חיפוש באתר

פרק זה סגור למנויים בלבד. לא מנויים? לחצו כאן כדי להירשם אין מורים, תרקדו אין מורים, תרקדו ז׳אן ז׳נה - החגיגה נמשכת ז׳אן ז׳נה - החגיגה נמשכת המהפכה הבאה בהתאחדות הסטודנטים המהפכה הבאה בהתאחדות הסטודנטים היסטוריה של עינויים בישראל היסטוריה של עינויים בישראל יודעים לשמור סוד? יודעים לשמור סוד? עבורנו הנכבה היא לא יום זיכרון עבורנו הנכבה היא לא יום זיכרון הצטרפו לתוכנית המנויים שלנו הצטרפו עכשיו 148- הבעיה המרכזית المشكلة المركزيّة שתפו: 19 בדצמבר 2020 148- הבעיה המרכזית المشكلة المركزيّة קריאת השכמה PREMIUM 00:00 / 01:04 ! להאזנה: שימו לב: ההאזנה לפרקים היא דרך פלטפורמות ההאזנה השונות בלבד - ולא דרך האתר. לתמיכה מוזמנים לכתוב לנו במייל rosamedia@standing-together.org או בוואטסאפ: 050-9469545 148 פרק מספר קריאת השכמה PREMIUM פודקאסט אקטואליה סוציאליסטי על החיים עצמם ועל התקווה לשינוי יסודי של החברה, הפוליטיקה והכלכלה. אין מורים, תרקדו אין מורים, תרקדו ז׳אן ז׳נה - החגיגה נמשכת ז׳אן ז׳נה - החגיגה נמשכת המהפכה הבאה בהתאחדות הסטודנטים המהפכה הבאה בהתאחדות הסטודנטים היסטוריה של עינויים בישראל היסטוריה של עינויים בישראל יודעים לשמור סוד? יודעים לשמור סוד? עבורנו הנכבה היא לא יום זיכרון עבורנו הנכבה היא לא יום זיכרון

פרק זה סגור למנויים בלבד. לא מנויים? לחצו כאן כדי להירשם אין מורים, תרקדו אין מורים, תרקדו ז׳אן ז׳נה - החגיגה נמשכת ז׳אן ז׳נה - החגיגה נמשכת המהפכה הבאה בהתאחדות הסטודנטים המהפכה הבאה בהתאחדות הסטודנטים היסטוריה של עינויים בישראל היסטוריה של עינויים בישראל יודעים לשמור סוד? יודעים לשמור סוד? עבורנו הנכבה היא לא יום זיכרון עבורנו הנכבה היא לא יום זיכרון הצטרפו לתוכנית המנויים שלנו הצטרפו עכשיו 135- הארי פוטר ומשטר עוף החול هاري بوتر وجماعة العنقاء שתפו: 26 בנובמבר 2020 135- הארי פוטר ומשטר עוף החול هاري بوتر وجماعة العنقاء קריאת השכמה PREMIUM 00:00 / 01:04 ! להאזנה: שימו לב: ההאזנה לפרקים היא דרך פלטפורמות ההאזנה השונות בלבד - ולא דרך האתר. לתמיכה מוזמנים לכתוב לנו במייל rosamedia@standing-together.org או בוואטסאפ: 050-9469545 135 פרק מספר קריאת השכמה PREMIUM פודקאסט אקטואליה סוציאליסטי על החיים עצמם ועל התקווה לשינוי יסודי של החברה, הפוליטיקה והכלכלה. אין מורים, תרקדו אין מורים, תרקדו ז׳אן ז׳נה - החגיגה נמשכת ז׳אן ז׳נה - החגיגה נמשכת המהפכה הבאה בהתאחדות הסטודנטים המהפכה הבאה בהתאחדות הסטודנטים היסטוריה של עינויים בישראל היסטוריה של עינויים בישראל יודעים לשמור סוד? יודעים לשמור סוד? עבורנו הנכבה היא לא יום זיכרון עבורנו הנכבה היא לא יום זיכרון

מה הוא פינקוושינג, ואיך תצליחו לזהות אותו במצעד הגאווה הקרוב למקום מגוריכן? פרק זה סגור למנויים בלבד. לא מנויים? לחצו כאן כדי להירשם אין מורים, תרקדו אין מורים, תרקדו ז׳אן ז׳נה - החגיגה נמשכת ז׳אן ז׳נה - החגיגה נמשכת המהפכה הבאה בהתאחדות הסטודנטים המהפכה הבאה בהתאחדות הסטודנטים היסטוריה של עינויים בישראל היסטוריה של עינויים בישראל יודעים לשמור סוד? יודעים לשמור סוד? עבורנו הנכבה היא לא יום זיכרון עבורנו הנכבה היא לא יום זיכרון הצטרפו לתוכנית המנויים שלנו הצטרפו עכשיו 244 - פינקוושינג غسيل وردي שתפו: 19 ביוני 2021 244 - פינקוושינג غسيل وردي קריאת השכמה PREMIUM 00:00 / 01:04 ! להאזנה: שימו לב: ההאזנה לפרקים היא דרך פלטפורמות ההאזנה השונות בלבד - ולא דרך האתר. לתמיכה מוזמנים לכתוב לנו במייל rosamedia@standing-together.org או בוואטסאפ: 050-9469545 244 פרק מספר קריאת השכמה PREMIUM פודקאסט אקטואליה סוציאליסטי על החיים עצמם ועל התקווה לשינוי יסודי של החברה, הפוליטיקה והכלכלה. אין מורים, תרקדו אין מורים, תרקדו ז׳אן ז׳נה - החגיגה נמשכת ז׳אן ז׳נה - החגיגה נמשכת המהפכה הבאה בהתאחדות הסטודנטים המהפכה הבאה בהתאחדות הסטודנטים היסטוריה של עינויים בישראל היסטוריה של עינויים בישראל יודעים לשמור סוד? יודעים לשמור סוד? עבורנו הנכבה היא לא יום זיכרון עבורנו הנכבה היא לא יום זיכרון

מעין גלילי מגיב למסמך ההקמה של עומדים ביחד ומסביר את שתי האסטרטגיות שזמינות לנו להתמודדות עם משבר פרק זה סגור למנויים בלבד. לא מנויים? לחצו כאן כדי להירשם אין מורים, תרקדו אין מורים, תרקדו ז׳אן ז׳נה - החגיגה נמשכת ז׳אן ז׳נה - החגיגה נמשכת המהפכה הבאה בהתאחדות הסטודנטים המהפכה הבאה בהתאחדות הסטודנטים היסטוריה של עינויים בישראל היסטוריה של עינויים בישראל יודעים לשמור סוד? יודעים לשמור סוד? עבורנו הנכבה היא לא יום זיכרון עבורנו הנכבה היא לא יום זיכרון הצטרפו לתוכנית המנויים שלנו הצטרפו עכשיו איפה נהיה כשהמשבר יגיע? מעין גלילי מגיב למסמך ההקמה של עומדים ביחד ומסביר את שתי האסטרטגיות שזמינות לנו להתמודדות עם משבר שתפו: מעין גלילי 16 ביולי 2023 איפה נהיה כשהמשבר יגיע? מעין גלילי 00:00 / 01:04 רפאל בן ארי המילה הבולטת ביותר ב מסמך ההקמה של עומדים ביחד מ-2015 היא "משבר". רוב המסמך מוקדש לתיאור ביטוייו של המשבר העמוק בחברה הישראלית - העוני והכיבוש - ולכישלון הפוליטיקה במתן מענה לאלה. השליש האחרון במסמך ההקמה הוא שמצביע על דרך פעולה ומציע פתרון למשבר - בנייה של תנועה עממית, רדיקלית והמונית. אלא שמשבר הוא אירוע שקורא לפעולה קיצונית ומיידית, והמשבר בחברה הישראלית רק העמיק מאז 2015. עובדה זו מציבה בעיה: התגובה הרדיקלית שנדרשת אל מול המשבר ההולך ומחריף בחברה הישראלית יכולה להתעורר רק מתוך תנועה המונית ועממית, תנועה שבנייתה דורשת זמן ואורך רוח. לכן השאלה שיש לשאול היא: איך ניתן לבנות תנועה כזו, שתהיה חזקה דיה כדי להגיב באופן אפקטיבי למשבר הניצב בפנינו? שאלה זו, שמתייחסת לדרך בה ניתן לבנות תנועה שתגיב באופן נכון למציאות המשברית שמתוכה היא קמה, היא שאלה עתיקה. במבט על ההיסטוריה של תנועות חברתיות בכלל ותנועות סוציאליסטיות בפרט, אפשר לזהות מתח אסטרטגי מסויים בין בנייה איטית של כוח חברתי בתוך מצב דברים נתון, לבין התכוננות למצב משבר בו אפשר יהיה לצבור כוח רב במהירות. תנועה חברתית, ובוודאי אחת סוציאליסטית, דורשת בניית מוסדות דמוקרטיים מתפקדים, דרכם יכולים לבוא לידי ביטוי אינטרסים של הציבור. בנייה כזו לוקחת זמן, ולפעמים היא דורשת קבלה זמנית של מצב הדברים בו נאבקים. למשל, איגוד עובדים צריך לקבל את כללי המשחק של הקפיטליזם כדי להגיע להישגים שיאפשרו לו לשמר ולהצדיק את כוחו ואת האמון שנותנים בו העובדים. עם זאת, קבלה זמנית זו יכולה להוביל להיטמעות מלאה של התנועות הללו בתוך המערכת בה הם נאבקים. כך למשל המפלגות הסוציאל-דמוקרטיות במדינות אירופה הפכו מכוח ששואף לשנות באופן רדיקלי את המערכת הקפיטליסטית לבורג נאמן בתוכה. ובכל זאת, הן הצליחו לבנות מוסדות דמוקרטיים מתפקדים, ולהוות לפרקים כלי אפקטיבי להפעלת כוח של הציבור. לא נכון יהיה לומר שקבוצות שניסו למנף משברים פוליטיים וחברתיים על מנת לצבור כוח משמעותי בזמן קצר, לא ניסו לאורך ההיסטוריה לבנות כוח, מוסדות ומבנים דמוקרטיים. אך בניגוד לתנועות המבקשות לייצר שינויים הדרגתיים וארוכי טווח, הן קיוו שבניית הכוח תתנקז בסופו של דבר לרגע מהפכני דרמטי שיחולל מציאות פוליטית חדשה מתוך המשבר. לא במקרה, המהפכה הבולשביקית ברוסיה היא דוגמה לבניית כוח מסוג זה - הבולשביקים אמנם עסקו בארגון עובדים ובניין כוח בשנים שקדמו למהפכה, אבל הם הצליחו בכך פחות משהצליחו קבוצות אחרות, כמו הסוציאל-רבולוציונרים. אלא שהמשבר העמוק אליו נקלעה רוסיה בעקבות מלחמת העולם וקפאון משטר הצאר הפך את העמדות הבלתי מתפשרות של הבולשביקים לפופולריות והגיוניות עבור המונים, והם צברו במהירות כוח רב שאפשר להם להשתלט על המדינה. על אף ההצלחה של הבולשביקים, יש לזכור כי גם לנטייה לעבר אסטרטגיית "ניצול המשבר" יש סכנות עמוקות - תנועות שמסתמכות עליה יכולות להפוך לתנועות של פעילים אידיאולוגיים גרידא, חסרי קשר לאינטרסים ממשיים של בני אדם, ובמקרי קיצון אף להפוך למנותקות או מגוכחות. כאשר תנועות צוברות כוח באופן זה, לעתים קרובות הכוח הוא שברירי יותר שכן תנועות אלו חסרות בסיס אנושי הכרחי עבור פעילות שוטפת ועבור קבלת החלטות. ניתוח זה רלוונטי לא למהפכות בלבד אלא לכל צורה של צבירת כוח מהירה שמגיעה כתוצאה ממשבר - גם עלייתה לשלטון של "סיריזה" ביוון בעקבות המשבר הכלכלי ב-2015 היא מקרה שמתאים כאן במידה רבה. המתח האסטרטגי שתואר מצוייר לפעמים בשיח הציבורי כמתח בין "טהרנות" ל"פרקטיות", או בין "עמוד שדרה" ל"עסקנות בוגדנית". מבחירת המילים ניתן ללמוד על עמדה רגשית מסויימת ביחס לכל אסטרטגיה, אולם שני הצדדים יוצאים בעיניי מתוך תפיסה לפיה "העיקר לשנותו" (את העולם), וחלוקים רק בשאלת