כששוק הנדל"ן פוגש את המילואימניקים, האינטרסים מתלכדים. בזמן שהשוק מחפש מוצא מהקיפאון, המערכת הפוליטית והקבלנים רותמים את ההטבות והנחות הקרקע כדי לייצר רושם של שוק נדל"ן תוסס. פרק זה סגור למנויים בלבד. לא מנויים? לחצו כאן כדי להירשם למי קראתם נימבי? למי קראתם נימבי? נשים חרדיות בונות כוח מלמטה נשים חרדיות בונות כוח מלמטה מה עוד יש לנו לאבד? מה עוד יש לנו לאבד? הדרך מטמטום לרוע קצרה מתמיד. הדרך מטמטום לרוע קצרה מתמיד. התמונה הגדולה היא סיפוח הגדה המערבית התמונה הגדולה היא סיפוח הגדה המערבית הכפרים הבלתי מוכרים - נעים להכיר הכפרים הבלתי מוכרים - נעים להכיר הצטרפו לתוכנית המנויים שלנו הצטרפו עכשיו חיילי מילואים בשירות בועת הנדל"ן כששוק הנדל"ן פוגש את המילואימניקים, האינטרסים מתלכדים. בזמן שהשוק מחפש מוצא מהקיפאון, המערכת הפוליטית והקבלנים רותמים את ההטבות והנחות הקרקע כדי לייצר רושם של שוק נדל"ן תוסס. שתפו: טלי גולדרינג 26 בינואר 2026 חיילי מילואים בשירות בועת הנדל"ן טלי גולדרינג 00:00 / 01:04 קרדיט תמונה: ArieStudio, שאטרסטוק ב-4 בינואר, הכריז נפתלי בנט במסיבת עיתונאים על הכוונה שלו להעניק מיליון שקל לרכישת דירה למשרתי המילואים, תכנית שזכתה ללא מעט ביקורת בגופי התקשורת. באתר כיפה אלאורי וייס התלונן על כך שבנט "מנרמל מציאות שבה אזרחים צריכים מדים כדי להתקיים". שאול אמסטרדמסקי הסביר בכלכליסט שמדובר בתוכנית שעולה 16 מיליארד ₪ לשנה, כל שנה, כך שמדובר ב הבטחה מופרכת ובלתי אפשרית. אבל האם מדובר באמת בבשורה כל כך דרמטית או יקרה? מבט על השוק מרמז שהתשובה שלילית. חברת אביב מלירסון, למשל, מציעה הטבת שכר דירה של 6,000 ש"ח למשך ארבע שנים, מה שמהווה הנחה של 288,000 ש"ח מהמחיר הרשמי עוד לפני תחילת המשא ומתן. דוגמה שממחישה את הטענות של גלית בן נאים, סגנית ראשית לכלכלן הראשי במשרד האוצר, שעליות המחירים המדווחות על ידי הלמ"ס משקפות תמונה מעוותת של השוק, משום שהן מתעלמות ממבצעים אגרסיביים שמסתירים ירידת מחירים בפועל. בן נאים גם דיברה על היצע הדירות שלא נמכרו, שהגיע כבר לשיא של 84,000 אחרי שספג עליה של 50% מאז העלאת הריבית, כלומר, הקבלנים מתקשים מאד למכור דירות. למה זה קשור להצעה של בנט? כי קל לדמיין תרחיש בו המדינה לא באמת צריכה להוציא מיליארדים מקופת המדינה. היא יכולה פשוט לקבוע במכרזי הקרקעות שהקבלן ימכור את הדירות למילואימניקים במיליון שקל פחות מ"מחיר השוק", ובתמורה המדינה תוותר על חלק מהתשלום שהיא גובה על הקרקע. מכיוון שגם מחירי הקרקע כיום מבוססים על הערכות שווי מנופחות ודמיוניות, המדינה לא תפסיד כסף קיים אלא פשוט תוותר על רווח תיאורטי. בתרחיש כזה הקבלנים שומרים על יציבות מול הבנקים, הפוליטיקאים וחברות הבניה מקבלות קרדיט על מתנה ענקית למילואימניקים, והעלות האמיתית לתקציב נמוכה משמעותית מהפחדות התקשורת. והכי חשוב - כך ניתן להוריד מחירים בלי שמחיר השוק ירד רשמית ובלי להסתכן בפיצוץ של בועת הנדל"ן. הרי גם אמסטדמסקי מבין שפיצוץ בועת הנדל"ן לאור יום מסוכן לקופת המדינה יותר מכל מתנה למילואימניקים. למעשה תכנית כזאת לא תהיה הפעם הראשונה שבה המדינה, לכאורה, משתמשת במילואימניקים כדי לחלץ את שוק הנדל"ן. האם המילואימניקים הם חבל הצלה של מכרזים כושלים? בימיה הראשונים של המלחמה, בדימונה, רשות מקרקעי ישראל מפרסמת מכרז בשכונת "יוני נתניהו" להקמת 30 בתים צמודי קרקע. מחיר המינימום במכרז נמוך במיוחד, במטרה למשוך יזמים, כ-100 אלף ש"ח למגרש. בכל זאת, בינואר 2024 המכרז נסגר ללא מציעים . הפלא ופלא שנה וחצי לאחר מכן, דימונה נכללת ברשימת יישובים בהם משווקים מגרשים בשיטת "בנה ביתך" והמיועדים בלעדית למילואימניקים. גם בטבריה, מתחם "מול ארבל" נותר מיותם מהצעות בדצמבר 2023 וגם שם דירות רבות מצאו עצמן מתגלגלות להגרלה של עד 67 יחידות דיור למשרתי מילואים פעילים. הסיפור חוזר על עצמו בנוף הגליל, מכרזי שכונת "הר יונה" שבוטלו בזה אחר זה בגלל חוסר עניין של קבלנים הומרו להקצאת עד 279 דירות למילואימנקים. בעכו, כישלון השיווק של השכונות המזרחיות הוביל לשריון של עד 89 דירות למילואימניקים. כך, שוב ושוב קורה שלאחר שמכרז נכשל, דירות מועברות להגרלות למשרתי מילואים. סביר שמה שהרתיע את הקבלנים באותם מכרזים כושלים הן "הוצאות הפיתוח". העלויות שמסביב כמו סלילת כבישים ופיתוח תשתיות. המדינה, שנתקעה עם קרקע שאף אחד לא רוצה, עקפה את הקבלנים: היא מציעה למילואימניק את הקרקע כמעט בחינם (90% הנחה) ומוסיפה לו סכום של כ-100 אלף ש"ח כדי שיבנה בעצמו. זו נראית כמו מתנה ולפעמים זאת יכולה להיות מתנה משמעותית, כמו במקרה שבו שני בני הזוג משרתים במילואים, אז כל אחד מהם זכאי למלוא ההנחה על יחידת דיור אחת. כלומר, תקרת ההנחה עולה ל-200,000 ₪. אבל במקרים רבים מדובר בגלגול סיכון משמעותי. המדינה נותנת מענק קטן ולמעשה מצפה מאנשי המילואים לקחת על עצמם את תפקיד היזם. ההטבה מגיעה עם איסור מכירה למשך 5 שנים מתום הבנייה. רוכש שנקלע לקושי כלכלי, פיטורין או גירושין, מוצא את עצמו כבול לנכס באזור שבו שוק השכירות חלש. המילואימניקים גם לא נהנים מהגנת חוק המכר: בניגוד לרכישת דירה מקבלן, בשיטת "בנה ביתך" הרוכש עובד מול קבלני ביצוע קטנים. אם הקבלן פושט רגל באמצע העבודה, מה שקורה לא מעט, אין ערבויות בנקאיות שמגינות על הכסף. החייל נשאר עם שלד בטון וחובות לבנק. אם נבחן לעומק את "הוצאות הפיתוח" נגלה שמעבר לסיכון, ההנחה לעיתים לנעלמת לחלוטין. ניקח לדוגמה את שכונת רננים בערד: חייל מילואים ישלם על הקרקע עצמה סכום נמוך ומפתה שנע בין 27,000 ל-37,000 שקלים בלבד, אך יידרש להוסיף לכך תשלום חובה עבור הוצאות פיתוח בגובה מוערך של כ- 600,000 שקלים . כך מחיר המגרש הסופי מזנק לכ-630,000 שקלים, וכשמוסיפים לכך עלויות בנייה של כמיליון וחצי שקלים לבית צמוד קרקע סטנדרטי, מגיעים להשקעה כוללת של כ-2.15 מיליון שקלים. אם משווים את הנתון הזה למחירי הדירות בעיר, שעומדים על כ-10,000 שקלים למ"ר, או לשוק יד השנייה שבו נמכרים בתים מוכנים במחירים דומים או אף נמוכים יותר, מתברר שההטבה הכלכלית מאבדת כל משמעות. מעניין לציין שביישובים שנפגעו קשה בשביעי באוקטובר (כמו בארי, ניר עוז, וכפר עזה), השתתפות משרת המילואים בהוצאות הפיתוח הוגבלה ל50,000 ₪ בלבד. ביישובי קו שני, ההשתתפות עומדת על 80,000 ₪. כאן העלות הסופית נמוכה ואטרקטיבית באמת למגרש (כ-300-400 אלף ש"ח הכל כולל הכל), כך שאפשר לראות שהמדינה יודעת לתת הטבה ריאלית כשהיא רוצה. העובדה שהגבלת הוצאות הפיתוח לא מתקיימת באזורים אחרים מרמזת שמטרתם היא חילוץ כלכלי של קרקעות תקועות ולאו דווקא סיוע למשרתים. וכמובן שאפשר להשתמש במשרתי המילואים לא רק כדי לחלץ מכרזים. הטבות הנדל"ן למשרתי המילואים מתגלות ככלי מרכזי למימוש אג'נדות פוליטיות ודמוגרפיות, תוך ניצול הקונצנזוס הציבורי סביב צה"ל. דוגמה לכך היא הקמת היישוב חירן על אדמות הכפר הבדואי אום אל-חיראן. בשנת 2015 המדינה החליטה לפנות את תושבי הכפר הבלתי מוכר לטובת הקמת יישוב יהודי על אותן אדמות, מהלך שהוביל למאבק משפטי ממושך ובסופו להחלטה על פינוי כפוי. בליל הפינוי בינואר 2017, נורה למוות המורה יעקוב אבו אל-קיעאן בידי שוטרים ונהרג השוטר ארז עמדי לוי מדריסה. למרות שבמשך שנים התעקשו המפכ"ל רוני אלשיך והשר גלעד ארדן שמדובר בפיגוע של מחבל דאעש, ראש הממשלה נתניהו, בעת שהיה שרוי תחת חקירות, חשף שהמשטרה והפרקליטות ידעו בזמן אמת שמדובר בתאונה. היה אפשר לצפות אחרי האירוע למדיניות מפויסת יותר כלפי תושבי הכפר ואולי להכרה כלשהיא, גם אם חלקית, בזכויותיהם על אדמתם, אבל במקום זאת המדינה השתמשה בהטבות נדל"ן למשרתי מילואים כתירוץ להמשך הנישול. רשות מקרקעי ישראל ייעדה כ-100 מגרשים ביישוב החדש "חירן" לשיווק בלעדי למשרתי מילואים. המהלך הזה רותם את הקונצנזוס סביב הלוחמים כדי להעניק ליישוב "חסינות מוסרית". כך אפשר לקבע את מחיקת הכפר הבדואי ולסכל כל אפשרות להסדר עתידי באזור. מצד שני הפרקטיקה הזאת, חלוקת קרקעות למשרתי מילואים על אדמתם של כפרים לא מוכרים, הפכה את הגיוס לצה"ל לדרך נפוצה שדרכה מיעוטים, כמו בדואים בישראל, יכולים לזכות בפיסת קרקע באזור מגוריהם. בדרך כלל הדרך היחידה להגיע לאותה קרקע. האם לזה התכוון אלאורי וויס ב"כיפה" כשאמר שבנט מנרמל מציאות שבה זקוקים למדים כדי להתקיים? כנראה שלא, אבל אין דוגמה מובהקת יותר. פסטיבל הצרכנות והפתיינות הפיננסית לא רק המדינה, גם השוק הפרטי הציע למילואימניקים הטבות נדל"ן מרהיבות: חברת אאורה, למשל, יצאה במבצע "דירה בהצדעה" הכולל הנחות של עד 350,000 ש"ח בפרויקטים יוקרתיים באזור המרכז. פרשקובסקי הציעה הנחה משמעותית של 200,000 ש"ח בהרצליה, בנקים כמו מזרחי-טפחות מציעים הלוואות של עד 100,000 ש"ח ללא ריבית בתוך תמהיל המשכנתא, והרשימה עוד ארוכה. אבל האם ההטבות האלה, שבאמת מציעות הנחות שלא ניתנות לציבור הכללי, עוזרות למילואימניק או לוכדות אותו? לאחרונה דווח בתקשורת הכלכלית (ינואר 2026) על "מבול" של ביטולי עסקאות: