לסיום חודש הגאווה, שהד בשארה מהנהגת עומדים ביחד חולקת מחשבות על החיים כלסבית פלסטינית בזמן מלחמה פרק זה סגור למנויים בלבד. לא מנויים? לחצו כאן כדי להירשם צבע לא מוחק דיכוי לסיום חודש הגאווה, שהד בשארה מהנהגת עומדים ביחד חולקת מחשבות על החיים כלסבית פלסטינית בזמן מלחמה - על הדיכוי המשולש, הציפיות והפינקוושינג שתפו: שהד בשארה 30 ביוני 2025 צבע לא מוחק דיכוי שהד בשארה 00:00 / 01:04 לפני כמה שנים, אמא שלי עלתה על מטוס להונגריה, שם שלמדתי רפואה. היא באה לבקר אותי, כמו שהיא תמיד מבקרת – עם קופסאות אוכל ריקות שממלאות אותי אחר כך בריחות של בית. אבל במקום לקבל את אמא שלי עם חיוך, קיבלתי אותה עם הצהרה: "אמא, אני יוצאת עם אישה". היא שתקה יומיים. כשסוף סוף דיברה, זה היה רק: "הכי חשוב להתרכז בלימודים." זה נשמע כמו הכחשה, כי זו באמת הייתה הכחשה. – אבל כמו הרבה אימהות במזרח התיכון, היא מצאה דרכים אחרות לאהוב. היום, כשאני לא עונה לה, היא מתקשרת לבת זוג שלי. היא עדיין לא אומרת "הבת שלי לסבית", אבל היא דואגת, וזה משהו. נולדתי בנצרת, עיר ערבית גדולה בלב מדינה שמגדירה את עצמה מדינה יהודית. בתור ילדה, ידעתי בדיוק מה מצופה ממני: איך להתלבש, מתי להתחתן, עם מי מותר ואסור להזדיין. כשהתחלתי לסטות מהתסריט – גם כלפי עצמי וגם כלפי החברה – הבנתי שאני חיה תחת שלושה דיכויים: החברה הערבית המסורתית, המדינה היהודית שמדירה אותי כאזרחית פלסטינית, והחברה הישראלית הנאורה שרוצה אותי אקזוטית, "אותנטית", אבל רק בתנאים שלה. התחושה הזאת – שפה אין לי מקום – גרמה לי לברוח. נסעתי ללמוד רפואה בהונגריה, אבל גיליתי שם את עצמי מחדש. וכששאלו אותי "מאיפה את?" עניתי בפה מלא: פלסטינית, אזרחית במדינת ישראל. "אבל" – ה"אבל" תמיד היה שם, בלחישה. כאילו אני צריכה להתנצל על זהות מורכבת. מה זה להיות פלסטינית קווירית בישראל? זה לשמוע על דגלי גאווה בתל אביב, כשבאותו זמן שדות התעופה במדינה עוצרים אותי לתשאולים רק כי השם שלי נשמע "לא יהודי". זה לטוס עם בת הזוג שלי ולגלות שהנראות הלסבית שלנו לא מגנה – היא רק מעוררת יותר חשדנות. זה לדעת שיש לי יותר סיכוי להיחקר בשדה מאשר לקבל יחס שוויוני. וזה גם להבין שהמאבק שלי לא נגמר בשאלה "מתי החברה תקבל אותי". הוא שזור עמוק בשאלה: מי מספר את הסיפור שלנו? הפינקוושינג – אותו תהליך שבו ישראל משתמשת בזכויות להט"ב כדי להסתיר את הדיכוי של הפלסטינים – הוא לא סתם תעמולה. הוא מחיקה. הוא גזל הסיפור שלי כדי לנקות את תדמית המדינה. מיתוג תל אביב כ"גן עדן גאה" הוא ניצול של הקיום שלי כדי להגיד לעולם: תראו כמה אנחנו ליברלים – בעודשמתחת לפני השטח, מתרחשת הדרה, רדיפה, וניצול, במיוחד כלפי קווירים פלסטינים. מה שחמור בפינקוושינג הוא לא רק השקר, אלא שהוא עושה אותנו, הפלסטינים הקווירים, לכלי משחק. משתמשים בנו בשביל לבנות דימוי נאור, בזמן שבשטח הורסים כפרים, יורים במפגינים, מנצלים להט"בים פלסטינים כסוכנים כפויים, מתעלמים מאלימות משטרתית כלפי החברה שלנו. כשלמדתי את זה, כעסתי. התאכזבתי. הרגשתי חוסר אונים. אבל כמו הרבה פעמים בחיים שלי, שאלתי את עצמי: מה אני עושה עם זה? והתשובה שלי הייתה להתחיל לספר. לספר בקול רם, לכתוב, להקים אירועים, לעשות מרחבים קוויריים-פלסטיניים. לדבר על זה שגאווה לא יכולה להתקיים על חורבות של חיים. שדגל קשת שמונף מעל הפצצות בעזה – הוא לא סמל של חופש. גאווה אמיתית היא שוויון, צדק, ביטחון – לכל האנשים. אבל איך אפשר בכלל לדבר על גאווה כשיש כל כך הרבה מוות סביבנו? השנה, יותר מתמיד, הרגשתי איך המלחמות המתמשכות - בעזה מלחמת השמדה לכל דבר, ואחריה האיומים הגלויים במלחמה עם איראן, סוגרות עלינו מכל כיוון. זה לא רק שגאווה מרגישה כמו פריבילגיה מול נהרות הדם, אלא גם שהקול שלנו נבלע ברעש ההפצצות, בחטיפות, באובדן. התחושה היא שלא רק שלא רואים אותנו – אלא שמשתיקים אותנו. שהמלחמות משמשות כלי כפול: גם הורגות את אחינו ואחיותינו, וגם מונעות מאיתנו לעמוד בקול צלול ולדבר על הדיכוי שאנחנו חווים פה, בארץ הזאת, על כל הצירים – לא רק כקווירים, אלא כפלסטינים, כאזרחים מודרים, כמי שלא אמורים בכלל להעיז לדבר על חופש. לא משנה אם את חיה בג’נין, בעזה, בנצרת או בתל אביב – להיות קווירית פלסטינית זה לא סיפור של קורבן. זה סיפור של עמידה. של הישרדות. של מאבק שהוא גם אישי וגם פוליטי. כי החירות שלי, כאישה, כלסבית, כפלסטינית – לא תגיע אם נשתוק. כמו שאומרים אצלנו: " אף אחד לא חופשי עד שכולנו חופשיים". שהד בשארה היא חברת הנהגה בתנועת עומדים ביחד, מנצרת. עריכה: מעין גלילי שהד בשארה 94 פרק מספר שהד בשארה, חברת הנהגה בתנועת עומדים ביחד, מנצרת למנויים בלבד למה ואיך נעצרתי מעצר פוליטי למנויים בלבד הסכינים הארוכות של המשטר נשלפו למנויים בלבד כן, שלום למנויים בלבד נאום הניצחון המלא של זוהראן ממדאני הצטרפו לתוכנית המנויים שלנו הצטרפו עכשיו

שלוש מורות במערכת החינוך הישראלית מסבירות למה הגיע הזמן לשבור את הכלים. "שסמוטריץ' ייכנס לכיתה וילמד שיעור" פרק זה סגור למנויים בלבד. לא מנויים? לחצו כאן כדי להירשם "המורות זועמות. אני בחיים לא ראיתי דבר כזה" שלוש מורות במערכת החינוך הישראלית מסבירות למה הגיע הזמן לשבור את הכלים. "שסמוטריץ' ייכנס לכיתה וילמד שיעור" שתפו: תום אלפיה 8 במאי 2025 "המורות זועמות. אני בחיים לא ראיתי דבר כזה" תום אלפיה 00:00 / 01:04 לפני שבוע, ב1.5, כל עובדי המגזר הציבורי קיבלו תלוש שכר עם סעיף חדש: "חוק התייעלות כלכלית". הסעיף מוריד את שכרם ב-3.3%, ונועד לממן את הוצאות המדינה הבלתי נגמרות במלחמה נגד עזה. עקב הקיצוץ, פתחו הגננות והמורות בשביתה החל מיום שישי (2.5). השביתה הזו היא חסרת תקדים: מגזר שלם ששובת באופן ספונטני, שהצליח לארגן ערוצי תקשורת בין מורות וגננות בכל רחבי הארץ באופן אורגני ומלמטה, שהקים לעצמו הנהגה תוך ימים – וכל זה בניגוד מפורש ומוחלט לעמדת האיגוד המקצועי שלכאורה מייצג אותם. מה קרה דווקא עכשיו שהביא את עובדות החינוך לקצה? הרי קיצוצים בשכר, הרעת התנאים המחפירים ממילא, וזלזול במורות הן לא תופעות חדשות. ולמה דווקא עובדות חינוך הן אלה שיוצאות ראשונות למאבק בגזירות הכלכליות של הממשלה והמלחמה, ולא כל יתר המגזרים שתנאי ההעסקה שלהם הורעו באותו קיצוץ? זעם, כעס, תסכול אם יש משהו שחזר בשיחות שלי עם מורות בניסיון להבין את המצב זה תחושות קשות של כעס, זעם, ותסכול. הדר (שם בדוי, כמו כל השמות בכתבה זו), מעידה שהיא בחיים לא ראתה משהו כזה. הדר היא מנתחת התנהגות בבית ספר לחינוך מיוחד בתל-אביב. מאז ומעולם החינוך המיוחד לא שובת ולא מפסיק לעבוד – לא בקורונה ולא בצל הטילים. "נשות החינוך המיוחד תמיד באות לעבוד מתוך מסירות עמוקה, כי הילדים על הרצף האוטיסטי זקוקים ליציבות. אבל עכשיו, אפילו מורות החינוך המיוחד שובתות. זה אומר שהביאו אותן לקצה". מה הביא אותן לקצה דווקא עכשיו? "לי זה ברור שהסיפור פה זה לא הקיצוץ הנוכחי בשכר, אלא הבעיה התחילה הרבה קודם. עובדת הוראה לא יכולה להתקיים מהעבודה שלה, לא יכולה לסגור את החודש. אי אפשר לחיות מזה: שכר-דירה, אוכל. אי אפשר. השכר כ"כ נמוך – זה אבסורד. ובגלל שזה המצב, עובדות עוזבות והעבודה של אלה שנשארות הופכת ליותר קשה. סטאז'ריות, עם אפס שנות ניסיון, הופכות למחנכות כיתה. בעבר, בחינוך המיוחד הייתה חלוקה בין מחנכת כיתה למורה משלימה. סטאז'ריות היו לרוב מורות משלימות שמקבלות הדרכה והנחיה מהמחנכת. אבל בגלל שאין תקנים, סטאז'ריות צריכות להיות מחנכות כיתה בלי מורה משלימה. אתה מבין? אין נשות צוות שילמדו את הילדים שלכם. מערכת החינוך קורסת. יש מקצועות שכבר לא מלמדים כי אין מורים. וזה לא רק אצלנו. זה מטורף. העבודה הזו קשה ושוחקת. מהרגע שאת מגיעה לעבודה ועד הרגע שאת יוצאת הביתה, את עובדת בכל הכוח 6-7 שעות ברצף. יש ימים שאין זמן ללכת לשירותים. ואז, בנוסף לכל הקושי והשכר הנמוך, מגיע תלוש משכורת ומורה רואה שחסרים לה 600-700-800 שקל, את חוטפת חום. אומרים שהצפרדע לא שמה לב שהיא מתבשלת כי המים מתחממים לאט לאט. אז אולי הגבירו את המעלות טיפה יותר מידי בבת אחת. אז הצפרדע שמה לב. המורות זועמות. אני בחיים לא ראיתי דבר כזה." נועה, מורה מקצועית בבית ספר לחינוך מיוחד, גם היא מספרת על האווירה בבית הספר לאור הקיצוץ. "היה כעס מאוד גדול, ותחושת השפלה. אני בעיקר מרגישה שמזלזלים בנו. באינטליגנציה שלנו, בעבודה שלנו. חושבים שאנחנו לא חשובות ושאנחנו לא חכמות מספיק בשביל לקרוא את ההסכם שנחתם מעל הראש שלנו. צוחקים עלינו בפרצוף". שר האוצר סמוטריץ' אמר שאנחנו במלחמה ודרש מהמורות 'להיכנס מתחת לאלונקה'. מה היית עונה לו? "שייכנס לכיתה וילמד שיעור". מה הוא היה רואה? "למשל אצלנו בחינוך המיוחד, הוא היה רואה שאין נשות צוות" אומרת נועה. "הוא היה רואה שאנחנו עובדות ללא הפסקה, ולפעמים אין לי זמן לעשות פיפי. הוא יראה צוות עייף ומתוסכל. הוא היה רואה שכל יום חסרות נשות צוות וצריך לתמרן. המערכת כל יום משתנה, כי צריך לסתום חורים. כל הזמן שורדים את השבוע. הוא היה רואה נשים צעירות בנות 25 – עייפות. בגיל 25 את לא אמורה להיות עייפה – את אמורה להיות בשיא שלך!" המצב הזה ככה כבר הרבה שנים, למה דווקא עכשיו המורות שובתות? "נראה לי שהיום זה קורה כי ב-5 שנים האחרונות דרשו מהמורים המון, עוד מאז הקורונה. כל הזמן אנחנו צריכות להמציא את עצמנו מחדש. אנחנו צריכות להיות חזקות בשביל הילדים. יש מורות שהילדים שלהן הלכו למילואים. חלקם נהרגו במלחמה. ובתוך כל הקושי הזה, דורשים מאיתנו להמשיך את החוסן בשביל הילדים. כשיש אזעקה ואני רצה עם הילדים למקלט אני מפחדת – אבל אני חייבת להיות חזקה בשבילם. כשאני עם ילדים אוטיסטים בתוך המקלט בזמן אזעקה, הם חוטפים התקפים. זה קשה. אז לא רק שדורשים מאיתנו את כל זה – בנוסף לכל זה, תיכנסו תחת האלונקה, כלומר, לוקחים לנו את המעט כסף שהיינו מקבלות." אין אמון חוסר האמון של המורות השובתות במערכת חזר שוב ושוב בשיחות איתן. העובדה שאומרים למורות 'להיכנס מתחת לאלונקה' ולקבל בהכנעה קיצוץ בשכר הזעום שלהן בזמן שחברי-כנסת ושרים מעלים לעצמם את השכר לא נתפס כעוד אמירה צינית של פוליטיקאים מושחתים, אלא כסימפטום למשבר אמון רחב יותר. הקיצוץ הזה לא מרגיש כמו מס לגיטימי, אלא כמו גניבה. לפי הדר, "אם היה אמון בממשלה, ולא היינו מרגישים שגונבים מאיתנו כסף אולי אנשים היו סובלים את הקיצוץ. כי תקופה ארוכה [אחרי ה7.10] הייתה תחושה של ביחד. אבל זה נגמר." נוסף על כך, תגובת משרד החינוך לשביתה רק החריפה את תחושת חוסר האמון של המורות במערכת. נשות חינוך רבות סירבו להתראיין לכתבה זו מחשש לחשוף את זהותן ולהיות חשופות לסנקציות כלכליות מטעם משרד החינוך. הנשים שהסכימו להתראיין, עשו זאת בתנאי ששמן לא ייחשף. נועה, כמו מורות רבות, לא עובדת משרה מלאה כמורה. "בימי רביעי אני עובדת כעצמאית, וכששיתפתי חברות בבית הספר שאני מתכננת לעבוד בעסק העצמאי שלי, קיבלתי מהן הודעות שלא אפרסם את העשייה שלי ברשתות החברתיות. שאני מסכנת את עצמי. משרד החינוך מוציא צווים לשימוע למורות כדי למנוע את השביתה. זה מטורף. מורות מפחדות שירדפו אותן." מיכל, מחנכת כיתה בבית ספר בחינוך הממלכתי, מעידה שהיא לא מתרשמת מהאיומים. "אף אחד לא לוקח ברצינות את האיומים בפיטורין כי יש מחסור כ"כ גדול במורות. כרגע החשש הוא האיומים שלא ישלמו על ימי המחלה שלקחו בזמן השביתה, אבל לא ברור עד כמה זה חוקתי." יעד מרכזי לאכזבה והכעס של המורות היה הסתדרות המורים. "ההסתדרות מכרה אותנו" הדר אומרת. "יש כעס מאוד גדול על יפה בן-דוד כי קיבלו את ההסכם עם האוצר, ובעצם ההסתדרות אמרה לנו לא לשבות". מיכל גם כן מעידה: "ההסתדרות לא מייצגת את האינטרסים של המורות כמו שצריך." לכן, היא אומרת, גם התפתח שיח ער