אופן השינוי. דיון זה יכול להראות כדיון היסטורי תאורטי, אבל למעשה אנחנו עוסקים בו כחלק מכמעט כל ההתלבטויות הפוליטיות שלנו ביום-יום. כאשר אנחנו מנסים להחליט איזו עמדה להביע כתנועה מול מחנה המרכז-שמאל הממלכתי, אנחנו יודעים ששיתוף פעולה איתו ותמיכה בדרישותיו יכולות לקרב אותנו למוקדי כוח מסויימים לטווח הקצר, אבל בטווח הארוך לשים אותנו בעמדה לא טובה בקרב תומכים פוטנציאלים רבים מחוץ למרכז שמאל המסורתי, במיוחד בזמן משבר. כל מי שעוסק בפוליטיקה עסוק במתח שהצגתי בסדרי גודל משתנים - גם תנועות שאינן שואפות לשינוי משמעותי של המציאות. אבל בשביל תנועות - סוציאליסטיות ואחרות - שרואות בייצוג האינטרסים של בני אדם ממשיים את עיקר הפוליטיקה, המתח נעשה חריף יותר. לאורך זמן, אנחנו לא יכולים להישאר פעילים אידיאולוגים ותו לא - אנחנו נתנוון, נהפוך לחוג קריאה אזוטרי. אין לנו ברירה אלא להיות תנועה שמדברת להמונים. בשום פנים לא נוותר על המטרות שלנו: מדינת רווחה וסיום הכיבוש לכל הפחות, ומשם בעזרת השם למהפכה. את המקום הנכון לעמוד בו בין שני הקצוות אנחנו נגלה מחדש לאורך הדרך, אבל רק בתנאי שתנועתנו תייצג בני אדם באופן אמיתי. הקרקע האידיאולוגית כבר הוכשרה, גם אם יש בחזית הזו עוד שאלות קשות לענות עליהן. כעת, על מנת ש עומדים ביחד תעמוד במטרה שהוצגה בטקסט ההקמה, עלינו להבין איך מארגנים על גבי קרקע זו אנשים אותם התנועה והאידיאולוגיה שלה תייצג. זו תהיה משימתנו לשמונה השנים הבאות. מעין גלילי הוא סטודנט להיסטוריה וכלכלה, פעיל בתא הסטודנטים של עומדים ביחד באוניברסיטה העברית וחבר במערכת הפודקאסט קריאת השכמה. עריכה: נועה נוי להאזנה: שימו לב: ההאזנה לפרקים היא דרך פלטפורמות ההאזנה השונות בלבד - ולא דרך האתר. לתמיכה מוזמנים לכתוב לנו במייל rosamedia@standing-together.org או בוואטסאפ: 050-9469545 17 פרק מספר מעין גלילי מעין גלילי הוא חבר במערכת מגזין רוזה ובמערכת הפודקאסט "קריאת השכמה". אין מורים, תרקדו אין מורים, תרקדו ז׳אן ז׳נה - החגיגה נמשכת ז׳אן ז׳נה - החגיגה נמשכת המהפכה הבאה בהתאחדות הסטודנטים המהפכה הבאה בהתאחדות הסטודנטים היסטוריה של עינויים בישראל היסטוריה של עינויים בישראל יודעים לשמור סוד? יודעים לשמור סוד? עבורנו הנכבה היא לא יום זיכרון עבורנו הנכבה היא לא יום זיכרון

כך הממשלה מביאה לשיא את התהליך הארוך של נישול הבדואים מאדמותיהם. כתבה ראשונה בסדרה פרק זה סגור למנויים בלבד. לא מנויים? לחצו כאן כדי להירשם אין מורים, תרקדו אין מורים, תרקדו ז׳אן ז׳נה - החגיגה נמשכת ז׳אן ז׳נה - החגיגה נמשכת המהפכה הבאה בהתאחדות הסטודנטים המהפכה הבאה בהתאחדות הסטודנטים היסטוריה של עינויים בישראל היסטוריה של עינויים בישראל יודעים לשמור סוד? יודעים לשמור סוד? עבורנו הנכבה היא לא יום זיכרון עבורנו הנכבה היא לא יום זיכרון הצטרפו לתוכנית המנויים שלנו הצטרפו עכשיו מורה נבוכים לעקירת הכפרים הבלתי מוכרים בנגב כך הממשלה מביאה לשיא את התהליך הארוך של נישול הבדואים מאדמותיהם. כתבה ראשונה בסדרה שתפו: מערכת מגזין רוזה 31 בדצמבר 2024 מורה נבוכים לעקירת הכפרים הבלתי מוכרים בנגב מערכת מגזין רוזה 00:00 / 01:04 החלפת האוכלוסיות בעיצומה. בזמן שתשומת הלב הציבורית נשואה לתוכניות לחידוש ההתנחלות בצפונה של רצועת עזה המוחרבת, נישול תושבי הנגב הבדואים והחלפתם במתיישבים יהודים מתקדם בקצב מהיר. לפני כחודש וחצי, ב-14 בנובמבר 2024, בא לקיצו המאבק המפורסם של הכפר אום אל-חיראן. תושביו, בני שבט אבו אל-קיעאן, נאלצו להרוס בעצמם את בתיהם לאחר שבית המשפט פסק שהם פולשים בביתם. על חורבות הכפר יוקם היישוב היהודי דרור (לשעבר חירן). לאחר שארבעה כפרים כבר נהרסו ופונו בחודשים האחרונים, עוד עשרה צפויים להיהרס. כ-10,000 אזרחים בדואים ייאלצו להרוס את בתיהם ולהתפנות. במקומם יוקמו במרחב 23 יישובים יהודים, 14 מהם ייבנו ממש על אדמות היישובים הבדואים המפונים. בנגב חיים כ-300,000 בדואים, מתוכם כ-100,000 מתגוררים ביישובים לא מוכרים. "כפר לא מוכר" הוא יישוב שהמדינה לא הכירה בו בהליכי התכנון המקובלים. ב-1965, כשעבר חוק התכנון והבנייה, הוא הוחל רטרואקטיבית על כל היישובים בישראל, מלבד הכפרים הבדואים. המשמעות של כפר בלתי מוכר היא שכל בנייה בו אינה חוקית, ואין בו כל שירות ציבורי מטעם המדינה, כולל מים, חשמל, תשתיות תחבורה ומוסדות חינוך. שטחם של הכפרים הלא מוכרים מהווה כ-2.7% משטח הנגב (כ-350,000 דונם). שטח תביעות הבעלות במחלוקת מהווה כ-4.9% משטח הנגב (כ-640,000 דונם). בלב המחלוקת בין הבדואים למדינה נמצאת שאלת הבעלות על הקרקע. טענתם של הבדואים כי הם בעלי הקרקע נתמכת על ידי מחקר נרחב. פרופ' אורן יפתחאל, מרצה לגאוגרפיה ותכנון עירוני באוניברסיטת בן-גוריון, מצביע על מסמכים מסוגים שונים שתומכים בתביעת הבעלות של הבדואים, כולל מפת המפקד העות'מאני של 1856, שמציגה כמאה חוות בדואיות חקלאיות, שביססו את חייהם על כלכלה כפולה – נוודות לצורכי רעיית צאן סביב יישובי קבע בהם קיימו חקלאות קבועה. בנוסף לכך, יפתחאל מצא בארכיונים עשרות מסמכים מתחילת המאה ה-20 המעידים על חקלאות קבע במגוון נקודות בנגב ורישום בעלות בדואית על קרקעות על ידי ארגונים ציוניים. בין אלו אפשר למצוא תיעוד של החברה להכשרת היישוב של בעלות שבט אל-עוקבי על 26,000 דונם, שכוללים גם את הכפר אל-עראקיב, שפונה בהחלטת בית המשפט העליון ב-2015. יתרה מכך, התנועה הציונית קנתה מהבדואים יותר מ-100,000 דונם בנגב הצפוני, ששימשו להקמת הקיבוצים חצרים, גבולות, רביבים ומשמר הנגב, עסקה שמעידה על הכרה על בעלות בדואית על השטח. לנוכח כל אלה, איך המדינה מצדיקה את טענתה שהבדואים אינם בעלי הקרקעות בכפרים שבהם הם חיים? בשנת 1984 בית המשפט העליון דן בשאלת הבעלות במסגרת פסק הדין בעניין אל-הואשלה . בית המשפט דחה את תביעת הבעלות של הבדואים להכיר בבעלותם בכמה חלקות ולרשום את האדמות על שמם. המדינה טענה שמדובר באדמות "מוואת", כלומר קרקעות שלא היו מעובדות בזמן המפקד העות'מאני של 1858. לדבריו של יפתחאל "זה נבנה בצורה די דומה לרוב המשטרים הקולוניאליסטיים. הם קובעים תאריך מסוים של רישום הקרקע התקין. מי קובע את התאריך? אימפריות, לא הבדואים". כך, עדויות בעל פה ומסמכים סותרים נמחקו. בהתאם לשיטת התקדימים הנהוגה במשפט הישראלי ונובעת מהמשפט הבריטי, החל מפסיקת אל-הואשלה ואילך, כל תביעות הבעלות הבדואיות בכפרים הלא מוכרים נדחות בשם אותה טענה. קצב החרבת היישובים בחסות המלחמה גבר לאין שיעור יותר מבעבר, אבל מדיניות הנישול של הבדואים קודמת לה בעשורים רבים. המציאות החברתית-כלכלית הקשה בנגב ומכת האלימות והפשיעה בחברה הבדואית – תופעות שנובעות מהזנחה ואפליה רבות שנים – מספקות הצדקה לפגיעה בבדואים. בחינת מציאות החיים של הבדואים בנגב מציגה תמונה קשה של עוני והדרה. כל היישובים המוכרים, אותן עיירות שתושבי הכפרים הלא מוכרים נאלצים לעבור אליהן, נכללים באשכול הכלכלי-חברתי הנמוך ביותר, אשכול 1. סיבה עיקרית לכך היא העדר תעסוקה: אחד מכל שלושה צעירים בדואים הוא חסר מעש. בדיון בוועדת העבודה והרווחה של הכנסת בחודש יוני עלה כי לשכת תעסוקה אחת בלבד אמורה לשרת את כל 312,000 התושבים בכלל היישובים הבדואיים, באמצעות מספר עובדים דומה לזה שנותן מענה ל-5,000 התושבים של מצפה רמון. מצב החינוך בחברה הבדואית קשה אף הוא.. מספר התלמידים בכיתה הוא הגבוה בארץ, בדומה לשיעור הנשירה (3.5% לפי המספרים המדווחים ב2021 - המספר האמיתי, ככל הנראה, גבוה בהרבה). בנוסף, שיעור הזכאות לבגרות של בנים בדואים הוא הנמוך בארץ (שלושה מתוך עשרה זכאים לבגרות). כצפוי, עוני וגישה מוגבלת להשכלה משפיעים על עלייה בפשיעה. מצב האלימות והפשיעה בחברה הבדואית מחריף בעקביות. הקמת היחידה המיוחדת במשטרה למאבק בפשיעה הבדואית ב-2012 באה יד ביד עם עלייה במספר האסירים הבדואים ב-500%. בשנים האחרונות, אירועי ירי מתרחשים ביישובים הבדואים מדי לילה, וכמו בכלל החברה הערבית, מספר הנרצחים גואה והאכיפה מידלדלת. ב-2023, המשטרה דיווחה כי במרחב הנגב חסרים 234 שוטרים, ושיעור האיוש מהתקן הוא 84% בלבד. בתחנת שגב שלום מגיע האיוש ל-77% בלבד. חולשתה של החברה הבדואית מנוצלת על ידי המדינה כדי להציג את תוכניות הנישול כתוכניות להבאת קידמה לנגב. לדוגמה, בחודש שעבר הוצגה עלייה של 400% במימוש צוי הריסה נגד בניה שהוגדרה בלתי חוקית בנגב במסגרת מפגש ועדת השרים לענייני החברה הבדואית. הוועדה התכנסה כדי לאשר את עדכון ״תוכנית המיקודים״ של שר התפוצות עמיחי שיקלי, האמון גם על רשות הבדואים. "תוכנית המיקודים" מושתתת על פינוי כפרים לא מוכרים בכפייה, "מיקוד" תושביהם בישובים מוכרים, והקמת יישובים יהודיים בקרקע המפונה.