הכותרות בדבר ניסיון ההפיכה הכושל שנערך בבוליביה ביום רביעי האחרון יכלו להיראות מוכרות לכל מי שעוקב אחרי הפוליטיקה של בוליביה והאזור. ניסיונות הפיכה מסוג זה מהדהדים היסטוריה ארוכה של חוסר יציבות פוליטית במדינה, ובייחוד את ההפיכה המוצלחת יותר שנערכה בבוליביה לאחרונה, ב-2019. בשיח התקשורתי והציבורי בישראל נפוצה ההתייחסות לחוסר היציבות הפוליטי ולריבוי ההפיכות הצבאיות באמריקה הלטינית בתור מעין תופעה משעשעת, תוצר לוואי של עליבותן ונחשלותן של מדינות כמו בוליביה. התייחסות כזו אינה רק פשטנית ומזלזלת, אלא גם מסתירה את הניגודים והדיכויים החברתיים שמייצרים חוסר יציבות פוליטי במדינות אלה, ותורמים לנחשלות בהן. כך לעתים קרובות, האיום בהפיכה צבאית מהווה בלם על פעולתן של תנועות פופולריות המבקשות לתקן את הנחשלות ואי השוויון. המקרה הנוכחי בבוליביה מבטא תופעה דומה, אך גם קשור למתחים פנימיים קשים שעלו בתוך תנועה כזו - מפלגת השלטון, MAS(התנועה לעבר סוציאליזם).

מאבק בעוני וחוקה פרוגרסיבית - וגם היאחזות בשלטון

תנועת MAS, שמתפקדת כמפלגה וגם כקואליציה של תנועות חברתיות, חזרה לשלטון בבחירות שנערכו ב2020, לאחר שאיבדה אותו ב2019 בעקבות בחירות שנויות במחלוקת והפיכה בתמיכת הצבא שנערכה בעקבותן. באותה הפיכה, הודח הנשיא אוו מוראלס, שכיהן מאז 2006, אז נבחר לשלטון בתור נציג השמאל הראשון והנציג הילידי הראשון שמכהן כנשיא בוליביה. מוראלס צמח כמנהיג עובדים במאבקים נגד הפרטת המים והגז. כנשיא, הטא הוביל שורה של שינויים חברתיים משמעותיים, כולל הלאמה חלקית של שוק האנרגיה והובלת מספר תכניות לחלוקה מחדש של העושר שהובילו לצמצום משמעותי של העוני ואי השוויון בבוליביה. בנוסף, בתקופת שלטונו הותקנה חוקה חדשה, שנכנסה לתוקף ב2009 ונחשבת למתקדמת מבחינת הזכויות הסביבתיות והחברתיות שהיא מבטיחה. החוקה הבטיחה את אופייה של בוליביה כמדינה רב-תרבותית וחילונית, במקום כמדינה נוצרית - סוגיית מפתח עבור הרוב הילידי במדינה, שסבל מדיכוי מצד מיעוט לבן ונוצרי במשך עשורים רבים.

מוראלס נבחר ברוב גדול ב-2006 ושמר על פופולריות רבה לכל אורך שנות כהונתו, למרות התנגדות מצד מוקדי כוח משמעותיים בבוליביה כמו בעלי הון גדולים, ויחסים קרים עם ארצות הברית. עם זאת, באמצע העשור הקודם התגלעו מתחים בקואליציה של MAS ומעמדו של מוראלס התערער במידה מסוימת. פגיעה באזורי מחייה של שבטים ילידיים מסוימים לצרכים תעשייתיים הביאה להפגנות נגד הממשלה מצד רבים מתומכיה הילידים המסורתיים של MAS. מחלוקת עלתה גם סביב הסוגייה של הגבלת כהונות לנשיא. בחוקה שמוראלס העביר ב-2009, קיימת מגבלה לשתי כהונות בלבד. למרות זאת, ב-2014 מוראלס רץ לכהונה שלישית וזכה בה, בטענה ש"ספירת" הכהונות שלו נכנסה לתוקף רק מהתקנת החוקה ב-2009. מאוחר יותר, כדי לרוץ לכהונה רביעית באופן חוקי, מוראלס ערך משאל עם על ביטול הגבלת הכהונות. לאחר שהפסיד במשאל העם, פנה לבית המשפט בו למפלגתו יש רוב, וזה ביטל את הגבלת הכהונות - צעד שזכה לביקורת רבה מצד יריביו הפוליטיים של מוראלס, מהימין והמרכז בבוליביה, וגם מחלק מתומכיו המסורתיים משמאל.

הפיכה צבאית -הסיבוב הקודם

המחלוקת סביב הגבלת הכהונות הפכה את הבחירות ב-2019 לטעונות במיוחד, ומתחים אלה התפרצו כאשר נראה שתוצאות הבחירות מבשרות על ניצחון של מוראלס. האופוזיציה טענה שהתוצאות זויפו. מוראלס הסכים לבדיקה עצמאית ולבחירות חוזרות אך כמה שעות לאחר שהסכים לכך, הצבא דרש את התפטרותו והוא נאלץ לברוח מהמדינה. הימין הבוליביאני ראה את תמיכת הצבא כהזדמנות להשתלט על המדינה, ופעילי ימין קיצוני, כולל הנשיאה לעתיד ג'נין אנייז נכנסו לארמון הנשיאות עם ספרי תנ"ך, בהבטחה "לסלק ממנו את האלילים הילידיים". לבסוף הנשיאות התגלגלה למפלגת ימין קטנה בהובלת אנייז, שהפכה לנשיאת בוליביה. הפגנות ענק שערכו תומכי MAS ברחבי המדינה דוכאו באלימות על ידי הצבא, שקיבל מהנשיאה חסינות מהעמדה לדין, ויותר מ-30 בני אדם נהרגו. לבסוף המצב התייצב - ההתנגדות מצד ארגוני העובדים וארגוני הילידים הרתיעו את הצבא והימין מלקחת את השלטון לעצמם לטווח הארוך, והוכרזו בחירות חדשות. 

