ב15 למאי פורסם ב"דה מרקר" כי בית משפט השלום בתל אביב דחה תביעה של חברת האשראי החוץ־בנקאי בלנדר נגד צרכן שלכאורה לקח ממנה הלוואה לרכישת רכב — אך טען שמעולם לא לקח הלוואה כזו. הוא לא קיבל את הכסף, לא קיבל רכב, ולא היה מודע לכך שנרשמה הלוואה על שמו. הראיה המרכזית של בלנדר הייתה סרטון שבו הוא מזדהה במצלמה ומצהיר כי הוא "מאשר עסקה לבלנדר". אלא שהסרטון לא כלל כל פירוט: לא סכום ההלוואה, לא תנאיה, לא משך ההחזר, ולא זהות מקבל הכסף. השופט קבע כי מדובר בהבעת כוונה כללית בלבד, שאינה מהווה הסכמה משפטית מחייבת, ודחה את התביעה.

מגרש הרכב שקיבל את הכסף נמצא כעת בחקירה משטרתית בחשד שהוציא הלוואות על שמות לקוחות ללא ידיעתם. בלנדר הפסיקה את ההתקשרות עם המגרש, אך לא הצליחה להסביר מדוע.

מקרה זה מצטרף לסדרה של מקרים אחרים שבהם נחשפת התנהלות בעייתית, שלא לומר הונאה. כך, בקריסת רשת "אמריקן לייזר", מאות לקוחות שילמו מראש על טיפולים אסתטיים במימון חוץ־בנקאי – ונשארו בלי טיפולים ובלי החזרים. בתחום המערכות הסולאריות צרכנים חתמו על מסמכים למימון התקנת מערכת, אך גילו רק בדיעבד שנרשמה על שמם הלוואה חוץ־בנקאית לחברת טריא.

בקורסים מקצועיים הסיפור דומה: בכתבה עם כותרת הקליק בייט: "לא לחייב לי את כרטיס האשראי", הוא ביקש. "חחח", ענה לו הנציג"  תואר מקרה בו סטודנטים שילמו מראש דרך הלוואה על קורסים שלא נפתחו או הופסקו, ומצאו את עצמם ממשיכים לשלם על משהו שלא קיבלו. 

הלקוחות בטוחים שחתמו על עסקת תשלומים רגילה. הם קונים רהיטים, מכשירי חשמל, ורכישות גדולות אחרות ולא מייחסים חשיבות מיוחדת לשמה של החברה החוץ בנקאית שמתנוסס על הדף עליו הם חותמים. במקרים רבים מדובר בעסקאות רגילות שעוברת בשלום, הלקוח מסיים לשלם ומקבל את המוצר. אך באחרים, אם החברה קורסת או משהו משתבש, הלקוח נשאר בלי מוצר אבל עם הלוואה. לעיתים זאת הונאה של ממש: שיחת טלפון אחת, החתמה דיגיטלית חפוזה, ומישהו לקח בשמך הלוואה מבלי שתבין מה בדיוק קרה.

רשות שוק ההון מתעוררת: טיוטת הוראות חדשה - האם מספיקה?

השבוע התבשרנו שסוף, סוף, הרשויות הרגולטוריות מתעוררות ומחליטות לעשות מעשה כדי לרסן את התופעה. רשות שוק ההון פירסמה טיוטה של הוראות שמסדירות את התחום. אבל גם אותה לפי אותה אסדרה, נראה שהפוטנציאל ללווים בעל כורחם- נשאר גבוה.

נתחיל בחדשות הטובות- אם עסקת הרכישה בוטלה (למשל, כי החברה קרסה או לא סיפקה את המוצר), גם ההלוואה תבוטל אוטומטית וללא עמלות, תוך ארבעה ימי עסקים. כלומר, לא אמורים להישאר במצב שבו הלקוח מחויב להחזיר הלוואה על מוצר שלא קיבל. בנוסף אסורה עמלה על ביטול ההלוואה עקב ביטול עסקה. זהו אכן שינוי חשוב. 