הוועדה אישרה את הרחבת התוכנית לאזורים נוספים באמתלה של חיזוק המשילות בנגב. הודעת היח"צ של ראש הממשלה בעקבות הדיון מהללת את התוכנית ומייחסת לה תרומה ל"מאבק בתופעת הפוליגמיה". "אני מבקש להדגיש את החשיבות העליונה של המאבק בתופעת הפוליגמיה ומנחה את גורמי הממשלה והאכיפה לרכז מאמצים על מנת להיאבק בתופעה", אמר נתניהו. אורית סטרוק, שרת ההתיישבות והמשימות הלאומיות, אמרה: "הקמת יישובי מבואת ערד [היהודיים] היא אחת מתוכניות הדגל של משרד ההתיישבות… ובהנחייתי האצנו מאוד את קידומה". שיקלי, סטרוק, נתניהו ושאר שרי ממשלת הימין מתחרים על הקרדיט על נישול הכפרים הבדואים, וההשלכות הקסטרופליות מורגשות ברחבי הנגב. עו"ד מרואן אבו-פריח, מנהל סניף עדאלה בנגב, עוסק בתחום הכפרים הלא מוכרים זה כעשור. "התוכנית של מדינת ישראל תמיד הייתה לפנות את הכפרים הלא מוכרים ולרכז את התושבים שלהם בעיירות. אבל לראשונה כאן בנגב הממשלה הורסת ללא פתרון. יותר מ-1,000 איש שבתיהם נהרסו השנה נשארו ללא קורת גג. במאי הרסו 75 בתי מגורים באום בוטין, ואדי אל ח'ליל, על תוואי כביש שש. השאירו אותם בלי קורת גג. באל ע'ול ליד ערערה הרסו בתים והותירו אנשים ללא קורת גג. גם באזור רמת בקע, 250 איש נשארו ללא קורת גג. לא מעניין אותם. הגישה היא חד צדדית. הממשלה באמצעות רשות הבדואים ורשות מקרקעי ישראל מגיעה לאזור מסוים, עושה סקר, כמה בתים יש בו, כמה תושבים ובאה בהצעה, אתם צריכים לעבור למקום מסוים. בלי הליך מקדים של הידברות, בלי שהתושבים יהיו שותפים להחלטה על המקום שיעברו אליו. אם תושב אומר לא, הם מגיעים עם צווי הריסה או בתביעות פינוי [...] אם אתה לא מסכים, אין בעיה, אנחנו הורסים ואולי לא תקבל כלום כי אתה צריך לשלם לנו עלויות הריסה, שיכולות להגיע לשני מיליון ויותר. לכל שוטר, לכל טנדר יש מחיר. זה רק מתרחב ומתרחב, זה מתגאה בהריסות, וזה מתגאה באכיפה. בתי המשפט אומרים היום שאין פה סוגייה משפטית, אלא שאלה של מדיניות. כלומר פסק הדין ידוע מראש - יהיה פינוי, השאלה היא רק מתי, מקסימום נותנים עיכוב". באופן הזה, נישול הבדואים - אוכלוסייה ילידית שחיה בנגב מאות שנים - שמתאפשר בעקבות הקביעה המשפטית שאדמותיהם אינן בבעלותם, מואץ בכוחנות וללא מעצורים תחת הממשלה הנוכחית. יש לכך השפעה חריפה על כלל החברה הבדואית, ובפרט על נשים בדואיות, וזאת בזמן ששרי הממשלה מתגאים במאבק שלהם בפוליגמיה, לכאורה לטובתן של נשים בדואיות. על פי עמותת המשפטניות איתך-מעכי , מחקרים ודוחות מהשנים האחרונות מלמדים על הפגיעה הקשה בנשים כתוצאה מהרס ביתן ומהחיים תחת איום בהריסתו. נשים בדואיות מתקשות יותר מגברים למצוא הסדרי דיור חלופיים אחרי שביתן נהרס, בשל הגבלות חברתיות על שהיית נשים ולינה מחוץ לבתיהן. הריסת הבית כשאישה בהיריון או לאחר לידה מוסיפה לקושי. אובדן הבית מוביל לרוב להחמרה במצב הכלכלי, מה שעלול להגביר את תלותן הכלכלית של נשים בגברים במשפחתן. ונשים מתמודדות גם עם ההשפעה הטראומטית של הרס הבית על ילדיהן, כמטפלות העיקריות בהם. העומס מועצם בהיעדר מענה רגשי ממוסד לילדים שביתם נהרס. גם עצם האיום בהריסת הבית, ולא רק ההריסה בפועל, פוגע בנשים פגיעה נפשית ופיזית. נשים שביתן מיועד להריסה חוות מתח וחרדה, ולעיתים קרובות סובלות מדיכאון. עו"ד דבי גילד-חיו, מקדמת המדיניות והחקיקה באגודה לזכויות האזרח בישראל, סיכמה את הדברים: "מדיניות הממשלה בנגב יוצרת מנגנונים שלמים על בסיס אתני, בכל תחומי חיים, שכל הסנקציות והמנגנונים שלה הם לא מיטיבים אלא דרקוניים, כולל ענישה והפרת זכויות". באקלים הציבורי הנוכחי, המאופיין באדישות לטיהור האתני בעזה, ברגשות נקם בעקבות שבעה באוקטובר ובהתשת המוחים נגד הממשלה, האם גורלם של היישובים הבדואים הלא מוכרים נגזר? בכתבה הבאה בסדרה נסקור את מוקדיו הנוכחיים של מאבק הבדואים נגד עקירתם - כולל הצלחות מסויימות בהן הוא זוכה. עריכה: ענת זלצברג סייעה בתחקיר לכתבה: שני פייס להאזנה: שימו לב: ההאזנה לפרקים היא דרך פלטפורמות ההאזנה השונות בלבד - ולא דרך האתר. לתמיכה מוזמנים לכתוב לנו במייל rosamedia@standing-together.org או בוואטסאפ: 050-9469545 63 פרק מספר מערכת מגזין רוזה מגזין רוזה הוא במה לתוכן סוציאליסטי ועממי, ומארח קולות לניתוח המציאות ושינוייה אין מורים, תרקדו אין מורים, תרקדו ז׳אן ז׳נה - החגיגה נמשכת ז׳אן ז׳נה - החגיגה נמשכת המהפכה הבאה בהתאחדות הסטודנטים המהפכה הבאה בהתאחדות הסטודנטים היסטוריה של עינויים בישראל היסטוריה של עינויים בישראל יודעים לשמור סוד? יודעים לשמור סוד? עבורנו הנכבה היא לא יום זיכרון עבורנו הנכבה היא לא יום זיכרון

פרק זה סגור למנויים בלבד. לא מנויים? לחצו כאן כדי להירשם אין מורים, תרקדו אין מורים, תרקדו ז׳אן ז׳נה - החגיגה נמשכת ז׳אן ז׳נה - החגיגה נמשכת המהפכה הבאה בהתאחדות הסטודנטים המהפכה הבאה בהתאחדות הסטודנטים היסטוריה של עינויים בישראל היסטוריה של עינויים בישראל יודעים לשמור סוד? יודעים לשמור סוד? עבורנו הנכבה היא לא יום זיכרון עבורנו הנכבה היא לא יום זיכרון הצטרפו לתוכנית המנויים שלנו הצטרפו עכשיו 022- איך מיליארדר נולד? كيف يولد ملياردير؟ שתפו: 3 במאי 2020 022- איך מיליארדר נולד? كيف يولد ملياردير؟ קריאת השכמה PREMIUM 00:00 / 01:04 ! להאזנה: שימו לב: ההאזנה לפרקים היא דרך פלטפורמות ההאזנה השונות בלבד - ולא דרך האתר. לתמיכה מוזמנים לכתוב לנו במייל rosamedia@standing-together.org או בוואטסאפ: 050-9469545 22 פרק מספר קריאת השכמה PREMIUM פודקאסט אקטואליה סוציאליסטי על החיים עצמם ועל התקווה לשינוי יסודי של החברה, הפוליטיקה והכלכלה. אין מורים, תרקדו אין מורים, תרקדו ז׳אן ז׳נה - החגיגה נמשכת ז׳אן ז׳נה - החגיגה נמשכת המהפכה הבאה בהתאחדות הסטודנטים המהפכה הבאה בהתאחדות הסטודנטים היסטוריה של עינויים בישראל היסטוריה של עינויים בישראל יודעים לשמור סוד? יודעים לשמור סוד? עבורנו הנכבה היא לא יום זיכרון עבורנו הנכבה היא לא יום זיכרון

הלמ״ס מעלה רטרואקטיבית את מחירי הדירות שנמכרו. איך זה משנה את מחירי הדירות במציאות, ואת מי זה משרת? פרק זה סגור למנויים בלבד. לא מנויים? לחצו כאן כדי להירשם אין מורים, תרקדו אין מורים, תרקדו ז׳אן ז׳נה - החגיגה נמשכת ז׳אן ז׳נה - החגיגה נמשכת המהפכה הבאה בהתאחדות הסטודנטים המהפכה הבאה בהתאחדות הסטודנטים היסטוריה של עינויים בישראל היסטוריה של עינויים בישראל יודעים לשמור סוד? יודעים לשמור סוד? עבורנו הנכבה היא לא יום זיכרון עבורנו הנכבה היא לא יום זיכרון הצטרפו לתוכנית המנויים שלנו הצטרפו עכשיו מדד הרפאים: איך דירות שנמכרו ממשיכות להתייקר הלמ״ס מעלה רטרואקטיבית את מחירי הדירות שנמכרו. איך זה משנה את מחירי הדירות במציאות, ואת מי זה משרת? שתפו: טלי גולדרינג 29 באוקטובר 2025 מדד הרפאים: איך דירות שנמכרו ממשיכות להתייקר טלי גולדרינג 00:00 / 01:04 בניין הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. צילום: אפי ב', ויקיפדיה בעשור וחצי האחרונים, התרגלנו לשמוע על עליות מחירי הדירות. גרפים מטפסים לצד סכומים מרקיעי שחקים הלחיצו צעירים, ואת הוריהם, למהר ולקנות. מאחורי הגרפים האלה, מאחורי הדיווחים בחדשות וסרטוני הטיקטוק על בוננזת הנדל"ן, עמדו דיווחי הלמ"ס. טבלאות אקסל אפורות ששוחררו מדי חודש והפכו במהירות בזק לעוד כתבה בחדשות על שוק רותח. הלמ"ס דיווחה על עליה של עוד 3%? רוצו לקנות. מאחורי הדיווחים האלה קיימים נתונים- העובדות היבשות מאחורי העסקאות של משקי הבית, וקיימת גם מתדולוגיה שמעבדת את הנתונים האלה- השיטה שבה הלמ"ס מחשבת את מדדי המחירים שלה. כמה משקל היא נותנת לדירות מתל אביב? לדירות שנמכרו בין קרובי משפחה? לדירות בנות 5 חדרים או לדירות חדשות? כל החלטה קטנה להסיר או להוסיף משתנה למדד או לשנות את שיטת החישוב יכולה לגרום לגברת כהן לקנות או למכור דירה. בסופו של דבר הלמ"ס לא רק מדווחת על השוק אלא גם משפיעה עליו, ומאחורי אותה מתודולוגיה יש הרבה יותר ממספרים. יש כוח. והלמ"ס בהחלט מנצלת את הכוח הזה. בזמן שמוכרי דירות מתקשים למכור ובעלי דירות מתקשים לעמוד בתשלום משכנתא, הלמ״ס העלתה את מחירי הדירות. לא מדובר בדירות שנמכרות כעת, אלא של בדירות שנמכרו מזמן. רוחות הרפאים של השוק, אם תרצו, התייקרו בן רגע על הנייר, חגיגה לקראת ליל כל הקדושים. בפרסום הלמ״ס מאוגוסט 2023 המחיר הממוצע של דירה בשנת 2022 עמד על 1,895,000 ₪. אלא שעל פי הפרסום שפורסם בדיוק שנה אחר כך, באוגוסט 2024, אותו נתון, אותה שנה, אותן עסקאות — כבר עמד על 2,109,000 ₪. במילים אחרות, הלמ״ס העלתה רטרואקטיבית את מחיר הדירה הממוצעת על הנייר ב־214 אלף שקל, עלייה של כ־11.2% לעומת הנתון שפורסם קודם לכן. דוגמאות נוספות אפשר לראות ברבעון 1 של 2023, שעודכן מ־1.98 מיליון ₪ ל־2.065 מיליון ₪, עלייה של 