נתוני הכלכלן הראשי באוצר חשפו זינוק של 620% בשיעור הביטולים בתוך שנתיים – מ-0.5% מהעסקאות ב-2021 ל-3.6% ב-2023, כאשר במוקדי ביקוש כמו באר שבע אחת מכל 15 עסקאות בוטלה והמכנה המשותף לרוב הביטולים הוא "קושי כלכלי להשלמת העסקה", כלומר הבנק מסרב להעניק את המשכנתא המיוחלת במועד המסירה, לאחר שגובה הריבית או מצבו הפיננסי של הלווה השתנו לרעה. הסיבה לביטולים כנראה נעוצה בעסקאות 20-80, עסקאות פריסייל בהן ניתן לרכוש את הדירה בתחילת הבנייה בסכום נמוך, 20% מהעיסקה ואף פחות, ולשלם את שאר הסכום במועד האיכלוס. גם המפקח על הבנקים החליט להגביל את ההלוואות בגלל הסיכון הגלום בהן. אם העסקאות האלה מצליחות לפתות את הציבור הכללי, הפיתוי הוא בוודאי גדול יותר בקרב משרתי מילואים, שבנוסף לתנאי המימון יקבלו גם מטבח חינם, 6% הנחה, וסכום מסוים מהמשכנתא ללא ריבית. בסופו של דבר, אם במועד האכלוס המילואימניק לא יצליח לגייס את הסכום, הוא יאלץ להיפרד מסכום של 10% מהדירה, כ230,000 לדירה ממוצעת, וכל ההטבות מהן נהנה איבדו כל משמעות. כך, דווקא משרת המילואים, מועד יותר להתפתות לעסקאות שמפילות אותו. ולא רק מבצעי נדל"ן מציפים את משרתי המילואים, בקבוצת טלגרם גדולה שמרכזת הנחות והטבות למילואימניקים נערמות מודעות לפתיחת חשבונות מסחר, וובינרים להשקעה בנדל"ן בדובאי, קורסים “חינמיים” בשוק ההון, כולם עטופים באותה שפה מוכרת של הוקרה, דאגה וסיוע למילואימניקים. כמעט כל בית השקעות שתוכלו לחשוב עליו נמצא שם. מיטב, טרייד, אקסנלס טרייד, אטלטשולר שחם, IBI, ועוד. כולם מציעים הטבות מפתות בפתיחת חשבונות מסחר: פטור מדמי טיפול ועמלות, 100 דולר כבר בחשבון או קורס חינם בשוק ההון. לפעמים הפיתוי בכלל לא פנה למי שמתעניין בהשקעה פיננסית: אחד מבתי ההשקעות פנה לאהבת הכדורגל של המילואימניקים: "אוהדי הפועל? זו ההטבה שחיכיתם לה! פותחים חשבון מסחר – ומקבלים מנוי לשער 7/8". פלטפורמת הלוואות הציעה לחברי הקבוצה הלוואה של עד חצי מיליון ש"ח, מסגרת אשראי גמישה, "עד 500,000 ₪ - בדיוק כשאתם צריכים". כך נוצר לו "פומו פיננסי על מדים". המילואימניקים, מוצפים באימוג'ים של הכרת תודה, עשויים לבלבל בין מתווים של הקלות והטבות שקיבלו מהמדינה לפיתויים פיננסיים של גופים פרטיים. גופים שמזמינים אותם לקחת על עצמם סיכונים כמו תנודתיות או מינוף בשוק ההון והלוואות ענק שעשויות לסבך אותם מבלי שהם מבינים את הסיכון או מוכנים אליו. המילואימניק הוא ה"ליד", ובקבוצות השונות מודעות שיווק פיננסי מוצגות לצד הסברים על זכויות של משרתי מילואים במקום העבודה. ובכל זאת, צריך לומר שההצעות יכולות להיות משתלמות מאד, חיילי המילואים עשויים להרוויח משוק ההון ואפילו ממבצעי הנדל"ן ולהנות מהנחות ששאר הציבור לא חשוף אליהן. אבל כשההצעות הללו מגיעות עטופות באותה שפה של הוקרה לאומית קשה להבחין בין סיוע לבין מכירה אגרסיבית. כך, מילואימניקים יכולים למצוא את עצמם לוקחים סיכון פיננסי גדול מהממוצע כשהם משוכנעים שהסיכון הזה הוא בעצם הטבה חד פעמית שאסור לפספס, כזאת שמקבלים בגלל חיבוק זמני של הכרת תודה ולכן חובה לחטוף מיד. נפתלי בנט יודע שהציבור הישראלי אוהב את חיילי המילואים שלו, הציבור כועס כשהוא שומע על כך שהסיוע הנפשי להם דל בזמן שעוד ועוד חיילים שמים קץ לחייהם. הוא כועס כשהוא שומע על הפגיעה הכלכלית של העצמאים מביניהם ועל הפצועים והנכים שלא מצליחים לקבל מענה מהמדינה. ובכל זאת, בנט לא בחר להציע יותר סיוע נפשי או גידול בתקציב לנכי צה"ל. הוא בחר להציע הנחה לדירה, בחירה שמשקפת את תפיסת עולמו הכלכלית אבל גם כזאת שמצליחה ללכוד את הלך רוח ישראלי. ישראל של 2026 היא מדינה מוכת מלחמות ויוקר מחיה, מקוטבת ומתפוררת מבחינות רבות. אבל ישראל נתפסת גם כמירוץ פיננסי זוהר, כזה שיש לו מנצחים, שבו אפשר "להסתדר". במציאות כזאת הדבר הטוב ביותר שניתן לתת למילואימניקים הוא יתרון באותו המירוץ. הסיכונים שמגיעים עם היתרון הזה? הם בכלל לא בדיון, למרות שמיום ליום מצטברות העדויות על כך שהם רק גדלים. כך, חיילי המילואים מגויסים שוב. מגויסים לתדלק את שוק הנדל"ן ואת החגיגה בבורסה הישראלית; מגויסים לשמש כזרוע ההתיישבות של ממשלת הימין, תוך נטילת ערימה של סיכונים שהם אמורים לאמץ בשמחה. ממש כמו את הזימון לסבב המילואים הבא. טלי גולדרינג היא חוקרת עצמאית בתחומי הכלכלה והנדל"ן, וחברת מערכת מגזין רוזה עריכה: תום אלפיה להאזנה: שימו לב: ההאזנה לפרקים היא דרך פלטפורמות ההאזנה השונות בלבד - ולא דרך האתר. לתמיכה מוזמנים לכתוב לנו במייל rosamedia@standing-together.org או בוואטסאפ: 050-9469545 147 פרק מספר טלי גולדרינג טלי גולדרינג היא חוקרת עצמאית בתחומי הכלכלה והנדל"ן, וחברת מערכת מגזין רוזה למי קראתם נימבי? למי קראתם נימבי? נשים חרדיות בונות כוח מלמטה נשים חרדיות בונות כוח מלמטה מה עוד יש לנו לאבד? מה עוד יש לנו לאבד? הדרך מטמטום לרוע קצרה מתמיד. הדרך מטמטום לרוע קצרה מתמיד. התמונה הגדולה היא סיפוח הגדה המערבית התמונה הגדולה היא סיפוח הגדה המערבית הכפרים הבלתי מוכרים - נעים להכיר הכפרים הבלתי מוכרים - נעים להכיר

כבר שנים אומרים שבועת הנדל"ן תתפוצץ מתישהו. אולי זה לעולם לא יקרה? האם כולנו נזכה לקורת גג? פרק זה סגור למנויים בלבד. לא מנויים? לחצו כאן כדי להירשם למי קראתם נימבי? למי קראתם נימבי? נשים חרדיות בונות כוח מלמטה נשים חרדיות בונות כוח מלמטה מה עוד יש לנו לאבד? מה עוד יש לנו לאבד? הדרך מטמטום לרוע קצרה מתמיד. הדרך מטמטום לרוע קצרה מתמיד. התמונה הגדולה היא סיפוח הגדה המערבית התמונה הגדולה היא סיפוח הגדה המערבית הכפרים הבלתי מוכרים - נעים להכיר הכפרים הבלתי מוכרים - נעים להכיר הצטרפו לתוכנית המנויים שלנו הצטרפו עכשיו כל מה שרצינו לדעת על בועת הנדלן הישראלית ולא העזנו לשאול כבר שנים אומרים שבועת הנדל"ן תתפוצץ מתישהו. אולי זה לעולם לא יקרה? האם כולנו נזכה לקורת גג? שתפו: טלי גולדרינג 3 באפריל 2025 כל מה שרצינו לדעת על בועת הנדלן הישראלית ולא העזנו לשאול טלי גולדרינג 00:00 / 01:04 בועת הנדל"ן הישראלית היא לא רק התוצר של החלום הישראלי לקורת גג, אלא גם אמצעי הניוד המעמדי המרכזי בעשורים האחרונים. היא מייצגת את הפסימיות הישראלית, חוסר האמון במדינה ובשוק "החופשי". אנחנו קונים דירה "כי אין על מי לסמוך". כי המדינה לא תדאג לדיור ציבורי ולא למחירי דיור ברי השגה. ומצד שני, צריך לומר, בתוך ים של אי וודאות יש דבר אחד שאפשר לסמוך עליו – עליית מחירי הדירות. עשירים מתעשרים ולכן דירות מתייקרות. כך בעצם, הקללה הופכת לברכה. כל מה שצריך הוא להתמנף באשראי, לחתום על חוזה ולעלות על הרכבת של העשירים. אולי מדי פעם מתפרסמים נתונים שגורמים לנו לתהות "מאיפה הכסף לכל הדירות?", מישהו מזהיר שהכל עוד יתפוצץ, אנחנו רואים סרט על משבר 2008 ותחושת דז'ה וו עולה. אבל בנקודה הזאת אנחנו עוצרים את המחשבות המתרוצצות ומזכירים לעצמנו שפה זה אחרת, אנחנו לא בלונדינים ויש לנו תרבות ייחודית, אנחנו "אובססיביים לנדל"ן", כמו שאמסטרדמסקי אומר. שום כוח לא יעצור את המנטליות הישראלית. בנוסף, יש לומר, יש בועות שפשוט לא מתפוצצות. זוכרים מה אמרו על אמזון? טסלה? נו, אנחנו עדיין מחכים לפיצוץ. והנדל"ן הישראלי? מחכים לפיצוץ שלו כבר 15 שנים לפחות. המחשבות האלה נותנות לנו פטור. פטור מלעקוב אחר הנתונים. פטור מלנתח את השוק, פטור מלדמיין מי יהיו רוכשי הדירות בעוד 10 שנים וכיצד יממנו את הרכישה, נו, פטור מלחשוב על היום שאחרי. הלמ"ס ומשרד האוצר מפרסמים נתונים סותרים? במקום שזה יגרום לנו לצלול פנימה לנתונים זה מחזק אצלנו את התחושה ש"במילא אף אחד לא יודע כלום" ולכן מה שהיה הוא שיהיה. אבל אז, פתאום מתחילים לדבר על "הלוואות הקבלן" בחדשות. שלמה מעוז כותב על כך ש"החיוך ימחק לקבלנים מהפרצוף". בנק ישראל מדבר על הגברת הסיכון ומתחילים לשמוע על חברים שמתקשים למכור דירות. שוב מתעורר הספק, אחרי שכבר הרגשנו בנוח. האם זו בועה? ואם כן, האם תתפוצץ? או שתישאר קפואה כמו בועה באגם אברהם הקפוא, למרגלי הרי הרוקי בקנדה, או לחלופין, מניית אמזון? בשביל לענות על השאלה הזו אני חוזרת להיימן מינסקי שהקדיש הרבה מחשבה לשאלה "מי?" - מי הם הלווים שמחזיקים את שווי הנכסים בשמיים? מינסקי ושלושת סוגי הלווים בשוק הנדל"ן הישראלי היימן מינסקי הוא כלכלן אמריקאי פוסט-קיינסיאני שחקר את הקשר בין המערכת הפיננסית למשברים כלכליים, הוא חילק את הלווים לשלוש קבוצות. כל אחת מהן נוכחת היום בשוק הנדל"ן הישראלי: לווים מגודרים : אלה האנשים שיכולים להחזיר גם את הקרן וגם את הריבית מההכנסה השוטפת שלהם. דמיינו את חנה, סבתא חביבה וברת מזל שקנתה שלוש דירות גדולות במרכז תל אביב כאישה צעירה. לווים ספקולטיביים : לווים אלה מסוגלים לשלם את הריבית מההכנסה השוטפת, אבל נאלצים למחזר את הקרן בהלוואות חדשות- דמיינו את נועם ודורין שרכשו דירה בחריש ב2021 כששכר הדירה שקיבלו כמעט כיסה את המשכנתא. מאז הריבית עלתה והשכירות נשארה קפואה בגלל ההיצע הגדול בעיר. לכן החליטו נועם ודורין לפרוש את התשלומים על פני יותר שנים. לווים פונזיים : אלה, על פי מינסקי הם המסוכנים ביותר. לווים שאינם יכולים לשלם לא את הקרן ולא את הריבית, והם תלויים לחלוטין בעליית ערך הנכס. דמיינו את מאיה, רווקה בעלת הכנסה של 8,000 ש"ח בחודש. בתחילת 2025 היא רכשה דירת 4 חדרים בבאר שבע בפרויקט שמשלמים עליו 90-10 . 