בספטמבר 2025 דירקטוריון חברת טסלה חשף הצעה לחבילת שכר חדשה למנכ"ל אילון מאסק, שעשויה להכניס לכיסו כטריליון דולר. כן, טריליון – אלף מיליארד.

כדי לפדות את מלוא החבילה מאסק יצטרך להגשים שורת יעדים מופרכים: בתוך עשר שנים על טסלה להגיע לשווי שוק של 8.5 טריליון דולר – פי שבע משוויה כיום. לשם השוואה, אפילו חברת הטכנולוגיה NVIDIA, שהפכה לאחת הגדולות בעולם בעקבות מהפכת הבינה המלאכותית, לא התקרבה לזינוק כזה. טסלה תצטרך לייצר 20 מיליון רכבים, להעלות על הכבישים מיליון מוניות אוטונומיות ולייצר מיליון רובוטי Humanoid מדגם "אופטימוס" – רק אז יזכה מאסק למלוא התגמול.

מה מסתתר מאחורי חבילת השכר הזאת? האם מדובר בסך הכל בחמדנות? לא צריך להיות סוציאליסט כדי לראות משהו חמדני בשאיפה של אדם שמחזיק 436 מיליארד דולר לשים את ידיו על טריליון שלם. סכום שווה ערך לתוצר שנתי של מדינה בינונית. וגם טסלה, החברה, האם היא צריכה להגיע לשווי של 8.5 טריליון ולשלוט בעולם עם צבא של רובוטים? אבל האמת שהרבה יותר מחמדנות נראה סביר שמדובר פשוט בסיפור. סיפור שהמשקיעים אוהבים לשמוע ובטסלה אוהבים לספר להם. 

בעבר מאסק כבר התנסה בהכרזה על חבילת שכר מפלצתית. ב2018 אושרה לו תכנית אופציות בשווי כ-56 מיליארד דולר והמניה קפצה ב4%, אך תביעה מצד משקיעים גררה את ביטול החבילה על ידי בית משפט בדלאוור. כעת, עם הגב של דירקטוריון צייתני, מאסק דוחף את הגבול הרבה יותר רחוק - ושוב, ערך המניה קופץ ב5% עם ההכרזה. 

דרך חבילת השכר טסלה מספרת למשקיעים סיפור שהם אוהבים. סיפור על תאגיד ענק שישלוט בנו דרך רובוטים ומכוניות אוטונומיות, שליטה הדוקה משאי פעם הכרנו. ראיתם את זה בסרטי מד"ב, והנה, זה סוף סוף קורה. ובאמת, המשקיעים שמחים לפתוח את הארנק. כולם אוהבים את הסיפור. 

פעם, הסיפור היה סינדרלה

נדמה כי לפחות בתחילת דרכה, תעשיית ההיי טק מכרה לנו סיפור אחר. סיפור, קשה להאמין, על צניעות. היזמים לא רק לבשו טי שרט וג'ינס, אלא גם התעקשו לספר לנו על עצמם כצעירים חסרי כל שהתחילו עסק בגראז'. לפעמים, כלומר פעם אחת, זה באמת היה כך. 

ב-1994 שני אחים, ג'ייסון ומאטיו אולים הקימו בגראז' של הוריהם בפנסילבניה את חברת ”CDNow” שמכרה תקליטורי מוזיקה דרך אתר אינטרנט. את הסיפור על העסק בגראז' הם סיפרו בראיון שפורסם ממש ביום ההנפקה של החברה, מה שהוביל להנפקה מוצלחת במיוחד ולגיוס של 65 מיליון דולר. מי שקיבל השראה מסיפורם היה סגן נשיא ב"בנקרס טראסט", בנק גדול בוולסטריט. קראו לו ג'ף בזוס, והוא ידוע כמייסד אמזון. 

