פרק זה סגור למנויים בלבד. לא מנויים? לחצו כאן כדי להירשם למי קראתם נימבי? למי קראתם נימבי? נשים חרדיות בונות כוח מלמטה נשים חרדיות בונות כוח מלמטה מה עוד יש לנו לאבד? מה עוד יש לנו לאבד? הדרך מטמטום לרוע קצרה מתמיד. הדרך מטמטום לרוע קצרה מתמיד. התמונה הגדולה היא סיפוח הגדה המערבית התמונה הגדולה היא סיפוח הגדה המערבית הכפרים הבלתי מוכרים - נעים להכיר הכפרים הבלתי מוכרים - נעים להכיר הצטרפו לתוכנית המנויים שלנו הצטרפו עכשיו 109- (Teaser)היו זמנים בבוליביה كانت أيام في بوليفيا שתפו: 16 באוקטובר 2020 109- (Teaser)היו זמנים בבוליביה كانت أيام في بوليفيا קריאת השכמה PREMIUM 00:00 / 01:04 ! להאזנה: שימו לב: ההאזנה לפרקים היא דרך פלטפורמות ההאזנה השונות בלבד - ולא דרך האתר. לתמיכה מוזמנים לכתוב לנו במייל rosamedia@standing-together.org או בוואטסאפ: 050-9469545 109 פרק מספר קריאת השכמה PREMIUM פודקאסט אקטואליה סוציאליסטי על החיים עצמם ועל התקווה לשינוי יסודי של החברה, הפוליטיקה והכלכלה. למי קראתם נימבי? למי קראתם נימבי? נשים חרדיות בונות כוח מלמטה נשים חרדיות בונות כוח מלמטה מה עוד יש לנו לאבד? מה עוד יש לנו לאבד? הדרך מטמטום לרוע קצרה מתמיד. הדרך מטמטום לרוע קצרה מתמיד. התמונה הגדולה היא סיפוח הגדה המערבית התמונה הגדולה היא סיפוח הגדה המערבית הכפרים הבלתי מוכרים - נעים להכיר הכפרים הבלתי מוכרים - נעים להכיר

פרק זה סגור למנויים בלבד. לא מנויים? לחצו כאן כדי להירשם למי קראתם נימבי? למי קראתם נימבי? נשים חרדיות בונות כוח מלמטה נשים חרדיות בונות כוח מלמטה מה עוד יש לנו לאבד? מה עוד יש לנו לאבד? הדרך מטמטום לרוע קצרה מתמיד. הדרך מטמטום לרוע קצרה מתמיד. התמונה הגדולה היא סיפוח הגדה המערבית התמונה הגדולה היא סיפוח הגדה המערבית הכפרים הבלתי מוכרים - נעים להכיר הכפרים הבלתי מוכרים - נעים להכיר הצטרפו לתוכנית המנויים שלנו הצטרפו עכשיו 215- כסף גדול דירות קטנות مبالغ طائلة وشقق صغيرة שתפו: 25 באפריל 2021 215- כסף גדול דירות קטנות مبالغ طائلة وشقق صغيرة קריאת השכמה PREMIUM 00:00 / 01:04 ! להאזנה: שימו לב: ההאזנה לפרקים היא דרך פלטפורמות ההאזנה השונות בלבד - ולא דרך האתר. לתמיכה מוזמנים לכתוב לנו במייל rosamedia@standing-together.org או בוואטסאפ: 050-9469545 215 פרק מספר קריאת השכמה PREMIUM פודקאסט אקטואליה סוציאליסטי על החיים עצמם ועל התקווה לשינוי יסודי של החברה, הפוליטיקה והכלכלה. למי קראתם נימבי? למי קראתם נימבי? נשים חרדיות בונות כוח מלמטה נשים חרדיות בונות כוח מלמטה מה עוד יש לנו לאבד? מה עוד יש לנו לאבד? הדרך מטמטום לרוע קצרה מתמיד. הדרך מטמטום לרוע קצרה מתמיד. התמונה הגדולה היא סיפוח הגדה המערבית התמונה הגדולה היא סיפוח הגדה המערבית הכפרים הבלתי מוכרים - נעים להכיר הכפרים הבלתי מוכרים - נעים להכיר

כועסים על בעיה שקשורה לקפיטליזם. רוצים לדעת עוד? האזינו, ואז תתארגנו פרק זה סגור למנויים בלבד. לא מנויים? לחצו כאן כדי להירשם למי קראתם נימבי? למי קראתם נימבי? נשים חרדיות בונות כוח מלמטה נשים חרדיות בונות כוח מלמטה מה עוד יש לנו לאבד? מה עוד יש לנו לאבד? הדרך מטמטום לרוע קצרה מתמיד. הדרך מטמטום לרוע קצרה מתמיד. התמונה הגדולה היא סיפוח הגדה המערבית התמונה הגדולה היא סיפוח הגדה המערבית הכפרים הבלתי מוכרים - נעים להכיר הכפרים הבלתי מוכרים - נעים להכיר הצטרפו לתוכנית המנויים שלנו הצטרפו עכשיו כל פרק של קריאת השכמה אי פעם שתפו: קריאת השכמה PREMIUM 14 באפריל 2022 כל פרק של קריאת השכמה אי פעם קריאת השכמה PREMIUM 00:00 / 01:04 ! להאזנה: שימו לב: ההאזנה לפרקים היא דרך פלטפורמות ההאזנה השונות בלבד - ולא דרך האתר. לתמיכה מוזמנים לכתוב לנו במייל rosamedia@standing-together.org או בוואטסאפ: 050-9469545 394 פרק מספר קריאת השכמה PREMIUM פודקאסט אקטואליה סוציאליסטי על החיים עצמם ועל התקווה לשינוי יסודי של החברה, הפוליטיקה והכלכלה. למי קראתם נימבי? למי קראתם נימבי? נשים חרדיות בונות כוח מלמטה נשים חרדיות בונות כוח מלמטה מה עוד יש לנו לאבד? מה עוד יש לנו לאבד? הדרך מטמטום לרוע קצרה מתמיד. הדרך מטמטום לרוע קצרה מתמיד. התמונה הגדולה היא סיפוח הגדה המערבית התמונה הגדולה היא סיפוח הגדה המערבית הכפרים הבלתי מוכרים - נעים להכיר הכפרים הבלתי מוכרים - נעים להכיר

פרק זה סגור למנויים בלבד. לא מנויים? לחצו כאן כדי להירשם למי קראתם נימבי? למי קראתם נימבי? נשים חרדיות בונות כוח מלמטה נשים חרדיות בונות כוח מלמטה מה עוד יש לנו לאבד? מה עוד יש לנו לאבד? הדרך מטמטום לרוע קצרה מתמיד. הדרך מטמטום לרוע קצרה מתמיד. התמונה הגדולה היא סיפוח הגדה המערבית התמונה הגדולה היא סיפוח הגדה המערבית הכפרים הבלתי מוכרים - נעים להכיר הכפרים הבלתי מוכרים - נעים להכיר הצטרפו לתוכנית המנויים שלנו הצטרפו עכשיו 166-חרדת ביצוע رهبة التنفيذ שתפו: 19 בינואר 2021 166-חרדת ביצוע رهبة التنفيذ קריאת השכמה PREMIUM 00:00 / 01:04 ! להאזנה: שימו לב: ההאזנה לפרקים היא דרך פלטפורמות ההאזנה השונות בלבד - ולא דרך האתר. לתמיכה מוזמנים לכתוב לנו במייל rosamedia@standing-together.org או בוואטסאפ: 050-9469545 166 פרק מספר קריאת השכמה PREMIUM פודקאסט אקטואליה סוציאליסטי על החיים עצמם ועל התקווה לשינוי יסודי של החברה, הפוליטיקה והכלכלה. למי קראתם נימבי? למי קראתם נימבי? נשים חרדיות בונות כוח מלמטה נשים חרדיות בונות כוח מלמטה מה עוד יש לנו לאבד? מה עוד יש לנו לאבד? הדרך מטמטום לרוע קצרה מתמיד. הדרך מטמטום לרוע קצרה מתמיד. התמונה הגדולה היא סיפוח הגדה המערבית התמונה הגדולה היא סיפוח הגדה המערבית הכפרים הבלתי מוכרים - נעים להכיר הכפרים הבלתי מוכרים - נעים להכיר

