"הם אומרים שאני מזיקה להרמוניה בעיר. מה זו בעצם הרמוניה מבחינתם? היכנעות לסטטוס קוו? אם כן, זה עצוב, כי הסטטוס קוו דפוק" פרק זה סגור למנויים בלבד. לא מנויים? לחצו כאן כדי להירשם למי קראתם נימבי? למי קראתם נימבי? נשים חרדיות בונות כוח מלמטה נשים חרדיות בונות כוח מלמטה מה עוד יש לנו לאבד? מה עוד יש לנו לאבד? הדרך מטמטום לרוע קצרה מתמיד. הדרך מטמטום לרוע קצרה מתמיד. התמונה הגדולה היא סיפוח הגדה המערבית התמונה הגדולה היא סיפוח הגדה המערבית הכפרים הבלתי מוכרים - נעים להכיר הכפרים הבלתי מוכרים - נעים להכיר הצטרפו לתוכנית המנויים שלנו הצטרפו עכשיו סאלי עבד לא נכנעת "הם אומרים שאני מזיקה להרמוניה בעיר. מה זה הרמוניה מבחינתם? סטטוס קוו? זה עצוב, כי הסטטוס קוו דפוק" ענת זלצברג, תושבת חיפה, מראיינת את נציגתה בעירייה סאלי עבד, מ"רוב העיר" בעיריית חיפה, על הדחתה מהקואליציה. שתפו: ענת זלצברג 1 ביוני 2025 סאלי עבד לא נכנעת ענת זלצברג 00:00 / 01:04 א. ב. יהושע, ירושלמי שעבר לחיות בכרמל, אמר פעם, "חיפה האדומה תיפול אחרונה". הוא קיווה שמעוז החיים המשותפים והפלורליזם החיפאי יעמוד בכל פרץ. כמו יהושע, גם אני נולדתי בירושלים. הגעתי לחיפה רק לפני שלוש שנים, ובשנים האלה התאהבתי בעיר ובשפיות המיוחדת שהיא יודעת להציע, מגוון אמיתי שמתקיים מתוך סמיכות, לא הפרדה. כפעילה של רוב העיר, התנועה מסמלת בשבילי את החזון הזה: שותפות ערבית-יהודית, מעורבות דמוקרטית עמוקה של התושבים בקבלת החלטות ובתכנון, פעולה משותפת למען אינטרסים משותפים - ביטחון ברחובות, אוויר נקי, תכנון מיטיב, תחבורה ציבורית מתפקדת, החיים עצמם. זו המטרה ואלה הכלים של עשרות הפעילים בתנועה, ושל סאלי עבד, נציגת התנועה במועצת העיר. סאלי ופעילי רוב העיר הובילו מיזמים חשובים לרווחת כל תושבי חיפה בשיתוף פעולה עם חברי הקואליציה האחרים במועצת העיר. עד ל-18.5, כשסטורי באינסטגרם גרם לפיטוריה של סאלי מהקואליציה, או לפחות היה התירוץ לכך. סאלי צילמה נשק ברכבת עם הכיתוב ״זה לא טבעי״, ושיתפה סרטון על הנכבה והפגיעה באוכלוסייה העזתית. יומיים אחר כך היא קיבלה מכתב פיטורים מראש העיר יונה יהב, והיא ורוב העיר מצאו את עצמם באופוזיציה. סאלי, אני מסתובבת בימים האלה בתחושה שנעשה לך ולנו עוול. קודם כל לך, אבל לכל מי שהוא חלק מרוב העיר והצביע לה. "זה עוול, אבל זה לא עוול פרסונלי שנעשה לי או לנו. אני לא חושבת שזה הסיפור. זה חלק מתופעה של השתקה. זאת פשיזציה שבה כוחות ימין קיצוניים פועלים כל הזמן לצמצם את השמאל, והמרכז 'המתון' נכנע. זה הסיפור הקלאסי. כי זה לא קורה רק בחיפה, או רק בארץ. וזה במיוחד נכון כשמדובר במי שמציעים באמת אלטרנטיבה, בחיפה וברמה הארצית, אנחנו מציעים סיפור חדש על קולקטיב חדש, 'אנחנו' חדש, וסוג פוליטיקה חדשה, והם לא יודעים מה לעשות עם זה". הימין לא יודע איך לאכול את מה שאנחנו מביאים לשולחן? "כן, כי אנחנו כוח תחרותי שמציע אלטרנטיבה. אבל זה לא רק הסיפור שלנו. זה הסיפור של מוסאווה ובית הגפן ותאטרון סארד ומחאת העם (כולם הובילו בחיפה מאבקים למען חברה משותפת בשנים האחרונות, ע"ז). זה העקרונות של חופש הביטוי וחופש ההפגנה, זה הרבה מעבר לרוב העיר. בגלל זה זה גם לא סיפור על פוסט או על סטורי". למרות שלא חסרים מקרים בשנתיים האלה של אנשים שגם זרקו אותם לכלא על פוסט או סטורי. "ממש ממש לא. ולי יש גם הגנות. אבל הסטורי הזה לא תפס אף אחד בהפתעה. לא היה שם שום דבר שהסתרתי קודם לגבי העמדות שלי לגבי נשק במרחב הציבורי או על המלחמה, ובטח לא לגבי הזהות שלי. אז אני לא מסוגלת להאמין שדווקא זה מה שעשה את ההבדל, לא אמרתי שם שום דבר שלא אמרתי קודם". בכל זאת, זו הסיבה שמופיעה במכתב הפיטורים שלך מהקואליציה? "המכתב הזה כל כך מתנשא. 'ניסינו להסביר לך שוב ושוב על ערכים ליברליים'. הם מצטטים ישירות מסעיף 1.1 של ההסכם הקואליציוני, על 'ניהול העיר על בסיס עקרונות ליברליים, תוך הקפדה מלאה על שוויון זכויות לכלל קבוצות האוכלוסייה בעיר, ללא הבדל דת, מין או מגדר, ותוך קידום חיים הרמוניים בין כלל קבוצות האוכלוסייה בעיר'. ואז טוענים שבחרתי לא לפעול לפי הכללים האלה, שאני מערערת את החיים ההרמוניים בחיפה, ואמירות נבזיות לגבי זה שלא הייתי נוכחת בישיבות מועצה כשהייתי בחופשת לידה. אני כבר לא יודעת מה משני הדברים האלה נבזי יותר. "מובן מאליו שההדחה שלי הזיקה להרמוניה בעיר יותר מהאמירות שלי. קמו נגד ההחלטה הזאת שורה של ארגונים. ממש מיד אחרי ההדחה, כל מיני ארגונים וקבוצות פנו אלינו לשיתוף פעולה ולתמיכה, גם מהחברה הפלסטינית, גם ארגונים של חברה משותפת וגם מהמחנה הליברלי. וגם פנו ליהב ולקואליציה במחאה. גם מפלגות ערביות מהקואליציה ומהאופוזיציה, מחאת העם חיפה, יוזמות אברהם, הקהילה האחמדית - שהאמיר שלה עושה עבודה חשובה של גישור ותיווך מול ראש העיר, סיכוי-אופוק, העמותה לקידום ופיתוח, מוסאווה, מרכזים לצדק חברתי, קהילת יד ביד של החינוך הדו לשוני. כל אלה יוצאים למחות, אז מה יותר מזיק להרמוניה? ומה זו בעצם הרמוניה מבחינתם? היכנעות לסטטוס קוו? אם כן, זה עצוב, כי הסטטוס קוו דפוק, ואת זה אני באמת שמחה לאתגר. מבחינתי, הרמוניה אמיתית היא שותפות. שותפות שבה יש לי אחריות לדבר על הכאב ועל מה שהרבה אוכלוסיות חוות. בסופו של דבר נשק במרחב הציבורי פוגע בהרבה אוכלוסיות מוחלשות, לא רק בפלסטיניות, גם באתיופים ובדוברי רוסית ובנשים וילדים". בעיני הממסד, כל אלה לא חיפאים מספיק כנראה. "הסיפור הוא לא רק של אידיאולוגיה ודה-לגיטימציה שלי כפלסטינית והדעות שלי לגבי המלחמה, אלא דה-לגיטימציה של מה שאני מייצגת כרוב העיר. נבחרת ציבור שתפקידה לייצג את הציבור. אג'נדה קואליציונית זה באמת חשוב, וההרמוניה בקואליציה זה כלי שאני לומדת להכיר ואני גם מעריכה אותו, בלי ציניות. אבל העדיפות מבחינתי היא קודם כל לציבור. נכנסנו לקואליציה כדי לבנות אלטרנטיבה ומודל דמוקרטי אחר. כשאני נכנסת לחדר יודעים שזו לא רק אני. זה עשרות פעילים ומאות חברים בתנועה. והחובה שלי קודם כל לפעילים ולחברים בתנועה. ובעיני הרבה אנשים בעירייה, לא רק חברי מועצה, אני חושבת שזה היה נראה מוזר, שאני מגיעה לפגישות עם המון פעילים, שהם מגיעים לפגישות בלעדיי. שאנחנו מקבלים החלטות בצורה דמוקרטית כתנועה. אני חושבת שלפעמים בקואליציה חוו את זה אפילו כעמדה מתנגחת. שזה איכשהו אומר שאני לא ממושמעת". כלומר, שאת בנאמנות חצויה כלפינו וכלפיהם? אבל זה ממש לא סותר, זה צריך להיות אותו דבר. "לגמרי, בגלל זה ההדחה היא לא רק דה-לגיטימציה של קול שמאלי פלסטיני נשי משותף, תנועה משותפת. שזה אגב ניצחון ענק לימין הקיצוני שאני לא חושבת שיונה יהב רוצה לתת להם, באמת שלא. אבל ההדחה היא מתקפה על ציבור הפעילים, ועל התושבים שצריכים את מה שכל הפעילים ברוב העיר עושים. ויום אחרי ההדחה, סיורים של הליכתיות וגינות קהילתיות מתבטלים כי זה כבר לא לגיטימי לעשות דברים איתנו. אז בעצם אם אני לא בקואליציה, הציבור שלנו נענש. לא רק המצביעים של רוב העיר, הציבור של כל חברי הקואליציה והאופוזיציה נענש על זה במין עונש קולקטיבי. זה מה שמטריף אותי. "אני חושבת שכולנו לפעמים חושבים שבעירייה כל נבחר נחשב מייצג של איזשהו סקטור - של שכונה, של קבלני קולות. ועכשיו רוב העיר באה לקדם הליכתיות. פעילים יצרו מפת הליכתיות, הם סימנו אחד אחד מקומות בהדר עם בורות בדרכים, מדרכות דפוקות, מדרגות שבורות, ואנשים גם יכולים לדווח ולהוסיף עוד. זה בדיוק ההפך מלייצג סקטור אחד. זה להרחיב כמה שיותר, זה להנגיש כמה שיותר את הדברים". 