כשהשחקן והקומיקאי תומר (תומש) שרון נחשף לעצומת קהילת התרבות נגד המשך המלחמה בקבוצה של שחקני "הבימה", לא הייתה לו התלבטות אם לחתום. לדבריו, "הכאב הכי גדול שלי, אם אני מנתח את מה שעשינו מאז שבעה באוקטובר, זה שמדובר מהרגע הראשון בפקודה בלתי חוקית להפקרת החטופים. מהימים הראשונים זה היה ברור לכל בר דעת שהמלחמה תסכן את חיי החטופים. בכלל לא קראתי לזה מלחמה, אלא משבר בני ערובה. כל המלחמה הזו היא נוהל חניבעל אחד גדול. אתם יודעים שיש 251 אנשים, מה בדיוק חשבתם שיקרה? זו הייתה הברירה: אם נכנסים, זה סיכון החטופים. אם מתקרבים, הם יירצחו. לבושתי, הייתי כל כך בהלם שבכלל לא חשבתי על הפלסטינים במשך חודשים ארוכים. אבל מה שקורה בעזה, במיוחד מאז שישראל הפרה את הפסקת האש, זאת אחת הזוועות הגדולות בהיסטוריה.אני לא חושב שאנחנו מבינים לאיזה בור היסטורי הכנסנו את עצמנו בעקבות הבחירה לצאת למלחמת נקמה והפקרה. זה לדורות."

בחודש האחרון שרון והחותמים האחרים על העצומה גונו שוב ושוב, הואשמו בפגיעה בחיילי צה"ל, בתמיכה בחמאס ובהפצת שקרים ו"פייק", במילותיו של הזמר עידן עמדי. מי שלא קרא את העצומה (ביניהם כנראה גם עמדי), פספס את מי שהאמנים מזהים כאחראי לאסון - כולנו נושאים באחריות אזרחית קולקטיבית, כמשתפי פעולה עם הממשלה מכורח. 

"אנו, אנשי ונשות תרבות ואמנות בישראל, מוצאים את עצמנו כנגד רצוננו וערכינו, שותפים כאזרחי ישראל לאחריות לאירועים המחרידים ברצועת עזה, ובפרט הֶרֶג ילדים ובלתי מעורבים, הרעבה, גירוש אוכלוסייה והחרבה חסרת תוחלת של ערי עזה.

"אנו קוראים לכל מי ששותף לקביעת מדיניות זו והוצאתה לפועל – חדלו! אל תיתנו הוראות בלתי חוקיות, ואל תצייתו להן! אל תבצעו פשעי מלחמה! אל תזנחו את עקרונות המוסר האנושי ואת ערכי היהדות! מפסיקים את המלחמה. משחררים את החטופים."

מאז שהעצומה פורסמה, מתנהל נגדה ונגד החותמים עליה קמפיין עוצמתי. אתה מבין את הכעס?

שרון: "אני באמת ובתמים לא מבין את הקצף שיצא על מכתב האמנים. 80 אחוז מהישראלים חושבים שצריך לסיים את המלחמה ולעשות עסקה כללית לשחרור החטופים. זה המצב בסקרים, והוא עקבי כבר שנה. אני חושב שההסבר הוא הדחקה המונית שמתבטאת לפעמים בזעם קדוש".

אתה סבור שהציבור הישראלי מדחיק את פשעי המלחמה שמבוצעים בעזה?

"ההדחקה הראשונה הייתה הפקרת החטופים. אירוע חניבעל הכי קשה, וזה שגם אין שום ספק לגביו כי האדם שעשה אותו (ברק חירם) התראיין בניו יורק טיימס, הוא אירוע הבית של פסי כהן בבארי. יש אנשים שלא זוכרים את האירוע הזה בכלל. האירוע שבו קצין מצה"ל נתן הוראה לטנק לפוצץ בית עם 13 אנשים שלנו. אלה עובדות. ברגע שזה קרה, זה מופע ההדחקה הגדול ביותר בתולדות העם היהודי. הבן אדם מונה להיות מפקד אוגדת עזה. עכשיו הוא מופקד על ביטחונם של אנשים שאת קרובי המשפחה שלהם הוא הפציץ. הוא הרג את האנשים שלנו! זה בעיניי הסמל הגדול של הטירוף המוחלט של נוהל חניבעל. העוול המוסרי הגדול ביותר הוא כלפי החטופים שלנו, כי הם שלנו, הם הילדים שלנו, הפקרה מודעת ומכוונת. השרים אומרים את זה עכשיו בריש גלי. שנה וחצי אמרתי את זה. אמרו לי, 'זה לא בכוונה, עושים את המיטב'. עכשיו רואים לכם. סמוטריץ' ובן גביר מתגאים שסיכלו עסקת חטופים.