פרק זה סגור למנויים בלבד. לא מנויים? לחצו כאן כדי להירשם למי קראתם נימבי? למי קראתם נימבי? נשים חרדיות בונות כוח מלמטה נשים חרדיות בונות כוח מלמטה מה עוד יש לנו לאבד? מה עוד יש לנו לאבד? הדרך מטמטום לרוע קצרה מתמיד. הדרך מטמטום לרוע קצרה מתמיד. התמונה הגדולה היא סיפוח הגדה המערבית התמונה הגדולה היא סיפוח הגדה המערבית הכפרים הבלתי מוכרים - נעים להכיר הכפרים הבלתי מוכרים - נעים להכיר הצטרפו לתוכנית המנויים שלנו הצטרפו עכשיו 162- שיברון شفرون שתפו: 14 בינואר 2021 162- שיברון شفرون קריאת השכמה PREMIUM 00:00 / 01:04 ! להאזנה: שימו לב: ההאזנה לפרקים היא דרך פלטפורמות ההאזנה השונות בלבד - ולא דרך האתר. לתמיכה מוזמנים לכתוב לנו במייל rosamedia@standing-together.org או בוואטסאפ: 050-9469545 162 פרק מספר קריאת השכמה PREMIUM פודקאסט אקטואליה סוציאליסטי על החיים עצמם ועל התקווה לשינוי יסודי של החברה, הפוליטיקה והכלכלה. למי קראתם נימבי? למי קראתם נימבי? נשים חרדיות בונות כוח מלמטה נשים חרדיות בונות כוח מלמטה מה עוד יש לנו לאבד? מה עוד יש לנו לאבד? הדרך מטמטום לרוע קצרה מתמיד. הדרך מטמטום לרוע קצרה מתמיד. התמונה הגדולה היא סיפוח הגדה המערבית התמונה הגדולה היא סיפוח הגדה המערבית הכפרים הבלתי מוכרים - נעים להכיר הכפרים הבלתי מוכרים - נעים להכיר

רגע לפני שאנו עוזבים את הארץ כי אי אפשר עוד, התיישבנו בשדה התעופה לספר לכם למה. פרק זה סגור למנויים בלבד. לא מנויים? לחצו כאן כדי להירשם למי קראתם נימבי? למי קראתם נימבי? נשים חרדיות בונות כוח מלמטה נשים חרדיות בונות כוח מלמטה מה עוד יש לנו לאבד? מה עוד יש לנו לאבד? הדרך מטמטום לרוע קצרה מתמיד. הדרך מטמטום לרוע קצרה מתמיד. התמונה הגדולה היא סיפוח הגדה המערבית התמונה הגדולה היא סיפוח הגדה המערבית הכפרים הבלתי מוכרים - נעים להכיר הכפרים הבלתי מוכרים - נעים להכיר הצטרפו לתוכנית המנויים שלנו הצטרפו עכשיו מעוז השפיות האחרון שתפו: קריאת השכמה PREMIUM 9 בדצמבר 2022 מעוז השפיות האחרון קריאת השכמה PREMIUM 00:00 / 01:04 רגע לפני שאנו עוזבים את הארץ כי אי אפשר עוד, התיישבנו בשדה התעופה לספר לכם למה. להאזנה: שימו לב: ההאזנה לפרקים היא דרך פלטפורמות ההאזנה השונות בלבד - ולא דרך האתר. לתמיכה מוזמנים לכתוב לנו במייל rosamedia@standing-together.org או בוואטסאפ: 050-9469545 479 פרק מספר קריאת השכמה PREMIUM פודקאסט אקטואליה סוציאליסטי על החיים עצמם ועל התקווה לשינוי יסודי של החברה, הפוליטיקה והכלכלה. למי קראתם נימבי? למי קראתם נימבי? נשים חרדיות בונות כוח מלמטה נשים חרדיות בונות כוח מלמטה מה עוד יש לנו לאבד? מה עוד יש לנו לאבד? הדרך מטמטום לרוע קצרה מתמיד. הדרך מטמטום לרוע קצרה מתמיד. התמונה הגדולה היא סיפוח הגדה המערבית התמונה הגדולה היא סיפוח הגדה המערבית הכפרים הבלתי מוכרים - נעים להכיר הכפרים הבלתי מוכרים - נעים להכיר

שוב הבתים של שכנינו מוחרבים בשביל רווחים של יזמי נדל"ן, הפעם בשכונת הארגזים. פרק זה סגור למנויים בלבד. לא מנויים? לחצו כאן כדי להירשם למי קראתם נימבי? למי קראתם נימבי? נשים חרדיות בונות כוח מלמטה נשים חרדיות בונות כוח מלמטה מה עוד יש לנו לאבד? מה עוד יש לנו לאבד? הדרך מטמטום לרוע קצרה מתמיד. הדרך מטמטום לרוע קצרה מתמיד. התמונה הגדולה היא סיפוח הגדה המערבית התמונה הגדולה היא סיפוח הגדה המערבית הכפרים הבלתי מוכרים - נעים להכיר הכפרים הבלתי מוכרים - נעים להכיר הצטרפו לתוכנית המנויים שלנו הצטרפו עכשיו על ארגזים שתפו: קריאת השכמה PREMIUM 1 באוגוסט 2021 על ארגזים קריאת השכמה PREMIUM 00:00 / 01:04 ! להאזנה: שימו לב: ההאזנה לפרקים היא דרך פלטפורמות ההאזנה השונות בלבד - ולא דרך האתר. לתמיכה מוזמנים לכתוב לנו במייל rosamedia@standing-together.org או בוואטסאפ: 050-9469545 260 פרק מספר קריאת השכמה PREMIUM פודקאסט אקטואליה סוציאליסטי על החיים עצמם ועל התקווה לשינוי יסודי של החברה, הפוליטיקה והכלכלה. למי קראתם נימבי? למי קראתם נימבי? נשים חרדיות בונות כוח מלמטה נשים חרדיות בונות כוח מלמטה מה עוד יש לנו לאבד? מה עוד יש לנו לאבד? הדרך מטמטום לרוע קצרה מתמיד. הדרך מטמטום לרוע קצרה מתמיד. התמונה הגדולה היא סיפוח הגדה המערבית התמונה הגדולה היא סיפוח הגדה המערבית הכפרים הבלתי מוכרים - נעים להכיר הכפרים הבלתי מוכרים - נעים להכיר

בארבעה בנובמבר, זוהראן ממדאני נבחר לראשות עיריית ניו יורק אחרי קמפיין שטח יוצא דופן שהלהיב את המחנה השמאל האמריקאי והעולמי. זהו נאום הניצחון המלא. פרק זה סגור למנויים בלבד. לא מנויים? לחצו כאן כדי להירשם למי קראתם נימבי? למי קראתם נימבי? נשים חרדיות בונות כוח מלמטה נשים חרדיות בונות כוח מלמטה מה עוד יש לנו לאבד? מה עוד יש לנו לאבד? הדרך מטמטום לרוע קצרה מתמיד. הדרך מטמטום לרוע קצרה מתמיד. התמונה הגדולה היא סיפוח הגדה המערבית התמונה הגדולה היא סיפוח הגדה המערבית הכפרים הבלתי מוכרים - נעים להכיר הכפרים הבלתי מוכרים - נעים להכיר הצטרפו לתוכנית המנויים שלנו הצטרפו עכשיו נאום הניצחון של זוהראן ממדאני בארבעה בנובמבר, זוהראן ממדאני נבחר לראשות עיריית ניו יורק אחרי קמפיין שטח יוצא דופן שהלהיב את המחנה השמאל האמריקאי והעולמי. זהו נאום הניצחון המלא. שתפו: שני פייס 7 בנובמבר 2025 נאום הניצחון של זוהראן ממדאני שני פייס 00:00 / 01:04 ממדאני במצעד הגאווה, יוני 2025. קרדיט: לב ראדין, שאטרסטוק אמנם השמש כבר שקעה מעל העיר שלנו הערב, אבל אצטט את דבריו של יוג'ין דבס שאמר: "אני יכול לראות שחר של יום טוב יותר לאנושות". מאז ומעולם העשירים והמקושרים אמרו לאנשים העובדים בניו יורק שהכוח לא נועד להיות בידיהם. אצבעות חבולות מסחיבת ארגזים במחסן, כפות ידיים עם יבלות מהכידון של אופני המשלוחים, מפרקי אצבעות מצולקים מכוויות במטבח: אלה לא ידיים שהרשו להן להחזיק בכוח. למרות זאת, במהלך 12 החודשים האחרונים העזתם לשאוף למשהו גדול יותר. הלילה, נגד כל הסיכויים, הצלחנו לאחוז בכוח. העתיד בידיים שלנו. חברים, הפלנו שושלת פוליטית. אני מאחל לאנדרו קואומו רק את הטוב ביותר בחייו הפרטיים. אבל הערב תהיה הפעם האחרונה שאבטא את שמו, היות שאנחנו נפרדים מהפוליטיקה שנוטשת את הרבים ומשרתת רק את המעטים. ניו יורק - הלילה נתתם מנדט לשינוי. מנדט לסוג חדש של פוליטיקה. מנדט לעיר שאנחנו יכולים להרשות לעצמנו. ומנדט לעירייה שתספק בדיוק את זה. ב-1 בינואר אושבע כראש עיריית ניו יורק. וזה בזכותכם. אז לפני שאומר כל דבר אחר, אני חייב לומר את זה: תודה! תודה לדור הבא של תושבי