יעל ואסף מסכמים את 2021, הטוב, הרע, המכוער והשונה פרק זה סגור למנויים בלבד. לא מנויים? לחצו כאן כדי להירשם מעתיקים סיכומים שתפו: קריאת השכמה 7 בינואר 2022 מעתיקים סיכומים קריאת השכמה 00:00 / 01:04 ! קריאת השכמה 347 פרק מספר פודקאסט אקטואליה סוציאליסטי על החיים עצמם ועל התקווה לשינוי יסודי של החברה, הפוליטיקה והכלכלה. למנויים בלבד המלחמה המלוכלכת עושה עלייה למנויים בלבד מה עושים אחרי שמנצחים? למנויים בלבד למנויים בלבד איך הגיע בלייר למשול בעזה? הצטרפו לתוכנית המנויים שלנו הצטרפו עכשיו

יוצאות לקמפיין עם הפוליטיקאי הלהט״ב הכי מפורסם אי פעם, האיש והשפם, הארווי מילק פרק זה סגור למנויים בלבד. לא מנויים? לחצו כאן כדי להירשם פרק 37: הארווי מילק ופוליטיקה מקומית שתפו: תולדות המיניות 10 באוקטובר 2024 פרק 37: הארווי מילק ופוליטיקה מקומית תולדות המיניות 00:00 / 01:04 בפרק ה־37 שלנו אנחנו עולים על ג׳ינס מתרחב ויוצאים לסן פרנסיסקו של שנות ה-70, להילחם בלהטבופוביה ואלימות משטרתית, להגן על זכויות מורים להט״בים ולנתץ את תקרת הזכוכית של הפוליטיקה המקומית. על לידת הממסד הלהט״בי, על הפוליטיקה של שתיית בירה, ועל אנשים נדירים שמצליחים לשנות את דעתם הפוליטית. 🗓️🌹 קישור לרכישת לוח השנה הסוציאליסטי של רוזה מדיה: https://shorturl.at/4PrHc קישור לארוע שלנו בפסטיבל אייקון: https://tickets.sf-f.org.il/icon2024/event/%d7%94%d7%94%d7%99%d7%a1%d7%98%d7%95%d7%a8%d7%99%d7%94-%d7%94%d7%a7%d7%95%d7%95%d7%99%d7%a8%d7%99%d7%aa-%d7%a9%d7%9c-%d7%94%d7%90%d7%a0%d7%99%d7%9e%d7%94-%d7%95%d7%94%d7%9e%d7%a0%d7%92%d7%94/ (את הכרטיסים עצמם רוכשים בהרשמה בעמוד הראשי: https://tickets.sf-f.org.il/icon2024/ ) תולדות המיניות 37 פרק מספר הפודקאסט שמוציא את ההיסטוריה מהארון (או לא... זה מורכב). ענת זלצברג ודותן ברום מלרלרות על היסטוריה קווירית ותרבות פופולרית. למנויים בלבד למה לי פוליטיקה עכשיו? למנויים בלבד היא הצילה את העולם. הרבה. למנויים בלבד היית מחליק ימינה על דרקולה? למנויים בלבד שיתוף פעולה עם הנאצים: שיק או שוק? הצטרפו לתוכנית המנויים שלנו הצטרפו עכשיו

פרק זה סגור למנויים בלבד. לא מנויים? לחצו כאן כדי להירשם 124- דילמת האסיר معضلة الأسير שתפו: 9 בנובמבר 2020 124- דילמת האסיר معضلة الأسير קריאת השכמה 00:00 / 01:04 ! קריאת השכמה 124 פרק מספר פודקאסט אקטואליה סוציאליסטי על החיים עצמם ועל התקווה לשינוי יסודי של החברה, הפוליטיקה והכלכלה. למנויים בלבד המלחמה המלוכלכת עושה עלייה למנויים בלבד מה עושים אחרי שמנצחים? למנויים בלבד למנויים בלבד איך הגיע בלייר למשול בעזה? הצטרפו לתוכנית המנויים שלנו הצטרפו עכשיו

פרק זה סגור למנויים בלבד. לא מנויים? לחצו כאן כדי להירשם 066- (Teaser) כרמלית كرمليت שתפו: 17 ביולי 2020 066- (Teaser) כרמלית كرمليت קריאת השכמה 00:00 / 01:04 ! קריאת השכמה 66 פרק מספר פודקאסט אקטואליה סוציאליסטי על החיים עצמם ועל התקווה לשינוי יסודי של החברה, הפוליטיקה והכלכלה. למנויים בלבד המלחמה המלוכלכת עושה עלייה למנויים בלבד מה עושים אחרי שמנצחים? למנויים בלבד למנויים בלבד איך הגיע בלייר למשול בעזה? הצטרפו לתוכנית המנויים שלנו הצטרפו עכשיו

ראיון עם יניב ג'ונם, שממליץ למי שרוצה לסיים את המלחמה ולהפיל את הממשלה לחשוב ברצינות על אסטרטגיה פרק זה סגור למנויים בלבד. לא מנויים? לחצו כאן כדי להירשם אז איך מפילים ממשלה? ראיון עם יניב ג'ונם, שהקים את "הספרייה האקטיביסטית", וממליץ למי שרוצה לסיים את המלחמה ולהפיל את הממשלה לחשוב ברצינות על אסטרטגיה שתפו: תום אלפיה 21 בנובמבר 2024 אז איך מפילים ממשלה? תום אלפיה 00:00 / 01:04 בשנתיים האחרונות המוני אזרחים מפגינים בלי סוף מסיבות מגוונות: החזרת החטופים, הפלת הממשלה, התנגדות להפיכה המשפטית, או סיום המלחמה. לאחר תקופה כה ארוכה של פעילות ציבורית עקבית, ממושכת, ועיקשת, לא נראה שהמפגינים משיגים את מטרותיהם. להיפך - 101 חטופים עדיין בעזה, הממשלה שורדת היטב, ההפיכה המשטרית מתקדמת, והמלחמה לא תיעצר בקרוב. מייאש מאוד להיות מפגין בישראל היום. מפגינים רבים שואלים את עצמם איך מחריפים את המאבק? או מה עוד אפשר לעשות מלבד הפגנות כדי להשיג את המטרות הכל-כך צודקות הללו? כדי לענות על השאלות הללו שוחחנו עם יניב ג'ונם, אקטיביסט שמאל אשר מקים בימים אלה את "הספריה האקטיביסטית" כגוף ידע דמוקרטי שעוסק במאבקים בלתי אלימים, שמטרתה לעזור לפעילים בישראל להרחיב את ארגז הכלים לשינוי המציאות מעבר להפגנות. יניב, ספר על עצמך. אני גר בירושלים מ-2011 ומגיע מרקע של שמאל ליברלי. ב-2014 עם הפריצה של צוק איתן, השתתפתי יחד עם רבים אחרים בהפגנות נגד המלחמה. התחלתי לעקוב אחרי אלימות שמופעלת כלפי מפגינים בכיכר ציון, בעיקר מצד ארגון