"אתונה, וסופר ספרטה", אותו ביטוי שטבע ראש הממשלה נתניהו בנאומו בספטמבר האחרון, משקף חזון רחב לכלכלה הישראלית - חזון ששם במרכזה את תעשיית הנשק. בחזון זה, ההשכלה והמדע האתונאיים מאפשרים את היכולות הטכנולוגיות הדרושות לצרכים הצבאיים ההולכים וגוברים; והנסיון הצבאי הספרטני משפר את אותם תוצרים, וכך מגביר את הרווחים המשותפים. ייתכן שהחזון הזה מתגשם בימים אלה לנגד עינינו.

מי שעוקב ולו מרחוק אחרי תעשיית הביטחון הישראלית, ישים לב לפריחה אדירה, אולי חסרת תקדים, בחודשים האחרונים. הן בשל ביקוש הולך וגובר בתוך ישראל פנימה, לאור הפרוייקטים הצבאיים הישראליים המתרחבים - מהעמקת הכיבוש בשטחים, דרך ביסוס השליטה בעזה ועד המלחמות ברחבי המזרח התיכון. והן בשל ביקוש גובר לנשק ישראלי מצד מדינות העולם. 

שגשוג חברות הייצוא הביטחוני לא חמק מעיני הבורסה בתל אביב, והכוונה לא רק למשקיעים, אלא גם לבורסה עצמה. מספר ימים אחרי "נאום ספרטה", בספטמבר, הכריזו בבורסה על מדד חדש, וזה הושק באמצע נובמבר: מדד "תל אביב ביטחוניות". עם השקת המדד החדש, אמר סמנכ"ל הבורסה בת"א יניב פגוט: "בשורה התחתונה, הבנו שהמשקיעים רוצים מדד נקי של התחום הביטחוני… מה שטוב למשקיעים מתוחכמים טוב גם לציבור הרחב". ואכן, מאז הופיעו בשווקים קרנות ומוצרים פיננסיים אחרים המחקים את המדד. במילים פשוטות, נראה שישנו אמון גבוה, בקרב משקיעים ובציבור, בהמשך הפריחה של התעשיות הביטחוניות הישראליות. מה ניתן ללמוד מכך, והאם מה שטוב לאותם משקיעים מתוחכמים הוא אכן טוב לציבור הרחב?

ת"א ביטחוניות

המדד כולל 19 חברות ישראליות מובילות שייצוא ביטחוני הוא "חלק מהותי" מפעילותן. אלביט היא, בפער משמעותי, החברה הגדולה ביותר הכלולה במדד. עם זאת, נמדדות במסגרתו גם חברות נוספות מתחומים שונים - "חברות ביטחוניות" אינן חברות נשק בלבד. שתי החברות הגדולות ביותר במדד אחרי אלביט הן חברת התכנה TSG, ו-"נקסט ויז'ן" המייצרת מצלמות לכלי טיס ורכב. בנוסף ישנן חברות המייצרות מערכות אבטחה כמו "אורביט", וחברות המייצרות רכיבים שונים למערכות נשק. המגוון משקף את עומק החדירה של המרכיב הביטחוני לתחומים שונים בכלכלה הישראלית.

ואכן, קצב העסקאות שנחתמו בחודשים האחרונים הוא מסחרר, מבחינת סדר הגודל וגם מבחינת מגוון הלקוחות והמוצרים. החברה המובילה היא כמובן אלביט. בדצמבר, אלביט חתמה על עסקה בסך 2.3 מיליארד דולר עם איחוד האמירויות, שפורסמה בתחילה ללא זהות הלקוח - לבקשת אבו-דאבי, לפי הדיווחים בתקשורת. פרטי העסקה, כמו אופי המוצרים שנמכרו, עדיין חסויים. באותו חודש, מכרה אלביט לצבא יוון מערכת טילים. בינואר, הכריזה אלביט על מכירה של מערכת הגנה אווירית למדינות אירופיות שזהותן לא פורסמה ולמדינה ב"אסיה-פסיפיק", ושל מערכת הגנת הטנקים "חץ דורבן" לצבא ארה"ב ושוב, למדינות אירופאיות עלומות - "חברות נאט"ו". בנוסף, אלביט רכשה את חברת ייצור הכטב"מים הבריטית UTACS, מהלך שנחשב כסימן לבאות - המשך התרחבות לשוק האירופי. אלביט לא עומדת לבדה; למשל, המשטרה הבריטית הכניסה בחודש שעבר את רובה "ערד" של חברת "תעשיות נשק לישראל" לרשימת כלי הנשק המומלצים לרכישה, ובכך פתחה דלת לשימוש נרחב בו בכוחות שיטור וביטחון במדינה.