אבל מה לגבי ידוע הלקוח על כך שהוא למעשה, לוקח הלוואה?  לפי טיוטת החוזר של רשות שוק ההון, על הגוף המלווה ליצור קשר ישיר עם הלווה, להסביר לו את תנאי ההלוואה ולקבל את הסכמתו המוקלטת – אך רק כאשר מדובר בהלוואה בסכום העולה על 5,000 שקל, או כשהלווה הוא עולה חדש או אזרח ותיק. בשאר המקרים, הלווה מקבל מסמך גילוי כתוב בלבד, שנמסר לו במעמד החתימה על העסקה.

במקרים שנידונו בתקשורת עלתה הנקודה שהלוואות BNPL("קנה עכשיו, שלם אחר כך") הן מסוכנות במיוחד בגלל שהן ניתנות בעיתוי שבו הלווה הוריד את הגנותיו. הוא הגיע לקנות סלון, ואחרי שסוף סוף בחר את הצבע והעיצוב הוא חשב שהוא סיים את העבודה. הוא חותם על דף אחד בו הוא מאשר את המידות של הסלון, ואז על עוד דף, ואז על ספח האשראי. הדף האמצעי עשוי להיות הלוואה. אמנם כל אדם צריך להיות אחראי לבדוק על מה הוא חותם, אבל כאשר מגיעים עוד ועוד מקרים של לווים שמספרים שלא הבינו שחתמו על הלוואה לבית המשפט, ואם כבר רשות רגולטורית מתערבת, למה להחליט שרק עולים ואזרחים וותיקים יזכו לשיחה ברורה ומוקלטת?  יש לציין שהאוכלוסיה המיוחדת שהמסמך מתייחס אליה כללה רק עולים ואזרחים וותיקים ולא כללה אוכלוסיות נוספות בסיכון, כמו למשל בעלי מוגבלויות שונות.

ניגודי עניינים מובנים: כשהמלווה הוא גם השומר

בנוסף, לפי הטיוטה, הגוף שמעניק את ההלוואה הוא גם זה שאמור לבדוק אם בית העסק אמין, יציב, ולא עומד להיעלם רגע אחרי שנסגרת העסקה. אבל אותו גוף עצמו עשוי גם לקבל עמלה מבית העסק על עצם העמדת ההלוואה – כלומר, יש לו אינטרס ברור שהעסקה תצא לפועל, בנוסף כמובן לריבית שמרוויח מההלוואה. כך, הצד שמרוויח מההלוואה הוא גם זה שצריך לאשר אותה, לבדוק את הסיכונים – ולדאוג להגינות כלפי הלקוח.

 גם הקריטריונים לבדיקה לא ברורים. לדוגמה, בסעיף ב' מוצע לבצע בדיקה שכוללת תלונות כלפי בית העסק. האם חמש תלונות הן יותר מדי? אולי עשרים? במה צריכות לעסוק התלונות? מי מגדיר מה הוא קו אדום? מה היא נורה אדומה? את האחריות הזאת מעבירה הרשות, הרגלוטור, למלווה. יש לציין שגם כך, הדרישה לבצע בדיקה חלה רק אם סך ההלוואות דרך אותו עסק עובר חצי מיליון שקל בשנה, או אם מדובר בעסקה בודדת בסכום גבוה במיוחד. מתחת לרף הזה – אין חובה לבדוק דבר. המשמעות: גם עסקים קטנים או חדשים יכולים להציע הלוואות לצרכנים, בלי שאף גורם יוודא אם יש להם יכולת אמיתית לספק את מה שהבטיחו.

