רשות ניירות הערך הכריזה ביולי על מהלך לריסון תופעת המשפיענים הפיננסיים ברשת. על פי היוזמה, תיאסר כמעט לחלוטין פעילות של המלצת השקעות באינטרנט על ידי מי שאינם יועצים מוסמכים. סרטוני "הכנסה פסיבית" למתחילים, שרשורי "מניות חמות" בטלגרם וסרטוני יוטיוב עם הבטחות לרווח קל - כל אלה צפויים להיעלם או להשתנות מן היסוד.

גם פוסט פייסבוק או טוויטר שממליץ על מניה, יחייב רישיון, ודיסקליימר כבר לא יספק את הסחורה המשפטית. רק מי שאין לו שום אינטרס אישי, לא מחזיק בנייר ערך, לא מקבל תמורה, וגם אינו עוסק בתחום – יוכל להמשיך לדבר על שוק ההון מבלי להיחשב ליועץ לא חוקי. 

הציבור נחשף ליוזמה בעיקר דרך תגובות של משפיענים שפירסמו גופי התקשורת. תגובה אחת בולטת במיוחד: "שיזמינו אותי לחקירה ברשות ניירות ערך. אני מעדיפה שיח ישיר" כתבה מי שנחשבת לדמות המיתולוגית של עולם ההשקעות העצמאיות בישראל. לא בשמה האמיתי, אלא בזה שכולם מכירים: "הסולידית".

המשפיענים "הרעים" שחולמים בגדול

הסולידית, שם עט- דורין הרטמן, פרצה לתודעה הציבורית בתחילת שנות ה־2010 דרך הבלוג האנונימי שלה, שבו תיארה את מסעה לעצמאות כלכלית בגיל צעיר. היא אימצה את עקרונות תנועת FIRE (Financial Independence, Retire Early) האמריקאית, והסבירה לקוראים כיצד הצליחה לפרוש באמצע שנות ה־30 לחייה באמצעות חיסכון של כ־80% מהכנסתה החודשית והשקעה במדדים רחבים של מניות. היא קידשה מינימליזם קיצוני, והסבירה איך היא מסתפרת לבד, נמנעת מחופשות בחו"ל, קונה יד שניה, ומתקלחת במים קרים גם בחורף. 

עם השנים עברה הסולידית שינויים לא מעטים, גם בגזרת ההשקעות. בתקופת הקורונה העדיפה מניות דיבידנד להכנסה פסיבית יציבה, ובהמשך צמצמה את השקעותיה במדדים האמריקאיים לטובת אג"ח ממשלתי ישראלי קצר טווח. במובן זה, דווקא קארל מרקס תיאר היטב את הסולידית הליברטריאנית, כשדיבר על "אשף ששוב אינו יודע לשלוט בכוחות השאול שהעלה באוב". המורשת שהשאירה אחריה, תפיסה הFIRE שייבאה לציבור הישראלי, תפסה חיים משל עצמה בעשור וחצי האחרונים. דור חדש של משפיענים מוכר את חלום הFIRE הישן, הפעם לצד לקיחת סיכונים גדולים. 

אצל משפיעני הדור החדש הדיסקליימר תמיד שם – הם תמיד יסבירו לנו "להיזהר מההייפ", אבל האזהרה הזו אפקטיבית כמו האזכור המהיר של תופעות לוואי בפרסומת אמריקאית לתרופה. כך, למשל, ב־2022, באתר "קריפטו ג'ונגל", פרסם דור אופיר כתבה שכותרתה: "נסיקה בת 31,000% בחודש: הכירו את הטוקן GMT שמשלם לכם לזוז". "Move to Earn, ‘זוז כדי להרוויח’, הוא תת-טרנד חדש מתחום המטאוורס… שמתגמל משתמשים על שמירת אורח חיים בריא באמצעות הליכה, התעמלות או ריצה", נכתב בפתיחה. GMT, שהושק בתחילת מרץ, נסק ממחיר של 0.01 דולר לשיא בגובה 3.13 דולר" – זינוק של 31,000 אחוז בתוך פחות מחודש. כמובן, בתוך כשנה הוא קרס בכ־99 אחוז מערכו. המשקיעים משוטטים באתרים, בקבוצות ובין הסרטונים, קוראים את הסקירות (תמיד סקירות, לא המלצות) וזכים למנה גדושה של תחושת "פומו". לפניהם הר של שפע, מגוון, מבחר, ג'ונגל שלם. הרי לא ייתכן שלא ימצאו היום את המטבע שיגרום להם להתעשר מול עושר כזה- אבל היי, חשוב לזכור להיזהר מההייפ. 