10% בכניסה, השאר במועד האכלוס בעוד שנתיים. כשיגיע מועד האכלוס בו מאיה אמורה לשלם את שאר הסכום היא מקווה שהריבית כבר תהיה נמוכה יותר ותוכל לקחת משכנתא, מקסימום היא תמכור לפני טופס 4 ותרוויח מעליית המחירים. חיי הבועה במאמר הקודם , הדגמתי כיצד בועות מתחילות את חייהן כבועות פרטיות. בתחילת הדרך בועה מזכירה התמסרות בכדור בין לווים מגודרים. הם מחליפים ביניהם נכסים ואשראי שוב ושוב בזמן שהמחירים עולים. בהמשך, כשהסיכונים עולים חלק מהלווים המגודרים כבר רוצים לפרוש ברווח, אז הם מזמנים אל הבועה את הלווים הספקולטיביים. בשלב הזה הבועה הופכת לבועה עממית. כשהמחירים ממשיכים לעלות הסיכונים עולים גם כן, לעיתים המדינה נרתמת לעזור בניפוח הבועה ומקלה ברגולציות, אז נכנסים הלווים הפונזיים, שבעזרת התחייבויות ולקיחת אשראי מסייעים לעוד לווים מגודרים וספקולטיביים לממש רווחים ולצאת מהשוק. בועות עממיות התרחשו במקומות רבים בעולם במהלך ההיסטוריה. לפני המשבר של 1929, כשמניות כבר היו יקרות מאוד, הציבור האמריקאי קיבל הזדמנות להיכנס לשוק כשמניות הוצעו למכירה בתשלום של 10% מקדמה בלבד. לפני פיצוץ בועת הנדלן היפנית בשנות ה-90 משפחות יפניות שחתמו על משכנתא בין דורית למאה שנים הצליחו לקנות דירות במחירים מגוחכים. ובארה"ב לפני 2008, לווי הנינג'ה האמריקאים ללא כל הכנסה (ראשי תיבות של No Income, No Job, and No Assets ) לקחו על עצמם התחייבויות שלא חשבו שיצטרכו להתמודד איתן. אז איפה עומדת ישראל? האם שוק הנדל"ן שלנו מוחזק על ידי לווים מגודרים "בעלי גב"? לווים ספקולטיביים או פונזיים? האם מי שרוכש דירה היום יראה שנים של שוק עולה שבהן יוכל לממש את נכסיו ולהתעשר בכל רגע? או שכבר בכניסתו לשוק, ברכישת דירה, הוא מהווה את דלת היציאה לאחרונים שעדיין לא מכרו ומימשו את נכסיהם? האם שוק הנדל"ן הישראלי הוא "בועה עממית"? בשביל לענות על השאלה הזאת נשאל את עצמנו - איך הסיפור התחיל? הכניסה השקטה בשנים 2010–2012 חל גידול משמעותי ברכישות נדל"ן להשקעה בישראל, בעיקר בגלל ריבית נמוכה ועליית מחירים מתמדת. המשקיעים הגדילו את חלקם בשוק הנדל"ן על חשבון רוכשי יד ראשונה ומשפרי דיור. שיעור הרכישות של המשקיעים מסך כל הרכישות עלה מ-27% ב-2007 ל-36% ב-2010. בתקופה זו פעלו בשוק בעלי הון רבים, ביניהם מוטי בן משה, ,טדי שגיא, יצחק תשובה, ועוד, שהיו מעורבים בעסקאות נדל"ן גדולות. במקביל, כספים שמקורם בפרשת הונאת המע"מ במכסות פחמן באירופה הושקעו בנדל"ן יוקרתי בישראל. אלו גם השנים שהשקעות תושבי חוץ היו בשיאן. אז הן היו 7-8% מסך העסקאות, בעוד שכיום הן מהוות פחות מ2%. הפערים בשוק הנדל"ן בלטו במיוחד בנתוני המשכנתאות: בין 2010 ל-2013, כ-20% מהמשכנתאות החדשות ניתנו לעשירון העליון, בעוד העשירון התחתון קיבל רק 1.4%. שלושת העשירונים העליונים קיבלו כ-50% מהיקף המשכנתאות החדשות, לעומת 7.6% בלבד לשלושת העשירונים התחתונים. משכנתא ממוצעת בעשירון העליון הגיעה לכמיליון ש"ח, פי שלושה מהמשכנתא הממוצעת בעשירון התחתון (כ-300,000 ש"ח). מאז 2013, נקטו בנק ישראל והמדינה שורת צעדים שהובילו להרחבה משמעותית של נגישות האשראי למעמד הבינוני, במיוחד בתחום הדיור. אחד השינויים המרכזיים היה גידול חד באשראי החוץ-בנקאי (הלוואות מחברות כמו חברות אשראי, חברות מימון או גופים פיננסיים פרטיים). אם בסוף 2014 עמד היקפו על כ-20 מיליארד ש"ח, הרי שבין 2017 ל-2019 בלבד הוא צמח בכ-60%. עד 2017 ירד משקל העשירון העליון בקרב נוטלי המשכנתאות לכ־10% (בקירוב לחלקו באוכלוסייה), ואילו חלקם של עשירוני הביניים היה דומיננטי יותר. למשל, בעשירונים 4–7 רוכזו 58% מנוטלי המשכנתאות בשנת 2017. נוסף על כך, באותה שנה התכנסה ועדת שטרום, שתכריז על רפורמה שתאפשר לחברות האשראי לחלק יותר אשראי למשקי בית. הלוואות גישור והלוואות להשלמת הון עצמי למשכנתאות הפכו לזמינות ונפוצות יותר, וכך משקי בית רבים מהמעמד הבינוני יכלו לנצל את האשראי הצרכני המורחב כדי לגייס את ההון העצמי הדרוש לרכישת נכס. הבום שמעורר את העם 2015 הייתה שנה דרמטית בשוק הנדל"ן הישראלי. העלאת מס רכישה גרמה להקדמת רכישות מצד רוכשים שרצו לקנות לפני עליית המס. הקדמה זו הביאה את כמות הרכישות לשיא רכישות ששוק הנדל"ן הישראלי לא הכיר. ה"התנפלות" הזאת על השוק יצרה הזדמנות טובה למשקיעים לממש נכסים בשנים שאחרי והשאירה רושם מהדהד של ביקוש חזק שהטיס את המחירים. נוצרה הזדמנות לעשות "אקזיט" של ממש. בעוד המשקיעים מממשים ומוכרים, הציבור, רוכשי דירה ראשונה, נכנס בעוצמה לשוק. אותו ציבור שעדיין התקשה להתאושש מהאכזבה של תכנית "מע"מ 0" והמחאה החברתית: התקווה שהממשלה תעשה משהו על מנת לעצור את עליית מחירי הדירות התחלפה בפאניקה לקנות מהר לפני שהמשקיעים יחסלו את השוק. במאי 2020 הכריזה המדינה על הורדת מס הרכישה בצעד שכונה בכלכליסט "מבצע שובו משקיעים" . וזה עבד, המשקיעים חזרו לשוק. ואם החזרת המשקיעים לא הספיקה, בסוף 2020 הלווים הספקולטיבים מקבלים הזמנה למסיבה. נגיד בנק ישראל מחליט לאפשר להם להצמיד 66% מהמשכנתא לריבית הפריים במקום רק שליש. הצעד הפך את הרכישה, וגם את העמידה בתשלומים הראשונים, לקלה יותר, אך חשף את הלווים לסיכונים בזמן עליית ריבית, שאכן הגיעה בהמשך. ב2021 כשהמדינה מכריזה הכרזה נוספת על העלאת מס רכישה המשקיעים מזהים עוד הזדמנות לעשות "מכה". מכה שבעקבותיה בנק ישראל מדווח שחלקו של העשירון העליון בנטילת המשכנתאות שוב הוכפל ל20%. כותרות בעיתונים על זוגות שהפסידו עשרות אלפי שקלים כי לא רכשו לפני העלאת המס סייעו לקבלנים שכבר התכוננו מראש עם מבצעי מכירות גדולים וקמפיינים בתקשורת, להטיס את כמות הרכישות. נראה שכל שינוי במס בין אם העלאה או הורדה שלו, עודד את הביקושים לפרוץ. אך לא נראה שזה הפריע למקבלי ההחלטות. פעם אחר פעם, במקום הכרזה על העלאת המס שנכנסת לתוקף באופן מיידי עם ההכרזה, המדינה הכינה את השטח לגלי רכישות ספקולטיבים גדולים. בכל מקרה, מאז 2021, אחרי אותה ה"מכה" בעקבות בום הרכישות של הקדמת מס רכישה, אותם משקיעים מתחילים לצאת מהשוק כשהם מקטינים את מלאי הדירות שבהחזקתם (מוכרים יותר משקונים) באופן עקבי. הלווים הפונזיים מגיעים כבר מהרבעון האחרון של 2021 כמות הרכישות מתחילה לרדת משמעותית. משקיעים, משפרי דיור ורוכשי דירה ראשונה, כולם יחד קונים פחות ופחות. אבל בסוף 2023 מגיעה נקודת המפנה, והיא קשורה להלוואות הקבלן. אולי כבר שמעתם על הלוואות אלה, שעוררו לא מעט רעש בחודש האחרון לאור החלטת המפקח על הבנקים להגבילן. מדובר בהסדרי מימון בהם משלמים חלק קטן ממחיר הדירה במועד החתימה על החוזה, ואת היתרה במועד מאוחר יותר, לרוב בעת מסירת המפתח. ממש כמו הלוואות הפיתיון של משבר הסאב- פריים הן מאפשרות ללווים מעוטי יכולת לרכוש דירה כשהם דוחים את העול הכלכלי למועד מאוחר יותר. זוכרים, אגב, שהזכרתי נכסים יקרים אחרים שניתן היה לרכוש במקדמה של 10%?- נכון, מניות, לפני 1929 בארה"ב. הקפיצה החדה במספר רוכשי הדירה הראשונה בסוף 2023 ותחילת 2024 (כפי שמשתקף בגרף מעלה) חופפת לעלייה הדרמטית בשימוש בהלוואות הקבלן. ביוני 2024, הלוואות אלו הגיעו לשיא של כ-1.32 מיליארד ש"ח – כ-17% מכלל המשכנתאות שנלקחו באותו חודש. בסיכום שנתי הסתכם היקפן ב-16.1 מיליארד ש"ח, זינוק של 112% לעומת 2023. מאז, חלקן עלה לכ-25% מהמשכנתאות לפי בנק ישראל. דיווחי האוצר וגם דיווחים רשמיים פחות מציירים תמונה שמדובר בהרבה יותר. אבל האם לווי הלוואות הקבלן הם אכן לווים פונזיים? לפי סקירות האוצר, סביר להניח שכן. מאז תחילת המלחמה באוקטובר 2023 משרד האוצר מציג תמונה שחוזרת על עצמה כמעט בכל סקירה חודשית. חלקן של הדירות החדשות גדל והגיע לכמעט מחצית מהרכישות. מרבית הדירות החדשות שנמכרות נמכרות במבצעי קבלן, ומרבית הדירות שנמכרות במבצעי קבלן נמכרות בפריפריה למרוויחי שכר חציוני נמוך למשק בית (12-14 אלף, אדגיש שוב, למשק בית). תנו עוד מבט לגרף שלמעלה ושימו לב לקפיצה שבסופו. ביולי 2023, דווקא בתקופה בה תופעת הלוואות הקבלן בעיצומה, המשקיעים החלו לחזור לשוק. אבל כאן חשוב לציין שמדובר במשקיעים מסוג אחר. סקירות האוצר מלמדות שהמשקיעים הרוכשים מאז תחילת המלחמה הם משקיעים וותיקים פחות שמחזיקים פחות נכסים, כפי שניתן לראות בגרף הבא. תופעה מעוררת חשש כשלוקחים בחשבון שניתן (נכון לרגע זה) לרכוש את הדירה השניה בתשלום של 20,10 ואפילו 5 אחוז ממחירה המלא. מי שמסתכל על גרף מחירי הדירות- זה שהיה חזק בתודעתנו בשנים האחרונות ירגיש שהסיפור פשוט. אבל מי שמסתכל בגרף הרכישות לפי סוגי רוכשים (משקיעים, רוכשי דירה ראשונה, ומשפרי דיור) או בגרף ההכנסות של המאיון העליון כבר מקבל תמונה הרבה יותר מורכבת: ב2017 בעלי ההון ראו הזדמנות מדהימה לממש נכסים. באותה שנה נכנסו מגבלות על מחיר למשתכן כך שמשקיעים לא יכלו לרכוש בתוכנית. בעלי הון הבינו שהמון משקיעים יכנסו בבת אחת לשוק החופשי. בנוסף, מבצע דיבידנדים גדול שחרר המון כסף לשוק. הייתם מצפים שזה דווקא יעודד רכישה אבל בעלי ההון אוהבים להקדים את השוק ולכן הבינו שמדובר דווקא בהזדמנות טובה לממש נכסים כשכל כך הרבה כסף משתחרר והמחירים יהיו בשיא. התוצאה? אותה אתם יכולים לראות בגרף רשות המיסים. בעלי ההון מתחילים לממש ולמכור נכסים. המימוש לא עשה טוב לשוק הנדלן וגורם ל2018 להסתיים בירידת מחירים של 2% במחירי הדירות. אז הקבלנים הפנו מבטם למקום אחר- רוכשי דירה ראשונה. הרי עוד דבר קרה ב2017: רפורמת שטרום נתנה יותר כוח לגופים חוץ בנקאיים, יותר אשראי הולך להיות משוחרר לציבור. בעוד הציבור נכנס לנדל"ן לטווח הארוך ומחזיק בו מתוך אמונה שהמחירים יעלו, המשקיעים החזקים מתנהלים באופן זהיר יותר. מה שמניע אותם הוא לא אמונה אלא החיפוש המתמיד אחר הזדמנות להרוויח. אחרי הקדמת הרכישות עקב מס רכישה ב2015, ממאי 2016 ועד פברואר 21, בכל חודש מלבד חודש אחד, המשקיעים מכרו יותר משקנו. לאחר מכן, אחרי פיק הרכישות ב2021 המשקיעים חזרו לממש נכסים ברצף ממאי 2022 עד נובמבר 2024. כלומר, בעשור האחרון, אנחנו רואים שתי תקופות של למעלה מ 4 שנים ו-3 שנים בהתאמה של מימושי משקיעים שהגיעו אחרי פיקים קצרים של רכישות. לא מים שקטים עבור הציבור הרחב, סיפור הנדל"ן הישראלי נראה פשוט: מחירי הדירות עולים. מה עוד יש לספר? אך מאחורי הקלעים, השוק עובר טרנספורמציה מהותית. גם מי שדוחה את טענת "בועת הנדל"ן" חייב להודות שהשוק של 2025 איננו השוק של 2015 – תהליכים ארוכי טווח שינו לחלוטין את הרכב השחקנים והדינמיקה בתוכו. בתחילת העשור הקודם היו אלה בעיקר המשקיעים המגודרים שהובילו את השוק: כשהריבית נשקה לאפס והתשואות היו ברורות. בהמשך, כשהמחירים כבר טיפסו והמשקיעים החלו לממש, נפתחו שערי האשראי בפני המעמד הבינוני – לא באמצעות השקעה ממשלתית בדיור בר-השגה, אלא דרך הרחבת האפשרויות להיכנס לחוב. רפורמות כמו שטרום והתרחבות הגופים החוץ-בנקאיים הקלו על קבלת הלוואות, גם אם לא על רמת החיים. בהדרגה, פחות ופחות מרוכשי הדירות היו רוכשים מגודרים המסוגלים לשלם גם קרן וגם ריבית, ויותר מהם הפכו ללווים ספקולטיביים, שעמדו בתשלומי הריבית אך מחזרו את הקרן. והאמת? זה השתלם. מחירי הדירות המשיכו לטפס ובנק ישראל נרתם לעזור כשתזרים המזומנים התחיל להכביד. בינואר 2021, הגדלת תקרת הפריים היוותה איתות נוסף שהכסף יהיה זמין יותר, ומחירי הדירות יקבלו דחיפה נוספת כלפי מעלה. המשקיעים אכן חזרו בעוצמה לשוק, אך הציבור הרחב לא רק שלא הרוויח מכך – רבים ממי שרכשו דירה ראשונה בתקופה זו לקחו סיכונים משמעותיים, וכיום, עם עליית הריבית, הם חווים את ההשלכות דרך זינוק בתשלומי המשכנתא החודשיים. הקבלנים נהנו מרווחים נאים, אך המשקיעים שוב בגדו בהם וחזרו לממש – למכור יותר מאשר לקנות. הציבור המשיך להאמין שחובה לרכוש דירה בכל מחיר, אך המלחמה ועליית הריבית פשוט לא אפשרו זאת. הלוואות הקבלן הנוכחיות מסמנות שלב מתקדם בהתפתחות בועה פיננסית. כשמערכת פיננסית מאפשרת לרכוש נכסים בתשלום של 5-10% בלבד, היא למעשה שולחת הזמנה המונית ללווים פונזיים – זו בדיוק התבנית שנצפתה בכל בועה עממית משמעותית בהיסטוריה, ממשבר 1929 דרך בועת הדוט-קום ועד למשבר הסאב-פריים. מה שמתרחש בשוק הנדל"ן לא שונה מההתנהלות בשווקים אחרים. בזמן שהעיתונות הכלכלית מתווכחת על מושגים כלכליים ומשמעותם: אינפלציה, פתיחה ליבוא, מיסי רכישה, מהלכי רגולציה, מכסים, מה שקורה בפועל הרבה יותר פשוט: בעלי הון מזהים הזדמנות זמנית – ומגיבים אליה בתיאום כמעט מוחלט. ההתנפלות הזאת, בין אם על דירות ובין אם על מניות או נכסים אחרים, לא נובעת מהייחוד הכלכלי של כל צעד, אלא מדפוס חוזר של חיפוש טרף – ניצול של רגעי מעבר כדי להרים את המחיר ולממש רווח. זה מזכיר את מה שהכלכלנית איזבלה וובר תיארה – תיאום לא-רשמי בין חברות על רקע אירוע כלכלי גדול על מנת לייצר עליות מחירים. וכך, בדיוק כמו קמעונאים שקפצו על התייקרות חומרי הגלם בקורונה כדי להטיס את המחירים, משקיעים קופצים על העלאה או הורדה של מס רכישה כדי להריץ את השוק. הדינמיקה של בועות עממיות פשוטה להפליא: הן מתקיימות רק כל עוד ישנה אספקה של קונים חדשים עם מימון הולך ומתרחב. ברגע שזרם הקונים החדשים מתמעט או שתנאי המימון משתנים – ההתמוטטות מתחילה. זו אינה סוגיה של תרבות ייחודית או סנטימנט שוק, אלא מציאות שבה לווים פשוט אינם יכולים לעמוד בהלוואותיהם. כשהבועה תתפוצץ, יופיעו אנליסטים שיסבירו בדיעבד כיצד "הכל היה צפוי". אך השאלה האמיתית היא מי ישלם את המחיר. התשובה, לצערי, ברורה - אלה שלקחו על עצמם את הסיכון בשלב המאוחר ביותר, בדיוק כפי שקרה בכל בועה עממית בהיסטוריה. טלי גולדרינג היא חוקרת עצמאית בתחומי הכלכלה והנדל"ן, וחברת מערכת מגזין רוזה. עריכה: תום אלפיה להאזנה: שימו לב: ההאזנה לפרקים היא דרך פלטפורמות ההאזנה השונות בלבד - ולא דרך האתר. לתמיכה מוזמנים לכתוב לנו במייל rosamedia@standing-together.org או בוואטסאפ: 050-9469545 71 פרק מספר טלי גולדרינג טלי גולדרינג היא חוקרת עצמאית בתחומי הכלכלה והנדל"ן, וחברת מערכת מגזין רוזה למי קראתם נימבי? למי קראתם נימבי? נשים חרדיות בונות כוח מלמטה נשים חרדיות בונות כוח מלמטה מה עוד יש לנו לאבד? מה עוד יש לנו לאבד? הדרך מטמטום לרוע קצרה מתמיד. הדרך מטמטום לרוע קצרה מתמיד. התמונה הגדולה היא סיפוח הגדה המערבית התמונה הגדולה היא סיפוח הגדה המערבית הכפרים הבלתי מוכרים - נעים להכיר הכפרים הבלתי מוכרים - נעים להכיר

ארנון ואסף על נפילת ממשלת השינוי, החוקים האחרונים שעברו ולא עברו והעתיד שמחכה לנו אחרי הבחירות. פרק זה סגור למנויים בלבד. לא מנויים? לחצו כאן כדי להירשם למי קראתם נימבי? למי קראתם נימבי? נשים חרדיות בונות כוח מלמטה נשים חרדיות בונות כוח מלמטה מה עוד יש לנו לאבד? מה עוד יש לנו לאבד? הדרך מטמטום לרוע קצרה מתמיד. הדרך מטמטום לרוע קצרה מתמיד. התמונה הגדולה היא סיפוח הגדה המערבית התמונה הגדולה היא סיפוח הגדה המערבית הכפרים הבלתי מוכרים - נעים להכיר הכפרים הבלתי מוכרים - נעים להכיר הצטרפו לתוכנית המנויים שלנו הצטרפו עכשיו הניסוי נגמר שתפו: קריאת השכמה PREMIUM 1 ביולי 2022 הניסוי נגמר קריאת השכמה PREMIUM 00:00 / 01:04 ! להאזנה: שימו לב: ההאזנה לפרקים היא דרך פלטפורמות ההאזנה השונות בלבד - ולא דרך האתר. לתמיכה מוזמנים לכתוב לנו במייל rosamedia@standing-together.org או בוואטסאפ: 050-9469545 421 פרק מספר קריאת השכמה PREMIUM פודקאסט אקטואליה סוציאליסטי על החיים עצמם ועל התקווה לשינוי יסודי של החברה, הפוליטיקה והכלכלה. למי קראתם נימבי? למי קראתם נימבי? נשים חרדיות בונות כוח מלמטה נשים חרדיות בונות כוח מלמטה מה עוד יש לנו לאבד? מה עוד יש לנו לאבד? הדרך מטמטום לרוע קצרה מתמיד. הדרך מטמטום לרוע קצרה מתמיד. התמונה הגדולה היא סיפוח הגדה המערבית התמונה הגדולה היא סיפוח הגדה המערבית הכפרים הבלתי מוכרים - נעים להכיר הכפרים הבלתי מוכרים - נעים להכיר

המלחמה באיראן תוארה כהסרת איום קיומי בלית ברירה. האם ייתכן שבכלל קירבנו את איראן לגרעין? ומה כן צריך לעשות? פרק זה סגור למנויים בלבד. לא מנויים? לחצו כאן כדי להירשם למי קראתם נימבי? למי קראתם נימבי? נשים חרדיות בונות כוח מלמטה נשים חרדיות בונות כוח מלמטה מה עוד יש לנו לאבד? מה עוד יש לנו לאבד? הדרך מטמטום לרוע קצרה מתמיד. הדרך מטמטום לרוע קצרה מתמיד. התמונה הגדולה היא סיפוח הגדה המערבית התמונה הגדולה היא סיפוח הגדה המערבית הכפרים הבלתי מוכרים - נעים להכיר הכפרים הבלתי מוכרים - נעים להכיר הצטרפו לתוכנית המנויים שלנו הצטרפו עכשיו אין פצצה שתחסל את הגרעין האיראני המלחמה באיראן תוארה כהסרת איום קיומי בלית ברירה. האם ייתכן שבכלל קירבנו את איראן לגרעין? ומה כן צריך לעשות? שתפו: תום אלפיה 26 ביוני 2025 אין פצצה שתחסל את הגרעין האיראני תום אלפיה 00:00 / 01:04 תצלום אוויר של מתקן הגרעין בפורדו, נאס"א, 19 ליוני 2025 ביום שלישי (24.6) נשיא ארה"ב טראמפ הכריז שהושגה הפסקת אש במלחמה בין ישראל לאיראן, ונתניהו הודיע כי "ישראל השיגה את כל יעדי המלחמה ואף הרבה מעבר לכך". כמו נתניהו וממשלת ישראל, גם האופוזיציה חגגה את הניצחון המזהיר (למשל לפיד , גולן , גנץ ). דרושה רק התבוננות מינימלית על האירועים שמתרחשים במציאות על מנת לראות שהחגיגות לא מוצדקות. לא רק משום שיש ספק רב אם המטרות הקונקרטיות והמיידיות של המלחמה הושגו, אלא שגם סביר מאוד להניח שמצבה הביטחוני של ישראל, ושל כל המזרח התיכון, רק הידרדר בעקבות המלחמה הזו. מבין בליל ההצהרות המשתנות והסותרות של ראש הממשלה, שר הביטחון, ומערכת הביטחון לגבי מטרות המלחמה, מטרה אחת בלטה בחשיבותה ובמיידיות שבה: עצירה מוחלטת או עיכוב רב-שנים של תכנית הגרעין האיראנית. בראיון לאיילה חסון, נתניהו