כשבזוס כבר עבד בקרן גידור הוא החליט לנסות את מזלו ולהפוך ליזם אינטרנט. למרות שהיה לו מספיק כסף כדי לשכור משרדים לחברתו, הוא החליט לשכור בית עם גראז' בסיאטל ולהתחיל את "אמזון" מהגראז, כך יוכל לספר שאמזון התחילה כחברה שפועלת מגראז', ממש כמו הצעירים של ”CDNow”. ה"גראז'" הפך לסמל הכמעט רשמי של רוח ההיי-טק: אפל, מיקרוסופט, HP, אמזון, גוגל, דיסני — כולם טוענים שנולדו במוסך, במרתף או בחדר שינה, כאות לצניעות, עקשנות ויזמות נגד כל הסיכויים. סיפורי הסינדרלה של היזמים נעלמו עם התפוצצות בועת הדוט קום. אחת אחרי השנייה קרסו חברות כמו pets.com או webvan, שנדמה היה שעשו הכל לפי הספר: היה להן סיפור סינדרלה והן הצליחו לגייס כספים וגם תמיכה ציבורית. ובכל זאת, הסתבר שגם חברות אינטרנט זקוקות לאיזושהיא תוכנית עסקית. בין מרץ 2000 לאוקטובר 2002 מדד נאסד"ק (שמייצג בעיקר חברות טכנולוגיה) איבד כ-78% מערכו - משיא של מעל 5,000 נקודות למינימום של כ-1,100 נקודות בלבד. בועת הדוט.קום התפוצצה.

וילי וונקה

הסיפור היה חייב להשתנות. היזם כבר לא יכול להצטייר כ טינאייג'ר בטישרט בגראז' של הוריו אלא כווילי וונקה מ"צ'רלי וממלכת השוקולד" – מגלומן, גאון, ובעל חזון פנטסטי. סטיב ג'ובס התיימר להמציא מחדש לא רק מחשוב ומוזיקה אלא גם את סגנון החיים כולו. מארק צוקרברג רצה לחבר את האנושות לרשת אחת גלובלית, ולארי פייג' וסרגיי ברין, מייסדי גוגל, הבטיחו מהפכת מידע שתנגיש כל פרט מידע חשוב לכל אחד בעולם.

ואכן הם שינו את העולם: הסטארט־אפים שהפכו לענקיות העניקו לאנושות נגישות חסרת תקדים למידע, תקשורת מיידית וזולה ופלטפורמות ששברו חסמים גיאוגרפיים. לצד כל אלה קיבלנו פגיעה עולמית בפרטיות, תלות גוברת בפלטפורמות פרטיות לניהול חיי הציבור, וכלכלה שבה ענקיות טכנולוגיה מחזיקות בערך שוק השווה לתוצר של מדינות שלמות. כדי שהציבור יסבול את חיזוק המונופולים הטכנולוגיים ואת המשך עליית העושר של מעטים, ההבטחה לנוחות וחדשנות כבר לא הספיקה – הציבור רצה לאהוב את היזמים העולים. 

בתקופת ממשל אובמה נדמה היה שעשירי הטק הם סוג חדש ושונה של עשירים: נאורים יותר, ליברלים, שמשקיעים באנרגיות נקיות (ממשל אובמה עבד יד ביד עם סיליקון ואלי). אמזון הבטיחה להוריד את יוקר המחיה, צוקרברג הבטיח להביא דמוקרטיה למדינות חשוכות, גוגל הבטיחה השכלה לכל, וביל גייטס הציע לפתור בעיות קשות במדינות עולם שלישי. והכל תוך תרבות ארגונית חדשה ומלהיבה, מגוון והכלה, הקפדה על שיוויון בין גברים ונשים, ודוחות שנתיים על אחריות תאגידית. אובמה אמר אז: "המפתח לעתיד הוא שילוב כישרון הטכנולוגיה בממשל וציבוריות למען כולם" ללא ספק, תקופה מרגשת.

אילון מאסק נראה באותם ימים כמו אדם שמנסה להציל את כדור הארץ עם רכבים חשמליים, מחולל מהפכה בחלל עם SpaceX, וחולם בגדול על עתיד טוב יותר לעולם. מאסק, שרכש הון התחלתי ממיזם PayPal והשקיע את כולו בטסלה ובספייסX – נחשב לגאון נועז. העובדה שב-2018 הסתבך עם הרגולטורים כשצייץ בטוויטר על כוונה למחוק את טסלה מהמסחר בבורסה ולהפוך אותה לחברה פרטית במחיר של 420 דולר למניה – צעד לא חוקי – רק חיזקה את דימויו כ"מורד" שאינו כפוף לכללים. ועדת ניירות ערך (SEC) אמנם קנסה אותו והדיחה אותו מתפקיד יושב-ראש טסלה, אך מאסק שילם את הקנס והמשיך לצייץ בבוטות ואף לעג ל-SEC בפומבי. אולי זה היה סימן מקדים?