מי שמבלה בקבוצות ייעוץ פיננסי ברשתות יכול להרגיש את השלכות הרוח החדשה בדו קוטביות ששולטת במשקיעים שהיא יוצרת: תמהיל של שאלות על חסכנות יום־יומית — עצות כמו "לא כדאי לקנות גבינה רק כי נגמר, חשוב לסיים קודם את מה שיש במקרר" — לצד התעניינות גוברת באפיקים כמו קרנות מדד ממונפות פי 2 ו־3, לקיחת הלוואות לצורך השקעה, השקעות בקריפטו, בנדל"ן בחו"ל או במניות מם (שממריאות בגלל הייפ ברשת). כל אלה אפיקים שנחשבים תנודתיים ומסוכנים יותר, ודורשים יכולת לעמוד בהפסדים חדים, היכרות או נסיון, אבל זה לא מפריע לפופולריות שלהם.

בין משפיעני הדור החדש ניתן למנות את בן סמוחה, מומחה למטבעות דיגיטליים; מיכה סטוקס, יוצר תוכן המתמחה בניתוח טכני ומסחר במניות; ודניאל דמארי, שמתמחה במסחר יומי, באופציות ועוד. חלק מאותם משפיענים הגיבו ליוזמה של הרשות להגבלתם. ידידיה אפק, משקיע פופולרי ברשת X צייץ : “הנה שרשור עם חמש מניות שיעלו פי 10… מכיוון שהרשות לא מוכנה שניתן מידע פיננסי מועיל לעוקבים, השרשור מסתיים כאן”. דור עתי, מתכנן פיננסי פעיל ברשתות החברתיות, הודה ש “יש משפיענים שפועלים לא כשורה”, אך לטענתו הדרך להתמודד עם התופעה היא חינוך הציבור – לא רגולציה.

האם אלה הם "הילדים הרעים" שהרשות רוצה להגביל? האם העובדה שהם מבקרים את יוזמת הרשות, במקביל לכך שסוחרים בתחומים מסוכנים יותר, אפילו מושמצים, כמו קריפטו, אופציות, ומסחר יומי, מובילה למסקנה הזאת? נחזור לכך בהמשך. בינתיים, מי הם "הילדים הטובים"?

לא מחפשים את המכה — המשפיענים 'הטובים' 

מי שהגיב בחיוב ליוזמת הרשות היה תמיר מונדובסקי, מייסד קבוצת הפייסבוק הפופולרית "השקעות לעצלנים", שהצהיר כי כל צעד שיגביר אחריות ומודעות בתחום הוא מבורך. לדבריו, "מי שממליץ על מניה בלי רישיון עושה מעשה בעייתי, בין אם מדובר באדם טוב או רע, ובין אם ההמלצה שלו קולעת או לא."

מונדובסקי מזוהה עם גישה השקעתית סולידית ומחושבת: השקעה מדורגת במדדים רחבים, בלי ניסיונות לתזמן את השוק, בלי מסחר יומי ובלי מניות "חמות", לטווח הארוך. בעיניו, השקעה מוצלחת אמורה להיות משעממת, צפויה ונטולת דרמות. הוא נכנס לשיח הציבורי עם ספרו "השקעות לעצלנים", שבו הציג את עקרונות ההשקעה הפאסיבית לקהל הרחב.

על פי מנדובסקי לא כדאי לנסות להכות את השוק, אלא במקום זאת צריך "להיות" השוק. במקום להמר על מניות בודדות, הוא ממליץ לקנות באופן עקבי מוצרים מחקי-מדד רחבים: קרנות סל או קרנות מחקות על מדדי מניות מובילים. בתיק "לעצלנים" קלאסי יש מקום של כבוד ל-S&P 500, מדד 500 החברות הגדולות בארה"ב. 