4.3% באותו מדד. רבעון 2 עודכן בחדות גדולה עוד יותר — מ־1.969 מיליון ₪ ל־2.110 מיליון ₪, עלייה של 7.1%. מי שיחפש את הסיבה לא ימצא אותה בעיתונות הכלכלית. אבל פוסט בקבוצת " המחאה הגדולה-יחד נוריד את מחירי הדיור " עשוי להבהיר את התמונה. בפוסט מתייחסים לפרסום של הלמ"ס מה-15 באוקטובר, בו נכתב : "החל מרבעון 1 של 2024 המחירים הממוצעים מחושבים על סמך עסקאות בשוק החופשי בלבד, קרי, ללא עסקאות בסבסוד ממשלתי. לצרכי השוואתיות חושבו לאחור מחירים ממוצעים החל מרבעון 4 של 2022." כך, בשקט, ללא הכרזות בומבסטיות ולמעשה ללא סיקור תקשורתי, בעמוד האחרון של פרסום שנדמה שולי על שינויים במתודולוגיות הלמ"ס, מישהו דחף את מדד הדירות מאחורינו כלפי מעלה. הלמ"ס העלימה את העסקאות הזולות יותר של מחיר למשתכן מהמדד, שנתיים אחורה. כל גרף של מחירי הדירות שנראה, כל ניתוח של שוק הנדל"ן בשנים האחרונות יושפע מהמהלך הזה. רוכשי דירות יחליטו אם לקחת משכנתא או לא על בסיס המידע הזה, מוכרי דירות יחליטו אם להוריד את המחיר. אפשר לראות דוגמה בולטת להטיה הזאת באופן שבו מדד המחירים משקף (לכאורה) את השפעת תכנית 'מחיר למשתכן' על השוק. דירות שנמכרות במסגרת מחיר למשתכן, שהייתה תוכנית הדגל של כחלון, נמכרות ונמכרו במהלך השנים בהנחה של 15-25% ממחיר השוק. מדובר בדירות שנמכרות באופן יזום ע"י המדינה לציבור הרחב. במקור מחיר למשתכן יועדה לספק דיור בר השגה. בפועל הדירות נמכרות במחירים גבוהים באמצעות מכרזים לקבלנים שמקבלים גישה קלה לרוכשים. במחקר שפורסם ב-2023, בנק ישראל הראה שהתוכנית דווקא גרמה לעליית מחירים, כשביישובים עם שיעור גבוה של פרויקטים במסגרת מחיר למשתכן, (בדרך כלל מדובר בישובים פריפריאליים) נרשמו עליות חדות יותר בשוק החופשי. לפי הממצאים, התרומה של התוכנית למיתון המחירים הייתה בין 1% ל-5% בלבד, לעומת עלייה כוללת של 47% באותה תקופה. עוד נטען על התוכנית שהיא גורמת להקדמת רכישות ולמעשה מכניסה לשוק קונים צעירים שלא היו רוכשים דירה לולא היו זוכים בה. מי שרוצה להבין כמה משמעותית הייתה התוכנית ליצירת ביקוש לדירות חדשות יכול להציץ בגרף הזה, שפורסם בסקירות האוצר, בו ניתן לראות שבתקופה שבין ספטמבר 2017 לספטמבר 2021 מחיר למשתכן סיפקה קרוב ל40% מכמות העסקאות. כך הייתה "מחיר למשתכן" גם התרופה וגם המחלה של שוק הדיור. מצד אחד- מעלה את הביקושים ומונעת מהקבלנים להתמודד עם ירידה במכירות (שעשויה להוביל לירידת מחיר) מצד שני משמשת כהזדמנות יחידה של רוכשים לקנות דירה, ואף להתעשר. תוכנית מחיר למשתכן תרמה לעליית מחירי הדירות בשלוש דרכים. בראשונה היא גרמה להקדמת הביקושים, יצרה תחושת דחיפות ורושם של זכייה שאסור לוותר עליה, ובכך שמרה על רמת עסקאות גבוהה. בשנייה היא סיפקה אשראי זול. בתוכנית מחיר למשתכן ניתן לרכוש דירה בהון עצמי נמוך במיוחד, כעשרה אחוזים בלבד ממחיר הדירה או כמאה אלף שקלים, הגבוה מבין השניים. זאת משום שסכום המשכנתא שמאשר הבנק על דירה בתוכנית מתבסס על שווי הדירה לפני ההנחה, ולא על המחיר ששולם הזכאי בפועל. לדוגמה, כאשר דירה שמחירה בשוק עמד על מיליון שקלים נמכרה לזכאי במחיר של שמונה מאות וחמישים אלף שקלים, הבנק חישב את ההלוואה על פי השווי לפני ההנחה, ואישר משכנתא של שבע מאות וחמישים אלף שקלים שהם שבעים וחמישה אחוזים ממיליון. בפועל ההון העצמי שנדרש מהרוכש עמד על מאה אלף שקלים בלבד שהם כעשרה אחוזים ממחיר הדירה ששולם באמת. כך יצרה התוכנית מצב שבו רוכשים נדרשו להון עצמי מזערי, וכך רוכשים שפשוט לא היו רוכשים דירה כי לא היו זכאים למשכנתא נכנסו לשוק, הגדילו את הביקוש ותרמו לעליית המחירים. חלק מהרוכשים ראו במעורבות המדינה אישור ללקיחת סיכונים גדולים ושילמו על כך כשהתקשו לעמוד בתשלומים. בדרך השלישית תרמה התוכנית לעליית המחירים דרך עיוות מדד המחירים. בשנים הראשונות לישום התוכנית הושמעה ביקורת על כך שמדד המחירים מכיל בתוכו גם עסקאות של מחיר למשתכן בטענה שהמחיר הנמוך שלהן "מעוות" את השוק ולא חושף מה המחיר "האמיתי" של הדירות. ביקורת זו הושמעה על ידי בעלי הון שרצו לראות מדד עולה ומחירים גבוהים כדי למכור נדל"ן וגם על ידי הציבור שאחרי המחאה החברתית עוד אחז בתקווה שאם הנתונים יראו עגומים מספיק, הממשלה תפעל להורדת מחירי הדירות. בשנת 2017 ערכה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה שינוי מתודולוגי ראשון בנוגע לחישוב מדד מחירי הדירות, והחלה להקטין את משקלן של עסקאות “מחיר למשתכן” כדי למנוע עיוותים סטטיסטיים. הכוונה הייתה למנוע מהדירות המסובסדות "להוריד" את המדד הממוצע של מחירי השוק החופשי. אולם בפועל, כפי שהעירה גלית בן נאים, אחראית סקירות הנדל״ן במשרד האוצר, התוצאה הייתה הטיית המדד כלפי מעלה. יצירת תמונה מלאכותית של מחירים גבוהים ויציבים, בעוד שהשוק בפועל הושפע משמעותית מעסקאות של דירות בהנחה. מדדי מחירים נועדו לשקף עסקאות אמיתיות שמתרחשות בשוק, ולא רק עסקאות “חופשיות”. הרי כשמדובר בסחורות מפוקחות כמו לחם או חלב לא מחריגים אותן ממדד המחירים לצרכן בגלל הפיקוח.גם כאן, הסבסוד הממשלתי במסגרת “מחיר למשתכן” הוא מנגנון קבוע, ולא אירוע נקודתי, וכאשר עסקאות מסוג זה מהוות 30%–40% מהשוק לא ניתן עוד להחשיבן כ"חריגות". מי שסובל במיוחד מעיוות מדד המחירים הם הזוכים עצמם. שמקבלים הנחה ממחיר מנופח מראש. דירות מחיר למשתכן נמכרות בדרך כלל בפריפריה, באזורים בהם כמעט רוב העסקאות נעשות במסגרת מחיר למשתכן.החל מ- 2015 רוב הדירות החדשות שנמכרו בעפולה ובקריות נמכרו דרך 'דיור למשתכן'. האם הגיוני לבסס את חישוב ההנחה שם על מחיר של דירות ב"שוק החופשי" בלבד? על פי דו״ח של משרד האוצר, בעוד שבמרכז הארץ ההנחה הממוצעת עמדה על כ־30%, בפריפריה ההנחה ירדה לכ־7% בלבד, כלומר כמעט לא הייתה כדאיות אמיתית לעסקה. במצב כזה הנחה שמבוססת על מחירים מוטים כלפי מעלה יכולה להפוך למלכודת לזוכים, שמתחייבים לא למכור את הדירה במשך שבע שנים, מתפשרים על סטנדרט הדירה, ומחכים לבנייתה תקופות ארוכות, בהן נאלצים לשלם גם משכנתא וגם שכירות. השמטת מחירי מחיר למשתכן היא לא העיוות היחיד במדד המחירים. גם הלוואות הקבלן והמדד הנפרד שהלמ"ס יצרו כדי למדוד את השפעתן על מחירי הדירות, שהתבסס על נתונים חסרים ומרושלים מעוותים את המדד. אפילו מבקר המדינה הבהיר השבוע שפשוט אי אפשר לסמוך על מדד מחירי הדירות. בדוח שפורסם השבוע, אוקטובר 2025, עולה ביקורת קשה על המידע עליו מבוסס מדד מחירי הדירות. על פי הדוח בקובץ עליו מסתמכים בלמ"ס היה ניתן להקליד עד אמצע 2024 דירות בנות 0 חדרים ובניינים עם 0 קומות, בדיווחים שונים הוקלדו נתונים שונים לגבי בניינים זהים. לטענת הדוח "עסקאות רבות עדיין מדווחות באופן חסר או שגוי, אך נתוניהן מהווים חלק מנוסחת החישוב ומשפיעים על מדד מחירי הדירות באופן העלול ליצור מצג שגוי של השוק”. ובכל זאת, למרות העיוותים השונים מראים נתוני הלמ"ס שינוי מגמה. ברבעונים האחרונים נרשמת ירידה ממשית במחירי הדירות בפועל. על פי נתוני הלמ״ס שפורסמו באוקטובר 2025, מחירי הדירות ירדו במצטבר בכ־2.4% מאז תחילת השנה, בעוד היקף העסקאות הצטמצם בכ־30%–40%. אפשר רק לתהות מה היה גובה הירידות לולא עיוותי המדד. בכל מקרה המחירים הגבוהים שמשתקפים מהמדד לא עוזרים ללווי המשכנתא שלא מצליחים לעמוד בתשלום. כש סך הפיגורים בתשלומי משכנתאות – איחור מעל 90 יום – חצה את רף 4 מיליארד השקלים, בעוד גובה ההחזרים החודשיים נותר ברמות שיא של כ־6% ריבית פריים. מלאי הדירות הלא מכורות בידי הקבלנים הגיע כבר ל-83,360 יחידות, עלייה של יותר מ־50% תוך כשנתיים מאז העלאות הריבית הראשונות של בנק ישראל באפריל 2022. על רקע הנתונים העגומים של שוק הנדל"ן אפשר רק לקוות שהשילוב בין מדדי מחירים מנופחים לתוכנית ממשלתית שמבטיחה הנחות וזכיות לא יתגלה כמלכודת, ושרוחות הרפאים של המחירים שנשמטו מהסטטיסטיקה לא ישובו לרדוף את הרוכשים. טלי גולדרינג היא חוקרת עצמאית בתחומי הכלכלה והנדל"ן, וחברת מערכת מגזין רוזה. עריכה: ענת זלצברג להאזנה: שימו לב: ההאזנה לפרקים היא דרך פלטפורמות ההאזנה השונות בלבד - ולא דרך האתר. לתמיכה מוזמנים לכתוב לנו במייל rosamedia@standing-together.org או בוואטסאפ: 050-9469545 121 פרק מספר טלי גולדרינג טלי גולדרינג היא חוקרת עצמאית בתחומי הכלכלה והנדל"ן, וחברת מערכת מגזין רוזה אין מורים, תרקדו אין מורים, תרקדו ז׳אן ז׳נה - החגיגה נמשכת ז׳אן ז׳נה - החגיגה נמשכת המהפכה הבאה בהתאחדות הסטודנטים המהפכה הבאה בהתאחדות הסטודנטים היסטוריה של עינויים בישראל היסטוריה של עינויים בישראל יודעים לשמור סוד? יודעים לשמור סוד? עבורנו הנכבה היא לא יום זיכרון עבורנו הנכבה היא לא יום זיכרון