להב"ה. מצאתי את עצמי מגיע לפעילויות של מאבק בכיבוש במזרח ירושלים, בגדה, וכדומה. אחרי תקופה בפעילות הזו, כאשר ידעתי שהמאבק בכיבוש מתקיים כבר שנים ארוכות כל כך, הרגשתי שיש משהו מוזר בכך שהפעילות מתקיימת כל כך הרבה זמן והמצב רק מחמיר. שאלתי את עצמי איך עושים מאבק בלתי אלים, והתחלתי לקרוא מחקרים בנושא. הבנתי שיש המון ידע תיאורטי ופרקטי שלא נעשה בו מספיק שימוש, ואם נעשה בו שימוש הוא היה מאוד אינטואיטיבי – למשל, אנחנו לא אלימים אז אנחנו עומדים מול המתנחלים לא באים עם מקלות, לא נרים ידיים אלא רק נחסום רכבים. אלה באמת שיטות של מאבק בלתי אלים, אבל אם למתנחלים לא אכפת לדרוס אותך, ולמשטרה לא אכפת שהמתנחלים דורסים אותך, ולאף אחד במדינה לא אכפת שהמתנחלים דורסים אותך, משהו במאבק שלך מתפספס. בסביבות 2018 עלה לי הרעיון של הקמת ספריה. הבנתי שאנחנו צריכים ללמוד על מאבק בלתי אלים. שאנחנו צריכים לתכנן את הקמפיינים שלנו לפי איזשהו רציונל, שיהיו מטרות, שנוכל להתקדם לפי איזושהי תכנית. גם אם הצלחנו לעזור לרועים פלסטיניים בבקעת הירדן עם הפרנסה שלהם במקרה מסוים, בסופו של יום, במציאות, הממשלה נהייתה ימנית יותר, ההתנחלויות מתרחבות, וכו'. לאחר ההפיכה המשפטית וה7.10, הבנתי שחייבים להתקדם עם הקמת הספריה. ההתמקדות היא לעזור לציבור הישראלי לרכוש כלים למאבק בלתי אלים. גם כלים פרקטיים מאוד קונקרטיים לאדם בודד – למשל הכלי של אי-הסלמה: מגיע שוטר או ביביסט ומתחיל להתפרע, איך אתה כאינדיבידואל או הקבוצה דואגים שהאירוע מסתיים במינימום אלימות האפשרי. ובצד השני, כלים של איך לבנות קבוצה שתוכל להתממשק עם קבוצות אחרות שפועלות במקומות אחרים. ומי קהל היעד של הספריה? המטרה היא שמי שנקראים "מנהיגי המחאה" ישתמשו בכלים האלה או שהקהל הוא אזרחים מודאגים שרוצים להבין איך הם יכולים לשנות משהו בישראל? אם אתה אזרח מודאג שרוצה לדעת איך עושים מאבק בלתי אלים – אהלן וסהלן. האם זה מי שהספריה תנסה למשוך? לא בהכרח. מההתחלה נראה לי שהכיוון תמיד היה יותר לקבוצות קיימות – אמרת 'מנהיגי ומובילי המחאה', אז הייתי אומר מנהיגים ומובילים בכלל. למשל, ליד הבית שלי יש הפגנה של 20-30 איש כל שבוע. מישהו מארגן את זה. הייתי שמח אם האנשים האלה שמארגנים את ההפגנה השבועית היו יודעים שיש מוסד ידע שיכול לעזור להם בבעיות שלהם. יכול להיות שהם שואלים את עצמם מה עושים עם הסיטואציה שיורדים לכביש ומרביצים לנו, או מביאים עלינו משטרה ואנשים עוזבים את הקבוצה. או אולי הם שואלים את עצמם איך אנחנו יכולים להביא עוד אנשים להפגנה השבועית. שאלות של גיוס, התארגנות, חלוקת תפקידים – כל הסוגיות האלה אמורות לקבל מענה דרך הספריה למי שהבעיות הללו כבר מטרידות אותו. כמובן גם ברמה המקומית וגם ברמה הארצית. אם אנחנו חוזרים להקשר של המחאות הגדולות נגד הממשלה והמלחמה, ולמען החזרת החטופים, יש תחושה קשה של ייאוש. בתור מישהו שעוסק במאבק בלתי אלים – מה לדעתך אפשר לעשות כדי להחריף את המאבק, או מהם העקרונות שאמורים להנחות את המפגינים להמשך? גישה אחת לענות על כך היא של אחד המייסדים של ארגון אוטפור בסרביה שהקים את ארגון CANVAS שעוסק במאבקים בלתי אלימים. לפי הגישה הזו שלושת היסודות של מאבק בלתי-אלים הם אסטרטגיה, התארגנות, ואי-אלימות. אסטרטגיה, כלומר שיש תמונה ברורה של מה רוצים להשיג ואיך מגיעים למטרה. התארגנות, כלומר שיש אנשים שיוכלו ליישם את התכנית. ואי-אלימות, פירושו היכולת הארגונית לשמור על משמעת של אי-אלימות מצד החברים בקבוצה. אז השאלה של מה עושים הלאה היא בעצם נגזרת של האסטרטגיה. יש מקרים שבהם חסימת כבישים תהיה כלי סופר יעיל. אם למשל הממשלה מנסה להעביר דברים ממקום אחד לשני, לחסום כביש יכול להיות תשובה מצוינת כי זו הפרעה לממשלה. אם אתה רוצה לגייס אנשים למחאה שלך, לא בטוח שלחסום כבישים וליצור פקקי תנועה היא הדרך הנכונה להשיג את היעד הזה. צריך לשבת קבוצה של אנשים, לדבר ולהחליט מה האסטרטגיה, מה רוצים להשיג ואיך. כן אפשר להגיד שהקבוצות המקומיות שמפגינות בערים, יישובים, וצמתים, שעושות מבצעי תליית שלטים, חוסמות כבישים מקומיים, פועלות מול חברי קואליציה וכו', כל אלו הן פעולות יזומות של קבוצות מקומיות שהן הבסיס של בניית הכוח. איך מקדמים את זה יותר? דבר ראשון, לעשות מבצעים נועזים יותר - לא בהכרח בסיכון שהחברים לוקחים על עצמם, אלא ביכולות הקבוצתיות שהקבוצה מציגה. לעשות פעולות מורכבות יותר. לדוגמה: להביא 50-100 מפגינים להפגין במרכז העיר זו לא בעיה גדולה. אבל להביא את אותם 50-100 אנשים למבצע לילי של תליית שלטים שימלאו את העיר כולה - זו כבר אופרציה אחרת, אחת שמראה על יכולות התארגנות גבוהות יותר. קבוצות שמסגלות לעצמן יכולות אלו, בפועל, בונות לעצמן כוח. היכולות האלה של קבוצות מקומיות ישרתו אותן בכאן ועכשיו של הפעילות שלהן אך גם בטווח