בשנים 2023 ו-2024 נהרו חוסכים ישראלים לקרנות סל שמחקות את מדד S&P 500, בעקבות תשואות פנטסטיות של 24.2% ו־23.4% בהתאמה. בתוך זמן קצר הפכה ההצמדה למדד האמריקאי לתופעה המרכזית בשוק החיסכון המקומי, עם השקעות שעקפו את רף רבע הטריליון שקל. אלא שאחרי רצף שנים של תשואות גבוהות במדדי וול סטריט, ובעיקר ב־S&P 500, חוו המשקיעים גם ירידות חדות. כך למשל, ב-2025 נרשמה תנודתיות קיצונית וירידה של כ-12% במדד ה-S&P 500 בתוך פחות משבוע, בעקבות אי-ודאות גיאופוליטית ומדיניות מיסוי חדשה בארה"ב—מה שפגע משמעותית בתשואות קרנות הסל הישראליות. ובכל זאת, גם ירידות כאלה לא חורגות מהתורה של תמיר מונדובסקי. האמונה היא שלטווח הארוך המדד יעלה, ולכן בזמנים כאלה יש לגלות בגרות וסבלנות, ופשוט לחכות. ואכן, רוב המשקיעים לא מיהרו להוציא את כספם מקרנות מחקות, והעדיפו להחזיק בהשקעה למרות הירידות. האמון האבסולוטי הזה משפיע גם על התיאבון של מנהלי ההשקעות לאותן קרנות מחכות מדד, והתיאבון הזה הדאיג את בנק ישראל. 

ההשקעה "לעצלנים" שהפחידה את בנק ישראל

בנק ישראל הקדיש מקום מיוחד לקרנות מחקות מדד בדוח היציבות למחצית הראשונה של 2024, והסביר מדוע הן אולי נוחות ופשוטות לתפעול– אבל ממש לא חסרות סיכון. התשואות הגבוהות בשנים האחרונות הפכו אותן לפופולריות במיוחד, אבל הקרנות לא רק משקפות את השוק – הן לעיתים גם ממנפות אותו. כדי למשוך יותר לקוחות, חלק מהקרנות לוקחות הלוואות ומשקיעות יותר ממה שיש להן בפועל. כשהמדד עולה – זה משתלם. אבל צריך לזכור שכשקרן מחקה כזאת לוקחת הלוואה מהבנק כדי להנות מתשואה גבוהה יותר על להשקעה (מינוף), היא צריכה להפקיד נכסים כערבות כנגד אותן הלוואות. אם ערך הנכסים יורד, הבנק דורש ממנה להוסיף עוד מזומן או נכסים – מצב שנקרא " Margin Call". אם אין לה, היא נאלצת למכור נכסים, לעיתים בהפסד, כדי לעמוד בדרישה.

לפי תרחיש שבחן בנק ישראל, אם קצב ההשקעות בקרנות הללו יימשך, ויתרחש משבר של 30% ירידה במדד S&P 500, המשקיעים יידרשו להעמיד ערבויות בגובה של כ־60 מיליארד דולר. זהו סכום עצום, שמעלה שאלות לא רק על סיכון אישי אלא גם על היציבות של כל המערכת הפיננסית.

 הסכנה הזו שמתאר בנק ישראל לא זכתה לכמעט שום התייחסות בתקשורת הכלכלית. דווקא היא יכולה לבנות מעין כתב הגנה עבור אותם "משפיענים רעים". לא משום שהם זהירים יותר, אלא משום שבאופן פרדוקסלי, דווקא הדבקות הנחושה מדי בשיטה "הנכונה" יכולה להוביל לסיכון מערכתי - במקרה הזה השקעה פסיבית בקרנות מחקות. כל שיטה שמתפרסמת מדי, שכל סוכן מתחיל יודע לדקלם, שכל קבוצת פייסבוק ממליצה עליה חדלה מלהיות שיטה. 

זו תופעה שרבים שמו לב אלה: פרופ' ברטון מלכיאל, שכתב את רב־המכר "הליכת אקראי בוול סטריט", טוען כי כל אסטרטגיה שמגיעה לתודעת הציבור מפסיקה לעבוד, ושהדרך היחידה שנשארה היא פיזור עיוור דרך מדדים. נאסים טאלב, מחבר "תעתועי האקראיות", טוען שהצלחות רבות של מנהלי השקעות הן לא יותר מתוצאה של מזל סטטיסטי. דניאל כהנמן, זוכה פרס נובל לכלכלה, הסביר שאנשים, גם כלכלנים, נוטים להאמין שיש להם שליטה, אך פועלים מהבטן ומפסידים. אפילו פרופ' ריצ'רד וייסמן, שערך ניסוי עם אסטרולוגית פיננסית, אנליסט בכיר וילדה בת ארבע, מצא שדווקא הילדה הצליחה לבחור מניות טוב יותר מהשאר. 