ניו יורק שמסרבים להסכים לכך שההבטחה לעתיד טוב יותר תהיה שריד מן העבר. הראיתם שכאשר הפוליטיקה מדברת אליכם ללא התנשאות, אנחנו יכולים להוביל עידן חדש של מנהיגות. אנחנו נילחם למענכם, כי אנחנו אתם. או, כפי שאנחנו אומרים ב סטיינוויי , "אַנַא מִנְכּוּם וַעֲלֵיכּּוּם" ("אני אחד מכם ולמענכם" בערבית). תודה לאלה שהפוליטיקה של העיר שלנו שוכחת לעיתים קרובות כל כך, שהפכו את התנועה הזו לשלהם. אני מדבר על בעלי "בודגה" (מכולת) תימנים ועל "אבואלות" (סבתות) מקסיקניות. על נהגי מוניות סנגלים ועל אחיות אוזבקיות. על טבחים טרינידדים ועל דודות אתיופיות. כן, דודות. לכל ניו יורקי בקנזינגטון, במידווד ובהאנטס פוינט, דעו זאת: העיר הזו היא העיר שלכם, והדמוקרטיה הזו היא גם שלכם. הקמפיין הזה נועד לאנשים כמו וסלי, מארגן קהילתי באיגוד עובדי הבריאות 1199 שפגשתי ליד בית החולים "אלמהרסט" ביום חמישי בערב. ניו יורקי שגר במקום אחר, שנאלץ לנסוע שעתיים לכל כיוון מפנסילבניה, כי שכר הדירה יקר מדי בעיר הזאת. הוא נועד לאנשים כמו האישה שפגשתי בקו האוטובוס Bx33 לפני שנים, שאמרה לי: "פעם אהבתי את ניו יורק, אבל עכשיו היא רק המקום שבו אני גרה". והוא נועד לאנשים כמו ריצ'רד, נהג המונית שאיתו שבתתי רעב במשך 15 יום מחוץ לבניין העירייה, שעדיין צריך לנהוג במונית שלו שבעה ימים בשבוע. אחי, אנחנו בעירייה עכשיו! הניצחון הזה נועד לכולם. והוא בשביל כולכם, יותר מ-100,000 המתנדבים שבנו את הקמפיין הזה ככוח בלתי ניתן לעצירה. בזכותכם, נהפוך את העיר הזו לעיר שאנשים עובדים יוכלו לאהוב ולחיות בה שוב. עם כל דפיקה בדלת, כל חתימה על עצומה וכל שיחה שהושגה בעמל רב, שחקתם את הציניות שהגדירה את הפוליטיקה שלנו. אני יודע שביקשתי מכם הרבה בשנה האחרונה. שוב ושוב עניתם לטלפונים שלי – אבל יש לי בקשה אחת אחרונה. ניו יורק, תנשמו את הרגע הזה. עצרנו את נשימתנו יותר מדי זמן. הרבה יותר מדי פעמים עצרנו את הנשימה בציפייה לתבוסה או כי הובסנו, נשימתנו נעתקה כי לא יכולנו להרשות לעצמנו לנשום. תודה לכל אלה שהקריבו כל כך הרבה. אנחנו נושמים אוויר של עיר שנולדה מחדש. לצוות הקמפיין שלי, שהאמין כשאף אחד אחר לא האמין ושלקח פרויקט אלקטורלי והפך אותו להרבה יותר מזה: לעולם לא אוכל להביע את עומק הכרת התודה שלי. אתם יכולים לישון עכשיו. להורים שלי, מאמא ובאבא: הפכתם אותי לאדם שאני היום. אני כל כך גאה להיות הבן שלכם. ולאשתי המדהימה, רמה. חייאתי , אין אף אחד שהייתי מעדיף שיהיה לצידי ברגע הזה ובכל רגע. לכל תושבי ניו יורק – בין אם הצבעתם עבורי, עבור אחד מיריביי או שהרגשתם מאוכזבים מכדי להצביע בכלל – תודה על ההזדמנות להוכיח שאני ראוי לאמונכם. אני אתעורר כל בוקר עם מטרה אחת: להפוך את העיר הזו לטובה יותר עבורכם ממה שהייתה אתמול. רבים חשבו שהיום הזה לא יגיע לעולם, חששו שנדונו רק לעתיד של הפסדים, כשכל בחירות פשוט גוזרות עלינו עוד מאותו הדבר. אחרים רואים את הפוליטיקה של ימינו כאכזרית במידה שלא מאפשרת ללהבת התקווה לבעור. ניו יורק, נתנו מענה לחששות האלה. הלילה אנחנו מדברים בקול ברור. התקווה חיה. תקווה היא החלטה שעשרות אלפי תושבי ניו יורק קיבלו יום אחר יום, משמרת התנדבות אחר משמרת התנדבות, למרות קמפיין התקפה מתמשך. יותר ממיליון מאיתנו עמדו בכנסיות, באולמות ההתעמלות, במרכזים הקהילתיים שלנו, כשנרשמנו בדפי ההיסטוריה של הדמוקרטיה. אמנם כל אחד מאיתנו הצביע לבד, אבל יחד בחרנו בתקווה. תקווה על פני עריצות. תקווה על פני כסף גדול ורעיונות קטנים. תקווה על פני ייאוש. ניצחנו כי תושבי ניו יורק הרשו לעצמם לקוות שאפשר להפוך את הבלתי אפשרי לאפשרי. וניצחנו כי התעקשנו שפוליטיקה כבר לא תהיה משהו שעושים לנו. עכשיו זה משהו שאנחנו עושים. כשאני עומד לפניכם, אני חושב על מילותיו של ג'ווהרלל נהרו : "רק לעיתים רחוקות מגיע רגע בהיסטוריה שבו אנחנו יוצאים מהישן אל החדש, כאשר עידן מסתיים, וכאשר נשמתה של אומה שדוכאה זמן רב מוצאת ביטוי". הלילה אנחנו יוצאים מהישן אל החדש. אז בואו נדבר עכשיו, בבהירות ובשכנוע שאינם משתמעים לשתי פנים, על מה שהעידן החדש הזה יספק ולמען מי. זה יהיה עידן שבו תושבי ניו יורק מצפים ממנהיגיהם לחזון נועז ביחס להישגים הצפויים, ולא לרשימת תירוצים לגבי מה שאנחנו חוששים לנסות. במרכז החזון הזה תהיה האג'נדה השאפתנית ביותר להתמודדות עם משבר יוקר המחיה שהעיר הזו ראתה מאז ימי פיורלו לה גוארדיה : אג'נדה שתקפיא ותייצב את שכר הדירה ליותר משני מיליון תושבים שיחיו בשכירות קבועה, תהפוך את האוטובוסים למהירים וחינמיים, ותספק חינוך אוניברסלי לכל ילדי העיר שלנו. בעוד שנים מהיום, מי ייתן שנצטער רק על כך שלקח ליום הזה זמן רב כל כך להגיע. העידן החדש יהיה עידן של שיפור בלתי פוסק. נעסיק עוד אלפי מורים. נחסוך כספים מבוזבזים על ביורוקרטיה מנופחת. נעבוד ללא לאות כדי לגרום לאורות להאיר שוב במסדרונות של דיור בר השגה בניו יורק, שאורם כבה זה מכבר. בטיחות וצדק יושגו יחד בזכות עבודה משותפת עם שוטרים שתפחית את הפשיעה, והודות להקמת מחלקה לביטחון קהילתי שתתמודד כראוי עם משברי בריאות הנפש וחסרי הבית. מצוינות תהפוך לציפייה בכל מחלקה בעירייה, לא ליוצא מן הכלל. בעידן החדש הזה שאנחנו יוצרים לעצמנו נסרב לאפשר לאלה שסוחרים בפילוג ובשנאה להסית אותנו זה נגד זה. ברגע זה של חושך פוליטי, ניו יורק תהיה האור. כאן אנחנו מאמינים בהגנה על אלה שאנחנו אוהבים, בין אם את מהגרת, חברה בקהילה הטרנסית, אחת מהנשים השחורות הרבות שדונלד טראמפ פיטר מעבודה פדרלית, אם חד הורית שעדיין מחכה שמחירי המצרכים יירדו, או כל אחד אחר עם הגב לקיר. המאבק שלכם הוא גם שלנו. ואנחנו נבנה עירייה שתעמוד איתן לצד יהודי ניו יורק ולא תהסס להיאבק נגד נגע האנטישמיות. עירייה שאליה יותר ממיליון מוסלמים ידעו שהם שייכים – לא רק בחמשת הרבעים של העיר הזאת, אלא גם במסדרונות השלטון. ניו יורק לא תהיה עוד עיר שבה אפשר לסחור באסלאמופוביה ולנצח בבחירות. העידן החדש יוגדר על ידי יכולת וחמלה, שבמשך זמן רב מדי הוצבו כניגוד זו לזו. נוכיח שאין בעיה גדולה מדי בשביל שהעירייה תפתור אותה, ואין דאגה קטנה מכדי שיהיה לה אכפת ממנה. במשך שנים, נבחרי