לכבוד ה-1 במאי, אתן ואתם מקבלות את הבמה וזוכות לומר לנו בדיוק מה מפריע לכן בשוק העבודה בישראל ולמה. פרק זה סגור למנויים בלבד. לא מנויים? לחצו כאן כדי להירשם אין מורים, תרקדו אין מורים, תרקדו ז׳אן ז׳נה - החגיגה נמשכת ז׳אן ז׳נה - החגיגה נמשכת המהפכה הבאה בהתאחדות הסטודנטים המהפכה הבאה בהתאחדות הסטודנטים היסטוריה של עינויים בישראל היסטוריה של עינויים בישראל יודעים לשמור סוד? יודעים לשמור סוד? עבורנו הנכבה היא לא יום זיכרון עבורנו הנכבה היא לא יום זיכרון הצטרפו לתוכנית המנויים שלנו הצטרפו עכשיו קולות העובדים שתפו: קריאת השכמה PREMIUM 30 באפריל 2023 קולות העובדים קריאת השכמה PREMIUM 00:00 / 01:04 לכבוד ה-1 במאי, אתן ואתם מקבלות את הבמה וזוכות לומר לנו בדיוק מה מפריע לכן בשוק העבודה בישראל ולמה. להאזנה: שימו לב: ההאזנה לפרקים היא דרך פלטפורמות ההאזנה השונות בלבד - ולא דרך האתר. לתמיכה מוזמנים לכתוב לנו במייל rosamedia@standing-together.org או בוואטסאפ: 050-9469545 528 פרק מספר קריאת השכמה PREMIUM פודקאסט אקטואליה סוציאליסטי על החיים עצמם ועל התקווה לשינוי יסודי של החברה, הפוליטיקה והכלכלה. אין מורים, תרקדו אין מורים, תרקדו ז׳אן ז׳נה - החגיגה נמשכת ז׳אן ז׳נה - החגיגה נמשכת המהפכה הבאה בהתאחדות הסטודנטים המהפכה הבאה בהתאחדות הסטודנטים היסטוריה של עינויים בישראל היסטוריה של עינויים בישראל יודעים לשמור סוד? יודעים לשמור סוד? עבורנו הנכבה היא לא יום זיכרון עבורנו הנכבה היא לא יום זיכרון

ראיון עם דוקטור גיא לרון - מה ידוע על ההסכם שנחתם בשארם; מה האינטרסים של טראמפ, קטאר, וטורקיה; ואיך הימין יכול לחבל בו. פרק זה סגור למנויים בלבד. לא מנויים? לחצו כאן כדי להירשם אין מורים, תרקדו אין מורים, תרקדו ז׳אן ז׳נה - החגיגה נמשכת ז׳אן ז׳נה - החגיגה נמשכת המהפכה הבאה בהתאחדות הסטודנטים המהפכה הבאה בהתאחדות הסטודנטים היסטוריה של עינויים בישראל היסטוריה של עינויים בישראל יודעים לשמור סוד? יודעים לשמור סוד? עבורנו הנכבה היא לא יום זיכרון עבורנו הנכבה היא לא יום זיכרון הצטרפו לתוכנית המנויים שלנו הצטרפו עכשיו האם עזה עברה לידיים בין-לאומיות? ראיון עם דוקטור גיא לרון - מה ידוע על ההסכם שנחתם בשארם; מה האינטרסים של טראמפ, קטאר, וטורקיה; ואיך הימין יכול לחבל בו. שתפו: מעין גלילי 17 באוקטובר 2025 האם עזה עברה לידיים בין-לאומיות? מעין גלילי 00:00 / 01:04 השמחה על סיום המלחמה בעזה וחזרת החטופים, וגם המופע הצבעוני שסיפק הנשיא טראמפ בכנסת ובשארם א-שייח, טשטשו את השאלות הגדולות שעדיין קיימות סביב המהלך שהוביל טראמפ. על מה בעצם חתמו הצדדים השונים? למה עכשיו הגיעו להפסקת אש ולא לפני כן? מי גוזר קופון על השלום, ומה הסיכויים של הימין הישראלי לחבל בהסדרה החדשה ולחזור למלחמה בעזה? כדי לענות על השאלות הללו שוחחנו עם דוקטור גיא לרון, חוקר יחסים בינלאומיים מהאוניברסיטה העברית. קשה להפריד בין העובדות לפרשנות לגבי אירועי הימים האחרונים. מה בעצם העובדות שאנחנו יודעים על מה שקרה בימים האחרונים? מה פיזית קרה? למה הצדדים התחייבו? מה שקרה עובדתית זה שהיו חילופי שבויים, ושנראה שהתחילו עבודות שיקום - פורסמו תמונות של דחפורים עם דגלי קטאר עליהם מתחילים לפנות הריסות. בנוסף, הייתה הודעה של שר החוץ המצרי, לפיה מונתה ועדה של 15 טכנוקרטים לממשל זמני שינהל את הרצועה. השמות שלהם אושרו כביכול על ידי ישראל. על המחויבויות של הצדדים אנחנו לא יודעים כלום. ישראל לא הייתה חלק מהחוזים שנחתמו בשארם, אבל גם לא נאמר לנו מה כן נחתם בשארם. האמת שלא היה מעולם הסדר שלום כזה - לא מספרים לציבור בעצם על מה נחתם. בכלל, מה בעצם קרה בשארם? הגיעו מנהיגי מדינות העולם. דיברו על נושאים שלא סופר מה הם היו והם חתמו על מסמך שממנו אנחנו ראינו רק עמוד אחד, שבו יש הצהרה כללית על חיים בשלום ושיתוף באזור. יש שמועות על מה שהיה במסמכים האלה, וגם ההרכב של המשתתפים מצביע שזה מאוד סביר שנדונה השאלה של כוח רב לאומי. זה מסביר את הנוכחות של הנשיא האינדונזי. שכבר אמר בפירוש שהוא מוכן לתרום חיילים אינדונזים בשביל כוח רב לאומי שייפרס בעזה. יכול להיות שהיו גם הסכמות כלכליות, ושהדחפורים האלה בשטח שמתחילים לפנות הריסות הם הסנונית הראשונה של הסיכום. מה השתנה עכשיו שלא קרה בשנתיים האחרונות שהצליחו להגיע להפסקת אש? מה שהשתנה זה שטראמפ החליט לעבוד על ההסדר דרך הציר של קטאר וטורקיה. עד עכשיו הוא עבד עם קטאר ומצרים, זה היה מבנה ישן שביידן עבד איתו. כנראה שבתור מדינות שמארחות את הנהגת חמאס ואת מנגנון הכספים שלו, הלחץ המשותף של קטאר וטורקיה היה יותר אפקטיבי. וכמובן, הלחץ על ישראל - כל הזמן היה ברור שאם ארצות הברית רוצה, היא יכולה להכריח את ישראל להפסיק את המלחמה. פשוט עד עכשיו לא ביידן ולא טראמפ הפעילו שריר. אז הלחץ הופעל גם על ישראל וגם על חמאס. מי התגמש? שני הצדדים התגמשו, אבל העמדה של חמאס הייתה תמיד שהוא מוכן לשחרר את החטופים תמורת ערבויות בינלאומיות לכך שהוא יוכל להמשיך להיות ברצועה, והסימנים הם שהוא קיבל ערבויות כאלה, ועכשיו בחסותן הוא משתלט על השטח מחדש. למה אתה מתכוון? אילו ערבויות קיבל חמאס? תראה, אם רוצים שחמאס יתפרק, יצטרך להיכנס לשם איזשהו כוח לפרק אותו מנשק. יש דיווחים שלמשל הרשות תקבל את מעבר רפיח, אז יהיה לה איזשהו מנוף מול חמאס. זאת אומרת, יש סימנים שהרשות כן מעורבת בהסדר הזה. עובדה היא שאבו מאזן היה בשארם ולחץ ידיים עם טראמפ. אבל למה להסתיר מה היה שם? מה שמסתמן זה שישראל איבדה חופש פעולה, ונכפה עליה בנאום של הסכסוך, דבר שהיא תמיד התנגדה אליו. מה לגבי ישראל באמת? איך אתה קורא את העניין הזה שנתניהו לא הוזמן, ואז הוא כן הוזמן, ואז הוא החליט לא להגיע? מה בעצם קרה? אז גרסה אחת היא שהנשיא הטורקי ארדואן גירש אותו משם - אמר לנשיא המצרי א-סיסי שאם נתניהו יהיה שם, הוא מסובב את המטוס חזרה ולא משתתף. תראה, ישראל נמצאת בהסכם. זה לא אומר שנתניהו מסכים לכל הפרטים שלו, ויש סימנים שהוא ישמח לחבל בהסכם הזה. למשל, דרך הסיפור הזה שראינו של גופות החטופים שלא הוחזרו, לכן ישראל מיד מיהרה להגיב. אבל נתניהו החליט מהשיקולים שלו שהוא לא מתעמת עם ההסכם הזה. בתוך הממשל של טראמפ יש גם, אני מניח, גם אנשים שפחות מתאים להם הכיוון הנוכחי, לא? אנשים שרצו שישראל תלחם עד הסוף בחמאס. אני חושב שהם הובסו, והם הובסו מזמן. ממש בתחילת כהונת הממשל, טראמפ גילה שהיועץ לביטחון לאומי(מייק וולץ, מ.ג) מנסה לעבוד עם ביבי מאחורי הגב שלו, אז הוא פיטר אותו. מי גזר קופון? אמרת שהשילוב של טורקיה וקטאר במשא ומתן הצליח להביא את הפסקת האש, למה בעצם? האם התקיפה בקטאר היה נקודת מפתח, כמו שאמרו רבים בימים האחרונים? יכול להיות שהתקיפה בקטאר הייתה זרז, אבל אני לא חושב שזו הסיבה. נראה לי שהסיפור הגדול זה ההצטרפות של טורקיה. בפסגה בבית הלבן ב-24 בספטמבר עם טראמפ, ארדואן, נשיא אינדונזיה וקבוצה של מדינות ערביות, נחתם הסכם במיליארדי דולרים לעשרים שנה בין טורקיה לחברת אנרגיה אמריקאית, שבעצם מנתקת את טורקיה מהגז הרוסי. עד עכשיו, הברית של טורקיה עם רוסיה התבססה על זה שטורקיה תהפוך למדינת מעבר של גז רוסי לאירופה, כתחליף לאוקראינה. עכשיו, במקום שטורקיה תשמש כמדינת מעבר של הגז הרוסי, היא תשמש מדינת מעבר לגז האמריקאי. זה מין איזה סוג של הסכמה בין יצרני גז שונים, בנוסף לאירופאים, על איך ייראה מערך הגז החדש. ובתמורה לכך, טורקיה וקטאר מסכימות להפעיל את הלחץ המקסימלי שהם יכלו על חמאס. כן. ומה לגבי מצרים, שאירחה את הועידה? קצת נשמע שהם נדחקים החוצה מהתיאור שלך. מצרים היא שחקנית גמישה ופרגמטית, היא הסכימה לארח את הפסגה הזאת, והיא צד להסכם בתנאים שלה. היא שולטת על מעבר רפיח. היא הסכימה להיכנס להסכם בתנאים שלה. במדינות החוץ שלה עד עכשיו, הרושם היה שקיים ציר בין קהיר לאבו דאבי, שמנוגד לציר טורקיה-קטאר. אבל למצרים יש חובות אדירים, וקטאר משלמת חלק מהם. אז מצרים דאגה לאינטרסים שלה. וכמובן, מאוד חשוב לה שאוכלוסייה של עזה לא תעבור לשטח שלה. הפחד מטרנספר. כן, זה הוצב כקו אדום ונראה שזה משקף תחושת איום אמיתית בהנהגה המצרית. מהפכת הAI של המפרץ הפרסי כשאנחנו מדברים על גז ונפט, אז בשביל רוב האנשים זה אותו דבר - סוגים שונים של דלקים. אבל מבחינת הצריכה העולמית יש הבדל גדול. גז הפך להיות דלק מרכזי באירופה בגלל כל הסיפור של המעבר לאנרגיות מתחדשות. תחנות החשמל שמונעות בגז הן גמישות יותר באופן יחסי ואתה יכול להדליק ולכבות אותם בהתראה יותר קצרה, ולכן הן משמשות כמערך הגיבוי של מערכות החשמל שמבוססות על אנרגיות מתחדשות. ולקטאר יש הרבה מאוד גז. לעומת זאת, אירופה עשתה כל מה שהיא יכולה כדי להיגמל מנפט (משום שזה דלק הרבה יותר מזהם מגז). אז עכשיו חלק ניכר מתפוקת הנפט המפרצית בכלל הולכת לאסיה. שצריכה הרבה דלק לשרוף, כי הם עוד לא עברו לכלכלת שירותים כמו אירופה וארצות הברית. לעומת זאת, ליצרניות גז יהיה יותר קל, או יותר מתאים לאנטרסים, אם יוכלו להתברג באופן קבוע בתור ספקיות אנרגיה של אירופה. לכן מבחינתו של טראמפ יש הרבה הגיון בללכת עם קטאר, בתור יצרנית גז מקומית שמשלימה את מערך הייצוא האמריקאי. ארצות הברית היא כבר עכשיו יצואנית הגז הכי גדולה בעולם, ועד סוף העשור היא מכינה את עצמה לגדול עוד יותר. ארצות הברית תוכל להכפיל את כושר הייצור שלה, אבל בשביל זה אתה צריך להבטיח שוק. זה המהלך מרכזי של טראמפ, שמשתלב עם מהפכת הAI, שבשבילה צריך המון המון אנרגיה. במאי נחתמו הסדרים שבעצם הופכים את איחוד האמירויות וערב הסעודית למארחות של הטכנולוגיה האמריקאית הכי רגישה - הAI. זאת אומרת הסכמים על הקמת חוות שרתים בהיקף של 30 ג'יגה-וואט, יותר מכל כושר ייצור החשמל של ישראל. אז אם אנחנו(כלומר האמריקאים, מ.