לובי 99 מתריעים בצדק על פיקוח חסר על גופים פיננסיים. הבעיה - הם דחפו לרפורמות שיצרו את המצב הנוכחי, בשם קידוש ה"תחרות". מכתב פתוח פרק זה סגור למנויים בלבד. לא מנויים? לחצו כאן כדי להירשם רוצים גברים חתיכים בבריכה? בואו לכאן! רוצים גברים חתיכים בבריכה? בואו לכאן! מה קורה כשהביוב עולה על גדותיו? מה קורה כשהביוב עולה על גדותיו? האם ההגיון ינצח בעזה? האם ההגיון ינצח בעזה? הפיל שבחדרי האופוזיציה: צה"ל הפיל שבחדרי האופוזיציה: צה"ל מה מניע אותנו לצאת לגיי בר? מה מניע אותנו לצאת לגיי בר? מה הליכוד מוצא בנערי הגבעות? מה הליכוד מוצא בנערי הגבעות? הצטרפו לתוכנית המנויים שלנו הצטרפו עכשיו לובי 99, אל תחזרו על הטעות לובי 99 מתריעים בצדק על פיקוח חסר על גופים פיננסיים. הבעיה - הם דחפו לרפורמות שיצרו את המצב הנוכחי, בשם קידוש ה"תחרות". מכתב פתוח שתפו: טלי גולדרינג 26 באוגוסט 2025 לובי 99, אל תחזרו על הטעות טלי גולדרינג 00:00 / 01:04 היי לובי 99, רציתי לומר תודה, שמחתי לשמוע שפניתם לרשות שוק ההון בדרישה לאסור באופן מיידי על גופי אשראי חוץ־בנקאיים לשלם עמלות או להעניק טובות הנאה למשווקי משכנתאות. ברגע שיועץ מקבל כסף מהגוף המלווה, הוא עלול להעדיף את ההצעות שמתגמלות אותו, גם אם הן פחות משתלמות ללקוח. במקום לדאוג לטובת הלקוחות שלו היועץ הופך בפועל למשווק שמשרת את האינטרסים של המלווים. ממש כמו שכתבתם באתר שלכם: "כך בדיוק התחיל משבר הסאב־פריים העולמי: מתן הלוואות מסוכנות ללווים חלשים שלא יכלו לעמוד בהחזר החודשי, מכירת ההלוואות המסוכנות כמכשיר השקעה לגופים פיננסיים תוך גלגול הסיכון הלאה, ובסוף – צניחת מחירי נדל"ן, התמוטטות מוסדות פיננסיים, אבטלה גואה ומשבר כלכלי אדיר" כשחושבים על זה, זה ממש מרגיז שהפרקטיקה הזו, שנאסרה על הבנקים כבר לפני שנים, מותרת משום מה לגופים החוץ־בנקאיים. איך בכלל זה ייתכן? רגע, בעצם - לא הייתם אתם אלה שדחפו לכך שהפיקוח על הגופים החוץ בנקאים יופרד מהפיקוח על הבנקים? כמדומני, ב-4 באוקטובר 2019 כתבתם בדף הפייסבוק שלכם בהקשר לפיקוח על הגופים החוץ בנקאיים: "אחת השאלות בחקיקת הרפורמה בבנקים הייתה מי יפקח על הגופים האלה. אחרי קרב סמכויות בין הרגולטורים הוחלט לתת את הסמכות לרשות שוק ההון. לצערנו רק עכשיו, 3 שנים אחרי , נוטים להחליט ברשות שוק ההון שאין להם את היכולת לבצע זאת כראוי. השבוע פורסם בדה מרקר כי נשקלת האפשרות להעביר את הפיקוח לבנק ישראל במקום (קישור לכתבה בתגובה הראשונה). אנחנו מתנגדים נחרצות לרעיון הזה.. ." כלומר, אם אני מבינה נכון, אנשי רשות ההון עצמה הסבירו לכם שהם אינם ערוכים לפקח על גופים חוץ בנקאיים, אבל אתם מצדכם התעקשתם שדווקא הרשות היא זו שצריכה לפקח. כחמש שנים אחר כך, ב-30 בדצמבר 2024 כתבתם: "המדינה כשלה בהגנה על כ-850 מיליון ש"ח מכספי הפנסיה של לקוחות חברת 'סלייס'. מספר סוכני ביטוח פעלו בניגוד לחוק ורימו קשישים ואנשים במצוקה, כחלק מתרמית לגנבת כספי החסכונות שלהם, וכל זה קרה תחת גוף מוסדי (גוף פנסיה) המפוקח על ידי המדינה . התרמית התנהלה במשך שנתיים מתחת לאפה של רשות שוק ההון והתוצאה - אלפי פנסיונרים שנותרו ללא קצבת זקנה, בלי הכספים שחסכו לאורך כל החיים." זאת אומרת: אתם, שדחפתם לפיקוח של גופים חוץ בנקאיים על ידי רשות שוק ההון למרות שחבריה התריעו בפניכם שהיא לא ערוכה לפקח, מצאתם עצמכם נלחמים למען הקורבנות של אותו פיקוח כושל של הרשות. אפשר גם לתהות האם סלייס, קופת הגמל, הייתה זוכה לפיקוח קצת יותר הדוק אם רשות ההון לא הייתה צריכה לפקח על מעל ל 2,137 גופים שונים - הכוללים חברות ביטוח, קופות גמל, סוכנויות ביטוח קטנות וכמובן מאות חברות חוץ בנקאיות. גם אתם שמתם לב לקשיים של הרשות,כשנה אחר כך, ב-22 בפברואר 2025 , כשכתבתם: "רק לאחרונה, פרסם מבקר המדינה דו"ח חמור על תקצוב החסר של הרשות, ועל ההשלכות שעלולות לבוא בעקבותיו, בצורת היקף ואיכות הפיקוח על הגופים המנהלים את כספי הפנסיה של אזרחי ישראל. ואם נשווה בין תקציבי הרגולטורים - תקציב רשות שוק ההון לשנת 2024 צפוי לעמוד על סכום מגוחך של 96 מיליון ש״ח, כאשר תקציב בנק ישראל המפקח על 2.5 טריליון ש"ח עומד על 1.2 מיליארד ש"ח, והרשות לניירות ערך המפקחת על 2 טריליון ש"ח מתוקצבת ב- 202 מיליון ש״ח. אנו קוראים למשרד האוצר לא לקצץ בתקציב רשות שוק ההון שפוגעת באופן ישיר בכספי החיסכון של אזרחי ישראל. אנו פועלים בימים אלה לדרוש דיון דחוף בכנסת בעניין". הקריאה שלכם היא כמובן צודקת מאין כמותה. כמו הרבה דברים בישראל, רשות שוק ההון לא מתוקצבת בצורה שהולמת את חשיבות העבודה שהיא אמורה לבצע. מצד שני, זה קצת משונה לשמוע את זה מכם כעת, כי תקצוב החסר של הרשות היה ידוע כבר ב2019 - התקופה שבה, כאמור, דחפתם לכך שהפיקוח של כל הגופים החוץ בנקאיים יעשה על ידי רשות ההון. למשל, בדו"ח השנתי לשנת 2019 כתב ד"ר משה ברקת, שהיה הממונה על הרשות: "הרחבת האחריות של הרשות נעשתה בתוספת תקציב זעומה ובלתי סבירה בעליל של מיליוני שקלים בודדים... הפער בלתי נתפס ובלתי סביר, גם לאור מורכבות פעולותיה של רשות שוק ההון. אסור שגוף פיקוח כזה לא יקבל את המשאבים הדרושים לו לפיקוח אפקטיבי ומשמעותי על כספי הציבור" אז מה בדיוק קרה שם לובי 99? מה השתבש בדרך? האם באותן שנים בהן תמכתם בפיקוח על ידי רשות ההון הייתם פשוט מאוד - מאוד אופטימיים? קיוויתם שהמצב שלה ישתפר? שאגף התקציבים, שידוע בנטייה שלו לתקצב באופן ראוי ומכבד את כל אגפי הממשלה השונים, יבין את גודל המשימה של הרשות ויתקצב אותם בהתאם? יוסיף לה תקני כוח אדם וישקם את יכולת הפיקוח שלה? אני נוטה לחשוב שלא. אי אפשר להאשים לוביסטים מצויינים ומנוסים כמוכם בתמימות. מה שלדעתי קרה הוא משהו אחר, כמו הרבה ישראלים גם אתם נשביתם בקסמה של התחרות החופשית. כולנו שילמנו על המירוץ ל"תחרות" כמו ישראלים רבים, האמנתם שרפורמת שטרום משנת 2017, שאתם נוטים להתגאות במאבק שניהלתם למענה (או לפחות התגאתם במשך לא מעט שנים) תוביל למהפכה של ממש בצרכנות הפיננסית הישראלית. הרפורמה כללה הפרדת חברות כרטיסי האשראי מהבנקים הגדולים, הקמת מאגר נתוני אשראי לאומי, הקלות רגולטוריות להקמת בנקים חדשים ועוד. ציפיתם שכל אלו ישפרו את תנאי ההלוואות, יקלו על מעבר בין בנקים וייצרו תחרות חופשית מרהיבה שתוציא מצוינות מהגופים הבנקאיים והחוץ בנקאיים כאחד, ותיטיב עם הצרכן הישראלי. מה קרה בפועל? מאגר נתוני האשראי, שעל הקמתו ותפעולו הוצאו מעל 600 מיליון שקלים, לא שיפר בפועל את תנאי ההלוואות הבנקאיות. זאת ועוד, המאגר אף פגע בלווים החלשים ביותר, שהבנקים החלו לדחות משום שהם החליטו, על סמך נתוני המאגר, שאי אפשר לסמוך עליהם להחזיר את ההלוואה שלקחו. את הלווים האלה מאגר נתוני האשראי דחק אל זרועותיו של שוק ההלוואות החוץ-בנקאי, אותו שוק חוץ בנקאי שהיה אמור לגרום לירידה בריביות, אבל בו נלקחות כיום הריביות הגבוהות ביותר בשוק. גולת הכותרת של הרפורמה - המעבר בין הבנקים, נשאר בגדר תופעה שולית של כ־2.5% מהלקוחות בשנה. ככה זה כשהבנק לוכד את הלקוחות לא באמצעות בירוקרטיה אלא בעזרת הלוואות. לקוח שיש לו הלוואה עם שיעבודים ומסגרת אשראי גבוהה שנבנתה לאורך שנים – יחשוב פעמיים לפני שינסה לעבור לבנק אחר . ההלוואות עצמן התנפחו והתפשטו כמו פטריות אחרי הגשם מאז רפורמת שטרום, דו"ח " מצב החובות בישראל " של ארגון "דף חדש" מצא שבין 2016 ל- 2023 חובות אשראי לבנקים עלו ב-15% בעוד שהחוב לחברות חוץ בנקאיות עלה ב-320%. באותו דו"ח נכתב גם שבחחמש עשרה השנים האחרונות החוב הצרכני שלא לדיור הכפיל עצמו פי ארבעה. זה קרה בין השאר בזכות קמפיינים אגרסיביים, מסרונים מפתים ("אושרה לך הלוואה מיידית", "כסף בחשבון תוך שעה") ופניות ישירות לטלפונים של לקוחות עם הצעות "מותאמות אישית"- קמפיינים שהם תוצאה ישירה של רפורמת שטרום, ושיחד עם תקופה זמנית של ריבית נמוכה יצרו קוקטייל קטלני ששיעבד המוני ישראלים להלוואות. צריך לומר להגנתכם, שלא הייתם הראשונים שנפלו בדיל המלוכלך - הסרת רגולציה תמורת "תחרות". ההיסטוריה מלאה בדוגמאות לדילים כאלה, מהסרת הרגולציה של "הלוואות וחסכון" בארה"ב בשנות ה-80, דרך בועת הנדל"ן היפנית ועד למשבר ההוא שכתבתם עליו, משבר הסאב-פריים ב-2008. הסיפור די קבוע – מסירים רגולציה בשם "תחרות", מצמצמים פיקוח, ומגלים מאוחר שהמבנה והאינטרסים של השוק לא השתנו. בשנים הראשונות עוד יש תחושת פריחה שכולל גידול חד באשראי והצעות מפתות, ואז מגלים שלמעשה הגופים הקטנים שנוספו לשם "הגדלת התחרות" מתפקדים כ"מפני פסולת" עבור הגופים הגדולים יותר. כלומר, הסיכונים הגדולים יותר (שנלקחו, בין השאר, בזכות אותה הסרת רגולציה) נמכרים לגופים קטנים ומפוקחים פחות. הרציונל מאחורי ההתנהגות הזו, היא שאם וכאשר הסיכונים ישתממשו, יתברר שלא ניתן להחזיר את ההלוואות שניתנו, והמודל יקרוס לא הגופים הפיננסיים הגדולים יהיו אלה שישלמו את המחיר. וכאן אנחנו מגיעים לדבר על התוצאות העקיפות של רפורמת שטרום והתפקיד שלמעשה הרפורמה מילאה בבועת הנדל"ן הישראלית. הרפורמה תרמה להצפת השוק באשראי זמין דרך גופים חוץ-בנקאיים חדשים. כך, בזמן שבנק ישראל כתב בדו"חות שלו שבישראל לא יכולה להיווצר בועה בגלל "שמרנות הבנקים", גופים חוץ בנקאיים אפשרו לאותם לווים להשלים את ההון העצמי שלהם בהלוואות שבמקרים מסוימים מגיעות ל-100% מההון הדרוש (במיוחד אם היו לווים שפיזרו את ההלוואות בין כמה גופים שונים) . ולמי היה הכי קל לתת הלוואה? ליזמי נדל"ן. להם היה נכס מוחשי כבטוחה, שהפך את ההלוואות בעיניים של החברות החוץ בנקאיות לכמעט חסרות סיכון. למעשה, בשנים שלאחר הרפורמה, יזמי הנדל"ן היו כל כך מחוזרים על ידי גופים חוץ בנקאיים שהם זכו להלוואות בריביות נמוכות מאד, שמשלימות את כל ההון העצמי שלהם . באופן רגיל, יזם נדל"ן נדרש להביא חלק מהכסף "מהבית", כדי להראות לבנק או למלווה אחר שיש לו יכולת אמיתית לשאת בסיכון. זהו ההון העצמי. אלא שבשנים שלאחר הרפורמה, בזכות הזרמות האשראי הזול, חברות חוץ־בנקאיות הסכימו לממן גם את אותו חלק. כך יזם היה יכול לרכוש קרקע ולהרים פרויקט כמעט מבלי להשקיע הון משלו . במקרים מסוימים ההלוואות הגיעו לרמות מימון של 90% ואף 100% מעלות הפרויקט. כך למשל, חברת אזורים הצליחה לגייס בשנת 2021 כ־200 מיליון שקל מגופים מוסדיים בריבית שלילית (!) באותה שנה נרשמה הצפה של חברות אשראי חוץ־בנקאי חדשות בבורסה — מכלול, בלנדר, מיכמן, בול, גיבוי, גמא, גמלא הראל וברקת — כולן חיפשו לחלק אשראי זול ולהרוויח מהעמלות ומהמרווחים. אז תגידו, למה שיזם ישקול להוריד המחיר של הדירה אם תמיד הוא יכול למצוא את ההלוואה שתחפה על כל תקופה של ירידה במכירות? הרי גם אם מתעורר חשש לגבי היציבות של היזם, אותן חברות חוץ בנקאיות תמיד יכולות למכור את ההלוואה למישהו אחר, בדרך כלל זה יהיה לחברות הפנסיה והביטוחים שלנו . אם כבר מדברים על סיכונים, שווה לומר שבנק ישראל לא יודע כמה מהכסף שנלקח בגופים חוץ בנקאיים משמש למעשה כהלוואה לצורך רכישת דירה. בראיונות, המפקח על הבנקים מסביר שמדובר ב"כסף לא צבוע", כלומר הלוואות שנלקחות ואי אפשר