ארוך יאפשרו להן לקחת חלק ולהוביל מהלכים בתוך תנועת מאבק מבוזרת, מבלי שיצטרכו ״להוריד להם הוראות״ מלמעלה. הן ידעו לבנות תוכנית מקומית משל עצמן ויוכלו לבצע אותה. כמה דוגמאות הן: מבצעי תליית שלטים והכנה משותפת, פעולות מחאה קבועות, שיימינג נגד משתפ"ים של המשטר ברמה המקומית, ודוכנים לגיוס חברים/ות נוספים לפעילות. פעולות של קבוצות מקומיות צריכות להתמקד במרחב המקומי שלהן כי שם השפעתם הגדולה ביותר. השלב הבא יכול להיות בניית כוח בקבוצות איזוריות, שמורכבות מכמה קבוצות מקומיות. קבוצה אזורית יכולה להוציא לפועל פעולות שצריך בשבילן כמה קבוצות מקומיות. בתור התחלה, כל דבר שקבוצה מקומית עושה, קבוצה אזורית יכולה לעשות בכמה סדרי גודל: הפגנות, חסימות כבישים, מצור, מייצגים וכו'. מעבר לכך, קבוצה אזורית יכולה לבנות תוכניות ולהוביל דברים שלא ניתן לעשות ברמה מקומית כמו למשל חסימות כבישים בכמה מוקדים במקביל, או חסימה בגלים - אחרי שמפנים גל אחד מגיע גל שני. בנוסף לזה, קבוצות אזוריות יכולות לנקוט בפעולות יותר רציניות שדורשות הכנה, תכנון וארגון של משתתפים רבים, למשל: חרמות על עסקים של מקורב לשלטון, שביתות הורים ותלמידים כנגד רשות מקומית שמשתפת פעולה עם השלטון, חרם חברתי על משת״פים של המשטר כמו מנכ"לים של משרדי ממשלה, מפקדי משטרה בנגביריסטים, וכו'. פעולות כאלה דורשות עקביות וספציפיות, וזה משהו שרק כוח אדם של קבוצה אזורית יכול לספק. למשל ״להפסיק לשתף פעולה עם שלטון נתניהו״ תהיה דרישה הרבה פחות יעילה מדרישה כמו ״לחלק תקציבי חינוך באופן שקוף ושוויוני״ מול רשות מקורבת שעושה תיעדוף פסול למוסדות מקורבים לקואליציה או ״מענישה״ מוסדות המזוהים עם התנגדות לה. קבוצות אזוריות יכולות לתחזק פעילות כזו לאורך זמן מפני שיש להן כוח אדם גדול שיכול להתחלף ולא דורש מאותם מעט פעילים להיות ״במשרה מלאה״. כתבת בעבר על מחאות בלתי אלימות באיזורים אחרים בעולם – בהודו, בסרביה, ובארה"ב – יש לדעתך משהו שאנחנו היום יכולים ללמוד ממחאות בלתי אלימות במקומות אלה? יש בהחלט. התפיסה הבסיסית של מאבק בלתי אלים היא שכוח הוא לא משהו שיש למי שנמצא בראש והוא יורד למטה. אלא כוח הוא תוצר של מבנה. אם מחר כולם מחליטים שהם לא מקשיבים יותר לממשלה אז אין לממשלה כוח. חשוב להבין את זה. למשל, אם האזרחים מחליטים שהם לא מקשיבים לממשלה, והממשלה אומרת – אוקיי, אז אנחנו שולחים עליכם את המשטרה. ואז גם המשטרה לא מקשיבה לממשלה, אז היא אומרת – אוקיי אז אנחנו שולחים עליכם את הצבא, ואז הצבא גם מסרב להקשיב לממשלה, וכו'. כלומר, הכוח של הממשלה נח על המבנה של שיתוף פעולה. הדבר הבסיסי הוא למצוא את אותם שיתופי הפעולה שלנו עם הממשלה, שאנחנו נוקטים בהם ביום-יום ואיך אנחנו יכולים למשוך אותם ולהימנע מהם. פה הספציפיות של האסטרטגיה נכנסת לתמונה – במקומות מסוימים זה מרד מיסים, באחרים זה פשוט להישאר בבית ולא ללכת לעבודה או שביתות מאורגנות. בעולם היו מגוון שיטות. בסרביה למשל, הפחם היה שליש מסך מקורות האנרגיה באותה תקופה. כשיש לך כורי פחם שמפסיקים לעבוד הממשלה מתחילה להילחץ כי האנרגיה פחות זמינה. דוגמה אחרת היא מהאפרטהייד בדרום אפריקה: בפורט אליזבת' השחורים החליטו שהם לא קונים יותר במרכז העיר היות והעסקים של הלבנים התבססו על כח הקניה של השחורים. דוגמה דומה הייתה בארה"ב בשנות ה-60 בתנועה לזכויות האזרח לסיום הסגרגציה. הם הבינו שאת הKKK הם לא הולכים לשכנע, אבל שיש כוח גדול של בורגנות ממעמד הביניים, בעיקר סוחרים, שלאו דווקא תומכים אידיאולוגית בסגרגציה אבל הם נהנים מהמצב הקיים. אז הם פעלו להפסיק לקנות בחנויות אלה. אלה הדברים שיש לקחת בחשבון במאבק בלתי אלים: אתה חושב איפה אתה משתף פעולה עם המבנה של הכוח. בין אם זה מול המדינה, הרשות המקומית, או מקום העבודה. בישראל של היום, אחד ממוקדי הכוח הגדולים זה הצבא. שם, דרך המילואים, אנחנו מתגייסים למען הכוח. ולא סתם כל פעם שיש מכתב של מילואימניקים, של טייסים, של תיכוניסטים, זה מגיע לחדשות, כי זה המקום הכי משמעותי אני חושב, שישראלים נותנים את הכוח למבנה שהממשלה בונה עליו. וזה לא רק ביחס למלחמה הנוכחית, אלא גם ביחס לכיבוש. ואנשים מתחילים להבין שזה מוקד הכוח העיקרי. מתי יגידו אנחנו מפסיקים לשרת את הדבר הזה? לא יודע. חשוב לומר שזה גם לא מוקד הכוח היחיד. יכול להיות שגם אם זה הדבר הכי משמעותי, יכול להיות שהציבור הישראלי לא שם, ויכול להיות שנוכל למצוא מוקד כוח משמעותי אחר שניתן להפיל. כלומר, חשוב לזהות לא רק את מוקד הכוח הכי גדול ומשמעותי, אלא גם ריאלית, להבין מה ניתן לדרוש מהציבור. הספריה האקטיביסטית עוד בתהליכי הקמה, אך ניתן למצוא בה כבר עכשיו חומרים רלוונטיים למעוניינים לקרוא, לשמוע, או לצפות בחומר נוסף. ניתן לגשת אליה כאן . תום אלפיה הוא חבר מערכת מגזין "רוזה מדיה". עריכה: מעין גלילי. תום אלפיה 59 פרק מספר תום אלפיה הוא דוקטורנט לפילוסופיה פוליטית באוניברסיטה העברית בירושלים, וחבר מערכת מגזין רוזה למנויים בלבד למה ואיך נעצרתי מעצר פוליטי למנויים בלבד הסכינים הארוכות של המשטר נשלפו למנויים בלבד כן, שלום למנויים בלבד נאום הניצחון המלא של זוהראן ממדאני הצטרפו לתוכנית המנויים שלנו הצטרפו עכשיו