ג) לא יכולים לבנות את רשת החשמל שלנו בקצב הדרוש, אנחנו כנראה נצטרך למצוא מדינות אחרות שיארחו את חוות השרתים שלנו, ואלה צריכות להיות מדינות שיש להן אנרגיות עודפת. אז המדינות האלה זה איחוד האמירויות וסעודיה. לכן הופתעתי שהוא מדיר אותן מההסדר הנוכחי, כמעט לא שמענו עליהם בכלל. יכול להיות שמבחינת טראמפ, אין שום בעיה לעבוד גם איתם וגם עם קטאר וטורקיה. מי אמר שהוא חייב לבחור - יתחרו שני הצדדים על חסדיו. וכדי לסיים את הפאזל של הקופונים שנגזרים, מה לגבי שיקום עזה? ומה לגבי המעורבות האישית של ג'ארד קושנר? הרי לקושנר יש קרן השקעות ונמצא בקשר עסקי עמוק עם קטאר וגם עם ערב הסעודית. פה אנחנו רק יכולים להעלות השערות, אבל המטרה הייתה תמיד שאחת ממדינות המפרץ, או קבוצה של מדינות ישלמו על שיקום עזה. הביצוע הקבלני זה שאלה פתוחה, אבל אנחנו רואים שיש ציוד כבד של קטאר שהתחיל להיכנס פנימה. אולי זה גם יתורגם לזה שמשפחת טראמפ תפעיל שם נכסים נדל"ניים, כמו מלונות. זה יכול להיות, אבל הם בדרך כלל עובדים דרך חברות קבלניות מקומיות. למשל במפרץ הפרסי את רוב הפרויקטים של משפחת טראמפ עושה חברה קבלנית סעודית. אז יכול להיות שתהיה שותפות בין נגיד קושנר וקטאר, במיזמים שיוקמו על החוף. ישראל לאן? זה שביבי לא היה בוועידה בשארם, זה מצביע על היעדרות ישראל מהתוכנית האזורית הזו. האם בנוסח נאום ספרטה, ישראל מסתגרת בתוך עצמה? תראה, לביבי הייתה תוכנית להפוך את ישראל לצומת אנרגטית. בעצם אותה אסטרטגיה של ארדואן - להפוך את ישראל לצומת דרכים תחבורתית ולצומת דרכים אנרגטית. זה גם התוכנית של כץ, "מסילות לשלום" - לחבר את חיפה ברכבת למפרץ הפרסי, וגם ההסכמה הנלהבת של ישראל להצטרף ליוזמה של ביידן, ליצור ציר מהודו דרך נמל חיפה לנמל פיראוס. בשנים הקודמות ממשלות נתניהו חתמו על הסדר עם האיחוד האירופאי, שכרגע נמצא על הנייר, שאנחנו גם נייצר חשמל עבור אירופה. אנחנו נשרוף גז או דיזל או פחם אצלנו ויהיה כבל ענק שמקשר אותנו לקפריסין, ומשם הוא יופץ לרשת החשמל האירופאית. זו הייתה התוכנית של ביבי עד השביעי באוקטובר. נכון שאם הסכסוך בעזה יוסדר ויהיה שם שקט אז כביכול אפשר יהיה לחזור לזה, אבל קטאר וטורקיה לא רוצות להעביר שוב תשתית דרך ישראל. ואם אתה מביא בחשבון שטורקיה מנסה להתבסס בסוריה, ושעכשיו יש לה הזדמנות לשלוח כוחות לתוך עזה, היא מתחילה לייצור משוואה של איום מול ישראל כדי לוודא שהיא לא תפריע לתוכניות הטורקיות. מה לדעתך נקודת החולשה במערכת הזו, שהימין הישראלי יכול לתקוף כדי להצליח לחזור לתוכניות שלו בעזה, או לחדש את המלחמה? קודם כל, זה נראה שאת הסיבוב הזה הממשלה הפסידה. אני חושב שזה די ברור שהציבור הישראלי בכלל לא רוצה לחזור ללחימה, ויהיה קשה מאוד למכור לו אותה שוב, במיוחד עכשיו כשהחטופים חזרו. בפעם ראשונה אתמול ראיתי את רמי איגרא, שהיה בכיר במוסד. מתראיין בכאן11 ואומר בצורה גלויה - קם לנו כאן פרוטקטורט קטארי-טורקי בעזה. אני מניח שרוב האנרגיות של הימין יופנו עכשיו לרדיפת בוגדים מבפנים, והם ינסו לעשות את זה כמה שיותר מהר - לחזור לדיבורים על היועצת המשפטית ובג"ץ. כמובן שמהלך נוסף שיסיט את סדר היום זה יהיה אם הממשלה באופן רשמי תספח חלקים מהגדה - תוכנית ההכרעה תואץ, ויהיו כל הזמן כותרות על הפשעים שישראל עושה בגדה. זה יכול לערער את הלכידות בין חלקי הקואליציה הבין-לאומית שכופה הסדר בעזה. למשל, אם קטאר וטורקיה יגידו לטראמפ להורות לישראל להפסיק, והוא לא יצליח. שם יש קרקע פוריה לחפור בה, מתחת ליסודות של ההסדר שטראמפ יצק בשארם. אז אני אם אני צריך לנחש, אלה יהיו הכיוונים שהם ילכו בהם. מעין גלילי הוא חבר מערכת מגזין רוזה. עריכה: תום אלפיה להאזנה: שימו לב: ההאזנה לפרקים היא דרך פלטפורמות ההאזנה השונות בלבד - ולא דרך האתר. לתמיכה מוזמנים לכתוב לנו במייל rosamedia@standing-together.org או בוואטסאפ: 050-9469545 118 פרק מספר מעין גלילי מעין גלילי הוא חבר במערכת מגזין רוזה ובמערכת הפודקאסט "קריאת השכמה". אין מורים, תרקדו אין מורים, תרקדו ז׳אן ז׳נה - החגיגה נמשכת ז׳אן ז׳נה - החגיגה נמשכת המהפכה הבאה בהתאחדות הסטודנטים המהפכה הבאה בהתאחדות הסטודנטים היסטוריה של עינויים בישראל היסטוריה של עינויים בישראל יודעים לשמור סוד? יודעים לשמור סוד? עבורנו הנכבה היא לא יום זיכרון עבורנו הנכבה היא לא יום זיכרון

מה היא קרן הארנונה שכולם מדברים עליה, והאם היא מה שיפתור את משבר הדיור ותביא צדק חלוקתי? פרק זה סגור למנויים בלבד. לא מנויים? לחצו כאן כדי להירשם אין מורים, תרקדו אין מורים, תרקדו ז׳אן ז׳נה - החגיגה נמשכת ז׳אן ז׳נה - החגיגה נמשכת המהפכה הבאה בהתאחדות הסטודנטים המהפכה הבאה בהתאחדות הסטודנטים היסטוריה של עינויים בישראל היסטוריה של עינויים בישראל יודעים לשמור סוד? יודעים לשמור סוד? עבורנו הנכבה היא לא יום זיכרון עבורנו הנכבה היא לא יום זיכרון הצטרפו לתוכנית המנויים שלנו הצטרפו עכשיו קרן הארנונה שתפו: קריאת השכמה PREMIUM 18 במאי 2023 קרן הארנונה קריאת השכמה PREMIUM 00:00 / 01:04 מה היא קרן הארנונה שכולם מדברים עליה, והאם היא מה שיפתור את משבר הדיור ותביא צדק חלוקתי? להאזנה: שימו לב: ההאזנה לפרקים היא דרך פלטפורמות ההאזנה השונות בלבד - ולא דרך האתר. לתמיכה מוזמנים לכתוב לנו במייל rosamedia@standing-together.org או בוואטסאפ: 050-9469545 533 פרק מספר קריאת השכמה PREMIUM פודקאסט אקטואליה סוציאליסטי על החיים עצמם ועל התקווה לשינוי יסודי של החברה, הפוליטיקה והכלכלה. אין מורים, תרקדו אין מורים, תרקדו ז׳אן ז׳נה - החגיגה נמשכת ז׳אן ז׳נה - החגיגה נמשכת המהפכה הבאה בהתאחדות הסטודנטים המהפכה הבאה בהתאחדות הסטודנטים היסטוריה של עינויים בישראל היסטוריה של עינויים בישראל יודעים לשמור סוד? יודעים לשמור סוד? עבורנו הנכבה היא לא יום זיכרון עבורנו הנכבה היא לא יום זיכרון

בריונות מצד ארה"ב לצד ניהול פנימי כושל הן מנת חלקה של ונצואלה לא רק בשנים האחרונות, אלא לאורך עשורים ארוכים. איך הגענו לכאן, ומה הקשר לנפט? פרק זה סגור למנויים בלבד. לא מנויים? לחצו כאן כדי להירשם אין מורים, תרקדו אין מורים, תרקדו ז׳אן ז׳נה - החגיגה נמשכת ז׳אן ז׳נה - החגיגה נמשכת המהפכה הבאה בהתאחדות הסטודנטים המהפכה הבאה בהתאחדות הסטודנטים היסטוריה של עינויים בישראל היסטוריה של עינויים בישראל יודעים לשמור סוד? יודעים לשמור סוד? עבורנו הנכבה היא לא יום זיכרון עבורנו הנכבה היא לא יום זיכרון הצטרפו לתוכנית המנויים שלנו הצטרפו עכשיו ונצואלה, טראמפ וצואת השטן בריונות מצד ארה"ב לצד ניהול פנימי כושל הן מנת חלקה של ונצואלה לא רק בשנים האחרונות, אלא לאורך עשורים ארוכים. איך הגענו לכאן, ומה הקשר לנפט? שתפו: מעין גלילי 7 בינואר 2026 ונצואלה, טראמפ וצואת השטן מעין גלילי 00:00 / 01:04 "עשר, 20 שנים מעכשיו, אתם תראו - הנפט יביא לנו הרס. הנפט הוא צואת השטן". כך אמר ב-1975 הפוליטיקאי הונצואלי חואן פאבלו פרז אלפונסו, ממייסדי קרטל הנפט העולמי OPEC. דבריו של אלפונסו מהדהדים בעוצמה לאור ה חדווה בה הכריז נשיא ארצות הברית טראמפ על הרווחים בהם יזכו חברות אמריקאיות כתוצאה מהנפט בונצואלה. אם ערב הפלישה לעיראק ב-2003 ציון אינטרס הנפט האמריקאי במזרח התיכון תויג כקונספירציה - היום טראמפ אומר את הדברים בגוף ראשון ובקול רם. ולמרות זאת, אם תשאלו את התקשורת הישראלית, הפעולה האמריקאית בונצואלה בשבת (3.1) היא סיפור על דמוקרטיה נאורה שמנסה להציל דיקטטורה כושלת. מדובר בשיא חדש של בריונות עירומה מצד ארצות הברית. ממשלתו של מאדורו אחראית לפגיעה משמעותית בדמוקרטיה ובזכויות אדם, כמו גם לניהול כלכלי כושל. עם זאת, היא רחוקה מפסגת רשימת המשטרים הגרועים בעולם מבחינות אלה. הניסיון לצייר את מאדורו כ"נרקו-טרוריסט" ואחראי למגיפת ההתמכרות