לדעת מה הייעוד שלהן. בכל דו"ח יציבות שמפרסם בנק ישראל (דו"ח שמטרתו לבחון תרחישי סיכון ולוודא שאנחנו לא בדרך לקריסה כלכלית) מופיעה הערת שוליים חוזרת שמסבירה שהניתוח שמופיע בדו"ח לא כולל את ההון שמתגלגל בענף החוץ בנקאי. הבעיה היא, אם כן, לא רק שלרשות שוק ההון אין את הכלים לפקח, אלא גם שכל שאר מערכת הפיקוח הפיננסית מעמידה פנים שהיא מפקחת, בעוד שהיא ביודעין מעלימה עין מהבעיה, ומדווחת לנו שהכל בסדר. ובכל זאת חשוב לומר: הרעיון כאן, בפנייה שלי אליכם, הוא לא להפיל עליכם, לובי 99, את כל כשלי רפורמת שטרום. במשרד האוצר השאירו את רשות שוק ההון עם כוח אדם ומשאבים חלקיים לאורך שנים. פוליטיקאים היו יכולים למנוע התרסקויות ואבדן כספי חוסכים ומשקיעים לו רק היו מקדמים יוזמות חקיקה שמגנות על לווים ורוכשים, ומגבילים הלוואות מסוכנות שניתנות בתנאים לא ברורים. הם היו יכולים להגביל שיווק אגרסיבי של הלוואות ולהילחם בניגודי עניינים. הפיקוח של בנק ישראל יכול היה לעבוד יחד עם רשות שוק ההון כדי לאתר הונאות ולקבוע נהלים שימנעו אותן כבר מהרגע הראשון (ולא לחכות לפרשת סלייס כדי להתחיל). כמובן שגם לרשות שוק ההון עצמה יש אחריות למצב. היא נמנעה מאיסור תשלומי עמלות ליועצי משכנתאות חוץ־בנקאיים, למרות ניגוד העניינים המובנה. היא הגיבה באיחור לפרשת סלייס ואיפשרה בכך אובדן של מאות מיליוני שקלים. היא דחתה במשך שנים את יישום הפיקוח על שוק האשראי החוץ־בנקאי והגמ״חים, והיא הסדירה הלוואות בעסקאות תשלומים רק לאחר מקרים של הונאות והטעיות שהגיעו לתקשורת. אי אפשר להאשים רק את התקצוב הנמוך ובעיות כוח אדם, לגוף שמפקח על שני טריליון שקלים יש גם אחריות. וצריך גם לומר: הייתה לכם סיבה לגיטימית להירתע מהפיקוח של בנק ישראל. הטענה שלכם שבנק ישראל מעדיף את יציבות הבנקים על פני תחרות לא הייתה שקרית.בנק ישראל אכן מחויב קודם כל ליציבות הבנקים, ולא למחירים תחרותיים בהלוואות למשקי הבית. זאת עובדה שגורמת לנזקים לאזרחי ישראל כל יום, אבל היא לא משנה את המציאות בה האלטרנטיבה לפיקוח של בנק ישראל פירושה היעדר מוחלט של פיקוח . וכן, והיה אפשר לצפות את זה מראש. לובי 99, ארגון חשוב כמוכם צריך לדעת לנהל גם חשבון נפש. והאמת היא שכאן נפלתם. אני רוצה לחשוב שאם הייתם יכולים לחזור אחורה הייתם עושים דברים אחרת. ובכל מקרה המטרה של המכתב הזה היא לא לשים אתכם על המוקד. כמאמר הכותרת, זאת ההזדמנות שלכם לתקן. אל תחזרו על אותה הטעות עם "הבנקים הקטנים" ב-6 לאוגוסט הכריז שר האוצר סמוטריץ' על מהלך חדש - הקמה של "בנקים קטנים " בישראל, ברגולציה מופחתת ובהליך רישוי מדורג. מדובר בבנקים שיכולים לקום יש מאין, או על־ידי גופים עסקיים קיימים כמו חברות ביטוח, קרנות פנסיה או תאגידים גדולים, ושיורשו לתת גם שירותי בנקאות חלקיים. למשל "בנק קטן" שנותן רק פיקדונות או רק הלוואות. המטרה? תחרות. הפיקוח? אמור להיות של בנק ישראל הפעם, אבל זה לא אומר שאזרחי ישראל יזכו סוף סוף לפיקוח ראוי. הפעם יש קומבינה מיוחדת: הפיקוח אמור להתנהל בשלוש רמות שונות. אם היקף המחזור של הגוף הבנקאי נמוך מ-15 מיליארד ש"ח- רמת פיקוח נמוכה, אם ההיקף הוא בין 15 ו-50 מיליארד ש"ח - רמה בינונית, ומעל ל-50 מיליארד, גבוהה. תגידו לי אתם, לובי 99, למה מישהו שפותח פיקדון בבנק קטן אמור להיות חשוף להונאות יותר ממי שפותח פיקדון בגוף גדול? באמת מצופה מכל אדם לבחון את ההון שמחזיק ה"בנק הקטן" בו הוא מפקיד את כספו כדי להבין את רמת הסיכון שהוא נמצא בה? בנוסף, הבנקים החדשים הללו יזכו לפטור של עשר שנים מחוק הגבלת שכר הבכירים, ולמשך "תקופת ההסתגלות" בת 5-10 שנים יוכלו להחזיק פחות הון עצמי ולא יאלצו לעמוד בתנאים שבנקים אמורים לעמוד בהם לגבי בנקאות פתוחה וניוד חשבונות. כדאי להיזכר במכתב ששלח פעם ד"ר יוסי סעדון מחטיבת המחקר של בנק ישראל לרשות ניירות הערך, בעת שהכינה את התקנות בנושא הפיקדונות. הנה קטע ממנו : "מחובתי להתריע בפניכם כי אם חברה כלשהי לא תעמוד בהבטחת התשואה שלה ותקרוס, הדבר עלול להוביל לאובדן אמון של הלקוחות בכלל החברות בענף ולהתמוטטות מהירה של הענף כולו... אין צורך לומר כי בכך תאבד גם התרומה המיוחלת לתחרות מול הבנקים במקטע זה. יתירה מזאת, אירוע כאמור עלול להיות מדבק ולהשפיע על האיתנות של המערכת הפיננסית כולה..." בהמשך, הוא התייחס ספציפית לפיקדונות בריבית קבועה: "פער בין הריבית שהובטחה לתשואה שהושגה יסכן את יכולת החברה לעמוד בהתחייבויותיה ובכך יסכן את כספי לקוחותיה... חזינו בשנים האחרונות בהתמוטטות של חברות פיננסיות חוץ-בנקאיות, שלא התנהלו באחריות והותירו את לקוחותיהן עם הפסדים כספיים" מיותר לציין שעד עכשיו לא פורסמה מגבלה לגבי פיקדונות בריבית קבועה. אז בואו נדמיין תרחיש שבו "בנק קטן", כזה שכפוף לפיקוח נמוך משום שהוא מחזיק הון של פחות מ־15 מיליארד ש"ח, מציע ללקוחותיו פיקדון בריבית קבועה של 5%. יום אחד הריבית במשק יורדת: הבנק מחויב להמשיך לשלם למפקידים 5% ריבית גבוהה, אך בפועל הוא מצליח להרוויח הרבה פחות – מהשקעות סולידיות שמניבות ריבית נמוכה או מהלוואות זולות יותר. נוצר פער שלילי מתמשך, הנזילות נשחקת, וברגע ששמועה על מצבו מתפשטת, הלקוחות מתחילים לרוץ ולמשוך פיקדונות. ומה יקרה אם אותו "בנק קטן" מוחזק גם על ידי חברת ביטוח? המשבר לא ייעצר בבנק הנישתי אלא יתגלגל גם אל החברה האם, שעלולה להידרש להזרים כספים כדי למנוע קריסה. כך סיכון מקומי של גוף קטן ולא מפוקח מספיק עלול להפוך לאיום ישיר על כספי הפנסיה והביטוחים של הציבור. לכן, לובי 99, אם המטרה שלכם היא באמת להגן על הציבור – זה הרגע. לא עוד הימור על "תחרות" שתסדר את הכל, לא עוד תקווה שגוף מפקח למחצה יהפוך בן־לילה לשומר סף אמיתי. אחת הדרישות שלכן, שלא יושמה, לרפורמת שטרום הייתה ביטוח פקדונות. כעת עליכם לדרוש - אם אין ביטוח פיקדונות, אין פקדונות ב"רגולציה מופחתת". אם אין גוף שמסוגל לספק פיקוח ראוי- אין "בנקים קטנים" חדשים. אם תעמדו על זה עכשיו, אולי תצליחו להימנע מהמצב שבו בעוד חמש או עשר שנים תנהלו מאבקים עבור אחוזים בודדים מכספי חוסכים שירדו לטמיון. טלי גולדרינג היא חוקרת עצמאית בתחומי הכלכלה והנדל"ן, וחברת מערכת מגזין רוזה. עריכה: ארנון פלג תגובת לובי 99: "לובי 99 פועל בכנסת, בממשלה ובשדה הרגולטורי כדי לייצג את האינטרס הכלכלי-חברתי של הציבור, לעמוד מול לוביסטים מסחריים שמקדמים אינטרסים צרים של תאגידים ובעלי הון ולהיאבק מדי יום שהשוק יעבוד לטובת הציבור ולא על חשבונו. כך גם בכל הנוגע לפיתוח המערכת הבנקאית – באמצעות הגדלת מספר השחקנים, פריקות השירותים הבנקאיים, הגברת השקיפות והעצמת כוח המיקוח של הלקוחות, והכול תוך שמירה על האיזון הנדרש בין הצורך לקדם תחרות לצורך לשמור על יציבות המערכת הפיננסית. לובי 99 מאמין שהפיקוח על חברות האשראי חוץ בנקאי צריך להיות תחת רגולטור שמטרותיו – על פי חוק – כוללות קידום תחרות ועידוד חדשנות, במקביל לשמירה על יציבות. אנו גאים שתמכנו והיינו חלק מהליך החקיקה של רפורמת שטרום, שהסתיים אך לפני כשנה וחצי, וכבר היום ניתן לראות את הניצנים הראשונים של תרומתו לתחרות. כמו כן, אנו מברכים על הצעדים של הפיקוח על הבנקים במטרה להגדיל את מספר הבנקים בישראל ולעמדתנו, הבעיה האקוטית ברפורמת הבנקים הקטנים, היא לא העדר פיקוח פיקדונות, אלא ההחלטה להתיר לחברות ביטוח לשלוט בבנקים באופן שמגביר את הסיכון למשבר פיננסי ואנו פועלים כדי למנוע זאת. אנו נמשיך לייצג האינטרס הכלכלי-חברתי של הציבור ולעמוד מול הלוביסטים המסחריים ב100% מימון המונים, בתמיכתם של כ-17,600 חברי הלובי. מזמינים את כולם להצטרף ולתת גב" להאזנה: שימו לב: ההאזנה לפרקים היא דרך פלטפורמות ההאזנה השונות בלבד - ולא דרך האתר. לתמיכה מוזמנים לכתוב לנו במייל rosamedia@standing-together.org או בוואטסאפ: 050-9469545 106 פרק מספר טלי גולדרינג טלי גולדרינג היא חוקרת עצמאית בתחומי הכלכלה והנדל"ן, וחברת מערכת מגזין רוזה רוצים גברים חתיכים בבריכה? בואו לכאן! רוצים גברים חתיכים בבריכה? בואו לכאן! מה קורה כשהביוב עולה על גדותיו? מה קורה כשהביוב עולה על גדותיו? האם ההגיון ינצח בעזה? האם ההגיון ינצח בעזה? הפיל שבחדרי האופוזיציה: צה"ל הפיל שבחדרי האופוזיציה: צה"ל מה מניע אותנו לצאת לגיי בר? מה מניע אותנו לצאת לגיי בר? מה הליכוד מוצא בנערי הגבעות? מה הליכוד מוצא בנערי הגבעות?

מנהל ארצי שותף של תנועת עומדים ביחד אלון-לי גרין מנהל ארצי שותף של תנועת עומדים ביחד הפודקאסטים של רוזה מדיה קריאת השכמה PREMIUM פודקאסט אקטואליה סוציאליסטי על החיים עצמם ועל התקווה לשינוי יסודי של החברה, הפוליטיקה והכלכלה. ניהול וסכסוך PREMIUM סדרת פודקאסטים על המדיניות הבטחונית והכלכלית של ממשלות ישראל. כל עונה מספרת סיפור פוליטי רחב על אירוע מרכזי בהיסטוריית המדינה. תולדות המיניות PREMIUM הפודקאסט שמוציא את ההיסטוריה מהארון (או לא... זה מורכב). ענת זלצברג ודותן ברום מלרלרות על היסטוריה קווירית ותרבות פופולרית. סגולה פודקאסט על מאחורי הקלעים של המקומות הקדושים בחבל הארץ המסובך הזה. רועי קלייטמן ודביר ורשבסקי ממובילי השמאל האמוני בשיחה על אמונה, פוליטיקה ומקומיות. بودكاست ليلكي يتناول هذا البودكاست قصص الشارع الفلسطيني في اسرائيل كما لم تسمعوها من قبل. عن الألم الأمل، الحب والنضال. לתוכן ישן יותר של אלון-לי גרין

הנסיון של הימין הקיצוני הברזילאי לפרוץ לבניין הקונגרס הוביל להישגים גדולים לממשלת השמאל של לולה. איך הוא עשה את זה? פרק זה סגור למנויים בלבד. לא מנויים? לחצו כאן כדי להירשם רוצים גברים חתיכים בבריכה? בואו לכאן! רוצים גברים חתיכים בבריכה? בואו לכאן! מה קורה כשהביוב עולה על גדותיו? מה קורה כשהביוב עולה על גדותיו? האם ההגיון ינצח בעזה? האם ההגיון ינצח בעזה? הפיל שבחדרי האופוזיציה: צה"ל הפיל שבחדרי האופוזיציה: צה"ל מה מניע אותנו לצאת לגיי בר? מה מניע אותנו לצאת לגיי בר? מה הליכוד מוצא בנערי הגבעות? מה הליכוד מוצא בנערי הגבעות? הצטרפו לתוכנית המנויים שלנו הצטרפו עכשיו נגד הפשיזם בברזיל שתפו: קריאת השכמה PREMIUM 18 בינואר 2023 נגד הפשיזם בברזיל קריאת השכמה PREMIUM 00:00 / 01:04 הנסיון של הימין הקיצוני הברזילאי לפרוץ לבניין הקונגרס הוביל להישגים גדולים לממשלת השמאל של לולה. איך הוא עשה את זה? להאזנה: שימו לב: ההאזנה לפרקים היא דרך פלטפורמות ההאזנה השונות בלבד - ולא דרך האתר. לתמיכה מוזמנים לכתוב לנו במייל rosamedia@standing-together.org או בוואטסאפ: 050-9469545 497 פרק מספר קריאת השכמה PREMIUM פודקאסט אקטואליה סוציאליסטי על החיים עצמם ועל התקווה לשינוי יסודי של החברה, הפוליטיקה והכלכלה. רוצים גברים חתיכים בבריכה? בואו לכאן! רוצים גברים חתיכים בבריכה? בואו לכאן! מה קורה כשהביוב עולה על גדותיו? מה קורה כשהביוב עולה על גדותיו? האם ההגיון ינצח בעזה? האם ההגיון ינצח בעזה? הפיל שבחדרי האופוזיציה: צה"ל הפיל שבחדרי האופוזיציה: צה"ל מה מניע אותנו לצאת לגיי בר? מה מניע אותנו לצאת לגיי בר? מה הליכוד מוצא בנערי הגבעות? מה הליכוד מוצא בנערי הגבעות?