מאז שהושק, מדד ת"א ביטחוניות עלה במידה ניכרת, למרות האטה ואף ירידה מסויימת בשבועות האחרונים, אולי גם בעקבות התמתנות הדהירה האמריקאית למלחמה באיראן וגרינלנד. הוא טיפס ביותר מ-50% בין ה-10 בנובמבר עד שהגיע לשיא בסוף ינואר האחרון, וגם לאחר שירד מעט, התשואה ממנו בשלושת החודשים האחרונים קרובה ל-40%. לשם השוואה, מדד הדגל ת"א 35, המודד את 35 החברות המובילות בבורסה, עלה בכ-23% בתקופה המקבילה. מספר כתבות בתקשורת הישראלית ובאתרי פיננסים שונים העלו את השאלה אם קיים מרכיב בועתי בפריחת המניות הביטחוניות - והאם הרגיעה היחסית של השבועות האחרונים היא "תיקון" מתון של השוק או סימן לבועה כזו.

יש להוסיף כי פתיחתו של מדד מאפשרת גם ספקולציות מסוגים שונים באמצעותו. למשל, על המדד החדש הוצבו כ-200 מיליוני שקלים ב"שורט", כלומר בהימור על איבוד מערכו. כאמור, מדד זה עולה ויורד גם בתגובה להתפתחויות בזירות הביטחוניות השונות; לכן אפשרויות כאלה עשויות גם לתפקד כספקולציות על המצב הביטחוני הישראלי והעולמי. זאת בהמשך לסערות הציבוריות סביב השימוש באתרי הימורים כמו "פולימרקט" כדי להממר על התפתחויות פוליטיות, והפרשות הביטחוניות סביב גורמים שונים שסחרו באתר באמצעות מידע פנימי.

"הלוואי שזו הייתה בועה"

האטרקטיביות של הנשק הישראלי קשורה ישירות לניסיון שלו בשדות הקרב השונים - ניסיון שנצבר במהירות מואצת בשנתיים האחרונות. "הנשק הישראלי הוכיח את עצמו בעזה" אומרת סהר ורדי, פעילה ישראלית המעורבת בפרויקט DIMSE, העוקב אחרי תפוצת הנשק הישראלי ברחבי העולם. "למשל, מערכת מעיל רוח להגנת טנקים. מה שנמכרה הכי הרבה זה מערכות הגנה אווירית, כמו החץ ומערכות אחרות, ושם אין ספק שהמערכות מול איראן מאוד תרמו. עוד מערכת שעלתה משמעותית זה הסמארט שוטר - כוונת חכמה, שמאפשרת מעקב אחרי מטרות זזות שהייתה בשימוש של הרבה כוחות בעזה, והמכירות שלה עלו מאוד. עוד משהו שהמכירות שלו עולות זה רחפנים 'עם שיוט חכם' כלומר רחפנים מתאבדים."