בתוך קבוצות המחאה לגבי היחס להסתדרות. "יש שיח רחב על לעזוב את ההסתדרות, על הקמה של התארגנות חדשה. ההתארגנות של המורות היא כבר הרבה יותר רחבה מאשר הקיצוץ הספציפי. זה ברור שאנחנו לקראת משהו הרבה יותר משמעותי מאשר רק לבטל את הקיצוץ." ניתן לראות ששני תהליכים מקבילים הביאו אותנו לנקודת הקצה הנוכחית. ראשית, קריסת מערכת החינוך מבחינת שחיקת המורות ותנאי העסקתן, תהליך שמתרחש כבר שנים רבות מאוד. ושנית, תהליך מואץ של השנתיים האחרונות, של קריסת אמון המורות בממשלה, במשרדי האוצר והחינוך, וגם האכזבה והכעס על הסתדרות המורים שכבר לא מייצגת את האינטרסים האמיתיים של המורות. שני התהליכים הללו הביאו למצב שבו המורות מתנגדות להמשיך לשרת את הסדר הקיים, שנראה שהשאירו אותן לבד לסבול בו. כח נשי ההתארגנות הזו מביאה איתה שלל רגשות, ולא כולם שליליים. יחד עם הכעס, האכזבה והמיאוס, הייתה בולטת בשיחות גם תחושת העצמה. מיכל אומרת שהדרישה המיידית של המחאה היא "לבטל לחלוטין את כל הקיצוצים בלי להוריד שכר למורות שלקחו ימי מחלה ושבתו". אבל שהמטרות ארוכות הטווח הן הרבה יותר שאפתניות מזה. ב2026, הסכם השכר הקיבוצי אמור להיפתח, והמחשבה היא להגיע מוכנות "עם דרישות הרבה יותר נרחבות. להביא את מעמד המורה למקום אחר". לפי מיכל, המצב הקשה של מערכת החינוך גרם למשהו לא צפוי: "המחסור במורים כ"כ גדול שהמורות מבינות כמה הכוח שלהם גדול. בסופו של דבר אם כל המורים מתאחדים, ובתי הספר נסגרים זה משבש את המשק. ולכן נוצרה ההבנה שיש לנו המון המון כוח, וזה עומד בניגוד לתנאים שאנחנו מקבלות. היחס החברתי והשכר והתנאים, מבטאים מצב כאילו אנחנו סקטור מוחלש, כשבפועל יש לנו המון כוח". היא מספרת שמורות מתחילות להבין כמה כוח יש להן כשהן פועלות יחד, "וזה כשלעצמו דבר מאוד משמעותי שכבר קרה. ללא קשר לתוצאות השביתה הנוכחית". נועה מוסיפה גם את הפן המגדרי: "המחאה הזו היא מחאה נשית. מחאה של נשים חזקות. והיא לא עוסקת רק בכסף. היא על הכרה שחינוך הוא חשוב. וזה משהו מאוד נשי. העובדות הן שלגברים הקפיטליסטיים לא אכפת מהחינוך. אכפת להם מכסף. ולנשים כן אכפת מהחינוך. סמוטריץ' אומר שאנחנו נאבקות על כמה אחוזים. זה לא המאבק בכלל. אנחנו נאבקות על הכרה בכך שחינוך זה לא עניין של מה בכך. זה לא אחוזים. זה החיים. זה כל המדינה. המדינה מתקיימת עלינו. מגיע לנו לקבל תגמול על העבודה שלנו, וגם מגיע לנו לקבל כבוד והכרה. אני גאה בכל הנשים וכל המורות והגננות. אז אני קוראת לכל הנשים בארץ וגם לגברים – תתמכו בנו!" תום אלפיה הוא דוקטורנט לפילוסופיה פוליטית באוניברסיטה העברית בירושלים, וחבר מערכת מגזין רוזה. עריכה: מעין גלילי תום אלפיה 81 פרק מספר תום אלפיה הוא דוקטורנט לפילוסופיה פוליטית באוניברסיטה העברית בירושלים, וחבר מערכת מגזין רוזה למנויים בלבד למה ואיך נעצרתי מעצר פוליטי למנויים בלבד הסכינים הארוכות של המשטר נשלפו למנויים בלבד כן, שלום למנויים בלבד נאום הניצחון המלא של זוהראן ממדאני הצטרפו לתוכנית המנויים שלנו הצטרפו עכשיו

مظاهرة الامهات اما بيت وزير الأمن الداخلي، نداء من أجل اسماع مطالبهن ورغبتهن بوقف العنف والقتل في المجتمع العربي والقاء القبض على قتلة اولادهن. פרק זה סגור למנויים בלבד. לא מנויים? לחצו כאן כדי להירשם صرخة أم שתפו: فيديوهات روزا 30 בספטמבר 2021 صرخة أم فيديوهات روزا 00:00 / 01:04 ! فيديوهات روزا 2 פרק מספר חדשות, דיווחים וסדרת כתבות על יוקר המחיה הכל בסרטונים קצרים שמתמקדים בנושא, מסקרים את האירועים ושמים זרקור על נושאים שונים בחברה הערבית. הצטרפו לתוכנית המנויים שלנו הצטרפו עכשיו

לכמה דקות היה כיף מדי בסבנטיז, עד שבאו כמה סטרייטים גיבורים לטפל בבעיה החמורה של הדיסקו (ונכשלו) פרק זה סגור למנויים בלבד. לא מנויים? לחצו כאן כדי להירשם פרק 92 למנויים־ות בלבד: גבריות רעילה vs דיסקו שתפו: תולדות המיניות 31 ביולי 2025 פרק 92 למנויים־ות בלבד: גבריות רעילה vs דיסקו תולדות המיניות 00:00 / 01:04 Chicago Sun-Times collection, Chicago History Museum לכמה דקות היה כיף מדי בסבנטיז, עד שבאו כמה סטרייטים גיבורים לטפל בבעיה החמורה של הדיסקו (ונכשלו) תולדות המיניות 92 פרק מספר הפודקאסט שמוציא את ההיסטוריה מהארון (או לא... זה מורכב). ענת זלצברג ודותן ברום מלרלרות על היסטוריה קווירית ותרבות פופולרית. למנויים בלבד למה לי פוליטיקה עכשיו? למנויים בלבד היא הצילה את העולם. הרבה. למנויים בלבד היית מחליק ימינה על דרקולה? למנויים בלבד שיתוף פעולה עם הנאצים: שיק או שוק? הצטרפו לתוכנית המנויים שלנו הצטרפו עכשיו

בינואר 2024 מרי מעזה פגשה לראשונה בחייה חיילים ישראלים, כשצה"ל פלש למחנה הפליטים אליו נעקרה. 'אני יודעת שיש חיילים שמסרבים. עוד לא מאוחר לעצור את הטירוף הזה' פרק זה סגור למנויים בלבד. לא מנויים? לחצו כאן כדי להירשם הצבא הישראלי בדלת בינואר 2024 מרי מעזה פגשה לראשונה בחייה חיילים ישראלים, כשצה"ל פלש למחנה הפליטים אליו נעקרה. 'אני יודעת שיש חיילים שמסרבים. עוד לא מאוחר לעצור את הטירוף הזה' שתפו: מרי (שם בדוי) 8 ביולי 2025 הצבא הישראלי בדלת מרי (שם בדוי) 00:00 / 01:04 אין לתמונה קשר למרי או לכתבה עדות זו נכתבה על ידי מרי (שם בדוי, השם האמיתי שמור במערכת), בת 27, סופרת ובת-אדם. במקור מצפון עזה אך כעת עקורה בדרום עזה. תמיד הייתי נלהבת ופתוחה להכיר את כל התרבויות וצורות החשיבה. כשגדלתי, התחביב האהוב עליי היה לחקור את העולם המערבי. צעירים שגרים במזרח התיכון יבינו אותי כשאגיד שסרטי הוליווד היו חלק עצום מהזהות שלי. אבל בחיים לא דמיינתי שכאשר אכיר חייל ישראלי בפעם הראשונה, הוא יזכיר לי את הדמויות האהובות עליי מהמסך הגדול. עבור צעירים עזתים ב-20 השנים האחרונות, חיילים ישראלים היו כמו אגדה אורבנית מצמררת; שמענו עליהם, וראינו את האכזריות שלהם בטלוויזיה, אבל פגשנו אותם