עוד סימן מקדים אפשרי הייתה רפורמת המס של טראמפ ב־2017, שהפחיתה דרמטית את מס החברות והמס על העשירים. לראשונה מזה עשורים שיעור המס האפקטיבי שמוטל על 400 המשפחות העשירות ירד מתחת לזה של 50% התחתונים. מיליארדרי הטק עדיין הציגו חזות דמוקרטית, אך מאחורי הקלעים אפל, אלפאבית, אמזון, מטא וטסלה השקיעו הון בלובינג כדי לעצב את החוק לטובתן. כך הן הפחיתו מסים לרמות חד־ספרתיות, שחררו מאות מיליארדי דולרים מרווחים כלואים והעמיקו ריכוזיות דרך מיזוגים ורכישות. בפועל, כבר בתקופה זו החלה להתרקם הברית עם טראמפ שתיחשף בגלוי בקדנציה הבאה.

אודין, אל הלוחמים

עם התפרצות הקורונה ב־2020 מיליוני אמריקאים איבדו את עבודתם. במקביל, השוק הפיננסי הוצף בטריליוני דולרים מהפדרל ריזרב ויצר ניתוק חסר תקדים בין הכלכלה הפיננסית למציאות החברתית. בתוך חודשים ספורים הונם של אילון מאסק וג’ף בזוס זינק בעשרות ומאות מיליארדי דולרים: שוויו של מאסק צמח מ־25 ל־188 מיליארד דולר בשנה אחת בלבד, ובזוס טס ביולי 2021 לחלל במימון כספו הפרטי ואמר בשידור: "אני רוצה להודות לכל עובד וכל לקוח של אמזון – אתם אלה ששילמתם על כל זה". 

בעקבות זאת, זעם פוליטי התעורר מחדש, וקולות שקראו למסות את "רווחי המגפה" של העשירים צברו תאוצה. על רקע העובדה שמספר המיליארדרים בארה"ב יותר מהוכפל מאז 2008 – מ-286 מיליארדרים אמריקאים ב-2008 לכ-735 בסוף 2022 - סקרי דעת קהל הראו רוב מוצק שתומך בהעלאת מסים על העשירים. למשל, בסוף 2024 פורסם דוח מקיף שמצא שכשני-שלישים מהאמריקאים תומכים בהטלת "מס מיליארדרים" שנתי על הכנסותיהם של העשירים (כולל רוב הרפובליקנים). תמיכה דומה הייתה גם למס עושר כללי על הון עצום. במילים אחרות, הציבור הרחב החל להפנים שיש בעיה, ושהכוח מרוכז מדי. 

גם הוליווד והטלוויזיה החלו להציג את היזמים כדמויות אפלות או נלעגות. בסדרת הלהיט "יורשים" (Succession) של HBO, ששודרה 2018–2023, מוצגת משפחת אילי תקשורת עשירה באופן ציני ואכזרי – ביקורת על רופרט מרדוק ודומיו. בסרט "אל תסתכלו למעלה" (2021), דמות המיליארדר המוזר (מארק ריילנס) שמפקירה את כדור הארץ לטובת בצע כסף היא אלגוריה שקופה לאילון מאסק/סטיב ג'ובס ושכמותם. אפילו בסרטי ילדים כמו "Space Jam 2" של דיסני (2021) הנבל הוא אלגוריתם עריץ (בדיבוב דון צ'ידל) שמריץ תאגיד בידור, משל לכוחן הדורסני של חברות טק. כל אלו סימנים לשינוי: החברה החלה לראות את המיליארדרים פחות כמושיעים ויותר כאיום או לפחות כבעיה חברתית.

