ימי ההמתנה למתקפה רחבת היקף מצד איראן ובנות בריתה על ישראל, שמסתמנת כבלתי נמנעת, קטלנית, ובלתי צפויה בעיתויה, מכים אותי ואת סביבתי בחרדה. בעוד חברות טיסה מבטלות טיסות לארץ וממשלות זרות מנחות את אזרחיהן להתפנות מהאזור, למי שחי פה אין הרבה כלים להתמודד עם האסון הממשמש ובא, והפחד לחיינו וחיי יקירנו לא עוזב אלא רק מצטבר. למזלי, נתקלתי בכתבה שפורסמה בישראל היום ומציעה כמענה למצב תרגיל עיגון מעולמות המיינדפולנס, במסגרתו מונים את מה שניתן לקלוט בחושים: חמישה דברים שרואים, ארבעה דברים שניתן לגעת בהם, שלושה ששומעים, שניים שמריחים ודבר אחד שאפשר לטעום. אחרי העיגון בקלט החושי, כל אחד אמור להיות קצת רגוע יותר. לאור תחושת הפאניקה המתמדת שלי, פניתי לביצוע התרגיל ואשמח לחלוק איתכם את ממצאי.

חמישה דברים שאפשר לראות:

1. תקופת ההמתנה נפתחה לאחר סדרת חיסולים שביצעה ישראל. היתרון הצבאי שהחיסולים מקנים לא ברור, אבל ברור הפוטנציאל שלהם לגרור תגובה דרסטית. בכיר חזבאללה פואד שוכר חוסל בלב ביירות וראש הלשכה המדינית של חמאס איסמעיל הנייה חוסל באמצע טהרן. מי שציוו על ההתנקשויות ידעו שהם מגבירים מאוד את הסיכון למתקפה מצד איראן ובנות בריתה על העורף הישראלי.

2. ההתנקשות בהנייה היא גם מתקפה על המשא  ומתן להפסקת אש ושחרור החטופים - מתקפה כמעט מיותרת בשלב זה, כשברור שנתניהו נלחם בכל כוחו נגד עסקה כזו. 

3. אם עד כה חזבאללה קשר את המשך הלחימה בצפון בהמשך הלחימה בעזה, והפסקת אש בדרום הייתה מלווה בהפסקת המתקפות מצפון, ההתנקשות בשוכר ביטלה את ההתחייבות הזו. במצב הנוכחי חזבאללה מצהיר על מחויבות, מתוך שיקולי הרתעה, להגיב על חיסול שוכר בלי להצמד לפעולות צה"ל ברצועת עזה.

4. במקום לנצל את השהות מאז ההתנקשויות להקטנה מחדש של הסיכון למתקפת נקם, צה"ל מקצין את אותו הקו שיצר את הסכנה, תוקף בלבנון ומחסל בכירים בחזבאללה.

5. צה"ל לא יכול להגן עלינו.

ארבעה דברים שאפשר לגעת בהם:

1. העורף נוטף זיעה ודם. אחרי עשורי קיצוצים והפרטה, שנים של פירוק המוסדות הציבוריים ושנה של מלחמה רצחנית ועקובה מדם, החברה הישראלית, שמכונה במקרים כאלה "העורף", לא מסוגלת להתמודד עם מלחמה אזורית. התחזיות מדברות על אלפי הרוגים וקריסת התפקוד הבסיסי של כמעט כל היבטי החיים כפי שאנחנו מכירים אותם. אף אחד לא שאל אותנו אם אנחנו מוכנים להסתכן בכך.

2. כיסא הגלגלים של אמינה אל חסוני. הילדה בת ה-7 שנפגעה אנושות ב-13.4 מרסיס כטב"מ איראני שיורט מעל ביתה בישוב הלא מוכר אל-פורעה שוחררה בשבוע שעבר מבית החולים, לשיקום שהיא עלולה להזדקק לו עוד תקופה ארוכה. המתקפה האיראנית על ישראל באפריל בוצעה תוך נסיון להמנע ככל האפשר מהסלמה, כולל העברת אזהרה עקיפה לישראל על עיתוי המתקפה וטיווח יעדים צבאיים. אבל כשמשחקים באש, כמעט תמיד יהיו ילדים שישלמו את המחיר, בלי תלות בכוונה מראש.

3. ערימות של שימורים, נייר טואלט ובקבוקי מים שמוכנסים לתיקי חירום, כי אין שום ערובה ציבורית לשלומנו במקרה שהאיומים משני הצדדים יתממשו. 

4. האצבע כואבת מלחיצות חוזרות ונשנות על מסכי הטלפון ברענון של אתרי החדשות, בתקווה שהפוש הבא ייתן תשובה קצת יותר ברורה לגבי סיכויי ההשרדות שלנו.

שלושה דברים שאפשר לשמוע:

1. אתרי החדשות הזרים מלאים בעדכונים סותרים לגבי התוכניות של איראן ובנות בריתה. פעם אחת מדווחים שהמתקפה תבוא ב-48 השעות הקרובות, פעם אחרת מודיעים שאיראן מהססת - אבל שחזבאללה מתכננים לתקוף באופן עצמאי. לעתים המתקפה אמורה להיות מוגבלת ולכוון לבסיסים צבאיים, ולעתים מדובר במלחמה כוללת.

2. תכניות הצמרת המדינית והבטחונית הישראלית לא יותר גלויות יותר מאלה של איראן. מדי פעם אפשר לחלץ ממנה אמירות נפוחות שמסירות מעצמה את האחריות לאיום במתקפת תגובה: "המצב עלול להדרדר למלחמה", "החזית והעורף מוכנים", "הם לא מתארים לעצמם מה יכול לקרות, אני מניח שאם הם ייקחו תמונה של עזה הם יבינו".

3. הכוונות של ההנהגה האיראנית והישראלית מוסתרות מאחורי רעש לבן של שקרים, הדלפות, פרסומים זרים, תעמולה ולוחמה פסיכולוגית. לא די בכך שהציבור הישראלי נדרש להפעיל ניתוח גאו-פוליטי של מהלכי מדינות זרות כדי לכלכל את צעדינו היומיומיים - אנו נדרשים להפעיל ניתוח כזה על הממשלה שלנו כדי לדעת אם אפשר לסמוך על זה שנחיה מחר.

שני דברים שאפשר להריח:

1. העשן שעולה מישובי הצפון הבוערים.

2. הפרומונים שבכירי הממשלה והצבא הישראלים מדיפים למול הסיכוי למלחמת חורבן. אולי זו תאווה לדם - וזה כבר לא משנה אם מדובר בדם ישראלי, פלסטיני, לבנוני או איראני. להם יש טלפונים לוויניים ומקלטים אטומיים, והחרדה שלנו רק משאירה אותם בשלטון, אז למה בעצם שיפעלו כדי להשיג ביטחון שישכך את החרדה הזו?

דבר שאפשר לטעום:

התובנה המרירה שממשלת ישראל, באמצעות כוחות איראניים, מפעילה עלינו לוחמה פסיכולוגית כדי שנסכים לשתף פעולה עם המדיניות הרצחנית וההרסנית שלה. היא שומרת עלינו כל העת בחרדת מוות כדי להשאר בשלטון. היא מהמרת על חייהם של עשרות אלפים - בנוסף לעשרות האלפים שאת חייהם היא כבר גבתה - במשחק שבו אנחנו תמיד המפסידים.

סתו גרסטל היא חברת מערכת מגזין רוזה והפודקאסט "קריאת השכמה".

עריכה: מעין גלילי