40,000 תושבי הדר הצביעו כנראה לכל אחת מהסיעות בעיר, אבל בסוף כולם מחליקים במדרגות שפינוזה בגשם. "בגלל זה כל כך נבזית גם הטענה לגבי מה שלא קרה כשהייתי בחופשת לידה, שזה גם מיזוגני ואמירה איומה לגבי המקום של אימהות במועצה ובפוליטיקה בכלל. רוב העיר היא אחת הסיעות הכי פעילות במועצה, נציגי הציבור בוועדות, עשרות פניות ציבור טופלו וחלקן כבר הופכות למעני מדיניות. זה לא כי אני סופרוומן שעושה הכול לבד, זה כי המודל הזה עובד. וזאת באמת אלטרנטיבה וזאת באמת פוליטיקה חדשה. והעבודה הזאת צריכה להמשיך לקרות". העונש הקולקטיבי הזה גובה מכולנו מחירים. למרות שאני רואה שלאט לאט יש חברי קואליציה שחוזרים לשתף פעולה על דברים קונקרטיים, כמו שיתוף הפעולה המתגבש סביב השיקום של נחל סעדיה. "אני בכלל לא מאמינה בזה שאי אפשר לעשות דברים עם חברי מועצה שבאופוזיציה, זה לא נכון. אבל ההתעקשות היא על הלגיטימיות שלנו להיות בקואליציה. וזאת קואליציה לא פשוטה, ויצאו ממנה כבר אמירות שיותר ערערו את ההרמוניה בחיפה בעיניי, גם כלפי פלסטינים וגם כלפי נשים ובאמת הרבה מאוד ציבורים. אבל זה לא משנה את זה שהיא לגיטימית, והחברות שלנו בקואליציה הזאת היא לגיטימית. לכן מה שצריך לקרות עכשיו זה הגדרה מחדש של היחסים שלנו עם המועצה, עם העירייה. גם אם נהיה בקואליציה וגם אם נהיה באופוזיציה. "צריכים להיות קווים אדומים ברורים שמגדירים מה זה באמת הרמוניה ושותפות ומרחב דמוקרטי. יש פה הזדמנות לתחום מחדש את הקווים האלה, וזה חשוב במיוחד עכשיו. זאת משימה לא רק של רוב העיר, של המון שותפים שקופים ומושתקים בעיר. והקולות שבאו לתמוך בנו ותומכים בנו עכשיו - אנחנו בזה ביחד, הרבה קהילות וציבורים ומהחברה האזרחית. זה צורך של כולנו, לא רק של ציבור אחד, של סיעה אחת, בטח לא רק שלי. אנחנו הרוב בתוך חיפה". ענת זלצברג כותבת, חוקרת וחיה בחיפה, מגישת הפודקאסט ‘תולדות המיניות’ ברוזה מדיה, וחברת מערכת מגזין רוזה. להאזנה: שימו לב: ההאזנה לפרקים היא דרך פלטפורמות ההאזנה השונות בלבד - ולא דרך האתר. לתמיכה מוזמנים לכתוב לנו במייל rosamedia@standing-together.org או בוואטסאפ: 050-9469545 87 פרק מספר ענת זלצברג כותבת, חוקרת וחיה בחיפה, מגישת הפודקאסט ‘תולדות המיניות’ ברוזה מדיה למי קראתם נימבי? למי קראתם נימבי? נשים חרדיות בונות כוח מלמטה נשים חרדיות בונות כוח מלמטה מה עוד יש לנו לאבד? מה עוד יש לנו לאבד? הדרך מטמטום לרוע קצרה מתמיד. הדרך מטמטום לרוע קצרה מתמיד. התמונה הגדולה היא סיפוח הגדה המערבית התמונה הגדולה היא סיפוח הגדה המערבית הכפרים הבלתי מוכרים - נעים להכיר הכפרים הבלתי מוכרים - נעים להכיר

המיגון שועבד לאינטרסים של יזמים, ואנחנו נשארנו בלי מקלטים. הפריפריה והמגזר הערבי במצב חמור במיוחד- קיצור תולדות ההפקרה פרק זה סגור למנויים בלבד. לא מנויים? לחצו כאן כדי להירשם למי קראתם נימבי? למי קראתם נימבי? נשים חרדיות בונות כוח מלמטה נשים חרדיות בונות כוח מלמטה מה עוד יש לנו לאבד? מה עוד יש לנו לאבד? הדרך מטמטום לרוע קצרה מתמיד. הדרך מטמטום לרוע קצרה מתמיד. התמונה הגדולה היא סיפוח הגדה המערבית התמונה הגדולה היא סיפוח הגדה המערבית הכפרים הבלתי מוכרים - נעים להכיר הכפרים הבלתי מוכרים - נעים להכיר הצטרפו לתוכנית המנויים שלנו הצטרפו עכשיו התקציב נחסך, המחיר נגבה בדם המיגון שועבד לאינטרסים של יזמים, ואנחנו נשארנו בלי מקלטים. הפריפריה והמגזר הערבי במצב חמור במיוחד- קיצור תולדות ההפקרה שתפו: טלי גולדרינג 27 ביוני 2025 התקציב נחסך, המחיר נגבה בדם טלי גולדרינג 00:00 / 01:04 מקלט בתל אביב בזמן המלחמה מול איראן באוגוסט 2024, בעיצומה של הסלמה בצפון, התעורר משה דוידוביץ', יו"ר פורום יישובי קו העימות בצפון, אל מציאות מעוררת זעם: משרד האוצר "שאל" כ-200 מיליון שקלים מהתקציב שיועד למיגון ופיתוח הצפון כדי לממן את שהות המפונים מהדרום בבתי מלון. התקציב, שהובטח רק שלושה חודשים קודם לכן נחתך שוב. הפעם הובטח ש"הכסף יוחזר בעתיד". "הדיו על ההחלטה בקושי התייבש, וכבר מכבסים את אותו כסף שלא ניתן לנו", תיאר דוידוביץ' את האבסורד. "זה אבסורד - בזמן שהצפון הוא מטרה להתקפות, המדינה פשוט חותכת לנו בתקציבים. השמש זורחת, הציפורים מצייצות, ואנחנו שקופים". בין שורות הזעם הזה מתחבא סיפור עמוק יותר: איך מדינה שנבנתה על הבטחת ביטחון הפכה את המיגון מזכות יסוד למוצר צריכה - ומי שלא יכול להרשות לעצמו -נשאר מופקר. שורשי המהפכה: כשרעידת אדמה יצרה מהפכה כלכלית כל זה התחיל לא מטילים, אלא מרעידת אדמה. בראשית שנות ה-2000, בעקבות הערכות גיאולוגיות שהראו עלייה בסיכון לרעידות אדמה משמעותיות בישראל, זיהו הרשויות כי מאות אלפי מבנים ברחבי הארץ, ובעיקר כאלו שנבנו לפני שנת 1980, אינם עומדים בתקן הישראלי לעמידות בפני רעידות אדמה ואינם כוללים מרחבים מוגנים דירתיים. במקום לגבש תוכנית לאומית מקיפה שתכלול סיוע ישיר לבניית ממ"דים וחיזוק מבנים - כפי שנעשה במדינות אחרות המצויות בסיכון כמו יפן או צ'ילה - בחרה ממשלת ישראל להותיר את ההתמודדות בידי מנגנוני שוק. הפתרון שהוצע היה תמריצים: הענקת זכויות בנייה נוספות ליזמים פרטיים בתמורה לחיזוק מבנים, בניית ממ"דים והשבחת תשתיות. כך נולדה תוכנית תמ"א 38, שאושרה לראשונה ב-2005. הרעיון היה להניע תהליך של מיגון דרך התחדשות עירונית נקודתית. אלא שמיד התברר הפער בין הרצוי למצוי: התמ"א בוצעה באזורי הביקוש בלבד - תל אביב, רמת גן, גבעתיים והרצליה - שם ערך הקרקע הגבוה הפך את הפרויקטים לכדאיים כלכלית. לעומת זאת, באזורים שבהם הסיכון הסייסמי (שקשור לרעידות אדמה או לתנודות קרקע שנגרמות מרעידת אדמה) היה הגבוה ביותר, כמו טבריה, קריית שמונה, בית שאן או קריית מלאכי - לא התבצעה כמעט כל פעילות. מבקר המדינה התריע על כך מספר פעמים. בדו"ח שפרסם מבקר המדינה בינואר 2024, כתב המבקר ש"תמ"א 38 לא השיגה את מטרתה העיקרית" – לקדם במידה רבה את חיזוקם של מבני מגורים מפני רעידות אדמה. "מדובר בכשל רב שנים, החושף כ-4.3 מיליון תושבים הגרים במבנים שנבנו לפני 1980 לנזקים מרעידות אדמה". לעומת זאת, ליזמים ומשקיעים תמ"א 38 הייתה חגיגה. בכתבה בביזפורטל הסביר דרור ניר למשקיעים את הפוטנציאל לבוננזה הנדלנית: "פרויקט של חיזוק והוספת קומות ברחוב צמוד לעוזיאל, הגדיל את השטח הבנוי ל-95 מ"ר, מ-72 מ"ר. הדיירים קיבלו בנוסף להרחבה זו בניין מחודש עם מעלית וחניה צמודה. לפני התמ"א, ערך הדירה היה כ-1.6 מיליון שקל, וכעת הוא כ-2.3 מיליון שקל. " פגיעה בחיפה במהלך המלחמה מימון זול - תשואה גבוהה הרווחיות של תמ"א 38 יזמים לא תמרצה השלמת מיגון, כפי שטענו במשרד האוצר - אלא תרמה בפועל לעיכוב מיגון. לפי נתוני הרשות להתחדשות עירונית לשנת 2023, מאז החלה תוכנית תמ"א 38 נכנסו כ-17,500 בניינים ברחבי הארץ להליכי התחדשות – אך רק כ-8,200 מהם הצליחו להגיע לקו הסיום ולקבל היתר בנייה. כלומר, פחות ממחצית מהפרויקטים שיצאו לדרך זכו לאישור מלא. בכל אותם בניינים שלא הגיעו לגמר התמ"א, הדיירים המתינו להזדמנות שלהם לזכות בבניין מחודש, מעלית, ממ"ד חניה ומחסן, ולכן האופציה לממן ממ"ד באופן נפרד או אפילו להשקיע בשיפוץ המקלט נדחתה מטעמי כדאיות כלכלית. כשמדובר בדיור ציבורי, נוצר תמריץ שלילי למגן את הדירה בגלל הרווחיות הנמוכה – לפי הוראות תמ"א 38, לא ניתן להוסיף ממ"ד לדירה קיימת אם היא לא חלק מהתוכנית, גם כשיש צורך דחוף ומוכנות מצד הדיירים. כך, כדי לא לפגוע בפוטנציאל התמ"א, דירות הדיור הציבורי נותרות ללא מיגון. חלופת שקד: האחריות עוברת לידי האזרח ככל שהשנים חלפו, הטענה שהתוכנית מייצרת מיגון לאזרחי ישראל כבר הפכה למגוחכת. הביקורת הגיעה, ולרגע נדמה שיגיע שינוי. מרכז המחקר והמידע של הכנסת מצא : "הממשלה ייחסה לתמ"א שני תפקידים שונים שלעיתים לא עלו בקנה אחד (מיגון לאזרחים ורווח ליזמים), ובכל אחד מהם התגלו כשלים". למרות הביקורת, המדינה לא לקחה בחזרה את האחריות על מיגון האזרחים, אלא ויתרה על היומרה למגן את האזרחים לטובת התמקדות בלעדית ברווח. כאן נכנסת לתמונה חלופת שקד. מ"מיגון" השיח התמקד ב"עיבוי בנייה", לפתע המטרה העיקרית הייתה הגדלת היצע הדירות לשם הורדת מחירים. החובה לחזק את כל הבניין או לבנות ממ"דים בכל הדירות ירדה מהפרק. המטרה: וודאות תכנונית ליזם- הגדלת זכויות הבנייה, בנייה לגובה, כדאיות כלכלית. לפי המתווה, דיירים