מי שבכל זאת המשיך להאמין בכל ליבם בחזון החיובי של ההיי טק היו העובדים. בשנים 2020–2021 חווה ענף ההיי־טק את "עידן הזהב" של העובדים. לאחר עשור של צמיחה מהירה, המגפה דווקא האיצה את הביקוש לעובדים: העבודה מהבית התפשטה, ההון זרם לשוקי ההון, וחברות טכנולוגיה גייסו עובדים בקצב מסחרר, לפעמים רק כדי למנוע מהמתחרות לגייס לפניהן. השכר הממוצע של עובדי טכנולוגיה בארה״ב חצה לראשונה את קו 100 אלף הדולר בשנה, ובסיליקון ואלי זינק ל־133 אלף דולר. מקצועות חמים כמו פיתוח תוכנה, הנדסת ענן, אבטחת מידע ולמידת מכונה נהנו מעליות של 15%–25% בשכר, והבונוסים ואופציות המניות שהוצעו למועמדים נראו אז דמיוניים, גם אנשי שיווק ומנהלי משאבי אנוש נהנו מהשכר והתנאים הגבוהים. כולם רצו פיסה מההייטק, והקורסים שמבטיחים דריסת רגל בתעשייה פרחו גם הם. עובדי ההיי־טק נתפסו בציבור כמעין "אליטה חדשה", בזמן שמגזרים אחרים נאבקו על מקומות עבודה ושכר יציב. 

ואז הגיעה עליית הריבית. 

GREED IS GOOD

עליית הריבית בארה"ב הביאה את ענף ההייטק למשבר. מדד נאסד"ק, שטיפס בעקביות עד סוף 2021, נחתך בכ-30% במהלך 2022, ומדד S&P 500 איבד כ-20% מערכו באותה שנה. התגובה הייתה מוכרת בעולם העסקי אבל זרה לעובדי ההייטק: התייעלות. גלי פיטורים ענקיים ששטפו את התעשייה. למעלה מ-97 אלף עובדי טק פוטרו ברחבי העולם במהלך 2022 – קפיצה של 649% לעומת 2021. 

חברות שעד אתמול התגאו ב"הון האנושי" החלו מתייחסות לעובדים כאל מספרים בגיליון אקסל. מארק צוקרברג, למשל, הכריז על 2023 כ"שנת היעילות" (Year of Efficiency) במטא, ופיטר 21 אלף עובדים תוך חצי שנה כדי "להעלות את הרף" לטובת בעלי המניות. גוגל, אמזון, מיקרוסופט וענקיות אחרות הצטרפו לחגיגת הקיצוצים "הפרודוקטיביים". גם ההבטחות היפות על "גיוון והכלה" ו"שכר שווה לנשים" הוקרבו על מזבח ההתייעלות. בין ספטמבר לדצמבר 2022, נשים היו 46.6% מהמפוטרים בהייטק – אף שחלקן בענף כ-39% בלבד. חטיבות שלמות שעסקו ב-DEI (גיוון והכללה) צומצמו או נסגרו, ותוכניות לקידום שוויון נדחו למועד בלתי ידוע. 

במקביל לקיצוץ בשכר ובכוח האדם, אותתו תאגידי הטק שעתה הם מחויבים בראש ובראשונה למשקיעים. הדרך הברורה לעשות זאת הייתה הזרמה מסיבית של רווחים חזרה לבעלי המניות באמצעות רכישה עצמית של מניות. ואכן, 2022 שברה שיאי כל הזמנים: חברות ציבוריות רכשו חזרה מניות של עצמן בהיקף עולמי של 1.66 טריליון דולר – יותר מכל שנה בהיסטוריה. ובכל זאת, למרות הצהרת החברות עצמן על הנאמנות למשקיעים ולרווחי החברה, התקשורת הכלכלית האמריקאית והעולמית הופתעה מהמפנה הפוליטי - המעבר של יזמי ומיליארדרי ההיי טק לתמיכה גלויה בטראמפ. 