מיטל רוסו מקו לעובד באה לצלול איתנו לתוך עולמן של העובדות שרובנו מעדיפים להתעלם מהן - מהגרות עבודה בתחום הסיעוד. פרק זה סגור למנויים בלבד. לא מנויים? לחצו כאן כדי להירשם מקרה סיעודי שתפו: קריאת השכמה 24 בדצמבר 2021 מקרה סיעודי קריאת השכמה 00:00 / 01:04 ! קריאת השכמה 339 פרק מספר פודקאסט אקטואליה סוציאליסטי על החיים עצמם ועל התקווה לשינוי יסודי של החברה, הפוליטיקה והכלכלה. למנויים בלבד המלחמה המלוכלכת עושה עלייה למנויים בלבד מה עושים אחרי שמנצחים? למנויים בלבד למנויים בלבד איך הגיע בלייר למשול בעזה? הצטרפו לתוכנית המנויים שלנו הצטרפו עכשיו

חוגגים את רכישת טוויטר על ידי מושיענו, אילון מאסק. פרק זה סגור למנויים בלבד. לא מנויים? לחצו כאן כדי להירשם ציוץ גורלי שתפו: קריאת השכמה 3 במאי 2022 ציוץ גורלי קריאת השכמה 00:00 / 01:04 ! קריאת השכמה 399 פרק מספר פודקאסט אקטואליה סוציאליסטי על החיים עצמם ועל התקווה לשינוי יסודי של החברה, הפוליטיקה והכלכלה. למנויים בלבד המלחמה המלוכלכת עושה עלייה למנויים בלבד מה עושים אחרי שמנצחים? למנויים בלבד למנויים בלבד איך הגיע בלייר למשול בעזה? הצטרפו לתוכנית המנויים שלנו הצטרפו עכשיו

תגובה אחת אינפנטילית של ראש מועצה הצליחה לעצבן אותנו ואילצה אותנו לכתוב פרק תגובה. פרק זה סגור למנויים בלבד. לא מנויים? לחצו כאן כדי להירשם לא סוציו ולא אקונומי שתפו: קריאת השכמה 25 בנובמבר 2021 לא סוציו ולא אקונומי קריאת השכמה 00:00 / 01:04 ! קריאת השכמה 322 פרק מספר פודקאסט אקטואליה סוציאליסטי על החיים עצמם ועל התקווה לשינוי יסודי של החברה, הפוליטיקה והכלכלה. למנויים בלבד המלחמה המלוכלכת עושה עלייה למנויים בלבד מה עושים אחרי שמנצחים? למנויים בלבד למנויים בלבד איך הגיע בלייר למשול בעזה? הצטרפו לתוכנית המנויים שלנו הצטרפו עכשיו

איך אפשר להתקדם לחברה צודקת, שוויונית וסולידרית בעולם שנראה צועד לכיוון ההפוך? שיחות על אקטואליה, תיאוריה פוליטית ומאבקים. מה לעשות עכשיו עם הממשלה? 40 31.1.23 למנויים בלבד הקרב על לימודי הליבה | שיחה 39 39 22.9.22 למנויים בלבד חרדים מהמדינה | שיחה 38 38 10.8.22 למנויים בלבד על מה לא מדברים בבחירות | שיחה 37 37 17.7.22 למנויים בלבד בין נכבה שניה להזנחה פושעת | שיחה 36 36 13.7.22 למנויים בלבד הבחירות והקהילות החרדיות | שיחה 35 35 3.7.22 למנויים בלבד חרדים.ות בעולם העבודה 34 15.6.22 למנויים בלבד ככה מנצחים | שיחה 33 33 8.6.22 למנויים בלבד בחירות ושינויים: אוסטרליה, קולומביה וההסתדרות 32 25.5.22 למנויים בלבד מצעד הדגלים, אלימות ומשטרה 31 23.5.22 למנויים בלבד בין הקהילה החרדית להנהגה הפוליטית שלה 30 18.5.22 למנויים בלבד בין הבחירות בצרפת למשבר הקואליציוני 29 14.4.22 למנויים בלבד על הרמדאן ועל המשבר הקואליציוני 28 10.4.22 למנויים בלבד הקהילות החרדיות במשבר הקורונה 27 30.3.22 למנויים בלבד המרוויחים והמפסידים מהפלישה הרוסית לאוקראינה, ומשבר הדיור בישראל 26 23.3.22 למנויים בלבד חומות של סגרגציה - חינוך ותעסוקה 25 16.3.22 למנויים בלבד יחסה של המדינה לפליטים האוקראינים ומבקשי מקלט נוספים 24 9.3.22 למנויים בלבד הפלישה לאוקראינה, דוח ה-ippc והמאבק למינימום 40 23 3.3.22 למנויים בלבד האלימות שמאחורי האלימות 22 23.2.22 למנויים בלבד האפליה העדתית בחינוך החרדי 21 17.2.22 למנויים בלבד אז זה יפתור יוקר המחיה? | שיחה 20 20 9.2.22 למנויים בלבד הכיבוש פנים רבות לו 19 4.2.22 למנויים בלבד עקיצה של מיליארדים ב-10 דקות 18 26.1.22 למנויים בלבד כיבוש זה כאן | עם נדב וימן 17 9.12.21 למנויים בלבד מה קורה בכפר וולג'ה | עם איברהים אל-עארג' ואמיר עדן 16 2.12.21 למנויים בלבד משברים וחדרים סגורים | עם לי ירון על ועידת האקלים העולמית 15 25.11.21 למנויים בלבד העיקר שתשובה יקבל מגדלים 14 18.11.21 למנויים בלבד מי בכלל צריך פטנטים? 