בבניינים ישנים יכלו ליזום הקמת ממ"דים בכוחות עצמם, ולקבל לכך אישורים מזורזים מהוועדה המקומית – מבלי שנדרש תכנון כולל מצד הרשות המקומית. אבל המדינה לא תשתתף במימון, לא תסייע בתכנון, ולא תיקח חלק בביצוע. היא מסתפקת בהסרת חסמים והענקת הקלות תכנוניות. כך, הדיירים נדרשו לקחת על עצמם את מלוא האחריות – מהתכנון עד המימון בפועל. מצד שני, הרשויות המקומיות כמעט ולא יכולות לפקח על איכות המיגון, על תהליך הרישוי או על ההשפעות העירוניות הרחבות של הפרויקטים. דו"ח של הכנסת מ־2023 העריך שמתוך למעלה מ־400 אלף יחידות דיור שזקוקות למיגון, פחות מ־1% יזכו למיגון בפועל תחתתכנית שקד. בדוח מבקר המדינה מיולי 2024 נכתב כי " הרשויות המקומיות חסרות כלים לפקח על איכות המיגון. ב-65% מהפרויקטים שנבדקו, ממ"דים נבנו מחומרים לא תקניים, וחיזוק מבנים לרעידות אדמה בוצע באופן חלקי בלבד". מאז הוקצו 2 מיליארד למיגון הפריפריה, מתוכם 7 מיליון הוקצו לחיזוק מבנים - אך רק 4% מהתקציב נוצל (נכון ליולי 2024). בנוסף, יצא צו הרחבה ל"חלופת שקד" שאפשר לרשויות לדרוש מיזמים לכלול מיגון מלא, אך בלי מנגנון אכיפה, אף אחד לא לקח ברצינות את הדרישה . מקלט בחולון איך הפרטת המיגון נראית בשטח? מי שרוצה לראות את התוצאות של מדיניות הפרטת המיגון בשטח - יכול להסתכל על אשקלון. עיר הנמצאת בקו העימות, החווה בעקביות ירי רקטות, ומאופיינת באוכלוסייה אזרחית מגוונת, עם ריכוזים משמעותיים של תושבים וותיקים ועולים חדשים. למרות הסיכון הביטחוני המתמשך, המדינה בחרה שלא לכלול את אשקלון בתוכנית מיגון ממשלתית כוללת, ולא קידמה תקציב ייעודי לבניית ממ"דים בהיקף רחב. תחת זאת, המדינה הותירה את מלאכת המיגון בידי פרויקטים של התחדשות עירונית, בעיקר מסוג פינוי-בינוי. דו"ח מרכז אדוה "מיגון בתנאי שוק" לשנת 2023 מתאר את המציאות בעיר כ"חשיפת יתר חמורה של אוכלוסייה אזרחית לסכנה בלתי מידתית". לפי הדו"ח, רק שיעור זעום מהשכונות בעיר נכללו בתוכניות מיגון ממשיות, וכמעט כולן הותנו בקידום של פרויקטים רווחיים ליזמים. בסופו של דבר, פחות מ-10% מהשכונות בעיר זכו למענה ממשי כלשהו. יתר השכונות נותרו תלויות ברצון של שוק הנדל"ן הפרטי - שלרוב נמנע מהשקעה באזורים ותיקים או לא רווחיים. "במרץ 2022 החליטה הממשלה על תוכנית למיגון העיר אשקלון מפני ירי תלול מסלול שתוקצבה בסכום של 320 מיליון ₪ לתקופה של 5 שנים. אלא ששבועיים בלבד (!) לאחר פרסום המתווה ליישום ההחלטה... קיבלה הממשלה החלטה חדשה שהקפיאה וגנזה את יישום המתווה, וצמצמה משמעותית את התוכנית למימון הלוואות ומענקים לבניית ממ"דים בעיר אשקלון, תוך שהיא מעבירה שוב את האחריות העיקרית למיגון העיר לתוכניות של התחדשות עירונית." נכתב בדוח. ראש עיריית אשקלון, תומר גלאם, הופיע שוב ושוב בוועדות הכנסת, והתריע על "קריסת מערך המיגון בעיר". לדבריו, "אי אפשר להסתמך על פינוי-בינוי ככלי למיגון עיר שלמה. זה תהליך של שנים, שלא יוכל להדביק את קצב האיום הביטחוני". גלאם טען כי העירייה לא קיבלה את התקציבים המובטחים לתחזוקת המקלטים הקיימים, ושאין שום כלי אופרטיבי שמאפשר לרשויות להתמודד עם החסרים. הדרה דרך הפרטה במגזר הערבי המצב אפילו חמור יותר. נכון ל-2025, כ-46% מהאזרחים הערבים בישראל – למעלה מחצי מיליון בני אדם – חיים בבתים ללא מיגון תקני. מדובר בשיעור כמעט כפול מזה שבקרב כלל האוכלוסייה, שבו כ-26% מהתושבים אינם נהנים מהגנה בסיסית דוגמת ממ"ד, מקלט או מרחב מוגן זמין. המצב חמור במיוחד ביישובים ערביים סמוכי גבול, בצפון ובדרום, שבהם מעל מחצית מהתושבים חסרי מיגון – בניגוד ליישובים יהודיים סמוכים, שבהם קיימת הגנה מלאה. בזמן הלחימה מול לבנון מאז אוקטובר 2023, נהרגו אזרחים ערבים במג'דל שמס, אבו סנאן, ערב אל ערמשה, מג'ד אל כרום, שפרעם ומעלות תרשיחא. בלחימה מול איראן נמחתה חצי משפחה בטמרה. ב-60% מהרשויות המקומיות הערביות אין כלל מקלטים ציבוריים, ובמקרים שבהם קיימים – רבים מהם אינם תקינים, חסרים ציוד או שאינם נגישים לאנשים עם מוגבלות. גם מערכת החינוך משקפת את הפער: כ-30% מבתי הספר הערביים אינם ממוגנים, לעומת 11% בלבד במערכת הממלכתית-יהודית. במזרח ירושלים, הפערים קיצוניים במיוחד: לכ-400 אלף פלסטינים במזרח העיר עומדים כ-60 מקלטים בלבד, מרביתם במוסדות חינוך, לעומת מאות מקלטים ציבוריים במערב העיר. דו"חות של עמותת "במקום", המכון הישראלי לדמוקרטיה והאגודה לזכויות האזרח מייחסים את הפערים לשילוב של חסמים תכנוניים, בנייה בלתי מוסדרת שמונעת השקעה תקציבית, היעדר תוכניות מתאר והדרה מתמשכת ממנגנוני סיוע ומיגון. כך למשל, תוכניות מיגון כמו תמ"א 38 אינן מיושמות כמעט כלל ביישובים ערביים בשל חוסר כדאיות כלכלית. גם כאשר מוקצים תקציבים ייעודיים, הם לרוב חלקיים. המקרה בטמרה, שבו נהרגו ארבע נשים כתוצאה מירי טילים – בעיר שאין בה אף מקלט ציבורי – ממחיש את ההשלכות הקשות של הפער במיגון על ביטחון האזרחים הערבים בישראל. במבחן מלחמת איראן: התקציב נחסך, המחיר שולם בדם המציאות הביטחונית של 2025 הפכה את כשלי מדיניות המיגון בישראל לשאלה של חיים ומוות. שנים של הזנחה תקציבית והפרטה שיטתית התפוצצו בפני הציבור. הנתונים מדברים בעד עצמם: עלות בניית ממ"ד בדירה קיימת עומדת על 220,000 שקל, אך המענק הממשלתי מכסה רק 80,000-90,000 שקל - פחות מ-40% מהעלות. התוצאה הייתה צפויה: עד 2023 אושרו פחות מ-500 בקשות בלבד, רובן ביישובים חזקים כלכלית. בשדרות, מטולה וקריית שמונה - הערים בחזית - המספרים זניחים. באביב 2025 טילים איראניים פגעו ישירות בטמרה, אשקלון, אופקים, ראשון לציון ובת ים - ערים שבמחצית מדירותיהן אין ממ"ד. בערים הערביות ובמזרח ירושלים המצב קיצוני עוד יותר: 60% מהרשויות הערביות חסרות מקלט ציבורי אחד, ו-46% מהאזרחים הערבים גרים ללא מיגון תקני כלשהו. המראות הפכו לשגרה: משפחות מצטופפות בחדרי מדרגות, ילדים בלי מקלטים, רשויות שאין להן תקציב לתחזק את הקיים. תגובת המדינה נותרה במסגרת המדיניות המוכרת: ועדות בין-משרדיות והבטחות להקלות תכנוניות, ללא שינוי אמיתי בתקציבים או בתפיסת האחריות. על פי נתוני מרכז אדוה, רק 30% מתקציבי המיגון בעשור האחרון הופנו לתוכניות אוניברסליות, והשאר למנגנוני תמרוץ חלקיים הדורשים מהאזרח ליזום, לשלם ולהתמודד עם בירוקרטיה. פחות מ-20% מהיישובים שדורגו כסובלים מסיכון גבוה נהנו מתוכניות מיגון ממשלתיות כוללות. מדיניות זו לא נכשלה - היא הצליחה בדיוק לפי כוונתה: לייצר מראית עין של טיפול תוך צמצום אחריות המדינה. ועכשיו, לאחר עוד מלחמה שממחישה את הסכנה המיידית, כל ממ"ד שלא נבנה הפך לשורת תקציב שלא נוצלה ואחריות שגלשה כלפי מטה - אל הרשות, אל הדייר, אל השוק. היום, קשה להסביר למי שאיבד את יקיריו למה המענק לא הספיק. אי אפשר עוד להגן על תיאוריית השוק כשהחיים עצמם קורסים. השיעור הברור ביותר שמלחמת איראן מספקת הוא זה: יש דברים - כמו ביטחון אזרחי - שלא אמורים להימכר, להיתמרץ או להתמקח עליהם.. בלי מיגון, כל חברה נותרת עירומה מול האש. טלי גולדרינג היא חוקרת עצמאית בתחומי הכלכלה והנדל"ן, וחברת מערכת מגזין רוזה. עריכה: ענת זלצברג להאזנה: שימו לב: ההאזנה לפרקים היא דרך פלטפורמות ההאזנה השונות בלבד - ולא דרך האתר. לתמיכה מוזמנים לכתוב לנו במייל rosamedia@standing-together.org או בוואטסאפ: 050-9469545 93 פרק מספר טלי גולדרינג טלי גולדרינג היא חוקרת עצמאית בתחומי הכלכלה והנדל"ן, וחברת מערכת מגזין רוזה למי קראתם נימבי? למי קראתם נימבי? נשים חרדיות בונות כוח מלמטה נשים חרדיות בונות כוח מלמטה מה עוד יש לנו לאבד? מה עוד יש לנו לאבד? הדרך מטמטום לרוע קצרה מתמיד. הדרך מטמטום לרוע קצרה מתמיד. התמונה הגדולה היא סיפוח הגדה המערבית התמונה הגדולה היא סיפוח הגדה המערבית הכפרים הבלתי מוכרים - נעים להכיר הכפרים הבלתי מוכרים - נעים להכיר