לפנטניל בארה"ב הוא מגוחך עוד יותר, היות ורוב הפנטניל בארה"ב מגיע ממקסיקו. קשה לדמיין שזכויות העם הונצואלי עמדו לנגד עיני טראמפ כשהורה על חטיפת מדורו ומעצרו בארה"ב, ולא אינטרס כלכלי וגאו-פוליטי, בין השאר פגיעה במדינות כמו קובה ואיראן, וכמובן רווחי נפט פוטנציאלים. המשטר בונצואלה לא "הוחלף", והצהרותיו של טראמפ כי "ארצות הברית תנהל את ונצואלה" לא מבשרות טובות לעתיד הדמוקרטיה במדינה. למרות שהאירועים האחרונים הם שיא חדש, אי אפשר להבין אותם ללא ההקשר - ההיסטוריה הארוכה של הכלכלה והפוליטיקה של ונצואלה, בצילה של המעורבות האמריקאית; מעורבות שסובבת במידה רבה, סביב צואת השטן. הדרך לצ'אביסמו תעשיית הנפט של ונצואלה נוצרה תחת דיקטטורות ברוטאליות - בעלות בריתה של ארה"ב - ששלטו שם בחצי הראשון של המאה ה-20, ואפשרו לחברות נפט אמריקאיות פרטיות יד חופשית. ונצואלה הייתה בעלת הברית האיתנה ביותר של ארצות הברית באזור, אך המעורבות העמוקה שלה במדינה גם יצרה טינה גדולה אותה הדחיקה המערכת הפוליטית. כשסגן הנשיא ניקסון ביקר בונצואלה ב-58, הוא כמעט נהרג במהומות שפרצו כמחאה אנטי-אמריקאית בעקבות ביקורו. ב-1973, חרם הנפט הערבי הזניק בן לילה את מחירי הנפט בעולם, וצונאמי של מזומנים התנפץ על חופי ונצואלה, לה עתודות הנפט הגדולות בעולם. תעשיית הנפט הולאמה לראשונה ב1975, כשהוגו צ'אבס עוד היה תלמיד בפנימיה צבאית. ההכנסות מעליית מחירי הנפט גרמו לבום כלכלי, והמסים שגבתה המדינה הספיקו כדי לייצר מידה של חלוקה מחדש של העושר, באמצעות תכניות חברתיות קצרות טווח. אמנם לא כוננה בונצואלה מדינת רווחה, אבל לראשונה מוצרי צריכה הגיעו ממעבר לים, ורמת החיים הממוצעת עלתה משמעותית. זו התקופה שמתוארת כיום בעיתונות כעידן השגשוג של ונצואלה. מעבר לכך שמדובר ב"תקופת שגשוג" קצרה למדי, כבר במהלכה החלו לצוץ סדקים. ונצואלה תמיד הייתה מדינה מאוד לא שוויונית, תופעה שהנפט תרם לה - כשהסקטורים המעטים שהיו קרובים לתעשיית הנפט התאפיינו במשכורות גבוהות שהעלו את המחירים עבור כולם. הדומיננטיות של הנפט הקשתה מאוד על פיתוח תעשייה, חקלאות או כל בסיס כלכלי אחר עבור ונצואלה, מפני שכניסת רווחי הנפט הפכו את המטבע לחזק מדי בשביל לייצא, ואת הייבוא לזול מדי בשביל צריכה מקומית עבור תעשייה. הנפט בונצואלה הוא באופן טבעי כבד וקשה להפקה, ולכן נדרשו עבורו תשתיות שלונצואלה היו חסרות, מה שהגביר את התלות בארצות הברית. ונצואלה נשארה כלכלת נפט, מאוד לא שוויונית, מאוד תלויה בארצות הברית, וכמעט בלי בסיס ייצור משל עצמה. התופעה הזו, של משאב יוקרתי במיוחד שגורם לדרדור המצב הכלכלי של המדינה, נקראת בשיח הכלכלי "המחלה ההולנדית" - והתלות בארצות הברית הפכה אותה לחמורה במיוחד. לכך, סביר להניח, התכוון חואן פאבלו פרז אלפונסו, כשאמר שהנפט הוא "צואת השטן". המדינה הונצואלית תפקדה בעיקר בתור מנגנון חלש לחלוקת השאריות מרווחי הנפט - ובכל זאת, כזה שרבים מאוד נסמכו עליו. כל עוד הבום הכלכלי נמשך וכולם הרוויחו משהו, היה אפשר להכיל את אי השוויון - אך לאורך שנות ה80 מחירי הנפט ירדו ואיתם הכנסות המדינה. יותר ויותר מעניי ונצואלה שקעו למצוקה, והמדינה התקשתה להמשיך לקיים תכניות רווחה. ב18 לפברואר 1983, "יום שישי השחור", הנשיא הררה החליט על פיחות חד במטבע הונצואלי מול הדולר - כלומר קבע שער מטבע נמוך כדי להקל על תשלום חובות. המהלך פגע באופן מיידי בכוח הקנייה של האוכלוסייה בונצואלה, תרם למצוקה כלכלית ויצר תגובת הלם ברחבי המדינה. החל מ-1988 יושמו בלחץ קרן המטבע הבינלאומית צעדי צנע, כולל הפחתת הסבסוד של דלק והעלאת מחירי התחבורה הציבורית, והפרטה חלקית מחדש של תעשיית הנפט לידי חברות אמריקאיות. הצעדים עוררו תגובה חברתית קשה. בפברואר 1989 יצאו אנשי ונצואלה לרחובות בבירה קראקס במחאה. המשטרה והצבא הגיבו בדיכוי חריף - מאות ואולי אלפי הרוגים בקרב המפגינים, וכאוס ברחובות, שכלל ביזה והרס של עסקים. לאורך שנות ה-80 והחצי הראשון של שנות ה-90, העוני בונצואלה עלה משמעותית, עד לרמה של כ70% ב-1995. זו ונצואלה ערב עליית צ'אבס - לא מדינה משגשגת, אלא מדינה חלשה וענייה שנבנתה על אינטרס נפט אמריקאי, שתעשיית הנפט שלה הופרטה מחדש, וקורסת תחת מדיניות צנע שכפו עליה מוסדות מערביים. על רקע זה צריך להבין את ניסיון ההפיכה שהובילו קבוצה של קצינים לאומנים ושמאלנים מדרג הביניים ב-1992. אחד ממפקדי ההפיכה, קצין בן 37 בשם הוגו צ'אבס, נדרש להכריז מול מצלמות על הכשלון ולדרוש מחבריו לנשק להיכנע. צ'אבס קיבל הזדמנות לדבר לא רק עם חבריו לנשק, אלא עם האומה כולה. הוא פתח בברכת בוקר טוב לעם בונצואלה, קרא לחבריו להיכנע ולקח אחריות על כשלון המרד; או לפחות, על הכשלון "נכון לעכשיו" (por ahora). הכריזמה, הנכונות לקחת אחריות על כשלון והבטחון בהצלחה שעוד תגיע בהמשך, הפכו את צ'אבס לכוכב בין לילה. הפופולריות של ניסיון ההפיכה הבלתי דמוקרטי שלו ושל חבריו ביטא כשל מהותי בדמוקרטיה הונצואלית, וצמא עממי לשינוי. צ'אבס נכלא, אך קיבל חנינה בהמשך. בשנים הבאות צ'אבס תר את ונצואלה וגם את אמריקה הלטינית בחיפוש אחר תמיכה לתנועה שלו - התנועה הבוליבארית, על שם המהפכן בן המאה ה-19, סימון בוליבאר, שניסה לאחד תחתיו את דרום אמריקה. צ'אבס הוביל מעין פולחן אישיות כלפי בוליבאר, שהפך למרכז של קריאה נוסטלגית לעבר עבר מפואר של גבורה ומהפכה - להפוך את ונצואלה לגדולה שוב. בהתאם, צ'אבס גם הציג שיח נוצרי ודתי. הוא ידע לחבר במומחיות גדולה את הרטוריקה הנוצרית לקריאות הדמוקרטיות, הפופוליסטיות והסוציאליסטיות שלו. הישגי הצ'אביסמו בתמיכת כמה מפלגות שמאל שהתאחדו לתנועה בשם הרפובליקה החמישית, צ'אבס זכה ב56% מהקולות בבחירות, והפך לנשיא ונצואלה בשנת 1998. הוא ניגש לעבודה להגשים את המהלך ההיסטורי שכינה המהפכה הבוליבארית. האקט הראשון היה העברת חוקה חדשה לונצואלה בשנת 1999. החוקה הפכה את שירותי הבריאות לכל אזרח לחובה חוקתית, חיזקה במידה מסויימת את מוסד הנשיאות על חשבון הפרלמנט, אבל גם אפשרה בחוק את העמדת הנשיא להיבחרות מחדש תוך כדי הקדנציה. המהפכה הבוליבארית של צ'אבס כללה מספר תכניות רווחה שאפתניות, כשהבולטת ביניהן היתה הקמה של אלפי מרכזי בריאות קהילתיים בכל ונצואלה. התכניות כללו גם בנייה של מאות אלפי בתים שחולקו בחינם או מאוד בזול, השכלה בחינם, ביעור האנאלפבתיות, וסבסוד מזון למשפחות נזקקות. התוצאה הייתה ירידה במדדי תמותת התינוקות והיולדות, ירידה מאסיבית בחוסר הבטחון התזונתי, בעוני היחסי ובעוני הקיצוני, באי השוויון ואפילו באינפלציה. התכניות האלה השפיעו לא רק על הבייס המיידי של צ'אבס בשכונות העוני בערים, אלא גם באזורים הכפריים וגם אצל מעמד הביניים העירוני, שזכה למשל לסבסוד משמעותי של לימודים בחו"ל, וקנה לצ'אבס תמיכה משמעותית בקרב ציבורים מגוונים. התכניות האלו התאפשרו בגלל עליה מסוימת במחירי הנפט בשנות ה-2000 (בעקבות התיעוש המואץ של סין), אבל ההון לא חילק את עצמו. צ'אבס הלאים מחדש את תעשיית הנפט, מהלך שהעביר לידי חברת הנפט הממשלתית פרוייקטים מחברות כמו אקסון מובייל ושברון. עם זאת, הוא לא קיים את הבטחתו לגוון את כלכלת ונצואלה - התלות בנפט היתה נוחה, ולא חייבה השקעות נוספות, גם מצד בעלי הון שצ'אבס היה זקוק למידה של שקט מצידם. המדינה הפכה תלויה בנפט אפילו יותר, עד ש-98 אחוז מההכנסות מייצוא של ונצואלה הגיעו מהנפט. ונצואלה גם נשארה כלכלה קפיטליסטית במובן הרחב. למרות תכניות הרווחה המשמעותיות והלאמה של תעשיות מסויימות, במדדים כמו גודל המגזר הציבורי וכוחם של איגודי עובדים ונצואלה נותרה סוציאל-דמוקרטיה מרשימה פחות ממדינות רבות באירופה. חלק מהקואופרטיבים גם הפכו לדרך להגביר את הניצול, כי לא היו בהם כלי מאבק פנימי כמו אלה שהיו לאיגודים בחברות פרטיות, וכך הם הפכו לנוחים עבור מיקור חוץ זול לחברות גדולות ולממשלה. צ'אבס תמיד נהנה מתמיכה של חלק קטן מבעלי ההון בונצואלה, ותחתיו נוצר מעמד חדש של בירוקרטים ובעלי הון שצברו כוח והון בגלל שהיו מקורבים לשלטון, וכונו ה"בוליבוז'וורזי", הבורגנות הבוליברית. חברות כאלה היו מעורבות בהמשך בפרשות שחיתות מאסיביות. צ'אביסמו ודמוקרטיה סוציאליסטית אולי, אבל האם ונצואלה של צ'אבס היתה דמוקרטית? צמצום אי השוויון מלמעלה, ע"י המדינה, התלווה לצמיחה של תנועה חברתית מלמטה - קואפרטיבים, ועדי שכונות ומבנים אחרים של דמוקרטיה השתתפותית. מאידך, חוקת ונצואלה החדשה צמצמה את סמכויות הפרלמנט. הוא פיתח פולחן אישיות סביבו בונצואלה, שכרך את הישגי הצ'אביסמו בדמותו שלו. צ'אבס גם פגע בחופש העיתונות של גופי תקשורת ביקורתיים והקים גופים חדשים, ובכך הגביל את חופש הביטוי של האופוזיציה. חלק מאותה אופוזיציה לצ'אבס היתה דמוקרטית עוד פחות ממנו. באפריל 2002 נעשה בונצואלה