אסף יקיר בשיחה עם אסף בונדי על השיח הישראלי במלחמה , בעקבות פרסום ספרו המשותף עם אדם רז "הלקסיקון של הברוטליות". פרק זה סגור למנויים בלבד. לא מנויים? לחצו כאן כדי להירשם רוצים גברים חתיכים בבריכה? בואו לכאן! רוצים גברים חתיכים בבריכה? בואו לכאן! מה קורה כשהביוב עולה על גדותיו? מה קורה כשהביוב עולה על גדותיו? האם ההגיון ינצח בעזה? האם ההגיון ינצח בעזה? הפיל שבחדרי האופוזיציה: צה"ל הפיל שבחדרי האופוזיציה: צה"ל מה מניע אותנו לצאת לגיי בר? מה מניע אותנו לצאת לגיי בר? מה הליכוד מוצא בנערי הגבעות? מה הליכוד מוצא בנערי הגבעות? הצטרפו לתוכנית המנויים שלנו הצטרפו עכשיו הלקסיקון של הברוטליות (עם אסף בונדי) שתפו: קריאת השכמה PREMIUM 30 במאי 2025 הלקסיקון של הברוטליות (עם אסף בונדי) קריאת השכמה PREMIUM 00:00 / 01:04 אסף יקיר בשיחה עם אסף בונדי על השיח הישראלי במלחמה , בעקבות פרסום ספרו המשותף עם אדם רז "הלקסיקון של הברוטליות". להאזנה: שימו לב: ההאזנה לפרקים היא דרך פלטפורמות ההאזנה השונות בלבד - ולא דרך האתר. לתמיכה מוזמנים לכתוב לנו במייל rosamedia@standing-together.org או בוואטסאפ: 050-9469545 731 פרק מספר קריאת השכמה PREMIUM פודקאסט אקטואליה סוציאליסטי על החיים עצמם ועל התקווה לשינוי יסודי של החברה, הפוליטיקה והכלכלה. רוצים גברים חתיכים בבריכה? בואו לכאן! רוצים גברים חתיכים בבריכה? בואו לכאן! מה קורה כשהביוב עולה על גדותיו? מה קורה כשהביוב עולה על גדותיו? האם ההגיון ינצח בעזה? האם ההגיון ינצח בעזה? הפיל שבחדרי האופוזיציה: צה"ל הפיל שבחדרי האופוזיציה: צה"ל מה מניע אותנו לצאת לגיי בר? מה מניע אותנו לצאת לגיי בר? מה הליכוד מוצא בנערי הגבעות? מה הליכוד מוצא בנערי הגבעות?

פודקאסט אופטימי המכוון גם לפסימיסטים. דב חנין ודני פילק בשיחה על יוזמות ומאבקים לצדק, שוויון וסולידריות בארץ ובעולם, בשילוב דיון ביקורתי על תיאוריות שינוי מובילות. פרק זה סגור למנויים בלבד. לא מנויים? לחצו כאן כדי להירשם רוצים גברים חתיכים בבריכה? בואו לכאן! רוצים גברים חתיכים בבריכה? בואו לכאן! מה קורה כשהביוב עולה על גדותיו? מה קורה כשהביוב עולה על גדותיו? האם ההגיון ינצח בעזה? האם ההגיון ינצח בעזה? הפיל שבחדרי האופוזיציה: צה"ל הפיל שבחדרי האופוזיציה: צה"ל מה מניע אותנו לצאת לגיי בר? מה מניע אותנו לצאת לגיי בר? מה הליכוד מוצא בנערי הגבעות? מה הליכוד מוצא בנערי הגבעות? הצטרפו לתוכנית המנויים שלנו הצטרפו עכשיו משבר הקורונה שתפו: 9 ביולי 2021 משבר הקורונה מה לעשות עכשיו 00:00 / 01:04 ! להאזנה: שימו לב: ההאזנה לפרקים היא דרך פלטפורמות ההאזנה השונות בלבד - ולא דרך האתר. לתמיכה מוזמנים לכתוב לנו במייל rosamedia@standing-together.org או בוואטסאפ: 050-9469545 1a פרק מספר מה לעשות עכשיו איך אפשר להתקדם לחברה צודקת, שוויונית וסולידרית בעולם שנראה צועד לכיוון ההפוך? שיחות על אקטואליה, תיאוריה פוליטית ומאבקים. רוצים גברים חתיכים בבריכה? בואו לכאן! רוצים גברים חתיכים בבריכה? בואו לכאן! מה קורה כשהביוב עולה על גדותיו? מה קורה כשהביוב עולה על גדותיו? האם ההגיון ינצח בעזה? האם ההגיון ינצח בעזה? הפיל שבחדרי האופוזיציה: צה"ל הפיל שבחדרי האופוזיציה: צה"ל מה מניע אותנו לצאת לגיי בר? מה מניע אותנו לצאת לגיי בר? מה הליכוד מוצא בנערי הגבעות? מה הליכוד מוצא בנערי הגבעות?

איך נראה הטיהור האתני של צה"ל בצפון עזה, והאם מצאנו את עצמנו באותו צד עם בוגי? עם מעין ויובל פרק זה סגור למנויים בלבד. לא מנויים? לחצו כאן כדי להירשם רוצים גברים חתיכים בבריכה? בואו לכאן! רוצים גברים חתיכים בבריכה? בואו לכאן! מה קורה כשהביוב עולה על גדותיו? מה קורה כשהביוב עולה על גדותיו? האם ההגיון ינצח בעזה? האם ההגיון ינצח בעזה? הפיל שבחדרי האופוזיציה: צה"ל הפיל שבחדרי האופוזיציה: צה"ל מה מניע אותנו לצאת לגיי בר? מה מניע אותנו לצאת לגיי בר? מה הליכוד מוצא בנערי הגבעות? מה הליכוד מוצא בנערי הגבעות? הצטרפו לתוכנית המנויים שלנו הצטרפו עכשיו מה שקורה בצפון הרצועה שתפו: קריאת השכמה PREMIUM 6 בדצמבר 2024 מה שקורה בצפון הרצועה קריאת השכמה PREMIUM 00:00 / 01:04 איך נראה הטיהור האתני של צה"ל בצפון עזה, והאם לראשונה מצאנו את עצמנו באותו צד עם בוגי יעלון? מעין ויובל בשיחה על הגיהינום שבין בית חאנון, בית לאהיא וג'באליה, ועל האחראים לו. הפרק מכיל תיאורים קשים. הצטרפו כמנויים/ות سجلوا عضويتكم: www.rosamedia.org/subscribe עקבו אחרינו בוואטסאפ تابعونا على الواتساب: chat.whatsapp.com/DfJ6GrtPbBXLpPeHJQdbgE להאזנה: שימו לב: ההאזנה לפרקים היא דרך פלטפורמות ההאזנה השונות בלבד - ולא דרך האתר. לתמיכה מוזמנים לכתוב לנו במייל rosamedia@standing-together.org או בוואטסאפ: 050-9469545 681 פרק מספר קריאת השכמה PREMIUM פודקאסט אקטואליה סוציאליסטי על החיים עצמם ועל התקווה לשינוי יסודי של החברה, הפוליטיקה והכלכלה. רוצים גברים חתיכים בבריכה? בואו לכאן! רוצים גברים חתיכים בבריכה? בואו לכאן! מה קורה כשהביוב עולה על גדותיו? מה קורה כשהביוב עולה על גדותיו? האם ההגיון ינצח בעזה? האם ההגיון ינצח בעזה? הפיל שבחדרי האופוזיציה: צה"ל הפיל שבחדרי האופוזיציה: צה"ל מה מניע אותנו לצאת לגיי בר? מה מניע אותנו לצאת לגיי בר? מה הליכוד מוצא בנערי הגבעות? מה הליכוד מוצא בנערי הגבעות?

למה מלחמת חרבות ברזל היא כישלון צבאי - ומבחינת מי היא הצלחה פוליטית? פרק זה סגור למנויים בלבד. לא מנויים? לחצו כאן כדי להירשם רוצים גברים חתיכים בבריכה? בואו לכאן! רוצים גברים חתיכים בבריכה? בואו לכאן! מה קורה כשהביוב עולה על גדותיו? מה קורה כשהביוב עולה על גדותיו? האם ההגיון ינצח בעזה? האם ההגיון ינצח בעזה? הפיל שבחדרי האופוזיציה: צה"ל הפיל שבחדרי האופוזיציה: צה"ל מה מניע אותנו לצאת לגיי בר? מה מניע אותנו לצאת לגיי בר? מה הליכוד מוצא בנערי הגבעות? מה הליכוד מוצא בנערי הגבעות? הצטרפו לתוכנית המנויים שלנו הצטרפו עכשיו מיטוט החמאס איננו אחת ממטרות המלחמה בעזה כיצד מלחמת ההתנחלויות והממסד הביטחוני הפכה לכישלון צבאי מוחלט והצלחה פוליטית איומה שתפו: גיא לרון 2 במאי 2024 מיטוט החמאס איננו אחת ממטרות המלחמה בעזה גיא לרון 00:00 / 01:04 אם שופטים את המבצע הצבאי ברצועת עזה על פי המטרות שהממשלה הציגה לציבור, הרי ברור שהוא כישלון מוחלט. לאחר שישה חודשי לחימה, צה"ל לא עמד במשימתו העיקרית: חיסול שליטת החמאס בעזה. ההערכות הן כי עד כה צה"ל הוציא מכלל פעולה שליש מהכוח הלוחם של חמאס ופוצץ כעשרים אחוז מהמנהרות של הארגון. זו פגיעה קשה אך לא אנושה והחמאס עודנו מתפקד. לא זו בלבד אלא שהוא מצליח להשתלט על תאי שטח שצה"ל יוצא מהם, וגם לירות מאותם שטחים טילים על יישובי העוטף. יתר על כן, גם המטרה הנוספת שהוגדרה למבצע – השבת החטופים – לא הושגה. הרוב המוחלט של החטופים שהשתחררו עד כה יצאו לחופשי כתוצאה מעסקה שבה הוחלפו תמורת אסירים פלסטיניים. לעומת זאת, רק שלושה חטופים שוחררו כתוצאה מפעולה צבאית. גרוע מכך, שלושה חטופים נורו למוות על ידי כוחות צה"ל ועוד מספר לא ידוע של חטופים נהרגו כתוצאה מההפצצות חסרות האבחנה של צה"ל (מהדברים שהחמאס הורה לחטוף הרש גולדברג להגיד בסרטון ששוחרר לאחרונה, מסתבר שהחמאס מעריך ששבעים חטופים מתו בדרך זו). הקבינט שקיבל את ההחלטה לצאת למלחמה, כלל שני רמטכ"לים בדימוס, אלוף לשעבר, וראש ממשלה שאישר וניהל מבצעים צבאיים רבים. יתר על כן, הרמטכ"ל דחף ולחץ על הקבינט לאשר את התמרון הקרקעי ברצועה. האנשים הללו ידעו היטב מה המבצע שהם מאשרים יכול ולא יכול להשיג. הוכחה לכך, ניתן היה למצוא בראיון שנתן גדי אייזנקוט לאילנה דיין . הגנרל המנוסה הסביר היטב לעיתונאית הוותיקה מדוע למבצע אין סיכוי לשחרר חטופים: הם אינם מוחזקים על פני הקרקע באובייקט מבודד כמו מטוס או אוטובוס, הוא אמר, אלא מוסתרים במנהרות שאליהם כוחות צה"ל יתקשו להגיע. קל להסיק, אם כך, שמטרות המבצע כפי שהוצגו לציבור נועדו לגייס עבורו תמיכה ציבורית אבל לא היו המטרות האמיתיות שהדרג המדיני ביקש להשיג. מה היו, אם כן, המטרות האמיתיות של המבצע? המטרה האמיתית הראשונה של המבצע – והיא יקרה לקואליציה הנוכחית – היא הגנה על ההתנחלויות בגדה המערבית . הנהגת המתנחלים זוכה ליצוג במשרדי מפתח בממשלה הנוכחית: האוצר, הביטחון, וביטחון הפנים. ההפיכה המשפטית שהקואליציה קידמה נועדה גם לפתוח את הדלת למהלך של סיפוח חד צדדי של הגדה ללא מתן זכויות אזרח לפלסטינים החיים בה ובדרך זו להבטיח את זכויות הקניין של המתנחלים על