בחיים האמיתיים לעתים נדירות. מחוץ למבצעים הצבאיים, הנוכחות הישראלית בעזה בילדותי הייתה מצומצמת לשמירת גבולות, תקיפות מהאוויר, והפצצות. לעזתים שחיו באיזורי הגבול כמו שג'אעיה, בית חאנון, ח'אן יונס, וח'וזאעה היו יותר מפגשים עם ישראלים; אבל אני מעולם לא דמיינתי שאפקח את עיניי ואמצא קנה של רובה ישראלי מכוון לפרצוף שלי! באותו לילה שבו פגשתי לראשונה חייל ישראלי פנים-מול-פנים, בנות הדודות שלי ואני החלטנו להירגע מעט ולהסיח את דעתנו מהמלחמה. כיבינו את הטלפונים כדי להתרחק מהחדשות ולרכל על כל מי שרק אפשר. מאז תחילת המלחמה, רק לעיתים נדירות לא שמענו חדשות, או את קולות הרחפנים והתקיפות האוויריות. באותו לילה, הלילה של ינואר 2024, בחרנו להרחיב את בועת הנורמליות ולצחוק במשך שעות. לא ידענו שזו תהיה הפעם האחרונה שבה נצחק ככה, מהלב. קיווינו לחגוג את השנה החדשה, ואיחלנו לעצמנו שנה מלאה באהבה, אושר, שלווה - והכי חשוב - סיום הכיבוש והמלחמה. אבל לישראל היו רעיונות אחרים איך לחגוג את המאורע. בשעות המוקדמות של ה-4 לינואר, התעוררנו לרעשים עזים של פיצוצים וירי. לרגע חשבתי שזה סוג של סיוט, אבל זה היה אמיתי! הצבא הישראלי הטיל מצור על כל מחנה הפליטים, אחד האיזורים המאוכלסים ביותר ברצועת עזה. קולות הטנקים והבולדוזרים קרעו את אוזנינו. הם שיטחו את האדמות והשטחים ליד הבית של דודתי, איפה שאני ומשפחתי מצאנו מקלט. תחילה, חשבנו שזה מבצע מוגבל ושבסופו של דבר הם ייסוגו. אבל האירועים רק התדרדרו. הדמיון שלי רץ בפראות: מה יקרה עכשיו? מה עליי לעשות? התלבשנו וחיכינו ללא נודע. השעות חלפו, והמשכנו לשמוע אותם משטחים את האדמות לידנו. לפתע, בת דודתי קפצה וצעקה שהיא שמעה אדם מדבר עברית. בהתחלה חשבנו שהיא צוחקת; היא חובבת הומור שחור. אבל, בין רגע, פרצנו בצרחות, בבכי, ואפילו ביבבות! חשבתי לעצמי, "זה בכלל אמיתי? אני הולכת לפגוש חיילים ישראלים בפעם הראשונה? איך הם נראים? הם מפלצות? הם בני אדם?" היינו בטוחות שסוף העולם הגיע! שאנחנו הולכות להירצח. תהיתי איך הקליע יחדור את הבשר שלי. האם זה כואב? האם אמות מייד? קיבלנו שיחה מקצין ישראלי שציווה עלינו לעזוב את הבית בתוך חמש דקות. אם לא נעזוב, הם יפוצצו את הבית, ואותנו בתוכו. שקענו לפניקה ואימה, והחלטנו לוותר ולפנות את הבית. הייתי בטוחה שלעולם לא אראה את הבית שוב. בתוך פחות מדקה התאספנו מחוץ לדלת הבית. לבשתי מעיל לבן, אז אחד מבני משפחתי הסיר אותו ונפנף בו כדגל לבן, לסמן שאנחנו חפים מפשע. הייתי האדם החמישי לצאת מהבית, ובחוץ, מצאתי קבוצה של חיילים ישראלים מפנים רובים לראשים שלנו! לא ידעתי מה לעשות. אינסטינקטיבית, הרמתי את שתי הידיים תוך כדי שהם מצווים עלינו לעמוד בשורה. קצין ישראלי הורה לנו בערבית להתחלק לשתי קבוצות: גברים ונשים. אחרי שהתחלקנו, הם הכריחו את קבוצת הגברים, שבה נכח גם אבא שלי, להתפשט לחלוטין מולינו, מתוך פחד שהם קשורים לחמאס ועל מנת לוודא שהם רק אזרחים. לאחר מכן, החיילים כיסו את עיני הגברים והעלו אותם לרכב צבאי לחקירה. בזמן הזה, אנחנו הנשים הוחזקנו כאסירות, בזמן שהמעיל הלבן שלי התעופף מעלה אל השמים. אחרי כמה דקות, חייל ישראלי צעיר שאל "האם מישהי פה מדברת אנגלית?". התפללתי שהאדמה תפתח ותבלע אותי בתוכה! ידעתי שכל בנות הדודות שלי יצביעו עליי, אבל כל-כך פחדתי שלא יכולתי לבטא מילה אחת! החייל הבחין שכולן מסתכלות עליי, וביקש ממני להתקדם קדימה. אני נשבעת באללה, בקושי הצלחתי ללכת; מרוב פחד הברכיים שלי היכו זו בזו. עד היום אני יכולה להרגיש את הכאב הזה! החייל הזה, מול חבריו, ביקש ממני לעקוב אחרי ההוראות שלו. הוא אמר שזה לביטחוני. הוא אמר: "אל תפחדי, אנחנו לא הולכים לפגוע בך, אנחנו פה רק נגד לוחמי החמאס". והוא הוסיף, "אם אתן רוצות אוכל, מים, או ללכת לשירותים, תגידי למשפחה שלך שאתן יכולות". הייתי בשוק שהם מרגיעים אותנו, ושהם מוכנים לחלק לנו מים כדי להרוות את הצמא שלנו! חלק מהחיילים שאלו אותי על רמת האנגלית שלי, כי אני מדברת אנגלית טוב יותר מהחייל שדיבר איתי. הוא המשיך ואמר, "תראי, אני יודע שהכול פה מוזר לך, אבל מי יודע, החיים יכולים להשתנות ואנחנו יכולים להיפגש במדינה אחרת". בינתיים, גל פתאומי של יריות הגיח, ואותו חייל חייך אליי ואל משפחתי ואמר לנו לכסות את האוזניים. נשארנו שם, תחת קולות הירי והפיצוצים, לפחות שלוש שעות, ברגעים הגרועים ביותר בחיינו, כשאנחנו בטוחות שאנחנו יכולות למות בכל רגע. היום, מהביטחון היחסי שיש לי, אני לא יכולה להפסיק לחשוב על החייל הזה. באותו רגע, הוא חטף את קרובי המשפחה שלי הגברים, וחייך אליי. הוא נתן לי אוכל ומים, אבל הוא היה שם כדי להרוס את הבית שלי. אני והוא פלירטטנו, אבל אז אני ברחתי למחנה פליטים והוא חזר לבסיס הצבאי שלו. ולהוסיף חטא על פשע, הוא היה מנומס להפליא כשהוא החריב את כל חיי. אני ממשיכה לתהות אם כל זה היה אמיתי. האם באמת פגשתי את אותה אגדה אורבנית מצמררת של ילדותי? כן, אני ראיתי אותם! ראיתי את האנשים שמטילים אימה וטרור על ארצי כבר מעל 76 שנים! והם אנשים כמונו, כנראה אפילו צעירים ממני! והם התייחסו אליי בנימוס! ההבנה שהחיילים האלה הם בני אדם, לא שונים ממני מכאיבה אפילו יותר. ראיתי את האנושיות שלו, והוא ראה את שלי. ועדיין, הוא בחר, וממשיך לבחור, לקחת חלק ברצח העם. האם הכריחו אותו? אני יודעת שיש ישראלים שמסרבים. האם אי פעם אפגוש אותו שוב? אני לא מצליחה לדמיין איך העיניים שלו יפגשו את שלי אם ניפגש כשווים. החייל הישראלי יכול היה לבחור להיות גיבור הוליוודי - חייכן, מקסים, ומסייע לעלמה במצוקה. הוא אמנם בחר אחרת, אבל זה עדיין לא מאוחר. כל ישראלי עוד יכול לסרב. אני רואה את האנושיות שלהם - אני יודעת שהם יכולים להיות אנשים טובים שיעצרו את הטירוף הזה. אני מקווה שבקרוב הם יראו את האנושיות שלי, גם כן. תרגום ועריכה: תום אלפיה מרי (שם בדוי) 96 פרק מספר מרי(שם בדוי), במקור מצפון עזה, עקורה כעת בדרום. בת 27. מתארת את עצמה כבת אנוש וככותבת למנויים בלבד למה ואיך נעצרתי מעצר פוליטי למנויים בלבד הסכינים הארוכות של המשטר נשלפו למנויים בלבד כן, שלום למנויים בלבד נאום הניצחון המלא של זוהראן ממדאני הצטרפו לתוכנית המנויים שלנו הצטרפו עכשיו

