיפה – רפורמה שמתקיימת בימים אלו. כך מציבה הציונות הדתית לוח זמנים עם יעדים ומדדים, והופכת את ההווה לזירה של פעולה מתמשכת. הפרטת ההווה ומיסוד העתיד: מוניטריזם את האופן שבו דתות מעוותות את מושג הזמן קל לנו לזהות, ואולי אפילו אפילו להכיל. האופן שבו הכלכלה המודרנית, כביכול רציונלית וחילונית לחלוטין, פועלת באופנים דומים ומוחקת דה-פקטו את הזמן הקרוב - הוא חמקמק וקשה יותר לתפיסה. המוניטריזם היא גישה כלכלית וותיקה שצברה פופולריות בשנים שבהן גאייר מתמקדת במאמר, שנות ה-70 וה-80, אשר דוגלת בצמצום השפעת המדינה על הכלכלה לטובת התמקדות בשליטה ב"כמות" הכסף. גאייר, שהתמקדה בעיקר בכלכלת ארה"ב ובריטניה, טוענת שבשנים הללו לא רק המדיניות הכלכלית במדינות הללו השתנתה, אלא גם מושג הזמן עצמו. היא מצביעה על כך שהמונטריזם דחה את העתיד ואת אפשרות התכנון שלו, ותחת זאת התמקד בתגובה מיידית להפרעות ושיבושים כגון חריגה מהאינפלציה וסימני מיתון בלבד — תוך הסתמכות על כך שבעתיד הרחוק, המנגנונים החופשיים יסדירו עצמם מחדש. במאמרה, גאייר מתייחסת לכלכלן פרידריך האייק, שהשפיע מאוד על התפיסה המוניטריסטית. האייק טען שאין למדינה דרך לדעת מה טוב לחברה בטווח הקצר, ולכן כל ניסיון של המדינה לתכנן רק פוגע ביכולתו של הפרט לתכנן את חייו. "ככל שהמדינה מתכננת, קשה יותר לאדם היחיד לתכנן" (“The more the state 'plans' the more difficult planning becomes for the individual”), כתב בספרו הדרך לשעבוד (1944). במילים אחרות, הדרך היחידה לשמור על סדר כלכלי-חברתי יציב היא להסיר את היד מההגה: לא לנהל, לא לתכנן, רק לחכות ולאפשר לשוק לפעול את פעולתו. דוגמה מובהקת למוניטריזם כזה, של הווה נצחי, ניתן למצוא גם בשלל ההבטחות לחזון ארוך-טווח. למשל בדבריו של העיתונאי רוברט רייט, שכתב ב־2005: "הקפיטליזם מניע את ההיסטוריה לקראת חירות, דרך אלגוריתם שנראה כאילו תוכנן על־ידי האל: יצירת העושר שבכוחו של הקפיטליזם." היעדר האמון ביכולתם של בני אדם לעצב אפילו את שלושת החודשים הקרובים בחייהם לא נשאר רק בגדר תיאוריה רווחת. זו גישה שעוגנה במדיניות של הבנק המרכזי האמריקאי ושל ממשלות רבות. כל מעורבות בשוק הדיור, בתעסוקה או בבריאות נתפסת כהיבריס מסוים תחת הכלכלה המוניטריסטית. הכלכלה אמורה להיות תגובתית בעיקרה, לא להפריע. מבחינת גאייר, מדובר ב"הפרטה של ההווה" ו"מיסוד של העתיד הרחוק." ההווה שייך ליחידים ולשוק; המדינה רשאית להתערב רק כשמתרחש אסון מיידי והעתיד הקרוב נדחק מהשיח. מנגד, העתיד הרחוק מקבל מעמד תכנוני מועדף – אך זהו תכנון מרוחק, ממוסד, שאינו נשען על צרכי ההווה של הציבור אלא על עקרונות כלכליים מופשטים. הוא מובל בדרך כלל על ידי רעיונות כמו "שמירה על ערך הכסף", "משמעת תקציבית" או "הפחתת חוב". החלטות הריבית של הבנקים המרכזיים, למשל, לא מתיימרות לנבא כיצד ישפיעו בחצי שנה הקרובה. הן נשענות על אמונה שבטווח הרחוק תיווצר יציבות, ומונעות בידי הצורך "לבלום" באופן מיידי את האינפלציה או לחילופין לשחרר מזומן לשוק כהגנה ממיתון. כלומר, ההתייחסות להווה מתבצעת דרך פעולות דחופות בלבד. כך נוצר אותו מבנה זמן שגאייר מתארת: היעדר אחריות לתקופת הביניים, ומיסוד של פעולה בשם חזון עתידי מופשט ובלתי נגיש לציבור. מה אפשר ללמוד על ישראל מניגריה של שנות ה70? בנוסף לעיסוק של גאייר בבריטניה וארה"ב של שנות ה-70-80, היא פעלה גם בניגריה. באותו מאמר היא מתארת שינוי תהליכי ועמוק בתפיסת הזמן הציבורית שזיהתה בניגריה. בעקבות משבר הנפט העולמי והזינוק במחירי הנפט, זרמו למדינה כמויות עצומות של כסף במהירות רבה. ההכנסות הפתאומיות יצרו תחושת שגשוג מדומה והולידו בקרב הציבור ציפיות לעתיד משופר, אך בפועל, הכסף נוצל על ידי האליטות השלטוניות בצורה לא שוויונית וכמובן מנותקת מהצרכים של האזרחים. המדינה לא סיפקה שירותים באופן סדיר, לא תכננה לטווח קצר ולא ניהלה תקציב יציב. במקום זאת, היא הגיבה לאירועים נקודתיים ונמנעה בשיטתיות מפעולות של תכנון מתמשך, וכך מנעה מהציבור לחוש ודאות או יציבות. כתוצאה הציבור הניגרי התרגל לחיות בזמן מקוטע. את האופק התכנוני החליף חוסר וודאות כרוני, וכך האזרחים פיתחו אסטרטגיות הישרדות מתאימות: רכישות בזק, הסתמכות על שמועות והתחככות עם מוקדי כוח, תוך ויתור על האמונה שמישהו מתכנן את טובתם קדימה. "הזמן הניאו־ליברלי", כפי שכינתה זאת גאייר, הפך מהחריג למובן מאליו. כך ניגריה הפכה לגילום המושלם של מדינה שאינה מנהלת את ההווה אלא רק מגיבה לו, ושמתכננת את העתיד רחוק על בסיס עקרונות