מסביר את החשיבות של המטרה הזו. הוא טען שאחרי חיסול נסראללה (בספטמבר 2024) האיראנים "טסו לגרעין [...] היה ברור שהזמנים מתקצרים כי תוך כמה חודשים, בוודאי פחות משנה יהיה להם גרעין". הוא מזהיר בראיון מפני האפוקליפסה שנמנעה – "אנחנו לא יכולים להשאיר את זה לדורות הבאים כי אולי לא יהיו הדורות הבאים", ומזכיר את הצהרותיו בעבר אודות "הסכנה של השמדתנו באמצעות פצצה גרעינית". כלומר, לישראל לא הייתה ברירה אלא לפעול עכשיו נגד תכנית הגרעין כי אחרת איראן תטיל עלינו פצצה גרעינית. יש לנו סיבות טובות לפקפק בכך שהמלחמה הצליחה לעצור או לעכב באופן משמעותי את תכנית הגרעין האיראנית. זאת בשל פרסומים כי איראן הצליחה לשמור על מאות הקילוגרמים של אורניום מועשר שמספיק ליצירה של כ-9 פצצות אטום, או פרסומים של מומחים שאיראן יכולה לבנות מחדש את המכשירים שנהרסו באתר אחר ולהעשיר את החומר שברשותם לרמה הדרושה לפצצה בתוך כ-5 חודשים, ולבסוף גם משום עליית קולות בתוך הפוליטיקה האיראנית שדורשים לפתח פצצה כתגובה למתקפה. כל זה מעלה שאלות מהותיות לגבי המדיניות הישראלית שננקטה כלפי הגרעין האיראני, לא רק במתקפה הנוכחית, אלא בשני עשורים האחרונים. ניתן לתאר אותה כמדיניות ניצית ימנית שרואה בהסכמים ובריתות עם מדינות אחרות חולשה, ורואה בפצצות והתנקשויות עוצמה. בטור הנוכחי אציג את ההשלכות ההרסניות של המדיניות ארוכת השנים הזו ואציע כיצד יכולה להיראות מדיניות שמאלית להתמודד עם האיום. נשק גרעיני נועד להבטיח את שרידות המשטר בניגוד להצהרות נתניהו, שורה של חוקרים מסכימים שאיראן לא מפתחת פצצת אטום על מנת להטיל אותה על ישראל. בראיון שקיימנו עם אדם רז [היסטוריון של תכנית הגרעין הישראלית, ת.א.] הוא מזכיר לנו את מה שכולנו יודעים – ההחלטה להטיל פצצת אטום התרחשה פעם אחת בהיסטוריה, כאשר ארצות הברית הטילה שתי פצצות על יפן במלחמת העולם השנייה. מאז, נוצר מה שמכונה "טאבו גרעיני, כלומר, נורמה ביחסים בין-לאומיים שבנשק גרעיני לא עושים שימוש". בניגוד לנשקים אחרים, אומר רז, מטרת העל של נשק גרעיני איננה להשתמש בו בשדה הקרב, אלא להשיג יתרונות בתחום הפוליטיקה והדיפלומטיה. לפי רז, הנשק הגרעיני האיראני נועד "לחזק את מעמדה של איראן, וליתר דיוק, את המשטר הנוכחי באיראן. אנחנו לומדים מההיסטוריה שהיכולת לפעול נגד מדינות שהגיעו לנשק גרעיני כמו צפון קוריאה ופקיסטן הולכת וקטנה. מי שעוקב אחרי הויכוח בנושא הגרעין בתוך הפוליטיקה האיראנית רואה שאחת הדוגמאות שחוזרות בקרב מחייבי החימוש הגרעיני היא הדוגמה של קדאפי ולוב. קדאפי הסכים לוותר על נשק גרעיני למרות שהפרוייקט היה בעיצומו, ושנים אחדות לאחר מכן הוא הופל בידי גורמים מבחוץ ומבפנים. תומכי פיתוח נשק גרעיני באיראן אומרים – אם לאיראן יהיה נשק גרעיני, היכולת של מדינות במזרח התיכון, באירופה ובאמריקה להפיל את המשטר כמעט ולא תהיה קיימת. הפצצה נועדה להבטיח את שרידותו של משטר האייתולות ". בניגוד לשיח הציבורי בישראל סביב הנשק הגרעיני האיראני, אומר רז, קשה להגיד שהמדיניות של המשטר האיסלאמי מאז המהפכה ב-1979 היא חיסול מדינת ישראל. "פוליטיקאים כאלה ואחרים התבטאו בכל מיני צורות - לחסל את הציונות, וכדומה. אבל האם באיראן יש תכנית פעולה לחסל את מדינת ישראל, כלומר חיסול מיליוני בני אדם או גירושם? האם הם מנסים לשחזר את הפתרון הסופי? לא". גם שורה של חוקרי איראן והמזה"ת, כמו אורי גולדברג ו ליאור שטרנפלד הביעו עמדה דומה – איראן לא מושקעת בתכנית רב-שנתית להשמדת ישראל אלא פועלת לבסס את השפעתה באיזור לצורך שימור המשטר. מדינת סף-גרעין "בגדול", אומר רז, "מדינה שתחליט שהיא רוצה נשק גרעיני ותהיה מוכנה לשלם את המחירים הכלכליים הדיפלומטיים, תוכל תוך מספר שנים להגיע לנשק גרעיני. בשנות ה-40, ה-50, וה-60, נשק גרעיני היה פרוייקט טכנולוגי וכלכלי-חברתי בקנה מידה עצום. היום, הטכנולוגיה הזו היא דבר שאפשר להוריד בויקיפדיה ולקרוא. בשנות ה-80 כשדרום אפריקה בנתה פצצה קראו לזה the affordable bomb. זה כבר היה זול". "איראן נמצאת במהלך ארוך שנים של גרעין אזרחי, שהיה בו גם עניין של פיתוח נשק גרעיני. לפני שנים אחדות היא הגיעה לשלב בו מבחינה טכנולוגית היא יכולה לפתח נשק גרעיני בטווח זמן מאוד קצר. זה קשור לתשתיות, למערכות של ניסויים, וליצירה של קבוצת הנשק - הטיל שיסחוב את כל החומרים האלה. הערכתי, שמבוססת על דברים שפורסמו בתקשורת העולמית ושיחות עם אנשים במערכת הישראלית, היא שאיראן היא מדינה סף-גרעינית. כלומר נמצאת על הסף – שהוא מונח מאוד חמקמק. הרעיון הוא שמדינה נמצאת 'בחודש התשיעי להריון' או במרחק 'בורג אחד מיצירת נשק גרעיני'. שבוע או שבועיים או שלושה או ארבעה. וזה ככה כבר זמן מה. כלומר, איראן הגיעה לשלב בו היא שולטת בטכנולוגיה ובמדע, ויש לה את החומרים". אז מה עושים עם הגרעין האיראני? גם אם אין לאיראן כוונה להטיל את הפצצה על ישראל, מדינת אויב, בעלת משטר דתי, שמשיגה פצצה גרעינית היא בשורה רעה - לביטחון של ישראלים, ושל תושבי המזרח-התיכון והעולם. אז איך עלינו להתמודד עם זה? לחברי כנסת מהמפלגות היהודיות בכנסת יש דעה אחידה בעניין: בן-גביר, סמוטריץ, נתניהו, גנץ, לפיד, יאיר גולן, ונעמה לזימי מסכימים שאין ברירה אלא לתקוף באיראן ולפגוע כמה שניתן בחלקים השונים של תכנית הגרעין. אך מה התרומה של תקיפה כזו עשויה להיות? רז סקפטי לגבי הטענה שישראל, אפילו בתמיכה אמריקאית, מסוגלת להסב נזק בלתי הפיך לתכנית הגרעין האיראנית: "איראן הגיעה לשלב בו היא שולטת בטכנולוגיה ובמדע ויש לה את החומרים [הכוונה למאות קילוגרמים של אורניום מועשר לרמות גבוהות, ת.א.]. אנחנו מתרגשים מהרג של מדען פה ושם, אבל איראן היא המדינה השנייה בעולם במספר המהנדסים. זו מעצמת מהנדסים ומדע. הרג המהנדסים עושה דאווין על הישראלים, אבל היכולת הזה להשפיע לטווח הארוך מעטה מאוד. אפשר לעכב בחודש או חצי שנה, זה חסר משמעות במובן האסטרטגי העמוק אלא אם יש לך תכנית פוליטית אלטרנטיבית. ההערכה שלי כרגע היא שערב המלחמה, היכולת לעצור את תכנית הגרעין האיראנית צבאית כמעט ולא קיימת" [הראיון עם רז התקיים ביום 21.6, לפני הפסקת האש ולפני התקיפה האמריקאית באיראן, ת.א.]. "לעומת המצב באיראן, נשקים גרעיניים שהושמדו בסוריה ועיראק [ב-2007 וב-1981 בהתאמה, ת.א.] שהושמדו במהלך צבאי היו בשלבים הרבה יותר ראשוניים. הכור בסוריה שהושמד בתקופתו של אולמרט היה התחלה של ההתחלה. לא היה שם אפילו חומר. בעיראק הסיטואציה הייתה אחרת". חשוב להוסיף לדברי רז הבדל משמעותי נוסף, והוא הביזור ו האוטונומיות של הפרויקט האיראני. האיראנים שואפים לשליטה מוחלטת על כל שלבי תהליך ייצור הפצצה: החל מכריית האורניום הטבעי, דרך המרת המוצק לגז והעשרת האורניום, וכלה בהפיכת החומר המועשר לפצצה. בניגוד לפרויקטים בעיראק ו סוריה אשר כללו ייבוא של חומר בקיע והפעלת מתקן בודד שיהפוך אותו לפצצה, איראן פועלת כבר עשורים להשיג שליטה מלאה על כל השלבים כולם. ומכאן גם הביזור האדיר של אתרי הגרעין ופיזורם בכל רחבי המדינה העצומה. הפוליטיקה של הפצצה לפי רז, "הסיבה שאיראן הפכה למדינת סף גרעין קשורה לפוליטיקה האיראנית, ליחסי הכוחות באיראן, לא למדען כזה או אחר. ההחלטה להפוך למדינה גרעינית נמצאת בפוליטיקה, וביחסי הכוחות בין קבוצות פוליטיות באיראן. באיראן יש כוחות שונים. אני חושב שהמלחמה של ישראל משרתת את הקו של אלה באיראן שרוצים להתקדם עם נשק גרעיני, שהיא מחזקת את הקו של אלה שאומרים שאם יהיה לנו נשק גרעיני לא יוכלו לתקוף אותנו. התקיפה הישראלית כרגע לא פוגעת בפרוייקט הגרעין - היא משפיעה על המוטיבציות ויחסי הכוחות בתוך איראן בעד נשק גרעיני" . "לפני כמה חודשים היו סבבים של מו"מ בין איראן לארה"ב. בימי השיא אמר הדובר המובהק ביותר נגד גרעין באיראן, לאריג'אני , שתקיפה ישראלית לא תוכל להביא להשמדת הפרויקט אלא תחזק את מחייבי הגרעין באיראן. איראן יכלה להיות מדינה גרעינית לפני שבוע חודש או שנה. היא לא עשתה את זה כי זה עניין פוליטי. וכרגע, המלחמה, לפי אחד הפוליטיקאים החשובים באיראן, מחזקת את התמיכה בפצצה באיראן. אני לא רואה איך המתקפה הישראלית מסייעת למתנגדי הפצצה". ומה עם סנקציות? רז אומר לנו, בעצם, שלישראל אין יכולת למנוע מאיראן נשק גרעיני, אבל הפעולות שלה משפיעות על המחנות השונים בתוך איראן בדיון הציבורי על הפצצה. אסטרטגיה אפשרית להתמודד עם תכניות גרעין היא לחזק את המחנה הפוליטי – בחברה האיראנית ובמוסדות האיראניים הרשמיים – שמתנגד לפיתוח פצצה. כלומר, לגרום לאיראנים לזנוח את פרויקט הגרעין כהחלטה פוליטית. היסטורית, המערב נקט בשתי דרכים לא-צבאיות על מנת להתמודד עם האיום של נשק גרעיני איראני. הראשונה היא הטלת סנקציות על הכלכלה האיראנית, והשניה היא הסכם גרעין. בראיון עם חוקרי הסנקציות על איראן, שהתפרסם באתר הפורום לחשיבה איזורית , עולה תמונה עגומה. משטר הסנקציות על איראן החל ב1979 עם המהפכה האיסלאמית. מאז, היקף הסנקציות רק גדל עד שאיראן הפכה למדינה השניה בעולם במספר הסנקציות ובמשך הזמן שהן מוטלות עליה (אחרי רוסיה). החוקרים