13 11.11.21 למנויים בלבד איך בונים שמאל חזק - צ'ילה ובוליביה 12 21.10.21 למנויים בלבד על הנייר, מצב מערכת החינוך נפלא | שיחה 11 11 14.10.21 למנויים בלבד משמעות נייר המדיניות החדש של בנט-לפיד 10 7.10.21 למנויים בלבד לאן הם מובילים? | שיחה 9 9 30.9.21 למנויים בלבד ניצן תנעמי מכוח לעובדים | שיחה 8 8 23.9.21 למנויים בלבד המחטף המסוכן של ממשלת השינוי | שיחה 7 7 1.9.21 למנויים בלבד המיתוס ושברו - שכר מינימום | שיחה 6 6 26.8.21 למנויים בלבד הגיע הזמן לדבר על השקר של בריאות מול פרנסה 5 19.8.21 למנויים בלבד מה מסתירים כשמתעלמים מההקשר הרחב 4 12.8.21 למנויים בלבד סיבות לאופטימיות | שיחה 3 3 5.8.21 למנויים בלבד החולה אשם והחולה ישלם | שיחה 2 2 29.7.21 למנויים בלבד ממשלת בנט, זן הדלתא, וזיהום בשירות הטייקונים | שיחה 1 1 22.7.21 למנויים בלבד אמצעים לשינוי 8a 19.7.21 למנויים בלבד להבין הגמוניה לעומק 7a 10.7.21 למנויים בלבד ניסיונות ישראלים 6a 10.7.21 למנויים בלבד מודלים של פעולה 5a 10.7.21 למנויים בלבד איפה טעינו ומה למדנו 4a 9.7.21 למנויים בלבד ימין פופוליסטי 3a 9.7.21 למנויים בלבד משבר האקלים 2a 9.7.21 למנויים בלבד משבר הקורונה 1a 9.7.21 למנויים בלבד מה לעשות עכשיו בעמוד זה מופיעים 48 הפרקים האחרונים. פרקים ישנים עוד יותר של מה לעשות עכשיו, ניתן למצוא בשורת החיפוש בעמוד זה מופיעים 48 הפרקים האחרונים. פרקים ישנים עוד יותר של מה לעשות עכשיו, ניתן למצוא בשורת החיפוש

פרק זה סגור למנויים בלבד. לא מנויים? לחצו כאן כדי להירשם 040- "אני לא יכול לנשום" "لا أقدر على التنفّس" שתפו: 31 במאי 2020 040- "אני לא יכול לנשום" "لا أقدر على التنفّس" קריאת השכמה 00:00 / 01:04 ! קריאת השכמה 40 פרק מספר פודקאסט אקטואליה סוציאליסטי על החיים עצמם ועל התקווה לשינוי יסודי של החברה, הפוליטיקה והכלכלה. למנויים בלבד המלחמה המלוכלכת עושה עלייה למנויים בלבד מה עושים אחרי שמנצחים? למנויים בלבד למנויים בלבד איך הגיע בלייר למשול בעזה? הצטרפו לתוכנית המנויים שלנו הצטרפו עכשיו

המלחמה באיראן תוארה כהסרת איום קיומי בלית ברירה. האם ייתכן שבכלל קירבנו את איראן לגרעין? ומה כן צריך לעשות? פרק זה סגור למנויים בלבד. לא מנויים? לחצו כאן כדי להירשם אין פצצה שתחסל את הגרעין האיראני המלחמה באיראן תוארה כהסרת איום קיומי בלית ברירה. האם ייתכן שבכלל קירבנו את איראן לגרעין? ומה כן צריך לעשות? שתפו: תום אלפיה 26 ביוני 2025 אין פצצה שתחסל את הגרעין האיראני תום אלפיה 00:00 / 01:04 תצלום אוויר של מתקן הגרעין בפורדו, נאס"א, 19 ליוני 2025 ביום שלישי (24.6) נשיא ארה"ב טראמפ הכריז שהושגה הפסקת אש במלחמה בין ישראל לאיראן, ונתניהו הודיע כי "ישראל השיגה את כל יעדי המלחמה ואף הרבה מעבר לכך". כמו נתניהו וממשלת ישראל, גם האופוזיציה חגגה את הניצחון המזהיר (למשל לפיד , גולן , גנץ ). דרושה רק התבוננות מינימלית על האירועים שמתרחשים במציאות על מנת לראות שהחגיגות לא מוצדקות. לא רק משום שיש ספק רב אם המטרות הקונקרטיות והמיידיות של המלחמה הושגו, אלא שגם סביר מאוד להניח שמצבה הביטחוני של ישראל, ושל כל המזרח התיכון, רק הידרדר בעקבות המלחמה הזו. מבין בליל ההצהרות המשתנות והסותרות של ראש הממשלה, שר הביטחון, ומערכת הביטחון לגבי מטרות המלחמה, מטרה אחת בלטה בחשיבותה ובמיידיות שבה: עצירה מוחלטת או עיכוב רב-שנים של תכנית הגרעין האיראנית. בראיון לאיילה חסון, נתניהו מסביר את החשיבות של המטרה הזו. הוא טען שאחרי חיסול נסראללה (בספטמבר 2024) האיראנים "טסו לגרעין [...] היה ברור שהזמנים מתקצרים כי תוך כמה חודשים, בוודאי פחות משנה יהיה להם גרעין". הוא מזהיר בראיון מפני האפוקליפסה שנמנעה – "אנחנו לא יכולים להשאיר את זה לדורות הבאים כי אולי לא יהיו הדורות הבאים", ומזכיר את הצהרותיו בעבר אודות "הסכנה של השמדתנו באמצעות פצצה גרעינית". כלומר, לישראל לא הייתה ברירה אלא לפעול עכשיו נגד תכנית הגרעין כי אחרת איראן תטיל עלינו פצצה גרעינית. יש לנו סיבות טובות לפקפק בכך שהמלחמה הצליחה לעצור או לעכב באופן משמעותי את תכנית הגרעין האיראנית. זאת בשל פרסומים כי איראן הצליחה לשמור על מאות הקילוגרמים של אורניום מועשר שמספיק ליצירה של כ-9 פצצות אטום, או פרסומים של מומחים שאיראן יכולה לבנות מחדש את המכשירים שנהרסו באתר אחר ולהעשיר את החומר שברשותם לרמה הדרושה לפצצה בתוך כ-5 חודשים, ולבסוף גם משום עליית קולות בתוך הפוליטיקה האיראנית שדורשים לפתח פצצה כתגובה למתקפה. כל זה מעלה שאלות מהותיות לגבי המדיניות הישראלית שננקטה כלפי הגרעין האיראני, לא רק במתקפה הנוכחית, אלא בשני עשורים האחרונים. ניתן לתאר אותה כמדיניות ניצית ימנית שרואה בהסכמים ובריתות עם מדינות אחרות חולשה, ורואה בפצצות והתנקשויות עוצמה. בטור הנוכחי אציג את ההשלכות ההרסניות של המדיניות ארוכת השנים הזו ואציע כיצד יכולה להיראות מדיניות שמאלית להתמודד עם האיום. נשק גרעיני נועד להבטיח את שרידות המשטר בניגוד להצהרות נתניהו, שורה של חוקרים מסכימים שאיראן לא מפתחת פצצת אטום על מנת להטיל אותה על ישראל. בראיון שקיימנו עם אדם רז [היסטוריון של תכנית הגרעין הישראלית, ת.