הבתים שברשותם. בעשור וחצי שקדם למתקפת החמאס, נתניהו עשה כל שביכולתו כדי לשכנע את הציבור בישראל כי לכיבוש אין מחיר. ישראל, טען נתניהו, יכולה להפוך למעצמה טכנולוגית ולקשור קשרים עם מדינות ברחבי העולם הערבי למרות התרחבות מפעל ההתנחלות בגדה המערבית. המפתח לכך, הסביר ראש הממשלה, הוא שמירת הפיצול בין הגדה המערבית לעזה , כתוצאה מכך שכל אחד משני האזורים האלו נשלט על ידי ארגונים פלסטינים יריבים ומתחרים. נתניהו ככל הנראה גם חשב שנוצר לחמאס אינטרס להפוך למשתף פעולה של הקולוניאליזם היהודי בגדה כתוצאה מהכסף שהוא מקבל מנסיכות הגז קטאר. מתקפת החמאס ב-7 באוקטובר מוטטה את כל ההנחות הללו. החמאס השתמש בכסף מקטאר לבנות מכונת מלחמה משוכללת והפך את נתניהו למושא של לעג וקלס בישראל ומחוצה לה. לו ישראל הייתה מסתפקת בתגובה מוגבלת למתקפה, מתמקדת בשיקום גדר הביטחון ובעיסקת חטופים, לציבור היה זמן לדון בקריסה של "דוקטרינת ביבי" ולדרוש את הפלת הממשלה. על ידי ההחלטה לפתוח במבצע קנתה הממשלה זמן יקר ודחתה את הדיון הציבורי בשאלת המחיר של ההתנחלות בגדה המערבית. המשך המלחמה והסירוב המעשי של הממשלה לסיימה, ממשיכים לשרת מטרה זו. על ידי דחיית עסקת חטופים נוספת, מסירה הממשלה מעל סדר היום את הדיון בשאלת "היום שאחרי," כלומר ההסדר המדיני שנועד להבטיח שקט לאורך הגבולות בדרכי שלום וזאת מאחר והממשלה חוששת כי הסדר כזה יחייב פינוי של חלק מההתנחלויות. יתר על כן, הממשלה לא רק פועלת על מנת להגן על ההתנחלויות, אלא גם שוקדת על הרחבתו של פרויקט זה על ידי פעילות שנועדה למוטט את היציבות בגדה. כך למשל, הממשלה מסרבת לאפשר לפועלים מהגדה לחזור לעבודה בתחומי ישראל והיא מנסה לפגוע בתקציב הרש"פ על ידי סירוב להעביר כספים המגיעים לה על פי הסכמי פריז. כך נוצר מחנק כלכלי בגדה ויכולת הרשות הפלסטינית לשלם לשוטרים של הרש"פ, נפגעת. פעילות של מיליציות המתנחלים המיועדת לפגיעה ברכוש של פלסטינים וגירושם המשיכו גם אחרי ה-7 באוקטובר. תוך כדי התמשכות הלחימה הממשלה פועלת לקדם את המטרה האמיתית השניה של המלחמה, והיא ההפיכה המשטרית . זו מכוונת לא רק לצמצום המרחב הדמוקרטי אלא להפרטה מלאה של כל השירותים הממשלתיים. הממשלה פועלת להמרתם בשיטת השוק והסתמכות על אתנן מגזרי. אלו מהלכים משלימים, למעשה. צמצום חופש הביטוי והזכות להפגין הם כלי לחניקת המחאה על קריסתה של מדינת הרווחה. מי שעמלים במיוחד על קידום מטרות אלו הם שרי הציונות הדתית. וכך למשל, השר לביטחון פנים, יכול להמשיך במלאכת המינויים בצמרת המשטרה ולהפוך אותה למיליציה מפלגתית. כמו כן, איתמר בן גביר מפריט את הביטחון הלאומי על ידי חלוקה של עשרות אלפי כלי נשק לאזרחים. כך המשטרה מאבדת את מעמדה ככלי להבטחת הסדר ושמירת הביטחון לטובת שורה של מיליציות מקומיות. הביטחון האישי הופך למשימה של האזרח הבודד ולא של המדינה. במקביל, שר האוצר יכול לחלק כסף למגזרים המקורבים לממשלה, החרדים והמתנחלים. כל זאת קורה בזמן ששירותי הבריאות, החינוך, והתחבורה הולכים ומתמוטטים מהחנק התקציבי שאותו שר אוצר כופה. כך ההצטרפות למגזר המתנחלי או החרדי הפכת לחלופה היחידה לקבלת שירותי חינוך ובריאות, לאחר קריסתן של מערכות החינוך והבריאות ששייכות לכלל הציבור. המטרה השלישית האמיתית של המבצע הינה ניסוי כלים של הצבא המשולב בניסיון לשקם את המוניטין שלו. האשמה של הממסד הצבאי רחבה אף יותר מהכישלון המהדהד ביום הלחימה של ה-7 באוקטובר. לא היה ארגון שהפנים את "דוקטרינת ביבי" כמו הצבא. הצבא לא רק אבטח את ההתנחלויות אלא יצר שורה של הסדרים בירוקרטיים וטכנולוגיים שהפכו את הכיבוש וההתנחלות לפרויקטים בעלות נמוכה. הצבא זיהה את חוסר הנחת של הבורגנות המשכילה ממשימת השיטור בגדה ולכן העביר את המשימה לאוכלוסיות מעוטות הכנסה ששירתו במסגרות כמו חטיבת כפיר וגדוד נצח יהודה. בני ובנות הבורגנות המשכילה השתלבו ביחידות טכנולוגיות שנועדו לאפשר לנהל את הסכסוך גם עם כמות נמוכה יחסית של כוח אדם. אלו זכו לשרת ביחידות שהבטיחו להם תעסוקה רווחית בעתיד ועל הדרך פתרו את בעיית "השמיכה הקצרה" של צה"ל. בזכות זה, צה"ל יכול היה להעביר את עיקר כוחות היבשה למשימות אבטחה בגדה המערבית ולהשאיר כמות מזערית של כוחות לאורך הגבולות הצפוניים והדרומיים. הצבא שכנע את עצמו כי היכולות המודיעיניות של 8200 והטכנולוגיות הרובוטיות שנפרשו לאורך הגבול הדרומי יבטיחו כי הצבא לא יופתע, ואם יופתע, יוכל לתת מענה מידי. עד כדי כך קנה הצבא את "דוקטרינת ביבי" שהקצינים הבכירים בחיל המודיעין סירבו להבין את האותות הברורים שסימנו מתקפת פתע קרבה. גם כשדרגי השטח במערך המודיעין – כמו התצפיתניות או אנשי הקבע ב-8200 – הביאו הוכחות משכנעות לכך, אטמו הקולונלים במסדרונות אגף המודיעין את אוזניהם. התקפת הפתע של החמאס ב-7 לאוקטובר הציגה גם את ההנהגה הצבאית ככלי ריק. על מנת להתמודד עם הפחד וההלם בציבור הישראלי, הצבא נאחז בתמרון המשוריין בעזה כפתרון מיידי למכה התדמיתית שספג ב-7 באוקטובר. מאז 2006, השקיע המטכ"ל , שמונהג כדרך קבע על ידי קצינים מחיילות היבשה, ביכולות הטכנולוגיות שיאפשרו לשפר את הביצועים העלובים שהפגינו כוחות היבשה במלחמת לבנון השניה. מלחמת חרבות ברזל נתנה בידי גנרלים אלו את ההזדמנות לבדוק האם ההשקעה נשאה פרי ולבחון אותה במבחן העליון של שדה הקרב. משהבינו אותם גנרלים שהמבצע הקרקעי לא יביא לתבוסת החמאס, נולדה המטרה הרביעית האמיתית של המבצע: משימת הנקמה . אף שידעו שהדבר ייצור לישראל בעיה קשה עם מערכת המשפט הבין-לאומית, האלופים במטכ"ל והאוגדונרים בשטח התירו לחיילים בחזית להעלות סרטונים ותמונות שישביעו את תאוות הנקם של הציבור וישכיחו את העובדה שהמבצע לא יצליח למוטט את ארגון החמאס. כך הפך המבצע הקרקעי בעזה לכישלון צבאי והצלחה פוליטית. בחסותו משקמים הצבא והקואליציה את מעמדם הציבורי ומקדמים את האינטרסים המוסדיים שלהם. האגואיזם הפוליטי שלהם מתבטא בכך שהם מוכנים להתעלם מהבעיות הקשות שנולדו כתוצאה מכך: הפיכת ישראל למצורעת, מלחמת נצח ברצועה שהפכה למוגדישו, קשיים כלכליים ופילוג פנימי הולך ומחריף. פניהם של השרים והגנרלים למלחמת נצח. ואחריהם – המבול. עריכה: תום אלפיה להאזנה: שימו לב: ההאזנה לפרקים היא דרך פלטפורמות ההאזנה השונות בלבד - ולא דרך האתר. לתמיכה מוזמנים לכתוב לנו במייל rosamedia@standing-together.org או בוואטסאפ: 050-9469545 33 פרק מספר גיא לרון מרצה וחוקר במחלקה ליחסים בינלאומיים באוניברסיטה העברית בירושלים. רוצים גברים חתיכים בבריכה? בואו לכאן! רוצים גברים חתיכים בבריכה? בואו לכאן! מה קורה כשהביוב עולה על גדותיו? מה קורה כשהביוב עולה על גדותיו? האם ההגיון ינצח בעזה? האם ההגיון ינצח בעזה? הפיל שבחדרי האופוזיציה: צה"ל הפיל שבחדרי האופוזיציה: צה"ל מה מניע אותנו לצאת לגיי בר? מה מניע אותנו לצאת לגיי בר? מה הליכוד מוצא בנערי הגבעות? מה הליכוד מוצא בנערי הגבעות?

אווירת החגים מוציאה את המיטב מהפוליטיקה הישראלית, הן ביחסי הפנים והן ביחסי החוץ. פרק זה סגור למנויים בלבד. לא מנויים? לחצו כאן כדי להירשם רוצים גברים חתיכים בבריכה? בואו לכאן! רוצים גברים חתיכים בבריכה? בואו לכאן! מה קורה כשהביוב עולה על גדותיו? מה קורה כשהביוב עולה על גדותיו? האם ההגיון ינצח בעזה? האם ההגיון ינצח בעזה? הפיל שבחדרי האופוזיציה: צה"ל הפיל שבחדרי האופוזיציה: צה"ל מה מניע אותנו לצאת לגיי בר? מה מניע אותנו לצאת לגיי בר? מה הליכוד מוצא בנערי הגבעות? מה הליכוד מוצא בנערי הגבעות? הצטרפו לתוכנית המנויים שלנו הצטרפו עכשיו נותנים בראש יהודי שתפו: קריאת השכמה PREMIUM 26 בספטמבר 2023 נותנים בראש יהודי קריאת השכמה PREMIUM 00:00 / 01:04 אווירת החגים מוציאה את המיטב מהפוליטיקה הישראלית, הן ביחסי הפנים והן ביחסי החוץ. להאזנה: שימו לב: ההאזנה לפרקים היא דרך פלטפורמות ההאזנה השונות בלבד - ולא דרך האתר. לתמיכה מוזמנים לכתוב לנו במייל rosamedia@standing-together.org או בוואטסאפ: 050-9469545 566 פרק מספר קריאת השכמה PREMIUM פודקאסט אקטואליה סוציאליסטי על החיים עצמם ועל התקווה לשינוי יסודי של החברה, הפוליטיקה והכלכלה. רוצים גברים חתיכים בבריכה? בואו לכאן! רוצים גברים חתיכים בבריכה? בואו לכאן! מה קורה כשהביוב עולה על גדותיו? מה קורה כשהביוב עולה על גדותיו? האם ההגיון ינצח בעזה? האם ההגיון ינצח בעזה? הפיל שבחדרי האופוזיציה: צה"ל הפיל שבחדרי האופוזיציה: צה"ל מה מניע אותנו לצאת לגיי בר? מה מניע אותנו לצאת לגיי בר? מה הליכוד מוצא בנערי הגבעות? מה הליכוד מוצא בנערי הגבעות?