"הדבר השני, מה שקורה בעזה, זו אחת הזוועות הגדולות בהיסטוריה. בדקתי. ב-50 שנה האחרונות, וייטנאם, אוקראינה, רואנדה, דרפור, טבח הטוטסי, יוגוסלביה, סוריה – זו 'נבחרת החלומות' של האסונות ההומניטריים של 50 השנים האחרונות. השוויתי מדדים אובייקטיביים: כמות ההרוגים והפצועים -ביחס לאוכלוסייה ואבסולוטית, הרס תשתיות ועקירה. במדדים האבסולוטיים של הרוגים ופצועים, עזה נמצאת במקום שלישי או רביעי מבין כל אלה. בסוריה ובאפריקה קרו דברים גרועים יותר. אבל יחסית לגודל האוכלוסייה אנחנו עולים בדרגה. שני אחוז מהאוכלוסייה הרוגים, עקירה ברמה הגרועה ביותר, הרס תשתיות – הכי גרוע. כשאתה מנסה להבין מה זה, זה לא 'אני הורג את כולם', אבל אני לא מאפשר להם לחיות ברמה הכי בסיסית. אין להם בתי ספר, אוניברסיטאות, בתים, 80 אחוז מהמבנים אינם. באמת ובתמים שיטחנו את עזה. רפיח – עיר שהייתה ואינה. זה כמו להגיד: תסתכלו על כפר סבא, אין כפר סבא. תגידו אתם איך לקרוא לזה. חודשיים וחצי לא נכנס מזון. על שני מיליון אנשים להכניס 70 משאיות, זו פארסה. אתם אומרים הכול מבוים, 'פאליווד'. באמת? איזה בנאדם יכול לחשוב שזה מבוים? טכנית, זה בלתי אפשרי. אפסו מילותיי".

מול המחיר האישי בעקבות הביקורת הקשה, האיומים בהחרמת החותמים, ביטול ההופעות – אתה לא מתחרט שחתמת?

"אני לא מתחרט בכלל. אני משלם את המחיר המון שנים. ההתקפות עליי עלו בשבע מדרגות מאז שהתראיינתי לא מזמן אצל נווה דרומי בערוץ 24. היא עשתה פרויקט על "שמאלני על" ובאה להקשיב. כיבדתי את זה והחלטתי להשתתף. אי אפשר לתאר את שערי הגיהינום של מכונת הרעל שתוקפים את כל הפוסטים שלי. כל פוסט שלי, אימוג'ים מקיאים, תגובות אלימות. אני משחק עכשיו בתפקיד ראשי בהצגה 'טוק טוק'. אני מחליף את איציק כהן ומגלם אדם שלוקה בתסמונת טורט. אני מדבר ופתאום מקלל. עשיתי חזרות ואמרתי לעצמי, 'תומר, יש לך טורט ברשת'. אני לא אוהב את זה, אבל לפעמים לא נותרת לך ברירה. אם בנאדם מולך חושב שאתה שטן, לא נותר לך אלא לקלל. אני לא רוצה לחיות במדינה כהניסטית ואין ברירה אלא להתנגד".

טבח השבעה באוקטובר פגע בפרנסתו של שרון. בשישה באוקטובר הוא שיחק בתפקיד ראשי בארבע הצגות. בשבעה באוקטובר כולן בוטלו. בחודשים הראשונים הוא הקדיש את מלוא זמנו להתנדבות והופיע בפני חיילים סדירים, מילואמינקים ומפונים. כעבור ארבעה חודשים, הוא הקים ביפו תיאטרון ביתי אינטימי עם 50 מושבים, ששמו "התומשיה". המקום מארח הצגות, מופעי סטנד־אפ והרצאות, ומשלב בין סלון ביתי לאולם הופעות, עם תפאורה ותאורה שמוקמים מחדש בכל ערב. האתגר הכלכלי לא דוחף אותו להימנע מהבעת עמדות, והחתימה על המכתב נתנה לו רוח גבית. "הבעת עמדה מצד שמאל נהייתה יותר ויותר נדירה בישראל. אבל אני מקבל גם המון חיזוקים. אנשים אומרים לי: 'כל הכבוד על הפוסט הזה, הציוץ ההוא. אמרת מילים שחיזקו אותי'. אז אתה מבין שיש טעם. והנה עכשיו, על העצומה הזו, פתאום כמעט 1,500 אנשים חתמו. כמו פעם. אנחנו לא לבד!" 

ד"ר שני פייס היא חברת מערכת מגזין רוזה.

עריכה: ענת זלצברג