מתארים כיצד הסנקציות נמצאות בכל פינה בכלכלה האיראנית: "אין תחום בחברה, בפוליטיקה ובכלכלה האיראנית שאינו מושפע מהסנקציות. כמעט כל הסחר הבינלאומי של איראן, היבוא והיצוא, התנועות הפיננסיות – כפופים לסנקציות". החוקרים מצאו שאחת ההשלכות המרכזיות של הסנקציות הייתה חיסול מעמד הביניים האיראני, ועלייתה של אליטה חדשה, מושחתת, ומקושרת למשמרות המהפכה: "ככל שהסנקציות מתמשכות, האליטה העסקית במדינה מצטמצמת לאלה שמחוברים לאליטות הצבאיות, התעשייתיות והפוליטיות, משום שהם היחידים שמסוגלים לתמוך בהשקעות הון שיאפשרו את הכנסת הסחורות למדינה. הם היחידים שיכולים להפר את החוק באמצעות הכנסת סחורות דרך שרשרת של מדינות אחרות. עם הזמן, אתה חוזה בצמיחתה של אליטה כלכלית חדשה המחוברת למשמרות המהפכה וללשכת המנהיג העליון. אז פגענו באיראני הממוצע, הרסנו את מעמד הביניים, וסיימנו עם משטר יציב יותר, אגרסיבי יותר וגרעיני יותר". נראה שמבחינת ההשפעה שלהם על הפוליטיקה האיראנית, תקיפה צבאית והטלת סנקציות הן שני קווי מדיניות עם השפעה דומה. הם מחזקים את התחושה של איראנים שעליהם להגן על עצמם מפני מעצמות זרות שפולשות לשטחם ולכלכלתם. אלה כלים שמבודדים את המדינה כולה מיתר העולם, מרסקים את הכוחות המתונים יותר בפוליטיקה ובכלכלה האיראנית, ומחזקים במקומם את הגורמים הקיצוניים, המושחתים, והבדלנים ביותר. הסכם גרעין דרך אלטנרטיבית של המערב להתמודד עם איום הנשק הגרעיני האיראני היא באמצעות הגעה להסכם גרעין. נקודת המוצא של הסכם כזה היא שהוספה של מדינה חדשה לרשימת המדינות המחזיקות בנשק גרעיני היא מנוגדת לאינטרסים של כלל מדינות העולם, ושל רוב מוחלט של תושבי כדור הארץ. הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית היא הגוף מטעם האו"ם שאחראי על פיקוח על אתרים גרעיניים לצורכי שלום וכן על מניעת הפצה של נשק גרעיני. הסכם הגרעין שנחתם ב-2015 בין איראן לבין נציגי מועצת הביטחון של האו"ם כלל הקלה בסנקציות שהוטלו על איראן בתמורה להטלת מגבלות חמורות על תכנית הגרעין האיראנית יחד עם תכנית פיקוח שהמגבלות אכן מיושמות. לפי אדם רז, הסכם הגרעין נועד "להבטיח שאיראן לא תהיה גרעינית למשך 15 שנה". נזכיר, שמשטר הסנקציות לא מנע מאיראן להפוך למדינת סף-גרעין, ושהתקיפה על אתרי הגרעין הצליחה לעכב את תכנית הגרעין בחודשים בודדים. הסכם שהיה מבטיח לנו איראן נטולת גרעין ל-15 שנים היה הישג אדיר לביטחון ישראל, המזה"ת והעולם. לפי רז, "המטרה של ההסכם הייתה לייצר נורמליזציה ולגיטימציה לעוד הסכמים, ולחזק את אלה שלא רוצים נשק גרעיני באיראן. איך? אם אין סנקציות יש כלכלה מתפתחת, יש חילופי סטודנטים, יש עסקים. החברה האיראנית תצא מובטחת ואדם יגיד לעצמו - 'מה אני צריך נשק גרעיני כשיש תיירות ובתי מלון ומפעלים ואני יכול לנסוע בעולם?' ההסכם היה ברוח הזו, ולכן אמרו אנשי מקצוע ובעולם שההסכם הוא טוב". חוקרי משטר הסנקציות על איראן מביעים עמדה דומה . בשנים שהובילו לחתימת הסכם הגרעין, "האיראנים הבינו שהם יכולים לסמוך על אובמה. הוא עשה עבודה טובה בהעברת מסרים. למשל, הוא התייחס למדינה לראשונה בשמה, והבהיר בכל דרך אפשרית שהוא לא מעוניין בשינוי משטר. העובדה שארה"ב לא התערבה בתנועה הירוקה באיראן הובנה בטהראן כרמז ברור לכך". הנקודה היא ליצור מערכות יחסים ארוכות טווח בין איראן למדינות העולם, שיאפשרו אינטגרציה שלה חזרה לקהילה הבינלאומית. האינטגרציה הזו נעשית בתנאי של וויתור על נשק גרעיני, שמהווה אינטרס משותף לכל מדינות העולם כולן. התהליך ארוך הטווח הזה הוא תהליך שמחזק את עצמו אם נותנים לו להימשך – הוא מפתח כלכלה עצמאית, ומעמד ביניים עם אינטרסים כלכליים של אינטגרציה, הוא מחליש כוחות בדלניים וקיצוניים ומחזק כוחות מתונים ושמעוניינים ביציבות. אבל נתניהו וטראמפ לא נתנו לתהליך הזה להימשך. בעידודו של נתניהו, ב- 2018 טראמפ יצא באופן חד צדדי מההסכם , והטיל שורה של סנקציות נוספות על איראן. שתי דרכי הפעולה הללו הן ממש הפוכות, והליכה בדרך אחת פירושה התרחקות מהדרך השניה. כאשר תוקפים צבאית את איראן, ומגבירים את הסנקציות עליה, הדבר מזין תחושות של מצור בחברה האיראנית, ומביא לחיזוק של תומכי הגרעין והכוחות הבדלניים - וזה בדיוק מה שראינו בעשורים האחרונים. כאשר פועלים בדרך של הסכמים ונורמליזציה של המשטר האיראני, הדבר מביא לחיזוק של מתנגדי הגרעין ושל הכוחות המתונים בחברה האיראנית. הקו המפריד בין קוי המדיניות הוא אמון. האם הצעדים בונים אמון בין הצדדים, כך שניתן להגיע להסכם, לשמר אותו, ואז לשכפל אותו לתחומים רבים ככל הניתן? או האם הצעדים פוגעים באמון, וגורמים לצדדים להתכנס לתוך הקיצוניות והבדלנות בחשדנות תמידית כלפי הצד השני? נזכיר שלישראל אין אפשרות לעצור את תכנית הגרעין האיראנית. המדיניות של נתניהו (ושל טראמפ) בעשורים האחרונים – לבטל הסכמים, להטיל כמה שיותר סנקציות, ולבסוף לתקוף צבאית את אתרי הגרעין – חיזקה, ביססה, וסייעה למשמרות המהפכה ולכוחות קיצוניים נוספים באיראן להשתלט על מוקדי כוח וקבלת החלטות. המדיניות של נתניהו, שכעת הגיעה לשיאה, נחשפת במערומיה ככישלון מחפיר בהרחקת הנשק הגרעיני מאיראן או מהגברת הביטחון של ישראלים. מה שנותר לנו לעשות עכשיו זה להצביע על הטעויות, ולהתחיל לגבש מדיניות שמאלית לאיום הגרעיני; מדיניות שבאמת תתרום לביטחון של ישראלים ושל יתר תושבי המזרח-התיכון. להאזנה: שימו לב: ההאזנה לפרקים היא דרך פלטפורמות ההאזנה השונות בלבד - ולא דרך האתר. לתמיכה מוזמנים לכתוב לנו במייל rosamedia@standing-together.org או בוואטסאפ: 050-9469545 92 פרק מספר תום אלפיה תום אלפיה הוא דוקטורנט לפילוסופיה פוליטית באוניברסיטה העברית בירושלים, וחבר מערכת מגזין רוזה למי קראתם נימבי? למי קראתם נימבי? נשים חרדיות בונות כוח מלמטה נשים חרדיות בונות כוח מלמטה מה עוד יש לנו לאבד? מה עוד יש לנו לאבד? הדרך מטמטום לרוע קצרה מתמיד. הדרך מטמטום לרוע קצרה מתמיד. התמונה הגדולה היא סיפוח הגדה המערבית התמונה הגדולה היא סיפוח הגדה המערבית הכפרים הבלתי מוכרים - נעים להכיר הכפרים הבלתי מוכרים - נעים להכיר

אסף וארנון על מגוון הפתרונות שלא יתממשו ביום שאחרי המלחמה, ואיך מדינת ישראל מתכוונת להכריע ביניהם. פרק זה סגור למנויים בלבד. לא מנויים? לחצו כאן כדי להירשם למי קראתם נימבי? למי קראתם נימבי? נשים חרדיות בונות כוח מלמטה נשים חרדיות בונות כוח מלמטה מה עוד יש לנו לאבד? מה עוד יש לנו לאבד? הדרך מטמטום לרוע קצרה מתמיד. הדרך מטמטום לרוע קצרה מתמיד. התמונה הגדולה היא סיפוח הגדה המערבית התמונה הגדולה היא סיפוח הגדה המערבית הכפרים הבלתי מוכרים - נעים להכיר הכפרים הבלתי מוכרים - נעים להכיר הצטרפו לתוכנית המנויים שלנו הצטרפו עכשיו מתאבל ללא קץ שתפו: קריאת השכמה PREMIUM 10 בנובמבר 2023 מתאבל ללא קץ קריאת השכמה PREMIUM 00:00 / 01:04 אסף וארנון על מגוון הפתרונות שלא יתממשו ביום שאחרי המלחמה, ואיך מדינת ישראל מתכוונת להכריע ביניהם. להאזנה: שימו לב: ההאזנה לפרקים היא דרך פלטפורמות ההאזנה השונות בלבד - ולא דרך האתר. לתמיכה מוזמנים לכתוב לנו במייל rosamedia@standing-together.org או בוואטסאפ: 050-9469545 576 פרק מספר קריאת השכמה PREMIUM פודקאסט אקטואליה סוציאליסטי על החיים עצמם ועל התקווה לשינוי יסודי של החברה, הפוליטיקה והכלכלה. למי קראתם נימבי? למי קראתם נימבי? נשים חרדיות בונות כוח מלמטה נשים חרדיות בונות כוח מלמטה מה עוד יש לנו לאבד? מה עוד יש לנו לאבד? הדרך מטמטום לרוע קצרה מתמיד. הדרך מטמטום לרוע קצרה מתמיד. התמונה הגדולה היא סיפוח הגדה המערבית התמונה הגדולה היא סיפוח הגדה המערבית הכפרים הבלתי מוכרים - נעים להכיר הכפרים הבלתי מוכרים - נעים להכיר

מאיה פרץ, ראש ענף תחבורה ציבורית ב״כח לעובדים״ לשעבר, מגיעה לדבר על מצב העובדים וארגוני העובדים בישראל פרק זה סגור למנויים בלבד. לא מנויים? לחצו כאן כדי להירשם למי קראתם נימבי? למי קראתם נימבי? נשים חרדיות בונות כוח מלמטה נשים חרדיות בונות כוח מלמטה מה עוד יש לנו לאבד? מה עוד יש לנו לאבד? הדרך מטמטום לרוע קצרה מתמיד. הדרך מטמטום לרוע קצרה מתמיד. התמונה הגדולה היא סיפוח הגדה המערבית התמונה הגדולה היא סיפוח הגדה המערבית הכפרים הבלתי מוכרים - נעים להכיר הכפרים הבלתי מוכרים - נעים להכיר הצטרפו לתוכנית המנויים שלנו הצטרפו עכשיו עובדים קשה (עם מאיה פרץ) מאיה פרץ, ראש ענף תחבורה ציבורית ב״כח לעובדים״ לשעבר, מגיעה לדבר על מצב העובדים וארגוני העובדים בישראל שתפו: קריאת השכמה PREMIUM 30 באפריל 2026 עובדים קשה (עם מאיה פרץ) קריאת השכמה PREMIUM 00:00 / 01:04 מאיה פרץ, ראש ענף תחבורה ציבורית ב״כח לעובדים״ לשעבר, מגיעה לדבר על מצב העובדים וארגוני העובדים בישראל להאזנה: שימו לב: ההאזנה לפרקים היא דרך פלטפורמות ההאזנה השונות בלבד - ולא דרך האתר. לתמיכה מוזמנים לכתוב לנו במייל rosamedia@standing-together.org או בוואטסאפ: 050-9469545 821 פרק מספר קריאת השכמה PREMIUM פודקאסט אקטואליה סוציאליסטי על החיים עצמם ועל התקווה לשינוי יסודי של החברה, הפוליטיקה והכלכלה. למי קראתם נימבי? למי קראתם נימבי? נשים חרדיות בונות כוח מלמטה נשים חרדיות בונות כוח מלמטה מה עוד יש לנו לאבד? מה עוד יש לנו לאבד? הדרך מטמטום לרוע קצרה מתמיד. הדרך מטמטום לרוע קצרה מתמיד. התמונה הגדולה היא סיפוח הגדה המערבית התמונה הגדולה היא סיפוח הגדה המערבית הכפרים הבלתי מוכרים - נעים להכיר הכפרים הבלתי מוכרים - נעים להכיר