מופשטים. במהלך החודשים הראשונים לאחר מתקפת שבעה באוקטובר, מאות אלפי אזרחים ישראלים נותרו ללא פתרונות דיור יציבים, מקורות הכנסה או שירותים פסיכו־סוציאליים. אך באוצר העדיפו להקצות תקציבים מדורגים לפי תחזיות גביית מס עתידית, ולבנות מנגנונים ביורוקרטיים איטיים של פיצויים, מתוך דאגה שהוצאה מהירה "תפגע באיתנות הפיסקלית" או "תיצור תקדימים מסוכנים". כלומר, אפילו בשעת משבר חסר תקדים, העדיפו פקידי משרד האוצר לדבוק בעקרונות מופשטים של ניהול חוב על פני מתן מענה מיידי לצרכים אזרחיים. גם הדיון על שיקום יישובי העוטף לא כלל תקצוב אמיתי למערכות רווחה, בריאות או חינוך. ההתייחסות העיקרית שקיבלנו הייתה ל"קידום תשתיות לאומיות אסטרטגיות" – כלומר כבישים, רכבות, אזורי תעשייה – שייתכן וישרתו את האזור בעוד עשור, אך אינן מספקות מענה להורים שמחפשים גן לילד או למתבגרים שמפתחים תסמיני PTSD כאן ועכשיו. כמו בניגריה שתיארה גאייר, גם בישראל של 2024–2025 המדינה מגיבה לאסונות מיידיים מתוך פחד מהווה, ומבטיחה תיקון רק באופק רחוק ובלתי־מוחשי. ההווה הפרטי מופרט ומופקר, והעתיד מנוהל בידי עקרונות לא נבחרים, חסרי גוף. נתניהו ושריו, ולמרבה הצער, גם חברי אופוזיציה רבים שמעלו בתפקידם וחברו אליהם, מתמקדים ברטוריקה של חזונות ארוכי־טווח. אך ככל שהמשבר החברתי-כלכלי בישראל מעמיק, נדמה שהחזון הפך כמעט מנותק לחלוטין מההווה. הציבור מתמודד עם קריסת מערכות הבריאות, הרווחה והדיור, וההנהגה ממשיכה לדבר על רכבות תת־קרקעיות שיגיעו לירדן, מסדרונות סחר בינלאומיים שיחצו את סעודיה, מהפכות טכנולוגיות בשבבים ובינה מלאכותית, ובריתות מדיניות שעדיין לא הבשילו. בפורומים בין־לאומיים נתניהו שב ומציג את החזון של "המזרח התיכון החדש" – מסדרון תחבורתי־כלכלי מהודו לאירופה שיעבור דרך ישראל – בשעה שתחבורה ציבורית בתוך ישראל עצמה נותרת מקוטעת, ויישובים שלמים מנותקים משירותי רכבת. במשרדי הממשלה מגובשות תוכניות עתירות תקציב לבניית "עיר חדשנות" בירושלים, לצד יוזמות לבניית קמפוסים להייטק בגליל. הללו משווקות לציבור כשינוי אסטרטגי ל־2030, אך בינתיים, תושבים באזורים אלה ממשיכים להתמודד עם תשתיות קורסות, תחבורה ציבורית לקויה, והיעדר גישה לשירותים רפואיים בסיסיים. מיזמים כבדים ומופשטים כמו תוכנית לאומית לבינה מלאכותית מצטלמים היטב בכנסים – אבל מתרחשים בזמן שמשרדי ממשלה מתקשים לספק שירותים מקוונים בסיסיים. אפשר שאת ההשראה התכנונית מקבלת ישראל מסעודיה, שמציגה גרסה מוקצנת של אותה פוליטיקה של זמן מקוטע: פרויקט NEOM, "עיר העתיד" בעלות של מאות מיליארדי דולרים, הוכרז כחזון 2030 – עיר אוטונומית באורך 170 ק"מ עם רכבות על־קוליות, רחפנים ומגדלים נטולי כבישים. בפועל, לפי תחקירים עדכניים, רוב העבודות תקועות בשלב התכנון, עשרות אלפי עובדים זרים מועסקים בתנאים קשים באתרי בנייה ריקים, ותשתיות בסיסיות כמו מים, ביוב ודיור בערים קיימות מוזנחות באורח פושע. החזון העתידי הזה מתפקד ככלי פוליטי – יצירת "היסטוריה חדשה" ומרוחקת – בעוד ההווה של אזרחי סעודיה נשאר מחוץ לתמונה. תחת ריבונות העתיד: ההווה הישראלי הפך לנטל בישראל, לפני מתקפת שבעה באוקטובר וגם לאחריה, נותר המענה הממשלתי ממוקד ב"שיקום לאומי" ארוך־טווח, מבלי לגבש צעדים מיידיים לסיוע לתושבי הדרום, לצפון או לעורף הכלכלי. כאשר סמוטריץ' מינה את יובל יעקבסון לראש אגף התקציבים ביוני 2024, נמסר מהאוצר כי הוא נבחר בזכות מחויבותו למשמעת תקציבית ולא "להתכופפות מול לחצים פוליטיים" – כלומר, לתגובה לצרכים ציבוריים. זהו ביטוי מובהק נוסף לגישת זמן שמזוהה עם המונטריזם שגאייר מבקרת: במקום תכנון לטווח הקרוב, ניהול של "עתיד כללי" מרוחק שרואה בצרכי ההווה הפרעה. החזון הפוליטי הישראלי הפך למה שמסתיר את הקרקע. אנחנו מביטים החוצה והלאה, כדי לא להביט מטה. זו בדיוק תבנית הזמן שג'יין גאייר תיארה בניתוחיה: עתיד מופשט, ריבוני ולא אישי, המנוהל בידי מוסדות שאינם מחויבים להווה. ג'יין גאייר מתארת בעבודתה בניגריה כיצד היעדר רציפות, חוסר ודאות ואלתור יומיומי הפכו בניגריה לצורת חיים שלמה. לדבריה, אנשים לא תכננו תוכניות משום סוג, ולא הייתה להם תחושת התקדמות היסטורית שאפשר להיאחז בה. לא היה מדובר רק במשבר זמני אלא במציאות כרונית שבה מתמודדים עם כל יום מחדש, מהתחלה.