השקעות ערך קורסות, למשל, ברגע שרואי חשבון מתוחכמים לומדים לבשל את הדו"חות. גם השקעה לטווח ארוך, מיתוס היסוד של המשקיע הסולידי, נחשפה שוב ושוב כבלתי משתלמת כשהטיימינג לא נכון. במבט לאחור, קשה לטעון שיועצי "הטווח הארוך" תמיד פעלו בזהירות רבה יותר ממשפיעני טיקטוק או סוחרי קריפטו. חלק מהאסונות הגדולים בשוק ההון נולדו מהמלצות שהוצגו כרציונליות, מאוזנות ובעלות "אופק השקעה".

 הכשלונות לא התחילו בסרטוני יוטיוב. הדירוגים הגבוהים של איגרות החוב המובנות לפני משבר 2008 לא הומצאו בידי סוחרי יום, הם הגיעו ממוסדות דירוג רשמיים. המלצות לקנות אג"ח קונצרני (אג"ח של חברות) של טייקונים כמו דנקנר ופישמן, שפשטו רגל אחרי משבר 2008 והימורים כושלים על הלירה הטורקית, לא הופצו בטלגרם - הן נחתמו בתשקיפים ונמכרו לפנסיות. אפילו ההמלצה הקלאסית להשקיע במדדי מניות רחבים לטווח ארוך , אסטרטגיה פאסיבית שמלמדים בכל קורס מבוא לא הצליחה להגן על המשקיעים מ"קריסת הסולידיות" של תיק 60/40 בשנת 2022. במילים אחרות, לא תמיד הטווח הארוך הוא תעודת ביטוח, ולא תמיד הדיבור השקול מלמד על ראייה חדה. לפעמים הוא פשוט הדרך הכי אלגנטית לטעות בגדול, לאט, ובקונצנזוס. 

בנוסף ניגוד עניינים אינו נחלת המשפיענים בלבד. גם יועצים מוסדיים שממליצים "להחזיק לטווח הארוך" פועלים מתוך מערכת שיש לה אינטרס ברור: שלא תמשוך כסף, שלא תשנה מסלול, שלא תטיל ספק. הם אולי לא מרוויחים מעמלה ישירה, אבל הם כן תלויים ביציבות הקונצנזוס. אז האם ה "משפיענים הרעים" או "הטובים" הם הבעיה? 

אי אפשר לעצור את השטף

ובכל זאת, משברים כלכליים הם לא סיבה להתעלם מניגודי עניינים של משפיענים. אתיקה ורגולציה הכרחיים, גם בשיח פיננסי ברשתות החברתיות. אבל כדי להבין את היוזמה של הרשות עדיף לא להתמקד ביוטיוברים סליזים שמדברים על קריפטו, במקום זאת כדאי להסתכל על מה שקורה בחברה הישראלית. 

בשנים האחרונות, מספר המשקיעים העצמאיים בישראל ממשיך לעלות בקצב מהיר – נכון לאמצע 2025 יש כבר יותר מ־700,000 חשבונות של משקי בית( ריטייל) פעילים בבורסה, כשבמחצית הראשונה של 2025 בלבד נפתחו עוד כ־87,000 חשבונות חדשים. קרוב למחצית מהחשבונות החדשים נוצרים בבתי ההשקעות ובפלטפורמות דיגיטליות, ולא רק בבנקים, ונתח המסחר של משקי הבית \עומד סביב 9%–11% מכלל המחזור. במקביל, בתוך חמש שנים בלבד קפץ מספר יועצי המשכנתאות הפעילים בישראל מכמה מאות בודדות לאלפים.