אף שבזמן אמת בדיקה אחת אימתה את טענות האופוזיציה בדבר זיוף הבחירות ב-2019, בדיקות שנעשו מאוחר יותר איששו את טענת מוראלס ותומכיו שהוא נבחר באופן חוקי. מוראלס טען כי ארצות הברית עומדת מאחורי ההפיכה, טענה שהדהדה היסטוריה ארוכה של תמיכה אמריקאית בגורמי ימין בבוליביה ובאוזר. מוראלס קשר את האירועים לשאיפה אמריקאית להפריט את מכרות הליתיום הרבים בבוליביה. בעקבות טענה זו, המיליארדר אילון מאסק, שחברת טסלה בבעלותו זקוקה לליתיום רב עבור פעילותה, צייץ ש"נעשה הפיכה היכן שנרצה".

בבחירות שנערכו בספטמבר 2020, MAS זכו לניצחון סוחף - הפעם בהובלת לואיס ארצ'ה, שהיה שר הכלכלה תחת מוראלס. מאז, ארצ'ה מכהן כנשיא בוליביה, אך מוראלס, שחזר למדינה בעקבות ניצחון MAS בבחירות, מוסיף להחזיק בכוח פוליטי משמעותי. מוראלס שואף לחזור לכס הנשיאות בבחירות הבאות ב-2025, ושאיפה זו שמה אותו במסלול התנגשות עם שותפו לשעבר, ארצ'ה. בינתיים בתי המשפט הפכו את החלטתם מ-2016, ופסקו מחדש הגבלת כהונות. מוראלס מחה נגד ההחלטה. הוא טען שארצ'ה, שמחנהו בתוך MAS אוחז בכוח רב יותר מבית המשפט, אחראי לה. בתגובה לכך, הגוש שתומך במוראלס בתוך MAS הוביל הדחה של ארצ'ה מהמפלגה. למרות שארצ'ה הודח מהמפלגה באופן רשמי, "ארצ'יסטים" עדיין מחזיקים בכוח רב בתוכה. MAS, על ארגוני העובדים, הארגונים הילידיים והסביבתיים ושאר התנועות החברתיות שמרכיבות אותה, נחצתה לשתיים, בין הנשיא לנשיא לשעבר. 

 ניסיון הפיכה או קונספירציה?

על רקע זה, וגם על רקע מצב כלכלי קשה בבוליביה בחודשים האחרונים, נערך ניסיון ההפיכה בשבוע שעבר. ערפל כבד עדיין אופף את האירועים הדרמטיים, שבשיאם יצא הנשיא ארצ'ה להתעמת עם הגנרל חואן חוסה ז'וניגה בארמון הנשיאות, שהוביל את ההפיכה ופרץ לארמון עם כוחותיו. ההפיכה הגיעה יום לאחר שז'וניגה שוחרר מתפקידו, בעקבות הכרזתו שצבא בוליביה יעצור את אוו מוראלס אם ינסה לרוץ לנשיאות פעם נוספת. ז'וניגה הכריז כי המצב במדינה לא יכול להמשיך והממשלה תוחלף, ולעומתו ארצ'ה ומוראלס קראו שניהם לעם לצאת לרחובות ולהתנגד לניסיונות ההפיכה, ואף קראו לשביתה כללית נגדה.

 רבים נענו לקריאה, כך שהתנגדות משמעותית נרשמה ברחבי המדינה לניסיון ההפיכה, ולמעשה במהלך הלילה התבהר כי הניסיון כשל וכוחות הצבא נסוגו. ארצ'ה הכריז כי הגנרל ז'וניגה מפוטר, והוא נכנס למעצר החל מיום חמישי. גם שאר המפקדים הבכירים בצבא הוחלפו. נראה כי ההפיכה חיזקה את מעמדו של ארצ'ה בתור מגן הדמוקרטיה הבוליביאנית. ההפיכה חיזקה אותו עד כדי כך, שעלו טענות מסוימות על כך שההפיכה הייתה מבוימת למטרה זו. ז'וניגה עצמו רמז כי פעל בתמיכת ארצ'ה, ושנפגש איתו טרם ההפיכה. מצד שני, עלו גם טענות המצביעות על מוראלס כמי שעומד מאחורי ההפיכה, כולל מצד וירג'יניה קולדורי, פוליטיקאית שכיהנה תחתיו בעבר כשרה. 

למרות טענות אלה, ההיסטוריה הארוכה של התנהלות הצבא הבוליביאני ככוח פוליטי עצמאי וימני מאוד, רומזת כי אין צורך בקונספירציה סביב מוראלס או ארצ'ה כדי להסביר את ניסיון ההפיכה. המחלוקת הפומבית ביניהם היא טרגית במיוחד, כי היא מפלגת את אחת מתנועות השמאל החשובות והמצליחות בעולם בעשורים האחרונים. אירועים אלה, יחד עם אירועי ההפיכה הקודמת ב-2019 מצביעים על האיום הישיר של מחלוקת זו על ההישגים הכלכליים הדמוקרטיים של MAS. יש לקוות שהם גם יאפשרו לצדדים החלוקים בה להתגבר על המחלוקת.

מעין גלילי הוא סטודנט להיסטוריה וחבר מערכת "רוזה מדיה".

עריכה: שני פייס