גאייר מדגישה שזו צורת זמן שקשה לתפיסה בעיני רוב הציבור במערב, אך היא מוכרת לגמרי במקומות כמו ניגריה. ההווה הניגרי איננו שלב בדרך לעתיד, אלא מרחב מתמשך של הישרדות מיידית. העתיד תמיד נשאר בעתיד, לעולם אינו מגיע, וקיים כתקווה עמומה או כהבטחה פוליטית־דתית - אך לא כתכנית פעולה. מסיבה זו, גאייר מכנה את תחושת הזמן בניגריה "זמן מקוטע": זמן שאין בו תנועה רציפה, אלא קפיצות, שיבושים, הצטברויות מקריות, ציפיות קצרות טווח, והיעדר יכולת לחזות את הנולד. אם נפנה את המבט מניגריה של שנות ה70 לישראל של היום אולי נראה את המציאות הישראלית באור אחר. ייתכן שאנחנו לא עדים לשבירה של הסדר הפוליטי, לעידן חדש של פוסט-אמת ו"פופוליזם", אלא פשוט לומדים להכיר את אותו נאו -ליברליזם מוכר מזוויות מחוספסות יותר. זהו "נאו-ליברליזם על מלא" - בלי זמן יציב, רק הישרדות יומיומית בתוך מערכת שדורשת הסתגלות מתמדת, בלי תכנון ובלי עתיד קונקרטי. זהו הזמן המקוטע כפי שמרגישים אותו תושביה של ניגריה כבר שנים ארוכות, וכפי שתושביה של ישראל, מדינת עולם שלישי חדשה בהתהוות, מתחילים לחוש על בשרם. . פרופסור אמריטה ג'יין איי. גאייר, הלכה לעולמה בגיל 80 ב-17 בינואר 2024. המאמר שפרסמה בשנת 2007 בכתב העת American Ethnologist – "נבואה והעתיד הקרוב: הרהורים על זמן מאקרו־כלכלי, אוונגליסטי וקטוע" – נחשב עד היום נקודת ציון בתיאוריה האנתרופולוגית. טלי גולדרינג היא חוקרת עצמאית בתחומי הכלכלה והנדל"ן, וחברת מערכת מגזין רוזה. עריכה: ענת זלצברג להאזנה: שימו לב: ההאזנה לפרקים היא דרך פלטפורמות ההאזנה השונות בלבד - ולא דרך האתר. לתמיכה מוזמנים לכתוב לנו במייל rosamedia@standing-together.org או בוואטסאפ: 050-9469545 111 פרק מספר טלי גולדרינג טלי גולדרינג היא חוקרת עצמאית בתחומי הכלכלה והנדל"ן, וחברת מערכת מגזין רוזה למי קראתם נימבי? למי קראתם נימבי? נשים חרדיות בונות כוח מלמטה נשים חרדיות בונות כוח מלמטה מה עוד יש לנו לאבד? מה עוד יש לנו לאבד? הדרך מטמטום לרוע קצרה מתמיד. הדרך מטמטום לרוע קצרה מתמיד. התמונה הגדולה היא סיפוח הגדה המערבית התמונה הגדולה היא סיפוח הגדה המערבית הכפרים הבלתי מוכרים - נעים להכיר הכפרים הבלתי מוכרים - נעים להכיר

פרק זה סגור למנויים בלבד. לא מנויים? לחצו כאן כדי להירשם למי קראתם נימבי? למי קראתם נימבי? נשים חרדיות בונות כוח מלמטה נשים חרדיות בונות כוח מלמטה מה עוד יש לנו לאבד? מה עוד יש לנו לאבד? הדרך מטמטום לרוע קצרה מתמיד. הדרך מטמטום לרוע קצרה מתמיד. התמונה הגדולה היא סיפוח הגדה המערבית התמונה הגדולה היא סיפוח הגדה המערבית הכפרים הבלתי מוכרים - נעים להכיר הכפרים הבלתי מוכרים - נעים להכיר הצטרפו לתוכנית המנויים שלנו הצטרפו עכשיו 193- הודו الهند שתפו: 4 במרץ 2021 193- הודו الهند קריאת השכמה PREMIUM 00:00 / 01:04 ! להאזנה: שימו לב: ההאזנה לפרקים היא דרך פלטפורמות ההאזנה השונות בלבד - ולא דרך האתר. לתמיכה מוזמנים לכתוב לנו במייל rosamedia@standing-together.org או בוואטסאפ: 050-9469545 193 פרק מספר קריאת השכמה PREMIUM פודקאסט אקטואליה סוציאליסטי על החיים עצמם ועל התקווה לשינוי יסודי של החברה, הפוליטיקה והכלכלה. למי קראתם נימבי? למי קראתם נימבי? נשים חרדיות בונות כוח מלמטה נשים חרדיות בונות כוח מלמטה מה עוד יש לנו לאבד? מה עוד יש לנו לאבד? הדרך מטמטום לרוע קצרה מתמיד. הדרך מטמטום לרוע קצרה מתמיד. התמונה הגדולה היא סיפוח הגדה המערבית התמונה הגדולה היא סיפוח הגדה המערבית הכפרים הבלתי מוכרים - נעים להכיר הכפרים הבלתי מוכרים - נעים להכיר

למה אחוזי ההתחסנות בכפרים הלא מוכרים בנגב נמוכים והאם יש מה לעשות עם זה? פרק זה סגור למנויים בלבד. לא מנויים? לחצו כאן כדי להירשם למי קראתם נימבי? למי קראתם נימבי? נשים חרדיות בונות כוח מלמטה נשים חרדיות בונות כוח מלמטה מה עוד יש לנו לאבד? מה עוד יש לנו לאבד? הדרך מטמטום לרוע קצרה מתמיד. הדרך מטמטום לרוע קצרה מתמיד. התמונה הגדולה היא סיפוח הגדה המערבית התמונה הגדולה היא סיפוח הגדה המערבית הכפרים הבלתי מוכרים - נעים להכיר הכפרים הבלתי מוכרים - נעים להכיר הצטרפו לתוכנית המנויים שלנו הצטרפו עכשיו חיסונים לא מוכרים שתפו: קריאת השכמה PREMIUM 31 באוגוסט 2021 חיסונים לא מוכרים קריאת השכמה PREMIUM 00:00 / 01:04 ! להאזנה: שימו לב: ההאזנה לפרקים היא דרך פלטפורמות ההאזנה השונות בלבד - ולא דרך האתר. לתמיכה מוזמנים לכתוב לנו במייל rosamedia@standing-together.org או בוואטסאפ: 050-9469545 276 פרק מספר קריאת השכמה PREMIUM פודקאסט אקטואליה סוציאליסטי על החיים עצמם ועל התקווה לשינוי יסודי של החברה, הפוליטיקה והכלכלה. למי קראתם נימבי? למי קראתם נימבי? נשים חרדיות בונות כוח מלמטה נשים חרדיות בונות כוח מלמטה מה עוד יש לנו לאבד? מה עוד יש לנו לאבד? הדרך מטמטום לרוע קצרה מתמיד. הדרך מטמטום לרוע קצרה מתמיד. התמונה הגדולה היא סיפוח הגדה המערבית התמונה הגדולה היא סיפוח הגדה המערבית הכפרים הבלתי מוכרים - נעים להכיר הכפרים הבלתי מוכרים - נעים להכיר