במלחמה בעזה כמו באידיאולוגיה הכלכלית השלטת, נראה שמציעים לנו לחיות בין שני קטבים: כאן ועכשיו אכזרי ו"יום שאחרי" מדומיין בעתיד הרחוק פרק זה סגור למנויים בלבד. לא מנויים? לחצו כאן כדי להירשם רוצים גברים חתיכים בבריכה? בואו לכאן! רוצים גברים חתיכים בבריכה? בואו לכאן! מה קורה כשהביוב עולה על גדותיו? מה קורה כשהביוב עולה על גדותיו? האם ההגיון ינצח בעזה? האם ההגיון ינצח בעזה? הפיל שבחדרי האופוזיציה: צה"ל הפיל שבחדרי האופוזיציה: צה"ל מה מניע אותנו לצאת לגיי בר? מה מניע אותנו לצאת לגיי בר? מה הליכוד מוצא בנערי הגבעות? מה הליכוד מוצא בנערי הגבעות? הצטרפו לתוכנית המנויים שלנו הצטרפו עכשיו האישה שזיהתה את התמוססות הזמן במלחמה בעזה כמו באידיאולוגיה הכלכלית השלטת, נראה שמציעים לנו לחיות בין שני קטבים: כאן ועכשיו אכזרי ו"יום שאחרי" מדומיין בעתיד הרחוק שתפו: טלי גולדרינג 19 בספטמבר 2025 האישה שזיהתה את התמוססות הזמן טלי גולדרינג 00:00 / 01:04 לפעמים נדמה שבמציאות הישראלית הזמן פשוט חומק לנו מהידיים — לפחות זה שמעבר לעכשיו. אנחנו חיים בתוך הווה מיידי: האם חמאס ונתניהו יסכימו על עסקה? האם הממשלה תיפול השבוע? האם איראן תתקוף? במקביל, אנחנו חיים בתוך חזונות מופשטים וארוכי טווח: פוליטיקאים ופרשנים מספרים לנו על ריביירה בעזה, על טרנספר והקמת התנחלויות, ומיעוט מהם מדבר על "הסדרה" עם כוחות בינלאומיים ושיקום הרשות הפלסטינית. על הזמן שבאמצע, בין פאניקת ההווה לפנטזיה/סיוט של ה"היום שאחרי", אף אחד לא מדבר. כיצד נוכל לממש חזון ארוך-טווח גרנדיוזי, אילו צעדים נוכל לנקוט כדי להגשימו כשאנחנו שקועים עד צוואר בפאניקה של הרגע הזה? מהדורת החדשות כמלכודת זמן בנושא הזה, לא נקבל הרבה עזרה מהתקשורת הישראלית. העיתונות המקומית למדה להתמסר לטווחי זמן מצומצמים: היא יודעת לבקר את האתמול, להסביר מה צריך עכשיו — ובעיקר להצדיק, את המלחמה וזוועותיה, וגם את השיתוק המיידי שנלווה אליה. כבר בשמונה באוקטובר אמר עודד הרוש בסרטון " כאן": "עכשיו זה זמן לאחדות, לביחד, רק ביחד ננצח. את הלקחים והמסקנות? נשאיר לזמן אחר." מאז הסרטון ההוא חלפו כמעט שנתיים. לקחים לא הופקו, ואילו אנחנו תקועים באותו הווה מתמשך שבו מסרי "אחדות" ממשיכים להדהד. גם כשנדמה ששינוי תודעתי בפתח, כשגופי תקשורת המשרתים את הקונצנזוס מתחילים סוף סוף לדבר על הרעב בעזה, ההווה המיידי עוד שולט בכל. כתבי המהדורות אומרים ש"הגיע הזמן להתחיל לדבר על הרעב" - אוקיי, אז דיברנו על הרעב. מה עכשיו? מהו הצעד הראשון? מישהו חשב על התוכנית לחודשיים הקרובים? נדמה שגם אם עורכי החדשות ממש ירצו, שאלות שמתמקדות בטווחי זמן בינוניים כבר לא יכולות לתפוס מקום במהדורת החדשות. קודם צריך לספק את הסקופ, לדווח לקהל שצמא להבין אם מחר יהיו לימודים, אם עיסקה תצא לפועל, אם הממשלה תיפול. אחר-כך נדרשת המנה היומית של תדרוכים, כדי שצינור ההזנה של הציבור מהממשלה, הצבא והמוסדות הישראלים לא ינותק, ולבסוף, מעט אסקפיזם, כדי שהצופים יישארו איתנו. התמוססות טווחי הזמן הקרובים מובילה לחוסר התמצאות במרחב, תחושה שחלק מהישראלים ימהרו לשייך ל"מציאות המטורללת" של 2025. אנחנו נוטים לחשוב שאנחנו נמצאים בעולם פוליטי חדש, שאנחנו מכנים "פופוליסטי". אנחנו מניחים שנתניהו וטראמפ שינו את הכללים, ומלהקים אותם לתפקיד סוכני הכאוס שמעוותים בין היתר גם את מושג הזמן. למעשה, טשטוש טווחי זמן מסוג זהאיננו תופעה חדשה. כך על פי מחקריה החשובים של ג'יין איי גאייר, אנתרופולוגית אמריקאית שעסקה בעיקר בכלכלה, באפריקה ובמושג העתיד. גאייר נולדה וגדלה בניו יורק, לימדה שנים רבות באוניברסיטת שיקגו וניהלה את המחלקה לאנתרופולוגיה באוניברסיטת ג'ונס הופקינס. היא כתבה על נושאים כמו כסף באפריקה, משקאות ממותקים באימפריה הבריטית, ודפוסי זמן בתרבויות כלכליות שונות. בשנת 2007 פרסמה את המאמר "נבואה והעתיד הקרוב" — חיבור מקורי וצלול שמשרטט את מה שהיא מכנה "ההיעלמות של העתיד הקרוב". במאמר היא טוענת שהעתיד הקרוב נעלם מהשיח הציבורי הבריטי-אמריקאי, וכדי לחקור את את התופעה הזו היא מתייחסת לטווחי הזמן הנעלמים בנצרות האוונגליסטית ובמוניטריזם הכלכלי - תפיסה כלכלית שגורסת שהמדינה כמעט לא צריכה להתערב בכלכלה, מלבד שליטה בכמות הכסף. לפי גאייר, הדת החילונית של הכלכלה המוניטריסטית מהדהדת את הדת הממוסדת - הנצרות האוונגליסטית, מפני שבשתיהן העיסוק בטווחי הזמן הקרוב נחשב לא רק למיותר, אלא לכפירה של ממש. הנבואה וההווה הקיצוני הנוצרים האוונגליסטים פיתחו תיאולוגיה של זמן שנעה בין שני קטבים: ההווה המיידי והעתיד האולטימטיבי. בין השניים, אין מקום לתהליכים הדרגתיים, לתכנון מדורג או לחשיבה פוליטית. ההווה נתפס כתקופה של המתנה, של מבחן אמונה, ואילו העתיד מבטיח התגלות פתאומית, מוחלטת, שתסיים באבחה אחת את ההיסטוריה האנושית. בספר "שרטוט אחרית הימים", 2001 טים להיי ותומאס אייס, מהכותבים המרכזיים בנצרות האוונגליסטית, מספקים תרשים שלם של הזמן הנבואי. לטענתם, התקופה הנוכחית היא "שלב 6" — השלב שבין חג השבועות, שבו רוח הקודש נשלחה למאמינים, לבין שובו השני של ישו. תקופה זו מכונה "עידן החסד" או "עידן הכנסייה", ונאמר עליה שהיא נמשכת "1970+ שנים". הפלוס הזה הוא מפתח להבנת החשיבה האוונגליסטית. כמעט כל תקופה אחרת בתרשים מוגדרת באורך זמן מדויק- בית המקדש הראשון: 374 שנה, גלות בבל: 70 שנה, בית המקדש השני: 586 שנה וכן הלאה. רק ההווה שלנו חסר כל מסגרת, מעבר ל"פער" שבין שני פסוקים בספר דניאל. תקופה פרוצה זו מתאפיינת בשני כוחות מנוגדים: הפצה גוברת של דבר האל מצד אחד, ו"כפירה מתעצמת" מצד שני שבה בני אדם "עושים כרצונם". לעשות כרצונך, לפי הדוקטרינה הזו, פירושו לא רק חטאים חושניים, אלא גם אמונה מופרזת בשכל האנושי, במדע, ובתיאוריות חילוניות כמו האבולוציה או הנאורות. גישה זו מתמצה במונח "לועגים", הלקוח מתוך האיגרת השנייה של פטרוס: "יבואו באחרית הימים לועגים... האומרים: היכן ההבטחה לבואו? הכול ממשיך כפי שהיה". בתוך המערכת הזו, כל ניסיון להתעכב על שלבי "ביניים", כלומר לשאול מה יקרה בעוד חודש או כיצד יש להתכונן לרבעון הבא, איננו רק חסר ערך — אלא ביטוי של כפירה באמונה עצמה. פוליטיקה של הווה מיידי בישראל במאמר "אנשי האתמול" שפורסם בפברואר בYNET נווה דרומי כותבת: ""היום שאחרי". אותו מונח ששמענו באולפנים וקראנו באין-ספור מאמרים מאז 7 באוקטובר כדבר שבהיעדרו אי-אפשר להתקדם במלחמה. פוליטיקאים משמאל דרשו תוכנית מדינית, בכירי הצבא יצאו בהצהרות עלומות כי "היעדר עיסוק ביום שאחרי בעזה יחזיר אותנו ל-6 באוקטובר". בפועל, שאלת "היום שאחרי" לא הייתה רלוונטית כל עוד חמאס בשלטון. למעט מחשבה נגועת קונספציה, אין שום היגיון בדיונים על היום שאחרי כשחמאס עדיין שולט בעזה. כל דיון כזה הוא בגדר חשיפת התוכניות הישראליות לאויב." בכתביו של טימותי להיי, נכתב: “Since the Rapture could occur at any moment, there is no need for the Church to be concerned with world events as signs. No prophecy must be fulfilled before Christ returns for His Church.” — LaHaye & Ice, Charting the End Times "מאחר שה'התעלות' (Rapture) עלולה להתרחש בכל רגע, אין צורך שהכנסייה תעסוק באירועים עולמיים כסימנים. אין כל נבואה שצריכה להתממש לפני שובו של ישו עבור כנסייתו." שני הציטוטים, למרות שנכתבו בהקשרים שונים בתכלית — הראשון ביחס לזירה הפוליטית-ביטחונית של ישראל לאחר ה־7 באוקטובר, והשני במסגרת ספרות אפוקליפטית נוצרית אמריקאית — חושפים תבנית מחשבתית דומה: הימנעות עקרונית מהתמודדות עם העתיד הקרוב־ממשי בשם אמת גדולה יותר, מוחלטת, שטרם התממשה אך בהכרח תבוא. מבחינת דרומי, "היום שאחרי" בעזה איננו רק בלתי-ישים פוליטית, אלא גם בלתי ראוי לדיון כל עוד "חמאס עדיין שולט"; עצם העיסוק בעתיד יפגע בצדקת המלחמה או יחשוף תוכניות לאויב. כך בדיוק מציג טימותי להיי את עמדת הזרם האוונגליסטי: אין טעם לעסוק באירועים עולמיים, אפילו לא כדי לפרשם כסימנים או שיכולים לסייע בהתכוננות לאחרית הימים. "התעלות" (Rapture) הלא עשויה להתרחש בכל רגע, ואין נבואה שצריכה להתממש קודם לכן. כלומר, אין צורך לפעול פוליטית, מוסרית או אזרחית — ההיסטוריה עצמה עומדת להתבטל בכל רגע. שתי הגישות מבטלות את הזמן הקרוב־בינוני בשם זמן אחר וטוטאלי, המנוגד לזמננו אנו בתכלית הניגוד. בעזה, זה הרגע שבו חמאס יובס כליל, זה שמקובל לכנות במקומותינו הניצחון המוחלט. אם כך, מה יוגדר כניצחון מוחלט? כדי לענות על השאלה הזו, היה עלינו לפרק את החזון המופשט ליעדים שניתן לבקר או להתווכח על נחיצותם או על הדרכים להגיע אליהם. אך הביקורת עצמה, על פי דרומי, היא מסירת מידע לאויב. לכן מטרת העל חייבת להיות מופשטת: כל בחירה אחרת עלולה להוביל לבגידה. כך אנחנו מקבלים חזון אמורפי, שלא ניתן לזהות את הרגע שבו יתגשם, ממש כמו בנבואה הדתית בדבר אחרית הימים. העתיד שייך לציונות הדתית? לעומת הנצרות האוונגליסטית שג'יין גאייר מתארת, אשר מוחקת את הזמן הקרוב-בינוני, הציונות הדתית בישראל והיסודות ה"משיחיים" שבה פועלים אחרת. כפי שמסביר, למשל, משה פייגלין בסרטון שבו התראיין ביו -טיוב, בניית בית המקדש לא מיועדת להתרחש בעתיד רחוק ומופשט. אדרבא, היא הייתה מאז ומתמיד הייעוד האמיתי של מדינת ישראל, ודחייתו היא בין הסיבות לכישלון הציונות החילונית – שהוביל, לטענתו, גם לאסון שבעה באוקטובר: "אנחנו מפסידים במלחמה הזו לא כי אין לנו כוח פיזי, אלא כי אין לנו מטרה רוחנית ברורה." הוא מבהיר. לפי פייגלין, "בית המקדש" שהציונות החילונית סיפקה הוא "יד ושם". זהו בית מקדש של מדינה העוסקת רק בהישרדות, מקדשת חולשה וקורבנות במקום לאומיות אמיתית. לעומת זאת, בית מקדש יהודי שייבנה בפועל יאפשר לישראל לממש ריבונות לאומית ולנצח את אויביה. מאחורי הצהרת בלפור, טוען פייגלין, עמדה הבטחה לגויים לחיים בקדושה בארץ ישראל. אלא שההבטחה הופרה, וזה הגורם לגל האנטישמיות שאנחנו רואים היום. לצד זאת, פייגלין מדגיש שאפשר לפעול כבר היום: תפילה בהר הבית, הדלקת מנורת המקדש, קיום קורבן פסח, כולם בחזקת הנחת יסודות לתהליך הגאולה. גם בצלאל סמוטריץ' משרטט צירזמן ברור: ב- 2019 הוא הצהיר ש"מדינת ישראל, בטווח הארוך, תחזור להתנהל כפי שהתנהלה בימי דוד ושלמה – על פי משפט התורה", אך מבהיר שזה לא יקרה "מחר בבוקר", ומתאר תהליך בו בתי הדין הרבניים יזכו ליותר סמכויות לצד רפורמה משפטית מקיפה – רפורמה שמתקיימת בימים אלו. כך מציבה הציונות הדתית לוח זמנים עם יעדים ומדדים, והופכת את ההווה לזירה של פעולה מתמשכת. הפרטת ההווה ומיסוד העתיד: מוניטריזם את האופן שבו דתות מעוותות את מושג הזמן קל לנו לזהות, ואולי אפילו אפילו להכיל. האופן שבו הכלכלה המודרנית, כביכול רציונלית וחילונית לחלוטין, פועלת