בזמן שהעיניים של כולם על עזה, סתו גרסטל ויובל אונגר בודקות את הדופק בגדה המערבית פרק זה סגור למנויים בלבד. לא מנויים? לחצו כאן כדי להירשם מה שקורה בגדה שתפו: קריאת השכמה 16 בינואר 2024 מה שקורה בגדה קריאת השכמה 00:00 / 01:04 בזמן שהעיניים של כולם על עזה, סתו גרסטל ויובל אונגר בודקות את הדופק בגדה המערבית קריאת השכמה 595 פרק מספר פודקאסט אקטואליה סוציאליסטי על החיים עצמם ועל התקווה לשינוי יסודי של החברה, הפוליטיקה והכלכלה. למנויים בלבד המלחמה המלוכלכת עושה עלייה למנויים בלבד מה עושים אחרי שמנצחים? למנויים בלבד למנויים בלבד איך הגיע בלייר למשול בעזה? הצטרפו לתוכנית המנויים שלנו הצטרפו עכשיו

כבר שנים אומרים שבועת הנדל"ן תתפוצץ מתישהו. אולי זה לעולם לא יקרה? האם כולנו נזכה לקורת גג? פרק זה סגור למנויים בלבד. לא מנויים? לחצו כאן כדי להירשם כל מה שרצינו לדעת על בועת הנדלן הישראלית ולא העזנו לשאול כבר שנים אומרים שבועת הנדל"ן תתפוצץ מתישהו. אולי זה לעולם לא יקרה? האם כולנו נזכה לקורת גג? שתפו: טלי גולדרינג 3 באפריל 2025 כל מה שרצינו לדעת על בועת הנדלן הישראלית ולא העזנו לשאול טלי גולדרינג 00:00 / 01:04 בועת הנדל"ן הישראלית היא לא רק התוצר של החלום הישראלי לקורת גג, אלא גם אמצעי הניוד המעמדי המרכזי בעשורים האחרונים. היא מייצגת את הפסימיות הישראלית, חוסר האמון במדינה ובשוק "החופשי". אנחנו קונים דירה "כי אין על מי לסמוך". כי המדינה לא תדאג לדיור ציבורי ולא למחירי דיור ברי השגה. ומצד שני, צריך לומר, בתוך ים של אי וודאות יש דבר אחד שאפשר לסמוך עליו – עליית מחירי הדירות. עשירים מתעשרים ולכן דירות מתייקרות. כך בעצם, הקללה הופכת לברכה. כל מה שצריך הוא להתמנף באשראי, לחתום על חוזה ולעלות על הרכבת של העשירים. אולי מדי פעם מתפרסמים נתונים שגורמים לנו לתהות "מאיפה הכסף לכל הדירות?", מישהו מזהיר שהכל עוד יתפוצץ, אנחנו רואים סרט על משבר 2008 ותחושת דז'ה וו עולה. אבל בנקודה הזאת אנחנו עוצרים את המחשבות המתרוצצות ומזכירים לעצמנו שפה זה אחרת, אנחנו לא בלונדינים ויש לנו תרבות ייחודית, אנחנו "אובססיביים לנדל"ן", כמו שאמסטרדמסקי אומר. שום כוח לא יעצור את המנטליות הישראלית. בנוסף, יש לומר, יש בועות שפשוט לא מתפוצצות. זוכרים מה אמרו על אמזון? טסלה? נו, אנחנו עדיין מחכים לפיצוץ. והנדל"ן הישראלי? מחכים לפיצוץ שלו כבר 15 שנים לפחות. המחשבות האלה נותנות לנו פטור. פטור מלעקוב אחר הנתונים. פטור מלנתח את השוק, פטור מלדמיין מי יהיו רוכשי הדירות בעוד 10 שנים וכיצד יממנו את הרכישה, נו, פטור מלחשוב על היום שאחרי. הלמ"ס ומשרד האוצר מפרסמים נתונים סותרים? במקום שזה יגרום לנו לצלול פנימה לנתונים זה מחזק אצלנו את התחושה ש"במילא אף אחד לא יודע כלום" ולכן מה שהיה הוא שיהיה. אבל אז, פתאום מתחילים לדבר על "הלוואות הקבלן" בחדשות. שלמה מעוז כותב על כך ש"החיוך ימחק לקבלנים מהפרצוף". בנק ישראל מדבר על הגברת הסיכון ומתחילים לשמוע על חברים שמתקשים למכור דירות. שוב מתעורר הספק, אחרי שכבר הרגשנו בנוח. האם זו בועה? ואם כן, האם תתפוצץ? או שתישאר קפואה כמו בועה באגם אברהם הקפוא, למרגלי הרי הרוקי בקנדה, או לחלופין, מניית אמזון? בשביל לענות על השאלה הזו אני חוזרת להיימן מינסקי שהקדיש הרבה מחשבה לשאלה "מי?" - מי הם הלווים שמחזיקים את שווי הנכסים בשמיים? מינסקי ושלושת סוגי הלווים בשוק הנדל"ן הישראלי היימן מינסקי הוא כלכלן אמריקאי פוסט-קיינסיאני שחקר את הקשר בין המערכת הפיננסית למשברים כלכליים, הוא חילק את הלווים לשלוש קבוצות. כל אחת מהן נוכחת היום בשוק הנדל"ן הישראלי: לווים מגודרים : אלה האנשים שיכולים להחזיר גם את הקרן וגם את הריבית מההכנסה השוטפת שלהם. דמיינו את חנה, סבתא חביבה וברת מזל שקנתה שלוש דירות גדולות במרכז תל אביב כאישה צעירה. לווים ספקולטיביים : לווים אלה מסוגלים לשלם את הריבית מההכנסה השוטפת, אבל נאלצים למחזר את הקרן בהלוואות חדשות- דמיינו את נועם ודורין שרכשו דירה בחריש ב2021 כששכר הדירה שקיבלו כמעט כיסה את המשכנתא. מאז הריבית עלתה והשכירות נשארה קפואה בגלל ההיצע הגדול בעיר. לכן החליטו נועם ודורין לפרוש את התשלומים על פני יותר שנים. לווים פונזיים : אלה, על פי מינסקי הם המסוכנים ביותר. לווים שאינם יכולים לשלם לא את הקרן ולא את הריבית, והם תלויים לחלוטין בעליית ערך הנכס. דמיינו את מאיה, רווקה בעלת הכנסה של 8,000 ש"ח בחודש. בתחילת 2025 היא רכשה דירת 4 חדרים בבאר שבע בפרויקט שמשלמים עליו 90-10 . 10% בכניסה, השאר במועד האכלוס בעוד שנתיים. כשיגיע מועד האכלוס בו מאיה אמורה לשלם את שאר הסכום היא מקווה שהריבית כבר תהיה נמוכה יותר ותוכל לקחת משכנתא, מקסימום היא תמכור לפני טופס 4 ותרוויח מעליית המחירים. חיי הבועה במאמר הקודם , הדגמתי כיצד בועות מתחילות את חייהן כבועות פרטיות. בתחילת הדרך בועה מזכירה התמסרות בכדור בין לווים מגודרים. הם מחליפים ביניהם נכסים ואשראי שוב ושוב בזמן שהמחירים עולים. בהמשך, כשהסיכונים עולים חלק מהלווים המגודרים כבר רוצים לפרוש ברווח, אז הם מזמנים אל הבועה את הלווים הספקולטיביים. בשלב הזה הבועה הופכת לבועה עממית. כשהמחירים ממשיכים לעלות הסיכונים עולים גם כן, לעיתים המדינה נרתמת לעזור בניפוח הבועה ומקלה ברגולציות, אז נכנסים הלווים הפונזיים, שבעזרת התחייבויות ולקיחת אשראי מסייעים לעוד לווים מגודרים וספקולטיביים לממש רווחים ולצאת מהשוק. בועות עממיות התרחשו במקומות רבים בעולם במהלך ההיסטוריה. לפני המשבר