כשהמוסדיים מחזקים את שער השקל, התקשורת הכלכלית דורשת מחוסכי הפנסיה לסכן את עתידם למען הייצואנים. במקום להמר על העתיד שלנו בשוק ההון, הגיעה העת שהמדינה תפרוס רשת ביטחון על חוסכי הפנסיה. פרק זה סגור למנויים בלבד. לא מנויים? לחצו כאן כדי להירשם למי קראתם נימבי? למי קראתם נימבי? נשים חרדיות בונות כוח מלמטה נשים חרדיות בונות כוח מלמטה מה עוד יש לנו לאבד? מה עוד יש לנו לאבד? הדרך מטמטום לרוע קצרה מתמיד. הדרך מטמטום לרוע קצרה מתמיד. התמונה הגדולה היא סיפוח הגדה המערבית התמונה הגדולה היא סיפוח הגדה המערבית הכפרים הבלתי מוכרים - נעים להכיר הכפרים הבלתי מוכרים - נעים להכיר הצטרפו לתוכנית המנויים שלנו הצטרפו עכשיו השקל מתחזק ובימין לוטשים עיניים לפנסיות שלנו כשהמוסדיים מחזקים את שער השקל, התקשורת הכלכלית דורשת מחוסכי הפנסיה לסכן את עתידם למען הייצואנים. במקום להמר על העתיד שלנו בשוק ההון, הגיעה העת שהמדינה תפרוס רשת ביטחון על חוסכי הפנסיה. שתפו: טלי גולדרינג 13 במאי 2026 השקל מתחזק ובימין לוטשים עיניים לפנסיות שלנו טלי גולדרינג 00:00 / 01:04 קרדיט תמונה: Pucs Fongabe, שאטרסטוק " המוסדיים מסכנים את יציבות שוק המט"ח בישראל – אבל אין פתרונות באופק". זאת הייתה הכותרת של כתבה של מירב ארלוזורוב בדה מרקר ב-28 באפריל. הכתבה מתייחסת לסוגיה שקשה לפספס, צניחת הדולר אל מול השקל שמעסיקה לאחרונה את העיתונות הכלכלית. עליית השקל פוגעת בתעשייה המקומית: בתעשיית ההיי טק, למשל, השכר של המהנדסים מתייקר ובכך נפגעים הרווחים של החברות ופרויקטים מבוטלים. כך קורה גם בתחומים נוספים בהם ישראלים עוסקים כנותני שירותים או יצואנים. העובדה שבמקביל חברות התוכנה הישראליות מתקשות להישאר רלוונטיות במירוץ חימוש לבינה המלאכותית, בטח לא עוזרת. על כל אלה ארלוזורוב מדברת בכתבה, וצריך לומר שבאמת מדובר בבעיה רצינית. על פי ארלוזורוב האשמים במצב הם "המוסדיים". חברות הפנסיה והביטוח שלנו, החברות שמחזיקות את ההון הכי חשוב של תושבי ישראל. 3.5 טריליון שקל בנכסי חיסכון פנסיוני, 800 מיליארד שקל בקרנות נאמנות, והחזקה של מניות ישראליות רבות בתעשיית ההיי טק, הנדל"ן, הבנקאות, ועוד. על פי המאמר, ההשקעה של המוסדיים בחו"ל גורמת לכך שבכל פעם שיש עליות משמעותיות בבורסה האמריקאית, למשל כשמדד S&P עולה, המוסדיים מוצאים עצמם מחזיקים נתח גדול מהנכסים שלהם בדולרים, וכדי לא להיות חשופים לסיכוני מט"ח גבוהים הם מוכרים חלק מהדולרים שלהם וקונים שקלים. לפעולה הזו קוראים גידור, והמטרה שלה היא לצמצם את הסיכונים שכספי הפנסיות והביטוחים שלנו חשופים אליהם. כך, כמעט בכל פעם שמדד S&P עולה, גם השקל עולה איתו, וחלק מהשקלים האלה גם מגיעים לבורסה הישראלית. גם בנקודה הזו מירב ארלוזורוב צודקת. הגודל של המוסדיים ופעולת הגידור שלהם אכן גורמים לעליית השקל, וזאת בתורה אכן פוגעת בתעשייה המקומית ובוודאי שאסור לזלזל בכך. רק שהאופציה שהיא מציעה, להימנע מאותו גידור, מסכנת את כספי החוסכים. כדי להבין את משמעות הגידור אפשר לחשוב על הדוגמה הבאה: נניח שבשנה מסוימת ה-S&P 500 עולה ב-10%, אך השקל מתחזק מ-3.6 לדולר ל-3.0 לדולר, החוסך אולי הרוויח כשערך המניות שלו עלה, אבל אם ימכור בנקודה הזאת הוא יקבל על כל דולר פחות שקלים מאשר שילם כאשר רכש את המניות והמיר את כספו לדולרים. זה מביא אותו בסופו של דבר לתשואה שלילית, למרות העליה בשוק המניות. הגידור משתמש בחוזה עתידי כדי לנטרל את הירידה ומגן על החוסך משחיקת כספו. נכון, כשהגידור מתבצע על כספם של חוסכים רבים המשמעות היא שהשקל יעלה. אבל האם החוסכים הם אלה שאמורים לייצב את השקל תוך כדי פגיעה בחסכונות שלהם? בכתבה הזו בגלובס , למשל, מראים את ההבדל בין מסלולי חסכון חשופים יותר לדולר ובין אלה שפחות, בתקופה שבה הדולר צולל: "כשמסתכלים על טבלת התשואות של קרנות ההשתלמות לשנה שהסתיימה בחודש פברואר האחרון (הנתונים העדכניים האחרונים של המוסדיים), רואים פערים אדירים בין התשואות של אלו שהשקיעו במסלולי ה-S&P 500 שחשופים ב-100% לדולר, ובין אלו שהשקיעו במסלולי המניות (המנוהלים) - 3.4% לעומת 29.4%." הפערים חושפים כמה חשיפה למט"ח יכולה לפגוע בתשואה על החיסכון, ואת החשיבות של אותו גידור. כמה ימים אחרי