א.] הוא מזכיר לנו את מה שכולנו יודעים – ההחלטה להטיל פצצת אטום התרחשה פעם אחת בהיסטוריה, כאשר ארצות הברית הטילה שתי פצצות על יפן במלחמת העולם השנייה. מאז, נוצר מה שמכונה "טאבו גרעיני, כלומר, נורמה ביחסים בין-לאומיים שבנשק גרעיני לא עושים שימוש". בניגוד לנשקים אחרים, אומר רז, מטרת העל של נשק גרעיני איננה להשתמש בו בשדה הקרב, אלא להשיג יתרונות בתחום הפוליטיקה והדיפלומטיה. לפי רז, הנשק הגרעיני האיראני נועד "לחזק את מעמדה של איראן, וליתר דיוק, את המשטר הנוכחי באיראן. אנחנו לומדים מההיסטוריה שהיכולת לפעול נגד מדינות שהגיעו לנשק גרעיני כמו צפון קוריאה ופקיסטן הולכת וקטנה. מי שעוקב אחרי הויכוח בנושא הגרעין בתוך הפוליטיקה האיראנית רואה שאחת הדוגמאות שחוזרות בקרב מחייבי החימוש הגרעיני היא הדוגמה של קדאפי ולוב. קדאפי הסכים לוותר על נשק גרעיני למרות שהפרוייקט היה בעיצומו, ושנים אחדות לאחר מכן הוא הופל בידי גורמים מבחוץ ומבפנים. תומכי פיתוח נשק גרעיני באיראן אומרים – אם לאיראן יהיה נשק גרעיני, היכולת של מדינות במזרח התיכון, באירופה ובאמריקה להפיל את המשטר כמעט ולא תהיה קיימת. הפצצה נועדה להבטיח את שרידותו של משטר האייתולות ". בניגוד לשיח הציבורי בישראל סביב הנשק הגרעיני האיראני, אומר רז, קשה להגיד שהמדיניות של המשטר האיסלאמי מאז המהפכה ב-1979 היא חיסול מדינת ישראל. "פוליטיקאים כאלה ואחרים התבטאו בכל מיני צורות - לחסל את הציונות, וכדומה. אבל האם באיראן יש תכנית פעולה לחסל את מדינת ישראל, כלומר חיסול מיליוני בני אדם או גירושם? האם הם מנסים לשחזר את הפתרון הסופי? לא". גם שורה של חוקרי איראן והמזה"ת, כמו אורי גולדברג ו ליאור שטרנפלד הביעו עמדה דומה – איראן לא מושקעת בתכנית רב-שנתית להשמדת ישראל אלא פועלת לבסס את השפעתה באיזור לצורך שימור המשטר. מדינת סף-גרעין "בגדול", אומר רז, "מדינה שתחליט שהיא רוצה נשק גרעיני ותהיה מוכנה לשלם את המחירים הכלכליים הדיפלומטיים, תוכל תוך מספר שנים להגיע לנשק גרעיני. בשנות ה-40, ה-50, וה-60, נשק גרעיני היה פרוייקט טכנולוגי וכלכלי-חברתי בקנה מידה עצום. היום, הטכנולוגיה הזו היא דבר שאפשר להוריד בויקיפדיה ולקרוא. בשנות ה-80 כשדרום אפריקה בנתה פצצה קראו לזה the affordable bomb. זה כבר היה זול". "איראן נמצאת במהלך ארוך שנים של גרעין אזרחי, שהיה בו גם עניין של פיתוח נשק גרעיני. לפני שנים אחדות היא הגיעה לשלב בו מבחינה טכנולוגית היא יכולה לפתח נשק גרעיני בטווח זמן מאוד קצר. זה קשור לתשתיות, למערכות של ניסויים, וליצירה של קבוצת הנשק - הטיל שיסחוב את כל החומרים האלה. הערכתי, שמבוססת על דברים שפורסמו בתקשורת העולמית ושיחות עם אנשים במערכת הישראלית, היא שאיראן היא מדינה סף-גרעינית. כלומר נמצאת על הסף – שהוא מונח מאוד חמקמק. הרעיון הוא שמדינה נמצאת 'בחודש התשיעי להריון' או במרחק 'בורג אחד מיצירת נשק גרעיני'. שבוע או שבועיים או שלושה או ארבעה. וזה ככה כבר זמן מה. כלומר, איראן הגיעה לשלב בו היא שולטת בטכנולוגיה ובמדע, ויש לה את החומרים". אז מה עושים עם הגרעין האיראני? גם אם אין לאיראן כוונה להטיל את הפצצה על ישראל, מדינת אויב, בעלת משטר דתי, שמשיגה פצצה גרעינית היא בשורה רעה - לביטחון של ישראלים, ושל תושבי המזרח-התיכון והעולם. אז איך עלינו להתמודד עם זה? לחברי כנסת מהמפלגות היהודיות בכנסת יש דעה אחידה בעניין: בן-גביר, סמוטריץ, נתניהו, גנץ, לפיד, יאיר גולן, ונעמה לזימי מסכימים שאין ברירה אלא לתקוף באיראן ולפגוע כמה שניתן בחלקים השונים של תכנית הגרעין. אך מה התרומה של תקיפה כזו עשויה להיות? רז סקפטי לגבי הטענה שישראל, אפילו בתמיכה אמריקאית, מסוגלת להסב נזק בלתי הפיך לתכנית הגרעין האיראנית: "איראן הגיעה לשלב בו היא שולטת בטכנולוגיה ובמדע ויש לה את החומרים [הכוונה למאות קילוגרמים של אורניום מועשר לרמות גבוהות, ת.א.]. אנחנו מתרגשים מהרג של מדען פה ושם, אבל איראן היא המדינה השנייה בעולם במספר המהנדסים. זו מעצמת מהנדסים ומדע. הרג המהנדסים עושה דאווין על הישראלים, אבל היכולת הזה להשפיע לטווח הארוך מעטה מאוד. אפשר לעכב בחודש או חצי שנה, זה חסר משמעות במובן האסטרטגי העמוק אלא אם יש לך תכנית פוליטית אלטרנטיבית. ההערכה שלי כרגע היא שערב המלחמה, היכולת לעצור את תכנית הגרעין האיראנית צבאית כמעט ולא קיימת" [הראיון עם רז התקיים ביום 21.6, לפני הפסקת האש ולפני התקיפה האמריקאית באיראן, ת.א.]. "לעומת המצב באיראן, נשקים גרעיניים שהושמדו בסוריה ועיראק [ב-2007 וב-1981 בהתאמה, ת.