 אחרי שנים שבהן הצהירו בפומבי על ערכים "נאורים" (אנרגיה ירוקה, שוויון חברתי, אחריות תאגידית), הצלחת דונלד טראמפ בבחירות וההבטחות המפתות שלו למקלט נוח יותר ממס ומרגולציה הכניעו את המיליארדרים. אילון מאסק, הוא שוב דוגמה בולטת. האגדה מספרת שהעלבון מכך שג'ו ביידן לא הזמין אותו למסיבה שכללה רק ראשי חברות שפועל בהן איגוד עובדים, היא זו שגרמה למאסק לפנות בחדות לעבר טראמפ. הוא רכש את טוויטר (X) במסר של "חופש ביטוי מוחלט", ביטל את חסימתו של טראמפ ברשת, וצייץ לעוקביו (114 מיליון במספר) שכדאי להצביע לרפובליקנים כי "המפלגה הדמוקרטית הפכה למפלגת השנאה והפילוג". 

ולא רק מאסק: בסוף 2024, עם בחירתו המחודשת של דונלד טראמפ לנשיאות, החלו לזרום דיווחים על מיליארדרים נוספים מעמק הסיליקון שתומכים פומבית במועמד הרפובליקני. מאסק עצמו התחייב להזרים 45 מיליון דולר בחודש לקמפיין של טראמפ לאורך שלושה חודשים. לצידו הצטרפו יזמים בולטים מעולם ההון-סיכון ומשקיעים מפורסמים אחרים, בהם ג’ו לונסדייל ודייויד סאקס שבעבר ממנו בעיקר מועמדים דמוקרטים. סאקס עצמו צייץ באירוניה “Come on in, the water’s warm” 

יותר מכל היה מדהים לראות את הנטישה הערכית. דברי ההלל על "שוויון", "מגדר", ו"קיימות" הפכו ל "חופש" ו"גדולה לאומית". צוקרברג ואנשיו במטא הפסיקו את תוכנית ה-fact-checking (בדיקת עובדות) בארה"ב, והקלו כללים נגד מידע כוזב בנושאים רגישים כמו הגירה וזהות – צעד שנועד להרגיע את המבקרים השמרנים ולהיערך לרוח המפקד הפוליטית החדשה. נטפליקס ביטלה פרויקטים "פרוגרסיביים" שהעיקו על בעלי מניות.

המפנה הפוליטי הקל על החברות להתכונן לגל חדש של פיטורים ו"התייעלות" לקראת מהפכת ה AI. צוקרברג, למשל, זנח את ההייפ של המטאוורס וב־2023 הכריז על "אסטרטגיית AI ראשונה" – צעד שבא יחד עם פיטורי עשרות אלפי עובדים במטא והצהרות על "שנת ההתייעלות". מניית החברה זינקה ומחקה את מרבית ההפסדים מהשנה הקודמת, מייקרוסופט, מצידה, לא רק השקיעה 13 מיליארד דולר ב־OpenAI אלא גם פיטרה יותר מ־15,000 עובדים מאז ההכרזה על השקעתה הגדולה בבינה מלאכותית, כולל 9,000 ביולי 2025 בלבד, תוך קישור ישיר בין הפיטורים ל"עיצוב כוח העבודה" סביב AI ומוצרי קופיילוט.

בכך הצליחו ענקיות הטכנולוגיה לשלב בין שני מהלכים: הצהרה על השקעה מסיבית ב־AI – שמסעירה את המשקיעים ומקפיצה את המניות – ובמקביל קיצוץ עשרות אלפי משרות , לפעמים בהודעת מייל. 

טראמפ השתלב מצוין במהלכים האלו. מרק אנדריסן, מייסד קרן a16z שבעבר תמך בדמוקרטים, הצהיר כשהעביר את תמיכתו לטראמפ כי מטרתו היא למנוע "רגולציית יתר" על בינה מלאכותית. "כל מגבלה שנטיל על עצמנו תפגע בארה"ב ביחס לשאר העולם", אמר, והזהיר שתוכניות מס כמו זו שביידן קידם – מס על רווחי הון לא ממומשים – יחסלו את החדשנות.

כל זה קורה תוך מהפכת־על שמייצרת מיליארדרים בקצב חסר תקדים: ריכוזיות הכסף והחברות מעולם לא הייתה חזקה יותר. ב-2025 פועלות כמעט 500 "יוניקורנים" בתחום הבינה המלאכותית, שווי כולל כ-2.7 טריליון דולר, והמספר רק תופס תאוצה. 