של 1929, כשמניות כבר היו יקרות מאוד, הציבור האמריקאי קיבל הזדמנות להיכנס לשוק כשמניות הוצעו למכירה בתשלום של 10% מקדמה בלבד. לפני פיצוץ בועת הנדלן היפנית בשנות ה-90 משפחות יפניות שחתמו על משכנתא בין דורית למאה שנים הצליחו לקנות דירות במחירים מגוחכים. ובארה"ב לפני 2008, לווי הנינג'ה האמריקאים ללא כל הכנסה (ראשי תיבות של No Income, No Job, and No Assets ) לקחו על עצמם התחייבויות שלא חשבו שיצטרכו להתמודד איתן. אז איפה עומדת ישראל? האם שוק הנדל"ן שלנו מוחזק על ידי לווים מגודרים "בעלי גב"? לווים ספקולטיביים או פונזיים? האם מי שרוכש דירה היום יראה שנים של שוק עולה שבהן יוכל לממש את נכסיו ולהתעשר בכל רגע? או שכבר בכניסתו לשוק, ברכישת דירה, הוא מהווה את דלת היציאה לאחרונים שעדיין לא מכרו ומימשו את נכסיהם? האם שוק הנדל"ן הישראלי הוא "בועה עממית"? בשביל לענות על השאלה הזאת נשאל את עצמנו - איך הסיפור התחיל? הכניסה השקטה בשנים 2010–2012 חל גידול משמעותי ברכישות נדל"ן להשקעה בישראל, בעיקר בגלל ריבית נמוכה ועליית מחירים מתמדת. המשקיעים הגדילו את חלקם בשוק הנדל"ן על חשבון רוכשי יד ראשונה ומשפרי דיור. שיעור הרכישות של המשקיעים מסך כל הרכישות עלה מ-27% ב-2007 ל-36% ב-2010. בתקופה זו פעלו בשוק בעלי הון רבים, ביניהם מוטי בן משה, ,טדי שגיא, יצחק תשובה, ועוד, שהיו מעורבים בעסקאות נדל"ן גדולות. במקביל, כספים שמקורם בפרשת הונאת המע"מ במכסות פחמן באירופה הושקעו בנדל"ן יוקרתי בישראל. אלו גם השנים שהשקעות תושבי חוץ היו בשיאן. אז הן היו 7-8% מסך העסקאות, בעוד שכיום הן מהוות פחות מ2%. הפערים בשוק הנדל"ן בלטו במיוחד בנתוני המשכנתאות: בין 2010 ל-2013, כ-20% מהמשכנתאות החדשות ניתנו לעשירון העליון, בעוד העשירון התחתון קיבל רק 1.4%. שלושת העשירונים העליונים קיבלו כ-50% מהיקף המשכנתאות החדשות, לעומת 7.6% בלבד לשלושת העשירונים התחתונים. משכנתא ממוצעת בעשירון העליון הגיעה לכמיליון ש"ח, פי שלושה מהמשכנתא הממוצעת בעשירון התחתון (כ-300,000 ש"ח). מאז 2013, נקטו בנק ישראל והמדינה שורת צעדים שהובילו להרחבה משמעותית של נגישות האשראי למעמד הבינוני, במיוחד בתחום הדיור. אחד השינויים המרכזיים היה גידול חד באשראי החוץ-בנקאי (הלוואות מחברות כמו חברות אשראי, חברות מימון או גופים פיננסיים פרטיים). אם בסוף 2014 עמד היקפו על כ-20 מיליארד ש"ח, הרי שבין 2017 ל-2019 בלבד הוא צמח בכ-60%. עד 2017 ירד משקל העשירון העליון בקרב נוטלי המשכנתאות לכ־10% (בקירוב לחלקו באוכלוסייה), ואילו חלקם של עשירוני הביניים היה דומיננטי יותר. למשל, בעשירונים 4–7 רוכזו 58% מנוטלי המשכנתאות בשנת 2017. נוסף על כך, באותה שנה התכנסה ועדת שטרום, שתכריז על רפורמה שתאפשר לחברות האשראי לחלק יותר אשראי למשקי בית. הלוואות גישור והלוואות להשלמת הון עצמי למשכנתאות הפכו לזמינות ונפוצות יותר, וכך משקי בית רבים מהמעמד הבינוני יכלו לנצל את האשראי הצרכני המורחב כדי לגייס את ההון העצמי הדרוש לרכישת נכס. הבום שמעורר את העם 2015 הייתה שנה דרמטית בשוק הנדל"ן הישראלי. העלאת מס רכישה גרמה להקדמת רכישות מצד רוכשים שרצו לקנות לפני עליית המס. הקדמה זו הביאה את כמות הרכישות לשיא רכישות ששוק הנדל"ן הישראלי לא הכיר. ה"התנפלות" הזאת על השוק יצרה הזדמנות טובה למשקיעים לממש נכסים בשנים שאחרי והשאירה רושם מהדהד של ביקוש חזק שהטיס את המחירים. נוצרה הזדמנות לעשות "אקזיט" של ממש. בעוד המשקיעים מממשים ומוכרים, הציבור, רוכשי דירה ראשונה, נכנס בעוצמה לשוק. אותו ציבור שעדיין התקשה להתאושש מהאכזבה של תכנית "מע"מ 0" והמחאה החברתית: התקווה שהממשלה תעשה משהו על מנת לעצור את עליית מחירי הדירות התחלפה בפאניקה לקנות מהר לפני שהמשקיעים יחסלו את השוק. במאי 2020 הכריזה המדינה על הורדת מס הרכישה בצעד שכונה בכלכליסט "מבצע שובו משקיעים" . וזה עבד, המשקיעים חזרו לשוק. ואם החזרת המשקיעים לא הספיקה, בסוף 2020 הלווים הספקולטיבים מקבלים הזמנה למסיבה. נגיד בנק ישראל מחליט לאפשר להם להצמיד 66% מהמשכנתא לריבית הפריים במקום רק שליש. הצעד הפך את הרכישה, וגם את העמידה בתשלומים הראשונים, לקלה יותר, אך חשף את הלווים לסיכונים בזמן עליית ריבית, שאכן הגיעה בהמשך. ב2021 כשהמדינה מכריזה הכרזה נוספת על העלאת מס רכישה המשקיעים מזהים עוד הזדמנות לעשות "מכה". מכה שבעקבותיה בנק ישראל מדווח שחלקו של העשירון העליון בנטילת המשכנתאות שוב הוכפל ל20%. כותרות בעיתונים על זוגות שהפסידו עשרות אלפי שקלים כי לא רכשו לפני העלאת המס סייעו לקבלנים שכבר התכוננו מראש עם מבצעי מכירות גדולים וקמפיינים בתקשורת, להטיס את כמות הרכישות. נראה שכל שינוי במס בין אם העלאה או הורדה שלו, עודד את הביקושים לפרוץ. אך לא נראה שזה הפריע למקבלי ההחלטות. פעם אחר פעם, במקום הכרזה על העלאת המס שנכנסת לתוקף באופן מיידי עם ההכרזה, המדינה הכינה את השטח לגלי רכישות ספקולטיבים גדולים. בכל מקרה, מאז 2021, אחרי אותה ה"מכה" בעקבות בום הרכישות של הקדמת מס רכישה, אותם משקיעים מתחילים לצאת מהשוק כשהם מקטינים את מלאי הדירות שבהחזקתם (מוכרים יותר משקונים) באופן עקבי. הלווים הפונזיים מגיעים כבר מהרבעון האחרון של 2021 כמות הרכישות מתחילה לרדת משמעותית. משקיעים, משפרי דיור ורוכשי דירה ראשונה, כולם יחד קונים פחות ופחות. אבל בסוף 2023 מגיעה נקודת המפנה, והיא קשורה להלוואות הקבלן. אולי כבר שמעתם על הלוואות אלה, שעוררו לא מעט רעש בחודש האחרון לאור החלטת המפקח על הבנקים להגבילן. מדובר בהסדרי מימון בהם משלמים חלק קטן ממחיר הדירה במועד החתימה על החוזה, ואת היתרה במועד מאוחר יותר, לרוב בעת מסירת המפתח. ממש כמו הלוואות הפיתיון של משבר הסאב- פריים הן מאפשרות ללווים מעוטי יכולת לרכוש דירה כשהם דוחים את העול הכלכלי למועד מאוחר יותר. זוכרים, אגב, שהזכרתי נכסים יקרים אחרים שניתן היה לרכוש במקדמה של 10%?