 לפי כלכליסט פועלים כיום כ־2,750 יועצים, ולפי נתוני חברות מימון חוץ־בנקאי שהובאו בכתבה בYNET המספר כבר חצה את ה־3,500. כל יועץ משכנתאות שנכנס לשוק מפרסם סרטוני טיקטוק, מזמין את הציבור לוויבנרים , מנסה לקבל ספוט בפודקאסט מוכר ופותח קבוצה פיננסית בפייסבוק. יצירת סרטונים באופן שוטף ויום יומי, ולמעשה התנהלות של משפיען רשת, הפכה לדרישה בסיסית עבור כל יועץ פיננסי שמנסה לשווק את עצמו. אל מול ההיצע הגדול הזה ניצב לו גם ביקוש שלא יודע שובע לעצות פיננסיות. השיח הפיננסי האזרחי ברשתות הולך ומתפוצץ, קבוצות כמו "ידע שווה כסף "בואו נדבר על כסף", "עוברות ושוות", "ציפור פיננסית", "ללא בזבוזים"ו- , "חתול פיננסי" הפכו למוקדי פעילות יומיומית. מאות קבוצות וואטסאפ וערוצי טלגרם צמחו סביבן – לפי תחום, לפי עיר, לפי מצב משפחתי. 

השאלה היא לא רק מי מייעץ, אלא למה מקשיבים לו

אפשר לראות בהתעוררות הפיננסית ברשת הזאת הרבה תקווה, הישראלים מנסים לקבל השכלה פיננסית, מודעים להונאות ובונים לעצמם אפילו מערכות תמיכה קהילתיות מול קשיים כלכליים. אבל אפשר גם לראות בה לא מעט ייאוש. על רקע אינפלציה גואה, קיצוצים בשירותים הציבוריים, מלחמה, וריבית מטפסת פשוט אין ברירה אלא לנסות ולמצוא דרך החוצה. הישראלים מבינים שהכנסתם מעבודה לא תצליח לפרנס את משפחתם והם מחפשים, יום יום, את העצה שתשחרר אותם ממעגל המינוס. אולי זה יהיה טיפ על מניה? אולי יצליחו לעלות על גל של מטבע קריפטו? אולי ימצאו סוף סוף דרך לגייס הון עצמי לדירה להשקעה? אחד הנתונים המעניינים שנחשפו לגבי יועצי משכנתאות הוא שביישובים מהעשירון הנמוך ביותר שיעור הפונים ליועצים מטפס ל־79%, בעוד שבעשירון העליון רק חצי מהמשפחות בוחרות להיעזר ביועץ. כלומר, הפנייה לייעוץ פיננסי לא נובעת בהכרח ממודעות פיננסית גבוהה אלא לעיתים פשוט מרצון נואש לפרוץ קדימה, לגייס הון עצמי בדרכים לא נגישות או לחפש הזדמנות לעשות מכה דרך "מלווי משקיעים". 

גם אם המהלך של רשות ניירות הערך להגביל את המשפיענים ברשת יצליח, והחוק יעבור קריאה שניה ושלישית, איך תצליח הרשות להתמודד עם השטף? עם מאות אלפי הודעות שרצות בקבוצות כל יום, עם סרטונים שמתחבאים בקבוצות ווטסאפ וקבוצות סגורות? אישית, אני מקווה מאוד שהרשות תצליח במרוץ החתול ועכבר, ותתפוס כל משפיען שינסה להריץ מניה. גם אז - האם הפצע יסגר? האם ישראלים שממהרים למשוך את כספי הפנסיה שלהם כי הם לא מאמינים שהמדינה באמת תעביר להם את הקצבה המובטחת בבוא העת, לא ימצאו את הפירצה הבאה? 

בסופו של יום, יכול להיות שמה שנראה כמו עוד סרטון טיקטוק על השקעות הוא לא פעם קריאת עזרה בתחפושת, ניסיון נואש לאחוז במשהו יציב בעולם שבו הקרקע הכלכלית נשמטת מתחת לרגליים. ואת זה, הרשות לא תצליח לשנות לבדה, בדיוק כמו שאותם משפיענים לא מסוגלים. 

טלי גולדרינג היא חוקרת עצמאית בתחומי הכלכלה והנדל"ן, וחברת מערכת מגזין רוזה.

עריכה: מעין גלילי

הפודקאסט "כסף קל" מבית רוזה מדיה עוסק בתעשיית הפורקס הישראלית ושורשיה בתחום ההשקעות המסוכנות. כאן אפשר להאזין לפרק הראשון.