אותה כתבה, ארלוזורוב פירסמה כתבה נוספת . הפעם השפה שלה הייתה עוד יותר חריפה: "הגופים המוסדיים הם כמו נהג שיכור, שמטלטל את כלכלת ישראל בפראות". כן, זאת הכותרת של המאמר. הכתבה מכילה ראיון עם ד"ר ינאי שפיצר שלמרות שהעמדות שלו בנושא נחשבות לקיצוניות, ארלוזורוב החליטה להשמיע רק את קולו בכתבה. שפיצר מציע להטיל על המוסדיים "מעין קנס" בכל פעם שהם רוכשים הגנות על כספי החסכונות שלנו מסיכוני מט"ח. אז ההצעה של ארלוזורוב היא שהמדינה תקנוס חברות ביטוח ופנסיה שמדיניות ההשקעה שלהן לא מוצאת חן בעיניה? דמיינו הצעה דומה בנסיבות שונות - למשל קנס של המדינה על השקעה בחברות שעוסקות בהימורים או פורנו. האם ארלוזורוב הייתה מרגישה בנוח אז עם המעורבות של המדינה? נראה שההשלכות הכבדות של מדיניות השקעה של שחקנים גדולים מעוררות פאניקה בקרב הימין הכלכלי רק כשהמדיניות הזאת פוגעת בתעשיינים ומגנה על כספי חוסכים, לא להפך. אבל לצד זאת, חייבים לומר: שום דבר טוב לא יוצא מהטיסה של השקל שפוגעת בייצוא הישראלי, מגבירה את התלות המוגזמת ממילא ביצוא, מסכנת מקומות עבודה, ומקריסה עסקים. זהו אכן מצב מסוכן, וזה ממש לא היה חייב להיות ככה. הגענו לאן שהלכנו בואו נחזור אחורה בזמן עד ליולי 2002 לדיון בכנס קיסריה, שם האוצר ובנק ישראל הסכימו להוציא את כספי הפנסיה לשוק ההון. נציב מס ההכנסה משה גביש אמר אז: " אם קרנות הפנסיה ייכנסו לשוק ההון, הן יוכלו לקנות מניות אך לא יוכלו למכור אותן, כי מכירה תזעזע את השוק. יש פער גדול מדי בין גודל קרנות הפנסיה בישראל לגודלו של שוק ההון" . עכשיו בואו נסתכל על מה שארלוזורוב כותבת בעצמה בכתבה במאי 2026: " כששערי המניות בוול סטריט עולים, שווי הנתח שמושקע בחו"ל קופץ באופן טכני. זה גורם לחריגה מנתח ההשקעה שהמוסדיים התכוונו להקצות לחו"ל, ולכן הם נאלצים לממש חלק מההשקעה – כלומר למכור נכסים דולריים ולקנות במקומם נכסים שקליים, בעסקאות שגורמות לייסוף השקל ". כלומר, הכל היה ידוע מראש. לכספי הפנסיות שלנו "מותר" להיות מושקעים בבורסה ולהנות מעליית ערך המניות. אבל ברגע שהמניות האלה נמכרות, בין אם כדי להחזיק מזומן בשקלים ובין אם כדי "לחנות" בהשקעה בבורסה הישראלית, אז הכספים יכולים לזעזע את ערך המט"ח ואת כל כלכלת ישראל למעשה. אז איך הגענו לפה? בשנות ה־50 הוקמו קרנות הפנסיה הגדולות (ההסתדרותיות) והן עבדו בשיטה של "צבירת זכויות". בשיטה הזו, כל שנת עבודה נתנה לעובד עוד 2% מהמשכורת האחרונה שלו, עד תקרה של 70%. העובד לא היה צריך להבין בהשקעות, כי המדינה והקרנות לקחו על עצמן את כל האחריות. כך, המדינה לקחה את רוב כספי החיסכון של העובדים והשתמשה בהם לצרכיה, ובתמורה היא נתנה לקרנות איגרות חוב מיועדות עם ריבית קבועה של 5.5% מעל המדד. החל משנות ה-70, החל תהליך "הפרטה" של כספי הפנסיות - מהשקעה ממשלתית להשקעה בשוק ההון הפרטי. באותה תקופה, הבנקים ניפחו את ערך המניות שלהם באופן מלאכותי, בפעולה שנקראת "וויסות". לאחר פיצוץ הבועה, מניות הבנקים איבדו את ערכן והמדינה הלאימה אותם. בגלל שקרנות הפנסיה היו מושקעות במניות הבנקים ובגלל שהמדינה השתמשה בכספי החוסכים כ"קופה קטנה" למימון תשתיות במשך שנים, קרנות הפנסיה נותרו עם גרעונות. במרץ 1995, בעקבות המלצות ועדת פוגל, סגרה הממשלה יחד עם ההסתדרות את הקרנות הוותיקות בפני עמיתים חדשים והקימה את "הקרנות החדשות". בשלב הזה המדינה עדיין סיפקה אג"ח מיועדות לקרנות החדשות, אבל רק עבור 70% מהכסף, השאר נשלח לבורסה. בתחילת שנות ה־2000 הושלם המהלך עם צמצום דרמטי של איגרות החוב המיועדות והעברת עיקר כספי הפנסיה לשוק ההון הפרטי. בלחץ בנק ישראל ומשרד האוצר, המדינה הפחיתה את חלקו של החיסכון שנהנה מתשואה מובטחת וקבעה שהחיסכון הפנסיוני יתבסס בעיקר על השקעה במניות ואג"ח סחירות, בארץ ובעולם. במשבר 2008 מדדי המניות הישראלים המובילים איבדו בין כ־46% לכ־80% מערכם. עבור החוסכים לפנסיה זה תורגם למחיקות בצבירה: קרנות הפנסיה, קופות הגמל וביטוחי המנהלים הציגו ב־2008 תשואות שנתיות שליליות בשיעורים של כ־12%–30%, כשמי שהיה במסלולים עתירי מניות ספג את המכה הקשה ביותר. הפגיעה הייתה גדולה במיוחד אצל בני 60+ שעמדו לפני פרישה, הקצבה הצפויה שלהם, שנגזרה מערך תיק ההשקעות באותו רגע, התכווצה בבת אחת, לעתים בעשרות אחוזים. על הרקע הזה הפעיל יו"ר ההסתדרות עופר עיני לחץ פוליטי כבד על הממשלה באמצעי התקשורת, בדיונים עם האוצר ובאיום מרומז בשביתות וטען שהמדינה לא יכולה להתנער מאחריותה לחוסכים המבוגרים בדיוק כשהיא דחקה אותם לשוק