ניסיון הפיכה שהובל על ידי גורמים בצבא. צ'אבס נעצר למשך 47 שעות, ואיש העסקים פבלו קרמונה מונה במקומו לנשיא. קרמונה ניסה לבטל מיד חלק מהרפורמות של צ'אבס, וקומם עליו חלקים גדולים מהאוכלוסייה - ספציפית, חלק מאיגודי העובדים שעד אז לא בחרו צד. התקוממות של מיליוני תומכי צ'אבס ברחבי המדינה גרמו להפיכה להיכשל, וצ'אבס יצא מחוזק. מעורבות ארה"ב בניסיון הפיכה מעולם לא הוכחה באופן רשמי, אך וושינגטון הכירה בממשלת קרמונה מיד, וחלק מהגורמים שהובילו את המרד נפגשו עם אנשי מודיעין אמריקאים לקראתו. חבר המועצה לבטחון לאומי של הנשיא בוש, אליוט אברמס, תואר בעיתונות כמי שידע על ההפיכה מראש ואישר אותה. האופוזיציה גם החרימה חלק ממערכות הבחירות, כדי להוריד מהלגיטימיות הציבורית שלהן. במקרים אחרים יריבים של צ'אבס חיבלו במכוון בכלכלת המדינה, על ידי אגירה של סחורות ויצירת משבר מלאכותי. עם השנים, צ'אבס הלך ונעשה פופולרי יותר. ב-2004 האופוזיציה השתמשה באפשרות שניתנה בחוקה החדשה להעמיד נשיא לבחירות מחדש מיוחדות (recall election) באמצעות השגה של מספיק חתימות התומכות בכך. 60 אחוז התנגדו אז להסרתו מהשלטון. בבחירות הרגילות הוא זכה לרוב של 56 אחוז ב-1998, ב-60 אחוז ב-2000, ב-62 אחוז ב-2006, וב-55 אחוז בבחירות 2012. כשהפסיד, צ'אבס הכיר בכך, למשל במשאל עם על שינויים חוקתיים שניסה להעביר ב-2007. לאור כל זאת, קשה לתאר את צ'אבס כדיקטטור, גם אם יחסו לדמוקרטיה היה רחוק מאידיאלי. עם זאת, הניוון וההתדרדרות של התנועה לאחר מותו מצביעות על הניגודים הפנימיים שאפיינו את הצ'אביסמו מלכתחילה. שלטון מאדורו ב2013, צ'אבס מת מסרטן. כשחלה, הכריז באופן רשמי על תמיכה בניקולאס מאדורו כממשיך דרכו. מאדורו היה נהג אוטובוס לתקופה קצרה, וצמח כפוליטיקאי דרך איגוד העובדים של מערכת התחבורה הציבורית של קראקס בשנות ה-70 וה-80, בתקופה שהאיגודים היו בלתי חוקיים. ב-1998 הוא נבחר לבית הנבחרים בפעם ראשונה, וב-2006 מונה לשר החוץ. אחרי מות צ'אבס מאדורו מונה כנשיא זמני, ובאפריל ניצח בבחירות צמודות מאוד. האופוזיציה טענה לזיופים, והתחילו גלי מחאה משמעותיים נגדו. מאדורו נכנס לתפקיד כשמחיר הנפט התחיל לצנוח, וכאשר המודל הכלכלי של צ'אבס הראה סימני שחיקה - אינפלציה גבוהה ומחסור במוצרים מסוימים. ב-2014 גל מחאות הביא למותם 40 איש, ויו"ר האופוזיציה לאופולדו לופז נעצר ונידון ל-14 שנות מעצר. בעקבות אירועים אלה, ממשל אובמה העביר בסוף 2014 את "החוק להגנה על זכויות אדם בחברה האזרחית בוונצואלה", שהטיל סנקציות על בכירים וונצואלים שהיו מעורבים בדיכוי. ב-2015 אובמה הוציא צו נשיאותי המכריז על ונצואלה כ"איום בלתי רגיל על הביטחון הלאומי של ארה"ב", צעד משפטי שאפשר להרחיב את הסנקציות בהמשך. ב-2017 ממשל טראמפ אסר על מוסדות פיננסיים בארה"ב לסחור באג"ח חדשות של ממשלת ונצואלה ושל חברת הנפט הממשלתית (PDVSA). אקט זה ניתק את מאדורו מהיכולת לגייס חוב או למחזר הלוואות, והחריף את המצוקה הכלכלית בונצואלה. התוצאה היתה שנים של היפר-אינפלציה, פגיעה באספקת החשמל ומחסור חריף בתרופות ובמזון - שהובילו למשבר פליטים חמור ובריחת מיליוני ונצואלים מהמדינה. בין 2015 ל2019 ונצואלה חוותה אי יציבות פוליטית משמעותית, שכללה משברים חוקתיים, מחאות המוניות ודיכוי שלהן במהלכן נהרגו מאות. בהמשך, המצב התייצב מעט. ממשל ביידן הקל על הסנקציות, גם כתוצאה מהמלחמה באוקראינה והצורך האקוטי בנפט. ב-2022 ארה"ב אישרה לשברון לחדש חלקית את הפקת הנפט בוונצואלה, וב-2023 – בעקבות הסכם ברבדוס שנחתם בין האופוזיציה למאדורו לערוך בחירות חופשיות ב-2024, ארה"ב הסירה זמנית חלק מהסנקציות על הנפט ועל הזהב. לאחר שממשל מאדורו פסל את מועמדותה של מנהיגת האופוזיציה מריה קורינה מצ'אדו לקראת הבחירות, ארה"ב החזירה חלק מהסנקציות. בבחירות 2024 ועדת הבחירות הלאומית הכריזה על מדורו כמנצח עם כ-51% מהקולות, אך סירבה לפרסם את הפרוטוקולים המפורטים של הקלפיות. ככל הנראה התרחשה שם הונאת בחירות. מעבר לכך, מריה קורינה מצ'אדו, מנהיגת האופוזיציה, זכתה בפריימריז ביותר מ-90% מהקולות, אבל ביהמ"ש העליון פסל את מועמדותה. במקום זאת האופוזיציה העמידה בראשה את אדמונדו גונזאלס, האנונימי עד אז. גונזאלס צבר תמיכה בהדרגה– האופוזיציה הקימה "מערכת בחירות מקבילה" מבוססת אפליקציה וסריקת תדפיסים מקוריים, שהראתה ניצחון מוחץ לגונזאלס. תחקיר הניו-יורק טיימס אישר כי מאדורו איבד את התמיכה גם במעוזים המסורתיים שלו – השכונות העניות והמגזר הציבורי. לאחר הבחירות פרצו מחאות עממיות נרחבות בכל רחבי המדינה והממשל הגיב ביד קשה מאוד. דווח על למעלה מ-2,000 עצורים, ביניהם פעילי אופוזיציה, עיתונאים ואזרחים. בעקבות האירועים האלה, ממשל מאדורו איבד את הגיבוי לו זכה קודם לכן מממשלות שמאל דמוקרטיות באמריקה הלטינית - כמו זו של ברזיל ושל קולומביה. הכשלון הנצחי של הסוציאליזם? תפקידה של ונצואלה בשיח הציבורי של השנים האחרונות הוא בעיקר לשמש דוגמה עכשווית לכשלונות הסוציאליזם. אכן, למי שחושבים על פוליטיקה סוציאליסטית במאה ה21 יש הרבה ללמוד מה לא לעשות מהחורבן של החברה בונצואלה ב-10 השנים האחרונות. ועדיין, המצוקה הנוראית של ונצואלה בשנים האחרונות הוא חלק בלתי נפרד מהיסטוריה ארוכה של מצוקה חברתית, עוני ואי-שוויון. המעורבות של ארצות הברית, שקידמה את האינטרסים של עצמה בתחום האנרגיה, כמו גם של גופים בינלאומיים שהם חלק ממערכת השליטה שלה, הפכו את היציאה של ונצואלה מהמלכודת של כלכלה מבוססת נפט לקרוב לבלתי אפשרית. במובנים אלה, ונצואלה היא דוגמה מצמררת למערכת כלכלית עולמית שפשוט לא מעוניינת, ואולי גם לא מסוגלת, לספק רווחה ופיתוח כלכליים למאות מיליונים בעולם המתפתח. זו מערכת שמשאירה מדינות כמו ונצואלה עם בחירה בלתי אפשרית - להישאר בתת פיתוח כרוני, עם מיליונים חסרי השכלה, ביוב זורם ברחוב וצינורות נפט שזורמים תמיד לעבר ארצות הברית ואירופה, או - לצאת למלחמה נגד המערכת הכלכלית העולמית, ולעתים קרובות להאבק גם נגד כוחות חזקים בתוך המדינה שלא מעוניינים לצאת למלחמה כזו - מסיבות אנוכיות או מסיבות של דאגה כנה לעתיד המדינה. ההיסטוריה המדממת של מעורבות אמריקאית באמריקה הלטינית, וספציפית בונצואלה, מעלות חששות משמעותיים בנוגע לעתיד הקרוב במדינה. בכלל, הבריונות מהסוג שנקטה בו ארצות הברית השבוע, רק מגבירות את אי-היציבות העולמית והנטייה העולמית למלחמות ואלימות. יש לקוות שהאירועים האחרונים לא יובילו לשפיכות דמים רחבת היקף, ושהעתיד של ונצואלה יביא דמוקרטיה וחופש במדינה - חופש ממנהיגים אנטי דמוקרטיים וחופש מהתערבות חיצונית שמטרתה השתלטות על משאבי טבע. מעין גלילי הוא חבר מערכת מגזין רוזה. עריכה: ענת זלצברג. להאזנה: שימו לב: ההאזנה לפרקים היא דרך פלטפורמות ההאזנה השונות בלבד - ולא דרך האתר. לתמיכה מוזמנים לכתוב לנו במייל rosamedia@standing-together.org או בוואטסאפ: 050-9469545 143 פרק מספר מעין גלילי מעין גלילי הוא חבר במערכת מגזין רוזה ובמערכת הפודקאסט "קריאת השכמה". אין מורים, תרקדו אין מורים, תרקדו ז׳אן ז׳נה - החגיגה נמשכת ז׳אן ז׳נה - החגיגה נמשכת המהפכה הבאה בהתאחדות הסטודנטים המהפכה הבאה בהתאחדות הסטודנטים היסטוריה של עינויים בישראל היסטוריה של עינויים בישראל יודעים לשמור סוד? יודעים לשמור סוד? עבורנו הנכבה היא לא יום זיכרון עבורנו הנכבה היא לא יום זיכרון

פרק זה סגור למנויים בלבד. לא מנויים? לחצו כאן כדי להירשם אין מורים, תרקדו אין מורים, תרקדו ז׳אן ז׳נה - החגיגה נמשכת ז׳אן ז׳נה - החגיגה נמשכת המהפכה הבאה בהתאחדות הסטודנטים המהפכה הבאה בהתאחדות הסטודנטים היסטוריה של עינויים בישראל היסטוריה של עינויים בישראל יודעים לשמור סוד? יודעים לשמור סוד? עבורנו הנכבה היא לא יום זיכרון עבורנו הנכבה היא לא יום זיכרון הצטרפו לתוכנית המנויים שלנו הצטרפו עכשיו 200- קריאת השכמה ואוצרות המוות صرخة توعية وكنوز الموت שתפו: 17 במרץ 2021 200- קריאת השכמה ואוצרות המוות صرخة توعية وكنوز الموت קריאת השכמה PREMIUM 00:00 / 01:04 ! להאזנה: שימו לב: ההאזנה לפרקים היא דרך פלטפורמות ההאזנה השונות בלבד - ולא דרך האתר. לתמיכה מוזמנים לכתוב לנו במייל rosamedia@standing-together.org או בוואטסאפ: 050-9469545 200 פרק מספר קריאת השכמה PREMIUM פודקאסט אקטואליה סוציאליסטי על החיים עצמם ועל התקווה לשינוי יסודי של החברה, הפוליטיקה והכלכלה. אין מורים, תרקדו אין מורים, תרקדו ז׳אן ז׳נה - החגיגה נמשכת ז׳אן ז׳נה - החגיגה נמשכת המהפכה הבאה בהתאחדות הסטודנטים המהפכה הבאה בהתאחדות הסטודנטים היסטוריה של עינויים בישראל היסטוריה של עינויים בישראל יודעים לשמור סוד? יודעים לשמור סוד? עבורנו הנכבה היא לא יום זיכרון עבורנו הנכבה היא לא יום זיכרון