בין 2010 ל־2021 זינק ההון של חמשת מיליארדרי הטק הגדולים ב־250%, בעוד ההון החציוני למשק בית עלה באותו עשור ב־10% בלבד. ג'ורדון בלפורט, גיבור הסרט "הזאב מוולסטריט" אמר "אין שום אצילות בעוני. אני בוחר בעושר כל פעם" זאת הייתה גם התובנה של מיליארדרי הטק עם עליית הריבית. הכלה, גיוון, מאבק במשבר האקלים, הכל טוב ונחמד, אבל המטרה, בסופו של יום, היא עושר.

אם אי אפשר לנצח אותם, עדיף להצטרף אליהם?

האמריקאים לא אוהבים מיליארדרים. טראמפ, מאסק, מרדוק, בזוס וגייטס מככבים ב"מדד השנאה" של המיליארדרים. טראמפ מוביל עם Hate-Score מושלם של 100, מאסק מיד אחריו עם 92. מרדוק רושם שיעור סלידה של 64%, וגייטס ובזוס משלימים את רשימת עשרת המיליארדרים השנואים ביותר. כ-36% מהאמריקאים מצהירים על שיעור סלידה ממאסק, וקרוב ל-40% מצהירים על רגש אנטי-טראמפ. 

אך לצד זאת הציבור לא מאמין שיכול להלחם בעוצמתם של המיליארדים. אחרי שמשבר 2008 עורר את זעמם של האמריקאים על ההון הגדול של וולסטריט, ב2015, לאחר כהונת אובמה, הם הרגישו שהעשירים רק התעשרו עוד יותר. גם הקורונה החריפה את אי השוויון עוד יותר. 

באופן אירוני מי שיודע לנצל את השנאה הזאת הוא טראמפ. כמו הרוסים שנהנו לראות כיצד פוטין נלחם באוליגרכים בתחילת ימי משטרו (למראית עין) כך גם האמריקאים נהנים לראות איך טראמפ "מחזיק קצר" את בכירי התעשייה עם מכסים גבוהים, אשרות ויזות יקרות לעובדים זרים, מסי עונשין על יבוא מהודו או מקסיקו או חקירות קונגרס על ניהול תוכן ברשתות. במקביל, כמו פוטין, טראמפ פועל במרץ כדי לקצץ במיסים של אלה שנראה שמאיים עליהם, ועובד קשה כדי ליצור סביבה ללא כל פיקוח ורגולציה כך שיוכלו לעשות כל העולה על רוחם- כל עוד הם שומרים על נאמנות לו. בארה״ב, בניגוד לפוטין טראמפ לא זקוק להלאמות ולמאסרים. מספיקים לו לחץ ציבורי, איומים רגולטוריים ומשיכת חבל תקשורתית כדי להשיג תוצאה דומה: אילוף המיליארדרים והפיכתם לשותפים אסטרטגיים. כך, הסיפור האחרון של המילארדרים הפך לסיפור של מיליארדר אחד, טראמפ. החזון הוא לא שחרור אלא שליטה, לא חדשנות אלא קונסולידציה. לא להמציא מחדש את העולם, אלא לבנות אימפריות AI עם מיליוני רובוטים שינהלו את חיינו. טראמפ מספר את סיפורו בזמן שהמיליארדרים כבר החליפו קהל יעד- הם מדברים ישירות למשקיעים. בתסריט הזה אין שום דבר יוצא דופן בחבילת שכר של טריליון דולר לאילון מאסק. סיפור על צניעות וחדשנות הומר לסיפור מוכר על כוח, נאמנות, ושליטה. זהו הסיפור של המילארדרים ב2025 . אבל גם הוא, בסך הכל סיפור. עד לסיבוב הבא שבו המציאות תשנה ומישהו יאלץ לכתוב סיפור חדש. 

טלי גולדרינג היא חוקרת עצמאית בתחומי הכלכלה והנדל"ן, וחברת מערכת מגזין רוזה.

עריכה: מעין גלילי