ההון החופשי. הלחץ הזה הסתיים ב"עסקת חירום": בדצמבר 2008 החליטה ממשלת אהוד אולמרט על רשת ביטחון זמנית לחוסכים לפנסיה, מנגנון פיצוי מוגבל בזמן שהבטיח לחוסכים מבוגרים (מגיל 57 ומעלה, עד תקרת חיסכון של כ־750 אלף שקל) השלמה חלקית להפסדים במקרה שהשוק לא יתאושש עד מועד פרישתם. ההתאוששות בבורסה גרמה לכך שהעלות לאותה רשת ביטחון הייתה זניחה ויש שטענו שעצם קיומה סייע לבורסה להתאושש, בין אם בזכות הביטחון שהיא נתנה למוסדיים לחזור להשקיע בבורסה הישראלית, ובין אם בזכות תחושה של גיבוי מהמדינה שקיבלו משקיעים אחרים. זאת גם הייתה הטענה של ארנון בר דוד, יו"ר ההסתדרות, כשדרש בתקופת הקורונה רשת ביטחון דומה לכספי החוסכים. מי יציל את כספי החוסכים? כאן שווה לעצור ולשאול האם בכלכלת הסופר ספרטה, כשעצמאים עדיין מחכים לכספי הפיצויים שלהם מהמלחמה האחרונה, וכשאנחנו שומעים סיפורים על נפגעי רכוש שלא זכו לפיצויים, תושבי הצפון שמצופים לעבוד בזמן התקפות טילים, ואפילו נפגעי 7 באוקטובר שמחכים לכספים שמגיעים להם, סביר לצפות לרשת ביטחון לכספי פנסיה שנפגעו מירידה בבורסה, כפי שהתקיימה ב2008? האם יו"ר ההסתדרות בכלל היה דורש אחת כזאת היום? אחרי שכספם של כמאה אלף חוסכים כבר נשדד לאור יום בפרשת סלייס , ועורר הד ציבורי מינימלי? האם כשהקונצנזוס בעם הוא שהשמיכה קצרה בגלל תקציב הביטחון, ואפילו נפילתה של הצעת חוק לכספי פיצויים לחטופים התקבלה באדישות, האם במציאות כזאת בטוח להניח ש"יהיה בסדר" אם נחשוף את כספי הפנסיה לסיכוני מט"ח כדי להציל את היצוא הישראלי? מי יציל את כספי החוסכים כשערכם ירד בעשרות אחוזים ולמוסדיים יהיה אסור לגדר את הסיכון? המדינה? מצד שני צריך לומר שגם אותו "גידור", אותו חוף מבטחים שהמוסדיים מוצאים בשקל ובבורסה הישראלית, גם הוא מסכן את כספי החוסכים. חברות נדל"ן שלא מצליחות למכור דירות מוצאות עצמן מתנפחות בעיקר בגלל כספי המוסדיים שזורמים לבורסה, דבר שרק מגביר את ההשקעה בהן. הבנקים, שחשופים במידה רבה לאשראי בעייתי לנדל"ן ולחברות תוכנה שמאבדות רלוונטיות הם חלק משמעותי בתיק המניות של המוסדיים. וכמובן שגם השלטון בישראל, שיכול להכריז על עוד מלחמה בכל רגע, מוסיף סיכון לתיק. כך כספי החוסכים חשופים לנזק משני כיוונים. מצד אחד דולר קורס, מצד שני בועת נדל"ן ומלחמה אין סופית. הפתרון שארלוזורוב מציעה הוא להפנות עוד ועוד מהחיסכון הפנסיוני לחו״ל כדי לצמצם את המכירות הדולריות של המוסדיים כאן. כלומר, לחשוף אפילו יותר את החוסכים לדולר הקורס בשביל להקל על שער החליפין עבור יצואנים. ההצעה החצופה הזו, שמגיעה מצד "מתנגדי נתניהו" בעיתון דה-מרקר, עומדת בתיאום מוחלט עם הקונספט של "כלכלת סופר ספרטה" של נתניהו. אמנם לא מדובר בשורה של קיצוצים בתקציב בדרך ל"ניצחון המוחלט", אבל לכפות על מנהלי קרנות הפנסיה והביטוחים לוותר על כלי שמאפשר ניהול סיכונים בשם חוסן לתעשיינים, היא לא פחות "סופר ספרטה". פתרון סביר יותר להשפעות הפנסיות על הדולר יהיה לחזור, אפילו במעט, להסתכל על פנסיה כזכות ציבורית ולא רק כמוצר השקעה. המדינה כבר מחזיקה היום מנגנון הבטחת תשואה של 5.15% ריאלית על כ־30% מסך הנכסים של הקרן, כתחליף של האג"ח המיועדות משנות ה-50; כלומר, היא יודעת לספק רשת ביטחון חלקית. אפשר פשוט להגדיל את חלק החיסכון שנהנה מתשואה מובטחת ולכוון חלק גדול יותר מכספי הפנסיה להשקעות חברתיות ארוכות טווח בישראל, במקום לרדוף אחרי מדדי מניות בדולר ועוד שכבת גידור מט"ח. ובשקט אפשר לומר ששום אסון לא יקרה אם חלק מהפנסיה ימצא את מקומו באג"ח מיועדות. הפתרונות האלה לא בהכרח יהיו כל כך פופולריים בישראל. סך הכל ישראלים די מרוצים ממעבר כספי החסכונות שלהם לבורסה. נכון, מי שאתרע מזלו לפרוש בדיוק בשיא משבר הקורונה או סתם בשנה חלשה במיוחד בבורסה ראה את הקיצבה שלו מתכווצת, אבל בטווח הארוך התשואות שעשו המדדים הגדולים בבורסה בשני העשורים האחרונים היו חלומיות. אנחנו רואים את זה בכל פעם שאחד מעיתוני הכלכלה מפרסם עוד כתבה עמוסה בטבלאות שמשוות את תשואת קרנות הפנסיה וההשתלמות. אבל כדאי לזכור שאותם כתבים כלכליים אף פעם לא יכניסו לתחשיב התשואה את הרגע שבו כספי הפנסיה שלנו יפסיקו לשרת את בעלי ההון ויתחילו באמת לאיים עליהם. אז, הפלא ופלא כספי הפנסיה יוזמנו "להיכנס מתחת לאלונקה". שם הם יצטופפו שם לצד המורות, העצמאים, או תושבי הצפון המופגזים. טלי גולדרינג היא חוקרת עצמאית בתחומי הכלכלה והנדל"ן, וחברת מערכת מגזין רוזה עריכה: תום אלפיה להאזנה: שימו לב: ההאזנה לפרקים היא דרך פלטפורמות ההאזנה השונות בלבד - ולא דרך האתר. לתמיכה מוזמנים לכתוב לנו במייל rosamedia@standing-together.org או בוואטסאפ: 050-9469545 167 פרק מספר טלי גולדרינג טלי גולדרינג היא חוקרת עצמאית בתחומי הכלכלה והנדל"ן, וחברת מערכת מגזין רוזה למי קראתם נימבי? למי קראתם נימבי? נשים חרדיות בונות כוח מלמטה נשים חרדיות בונות כוח מלמטה מה עוד יש לנו לאבד? מה עוד יש לנו לאבד? הדרך מטמטום לרוע קצרה מתמיד. הדרך מטמטום לרוע קצרה מתמיד. התמונה הגדולה היא סיפוח הגדה המערבית התמונה הגדולה היא סיפוח הגדה המערבית הכפרים הבלתי מוכרים - נעים להכיר הכפרים הבלתי מוכרים - נעים להכיר