בעוד בתקשורת הכלכלית מוטרדים מהאפשרות של בועה בתעשיות הביטחוניות, עיסוק מועט יחסית נרשם בשאלות המטרידות שמעלה האפשרות ההפוכה - שעלייתן של ההשקעות הביטחוניות משקפת באופן אותנטי מרכזיות הולכת וגוברת בתוך הכלכלה הישראלית. "הלוואי שזו הייתה בועה", אומרת ורדי, "היסטורית, מימי הביניים עד המלחמות המודרניות, תעשיות ביטחוניות אמורות להיות בועה - בזמן מלחמה משקיעים בנשק חדש, וכשהמלחמה נגמרת זה מתרסק. החל מהמלחמה הקרה, הירידה הזו פשוט לא מתרחשת. נוצר מצב חדש שבו גם כשאין מלחמה צריך לייצר נשק כאילו יש. יש אמנם מצבים חריגים - מדינה כמו אוקראינה מנהלת כלכלת מלחמה אמיתית, שבה 40% מהתמ"ג מושקע בביטחון. זה דבר שבהכרח יסתיים, אבל אתה אף פעם לא חוזר לנקודת הבסיס שלפני. מדינות אירופיות כמו גרמניה, שמשקיעות הרבה יותר בביטחון מאז המלחמה באוקראינה, לא יפסיקו גם כשהמלחמה שם תגמר".

הקשר בין היוקרתיות של המוצרים הביטחוניים הישראליים לניסיון הממשי שלהם בשדה הקרב, מעלה את האפשרות כי התלות בתעשיות ביטחוניות משמעותה למעשה, תלות כלכלית של מדינת ישראל במלחמות תדירות שיאפשרו להמשיך לנסות את המוצרים הביטחוניים. ורדי מסבירה כי לא מדובר בתהליך חדש לגמרי. "הכלכלה הישראלית תמיד הסתמכה באופן לא מבוטל על תעשייה צבאית, ההערכות הן שיש סביב 150,000 איש שעובדים סביב תעשייה צבאית וההנחה היא שזה עולה". עם זאת, לאחר שנתיים וחצי של מלחמות מתמשכות שפגעו בחברה ובכלכלה הישראלית במגוון דרכים, התעשיות הביטחוניות עומדות כמעט לבדן כמרוויחות מהמצב. "יש כאן רווח מאוד משמעותי וזה בא על חשבון הפסד כלכלי עצום שלנו". 

יותר ויותר, החברות הביטחוניות הן מוקד כוח שיש להתחשב בו - בשוק ההון, בשוק העבודה ובפוליטיקה. בניגוד לציבור עצמו, ולחלק הארי של הכלכלה הישראלית, זהו מוקד כוח שמרוויח ממלחמות ומאי-יציבות ביטחונית במקום להפסיד מהם. ברוח נאום ספרטה, ניתן לראות בכך את התאמתה של הכלכלה הישראלית למצב מלחמתי ממושך- הפיכתה לעמידה יותר למצב זה; אך גם תלויה בו יותר. בעקבות התנודתיות הגבוהה במדד ת"א ביטחוניות בהתאם לסיכויי המלחמה באיראן וגרינלנד, נראה שיש מקום לדבר גם על הסתמכות הולכת וגוברת של הכלכלה הישראלית על אי-יציבות פוליטית ברחבי העולם.

אפקט טראמפ

העלייה בייצוא לאירופה מהווה חלק משמעותי מפריחת התעשיות הביטחוניות, כפי שבא לידי ביטוי בעסקאות של אלביט. "צריך לחשוב על העלייה הזו גם במסגרת גאופוליטיקה שלא קשורה לכאן - הבחירה בטראמפ והתגובה שלו למה שקורה באוקראינה גרמה למיליטריזציה גוברת באירופה. טראמפ מנסה לגרום לאירופה להעלות את ההשקעה הצבאית, וארה"ב היא כבר לא בת ברית אמינה וזה גורם לזה שהאירופאים מתחמשים הרבה יותר". למרות הניסיונות של מדינות באירופה להחרים את ישראל, ב-2024, יותר מחצי מהייצוא הביטחוני הישראלי היה לאירופה - עלייה של כ-20% מהנתון המקביל ב-2023. ב-2023, הייצוא הביטחוני הישראלי לאירופה הסתכם בקצת פחות מ-4 מיליארד דולר; ב-2024 - קצת יותר מ 7 מיליארד. "כמעט כפול - אלה מספרים מטורפים" אומרת ורדי.