ארנון פלג ואסף יקיר מציינים את יום העצמאות בדיון על היווצרות המדינה המודרנית וסופה של מדינת ישראל. פרק זה סגור למנויים בלבד. לא מנויים? לחצו כאן כדי להירשם למי קראתם נימבי? למי קראתם נימבי? נשים חרדיות בונות כוח מלמטה נשים חרדיות בונות כוח מלמטה מה עוד יש לנו לאבד? מה עוד יש לנו לאבד? הדרך מטמטום לרוע קצרה מתמיד. הדרך מטמטום לרוע קצרה מתמיד. התמונה הגדולה היא סיפוח הגדה המערבית התמונה הגדולה היא סיפוח הגדה המערבית הכפרים הבלתי מוכרים - נעים להכיר הכפרים הבלתי מוכרים - נעים להכיר הצטרפו לתוכנית המנויים שלנו הצטרפו עכשיו מלחמת שלושים השנה ארנון פלג ואסף יקיר מציינים את יום העצמאות בדיון על היווצרות המדינה המודרנית וסופה של מדינת ישראל. שתפו: קריאת השכמה PREMIUM 22 באפריל 2026 מלחמת שלושים השנה קריאת השכמה PREMIUM 00:00 / 01:04 ארנון פלג ואסף יקיר מציינים את יום העצמאות בדיון על היווצרות המדינה המודרנית וסופה של מדינת ישראל. להאזנה: שימו לב: ההאזנה לפרקים היא דרך פלטפורמות ההאזנה השונות בלבד - ולא דרך האתר. לתמיכה מוזמנים לכתוב לנו במייל rosamedia@standing-together.org או בוואטסאפ: 050-9469545 819 פרק מספר קריאת השכמה PREMIUM פודקאסט אקטואליה סוציאליסטי על החיים עצמם ועל התקווה לשינוי יסודי של החברה, הפוליטיקה והכלכלה. למי קראתם נימבי? למי קראתם נימבי? נשים חרדיות בונות כוח מלמטה נשים חרדיות בונות כוח מלמטה מה עוד יש לנו לאבד? מה עוד יש לנו לאבד? הדרך מטמטום לרוע קצרה מתמיד. הדרך מטמטום לרוע קצרה מתמיד. התמונה הגדולה היא סיפוח הגדה המערבית התמונה הגדולה היא סיפוח הגדה המערבית הכפרים הבלתי מוכרים - נעים להכיר הכפרים הבלתי מוכרים - נעים להכיר

שיחה עם ההיסטוריון האיראני אראש עזיזי על גל המחאה העצום באיראן ועל הפחד ממלחמת אזרחים, על תפקידה של ישראל באזור והפגיעה של המשטר האיראני בפלסטינים. פרק זה סגור למנויים בלבד. לא מנויים? לחצו כאן כדי להירשם למי קראתם נימבי? למי קראתם נימבי? נשים חרדיות בונות כוח מלמטה נשים חרדיות בונות כוח מלמטה מה עוד יש לנו לאבד? מה עוד יש לנו לאבד? הדרך מטמטום לרוע קצרה מתמיד. הדרך מטמטום לרוע קצרה מתמיד. התמונה הגדולה היא סיפוח הגדה המערבית התמונה הגדולה היא סיפוח הגדה המערבית הכפרים הבלתי מוכרים - נעים להכיר הכפרים הבלתי מוכרים - נעים להכיר הצטרפו לתוכנית המנויים שלנו הצטרפו עכשיו "המשטר האיראני ביצע את אחד הפשעים הגדולים בתולדותיו" שיחה עם ההיסטוריון האיראני אראש עזיזי על גל המחאה העצום באיראן, על הפחד ממלחמת אזרחים, על תפקידה של ישראל באזור ועל יחסי המשטר האיראני והפלסטינים. שתפו: מעין גלילי 19 בינואר 2026 "המשטר האיראני ביצע את אחד הפשעים הגדולים בתולדותיו" מעין גלילי 00:00 / 01:04 קרדיט: Tomas Ragina, שאטרסטוק אראש עזיזי הוא היסטוריון ועיתונאי איראני שחי כיום בניו-יורק. הוא עזב את איראן בגיל 20 וחי מחוץ לה ב-17 השנים האחרונות. הוא פעיל שמאל ומעורב בפוליטיקה של הפזורה האיראנית, וכתב מספר ספרים, ביניהם הספר "מה איראנים רוצים: אישה, חיים, חופש" על תנועת המחאה באיראן ב-2022. ראיינתי את אראש בעקבות הדיכוי הקשה של ההפגנות באיראן, בשיחת זום ביום שישי האחרון, 16 בינואר. אז קודם כל, אראש, איך עברו עליך השבועיים האלה של המחאות באיראן? "אתה יודע, האמת היא שאני המום. תמיד חשבתי שהרפובליקה האסלאמית היא משטר אכזרי ומפלצתי. נלחמנו במשטר כל חיינו. ועכשיו הוא ביצע את הפשעים הגדולים ביותר בתולדותיו, בטח מאז שנות ה-80, אבל סביר להניח שבכל ההיסטוריה שלו; הוא קצר אלפי אנשים ברחובות. לא חשבתי שזה אפשרי." אתה מופתע מזה, מחומרת הדיכוי? "אני חושב שתשובה אחת היא "מזועזע אבל לא מופתע"; לא חשבתי שהם פשוט יוכלו להיכנס ולהרוג במספרים כאלה בכזו קלות. אבל אני לא מופתע לחלוטין. חשבתי שהם יישברו קודם, שאם הם יעשו את זה, יהיו סדקים בכוחות הביטחון, שהם לא יבחרו בנתיב הזה, שיהיו דיונים ביניהם לבין עצמם והם יחליטו נגד זה. אבל הם פשוט הלכו ועשו את זה תחת האפלה מוחלטת של האינטרנט, השבתה שעלולה להימשך עד מרץ" אילו אמצעי תקשורת זמינים כרגע כדי לקיים קשר עם אנשים באיראן? "זה קשה מאוד. עם המשפחה שלי לא דיברתי אפילו פעם אחת בטלפון או באינטרנט" המשפחה שלך באיראן? "לא אנשים מקרבה ראשונה כמו ההורים או אחותי, אבל כל השאר באיראן. הקשר שלנו קרוב, נהגנו לדבר כל יום, לפחות עם חלקם. כל יום הייתי מדבר עם דודה, דוד, בני דודים, עם סבתא שלי. הם יכולים להתקשר, אבל הם מתקשרים ל-30 שניות, דקה, ואז זה מתנתק. אז אני יודע שהם בסדר. אני יודע שהם בחיים, אבל לא הצלחתי באמת לדבר איתם" איך בכלל אפשר לדעת מה קורה באיראן עכשיו? מאיפה מקבלים מידע? "מצליחים לפעמים לדבר עם פעילים שיש להם סטארלינק [תקשורת דרך לווין של חברת SpaceX, מ.ג.], ויש אנשים שעזבו ומספרים מה ראו. דיברתי עם מישהו שנחת בדובאי אתמול ועם חלק מהאנשים שנכנסו דרך הגבול היבשתי לטורקיה השבוע. הם ראו את מעשי הטבח ויש סרטונים שיצאו. זאת אומרת, אתה יודע, זה בלתי אפשרי לשמור על זה חסוי. "יש מחלוקת לגבי מספר ההרוגים. אני חושב שנהרגו לכל הפחות 3000 או 4000, אבל אנשים מדברים על 12,000. HRNA זה המקור שאני בוטח בו כי אני מכיר אותם שנים רבות, יש להם מתודולוגיה אמינה [HRNA דיווחו על 3308 הרוגים ידועים ועל יותר מ-4000 מקרים שנמצאים תחת בדיקת הארגון. ה-Times דיווחו היום, 19 בינואר, על מעל 16,000 הרוגים, מ.ג.]. אנשים שהיו ברחוב מדברים על ירי חי לעבר מפגינים, ורואים את זה בכמה סרטונים. זה קורה בערים הגדולות. בערים הקטנות בדרך כלל הדברים חמורים יותר. אז אנחנו עומדים בפני פשע בלתי ייאמן. ואני חושב שהרבה מאיתנו פשוט המומים מזה" קשה לדעת מה לומר. זה באמת נורא. "דיברנו במשפחה, מי אנחנו מכירים שנהרג? ספרנו משהו כמו 15 אנשים שאנחנו מכירים, וזה חשוב כי זה מלמד על הכמויות" גם על המימדים של הדיכוי, אבל גם על המימדים של ההשתתפות במחאה. "בהחלט. כן, קנה המידה היה עצום. בחמישי ושישי, שזה סוף השבוע האיראני היו מיליונים, אולי אפילו עשרות מיליונים" קרדיט: אראש עזיזי המחאות והנסיך בוא נעבור לניתוח רחב יותר; מה קרה בשבועיים האלה שהצית את זה? את המחאות עצמן ואת הדיכוי החריף כל-כך? "הדיכוי כל כך חריף כי המשטר באמת הרגיש שהוא עם הגב לקיר. לגבי המחאות, היו לנו גלי מחאה המוניים ב-2017, ב-2019, ב-2022, ב-2023. אלו הגלים הגדולים של מחאה, ויש מחאה בעצימות נמוכה ביניהם. כמו מחאות של הפנסיונרים, של קורבנות הונאה כלכלית, שהיא נפוצה בגלל שהכלכלה במצב רע. אני טוען ש-80% מהחברה האיראנית מתנגדת למשטר, וההתנגדות אליו מגיעה מבסיס חברתי רחב. אז אולי צריך לשאול למה לפעמים אין מחאה, ולא למה עכשיו יש. "הסיבה למחאות הפעם הייתה הקריסה המוחלטת של המטבע. דיברתי עם הרבה אנשים שהלכו להפגין - הם פשוט לא יכולים לדמיין עתיד לעצמם. המצב הכלכלי מידרדר. המטבע קורס. אין מים. אין חשמל חצי מהזמן. ישראל וארה"ב עלולות לתקוף בכל רגע. אז אנשים הרגישו שאין להם מה להפסיד, ויש אנשים שמעדיפים למות על הרגליים במקום לגסוס לאט על הברכיים. אז אנשים מכירים את הסיכונים, אבל הם יוצאים להפגין. "גם רזא פהלווי [בנו של השאה שהודח ב-1979, מ.