א.] שהושמדו במהלך צבאי היו בשלבים הרבה יותר ראשוניים. הכור בסוריה שהושמד בתקופתו של אולמרט היה התחלה של ההתחלה. לא היה שם אפילו חומר. בעיראק הסיטואציה הייתה אחרת". חשוב להוסיף לדברי רז הבדל משמעותי נוסף, והוא הביזור ו האוטונומיות של הפרויקט האיראני. האיראנים שואפים לשליטה מוחלטת על כל שלבי תהליך ייצור הפצצה: החל מכריית האורניום הטבעי, דרך המרת המוצק לגז והעשרת האורניום, וכלה בהפיכת החומר המועשר לפצצה. בניגוד לפרויקטים בעיראק ו סוריה אשר כללו ייבוא של חומר בקיע והפעלת מתקן בודד שיהפוך אותו לפצצה, איראן פועלת כבר עשורים להשיג שליטה מלאה על כל השלבים כולם. ומכאן גם הביזור האדיר של אתרי הגרעין ופיזורם בכל רחבי המדינה העצומה. הפוליטיקה של הפצצה לפי רז, "הסיבה שאיראן הפכה למדינת סף גרעין קשורה לפוליטיקה האיראנית, ליחסי הכוחות באיראן, לא למדען כזה או אחר. ההחלטה להפוך למדינה גרעינית נמצאת בפוליטיקה, וביחסי הכוחות בין קבוצות פוליטיות באיראן. באיראן יש כוחות שונים. אני חושב שהמלחמה של ישראל משרתת את הקו של אלה באיראן שרוצים להתקדם עם נשק גרעיני, שהיא מחזקת את הקו של אלה שאומרים שאם יהיה לנו נשק גרעיני לא יוכלו לתקוף אותנו. התקיפה הישראלית כרגע לא פוגעת בפרוייקט הגרעין - היא משפיעה על המוטיבציות ויחסי הכוחות בתוך איראן בעד נשק גרעיני" . "לפני כמה חודשים היו סבבים של מו"מ בין איראן לארה"ב. בימי השיא אמר הדובר המובהק ביותר נגד גרעין באיראן, לאריג'אני , שתקיפה ישראלית לא תוכל להביא להשמדת הפרויקט אלא תחזק את מחייבי הגרעין באיראן. איראן יכלה להיות מדינה גרעינית לפני שבוע חודש או שנה. היא לא עשתה את זה כי זה עניין פוליטי. וכרגע, המלחמה, לפי אחד הפוליטיקאים החשובים באיראן, מחזקת את התמיכה בפצצה באיראן. אני לא רואה איך המתקפה הישראלית מסייעת למתנגדי הפצצה". ומה עם סנקציות? רז אומר לנו, בעצם, שלישראל אין יכולת למנוע מאיראן נשק גרעיני, אבל הפעולות שלה משפיעות על המחנות השונים בתוך איראן בדיון הציבורי על הפצצה. אסטרטגיה אפשרית להתמודד עם תכניות גרעין היא לחזק את המחנה הפוליטי – בחברה האיראנית ובמוסדות האיראניים הרשמיים – שמתנגד לפיתוח פצצה. כלומר, לגרום לאיראנים לזנוח את פרויקט הגרעין כהחלטה פוליטית. היסטורית, המערב נקט בשתי דרכים לא-צבאיות על מנת להתמודד עם האיום של נשק גרעיני איראני. הראשונה היא הטלת סנקציות על הכלכלה האיראנית, והשניה היא הסכם גרעין. בראיון עם חוקרי הסנקציות על איראן, שהתפרסם באתר הפורום לחשיבה איזורית , עולה תמונה עגומה. משטר הסנקציות על איראן החל ב1979 עם המהפכה האיסלאמית. מאז, היקף הסנקציות רק גדל עד שאיראן הפכה למדינה השניה בעולם במספר הסנקציות ובמשך הזמן שהן מוטלות עליה (אחרי רוסיה). החוקרים מתארים כיצד הסנקציות נמצאות בכל פינה בכלכלה האיראנית: "אין תחום בחברה, בפוליטיקה ובכלכלה האיראנית שאינו מושפע מהסנקציות. כמעט כל הסחר הבינלאומי של איראן, היבוא והיצוא, התנועות הפיננסיות – כפופים לסנקציות". החוקרים מצאו שאחת ההשלכות המרכזיות של הסנקציות הייתה חיסול מעמד הביניים האיראני, ועלייתה של אליטה חדשה, מושחתת, ומקושרת למשמרות המהפכה: "ככל שהסנקציות מתמשכות, האליטה העסקית במדינה מצטמצמת לאלה שמחוברים לאליטות הצבאיות, התעשייתיות והפוליטיות, משום שהם היחידים שמסוגלים לתמוך בהשקעות הון שיאפשרו את הכנסת הסחורות למדינה. הם היחידים שיכולים להפר את החוק באמצעות הכנסת סחורות דרך שרשרת של מדינות אחרות. עם הזמן, אתה חוזה בצמיחתה של אליטה כלכלית חדשה המחוברת למשמרות המהפכה וללשכת המנהיג העליון. אז פגענו באיראני הממוצע, הרסנו את מעמד הביניים, וסיימנו עם משטר יציב יותר, אגרסיבי יותר וגרעיני יותר". נראה שמבחינת ההשפעה שלהם על הפוליטיקה האיראנית, תקיפה צבאית והטלת סנקציות הן שני קווי מדיניות עם השפעה דומה. הם מחזקים את התחושה של איראנים שעליהם להגן על עצמם מפני מעצמות זרות שפולשות לשטחם ולכלכלתם. אלה כלים שמבודדים את המדינה כולה מיתר העולם, מרסקים את הכוחות המתונים יותר בפוליטיקה ובכלכלה האיראנית, ומחזקים במקומם את הגורמים הקיצוניים, המושחתים, והבדלנים ביותר. הסכם גרעין דרך אלטנרטיבית של המערב להתמודד עם איום הנשק הגרעיני האיראני היא באמצעות הגעה להסכם גרעין. נקודת המוצא של הסכם כזה היא שהוספה של מדינה חדשה לרשימת המדינות המחזיקות בנשק גרעיני היא מנוגדת לאינטרסים של כלל מדינות העולם, ושל רוב מוחלט של תושבי כדור הארץ. הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית היא הגוף מטעם האו"ם שאחראי על פיקוח על אתרים גרעיניים לצורכי שלום וכן על מניעת הפצה של נשק גרעיני. הסכם הגרעין שנחתם ב-2015 בין איראן לבין נציגי מועצת הביטחון של האו"ם כלל הקלה בסנקציות שהוטלו על איראן בתמורה להטלת מגבלות חמורות על תכנית הגרעין האיראנית יחד עם תכנית פיקוח שהמגבלות אכן מיושמות. לפי אדם רז, הסכם הגרעין נועד "להבטיח שאיראן לא תהיה גרעינית למשך 15 שנה". נזכיר, שמשטר הסנקציות לא מנע מאיראן להפוך למדינת סף-גרעין, ושהתקיפה על אתרי הגרעין הצליחה לעכב את תכנית הגרעין בחודשים בודדים. הסכם שהיה מבטיח לנו איראן נטולת גרעין ל-15 שנים היה הישג אדיר לביטחון ישראל, המזה"ת והעולם. לפי רז, "המטרה של ההסכם הייתה לייצר