פרק זה סגור למנויים בלבד. לא מנויים? לחצו כאן כדי להירשם למי קראתם נימבי? למי קראתם נימבי? נשים חרדיות בונות כוח מלמטה נשים חרדיות בונות כוח מלמטה מה עוד יש לנו לאבד? מה עוד יש לנו לאבד? הדרך מטמטום לרוע קצרה מתמיד. הדרך מטמטום לרוע קצרה מתמיד. התמונה הגדולה היא סיפוח הגדה המערבית התמונה הגדולה היא סיפוח הגדה המערבית הכפרים הבלתי מוכרים - נעים להכיר הכפרים הבלתי מוכרים - נעים להכיר הצטרפו לתוכנית המנויים שלנו הצטרפו עכשיו 098(Teaser)- אקסטרא סמול إكسترا سمول שתפו: 11 בספטמבר 2020 098(Teaser)- אקסטרא סמול إكسترا سمول קריאת השכמה PREMIUM 00:00 / 01:04 ! להאזנה: שימו לב: ההאזנה לפרקים היא דרך פלטפורמות ההאזנה השונות בלבד - ולא דרך האתר. לתמיכה מוזמנים לכתוב לנו במייל rosamedia@standing-together.org או בוואטסאפ: 050-9469545 98 פרק מספר קריאת השכמה PREMIUM פודקאסט אקטואליה סוציאליסטי על החיים עצמם ועל התקווה לשינוי יסודי של החברה, הפוליטיקה והכלכלה. למי קראתם נימבי? למי קראתם נימבי? נשים חרדיות בונות כוח מלמטה נשים חרדיות בונות כוח מלמטה מה עוד יש לנו לאבד? מה עוד יש לנו לאבד? הדרך מטמטום לרוע קצרה מתמיד. הדרך מטמטום לרוע קצרה מתמיד. התמונה הגדולה היא סיפוח הגדה המערבית התמונה הגדולה היא סיפוח הגדה המערבית הכפרים הבלתי מוכרים - נעים להכיר הכפרים הבלתי מוכרים - נעים להכיר

אחיות ברחבי העולם דורשות לשחרר את הפטנט על חיסוני הקורונה. למה אף אחד לא מקשיב? פרק זה סגור למנויים בלבד. לא מנויים? לחצו כאן כדי להירשם למי קראתם נימבי? למי קראתם נימבי? נשים חרדיות בונות כוח מלמטה נשים חרדיות בונות כוח מלמטה מה עוד יש לנו לאבד? מה עוד יש לנו לאבד? הדרך מטמטום לרוע קצרה מתמיד. הדרך מטמטום לרוע קצרה מתמיד. התמונה הגדולה היא סיפוח הגדה המערבית התמונה הגדולה היא סיפוח הגדה המערבית הכפרים הבלתי מוכרים - נעים להכיר הכפרים הבלתי מוכרים - נעים להכיר הצטרפו לתוכנית המנויים שלנו הצטרפו עכשיו אחיות על מלא שתפו: קריאת השכמה PREMIUM 9 בדצמבר 2021 אחיות על מלא קריאת השכמה PREMIUM 00:00 / 01:04 ! להאזנה: שימו לב: ההאזנה לפרקים היא דרך פלטפורמות ההאזנה השונות בלבד - ולא דרך האתר. לתמיכה מוזמנים לכתוב לנו במייל rosamedia@standing-together.org או בוואטסאפ: 050-9469545 330 פרק מספר קריאת השכמה PREMIUM פודקאסט אקטואליה סוציאליסטי על החיים עצמם ועל התקווה לשינוי יסודי של החברה, הפוליטיקה והכלכלה. למי קראתם נימבי? למי קראתם נימבי? נשים חרדיות בונות כוח מלמטה נשים חרדיות בונות כוח מלמטה מה עוד יש לנו לאבד? מה עוד יש לנו לאבד? הדרך מטמטום לרוע קצרה מתמיד. הדרך מטמטום לרוע קצרה מתמיד. התמונה הגדולה היא סיפוח הגדה המערבית התמונה הגדולה היא סיפוח הגדה המערבית הכפרים הבלתי מוכרים - נעים להכיר הכפרים הבלתי מוכרים - נעים להכיר

יובל אונגר וארנון פלג בקריאה מודרכת בספרות הילדים הישראלית, במטרה להבין איפה הכל השתבש? פרק זה סגור למנויים בלבד. לא מנויים? לחצו כאן כדי להירשם למי קראתם נימבי? למי קראתם נימבי? נשים חרדיות בונות כוח מלמטה נשים חרדיות בונות כוח מלמטה מה עוד יש לנו לאבד? מה עוד יש לנו לאבד? הדרך מטמטום לרוע קצרה מתמיד. הדרך מטמטום לרוע קצרה מתמיד. התמונה הגדולה היא סיפוח הגדה המערבית התמונה הגדולה היא סיפוח הגדה המערבית הכפרים הבלתי מוכרים - נעים להכיר הכפרים הבלתי מוכרים - נעים להכיר הצטרפו לתוכנית המנויים שלנו הצטרפו עכשיו ראשית קריאה שתפו: קריאת השכמה PREMIUM 11 ביוני 2024 ראשית קריאה קריאת השכמה PREMIUM 00:00 / 01:04 יובל אונגר וארנון פלג בקריאה מודרכת בספרות הילדים הישראלית, במטרה להבין איפה הכל השתבש? להאזנה: שימו לב: ההאזנה לפרקים היא דרך פלטפורמות ההאזנה השונות בלבד - ולא דרך האתר. לתמיכה מוזמנים לכתוב לנו במייל rosamedia@standing-together.org או בוואטסאפ: 050-9469545 631 פרק מספר קריאת השכמה PREMIUM פודקאסט אקטואליה סוציאליסטי על החיים עצמם ועל התקווה לשינוי יסודי של החברה, הפוליטיקה והכלכלה. למי קראתם נימבי? למי קראתם נימבי? נשים חרדיות בונות כוח מלמטה נשים חרדיות בונות כוח מלמטה מה עוד יש לנו לאבד? מה עוד יש לנו לאבד? הדרך מטמטום לרוע קצרה מתמיד. הדרך מטמטום לרוע קצרה מתמיד. התמונה הגדולה היא סיפוח הגדה המערבית התמונה הגדולה היא סיפוח הגדה המערבית הכפרים הבלתי מוכרים - נעים להכיר הכפרים הבלתי מוכרים - נעים להכיר