הציבור בעירייה עזרו רק למי שיכול לעזור להם. אבל ב-1 בינואר נקים ממשל עירוני שיעזור לכולם. אני יודע שרבים שמעו את המסר שלנו רק דרך הפריזמה של מידע כוזב. עשרות מיליוני דולרים הושקעו כדי להגדיר מחדש את המציאות ולשכנע את השכנים שלנו שהעידן החדש הזה הוא משהו שצריך להפחיד אותם. כפי שקרה לעיתים קרובות, מעמד המיליארדרים ביקש לשכנע את אלה שמרוויחים 30 דולר לשעה שהאויבים שלהם הם אלה שמרוויחים 20 דולר לשעה. הם רוצים שאנחנו, ההמונים, נילחם בינינו לבין עצמנו כדי שדעתנו תישאר מוסחת ממשימת הבנייה מחדש של מערכת שנשברה מזמן. אנחנו מסרבים לתת להם להמשיך להכתיב את כללי המשחק. הם יכולים לשחק לפי אותם חוקים כמו כולנו. יחד נהיה דור של שינוי. ואם נאמץ את המסלול החדש והאמיץ הזה במקום לברוח ממנו, נוכל להגיב לאוליגרכיה ולסמכותנות בעוצמה שהיא חוששת ממנה, ולא בפייסנות שהיא משתוקקת אליה. אחרי הכול, אם מישהו יכול להראות לאומה שנבגדה על ידי דונלד טראמפ איך להביס אותו, זו העיר שהולידה אותו. ואם יש דרך כלשהי להפחיד רודן זה על ידי פירוק התנאים שאפשרו לו לצבור כוח. זו לא רק הדרך שבה אנחנו עוצרים את טראמפ; כך אנחנו עוצרים גם את הבא בתור. אז, דונלד טראמפ, מכיוון שאני יודע שאתה צופה, יש לי שלוש מילים בשבילך: תגביר את הווליום. אנחנו נחייב את בעלי הבתים הגרועים לתת דין וחשבון כי הדונלד טראמפים של העיר שלנו התרגלו שנוח מדי לנצל את השוכרים שלהם. נשים קץ לתרבות השחיתות שאפשרה למיליארדרים כמו טראמפ להתחמק ממס ולנצל הקלות מס. נעמוד לצד האיגודים ונרחיב את ההגנות על העובדים כי אנחנו יודעים, בדיוק כמו דונלד טראמפ, שכאשר לאנשים עובדים יש זכויות איתנות, הבוסים שמבקשים לסחוט אותם הופכים לקטנים מאוד. ניו יורק תישאר עיר של מהגרים: עיר שנבנתה על ידי מהגרים, מונעת על ידי מהגרים, ונכון להערב, מונהגת על ידי מהגר. אז תקשיב לי, הנשיא טראמפ, כשאני אומר את זה: כדי להגיע לכל אחד מאיתנו תצטרך לעבור את כולנו. כשניכנס לבניין העירייה בעוד 58 ימים הציפיות יהיו גבוהות. אנחנו נעמוד בהן. ניו יורקי דגול אמר פעם שבעוד קמפיינים מתנהלים בשירה, השלטון מתנהל בפרוזה. אם זה נכון בהכרח, בואו נדאג לכך שהפרוזה שנכתוב תמשיך להתחרז, ובואו נבנה עיר זוהרת לכולם. עלינו להתוות דרך חדשה, נועזת כמו זו שכבר עברנו. אחרי הכול, החוכמה המקובלת אומרת שאני רחוק מלהיות המועמד המושלם. אני צעיר, למרות מיטב מאמציי להזדקן. אני מוסלמי. אני סוציאליסט דמוקרטי. והפשע הכי נורא, אני מסרב להתנצל על כל אלה. ובכל זאת, אם הלילה הזה מלמד אותנו משהו, זה שהמוסכמות עיכבו אותנו. השתחווינו למזבח הזהירות ושילמנו מחיר כבד. יותר מדי אנשים עובדים לא יכולים לזהות את עצמם במפלגה שלנו, ורבים מדי מאיתנו פנו לימין כדי לקבל תשובות לשאלה מדוע הם נשארו מאחור. נשאיר את הבינוניות בעברנו. לא נצטרך עוד לפתוח ספר היסטוריה כדי להוכיח שהדמוקרטים יכולים להעז להיות גדולים. גדולתנו ממש לא תהיה מופשטת. ירגיש אותה כל שוכר דירה בשכר דירה מיוצב, שיתעורר ביום הראשון לכל חודש בידיעה שהסכום שהוא הולך לשלם לא זינק מאז החודש הקודם. ירגישו אותה כל סבא וסבתא שיוכלו להרשות לעצמם להישאר בבית שבשבילו הם עבדו, ושהנכדים שלהם יגורו בסביבה מכיוון שעלות הטיפול בילדים לא תשלח אותם ללונג איילנד. תרגיש אותה האם החד-הורית שתיסע באוטובוס בבטחה ובמהירות שתספיק לה כדי להוריד את הילדים בנחת בבית הספר ולהגיע לעבודה בזמן. וירגישו אותה תושבי ניו יורק שיפתחו את העיתונים שלהם בבוקר ויקראו כותרות על הצלחה, לא על שערוריות. יותר מכל, כל ניו יורקי ירגיש את הגדולה כשהעיר שהוא אוהב סוף סוף תאהב אותו בחזרה. יחד. ניו יורק, אנחנו הולכים להקפיא את שכר הדירה ביחד. ניו יורק, אנחנו הולכים לייצר אוטובוסים מהירים וחינמיים יחד. ניו יורק, אנחנו הולכים לספק טיפול אוניברסלי בילדים. תנו למילים שדיברנו יחד, לחלומות שחלמנו יחד, להפוך לאג'נדה שאנו מספקים יחד. ניו יורק, הכוח הזה, הוא שלכם. העיר הזו שייכת לכם. תרגום: שני פייס להאזנה: שימו לב: ההאזנה לפרקים היא דרך פלטפורמות ההאזנה השונות בלבד - ולא דרך האתר. לתמיכה מוזמנים לכתוב לנו במייל rosamedia@standing-together.org או בוואטסאפ: 050-9469545 124 פרק מספר שני פייס שני פייס היא חברת מערכת מגזין רוזה למי קראתם נימבי? למי קראתם נימבי? נשים חרדיות בונות כוח מלמטה נשים חרדיות בונות כוח מלמטה מה עוד יש לנו לאבד? מה עוד יש לנו לאבד? הדרך מטמטום לרוע קצרה מתמיד. הדרך מטמטום לרוע קצרה מתמיד. התמונה הגדולה היא סיפוח הגדה המערבית התמונה הגדולה היא סיפוח הגדה המערבית הכפרים הבלתי מוכרים - נעים להכיר הכפרים הבלתי מוכרים - נעים להכיר

في البداية تعريف القرية اللي مُش معترف فيها هي قرية اللي الحكومة الاسرائيلة مابتعترف فيها كقرية، وكمان ماعندهم بُنية تحتية، وبينفع نحكي انه اساسيات الحياة مُش متوفرة الهم ( مِن كهرباء. لمي، لانترنت، ومؤسسات تعليمية، صحية، وكثير اشياء مابنخلص واحنا نعد. פרק זה סגור למנויים בלבד. לא מנויים? לחצו כאן כדי להירשם למי קראתם נימבי? למי קראתם נימבי? נשים חרדיות בונות כוח מלמטה נשים חרדיות בונות כוח מלמטה מה עוד יש לנו לאבד? מה עוד יש לנו לאבד? הדרך מטמטום לרוע קצרה מתמיד. הדרך מטמטום לרוע קצרה מתמיד. התמונה הגדולה היא סיפוח הגדה המערבית התמונה הגדולה היא סיפוח הגדה המערבית הכפרים הבלתי מוכרים - נעים להכיר הכפרים הבלתי מוכרים - נעים להכיר הצטרפו לתוכנית המנויים שלנו הצטרפו עכשיו القرى الغير مُعترف بِها שתפו: ع نار 11 בנובמבר 2021 القرى الغير مُعترف بِها ع نار 00:00 / 01:04 ! להאזנה: שימו לב: ההאזנה לפרקים היא דרך פלטפורמות ההאזנה השונות בלבד - ולא דרך האתר. לתמיכה מוזמנים לכתוב לנו במייל rosamedia@standing-together.org או בוואטסאפ: 050-9469545 17 פרק מספר ع نار פודקאסט שבועי, שדן בנושאים "החמים" בחברה הערבית וכן נדבר בשפה המדוברת הפלסטינית בדיאלקטים שונים ובשפה הספרותית, מזוויות שונות ומרובות, ולפעמים גם נארח אורחים לדיון משותף. למי קראתם נימבי? למי קראתם נימבי? נשים חרדיות בונות כוח מלמטה נשים חרדיות בונות כוח מלמטה מה עוד יש לנו לאבד? מה עוד יש לנו לאבד? הדרך מטמטום לרוע קצרה מתמיד. הדרך מטמטום לרוע קצרה מתמיד. התמונה הגדולה היא סיפוח הגדה המערבית התמונה הגדולה היא סיפוח הגדה המערבית הכפרים הבלתי מוכרים - נעים להכיר הכפרים הבלתי מוכרים - נעים להכיר