באופנים דומים ומוחקת דה-פקטו את הזמן הקרוב - הוא חמקמק וקשה יותר לתפיסה. המוניטריזם היא גישה כלכלית וותיקה שצברה פופולריות בשנים שבהן גאייר מתמקדת במאמר, שנות ה-70 וה-80, אשר דוגלת בצמצום השפעת המדינה על הכלכלה לטובת התמקדות בשליטה ב"כמות" הכסף. גאייר, שהתמקדה בעיקר בכלכלת ארה"ב ובריטניה, טוענת שבשנים הללו לא רק המדיניות הכלכלית במדינות הללו השתנתה, אלא גם מושג הזמן עצמו. היא מצביעה על כך שהמונטריזם דחה את העתיד ואת אפשרות התכנון שלו, ותחת זאת התמקד בתגובה מיידית להפרעות ושיבושים כגון חריגה מהאינפלציה וסימני מיתון בלבד — תוך הסתמכות על כך שבעתיד הרחוק, המנגנונים החופשיים יסדירו עצמם מחדש. במאמרה, גאייר מתייחסת לכלכלן פרידריך האייק, שהשפיע מאוד על התפיסה המוניטריסטית. האייק טען שאין למדינה דרך לדעת מה טוב לחברה בטווח הקצר, ולכן כל ניסיון של המדינה לתכנן רק פוגע ביכולתו של הפרט לתכנן את חייו. "ככל שהמדינה מתכננת, קשה יותר לאדם היחיד לתכנן" (“The more the state 'plans' the more difficult planning becomes for the individual”), כתב בספרו הדרך לשעבוד (1944). במילים אחרות, הדרך היחידה לשמור על סדר כלכלי-חברתי יציב היא להסיר את היד מההגה: לא לנהל, לא לתכנן, רק לחכות ולאפשר לשוק לפעול את פעולתו. דוגמה מובהקת למוניטריזם כזה, של הווה נצחי, ניתן למצוא גם בשלל ההבטחות לחזון ארוך-טווח. למשל בדבריו של העיתונאי רוברט רייט, שכתב ב־2005: "הקפיטליזם מניע את ההיסטוריה לקראת חירות, דרך אלגוריתם שנראה כאילו תוכנן על־ידי האל: יצירת העושר שבכוחו של הקפיטליזם." היעדר האמון ביכולתם של בני אדם לעצב אפילו את שלושת החודשים הקרובים בחייהם לא נשאר רק בגדר תיאוריה רווחת. זו גישה שעוגנה במדיניות של הבנק המרכזי האמריקאי ושל ממשלות רבות. כל מעורבות בשוק הדיור, בתעסוקה או בבריאות נתפסת כהיבריס מסוים תחת הכלכלה המוניטריסטית. הכלכלה אמורה להיות תגובתית בעיקרה, לא להפריע. מבחינת גאייר, מדובר ב"הפרטה של ההווה" ו"מיסוד של העתיד הרחוק." ההווה שייך ליחידים ולשוק; המדינה רשאית להתערב רק כשמתרחש אסון מיידי והעתיד הקרוב נדחק מהשיח. מנגד, העתיד הרחוק מקבל מעמד תכנוני מועדף – אך זהו תכנון מרוחק, ממוסד, שאינו נשען על צרכי ההווה של הציבור אלא על עקרונות כלכליים מופשטים. הוא מובל בדרך כלל על ידי רעיונות כמו "שמירה על ערך הכסף", "משמעת תקציבית" או "הפחתת חוב". החלטות הריבית של הבנקים המרכזיים, למשל, לא מתיימרות לנבא כיצד ישפיעו בחצי שנה הקרובה. הן נשענות על אמונה שבטווח הרחוק תיווצר יציבות, ומונעות בידי הצורך "לבלום" באופן מיידי את האינפלציה או לחילופין לשחרר מזומן לשוק כהגנה ממיתון. כלומר, ההתייחסות להווה מתבצעת דרך פעולות דחופות בלבד. כך נוצר אותו מבנה זמן שגאייר מתארת: היעדר אחריות לתקופת הביניים, ומיסוד של פעולה בשם חזון עתידי מופשט ובלתי נגיש לציבור. מה אפשר ללמוד על ישראל מניגריה של שנות ה70? בנוסף לעיסוק של גאייר בבריטניה וארה"ב של שנות ה-70-80, היא פעלה גם בניגריה. באותו מאמר היא מתארת שינוי תהליכי ועמוק בתפיסת הזמן הציבורית שזיהתה בניגריה. בעקבות משבר הנפט העולמי והזינוק במחירי הנפט, זרמו למדינה כמויות עצומות של כסף במהירות רבה. ההכנסות הפתאומיות יצרו תחושת שגשוג מדומה והולידו בקרב הציבור ציפיות לעתיד משופר, אך בפועל, הכסף נוצל על ידי האליטות השלטוניות בצורה לא שוויונית וכמובן מנותקת מהצרכים של האזרחים. המדינה לא סיפקה שירותים באופן סדיר, לא תכננה לטווח קצר ולא ניהלה תקציב יציב. במקום זאת, היא הגיבה לאירועים נקודתיים ונמנעה בשיטתיות מפעולות של תכנון מתמשך, וכך מנעה מהציבור לחוש ודאות או יציבות. כתוצאה הציבור הניגרי התרגל לחיות בזמן מקוטע. את האופק התכנוני החליף חוסר וודאות כרוני, וכך האזרחים פיתחו אסטרטגיות הישרדות מתאימות: רכישות בזק, הסתמכות על שמועות והתחככות עם מוקדי כוח, תוך ויתור על האמונה שמישהו מתכנן את טובתם קדימה. "הזמן הניאו־ליברלי", כפי שכינתה זאת גאייר, הפך מהחריג למובן מאליו. כך ניגריה הפכה לגילום המושלם של מדינה שאינה מנהלת את ההווה אלא רק מגיבה לו, ושמתכננת את העתיד רחוק על בסיס עקרונות מופשטים. במהלך החודשים הראשונים לאחר מתקפת שבעה באוקטובר, מאות אלפי אזרחים ישראלים נותרו ללא פתרונות דיור יציבים, מקורות הכנסה או שירותים פסיכו־סוציאליים. אך באוצר העדיפו להקצות תקציבים מדורגים לפי תחזיות גביית מס עתידית, ולבנות מנגנונים ביורוקרטיים איטיים של פיצויים, מתוך דאגה שהוצאה מהירה "תפגע באיתנות הפיסקלית" או "תיצור תקדימים מסוכנים". כלומר, אפילו בשעת משבר חסר תקדים, העדיפו פקידי משרד האוצר לדבוק בעקרונות מופשטים של ניהול חוב על פני מתן מענה מיידי לצרכים אזרחיים. גם הדיון על שיקום יישובי העוטף לא כלל תקצוב אמיתי למערכות רווחה, בריאות או חינוך. ההתייחסות העיקרית שקיבלנו הייתה ל"קידום תשתיות לאומיות אסטרטגיות" – כלומר כבישים, רכבות, אזורי תעשייה – שייתכן וישרתו את האזור בעוד עשור, אך אינן מספקות מענה להורים שמחפשים גן לילד או למתבגרים שמפתחים תסמיני PTSD כאן ועכשיו. כמו בניגריה שתיארה גאייר, גם בישראל של 2024–2025 המדינה מגיבה לאסונות מיידיים מתוך פחד מהווה, ומבטיחה תיקון רק באופק רחוק ובלתי־מוחשי. ההווה הפרטי מופרט ומופקר, והעתיד מנוהל בידי עקרונות לא נבחרים, חסרי גוף. נתניהו ושריו, ולמרבה הצער, גם חברי אופוזיציה רבים שמעלו בתפקידם וחברו אליהם, מתמקדים ברטוריקה של חזונות ארוכי־טווח. אך ככל שהמשבר החברתי-כלכלי בישראל מעמיק, נדמה שהחזון הפך כמעט מנותק לחלוטין מההווה. הציבור מתמודד עם קריסת מערכות הבריאות, הרווחה והדיור, וההנהגה ממשיכה לדבר על רכבות תת־קרקעיות שיגיעו לירדן, מסדרונות סחר בינלאומיים שיחצו את סעודיה, מהפכות טכנולוגיות בשבבים ובינה מלאכותית, ובריתות מדיניות שעדיין לא הבשילו. בפורומים בין־לאומיים נתניהו שב ומציג את החזון של "המזרח התיכון החדש" – מסדרון תחבורתי־כלכלי מהודו לאירופה שיעבור דרך ישראל – בשעה שתחבורה ציבורית בתוך ישראל עצמה נותרת מקוטעת, ויישובים שלמים מנותקים משירותי רכבת. במשרדי הממשלה מגובשות תוכניות עתירות תקציב לבניית "עיר חדשנות" בירושלים, לצד יוזמות לבניית קמפוסים להייטק בגליל. הללו משווקות לציבור כשינוי אסטרטגי ל־2030, אך בינתיים, תושבים באזורים אלה ממשיכים להתמודד עם תשתיות קורסות, תחבורה ציבורית לקויה, והיעדר גישה לשירותים רפואיים בסיסיים. מיזמים כבדים ומופשטים כמו תוכנית לאומית לבינה מלאכותית מצטלמים היטב בכנסים – אבל מתרחשים בזמן שמשרדי ממשלה מתקשים לספק שירותים מקוונים בסיסיים. אפשר שאת ההשראה התכנונית מקבלת ישראל מסעודיה, שמציגה גרסה מוקצנת של אותה פוליטיקה של זמן מקוטע: פרויקט NEOM, "עיר העתיד" בעלות של מאות מיליארדי דולרים, הוכרז כחזון 2030 – עיר אוטונומית באורך 170 ק"מ עם רכבות על־קוליות, רחפנים ומגדלים נטולי כבישים. בפועל, לפי תחקירים עדכניים, רוב העבודות תקועות בשלב התכנון, עשרות אלפי עובדים זרים מועסקים בתנאים קשים באתרי בנייה ריקים, ותשתיות בסיסיות כמו מים, ביוב ודיור בערים קיימות מוזנחות באורח פושע. החזון העתידי הזה מתפקד ככלי פוליטי – יצירת "היסטוריה חדשה" ומרוחקת – בעוד ההווה של אזרחי סעודיה נשאר מחוץ לתמונה. תחת ריבונות העתיד: ההווה הישראלי הפך לנטל בישראל, לפני מתקפת שבעה באוקטובר וגם לאחריה, נותר המענה הממשלתי ממוקד ב"שיקום לאומי" ארוך־טווח, מבלי לגבש צעדים מיידיים לסיוע לתושבי הדרום, לצפון או לעורף הכלכלי. כאשר סמוטריץ' מינה את יובל יעקבסון לראש אגף התקציבים ביוני 2024, נמסר מהאוצר כי הוא נבחר בזכות מחויבותו למשמעת תקציבית ולא "להתכופפות מול לחצים פוליטיים" – כלומר, לתגובה לצרכים ציבוריים. זהו ביטוי מובהק נוסף לגישת זמן שמזוהה עם המונטריזם שגאייר מבקרת: במקום תכנון לטווח הקרוב, ניהול של "עתיד כללי" מרוחק שרואה בצרכי ההווה הפרעה. החזון הפוליטי הישראלי הפך למה שמסתיר את הקרקע. אנחנו מביטים החוצה והלאה, כדי לא להביט מטה. זו בדיוק תבנית הזמן שג'יין גאייר תיארה בניתוחיה: עתיד מופשט, ריבוני ולא אישי, המנוהל בידי מוסדות שאינם מחויבים להווה. ג'יין גאייר מתארת בעבודתה בניגריה כיצד היעדר רציפות, חוסר ודאות ואלתור יומיומי הפכו בניגריה לצורת חיים שלמה. לדבריה, אנשים לא תכננו תוכניות משום סוג, ולא הייתה להם תחושת התקדמות היסטורית שאפשר להיאחז בה. לא היה מדובר רק במשבר זמני אלא במציאות כרונית שבה מתמודדים עם כל יום מחדש, מהתחלה.גאייר מדגישה שזו צורת זמן שקשה לתפיסה בעיני רוב הציבור במערב, אך היא מוכרת לגמרי במקומות כמו ניגריה. ההווה הניגרי איננו שלב בדרך לעתיד, אלא מרחב מתמשך של הישרדות מיידית. העתיד תמיד נשאר בעתיד, לעולם אינו מגיע, וקיים כתקווה עמומה או כהבטחה פוליטית־דתית - אך לא כתכנית פעולה. מסיבה זו, גאייר מכנה את תחושת הזמן בניגריה "זמן מקוטע": זמן שאין בו תנועה רציפה, אלא קפיצות, שיבושים, הצטברויות מקריות, ציפיות קצרות טווח, והיעדר יכולת לחזות את הנולד. אם נפנה את המבט מניגריה של שנות ה70 לישראל של היום אולי נראה את המציאות הישראלית באור אחר. ייתכן שאנחנו לא עדים לשבירה של הסדר הפוליטי, לעידן חדש של פוסט-אמת ו"פופוליזם", אלא פשוט לומדים להכיר את אותו נאו -ליברליזם מוכר מזוויות מחוספסות יותר. זהו "נאו-ליברליזם על מלא" - בלי זמן יציב, רק הישרדות יומיומית בתוך מערכת שדורשת הסתגלות מתמדת, בלי תכנון ובלי עתיד קונקרטי. זהו הזמן המקוטע כפי שמרגישים אותו תושביה של ניגריה כבר שנים ארוכות, וכפי שתושביה של ישראל, מדינת עולם שלישי חדשה בהתהוות, מתחילים לחוש על בשרם. . פרופסור אמריטה ג'יין איי. גאייר, הלכה לעולמה בגיל 80 ב-17 בינואר 2024. המאמר שפרסמה בשנת 2007 בכתב העת American Ethnologist – "נבואה והעתיד הקרוב: הרהורים על זמן מאקרו־כלכלי, אוונגליסטי וקטוע" – נחשב עד היום נקודת ציון בתיאוריה האנתרופולוגית. טלי גולדרינג היא חוקרת עצמאית בתחומי הכלכלה והנדל"ן, וחברת מערכת מגזין רוזה. עריכה: ענת זלצברג להאזנה: שימו לב: ההאזנה לפרקים היא דרך פלטפורמות ההאזנה השונות בלבד - ולא דרך האתר. לתמיכה מוזמנים לכתוב לנו במייל rosamedia@standing-together.org או בוואטסאפ: 050-9469545 111 פרק מספר טלי גולדרינג טלי גולדרינג היא חוקרת עצמאית בתחומי הכלכלה והנדל"ן, וחברת מערכת מגזין רוזה רוצים גברים חתיכים בבריכה? בואו לכאן! רוצים גברים חתיכים בבריכה? בואו לכאן! מה קורה כשהביוב עולה על גדותיו? מה קורה כשהביוב עולה על גדותיו? האם ההגיון ינצח בעזה? האם ההגיון ינצח בעזה? הפיל שבחדרי האופוזיציה: צה"ל הפיל שבחדרי האופוזיציה: צה"ל מה מניע אותנו לצאת לגיי בר? מה מניע אותנו לצאת לגיי בר? מה הליכוד מוצא בנערי הגבעות? מה הליכוד מוצא בנערי הגבעות?