ארנון פלג וסתו גרסטל צוללים למעמקי האינטרנט כדי להבין למה דווקא כשאנחנו הכי מחוברים שאפשר - אנחנו בודדים מאי פעם? פרק זה סגור למנויים בלבד. לא מנויים? לחצו כאן כדי להירשם למי קראתם נימבי? למי קראתם נימבי? נשים חרדיות בונות כוח מלמטה נשים חרדיות בונות כוח מלמטה מה עוד יש לנו לאבד? מה עוד יש לנו לאבד? הדרך מטמטום לרוע קצרה מתמיד. הדרך מטמטום לרוע קצרה מתמיד. התמונה הגדולה היא סיפוח הגדה המערבית התמונה הגדולה היא סיפוח הגדה המערבית הכפרים הבלתי מוכרים - נעים להכיר הכפרים הבלתי מוכרים - נעים להכיר הצטרפו לתוכנית המנויים שלנו הצטרפו עכשיו בדידות והרשת החברתית שתפו: קריאת השכמה PREMIUM 7 במרץ 2023 בדידות והרשת החברתית קריאת השכמה PREMIUM 00:00 / 01:04 ארנון פלג וסתו גרסטל צוללים למעמקי האינטרנט כדי להבין למה דווקא כשאנחנו הכי מחוברים שאפשר - אנחנו בודדים מאי פעם? להאזנה: שימו לב: ההאזנה לפרקים היא דרך פלטפורמות ההאזנה השונות בלבד - ולא דרך האתר. לתמיכה מוזמנים לכתוב לנו במייל rosamedia@standing-together.org או בוואטסאפ: 050-9469545 513 פרק מספר קריאת השכמה PREMIUM פודקאסט אקטואליה סוציאליסטי על החיים עצמם ועל התקווה לשינוי יסודי של החברה, הפוליטיקה והכלכלה. למי קראתם נימבי? למי קראתם נימבי? נשים חרדיות בונות כוח מלמטה נשים חרדיות בונות כוח מלמטה מה עוד יש לנו לאבד? מה עוד יש לנו לאבד? הדרך מטמטום לרוע קצרה מתמיד. הדרך מטמטום לרוע קצרה מתמיד. התמונה הגדולה היא סיפוח הגדה המערבית התמונה הגדולה היא סיפוח הגדה המערבית הכפרים הבלתי מוכרים - נעים להכיר הכפרים הבלתי מוכרים - נעים להכיר

מרשה פרידמן נכנסה לכנסת ב74׳ בסערה של קוליות לסבית, פילוסופיה פוליטית ופוקסיונריות. פרק זה סגור למנויים בלבד. לא מנויים? לחצו כאן כדי להירשם למי קראתם נימבי? למי קראתם נימבי? נשים חרדיות בונות כוח מלמטה נשים חרדיות בונות כוח מלמטה מה עוד יש לנו לאבד? מה עוד יש לנו לאבד? הדרך מטמטום לרוע קצרה מתמיד. הדרך מטמטום לרוע קצרה מתמיד. התמונה הגדולה היא סיפוח הגדה המערבית התמונה הגדולה היא סיפוח הגדה המערבית הכפרים הבלתי מוכרים - נעים להכיר הכפרים הבלתי מוכרים - נעים להכיר הצטרפו לתוכנית המנויים שלנו הצטרפו עכשיו פרק 84: מרשה פרידמן ופמיניזם לסבי (חלק א') שתפו: תולדות המיניות PREMIUM 6 ביוני 2025 פרק 84: מרשה פרידמן ופמיניזם לסבי (חלק א') תולדות המיניות PREMIUM 00:00 / 01:04 יעקב סער. לשכת העיתונות הממשלתית פרק ראשון מתוך שניים שיוקדשו למרשה פרידמן, מאמהות הפמיניזם הישראלי בכלל והפמיניזם הלסבי בפרט, הח״כית הלסבית הראשונה ואקטיביסטית רבת פעלים. בפרק ראשון זה נשמע על אבא שרצה בן וגידל אקטיביסטית בארגוני עובדים אמריקאים, מה זה אומר להגר כאשה ואיך לומדות לעשות ספונג'ה בארץ זרה ואיך כל זה מוביל להקמת התנועה לשחרור האשה. בואו לארוע הלייב שלנו! פרק חגיגי לרגל יובל לאגודה למען הלהט״ב, נכנס להיסטוריה הסודית של הפוליטיקה הגאה בישראל. בתכנית: דרמה לסבית והומואית (כמובן), תככים ומזימות, ערבובים בכנסת, אופנה מביכה משנות ה־70 וחומרי ארכיון בלעדיים. כרטיסים כאן >>> https://www.eventer.co.il/h8bqf להאזנה: שימו לב: ההאזנה לפרקים היא דרך פלטפורמות ההאזנה השונות בלבד - ולא דרך האתר. לתמיכה מוזמנים לכתוב לנו במייל rosamedia@standing-together.org או בוואטסאפ: 050-9469545 84 פרק מספר תולדות המיניות PREMIUM הפודקאסט שמוציא את ההיסטוריה מהארון (או לא... זה מורכב). ענת זלצברג ודותן ברום מלרלרות על היסטוריה קווירית ותרבות פופולרית. למי קראתם נימבי? למי קראתם נימבי? נשים חרדיות בונות כוח מלמטה נשים חרדיות בונות כוח מלמטה מה עוד יש לנו לאבד? מה עוד יש לנו לאבד? הדרך מטמטום לרוע קצרה מתמיד. הדרך מטמטום לרוע קצרה מתמיד. התמונה הגדולה היא סיפוח הגדה המערבית התמונה הגדולה היא סיפוח הגדה המערבית הכפרים הבלתי מוכרים - נעים להכיר הכפרים הבלתי מוכרים - נעים להכיר