מוכרחים לדבר על הייאוש. האם מותר לנו להתייאש? פרק זה סגור למנויים בלבד. לא מנויים? לחצו כאן כדי להירשם למי קראתם נימבי? למי קראתם נימבי? נשים חרדיות בונות כוח מלמטה נשים חרדיות בונות כוח מלמטה מה עוד יש לנו לאבד? מה עוד יש לנו לאבד? הדרך מטמטום לרוע קצרה מתמיד. הדרך מטמטום לרוע קצרה מתמיד. התמונה הגדולה היא סיפוח הגדה המערבית התמונה הגדולה היא סיפוח הגדה המערבית הכפרים הבלתי מוכרים - נעים להכיר הכפרים הבלתי מוכרים - נעים להכיר הצטרפו לתוכנית המנויים שלנו הצטרפו עכשיו מה עושים עם הייאוש? מוכרחים לדבר על הייאוש. האם מותר לנו להתייאש? שתפו: תום אלפיה 30 במאי 2024 מה עושים עם הייאוש? תום אלפיה 00:00 / 01:04 ייאוש, כך אומר לנו אבן-שושן, היא חוויה של אבדן תקווה; ותקווה, אנחנו אומרים, היא תנאי בסיסי בכל מאבק פוליטי. ללא תקווה שאפשר לשנות, למה להיאבק? אבל אני איבדתי תקווה. וכשאני מדבר על הייאוש שלי, תגובה אופיינית היא להאיץ בי להדחיק אותו. "אסור להתייאש", אומרים לי. "תמיד יש תקווה", מעודדים: שיימצאו 5 אצבעות מתוך ה64 שיצביעו בעד עסקת חטופים, שבית הדין בהאג יכלא את ביבי, שהכרת העולם במדינה פלסטינית איכשהו תשפר את המציאות פה. אבל אני לא מצליח לשכנע את עצמי. אני מיואש. אסור לדבר על ייאוש בישראל. מי שמיואש שיעזוב. אבל אני – אני מיואש ואני לא עוזב. מיואשים רבים כמוני כבר החלו לבחון אפשרויות מעבר לחו"ל, אבל אני תוהה - יש פה מקום למיואשים? האם אפשר לתת מקום לייאוש בלי להדחיק אותו, ובלי לברוח ממנו לאיזו תקוות שווא שאיכשהו הכול יהיה בסדר? בואו נודה באמת – אם לא נדבר על הייאוש, הפתרון היחיד הוא באמת לעזוב. הרי המציאות פה קשה מנשוא, ורק להדחיק אי אפשר. מוכרחים לדבר על הסיבות לייאוש. אובדן האנושיות של החברה הישראלית, שמקבלת בחודשים האחרונים ביטויים גרוטסקיים – מייאש מאוד. את עקרון "החזק שורד" אנחנו מכירים כבר עשורים במנטליות הישראלית: מי שידו על העליונה הוכיח שהוא החזק, ולכן ההתנהגות שלו בהכרח לגיטימית. בחודשים האחרונים ישראלים מסיקים מזה את המסקנה הלוגית ההכרחית: אם את העבר אנחנו מצדיקים באמצעות כוח, למה לא את העתיד? אם רק החזק שורד אז הגיע הזמן לחסל את החלשים. את נוהל חניבעל – הרג מכוון של חיילים ישראלים כדי למנוע את נפילתם בשבי – אנחנו מכירים עוד מ-2003. במלחמה הזו נחשפנו למעשיו של תא"ל ברק חירם שב-7.10 בערב הורה להפציץ את הבית בבארי בו נהרגו 13 בני ערובה ישראלים. כל עוד אנחנו הופכים את עם ישראל לחזק יותר, אין שום בעיה להקריב חיילים בשדה קרב או אזרחים וילדים שמסתתרים בביתם. כך גם פועלת המדינה כלפי החטופים: הקרבת חטופים היא הכרחית ואף רצויה כדי שלא יהיה עוד 7.10. אין מקום לחלשים בישראל. הם הפכו לנטל על אפשרות קיומה של המדינה. דעת הקהל עברה מקידוש העוצמה להשמדת החלשים. פחד אלוהים. מייאשת גם התמיכה של ישראלים ברצח של פלסטינים חפים מפשע, בגירוש של פלסטינים מהבתים שלהם, בהריסת רצועת עזה עד היסוד, ובמניעת פת לחם מבני אדם גוועים ברעב. גם לתמיכה הזו התרגלנו בעשורים האחרונים בחלקים מסוימים באוכלוסיה, אבל בשמונת החודשים האחרונים התמיכה מקיפה רוב מוחלט של יהודים בישראל. אמנם מעט אחרי ה-7.10 התמיכה בפעולה צבאית נגד החמאס הייתה סבירה, ובתוך הכאוס והבלבול קשה היה לשפוט מה ראוי. אבל היום הספק הזה לא קיים יותר. לתמוך היום בהמשך המלחמה פירושו לתמוך בזוועות איומות. שווה להתעכב על משמעות המושג תמיכה, היות ורבים חושבים שהם יכולים להחזיק בו-זמנית גם בעמדה ש"המלחמה שישראל מבצעת היא מוצדקת" וגם בעמדה שהם "מתנגדים להרג של חפים מפשע, לגירוש פלסטינים מבתיהם, ולהרעבה של אנשים". האמירה "המלחמה מוצדקת" מהווה תמיכה במלחמה כפי שמדינת ישראל מבצעת אותה . אין עוד מלחמה שאפשר לתמוך בה. לא קיימת תמיכה במלחמה דמיונית שהיינו מאוד רוצים שמדינת ישראל הייתה משכילה לצאת אליה. יש רק מלחמה שכוללת גירוש פלסטינים מבתיהם, כאילו היו עדר בקר שאפשר להזיז ממחנה פליטים מאולתר פה לאוסף אוהלים רעוע שם, מדיניות של הרעבה מכוונת של העזתים ושל החרבת התשתית הפיזית של רצועת עזה, הרג חפים מפשע - עד 20 "בלתי מעורבים" לכל זוטר בחמאס, ומעל 100 "בלתי מעורבים" לבכירים. כך הגענו לשלוש עשרה אלף ילדים תמימים שהרגנו. אנחנו הפכנו את רצועת עזה לשטח שאיננו מתאים למחיה של בני אדם, והדבר המייאש הוא שמרבית הישראלים תומכים בכך. המחשבה על העתיד מייאשת. הישארות צה"ל בעזה לשנים ארוכות, והמשך ההתנגדות האלימה לכיבוש הישראלי שצפויה להגיע מהצד הפלסטיני גם בעוד עשורים; הנחישות והמיומנות של מתנחלים בהקמת התנחלויות, הקטסטרופות שמזהירים מבפניהן כבר שנים – קריסת הרשות הפלסטינית, ניתוק בריתות של ישראל עם מדינות העולם, משבר כלכלי בישראל ובגדה, רעידת אדמה, או כל אסון אחר שניתן להתכונן אליו אבל אין אף אחד שעושה את זה. כולנו יודעים שאם לא נפעל כדי למנוע אותן הן פשוט יתרחשו, והתוצאות יהיו נוראיות. ועדיין, אין אף אחד שמתכונן אליהן. לבסוף, מייאש הניתוק של מרבית החברה הישראלית מהמציאות. הדיסוננסים שחלקים גדולים בציבור מחזיקים בעת ובעונה אחת דורשים מהם להחליף את המציאות בעולם דמיוני כלשהו. איך ישראלים רבים מסבירים לעצמם שלמרות ש"חמאס לא יכול להמשיך להתקיים אחרי ה7.10", אחרי 8 חודשים של כתישה ללא מעצורים של רצועת עזה צה"ל השמיד רק שליש מהכוח הלוחם של החמאס ורק כשליש מהמנהרות? דרך אחת לפתור את הדיסוננס היא שהתקשורת משקרת ונתניהו דובר אמת – אנחנו כפסע מהניצחון. רק ניכנס לרפיח והניצחון בידינו. או, לחילופין, מישהו מונע מאיתנו לנצח – האמריקאים, האנטישמיים בהאג, השמאלנים, משפחות החטופים. כך או אחרת, המרחק מהמציאות הולך וגדל. הניתוק הזה לא פוסח גם על מחנה השמאל-מרכז, שמחזיק בעת ובעונה אחת בעמדה שהמלחמה שאליה יצאנו היא מוצדקת ובעמדה ש"כל מעשה צבאי סופו במעשה מדיני", ושצריך לחתור להסכם שלום עם "רשות