"הם אומרים שאני מזיקה להרמוניה בעיר. מה זו בעצם הרמוניה מבחינתם? היכנעות לסטטוס קוו? אם כן, זה עצוב, כי הסטטוס קוו דפוק" פרק זה סגור למנויים בלבד. לא מנויים? לחצו כאן כדי להירשם רוצים גברים חתיכים בבריכה? בואו לכאן! רוצים גברים חתיכים בבריכה? בואו לכאן! מה קורה כשהביוב עולה על גדותיו? מה קורה כשהביוב עולה על גדותיו? האם ההגיון ינצח בעזה? האם ההגיון ינצח בעזה? הפיל שבחדרי האופוזיציה: צה"ל הפיל שבחדרי האופוזיציה: צה"ל מה מניע אותנו לצאת לגיי בר? מה מניע אותנו לצאת לגיי בר? מה הליכוד מוצא בנערי הגבעות? מה הליכוד מוצא בנערי הגבעות? הצטרפו לתוכנית המנויים שלנו הצטרפו עכשיו סאלי עבד לא נכנעת "הם אומרים שאני מזיקה להרמוניה בעיר. מה זה הרמוניה מבחינתם? סטטוס קוו? זה עצוב, כי הסטטוס קוו דפוק" ענת זלצברג, תושבת חיפה, מראיינת את נציגתה בעירייה סאלי עבד, מ"רוב העיר" בעיריית חיפה, על הדחתה מהקואליציה. שתפו: ענת זלצברג 1 ביוני 2025 סאלי עבד לא נכנעת ענת זלצברג 00:00 / 01:04 א. ב. יהושע, ירושלמי שעבר לחיות בכרמל, אמר פעם, "חיפה האדומה תיפול אחרונה". הוא קיווה שמעוז החיים המשותפים והפלורליזם החיפאי יעמוד בכל פרץ. כמו יהושע, גם אני נולדתי בירושלים. הגעתי לחיפה רק לפני שלוש שנים, ובשנים האלה התאהבתי בעיר ובשפיות המיוחדת שהיא יודעת להציע, מגוון אמיתי שמתקיים מתוך סמיכות, לא הפרדה. כפעילה של רוב העיר, התנועה מסמלת בשבילי את החזון הזה: שותפות ערבית-יהודית, מעורבות דמוקרטית עמוקה של התושבים בקבלת החלטות ובתכנון, פעולה משותפת למען אינטרסים משותפים - ביטחון ברחובות, אוויר נקי, תכנון מיטיב, תחבורה ציבורית מתפקדת, החיים עצמם. זו המטרה ואלה הכלים של עשרות הפעילים בתנועה, ושל סאלי עבד, נציגת התנועה במועצת העיר. סאלי ופעילי רוב העיר הובילו מיזמים חשובים לרווחת כל תושבי חיפה בשיתוף פעולה עם חברי הקואליציה האחרים במועצת העיר. עד ל-18.5, כשסטורי באינסטגרם גרם לפיטוריה של סאלי מהקואליציה, או לפחות היה התירוץ לכך. סאלי צילמה נשק ברכבת עם הכיתוב ״זה לא טבעי״, ושיתפה סרטון על הנכבה והפגיעה באוכלוסייה העזתית. יומיים אחר כך היא קיבלה מכתב פיטורים מראש העיר יונה יהב, והיא ורוב העיר מצאו את עצמם באופוזיציה. סאלי, אני מסתובבת בימים האלה בתחושה שנעשה לך ולנו עוול. קודם כל לך, אבל לכל מי שהוא חלק מרוב העיר והצביע לה. "זה עוול, אבל זה לא עוול פרסונלי שנעשה לי או לנו. אני לא חושבת שזה הסיפור. זה חלק מתופעה של השתקה. זאת פשיזציה שבה כוחות ימין קיצוניים פועלים כל הזמן לצמצם את השמאל, והמרכז 'המתון' נכנע. זה הסיפור הקלאסי. כי זה לא קורה רק בחיפה, או רק בארץ. וזה במיוחד נכון כשמדובר במי שמציעים באמת אלטרנטיבה, בחיפה וברמה הארצית, אנחנו מציעים סיפור חדש על קולקטיב חדש, 'אנחנו' חדש, וסוג פוליטיקה חדשה, והם לא יודעים מה לעשות עם זה". הימין לא יודע איך לאכול את מה שאנחנו מביאים לשולחן? "כן, כי אנחנו כוח תחרותי שמציע אלטרנטיבה. אבל זה לא רק הסיפור שלנו. זה הסיפור של מוסאווה ובית הגפן ותאטרון סארד ומחאת העם (כולם הובילו בחיפה מאבקים למען חברה משותפת בשנים האחרונות, ע"ז). זה העקרונות של חופש הביטוי וחופש ההפגנה, זה הרבה מעבר לרוב העיר. בגלל זה זה גם לא סיפור על פוסט או על סטורי". למרות שלא חסרים מקרים בשנתיים האלה של אנשים שגם זרקו אותם לכלא על פוסט או סטורי. "ממש ממש לא. ולי יש גם הגנות. אבל הסטורי הזה לא תפס אף אחד בהפתעה. לא היה שם שום דבר שהסתרתי קודם לגבי העמדות שלי לגבי נשק במרחב הציבורי או על המלחמה, ובטח לא לגבי הזהות שלי. אז אני לא מסוגלת להאמין שדווקא זה מה שעשה את ההבדל, לא אמרתי שם שום דבר שלא אמרתי קודם". בכל זאת, זו הסיבה שמופיעה במכתב הפיטורים שלך מהקואליציה? "המכתב הזה כל כך מתנשא. 'ניסינו להסביר לך שוב ושוב על ערכים ליברליים'. הם מצטטים ישירות מסעיף 1.1 של ההסכם הקואליציוני, על 'ניהול העיר על בסיס עקרונות ליברליים, תוך הקפדה מלאה על שוויון זכויות לכלל קבוצות האוכלוסייה בעיר, ללא הבדל דת, מין או מגדר, ותוך קידום חיים הרמוניים בין כלל קבוצות האוכלוסייה בעיר'. ואז טוענים שבחרתי לא לפעול לפי הכללים האלה, שאני מערערת את החיים ההרמוניים בחיפה, ואמירות נבזיות לגבי זה שלא הייתי נוכחת בישיבות מועצה כשהייתי בחופשת לידה. אני כבר לא יודעת מה משני הדברים האלה נבזי יותר. "מובן מאליו שההדחה שלי הזיקה להרמוניה בעיר יותר מהאמירות שלי. קמו נגד ההחלטה הזאת שורה של ארגונים. ממש מיד אחרי ההדחה, כל מיני ארגונים וקבוצות פנו אלינו לשיתוף פעולה ולתמיכה, גם מהחברה הפלסטינית, גם ארגונים של חברה משותפת וגם מהמחנה הליברלי. וגם פנו ליהב ולקואליציה במחאה. גם מפלגות ערביות מהקואליציה ומהאופוזיציה, מחאת העם חיפה, יוזמות אברהם, הקהילה האחמדית - שהאמיר שלה עושה עבודה חשובה של גישור ותיווך מול ראש העיר, סיכוי-אופוק, העמותה לקידום ופיתוח, מוסאווה, מרכזים לצדק חברתי, קהילת יד ביד של החינוך הדו לשוני. כל אלה יוצאים למחות, אז מה יותר מזיק להרמוניה? ומה זו בעצם הרמוניה מבחינתם? היכנעות לסטטוס קוו? אם כן, זה עצוב, כי הסטטוס קוו דפוק, ואת זה אני באמת שמחה לאתגר. מבחינתי, הרמוניה אמיתית היא שותפות. שותפות שבה יש לי אחריות לדבר על הכאב ועל מה שהרבה אוכלוסיות חוות. בסופו של דבר נשק במרחב הציבורי פוגע בהרבה אוכלוסיות מוחלשות, לא רק בפלסטיניות, גם באתיופים ובדוברי רוסית ובנשים וילדים". בעיני הממסד, כל אלה לא חיפאים מספיק כנראה. "הסיפור הוא לא רק של אידיאולוגיה ודה-לגיטימציה שלי כפלסטינית והדעות שלי לגבי המלחמה, אלא דה-לגיטימציה של מה שאני מייצגת כרוב העיר. נבחרת ציבור שתפקידה לייצג את הציבור. אג'נדה קואליציונית זה באמת חשוב, וההרמוניה בקואליציה זה כלי שאני לומדת להכיר ואני גם מעריכה אותו, בלי ציניות. אבל העדיפות מבחינתי היא קודם כל לציבור. נכנסנו לקואליציה כדי לבנות אלטרנטיבה ומודל דמוקרטי אחר. כשאני נכנסת לחדר יודעים שזו לא רק אני. זה עשרות פעילים ומאות חברים בתנועה. והחובה שלי קודם כל לפעילים ולחברים בתנועה. ובעיני הרבה אנשים בעירייה, לא רק חברי מועצה, אני חושבת שזה היה נראה מוזר, שאני מגיעה לפגישות עם המון פעילים, שהם מגיעים לפגישות בלעדיי. שאנחנו מקבלים החלטות בצורה דמוקרטית כתנועה. אני חושבת שלפעמים בקואליציה חוו את זה אפילו כעמדה מתנגחת. שזה איכשהו אומר שאני לא ממושמעת". כלומר, שאת בנאמנות חצויה כלפינו וכלפיהם? אבל זה ממש לא סותר, זה צריך להיות אותו דבר. "לגמרי, בגלל זה ההדחה היא לא רק דה-לגיטימציה של קול שמאלי פלסטיני נשי משותף, תנועה משותפת. שזה אגב ניצחון ענק לימין הקיצוני שאני לא חושבת שיונה יהב רוצה לתת להם, באמת שלא. אבל ההדחה היא מתקפה על ציבור הפעילים, ועל התושבים שצריכים את מה שכל הפעילים ברוב העיר עושים. ויום אחרי ההדחה, סיורים של הליכתיות וגינות קהילתיות מתבטלים כי זה כבר לא לגיטימי לעשות דברים איתנו. אז בעצם אם אני לא בקואליציה, הציבור שלנו נענש. לא רק המצביעים של רוב העיר, הציבור של כל חברי הקואליציה והאופוזיציה נענש על זה במין עונש קולקטיבי. זה מה שמטריף אותי. "אני חושבת שכולנו לפעמים חושבים שבעירייה כל נבחר נחשב מייצג של איזשהו סקטור - של שכונה, של קבלני קולות. ועכשיו רוב העיר באה לקדם הליכתיות. פעילים יצרו מפת הליכתיות, הם סימנו אחד אחד מקומות בהדר עם בורות בדרכים, מדרכות דפוקות, מדרגות שבורות, ואנשים גם יכולים לדווח ולהוסיף עוד. זה בדיוק ההפך מלייצג סקטור אחד. זה להרחיב כמה שיותר, זה להנגיש כמה שיותר את הדברים". 40,000 תושבי הדר הצביעו כנראה לכל אחת מהסיעות בעיר, אבל בסוף כולם מחליקים במדרגות שפינוזה בגשם. "בגלל זה כל כך נבזית גם הטענה לגבי מה שלא קרה כשהייתי בחופשת לידה, שזה גם מיזוגני ואמירה איומה לגבי המקום של אימהות במועצה ובפוליטיקה בכלל. רוב העיר היא אחת הסיעות הכי פעילות במועצה, נציגי הציבור בוועדות, עשרות פניות ציבור טופלו וחלקן כבר הופכות למעני מדיניות. זה לא כי אני סופרוומן שעושה הכול לבד, זה כי המודל הזה עובד. וזאת באמת אלטרנטיבה וזאת באמת פוליטיקה חדשה. והעבודה הזאת צריכה להמשיך לקרות". העונש הקולקטיבי הזה גובה מכולנו מחירים. למרות שאני רואה שלאט לאט יש חברי קואליציה שחוזרים לשתף פעולה על דברים קונקרטיים, כמו שיתוף הפעולה המתגבש סביב השיקום של נחל סעדיה. "אני בכלל לא מאמינה בזה שאי אפשר לעשות דברים עם חברי מועצה שבאופוזיציה, זה לא נכון. אבל ההתעקשות היא על הלגיטימיות שלנו להיות בקואליציה. וזאת קואליציה לא פשוטה, ויצאו ממנה כבר אמירות שיותר ערערו את ההרמוניה בחיפה בעיניי, גם כלפי פלסטינים וגם כלפי נשים ובאמת הרבה מאוד ציבורים. אבל זה לא משנה את זה שהיא לגיטימית, והחברות שלנו בקואליציה הזאת היא לגיטימית. לכן מה שצריך לקרות עכשיו זה הגדרה מחדש של היחסים שלנו עם המועצה, עם העירייה. גם אם נהיה בקואליציה וגם אם נהיה באופוזיציה. "צריכים להיות קווים אדומים ברורים שמגדירים מה זה באמת הרמוניה ושותפות ומרחב דמוקרטי. יש פה הזדמנות לתחום מחדש את הקווים האלה, וזה חשוב במיוחד עכשיו. זאת משימה לא רק של רוב העיר, של המון שותפים שקופים ומושתקים בעיר. והקולות שבאו לתמוך בנו ותומכים בנו עכשיו - אנחנו בזה ביחד, הרבה קהילות וציבורים ומהחברה האזרחית. זה צורך של כולנו, לא רק של ציבור אחד, של סיעה אחת, בטח לא רק שלי. אנחנו הרוב בתוך חיפה". ענת זלצברג כותבת, חוקרת וחיה בחיפה, מגישת הפודקאסט ‘תולדות המיניות’ ברוזה מדיה, וחברת מערכת מגזין רוזה. להאזנה: שימו לב: ההאזנה לפרקים היא דרך פלטפורמות ההאזנה השונות בלבד - ולא דרך האתר. לתמיכה מוזמנים לכתוב לנו במייל rosamedia@standing-together.org או בוואטסאפ: 050-9469545 87 פרק מספר ענת זלצברג כותבת, חוקרת וחיה בחיפה, מגישת הפודקאסט ‘תולדות המיניות’ ברוזה מדיה רוצים גברים חתיכים בבריכה? בואו לכאן! רוצים גברים חתיכים בבריכה? בואו לכאן! מה קורה כשהביוב עולה על גדותיו? מה קורה כשהביוב עולה על גדותיו? האם ההגיון ינצח בעזה? האם ההגיון ינצח בעזה? הפיל שבחדרי האופוזיציה: צה"ל הפיל שבחדרי האופוזיציה: צה"ל מה מניע אותנו לצאת לגיי בר? מה מניע אותנו לצאת לגיי בר? מה הליכוד מוצא בנערי הגבעות? מה הליכוד מוצא בנערי הגבעות?