- נכון, מניות, לפני 1929 בארה"ב. הקפיצה החדה במספר רוכשי הדירה הראשונה בסוף 2023 ותחילת 2024 (כפי שמשתקף בגרף מעלה) חופפת לעלייה הדרמטית בשימוש בהלוואות הקבלן. ביוני 2024, הלוואות אלו הגיעו לשיא של כ-1.32 מיליארד ש"ח – כ-17% מכלל המשכנתאות שנלקחו באותו חודש. בסיכום שנתי הסתכם היקפן ב-16.1 מיליארד ש"ח, זינוק של 112% לעומת 2023. מאז, חלקן עלה לכ-25% מהמשכנתאות לפי בנק ישראל. דיווחי האוצר וגם דיווחים רשמיים פחות מציירים תמונה שמדובר בהרבה יותר. אבל האם לווי הלוואות הקבלן הם אכן לווים פונזיים? לפי סקירות האוצר, סביר להניח שכן. מאז תחילת המלחמה באוקטובר 2023 משרד האוצר מציג תמונה שחוזרת על עצמה כמעט בכל סקירה חודשית. חלקן של הדירות החדשות גדל והגיע לכמעט מחצית מהרכישות. מרבית הדירות החדשות שנמכרות נמכרות במבצעי קבלן, ומרבית הדירות שנמכרות במבצעי קבלן נמכרות בפריפריה למרוויחי שכר חציוני נמוך למשק בית (12-14 אלף, אדגיש שוב, למשק בית). תנו עוד מבט לגרף שלמעלה ושימו לב לקפיצה שבסופו. ביולי 2023, דווקא בתקופה בה תופעת הלוואות הקבלן בעיצומה, המשקיעים החלו לחזור לשוק. אבל כאן חשוב לציין שמדובר במשקיעים מסוג אחר. סקירות האוצר מלמדות שהמשקיעים הרוכשים מאז תחילת המלחמה הם משקיעים וותיקים פחות שמחזיקים פחות נכסים, כפי שניתן לראות בגרף הבא. תופעה מעוררת חשש כשלוקחים בחשבון שניתן (נכון לרגע זה) לרכוש את הדירה השניה בתשלום של 20,10 ואפילו 5 אחוז ממחירה המלא. מי שמסתכל על גרף מחירי הדירות- זה שהיה חזק בתודעתנו בשנים האחרונות ירגיש שהסיפור פשוט. אבל מי שמסתכל בגרף הרכישות לפי סוגי רוכשים (משקיעים, רוכשי דירה ראשונה, ומשפרי דיור) או בגרף ההכנסות של המאיון העליון כבר מקבל תמונה הרבה יותר מורכבת: ב2017 בעלי ההון ראו הזדמנות מדהימה לממש נכסים. באותה שנה נכנסו מגבלות על מחיר למשתכן כך שמשקיעים לא יכלו לרכוש בתוכנית. בעלי הון הבינו שהמון משקיעים יכנסו בבת אחת לשוק החופשי. בנוסף, מבצע דיבידנדים גדול שחרר המון כסף לשוק. הייתם מצפים שזה דווקא יעודד רכישה אבל בעלי ההון אוהבים להקדים את השוק ולכן הבינו שמדובר דווקא בהזדמנות טובה לממש נכסים כשכל כך הרבה כסף משתחרר והמחירים יהיו בשיא. התוצאה? אותה אתם יכולים לראות בגרף רשות המיסים. בעלי ההון מתחילים לממש ולמכור נכסים. המימוש לא עשה טוב לשוק הנדלן וגורם ל2018 להסתיים בירידת מחירים של 2% במחירי הדירות. אז הקבלנים הפנו מבטם למקום אחר- רוכשי דירה ראשונה. הרי עוד דבר קרה ב2017: רפורמת שטרום נתנה יותר כוח לגופים חוץ בנקאיים, יותר אשראי הולך להיות משוחרר לציבור. בעוד הציבור נכנס לנדל"ן לטווח הארוך ומחזיק בו מתוך אמונה שהמחירים יעלו, המשקיעים החזקים מתנהלים באופן זהיר יותר. מה שמניע אותם הוא לא אמונה אלא החיפוש המתמיד אחר הזדמנות להרוויח. אחרי הקדמת הרכישות עקב מס רכישה ב2015, ממאי 2016 ועד פברואר 21, בכל חודש מלבד חודש אחד, המשקיעים מכרו יותר משקנו. לאחר מכן, אחרי פיק הרכישות ב2021 המשקיעים חזרו לממש נכסים ברצף ממאי 2022 עד נובמבר 2024. כלומר, בעשור האחרון, אנחנו רואים שתי תקופות של למעלה מ 4 שנים ו-3 שנים בהתאמה של מימושי משקיעים שהגיעו אחרי פיקים קצרים של רכישות. לא מים שקטים עבור הציבור הרחב, סיפור הנדל"ן הישראלי נראה פשוט: מחירי הדירות עולים. מה עוד יש לספר? אך מאחורי הקלעים, השוק עובר טרנספורמציה מהותית. גם מי שדוחה את טענת "בועת הנדל"ן" חייב להודות שהשוק של 2025 איננו השוק של 2015 – תהליכים ארוכי טווח שינו לחלוטין את הרכב השחקנים והדינמיקה בתוכו. בתחילת העשור הקודם היו אלה בעיקר המשקיעים המגודרים שהובילו את השוק: כשהריבית נשקה לאפס והתשואות היו ברורות. בהמשך, כשהמחירים כבר טיפסו והמשקיעים החלו לממש, נפתחו שערי האשראי בפני המעמד הבינוני – לא באמצעות השקעה ממשלתית בדיור בר-השגה, אלא דרך הרחבת האפשרויות להיכנס לחוב. רפורמות כמו שטרום והתרחבות הגופים החוץ-בנקאיים הקלו על קבלת הלוואות, גם אם לא על רמת החיים. בהדרגה, פחות ופחות מרוכשי הדירות היו רוכשים מגודרים המסוגלים לשלם גם קרן וגם ריבית, ויותר מהם הפכו ללווים ספקולטיביים, שעמדו בתשלומי הריבית אך מחזרו את הקרן. והאמת? זה השתלם. מחירי הדירות המשיכו לטפס ובנק ישראל נרתם לעזור כשתזרים המזומנים התחיל להכביד. בינואר 2021, הגדלת תקרת הפריים היוותה איתות נוסף שהכסף יהיה זמין יותר, ומחירי הדירות יקבלו דחיפה נוספת כלפי מעלה. המשקיעים אכן חזרו בעוצמה לשוק, אך הציבור הרחב לא רק שלא הרוויח מכך – רבים ממי שרכשו דירה ראשונה בתקופה זו לקחו סיכונים משמעותיים, וכיום, עם עליית הריבית, הם חווים את ההשלכות דרך זינוק בתשלומי המשכנתא החודשיים. הקבלנים נהנו מרווחים נאים, אך המשקיעים שוב בגדו בהם וחזרו לממש – למכור יותר מאשר לקנות. הציבור המשיך להאמין שחובה לרכוש דירה בכל מחיר, אך המלחמה ועליית הריבית פשוט לא אפשרו זאת. הלוואות הקבלן הנוכחיות מסמנות שלב מתקדם בהתפתחות בועה פיננסית. כשמערכת פיננסית מאפשרת לרכוש נכסים בתשלום של 5-10% בלבד, היא למעשה שולחת הזמנה המונית ללווים פונזיים – זו בדיוק התבנית שנצפתה בכל בועה עממית משמעותית בהיסטוריה, ממשבר 1929 דרך בועת הדוט-קום ועד למשבר הסאב-פריים. מה שמתרחש בשוק הנדל"ן לא שונה מההתנהלות בשווקים אחרים. בזמן שהעיתונות הכלכלית מתווכחת על מושגים כלכליים ומשמעותם: אינפלציה, פתיחה ליבוא, מיסי רכישה, מהלכי רגולציה, מכסים, מה שקורה בפועל הרבה יותר פשוט: בעלי הון מזהים הזדמנות זמנית – ומגיבים אליה בתיאום כמעט מוחלט. ההתנפלות הזאת, בין אם על דירות ובין אם על מניות או נכסים אחרים, לא נובעת מהייחוד הכלכלי של כל צעד, אלא מדפוס חוזר של חיפוש טרף – ניצול של רגעי מעבר כדי להרים את המחיר ולממש רווח. זה מזכיר את מה שהכלכלנית איזבלה וובר תיארה – תיאום