פלסטינית משודרגת". התבוננות קצרה על מציאות החיים בעזה לאור מה שצה"ל עושה שם, מראה שאין שום היתכנות להסכם שלום עם הפלסטינים בעתיד הקרוב. השמאל-מרכז מצפה שלאחר תמיכה במלחמה, ובזוועות שבאות איתה, הפלסטינים יסכימו לחיות איתנו בשלום ובביטחון אחרי שנאמר להם שסיימנו עם הזוועות. ניתוק מהמציאות היא תופעה מייאשת. אז מה עושים עם הייאוש? אני חסר תקווה שכל הדברים הללו הולכים להשתנות בקרוב. להיפך, יותר סביר שרובם ימשיכו באותו תהליך מפחיד של הידרדרות. אבל אם מצד אחד, אני לא עוזב את ישראל, לעת עתה, ומצד שני, אני לא יכול פשוט להשלים עם המצב ולהצטרף להמון – מה עושים עם הייאוש? ייאוש הוא כלי נשק פוליטי. נשק שבו המדינה משתמשת כבר שנים רבות במטרה לגרום לקורבנות לנטוש את הפעילות הפוליטית שלהם. זה נשק שמערכת הביטחון והמתנחלים מפעילים נגד פלסטינים בגדה ובישראל; שמשרד האוצר מפעיל נגד העבודה המאורגנת בישראל; שהמשטרה מפעילה נגד מפגינים; ושהממשלה מפעילה נגד האזרחים כולם. המטרה היא שהקורבן ימשיך לתמוך במערכת אבל בשקט: שישלם מיסים, יחיה את חייו, ילך לעבודה, יראה נטפליקס. אבל שלא יעשה רעש. שלא יתנגד. שיציית. הדחף הראשוני שלי כשאני חושב על הנשק שמופעל כלפי הוא להתנגד. להיות אקטיבי ולהגיד "לא תשתיקו אותי". אבל ללא תקווה שאוכל לשנות, מהר מאוד הדחף מתאייד. והשאלה שנשאלת היא האם ניתן למצוא תחליף לתקווה בתור דחף לפעולה. האם יש מנוע אחר שיעזור לי לקום מהספה ולהתנגד, למרות שאין תקווה. למרות הייאוש. במילים אחרות, אני שואל: אם פשע מתבצע, ואין לי דרך למנוע אותו, האם התנגדות היא חסרת טעם? אני לא מדבר על היושרה המוסרית שלי מול עצמי, אלא אני שואל האם התנגדות לפשע ללא דרך למנוע אותו, עושה שינוי בעולם? יכול להיות שכן, אבל זה תלוי באופן שההתנגדות הזו מתבצעת. ראשית, חייבים להודות שהפשעים שעליהם אנחנו מדברים הם אף פעם לא עניין בינארי אלא הדרגתי. ואמנם על החלטות הממשלה ועל דעת הקהל אין לאזרחים שום השפעה מהותית, על ניסיונות המתנחלים לשרוף משאיות סיוע לעזה, למשל, כן יכולה להיות השפעה – הקמת המשמר ההומניטרי של עומדים ביחד, שמורכב מעשרות אזרחים שמגינים על המשאיות, הוא דוגמה מדהימה. ההתנגדות הזו חשובה כי היא מסייעת להכניס עוד מספר משאיות לרצועה והיא משאירה בחיים עוד כמה ילדים. אבל, אני לא חושב שיש ביכולת הפעולה האזרחית לשנות את מהלך האירועים במובן משמעותי – לא לבצע שינוי מהותי בדעת הקהל הנוכחית ולא להקל מהותית על הרעב בעזה. בנוסף, כל פעולה פוליטית נעשית בין ריבוי של אנשים, ובכך היא יוצרת ביניהם קשרים. פעילות ממוקדת ומאורגנת עם קבוצה מחויבת של אנשים יוצרת קשרים אנושיים בין חברי הקבוצה. אז אמנם ההתנגדות לא תסיים את הזוועות ולא תשנה את דעת הקהל הישראלית בנוגע אליהן, אבל לפחות הקיום שלי בתוך המציאות הזו יהיה נסבל יותר. למרות שכולנו בבור שחור ואפל, עדיף לשהות בו בחברה טובה. לבסוף, התנגדות היא חשובה כי היא מסמנת דרך עבור הדורות הבאים. ההתנגדות לפשעים עשויה להפוך לאירוע היסטורי, שילדינו ילמדו עליו ויוכלו להשתמש בו כדוגמה. אולי אין בישראל מי שיעשה שימוש בדוגמה הזו כדי להתנגד לפשעים שאנחנו מבצעים עכשיו. אבל ברור לכל אדם עם עיניים שהפשעים של מדינת ישראל לא יפסקו בקרוב, ועלינו מוטלת האחריות להכין את הקרקע - אם לא לקראת עתיד נורמלי לילדים שלנו, אז לפחות לעתיד שבו התנגדות שלהם לפשעים תהיה אפקטיבית יותר משלנו. אז למרות שאין תקווה למנוע את הפשעים הנוכחיים, אולי יש תקווה לדור הבא? תום אלפיה הוא דוקטורנט לפילוסופיה פוליטית באוניברסיטה העברית בירושלים, וחבר מערכת מגזין רוזה. עריכה: סתו גרסטל להאזנה: שימו לב: ההאזנה לפרקים היא דרך פלטפורמות ההאזנה השונות בלבד - ולא דרך האתר. לתמיכה מוזמנים לכתוב לנו במייל rosamedia@standing-together.org או בוואטסאפ: 050-9469545 35 פרק מספר תום אלפיה תום אלפיה הוא דוקטורנט לפילוסופיה פוליטית באוניברסיטה העברית בירושלים, וחבר מערכת מגזין רוזה למי קראתם נימבי? למי קראתם נימבי? נשים חרדיות בונות כוח מלמטה נשים חרדיות בונות כוח מלמטה מה עוד יש לנו לאבד? מה עוד יש לנו לאבד? הדרך מטמטום לרוע קצרה מתמיד. הדרך מטמטום לרוע קצרה מתמיד. התמונה הגדולה היא סיפוח הגדה המערבית התמונה הגדולה היא סיפוח הגדה המערבית הכפרים הבלתי מוכרים - נעים להכיר הכפרים הבלתי מוכרים - נעים להכיר

מבצע "חיצי הצפון" הוא המשך המלחמה בעזה באמצעים אחרים. כשלא מצליחים להחזיר את תושבי הצפון הביתה, מאכילים אותנו בתמונות המפונים בלבנון פרק זה סגור למנויים בלבד. לא מנויים? לחצו כאן כדי להירשם למי קראתם נימבי? למי קראתם נימבי? נשים חרדיות בונות כוח מלמטה נשים חרדיות בונות כוח מלמטה מה עוד יש לנו לאבד? מה עוד יש לנו לאבד? הדרך מטמטום לרוע קצרה מתמיד. הדרך מטמטום לרוע קצרה מתמיד. התמונה הגדולה היא סיפוח הגדה המערבית התמונה הגדולה היא סיפוח הגדה המערבית הכפרים הבלתי מוכרים - נעים להכיר הכפרים הבלתי מוכרים - נעים להכיר הצטרפו לתוכנית המנויים שלנו הצטרפו עכשיו אסור לטעות, זאת לא מלחמת לבנון השלישית מבצע "חיצי הצפון" הוא המשך המלחמה בעזה באמצעים אחרים. כשלא מצליחים להחזיר את תושבי הצפון הביתה, מאכילים אותנו בתמונות המפונים בלבנון שתפו: יואב הראבן 25 בספטמבר 2024 אסור לטעות, זאת לא מלחמת לבנון השלישית יואב הראבן 00:00 / 01:04 בימים האחרונים הרחיבה ישראל את המלחמה בצפון. כמיטב המסורת, מחולל השמות הצה"לי הזדרז ונתן שם לרצף הפעולות הצבאיות: "חיצי הצפון". מפתה לכנות את המבצע "מלחמת לבנון השלישית", אך זו תהיה טעות בקריאת המציאות. בעיני רוחה של הממשלה לא עומדת תכנית אורנים 2.0 ולא הסכם 1701 משופר, אלא המשך המלחמה ברצועת עזה באמצעים אחרים. הסיסמאות השקריות על התוצאות שלחץ צבאי יביא, הדה-הומניזציה לאזרחים חפים מפשע, וההיבריס שמביא את מקבלי ההחלטות לחשוב שאפשר להנדס את המרחב בהפרד-ומשול לפי גחמותיהם - הועתקו שלושתם מהדרום לצפון. יתרה מכך, ההסלמה בצפון אינה רק המשך ישיר למלחמה בדרום אלא גם משלימה אותה. בתוך פחות משבוע היא השכיחה את הזעם הציבורי שהתפרץ לאחר רצח ששת החטופים בסוף חודש אוגוסט, שהביא אך לפני