במקרים רבים, בעלי העסקים מקבלים עמלה על כל הלוואה שלקוח לוקח דרך הגוף המממן – והדבר יוצר ניגוד עניינים מובנה. במקום להמליץ ללקוח על הדרך המשתלמת או הזהירה ביותר לשלם, לבעל העסק יש אינטרס ברור לדחוף דווקא את האפשרות שכוללת הלוואה – כי היא מכניסה לו כסף. הוא לא בודק אם הלקוח מבין את תנאי ההלוואה, אם יש לו כושר החזר, או אם הוא באמת צריך אשראי. כל עוד נחתמה הלוואה – העמלה נכנסת. כך הופכים מוכרים בענפים כמו ריהוט, קוסמטיקה או קורסים למעין תווכי אשראי בפועל, בלי רישיון ובלי רגולציה. למרות זאת, במקום לאסור על העמלות האלה, הרשות מציעה בטיוטה רק ליידע את הלקוח על עצם קיומן. כאילו גילוי פורמלי, שיכול להידחק למסמך ההלוואה, מספיק כדי לנטרל את התמריץ – גם כשהלקוח יושב מול מוכר שמפעיל עליו לחץ לסגור עסקה במקום. וגם כשהלקוח בכלל בטוח שהוא רק קונה מזרון. 

האחריות חוזרת ללווה: כישלון הגנת הצרכן

כחלק מיישום המלצות ועדת שטרום, נקבע שהגופים החוץ־בנקאיים יפוקחו על ידי רשות שוק ההון, כדי לאפשר פעילות אשראי מוגברת מצד מאותם גופים. גופים כמו "לובי 99" הבטיחו לציבור תחרות שתוביל לאשראי זול והוגן, והתנגדו להצעות להעברת הפיקוח לבנק ישראל. בפועל, גם כשהרשות מתעוררת – היא עושה זאת בזהירות יתרה, ומעבירה את האחריות חזרה ללווה. הטיוטה אינה מציבה גבולות ברורים, אינה אוסרת על תמריצים בעייתיים, ואינה מגנה על הצרכן בנקודת התורפה שבה הוא הכי פגיע.

ההיסטוריה מראה שצרכנים רבים נפגעים בשל המבנה הבעייתי של הלוואות  BNPL - "Buy Now Pay Later". בין אם מדובר בלווים שלא הבינו שחתמו על הלוואה, או כאלה שנותרו עם חוב על מוצר שלא קיבלו. המקרים שהגיעו לבתי המשפט הם רק קצה הקרחון של תופעה רחבה יותר. בעוד שהתקנות החדשות מציעות צעד בכיוון הנכון עם ביטול אוטומטי של הלוואות לעסקאות שבוטלו ואיסור על עמלה על ביטול ההלוואה, הן לא מצליחות למנוע את הבעיה מלכתחילה.

עד שלא יחול שינוי משמעותי בגישה הרגולטורית, הנה שלושה טיפים להימנע מהלוואות סמויות:

היזהרו מעסקאות תשלומים מסוג "אחר" - מומלץ להימנע ככל האפשר מעסקאות תשלומים שאינן דרך חברת האשראי המוכרת שלכם. כל הצעה לפריסת תשלומים באמצעות צ'קים דחויים או הוראות קבע צריכה להדליק נורה אדומה. 

"המוטב בלבד" –לעולם אל תמסרו צ'ק ללא הגבלת "למוטב בלבד" – כולל לבעלי דירה. 

עיניים פקוחות על כל מסמך -הקדישו זמן לקרוא ביסודיות כל מסמך לפני חתימה. כאשר מופיע שם של גורם שלישי בעסקה – בין אם זה בנק, חברת אשראי מוכרת או חברת מימון חוץ-בנקאית – זה סימן מובהק שייתכן ומתחבאת שם הלוואה. אל תתפתו לחתום במהירות רק כי המוכר ממהר או מבטיח ש"זה רק פורמלי".

טלי גולדרינג היא חוקרת עצמאית בתחומי הכלכלה והנדל"ן, וחברת מערכת מגזין רוזה

עריכה: מעין גלילי