לפי ורדי, כמות העסקאות שנחתמה בחודשים האחרונים היא גם תוצאה של הזמן שלקח למדינות אירופה למצוא פרצות שאפשרו להן לרכוש נשק ישראלי למרות ההצהרות על חרם. "יש לא מעט מדינות שבשנים האחרונות הכריזו שהם לא יקנו נשק מישראל מסיבות פוליטיות, ולקח להם זמן להבין איך ממשיכים. הטיל 'יורוספייק' למשל - כל אירופה קונה אותו. יש מפעל בגרמניה שמייצר אותו, והוא כאילו של חברה גרמנית, אבל הכל ישראלי. וזה פתח מחדש שווקים שטיפה נסגרו והיו צריכים להוריד פרופיל. מכל המדינות שאמרו שיפסיקו לקנות נשק ישראלי היחידה שבאמת הפסיקה לעשות את זה זה ספרד. גם השימוש בכותרת של נאט"ו עוזרת לעשות את זה, גם סחר פנים דרך גורמים שלישיים."

בבורסה אפשר להודות באמת

חלק מהאתגר בהבנת התפקיד של תעשיית הנשק בחברה הישראלית הוא העירוב של התעשייה הביטחונית עם ייצור למטרות אזרחיות. "כל התחום שנקרא Dual Use, כלומר דברים שאפשר להשתמש בתחום האזרחי וגם הלא אזרחי, הוא ממש מורכב. הוא לא מאפשר חרמות והוא מקשה על המעקב. זה מאפשר לא לראות צד שלם של התעשייה הביטחונית הישראלית, ומקשה לדעת את ההיקף שלה" אומרת ורדי. במובן זה, דווקא מדידת התחום הביטחוני בבורסה מכריח מידה של כנות. "כשמוסיפים חברה למדד זו החלטה של הבורסה להגיד - אנחנו רואים אותם כתעשייה ביטחונית, כי אנחנו חושבים על רווח ואנחנו מבינים שהחברה הזו עולה ויורדת יחד עם החברות הביטחוניות האחרות". דוגמה לכך ניתן למצוא, למשל, בחברה כמו "בית שמש" המייצרת מנועים וחלקים אחרים למטוסים אזרחיים וצבאיים, ונכללת במדד.

"מהצד השני, חשוב להגיד שבארץ אין מדדים הפוכים - אין סל שאפשר לקנות בבורסה שלא כולל ייצוא ביטחוני, שזה דבר סטנדרטי במקומות אחרים - השקעה אחראית חברתית. כל ניסיון לפתוח כזה נכשל - הכלכלה הישראלית כל כך שקועה בזה שזה נהיה בלתי אפשרי לסחור ככה. אני ניסיתי לדבר עם גופים שעוסקים למשל בהשקעה ירוקה, וכולם אמרו לי - רעיון חמוד, לא יקרה. אין טכנית איך לעשות את זה בארץ, יותר מדי עבודה לקהל לא מספיק גדול".

סיכום

"זה הפאק בלוגיקה" אומרת ורדי. "אנחנו מעדיפים את ההוצאות הצבאיות ומי שמרוויח מהן, והרווח לא מגיע חזרה אלינו. גם ברמה העולמית - זה שממשיכים לקנות נשק מישראל גם מראה כמה המערכת של הקפיטליזם הצבאי חזקה יותר מכל דבר אחר". נכון לכרגע, קשה לראות באופק שינוי משמעותי במדיניות הביטחון הישראלית, שעשוי להפוך את תעשיות הביטחון למרכזיות פחות בחברה הישראלית. המשמעות היא מצב בו הסתמכות כלכלית על תעשיות ביטחוניות היא מתבקשת יותר ויותר, ובו לתעשיות הביטחוניות כוח הולך וגובר בפוליטיקה ובכלכלה; וזו בתורה, עשויה להפחית את הסיכוי שמוקדי הכוח המרכזיים בחברה הישראלית יחששו ממלחמה. להיפך - "אתונה, וסופר ספרטה", של נתניהו, על הפערים החברתיים ביניהן, עשויות יחד להיות חברה ישראלית אחת, שבליבה - הכלכלית, החברתית, והאידיאולוגית - ניצבת מלחמה.