ההפיכה המשטרית נסתיימה והחיים בישראל נראים כעת אחרת. אסף יקיר וארנון פלג סוקרים את העולם החדש. פרק זה סגור למנויים בלבד. לא מנויים? לחצו כאן כדי להירשם למי קראתם נימבי? למי קראתם נימבי? נשים חרדיות בונות כוח מלמטה נשים חרדיות בונות כוח מלמטה מה עוד יש לנו לאבד? מה עוד יש לנו לאבד? הדרך מטמטום לרוע קצרה מתמיד. הדרך מטמטום לרוע קצרה מתמיד. התמונה הגדולה היא סיפוח הגדה המערבית התמונה הגדולה היא סיפוח הגדה המערבית הכפרים הבלתי מוכרים - נעים להכיר הכפרים הבלתי מוכרים - נעים להכיר הצטרפו לתוכנית המנויים שלנו הצטרפו עכשיו החיים שאחרי ההפיכה שתפו: קריאת השכמה PREMIUM 6 ביוני 2025 החיים שאחרי ההפיכה קריאת השכמה PREMIUM 00:00 / 01:04 ההפיכה המשטרית נסתיימה והחיים בישראל נראים כעת אחרת. אסף יקיר וארנון פלג סוקרים את העולם החדש. להאזנה: שימו לב: ההאזנה לפרקים היא דרך פלטפורמות ההאזנה השונות בלבד - ולא דרך האתר. לתמיכה מוזמנים לכתוב לנו במייל rosamedia@standing-together.org או בוואטסאפ: 050-9469545 732 פרק מספר קריאת השכמה PREMIUM פודקאסט אקטואליה סוציאליסטי על החיים עצמם ועל התקווה לשינוי יסודי של החברה, הפוליטיקה והכלכלה. למי קראתם נימבי? למי קראתם נימבי? נשים חרדיות בונות כוח מלמטה נשים חרדיות בונות כוח מלמטה מה עוד יש לנו לאבד? מה עוד יש לנו לאבד? הדרך מטמטום לרוע קצרה מתמיד. הדרך מטמטום לרוע קצרה מתמיד. התמונה הגדולה היא סיפוח הגדה המערבית התמונה הגדולה היא סיפוח הגדה המערבית הכפרים הבלתי מוכרים - נעים להכיר הכפרים הבלתי מוכרים - נעים להכיר

דותן ברום לא צחק מהמערכון של ארץ נהדרת על אנטישמיית קולומביה - ולא רק כי הוא היה גרוע פרק זה סגור למנויים בלבד. לא מנויים? לחצו כאן כדי להירשם למי קראתם נימבי? למי קראתם נימבי? נשים חרדיות בונות כוח מלמטה נשים חרדיות בונות כוח מלמטה מה עוד יש לנו לאבד? מה עוד יש לנו לאבד? הדרך מטמטום לרוע קצרה מתמיד. הדרך מטמטום לרוע קצרה מתמיד. התמונה הגדולה היא סיפוח הגדה המערבית התמונה הגדולה היא סיפוח הגדה המערבית הכפרים הבלתי מוכרים - נעים להכיר הכפרים הבלתי מוכרים - נעים להכיר הצטרפו לתוכנית המנויים שלנו הצטרפו עכשיו את מי משרתת דמות ה"קוויר למען פלסטין"? תגובה לארץ נהדרת דותן ברום לא צחק מהמערכון של ארץ נהדרת על אנטישמיית קולומביה - ולא רק כי הוא היה גרוע שתפו: דותן ברום 8 בנובמבר 2023 את מי משרתת דמות ה"קוויר למען פלסטין"? תגובה לארץ נהדרת דותן ברום 00:00 / 01:04 נהרות של מילים נשפכו בשבועיים האחרונים על השמאל הפרוגרסיבי באוניברסיטאות העלית האמריקאיות, בטיקטוק וכיוצא באלה. זה היה רק עניין של זמן עד שהשטף הזה יגיע גם ל"ארץ נהדרת". גם על המערכון הזה כבר נכתב לא מעט. יש מי שהבחינו בעובדה הפשוטה אך החשובה ביותר - שהוא פשוט לא מצחיק. אחרים הצביעו על כך שהוא ממשיך את פוליטיקת הפינקוושינג הישראלית. והיו גם מי שאמרו שהוא מציג את הסטודנטים האמריקאים כמטומטמים, בעוד שהיה עליו להציג אותם כבלתי מוסריים. למרות האלרגיה להקשרים וקונטקסט שהציבור לקה בה לאחרונה (או לא לאחרונה), אני מציע להרחיב את המבט ולמקם את המערכון בקונטקסט של העבודה הפוליטית שעושה בו דמות ה"קוויר". הקהילה הגאה כנייר לקמוס לליברליזם הסדר העולמי שהחל להתגבש לאחר הפיגוע במגדלי התאומים והאיץ את התגבשותו לאחר המשבר הכלכלי העולמי מתחרז עם זה של המלחמה הקרה, שתמה רק עשור לפניו. גם בו, המערב מוצג כמעוז הליברליות והחופש, אבל את מקום הדיקטטורות הקומוניסטיות תופשים עתה ארגונים אסלאמיים פונדמנטליסטיים, תאוקרטיות אסלאמיות דוגמת איראן ודמוקרטיות־בקושי שמונהגות על ידי מנהיגים סמכותניים, כמו רוסיה של פוטין, תורכיה של ארדואן והונגריה של אורבן. הקהילה הגאה הפכה, שלא בטובתה, לנייר לקמוס להתמקמות בתוך הסדר העולמי החדש הזה. יש הרבה מה לכתוב סביב השאלה מדוע דווקא הקהילה הגאה הפכה לנייר לקמוס כזה, אבל נצטרך לדחות את הדיון הזה למועד אחר. איך נראה שימוש כזה בקהילה הגאה? רוסיה, פולין, הונגריה ותורכיה החלו להצר את צעדי הקהילות הגאות בארצן ואחר כך ממש לרדוף את מי שחורגים־ות מתפקידי המגדר והמין המסורתיים. האם הקהילה הגאה הציבה איום כה גדול לשלטונם של פוטין, מורבייצקי, אורבן וארדואן? אני סבור שלא. האם כל הנ"ל סתם מאוד הומופוביים ורק חיכו שיהיה בידם כח פוליטי כדי לממש את שנאתם העמוקה לגייז או לטרנסיות? יתכן, אבל גם זה לכל הפחות הסבר חלקי. הסבר שלם יותר הוא הפיכת הקהילה הגאה לסמל נוח לליברליות, כך שרדיפתה משדרת מסר פנימי לציבור באותה מדינה על עמדת המשטר ביחס לערכי הליברליזם, כמו גם מסר לעולם על התמקמות אותו משטר ביחס למדינות הנחשבות ליברליות, במיוחד אלה שהן גם מעצמות כלכליות, כמו ארה"ב וגרמניה. בגוש המדינות הליברלי, ככל שכבר ניתן לדבר על פוליטיקה גושית, הקהילה הגאה משמשת כתמונת הראי של אותו תפקיד בדיוק: פוליטיקה פרו־להט"בית הפכה לבון טון לאו דווקא מתוך אהבת מרדכי ממש, אלא כי תמיכה בקהילה הגאה היא דרך סמלית וקצרנית להביע תמיכה בערכי הליברליזם. כמובן שכל זה נכון לא רק לגבי מדינות. גם קהילות, חברות, בתי עסק וגופים פוליטיים משתמשים בקהילה הגאה כדרך להביע תמיכה או הסתייגות מהליברליזם. זאת הסיבה, או לפחות אחת הסיבות, לאובססיה של אבי מעוז עם הקהילה הגאה, ומהצד השני - לביטויי התמיכה האדירים בקהילה הגאה בקרב המפגינים במחאה נגד ההפיכה המשטרית, ובקרב הארגונים והחברות העסקיות שתמכו בה. לסיכום, דמות ה"קוויר" היא סמל לליברליזם, ותמיכה בקהילה הגאה או רדיפתה הן פעולות ממשיות מאוד, אבל גם פרפורמטיביות, שנועדו להצהיר על עמדת המבצעים אותן ביחס לליברליזם. דמות הקוויר והקונפליקט הפנימי של הליברליזם הישראלי מאז מתקפת החמאס בשבעה באוקטובר, סמלים מתרוקנים מתוכן ומתמלאים בתוכן אחר, מגרדים מעליהם שכבות של משמעות או מצמיחים שכבות חדשות. דגל ישראל, למשל, סימל למשך מספר חודשים, עד לאחרונה, את ההתנגדות להפיכה המשטרית, לממשלת הימין ולביבי נתניהו, וכמיהה לשוב לממלכתיות שפויה (היסטורית או מדומיינת). עתה, הדגל מסמל את איתנות העורף הישראלי, את ההתגייסות למאמץ המלחמתי, הבעת תמיכה בזכותה של ישראל להגן על עצמה, התפכחות מזהות מערבית גלובלית ושיבה לזהות היהודית המקומית או את הרצון לנצח במלחמה - מה שזה לא אומר. גם דגלי הגאווה עברו שינוי. בעולם שלפני הטבח, הם סימלו את השאיפה להיות עם נורמלי במשפחת המערב, כלומר את התמיכה בערכים ליברליים, כמוסבר לעיל. אבל עכשו המערב נחשק פחות. להוציא את הממשל האמריקאי, המערב נתפש על ידי מרבית הישראלים ומתואר בתקשורת הישראלית כאנטישמי (וחלקו ודאי כזה). הליברליזם ועוד יותר מכך השמאל העולמי נתפש כבוגד בערכים ההומניסטיים הטבעיים (וחלקו ודאי כזה). ובכלל, קשה ליישב ערכים ליברליים עם תמיכה במדיניות שמובילה ממשלת ישראל ועם הרדיפה המקארתיסטית כנגד אחר כל צל של בגידה בלאום. וזאת בעיה, כי מרבית הישראלים תופשים את עצמם כליברלים, ואני מניח שגם יוצרי "ארץ נהדרת" נמנים עם הקבוצה הזאת. איך פותרים את הקונפליקט הפנימי הזה? כאן נחלצת לטובתם הרטוריקה שעומדת בלב המערכון, שיש לה שני מהלכים, ושניהם קשורים בקהילה הגאה. המהלך הראשון הוא שימוש בדמויות בעלות נראות קווירית (שיער ורוד וסגול, פירסינג, שפת גוף אוחצ'ית) כדי לסמל את השמאל הפרוגרסיבי כולו ואולי בכלל את המערב הליברלי. ככל סמל, גם השימוש הזה הוא שימוש קצרני - הוא חוסך דיון מפורט יותר בזהותם ובעמדותיהם של מי שמבקרים את ישראל ומציג אותם בפשטות כצעירים־ות קוויריים־ות מאוניברסיטאות העלית האמריקאיות. למה דווקא הם? כמו שהראיתי, הסמל הזה לליברליזם מערבי כבר מושרש בתודעה מהגלגלולים הקודמים שלו. עכשו, אחרי שהמחנה שמבקר את ישראל צומצם לכדי חבורה של קוויריות, המערכון פנוי למהלך השני שלו: הגחכת הביקורת על ישראל והצגתה כצבועה. איך הוא עושה את זה? על ידי הצגת חמאס כארגון ששונא להט"בים (מה שנכון) ולכן המבקרים את מדיניות ממשלת ישראל בעזה ובגדה - שהמערכון כבר זיהה עם הקהילה הגאה - יכולים להיות מוצגים כמטומטמים שרצים בזרועות פתוחות אל מי שמבקש לרצוח אותם. המסקנה מובלעת ולא מוצגת, אבל היא גם לא צריכה להיות מוצגת, כיוון ששמענו אותה כבר אלפי פעמים במסגרת מסעי הסברה קודמים: בעוד השמאל העולמי מציג את עצמו כליברלי, זהו ליברליזם מהשפה ולחוץ. ישראל היא מעוז הליברליזם האמתי, ובה להט"בים באמת חופשיים לחיות את חייהם (אני לא נכנס לדיון על מידת תחולתה המצומצמת של ההצהרה הזאת). למעשה, ישראל היא היא מגינת הליברליזם, שכן היא מוצב קדמי של המערב במלחמתו