לא-רשמי בין חברות על רקע אירוע כלכלי גדול על מנת לייצר עליות מחירים. וכך, בדיוק כמו קמעונאים שקפצו על התייקרות חומרי הגלם בקורונה כדי להטיס את המחירים, משקיעים קופצים על העלאה או הורדה של מס רכישה כדי להריץ את השוק. הדינמיקה של בועות עממיות פשוטה להפליא: הן מתקיימות רק כל עוד ישנה אספקה של קונים חדשים עם מימון הולך ומתרחב. ברגע שזרם הקונים החדשים מתמעט או שתנאי המימון משתנים – ההתמוטטות מתחילה. זו אינה סוגיה של תרבות ייחודית או סנטימנט שוק, אלא מציאות שבה לווים פשוט אינם יכולים לעמוד בהלוואותיהם. כשהבועה תתפוצץ, יופיעו אנליסטים שיסבירו בדיעבד כיצד "הכל היה צפוי". אך השאלה האמיתית היא מי ישלם את המחיר. התשובה, לצערי, ברורה - אלה שלקחו על עצמם את הסיכון בשלב המאוחר ביותר, בדיוק כפי שקרה בכל בועה עממית בהיסטוריה. טלי גולדרינג היא חוקרת עצמאית בתחומי הכלכלה והנדל"ן, וחברת מערכת מגזין רוזה. עריכה: תום אלפיה טלי גולדרינג 71 פרק מספר טלי גולדרינג היא חוקרת עצמאית בתחומי הכלכלה והנדל"ן, וחברת מערכת מגזין רוזה למנויים בלבד למה ואיך נעצרתי מעצר פוליטי למנויים בלבד הסכינים הארוכות של המשטר נשלפו למנויים בלבד כן, שלום למנויים בלבד נאום הניצחון המלא של זוהראן ממדאני הצטרפו לתוכנית המנויים שלנו הצטרפו עכשיו

שירותי ניטור עובדים חדשניים ממשיכים מסורת ארוכה של מעקב אחרי עובדים - מה גורם לזה ומה ניתן לעשות? פרק זה סגור למנויים בלבד. לא מנויים? לחצו כאן כדי להירשם אל מוניטור שתפו: קריאת השכמה 24 בפברואר 2022 אל מוניטור קריאת השכמה 00:00 / 01:04 ! קריאת השכמה 371 פרק מספר פודקאסט אקטואליה סוציאליסטי על החיים עצמם ועל התקווה לשינוי יסודי של החברה, הפוליטיקה והכלכלה. למנויים בלבד המלחמה המלוכלכת עושה עלייה למנויים בלבד מה עושים אחרי שמנצחים? למנויים בלבד למנויים בלבד איך הגיע בלייר למשול בעזה? הצטרפו לתוכנית המנויים שלנו הצטרפו עכשיו

מהפיכות צבאיות במערב אפריקה, דרך פסגת נאט"ו בהאג ועד להפגנות בקליפורניה. מעין ויובל בעוד סיבוב עולמי פרק זה סגור למנויים בלבד. לא מנויים? לחצו כאן כדי להירשם שמיים אפריקאים יש הקשר העולמי למלחמות שלנו - מהפיכות צבאיות במערב אפריקה, דרך פסגת נאט"ו בהאג ועד להפגנות בקליפורניה. מעין ויובל בעוד סיבוב עולמי שתפו: קריאת השכמה 30 ביוני 2025 שמיים אפריקאים קריאת השכמה 00:00 / 01:04 קריאת השכמה 739 פרק מספר פודקאסט אקטואליה סוציאליסטי על החיים עצמם ועל התקווה לשינוי יסודי של החברה, הפוליטיקה והכלכלה. למנויים בלבד המלחמה המלוכלכת עושה עלייה למנויים בלבד מה עושים אחרי שמנצחים? למנויים בלבד למנויים בלבד איך הגיע בלייר למשול בעזה? הצטרפו לתוכנית המנויים שלנו הצטרפו עכשיו

ليش مصيري نصوت هالمرة؟ وكيف بالإمكان ان نحصل على حقوقنا من خلال العمل البرلماني في الكنيست؟ פרק זה סגור למנויים בלבד. לא מנויים? לחצו כאן כדי להירשם هالمره مش متنازلين، كلنا مصوتين שתפו: 27 באוקטובר 2022 هالمره مش متنازلين، كلنا مصوتين 00:00 / 01:04 في الحلقة الثالثة من بودكسات "محادثات سبعاويات" استضفنا الدكتور عامر الهزيل لمناقشة اهمية التصويت في الانتخابات في ظل دعوات كثيرة بمقطاعة الانتخابات خاصة في الشارع البدوي في النقب بسبب خيبة الامل العميقة التي يشعر بها الناخبون من الاداء البرلماني للاحزاب العربية في الكنيست. ليش مصيري نصوت هالمرة؟ وكيف بالإمكان ان نحصل على حقوقنا من خلال العمل البرلماني في الكنيست؟ محررت الصوت: يرين ابو حمد ضيف الحلقه: د.عامر الهزيل البودكاست هو جزء من منظومة الإعلام روزا ميديا. منظومة إعلامية اشتراكية، تابعة لحراك نقف معًا، الذي ينشط ويتعامل مع القضايا التي تشكّل حياتنا في القرن ال-21، والمتعلقة بالسياسة، الاقتصاد والمجتمع. تابعونا على الواتساب: https://chat.whatsapp.com/KRHWmCjD6QtLW0VZl5rAYS 3 פרק מספר הצטרפו לתוכנית המנויים שלנו הצטרפו עכשיו

איך הפכה המשטרה החשאית בישראל לסמל הדמוקרטיה ואיך הולך לה עם זה - ארנון פלג ויעל אגמון חוקרים. פרק זה סגור למנויים בלבד. לא מנויים? לחצו כאן כדי להירשם לא מגן ולא יראה שתפו: קריאת השכמה 23 במרץ 2025 לא מגן ולא יראה קריאת השכמה 00:00 / 01:04 קובי גדעון לע"מ איך הפכה המשטרה החשאית בישראל לסמל הדמוקרטיה ואיך הולך לה עם זה - ארנון פלג ויעל אגמון חוקרים. קריאת השכמה 713 פרק מספר פודקאסט אקטואליה סוציאליסטי על החיים עצמם ועל התקווה לשינוי יסודי של החברה, הפוליטיקה והכלכלה. למנויים בלבד המלחמה המלוכלכת עושה עלייה למנויים בלבד מה עושים אחרי שמנצחים? למנויים בלבד למנויים בלבד איך הגיע בלייר למשול בעזה? הצטרפו לתוכנית המנויים שלנו הצטרפו עכשיו

ארנון מראיין את ד"ר אסף בונדי על כל מה שבין ארגוני העובדים בישראל ובין הרפורמה המשפטית. פרק זה סגור למנויים בלבד. לא מנויים? לחצו כאן כדי להירשם 563: העובדים והדמוקרטיה (עם אסף בונדי) ארנון מראיין את ד"ר אסף בונדי על כל מה שבין ארגוני העובדים בישראל ובין הרפורמה המשפטית. שתפו: קריאת השכמה 7 בספטמבר 2023 563: העובדים והדמוקרטיה (עם אסף בונדי) קריאת השכמה 00:00 / 01:04 ארנון מראיין את ד"ר אסף בונדי על כל מה שבין ארגוני העובדים בישראל ובין הרפורמה המשפטית. הפודקאסט הוא חלק ממערך התקשורת רוזה מדיה. البودكاست هو جزء من منظومة الإعلام روزا ميديا. www.rosamedia.org/ הצטרפו כמנויים/ות سجلوا عضويتكم: www.rosamedia.org/subscribe עקבו אחרינו בוואטסאפ تابعونا على الواتساب: chat.whatsapp.com/DfJ6GrtPbBXLpPeHJQdbgE קריאת השכמה 563 פרק מספר פודקאסט אקטואליה סוציאליסטי על החיים עצמם ועל התקווה לשינוי יסודי של החברה, הפוליטיקה והכלכלה. למנויים בלבד המלחמה המלוכלכת עושה עלייה למנויים בלבד מה עושים אחרי שמנצחים? למנויים בלבד למנויים בלבד איך הגיע בלייר למשול בעזה? הצטרפו לתוכנית המנויים שלנו הצטרפו עכשיו