ג] מילא תפקיד חשוב. בנקודה מסוימת אנשים קראו סיסמאות תמיכה בו. תומכיו היו מאורגנים מספיק כדי לצעוק, והרבה אנשים הצטרפו כי הרגישו – הנה אלטרנטיבה. כשהוא קרא לאנשים לצאת לרחובות, זו הייתה סערה מושלמת. גם מי שלא תומך בו חשב – אם נלך יהיו מפגינים במספרים המוניים, כי תומכיו מגיעים. אז יצאו המון אנשים שלא בהכרח תמכו בו, אבל התלהבו מההזדמנות שהמחאה תהיה גדולה במיוחד. כל זה עזר להפוך מחאות ספורדיות לתנועה המונית" אם כבר דיברת על רזא פהלווי, כמה תמיכה אתה חושב שיש לו ואיזה סוג של אנשים תומכים בו? "כמו כל פוליטיקאי אחר, יש לו תומכי ליבה ויש את אלו שיעדיפו אותו על פני המשטר, כאלטרנטיבה פחות גרועה. קצת דומה למה שקורה בישראל: יש אנשים שיצביעו לנפתלי בנט ויש אחרים שלא היו מצביעים לו, אלא למשל ליאיר לפיד, אבל היו שמחים שבנט יהיה ראש ממשלה כי הוא המועמד המוביל. יש כאן דמיון מסויים כי בנט הוא גלולה קשה לבליעה עבור רבים, בגלל הרקע שלו כימני קיצוני. אבל יש ישראלים במרכז-שמאל, שכל-כך רוצים להיפטר מנתניהו עד שהם ישמחו אפילו אם הוא יוחלף בבנט. "גם בתוך ליבת התומכים של פהלווי יש הבדלים. יש אנשים שאוהבים את פהלווי, אבל הם לא רוצים חידוש של המלוכה. תראה, לפני 1979 לאיראן היה טוב יותר כמעט מכל בחינה. אפילו אני חושב כך, ואני מרקסיסט. אז אנשים שתומכים בפהלווי יכולים תיאורטית להיות "אוהל רחב". זה בעצם יכול היה להפוך את פהלווי לדמות נהדרת – אם הוא היה משחק נכון בקלפים שלו, הוא יכול היה להפוך למנהיג דגול שרבים יתמכו בו. בתרחיש הטוב ביותר, אם אתה מלוכן מהסוג הימני שמעדיף רעיונות מסורתיים, אתה תתמוך בו כי הוא היורש לכס. ואם אתה ליברל או סוציאל-דמוקרט, אתה תומך בו כי הוא מבטיח סוג של ליברליזציה. "זה לא מה שקרה. מה שקרה בשנים האחרונות זה שפהלווי עומד בראש מחנה פוליטי שוביניסטי, שמרחיק את כל שאר האיראנים. אפשר לראות בו "האופוזיציה של האופוזיציה", יותר משהוא תוקף את המשטר הוא תוקף את שאר האופוזיציה. זה פשיסטי למדי – אחת הסיסמאות האהובות עליהם היא "מוות לשלושת המושחתים: המולות, השמאל וה-MEK [ארגון הטרור מוג'הדין חלק, מ.ג]. כשאתה אומר "מוות לשמאל", זו פוליטיקה אנטי-שמאלנית: כשהם אומרים שהם שונאים את השמאלנים, הם מתכוונים לכל אחד משמאל לג'ינג'יס חאן. למשל, הם עכשיו שונאים את הסיסמה "אישה, חיים, חופש" [סיסמת גל ההפגנות באיראן ב-2022 בעקבות הוצאתה להורג של מהסה אמיני, מ.ג]." באמת? "בהחלט. פהלווי הסיר אותה מהביוגרפיה שלו בטוויטר בשבוע שעבר, ובהפגנות הם לא אוהבים את זה. הם אפילו לא משתמשים בסיסמה "מוות לדיקטטור" יותר, כי הם חושבים שהיא מעורפלת" בגלל שזה יכול להיות פהלווי עצמו. "בדיוק. והם גם סוג של אנטי-פמיניסטים. לפני שנתיים, בתגובה ל"אישה, חיים, חופש", הם עברו לסיסמת נגד שהייתה "גבר, מולדת, שגשוג". זה מתחרז בפרסית. אתה יכול לראות שהרעיון היה סוג של ריאקציה ימנית. בנוסף הם חשדנים מאוד כלפי המיעוטים האתניים של איראן. זה גם בשפה שמשתמשים בה - כל משתמש פהלוויסטי שני ברשת מקלל. הם מתעמתים עם האחרים באופוזיציה, כולל דמויות בולטות ופופולריות. "הם קוראים לכולם "אנשי 1979" – הם מתכוונים לכל מי שעשה את המהפכה ב-79', לכל מי שהוא קצת אסלאמי או שמאלני, או כמו שאמרתי, הפמיניסטיות ועולם זכויות האדם. אבל אנשים שהיו בתוך המשטר עד אתמול – אם הם מצטרפים לפהלווי, הם מתקבלים בברכה. העיקרון היחיד הוא מי תומך בפהלווי" האם יש מתח פנימי בין פהלווי עצמו לבין תומכיו? לפעמים נראה שהוא מראה פנים קצת יותר דמוקרטיות. "זו שאלה מצוינת. הוא נהג לדבר כמו ליברל-דמוקרט, כמעט מרכז-שמאל. הוא ביקר את שלטונו של אביו ואת העינויים תחת שלטונו, ודיבר בחיוב על ראש הממשלה מוסאדק, שהיה המנהיג ההיסטורי של השמאל האיראני. זה הראה שבניגוד לתומכיו מהימין הקיצוני, הוא היה מוכן להושיט יד. אבל היועצים שלו, שאותם הוא בוחר, כולם פועלים לפי אותה פוליטיקה של שנאה לכל מי שאינו פהלווי, פוליטיקה ימנית שוביניסטית. אם היו לו למשל 10 יועצים ושלושה מהם מהשמאל, שלושה מהימין ושלושה ליברלים, היית אומר – אוקיי, הוא מחנה רחב. אבל אין לו. היועצים שלו הם כולם מאותו סוג. "המעריצים הכי גדולים שלו בעולם הם שני שרים ישראלים – עמיחי שיקלי וגילה גמליאל. הוא עמד באופן מודע מאוד בראש מחנה פוליטי ימני. וזה היה בסדר אם היו בחירות חופשיות באיראן. אבל זה לא עובד כשאתה טוען להיות מנהיג מעבר ומנהיג לא-מפלגתי של כלל האיראנים. הבעיה השנייה היא שאין לו רשתות בשטח" מה הבסיס החברתי שלו באיראן? מי התומכים של פהלווי? "זו שאלה טובה וזה דבר כואב עבורי לענות עליו כאיש שמאל, כי האמת היא שהתמיכה שלו מגיעה מהציבורים המוחלשים באיראן. מהתרשמותי - המגזרים הפחות משכילים בערים הקטנות ובכפרים, עבורם השם של השאה, ופהלווי, ומלך איראן עדיין אומר משהו. יש גם תומכים לשעבר של המשטר, מהמעמדות הבינוניים המשכילים יותר. יש גם את התופעה של "תומך פהלווי ביישן", בדיוק כמו מצביע טראמפ ביישן. בקמפוס אוניברסיטאי לעולם לא תשמע מישהו אומר שהוא פרו-פהלווי כי זה פשוט "לא מגניב"" המשטר ומה לגבי בסיס התמיכה של המשטר? "הבסיס הוא מוסדי. אלו אנשים שהמשטר היטיב עמם. המשטר באמת עזר לפיתוח הכפר באיראן, למשל. הוא עזר לאנשים שמעולם לא יכלו לדמיין להשיג עבודות יציבות, או להשיג חינוך טוב. אלו הנאמנים, כ-10 עד 15 אחוזים מהאוכלוסייה האיראנית. יש לי בני משפחה שהם כאלה. לפני המהפכה היו להם עבודות קטנות פה ושם, הם היו רוכלים מעיירות קטנות מחוץ לטהראן. החלום שלהם היה לעבור לטהראן, והמשטר אפשר את זה; הוא הביא חשמל ומים לכפרים שלהם. "חוץ מזה, במשמרות המהפכה יש 190,000 חברים שמתפרנסים מהגנה על המשטר. לכל אלו יש בני משפחה, ואז יש את כל הקרנות הממשלתיות [בוניאד, קרנות בניהול ממשלתי שמשחקות תפקיד חשוב בכלכלה האיראנית, מ.ג]. יש גם נאמנים אידאולוגיים – אנשי המעמד הבינוני שעשו דוקטורט בלימודי אסלאם ובאמת מאמינים במשטר, אבל הם מעטים. הסוציולוגיה בשלב זה היא מוסדית – התומכים הם אלו שמאמינים ברפובליקה האסלאמית כי הם מאמינים שזה פרויקט שהיטיב עמם" כמה אמיתי בעיניך הפחד ממלחמת אזרחים באיראן בעקבות נפילת המשטר, שיש אנשים שמזהירים מפניו? "זה פחד אמיתי מאוד, ורבים באיראן חוששים מכך. אני אפילו אלך רחוק יותר – האם נכון שישראל רוצה להביא לכך? אני חושב שזה מתאים לחלוטין לצורת המחשבה של הממשלה הישראלית. ובכנות, יש לגישה כזו היסטוריה בחוגי הביטחון הישראליים, לומר – איראן חלשה ושבורה לא תהיה איום על ישראל. "עכשיו, כמי שמדבר לכלי תקשורת ישראלי, אני לא חושב שזה האינטרס של ישראל. זה מה שאמרתי לקהלים ישראליים לגבי סוריה; אתם עושים משהו מטופש כשאתם מערערים את היציבות של ממשלת אסד על ידי עידוד בדלנות שם. יש אפילו אנשי שמאל שמתלהבים מאוד: "אנחנו תומכים בדרוזים, אנחנו תומכים בכורדים". אבל מה שקורה זה פשוט ערעור יציבות של המדינה השכנה שלכם. אז הפחד הזה שישראל אולי תעזור לקבוצות כורדיות ובאלוצ'יות כדי לעודד מלחמת אזרחים באיראן ואת התפוררות המדינה הוא פחד אמיתי מאוד, וזה יהיה התרחיש הגרוע ביותר. "גם אז, המשטר יהיה האחראי לכך כי הוא הביא אותנו לנקודה הזו. כדי לנטרל את זה ננסה לעבוד עבור העברת שלטון מסודרת. יש נקודה רחבה יותר שחשוב להעלות כאן – זה לא אחראי מצדנו אנשי השמאל להיות כל כך נלהבים מכאוס. מאו דזה-דונג אהב לומר "יש סערה בשמים, המצב מושלם". אנחנו צריכים לזנוח את המנטליות הזו" ישראל, פלסטין ואיראן ישראלים אוהבים לחשוב שאיראנים הם בסתר חילונים ואוהבי ישראל ואולי הרבה יותר מערביים בהשוואה לשאר המזרח התיכון. מה אתה חושב על זה, וגם על איך איראנים רואים את ישראל? "כן, אני חושב שיש הרבה "משאלות לב" של ישראלים לגבי האזור. אבל במקרה של האיראנים, חלק מזה נכון. איראן היא אחת החברות הכי פחות מוסלמיות באזור. זה לא מדע טילים; אם אתה דוחף דת לאנשים בגרון, הם מתקוממים נגדה. לא ברור מה אומרת המילה "מערבי", נכון? אבל אם זה אומר לאהוב מוזיקה מערבית וכל זה – זה נכון שזה נפוץ באיראן. "זה גם נכון שאיראן היא החברה הכי פחות אנטי-ישראלית באזור. אבל כאן ישראלים אולי טועים – לא בגלל שאיראנים הם פרו-ישראלים, אלא בגלל שלא אכפת להם מישראל. הסכסוך הישראלי-פלסטיני יכול להיות באותה מידה הסכסוך בקונגו או ברואנדה. זה פשוט משהו שלא נוגע להם. הסיבה שרבים מהם קצת יותר פרו-ישראלים היא שהם אומרים – ובכן, הממשלה שלנו כל כך פרו-פלסטינית, אבל אנחנו לא ביקשנו את זה, נכון? אנחנו לא רוצים להיות מושקעים בסכסוך הזה שם. האיראני הממוצע עשוי לומר – ישראל עשתה דברים נוראיים בעזה, אבל הרבה אנשים עושים דברים נוראיים בכל מקום. זו לא הדאגה שלנו" איך אנשי שמאל ישראלים צריכים לחשוב על היחסים עם