נגד האסלאמיזם הפנטי, גם אם המערב לא מכיר בכך. כמו שאומר החמאסניק במערכון - קודם ישראל, אחר כך אמריקה. אולי בשלב הזה אתם חושבים: אבל הרי אלה לא רק סמלים, ראינו את הסרטונים של להט"בים תומכים בשחרור פלסטין. וזה נכון, אכן הרבה מאוד קווירים וקוויריות תומכים ותומכות בשחרור פלסטין (מטרה שאינה זהה לתמיכה בחמאס!). ונכון, האידאולוגיה הקווירית רואה בצורות השונות של הדיכוי קשורות זו בזו, ומבקשת לשחרר אותנו לא רק מהפטריארכיה ומהדיכוי המיני והמגדרי, אלא גם מדיכוי פוליטי ומכיבוש. אבל מבט נוסף מגלה שיש כאן בעצם בעיקר התמסרות לדמות הקוויר כסמל לשמאל הבינלאומי. רבבות בני אדם מפגינים בעשרות ערים ברחבי העולם במחאה על מדיניות המלחמה של ממשלת ישראל. מן הסתם, רובם סטרייטים. מן הסתם, יש בקרבם קבוצות רבות שמתנגדות למלחמה. קבוצה גדולה כזאת היא, למשל, ארגונים יהודיים שמתנגדים לה. ועם זאת, הייצוג התקשורתי והציבורי הישראלי הוא של קווירים. למה? כי נוח להשען על הסמל. אבל יש גם מחירים לסמל הזה. במציאות שבה מניות הליברליזם קורסות והחברה הישראלית עוברת תהליכי פשיזציה מואצים, מערכונים כמו זה של "ארץ נהדרת", ובכלל שימוש בנראות קווירית כסמל לשמאל הבינלאומי הבוגדני, מציבים סכנה אמתית לאנשים ונשים בעלי ובעלות נראות כזאת. עוד בעולם שלפני הטבח הקהילה הגאה החלה להיות מותקפת - גם באופן פיזי מאוד - על ידי חלק מתומכי ההפיכה המשטרית. זאת מגמה שעלולה להסלים. הולך ונהיה מסוכן לחיות פה כקוויר. "ארץ נהדרת" השתמשו בקהילה הגאה כדי לפנות אל המיינסטרים של החברה הישראלית, באופן שמותיר אנשים בעלי נראות קווירית מחוץ לגדר של החברה הזאת. אם היתה ליוצרי "ארץ נהדרת" טיפת אחריות ציבורית הם היו מוסרים מסר אחר לגמרי: החוסן שלנו כחברה תלוי בכך שנדע להכיל את מגוון האנשים שחיים כאן ואת מגוון חוויות החיים והעמדות שלהם. העמדות היחידות שיש להוציא מחוץ לגדר הן אלה המסיתות לאלימות ממש ואלה המבקשות לפגוע בממדים הדמוקרטיים של מדינת ישראל והחברה הישראלית. אם "ארץ נהדרת" רוצים להציג את ישראל כמגינת הליברליזם האמתית - בואו נתחיל מהמושכלות הראשונים האלה של הליברליזם. דותן ברום הוא דוקטורנט בבית הספר להיסטוריה באוניברסיטת תל אביב. מחקריו עוסקים בתולדות הקהילה הגאה בישראל. מרצה על היסטוריה ותרבות קווירית בארץ ובעולם ומגיש יחד עם ענת זלצברג את ההסכת "תולדות המיניות" שעוסק אף הוא בנושאים אלה. להאזנה: שימו לב: ההאזנה לפרקים היא דרך פלטפורמות ההאזנה השונות בלבד - ולא דרך האתר. לתמיכה מוזמנים לכתוב לנו במייל rosamedia@standing-together.org או בוואטסאפ: 050-9469545 24 פרק מספר דותן ברום דותן ברום הוא דוקטורנט בבית הספר להיסטוריה באוניברסיטת תל אביב. מחקריו עוסקים בתולדות הקהילה הגאה בישראל. מרצה על היסטוריה ותרבות קווירית בארץ ובעולם ומגיש יחד עם ענת זלצברג את ההסכת "תולדות המיניות" שעוסק אף הוא בנושאים אלה. למי קראתם נימבי? למי קראתם נימבי? נשים חרדיות בונות כוח מלמטה נשים חרדיות בונות כוח מלמטה מה עוד יש לנו לאבד? מה עוד יש לנו לאבד? הדרך מטמטום לרוע קצרה מתמיד. הדרך מטמטום לרוע קצרה מתמיד. התמונה הגדולה היא סיפוח הגדה המערבית התמונה הגדולה היא סיפוח הגדה המערבית הכפרים הבלתי מוכרים - נעים להכיר הכפרים הבלתי מוכרים - נעים להכיר

פודקאסט אקטואליה סוציאליסטי על החיים עצמם ועל התקווה לשינוי יסודי של החברה, הפוליטיקה והכלכלה. קריאת השכמה PREMIUM בעמוד זה מופיעים 48 הפרקים האחרונים. פרקים ישנים יותר של קריאת השכמה, ניתן למצוא בשורת החיפוש בעמוד זה מופיעים 48 הפרקים האחרונים. פרקים ישנים יותר של קריאת השכמה, ניתן למצוא בשורת החיפוש

דותן הלוי מגיע לשוחח עם שיר נחמקין על ההיסטוריה של עזה ועל איך הפכה הרצועה לפצצה מתקתקת פרק זה סגור למנויים בלבד. לא מנויים? לחצו כאן כדי להירשם למי קראתם נימבי? למי קראתם נימבי? נשים חרדיות בונות כוח מלמטה נשים חרדיות בונות כוח מלמטה מה עוד יש לנו לאבד? מה עוד יש לנו לאבד? הדרך מטמטום לרוע קצרה מתמיד. הדרך מטמטום לרוע קצרה מתמיד. התמונה הגדולה היא סיפוח הגדה המערבית התמונה הגדולה היא סיפוח הגדה המערבית הכפרים הבלתי מוכרים - נעים להכיר הכפרים הבלתי מוכרים - נעים להכיר הצטרפו לתוכנית המנויים שלנו הצטרפו עכשיו רוח עזה (עם דותן הלוי) שתפו: קריאת השכמה PREMIUM 20 בספטמבר 2024 רוח עזה (עם דותן הלוי) קריאת השכמה PREMIUM 00:00 / 01:04 דותן הלוי מגיע לשוחח עם שיר נחמקין על ההיסטוריה של עזה ועל איך הפכה הרצועה לפצצה מתקתקת להאזנה: שימו לב: ההאזנה לפרקים היא דרך פלטפורמות ההאזנה השונות בלבד - ולא דרך האתר. לתמיכה מוזמנים לכתוב לנו במייל rosamedia@standing-together.org או בוואטסאפ: 050-9469545 660 פרק מספר קריאת השכמה PREMIUM פודקאסט אקטואליה סוציאליסטי על החיים עצמם ועל התקווה לשינוי יסודי של החברה, הפוליטיקה והכלכלה. למי קראתם נימבי? למי קראתם נימבי? נשים חרדיות בונות כוח מלמטה נשים חרדיות בונות כוח מלמטה מה עוד יש לנו לאבד? מה עוד יש לנו לאבד? הדרך מטמטום לרוע קצרה מתמיד. הדרך מטמטום לרוע קצרה מתמיד. התמונה הגדולה היא סיפוח הגדה המערבית התמונה הגדולה היא סיפוח הגדה המערבית הכפרים הבלתי מוכרים - נעים להכיר הכפרים הבלתי מוכרים - נעים להכיר

אסף וארנון בשיחה על הסכם השכר החדש במגזר הציבורי והפוליטיקה שסביבו, מי היו האנשים שדנו בו, מי יהיו האנשים שיבצעו אותו, ומה זה לעזאזל התאחדות התעשיינים. פרק זה סגור למנויים בלבד. לא מנויים? לחצו כאן כדי להירשם למי קראתם נימבי? למי קראתם נימבי? נשים חרדיות בונות כוח מלמטה נשים חרדיות בונות כוח מלמטה מה עוד יש לנו לאבד? מה עוד יש לנו לאבד? הדרך מטמטום לרוע קצרה מתמיד. הדרך מטמטום לרוע קצרה מתמיד. התמונה הגדולה היא סיפוח הגדה המערבית התמונה הגדולה היא סיפוח הגדה המערבית הכפרים הבלתי מוכרים - נעים להכיר הכפרים הבלתי מוכרים - נעים להכיר הצטרפו לתוכנית המנויים שלנו הצטרפו עכשיו השולחן העגול שתפו: קריאת השכמה PREMIUM 13 במרץ 2023 השולחן העגול קריאת השכמה PREMIUM 00:00 / 01:04 אסף וארנון בשיחה על הסכם השכר החדש במגזר הציבורי והפוליטיקה שסביבו, מי היו האנשים שדנו בו, מי יהיו האנשים שיבצעו אותו, ומה זה לעזאזל התאחדות התעשיינים. להאזנה: שימו לב: ההאזנה לפרקים היא דרך פלטפורמות ההאזנה השונות בלבד - ולא דרך האתר. לתמיכה מוזמנים לכתוב לנו במייל rosamedia@standing-together.org או בוואטסאפ: 050-9469545 515 פרק מספר קריאת השכמה PREMIUM פודקאסט אקטואליה סוציאליסטי על החיים עצמם ועל התקווה לשינוי יסודי של החברה, הפוליטיקה והכלכלה. למי קראתם נימבי? למי קראתם נימבי? נשים חרדיות בונות כוח מלמטה נשים חרדיות בונות כוח מלמטה מה עוד יש לנו לאבד? מה עוד יש לנו לאבד? הדרך מטמטום לרוע קצרה מתמיד. הדרך מטמטום לרוע קצרה מתמיד. התמונה הגדולה היא סיפוח הגדה המערבית התמונה הגדולה היא סיפוח הגדה המערבית הכפרים הבלתי מוכרים - נעים להכיר הכפרים הבלתי מוכרים - נעים להכיר

פרק מיוחד לרגל האולימפיאדה הלהט״בית, הזירה הכי מנצנת של פוליטיקה אירופאית, האירוויזיון. פרק זה סגור למנויים בלבד. לא מנויים? לחצו כאן כדי להירשם למי קראתם נימבי? למי קראתם נימבי? נשים חרדיות בונות כוח מלמטה נשים חרדיות בונות כוח מלמטה מה עוד יש לנו לאבד? מה עוד יש לנו לאבד? הדרך מטמטום לרוע קצרה מתמיד. הדרך מטמטום לרוע קצרה מתמיד. התמונה הגדולה היא סיפוח הגדה המערבית התמונה הגדולה היא סיפוח הגדה המערבית הכפרים הבלתי מוכרים - נעים להכיר הכפרים הבלתי מוכרים - נעים להכיר הצטרפו לתוכנית המנויים שלנו הצטרפו עכשיו אירוויזיון שתפו: תולדות המיניות PREMIUM 9 במאי 2024 אירוויזיון תולדות המיניות PREMIUM 00:00 / 01:04 ממלאות את חובתנו המוסרית בדיון פוליטי ואסתטי נוקב (או לפחות מבדר) על האולימפיאדה הלהט״בית, המונדיאל של ההומואיות, ליגת העל הקווירית - האירוויזיון. על מלכות דראג ככרטיס כניסה לאיחוד האירופאי, על התחרות כברומטר ליחסי אירופה-רוסיה ומעמד להט״בים ברוסיה, על הכוהנת הגדולה דנה אינטרנשיונל, על פוליטיקת הגירה, איסלאמופוביה ונצנצים. דיווה נריע! לינק להמנת כרטיסים לאירוע הלייב שלנו ב17/05 בחיפה- https://www.eventer.co.il/hjrj7 להאזנה: שימו לב: ההאזנה לפרקים היא דרך פלטפורמות ההאזנה השונות בלבד - ולא דרך האתר. לתמיכה מוזמנים לכתוב לנו במייל rosamedia@standing-together.org או בוואטסאפ: 050-9469545 28.1 פרק מספר תולדות המיניות PREMIUM הפודקאסט שמוציא את ההיסטוריה מהארון (או לא... זה מורכב). ענת זלצברג ודותן ברום מלרלרות על היסטוריה קווירית ותרבות פופולרית. למי קראתם נימבי? למי קראתם נימבי? נשים חרדיות בונות כוח מלמטה נשים חרדיות בונות כוח מלמטה מה עוד יש לנו לאבד? מה עוד יש לנו לאבד? הדרך מטמטום לרוע קצרה מתמיד. הדרך מטמטום לרוע קצרה מתמיד. התמונה הגדולה היא סיפוח הגדה המערבית התמונה הגדולה היא סיפוח הגדה המערבית הכפרים הבלתי מוכרים - נעים להכיר הכפרים הבלתי מוכרים - נעים להכיר