ב"גלובס" חגגו 20 שנה לרפורמת בכר, שאמנם עצבנה את הבנקים, אבל גם סיכנה את הציבור הישראלי. כמו מול חמאס, יותר חשוב לנו לפגוע ב"אוייב" מאשר לדאוג לעצמנו פרק זה סגור למנויים בלבד. לא מנויים? לחצו כאן כדי להירשם רוצים גברים חתיכים בבריכה? בואו לכאן! רוצים גברים חתיכים בבריכה? בואו לכאן! מה קורה כשהביוב עולה על גדותיו? מה קורה כשהביוב עולה על גדותיו? האם ההגיון ינצח בעזה? האם ההגיון ינצח בעזה? הפיל שבחדרי האופוזיציה: צה"ל הפיל שבחדרי האופוזיציה: צה"ל מה מניע אותנו לצאת לגיי בר? מה מניע אותנו לצאת לגיי בר? מה הליכוד מוצא בנערי הגבעות? מה הליכוד מוצא בנערי הגבעות? הצטרפו לתוכנית המנויים שלנו הצטרפו עכשיו "פרס לחמאס"? פסיכולוגיה התנהגותית מקולקלת השתלטה עלינו ב"גלובס" חגגו 20 שנה לרפורמת בכר, שאמנם עצבנה את הבנקים, אבל גם סיכנה את הציבור הישראלי. כמו מול חמאס, יותר חשוב לנו לפגוע ב"אוייב" מאשר לדאוג לעצמנו שתפו: טלי גולדרינג 20 באוקטובר 2025 "פרס לחמאס"? פסיכולוגיה התנהגותית מקולקלת השתלטה עלינו טלי גולדרינג 00:00 / 01:04 האם רובוט התנהגותי מקולקל השתלט על ישראל? מסיבות מובנות, מאז אוקטובר 23 ישראלים לא רוצים לדמיין את בכירי חמאס מרוצים. למעשה, לפעמים נדמה שהמחשבה שפעולה ישראלית כלשהי עלולה לרצות את אנשי חמאס מכתיבה את המדיניות הישראלית, אפילו יותר מהאינטרס הישראלי עצמו. התגובה של טלי גוטליב לעדויות החטופים: " כל חטוף הוא שטוף מוח של חמאס ", מדגימה יפה את ההגיון - המטרה הקדושה מכל היא פגיעה בחמאס, הימנעות מהענקת כל פרס או קשב לארגון, כך ניתן להצדיק התעלמות מקורבנותיו ואפילו ביזויים. זו הייתה אמירה שזיעזעה רבים, אבל גם חברי האופוזיציה שגינו את ההתבטאות בקול משחקים בפועל לפי אותם כללי משחק, הקובעים כי כל פעולה צריכה להבחן במונחי פרס או עונש לחמאס. אביגדור ליברמן הסביר שסיוע הומניטרי הוא פרס לחמאס, לפיד הבהיר שאחרי עסקה לשחרור החטופים "נסגור חשבון עם החמאס " כך שהעונש לא נשכח, ושכיבוש עזה הוא מהלך שגוי - משום שהוא פרס לחמאס. עוד דוגמה טובה ראינו ברצף ההכרות האחרון של מדינות מערביות במדינה פלסטינית, על ידי מדינות כמו צרפת, בריטניה וקנדה. נתניהו, שרים ו פרשנים פוליטיים , הגיבו לגל ההכרזות בטענה "מדינה פלסטינית היא פרס לחמאס". עם הזמן קטגוריות ה"פרס" ו"עונש" התרחבו. הפגנות, שביתות , או משפט נתניהו נכנסו לקטגוריית פרס לחמאס. נראה שגרסה רעה של פסיכולוגיה התנהגותית השתלטה על השיח; גרסה שמדללת את המציאות לנוסחה שבה מה שטוב לאויב שלי (עסקת חטופים, הפסקת לחימה, הכרה במדינה פלסטינית) רע לי, ומה שרע לאויב שלי (מחיקת כל התשתיות בעזה, דחיקה והרג אזרחים) טוב לי. כך, אותו שיח שדן בתגמול חמאס על טבח שבעה באוקטובר החליף כמעט לגמרי שיח שדן באינטרס הישראלי, ודרס כל זכר לשיח זכויות אדם. אחת הסיבות לפופולריות של אותו שיח, היא שכל מי שמעז לבקר אותו נדרש מיד להוכיח שאינו תומך בחמאס. כל מי שמציע לוותר על העיסוק בתמונות ניצחון ופרסים לחמאס, נתפס כמי שפשוט מעוניין להעניק לחמאס ניצחון ופרסים. אז אולי כדי להסביר את הנזק שבלולאה ההתנהגותית החונקת, אין ברירה אלא להתרחק ולראות איך היא פוגעת בנו בתחומים נוספים. הרי בסופו של דבר המסירות הזאת לתגובות בינאריות של שכר ועונש לא קיימת רק מאז השביעי, וגם לא רק בחזית המדינית-ביטחונית. גם בחזית הכלכלית, לדוגמה, קיימים אויבים שיש לנצח, וגם בקרב הזה אפשר להשתעבד לאותו רובוט התנהגותי מקולקל. רפורמת בכר- האויב זוהה, מה עכשיו? ב2005 היו הבנקים גוף ריכוזי, משופע בניגודי עניינים ושולט בכל ערוצי הכסף. פיקדונות, אשראי, קופות גמל, קרנות נאמנות. היה להם אינטרס כפול: לייעץ ולמכור, להלוות ולקחת. כל ילד יכול לראות שזה פשוט לא הוגן. רפורמת בכר הבטיחה לפרק את הריכוזיות ולנטרל את ניגודי העניינים, כשחייבה את הבנקים למכור את הקופות והקרנות לחברות ביטוח ולבתי השקעות. באמצע ספטמבר השנה גלובס יצאו בפרויקט מיוחד - 20 שנה לרפורמת בכר, שסימן אותה כרפורמה לא מושלמת, אבל בהחלט מוצלחת. האויב זוהה במהירות. הבנקים- שרצו לשמור על כוחם, לגבות עמלות כרצונם ולשמר את ניגוד העניינים. וכדי לייצר תמונת ניצחון על אותו אויב, צריך קודם כל לראות אותו מתרגז. בכתבה אחת מתוך הפרויקט: "ראינו את הנתונים והתחרפנו" אפשר לראות התענגות של ממש בזיכרון של בנקאים מתעצבנים. שלמה נחמה מבנק הפועלים צוטט מזהיר מ"ניתוח פולשני" במערכת הבנקאית, גליה מאור מלאומי קראה לזה "ניתוח לב פתוח". הבנקאים כולם איימו בסגירת סניפים ופיטורים, הזהירו מ"מחלה בשוק ההון", דיברו על "מסירת החסכונות של עם ישראל לקומץ ברוקרים מרמת השרון" - כלומר חברות השקעות קטנות - בזמן שהפעילו ח"כים מטעמם במסדרונות הכנסת. באותה כתבה, הכתב אסף זגריזק שזר עדויות מחברי הוועדה המתארים, במבט לאחור, איך הלחצים של הבנקאים המרוגזים רק חיזקו אותם, וכיצד האשמות וצעקות אלה נחרטו בזיכרונם כשיא של ציניות מצד הבנקים. כתבה נוספת באותו פרויקט בגלובס דיברה על הוזלה משמעותית של דמי הניהול עקב הרפורמה. ואכן עמלות כמו קנייה ומכירה נעלמו, אבל עלויות אחרות התווספו - דמי הפצה על קרנות נאמנות, למשל, הוסדרו ברפורמה והפכו לכמעט חובה אחרי 2005. בהמשך מסתבר שלמרות שהבנקים היו מאד לא מרוצים מהרפורמה והתנגדו לה, הם הצליחו, כדרכם של נבלים, להסתגל. הם מכרו את קופות הגמל וקרנות הנאמנות במחירי שיא, גרפו הון ונשארו עם ליבת העסקים הרווחית ביותר. וכל זה תוך כדי שהם מפטרים עובדים, מצמצמים סניפים וממשיכים להרוויח מיליארדים מעמלות הפצה וממסחר בניירות ערך. אבל בואו נניח לצורך הדיון שאכן ההוזלה של דמי הניהול משמעותית ודרמטית, שהבנקים ניצלו את הלקוחות וגבו מהם כספים הרבה יותר מחברות הביטוח שירשו מהם את ניהול החסכונות, ושאותם פיטורים תחת ה"התייעלות" היו מתרחשים במילא. מדובר ברפורמה רחבה שעשתה הרבה יותר מלהשפיע על דמי ניהול. היא שינתה את מבנה הכוח במערכת הפיננסית, ולמעשה בראה מתוכה גופים חזקים שמניעים היום את הכלכלה הישראלית לא פחות מהבנקים - המוסדיים. "מוסדיים" בישראל הוא כינוי לאותם גופים פיננסים שאינם בנקים, המנהלים לא רק את הביטוחים אלא גם את קרנות הפנסיה וקופות הגמל. רפורמת בכר למעשה יצרה אותם בכך שאילצה את הבנקים למכור את החסכונות הפנסיוניים וקופות הגמל. באותו פרויקט של גלובס כמעט ולא עוסקים בהתנהלות של אותם אותם מוסדיים, בסיכונים החדשים שיצרו ובתקלות שבדרך. העולם החדש שאחרי הרפורמה המוסדיים הפכו בשני העשורים האחרונים למלווים הגדולים במשק, אחרי הבנקים. הם מחזיקים חלק עצום מהאשראי לחברות ולנדל"ן, כך שכל רעידה קטנה בוול סטריט או קריסה של אג"ח קונצרניות בחו"ל מתורגמת מיד לסיכון מקומי. זה בדיוק מה שקרה במשבר הקורונה: הגופים המוסדיים מצאו עצמם עם התחייבויות עצומות מול שווקים קורסים, ובנק ישראל נאלץ להזרים להם "חמצן" בדמות רכישות אג"ח ותמיכה חריגה . ראינו גם פרשות בולטות, כמו קריסת חברת Slice שהעלימה 850 מיליון ש"ח של חוסכים. קריסת "סלייס" היא פרשה שמאחוריה עמדה לא רק חברת גמל מפוקפקת, אלא גם סוכני ביטוח שקיבלו תשלום עבור שכנוע החוסכים להעביר את כספם לקרנות המסוכנות - סוכני ביטוח להם רפורמת בכר העבירה את עיקר תחום הייעוץ. לפני הרפורמה קופות הגמל נוהלו בבנקים, ולכן התקיימו שתי שכבות פיקוח: רשות שוק ההון קבעה את כללי ההשקעה וההתאמה לחוסכים, ובמקביל בנק ישראל פיקח על הסיכונים לבנק עצמו. אם קופה שבניהול הבנק ביצעה השקעות ספקולטיביות שלא יצרו לבנק חשיפה מהותית לסיכון – זה היה עניין לרשות שוק ההון. אבל אם אותה פעילות יצרה לבנק סיכון, הפיקוח הבנקאי היה מחויב לבחון את הסיכון ולקבוע דרישות הון, בטוחות או מגבלות. אחרי הרפורמה, כשהקופות עברו לגופים לא־בנקאיים, שכבת ההגנה הבנקאית נעלמה – ורשות שוק ההון נשארה השומר היחיד על כספי החסכונות. בשנה שעברה משרד האוצר אמר על רשות שוק ההון שעל רקע ההיסטוריה ה"צבעונית" שלה, לא כדאי שהיא תפקח על הביטקוין. כלומר, היא לא מספיק טובה כדי לפקח על הביטקוין, אבל כן על הפנסיות שלנו. קשה להמעיט בסיכונים שהציבור חשוף אליהם דרך הכספים שמחזיקים המוסדיים, כשהבנקים סוחרים מול המוסדיים בנגזרות פיננסיות בשווי של טרילונים. הבנקים מפוקחים על ידי בנק ישראל והפיקוח על המוסדיים, כאמור, מוטל בספק. המוסדיים קונים תיקי משכנתאות מסוכנים מהבנקים ומהגופים החוץ בנקאיים, ושוב, הפיקוח לא ברור והסיכון לכספי ציבור הוא אדיר. היום, כשאנחנו שומעים על שיא בפיגורי תשלומי המשכנתאות, בוודאי שווה לחשוב על הסיכונים האלה. ההיסטוריה מתעתעת גם ככה, שחררו את הרובוט ההתנהגותי בכל זאת, קשה לטעון שרפורמת בכר הייתה טעות מוחלטת, או לתלות בה את האשמה על פגמי המערכת הפיננסית. 20 שנה עברו, ופרשות כמו סלייס מן הסתם הושפעו מהפרדת החסכונות הפנסיונים מהבנקים, אך הן הושפעו גם מ רפורמת שטרום , שהגבירה את הלחץ על רשות שוק ההון, ויצרה מאות גופים חוץ בנקאיים ושפע של ניגודי עניינים חדשים. יש להזכיר שרפורמת בכר אכן נלחמה בניגוד עניינים ברור של הבנקים, והטילה חובות גילוי רחבות שדווקא מנעו הונאות פוטנציאליות. בניגוד לביקורת שהשמעתי כאן על וועדת שטרום, הביקורת שלי על וועדת בכר מהוססת יותר -שלא כמו הביקורת שלי על הרפלקציה בישראל, על האופן שבו המציאות נבחנת בדיעבד. כשקוראים את הפרויקט המוקדש לרפורמה בגלובס, נדמה שלעורכי גלובס מספיקים שלושה מרכיבים בלבד כדי להבין שהייתה זו רפורמה מוצלחת: הבנקים היו רעים, הבנקים היו לא מרוצים מהרפורמה, לכן הרפורמה מוצלחת. אויב רשע, עונש ברור, תמונת הפסד, לא צריך יותר כדי לדעת שמדובר במלחמה כדאית. המציאות החדשה שהרפורמה יצרה, על כל פגמיה וסיכוניה, מסומנת כשולית ואנחנו מסתפקים בהישגים קטנים כמו הוזלת דמי הניהול. האם בעוד עשרים שנה כשנקרא על המלחמה, נקרא לעולם החרב שיצרנו "ניצחון"? האם נדבר על חיסול מנהרות כמו על הוזלת דמי ניהול? עד מתי הציבור הישראלי יסתפק בתיאורם של הפסדים צורמים כדי להצדיק לעצמו דהירה קדימה ללא מחשבה עמוקה? יקח על עצמו סיכונים אדירים רק כדי לראות את האויב סובל? ישראלים אוהבים לחשוב על עצמם כאסטרטגים, אבל לולאת הפרס־עונש החליפה בשנתיים האחרונות כל סוג של חשיבה אסטרטגית. “מה יכעיס את האויב יותר” הפך לעיקרון המנחה, וכל דיון על מבנה הכוח הושלך לצד. כך, “האויב” הופך לחלק מהמנגנון — הוא הכרחי כדי להפעיל את המנוע, כדי להצדיק כל פעולה. בלי אויב אנחנו עשויים לגלות שאיבדנו את הדרך. שאנחנו לא בכלל לא יודעים, לא זוכרים איך לבנות חברה, מדינה כלכלה, הגיונית, מתפקדת, מוסרית. הנזק כבר נעשה, הנזקים של אותו רובוט התנהגותי מקולקל עוד ילוו אותנו שנים, אבל אם אנחנו רוצים להתחיל להשתחרר מאחיזתו, כדאי להתחיל בלהיגמל מהחיפוש התמידי אחר תמונת הניצחון. טלי גולדרינג היא חוקרת עצמאית בתחומי הכלכלה והנדל"ן, וחברת מערכת מגזין רוזה. עריכה: מעין גלילי להאזנה: שימו לב: ההאזנה לפרקים היא דרך פלטפורמות ההאזנה השונות בלבד - ולא דרך האתר. לתמיכה מוזמנים לכתוב לנו במייל rosamedia@standing-together.org או בוואטסאפ: 050-9469545 119 פרק מספר טלי גולדרינג טלי גולדרינג היא חוקרת עצמאית בתחומי הכלכלה והנדל"ן, וחברת מערכת מגזין רוזה רוצים גברים חתיכים בבריכה? בואו לכאן! רוצים גברים חתיכים בבריכה? בואו לכאן! מה קורה כשהביוב עולה על גדותיו? מה קורה כשהביוב עולה על גדותיו? האם ההגיון ינצח בעזה? האם ההגיון ינצח בעזה? הפיל שבחדרי האופוזיציה: צה"ל הפיל שבחדרי האופוזיציה: צה"ל מה מניע אותנו לצאת לגיי בר? מה מניע אותנו לצאת לגיי בר? מה הליכוד מוצא בנערי הגבעות? מה הליכוד מוצא בנערי הגבעות?

המטאפורה מתלכדת עם המציאות וישראל עולה באש ביום העצמאות שלה, ארנון פלג ויובל אונגר על חדשות השבוע. פרק זה סגור למנויים בלבד. לא מנויים? לחצו כאן כדי להירשם רוצים גברים חתיכים בבריכה? בואו לכאן! רוצים גברים חתיכים בבריכה? בואו לכאן! מה קורה כשהביוב עולה על גדותיו? מה קורה כשהביוב עולה על גדותיו? האם ההגיון ינצח בעזה? האם ההגיון ינצח בעזה? הפיל שבחדרי האופוזיציה: צה"ל הפיל שבחדרי האופוזיציה: צה"ל מה מניע אותנו לצאת לגיי בר? מה מניע אותנו לצאת לגיי בר? מה הליכוד מוצא בנערי הגבעות? מה הליכוד מוצא בנערי הגבעות? הצטרפו לתוכנית המנויים שלנו הצטרפו עכשיו על האש שתפו: קריאת השכמה PREMIUM 9 במאי 2025 על האש קריאת השכמה PREMIUM 00:00 / 01:04 המטאפורה מתלכדת עם המציאות וישראל עולה באש ביום העצמאות שלה, ארנון פלג ויובל אונגר על חדשות השבוע. לרכישת כרטיסים למופע הלייב: https://www.rosamedia.org/event-details/investigation-live להאזנה: שימו לב: ההאזנה לפרקים היא דרך פלטפורמות ההאזנה השונות בלבד - ולא דרך האתר. לתמיכה מוזמנים לכתוב לנו במייל rosamedia@standing-together.org או בוואטסאפ: 050-9469545 726 פרק מספר קריאת השכמה PREMIUM פודקאסט אקטואליה סוציאליסטי על החיים עצמם ועל התקווה לשינוי יסודי של החברה, הפוליטיקה והכלכלה. רוצים גברים חתיכים בבריכה? בואו לכאן! רוצים גברים חתיכים בבריכה? בואו לכאן! מה קורה כשהביוב עולה על גדותיו? מה קורה כשהביוב עולה על גדותיו? האם ההגיון ינצח בעזה? האם ההגיון ינצח בעזה? הפיל שבחדרי האופוזיציה: צה"ל הפיל שבחדרי האופוזיציה: צה"ל מה מניע אותנו לצאת לגיי בר? מה מניע אותנו לצאת לגיי בר? מה הליכוד מוצא בנערי הגבעות? מה הליכוד מוצא בנערי הגבעות?