איראן, לדעתך? "אני איש שמאל מהסוג הישן. הדוקטורט שלי היה על שיתוף פעולה בין קומוניסטים באיראן, ישראל, פלסטין, ירדן ועיראק, ומשם אני ניגש לעולם. אני מאמין בלאום – אני איראני פטריוט ואיני רואה בכך סתירה. אני לא רוצה שאיראן תהיה מדינה חלשה. אני לא פציפיסט ולא חושב שאיראן צריכה לוותר על הטילים שלה. אני חושב שאיראן צריכה הגנה, וצריכה הגנה גם נגד ישראל כי למעשה עכשיו אנחנו בעוינות עם המדינה. אין לי אשליות שם. "אז השאלה היא מהי מטרת הקצה שטובה לשנינו. עבורי - זה שכנות טובה וסוג של שלום בין העמים. שורת הסיום עבורי היא כמובן סוף לכיבוש של הטריטוריות הפלסטיניות וסוף למדיניות האפרטהייד של ישראל. ואני מעוניין לשנות את המשטר באיראן. נפילת המשטר האיראני תהיה חדשות טובות, כמובן בתלות למה יחליף אותו, ואני לא רואה משהו שיהיה טוב לאיראנים אבל לא טוב לישראלים. "ואני אלך צעד קדימה - לגבי הפלסטינים. חבר פלסטיני שלי אמר "נתמוך במחאות באיראן מתוך עיקרון, אבל זה יהיה רע לפלסטינים כי זה יחליש את המשטר האיראני". אני לא חושב כך. אני הולך עם חברים פלסטינים אחרים שאמרו פומבית, שנפילת המשטר האיראני תהפוך את החיים לטובים יותר עבור פלסטינים. אני לא אומר זאת בציניות כאיראני, אלא כאינטרנציונליסט – אני חושב שהמשטר האיראני לא עשה שום דבר טוב לפלסטינים. הוא התערב בפוליטיקה שלהם ועבד שוב ושוב נגד ההנהגה הפלסטינית. עבורי זה פשוט בא מעיקרון בסיסי של ריבונות. "אבל זה גם נכון שח'אמנאי ונתניהו תמכו באותו כוח בפוליטיקה הפלסטינית, שזה חמאס, ובעצם באגפים היותר רדיקליים של חמאס. לחמאס יש שני זרמים בתוכו: אגף קרוב לטורקיה ואגף קרוב לאיראן. כדי לפשט זאת, דרך הפוליטיקה של האגף הטורקי היא לא ה-7 באוקטובר וכל מה שהם עשו, אבל הדרך האיראנית היא כן. ואני חושב שהליכה בדרך השנייה הייתה טובה יותר לכל המעורבים" התערבות אמריקאית? מה דעתך לגבי אמריקה והתערבות מערבית? סנקציות, התערבות צבאית? איך אתה רואה את מה שטראמפ כבר עשה ומה ניתן לעשות? "תמיד התנגדתי לסנקציות, ותמיד התנגדתי להשפלה של המדינה האיראנית. לגבי התערבות אמריקאית בהקשר הנוכחי, ניסיתי לדבר עם אנשים באיראן כדי לשקף קולות גם בעד וגם נגד, ואני אומר לך משהו בכנות – אני מתקשה למצוא קול אחד נגד. כולם בעד סוג של התערבות והסיבה לכך לא קשה להבנה; הם ניצבים מול משטר שהרג אותם ברחוב במספרים גבוהים והם רוצים עזרה. הם חלוקים לגבי מה שהם רוצים – חלק אומרים "רק תהרגו את ח'אמנאי", או רוצים תקיפת בסיסי משמרות המהפכה. במציאות, טראמפ הבטיח לעזור למפגינים אבל לא ראינו שום עזרה, ולא ברור איזו עזרה ממשית הוא יכול להגיש. "בכל מקרה, אנחנו לא נחליט אם ארה"ב תתקוף או לא, ואנשי השמאל בארה"ב לא חזקים מספיק כדי לעצור תקיפה. אז האיראנים צריכים להמשיך לקדם את מטרותיהם. אני חושב שאם טראמפ היה הורג את ח'אמנאי זה כנראה היה טוב, אבל יש השלכות בלתי מכוונות לכל סוג של תקיפה. אני דואג מתרחישים של מלחמת אזרחים ושל התפוררות. "הדבר הטוב ביותר שארצות הברית יכולה לעשות עבורנו כעת הוא לסייע בפריצת חומת האש של האינטרנט, ולעזור (יחד עם מדינות אחרות הרואות בעצמן ידידות של איראן חופשית) להביא לאחדות בקרב האופוזיציה האיראנית. תקיפות צבאיות מצידה עלולות להביא לתוצאות בלתי־מכוונות שקשה לצפות אותן מראש. לכן אינני תומך בהן וגם אינני מתנגד להן — הכול תלוי בפרטים. זה טוב להיות זהיר מהשלכות בלתי מכוונות. אבל כל איש שמאל ששווה משהו צריך לנצור בלבו תמונה של חייל מהצבא האדום, ואנחנו צריכים לדבר על אילו פעולות צבאיות הן לגיטימיות. למשל, כולנו צריכים להגן על העזרה לאוקראינה כשהיא נלחמת ברוסיה. כל פעולה אמריקאית שתסייע להביא למעבר מסודר, ובתקווה דמוקרטי, הרחק מן הרפובליקה האסלאמית — היא דבר חיובי. אך כל פעולה אמריקאית שתדחוף את המדינה לעבר מלחמת אזרחים או להתפרקות מוסדות המדינה — היא דבר שלילי. "אני מאמין שהמרכיב המרכזי שחסר לניצחון של מהפכה עממית נגד הרפובליקה האסלאמית נמצא קודם כול בידי האיראנים עצמם. עלינו לבנות קואליציה מנצחת ולהבטיח עריקה של כוחות הביטחון, שתוכל לסייע בהבאת שינוי השלטון." מעין גלילי הוא חבר במערכת מגזין רוזה ובמערכת הפודקאסט "קריאת השכמה". עריכה: נטע כספין להאזנה: שימו לב: ההאזנה לפרקים היא דרך פלטפורמות ההאזנה השונות בלבד - ולא דרך האתר. לתמיכה מוזמנים לכתוב לנו במייל rosamedia@standing-together.org או בוואטסאפ: 050-9469545 146 פרק מספר מעין גלילי מעין גלילי הוא חבר במערכת מגזין רוזה ובמערכת הפודקאסט "קריאת השכמה". למי קראתם נימבי? למי קראתם נימבי? נשים חרדיות בונות כוח מלמטה נשים חרדיות בונות כוח מלמטה מה עוד יש לנו לאבד? מה עוד יש לנו לאבד? הדרך מטמטום לרוע קצרה מתמיד. הדרך מטמטום לרוע קצרה מתמיד. התמונה הגדולה היא סיפוח הגדה המערבית התמונה הגדולה היא סיפוח הגדה המערבית הכפרים הבלתי מוכרים - נעים להכיר הכפרים הבלתי מוכרים - נעים להכיר

יובל אונגר בראיון עם ניצן תנעמי על עבודת ארגון ובניית כוח פוליטי מלמטה פרק זה סגור למנויים בלבד. לא מנויים? לחצו כאן כדי להירשם למי קראתם נימבי? למי קראתם נימבי? נשים חרדיות בונות כוח מלמטה נשים חרדיות בונות כוח מלמטה מה עוד יש לנו לאבד? מה עוד יש לנו לאבד? הדרך מטמטום לרוע קצרה מתמיד. הדרך מטמטום לרוע קצרה מתמיד. התמונה הגדולה היא סיפוח הגדה המערבית התמונה הגדולה היא סיפוח הגדה המערבית הכפרים הבלתי מוכרים - נעים להכיר הכפרים הבלתי מוכרים - נעים להכיר הצטרפו לתוכנית המנויים שלנו הצטרפו עכשיו עבודה מארגנת עם ניצן תנעמי שתפו: קריאת השכמה PREMIUM 15 ביולי 2024 עבודה מארגנת עם ניצן תנעמי קריאת השכמה PREMIUM 00:00 / 01:04 יובל אונגר בראיון עם ניצן תנעמי על עבודת ארגון ובניית כוח פוליטי מלמטה מכירה מוקדמת של הספר שניצן כתבה - www.nemala-publishing.co.il עבודה מארגנת: בניית כוח וקהילה בהתארגנות עובדים דמוקרטית | נמלה - הוצאה לאור עבודה מארגנת: בניית כוח וקהילה בהתארגנות עובדים דמוקרטית ניצן תנעמייולי 2024158 עמודיםמסת"ב: 978-965-598-880-2דאנאקוד: 1588-4 מה עושה מארגנת (או מארגן) עובדים ומה זאת בכלל העבודה הזאת? כך בפשטות אפשר לנסח את השאלה המרכזית שבה עוסק הספר הזה. זהו ספר ייחודי בנוף הישראלי שבו כמעט אי אפשר למצוא ספרים על התאגדות עובדים או על התארגנות אחרת "מלמטה", בוודאי לא כאלה שכתובים מנקודת מבט מקומית ומקורית. הספר דן בהיבטים שונים של עבודת ארגון, שנכונים במידה רבה לכל התארגנות אזרחית, שמטרתה ליצור כוח נגדי אל מול בעלי השררה ולהרחיב את הדמוקרטיה בחברה המודרנית. לפי תפיסה זאת איגוד עובדים הוא אבן ראשה, וגם דוגמה ומופת, לאופן שבו אפשר וצריך לבנות כוח אזרחי דמוקרטי. הספר הוא לא מדריך "יבש" המפרט את דרכי הפעולה המומלצות. זהו חיבור שמשלב בתוכו סיפורים אישיים, עקרונות תיאורטיים, סיפורי הצלחה וכישלון, דיון באתגרים ובקשיים וחזון לחברה אזרחית פעילה, שוויונית ודמוקרטית. ניצן תנעמי היא מזכ"לית משותפת של כוח לעובדים. הרשמה להשקת הספר ב21.7 במונטי בתל אביב - https://docs.google.com/forms/d/e/1FAIpQLSdum-1sbMMrU43nhemvIyrOGzEQfxHTIlbRdB4EiJIUDIKDjw/viewform להאזנה: שימו לב: ההאזנה לפרקים היא דרך פלטפורמות ההאזנה השונות בלבד - ולא דרך האתר. לתמיכה מוזמנים לכתוב לנו במייל rosamedia@standing-together.org או בוואטסאפ: 050-9469545 641 פרק מספר קריאת השכמה PREMIUM פודקאסט אקטואליה סוציאליסטי על החיים עצמם ועל התקווה לשינוי יסודי של החברה, הפוליטיקה והכלכלה. למי קראתם נימבי? למי קראתם נימבי? נשים חרדיות בונות כוח מלמטה נשים חרדיות בונות כוח מלמטה מה עוד יש לנו לאבד? מה עוד יש לנו לאבד? הדרך מטמטום לרוע קצרה מתמיד. הדרך מטמטום לרוע קצרה מתמיד. התמונה הגדולה היא סיפוח הגדה המערבית התמונה הגדולה היא סיפוח הגדה המערבית הכפרים הבלתי מוכרים - נעים להכיר הכפרים הבלתי מוכרים - נעים להכיר