שבועות ספורים למאות אלפי מפגינים ברחובות, לשביתה כללית במשק ולקריאות לסיום המלחמה אפילו מצד גורמים באופוזיציה מהמרכז הקיצוני, כמו יאיר לפיד . אותו לפיד מיהר בימים האחרונים לגבות את הממשלה ומערכת הביטחון, בני גנץ התנדב וגיבה גם כניסה קרקעית ללבנון, והגדיל מכולם לעשות יאיר גולן שקרא לכיבוש רכסי ההרים שבצד השני של הגבול הצפוני. בהיעדר כל אופוזיציה אפקטיבית, אין דבר שימנע מהממשלה להמשיך לדרדר את המצב ולהוביל אותנו לתהומות חדשים של חורבן. אם אין בית, תאכלו תמונות בראיון שנתן איתמר בן גביר כמה שבועות לפני מתקפת השבעה באוקטובר, השר התלונן על כך שהתקשורת לא מציגה את "הדברים החיוביים" במשמרתו. המראיין ציין בפניו ש "יש כל יומיים פיגועים ומעשי רצח" ו"מהפכה משפטית וגל טרור" . בתגובה ענה בן גביר ש "הרגנו יותר מחבלים ממה שהממשלה הקודמת הרגה כל השנה שעברה כולה. אני חושב שאם אנחנו נכפיל את מספר המחבלים ההרוגים, זה ירתיע" . מיותר לציין שמבחינת האדון הלא-מכובד "מחבלים" היא מילה נרדפת ל"ערבים", אך שנה לתוך המלחמה - התפיסה לפיה ביטחון נמדד באנשים שהמדינה הרגה ולא באנשים שאת חייהם הצילה אינה רק נחלתו של השר הפירומן, אלא הפכה למדיניות הכמעט-רשמית של ממשלת ישראל, בגיבוי בפועל של מרבית מפלגות האופוזיציה. לאחר שמדיניות 'ניהול הסכסוך' התפוצצה ב-7.10 בפנים של כולנו, בימין מיהרו לאמץ את מדיניות 'הכרעת הסכסוך' מבית היוצר של הימין המתנחלי. חרף הפנטזיות בימין על טרנספר וג'נוסייד, לא ניתן באמת 'להכריע' את הסכסוך. הביטוי בפועל של המעבר מקונספציית 'ניהול הסכסוך' לקונספציית 'הכרעת הסכסוך', הוא במעבר משמירה על מראית עין של סטטוס-קוו, לשמירה על מראית עין של 'ניצחון'. הציטוט של בן גביר לעיל מדגים את העניין: מראית העין של ניצחון נשמרת כל עוד 'אנחנו' מובילים ו'הצד השני' סובל יותר. התמונות של שיירות האזרחים הנמלטים מדרום לבנון בשבוע האחרון הוציאו מדוברי הממשלה את אותן קריאות התלהבות שהוציאו מהם תמונות העזתים הנמלטים לדרום ולמחנות העקורים. ביום שני צייץ שלמה פילבר, המקורב לנתניהו, ציוץ המבטא את מראית העין הבן-גבירית של 'ניצחון', וכתב: "המאזן מתחיל להשתנות - נראה שכרגע יש כבר יותר לבנונים מפונים בדרום לבנון מאשר ישראלים תושבי הצפון" . בתפיסה המעוותת של דוברי הממשלה, תושבי הצפון המפונים כבר כמעט שנה מביתם אמורים להרגיש ביטחון מתמונות של אזרחים מפונים בצד השני של הגבול. אם אין לכם בית - תאכלו תמונות. איך עוצרים מלחמת נצח הנקודה שחשוב להבין ביחס לדינמיקה הזאת, היא שחרף האינטואיציה הלשונית - מלחמת-נצח אינה סותרת את קונספציית ה'הכרעה', להפך. לא רק שהתנאי היחיד שהימין צריך לעמוד בו בשביל 'לנצח' הוא שבצד השני של הגדר יהיו יותר הרוגים, עקורים וסובלים, אלא שמלחמת-נצח, כמו מדיניות 'ניהול הסכסוך', מותירה את גבולות הגזרה של הדיון הפוליטי בתוך טווח האפשרויות שבין הפעלת כוח צבאי לבין הבלגה. הכישלון המוחלט של הממשלה לספק ביטחון לאזרחיה ממשיך להתאפשר בגלל שמנהיגי האופוזיציה מקבלים את גבולות הגזרה האלה, ולמעשה כמעט את כל הנחות היסוד של הימין. הדבר נובע, בין היתר, כיוון שמסיבות היסטוריות וסוציולוגיות - מפלגות האופוזיציה היהודיות מזהות את עצמן עם בכירי מערכת הביטחון, ולכן ממהרות לגבות כל החלטה ופעולה של המערכת. הגיבוי האוטומטי היה שגוי ערכית ופוליטית במשך שנים, אך כיום - כשבכירי המערכת מושקעים בפרוייקט המלחמה עד צוואר, מתוך תקווה להשיב לעצמם ולמערכת את המוניטין שאבד ב-7.10 - מדובר בריפלקס פוליטי חסר כל היגיון. הגיבוי האוטומטי מביא למצב שהביקורת היחידה על מדיניות המלחמה מגיעה מימין, וכל עוד זה המצב - על כל הליצנות הכרוכה בו - המסקנה תמשיך להיות שרק צריך לדפוק את הראש חזק יותר בקיר. בדרום ובצפון, היציאה מהתהום תתאפשר רק על ידי הצבת אלטרנטיבה שחורגת מטווח הרעיונות שבין הפעלת כוח צבאי לבין הבלגה. התשובה למדיניות החדשה של מלחמת-נצח לא יכולה להיות חזרה למדיניות סבבי המלחמה ("מבצעים"), התשובה למדיניות ההפרד-ומשול של הימין לא יכולה להיות פנטזיות על "יום שאחרי" ורוד ברצועת עזה תוך המשך הכיבוש והאפרטהייד בצד השני של הגדר, והתשובה להרפתקאות צבאיות ברחבי המזרח התיכון בשאיפה להנדס את המרחב א-לה סייקס-פיקו לא יכולה להיות הרפתקאות "צנועות" א-לה ג'ורג' בוש. הצעד הראשון חייב להיות סיום מיידי של המלחמה. כי הארץ הזאת כבר רוויה בדם, כי מיליוני אנשים לא עומדים להיעלם, וכי אחרי שמפזרים את מסך העשן של הסיסמאות, התעמולה והביפרים המתפוצצים - מתברר, שוב, שרק סיום המלחמה יביא להחזרת כל החטופים ותושבי הצפון לבתיהם. זהו גם המפתח, היחיד, להסדר שיביא ביטחון אמיתי בגבול הצפוני. ניתן יהיה להגיע להסדר כזה לאחר חודשי מלחמה עקובים מדם, או שנים של כיבוש והחזקת "רצועות ביטחון" למיניהן. אך רצוי לחסוך את ההורים השכולים, היתומים והאלמנות העתידיים, להציל את מי שעוד אפשר להציל ולשקם את מה שעוד אפשר לשקם. לאחר מכן, אפשר וכדאי להתחיל לחשוב על עתיד אחר לנו ולילדינו. כזה שלא טומן בחובו עוד 7.10, ולא מסתפק בחזרה ל-6.10. עריכה: מעין גלילי להאזנה: שימו לב: ההאזנה לפרקים היא דרך פלטפורמות ההאזנה השונות בלבד - ולא דרך האתר. לתמיכה מוזמנים לכתוב לנו במייל rosamedia@standing-together.org או בוואטסאפ: 050-9469545 53 פרק מספר יואב הראבן יואב הראבן חי, עובד, לומד ופעיל בירושלים. חבר הנהגת תנועת עומדים ביחד למי קראתם נימבי? למי קראתם נימבי? נשים חרדיות בונות כוח מלמטה נשים חרדיות בונות כוח מלמטה מה עוד יש לנו לאבד? מה עוד יש לנו לאבד? הדרך מטמטום לרוע קצרה מתמיד. הדרך מטמטום לרוע קצרה מתמיד. התמונה הגדולה היא סיפוח הגדה המערבית התמונה הגדולה היא סיפוח הגדה המערבית הכפרים הבלתי מוכרים - נעים להכיר הכפרים הבלתי מוכרים - נעים להכיר