נורמליזציה ולגיטימציה לעוד הסכמים, ולחזק את אלה שלא רוצים נשק גרעיני באיראן. איך? אם אין סנקציות יש כלכלה מתפתחת, יש חילופי סטודנטים, יש עסקים. החברה האיראנית תצא מובטחת ואדם יגיד לעצמו - 'מה אני צריך נשק גרעיני כשיש תיירות ובתי מלון ומפעלים ואני יכול לנסוע בעולם?' ההסכם היה ברוח הזו, ולכן אמרו אנשי מקצוע ובעולם שההסכם הוא טוב". חוקרי משטר הסנקציות על איראן מביעים עמדה דומה . בשנים שהובילו לחתימת הסכם הגרעין, "האיראנים הבינו שהם יכולים לסמוך על אובמה. הוא עשה עבודה טובה בהעברת מסרים. למשל, הוא התייחס למדינה לראשונה בשמה, והבהיר בכל דרך אפשרית שהוא לא מעוניין בשינוי משטר. העובדה שארה"ב לא התערבה בתנועה הירוקה באיראן הובנה בטהראן כרמז ברור לכך". הנקודה היא ליצור מערכות יחסים ארוכות טווח בין איראן למדינות העולם, שיאפשרו אינטגרציה שלה חזרה לקהילה הבינלאומית. האינטגרציה הזו נעשית בתנאי של וויתור על נשק גרעיני, שמהווה אינטרס משותף לכל מדינות העולם כולן. התהליך ארוך הטווח הזה הוא תהליך שמחזק את עצמו אם נותנים לו להימשך – הוא מפתח כלכלה עצמאית, ומעמד ביניים עם אינטרסים כלכליים של אינטגרציה, הוא מחליש כוחות בדלניים וקיצוניים ומחזק כוחות מתונים ושמעוניינים ביציבות. אבל נתניהו וטראמפ לא נתנו לתהליך הזה להימשך. בעידודו של נתניהו, ב- 2018 טראמפ יצא באופן חד צדדי מההסכם , והטיל שורה של סנקציות נוספות על איראן. שתי דרכי הפעולה הללו הן ממש הפוכות, והליכה בדרך אחת פירושה התרחקות מהדרך השניה. כאשר תוקפים צבאית את איראן, ומגבירים את הסנקציות עליה, הדבר מזין תחושות של מצור בחברה האיראנית, ומביא לחיזוק של תומכי הגרעין והכוחות הבדלניים - וזה בדיוק מה שראינו בעשורים האחרונים. כאשר פועלים בדרך של הסכמים ונורמליזציה של המשטר האיראני, הדבר מביא לחיזוק של מתנגדי הגרעין ושל הכוחות המתונים בחברה האיראנית. הקו המפריד בין קוי המדיניות הוא אמון. האם הצעדים בונים אמון בין הצדדים, כך שניתן להגיע להסכם, לשמר אותו, ואז לשכפל אותו לתחומים רבים ככל הניתן? או האם הצעדים פוגעים באמון, וגורמים לצדדים להתכנס לתוך הקיצוניות והבדלנות בחשדנות תמידית כלפי הצד השני? נזכיר שלישראל אין אפשרות לעצור את תכנית הגרעין האיראנית. המדיניות של נתניהו (ושל טראמפ) בעשורים האחרונים – לבטל הסכמים, להטיל כמה שיותר סנקציות, ולבסוף לתקוף צבאית את אתרי הגרעין – חיזקה, ביססה, וסייעה למשמרות המהפכה ולכוחות קיצוניים נוספים באיראן להשתלט על מוקדי כוח וקבלת החלטות. המדיניות של נתניהו, שכעת הגיעה לשיאה, נחשפת במערומיה ככישלון מחפיר בהרחקת הנשק הגרעיני מאיראן או מהגברת הביטחון של ישראלים. מה שנותר לנו לעשות עכשיו זה להצביע על הטעויות, ולהתחיל לגבש מדיניות שמאלית לאיום הגרעיני; מדיניות שבאמת תתרום לביטחון של ישראלים ושל יתר תושבי המזרח-התיכון. תום אלפיה 92 פרק מספר תום אלפיה הוא דוקטורנט לפילוסופיה פוליטית באוניברסיטה העברית בירושלים, וחבר מערכת מגזין רוזה למנויים בלבד למה ואיך נעצרתי מעצר פוליטי למנויים בלבד הסכינים הארוכות של המשטר נשלפו למנויים בלבד כן, שלום למנויים בלבד נאום הניצחון המלא של זוהראן ממדאני הצטרפו לתוכנית המנויים שלנו הצטרפו עכשיו

פרק חגיגי, קליל ומאוורר לסיום 2023, בתקווה ששנת 2024 תהיה לפחות קצת פחות מחורבנת. פרק זה סגור למנויים בלבד. לא מנויים? לחצו כאן כדי להירשם תכלה שנה וקללותיה אחרי חודשים קשים וכואבים, פרק לסיכום 2023 בטון יותר גבוה, בתפילה ששנת 2024 תהיה שנה של יותר הרמות ופחות טרגדיות. בתפריט: אקטואליה קווירית מבדרת, תחזית אסטרולוגית לשנה הקרובה (ספויילר: לא צפוי שלום צודק במזרח התיכון), וחזרה ללהיטי פינת השדכנות. שתפו: תולדות המיניות 28 בדצמבר 2023 תכלה שנה וקללותיה תולדות המיניות 00:00 / 01:04 אחרי חודשים קשים וכואבים, פרק לסיכום 2023 בטון יותר גבוה, בתפילה ששנת 2024 תהיה שנה של יותר הרמות ופחות טרגדיות. בתפריט: אקטואליה קווירית מבדרת, תחזית אסטרולוגית לשנה הקרובה (ספויילר: לא צפוי שלום צודק במזרח התיכון), וחזרה ללהיטי פינת השדכנות. הפודקאסט הוא חלק ממערך התקשורת רוזה מדיה: https://www.rosamedia.org/ הצטרפו כמנויים/ות: https://www.rosamedia.org/subscribe עקבו אחרינו בוואטסאפ: https://chat.whatsapp.com/DfJ6GrtPbBXLpPeHJQdbgE תולדות המיניות בפייסבוק: https://www.facebook.com/toldot.haminiyut תולדות המיניות 18 פרק מספר הפודקאסט שמוציא את ההיסטוריה מהארון (או לא... זה מורכב). ענת זלצברג ודותן ברום מלרלרות על היסטוריה קווירית ותרבות פופולרית. למנויים בלבד למה לי פוליטיקה עכשיו? למנויים בלבד היא הצילה את העולם. הרבה. למנויים בלבד היית מחליק ימינה על דרקולה? למנויים בלבד שיתוף פעולה עם הנאצים: שיק או שוק? הצטרפו לתוכנית המנויים שלנו הצטרפו עכשיו