אסף יקיר וארנון פלג על המחאה של ראשי המשק הישראלי נגד הרפורמה המשפטית. פרק זה סגור למנויים בלבד. לא מנויים? לחצו כאן כדי להירשם למי קראתם נימבי? למי קראתם נימבי? נשים חרדיות בונות כוח מלמטה נשים חרדיות בונות כוח מלמטה מה עוד יש לנו לאבד? מה עוד יש לנו לאבד? הדרך מטמטום לרוע קצרה מתמיד. הדרך מטמטום לרוע קצרה מתמיד. התמונה הגדולה היא סיפוח הגדה המערבית התמונה הגדולה היא סיפוח הגדה המערבית הכפרים הבלתי מוכרים - נעים להכיר הכפרים הבלתי מוכרים - נעים להכיר הצטרפו לתוכנית המנויים שלנו הצטרפו עכשיו הון בלי שלטון שתפו: קריאת השכמה PREMIUM 10 בפברואר 2023 הון בלי שלטון קריאת השכמה PREMIUM 00:00 / 01:04 אסף יקיר וארנון פלג על המחאה של ראשי המשק הישראלי נגד הרפורמה המשפטית. להאזנה: שימו לב: ההאזנה לפרקים היא דרך פלטפורמות ההאזנה השונות בלבד - ולא דרך האתר. לתמיכה מוזמנים לכתוב לנו במייל rosamedia@standing-together.org או בוואטסאפ: 050-9469545 507 פרק מספר קריאת השכמה PREMIUM פודקאסט אקטואליה סוציאליסטי על החיים עצמם ועל התקווה לשינוי יסודי של החברה, הפוליטיקה והכלכלה. למי קראתם נימבי? למי קראתם נימבי? נשים חרדיות בונות כוח מלמטה נשים חרדיות בונות כוח מלמטה מה עוד יש לנו לאבד? מה עוד יש לנו לאבד? הדרך מטמטום לרוע קצרה מתמיד. הדרך מטמטום לרוע קצרה מתמיד. התמונה הגדולה היא סיפוח הגדה המערבית התמונה הגדולה היא סיפוח הגדה המערבית הכפרים הבלתי מוכרים - נעים להכיר הכפרים הבלתי מוכרים - נעים להכיר

פרק זה סגור למנויים בלבד. לא מנויים? לחצו כאן כדי להירשם למי קראתם נימבי? למי קראתם נימבי? נשים חרדיות בונות כוח מלמטה נשים חרדיות בונות כוח מלמטה מה עוד יש לנו לאבד? מה עוד יש לנו לאבד? הדרך מטמטום לרוע קצרה מתמיד. הדרך מטמטום לרוע קצרה מתמיד. התמונה הגדולה היא סיפוח הגדה המערבית התמונה הגדולה היא סיפוח הגדה המערבית הכפרים הבלתי מוכרים - נעים להכיר הכפרים הבלתי מוכרים - נעים להכיר הצטרפו לתוכנית המנויים שלנו הצטרפו עכשיו 136- אחריי המבול من بعدي الطوفان שתפו: 29 בנובמבר 2020 136- אחריי המבול من بعدي الطوفان קריאת השכמה PREMIUM 00:00 / 01:04 ! להאזנה: שימו לב: ההאזנה לפרקים היא דרך פלטפורמות ההאזנה השונות בלבד - ולא דרך האתר. לתמיכה מוזמנים לכתוב לנו במייל rosamedia@standing-together.org או בוואטסאפ: 050-9469545 136 פרק מספר קריאת השכמה PREMIUM פודקאסט אקטואליה סוציאליסטי על החיים עצמם ועל התקווה לשינוי יסודי של החברה, הפוליטיקה והכלכלה. למי קראתם נימבי? למי קראתם נימבי? נשים חרדיות בונות כוח מלמטה נשים חרדיות בונות כוח מלמטה מה עוד יש לנו לאבד? מה עוד יש לנו לאבד? הדרך מטמטום לרוע קצרה מתמיד. הדרך מטמטום לרוע קצרה מתמיד. התמונה הגדולה היא סיפוח הגדה המערבית התמונה הגדולה היא סיפוח הגדה המערבית הכפרים הבלתי מוכרים - נעים להכיר הכפרים הבלתי מוכרים - נעים להכיר

פרק זה סגור למנויים בלבד. לא מנויים? לחצו כאן כדי להירשם למי קראתם נימבי? למי קראתם נימבי? נשים חרדיות בונות כוח מלמטה נשים חרדיות בונות כוח מלמטה מה עוד יש לנו לאבד? מה עוד יש לנו לאבד? הדרך מטמטום לרוע קצרה מתמיד. הדרך מטמטום לרוע קצרה מתמיד. התמונה הגדולה היא סיפוח הגדה המערבית התמונה הגדולה היא סיפוח הגדה המערבית הכפרים הבלתי מוכרים - נעים להכיר הכפרים הבלתי מוכרים - נעים להכיר הצטרפו לתוכנית המנויים שלנו הצטרפו עכשיו 069- השורה התחתונה السطر الأخير שתפו: 22 ביולי 2020 069- השורה התחתונה السطر الأخير קריאת השכמה PREMIUM 00:00 / 01:04 ! להאזנה: שימו לב: ההאזנה לפרקים היא דרך פלטפורמות ההאזנה השונות בלבד - ולא דרך האתר. לתמיכה מוזמנים לכתוב לנו במייל rosamedia@standing-together.org או בוואטסאפ: 050-9469545 69 פרק מספר קריאת השכמה PREMIUM פודקאסט אקטואליה סוציאליסטי על החיים עצמם ועל התקווה לשינוי יסודי של החברה, הפוליטיקה והכלכלה. למי קראתם נימבי? למי קראתם נימבי? נשים חרדיות בונות כוח מלמטה נשים חרדיות בונות כוח מלמטה מה עוד יש לנו לאבד? מה עוד יש לנו לאבד? הדרך מטמטום לרוע קצרה מתמיד. הדרך מטמטום לרוע קצרה מתמיד. התמונה הגדולה היא סיפוח הגדה המערבית התמונה הגדולה היא סיפוח הגדה המערבית הכפרים הבלתי מוכרים - נעים להכיר הכפרים הבלתי מוכרים - נעים להכיר

כשהממשלה מקדמת חוק אקלים כדי לשלוח נציגים לכנסים בינלאומיים ולא כדי להגן עלינו, ברור שהחוק יהיה חלול פרק זה סגור למנויים בלבד. לא מנויים? לחצו כאן כדי להירשם למי קראתם נימבי? למי קראתם נימבי? נשים חרדיות בונות כוח מלמטה נשים חרדיות בונות כוח מלמטה מה עוד יש לנו לאבד? מה עוד יש לנו לאבד? הדרך מטמטום לרוע קצרה מתמיד. הדרך מטמטום לרוע קצרה מתמיד. התמונה הגדולה היא סיפוח הגדה המערבית התמונה הגדולה היא סיפוח הגדה המערבית הכפרים הבלתי מוכרים - נעים להכיר הכפרים הבלתי מוכרים - נעים להכיר הצטרפו לתוכנית המנויים שלנו הצטרפו עכשיו "חוק האקלים" הוא כרטיס הטיסה של סילמן לאו"ם כשהממשלה מקדמת חוק אקלים כדי לשלוח נציגים לכנסים בינלאומיים ולא כדי להגן עלינו, ברור שהחוק יהיה חלול שתפו: שני פייס 21 בספטמבר 2023 "חוק האקלים" הוא כרטיס הטיסה של סילמן לאו"ם שני פייס 00:00 / 01:04 הכרזה של השרה סילמן ורוה"מ נתניהו על אישור חוק האקלים, מתוך חשבון הטוויטר של רוה"מ נתניהו אסון האקלים כבר כאן . לא צריך ועדת מומחים או מכון אקלים כדי לדעת שחם יותר בארץ. מאז 1950 הטמפרטורה הממוצעת בישראל עלתה ב-1.5 מעלות , מה שמגביר את תופעות איי החום העירוני, מקשה על משפחות לשלם חשבונות חשמל מוגדלים, מסכןפועלות ופועלים שעובדים בחוץ ומזיק לחקלאות. יבש יותר בארץ ואנחנו עדים ליותר שרפות, לפחות מים במקורות המים ולהתייבשות קרקע וצומח. פני הים עולים, החופים שלנו מצטמצמים ומצוקי החוף פחות יציבים. ואירועי מזג אוויר קיצוניים כמו שיטפונות, הצפות וגלי חום הופכים תדירים יותר. אבל אפשר להירגע! ועדת השרים לחקיקה אישרה בשבוע שעבר, ב-12.9, חוק אקלים אחרי חודשים של גניזה. אז זהו, שיש כמה סיבות לדאגה. ראשית, יעדי הפחתת הפליטות שהחוק מציב הם נרפים ולא נותנים מענה אמיתי לסכנה. לפי החוק, עד 2030 ישראל תצמצם את פליטות גזי החממה שלה ב-30% ביחס לרמת הפליטות של 2015. באיחוד האירופי וברוב המדינות המפותחות היעדים נעים בין 50% ל-55% . חמור מכך, החוק לא מגדיר מנגנוני פיקוח ולעומת זאת מקנה סמכות לממשלה לשנות את היעדים ולסכל אפילו את ההתקדמות ליעדים הבלתי שאפתניים הללו "בכפוף לאינטרסים חיוניים". זהו חוק בלי שיניים ובלי מנגנוני ענישה למזהמים הגדולים. החוק לא כולל אפילו קריטריונים לזיהוי אותם מזהמים וחסרים בו מנגנונים שמוכרים מחוקי אקלים חלולים פחות, כמו חוק האקלים של נורווגיה : חלוקת אחריות, תקציב ומיסוי על פליטות. בלי המנגנונים הללו, בלי מידע מוצק ועם שורה של ועדות, מועצות ומכונים שיוקמו במסגרתו, ברור שלא עומדת מאחורי "חוק האקלים" הכרה בדחיפות הטיפול מהשורש באסון האקלים. ואכן, הממשלה הסבירה כי חקיקת החוק נועדה לאפשר את השתתפותה של ישראל בוועידת האקלים שתתקיים בדובאי בנובמבר 2023 וההשתתפות בה מחייבת חקיקת אקלים. שני אשכנזי מ"כלכליסט" אף העלתה השערה כי החוק אושר בחופזה לקראת הצטרפותה של השרה להגנת הסביבה, עידית סילמן, לנסיעת ראש הממשלה לעצרת הכללית של האו"ם בארה"ב, כדי שזו תוכל להשתתף בכנסים שדורשים ממשתתפיהם "צעדים שאפתניים" להתמודדות עם המשבר. מהתמונות של השרה סילמן בכנסים השבוע נראה שהיא מרוצה מאוד מתוצאותיו של חוק האקלים, אבל לנו, שלא נסענו איתה, נותר לתהות איך הוא בעצם תורם לנו. השרה סילמן ומנכ"ל המשרד להגנת הסביבה גיא סמט במפגש של הקואליצייה לשמירה על מגוון ביולוגי, השבוע בניו יורק. מתוך חשבון הטוויטר של השרה סילמן. השילוב בין חוק נרפה וחסר שיניים למוטיבציה של ריצוי גופים בין-לאומיים מעיד על אי הבנה עמוקה בקרב הממשלה של האינטרסים החיוניים האמיתיים