הגוף שלי בדאבלין אבל הלב שלי בעזה. לפעמים אני בוכה ששרדתי, ולפעמים אני צובטת את עצמי לוודא שהמציאות הזאת אמיתית. פרק זה סגור למנויים בלבד. לא מנויים? לחצו כאן כדי להירשם למי קראתם נימבי? למי קראתם נימבי? נשים חרדיות בונות כוח מלמטה נשים חרדיות בונות כוח מלמטה מה עוד יש לנו לאבד? מה עוד יש לנו לאבד? הדרך מטמטום לרוע קצרה מתמיד. הדרך מטמטום לרוע קצרה מתמיד. התמונה הגדולה היא סיפוח הגדה המערבית התמונה הגדולה היא סיפוח הגדה המערבית הכפרים הבלתי מוכרים - נעים להכיר הכפרים הבלתי מוכרים - נעים להכיר הצטרפו לתוכנית המנויים שלנו הצטרפו עכשיו נס בגיהנום: מסע הבריחה של מרי מעזה הגוף שלי בדאבלין אבל הלב שלי בעזה. לפעמים אני בוכה ששרדתי, ולפעמים אני צובטת את עצמי לוודא שהמציאות הזאת אמיתית. שתפו: מרי (שם בדוי) 24 בנובמבר 2025 נס בגיהנום: מסע הבריחה של מרי מעזה מרי (שם בדוי) 00:00 / 01:04 למצולמים אין קשר לכתבה. קרדיט תמונה: Gaza Survival Journey, שאטרסטוק עדות זו נכתבה על ידי מרי (שם בדוי; השם האמיתי שמור במערכת), בת 27, סופרת ובת-אנוש. במקור מצפון עזה. ב־12 בספטמבר קיבלתי הודעה ממספר אירי שהפכה את עולמי. משרד החוץ של אירלנד עדכן אותי כי ייתכן שאתפנה מרצועת עזה. באותו רגע עוד לא הבנתי שזהו הסדק הראשון בקיר הכמעט בלתי אפשרי של היציאה מהרצועה. לעזוב את עזה זה לא מותרות או בחירה: החיים בעזה בזמן המלחמה היו כמו כליאה באזור המוות הניצחי. מעבר רפיח היה השער היחיד החוצה, וגם הוא הוגבל לפצועים או לחולים קשה. לאחר השבעה באוקטובר החברה המצרית "האלה טראוול" החלה לגבות 5,000 דולר לאדם כדי להירשם לפינוי למצרים – סכום עצום שמעטים הצליחו לגייס. במרץ 2024 קיבלתי בשורה שהציתה בי תקווה: מלגה מלאה לאחת האוניברסיטאות היוקרתיות בארה"ב, שתאפשר לי לממש את ההשכלה שלי ולברוח מהגיהנום שבו חייתי. לאחר הפשיטה הישראלית על מחנה הפליטים אל-מע'אזי בינואר, שבה נעצרו קרובי משפחתי, המלגה הייתה לא רק הזדמנות לחיים טובים יותר, היא הייתה הזדמנות אחרונה: או שאצליח לעזוב או שאיהרג. חברים יהודים קרובים בארה"ב גייסו בשבילי את 5,000 הדולר הדרושים לרישום ל"האלה טראוול" בתקווה שאגיע למצרים, אקבל ויזה ובהמשך אולי אצליח להציל גם את משפחתי. שמי נרשם, ובמשך שבועות עקבתי בדריכות אחר רשימות הנוסעים. אך שמי לא הופיע. ועם הפלישה של ישראל לרפיח ב-6 במאי 2024, הכול נגמר. הרגשתי אש בוערת בתוכי, כאילו חונקת אותי מבפנים. באותו רגע רציתי שהצבא הישראלי יהרוג אותי מיידית. קיוויתי לקבל את חסדי המוות במקום להמתין לתורי להיהרג על-ידם. הסיכוי היחיד לשרוד נעלם. באפריל השנה שוב ניעורה תקווה כשנפוצו שמועות על פינוי סטודנטים בעלי מלגות. במהלך החודש פונו כ-70 סטודנטים לאירלנד, לאיטליה ולצרפת. דווקא ארה"ב לא הצליחה להוציא מהרצועה את תלמידיה, משום שהליך הוויזה דרש ריאיון פרונטלי בשגרירות במצרים או בירדן – יעדים בלתי נגישים לאחר הסגירה של מעבר רפיח. הייתי מקוללת. הייתי אבודה. פיסת התקווה האחרונה נקרעה. הלוואי שהייתי מבינה מראש מה המחיר של להיות פלסטינית ברצועת עזה. הלוואי שהייתי יודעת שהחלומות עצמם יקרים כל כך לנפש במקום הזה. הלוואי שהייתי יודעת. את החודשים מאז ביליתי בהכחשה. הייתי בחיים רק פיזית. לא רציתי לעשות שום דבר. לא חיפשתי הזדמנויות נוספות ומדינות נוספות שיכולות לעזור לפנות סטודנטים מעזה. אבל באוגוסט, חבר קרוב הצליח להתפנות לאירלנד. החדשות על עזיבתו הכאיבו מאוד. הרגשתי שננטשתי. אך הן גם דחפו אותי לפעול. בעזרתם של מנחים מארה"ב ומבריטניה הגשתי מועמדויות לאוניברסיטאות איריות. למרות שאיחרתי את מועד ההגשה, ובאורח כמעט ניסי, התקבלתי לאחת האוניברסיטאות היוקרתיות במדינה. ואז הגיעה ההודעה הראשונה מאירלנד: "17 בספטמבר הוא תאריך פינוי אפשרי". באתי אל בני משפחתי עם עיניים דומעות ולב דופק: "אולי אעזוב ביום רביעי עוד חמישה ימים". הם חיבקו אותי, מלאי פחד ותקווה. ימים של המתנה מורטת עצבים חלפו עד שהגיעה ההודעה השנייה: "הפינוי אושר". ב-17 בספטמבר יצאתי לדיר אל-בלח, שם חיכו 14 סטודנטים נוספים. אוטובוס קטן בליווי הצלב האדום, בתיאום עם הצבא הישראלי, הסיע אותנו דרומה. מבעד לחלונות ראינו הרס אינסופי. עזה כמעט אינה עוד. לא אישרו לנו לקחת דבר פרט לטלפון, דרכון וכסף מזומן. כשעברנו את רפיח, שני טנקים כיוונו אלינו את נשקם. דקה שנראתה כמו נצח הסתיימה במחווה של חייל שהורה לנו להמשיך. בכרם שלום עברנו ארבע שעות של בידוק. אחד החיילים התיר לי לקחת כמה תמונות משפחתיות. "אל תחזרי", הוא אמר לי, "מגיעים לך חיים טובים יותר". מכאן הדרך השתנתה. אנשי השגרירות האירית פגשו אותנו עם דרכונים, ויזות ואוכל – הרבה אוכל, כמעט בלתי נתפס אחרי שנתיים של רעב. נסענו שעות דרך בקעת הירדן בדרך לעמאן. הנוף, ובעיקר ים המלח, נחרט בי עמוק. במלון בעמאן קיבל אותנו השגריר האירי בחום שלא הרגשנו שנים. בחדר חיכו לנו מים חמים, חשמל ואוכל, ובעיקר תחושה שאנחנו שוב בני אדם. ישנתי לילה שלם, לראשונה מאז תחילת המלחמה. למחרת טסנו דרך איסטנבול לדבלין. כשהמטוס המריא הרגשתי שאני נולדת מחדש. כשנחתנו בבוקר הקר, אנשי השגרירות והאוניברסיטאות קיבלו אותנו והעבירו אותנו לבדיקות רפואיות ולתחילת דרכנו בקמפוסים. היום אני חיה בדבלין ולומדת לתואר שני. הגוף שלי כאן, אבל הלב עדיין בעזה. לפעמים אני בוכה כי שרדתי, ולפעמים אני צובטת את עצמי כדי לוודא שהמציאות הזאת אמיתית. אימא שלי, משפחתי, עדיין שם והגעגוע קורע את ליבי. אבל למדתי שבין ייאוש לנס המרחק קצר. לאללה יש תוכנית נפלאה עבורנו גם אם היא מעבר לדמיון שלנו, גם בתוך מלחמת חורמה. צריך אמונה, צריך תקווה, גם במלחמה. אני אסירת תודה עמוקה לאותו חבר יהודי שהציל את חיי. בלעדיך, לא הייתי כאן. תרגום ועריכה: שני פייס להאזנה: שימו לב: ההאזנה לפרקים היא דרך פלטפורמות ההאזנה השונות בלבד - ולא דרך האתר. לתמיכה מוזמנים לכתוב לנו במייל rosamedia@standing-together.org או בוואטסאפ: 050-9469545 130 פרק מספר מרי (שם בדוי) מרי(שם בדוי), במקור מצפון עזה, עקורה כעת בדרום. בת 27. מתארת את עצמה כבת אנוש וככותבת למי קראתם נימבי? למי קראתם נימבי? נשים חרדיות בונות כוח מלמטה נשים חרדיות בונות כוח מלמטה מה עוד יש לנו לאבד? מה עוד יש לנו לאבד? הדרך מטמטום לרוע קצרה מתמיד. הדרך מטמטום לרוע קצרה מתמיד. התמונה הגדולה היא סיפוח הגדה המערבית התמונה הגדולה היא סיפוח הגדה המערבית הכפרים הבלתי מוכרים - נעים להכיר הכפרים הבלתי מוכרים - נעים להכיר