לטיפול בהשלכות אסון האקלים על חיינו: האינטרסים של הציבור. אסון האקלים כבר משפיע על כל אחד ואחת מאיתנו. לפי יוזמת הגרין ניו דיל לישראל , חזית משותפת לעומדים ביחד, למגמה ירוקה ולכוח לעובדים, "ככל שהמשבר יתגבר, אנו צפויים לעוד ועוד תופעות הרסניות, שכל אחת מהן, כמו שקרה בתקופת הקורונה, יכולה לשתק את הפעילות הכלכלית, לפגוע בענפים שלמים ולגרור הוצאות עצומות לצורך שיקום תשתיות ושיקום המשק. גם הלחץ על מערכות הבריאות והרווחה הציבוריות צפוי לגבור. מי שיפגעו הכי קשה – וכבר נפגעים – הם אלו מאיתנו שמשתייכים לאוכלוסיות המוחלשות, שמסתמכות יותר על אותן מערכות. לאחר מכן ניפגע כולנו. אף אחד לא יהיה חסין להשפעות המשבר." במבט גלובלי, 90 חברות ענק אחראיות לשיעור מדהים של שני שלישים מהשינוי האקלימי . גם בישראל, המזהמים ידועים וברור מה הפתרונות צריכים להיות - גם לפני ועדת המומחים שחוק האקלים מקים. משבר האקלים הוא לא רק משבר סביבתי, אלא גם חברתי, כלכלי ופוליטי. ובהתאם לכך, השינוי הנדרש כולל מעבר לאנרגיות מתחדשות, עצירת הניצול ההרסני של משאבי הטבע העומדים לרשותנו, סגירת תעשיות מזהמות ונצלניות, הבטחת מים, אוויר נקי וחשמל במחיר שווה לכל נפש לכלל האזרחים. זאת, לצד היערכות והסתגלות להשלכות המשבר בהיבטים של רשתות ביטחון לעובדים, השקעות ציבוריות בתשתיות, יצירת מערכת בריאות ציבורית איתנה ועוד. את כל אלה, האו"ם לא יתבע בשבילנו. המשימה הזו מוטלת לפתחנו, הציבור. עלינו להתארגן ולדרוש את שינוי השיטה לא בשביל לעמוד בסטנדרטים בינלאומיים או להתקבל לכנסים נוצצים - אלא כדי לשמור על עצמנו. ד"ר שני פייס היא חברת מערכת מגזין רוזה ופעילה במעגל האקלים של עומדים ביחד עריכה: סתו גרסטל להאזנה: שימו לב: ההאזנה לפרקים היא דרך פלטפורמות ההאזנה השונות בלבד - ולא דרך האתר. לתמיכה מוזמנים לכתוב לנו במייל rosamedia@standing-together.org או בוואטסאפ: 050-9469545 21 פרק מספר שני פייס שני פייס היא חברת מערכת מגזין רוזה למי קראתם נימבי? למי קראתם נימבי? נשים חרדיות בונות כוח מלמטה נשים חרדיות בונות כוח מלמטה מה עוד יש לנו לאבד? מה עוד יש לנו לאבד? הדרך מטמטום לרוע קצרה מתמיד. הדרך מטמטום לרוע קצרה מתמיד. התמונה הגדולה היא סיפוח הגדה המערבית התמונה הגדולה היא סיפוח הגדה המערבית הכפרים הבלתי מוכרים - נעים להכיר הכפרים הבלתי מוכרים - נעים להכיר

כמה שלמה ארץ ישראל השבוע? יובל אונגר וסתו גרסטל בסקירה מעודכנת של גבולות האימפריה הישראלית פרק זה סגור למנויים בלבד. לא מנויים? לחצו כאן כדי להירשם למי קראתם נימבי? למי קראתם נימבי? נשים חרדיות בונות כוח מלמטה נשים חרדיות בונות כוח מלמטה מה עוד יש לנו לאבד? מה עוד יש לנו לאבד? הדרך מטמטום לרוע קצרה מתמיד. הדרך מטמטום לרוע קצרה מתמיד. התמונה הגדולה היא סיפוח הגדה המערבית התמונה הגדולה היא סיפוח הגדה המערבית הכפרים הבלתי מוכרים - נעים להכיר הכפרים הבלתי מוכרים - נעים להכיר הצטרפו לתוכנית המנויים שלנו הצטרפו עכשיו פרום דה ריבר טו דה סי כמה שלמה ארץ ישראל השבוע? יובל אונגר וסתו גרסטל בסקירה מעודכנת של גבולות האימפריה הישראלית שתפו: קריאת השכמה PREMIUM 20 בדצמבר 2024 פרום דה ריבר טו דה סי קריאת השכמה PREMIUM 00:00 / 01:04 כמה שלמה ארץ ישראל השבוע? יובל אונגר וסתו גרסטל בסקירה מעודכנת של גבולות האימפריה הישראלית הפודקאסט הוא חלק ממערך התקשורת רוזה מדיה. البودكاست هو جزء من منظومة الإعلام روزا ميديا. www.rosamedia.org/ הצטרפו כמנויים/ות سجلوا عضويتكم: www.rosamedia.org/subscribe עקבו אחרינו בוואטסאפ تابعونا على الواتساب: chat.whatsapp.com/DfJ6GrtPbBXLpPeHJQdbgE להאזנה: שימו לב: ההאזנה לפרקים היא דרך פלטפורמות ההאזנה השונות בלבד - ולא דרך האתר. לתמיכה מוזמנים לכתוב לנו במייל rosamedia@standing-together.org או בוואטסאפ: 050-9469545 685 פרק מספר קריאת השכמה PREMIUM פודקאסט אקטואליה סוציאליסטי על החיים עצמם ועל התקווה לשינוי יסודי של החברה, הפוליטיקה והכלכלה. למי קראתם נימבי? למי קראתם נימבי? נשים חרדיות בונות כוח מלמטה נשים חרדיות בונות כוח מלמטה מה עוד יש לנו לאבד? מה עוד יש לנו לאבד? הדרך מטמטום לרוע קצרה מתמיד. הדרך מטמטום לרוע קצרה מתמיד. התמונה הגדולה היא סיפוח הגדה המערבית התמונה הגדולה היא סיפוח הגדה המערבית הכפרים הבלתי מוכרים - נעים להכיר הכפרים הבלתי מוכרים - נעים להכיר

ليش ما بنحكي عن اهمية الصحه النفسيه؟ كيف بداية افتتاح المراكز الصحه النفسيه في النقب؟ ما معنى الصدمه الجماعيه كصدمه سياسيه؟ פרק זה סגור למנויים בלבד. לא מנויים? לחצו כאן כדי להירשם למי קראתם נימבי? למי קראתם נימבי? נשים חרדיות בונות כוח מלמטה נשים חרדיות בונות כוח מלמטה מה עוד יש לנו לאבד? מה עוד יש לנו לאבד? הדרך מטמטום לרוע קצרה מתמיד. הדרך מטמטום לרוע קצרה מתמיד. התמונה הגדולה היא סיפוח הגדה המערבית התמונה הגדולה היא סיפוח הגדה המערבית הכפרים הבלתי מוכרים - נעים להכיר הכפרים הבלתי מוכרים - נעים להכיר הצטרפו לתוכנית המנויים שלנו הצטרפו עכשיו تعالوا نحكي عن الصدمه الجماعية שתפו: محادثات سبعاويه 10 בנובמבר 2022 تعالوا نحكي عن الصدمه الجماعية محادثات سبعاويه 00:00 / 01:04 موضوع الصحة بشكل عام هو من المواضيع الملحة في النقاش المجتمعي لرفاهية الفرد والمساواة في الحقوق وهو أحد المجالات التي تتجلى فيه الفجوات بين المجتمع العربي والمجتمع اليهودي. بشكل خاص، هناك احداث سياسه في المجتمع الفلسطيني في النقب التي تؤثر على صحتنا النفسيه. في الحلقه تحدثنا عن: ليش ما بنحكي عن اهمية الصحه النفسيه؟- بداية افتتاح المراكز الصحه النفسيه في النقب- الصدمه الجماعيه كصدمه سياسيه- ضيف الحلقه: الاخصائي النفسيه ذياب النصاصره محررت صوت: يرين ابو حمد להאזנה: שימו לב: ההאזנה לפרקים היא דרך פלטפורמות ההאזנה השונות בלבד - ולא דרך האתר. לתמיכה מוזמנים לכתוב לנו במייל rosamedia@standing-together.org או בוואטסאפ: 050-9469545 5 פרק מספר محادثات سبعاويه מרחב צעיר ואלטרנטיבי מהנגב. בכל פרק נדון בסוגיות חברתיות, פוליטיות ותרבותיות בנגב. למי קראתם נימבי? למי קראתם נימבי? נשים חרדיות בונות כוח מלמטה נשים חרדיות בונות כוח מלמטה מה עוד יש לנו לאבד? מה עוד יש לנו לאבד? הדרך מטמטום לרוע קצרה מתמיד. הדרך מטמטום לרוע קצרה מתמיד. התמונה הגדולה היא סיפוח הגדה המערבית התמונה הגדולה היא סיפוח הגדה המערבית הכפרים הבלתי מוכרים - נעים להכיר הכפרים הבלתי מוכרים - נעים להכיר

פרק זה סגור למנויים בלבד. לא מנויים? לחצו כאן כדי להירשם למי קראתם נימבי? למי קראתם נימבי? נשים חרדיות בונות כוח מלמטה נשים חרדיות בונות כוח מלמטה מה עוד יש לנו לאבד? מה עוד יש לנו לאבד? הדרך מטמטום לרוע קצרה מתמיד. הדרך מטמטום לרוע קצרה מתמיד. התמונה הגדולה היא סיפוח הגדה המערבית התמונה הגדולה היא סיפוח הגדה המערבית הכפרים הבלתי מוכרים - נעים להכיר הכפרים הבלתי מוכרים - נעים להכיר הצטרפו לתוכנית המנויים שלנו הצטרפו עכשיו 200- קריאת השכמה ואוצרות המוות صرخة توعية وكنوز الموت שתפו: 17 במרץ 2021 200- קריאת השכמה ואוצרות המוות صرخة توعية وكنوز الموت קריאת השכמה PREMIUM 00:00 / 01:04 ! להאזנה: שימו לב: ההאזנה לפרקים היא דרך פלטפורמות ההאזנה השונות בלבד - ולא דרך האתר. לתמיכה מוזמנים לכתוב לנו במייל rosamedia@standing-together.org או בוואטסאפ: 050-9469545 200 פרק מספר קריאת השכמה PREMIUM פודקאסט אקטואליה סוציאליסטי על החיים עצמם ועל התקווה לשינוי יסודי של החברה, הפוליטיקה והכלכלה. למי קראתם נימבי? למי קראתם נימבי? נשים חרדיות בונות כוח מלמטה נשים חרדיות בונות כוח מלמטה מה עוד יש לנו לאבד? מה עוד יש לנו לאבד? הדרך מטמטום לרוע קצרה מתמיד. הדרך מטמטום לרוע קצרה מתמיד. התמונה הגדולה היא סיפוח הגדה המערבית התמונה הגדולה היא סיפוח הגדה המערבית הכפרים הבלתי מוכרים - נעים להכיר הכפרים הבלתי מוכרים - נעים להכיר